תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

לדעת ולדון על הנעשה והנשמע בציבור החרדי.

המנהלים: יאיר, אחד, המפצח

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 08 מרץ 2017, 11:16

כך צריכים להיראות בתי המדרש של העידן החדש

הרב מענדל ראטה בהצעה מסקרנת ב'בלוג של המשפיע': במקום ללכת 'ראש בראש' עם הנוער של היום ולנסות לחבר אותם לבתי מדרשיות שלא מדברים אליהם בעליל - ייפתחו בתי מדרשיות מותאמים שישלבו בין תורה, חסידות, מוזיקה, ובעיקר - אהבה אינסופית

זה היה החלום שלי מאז ומתמיד. כלומר, בערך מאז שנכנסתי לישיבה גדולה. הייתי מדבר אז יום ולילה על כך. עם כל מי שרק הכיר אותי, דיבר איתי, או למד איתי. דיברתי על לבנות 'בית מדרש חסידי', אבל עם סגנון אחר לגמרי מהמוכר. בית המדרש רוחני מוזיקאלי כזה. האווירה שם תהיה פתוחה ואוהבת, מכילה ומבינה. הגיטרה תהיה הסמל של בית המדרש. בכל ליל שישי ומוצאי שבת יהיה שם קומזיץ עם שירי רגש ושמחה. בעמוד יהיה מותקן מיקרופון קבוע והמגברים יהיו מותקנים בגג ההיכל. בכל ראש חודש, ימי חול המועד סוכות ופסח וימי החנוכה נעשה תפילות מוזיקאליות מרוממות נפש, משולבות עם שירים חסידיים, עתיקים, חדשים, קרליבך. יהיה שם חדר מיוחד לכלי נגינה שונים: גיטרות, דרבוקות, חלילים, כלי נשיפה, וכלי מיתר. כמובן שהספרייה בארונות הספרים שבבית המדרש תהיה מגוונת וצבעונית ביותר: חב"ד, ברסלב, קרליבך, פסיכולוגיה, מדיטציה וכדומה. כבר עשר שנים כמעט שאני מדבר על הצורך הבסיסי במקום כזה - לבנות את המודל של בית המדרש החסידי החדש, זה שמתאים לנשמות הקדושות החדשות שירדו בדור האחרון, הלוא הם הצעירים הקדושים שלנו, בני הנוער של שנת תשע"ז.

לא ביום אחד החלטתי על הצורך בבית המדרש החסידי החדש. זה התבשל ברעיוני אחרי שנים רבות של חיפוש ותהייה. מסלול ארוך ומייגע עשיתי בימי נעוריי: בבני ברק גרתי כל השנים. את הבית המדרש החסידי השגרתי לא ממש אהבתי, לא הרגשתי שיש שמה משהו רוחני אמיתי. אולי מסגרות קהילתיות נחמדות, אבל שום דבר בין זה לבין משהו רוחני אמיתי, משהו שנוגע לנשמה. עליות, הוצאה והכנסה, אוצר הספרים, גבאים, די אין לי כוח אפילו לדבר על זה. לא רוצה להיזכר בזה. כל כך לא התחברתי לכל התעשייה הזאת. חיפשתי מקום שבו אפשר לדבר על הכל בגובה העיניים. שבו אין משחקים, ואין לחץ חברתי, ואין פוליטיקה, ואין שקר, ואין בלבול השכל. רק צעירים שמחפשים את האמת והולכים בדרך שלהם, מחפשים קרבה רוחנית לה', מחפשים להיות בני אנוש טובים יותר, אוהבים יותר, מבינים יותר, מכילים יותר. אוח, כמה שחיפשתי.

בהתחלה הייתי מחובר קצת לחב"ד. לא העזתי ברסלב, כי אצלנו לא נגעו בספרי ברסלב. אז הייתי יורד שם קצת לבית הכנסת חב"ד, ששכן כמה בניינים ספורים ליד הבית בו גרנו, ברחוב רש"י בבני ברק. למטה שם יש את הכולל של קהילת 'מעייני ישראל', החסידים הללו שנהיים חב"ד ונשארים עם הלבוש החסידי הרגיל. אבל לא התחברתי עד הסוף, זו האמת. זה היה טוב מאוד, אבל חיפשתי משהו יותר עם לב והשתפכות, עם עומק נפשי, עם רגש ואהבה. חב"ד היה מדי שכלי בשבילי. למדו שם המון דברים טובים והרבה מושגים קבליים, אבל חיפשתי סגנון נפשי יותר של חיזוק ונחמה, וגם אולי הם סגורים מדי על עצמם ופחות מכירים דברים מחוץ לחב"ד. הייתי משתתף בכל מיני 'פארברענגע'ן', איך שזה נקרא, אך בסופו של דבר העזתי לומר לעצמי: "הייתי פה", צריך ללכת הלאה. זה מתאים אמנם להרבה אנשים, אבל אני, עלי להיות מחובר במאה אחוז למקום שאשאר שם. אז התחלתי להריח את ברסלב. אח... אני נזכר באומץ הרב שהייתי צריך בשביל לשבור את המיתוס ש'ברסלב זה אסור'. זה לא היה כמו היום שזה הפך לטרנד עולמי כזה, ובמיוחד לאמנים המוזיקליים שהרבה מהם נוסעים לאומן. אז זה היה אחרת. בכלל הייתי צריך אומץ רב לחשוב לבד. אבל אינני יכול לשכוח את ההחלטה שהחלטתי ביום אחד, אחרי תקופה של קונפליקטים אישיים מייסרים איך לחפש את האמת. אמרתי לעצמי: "מה היה קורה לו הייתי איזה בחור יהודי חמוד שנולד בהולנד לבית שאינו שומר תורה ומצוות, והייתי מגלה בבית של הסבא רבה איזה תנ"ך וכדמה, והייתי מתחיל להתעניין ביהדות, האם מישהו היה מונע בעדי מללמוד ברסלב או חב"ד או כל משהו אחר? מי היה יכול למנוע זאת ממני? אז למה עכשיו אסור לי לחקור היכן נמצאת האמת שלי? באותו רגע שחשבתי כך, החלטתי בדעתי שאני הוא אותו בחור דמיוני שנולד בהולנד, ואני מתחיל במסע חיפוש אישי, ושאף אחד לא יגיד לי מה טוב בשבילי ומה לא. לך תדע מה הם האינטרסים של המוסדות בהם גדלת. אני לא אתן לעצמי להיסחב בכוח בצעידת העדר. אני אלך בדרך שלי.

ובכן, הגעתי לברסלב. 'שלום עליכם'. אהבתי בעיקר את הספר שיחות הר"ן, שמצאתי בו חיזוק ונחמה וגם עצות פסיכולוגיות כאלו לכל מיני סיבוכים נפשיים. הייתי נוסע עם הבחורים של ישיבת ברסלב בבני ברק לשדה 'מורשה', בעיקר בליל שישי שאז היו כמה טנדרים אחד אחרי השני, אבל גם בכל לילה בחצות בדיוק היה יוצא טנדר אחד לשדה. בדרך שרנו שירי ברסלב, ושם התפזרנו למשך שעה כשברקע נשמעים רסיסי אנחות חרישיות: "טאטע, טאטע"... בתקופה הזאת הייתי מאוד מאוהב בתפילות של רבי נתן, המלאות רגש והשתפכות - 'ליקוטי תפילות'. באומן לא הייתי אז, כי לא היה לי כסף לטיסה הזאת. בקיצער, זו הייתה תקופה מאוד נחמדה. אך עדיין, לא הרגשתי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה ושזה בדיוק המקום הסופי שלי. באיזשהו שלב אמרתי שאין לי כוח כל הזמן לצעקות ולדבר על ניסיונות ועל חושך וכל מיני דברים. רציתי סגנון עוד יותר אקטואלי, עכשווי, ומעמיק. מלא אהבה ומלא רגש קרבה. אמנם אהבתי מאוד כל מיני דברים מחב"ד ומברסלב אבל לא רציתי להיות רשמית באחד מהם, גם בגלל שחשתי שברגע שאני משתייך לאיזו חסידות או תנועה ספציפית אזי אני לוקח גם מהצמצומים שנוצרו בכל חסידות במשך הדורות ולא רציתי להיות כבול אליהם. אמרתי "בוא נמשיך הלאה". היום אני יודע יותר טוב להגדיר את מה שחיפשתי אז. חב"ד הביאה לי יהדות עם 'מחשבה והתבוננות', ברסלב הביאה לי יהדות של 'כיסופין והשתוקקות', אבל אני חיפשתי יותר יהדות המדברת על 'אהבה וקרבה'.

עם המוזיקה של ר' שלמהל'ע קרליבך התחברתי כבר בגיל 15, אבל להכיר את דמותו, את תורתו ואת דרכו - זה ארך קצת יותר זמן. אחרי כמה קלטות התחלתי להתעניין בדמותו ובהגיגיו, והפכתי לחסיד נלהב. לא היה אפשר לדבר אלי. כל חבריי ידעו, הרבי שלי זה רבי שלמהל'ע. בנגן שהחזקתי ברשותי לא היה במשך שנים רבות שום דבר חוץ מהמוזיקה של ר' שלמהל'ע. האהבה הגדולה שלו, העומק החסידי, הרגש והרוחניות הכנה הזו, כבשו את ליבי. אמרתי לעצמי: "זו בדיוק החסידות שאני מחפש. זו שמחפשת את ה' באמת, בלי מקובעות, ועם כל כך הרבה אהבה והכלה, כל כך הרבה חיבוק וקרבה. זה בדיוק מה שהדור צריך. אז היה לי קשה עם כמה דברים שר' שלמהל'ע היה עושה בחייו, אבל האמת שלו גברה אצלי על הכל. כוונותיו היו לטובה. אבל לא בדיוק היה לי מקום שיכולתי לומר לעצמי: "הנה זה המקום שאני שייך אליו. כל כך רציתי להשתייך לאיזה מקום, לאיזו קהילה, אבל לא סתם קהילה שמאוחדת סביב ה'קמחא דפסחא' והעליות, אלא קהילה רוחנית מפותחת ומודעת, שיהיה שם כל הזמן מוזיקה, ספרי יהדות אקטואליים, שיחות גלויות על הכל, משהו יהודי אמיתי. משהו שיאחד בין חב"ד, ברסלב, קרליבך, וכל דבר יהודי טוב. מקום שיהיה מרכז למחפשים רוחניים וגם לאמנים ובעלי יצירה רוחנית.

איך שחיפשתי מקום להניח את רגליי. ניסיתי כל מיני חסידויות, אבל לא הרגשתי חיבור לשום מקום. חיפשתי אדמו"ר שמבין במוזיקה, בפסיכולוגיה, שמחפש את האמת, שמכיר עולם, שהולך עם האמת שלו עד הסוף, שאין לו טיפה של משחק בדיבורים שלו ובתנועות שלו, שהוא חכם, ובעיקר שהוא יודע לאהוב כל אדם, כל יהודי וכל גוי, שאין לו בלב שום שנאה על שום נברא בעולם. רק אוהב ואוהב ואוהב. מכיל את הזולת כפי מה שהוא. מצאתי פה ושם יהודים טובים, אבל אף אחד לא ענה על משאלת ליבי. כל אחד, כשזה הגיע לאיזו נקודה, פתאום הוא היה סגור על עצמו. אחד לא הבין על קרליבך, אחד לא היה אמיתי עד הסוף ועשה גם פוזות, אחד לא ידע לאהוב את הכל. לא מצאתי את מקומי. אנשים אמרו לי: "מענדל, אתה חייב רבי, חייב להיות נכנע למישהו, אי אפשר ככה". אבל הלב שלי הוביל אותי אחרת. בלי לזלזל בכל בתי המדרש הקיימים, הם מאוד טובים ונחמדים, אבל באמת, באהבה גדולה, חיפשתי משהו יותר גדול, יותר רוחני, יותר אמיתי עד הסוף. בטח שחיפשתי רבי חי, אבל רק מישהו עם נשמה כל כך גדולה, שמסוגל לאהוב כל אדם בעולם ממש, שרואה רק את העומק של העומק של כל אדם.

ישבתי לפני שבוע עם איזה בחור צעיר מתוק, שעבר מעברים שונים בחייו. היום הוא מחפש את דרכו והוא עוד לא יודע לאן פניו מועדות. הוא אומר לי: "תקשיב, אני לא בדיוק יודע איפה אני עומד מבחינת יהדות, אני לא מי מה מתחבר לכל מה שמוכרים לי בבתי המדרש ובישיבות. אבל אם יש כן יהדות, אז זה רק משהו כמו ר' שלמהל'ע קרליבך". הוא מוציא לי את הספר 'פתחו שערי הלב', תורותיו של ר' שלמהל'ע, על אהבה ועל קרבה. אתם מבינים מה שקורה לדור? הנוער אינו מוצא את מקומו בבית המדרש הקלאסי, זה שגדלנו בו בימי ילדותינו. המודל הזה, נגמרה שעתו, נגמר כוחו. אין לו עוד השפעה על מיטב בני הנוער שלנו. הם מאסו במה שהממסד מוכר להם. הפסיקו להאמין. הם כבר יותר מחוברים לכוכבי המוזיקה, לזמרים ולאמני רגש. לכו לכל חתונה יהודית, ותבדקו אחרי מי הנוער רץ ונוהה, האם אחרי איזה אדמו"ר חדש שהגיע כעת או אחרי איזה כוכב מוזיקלי שלקח עכשיו את המיקרופון. והסיבה לכך היא פשוטה: האמנים הללו נותנים להם ללב הרבה יותר מאשר האדמורי"ם נותנים להם. זוהי יהדות הרבה יותר מעודכנת, הרבה יותר לבבית ויורדת אליהם. תארו לכם שהצמד יואלי קליין ושייע גרוס, למשל, פותחים בית מדרש בבני ברק, או מיילעך קאהן וזאבי פריד פותחים בית המדרש בבורו פארק, מבטיח לכם שהוא יהיה יותר מלא ומעניין מכל בית מדרש אחר.

ובכן, חברים, הגיע הזמן. אני רוצה לשתף אתכם עם החזון שלי. יש לי חלום להקים בירושלים בית מדרש חדש. בית מדרש רוחני מוזיקאלי, שיהיה מרכז כזה לבני נוער המחפשים קצת לב, קצת אמת, קצת נשמה. האמת שאני מתלבט אם לקרוא לכך 'בית מדרש', או שם יותר משחרר כזה כמו 'קרעטשמע' וכדומה, בגלל שהמילה 'בית מדרש' לא עושה היום טוב בלב לכולם. ישנם כאלו שיש להם משקעי עבר עם בית המדרש, גם בגלל שזה יוצר קצת רושם שהנה, עוד איזה מישהו רוצה לרכוב על הטרנד של הקומזיצים ולמשוך חסידים בשיטה חדשה. אבל תכלע'ס, אולי כן חשוב לקרוא לכך בית המדרש, בגלל שהחזון הגדול הוא שהוא לא יהיה המרכז הרוחני היחיד בסגנון כזה. הוא יהווה המודל של הסגנון המעודכן של הבית המדרש החסידי של תשע"ז, ואני מאמין שלאט לאט הרבה אנשים פשוט יראו בעיניהם את המהפך הרוחני שבית מדרש זה מביא, והם יעתיקו את המודל לבתי מדרש נוספים. כמו שכתבתי למעלה, הוא יהיה מקום של אהבה אינסופית, לכל אדם, לכל אדם. אבל הוא יהיה מקום רוחני וחסידי. כלומר מקום של חיפוש אמת ועומק, ולא סתם מקום של סטלנות. יותר 'סטלנים בקדושה'. מקום שיהיה בו 'היי' אבל ההיי הזה יגיע מתוך האנרגיה החיובית שתשרה שם, האהבה הגדולה שתשרה שם. מצד אחד הוא יהיה מאוד חסידי וממש רוחני, אך מצד שני הוא יכיל כל כך הרבה גוונים. זה נראה לי כל כך בדיוק מה שהדור צריך. מה אתם אומרים על כך?

ברגע זה ממש שאני מסיים לכתוב המאמר, אני מקבל ב'וואטסאפ' את הקליפ החדש של חיים גולד שעכשיו יצא, 'הוא יגלה לך'. חיים הוא אברך חסידי צעיר שמביא מוזיקה חדשה וקדושה הנוגעת לנשמה. יש שייכנו אותו עידן רייכל החסידי. איזה שיר ואיזה קליפ יפה ומרגש. אני רואה שם בקליפ יהודים מתבודדים בטבע, בני נוער מתוקים מנגנים עם כלי נגינה על ספסלים ליד הדשא, והם שרים בשקט: 'הוא יענה לך, הוא יגלה לך, רק תבוא אליו, רק תבוא עכשיו'. הקליפים הללו מבטאים את השינוי הענק שקורה בדור שלנו, הדור הצעיר. זה בדיוק מה שדיברנו עד עכשיו במאמר. האמת היא שזה פשוט קורה מעצמו, השינוי הזה. הנוער פשוט צועד שם לבד. בלי רשות. רק הנשמה שלהם מובילה אותם. בואו ונפתח להם בתי מדרשיות. בואו ונעשה להם מקום. אלו הם בני הנוער של ימות המשיח.
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שפתי כהן » 08 מרץ 2017, 16:28

החלמות שלו על אהבה וכו' כבר מתחיל לגלוש לכיוון הדת"ל,,,,וכמעט כבר הרפורמי!!!!!!!!!!!!!!!!!
שפתי כהן
 
הודעות: 35
הצטרף: 07 דצמבר 2016, 16:22
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למר יקר שלנוניעתה (ה"כוכב" מענדל ר

הודעה שלא נקראהעל ידי אני פה » 08 מרץ 2017, 16:53

הייתי מסכם כך: בקיצור נוער חמוד ויקר שלנו אל תלמדו אל תעבדו רק תכנסו לבית המדרש של האדמו"ר ראטה וכל היום תתחבקו תתרפקו תתאהבו ותשירו, ובכך תביאו את המשיח.
סמל אישי של המשתמש
אני פה
 
הודעות: 1283
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 21:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אנא עבדא » 08 מרץ 2017, 18:44

גם אני הייתי יכול ללעוג ולצחוק על תמימותו וילדותו של ה'משפיע' הזה, שכל כתבי ה'לייט' חוגגים על חשבונו... (בינינו, המבוגרים שכאן, הרי הוא עצמו ילעג על כך בע"ה בעוד שנים כשיקרא את הבלוגים הללו שכתב בשנות הטיפש-עשרה שלו)...
אבל רבותי, צריך להיות עיוור ולא לראות איך שהנפש האומללה הזו זועקת לעזרה. רבותי, מי יכול לעזור לצדיק הזה? ויפה שעה אחת קודם!
אנא עבדא
 
הודעות: 160
הצטרף: 28 אפריל 2015, 17:53
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אחד ויחיד » 08 מרץ 2017, 18:58

למה בכלל קוראים לו משפיע אם יש לו דף פייסבוק .
על מי הוא משפיע בכלל יכול להיות שהוא משפיע טומאה
1221 איחוד הצלה, ראשונים להציל חיים.
סמל אישי של המשתמש
אחד ויחיד
 
הודעות: 3887
הצטרף: 15 דצמבר 2016, 20:26
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שימי התימני » 08 מרץ 2017, 20:59

מענדל
כבר הקדימוך ק-ליפא ויש לו כבר בערך כזה ביהמ"ד
ועדיף לא לדבר איך שנראה שם ומי ומי ההולכים לשם
נ נח נחמ נחמן מאומן
סבא הוא המלך
סמל אישי של המשתמש
שימי התימני
 
הודעות: 676
הצטרף: 18 אפריל 2016, 22:55
מיקום: מאחוריך
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי פאטשיילע » 08 מרץ 2017, 21:07

שימי התימני כתב:מענדל
כבר הקדימוך ק-ליפא ויש לו כבר בערך כזה ביהמ"ד
ועדיף לא לדבר איך שנראה שם ומי ומי ההולכים לשם

היה לו כזה ביהמ"ד. ואם איני טועה זה כבר נסגר מפאת חוסר מתפללים... (חלקם המשיכו לרדת וכבר אינם צריכים בית כנסת, וחלקם חזרו הביתה ל"מסגרת הסגורה"...)
פאטשיילע
 
הודעות: 118
הצטרף: 31 מאי 2015, 17:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שימי התימני » 08 מרץ 2017, 21:09

נראה לי שעדיין פתוח
נ נח נחמ נחמן מאומן
סבא הוא המלך
סמל אישי של המשתמש
שימי התימני
 
הודעות: 676
הצטרף: 18 אפריל 2016, 22:55
מיקום: מאחוריך
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 10 מרץ 2017, 14:58

פאטשיילע כתב:
שימי התימני כתב:מענדל
כבר הקדימוך ק-ליפא ויש לו כבר בערך כזה ביהמ"ד
ועדיף לא לדבר איך שנראה שם ומי ומי ההולכים לשם

היה לו כזה ביהמ"ד. ואם איני טועה זה כבר נסגר מפאת חוסר מתפללים... (חלקם המשיכו לרדת וכבר אינם צריכים בית כנסת, וחלקם חזרו הביתה ל"מסגרת הסגורה"...)

זה נסגר ואח"כ נפתח על רמה עוד יותר ירודה. ואחרי שהמתפללים רצו להביא חזנית הוא סגר את הפאב הזה סופית, ככה אני שמעתי.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי קיסם שיניים » 10 מרץ 2017, 15:10

חבל, היה לוקח את מענדל לרב
קיסם שיניים
 
הודעות: 123
הצטרף: 06 מרץ 2017, 18:56
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 10 מרץ 2017, 15:11

קיסם שיניים כתב:חבל, היה לוקח את מענדל לרב

זה ממילא לא היה רלוונטי, הרי ליפא היה רב ביהמ"ד...
אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי קיסם שיניים » 10 מרץ 2017, 15:33

גאליציינער כתב:
קיסם שיניים כתב:חבל, היה לוקח את מענדל לרב

זה ממילא לא היה רלוונטי, הרי ליפא היה רב ביהמ"ד...
אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד...


אני מאמין שהמתפללים שם יש להם הרבה 'שאלות' לשאול והם צריכים שתי רבנים...
קיסם שיניים
 
הודעות: 123
הצטרף: 06 מרץ 2017, 18:56
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי חבצלת השרון » 16 מרץ 2017, 17:15

פשוט: כך תוכלו להפוך את העולם בעצמכם
בין סעודת פורים באשדוד לנערים עם הסמרטפונים בבורו פארק: המשפיע הרב מענדל ראטה משתף אתכם במפגשים עם בני נוער שהתרחשו במגוון מקומות, ומכולם יוצאת מסקנה אחת - מילה אחת טובה פועלת הרבה יותר מדברי תוכחה • 'הבלוג של המשפיע' בא בטוב



אז זהו, שפורים כבר מאחורינו ועכשיו מתחילים כבר בהכנות לפסח. נגמרו החגיגות. ואני, אינני יודע בדיוק מה יצא לי מכל הפורים. אם לדבר 'דוגרי', כל מה שתכננתי לפורים הזה, הכל יצא אחרת לגמרי, ואולי אפילו בדיוק הפוך. כל שנה אני עולה אל ה׳טיש׳ של אבא שלי ומככב עם המיקרופון: שר, מנגן, מציג. השנה, בדיוק יום לפני פורים הפכתי לצרוד נורא. אין, ולא היה שום קול. הצטננתי לגמרי. טוב, אמרתי שגם עם קול צרוד אפשר לעשות משהו. בסוף שתיתי וישנתי כל כך טוב, והגעתי לטיש בדיוק רגע לפני ברכת המזון. טוב. לא יכולתי שלא לעלות על השולחן כלל. בדיוק היום שכולם כבר יודעים שאני מנגן ועושה קומזיצים. לפחות פורים זה יכול כן להתאים טוב עם כל המערכת האדמורי״ת... זה הזמן שהכול מתאים להכול. אז כן עליתי, עם ראש מסתובב ימינה ושמאלה, אבל היה כבר מאוד מאוחר והייתה לי תחושה שאני דורך על העצבים של אנשים. טוב, למה להצטנע ככה, פשוט אמרו לי את זה דוגרי, שכבר מאוחר. אז ירדתי ואמרתי אולי מחר יהיה משהו טוב, בירושלים. נו שוין. למחרת נסעתי לירושלים ותכננו איזה קומזיץ. מה ששכחתי הוא שבדרך הקאתי את כל האוכל ואסור לשתות אלכוהול על מעיים ריקים. נו שוין, אז גם שם באיזשהו שלב איבדתי את הראש לגמרי, והוכנסתי אל תוך רכב כשאני חצי בעולם העליון. אה, ושכחתי עוד משהו. שהשנה לצערי פספסתי גם מצוות משלוח מנות וגם מתנות לאביונים. איזה מין פורים. פורים של פדיחות. וכמו להשלים את ההצגה השארתי איכשהו בירושלים גם את המשקפיים והצעיף והכיפה וכל הכסף שהיה לי בכיס, והסתובבתי למחרת בבית כמו גולם קצוץ אוזניים. אבל באמצע הפורים נזכרתי בסיפור שקרה לי שנה שעברה.

וזה מה שהיה בפורים שעבר. קודם כל זה התחיל בדיוק כמו השנה, שיום לפני פורים משום מה נהרס לי הקול לגמרי. זה סיפור אמיתי. מזמן אמרו לי שאני צריך לעשות פיתוח קול, אבל התזמון הזה שזה יקרה פעמיים לפני פורים, נראה לי משהו משמים. סוג של שיעורי לימוד. ואז גם הייתה מתוכננת הצגה שלמה על ה׳טיש׳ כשאני אמור להיות שחקן ראשי שם, עם הגיטרה. אוקיי, אמרתי, אולי תוך כדי הסעודה זה יעבור, והעיקר שאהיה כבר מבושם. טוב, התחלנו את הסעודה בבית ואני שותה ושותה. אבל שום משקה לא השפיע עלי כלום. לא יודע איך זה. אולי זה היה בגלל מצב הרוח הירוד שהיה לי בגלל איבוד הקול. הרגשתי נורא מתוסכל. שום דבר לא עובד. ואז קורה עוד משהו. הגיטרה שלי, שעמדה בצד, אחד הילדים עבר שם, ו...אופס, הגיטרה נפלה ונשברה לשניים. הצגה מושלמת. עכשיו כבר היה לי רק דבר אחד לעשות. עליתי למעלה אל חדר השינה, התכרבלתי במיטה ואמרתי: "ריבונו של עולם, תרדים אותי מהר, אני רוצה לגמור כמה שיותר מהר עם ה׳פורים׳ הזה". הייתי כל כך שבור ועצוב. כל כך בודד ומדוכא. זה היום היחיד שכל העולם שמח, ולי, תמיד דווקא לי, קורים הדברים הכי עצובים בעולם.

לא יודע למה, אבל פתאום מצאתי את עצמי אומר לעצמי, בוא ננסה ניסיון אחרון. אלך לטיש, אולי אנסה לשתות שם משהו, יילך - יילך, לא יילך - נחזור. אז הלכתי לטיש. ושם איזה יהודי הביא יין ישן מלפני אולי 40 שנה. לקחתי כמה כוסות, ומשהו התחיל לזוז בראש שלי. אוקיי, זו עדיין לא סיבה לשמחה כל כך מהר. אבל פתאום, ועכשיו תקשיבו טוב, פתאום אני מבחין בשלושה נערים חילונים, שבאו ונעמדו מול פתח בית המדרש והציצו לראות מה הולך שם. האחד בן 17 בערך, השני כנראה בן 14, ועוד ילד חמוד, כנראה בן 9. אשדוד זוהי עיר חילונית ברובה. אז בפורים הם יודעים שיש שמח אצל החרדים וכנראה באו לראות מה בדיוק קורה. באותו רגע נפתח לי הלב כמו פתיחת ארון קודש. רצתי אליהם, חיבקתי אותם בחום ואמרתי בקול: "פורים שמח!", ואז התחלתי לדבר איתם שתי דקות. אמרתי להם: "דעו לכם שאתם כל כך מאירים את כל העולם עם האור שלכם, וזה בכלל לא חילוק בעיניי זה שאתם הולכים כעת בלי כיפה, כי התחנכתם במקום אחר, אבל אני כל כך מרגיש את הקדושה המאירה שלכם!" ואז הם אמרו לי שאני כל כך צודק וכל הלבוש זה רק חיצוני, ומבפנים הכל בכלל אחרת לגמרי. כולנו בסך הכל בני אדם עם רצונות טובים. ואז פונה אלי הילד הקטן החמוד ואומר לי בשקט: "אין הרבה כמוך". זהו. זה כבר הספיק לי. חיבקתי אותו בחום ונישקתי לו על מצחו, והוא, לא תאמינו, ילד קטן, החזיר לי נשיקה. רציתי לבכות כמו ילד. רצתי חזרה לבית המדרש, לקחתי את המיקרופון והתחלתי לשיר כמו משוגע. מבחינתי עשיתי כבר את כל הפורים. שרתי כל עוד נשמתי בי בלי מיתרי קול, חזרתי הביתה ונזרקתי למיטה, עם הרגשה של קדושה. שבוע אחר כך הלחנתי אפילו שיר מיוחד על הסיפור הזה.

אז השנה, כשיצאתי מבית המדרש בסוף הטיש, אמרתי לעצמי - לפחות אעשה משהו טוב על לב של מישהו אחר. אולי יקרה לי שוב סיפור מעניין. בדרך כלל כשאתה רוצה שמשהו יקרה, אז שום דבר לא קורה. אבל האמת היא שלתת מילים טובות זה משהו שלא עולה כסף, ואפשר ממש להחיות נפשות ברגע אחד. אז הלכתי ברחוב עם הגיטרה, ואז עצרו אותי שני בחורים שכנראה יהיו כאלה שיקראו להם נוער שוליים, והם מבקשים ממני: "תנגן לנו משהו"... אבל מה יכולתי לנגן להם, משהו שהם יתחברו לזה. אז שרתי להם את ׳ילד של אבא׳. שרתי, והם ליוו אותי קלות. ואחרי זה איחלתי להם מעומק הלב שה׳ יעזור להם שהם יזכו לגלות כמה שהם קדושים ומאירים, למרות שאולי חלק ממשפחתם או ממחנכיהם לא מבינים את זה. שיזכו לדעת להחזיק מעצמם ולאהוב את עצמם ולהיות גאים בטוב האינסופי שיש בהם. הם היו כל כך צמאים לשמוע את המילים הללו, וזה היה נראה ששנתיים לא אמרו להם מילים כאלו. ריבונו של עולם, איך זה קורה דבר כזה? איך אנחנו שוכחים לומר להם את זה, להחזיר להם את הנשמה, שמתייסרת ונדחקת מגלי גלים של ביקורת החברה שלא מתחילה להבין לרוחם בכלל? בסוף הם אמרו לי תודה, והתחבקנו באהבה גדולה, ואני הלכתי הביתה וכתבתי פוסט לחברים שלי, שמבחינתי - זה מה שנשאר לי מכל הפורים. מי יודע מה עשיתי לנשמות שלהם.

חברים יקרים, האם אנחנו יודעים מה אנחנו יכולים לפעול בכוחן של מילים? הבעל שם טוב אמר פעם: "לפעמים יורדת נשמה לעולם הזה וחיה שבעים שנה, רק בשביל לעשות טובה אחת לאדם אחר". ברגע אחד אנחנו יכולים להחזיר את החיות לבן אדם, רק עם מילה אחת כמו: "וואו, אתה נראה כל כך טוב". באותו רגע שאדם שומע מילה כזו, יש לו פתאום סיבה להמשיך לחיות. זה יכול לקחת בן אדם, להוציא אותו מעמקי שאול ולהגביה אותו מעלה מעלה. מילה אחת. לא יכול לשכוח את הסיפור שקראתי פעם על אחד מהגדולים שהוציא איזה ספר, לא זוכר את שמו, אבל גדול ידוע. כשקרבו ימיו להיפטר מן העולם התחיל לחפש בגנזי הבית את כל חפציו שהשאיר בעולם למשפחתו. ואז פתאום הוא מוצא מכתב שאף פעם לא פתח עוד. גדול אחד בדורו שלח לו את זה לפני ארבעים שנה, מכתב עם מילים טובות ומחמיאות על הספר שהוציא בזמנו. התחיל אותו גאון לבכות בכי מר מטלטל נפש. שאלוהו בני משפחתו: "למה הנך בוכה?", אמר להם הגאון: "לו רק הייתי רואה את המכתב לפני ארבעים שנה, והרי נבעו בליבי חידושים כמו מעיינות רבות, רק שאחרי שהוצאתי את הספר לא היה אף אחד שטרח לומר לי מילה טובה, אמרתי לעצמי שכנראה אין לי הרבה מה לחדש ולא כתבתי עוד כלום. אבל לו רק הייתי רואה אז מכתב זה, הרי יכולתי להוציא עשרות ספרים גדושים בחידושים נפלאים". זה סיפור מרגש שטלטל את נפשי כשקראתי עליו לראשונה, כי סיפור זה מפגיש אותנו שוב עם המאחד והמשותף בין כל בני האדם , מגדולים ועד קטנים. כולנו זקוקים למילה טובה, לכולנו זהו אויר לנשימה, ואנחנו מפספסים אלפי הזדמנויות להציל נשמות.

רק לפני כמה שעות התקשר אלי אדם אחד עם סיפור בידו. יש לו בן שעזב את הישיבות בגלל כך וכך, וכיום הוא נמצא היכן שהוא בחו״ל והוא עובד לפרנסתו במשרה מסוימת. לא משנה כרגע כל תוכן השיחה. שאלתי אותו אם יש לבחור מסגרת מסוימת, של שעה קבועה של יהדות ביום, עם חברים וכו׳. אז הוא מספר לי שפעם הציעו לו ללכת לאיזה שטיב׳ל ששם הוא ימצא קצת חברה מתאימה וזה בית מדרש שמתאים לו וכו׳. אז הוא הלך לשם, אבל בדיוק כשהוא הלך לשם היו שם כמה אנשים חסרי ניסיון ותבונה רבה, והם שאלוהו מי הוא. ואז כשנודע להם כל רקע משפחתו, מיד 'חפרו' לו על הראש: "אז למה אתה ככה וככה, ואיך אתה נראה". כמובן שהוא ברח משם, ולא חזר לשם. והילד שואל את אבא שלו: "אני לא מבין, הם לא שאלו אותי בכלל אם יש לי היכן לאכול או לישון, לא שאלו בשלומי בכלל, רק הסתכלו על גודל הכיפה וצבע המשקפיים. זו נקראת יהדות? אם זה יהדות, אז מה יש לי איתה?". והאבא אומר לי: "תקשיב, הבן שלי צודק, מה הם בכלל יודעים כמה הוא עבר עד שהוא לא מצא את עצמו מתאים למסגרות הרגילות, ומה הם יודעים כמה הוא מוסר את עצמו ומתאמץ מהמקום שלו. לפעמים אנחנו מפספסים הזדמנויות, ובמקום להציל נשמות אנחנו עושים טעויות חמורות. וכי מה אנחנו יודעים משהו על מישהו?

אני רוצה לסיים עם סיפור. זה סיפור קצת דומה לסיפורים הקודמים שסיפרתי. זה היה לפני חצי שנה בבורו פארק. התארחתי שם בשבת אצל המארח הקבוע שלי, בין הרחובות 14-15, בין ביהמ״ד טאהש לביהמ״ד מונקאטש, בתוך המרכז החסידי. ופתאום, בסוף הסעודה, אני רואה שכל האורחים מסתכלים בתדהמה בחלון. הלכתי גם אני להסתכל ואז אני רואה מחזה כזה: יושבים להם כ-7 או 8 בחורים צעירים על הכביש, אולי בני 14, לא יותר, ממש צעירים, כולם דוברי יידיש מבתים חסידיים, אך ללא כיפה ופאות, והם מחזיקים סמרטפונים בידיהם בשבת. כל האנשים שברחוב צועקים עליהם "שבת, שבת", אבל הם, בכל פעם שמישהו צועק עליהם "שבת", הם מוציאים את הסמרטפונים ומצלמים אותם, עושים קליפים, תמונות. ס׳לעבעדיג. ככה הם יושבים להם על הכביש. ליבי נקרע לשניים - איך זה יכול להיות שהם כל כך צעירים וכבר הגיעו למצב שיעזבו את המשפחה, את הישיבה, את השכונה, את היהדות. כל כך הרבה דברים לעזוב בגיל צעיר, מה הם כבר עברו, ריבונו של עולם, בשנים הכה מעטות שעברו עליהם בעולם זה? אז לקחתי משקה מיץ תפוזים טבעי הנקרא שם אורנגזא׳ס, משקה החביב על האמריקאים, והאמת שגם עלי. (לאחרונה זה יובא לארץ, אך שם זה עולה שלוש דולר לבקבוק ופה שלושים שקל. אבל באמריקה זה הולך חזק). ירדתי והבטחתי לעצמי שאני נותן להם לשתות משהו. דרך ארוכה הם הלכו, בטח הם צמאים ואין להם פה מישהו שיתן להם. אז ירדתי למטה, ואחריי האורחים. עמדתי מולם, אבל התביישתי לגשת. לפעמים אני ביישן. האורחים מסתכלים על הנערים ואומרים: "אתה רואה? הם עושים את זה דווקא, מחפשים להרגיז". אמרתי להם: "השתגעתם? ילדים צעירים שיושבים על הכביש ואפשר לשמוע את זעקת הנשמה שלהם - 'למה נטשתם אותנו', למה אינכם נותנים לנו הזדמנות מתאימה לצמוח? ילדים שעוד לא יודעים מה זה בכלל החיים, ובטח עברו את מה שאתם לא עברתם ב-40 שנה, שהרי אתם לא הגעתם למצב כזה. אז מה בדיוק הם עושים ב'דווקא'? מה אתם חושבים?".

בסוף שברתי את הבושה וניגשתי אליהם. שאלתי אותם: "אכלתם היום כבר?", והם אמרו לי: "כן, אכלנו אצל מישהו". אחרי זה שאלתי אותם אם יש להם היכן לישון. ופתאום אני רואה ניצוץ בעיניים שלהם. הם עונים לי: "כן, עוד מעט מישהו בא עם רכב לקחת אותנו". זה היה בשבת, אבל אמרתי להם: "או, געוואלדיג". ואז הם הוציאו את הסמרטפונים והתחילו לצלם אותי. אז כל הרחוב צעק להם "שבת", אבל אני שרתי להם "גוט שבת, יידעלעך", אל תוך הקליפ. "אחים מתוקים, אני כל כך אוהב אתכם, כמה שאתם מאירים את כל העולם". ואז התחלתי לדבר איתם קצת. לא זוכר כל מה שאמרתי להם. אבל בגלל שקצת היה להם לא נעים שמישהו עם מראה חסידי כאילו מקרב אותם, אז הם שיחקו אותה כאילו לא כל-כך מקשיבים, והאחד גרגר לגרון חברו בקבוק אלכוהול וכדומה. בסוף אמרתי לעצמי: "אולי אני סתם מטריד ומשגע אותם". אז אמרתי להם: "גוט שבעס, יידעלעך", ובירכתי אותם, בדיוק את אותה הברכה שבירכתי את הנערים שפגשתי בפורים: "שתזכו לדעת כמה שאתם קדושים ומאירים, וכמה שהעולם זקוק לאור שלכם, למרות שלא כולם מסוגלים להבין לנפשותיכם. גוט שבעס, אחים מתוקים שלי", והלכתי. ואז אמרתי לעצמי, לא נראה לי שפעלתי משהו על מישהו. אבל בדיוק אז אני רואה שמישהו מהחבר׳ה שם, הוא היה אולי המנהיג שלהם, בחור ממש מאיר עיניים, הוא בא אחריי. באמצע הרחוב הוא עוצר, מסתובב לעברי, נותן לי חיבוק ואומר לי "יישר כח". הייתי המום. הלכתי הביתה, ובכיתי כל הלילה, כי באותו רגע הבנתי שכל מה שהיה חסר להם זה בדיוק אותה מילה טובה - "אתה מאיר", "אתה מתוק", "אתה אהוב", "אתה קדוש" .

זהו. אני לא רוצה להוסיף עוד מילה. רק דבר אחד, חברים יקרים. קיבלנו מתנה משמים - פה לדבר. וקיבלנו עוד מתנה - לב להרגיש. בואו ונפתח את הלב, להרגיש את הזולת. זה לא חייב להיות נער שמחפש את דרכו אלא יכול גם להיות חבר מהכולל או מבית המדרש, אבל יש את אלו שאיכשהו כולם שוכחים מהם ואף אחד לא באמת יודע מה עובר עליהם בכלל. בואו ונפתח להם את הלב שלנו. בואו ונפתח להם את ההזדמנות מחדש. לקרב זה לא נקרא לומר כמה חשוב זה ללמוד או להתפלל, מה פתאום. הם יודעים את זה יותר טוב מאתנו. לקרב זה אומר להתקרב ולאהוב, לנסות להבין לליבם ולתת להם את החום ואת האהבה לו הם זקוקים. בואו ונפתח את הלב. לפעמים זה כל מה שנשאר לנו מכל מסע החיים.
מנצחים הם לא אנשים שלעולם לא נכשלים, אלא אנשים שלעולם לא נכנעים.
סמל אישי של המשתמש
חבצלת השרון
 
הודעות: 3458
הצטרף: 16 נובמבר 2016, 16:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי זלמן » 31 מרץ 2017, 21:08

מאז לא פירסם עוד בלוג?
זלמן
 
הודעות: 11
הצטרף: 06 פברואר 2017, 05:38
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי חויזר » 05 אפריל 2017, 23:25

הידעתם שמנדל ראטה מגיש תוכנית שבועית ברדיו קול ברמה בשם 'החצר של מענדל'
??
סמל אישי של המשתמש
חויזר
 
הודעות: 2910
הצטרף: 15 פברואר 2016, 20:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 05 אפריל 2017, 23:31

לא ידעתי.

מה עם הבלוגים שלו ?? יש עוד ??
לאחרונה אין פה כמעט...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי עטרת תפארת » 06 אפריל 2017, 00:10

גאליציינער כתב:לא ידעתי.

מה עם הבלוגים שלו ?? יש עוד ??
לאחרונה אין פה כמעט...

וטוב שכך...
אין עוד מלבדו!
סמל אישי של המשתמש
עטרת תפארת
 
הודעות: 789
הצטרף: 02 מאי 2016, 21:00
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 06 אפריל 2017, 06:35

קיבלתי במייל (פורסם באתר בחדרי):

די לסגפנות: העולם הזה נברא כדי שנהנה ממנו • הבלוג של המשפיע

בין הזמנים הגיע. ריחה הטוב של פריחת האביב מנשב באוויר. כמה יפים הם מראות ההמולה והחיים בימים אלו. צעירי הצאן, אשר ישבו כל זמן החורף בישיבה, אברכי כולל או אנשי עמל, לוקחים קצת חופש מעמל יומם, יוצאים אל האוויר הצח, אל הגינות והמעיינות, שדות ופרדסים, טועמים את טעמו הטוב והמתוק של יופי הבריאה. קובעים עתים לתורה, מתפללים שלוש תפילות, ומאווררים את הנפש לתקופה קלה. רואה אני מתחת לבניין מגוריי חבורה של בחורים העוזרים לאיזה מפעל של ׳קמחא דפסחא׳. הם מלאים חיות ועשייה, מלאים אנרגיה ורעננות. דומה כי העולם תופס לו שעה של קורת רוח. כזו היא תקופת פריחת האביב - רווח להתבונן. ואם כי ידיהם של רבים עסוקים בניקיון יסודי של הבית לחג הפסח, אך דומה כי גם מלאכה זו מעניקה סיפוק רב לעוסקים בה, כמה שהיא מפרכת. שמעתי פעם פתגם שבני אדם אוהבים לראות שלושה דברים: מעיין שזורם, מדורת אש שבוערת, ואנשים חרוצים שעובדים. יש בכך אמת פנימית עמוקה. כשרואים אנשים שעובדים, רואים לרגע את מימושה של הבריאה. זהו היופי של העולם, שאנשים מממשים את עצמם ועובדים ביגיע כפם. חן אלוקי נסוך על הטבע ועל רגעים של מימוש הטבע. לא בכדי אמרו צדיקים וחסידים כי ׳הטבע׳ שווה בגימטריה ל-׳אלקים׳. יש קשר ביניהם, מסתבר.

טוב, לא שכחתי גם אני שהגיע הזמן לצאת אל הפרדס ולהתבונן ביופייה של פריחת האביב. פלאי הבריאה. אז זה היה די ברור - הפרדס שמול ביתנו באשדוד, פרדס התפוזים. בחורשה הירוקה שעל ידה אני לומד כל שבוע לפני שבת קצת 'איז׳ביצא תורה'. חציתי את הכביש ונכנסתי אל הפרדס פנימה, פרדס גדול העומד חוצץ בין העיר אשדוד לבין גן יבנה. ולפתע נזכרתי בברכה היפיפייה שנתקנה לברך בחודש ניסן: ״ברוך, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, ליהנות בהם בני אדם״. איזה יופי של ברכה. כמובן שנעמדתי מול שני אילנות ובירכתי בשמחה את הברכה המרעננת הזאת, בלבי אני אומר לעצמי: חבל שאין מברכים אותה לפחות פעם בחודש. רק שאולי אז זה היה נשחק קצת. אם זה היה כמו קידוש לבנה, למשל. אבל הברכה הזאת, איך שהיא משמחת לי את הלב. למה זה משמח לי כל כך את הלב? בגלל שאני שומע פה חידוש רעיוני מופלא במילים של הברכה: "אשר ברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם״. השם יתברך ברא לנו בריאה נפלאה ויפהפייה בשביל שנהנה ממנה. לא פחות ולא יותר. לא בשביל שנתגבר עליה ונתכחש אליה, לא בשביל שנתנתק מהנאותיה וחוויותיה, אלא בשביל שנהנה ממנה כל שניה ונמצה את יפיה וטובה.

חזרתי מהפרדס הביתה וכולי הרהורים על הברכה הזאת. אני חושב לעצמי, איך זה מתאים דבר כזה עם מה שהתחנכתי תמיד, שצריך לברוח מהנאות העולם הזה ולהשתדל כמה שפחות ליהנות ולהתענג מתענוגות והבלי העולם? והרי במשך שנים ידעתי לומר שכל העולם נברא אך ורק בכדי להתגבר עליו ולברוח ממנו, והכל מסביב זה רק יצר הרע. טוב. אני מוציא עוגה מהמקפיא, מברך ואוכל, ולאחר מכן מברך ברכת 'על המחיה', ופתאום אני תופס את עצמי מברך: "על ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו, לאכול מפריה ולשבוע מטובה'. עד כדי כך? לשבוע מטוב הארץ? ואני ממשיך: ״והעלינו לתוכה, ושמחנו בבניינה, ונאכל מפריה, ונשבע מטובה, כי אתה ה׳ טוב ומיטיב לכל״. זהו, זה כבר עצר אותי. האם באמת אכן נברא העולם בשביל שנהנה ממנו? אז מה עם כל הסיפורים ששמענו תמיד על גדולי הדור איך שוויתרו ופרשו מהנאות העולם? איך זה מתאים אחד עם השני? ופתאום אני נזכר באיזה מדרש מעניין: הקב״ה אומר לאדם הראשון: ״עולם יפה בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי״. הבורא מתייחס בחמלה ובכבוד אל הבריאה ומבקש מאדם הראשון - בראתי לך עולם מדהים ויפיפה, אל תקלקל אותו, שמור עליו יפה, הוא בשבילך. כמה מדהים. אז רגע, מהי ההשקפה הנכונה פה? כן ליהנות, לא ליהנות, ליהנות קצת... מה, מי, איך?

האמת שהטיול הזה בפרדס התפוזים הזכיר לי אפיזודה של ימי נעוריי בישיבה. סיפור בהיסטוריית העבר שלי, שכנראה לא אוכל לשכוח בחיים. זה היה בישיבה גדולה, בתקופת ההתפתחות האישית שלי. אח, כמה שהיא לוותה בקשיים גדולים, ההתפתחות האישית. אבל לא עכשיו המקום והזמן. ביום מסוים החלטתי והתחלתי להוציא עלון ישיבתי לכל הבחורים. שם הייתי כותב את הגיגיי ורגשי לבי. כמובן שזה לא עבר לי בקלות, הסגנון הפתוח והעכשווי שהשתמשתי בו אז, במאמריי. אך איכשהו בדרך נס זה החזיק מעמד במשך שנתיים, לא יודע איך, כמובן שהיו מתנגדים והיו מעריצים וסיפור שלם. כשסגרו לי את העלון בישיבה בגלל מאמר מסוים שכתבתי, ועברו כמה חדשים, אמרתי לעצמי: לא מסוגל, אני חייב להמשיך לכתוב. מאז ילדותי אני כותב וכותב ולא מפסיק. נראה לי שהייתי היחיד בכיתה שאהב את לימודי ׳חיבור וסגנון׳. אם אתה נולד עם זה, אינך יכול שלא, וגם הרגשתי שיש לי הרבה מה לומר לבני הנעורים שלומדים בישיבות. אז פשוט הוצאתי עלון עצמאי וחילקתי באיזה 15 ישיבות, בירושלים ובבני ברק. זה שרד בדיוק 5 עלונים, כי בעלון החמישי קצת העזתי יותר מדי לכתוב את האמת שבלבי. תמיד אני קודם קופץ לאש, ואחר כך בודק מה קרה. נו, ומה כבר כתבתי שם בעלון ההוא? כתבתי שם: "לו הייתה לי ישיבה, הייתי מוסיף כמה נהלים למערכת ולסדר היום - קומזיץ פעם בשבוע, למשל, סימפוזיון פעם בחודש. כבר כתבתי בנושאים אלו בעבר, פה בבלוג. אבל הדבר הכי נורא ואיום שכתבתי שם זה ש -"לו הייתה לי ישיבה - הייתי מוציא את הבחורים פעם בשלושה חדשים לשדות ולפרדסים, לפגוש ולחבק את הטבע. תתארו לכם", כתבתי שם, "אנחנו יוצאים לפרדס, מטפסים על עצים, וקוטפים תפוזים. האין זו חוויה מדהימה? הטבע הוא הרי גילוי אלוקי כה עצום, והוא הרי נברא בשביל שנהנה ממנו, מטעמו המתוק ומיופיו המדהים".

נו נו... זה מה שהיה חסר לי. לא אשכח בחיים את התקופה הזו. המאמר הזה עשה כזה ט-ר-ר-ם, עד שדיברו נגדו בכמה ישיבות. זה גרם לוויכוחים רבים בין בחורים, ולכעס גדול אצל כמה אנשי חינוך. אמנם היו גם אז כמה אנשי חינוך מכמה ישיבות שאמרו לי בשקט: אתה כל כך צודק, והלוואי שהרבה דברים במערכת הנוכחית ישתנו, אבל בגדול, אני ממש 'נשרפתי' אז בעולם הישיבות. לא יכולתי לחזור לישיבה עד שהבטחתי שאין עוד שום עלון, ונאסר עלי לעשות קומזיצים וכל סוג קשר כזה עם הצעירים. הייתי אז כל כך שבור ורצוץ. הייתי בחור מבוגר ולמדתי חברותות עם בחורים צעירים, אבל כשחזרתי לישיבה הם התביישו ללמוד איתי, כי זה היה כאילו שהתגלה שאני ׳כופר׳ או משהו כזה. איך אסביר לכם את ההרגשה האיומה הזו. הייתי הרוס ושבור מבפנים לגמרי. הסתגרתי בבית לשבוע לבד עם עצמי. הוריי כבר גרו אז באשדוד, ואני עוד נשארתי בדירה הישנה שלנו בבני ברק. לא סיפרתי כלום להוריי בשבוע הראשון. רק בכיתי כל השבוע לבד. בכיתי כי ידעתי שהאמת איתי ושנעשתה לי עוולה גדולה. ידעתי שאני צודק, ושהחינוך הזה, לשנוא את העולם ולהיות מנותק ממנו לגמרי, הוא מטומטם. "מותר, מותר ליהנות", רציתי לצרוח ברחובות. העולם הוא גדול ויפה והוא נברא בשבילנו, לא בשביל שנשנא אותו. רק בשביל שנאהב אותו, שנאהב כל נברא ונברא. כל אדם, כל עץ וכל פרח.

הלכתי אז לרבי מאמשינוב שליט״א והראיתי לו את המאמרים. הוא קרא את כל חמשת המאמרים של הגיליון העצמאי הזה שהוצאתי לאור. עמד בחדרו והתנועע ככה, כמו לומד סוגיה עמוקה בש״ס, בשיא הרצינות והעומק, קרא את הכל בעיון, ואחרי זה הסכים לי לכל מילה שהייתה כתובה. הוא אמר לי אז: "אינני רואה כל בעיה בשום מילה שכתבת. אלו דברים פשוטים, המתקבלים על הדעת. רק אולי היית צריך להוסיף גם איזו שורה שכמובן שכל זה לא בא להוריד מהתביעה שהאדם מחויב לתבוע מעצמו גם כשלא הולך לו בקלות וכו', אבל ברור שהעולם הוא טוב, גדול ומדהים וצריך לתת לנפש להתרחב וליהנות, כמובן ברוח התורה והמצוות, ובמידה נכונה ומתאימה. טוב, איך נסחפתי עם הסיפור הזה. הרבה גלים באוקיינוס עברו מאז. אבל בחיים לא החלטתי לחשוב אחרת ממה שכתבתי אז. זה כל כך ברור לי בפנים.

רק שהאמת היא שלא חייתי עם הגישה הזאת מאז ומתמיד. הסבא רבא שלי, ר׳ אהרל׳ע ראטה זצוק״ל, מי שעל שמו קרויים הרבארלאך ממאה שערים, נראה לי שלא בדיוק היה זורם איתי בכל מה שכתבתי שם במאמר. דווקא אתמול היה היארצייט שלו, יום ההילולא השבעים, ו׳ ניסן תש״ז. הוא ייסד את חבורתו עם תקנות חזקות של פרישות, והטיף די רבות לניתוק מהעולם. הוא היה אדם קדוש וסגפן. אינני יכול לשכוח את הקונפליקטים האישיים שהיו לי בימי בחרותי, כשניסיתי ללכת בדרכי הסבא שלי, אך כל פעם נשבר לי מחדש. אוח, כמה שהתייסרתי בפנים בחיפושי הדרך. על כל רוגאל׳ע שאכלתי הייתי בטוח שיוציאו אותי מלאכי חבלה מהקבר ויחטיפו לי מכות בשוטים של אש עד שהכרס תיבקע. היום אני לא מאמין לרגע בהבלים כאלו, וכי בשביל זה ברא הקב״ה את המאכלים הטעימים, בשביל שמלאכי חבלה יכו אותי בשוטים? וכי לא כך אנו מברכים ׳ונאכל מפריה ונשבע מטובה׳? נשבר לי מהדרך של התרחקות מהעולם. ארך לי כל כך הרבה זמן לבנות את השקפת עולמי לבד, כי לא מצאתי אז הרבה שידברו על כך בגלוי.

עד שמצאתי את 'תורת איז׳ביצא'. שם גיליתי שהוא מדבר הרבה על הנאות העולם הזה. כך הוא, למשל, כותב בפרשת שופטים (ד״ה כי תבוא): "שבני ישראל מטבעם אוהבים את העולם ואת טובו, ואין להם כוח לגדרים וסייגים מיותרים שמרחיקים את העולם מהם, ועל כן ההדרכה הנכונה היא שצריך לזכור שהבורא יתברך נותן את כל טוב העולם. ובלשונו: ״היינו שתביטו להנותן (שתזכרו מי שנותן לכם בטובו את הכל), ואז תהיו מותרים להתפשט בכל תענוגים מעולם הזה, רק הכל יהיה בקדושה״. בפרשת פקודי הוא כותב, שכיוון ששבט לוי שהיו אנשים רוחניים היו מסוגלים להתנתק מהעולם בשביל עבודת ה׳, לכן קיבלו ציווי מיוחד שלא יחשבו רק על טובתם בעולם הבא אלא שיראו ״שגם בהווה ייטב להם, ועוד ביטויים רבים כאלו. זה בעצם היה אחד החילוקים בין קאצק לאיז׳ביצא: הרבי מאיז׳ביצא היה התלמיד הכי גדול בחסידות ׳קאצק׳, אך הוא עזב את קאצק בגלל שהוא לא התחבר בסופו של דבר אל כל הדרך החריפה הזו, והוא ייסד דרך אחרת ושונה לחלוטין - דרך שמאפשרת את החיבור המלא עם העולם וטובו, ובתוך העולם היא רואה את גילויו המלא של השם יתברך. אז סבא רבא שלי כנראה היה יותר בעניין של קאצק. בתקופה מסוימת בבחרותי הייתי קורא את ׳בית קאצק׳ של ר׳ לייבל לווין, וממש מדמיין את עצמי מצטרף לחבורה שם. אבל באיזשהו שלב ברחתי מחבורת קאצק לחבורת איז׳ביצא. כנראה שיש לי שורש נשמה אחרת, או שאולי אנחנו פשוט בדור אחר כבר. נראה לי שהדור הזה מה זה מתאים לכל תורת האיז׳ביצא. האמת היא, שאנשים לא יודעים אפילו עדיין איך הוגים את המילה הזו: איז׳ביצא , אבל לדעתי זה הולך להיות הטרנד הבא בעוד כעשור. טרנד, אני מתכוון בקטע טוב, גל רוחני, כמו ברסלב. כי איז׳ביצא זוהי דרך עם הרבה הרבה חיבור לעולם. בדיוק השבוע ראיתי ספר חדש שיצא, שנקרא ״עצות ממי השילוח (איז׳ביצא)״, ואתמול ראיתי שיהודי אחד עשה עבודת דוקטורט ארוכה ונפלאה על הגותה הייחודית של איז׳ביצא. כנראה שהאור הזה התחיל משהו לפעול.

אז בכמה מילים: איך באמת מיישבים את המובאות השונות מחכמינו ז״ל, שמצד אחד מטיפים להנאה מהבריאה הנפלאה שנבראה בשביל בני האדם, אך מצד שני נראה שהם מטיפים לפעמים לניתוק מהעולם והוויותיו? אז יהיו שיגידו שאלו אכן שתי דרכים שונות, קאצק ואיז׳ביצא. אבל אני חושב שבמבט מעמיק יותר נראה כי חז״ל, בגדול, לא הטיפו לפרישות מהעולם כלל. הייתה בזמן חז״ל כת ה׳איסיים׳ שהטיפו לניתוק ופרישות מהעולם, אך חכמינו ז״ל לא הסכימו עם הדרך הזו כלל, רק שהתנאים והאמוראים עצמם, בגלל שהם חיו ברמה רוחנית כה גבוהה, הם פשוט לא הרגישו כל כך הרבה את הצורך באכילה, שתייה וכדומה. אם אינך מרגיש צורך נפשי לאיזו הנאה, אין שום סיבה שתעשה משהו סתם מיותר. אבל ככל שהאדם מרגיש צורך בהנאה ומזון לנפשו, וודאי שיש לו לתת לנפשו את ההתרחבות לה היא זקוקה.

מי שאמר דברים ברורים בנושא זה היה המהרי״ל בלוך בספר ׳שיעורי דעת׳. אני רוצה להעתיק את לשונו (ח״ד מאמר פלס מעגל רגליך), וז״ל: "באמת צריך לדעת כי עניין לצורך (קרי: הנאה לצורך הנפש) יש בו מדרגות מדרגות, ואין זאת אומרת שאסור לו לאדם לקחת מהעולם הזה רק כדי קיום נפשו ויותר מזה ׳שלא לצורך׳ נקרא, אלא עניין ׳לצורך׳ מתאים לכל אחד כפי מדרגתו ותכונתו, כי כל מה שנצרך לאדם למען יעמוד על מתכונת נפשו כדי שיהיה במצב של רצון ושמחה, שרק אז ערים כישרונותיו וחיים בו כל כוחותיו - בכלל ׳לצורך׳ הוא. ומובן כי לרוב בני האדם דרוש לזה לקחת מן העולם ׳יותר מכדי הסיפוק׳. דרוש הוא לתענוגים גשמיים, לטיול ולחברת בני אדם, ולהתענג מנועם הטבע וכדומה. ומאחר שנחוץ לו כל זה, אם יגמור בנפשו לפרוש מהנאות אלו, הרי הוא בכלל ״אל תהי צדיק הרבה, למה תישומם״. ומלבד יחידי סגולה, כמו הגר״א ז״ל או רעק״א ז״ל. קדושים כאלו אינם צריכים להנאות גשמיות, כי נפשם מתמלאת מהתענוגים הרוחניים שיש להם לאין שיעור מעבודתם בתורה ומצוות. אבל מי שלא הגיע למדרגה רמה כזאת, לו יש צורך אף לתענוגים גשמיים המעוררים בו את כוחותיו וכישרונותיו, המרחיבים את דעתו ומשביעים אותו רצון. ואם יחסר את נפשו מהם, ׳יחסרו לו חיים׳ ולא תהיה לו שלמות האדם כפי שנצרך לעבודת הבורא החפץ באדם השלם״. עד כאן לשונו.

זהו, נראה לי שהדיבור הזה מבהיר את הנושא בצורה הכי ברורה ואין הרבה מה להוסיף. הנאה מהעולם הוא דבר חיובי ונצרך. בריא, טוב ומועיל. העולם נברא בשבילנו ולמעננו, בשביל שנהנה ממנו ונשתמש בו כל צרכינו די סיפוקינו. ׳שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה׳. ולמי שעדיין חושב שאלוקים ממש מזדעזע כשהוא רואה אדם שרוצה ליהנות מהעולם ומהנאותיו ורוב טובו, וממש באותו רגע רוצה לירות בו ירייה בראש, אני מזכיר לו לצאת כעת אל השדה ולברך בשמחה את ברכת האילנות. ׳ברוך, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, ליהנות בהם בני אדם׳. המשך יום יפה שיהיה לכם, חברים.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אחד » 20 אפריל 2017, 12:56

הבלוג של המשפיע מענדל ראטה: גם החילונים מודים: המגזר החרדי מאושר יותר
בצעירותו התתחבט המשפיע הרב מענדל ראטה בשאלה: האם חייהם של החרדים טובים יותר או שמא חייהם של החילונים מאושרים יותר • סדרת סיפורים וחוויות הוכיחה לו יותר מכל: החילונים מתקנאים באורח החיים החרדי • 'הבלוג של המשפיע' בפרק של גאוות יחידה

הסתיים לו חג הפסח. כל הכלים נארזו ונעטפו היטב, החמץ חוגג בגדול, ו...הסתיימו החגיגות. כל הנסיעות, האירועים, ההצגות, הקומזיצים, הסעודות, היינות, הבשר והדגים וכל מיני המטעמים. חזרנו אל הימים האפורים והשגרתיים. איש איש אל עבודתו ולימודיו. מתחילים ימי השגרה: לחם עם ממרח בבוקר, וכרוב ממולא באורז בצהריים. שבוע שלם שלא העזנו לחשוב על המאכלים האלו, אבל אך הגיע רגע מוצאי החג... איך שהתנפלנו על החמץ. ככה זה, כאלו אנחנו. עדיין מחוברים לחומר קצת. בכל אופן, היה קשה קצת כל הפסח עם המאכלים הלא שגרתיים והדי מגבילים. זה המחיר הכבד, כנראה, ששילמנו על היציאה מארץ מצרים, שבוע של הגבלות, ממש לא קלות. ועדיין, אנו קוראים לחג הזה 'זמן חרותינו'. האמת, לפעמים אני תוהה לעצמי, איך בדיוק מתקשר השם הזה ׳זמן חרותינו׳ עם חג שכולו הגבלות? כל מקום עם המנהגים שלו, וכל משפחה עם החומרות שלה: יש שאין אוכלים מאכלים חלביים, יש שלא אוכלים סוכר ושום תבלין, האשכנזים לא אוכלים קטניות כלל, ורבים נוהגים שלא לאכול בכלל מאכלים של אנשים אחרים אלא מהבית. אין חג שיש לו חומרות כה רבות כמו חג הפסח, ובדיוק לחג זה אנו קוראים בשם ׳זמן חרותינו׳?

האמת שהשאלה קצת יותר גדולה: כל החג הזה, המבוסס על נס יציאת מצרים, שזו היא בעצם היציאה מעבדות לחירות, יצאנו ממצרים וקיבלנו את התורה, הפכנו לעם יהודי שומר תורה ומצוות ומתנהל עם למעלה משש מאות מצוות, איסורים והגבלות, כריתות ועונשים, חוקים ומשפטים ומעצורים רבים לכל מיני נטיות לב אשר אנו נולדים איתם, היכן בדיוק היא החירות, בזה שיצאנו ממצרים והפכנו לאומה עם כל כך הרבה הגבלות ואיסורים? במצרים היינו בארץ חופשיה מאיסורים, הארץ הכי מתירנית בעולם, הכי חופשיה, ויצאנו אל המדבר בשביל לקבל עול גדול וענק של שש מאות ושלוש עשרה מצוות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, הלזאת ייקרא חירות?

כשהייתי בחור צעיר הייתי שומע רבות מפי הדרשנים והמשגיחים, שהחופש הכי גדול זה ׳ללמוד תורה׳. וכי לא כך אמרו חז״ל: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". החופש והכיף הכי גדול זה לשמור תורה ומצוות. זה החופש האמיתי, כך הם היו אומרים לנו. טוב, כמובן שקיבלתי את הדברים בתמימות לב, ולמדתי בהתמדה גדולה עד לב השמים. עד שהגיע גיל ההתבגרות, שם התחלתי לשאול את
עצמי שאלות שונות על החיים. פתאום התחלתי לגלות עולם. תפסתי, פתאום, שאני שייך לקבוצה קטנה של אנשים מאמינים המפוזרים על פני כמה ערים בארץ: בני ברק, ירושלים, אשדוד, בית שמש, ביתר, ואולי עוד כמה קריות. ואני עוד חשבתי שאני מנהל את העולם, יא טמבל שכמוני. כולם סביבי עושים חיים משוגעים, נהנים כל רגע, חיים ונהנים בטירוף, אוכלים את כל מה שנכנס לפה, נוסעים לטיולים להודו על נהר הגאנגאס ולדרום אמריקה על נהר האמזונס, מועדונים, ברים וריקודים. ששון ושמחה. ואני, דפוק, יושב לי בתוך בית קטן, מתייסר בנקיפות מצפון על כמה רגעים של כישלון רוחני. מה אני צריך את כל זה על הראש. החילונים האלו, הם עושים הרבה יותר כיף מאתנו, ואנחנו עוד מתגאים לומר שאנחנו הכי מאושרים בעולם, ו"לך תסתכל על החילונים כמה שכולם עצובים ומדוכאים ולוקחים כל היום כדורים"... בגיל מסוים הפסקתי להאמין בתמימות לכל מה שאמרו לי אי פעם, ורק שאלתי את עצמי כל הזמן: איפה באמת נמצא האושר היותר גדול? בחיים עם גבולות ואיסורים, או בחיים המתירניים, חסרי הגבולות?

לפני חודש בערך זה היה. נסעתי עם מונית בתוך בני ברק, עם נהג חילוני. מאחורה ישב עוד בחור חסידי שהתלווה אלי. חזרנו מאיזה קומזיץ. כדרכי בקודש, ודרכם של חרדים רבים בקודש, פתחתי בשיחה קלה עם הנהג. הרבה חרדים אוהבים את האתגר הזה. שיחות עם נהגי מוניות חילונים. יש את האלו שעושים את זה בשביל להרגיש שיש לנו מה למכור יותר מהם, ויש את אלו שעושים את זה ממקום הפוך: בשביל להרגיש שהם כאילו מחוברים אל מה שקורה במדינה ולא ממש מנותקים. אבל זה בכל אופן מה שעשיתי, התחלתי לדבר אתו. פתאום שאלתי אותו שאלה: "תגיד, איך נראה לך יותר כיף לחיות, כחילוני או כחרדי?". הוא ענה לי על המקום, בלי להתבלבל: "ברור, כחרדי". שאלתי אותו: "למה, איך זה יכול להיות. אתה הרי כרגע חופשי לגמרי, מותר לך כביכול הכל, אין גבולות של כשרות או צניעות, אין גבולות לכל היצרים הקדמונים והפראיים של האדם, והנך יכול כל שניה לעשות חיים כיפיים מטורפים. במה בדיוק הנך מקנא בנו?". הוא ענה לי: ״תקשיב, אתה חושב שזה ככה. אבל בתכל'ס, החיים המתירניים מביאים לך מלא אכזבות בחיים. אתה מתרגל לכל התאוות והיצרים, ורוצה עוד ועוד, ואין לך כבר את הכיף הזה שהיה ברגע הראשון, וגם אינך יכול למלא את כל התשוקות באמת כי הם לא נגמרות למעשה אף פעם, תמיד יש תשוקה לעוד יותר. ואז בשלב מסוים אתה כבר רוצה משהו אמיתי, חיים עם משמעות מסוימת, אבל אין לך משהו שבשבילו תחיה, אין לך אתגר אמיתי שסביבו תחיה את החיים שלך. כל המשמעות שנשארה לך זה רק ללחום את המלחמה של ״החזק - שורד״, ורוב החיים זה אכזבות, חוץ מקצת רגעים פה ושם, ואחרי זה אתה מת, ובשביל מה חיית? אבל אתם יש לכם הגבלות, יש לכם אמונה ומשמעות לחיים, יש לכם סיבה למה לחיות. זה רק הצעירים שלכם שחושבים שהעולם הגדול הוא יפה וקורץ, אבל הוא לא טומן שום דבר אמיתי בקרבו, זה רק נראה ככה מבחוץ. רק אתם, החרדים, יש לכם קצת בעיות אחרות, אבל זה פחות חשוב עכשיו״. אלו, בערך, היו מילותיו של מיודעינו הנהג.

האם זה אכן אמת? אולי הוא סתם היה נהג ממורמר, נהג מונית שעובד קשה לפרנסה שלו וחושב שהדשא של השני ירוק יותר? האם החילוני המצוי לא נהנה מהחיים המתירניים שמוצעים לו בחיי היומיום? טוב, אז תשמעו סיפור מעניין. סיפור שקרה לי לפני שנתיים בדיוק. זה היה בחודש אייר. אני זוכר את התאריך? כי זה היה כמה ימים אחרי יום העצמאות. יום העצמאות ׳נדחה׳ זה היה אז. לא אאריך בכל הרקע, אבל הייתי אז בתקופה סוערת ולא קלה בחיי. לא ישנתי אז מדי הרבה בלילות. באותו לילה עליו אני מדבר, החלטתי שאני הולך רגלית אל חוף הים באשדוד, צעידה של כארבעים דקות. לנשום קצת אויר צח, לראות את הגלים השקטים והגדולים, להירגע קצת. מי נמצא בלילה בשעה מאוחרת, בערך בשעה שתיים - שלוש? ריק לגמרי, בדרך כלל. מה ששכחתי שזה היה במוצאי יום העצמאות, בו כל המדינה חוגגת ריקודים, ודגלים וחינגות ליליות. אז אני הולך והולך, ומתקרב אל החוף השקט. ופתאום, היכן שהוא ליד החוף, אני שומע קול אדיר של מוזיקה רועשת יוצא מתוך איזה אוהל. שאלתי את עצמי: מה זה הדבר הזה, באמצע הלילה, מה זה יכול להיות. הלכתי לכיוון של המוזיקה. אני רואה אוהל גדול, ומציץ לרגע פנימה. טוב, לא ממש רוצה לפרט מה שראיתי שם. היו שם מאות צעירים שרקדו ריקודים לצלילי המוזיקה הרועשת והלוהטת , אבל ה׳ ישמור, ריקודים מעורבים. זו הייתה פעם ראשונה שנחשפתי לדבר כזה. הלב שלי הפסיק לרגע לפעום. ידעתי שאסור לי להמשיך לעמוד שם. היה לי רגע של ניסיון קשה.

ופתאום, פתאום אני רואה מול עיניי, כמה מאבטחים חילונים מבוגרים שעמדו שם ליד איזו רכב צהוב כזה של שמירה, הם קופצים אלי במהירות, ומנסים לומר לי משהו. רק שהם התביישו לרגע להגיד לי את זה. אז מישהו מהם ניגש ואומר לי, כאילו בשם החבר שלו: "הוא אומר שלא כדאי שתעמוד פה. אל תישאר פה. זה לא בריא לנשמה שלך. זה לא טוב, לא בריא! לא בשבילך״. הייתי המום. ראיתי על הפנים איך שבער להם שאני אלך משם. הם כל כך פחדו אם איחשף למה שקורה שם. שאלתי אותם בתמימות "מה זה מה שקורה פה?", והם ענו לי: ״אלה חגיגות של יום העצמאות, אתה יודע, ככה זה אצל הצעירים פה״. הם כל כך התביישו במה שהולך שם. משהו בנשמה שלהם הבין שלי אסור לרגע להיות שם ולפגום בטוהר הזה שאנחנו מחזיקים בו. לפגום את הטוהר הזה שיש לנו, שבו אנחנו מחזיקים את כל העולם. משהו בהם הבין את זה ברור, ללא צל של ספק.

סיפור נוסף, גם היה באשדוד. זה כבר היה לפני כמה שנים טובות, בשבת בלילה. לא היה לי כוח ללכת לשום 'טיש' חסידי, ובמקום זה החלטתי לטייל קצת באשדוד, עיר גדולה ויפה. עד שאני מגיע לאיזו פינת רחוב בשכונה חילונית, ואני רואה קבוצה של צעירים יושבים סביב שולחן מול איזה קיוסק, אוכלים ומדברים. החלטתי לגשת אליהם ולנסות לדבר איתם. אולי אצליח לעשות איתם שיחה מעמיקה על יהדות. אני מדגיש שזה ממש לא תפקיד של כל אחד. בשביל דבר כזה צריך להיות מחושל מספיק, עם בשלות נפשית וידע מספיק ומדויק, אבל זה מה שעשיתי אז. ניגשתי אליהם, ועצרתי לידם. באותו רגע אני מבחין שבתוך החנות יש מסך גדול, כנראה מסך טלוויזיה, והצעירים יושבים וצופים בו. לפני שאני מספיק לקלוט מה הולך שם, קופץ פתאום בעל הקיוסק אלי, אדם שנראה כבן ששים או שבעים, רחוק מלהראות צדיק הדור או משהו כזה, והוא מתחיל לצרוח עלי: ״לך מפה״!!! לך, לך מפה!! אתה כמו כל החברים שלך שבאים לכאן בשבת בשביל לצפות בכל התועבה הזאת, לך, לך מפה!!!" איזה בושות היו לי. ברחתי משם מהר וכל הלב שלי רועד מההזדעקות הפתאומית שלו. אני הולך הביתה ואני שואל את עצמי: רבונו של עולם, מה פשר הדבר הזה? היהודי הזה, מוכר כנראה מאכלים לא כשרים, צופה כל הזמן בהבלים שמרצדים מולו במסך, נראה איש בוהמה שלא חסך מעצמו כל מיני תאוות ומילוי תשוקות ויצרים, מה בדיוק הוא מזדעק, מה בער לו אם אעמוד ואצפה לרגע במה שהוא כל החיים שלו מסתכל? ממה נפשך, אם זה לא טוב לדעתו, אז למה הוא כן חי ככה, ואם זה כן טוב לדעתו אז למה לי זה אסור? ועוד בכזה מין זעזוע הוא צעק, כזה מין פחד, כזה מין קול מפחיד שמעתי יוצא מתוך הנשמה שלו: "מה אתה מחפש פה, זה לא המקום שלך!!". כמו צעק: "לך, לך, אנחנו זקוקים לקדושה שלכם, אל תחללו לנו גם את זה, ואזי לא יישאר מאתנו שום דבר". ממש יכולתי לשמוע זעקה כזו מסתתרת בתוך המילים שלו.

סיפור אחרון: זה היה לפני כחודש בלבד. הוזמנתי על ידי ידיד קרוב בירושלים העוסק בקירוב לבבות, לבוא ולראות מקרוב את פעולותיו הברוכות במוסד שבנה. אחד מהדברים שהוא עושה זה שהוא מקרין על מסך גדול משחקי ספורט, כך שאלו הנערים החפצים לראות ספורט יוכלו לראותו באותו מבנה ולא יצטרכו ללכת למקומות מפוקפקים שונים. ובכן, הגעתי למקום בשעה הנקובה, והיות שלא ידעתי היכן בדיוק נמצא ידידי בעל הבית, ניסיתי להיכנס לבד אל אותו אולם בו נמצא המסך. ברגע שאני מנסה לפתוח את הדלת, מבחין בי בחור העומד שם ואומר לי מיד: ״לא לא, זה לא בשבילך. רואים פה גם בנות, זה לא בשבילך״. חשב, כנראה, שמולו עוד בחור חרדי שמנסה דרך אחרת בחייו קצת, רק שהלבוש הרבני הזה אמר לו משום מה שהבחור התמים הזה שמנסה להיכנס לא צריך לראות פה דברים חדשים.

ובכן, הסיפורים הללו, מביאים בקרבי מסקנה אחת דומה: כל יהודי מתגעגע להיות קדוש. גם החילוני המצוי, אינו חושב שהחיים המתירניים מביאים לו יותר אושר, להיפך: הוא מקנא בזה הגיבור, שמסוגל להתאפק ולחיות חיי קדושה וטוהר. אלא שהוא מרגיש כבול ליצריו וחושב שכבר אינו מסוגל אחרת, ובדיוק להיפך, הוא חש שדווקא אנו אלו שחיים את חיי החירות, בכך שלא התרגלנו אל החיים המתירניים הכובלים את האדם אל יצריו הנמוכים. הוא יודע בליבו היטב שדווקא החיבור עם התורה והמצוות, החיבור עם הריבונו של עולם ועם הקדושה, זוהי החירות האמיתית, זוהי היציאה ממצרים, מהעבדות אל התאוות הנמוכות של מצרים, אל החירות של הקדושה והטוהר. רק לפני זמן לא רב כתב לי נער נושר על מצבו, ואני מעתיק את לשונו במדוייק: ״תזכור רק דבר אחד: הנוער הזה (הנושר) הוא שביר הרבה יותר ממה שהוא נראה. אנחנו יכולים לשחק אותה שטוב לנו וכו'. הכל שטויות. אתה יודע שהיום הנחתי תפילין אחרי חודשיים שלא הנחתי והתחילו לזלוג לי דמעות. ז׳תומרת, שאם תראה אותי, אני יכול 'לשחק אותה' קשוח עם ביגוד יפה וסמארטפון שנשלף כל רגע מהכיס כדי 'לראות מה השעה', אבל בעצם, בתוך תוכו, כל אחד מאיתנו שבור. השאלה היא כמה קליפות של שנאה עוטפות את השבר הזה. את זה התפקיד שלך ושל שכמותך לגלות את זה. מאמין בכם כל כך״. זה לשונו של אותו נער, שאין לי מושג מה איתו כרגע.

הוא כתב לי את זה אחרי ששלחתי לו את אחד הפרקים הקודמים מהבלוג, פרק על שינוי מסלול בעולם הישיבות (פרק 14). זה אותו בחור עליו כתבתי בפרק ההוא, על המעברים שהוא עבר עם אי ההתאמה במסלולי הלימוד לפי הקצב שלו. אוי, כמה שהוא מתוק הבחור הזה. כמה שהוא עבר בחייו וסך הכל חיפש את נשמתו, את האור שלו, את האושר שלו, חשב שהוא נמצא בכיוון השני, אבל חטף את אכזבתו בפרצוף בכאב רב. כמה חבל לי על אותו נשמה טהורה. גם בלי הכיפה הוא נראה כל כך קדוש וטהור, כל כך צמא לאהבה ולטוב, כמה חבל. לפעמים, בגלל שאנחנו מלחיצים מדי, ובמקום לתת תחושה שלהיות יהודי זה כיף וזה לחיות חיים משמעותיים מלאי הנאה עם גבולות נכונים, אנו נותנים להם תחושה הפוכה: שלהיות יהודי זה חתיכת עול קשה, ומה לעשות - זה התפקיד שלנו וזהו, אין ברירה אחרת. ואז הם הולכים לחפש בבורות הנשברים, עד שליבם נשבר לרסיסים כי הם לא מוצאים גם שם את סיפוקם. אוי, כמה שזה שובר את הלב.

אלוקים גדול. פתאום יש לי אהבה כל כך גדולה אל כל בניך אהוביך. הלוואי ואזכה לגעת בליבם של אלפי בניך אבודיך המחפשים את דרכם בעולם, מחפשים אחרי האושר, מדמים למצוא אותו באשליות שווא הנוצצות להם, ואינם יודעים כי הנוצץ ההוא אינו אמיתי כלל וכי האושר האמיתי נמצא דווקא בלחיות עם משמעות, עם התגברות, עם קדושה. הלוואי ואזכה גם אני לחיות תמיד עם האמת הזאת. והרי לפעמים גם הלב שלי מושך אותי אל הכיוון האחר ואומר לי: "צא החוצה, לך תראה את העולם הגדול והיפה, כולם עושים חיים". אבל טעמה של הנפילה, כה מר הוא, כה מרחיק את הנשמה. תן לי את הכח, אלוקים גדול, להיות תמיד קדוש, לחיות תמיד את הבהירות הזאת, כמה שטוב להיות קדוש, כמה שטוב להיות טהור, להיות קרוב, קרוב אל הקדושה, עם עיניים ופנים קדושות, ועם לב שמתגעגע רק לדברים קדושים וטובים.
אל תפתח פה לשטן, הוא לא רופא שיניים!...
מבוסס על דברי הגמ' "אמר ר''ל וכן תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן"
(ברכות יט. סא. כתובות ח:)
סמל אישי של המשתמש
אחד
מנהל
 
הודעות: 2402
הצטרף: 20 אפריל 2016, 12:05
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מים רבים » 20 אפריל 2017, 22:17

מי שיקרא את האשכול "בינו בוערים בעם" יראה בברור ששש משזר הינו מנדל ראטה בכבודו ובעצמו אותם ביטויים אחד לאחד ובכלל הסגנון דומה עד להפליא
מה שמעניין וגם חשוב לחשוף מי מהמשתפים אותנו בהגיגיו הוא לא פחות מניק כפול שגם מאחוריו עומד ממנדל ראטה
ולגופו של ענין יש בו משהו יפה ועכשוי ואפילו מעמיק אבל הוא הולך עם הביקורת שלו ועם הרעיונות שלו מדאי רחוק
מה שבטוח שיש לו אנרגיות והלואי ויהיו מופנים לנתיבים נכונים וחשובים
מים רבים
 
הודעות: 46
הצטרף: 19 אפריל 2017, 23:52
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 20 אפריל 2017, 22:31

אני מכיר אישית את שש משזר ושמו אינו מענדל ראטה. אני גם מכיר אישית את ר' מענדל, וממש אין לו זמן לכתוב כאן או בפורומים אחרים תחת שמות בדויים.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי נעשה ונשמע » 20 אפריל 2017, 22:36

איני מכיר אישית את שש משזר. אולם בהחלט אינו מענדל ראטה, (אותו אני כן מכיר אישית).

וגם הסגנוון שונה כל כך!

רק לציין את הסגנון המתנשא של שש משזר, כאילו הוא יודע הכל, ומביט ממרום גובהו על הטפשים שכאן בפורום. סגנון שזר כל כך לרוחו של מענדל ראטה.
ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ה' אחד...
סמל אישי של המשתמש
נעשה ונשמע
 
הודעות: 1002
הצטרף: 10 נובמבר 2012, 22:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מים רבים » 21 אפריל 2017, 14:01

אני חולק עליכם ישנם משפטים מדויקים שנכתבו הן על ידי שש משזר בפורום והן על ידי מנדל ראטה ובעז"ה כשהזמן יהיה בידי אביא דוגמאות
כך נראה לי וכמובן יכול להיות שאני טועה אבל שוה בדיקה
מים רבים
 
הודעות: 46
הצטרף: 19 אפריל 2017, 23:52
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מישהו מיוחד » 23 אפריל 2017, 05:53

'מים רבים' לא יוכלו לכבות את האהבה...

אני לא מנדל ראטה, אבל הוא כותב טוב מאד, אין מה לעשות. צריך רק לעזור לו ולכוון אותו, וכמו שנאמר חנוך לנער ע''פ דרכו.
מישהו מיוחד
 
הודעות: 345
הצטרף: 29 ינואר 2017, 06:49
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי איש חסיד היה » 24 אפריל 2017, 17:12

'בוז יבוזו לו', למי? למנדל ראטה או לשש משזר?
איש חסיד היה
 
הודעות: 33
הצטרף: 18 אפריל 2017, 12:23
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 25 אפריל 2017, 10:38

איש חסיד היה כתב:'בוז יבוזו לו', למי? למנדל ראטה או לשש משזר?

גם וגם...

=====
נו, איפה הם ה'בלוגים' של מענדל ??
לא יצא לאחרונה ??
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי איש חסיד היה » 25 אפריל 2017, 15:48

בתקופה האחרונה לא יצאו 'בלוגים' פרי עטו של הצדיק הנפלא קדוש מרחם אמו די הייליגער ר' מענדל, בגלל שהוא עסוק עתה בסרטון חדש אודות תפלת מעריב.

הסרטון הקודם היה על תפלת מנחה, ועתה הוא עסוק בסרטון על תפלת ערבית בנוסחו החדש והמחודש המשולב מאיזביצא אמשינאו קרלבך וברסלב!!!
איש חסיד היה
 
הודעות: 33
הצטרף: 18 אפריל 2017, 12:23
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אבן הפינה » 25 אפריל 2017, 16:05

איפה לחצן אהבתי ?
הייתה לראש פינה
סמל אישי של המשתמש
אבן הפינה
 
הודעות: 783
הצטרף: 06 ינואר 2015, 18:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי נעשה ונשמע » 25 אפריל 2017, 18:05

איש חסיד היה כתב:בתקופה האחרונה לא יצאו 'בלוגים' פרי עטו של הצדיק הנפלא קדוש מרחם אמו די הייליגער ר' מענדל, בגלל שהוא עסוק עתה בסרטון חדש אודות תפלת מעריב.

הסרטון הקודם היה על תפלת מנחה, ועתה הוא עסוק בסרטון על תפלת ערבית בנוסחו החדש והמחודש המשולב מאיזביצא אמשינאו קרלבך וברסלב!!!

ולאחר תפילת ערבית יבוא בעז"ה סדר 'קריאת שמע שעל המטה'.
ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ה' אחד...
סמל אישי של המשתמש
נעשה ונשמע
 
הודעות: 1002
הצטרף: 10 נובמבר 2012, 22:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 26 אפריל 2017, 15:56

נעשה ונשמע כתב:
איש חסיד היה כתב:בתקופה האחרונה לא יצאו 'בלוגים' פרי עטו של הצדיק הנפלא קדוש מרחם אמו די הייליגער ר' מענדל, בגלל שהוא עסוק עתה בסרטון חדש אודות תפלת מעריב.

הסרטון הקודם היה על תפלת מנחה, ועתה הוא עסוק בסרטון על תפלת ערבית בנוסחו החדש והמחודש המשולב מאיזביצא אמשינאו קרלבך וברסלב!!!

ולאחר תפילת ערבית יבוא בעז"ה סדר 'קריאת שמע שעל המטה'.

לפחות אחרי זה הוא הולך לישון ??


====
ברצינות: למה הוא לא כותב יותר ??
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי נעשה ונשמע » 26 אפריל 2017, 16:30

גאליציינער כתב:
נעשה ונשמע כתב:
איש חסיד היה כתב:בתקופה האחרונה לא יצאו 'בלוגים' פרי עטו של הצדיק הנפלא קדוש מרחם אמו די הייליגער ר' מענדל, בגלל שהוא עסוק עתה בסרטון חדש אודות תפלת מעריב.

הסרטון הקודם היה על תפלת מנחה, ועתה הוא עסוק בסרטון על תפלת ערבית בנוסחו החדש והמחודש המשולב מאיזביצא אמשינאו קרלבך וברסלב!!!

ולאחר תפילת ערבית יבוא בעז"ה סדר 'קריאת שמע שעל המטה'.

לפחות אחרי זה הוא הולך לישון ??


====
ברצינות: למה הוא לא כותב יותר ??


אולי פשוט נגמרו לו הרעיונות?
כמה אפשר ללעוס שוב ושוב, הבקורת כנגד כל מה שזז בחינוך החרדי, והבעת 'אהבה' לכל 'בחור מתוק'. ותכניות מיוחדות מכאן עד לזימבווה - כיצד לחנך מחדש את הציבור החרדי, ע"י הקמת 'קרעטשמע'ס ודומיהם...
ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ה' אחד...
סמל אישי של המשתמש
נעשה ונשמע
 
הודעות: 1002
הצטרף: 10 נובמבר 2012, 22:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 26 אפריל 2017, 16:33

נעשה ונשמע כתב:
גאליציינער כתב:
נעשה ונשמע כתב:
איש חסיד היה כתב:בתקופה האחרונה לא יצאו 'בלוגים' פרי עטו של הצדיק הנפלא קדוש מרחם אמו די הייליגער ר' מענדל, בגלל שהוא עסוק עתה בסרטון חדש אודות תפלת מעריב.

הסרטון הקודם היה על תפלת מנחה, ועתה הוא עסוק בסרטון על תפלת ערבית בנוסחו החדש והמחודש המשולב מאיזביצא אמשינאו קרלבך וברסלב!!!

ולאחר תפילת ערבית יבוא בעז"ה סדר 'קריאת שמע שעל המטה'.

לפחות אחרי זה הוא הולך לישון ??


====
ברצינות: למה הוא לא כותב יותר ??


אולי פשוט נגמרו לו הרעיונות?
כמה אפשר ללעוס שוב ושוב, הבקורת כנגד כל מה שזז בחינוך החרדי, והבעת 'אהבה' לכל 'בחור מתוק'. ותכניות מיוחדות מכאן עד לזימבווה - כיצד לחנך מחדש את הציבור החרדי, ע"י הקמת 'קרעטשמע'ס ודומיהם...

יכול להיות, אבל אם כן שיילך לעבור קורס אצל כל כותבי הטורים איך אפשר למלאות טור בלי לכתוב כלום...
תגיד לו, אתה הרי מכיר אותו...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 07 מאי 2017, 10:12

הלל ביום העצמאות על קברו של ר' מיילך מילז'ענסק
מסיבות היסטוריות וטכנולוגיות שונות, פחתה עוצמת הניכור בין החילונים לחרדים • האם מדובר בתהליך חיובי של התקרבות החילונים לדת, תהליך שלילי של התערות החרדים בחברה הכללית או תהליך צפוי שמערב בין שני הדברים • בטור מיוחד של פוסט יום העצמאות, מנסה הרב מענדל ראטה לעשות סדר • הבלוג של המשפיע


חזרנו סוף סוף מהנסיעה הזאת, הונגריה ופולין. בהונגריה היינו, כמובן, אצל ר׳ ישעיהל׳ע מקערעסטיר. אתנו בקבוצה הייתה גם להקת 'זושא' האמריקאית. איזה מין להקה רוחנית וקדושה, ממש כמו הלוויים בבית המקדש. הם שרים בעיניים עצומות ונכנסים כל פעם לאקסטזה עילאית כשהם שרים. חפשו אותם בגוגל. אז המלחין וכותב השירים שלהם, שלמה, שר איתנו את השיר שלו: "רבי ישעיהל׳ע פון קרעסטיר". זה היה ההמנון של כל הנסיעה, משך שלושת הימים. גם להקת 'פומבדיתא' האמריקאית הייתה אתנו. איזה מין שמות, 'זושא', 'פומבדיתא', אולי אני צריך גם לעשות להקת 'איז׳ביצא', או משהו כזה. אבל זו הייתה חווייה רוחנית מרוממת, כל הנסיעה הזאת. בלילה עשינו סעודה גדולה, עם יינות, בשר ודגים, והחבר׳ה, ואני בתוכם, המראנו עם היינות לעולמות מעניינים. למחרת המשכנו משם לעיירה ׳אוהעל׳, הציון של ה'ישמח משה', המשכנו למדינת פולין והגענו לעיר צאנז, ואחרי זה לרימנוב. רבי מענדעלע מרימנוב, אוי, אני הרי קרוי על שמו. הרגשתי שם שהוא כמו סבא שלי, כמו נותן לי חיבוק אוהב, בלי להכביר במילים. משם המשכנו לדינוב, אצל ה׳בני יששכר׳ מדינוב. מה, לא שמעתם על ׳פינטש׳ע פומפ׳? זה שבנה שם את כל האוהל ובניין הכנסת האורחים המפואר. אז עשינו שם גם כן סעודה וקומזיץ גדול, ושרתי שם את ה׳קה רבון׳ המפורסם שהיה שר סבא שלי, הרבי מ׳שומרי אמונים׳, ששרים אותו גם ב׳תולדות אברהם יצחק׳ ו׳תולדות אהרן׳. זה שיר מאוד נשגב ועמוק שהלחין ה׳בני יששכר׳ מדינוב. כמובן עלינו על הציון ושרנו את: ,רבי רבי רבי, אוי, הנני מקשר נפשי, רוחי, ונשמתי". פינטש׳ע, חסיד תולדות אהרן, מי שהלחין את השיר המדהים הזה על ה׳בני יששכר׳, התעקש להסביר לכולם שהמילים של השיר אלה מילים שכתב ר׳ אהרל׳ע ראטה, סביו של בעל הקומזיץ, ולא כמו שאנשים חושבים שזה קשור לברסלב או משהו. טוב, מזל שהוא לא מתבייש שנכדו של רבו מסתובב בפולין עם גיטרה צבעונית וממריא עם יינות לעולמות מעניינים.

למחרת המשכנו לליז׳ענסק. שם אמרתי את התפילה של ר׳ אלימלך, אחרי הרבה מאוד זמן שלא אמרתי את זה. ופתאום הבחנתי כמה פעמים הוא מזכיר את המילה ׳אהבה׳ בתפילה המיוחדת שלו. תפילה ממש קדושה ומלאת נשמה. חבל שאנחנו לא יכולים לפגוש היום את הצדיקים המדהימים האלו. איך שהם אהבו כל אדם, איך שהם היו מלאי אהבה ואור, מלאי מתיקות ולב גדול. ואז, אז אני פתאום שומע מנגינה מוכרת. מישהו, איזה יהודי אמריקאי שם, מתחיל לומר את ההלל. הלל? מה הלל היום? ואז אני קולט שבעצם היום זה ׳יום העצמאות׳ בארץ ישראל. וחסידים פה בפולין, בעיר ליז׳ענסק על הציון, אומרים הלל ביום העצמאות. הופה. מה זה הדבר הזה? כמה חבר'ה הצטרפו איתו שם, ושרו במנגינות וריקודים והיה ששון ושמחה, ואני שואל את עצמי בשקט: מה פשר דבר כזה? האם דבר כזה היה יכול לקרות למשל , בוא נאמר, לפני 10 שנים? אני חושב ומהרהר ואומר לעצמי, מסתבר שלא. יש כאן תופעה. טוב, לא הייתי ממהר להסיק מסיפור אחד קטן שיש תופעה חרדית חדשה. אבל המסקנה הזאת גמלה בלבי כבר כמה פעמים בתקופה האחרונה. התרשמתי כך מלא מעט פוסטים, שיחות בקבוצות 'וואטסאפ', או סתם שיחות בין אנשים, ואפילו מהתבטאויות שונות לא מעטות, בעיתונות החרדית.

כשהייתי ילד, כמיטב זכרוני, היה הרבה יותר ניכור בין שני הצדדים, כלפי המדינה, כלפי הצבא, וכלפי ההשתלבות בשוק העבודה. אנשים היו קוראים בתום ובאמונה בכל שנה את המאמרים בעיתונים השונים על היחס החרדי המתבקש לכל החגיגות הללו, וכך הם היו חווים את הימים הללו, עם רגשי לעג וזלזול בכל ה׳כוחי ועוצם ידי׳. ברור לי במאה אחוז, שהיחס הזה השתנה היום לחלוטין. מאמרים , אמנם, עדיין נכתבים בסגנון הזה בעיתונות, אך רק המבוגרים מביננו ממש מתענגים עליהם, הצעירים מזמן לא מזדהים עם רוב מה שנכתב שם. אני חש את זה בכל צורה אפשרית. למעט קבוצות מיעוט שונות, הרוב החרדי הגדול, לא רק שהוא כבר לא מזלזל בכל המעצמה המדינית הזאת, אלא שעמוק בליבו הוא חש אפילו הזדהות וגאווה מסוימת עם העוצמה של ממשלת ישראל, העוצמה הצבאית, הכלכלית והמדינית. כמובן שתחושות אלו אינן שוות ודומות כלל לתחושות של אלו הנמצאים במגזר החילוני. הן לא עומדות דווקא בראש סולם הערכים של חרדים אלו, כמו שהן עומדות אצל החילוני המצוי. התחושות גם אינן דומות לתחושות של אלו הנמצאים במחנה הדתי לאומי. הן אינן ממלכתיות ואינן רואות קדושה כל כך בממשלה ובמדינה כמו אצל הדתי לאומי. אלו רק תחושות של יהודי שלמד את ההיסטוריה שלו, יודע איך הוא היה נראה תחת ידי הפריץ האכזר בעיירות אירופה, ושח, ספק לעצמו ספק לכל הגויים: "טפשים אנחנו לא. אם תרצו או לא, הקמנו בשנים מעטות מדינה כזו, שאתם גם באלף שנים לא הייתם יכולים להקים".

מה פשר השינוי הזה ביחס ובתחושה? מאיין הוא נובע? מה גרם לשינויים אלו בתודעה של הציבור? האם שינויים אלו הם חיוביים וטובים? והאם צפויה התפתחות המשכית לשינוי זה? תנו לי לומר לכם את מה שאני חושב על התופעה הזאת, שקורית אצל הציבור כולו, אבל בעיקר אצל הדור הצעיר. יש הקוראים לכך ׳החרדיות החדשה׳, או בכל מיני שמות וכינויים, כאלו או אחרים. אך לפני כן אני רוצה לדון קצת ביחס אל המדינה משתי עמדות דתיות אחרות וידועות, מוקצנות יותר, הלא הן העמדה הקנאית המתבדלת מהציונות, והעמדה הדתית לאומית הציונית. זו הראשונה שנתייסדה ע״י הרבי מסאטמר זי״ע, וזו האחרונה שבראשה עמד הראי״ה קוק. הראשונה ראתה במדינה המתחדשת את ראשיתה וצמיחתה של הגאולה, שבאה אמנם עם נפילה רוחנית גדולה, המהווה כעין חבלי לידה של הגאולה, והאחרונה ראתה בכל הדבר הזה לא יותר מהתלבשות נוראה של ה׳סטרא אחרא׳ ונפילה בחטא חמור של עבירה על שלושת השבועות. העמדה החרדית הקלאסית עמדה תמיד, איכשהו, בין הצדדים. היא גם כאבה כמובן את התרבות החילונית שהתנערה משמירת התורה והמצוות, אך לגבי עצם הקמת המדינה היה לה יחס יותר מורכב. שלוש השבועות, לפי רוב הדעות, אינן מחייבות כשבועה אמיתית, וגם הרי הייתה ההסכמה מהאו״ם לגבי הקמת המדינה, ואם כן אין זה כבר בגדר התגרות באומות. הבעיה נשארה רק לגבי ההתערות עם ההוויה הישראלית. פה עמדה החרדיות ושמה חומה גדולה מתבדלת. כי אם אמנם ללא ספק שמחנו על ההתפתחות בחייהם של בני ישראל, כשבעוד פעם היו גרים כאן בחרפת רעב ממש, כיום יש לנו ארץ משגשגת ופורח ת ומדינה מפותחת מאוד, אך התרבות הישראלית החילונית רחוקה הייתה תמיד מהווייתנו, ולא ממש יכולנו ליצור אפילו שיח מפרה בין הצדדים. לא היה על מה לדבר. גם מצידם של החילונים היתה התנכרות גדולה שהתפתחה למימדים של שנאה ומחלוקת קשה, למשך כל השנים הרבות לאורך תקומתה והתפתחותה של המדינה.

מה שקורה כיום אלו שתי מגמות מעניינות: האחת היא התקרבות גדולה מהצד החילוני אל האמונה והמסורת היהודית. הרוב הגדול של הציבור החילוני קשור כיום למסורת ולתורת ישראל, בצורה כל שהיא. לא מזמן נכנסתי לאיזה חנות של כלי זמר באשדוד, ברובע חילוני למהדרין. זה היה לפני איזה חג, אולי לפני פסח. שאלתי את אחד המוכרים שהיה חילוני: "נו, איך אתם, כחילונים, חוגגים את החג?". המוכר פשוט נפגע מדבריי: "כך אתה קורא לי, חילוני"? נשארתי עומד המום. בחיים לא חשבתי שמישהו חילוני ייפגע מעצם זה שאני מסתכל עליו כחילוני. העניין הוא שזה קרה לי כבר כמה פעמים בחודשים האחרונים, סיפורים כאלו או דומים. מסתבר שלמרות שהתקשורת החילונית עדיין לא משדרת אהדה גדולה כלפי החרדים וכל מה שקשור אליהם, הציבור החילוני עצמו, לעומת זאת, מראה בשנים האחרונות סימנים מובהקים של התפתחות עמוקה אל האמונה והיהדות. הרבה שירים ישראלים מלאים פתאום באמירות של אמונה בבורא עולם או תפילה אל בורא העולם, מה שפעם פחות היה קורה. זה קורה, כנראה, בגלל ה׳פוסט ציונות׳ ואיבוד הזהות והמשמעות. בעוד שפעם, בדור התקומה של המדינה, היה לו, לחילוני המצוי, סיבה ומשמעות לחייו. הוא היה אז שריד מהשואה, ראה בכאב בחורבן עמו וראה בהתלהבות אף בתקומה החדשה, והאידיאולוגיה הציונית בערה בקרבו. אך כמו בכל נורמליזציה ושגרת העניינים, גם החיים בארץ הגיעו לאיזושהי שגרה, ואיכשהו, בתוספת המשכיות הרדיפה של אומות העולם כלפינו, שככה ההתלהבות האופורית מהקמת המדינה, והאידיאולוגיה הנלהבת שבערה כאש בעצמות הצעירים החילונים כבר איננה בוערת כלל בקרב בני הנוער החילונים של היום. ומעתה, התחילו אלו האחרונים לחפש משמעות כלשהיא לחייהם. ואז פתאום הם התחילו לקלוט שיש להם מסורת ישנה בת שלושת אלפים שנה שאין להם בה מושג וידע כלל.

לא מזמן הופעתי עם הגיטרה באיזה מקום, גם כן באשדוד, כשאיזה יהודי חסיד גור שמתעסק בקירוב לבבות קרא לי לשם. מדובר בקבוצה של צעירים חילונים המתאספת כפעמיים בשבוע באיזה בית כנסת, על דעת עצמם וללא קשר להורים שלהם, מתפללים מנחה, שומעים איזה שיעור תורני ממישהו, ומסיימים עם ערבית. הם בני 16-19. לא ייאמן. לולא ראיתי זאת במו עיניי, לא הייתי מאמין. מי דוחף את הצעירים האלו לכך? הם באים לשם בעצמם, במבצע ׳חבר מביא חבר׳. פשוט נמשכים אל המקום. מרוב צימאון וחיפוש משמעות. זוהי סיבה אחת עיקרית למגמה זו. הלב שלהם מחפש משמעות כלשהיא, זהות, אמונה. אידיאולוגיות באות והולכות, אך האמונה היהודית הנצחית כמו חיכתה להם בסבלנות עד שיחזרו אליה. הסיבה השנייה למגמה זו היא בגלל העולם הגלובלי שנוצר היום. הרשת הגלובלית, או בשמה המקורי האינטרנט, יצרה במספר שנים מעטות, תחושת קירבה הולכת ומעצימה בין קהלים שונים ותרבויות שונות, עקב החשיפה היומיומית למגוון עצום של דעות ותרבויות שונות. אנשים התחילו לקלוט שבני אנוש, כמה שהם יהיו שונים אחד מהשני, רב הדמיון ביניהם הרבה יותר מאשר השוני ביניהם. ואז מה שקורה הוא שאנשים רוצים להכיר מקרוב את האחר והשונה, במיוחד כאשר זה השונה מחזיק באיזו מסורת בת כמה אלפי שנים שגם סבא שלך החזיק בה, כמו מה שלמשל הצעיר החילוני מרגיש פתאום לגבי החרדי.

זוהי המגמה האחת שקורית בארצנו. המגמה השנייה היא מה שקורה אצל החרדים. כמו שכתבתי מקודם, ישנה מגמה ברורה של תופעה חדשה של שינוי עמוק בתודעתם של חרדים רבים. יחס אחר ושונה כלפי המדינה וכלפי ההתערות וההשתלבות בה. זה קורה בגלל שתי סיבות עיקריות: האחת היא בגלל השינוי שקרה בצביון המדינה, כמו שכתבתי מקודם. חרדים רבים מרגישים שמשהו השתנה כיום, והחילוני של היום איננו החילוני של פעם. אין בכלל את אותה השנאה וההדרה שהיו פעם. גם הדתי לאומי של היום איננו אותו דתי לאומי של פעם. היחס שלהם אלינו הוא הרבה יותר חם ואוהד. כך גם יודעים ההורים שלנו לספר. פעם הייתה הרבה יותר אי הבנה בין הצדדים, היום נשברו קצת כמה חומות. ברור שעדיין ישנם חילוקי דעות מרובים והרבה התנגשויות, אך החומות אינן אותם חומות והניכור כבר איננו אותה ניכור. אינני מדבר על החומות של שמירת הדת ועמידה על ערכי התורה והמצוות, שחומות אלו נשארו כבתחילה, אלא על החומות של הניכור ואי ההכרה בצד השני. החרדי של היום מרגיש הרבה יותר בנוח במדינה זו, מאשר היה יכול להרגיש פעם. זוהי הסיבה שהוא מרגיש פתאום יכולת להשתלב בהווי הישראלי בכל התחומים, מבלי להצטרך לזנוח משהו מסולם ערכיו המוצק והאיתן. פתאום אני רואה חרדים צעירים עושים תוכניות יהודיות כשרות בטלוויזיה ולא מתביישים עם הפאות והזקן שלהם, וגם לא עם כך שהם ׳חרדים׳, אם כי הם כבר לא בדיוק באותו סוג של חרדיות שהכרנו עד היום. פתאום אני רואה צעירים חרדים שרוצים ללכת לצבא ולהמשיך לשמור על התורה והמצוות. פתאום אני רואה צעירים חרדים הלומדים במכללות שונות ומחפשים איך להתקדם בחיים ולהשתלב באקדמיה מבלי לוותר על הלכה אחת משולחן ערוך. בלי להיכנס כמובן לדעות השונות שיש איך להתייחס לתופעות אלו, אני רק מאבחן ומנתח את התופעות. סיבה אחת עיקרית לתופעות אלו היא בגלל שמשהו בעמדה החילונית הישנה כלפי היהדות והמסורת השתנה מאוד, כמו שכתבתי. הסיבה השנייה היא, שוב, הגלובליזציה, האינטרנט. ההיכרות עם העולם הגדול. צעירים חרדים רבים שמגלים עולם דרך הרשת הגלובלית, מעוניינים פתאום להיות חלק מהחוויה הזו. הם מבינים פתאום שכל הסיפור הזה לא חייב לעמוד בסתירה לאורח חייהם שומר התורה והמצוות, והם מנסים ליצור דרך חדשה - דרך שמצד אחד לא מתפשרת כהוא זה על יסודות היהדות, אך מצד שני אף איננה מתפשרת על חיים ברמה גבוהה, מקצועיות, ושימוש בכל האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים בהתאמה לאורח החיים שלנו.

אני רוצה לומר איזה ווארט מהרבי מאיז׳ביצא זי״ע. הוא אומר (מי השילוח פר׳ וישב), שבעם ישראל במשך כל הדורות היו שתי דרכים ומהלכים שהתנגדו אחד אל השני ואחזו כל אחת בשיטה אחרת. מהלך אחד הוא שמרני ומתבדל יותר, והמהלך האחר הוא זה שיותר מתערב עם החיים ומנסה למצוא את האור והקדושה בתוך העולם ובתוך החיים עצמם, ולא בהתנתקות מהם. הוא מסביר שזה היה שורש המחלוקת בין ׳יוסף׳ לבין ׳יהודה׳ ושאר השבטים: בעוד יוסף מסמל את השמרנות וההתבדלות, הרי שיהודה (או ׳דוד׳ שבא משבט יהודה), מסמל את ההיפך. רק לעתיד לבוא יהיה שלום בין שני שבטים אלו, ואו אז יבין שבט יוסף, שגם שבט יהודה שיורד לפעמים למטה בשביל לגלות את האור גם במקומות שנראים רחוקים מה' יתברך, גם הוא התכוון לשם שמים, ואו אז יבינו כולם שהכל היה פזל אחד גדול, ושעם ישראל יכל לבנות את עצמו רק בצורה כזו של שני המהלכים השונים. ההתנגדות של השמרנים, היא זו שמאזנת ושומרת על אלו המנסים להרחיב את האור של היהדות גם בתוך החיים עצמם. זה תהליך ארוך בסופו של דבר, ודווקא המחלוקת בין הצדדים מחדדת את ההתפתחות ומכווננת אותו לכיוון נכון ומאוזן. כמו שה״בית ישראל״ מגור, למשל, אמר בהלוויה של הרבי מסאטמר זי״ע, שלולא הרבי מסאטמר, שהחזיק בעמדתו הקנאית הקיצונית כידוע, מי יודע אם אנחנו לא היינו מאבדים איזון, הרבי שמר עלינו מהכיוון השני. או, למשל, כמו שאמר ה'צמח צדק' מליובאוויטש זי״ע על ההתנגדות של הגאון מווילנא על הבעש״ט והחסידות, שלולא ההתנגדות, היו הרבה חסידים יכולים לאבד את האיזון קצת עקב התמקדותם העיקרית בחוויית התפילה והחיפוש הרוחני, ואולי היו מזלזלים קצת בהלכות השו״ע שהן, בראייה השטחית, יותר יבשות. ההתנגדות שבסופו של דבר באה מכיוונם של גדולים וטובים, באה משמים בשביל לשמור על ההתפתחות הרוחנית של העם, בכדי שתתקדם בכיוון הנכון. ועוד משהו: הרבי מאיז׳ביצא אומר, שה׳עבודה׳ והמהלך של יהודה, שזה להביא ולגלות את אור ה' יתברך והיהדות גם בתוך החיים עצמם, היא עבודתו של ׳משיח׳, זוהי העבודה שמפתחת ומקדמת את העולם אל הגאולה, והיא באה לפעמים עם נפילות רוחניות. לפעמים זוהי הצורה היחידה שהאור הזה יכול לבוא אל העולם. כמובן שאסור מלכתחילה ללכת ולביים נפילות רוחניות, אבל לפעמים בחלק מהתהליך של ההתנסות וההתפתחות, יכולים לקרות גם נפילות, ואסור להיבהל מכך. כל דבר גדול שקשור לאור של הגאולה, יש בו גם את החלק הזה של הנפילה המסוימת, סוג של 'חבלי לידה' או של 'ירידה לצורך עלייה'.

עכשיו תנו לי לומר לכם את פרשנותי לגבי התהליך שקרה פה במדינה, על פי תורת איז׳ביצא: היה לנו פה תהליך ארוך של התפתחות, מאז שעלינו וחזרנו לארץ ישראל. אין ספק שהרבי מסאטמר סימל את עמדתו של שבט יוסף, השמרני והמתבדל. זה מה ששמר על האיזון שלנו, בסופו של דבר. אף אחד לא מתכחש לכך שהייתה נפילה רוחנית גדולה בעלייתה ותקומתה של מדינת ישראל לגבי התורה ושמירת המצוות, ושביום ה׳ אייר, יש גם על מה לבכות, על מיליון ילדים יהודיים מתוקים שלא יודעים מה זה להיות יהודי. הציבור הדתי לאומי ובראשם הראי״ה קוק, ניסו בכל זאת לראות ׳גאולה׳ בכל הדבר הזה, והדגישו את החלק הטוב שיש ביום זה, על כך שהמדינה שומרת עלינו מהתבוללות ושזו התחלה טובה, ולאט לאט יקרה תהליך של חזרה בתשובה וכו׳, שזה המהלך של שבט יהודה, של דוד. יש בכך הרבה מן האמת, כמובן, ואנו עדים אכן כיום לגל של התקרבות אל התורה והמסורת. אך הציבור הזה שניסה בגלל זה להתערות בכל תחומי החיים של המדינה, גם שילם על כך מחיר לא קל בכלל. התהליך הזה היה בסוף די ארוך, ויש עוד עדיין הרבה מה לחכות. חלק מהם לא הצליח לשמור על דור המשך של שומרי תורה ומצוות. מה שקרה כיום אצל הרציניים שביניהם, שהתחילה מגמה של התחרדליו״ת, שילוב מסוים של אלמנטים מאורח החיים החרדי, כשהם מנסים להשאיר רק את הדברים הטובים שיש בדרך שלהם. אם נבדוק לעומק, נראה, שהמקום שאליו שואפים ומגיעים החרדלי"ם, והמקום אליו שואפים אלו החרדים הסוללים להם כיום דרך משלהם, הוא די דומה וקרוב, די משותף. הדרך הזו, שמצד אחד אינה מתפשרת כהוא זה על ערכי התורה והמצוות, אך מצד שני אומר כן לעולם בחוץ, מנסה למצוא את האור והטוב בכל אדם, מנסה לראות את היופי של החיים בכל תחום, ולחיות חיי אמונה מתוך חיבור לעולם המעשה ולא מתוך ניתוק. דרך כזו, תהיה לדעתי מקום שימשוך בסוף חלק גדול מאוד מהחילונים גם כן, כי כפי התרשמותי משיחות לא מעטות עם חילונים, הבעיות שלהם עם החרדים אינם דווקא עם שמירת התורה והמסורת, אלא עם הניתוק מהחיים, שזה לא מתקבל על דעתם, ובחלק מהמקרים, בצדק. לפי כל מה שיוצא לנו מהסתכלות זו, היה פה תהליך ארוך, של מחלוקת יוסף ודוד, כשהציבור החרדי הגדול עומד היכן שהוא בתווך, ובסופו של דבר העולמות מתקרבים זה לזה.

אני רוצה לסיים עם החזון שלי, איך אני רואה את המדינה הזו בעוד כ- 40 שנה, כשחלק מהקוראים יהפכו כבר, כנראה, מצעירים נלהבים לסבים המחתנים נכדים. כפי כל התחזיות, המדינה הולכת ומתקרבת להיות יותר ויותר דתית וחרדית, בעיקר בגלל הילודה המרובה אצל שומרי התורה והמצוות, אבל גם בגלל ההתקרבות וההיפתחות הגדולה אצל הציבור החילוני, אל המסורת והדת. ההשתלבות החרדית הזו בכל תחומי החיים, בסופו של דבר, הכרחית היא. כי ביום אחד אנחנו נמצא את עצמינו הרוב הגדול פה במדינה. העמדות המובילות בכלכלה ובאקדמיה יאוישו רובם בשומרי תורה ומצוות, וגם הצבא יהפוך איכשהו לצבא קדוש, שומר צניעות וקדושה. זה פשוט הולך לקרות בתהליך מאוד ברור, בשנים הקרובות. אני אומר שוב, אינני נכנס לדעות השונות שישנם כעת לגבי הנושאים הרגישים כאלו. אם מישהו ישאל אותי אם הייתי מכניס את בני לצבא של היום, ללא ספק הייתי מפחד עליו, כי כיום הרוב הוא שם חילוני והפחד מפני ההשפעה הוא מוצדק. כל המחלוקת שיש כיום בין גדולי ישראל הוא לגבי בני נוער שממילא פתוחים להווי הישראלי ויודעים על העולם ואין משהו חדש שהולך להתגלות להם שם, ועדיין עושים להם מסגרות חרדיות מתאימות בצבא, וכבר אולי עדיף שיהיו שם בתוך מסגרת חרדית כלשהיא בצבא מאשר יהיו ברחוב ויתבטלו באפס מעש. אינני נכנס לעובי המחלוקת כלל, ובליבי אני יודע ששני הצדדים בעניין הינם ״יוסף״ ו״דוד״, ושגם תהליך שיוביל בסוף למשהו טוב, חייב לבוא עם התנגדות כלשהיא שישמור על האיזון, אבל בלבי אני יודע ללא ספק עוד משהו: התהליך הזה הולך להביא לנו בסופו של יום את הגאולה. כמה שהוא בא עם כאבים ולפעמים דרך נפילות דווקא, אבל מה שיקרה בסוף התהליך הוא, שהמדינה הולכת להפוך למדינה שומרת תורה ומצוות, הצבא יהפוך לכזה, הממשלה תהפוך לכזו, וזה תהליך ארוך, אבל מאוד ממוקד וברור. ובוא נאמר ככה, הדרך של איז׳ביצא היא לא לנקוט עמדה מוחלטת כלפי אחד מהצדדים, אלא לראות הכל כחלקים מאחדים של תהליך אחד ארוך. אז מה שנשאר הוא, שביום ה׳ אייר, או בכל השבוע החגיגי הזה שעובר על המדינה פה, אני גם חסיד סאטמר שבוכה על הנפילה הגדולה שהתלוותה אל הלידה הגדולה הזו, גם חרדי רגיל שעומד היכן שהוא באמצע, וגם חרדלני״ק שרואה ניצוץ גדול של גאולה בכל הסיפור הזה של השיבה לארץ ישראל. בתהליך אמנם קצת ארוך ומורכב שיש לחכות אליו בסבלנות, אבל הוא מתקדם וקורם עור וגידים מול עינינו. השלב הבא בהיסטוריה יהיה, כמובן, בניית בית המקדש. כיום אנחנו עוד לא שם, כי עם שברובו לא מחובר עדיין לתורה ומצוות לא בדיוק כשיר ומוכן לבית מקדש רוחני כזה, אבל ברגע מסוים של התפתחות אנחנו נהיה שם, ללא ספק. הלב מחכה ועומד, בגעגוע. אחינו היקרים, ימים יפים עומדים ובאים עלינו. "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שמתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי zeevi » 07 מאי 2017, 21:21

כבר יש ממשיך לפאשקאנער
zeevi
 
הודעות: 1039
הצטרף: 17 אוגוסט 2015, 23:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יוסל » 08 מאי 2017, 13:30

ישיביש כתב:...הרוב החרדי הגדול, לא רק שהוא כבר לא מזלזל בכל המעצמה המדינית הזאת, אלא שעמוק בליבו הוא חש אפילו הזדהות וגאווה מסוימת עם העוצמה של ממשלת ישראל, העוצמה הצבאית, הכלכלית והמדינית. כמובן שתחושות אלו אינן שוות ודומות כלל לתחושות של אלו הנמצאים במגזר החילוני. הן לא עומדות דווקא בראש סולם הערכים של חרדים אלו, כמו שהן עומדות אצל החילוני המצוי. התחושות גם אינן דומות לתחושות של אלו הנמצאים במחנה הדתי לאומי. הן אינן ממלכתיות ואינן רואות קדושה כל כך בממשלה ובמדינה כמו אצל הדתי לאומי. אלו רק תחושות של יהודי שלמד את ההיסטוריה שלו, יודע איך הוא היה נראה תחת ידי הפריץ האכזר בעיירות אירופה, ושח, ספק לעצמו ספק לכל הגויים: "טפשים אנחנו לא. אם תרצו או לא, הקמנו בשנים מעטות מדינה כזו, שאתם גם באלף שנים לא הייתם יכולים להקים"...

????
יוסל
 
הודעות: 24
הצטרף: 28 נובמבר 2016, 12:31
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 08 מאי 2017, 18:30

עם כל הכבוד לר' מענדל, שאני מעריכו אישית, שורות אלו, מבלי להכנס לשאלה האם אכן יש לישראל "עוצמה כלכלית" ועוצמה צבאית, הרי שורות אלו נוגדות לחלוטין את האמת, שבדרך הטבע ישראל לא היתה יכולה לשרוד, ורק חסד ה' הוא המגין על עם ישראל, בזכות שומרי התורה והמצוות שבמדינה. זה רק אחד מהבעיות שבמאמר הזה, ויש לי עוד הרבה מה להעיר.

בשונה מכל מיני ניקים כאן, אני חושב שאפשר לבקר בן אדם, ולהתנגד לדבריו במלא התוקף, כמו שדעתי היא על חלק מדבריו כאן, ועם כל זה ניתן להתייחס לבן אדם בכבוד, ולהעריך את אישיותו. כמי שמכיר את ר' מענדל מקרוב, ר' מענדל הוא אברך חשוב ומיוחד מאוד, בכל הבחינות, מלא וגדוש בתוכן, כבר זכה לחבר קונטרס יפה של מאמרים בעבודת ה', ועם כל זה בחלק מדבריו הוא צודק - פלוס, ובחלק הוא טועה, כמו כל בן אדם.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יעבץ » 08 מאי 2017, 19:53

yehuda כתב:עם כל הכבוד לר' מענדל, שאני מעריכו אישית, שורות אלו, מבלי להכנס לשאלה האם אכן יש לישראל "עוצמה כלכלית" ועוצמה צבאית, הרי שורות אלו נוגדות לחלוטין את האמת, שבדרך הטבע ישראל לא היתה יכולה לשרוד, ורק חסד ה' הוא המגין על עם ישראל, בזכות שומרי התורה והמצוות שבמדינה. זה רק אחד מהבעיות שבמאמר הזה, ויש לי עוד הרבה מה להעיר.

בשונה מכל מיני ניקים כאן, אני חושב שאפשר לבקר בן אדם, ולהתנגד לדבריו במלא התוקף, כמו שדעתי היא על חלק מדבריו כאן, ועם כל זה ניתן להתייחס לבן אדם בכבוד, ולהעריך את אישיותו. כמי שמכיר את ר' מענדל מקרוב, ר' מענדל הוא אברך חשוב ומיוחד מאוד, בכל הבחינות, מלא וגדוש בתוכן, כבר זכה לחבר קונטרס יפה של מאמרים בעבודת ה',
ועם כל זה בחלק מדבריו הוא צודק - פלוס, ובחלק הוא טועה, כמו כל בן אדם
.


כל בן אדם שטועה, בדרך כלל טועה לעצמו.
במקרה של אישיות זו. אם הוא טועה, הרי יש רבים שנסחפים אחריו - ובפרט בני הנוער שאינם יודעים להבחין בין טוב לרע - ובמקרה זה יש חשש עצום להיות 'מחטיא את הרבים', שידוע מה שכתוב על כך.

ועל כך עליו מוטלת חובת הזהירות שבעתיים, הרבה יותר מאדם רגיל.
סמל אישי של המשתמש
יעבץ
 
הודעות: 233
הצטרף: 26 אפריל 2017, 16:37
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 09 מאי 2017, 10:59

הבעיה היא שכשמתקיפים אותו בצורה פרועה, אתם לא מונעים את הסחף לעברו אלא רק מגבירים אותו, כמו שרואים במציאות (לכל מי שמכיר את השטח קצת).

אצלינו ביהדות יש דרכים איך מטפלים באדם שבא ושואל שאלות, או אדם שכותב דיעות שגויות. הדרך היא לענות לו ולתקן אותו, ולא לכתוב מילים זולות שמביישות את כותביהם ולא את מענדל. האמינו לי שכשאני רואה תגובות זולות ורדודות על מענדל, המתקיפות אותו בצורה אישית ומכוערת, (כמו אלו שנכתבו בעבר כאן באשכול) זה רק מגביר אצלי ואצל עוד רבים אחרים את האהדה כלפיו.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 09 מאי 2017, 13:24

yehuda כתב:הבעיה היא שכשמתקיפים אותו בצורה פרועה, אתם לא מונעים את הסחף לעברו אלא רק מגבירים אותו, כמו שרואים במציאות (לכל מי שמכיר את השטח קצת).

אצלינו ביהדות יש דרכים איך מטפלים באדם שבא ושואל שאלות, או אדם שכותב דיעות שגויות. הדרך היא לענות לו ולתקן אותו, ולא לכתוב מילים זולות שמביישות את כותביהם ולא את מענדל. האמינו לי שכשאני רואה תגובות זולות ורדודות על מענדל, המתקיפות אותו בצורה אישית ומכוערת, (כמו אלו שנכתבו בעבר כאן באשכול) זה רק מגביר אצלי ואצל עוד רבים אחרים את האהדה כלפיו.

ויש חולקים...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי נעשה ונשמע » 09 מאי 2017, 19:56

yehuda כתב:הבעיה היא שכשמתקיפים אותו בצורה פרועה, אתם לא מונעים את הסחף לעברו אלא רק מגבירים אותו, כמו שרואים במציאות (לכל מי שמכיר את השטח קצת).

אצלינו ביהדות יש דרכים איך מטפלים באדם שבא ושואל שאלות, או אדם שכותב דיעות שגויות. הדרך היא לענות לו ולתקן אותו, ולא לכתוב מילים זולות שמביישות את כותביהם ולא את מענדל. האמינו לי שכשאני רואה תגובות זולות ורדודות על מענדל, המתקיפות אותו בצורה אישית ומכוערת, (כמו אלו שנכתבו בעבר כאן באשכול) זה רק מגביר אצלי ואצל עוד רבים אחרים את האהדה כלפיו.


אתה דוקא נראה לי אדם פיקח.
תעזוב כרגע את התגובות עליו. אם הנך חושב שהוא עושה טוב, אז דרכו נכונה בלי שום קשר למתקיפים.
ואם הנך חושב שהוא טועה - ולמעשה גורם להכשלת הרבים במעשיו (גם אם בכוונה טובה), הרי בגלל שאחרים תוקפים אותו נהפכים מעשיו לרצוים?
אתמהה...
ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ה' אחד...
סמל אישי של המשתמש
נעשה ונשמע
 
הודעות: 1002
הצטרף: 10 נובמבר 2012, 22:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 09 מאי 2017, 21:02

פשוט מאוד. באופן כללי רוב מאמריו ופעולותיו הם חיוביות. הוא מעורר נקודות חיוביות רבות במאמריו השונים, וגרם הרבה דברים טובים. עם כל זה גם אם לפעמים הוא כותב משהו שלא לגמרי בסדר, לא צריך להשמיץ אותו בלשונות זולים כאחרוני התגרנים, לא זו דרכה של היהדות אלא דרכם של סיקריקים חמומי מוח.

כך למשל, כמו מענדל, יש לי ביקורת קשה מאוד, על מימסד הישיבות של ימינו, שברובו לא מחנך לעבודה פנימית ומעמיקה, הן מבחינת סדרי הישיבה שאין בהם לרוב שום דבר פנימי רק מטרתם להפוך את האדם לרובוט שאוכל דפי גמרא, במקום להפוך אותו ליהודי אוהב ה' וירא שמים, ואף לעיתים נלחם בפעולות שמטרתם להחדיר בישיבות את תורת החסידות ותורת המוסר, וביודעי ומכירי קאמינא, לא במה ששמעתי מתוך שמועות, אלא במה שאני יודע בבירור במה שקורה מאחורי הקלעים ולפעמים בפניהם. כמובן שהמטרה היא לא להשמיץ את עולם הישיבות שבבסיסו הוא ה"מדבריות" שבדורינו והם המחסה מפני רוחות הרחוב, (כדברי החזון איש לאדמו"ר מסאטמאר על דברי הרמב"ם שכשרוב בני המדינה מושחתים יש לברוח למדבריות), אלא לתקן אותו ולשפר אותו.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי א יודעלע » 09 מאי 2017, 22:06

יהודה
הרוח הקנאית ששוררת בארה"ב משפיעה גם עליך
ולכן המאמר הציוני כ"כ התסיס אותך

ולגופו של ענין,
צודק אתה שיש נקודות שמענדל מעלה שהינן נכונות
אבל, ראשית כל ביקורת שמופנית כלפי המימסד החרדי יש לבדוק היטב כיצד היא נעשית, איפה, למי היא פונה וכדו'
ברור לכל שפוסטים באינטרנט לא ישנו את ראשי הישיבות, כן?
למה זה כן יכול לגרום? לתסיסה גדולה יותר בקרב פשוטי העם נגד הישיבות. האם זה מוצדק בעיניך?

ושנית, וזוהי הנקודה העיקרית
ר"מ אף שמעלה הוא נקודות נכונות, ההשקפה הכללית שנודפת מהפוסטים שלו הינה גרועה עד מאוד,
מזוכיזם, שנאת החרדי הסטנדרטי, אי ציות לגדו"י ועוד ועוד.
וזה למה קשה מאוד להפריך את דבריו, שכן יש לו נקודות נכונות, אבל ההשקפה הכללית, עפעס, ס'שמעקט נישט.

ניקח לדוגמא את הפוסט האחרון
שע"א שאתה מתנגד לו, יש בו נקודות נכונות, כמו המגמה של שיבה למסורת בקרב הציבור הכללי,
וכך גם המגמה של התקרבות החרדים להרגשת של 'ישראלים'

אבל הוא מכיל בתוכו השקפה שבעיני קרובה אף לכפירה.
הנה שתי דוגמאות:

1-
חבל שאנחנו לא יכולים לפגוש היום את הצדיקים המדהימים האלו. איך שהם אהבו כל אדם, איך שהם היו מלאי אהבה ואור, מלאי מתיקות ולב גדול.

על פניו משפט מצוין, אבל הרמז הדקיק מאחורי הוא שכנראה שאין היום צדיקים כאלה... עם לב אוהב, מלאי מתיקות
והרי זה מיסודות היהדות שבכל דור יש את הצדיקים שמתאימים לאותו הדור.

2-
אלו רק תחושות של יהודי שלמד את ההיסטוריה שלו, יודע איך הוא היה נראה תחת ידי הפריץ האכזר בעיירות אירופה, ושח, ספק לעצמו ספק לכל הגויים: "טפשים אנחנו לא. אם תרצו או לא, הקמנו בשנים מעטות מדינה כזו, שאתם גם באלף שנים לא הייתם יכולים להקים".

כזה משפט כופר לא שמעתי כבר מזמן מפי יהודי חרדי,
מלבד הטיפשות וחוסר הידע,
שכן אלף וחמש מאות שנה היינו בגלות ולא הקמנו מדינה, למה?!
יש כאן מסר השקפתי זהה לחילונים, אמנם הניסוח שונה מעט:
אנחנו כבר לא נותנים שיטבחו אותנו כצאן לטבח כמו באושוויץ, הנה הקמנו צבא ומדינה.
וזה עוד אמור להיות ההקפה החרדית, ששונה מההשקפה החילונית או הדל"ית.
הרי מי שלמד היסטוריה יודע שאין שום סיבה הגיונית בעולם מדוע עמ"י נשאר חי וקיים לאורך כמעט אלפיים שנות גלות.
ובגזירה שווה גם אין סיבה הגיונית לקיום מדינת ישראל מלבד השגחת ד' עלינו.

זהו רק חלק מהמסרים שעוברים אצלו בין השורות
א יודעלע
 
הודעות: 273
הצטרף: 01 מרץ 2014, 21:40
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 10 מאי 2017, 02:56

א יודעלע יקר. לדעתי אינך מכיר אישית את מענדל ואת טיבו, ושמת עליו עין כמי שרוצה לקעקע את יסודות היהדות.

שיטתו של מענדל בעיקרה מיוסדת על ספרו הנפלא שהוציא לאור בישיבה, שם הוא גם מסביר את שיטתו הנפלאה עם מקורות מעולים מספרי החסידות. מטרתו הוא להלחם בבעיות גדולות שיש אצלינו, הבאה כתוצאה מאנשים חסרי שכל שנתקעו משום מה בעמדות ניהול במימסד הקיים, הן בישיבות (בהם קיימים כידוע אנשים המכנים את עצמם "משגיחים" ובחלק גדול מהמקרים מבינים בחינוך כשם שאני מבין בייצור פצצת מימן), והן בחיידרים (אנשים חסרי לב, שמתיימרים לחנך ילדים בעוד שלהם עצמם אין שום טעם לא בתורה ולא במצוות), אני מכיר אישית ישיבה מפורסמת, בה היה משגיח ת"ח שלא הבין בחינוך כלל, אבל כשהנהלת הישיבה רצתה להכניס לישיבה איש חינוך מפורסם מאוד, הוא נלחם בו בכל דרך שלא יוכל להשפיע בישיבה, עד שיצא מחוסר ברירה. ומדובר בישיבה נחשבת ביותר בעולם הישיבות, אך הבעיה לא רק באותה ישיבה אלא בישיבות רבות, כפי שידוע לכל אחד ואחד.

אני משער שאיני מספר לכם חידושים גדולים, כל אחד מאתנו יכול להביט על עברו ולראות כיצד היו נראים המחנכים שלו בתלמוד תורה, בישיבה קטנה ובישיבה גדולה, ולהבין שיש המון דברים שיש לשנות. אם ההורים היו דורשים יותר, היה אפשר לשנות את כל זה, ולהכניס לישיבות אנשי חינוך, ובשביל זה צריך לחמם את הציבור. מלבד זאת, כשנלמד להבין מה חסר לנו בעולם הישיבות, למה לא חינכו אותנו ומה לא הכניסו בנו, ניטיב להבין את בעיות התקופה, ואת הפתרונות לכל הבעיות. צריך להכניס בדחיפות בקהל יותר פנימיות, יותר ראיה נכונה על החיים, לגרום שיהיה לאברכים ולבחורים שלנו איזה אופציה להבין למה הם באו לעולם, שהדרך לזה הוא רק לימוד בעיון של ספרי מוסר וחסידות (ולא על ידי דרשות בטן של משגיחים שמבוססים לפעמים על גיבוב ווארטים יפים על הפרשה). וכשנבין את הבעיה נוכל לפתור אותה, ועד אז אנו בבעיה רצינית, פוק וראה מה הולך ברחוב, ובאיזה נסיונות האברכים והבחורים שלנו מתנסים כיום, והנסיונות לא נחלשים אלא מתגברים, והקב"ה לא עזב אותנו ולא יעזוב אותנו, אבל צריכים לטפל בזה בצורה מעמיקה, במלחמות לבד לא מנצחים, וב"סורע מרע" בלי "עשה טוב" לא מגיעים לשום מקום.

ועכשיו ניכנס בפרטות לטענות שלך נגד מענדל. אני לא הסניגור שלו, אך מקומם אותי הפראות שבה מתקיפים אותו, מבלי לדעת את האיש ואת טיבו. הראשונה לדעתי מופרכת מעיקרה. אתה מדייק בדברי מענדל כשם שר' שמעון שקאפ מדייק בדברי הרשב"א. סך הכל מענדל רוצה לפגוש את תלמידי הרר"א, וכבר מצאת בעיה במשפט הזה.

השניה היא ממש מה שטענתי, שכל טענה של גאוה במדינה, בהקמתה או בהצלחתה מנוגדת למציאות האמיתית שכל קיום עם ישראל, כולל קיום המדינה והצלחתה במלחמות מסויימות, הוא לא לפי דרך הטבע אלא בחסד ה' בזכות שומרי התורה והמצוות (כדברי הגרי"ז מבריסק זי"ע בעת המחלוקת הידועה בין סאטמאר למזריחסטים בנושא זה).
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי א יודעלע » 10 מאי 2017, 08:41

יהודה
צודק אתה שאינני מכיר את מענדל אישית
אני מכיר את כתביו
ועליהם אני מדבר
שוב, צודק אתה שיש בטענותיו הרבה מן האמת
אבל ההשקפה שלו אינה תואמת את ההשקפה היהודית הנכונה
(לא נראה לי שזה בא מרצון לקעקע את היהדות אלא יותר ממקום של כשלונות וחוסר הצלחה בחיים החרדים)
זו לא הפעם הראשונה שהוא מזלזל בריש גלי בגדו"י שבדורינו
יתכן שהמשפט הזה אינו מספיק חריף
אף כי לדעתי היה אמור להיות מנוסח אחרת
אבל מה דעתך על משפט כמו:
הטישים בימינו הם חסרי תוכן?
ואין לי זמן ללקט עכשיו עוד כמה 'פנינים' מבית מדרשו
ושוב אילו רק דוגמאות
יש דברים דקים שלא תמיד קל לדייק
אבל מה שעובר בין השורות.


לענין הישיבות- אתה צודק שהמצב אינו מזהיר
אבל ברשותך נקודה למחשבה, אם הישיבה עליה ספרת אינה מבינה בחינוך, מדוע היא עדיין ישיבה 'נחשבת'? מדוע ה'עוילם' מעונין לשלוח אליה את הבחורים?
ועוד ענין שכבר כתבי כאן בעבר
שבלתי אפשרי ל'הפוך' את כל הסדר בישיבות
זה לא יתכן מבחינה הגיונית
וגם אם יתכן דבר כזה הוא הרס לדורות
הדבר היחיד שאפשרי זה שינוי תהליכי
וזה קורה
אני רואה הבדל עצום בין אופן התנהלות הישיבה לפני עשור לאופן התנהלותה היום
שלא לדבר על הת"ת, ששינו את כל גישת הוראת הא' ב'
ויש היום הרבה מלמדים שלומדים חינוך, ויש מקומות שמכשירים מורים
וקורסים
ועוד ועוד
אמנם אני יודע שזה עדיין לא מושלם ויתכן שישנם עדיין מלמדים ומנהלים שנוקטים בשיטות חינוך ישנות
או שאינם נוקטים כלל בשיטות חינוך
אבל הסך הכללי הוא לכיוון חיובי יותר
ולכן אינני מבין מדוע צריך לזעוק חמס נגד הישיבות.

ושוב, ענין הישיבות זה ענין טכני
מה שמקומם אותי בפוסטים שלו זה ההשקפה שלא מדויקת, קצת יותר מדי סוטה
ולפעמים כופרת ממש

עכשיו תגיד שכל אחד טועה
נכון, וגם אני טועה
אבל מי שמפרסם דברי כפירה ברבים
זה כבר טעות קריטית יותר
א יודעלע
 
הודעות: 273
הצטרף: 01 מרץ 2014, 21:40
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 10 מאי 2017, 09:00

תודה רבה ר' א יודעלע, מזדהה על כל מילה, היית לי לפה.

ר' יהודה,
אני רוצה להוסיף עוד נקודה אחת. והיא שאי אפשר לבוא ולהגיד ביקורת ואפילו לדבריך - לעורר נקודות תורפה על כלל היהדות החרדית, ובפרט בעניינים יסודיים ומרכזיים כהישיבות, השקפת היהדות החרדית על המדינה ע"י שליחת פוסטים באתרי תועבה, אם יש לו ביקורות או הערות בונות, שיפנה לגדולי ישראל, ישנם רבים מגדו"י שיש להם קבלת קהל לכל מאן דבעי ושינסה להיכנס אליהם, אם יש בדבריו ממש, הם יקבלו את זה, אם לא - אז סימן שאין בדבריו כלום.
אי אפשר לבוא ולנסות לכבס את הכביסה של היהדות החרדית בריש גלי - אם זה ככה. [אני לא חושב בהכרח שיש ממש בדבריו, כי הוא אף פעם לא עסק בחינוך, וגם עסק עם בחורים, ומה שהוא עושה היום זה שהוא מסתובב עם בחורים ורואה שמה את מה שהוא רוצה לראות, הוא לא עובד על בסיס קבוע עם בחורים שאז עליו להתמודד איתם יום יום שאז זה משהו אחר כמובן.]
מה כן, אם הוא רוצה לדבר על איכות הסביבה באתרי התועבה - על זה הוא יכול לדבר שמה ולהצטרף לעיתונאים שרואים בחרדים אם כל חטאת...
רק על נושאים כאילו...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מים רבים » 10 מאי 2017, 14:57

לי מפריע משהו אחר
יש במאמריו גישה שעוברת באופן שיטתי לאורך כל הדרך
גישה זו מציגה תמיד את העולם התורני והחסידי בזווית של חושך, ריקנות, אכזריות, חוסר טיפוח האישיות העצמית ושאר מרעין בישין
ומהצד השני מציגה תמיד את אלה שלא הולכים בדרך הרגילה במראה של אור,מלא משמעות,בניית אישיות, ושאר מילי דמיטב
כשמי שמכיר את הדברים מקרוב יודע שבאופן כללי הדברים הם בדיוק להיפך
המשגיחים הרמים ראשי הישיבות האדמורי"ם ראשי החבורות וכל העוסקים בנושא בכללותם אוהבים את צאן מרעיתם ודואגים לצרכיהם הרוחניים והגשמיים כאחד
ושבהיכלי הישיבות בחורים שמחים מאושרים מלאי חיות ומפתחים מאד את אישיותם
ומצד שני אלה שבחוץ (וזכיתי לשהות במחיצת הרבה כאלה ולא הייתי מהקטלי קניא שביניהם) אפי' עם כלפי חוץ נראים נוצצים הם ממש אינם כאלה
הם מרגישים ריקנים חסרי משמעות וצמאים ליחס ממי שרק לא יהיה וכו'
התנהגותם אחד כלפי השני מלאה בחוסר התחשבות וכו'
ואם אתם לא חושבים כך צאו ובדקו את דברי ומובטני שתמצאום מדויקים אחת לאחת
וכמובן שישנם מקומות נקודתיים ודברים מסוימים שניתן וצריך לשפר
אבל הצגת הדברים בצורה הפוכה הינה זריית חול ושימת חושך לאור ואור לחושך וחלילה יכולה לגרום לקוראים לחשוב שבחוץ הכל זהב דבר שממש לא נכון
מים רבים
 
הודעות: 46
הצטרף: 19 אפריל 2017, 23:52
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 10 מאי 2017, 15:19

גאליציינער כתב:תודה רבה ר' א יודעלע, מזדהה על כל מילה, היית לי לפה.

ר' יהודה,
אני רוצה להוסיף עוד נקודה אחת. והיא שאי אפשר לבוא ולהגיד ביקורת ואפילו לדבריך - לעורר נקודות תורפה על כלל היהדות החרדית, ובפרט בעניינים יסודיים ומרכזיים כהישיבות, השקפת היהדות החרדית על המדינה ע"י שליחת פוסטים באתרי תועבה, אם יש לו ביקורות או הערות בונות, שיפנה לגדולי ישראל, ישנם רבים מגדו"י שיש להם קבלת קהל לכל מאן דבעי ושינסה להיכנס אליהם, אם יש בדבריו ממש, הם יקבלו את זה, אם לא - אז סימן שאין בדבריו כלום


כמי שמכיר קצת את המערכות, בישיבות רבות אין לאדמורי"ם ולנשיאי הישיבה השפעה ממשית על הישיבה.

בא ניקח למשל ישיבה מפורסמת בב"פ, העומדת בנשיאותו של אחד מזקני וחשובי האדמורי"ם בעולם (כל אחד שמתמצא בנושא יכול להבין למי כוונתי, אבל איני רוצה לכתוב את שמה). האדמו"ר הזה, התנה מפורשות את פתיחת הישיבה בלימוד סדר מוסר וסדר חסידות (כל אחד בנפרד). מיותר לציין כי המימסד של אותה ישיבה אינו מקיים את הוראת האדמו"ר (מטענות שזה יזיק לרישום של הישיבה) מתוך חוצפה ועזות.

כמו כן ניתן לציין את ישיבות בעלזא בארץ ובעולם, בהם לפי הוראת כ"ק האדמו"ר שליט"א אמור להיות בכל ישיבה סדר חסידות. ולצערנו הרב בחלק מישיבות בעלזא הענין לא התבצע למעשה כלל (ישנם חלק מישיבות בעלזא בהם המשגיחים רואים את עצמם כהוגי דיעות עצמאיים לפי רוחה הכללית של החסידות). [מן החובה לציין לטובה את הגאון הצדיק רבי בעריל רכניצר שליט"א, שהוא מומחה עצום לחינוך, ועומד בראשות אחד מהישיבות החשובות בבעלזא, ומחדיר בתלמידיו קודם כל מה זה להיות יהודי יר"ש וחסיד, מבלי לגרוע מהאיכות הלימודית).

הוא הדין באותה ישיבה מפורסמת ונחשבת בב"ב (שעליה דיברתי קודם) בה ידוע לי אישית כי אין לאדמו"ר שלה (מחשובי האדמור"ים בארץ) השפעה ממשית על המימסד שבישיבה.

הוא אשר אמרתי: לא בזקני הדור ומנהיגיו שליט"א הקולר, כי עפר אנו תחת כפות רגליהם, ועיניהם זכות הבדולח ימשיכו להנהיג אותנו עד ביאת המשיח. הבעיה היא באלו שאינם שומעים בקולם.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 10 מאי 2017, 15:50

א יודעלע כתב:לענין הישיבות- אתה צודק שהמצב אינו מזהיר
אבל ברשותך נקודה למחשבה, אם הישיבה עליה ספרת אינה מבינה בחינוך, מדוע היא עדיין ישיבה 'נחשבת'? מדוע ה'עוילם' מעונין לשלוח אליה את הבחורים?
ועוד ענין שכבר כתבי כאן בעבר
שבלתי אפשרי ל'הפוך' את כל הסדר בישיבות
זה לא יתכן מבחינה הגיונית
וגם אם יתכן דבר כזה הוא הרס לדורות
הדבר היחיד שאפשרי זה שינוי תהליכי
וזה קורה
אני רואה הבדל עצום בין אופן התנהלות הישיבה לפני עשור לאופן התנהלותה היום
שלא לדבר על הת"ת, ששינו את כל גישת הוראת הא' ב'
ויש היום הרבה מלמדים שלומדים חינוך, ויש מקומות שמכשירים מורים
וקורסים
ועוד ועוד
אמנם אני יודע שזה עדיין לא מושלם ויתכן שישנם עדיין מלמדים ומנהלים שנוקטים בשיטות חינוך ישנות
או שאינם נוקטים כלל בשיטות חינוך
אבל הסך הכללי הוא לכיוון חיובי יותר
ולכן אינני מבין מדוע צריך לזעוק חמס נגד הישיבות.

ושוב, ענין הישיבות זה ענין טכני
מה שמקומם אותי בפוסטים שלו זה ההשקפה שלא מדויקת, קצת יותר מדי סוטה
ולפעמים כופרת ממש


יש לך הרבה סבלנות, אה? בא נחכה עוד 70-80 שנה (שיתקלקלו עוד כמה רבבות בחורים) ובנתיים נקווה שהענין יתוקן עוד מאליו. אולי אינך קולט עד כמה הבעיה היא כאן ועכשיו, כל אברך שעבר טיפול של ישיבה שלא הכניסה לו אידישקייט, הוא בסכנה עצומה מבעיות התקופה החמורות, ומהתמודדות במצב החומרי המסוכן של עקבתא דמשיחא. חייבים לעורר בדחיפות את הקהל לשנות את כל הגישה לאידישקייט, להכניס להם אהבה לאידישקייט, שכל דבר יהיה פנימי ואמיתי יותר, לראות איך משנים את כל דרך החינוך אצלינו, ואין כאן מקום להאריך במה שכבר האריכו אחרים.

אציין שוב, שגם אני לא חסיד של הכתיבה הקיצונית שלו, ומכיון שעדיין לא מינה אותי לעורך דין שלו אין לי זמן ולא רצון להסביר כל משפט שלו, ובהחלט יתכן שנסחף בכתיבתו למשפט זה או אחר שאינו ראוי שיכתב. ועם כל זה, אלו שמבטלים לחלוטין את מענדל וכתיבתו, אין זה אלא מתוך אי הכרה בבעיות התקופה.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מים רבים » 10 מאי 2017, 16:02

מים רבים כתב:לי מפריע משהו אחר
יש במאמריו גישה שעוברת באופן שיטתי לאורך כל הדרך
גישה זו מציגה תמיד את העולם התורני והחסידי בזווית של חושך, ריקנות, אכזריות, חוסר טיפוח האישיות העצמית ושאר מרעין בישין
ומהצד השני מציגה תמיד את אלה שלא הולכים בדרך הרגילה במראה של אור,מלא משמעות,בניית אישיות, ושאר מילי דמיטב
כשמי שמכיר את הדברים מקרוב יודע שבאופן כללי הדברים הם בדיוק להיפך
המשגיחים הרמים ראשי הישיבות האדמורי"ם ראשי החבורות וכל העוסקים בנושא בכללותם אוהבים את צאן מרעיתם ודואגים לצרכיהם הרוחניים והגשמיים כאחד
ושבהיכלי הישיבות בחורים שמחים מאושרים מלאי חיות ומפתחים מאד את אישיותם
ומצד שני אלה שבחוץ (וזכיתי לשהות במחיצת הרבה כאלה ולא הייתי מהקטלי קניא שביניהם) אפי' עם כלפי חוץ נראים נוצצים הם ממש אינם כאלה
הם מרגישים ריקנים חסרי משמעות וצמאים ליחס ממי שרק לא יהיה וכו'
התנהגותם אחד כלפי השני מלאה בחוסר התחשבות וכו'
ואם אתם לא חושבים כך צאו ובדקו את דברי ומובטני שתמצאום מדויקים אחת לאחת
וכמובן שישנם מקומות נקודתיים ודברים מסוימים שניתן וצריך לשפר
אבל הצגת הדברים בצורה הפוכה הינה זריית חול ושימת חושך לאור ואור לחושך וחלילה יכולה לגרום לקוראים לחשוב שבחוץ הכל זהב דבר שממש לא נכון


וגם אחרי הביקורת שכתבתי (ואשמח לקבל תגובות עליה) ברצוני להדגיש שהיתה לי יותר משיחה אחת עם מענדל והתרשמותי היא שכוונותיו טובות וחלילה לי מלהאשים אותו בכוונות לא רצויות אע"פ שדעתי שדרכו אינה נכונה בעליל
מים רבים
 
הודעות: 46
הצטרף: 19 אפריל 2017, 23:52
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי נעשה ונשמע » 10 מאי 2017, 19:39

לרבי יהודה שליט"א

יש המון מה להאריך, אבל בכל זאת כמה נקודות קצרות.

א. אמת, יש מה לתקן אצלנו. ולא מעט מהנקודות שהוא מעלה אכן טעונות שיפור. אבל הדרך כיצד הוא מציג זאת, מעוררת קבס.
ובפרט הסדרתיות, כל מאמר חוזר על עצמו פחות או יותר במסר דומה, שאצלנו כל כך לא טוב. אין זוגיות נכונה, אין עבודת ה' אמיתית, אין התחשבות בערכים של נקיון וטבע, אין ואין ואין...

ב. אכן יש מה לתקן. אבל הפתרונות שהוא מציע, הם גרועות בהרבה.
האם להקים 'קרעטשמעס' (בלי פריצות) - שבו בחורים יתהוללו באלכוהול ושירת טראנס, זה יביא את הישועה???
האם לצאת לחיק הטבע, ולהתחבר לערכי העולם האונברסלי, כהיפים הזויים, זה הפתרון???
האם שילוב ומיקס של תורת ברסלב/חב"ד/הר' קוק/קרליבך - זה מה שיקרב את הנוער לעבודת ה'???
האם להשתלב בעולם החילוני, שכמובן יש בהם דברים טובים [הטפה לחיובי שבאייפון ואינטרנט, הטוב שבמדינה הציונית, המעלה שב'אהבה' במסגרת המשפחה], זה בדיוק מה שחסר לנו?

ג. ההטפה המתמדת שוב, ושוב, לפריצת הגבולות, לעזיבת המוסכמות. לזלזול בסמכות התורנית (משגיחים, אדמורים ורבנים). זה ממש חמור ביותר.

ד. הצגת את העולם שמחוץ לחרדי ככולו ורוד. -- וקורץ לבני הנוער ששם יהיה להם טוב יותר.
[כל בחור פורק עול הוא 'מתוק'] (מענין כיצד על מחלל שבת ומגלה עריות בפרהסיא, הוא מצליח לראות את המתיקות, וללמד עליו זכות. ואילו על המשגיח בישיבה, שלמרות שיתכן שטעה במשנתו החינוכית אין שום לימוד זכות).
כל ישיבה של 'מזרחסטיים' - הבחורים מלאים תוכן ועבודת ה' אמתיים. (מענין שבשטח אני מכיר הרבה מאוד, והמציאות כמובן רחוקה רחוקה מתיאור זה).

ה.
ו.
ז.
טוב התעייפתי מלכתוב.

דבר א' אני מסכים. כפי ההכירות עם אישיות זו. אני מסכים עם אלו שכתבו שאין הוא מנוע מכוונות רעות ומשחיתות, אלא כוונתו לטובה.
אולם הוא קצת (הרבה) הוזה בדמיונות (נמחק), ורואה את עצמו כמושיע הדור. כ'בעל שם טוב חדש', המביא ישועה ללבבות הנשברות תוך המצאת דרך חדשה.
ואת 'שלמה קרליבך' כמורה דרכו, וכדוגמא אישית כיצד לפעול.

ולסיכום: כמובן אינו 'כולו חייב', כפי שניסו כמה להציגו. ובוודאי שהשמצות פרועות במילים זולות לא יועילו לשום דבר.
אבל מצד שני חובה להתריע מעל כל במה שדרכו מסוכנת מאוד. וצריך להזהר ממנו. -- ורק כאשר יסכים לכפוף את ראשו, וללכת רק לפי הוראות גדולי ישראל (כן, אלו שכן מבינים בחינוך, ולא חסר לנו כאלו) אז ניתן להעזר בו (ובהחלט יש לו מה לתרום) לתועלת הציבור.
ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ה' אחד...
סמל אישי של המשתמש
נעשה ונשמע
 
הודעות: 1002
הצטרף: 10 נובמבר 2012, 22:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יאיר » 11 מאי 2017, 01:38

דברים כדרבנות!
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!
סמל אישי של המשתמש
יאיר
מנהל ראשי
 
הודעות: 12401
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מישהו מיוחד » 11 מאי 2017, 06:01

נעשה ונשמע: כל מה שכתבת זה אולי נכון ולתועלת, אבל מה שכתבת במוסגר ''מזכיר כמה ... וד''ל'' נראה לי שזה לשון הרע גמור והדבר אסור מן התורה. לכן אני חושב שראוי לך להתנצל על זה.
מישהו מיוחד
 
הודעות: 345
הצטרף: 29 ינואר 2017, 06:49
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 11 מאי 2017, 08:41

יאיר כתב:דברים כדרבנות!

אכן !
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי א יודעלע » 11 מאי 2017, 10:07

גאליציינער כתב:
יאיר כתב:דברים כדרבנות!

אכן !


ג"א מצטרף

ר' יהודה-
בענין הנושרים ומספרם
ובענין הישיבות כבר דובר רבות באשכול של שש משזר ועיי"ש
א יודעלע
 
הודעות: 273
הצטרף: 01 מרץ 2014, 21:40
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 11 מאי 2017, 10:32

הריקוד עם האפיפיור? מעשה חיובי ורצוי
בניגוד לביקורת הרבה שהופנתה השבוע כלפיי קבוצת היהודים ששרה ורקדה עם האפיפיור, המשפיע הרב מענדל ראטה דווקא סבור שמדובר במעשה חיובי שעשוי להועיל להפחתת עוצמת האנטישמיות • איך בדיוק? קיראו ותבינו


כן, גם אני הייתי עד לסערה שהתחוללה ברשת השבוע. הביקור של המשלחת היהודית אצל האפיפיור הנוצרי בוותיקן, והשירה החסידית - קרליבכית מולו בניגון: "אורך ימים אשביעהו". וואי וואי, מה שזה חולל, הסרטון הקצר שיצא. ״שומו שמים״, זעקו הכותרות. חילול ה׳ נורא ואיום. ריקוד יהודי מול אפיפיור נוצרי, ועוד מול הצלב, ועם פסוק קדוש מתהילים. ׳מביש ומחפיר׳, סערו קבוצות ה'וואטסאפ', געשו לבלרים וכותבים, וכל אחד הוסיף משלו מילים כדורבנות. אחד ידע להשמיץ את הרבנים שהיו שם, אחד ידע להשמיץ את הלהקה המוזיקאלית שניגנה שם, וכל אחד ידע כבר בדיוק את רמת ההזיה של כל החבורה שם. ובכן, לי זה כאב מאוד. לא מה שהיה בוותיקן, אלא מה שראיתי מתחולל ברשת. למה זה כאב לי? האם בגלל שתמיד אני אוהב לחשוב הפוך ממה שכולם חושבים? אז ממש לא. כאב לי בגלל שרוב האנשים כתבו ודברו פשוט מתוך ״עם-הארצות״ גמורה. בורות וחוסר ידע. רוב האנשים, הכותבים והמלהגים. האם אנשים יודעים כמה חמור הוא העוון של פגיעה בכבוד האדם, שהם הקלו בעצמם לכתוב וללהג לפני שהם ביררו את המקורות וההלכות? האם אחד מהמלהגים מכיר אישית את אחד מהמשתתפים באירוע, ויודע לומר משהו על אישיותו? האם מישהו ברר מהי ההלכה לגבי מפגשים כאלו? אני מסכים שלפעמים צריך למחות על דבר לא נכון שנעשה, על טעויות וכדומה, אך לפני שיוצאים ומשתלחים בארס לשון, הרי צריך לברר לעומקה של הלכה ולעומקו של דבר בבירור הדק היטב היטב הדק, עד שמגיעים למסקנה שזהו אכן עוול וצריך למחות, אך במקרה הזה, במקום לשמוח על הקידוש ה׳ הגדול שקרה שם, הרי שאנשים בורים ו'עמי הארצים', בלי לחשוב פעמיים, ידעו להשמיץ בנפרד את כל אחד מהמשתתפים שם עם ידע מקורי. על זאת אני אומר: בושה וחרפה. כן, זה דוגמא כואבת על המהירות בה אנשים ממחננו עטים על מקרה כזה כמוצא שלל רב וממהרים לשפוך את כעסם בלי לחשוב פעמיים ולברר את העניין כשורה.

אני דווקא מכיר אישית כמה מהחבר׳ה שהיו שם. פשוט השתתפתי לפני כשבוע בלבד בנסיעה להונגריה ופולין בה השתתפו רוב האנשים מאותה חבורה. אנשים ידעו לדבר על להקת 'פומבדיתא'. אז כן, הייתי אתם לפני שבוע ואני יכול לומר לכם דבר אחד: הלוואי, הלוואי שהלהקות והמקהלות החסידיות שלנו יוכלו לשיר ברמה הרוחנית המיוחדת בה הם שרים. דווקא הייתה לי שיחה עם אחד מאנשי הלהקה שם. הוא הסביר לי שהם כלל לא שרים את הלהיטים החסידיים של היום. זה פחות רוחני בשבילם. "השירים הללו נכנסים לשוק מהר ויוצאים עוד יותר מהר, ואין בהם עומק רוחני אמיתי", הוא אומר לי. הם אוהבים לשיר שירי חב״ד, קארלין, וכדו׳, שירים יהודיים עתיקים ונצחיים, וכמובן את שירי ר׳ שלמהל׳ע קרליבך, כמו למשל השיר ״אורך ימים״, שהם שרים בהרבה הזדמנויות. אני מכיר אישית כמעט את כל החבורה שם, ואני גם יודע מה בדיוק המהלך שלהם. זה די נכון שיש שם חשיבה מחוץ לקופסא. פשוט חשיבה יותר רוחנית, יותר אמיתית ופחות נכנעת לתכתיבים ממסדיים. הם האנשים שמובילים את המניין בראש השנה באומן, בו השתתפתי השנה בין כאלף משתתפי המניין, מניין שכל כולו שירים ושמחה וריקודים, בסגנון קרליבך אך משולב בכל מיני שירים עתיקי יומין. למשל לפני תקיעת שופר שרו שם אולי 40 דקות שירי רגש ונשמה כמו 'קה אכסוף' וכדו׳, כשרבים מהצעירים עומדים מסביב עם ידיים על כתפי החברים ושרים באהבה גדולה, ומיד אחרי ה'תקיעות' פרצה לה פתאום השירה האדירה: "אורך ימים", שיר שהושר שם אולי כחצי שעה, עם ריקודים אקסטזיים שלא מעלמא הדין. גויים עמדו וצילמו, וסרטון אחד אף הפך אז לוויראלי ברשת. עמדתי שם והייתי בטוח שהמשיח עומד לבוא בכל רגע. אבל אני נסחף ומסיט מהנושא בו התחלנו - הביקור השנוי במחלוקת אצל האפיפיור. כן, לי זה ברור מה פשר הביקור, חוץ מהעניין של חילול בתי הקברות. המוטו המרכזי של אותה חבורה הוא להביא דרך יהודית רוחנית המתמקדת בטוב שבכל יהודי ובכל אדם, בדרך של שירה וריקודים, עם האמונה שבכח הנגינה אפשר לשבור את כל החומות ולהביא גאולה ושלום לעולם, ואחווה בין בני האדם. שירה באמת מאחדת בין אנשים ועוזרת להם להתגבר מעל חומות הניכור והשנאה ולמצוא את המכנה המשותף בין בני האדם בעולם. אך לרבים השואלים - מהו אכן היחס הנכון של היהדות אל הנצרות, אל הצלב הנוצרי, ואל הגוי בכלל, והאם פגישה מעין זו היא מותרת ורצויה, אני חפץ ממש בקצרה להביא את ההלכה היהודית בנושא.

מכיוון שאין זה מאמר תורני אלא הגותי, נצטט את המקורות בקצרה. היחס היהודי הכללי אל הנצרות שנוי במחלוקת ראשונים. הרמב״ם ידוע ביחסו אל הנצרות כעבודה זרה, בגלל שהם לא מאמינים רק בקל אחד, אלא במה שנקרא אצלם ׳השילוש הקדוש׳, הזיה של אבא, בן, רוח הקודש ושאר ירקות. אך רוב הראשונים חולקים על כך וסבורים שאין זה נקרא עבודה זרה כי בסופו של דבר הם מאמינים בבורא יתברך וזהו רק איסור הנקרא ״שיתוף״, לשתף עוד אמונה נוספת בנוסף לאמונה בבורא עולם, ואיסור זה לא הוטל על בני נח, דהיינו אומות העולם, כך סבורים בעלי התוספות והמאירי, וכן פסקו הטור(יו״ד סי׳ קמ״ח) הבית יוסף (שם), שו״ע (שם סעיף י״ב), ואף הרמ״א פוסק כן (או״ח סוף סי׳ קנ״ז). מה לגבי הצלב הנוצרי? האם דינו כדין עבודה זרה, כמו שנזעקו רבים בפולמוס שקרה השבוע, על הריקוד מול עבודה זרה ממש? הבה ונפתח שולחן ערוך ונדע קצת הלכה יהודית. זה לשון הרמ״א, גדול פוסקי האשכנזים (יו״ד סי׳ קמ״א): "צורה שמשתחווים לה דינה כדין צלם של עבודה זרה ואסורה בהנאה. אבל צורת שתי וערב (צלב) שתולים בצוואר לזיכרון, אינה נקראת צלם ומותרת בהנאה". עד כאן לשונו. הביאור הוא, שהצלב איננו איזו אמונה שהם מאמינים בה או משהו, אלא מהווה כסמל זיכרון על הדרך בו נצלב משיחם וכו׳, ואין לסמל זה איזו משמעות יותר מסמל של זיכרון. ('אחרונים' אחרים מדגישים שאם ידוע שמשתחווים לצלב זה ועובדים אותו כעבודה זרה, הרי שזה כן נאסר בהנאה). זה לגבי זה הצלב והנצרות, אבל אני רוצה להיכנס לנושא אחר, יותר מרכזי: היחס של היהדות אל הגוי, אל אומות העולם.

ביננו, כולם יודעים שהמטרה של המשלחת רחוקה מלהיות קשורה לחיבה לנצרות או לצלב וכדו׳ מכל אמונותיהם והבליהם. הייתה כאן מטרה כללית של קידום שלום ואחווה בין העמים ובעולם, וכמובן עוד מטרות פרטיות של מניעת חילול בתי קברות וכדו׳. בליבה של ההזדעקות של רבים הייתה התמיהה: "מה זה הדבר הזה, אחווה בין העמים? והלא כך נאמר בתורה: ״ואבדיל אתכם מן העמים״? וכי לא כך אנו מברכים בכל יום: 'ברוך שלא עשני גוי'? מנין הדבר החדש הזה, לנסות להביא בשורה של שלום ואחווה, והלוא מצווה ברורה לשנוא את הגוי ולתעבו, וממילא אם צריך לפעול לפעמים איזו טובה ליהודים, נו, צריך להיפגש בצורה סודית וחטופה, אבל לחפש לגרום אהבה וקירוב לבבות דרך שירה? היתכן כזאת בישראל?" ובכן, נתקלים אנו בחומות של ניכור, וגם בחוסר ידיעה ובירור מקורות. כן, בירור פנימי במקורות היהדות, מביא אור אחר על כל היחס היהודי על העולם ועל האנושות, שלא כמו שלצערנו רבים חושבים שזוהי דרך היהדות. ושוב, בגלל שאין אנו עוסקים בסוגיות הלכתיות במדור זה, נביא בקצרה מה היא דעת רבותינו הקדמונים ביחסם אל בני האדם, אל האנושות, ברואי עולם יצירי כפיו של הבורא יתברך.

האם צריך לאהוב את הגוי, את בני האדם? נצטווינו בתורה להתרחק מן הגויים ולהתבדל מהם. הסיבה היא, כמו שנאמר בתורה, עקב מעשיהם הרעים ומנהגיהם הנלוזים. האם כיום מעשי רוב הגויים דומים למעשי הגויים בתקופת התורה? אפתח קודם בדברי 'המאירי' הידועים, אחד מגדולי הראשונים, שקבע יסוד מוסד כלפי כל היחס אל האדם ואל אומות העולם. המאירי מחלק בין הגויים של פעם לגויים של היום, ואומר שגויי זמנינו הם נאורים ומתוקנים הרבה יותר, ואנו מצווים לנהוג כלפיהם כמו אל היהודים, לגבי השבת אבידתם וכדומה, ולנהוג איתם בצדק ורחמים. וכך הוא כותב: "וכבר התבאר שדברים הללו נאמרו לאותם הזמנים שהיו אותם האומות מעובדי אלילים והיו מזוהמים במעשיהם ומכוערים במידותיהם, כעניין האמור ׳כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען (ויקרא יח, ג). אבל שאר אומות שהם גדורים בדרכי הדתות ושהם נקיים מכיעורים שבמידות הללו, ואדרבא שמענישים עליהם, אין ספק שאין לדברים הללו מקום להם כלל כמו שביארנו". עד כאן לשונו. (רבנו המאירי, בית הבחירה, עבודה זרה, כב, א). אז כן, אנו יודעים לפעמים לומר שמפני חילול השם צריך לנהוג בכבוד גם כלפי הגוי ה'שייגעץ'. האם אכן רק בכדי שלא יהיה 'חילול השם' צריך לנהוג בכבוד כלפי הגוי ולא בגלל שזהו היושר המוסרי? מה פשר המושג היהודי 'מפני דרכי שלום', האם הכוונה אכן רק בכדי שלא יגזרו עלינו גזירות ושלא יהיה חילול השם, כמו שאנו לפעמים יודעים לפרש? הבה ונפתח רמב״ם. וכך אומר הרמב״ם (הל׳ מלכים פ״י הי״ב): "ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום, שהרי נאמר: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", ונאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". הרי שהרמב״ם לומד שההנהגה בחסד ורחמים עם הגוי אינה עניין פוליטי והסדר ענייני גזירות וכדומה, אלא מטעמי חמלה ויושר - כל אדם נברא בצלם אלוקים. אמנם אנו שונים מכל עם והתייחדנו עם המעלות והסגולות הרוחניות שיש לנו, ״והייתם לי סגולה מכל העמים״, ואף קיבלנו עלינו עול תורה ומצוות והתקדשנו בקדושה מיוחדת, אבל בשביל מה אנו עם סגולה? בשביל לשנוא את הגוי שסביבנו? וכי בשביל זה התייחדנו מהאומות? והלא התייחדנו בשביל להיות 'אור לגויים', כדברי ישעיה הנביא, להיות להם דוגמא לסובלנות וליושר מוסרי, לאמונה בקל אחד ולהתנהגות ישרה עם מידות נכונות. אנו הבאנו את המוסר לעולם, את המצפון, את מצוות אהבת וכבוד הבריות. השנאה הנמצאת אצל קדמוננו ואצל חז״ל הם למנהגים הרעים, או לרשעים, אבל חלילה לא שנאה גזענית למי שנברא לאומה אחרת. וכי יעלה על הדעת, שכשאנו מזהים איזו אנטישמיות בעולם נזדעק בקולי קולות ונצרח להם: "נאצים, אנטישמיים" וכו', בעוד שאנו נשריש בלב הדור הצעיר שנאה אל כל האדם? התבדלות זה דבר אחד, וברור שאנו חייבים לשמור על מרחק ולהיות מובדלים וגדורים בצורה מאוד ברורה, וכך אנו שומרים על גדרי התורה והקדושה, אך שנאה כלפי הגוי? איך אנחנו רוצים שיאהבו אותנו בעולם אם אנחנו בעצמינו מחנכים לשנוא את כולם?

הבה ונפתח מקורות ונראה את דעת רבותינו. כך אומרת המשנה במס׳ אבות (ג׳ י״ד): "חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: 'כי בצלם אלוקים עשה את האדם'. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום". הרי שכל אדם בעולם נברא בצלם אלוקים, והוא חביב בחיבה של נברא. כמו שפירש שם התפארת ישראל: "וכוונת התנא [רבי עקיבא] דמשום כך יראה האדם להיטיב לכול, אפילו למי שאינו בן ברית [אינו יהודי], וכל שכן שלא יגרום לו נזק לגופו, ממונו וכבודו, ולא יבזהו, להלבין צלם אלוקים המציץ מפניו". עד כאן לשונו. וכך כתוב במדרש: (תנחומא בלק א׳): "ראו מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות. כל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן ישעיה אומר: "על כן מעי למואב ככנור יהמו'". וכן יחזקאל אומר: "בן אדם שא על צור קינה". ונביאי אומות העולם היו במידת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חינם על לא דבר". הרי לנו שזו בדיוק הייחודיות שלנו כבני ישראל, שאנו מלאים חמלה ורחמים כלפי כל אדם בעולם, בדיוק בשביל זה אנו דוגמא וסמל לכל האומות, 'אור לגויים', כמו שישעיה הנביא התנבא כמה פעמים לישראל. וכך אומרת הגמרא במסכת ברכות על רבן יוחנן בן זכאי: "מעולם לא היה אדם שלא הקדים לו בברכת 'שלום', אפילו נכרי בשוק (ברכות יז,א)". וכך גם אומר אביי: "לעולם יהא אדם וכו', ומדבר שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם אפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות" (שם). מה הוא יחסם של גדולי הקבלה אל הגויים? כך כותב ר׳ חיים ויטאל, גדול תלמידי האריז״ל בספרו שערי קדושה (ח״א שער ה׳): ״ויאהב את כל הבריות, ואפילו גויים״. וכך כותב בספר 'הברית', אחד מגדולי הקבלה: "מהות אהבת רעים הוא שיהיה האדם אוהב כל המין האנושי, יהיה מאיזה עם שיהיה, ויהיה מאיזה לשון שיהיה, בעבור שהוא אדם בדמותו ובצלמו כמוהו, ועוסק ביישובו של עולם או בונה או חורש או סוחר או מוכר או חושב בחכמות ותחבולות לצרכי העולם", (ספר הברית ח"ב, מאמר יג, פרק א). אף היעב״ץ, הלוחם והקנאי הגדול, כותב בספרו: "צריך המחזיק במידה חמודה זאת להיות אהבתו נאמנה לכל אדם, ואפילו עובדי אלילים יאהב, בבחינה שהם יצורי ה', ולא ישנא אלא מעשיהם בלבד" (מגדל עוז, עליית אהבה, פרק י"ב).

עכשיו מה הדין לגבי עצם הפגישה עם האפיפיור והברכה שברכוהו: ׳אורך ימים אשביעהו׳. האם מותר היה לפגשו, לברכו, ועוד לצלילי שירה וזמרה? אז חבר׳ה, אולי הגיע הזמן ללמוד היסטוריה קצת. כל מי שלמד קצת היסטוריה יודע במשך כל הדורות התקיימו מפגשים כאלו עם ראשי הנצרות, במטרה לרכך את חומות הניכור והשנאה ולהטיב ליהודים. הן בימי חז״ל, הן בימי הראשונים, ובכל הדורות. ולא זו בלבד, אלא שאף היטיבו לברך את מנהיגיהם בברכות לרוב, ל׳כבוד הוד רוממותם׳, ובירכום ב״אריכות ימים ושנים״ מתוך אושר וכבוד. רק לפני שנתיים נפגשה משלחת מטעם 'ועידת רבני אירופה' עם האפיפיור, לצרכי תקנות נגד האנטישמיות וקידום השלום. האפיפיור צוטט אז כאומר "האנטישמיות באירופה מטרידה מאוד, זאת בנוסף לפשעי שנאה ואלימות, כל נוצרי חייב לעמוד איתן מול כל צורה של אנטישמיות, ולהראות את הסולידריות שלו עם העם היהודי״. אמירה זו מטעם אפיפיור זה, אינו חידוש. לפני שנתיים הוציא גם האפיפיור הנוכחי מסמך הצהרה בו הוא קובע ש״אלוקים אף פעם לא ביטל את בריתו עם העם היהודי", ושהכנסייה הקתולית כבר לא תומכת בשום פעילות מסיונרית המופנית כלפי היהודים ו״נוצרים לא צריכים עוד לנסות ולהמיר את דתם של יהודים לנצרות״. מסמך זה הוא אחד המסמכים הכי היסטוריים שהוותיקן אי פעם הוציא. בכלל, בחמישים השנים האחרונות חל שינוי גדול בגישה של הכנסייה הקתולית כלפי היהודים בעולם ובישראל. איך אנו היהודים אמורים להגיב לשינוי כזה? האם בתגובה של שנאה וניכור או בתגובה חיובית? אז כך כותב הנצי"ב בספרו 'העמק דבר' (בראשית לג): "וכן לדורות, בשעה שזרע עשיו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם, אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשיו כי אחינו הוא". דברים ברורים: ברגע שהיחס מהם כלפינו משתנה, הרי שמחויבים גם אנו להתייחס אליהם כראוי ובאופן מכבד ונכון. אנשים ידעו לצטט את התשובה הידועה של ר׳ משה פיינשטיין זצ״ל נגד פגישה עם האפיפיור, כשהם לא קולטים שזה בדיוק הפוך: מאותה תשובה רואים שהפגישה שהתקיימה השבוע כן הייתה חיובית, כי כל מה שר׳ משה אוסר שם זה בגלל שכל הסיבה לפגישה שיזמו הקתוליים זה רק בשביל מטרת מסיון, בשביל לדבר על אמונתם ולהעביר יהודים ח״ו לדתם, אבל כיום שהאפיפיור עצמו איננו בעד מסיון בכלל, והפגישה גם הייתה לצורך ביטול גזירות ואנטישמיות ובשביל לקדם את השלום והאחווה, וודאי שהדין הוא שונה לגמרי. אז לברך את האפיפיור באריכות ימים ובמנגינה יהודית, אחרי שהם מראים שינוי אדיר לטובתנו, מה שלא היה באלפיים השנים האחרונות, זה נקרא מעשה חמור, עד שאנשים הזדעזעו ונחרדו עד עמקי נשמתם? אנשים שאלו: השתגענו לגמרי? ואני שואל אותם: בכנות, האם אנחנו באמת כאלו פרזיטים וכפויי טובה? איפה אנחנו בעולם? האם הנכם יודעים כמה אומץ הייתה הכנסייה צריכה בשביל להחיל את השינויים הגדולים האלו בהשקפת עולמם? מדובר, הרי, בשינויים דרסטיים ממש, ועל פגישה מבורכת ולבבית המעידה על שינוי היסטורי ענק, במקום לברך, אנשים מקללים, מזדעזעים, והופכים את זה למעשה חמור. תסלחו לי, אבל בעיניי זוהי כפיות טובה וסטייה חמורה מהיושר הפנימי המוסרי. תיארו את זה, כביכול, כריקוד עם הצלב עצמו ועם אבי אבות הטומאה. באמת, חבר׳ה. קודם כל - הצלב הוא בסך הכל משהו סמלי ולא עבודה זרה. זה לא שהחבורה תכננה ריקוד של חצי שעה, משותף יהודי - נוצרי. הם ניגנו לפני האפיפיור במשך כעשרים שניות ברכה יהודית מקורית. האפיפיור הוא אדם שיש לו השפעה על למעלה ממיליארד אנשים והוא משנה להם לאט לאט את השקפת עולמם, הוא מטיף נגד אנטישמיות, מבטל את המיסיון, ופועל להביא אהבה ושלום בעולם. ואנחנו אלו שאמורים להיות סמל האהבה והשלום בעולם, ובמקום זה אנחנו מזדעזעים על הפגישה עם 'אבי אבות הטומאה', ועל הברכה היהודית שברכו אותו במנגינה. באמת, לאן נסחפתם?
אוקי, אולי גם אני נסחף קצת. איך אני יכול באמת להאשים את עמי, בני ישראל, שסבל מכל הנוצרים האלו במשך אלפי שנה מרציחות ועינויים ומסעות רדיפה קשים. איך אפשר לשכוח כל כך מהר את ההיסטוריה הכה כאובה, שנראתה כל כך אחרת מאשר היום? כשאני חושב על הסיפור עם התמונה ההיסטורית המלאה אני מבין בעצם את הסיבה להתפרצות. השנאה כלפי הגוי או כלפי הצלב לא התפתחה סתם. זה תוצר של רדיפה איומה במשך אלפי שנות הגלות שעברנו, אבל אנחנו צריכים להפעיל גם את השכל, לדעת מתי נזעקים, ועל מה. אין שום בעיה לברך את האפיפיור בברכה יהודית מקורית ממקורות התנ״ך, גם כשזה עם מנגינה, וגם כשהוא עונד משהו על צווארו שאיננו עבודה זרה אלא סמל זיכרון היסטורי למשהו, גם אם סמל זה מזכיר לנו את מסעות הצלב הכואבים. צריך לדעת מתי לכעוס ומתי לשמוח על הזדמנויות של חסד.

טוב חברים, בוא נגמור עם משהו טוב וסלחני. אז אי אפשר שלא לסיים עם משהו שקשור לטרנד הזה שמשגע בשבוע האחרון את הרשת ואת העולם, יצור פלסטיק שקוראים לו ׳ספינר׳. הסתכלתי על הפלסטיק הזה שמסתובב בידי אחיותיי הקטנות, בעודי מנסה להבין את החכמה הגדולה שבטרנד זה, ואם לומר את האמת, הרגשתי לרגע טיפש. מילא השיגעון הקודם של הקובייה ההונגרית, שהפעילה חכמה ואתגר, אבל מה בדיוק עובר עלינו שאנחנו מתלהבים מלסובב פלסטיק על הידיים עד שזה משגע את כל המדינה ומוציא אותה משלוותה? ניסיתי לחשוב מה ההיגיון בטרנדים כאלו, ואיך זה באמת יכול לקרות שגם אנשים חכמים נסחפים אחרי שיגעונות אלו. ברגע מסוים הבזיק בי הרעיון והבנתי את ההיגיון שמאחורי הדבר. אה, זה דווקא מאוד קשור לכל המאמר. זה לא באמת המשחק הזה או השיגעון הזה, 'גשם גשם מיטפטף' או קוביה הונגרית או גולגולת צרפתית. זוהי התחושה האוניברסלית המאחדת. אנשים אוהבים להיות חלק מטרנד שמשגע את המדינה או את העולם כולו, פשוט בגלל שזה גורם לתחושה אנושית חמימה ומאחדת כזאת. רק המחשבה על כך, שאיזה ילד חמוד בהולנד או איזה זקן נחמד באיטליה שותף באותה חוויה שמשגעת את כולנו ורוב הבדיחות ברשת הן על אותו שיגעון. הצימאון הזה לאחדות, לחוויה משותפת ולאוניברסליות. זהו העומק של תרבות ה׳טרנד׳ שכבש את העולם בשנים האחרונות. אז כמו בכל מפנה תרבותי, יש בו לפעמים אמנם גם מן השלילי, אך בכללות הוא מרמז על הפיכת העולם ליותר משותף, דומה ואוניברסלי, על הרצון העמוק להיות חלק מכולם. אנחנו בצעד גדול לקראת פתיחת השערים, שערים של אהבה ואחדות בעולם. יהודים ממגזרים שונים, וכן, גם עם אומות העולם, בתהליך נכון מאוזן ומבורך. תהליך בו אנו לומדים לשמור על אמונתנו, על התבדלותנו בכל מנהגותינו, בד בבד עם שמירה על כבוד האדם, אהבת כל הנברא, עזרה וחמלה לכל יצור, יהודי או גוי, ואחווה משותפת בין כל בני האדם. תהליך של גאולה.

הבה ונחתום עם חזונו של ישעיה הנביא על הימים בהם יבואו כל הגויים ללמוד מדרכי היושר והמוסר של בני ישראל (ישעיה ב׳ ב׳): ״והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלוקי יעקב, ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״.
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 11 מאי 2017, 13:15

'למדן' הוא נהיה לי...
'מבין' בתשובה של ר' משה בדיוק להיפך...
נו נו...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי חזן » 11 מאי 2017, 13:59

כנראה שעיקר מה שהוציא את מנדל מכליו, בגלל שלעגו על האיש הזה עם "הגיטרה"...
סמל אישי של המשתמש
חזן
 
הודעות: 708
הצטרף: 17 ספטמבר 2014, 12:07
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 11 מאי 2017, 17:03

אתייחס קודם כל לפן ההלכתי:

דברי הכותב: "מכיוון שאין זה מאמר תורני אלא הגותי, נצטט את המקורות בקצרה. היחס היהודי הכללי אל הנצרות שנוי במחלוקת ראשונים. הרמב״ם ידוע ביחסו אל הנצרות כעבודה זרה, בגלל שהם לא מאמינים רק בקל אחד, אלא במה שנקרא אצלם ׳השילוש הקדוש׳, הזיה של אבא, בן, רוח הקודש ושאר ירקות. אך רוב הראשונים חולקים על כך וסבורים שאין זה נקרא עבודה זרה כי בסופו של דבר הם מאמינים בבורא יתברך וזהו רק איסור הנקרא ״שיתוף״, לשתף עוד אמונה נוספת בנוסף לאמונה בבורא עולם, ואיסור זה לא הוטל על בני נח, דהיינו אומות העולם, כך סבורים בעלי התוספות והמאירי, וכן פסקו הטור(יו״ד סי׳ קמ״ח) הבית יוסף (שם), שו״ע (שם סעיף י״ב), ואף הרמ״א פוסק כן (או״ח סוף סי׳ קנ״ז).".

מקריאת הדברים אפשר לחשוב שכל אותה רשימה נכבדת של ראשונים ופוסקים חולקים על כך שהנצרות היא עבודה זרה. ובכן - לא היא: הם רק מתייחסים לדין של עובדי עבודה זרה בזמן הזה, שאינם בקיאים בטיב ע"ז. כמו שכל אחד יכול לבדוק בעצמו במקורות. מלבד זאת יש לדעת שהפוסקים כותבים כי השאלה היא השיתוף הותר לגוים ואם הנצרות עבודה זרה לגבי יהודים הם שני שאלות שונות.

ואכן רוב הפוסקים אכן הניחו להלכה כי הנצרות נחשבת עבודה זרה, עיין פסקו של הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ו', אורח חיים סימן ז', וראה לשון כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש במכתב משנת תשכ"ו "... ואיסורו איסור מן התורה, על פי פסק הדין הידוע אשר נוצרים הם עובדי עבודה זרה, (ושם בהערות מציין לדברי הרמב"ם בענין).

בכלל, זו שאלה הלכתית מורכבת מאוד, ובשאלה זו רק גדולי ישראל יכולים להכריע. הנה למשל, האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל שאין מפקפק על בקיאותו העצומה בכל חלקי התורה, ומתייחס לפגישה עם האפיפיור כשאלה הכרוכה עם איסור "יהרג ואל יעבור". http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=377

אם יתברר שאלו שנפגשו עם הטמבל ההוא עשו זאת על פי פסק גדולי ישראל אז זה בסדר גמור. הבעיה היא שגם אלו שטוענים בשמם שהתירו את הענין (למשל בי"ד רבני חב"ד) הכחישו זאת בתוקף ואף הוציאו מכתב נגד הענין.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 11 מאי 2017, 21:10

ועכשיו בפן ההשקפתי (מבלי להכנס לנושא ההלכתי, שחלקו דובר לעיל):

דברי הכותב: "זה לא שהחבורה תכננה ריקוד של חצי שעה, משותף יהודי - נוצרי. הם ניגנו לפני האפיפיור במשך כעשרים שניות ברכה יהודית מקורית. האפיפיור הוא אדם שיש לו השפעה על למעלה ממיליארד אנשים והוא משנה להם לאט לאט את השקפת עולמם, הוא מטיף נגד אנטישמיות, מבטל את המיסיון, ופועל להביא אהבה ושלום בעולם. ואנחנו אלו שאמורים להיות סמל האהבה והשלום בעולם, ובמקום זה אנחנו מזדעזעים על הפגישה עם 'אבי אבות הטומאה', ועל הברכה היהודית שברכו אותו במנגינה. באמת, לאן נסחפתם?" עד כאן דבריו של מענדל ידידי.

אז ככה, האדם ההוא (אני לא קורא לו אפיפיור, כי גם בזה עצמו יש שאלה הלכתית חמורה שעליה עורר האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל) באמת עושה המון דברים טובים (פשוט כי כך משתלם לו מכל מיני סיבות, בעולם הדמוקרטי של היום הוא יתקבל כאדם הרבה יותר מכובד באופן כזה), אבל הוא עדיין מייצג את הדת הנוצרית שהיא עבודה זרה. אז בא נגיד שהיו צריכים להפגש איתו, ובהנחה שלא היתה בעיה הלכתית בזה, ובהנחה שזה לא היה במנזר, אז תפגשו איתו כמו אנשי עסקים, באופן של ביזנעס, אבל למה לרקוד לפניו כאילו היה זה אדם מרומם מעם? אתם נורמלים? לרקוד לפני אדם שמסמל את הכפירה באחדות ה', כפירה ברוב י"ג העיקרים, כפירה בהיות עם ישראל העם הנבחר (הוא לבדו), ולרוב הפוסקים גם עבודה זרה גמור. לרקוד לפניו? השתגעתם?

אגב אל תשכחו, מבלי קשר לכל מה שנכתב כאן: שלבן אדם הזה אין שום יכולת להשפיע על שום נברא בעולם, לא על מילארד אנשים ולא על מליון. יש אחד שמנהיג את העולם, והוא עדיין מעורב בעניינים עמוק (אתם בטח יודעים למי אני מתכוין), וסה"כ אפשר לעשות השתדלות כפי שהתורה מורה לנו.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 11 מאי 2017, 21:30

בנוגע למהלך של אהבה ואחווה בין כל בני האדם, ברור שהמהלך של מענדל מבוסס על רעיון נכון ביסודו והוא שעל ידי אהבה אפשר לקרב אנשים להקב"ה אלפי פעמים יותר מאשר על ידי תקיפות ועונשים כו', אבל אי אפשר לבטל את הפסוק "ואבדיל אתכם מן העמים", כלומר זה לא יכול להיות על חשבון טשטוש המחיצות והגבולות בין אמת לשקר, בין טוב לרע. להתייחס לגוים בכבוד - בהחלט. להפגש עם האדם ההוא באופן מכובד - באופן שלא יהיה בזה שאלה הלכתית - למה לא, אדרבה. אבל אי אפשר לרקוד לפניו בטשטוש העובדה שהאדם ההוא מייצג את השקר ואנחנו האמת. האדם ההוא מייצג את הטפשות שבדת הנוצרית (שאותה הסביר ר' מענדל מכובדנו עצמו באחד ממאמריו האחרונים), ואנו את האמת שבמעמד הר סיני.

הדוגמא למהלך הנכון, של אהבה בלי גבול לכל נברא מבלי לטשטש כהוא זה את ההבדל בין אמת לשקר, הוא האדם הגדול בענקים, כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל. צדיק זה קירב כל יהודי באהבה בלתי מוגבלת, ואפילו גוים באו לפניו וקרבם באהבה וחיבה. ועם כל זה תמיד נזהר שלא לטשטש את הגבול בין האמת לשקר. כל זמן שהגוים באים לפניו מתוך הכנעה ומתוך הכרה בגדולתו כרב יהודי - ברור שיש לקרבם. אבל מה שקרה כאן זה ההפך הגמור. וזו הסיבה שהאדמו"ר מליובאוויטש התנגד כ"כ למפגש עם המתכנה אפיפיור, מלבד השאלה ההלכתיות החמורות שבזה.

בפנימיות התורה ידוע שיש שלשה קוים: חסד, גבורה תפארת. ויש תמיד להגביר את קו החסד ולכלול את הגבורה בחסד, אבל אי אפשר לבטל את קו הגבורה או לטשטש אותו בשום פנים ואופן. התוצאה של חסד בלי גבורה זה ניאוף, והתוצאה של גבורה בלי חסד זה רציחה. רק היהדות היא קו האמת, קו התפארת הכולל את שני הקוים כאחד מבלי לבטל אחד מהם.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי משולש » 16 מאי 2017, 21:40

מכיון שנושא האשכול הזה הוא על הנשירה (למרות שכנראה הנושא העיקרי המדובר בו הוא לשה"ר על האדם המובא בו בסוגריים),
אביא כאן משהו שקשור לעניין האשכול:

ההצלחה החרדית: שיעור נשירה זעיר ביחס לשאר המגזרים
בעוד שרבים הדיבורים בשנים האחרונות על המצב העגום השורר בשולי הציבור החרדי, ממחקר חדש עולה בבירור: הציבור החרדי מספק את אחוזי הנשירה הנמוכים ביותר מכלל המגזרים בישראל
אלי רוטמן כיכר השבת
מחקר חדש שנערך על ידי פרופ' מיכאל זלבה ממכון 'חותם' בקרב הציבור בישראל, מלמד על גידול בחלקו של הציבור החרדי, מול המשך ירידת חלקם של הציבור הדתי והמסורתי ושמירה על חלקו של הציבור החילוני.
הנתון המפתיע ביותר מבין שלל הנתונים הבדוקים, הוא שיעור הנשירה הנרשם מקרב בוגרי החינוך החרדי, ומתברר כי בניגוד לדעה הרווחת על שיעורי הנשירה ההולכים וגוברים בציבור החרדי, מציג המחקר, המשוקלל עם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, את העובדות: כמות העוזבים את אורח החיים החרדי אל החילוניות היא בכלל הטעות הסטטיסטית, כשני אחוזים בלבד. בנוסף, עוד כ-8 אחוז מתוך החרדים מילדות, מקיימים אורח חיים דתי/מסורתי - כך ש-89.9 אחוז נותרו חרדים בדיוק כפי שהיו זאת לעומת 46.5% בלבד מהציבור הדתי שנותר כזה.
זאת ועוד, לציבור החרדי סופח מספר בעלי התשובה הגדול ביותר בישראל: אל הציבור הדתי, מתוך הציבור המסורתי והחילוני הצטרפו סה"כ כ-102,000 חוזרים בתשובה. אל הציבור החרדי, הצטרפו סה"כ כ-109,000 חוזרים בתשובה, מתוכם 32,554 ש"נשרפו" (היו דתיים בעברם). סך כל החוזרים בתשובה מקרב מי שגדל בבית חילוני עומדים על 16.2 אחוז.
יצויין, בבדיקת שיעור שמירת המצוות ו/או שימור המסורת היהודית בקרב הציבור היהודי התגלה לצערנו ירידה בשיעור קיום המצוות, וזאת בשל תהליכי חילון מתמשכים העוברים בוגרי הציונות הדתית באופן מתמשך וקבוע.
בעקבות כך, אחוז מי שמגדירים עצמם כחילונים בציבור היהודי הבוגר בישראל (כ-43 אחוז) נותר יציב ב-20 השנים האחרונות, ועל פי התחזיות, חלקם באוכלוסייה היהודית צפוי להישאר כך לפחות לעשור הקרוב - זאת על אף שיעור ילודה נמוך, ירידה מהארץ ותהליכי חזרה בתשובה נרחבים העומדים כאמור על 16 אחוזים בשנים אלו.
עורכי המחקר שמפרסם היום מכון 'חותם' מציינים, כי "חלקם של החילונים באוכלוסייה היהודית, אשר היה אמור להיות פוחת והולך, מתמלא על ידי תהליכי חילון של החברה הדתית והמסורתית". "אם כן, סך התהליך מלמד על עלייה בחלקו של הציבור החרדי ובמקביל דעיכת הציבור הדתי והמסורתי לכיוון החילוניות", מסכמים עורכי המחקר ששקלל גם את נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), המרכז לכלכלה מדינית ומכון PEW.
סמל אישי של המשתמש
משולש
 
הודעות: 11778
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 22:24
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי משולש » 16 מאי 2017, 21:44

יוצאים בשאלה תבעו: השופט ביקש למחוק המוסדות החרדיים מההליך

במהלך דיון בבית המשפט המחוזי בירושלים בתביעה שהגישה קבוצת 'יוצאים בשאלה' נגד המדינה, הבהיר השופט: המוסדות החרדים לא יכולים להיות צד לתביעה - והורה למחוק אותם מההליך
אריה ריבקינד כ' אייר התשע"ז / 16.05.2017 19:20
חיידר, תלמוד תורה, מורה, מלמד
צילום: Mendy Hechtman/Flash90
0
במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים בתביעה שהגישו 'יוצאים בשאלה' נגד משרד החינוך ומוסדות החינוך החרדים, הבהיר השופט משה ברעם כי המוסדות אינם צד בעתירה – וביקש מהפרקליטות למחוק אותם מההליך.

התביעה הוגשה לפני שנתיים על ידי קבוצת יוצאים בשאלה, שטענה כי באמצעות תקצוב המוסדות החרדים – למרות שאינם מלמדים לימודי ליב"ה, שללה המדינה מהתלמידים כלים להתמודד במהלך החיים. בשל כך, טענו החוזרים בשאלה, נגרם להם נזק בשנות בגרותם.

המדינה, בתגובתה לעתירה, ניסתה לטעון כי האשמה מוטלת על מוסדות החינוך החרדי ועל ההורים ששלחו את ילדיהם ללמוד במוסדות אלו.

קבל פרסום לאתרך פרסם למגזר הדתי/חרדי
לקראת תחילת הדיון הגישו המוסדות החרדים כתב הגנה, שהוכיח כי לתביעות שהוגשו נגדם אין בסיס משפטי ועובדתי.

לפי ערוץ 7, כבר בראשית הדיון הבהיר השופט כי הוא נוטה לקבל את עמדת המוסדות החרדיים, וכי הוא רואה קושי משפטי בהליך שבחרה המדינה, עוד בטרם נכנס לדיון המהותי.

השופט הציע, כאמור, לפרקליטות למחוק את המוסדות החרדים מהעתירה, ולהמשיך בדיון לגופה של התביעה http://www.ch10.co.il/news/367042/#.WRtEHmgrLIU
סמל אישי של המשתמש
משולש
 
הודעות: 11778
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 22:24
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יאיר » 17 מאי 2017, 01:37

משולש כתב:עורכי המחקר שמפרסם היום מכון 'חותם' מציינים, כי "חלקם של החילונים באוכלוסייה היהודית, אשר היה אמור להיות פוחת והולך, מתמלא על ידי תהליכי חילון של החברה הדתית והמסורתית". "אם כן, סך התהליך מלמד על עלייה בחלקו של הציבור החרדי ובמקביל דעיכת הציבור הדתי והמסורתי לכיוון החילוניות", מסכמים עורכי המחקר ששקלל גם את נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), המרכז לכלכלה מדינית ומכון PEW.

דור שבן דוד בא, או כולו (האדם) זכאי או כולו חייב"
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!
סמל אישי של המשתמש
יאיר
מנהל ראשי
 
הודעות: 12401
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 17 מאי 2017, 10:49

יאיר כתב:
משולש כתב:עורכי המחקר שמפרסם היום מכון 'חותם' מציינים, כי "חלקם של החילונים באוכלוסייה היהודית, אשר היה אמור להיות פוחת והולך, מתמלא על ידי תהליכי חילון של החברה הדתית והמסורתית". "אם כן, סך התהליך מלמד על עלייה בחלקו של הציבור החרדי ובמקביל דעיכת הציבור הדתי והמסורתי לכיוון החילוניות", מסכמים עורכי המחקר ששקלל גם את נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), המרכז לכלכלה מדינית ומכון PEW.

דור שבן דוד בא, או כולו (האדם) זכאי או כולו חייב"

במה שהדגשת לא רואים שנהיה כולו חייב או כולו זכאי, רואים שהקיטוב בין חלקי האומה הישראלית הולכת ומתרחבת...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 18 מאי 2017, 07:27

הוא מתכוין לפירוש ידוע ופשוט, כי הבירור השלם יגמר עם ביאת המשיח, כך שלא יהיו דתיים קלי דעת הפוסחים על שני הסעיפים. נסיונות השעה מכריחים את האדם לבחור מיוזמתו בקבלת עול מלכות שמים או בפריקת עול, ולכן המושג של דתיים לייט נאבד מהעולם בשלבים
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 18 מאי 2017, 14:28

yehuda כתב:הוא מתכוין לפירוש ידוע ופשוט, כי הבירור השלם יגמר עם ביאת המשיח, כך שלא יהיו דתיים קלי דעת הפוסחים על שני הסעיפים. נסיונות השעה מכריחים את האדם לבחור מיוזמתו בקבלת עול מלכות שמים או בפריקת עול, ולכן המושג של דתיים לייט נאבד מהעולם בשלבים

אני רואה שאתה כבר יודע למה הוא מתכוון, מה הוא אוהב לאכול אתה גם יודע ??
הפשט הפשוט הוא וודאי לא כך..
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 18 מאי 2017, 19:38

אני יודע מה יאיר כתב, מפני שהוא כתב זאת בפירוש "כולו - כל האדם".

הפירוש אכן לא כ"כ פשוט בהשקפה ראשונה, אך מאוד מסתבר.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יאיר » 18 מאי 2017, 22:23

אכן
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!
סמל אישי של המשתמש
יאיר
מנהל ראשי
 
הודעות: 12401
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יאיר » 18 מאי 2017, 22:24

ואגב אני אוהב לאכול פיצה, בורקס וגלידה... :lol::
(מקוה שד"ר יעל לא קוראת פה)
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!
סמל אישי של המשתמש
יאיר
מנהל ראשי
 
הודעות: 12401
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אני פה » 21 מאי 2017, 15:05

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה תחזית לשנת 2065 התחזית: 20 מיליון אזרחים בישראל



הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה תחזית אוכלוסיית ישראל עד שנת 2065. חלקה של האוכלוסייה החרדית צפוי לעלות ל-32%.
ערוץ 7 , כ"ה באייר תשע"ז 21/05/17 12:59
בסוף שנת 2015 מנתה אוכלוסיית ישראל 8.5 מיליון תושבים. האוכלוסייה צפויה להגיע ל-10 מיליון תושבים בסוף שנת 2024, ל-15 מיליון תושבים בסוף 2048, ובסוף תקופת התחזית, בשנת 2065, היא צפויה להגיע ל-20 מיליון תושבים.

לא צפויים שינויים משמעותיים בהרכב האוכלוסייה הכללית בחלוקה בין יהודים ואחרים לבין ערבים. חלקה של אוכלוסיית היהודים ואחרים בעוד 25 שנה (שנת 2040) צפוי להישאר דומה לחלקה ב-2015 (79%) וכך גם חלקה של האוכלוסייה הערבית (21%). בעוד 50 שנה (שנת 2065) חלקה של אוכלוסיית היהודים ואחרים צפוי לעלות ל-81%, חלקה של האוכלוסייה הערבית צפויה לרדת ל-19%.

חלקה של האוכלוסייה החרדית צפוי לעלות מ-11% מסך האוכלוסייה בישראל בשנת 2015 ל-20%, בשנת 2040 ול-32% בשנת 2065. מתוך קבוצת היהודים ואחרים, האוכלוסייה החרדית צפויה לעלות מ-14% בשנת 2015 ל-24% בשנת 2040 ול-40% בשנת 2065.
הרכב אוכלוסיית הילדים בני 14-0 צפוי להשתנות; בשנת 2015 חלקם של יהודים ואחרים באוכלוסיית הילדים בני 14-0 היה 75%, בהם 19% חרדים. בעוד 50 שנה חלקם של יהודים ואחרים יגדל ל-84% מאוכלוסיית הילדים, בהם 49% חרדים. חלקה של אוכלוסיית הילדים הערבים שהיוותה 25% מבני 14-0 בשנת 2015, תרד ל-15% בעוד 50 שנה.

הרכב האוכלוסייה בגיל העבודה (64-25) צפוי להשתנות אף הוא: בשנת 2015 חלקם של יהודים ואחרים בגילי העבודה היה 81.2% בהם 7.5% חרדים. בסוף תקופת התחזית צפויה עלייה חדה בחלקם של החרדים בגילי העבודה שיגיע ל-26.0%. חלקם של הערבים בגיל העבודה צפוי לעלות מ-18.8% ל21.8%.

נמשך תהליך ההזדקנות בישראל. בשנת 2015 11.1% מהאוכלוסייה היו בגיל 65 ומעלה (939 אלף איש). בשנת 2040 חלקם של בני 65 ומעלה צפוי לעלות ל-14.3% (1.9 מיליון איש) ובשנת 2065 - ל-15.3% (3 מיליון איש).

תהליך ההזדקנות מתעצם בגילים המבוגרים מאוד. חלקם של בני 85 ומעלה מסך בני 65 ומעלה צפוי לגדול מ-13% בשנת 2015 ל-18% בשנת 2040 ול-24% בשנת 2065.
חלקם של בני 85 ומעלה מסך האוכלוסייה צפוי לגדול מ-1.4% בשנת 2015 ל-2.5% בשנת 2040 ול-3.6% בשנת 2065.
סמל אישי של המשתמש
אני פה
 
הודעות: 1283
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 21:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי איש חסיד היה » 24 מאי 2017, 17:02

כל פעם כאשר מיועדינו הנכבד מוה"ר ר' מנדל הי"ו אומר או כותב את הגיגיו בדרכי חינוך דורינו אני מתמלא רגשי שמחה והודיה לא-ל נורא עלילה אשר לא השבית מאתנו גואל, וב"ה יש לנו כוכב נכבד אשר לאורו ניסע ונלך עד ביאת ינון!!!
ועוד מעט ילכו אחריו כסומא בארובה כל אנשי דורינו, ויצטרך לבנות אולמות ענקים לקבל קהל חסידיו עם פארענטשעס גדולים ומלאים לקהל חסידי ענק הבאים לחסות בצל קורתו כאשר ינגן על גיטרה, ושאר כל אדמור"י וצדיקי דורינו, יצטרכו לסגור את בתי מדרשיהון, אחרי שכל חסידיהם יפנו למנדל שלנו, ובעלז ויזניץ חב"ד סאטמאר בידרמאן זילברברג יהיה ריק מבני אדם!!!

נ.ב. כאשר יבנה ר' מנדל את האולמות שלו, ידאג שמסביב אל האולם ענק, יהיה אולמות קטנים יותר ובהם יתקיימו הקרעטשמעס!!!!
איש חסיד היה
 
הודעות: 33
הצטרף: 18 אפריל 2017, 12:23
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי לעבדך באמת » 24 מאי 2017, 17:22

אתה קצת ציני...
השירים שלו יפים, אבל: כוכב? אולמות מלאים? זה לעולם לא יקרה.
או שאולי בדור ההזוי שלנו נבואת הזעם שלך כן תתרחש, מאוד מעניין יהיה לראות מי נוהה אז אחריו לאולם הענק...
קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת - אבל באמת - באמת!!!
סמל אישי של המשתמש
לעבדך באמת
 
הודעות: 495
הצטרף: 25 אפריל 2017, 20:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי איש חסיד היה » 24 מאי 2017, 23:18

אין לי נבואת זעם, ב"ה.
הנך צודק שבדור ההזוי שלנו שנסחפים אחרי כל מי ומי שבא לרגש את הציבור וקונים את הלאקשען שלו, יתכן מאוד שלא יקח זמן רב וכולם ירוצו אחרי כל הילדונים למיניהם.
ובנוסף לכך, כתבתי מה שכתבתי לפי רוחו של מיועדינו מוהר"ר מנדל שליט"א, ולפי דמיונו הטוב, שמדמה לעצמו שהוא מצא עם השירים שלו ועם הדמיונות שלו בתורת איזביצא את הדרך הנכון לחנך את דורינו, ולפי דמיונו שמצא את הפיתרון בוודאי חושב לעצמו, שלא יקח זמן רב, וכל החסידים מכל החסידיות יסתופפו בצל קורת קדושתו, כי אין בדומה לו לרדת לדעתם ורוחם של אנשי דורינו, ומה יש עוד להסתופף בצל החסידיות הרגילות.
בברכת חלומות נעימים, שימשיך לחלום עד ביאת משיח צדקנו ויזכה לשבת לימינו של מלך המשיח, לפני כל גדולי ישראל בכל הדורות שהתוו את הדרך הנכון והרצוי בחינוך עם בני ישראל במשך הדורות.
איש חסיד היה
 
הודעות: 33
הצטרף: 18 אפריל 2017, 12:23
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 25 מאי 2017, 13:49

גאליציינער כתב:
איש חסיד היה כתב:'בוז יבוזו לו', למי? למנדל ראטה או לשש משזר?

גם וגם...

=====
נו, איפה הם ה'בלוגים' של מענדל ??
לא יצא לאחרונה ??
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 25 מאי 2017, 16:02

המשפיע בהצעה מקורית: כך עושים שלום

על אף החלוקה הדיכוטומית בין ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית והעולמית, הרב מענדל ראטה ב'בלוג של המשפיע', לא מסתפק בצד אחד, אלא מחליט לשלב בין שתי הגישות גם יחד. רק כך יבוא השלום

שבוע גדוש חוויות עבר לו על העם היהודי היושב בציון. היסטוריה גדולה הייתה לנו השבוע. הביקור של נשיא ארה״ב בישראל, ביקורו בכותל המערבי יחד עם חתנו היהודי ובתו הגיורת, ונאומיו מלאי הרצון לעזור לישראל וללחום בטרור, העבירו תחושות מיוחדות ומרגשות לרוב הציבור היושב בארץ. בחירתה של משפחת טראמפ בביקור בכותל להפריד את החבורה ולשלוח את הנשים לעזרת הנשים, עוררה אף היא תחושה אוהדת אצל ציבור שומר התורה והמצוות המכבד את ערכי צניעות וכבוד האישה. תכל׳ס, אלו המחזיקים בעמדה הימנית המסורתית, יצאו הכי מבסוטים מהביקור ההיסטורי. הייתה בו בשורה של התחלת עידן חדש ביחסי ישראל ואומות העולם. כמה התאים לכך העיתוי הזה, ימים בהם חוגגת ירושלים 50 שנה לאיחודה תחת שלטון וריבונות עם ישראל, 'יום ירושלים', כפי שמכונה יום זה בלוח השנה. אמנם ציפינו למחווה כמו העברת השגרירות לירושלים, מה שלא קרה בסוף, אבל המסר המרכזי של כל המפגש היה ברור, "אני איתכם לאורך הדרך, ואהיה נחוש לעזור היכן שנצטרך". אין ספק, הרוב הגדול של הציבור בארץ יצא עם תחושה מעודדת מאוד, פשוט בגלל שרוב הציבור בארץ כיום מזדהה עם העמדה הימנית במחלוקת הפוליטית. הציבור הדתי לאומי מזדהה במופגן כמובן עם הימין הפוליטי, אך גם רוב רובו של הציבור החרדי, המזדהה באופן כללי עם הימין, ובמיוחד הדור הצעיר, שמזדהה ברמה עמוקה יותר עם עמדת הימין הפוליטי. אין יום כמו יום ירושלים שמעלה על נס את הדו שיח המורכב של שני הצדדים במפה. האם אכן ישנו פתרון פוליטי לסכסוך הישראלי-פלסטיני בארץ ישראל? הישנה תקווה לאהבה ולשלום בין העמים, או שמא אין תקווה כזו ועד שמשיח יבוא ניאלץ להתמודד עם השנאה והניכור, ואין הרבה מה לעשות בעניין?

תנו לי לומר לכם את המסקנה שגיבשתי במשך השנים הרבות שחיפשתי לעצמי, היכן הוא הפתרון האמיתי. אנשים שואלים אותי לפעמים מה אני, ימני או שמאלני? והתשובה שלי היא: אני גם ימני וגם שמאלני. שזה לא אומר ימין מרכז או משהו באמצע כזה, ממש לא. אני גם ימני חזק מאוד וגם שמאלני חזק מאוד. מה זה אומר? אסביר. אני ימני חזק במישור הפרקטי של הפוליטיקה, אך שמאלני במישור של החזון הגדול שאליו אנו שואפים ואליו אנו צריכים לחנך. מה זה בדיוק אומר' ואיך אני מגיע לכל זה? אז תנו לי קודם לספר לכם קצת על השקפת העולם עליה התחנכתי ואיתה גדלתי. כמו שאתם יודעים, סבא שלי היה הרבי מ'שומרי אמונים' זצ״ל, זה שנפטר לפני קרוב ל-5 שנים. הוא היה בנו של רבי אהרל׳ע ראטה זצ״ל, מייסד החסידות 'שומרי אמונים' במאה שערים, וגיסו של הרבי מתולדות אהרן זצ״ל, מי שייסד את החסידות הקנאית במאה שערים. רבי אהרל'ע עצמו, שעל שמו קרויים הצ׳אלמער׳ס ממאה שערים - ״ר׳ אהראלא׳ך״, לא ביטא השקפה ברורה כלפי כל הממסד הציוני והמדינה. הוא בכלל נפטר שנה לפני קום המדינה. הוא כאב כמובן את החילוניות שפשתה בקרב העם, אך לא נמצא בכתביו וספריו יחס כל שהוא כלפי סוגיה זו. חתנו, הרבי מתולדות אהרן, שהיה תלמידו של רבי יואלי׳ש מסאטמער זצ״ל, בנה את חצרו על פי השיטה הקנאית המסתגרת כידוע, שאינה מכירה במדינה כלל, אך בנו, סבי, שהיה תלמידו של רבי אהרן מבעלזא זי״ע, נקט בגישה אחרת. גישה שמתייחסת בצורה יותר מורכבת אל כל הסיפור, ולמעשה כפי שרוב הגדולים הנהיגו את הציבור החרדי. טוב, זה מה שאנשים יודעים לספר. יש אבל עוד דברים שאנשים פחות יודעים לספר, כמו זה, למשל, שסבא שלי היה בעל השקפה ימנית חזקה מאוד בעמדתו הפוליטית, והיו לו עמדות פוליטיות, אוהו כמה שהיו לו. הוא היה אפילו כהניס׳ט, אחז בשיטתו הלוחמנית של מאיר כהנא ז״ל. הוא אולי לא הזכיר ברבים את שמו של כהנא, אך ההשקפה הזאת בערה בלבו והוא לא הסתיר זאת בנאומיו ודרשותיו.

אינני יכול לשכוח את תקופת כהונתו של נשיא ארה״ב הקודם, אובמה, בצילו של סבי זצ״ל. לא הייתה סעודה שלישית שהוא לא קילל אותו בקללות נמרצות: 'הבהמה', או 'הכלב השחור', הוא היה מכנה אותו. מרגע עלייתו לשלטון שנא אותו סבא שלי שנאת מוות. הוא היה אומר שכתוב בזוהר שישנם שתי קליפות של כוחות הטומאה. האחת הוא קליפת עשיו (הנוצרים) הנמשל ל׳שור׳, והשנייה היא קליפת ישמעאל (המוסלמים) הנמשל ל׳חמור׳. וכששני כוחות אלו מזדווגים זוהי הסכנה הכי גדולה לעם ישראל. בעיני סבי, אובמה היה מיזוג של שני הקליפות האלו, והוא ראה בו מהרגע הראשון סמל של צביעות ושנאת ישראל, מה שהתברר במשך השנים כנכון. הדבר העיקרי שבער לו זה המניעות והעיכובים שהוא שם על הבנייה במזרח ירושלים ובהתנחלויות. הוא ראה בכך כוח קליפה של טומאה המעכבת את הגאולה ואת בניין ירושלים. הגמרא בתענית אומרת: "אמר רבי יוחנן, אמר הקב״ה, לא אבוא לירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה". אז בעיני הסבא זה היה ברור, כל עיכוב בבניית איזו שכונה בירושלים הרי שזו היא מניעה ומכשול לתהליך הגאולה. סבי ראה בברור בכך מחלוקת בין כוחות הרע והאופל לכוחות הטוב והקדושה. דווקא לקראת הבחירות השניות הוא אמר שהוא יצליח לקדנציה נוספת, מה שאכן התקיים. אדם מעניין היה סבא שלי. והוא שנא ערבים, אוהו כמה שהוא שנא אותם. "הערבים ימח שמם״. ימני קיצוני, אמרתי כבר? רק שזה לא ממש בא מערכים של ציונות או כאלה. זה בא אצלו מההשקפה קבלית - מיסטית שלו, שראתה בכל בניין יהודי נוסף בירושלים, עוד קומה נוספת בבניין הגאולה. סבי היה איש חזון שחי את המשיח ואת הגאולה בכל רגע. לפעמים אני חושב לעצמי שהוא היה גלגול של איזה נביא או משהו. אין כמעט 'תורה', שהוא לא ציטט בה מפסוקי ישעי'ה הנביא המבשרים חזון של גאולה לעם ישראל. הוא חי ונשם את הנבואות הללו כל חייו. זו היא השקפת העולם עליה גדלתי.

האם אני מזדהה כיום הזדהות מלאה עם השקפת העולם הזו? אממ... לא לגמרי, זו היא האמת. כלומר, האידאולוגיה שאני מאמין בה היא יותר מורכבת. אני אמנם ימני חזק מאוד לא פחות מסבא שלי, אך אינני שונא ערבים בשום אופן, והחלום הגדול שלי הוא על אהבה ושלום ולא על ניצחון. החלום שלי איננו "מתי כבר נראה לכל הערבים את הדרך, ונזרוק את כולם לים". לא, ממש לא. העמדה הימנית שלי באה מתוך חוסר ברירה ומתוך הבנה שזו היא הדרך היחידה שאנו חייבים לנקוט: להכות את האויב ומחולל הטרור מכה אנושה, ללא פשרה, בגלל שזו היא הדרך היחידה שהוא מבין. יש לנו לא מעט ניסיון בכך. תוצאות 'הסכמי אוסלו' או 'התנתקות', מעידים על כך ללא עוררין. אך אינני שש כלל על המציאות הזאת. אין בלבי שנאה על בן אדם, ולא אגיד לעולם למישהו "הערבים יימח שמם". אולי המחבלים יימח שמם. בכלל אינני רוצה למחות שמות. החינוך שאני רוצה לחנך את ילדיי הוא לחלום על חזון של אהבה ושלום, בין כל העמים. אני עכשיו נזכר: הייתי אז בחור צעיר. בכל לילה, אחרי 'קריאת שמע שעל המיטה', הייתי שם את ידי על המזוזה ואומר, לילה טוב לכל החברים, לילה טוב לכל עם ישראל. יום אחד התעוררו לי פתאום תחושות של מצפון ואי נוחות. מה פתאום לילה טוב רק לכל עם ישראל? מה עם שאר האנשים שבעולם, הם אינם צריכים לילה טוב? מה עם ג׳ון למשל, נער גוי שגר בצרפת או באוסטרליה, אהוב על חבריו ועל משפחתו ומנסה להיטיב לכולם, האם הוא אינו ראוי ללילה טוב? השאלה ניקרה בי זמן רב, אך לא התכוונתי לשאול את אבא שלי או לסבא שלי. ידעתי שהם לא יהיו מרוצים מהשאלה. בסוף החלטתי להוסיף, לילה טוב לכל העולם. לא יכולתי אחרת. בהמשך, ראיתי באיזה ספר שהרבי מבעלזא זי״ע היה מניח את ידו על המזוזה בכל לילה והיה מאחל לילה טוב לכל העולם. אז ׳ברוך שכיוונתי׳. טוב, למעשה, כבר כתבתי על כך במאמר הקודם, והבאתי מקורות שונים שהשקפת היהדות היא בעד אהבת כל הנברא והיצור, ולכבד כל אדם באשר הוא. אך הסכסוך הישראלי פלסטיני, מעורר בי את הקונפליקט מחדש, והופך לי את המשימה ליותר מורכבת ומבלבלת, זו האמת. כי מצד אחד, אין לי מקום בלב לשנאה. אינני רוצה לשנוא, אינני חפץ בתחושות ניכור וריחוק. החלום הגדול שלי הוא לאהוב כל אדם, ליצור עולם בו כולם מרגישים משפחה אחת, עולם של אהבה ושותפות, עולם של חמלה וקרבה. אך מצד שני, איך זה מסתדר לי מול השנאה הפלסטינית? האם ישנה דרך לשלום? האם ישנה מציאות בה נשב יום אחד ביחד, אנשים מכל הגוונים ומכל המגזרים, ופשוט נאהב זה לזה ונכבד זה את זה?

אני נזכר בסיפור שקרה לפני שנים, אולי כשמונה שנים. זה היה בחג השבועות. הייתי אז בעיה״ק ירושלים, והלכתי רגלית אל הכותל המערבי, כפי שרבים נוהגים, לעלות לרגל בחג. זה היה לפנות בוקר, אני צועד לי בעיר העתיקה, ומבחין בקבוצת ערבים עם כאפיות יושבים על ספסל ושולחן ומשוחחים. החלטתי לגשת אליהם ולנסות ליצור שיח משותף. אולי יילך לי ליצור שיח מעניין. צעיר הייתי, והייתי בטוח שאני הולך להפוך את העולם. טוב, גם היום אני חושב שאפשר להפוך את העולם, רק שהיום ברור לי שעיקר העבודה זה להפוך את הלב הפנימי שיהיה מלא באהבה ובחמלה, וכשהלב מלא באהבה ומקרין אותה כלפי חוץ, זה באמת הופך לאט לאט את העולם. תכל׳ס, ניגשתי אליהם והתחלתי לשאול אותם מה הם אומרים על זה שבתנ״ך כתוב שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל, והרי גם הם מאמינים בתנ״ך. טוב, הם לא היו תלמידי חכמים הכי גדולים, מאיפה להם לדעת מה בדיוק כתוב בתנ״ך. אז מישהו אמר שם שאנחנו כנראה הוספנו את זה לתנ״ך. ואז הם סיפרו לי על הטבח שהציונים עשו בכפרים ערביים. אמרתי להם, "חבר׳ה, מלחמה זו מלחמה, ותמיד יש הרג בשתי הצדדים". אז הם אמרו לי: חבוב, לך תלמד היסטוריה, אתה לא יודע כלום בחיים שלך. ואז איזה ערבי זקן מחווה לי באצבעו על המסגד המוסלמי השוכן בהר הבית והוא אומר לי כך: "תקשיב, כמו שאתם לא תזוזו בחיים שלכם מהכותל המערבי הקדוש לכם, כך גם אנחנו לא נזוז ממסגד 'אל אקצא', שהוא קדוש לנו. האמת שזה ייאש אותי קצת, התשובה שלו. איך באמת נגיע לפתרון? והרי אנו מאמינים שהר הבית אמור לחזור לידיהם של ישראל וייבנה בו בית המקדש, ולא יהיה שם אז מקום לשום מסגד כלל, ואיך ישנה האפשרות בכלל שנגיע אי פעם לשלום? בהמשך השיחה התקרבה לשם המשטרה, שחשדה שבאתי לעשות פרובוקציות. בסוף הם ראו שמתנהלת פה שיחה משותפת והם החליטו להשתתף בדו שיח. לרגע התעוררה בי תקווה מחודשת. הנה, עומד לו בחור חסידי בשוק ערבי בעיר העתיקה, ומנהל שיחה עם ערבים מוסלמים מאמינים ועם שוטרים ערבים וחילוניים, והאווירה איננה עוינת כלל. פשוט בגלל שאני לא שידרתי עוינות, באתי עם כל הלב, רק בשביל ליצור שיח משותף וענייני. השיחה לא הסתיימה עם כיוון ברור, ואני המשכתי אל הכותל וביקשתי את בקשותיי לשלום כל העולם. אך באותה תקופה התחלתי לאט לאט לגבש לי את עמדתי, המורכבת משני הקצוות של הקשת הפוליטית.

כן, אני מאמין שיש פתרון לסכסוך. הפתרון הוא בנקיטת שני הקצוות של הימין והשמאל. במישור הפרקטי, אין לי ספק, רק הימין יוביל אותנו נכון. אני מאמין שארץ ישראל כולה צריכה להיות תחת השלטון הישראלי. הן מבחינה ביטחונית, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה דתית. מבחינה ביטחונית, ראינו בדיוק מה שהועילו לנו הוויתורים הכואבים והחזרות השטחים. הם רק הגבירו את הטרור בצורה מיידית. מבחינה היסטורית, זוהי זכותנו וירושתנו הטבעית, היינו פה לפניהם, גלינו לאלפיים שנה אבל הנה חזרנו. זו הארץ שהובטחה לנו מהבורא יתברך. מבחינה דתית, ארץ ישראל היא ארץ הקדושה לנו והיא חיכתה לנו אלפיים שנה שנחזור אליה, היא "ארץ אשר עיני ה׳ אלוקיך בה", ומיועדת לבני ישראל. כמובן, תוך כדי שמירה על איכות חייהם של התושבים הערבים לא פחות מהתושבים היהודים, כמו שאנו מצווים להחזיק ולשמור על חיי גר התושב שגר בארץ, דהיינו גוי מאמין השומר על מצוות בני נח. גם כלפי הטרור, ברור לי שעל כל עבירת טרור צריך להעניש בחומרה הכי גדולה כי זוהי הדרך היחידה מהבחינה הפרקטית למנוע את הטרור, והעולם מבין את זה. וכי העולם לא הבין את זה במלחמת ששת הימים? כל העולם שתק, ולא רק שתק אלא העריך וכיבד.

אבא שלי סיפר לי שבתקופת מלחמת ששת הימים, היה איזה חסיד מהחסידות ששהה בחו״ל בשביל להתרים נגידים לטובת המוסדות. באו גויים סביב רכבו ואמרו לו: תן לנו לנקות לך את הרכב בחינם. כה גדולה הייתה ההערכה כלפי עם ישראל באותה תקופה. ולמרות שלקחנו את הכל, הכל, ללא שום ויתור, כולל את הר הבית. כי רוב העולם למד ולומד את התנ״ך. התנ״ך הוא הספר הכי מפורסם בעולם שתורגם להכי הרבה שפות. וברגע האמת ידעו כולם, הנה העם היהודי הגשים את הנבואה שהוא קיבל וחזר לארצו, ואלוקיהם עושה להם נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותיהם במצרים. הם הבינו ושתקו וכיבדו. הבעיה היא שאנחנו קיבלנו פתאום פיק ברכיים. החזרנו להם את הר הבית. התחלנו פתאום להתרפס. ברגע שהתחלנו להתרפס מולם, הם למדו מהר את חולשותינו. לו רק ידע עם ישראל כמה גדול כוחו ועצמתו, הוא היה בונה בכל מרחבי יהודה ושומרון, מחזיר את הר הבית, ומתחיל לבנות את בית המקדש. הבעיה היא שאנחנו לא מספיק מאמינים בעצמינו. גם ראש הממשלה הנוכחי שלנו. הוא אמנם יודע היטב שעם ישראל גדול כוחו ועצמתו הפנימית והוא חוזר על כך לא פעם, אך לו היה יודע עד כמה באמת אנו חזקים, הוא היה מוביל מהלכים נועזים והיה מחזיר לידינו את כל ארץ ישראל, וטראמפ הנשיא היה מסכים לכל צעד שלו. רק שברגע שראש הממשלה בעצמו לא בטוח בכך, אזי אין שום סיבה שנשיא ארה״ב ידחוף אותו לכך. הוא לא רואה שזה מהווה בשבילנו קו אדום. גם לגבי העברת השגרירות לירושלים. בעיניי, העברת שגרירות האו״ם לירושלים, שזה אומר הכרת האומות בירושלים כבירה הנצחית של ישראל, זהו הצעד ראשון של בניית ירושלים ובניית בית המקדש, כמו שההצהרה של האו״ם לפני מאה שנים על הכרה בארץ ישראל כבית לאומי לעם ישראל הייתה הצעד הראשון של שיבת בני ישראל לארץ ישראל. רק שאנו בעצמינו לא משדרים בנחישות רבה שזה קו אדום ומהססים קצת, ועל כן גם הוא מהסס. אתם באמת חושבים שיש ממה לפחד? דמיינו לרגע שטראמפ הנשיא היה יהודי והיה הופך לראש ממשלת ישראל, מה אתם חושבים היה קורה? אה? מבטיח לכם, הוא היה בונה בכל יהודה ושומרון, מחזיר את גוש קטיף, מחזיר את הר הבית ליהודים, ואת שכם ואת חברון ואת כל הארץ. על כל פיגוע קטן הוא היה מושיב אנשים בצינוק למשך 30 שנה, ואני מבטיח לכם, הטרור היה נגמר והיה קורה שלום בכל מזרח התיכון. תוך חצי שנה הוא היה מסדר את זה. זה מה שבעצם עשינו, פעם אחת. לפני חמישים שנה. במלחמת ששת הימים. כשהאמנו בכוחות שלנו. הבעיה העיקרית היא כשהאמונה היא שאנו חזקים רק מפני עוצמתנו וכוחנו, ויש לנו אמנם כוחות נפש אדירים. אך לו היינו חיים יותר עם האמונה בבורא עולם ומבינים שהכוחות שלנו הם פשוט על טבעיים, כמו המכבים שנצחו את היוונים, היינו מבצעים מהלכים הרבה יותר גדולים ונועזים, והאמינו לי חברים, היינו מנצחים. איך אומר טראמפ? "בליב מי" - האמינו לי. זה מה שהיה קורה.

טוב, זהו הצד האחד של הפתרון. אבל זה רק הצד האחד. הצד השני של הפתרון הוא אפילו יותר גדול ועמוק. נקיטת עמדה שמאלנית כלפי כל עניין החזון של העתיד. אני רוצה להסביר. ראיתי היום סרטון מעניין. אינני זוכר איזה ארגון הוציא את הסרטון הזה. בסרטון זה מככבים כל מיני דמויות מכלל הציבור שחי בארץ. מכל גווני המגזרים. חרדים, דלי״ם, חילונים וערבים. היו שם בעיקר צעירים. המטרה שרצו המשתתפים בסרטון היא להראות רצון ואפשרות של דו קיום ואחווה בין כלל המגזרים בארץ. כל כך התרגשתי מהסרטון הזה, ואז אמרתי לעצמי: "וואלה, יום אחד אני הולך לעשות קליפ קומזיץ, בו ישבו במעגל אחד כל מיני צעירים מכל גווני הקשת - חסידים, ליטאים, ספרדים, דלי״ם, חרדלי״ם, חילונים, ימנים ושמאלנים, דרוזים וערבים, נשב ונשיר כולנו יחד שירי אהבה ושלום". לרגע הייתה לי הבזקה כזו של האור של ימות המשיח. לי זה ברור, דבר אחד: אם אני למשל רואה באיזו גינה איזה בחור ערבי חמוד יושב ומעיין בעיתון ואני ארצה בעומק הלב להיות חבר שלו, ואעבור לידו ואגיד לו שלום עם חיוך, נראה לכם שאי פעם הוא ירצה להזיק לי? אני אומר לכם שלא. אם כל האנשים בכנסת היו אנשים מפותחים רוחנית ברמה גבוהה, והיו באמת מרגישים אהבה הכי עמוקה כלפי כל יצור ונברא, והיו מקרינים את האהבה הגדולה שלהם בכל מילה עם חבריהם לספסל, אני מבטיח לכם שהאנרגיה הזאת הייתה מורגשת בלבבות כולם, והיינו מוצאים פתרון. הערבים היו מבינים שאנו אוהבים אותם באמת כבני אדם, והיו מבינים שסך הכל חזרנו לארצנו כבשנים קדמוניות ואין לנו כל כוונה להזיק להם אלא להיפך, לגור ביחד מתוך תחושת שותפות ואחווה. אבל מה שקורה הוא, שאנשי פוליטיקה עסוקים בפוליטיקה כידוע, ואנשי הרוח והחזון חולמים על אהבה ושלום, והפתרון מניין יגיע? לכן אני אומר, רק עם יוזמות עצמאיות נביא את הדרך לאהבה ולשלום. לא, אינני סבור שעלינו לחנך את הדור הצעיר שלנו לשנאה אל הערבים. בשום אופן. למרות כל הסכסוך בשנים האחרונות. אני בטוח בעומק לבי, שברגע שניפתח לתודעה רוחנית יותר גבוהה ורחבה, בה כל בני האדם זכאים לאהבה ולחמלה, נסתובב עם הרגשות אנושיות מלאי אהבה וקרבה, אזי כל העולם ירגיש את זה, ודברים פשוט ישתנו. כלפי הטרור ששורר בינתיים, כמובן שעלינו לנקוט בצעדים חריפים וברורים. כלפי הבנייה ביהודה ושומרון, כמובן, זכותנו לגור בכל הארץ ולא יתכן שיימנע מאיתנו לגור על איזו פיסת אדמה שלא תהיה מאדמת ארץ ישראל, ככל שלא מדובר בגזילה מידי אנשים שקנו בכספם את האדמה. אבל החינוך, החינוך שלנו צריך להיות לאהבה, לחמלה ולחזון של שלום. הלחימה באויב היא רק בדיעבד, מתוך חוסר ברירה ומתוך שנקלענו אל המצב, אך בד בבד עם המלחמה בטרור, והרחבת הבנייה בארץ, עלינו ליזום יום ולילה פעילויות של אחדות ושלום ולא להפסיק לחלום על החזון האמיתי שלנו, שהוא השלום והאחווה בין כל בני האדם. ברגע שזה יהיה החלום העמוק האמיתי שלנו, אין לי ספק, מישהו בעולם ירגיש את זה. מישהו בעולם ירגיש שאין לנו תקווה, שיום אחד נשלוט בהם ונראה להם מה זה, אלא תקוותינו היא לשכון בשלום בארצנו ולדאוג לכל התושבים, היהודים והערבים, באותה המידה. מישהו בעולם ירגיש את זה ולא רק מישהו אחד. כי לב מרגיש לב.

אני רוצה לומר לכם משהו, יהודים יקרים: את המאמר הזה ישבתי וכתבתי היום במשך כמה שעות, ואפילו מאמר יותר ארוך. אך מה שקרה הוא שלקראת סיום כתיבת המאמר, לחצתי כנראה בטעות על ׳מחק טיוטה׳ במקום על ׳שמור טיוטה׳. המאמר נמחק לי ללא יכולת לשחזר. ברגע הראשון התייאשתי . אמרתי לעצמי, "אויש, כמה לב שהכנסתי במאמר, כמה שרציתי להביא את החזון שלי לפני אחיי בני ישראל". האמינו לי ששעות מרובות של כתיבה והגהה עומדים בכל שבוע מאחורי המאמר השבועי. לבסוף אמרתי לעצמי, ללא ספק, המאמר הזה יש בו יסוד מוסד לאחינו בני ישראל, ומי יודע עד כמה רחוק יגיעו דברי המאמר הזה. התיישבתי בכוחות מחודשים ושחזרתי כמה שיכולתי. והנה אני לקראת סיום המאמר, ואני אומר לעצמי: "מי יודע להיכן יגיעו דבריי ולמה הייתי צריך לעבור את המניעה הלזו". כבר היו לי סיפורים מעניינים בעקבות מאמרים שונים שכתבתי. מי יודע. אני את שלי אמרתי לאחיי בני ישראל. הגיע הזמן לשנות דברים. המון אהבה ושלום.
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יעבץ » 25 מאי 2017, 18:46

ברוך ה'
הודאה רבה להקב"ה, שהוא עזב לכל הפחות את הביקורת על הציבור החרדי, ועבר לפוליטיקה, וחזון 'שלום העמים'.
אולי שם הוא יועיל יותר.

צריך אכן להפגיש אותו עם צעירים ערבים, שישיר להם בגיטרה, ויעזוב אותנו במנוחה.
סמל אישי של המשתמש
יעבץ
 
הודעות: 233
הצטרף: 26 אפריל 2017, 16:37
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אני פה » 12 יוני 2017, 01:09

טור דעה\ לא מר' מנדל

רבות נכתב פה על תופעת הנוער הנושר ועוד רבות יכתב, התופעה הזאת מדירה שינה מעיניהם של המחנכים התולים חלק מהבעייה ב"סמארטפון".

ואכן, בחור שנפלט מהישיבה, מהר מאד משיג טלפון חכם, ואז אין עליו שליטה. גם בחורים בגילאי 14-16, עשויים להדרדר.

אלא שיש מבין הורים והמחנכים שכאשר הם מזהים שהנער לא מתאים למסגרת הישיבתית שבו הוא נמצא, הם בוחרים להלחם בו כדי שחלילה השכנים ובני המשפחה לא ידעו שהילד שלהם לא 'בחור ישיבה קלאסי'.

ואז מתחילה ההדרדרות האיומה, הנער מהר מאד מאבד אחיזה, נופל לסמים ואז נמחק לגמרי.

במסגרת עבודתי, אני מעסיק והעסקתי מאות עובדים זמניים המתחלפים מדי שבוע. מרביתם הם נערים חרדים, חלקם מהמגזר החסידי וחלקם מהמגזר מהליטאי, אשר אינם מעונינים להישאר במסגרת הלימודים.

והדבר הכי כואב ששמתי לב אליו הוא, שנערים מבתים ליטאיים שנשרו הם הנערים הכי מנאצים כלפי שמיא, מסרבים להתפלל ולהניח תפילין, וגם מתנהגים בחוסר דרך ארץ. כשאני מבקש שיכבדו את מקום העבודה ויתנהגו בדרך ארץ, הם מתרצים את התנהגותם בפנים חמוצות, ומה שהכי מדאיג: רובם מכורים לסמים.

הנוער הנושר הליטאי הוא נוער מפורק נפשית, הוא מגיע מבתים שלא מוכנים לקבל את העובדה שהנער לא רוצה ולא מסוגל ללמוד בישיבה, ובמקום להוציא אותו משם ולסדר לו מקום עבודה, בוחרים להכריח אותו בשביל 'כבוד המשפחה' להרקב בישיבה.

לעיתים אני נדהם לשמוע כמה שנאה יש בליבם נגד החברה ממנה הגיעו. החברה הליטאית היא אליטה סגורה ומבוצרת, ולצערי הרבה הורים שם מתייחסים לילדים שלהם כמו שמתייחסים לעגבניה, שברגע שהיא מתחילה להרקיב זורקים אותה לפח.

אפשר לקחת את הנערים הליטאיים שרוצים לצאת לעבוד, ולעזור להם למצוא תעסוקה אחרת, ולא לרסק אותם בישיבה שלהם בכוח, אני מדבר פה על נערים בגילאי 15, לא על בחורים מעל גיל 18.

בניגוד לכך במגזר החסידי הרבה יותר מקובל לבחור שלא מסוגל ללמוד לצאת לעבוד, זה אינו טרף כמו אצל הליטאים. אלה נשארים עם הבגדים שאיתם הגיעו מהבית ועובדים ונהנים ולא פורקים עול תורה ומצוות, זה לא סוד שבחברה החסידית יש הרבה מאד נושרים, אבל רובם בסופו של דבר נשארים בתוך החברה ממנה הגיעו, הם לא מלאי טינה ושנאה, כי לא ריסקו אותם נפשית.

עובדים אצלי ועבדו אצלי מאות בחורים מחסידויות שונות בשנים האחרונות, במהלך חופשות או סתם ימים בהם הם רצו קצת להתאוורר מהלחץ הישיבתי, ההורים שלהם יודעים וגם הרבנים שלהם בישיבה יודעים, שהבחורים האלה לא ממש לומדים בישיבה, והם רוב הזמן נמצאים בעבודות מזדמנות, הם מעלימים עין, והבחורים האלה נשארים יראי שמים, מקפידים שהאוכל שהם מקבלים אצלינו בעבודה יהיה עם ההכשר המתאים להם, הם מקפידים בתפילה במנין, הם לא ממש לומדים כל היום אבל הם חלק מהקהילה ממנה הם באו, ולכן הם גם נשארים חלק מהחסידות לאחר שהם מתחתנים.

הגיע הזמן שנשים לב לתופעה בה נערים ליטאיים, נפלטים לרחוב והופכים לנרקומנים ואויבי החברה החרדית. יש לתקן זאת.
סמל אישי של המשתמש
אני פה
 
הודעות: 1283
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 21:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי zeevi » 12 יוני 2017, 01:23

מאיפה הבאת את זה?
zeevi
 
הודעות: 1039
הצטרף: 17 אוגוסט 2015, 23:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אני פה » 12 יוני 2017, 01:26

מבחדרי
סמל אישי של המשתמש
אני פה
 
הודעות: 1283
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 21:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי פעמון זהב ורימון » 12 יוני 2017, 18:08

טוב, נשים לב.
פאר מיר, לשון הרע רעדט זיך נישט!
(מצוואתי). בקנין דמתנת בריא ומעכשיו. ולא אחזור בי עד לאחר מיתה
סמל אישי של המשתמש
פעמון זהב ורימון
 
הודעות: 2820
הצטרף: 28 ינואר 2014, 03:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי א פשוטער יוד » 14 יוני 2017, 21:47

הוא כותב רשמי באתר בחדרי מדי שבוע?
אל תחשוב מה אתה יכול לקבל!
אלא מה אתה יכול לתת!!!
סמל אישי של המשתמש
א פשוטער יוד
 
הודעות: 657
הצטרף: 10 מאי 2017, 16:26
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 15 יוני 2017, 10:10

אלה הן הסיבות שבישיבות לא לומדים תנ"ך
בסדרי הלימוד בישיבות מעדיפים להתפלפל בדיונים בגמרא ובמפרשים, אבל שוכחים את הספר הכי חשוב ביהדות: התנ"ך • אם בעבר הסיבות לכך נבעו מתקופת ההשכלה וממבקרי המקרא למיניהם, כיום נוצרו להן סיבות חדשות ושונות המובילות לתוצאה אחת: הציבור החרדי לא לומד תנ"ך • כיצד זה קרה? הרב מענדל ראטה ב'בלוג של המשפיע' מנסה להסביר


אז סיפרתי לכם על הנסיעה למז׳יבוז׳', וכלל לא סיפרתי לכם על הנסיעה לאומן. ברור, אם כבר אוקראינה אז איך לא אומן. בראשון לפנות בוקר יצאנו, נסיעה של שלוש שעות, והגענו לכיכר פושקינה הידוע. אומן - עיר הגעגועים. אז מה צריך לעשות באומן? נתתי פרוטה לצדקה, פתחתי תיקון הכללי ואמרתי. התחייבות זו התחייבות. התחייב למשוך מהגיהינום עם הפאות מי שיגיד. אז אמרתי. ואחרי זה כמובן המשכנו לגן סופיה. הגן הענק והיפה שבנה איזה פריץ לאשתו סופיה, פארק שבו מבקרים כל חסידי ברסלב המגיעים לאומן על סמך ביטוי שהתבטא רבי נחמן: "להיות באומן ולא לבקר בגן סופיה?". כנראה התכוון בקטע של התבודדות, או התבוננות בפלאי הבריאה והכרה בגדולת הבורא, או סתם, לשחרור הנפש והבראתה, או כנראה הכל ביחד, או מה שתרצו. אז הייתי גם שם ועשיתי ווי. היינו פה. באומן זה אמנם לא פעם ראשונה כי כבר הייתי שם בראש השנה הקודם, ולא מתכוון לפספס את הבא, בעזרת השם. אומן זה מקום מעניין, אין ספק. מזכיר קצת את האווירה של מירון אצל רבי שמעון, עם בלל האנשים המעניינים שמסתובבים שם, ועדיין, אומן זה יותר אקזוטי וחוץ מסגרתי ממירון. במקומות כאלו, לפעמים אתה צריך להחזיק חזק את הראש בשתי ידיים בשביל לא לאבד את השפיות שלך. שלא יהיה 'ריבוי אורות' כמו שקוראים לזה. אבל זה חתיכת מקום מעניין, ה׳אומן׳ הזה. מקום עם הרבה ׳אורות׳ באמת. אנשים שמחפשים את הדרך שלהם, אם זה בעלי תשובה מרוקאים, חוזרים בשאלה עם קוקו ועגיל במסע חוזר מהודו, בחורים חסידיים חצי נושרים חצי בכיסופים והתחזקות, הבן של האדמו״ר מקרעטשניף שנהיה ננ״ח (ראיתי אותו שם), ברסלב אנ״ש ממאה שערים, תיירים מעניינים מאמריקה, או סתם 'שרוטים' מסוממים שחושבים שבברסלב מותר הכל, ורק לעשות תיקון הכללי. תכל׳ס, נראה לי גם אני אחד הטיפוסים המוזרים שהסתובב שם. הבנש״ק הסורר שמסתובב בכל העולם עם גיטרה וכותב בלוג מחתרתי באינטרנט. נו שוין, כאלו הם המסתובבים באומן.

אחרי ה'תיקון הכללי' התיישבתי על איזה מקום, ופתחתי את 'ליקוטי הלכות'. תוך כדי הלימוד אני מבחין בבחור צעיר, נער חמד חרדלני״ק שפאותיו מסתלסלות מאחורי אזניו, ואיכשהו פניו מוכרות לי. נזכרתי מהיכן. זה מאיזה ישיבה של חרדלניקי״ם בדרום, שביקרתי שם פעם באיזו שבת. סיפרתי אז בבלוג על חוויותיי מאותה שבת, איך שלפני 'כגוונא' הם מתאספים במעגל גדול כולם ביחד, ושרים בעיניים עצומות את 'אדרבה תן בליבנו' של יוסי גרין. בשבת בלילה הלכתי אז עם שלושה בחורים צדיקים מהישיבה לאכול אצל אחד התושבים שם. הבחור הזה שאני מוצא באומן הוא אחד מאותם בחורים. אני שואל אותו: "מה, אתה ברסלבר?", הוא אומר לי: "לא. אבא שלי מגדיר את עצמו ברסלב, אבל אין לי הגדרות כאלו או כאלו. אני יהודי. אני לומד חסידות, לומד את רבי נחמן, לומד עוד ספרים, לומד להיות יהודי. אני יהודי". רציתי לחבק אותו באותה שנייה. המשכתי לשאול אותו: "אוקיי, אבל איזה ספרים אתה בעיקר לומד, מהו הספר שמוביל אותך בעיקר, מהו הספר שנותן לך את כוח ההשראה העיקרי לחיים שלך?". למרבה תדהמתי, הוא מוציא לי פתאום את הספר שהוא החזיק בחיקו, ספר התנ״ך! ספר תנ״ך, לא פחות. אני שואל אותו: "התנ״ך? זה הספר של הנשמה שלך?", הוא אומר לי: "בוודאי. אני לומד, כמובן, עוד הרבה ספרי חסידות, אבל התנ״ך זה ערוץ ישיר, זה מהבורא בעצמו". אמרתי לו: "מה, אתה בטח מתכוון לפסוקים של ישעיה הנביא מלאי ההשראה וכדומה?". אז הוא אומר לי: "כן, גם, אבל בעיקר הפסוקים של התורה עצמה, כמו חומש 'דברים'. זה ישר מפי הבורא, זה פשוט מזיז לי את הנשמה. אני חש בקשר ישיר עם הבורא בעצמו". אלה המילים שלו. זה הכי עצמתי מכל הספרים האחרים שכבר באו אחר כך. הכי מקורי, הכי טבעי.

בום. הוא עשה לי כזה מין בום, הבחור, הנשמה הזאת. איך שהוא נגע לי פתאום ללב. איך לא חשבתי על כך עד היום. איך התעלמתי מהתנ״ך, כספר חסידי עצמתי עם פסוקים מעוררי השראה והתבוננות. איך לא חשבתי על זה, ואיך שלא ציפיתי לתשובה כזו. תשובה כל כך טהורה וכנה. כל כך קדושה. באותה שעה ראיתי לרגע בחזיוני את אלפי הנביאים הצעירים שהיו בירושלים עיר הקודש, ולמדו את דרכי הנבואה וההשראה, ובטח הסתובבו גם כן עם תנ״ך בחיקם, אולי לא באומן, אבל בשכונות בעיר העתיקה או אולי בחברון או במודיעין. הבחור הזה הזכיר לי אותם לרגע. לא יודע למה. אם בגלל התנ"ך, אם בגלל עקשנותו לצאת מכל מיני הגדרות שאנחנו כה רגילים בהן ולהישאר בהגדרה של 'יהודי', ואם בגלל תשובותיו הכנות והאמיצות. תנ״ך. כמה שהוא צדק. אין, בעצם, ספר יותר מעורר השראה וחזון מהתנ"ך עצמו. אני זוכר, כשלמדתי בישיבה אהבתי לפעמים לקחת תנ"ך ולעבור פרקים אחרי פרקים, להתחבר אל ההיסטוריה של עם ישראל, ולקבל השראה מרוחם של הנביאים שעמדו להם לישראל, מהצלילים העתיקים המתנגנים בין המילים, כשלומדים על המלכים, השופטים, הנביאים, המשכן בשילה, בית המקדש בירושלים, דוד המלך ושירת חייו.

אני זוכר גם יום מיוחד שהיה לי. זה היה בסדר עיון. חיכיתי לחברותא של לפני הצהריים, שבושש מלבוא. הייתה לי אז רוח השראה מיוחדת. לקחתי לי את ספרו של ישעיה הנביא, נכנסתי לאיזה חדר שיעורים, והתחלתי לומר פרק אחר פרק, במין אקסטזה מרוממת כזו. באותה שעה הלחנתי שלושה שירים על פסוקים מישעיה הנביא. אחד מהם הוא על פסוק מיוחד שכתוב, אם אינני טועה, בפרק ח׳ פסוק י"ז: "וחיכיתי לה׳ המסתיר פניו מבית יעקב, וקיוויתי לו". איך שהפסוק הזה אופייני לדור היום, סטייל ׳ואפילו בהסתרה׳. ברגע שפגשתי את הפסוק, זה פשוט התחיל להתנגן לי מעצמו. יצא לי אז לחן יפה ומרגש. השמעתי אותו בימים שאחר כך לחבריי, ואז החלטנו להוציא אותו כסינגל, בעבודה עצמאית, וזה מה שעשינו. בחור מוכשר אחד היה המעבד, האחר ניגן בקלרינט, השלישי בחליל, המקהלה הייתה של טובי המשוררים מהישיבה, ואני שרתי, וכך הוצאנו אז את השיר. אה, חייב לתת לעצמי קרדיט: בשיר הזה גיליתי, למעשה, את ילד הפלא המפורסם: דודי פולק. הוא לא היה שר אז רק בשמחות משפחתיות שלו. מישהו סיפר לי עליו. בשל קרבה משפחתית מסוימת, יצרתי קשר עם משפחתו, עליתי לביתו ואמרתי לו: "דודי, תכניס לנגן שלך את השיר, אתה הולך לשיר בסינגל". פעם ראשונה שהוא ראה אז אולפן. אחרי זה שלחתי את השיר לר׳ פנחס ביכלר, מנצח מקהלת 'מלכות', שהתלהב מהילד, והחליט לאמצו למקהלה, וכל השאר היסטוריה. טוב, מה אני נסחף כל פעם. השיר הזה, למעשה, לא כל כך פורסם אז כי לא ידעתי אז שצריך יחצנו״ת וכו׳. מה ידעתי אז בחיים. אבל הוא ייצא מחדש באלבום הבכורה שלי, שנה הבעל״ט בעזהשי״ת. אז אלו שירים שהולחנו ברגעים של השראה, תוך לימוד התנ״ך.

תנ"ך. למה בעצם אין זה אכן חלק מסדרי הלימוד בישיבות הרגילות? והרי התנ״ך זהו הספר היהודי הראשון והכי מקורי, מפי הבורא בעצמו ומפי הנביאים עצמם. איך זה שזנחנו את הלימוד הזה? חז״ל הרי אמרו ששליש מהלימוד צריך להיות בתנ"ך. אמנם בתוספות כתבו את שיטת רבינו תם הידועה, שהתלמוד כולל בתוכו הכל, אך קודם כל אין זה כך שיטת רוב הראשונים, אבל גם אם נאמר ששיטה זו התקבלה בדורות האחרונים, וודאי שאין הכוונה לכך שלא נלמד את התנ״ך כלל, אלא שנלמד קודם את התנ״ך ונהיה בקיאים בו, לפחות ברמה בסיסית, ואחרי זה נצא ידי חובה דרך לימוד התלמוד. שהרי כך גם הוא הסדר הכתוב במשנה: "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה". חמש שנים שלמות רק בשביל לימוד התנ״ך! ואנחנו, מה אנחנו יודעים בכלל מדברי הנביאים? עמי הארצים גדולים אנחנו, בכל הקשור לידיעה בתנ״ך. כמעט בכל הדרכות המוסר של רבותינו, הן גדולי התורה והפוסקים, והן בהדרכות של הצדיקים גדולי החסידות, כתבו ללמוד תנ״ך בקביעות, ולהתחבר אל ההווי הרוחני של חיי אבותינו, אבות האומה. אבל בישיבות היום, מחקו את זה. לא נמצא הדבר הזה. ואם יימצא בחור אחד שתאבה נפשו בלימודים אלו וילמד בשעות הצהריים קצת ׳נביא׳, הוא יתקבל כבחור מעניין ולא שגרתי. כעוף מעניין. אני זוכר שבימי בחרותי קינאתי באחיותיי שהיו מביאות את ספרי 'יהושע', 'שופטים' ו'מלכים' לבתי הספר, לומדות את כל ההיסטוריה היהודית ונבחנות עליהם. לפעמים הן היו מבקשות לי שאסביר להן כמה פרקים, ואני, שהייתי מוכרח ללמוד קודם לכן את הפרקים לעצמי, בגלל שלמרבה החרפה מעולם לא פגשתי פסוקים אלו לפני כן, הייתי אז מתמלא ברוח השראה מרוממת מלימוד זה ומסביר להן כמיטב יכולתי, בהדגישי שיש את הביאור של רש"י, ויש את של ה'מצודות'. לפעמים אף השתמשתי עם ביאוריו המקוריים והמופלאים של המלבי"ם. מקנא הייתי בהן, וחושב לעצמי: למה לא הושרש בקרבינו מגיל צעיר ללמוד לימוד זה, אשר מעורר את הלב ומשלים חלק בלתי נפרד מידיעת התורה, וידיעת ההיסטוריה של אבותינו מייסדי האומה היהודית?

מהי אכן הסיבה האמיתית שאין לומדים אצלנו תנ"ך, ומתעלמים כמעט לגמרי ממדף ספרים, זה שהוא בעצם היסוד והשורש לכל התורה שבעל פה המסתעפת ממנו, ולכל ההיסטוריה היהודית הארוכה? הספרים אכן נמצאים במדף מכובד בכל ישיבה ובכל בית מדר, אך כאילו נועדו רק לקישוט בגלל שאי אפשר בלי, שהרי לא מתאים. או לצורך בדיקת מקורות כשזה נצרך פעמים נדירים לצורך הבנת איזו סוגיה. מהי אכן הסיבה העיקרית לכך? האם כך אכן היה תמיד? מתי התחילה התעלמות זו, והאם סיבות אלו עדיין רלוונטיות כיום? אז הנה התשובה שרבים יודעים לספק: הלימוד בתנ״ך אמנם היה הרבה יותר רווח עד לפני כמה שנים, אך מאז תקופת ההשכלה המעיטו בלימוד זה. הסיבה לכך מפני שהמשכילים השתמשו בלימוד זה רבות מפני חיבתם לדקדוק והשכלה, וכראקציה לכך, מכיוון שזה הפך למעין הסמל שלהם, נוצרה תגובת הנגד, והציבור האורתודוקסי שהתנגד לתנועת ההשכלה, מנע עצמו מלימוד זה.

סיבה נוספת היא, בגלל תופעת ביקורת המקרא שנוצרה יחד עם תופעת ההשכלה. משכילים רבים למיניהם לקחו את הלימוד כלימוד אקדמי, ולמדו את התנ״ך בגובה העיניים, וכביכול נכנסו לראשם של הדמויות התנכיו״ת, ופרשנו פרשנויות מסולפות רבות בדמויות מקודשות של גדולים ומלכים ואף ביקרו את ביקורתם ופקפקו באמינות חלקים מסוימים מהתנ״ך וכדו׳, ולמדוהו שלא כפירוש חז״ל. ומכיוון שרבתה תופעה זו, וכל מי שלמד תנ״ך היה לו הסיכון להגיע לתכנים אלו שכתבו מבקרי המקרא למיניהם, הרי שהחליטו, כהוראת שעה בלתי רשמית, להתעלם מלימוד זה. ומכיוון שבאותה תקופה נוסד מודל הישיבה הליטאית על ידי תלמידי הגאון מווילנא, כישיבת ״וואלז׳ין״ אם הישיבות וכל מעתיקיה וממשיכיה בדורות אחר כך, הרי שכך נשתרש הסדר הרגיל של הלימודים בישיבות, שלא נתנו יחס כלל כמעט ללימוד התנ״ך. ולמרות שהגאון מווילנא בעצמו היה מאוד מאוד בעד לימוד התנ״ך, כידוע, אך תקופת ההשכלה שבאה מיד אחר כך, עוררה את הראקציה הנדרשת כמו שנתבאר, וכך זה כבר נשאר עד עצם היום הזה. סיבה נוספת ניתווספה להתעלמות מלימוד זה בעליית התנועה הציונית. האתוס הציוני טופח רבות בהשראת התנ״ך, ומלחמותיהם של עם ישראל באויביהם. מאז קיבל התנ״ך סטיגמה ציונית מסוימת, וברגע שזה לימוד ציוני, ואף לומדים אותו בבתי ספר חילוניים, ואפילו חידון תנ״ך עולמי נערך על כך במגזר החילוני והדתי לאומי, כבר לא יכל הציבור החרדי, שהתנגד לציונות, לעשות 'עסק' גדול מדי מהתנ״ך. שוב, כראקציה, והפעם מהתנועה הציונית. מי שנשאר לומד לימוד זה הוא כמובן הציבור הדתי-לאומי, וכך גם הציבור החילוני, בהיקף יותר קטן.

האם סיבות אלו רלוונטיות כיום? אחרי מחשבה קלה, נראה שאין כבר סיבה למסיבה. דור ההשכלה והשפעותיה השליליות כבר לא רלוונטיים בשבילנו, וכמו כן, הסחף הציוני-חילוני שהיה בימי קום המדינה, גם כבר לא רלוונטי כיום, בעידן ה'פוסט ציונות'. אם יש כיום נשירה וסחף כל שהוא לכיוון חילוני, זה בגלל סיבות אחרות ושונות אבל ממש לא מפני הלהט הציוני של הקמת המדינה, להט שהיה בנוי רבות על מקורות השראה מהתנ״ך. אז מה כן נשאר לנו? מהי הסיבה לאי לימוד התנ״ך בישיבות שלנו ובבתי המדרש? תנו לי לומר לכם את מה שאני חושב:

השקפת העולם המנשבת מהתנ״ך, מזה מפחדים רבים מראשי הממסד הקיים. אתמקד בקצרה בכמה נקודות. קודם כל, מי שלומד תנ״ך הופך לאדם עם חיפוש רוחני עצמאי, ורוחניות כזאת שאינה מתמקדת אך ורק בלימוד התורה. ההשראה המתקבלת לה מדרכם של להקות הנביאים, שהיו מסתובבים עם ׳נבל וכינור, תוף וחליל׳ ומבקשים השראה, הדיבור הישיר והעצמתי עם אלוקים בפי נביאיו, כל אלו מובילים לצימאון רוחני לדביקות ולהשראה, לאקסטזה אלוקית. החיפוש הרוחני מהסוג הזה, איננו עומד בראש הפירמידה בסולם הערכים של עולם הישיבות כמו שהוא עומד כיום, שם הערך הבלעדי הוא לימוד התורה כפשוטו, ללא דיבור ישיר על אלוקים או על רוחניות אמיתית. התנ״ך לא משרת את האינטרס של הלמדנים. לא התנ״ך, וכמובן גם לא אגדות חז״ל המופלאות, שאיך שהוא, בדרך פלא, גם הן לא נלמדות כלל בעולם הישיבות. זו היא סיבה אחת.

סיבה נוספת למניעת לימוד התנ״ך היא - החשיבה העצמאית שלימוד זה מוביל את האדם. בלימוד סוגיות הש״ס יכול האדם לבלות שנים רבות, וללא שיתחיל לחשוב על משמעות היהדות, יסודות ההגות היהודית, עיקרי האמונה, וכדו׳. עסוק הוא בניתוחים לימודיים של שור הנוגח את הפרה. אך כשהאדם לומד את ההיסטוריה של עם ישראל, את פעולותיהם, מלחמותיהם, ניצחונותיהם וכישלונותיהם, דברי המוסר או הנחמה של הנביאים - אופ׳ס, הוא מתחיל פתאום לחשוב. הראש נפתח. פתאום הוא קולט שיש מושג כזה של העם היהודי, ויש לו היסטוריה, וימי גלות או ימי זוהר. הראש מתחיל לשאול שאלות ולבקש הסברים, ומזה, מזה בדיוק מפחדים שם בחלונות הגבוהים. כי מאיפה להם תשובות. פה לא מחנכים לחשוב. אין שאלות ואין תשובות.

סיבה שלישית: לכל אורך התנ״ך, מתגלית לה השקפת עולם ברורה מאוד של אהבת החיים והיצירה. האדם האידאלי של התנ״ך איננו הלמדן או המתמיד דווקא. היהודי הטיפוסי של התנ״ך הנו זה שיש לו כרמים ופרדסים, חורש וזורע, מפרנס ומכלכל את משפחתו מתוך שמחת עמל החיים. אין שם 'כוילל', 'ישיבות', וכו'. הדבר שהנביאים מבקשים לעם ישראל הוא בעיקר לשמור על מצוות התורה וללכת בדרכי ה׳. לשמור שבת, שמיטה, להיזהר מעבודה זרה ומגילוי עריות, ובמיוחד הושם הדגש בפי הנביאים על ׳צדק חברתי׳, וכמו שכל הנביאים חוזרים על מסר דומה: "לא ביקשתי ממכם עולות וזבחים, אלא עשו צדק ושמרו משפט, לחוס על עניים ואביונים ולחון את היתום והאלמנה". בכלל, ישנם בתנ״ך ביטויים רבים לאהבת החיים ועבודת ה׳ מתוך חיבור מלא לעולם, ואף גילויי נפש ורגש עזים ובריאים. כשדוד המלך אוהב את יהונתן ויהונתן את דוד אין המקרא מהסס לבטא בגלוי את כל רגשותיהם העמוקים והסוערים. "ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו כי אהבת נפשו אהבו". או בקינת דוד על מות יהונתן: "צר לי עליך, אחי יהונתן, נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". אתם יודעים מה? תקראו את קהלת, מההתחלה ועד הסוף, ותבינו בדיוק את הכיוון. ״וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו" (ג', כ״ב). "הנה אשר ראיתי טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמול תחת השמש מספר ימי חייו אשר נתן לו האלוקים כי הוא חלקו"(ה י״ז). "ושיבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח" (ח ט״ו). "ראה חיים עם אשה אשר אהבת, כי הוא חלקך בחיים" (ט' ט'). נו מה אתם אומרים על כך? לשמוח עם החיים, עם האישה שאהבת, עם סיפוק עמל החיים, לאכול ולשתות, ולשבוע מטוב החיים היפים. והרי אין לך בעלבת׳ישקייט גדולה מזו? לאורך כל התנ״ך, אין כל היסוס מלבטא בעוז את כל העוצמות של הנפש והחיים. הכל שם גלוי, אמיתי, טבעי ובריא. אתה לומד כמה פרקים בתנ״ך, ומרגיש פתאום שמשהו בראש מבריא לך, ואתה לא יודע למה.

סיבה רביעית לפחד מלימוד התנ״ך היא - שכשאנו לומדים תנ״ך, את ספר 'יהושע' המספר על כיבוש ארץ ישראל, עם כל השמות של הערים והישובים, או כשאנו לומדים בספר 'מלכים' על כל המלחמות עם הפלשתים והאומות על חבלי ארץ ישראל, חבל בנימין, השפלה, יהודה ושומרון, אתה פשוט הופך ל׳נער גבעות׳. אינך יכול לקרוא את ההיסטוריה מלאת ההשראה של כל הערים בארץ ישראל, ולא להתמלא בחזון רומנטי על חזרת כל ארץ ישראל לידי עם ישראל ובניית בית המקדש בחזרה.

והנה מה שמספר לי לפני שבוע יהודי אחד, שבבית מדרשם הידוע של ה׳זילברמנים׳ הירושלמים שלומדים תנ״ך כידוע (שיטת זילברמן), רבים מהצעירים עוזבים והולכים לגבעות. הם לא יכולים שלא. אם אתה מתחיל לחיות את ההיסטוריה היהודית העתיקה, אתה פשוט נשאב לזה. בישיבות לא רוצים את זה. מה שאני אומר על כך? אני אומר שכן, הגיע הזמן שגם החרדים הצעירים יתחילו לגור בגבעות יהודה ושומרון. כבר כתבתי על כך. בלי קשר לציונות, לצבא וכדומה. למה אני אומר כך? אה, בגלל שאני כן לומד תנ״ך. והחזון שלי הוא ארץ ישראל השלמה, ובית המקדש על מכונו ותפארתו. ואני גם אומר עוד משהו: הגיע באמת הזמן שנתחיל ללמוד תנ״ך, ונחזור אל השקפת העולם השפויה, הבריאה והנורמלית, המנשבת ומתנגנת מכל פרק וכל פסוק בתנ״ך. השקפת העולם הבריאה והמאוזנת, הרוחנית כל כך, ומלאת השירה, הרגש והכיסופין למי שאמר וברא את העולם.
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 16 יוני 2017, 01:46

מה שמענדל כותב על המימסד אולי נכון (יתכן ויש מראשיו שלא ממש מחפשים שנדע שיש הקב"ה בעולם, וזה כמה שנתקעו שם בהנהלת הישיבות וחושבים את עצמם למומחים גדולים), אבל בכל זאת יש בעיות בלימוד התנ"ך, בגמ' שבת יט ב מופיע שרצו לגנוז את ספר יחזקאל, ובגמרא אחרת מופיע שרצו לגנוז את קהלת - בדיוק משום אותם ציטוטים שמענדל מצטט משם, שמובנים רק לאחר עיון מעמיק בגמרא וראשונים. בלימוד התנ"ך כפשוטו יש בעיות רבות, וזה חייב לבוא מתוך לימוד הגמרא.

יש לציין שהחזון איש הורה ללמוד כל יום חצי שעה תנ"ך (מעשה איש).
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מישהו מיוחד » 16 יוני 2017, 20:24

זה פשוט שהאדם צריך להנות מהחיים, ולא להיות לחוץ וסגפן כל חייו, על זה אין שום מחלוקת.

אבל הבעיה היא שבעולם התורה [בעיקר אצל הציבור האשכנזי אבל גם בציבור הספרדי] ההשקפה היא שרק מי שלומד ולומד ולומד ולומד כל היום הוא האדם המושלם, והוא צריך להיות ''גדול הדור'', וגם צריך להיות סגפן וצנוע וכו' וכו', ואסור לו ח''ו לעבוד ולהתפרנס, וגם אסור לו לטייל וכדו', כי זה ממש 'ביטול תורה', באיכות ובכמות וכו' וכו', אז מי שלא מתאים לו הענין הזה כי אין לו את הכוחות האדירים שהיו למרן החזו''א והרב אלישיב וכדו' הוא חי כל ימיו בצער ובחוסר סיפוק עצמי.

אני מכיר הרבה אברכים בני תורה שהם באמת חזקים מאד בלימוד וכו', אבל אין להם הרגשת סיפוק, והסיבה היא פשוטה, הם לא בנויים לחיות כל הזמן בלחץ, הם צריכים גם כן להנות מהחיים, להנות גם מהטבע, מהעולם, מהילדים וכו'.

אני מכיר למשל אברך בעל כשרונות אדירים [באמת כך], שקוע כל היום בלימוד, ממש לא פסיק פומיה מגרסא, והוא ג''כ מרביץ תורה וכו', אבל אין לו סיפוק עצמי, והסיבה היא כנ''ל, כי לא מתאים לו להיות 'גדול הדור', מה אפשר לעשות, זה לא בשבילו, אבל הוא תקוע עם זה כי ככה שמו לו בראש מגיל אפס, והוא ממש מסכן.

בקיצור, אי אפשר לבקש מכל בחור או מכל אברך שילמדו כל הזמן וכל החיים, רק בודדים זוכים לזה, וגם הבודדים האלו לא כולם צריכים ללמוד באותה צורה, כל אחד יש לו דרך משלו, יש כאלו שצריכים ללמוד גמרא, ויש שצריכים ללמוד חומש, אגדה, הלכה, וכן על זה הדרך.

נקודה למחשבה.

[והדבר פשוט שאין לסמוך למעשה על כל הנ''ל, רק כל אחד ישאל את רבותיו כדת מה לעשות].
מישהו מיוחד
 
הודעות: 345
הצטרף: 29 ינואר 2017, 06:49
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אלף זעירא » 18 יוני 2017, 21:58

בבקשה אם אפשר להביא הנה את כל מאמרי הרב מענדל בקבצים להורדה, בתודה מראש! כמו כן אם אפשר להביא את הקליפים שלו שהועלו בעבר בפורום הזה וכבר פג תוקפם. תודה רבה!
אלף זעירא
 
הודעות: 20
הצטרף: 16 מאי 2017, 19:42
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 20 יוני 2017, 15:55

המבקש, אני רואה שאתה באמת הגעת לפורום בכדי לבקש...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אלף זעירא » 20 יוני 2017, 18:45

אכן גאליצייאנער נכבד! אגב, ממך אני לא מבקש כלום כי אתה גאליצייאנער........................
אלף זעירא
 
הודעות: 20
הצטרף: 16 מאי 2017, 19:42
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי לעבדך באמת » 20 יוני 2017, 18:50

לגבי לימוד התנ"ך:
אני מאוד אהבתי לקרוא חומר על ישיבת חכמי לובלין בפולין, ומקריאה בספרים על הישיבה התחברתי מאוד לדמותו של המשגיח הרוחני בישיבה ר' שמעו'לי ז'ליחובער הי"ד, והוא אמר שמי שלומד גמרא בלי נ"ך, הוא ככלי ריק בלי אמונה.
אני הקטן ב"ה סיימתי את כל הנ"ך (עם רוב הפירושים) מספר פעמים בשנות חיי, התחלתי עכשיו פעם נוספת, אוחז בסוף ספר יהושע, וב"ה נהנה מאוד מלימוד הנ"ך
קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת - אבל באמת - באמת!!!
סמל אישי של המשתמש
לעבדך באמת
 
הודעות: 495
הצטרף: 25 אפריל 2017, 20:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יעבץ » 20 יוני 2017, 20:08

לא יודע למה, אבל משום מה נראה לי שה'תנ"ך' שלי הוא שונה מה'תנ"ך' של מנדל ראטה.

גם אני מחבב מאוד את לימוד התנ"ך, והוגה בו רבות.
גם שומע שיעורים כסדרם מאד הר"ר מיכל זילבר (יש בקול הדף. וניתן להורדה במחשבים/עמדות הטענה שיש בהם קול הדף) ושפתיים ישק.
יש לי גם חברותא קבועה למשלי עם רבינו יונה.
ומשום מה הלימוד בתנ"ך הביא אותו להרגשת רוממות, קרבת אלוקים. אהבת הבורא, יראת הבורא. ציפייה להבטחות העתיד. וכמובן הרחבת ההשקפה היהודית מה'כתובים', כ'משלי','קהלת' ו'איוב'. ושלא לדבר על דביקות בה' ב'פסוקי תהילים'.

לא יודע מדוע. כנראה הבעיה בי.
לימוד התנ"ך לא הביא אותי להרגיש קירוב מיוחד ל'טבע', ל'גבעות יהודה ושומרון', יותר ממה שהרגשתי לפני הלימוד.

כנראה שיש כמה סוגי תנ"ך.
אגב, האם הראשונים והקדמונים שלמדו ופרשו את התנ"ך נראה מהם איזה קירבה יתירה ל'טבע' או שמא אנו נפגוש אותם יותר ב'עולם הישיבות'?
סמל אישי של המשתמש
יעבץ
 
הודעות: 233
הצטרף: 26 אפריל 2017, 16:37
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי לעבדך באמת » 20 יוני 2017, 20:16

אני מאמין שיהודי חרדי וירא שמיים כמוך וכמו רוב החברים, לא יצא לו לשמוע את 'חידון התנ"ך' בה' אייר, מישהו הביא לי (לפני שנות דור) קסטה, (קלטת) עם הקלטה של חידון התנ"ך, המסכן ישב והאזין והקליט עבורי, 'כי ידעתי שאתה אוהב ללמוד תנ"ך' כלשונו.
אל תדאג, לא שואלים שם מה פירש הגר"א על הפסוק 'חנוך לנער על פי דרכו', רוב הנושאים היו: מלחמות, מריבות, מרידות ועוד נושאים שאין ראוי להביא באכסניא הזאת.
אני נהנה מהשירים של מנדי וכבר כתבתי זאת בעבר, אבל אם התנ"ך שלו זה כמו ה'חידון' ולא כמו ר' שמעו'לי ז'עליכובער, אז חבל עליו...
קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת - אבל באמת - באמת!!!
סמל אישי של המשתמש
לעבדך באמת
 
הודעות: 495
הצטרף: 25 אפריל 2017, 20:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אדוק » 12 יולי 2017, 00:04

אנחנו והרפורמים: כך משיבים למערערים אחר התורה
מה היחס האמיתי של היהדות לאומות העולם, מתי עלינו לחלל שבת עבור גוי, מדוע אחוזי ההתבוללות אצל הרפורמים כה גבוהים? ואיך כל זה מתקשר לעיתונאי אבישי בן חיים ולכתבותיו? • הרב מענדל ראטה ב'בלוג של המשפיע', מפרק את הסוגיה הסבוכה כמונה מעות
קובי הר צבי יום חמישי י"ב תמוז תשע"ז 23:18 06/07/2017

אז הסיפור עם מתווה הכותל והרפורמים. סיפור שמספר את סיפורו הכואב של עמנו שעבר טלטלות לא פשוטות במאות האחרונות: משכילים, רפורמים, קונסרבטיבים, ציונות חילונית... כמה טלטלות, כמה ניתוחים כואבים. זה בכלל לא פשוט. איבדנו חלקים גדולים מאומתנו. ההתבוללות במוסד הרפורמי היא גדולה ועצומה, בין 50 ל80 אחוז מהם מתבוללים בנישואי תערובת, שזה אומר מבחינת אמונתנו, שחלקם הגדול מביאים דור שאינם יהודים כלל. הם רוצים לקבל הכרה רשמית וגוף עצמאי מוכר בכותל המערבי, ואנחנו לא רוצים לתת להם במה והכרה זו, בגלל שעברנו מספיק בהיסטוריה של עמנו. לא רוצים לתת הכרה לגוף שמסכן את יהדותנו. אז לפני שבוע זה בוטל, המתווה שהותווה בשבילם, אחרי שהיהדות החרדית יצאה למלחמה לשם כך, ועכשיו יש בלגן גדול בכל העולם. מה שבוטל בסך הכל זה ההכרה הרשמית בזרם הרפורמי כזרם רשמי ומוכר. היהדות החרדית אמרה לא. היהדות החרדית אמרתי? אממ.. לא יודע. מי בעצם התחיל את הבלגן? אומרים שהתקשורת החרדית. כלומר, הממסד הרבני פחות פחד מזה, כמו שפחדו מכך הרבה גורמים בתקשורת החרדית, הלא ממוסדת, דהיינו: לא העיתונות הרשמית אלא אתרי האינטרנט. וגם כמה ארגונים חרדל״ים. ואחריהם כולם, כלומר גם חברי הכנסת המייצגים את דעת שולחיהם, גדולי ישראל, שבתחילת המאבק דווקא כן היו נכונים לשמוע פשרה כלשהיא, הם שמעו והבינו שהעם איננו מסכים, והצטרפו אף הם אל המאבק. מה שיישאר בסוף אינני יודע, אבל מה שבטוח הוא שאנחנו, לעולם לא ניתן באמת הכרה לזרם כזה.

אז מה זה בדיוק רפורמים, למה אנחנו מפחדים כל כך מהרפורמיות, ואיך זה יתכן שדווקא התקשורת הלא רשמית, זו שחושבת בדרך כלל יותר ליברלית, היא זו שהתחילה הפעם עם ההתנגדות. מי שהבחין אולי לראשונה בזה שההפיכה קרתה דווקא מכיוון התקשורת הלא ממסדית, זהו ד״ר אבישי בן חיים, כתב ופרשן לענייני חרדים, בערוץ 10. בראיון לתקשורת הוא טען שהסיבה להתקפה התקשורתית - חרדית, היא בגלל ריק אידיאולוגי שחשים רבים מהחרדים החדשים הללו, אחרי שהם כבר לא מזדהים עם החרדיות הממוסדת והמוכרת, זו שהאידיאולוגיה שלה היא הערצת חברת הלומדים, הערצת שלטון הרבנים וה׳גדולים׳, והערצת הבידול המוחלט מהעולם. ברגע שאין להם על מה להילחם כאידיאולוגיה, אזי הם החליטו להילחם מול החילונים על סוגיות כמו השבת, הגיור, ומתווה הכותל הרפורמי. כך הם גם מרגישים נלחמים על משהו ולא ריקים אידיאולוגית. כך, לדברי אבישי, הם בונים זהות מסוימת, זהות שלפחות לוחמת עם החילונים על דברים, למרות שהממסד עצמו לא ראה בהתחלה את הצורך במלחמות אלו.

טוב, אז הוא הלך ׳לשיטתו׳, אבישי. מי שמכיר, הסדרה הידועה שלו הסעירה לפני חצי שנה את הרשת ואת המגזר החרדי, סדרת ״חרדים - ההתפרקות״. שם הוא טען ששלושת המאפיינים של החרדיות, שהם ׳שלטון המרנים׳, ׳חברת הלומדים׳ השולטת ונערצת בבלעדיות, ו׳חומות הבידול׳ המוחלט מהעולם ומהרשת הגלובאלית, מתפרקים בשנים האחרונות, ולכן גם החברה החרדית כולה מתפרקת. מי שעוזר לפירוק מאפיינים אלו זה בעיקר החשיפה לרשת, וגם, אתרי האינטרנט החרדיים, לדבריו. זו היא גם הסיבה, הוא טוען, שהם חיפשו מלחמות חדשות מול החברה החילונית - בשביל לא להרגיש ריקים בלי אידיאולוגיה וזהות עצמאית מסוימת.

מצאו להם דרך. להילחם על דברים לא נחוצים. באשר לביטול מתווה הכותל, אבישי בן חיים טוען שזוהי טעות גדולה של הממשלה למסור את מפתחות השליטה בענייני הכותל לחרדים, כי הם לא ראויים באמת לנהל אותו. כדוגמא הוא הביא את המחיצה שהקימו ברחבה העליונה, זו שמפריעה לכל האימהות והסבתות של חתני הבר מצווה של הציבור המסורתי החוגג בר מצווה בכותל, להיות חלק מהחגיגה, והן נאלצות לפעמים לעלות תוך השפלה מבישה על כסאות רעועים בשביל לצפות בחגיגה. ״אז אם אתם החרדים רוצים לשמור על ׳פח שמן טהור׳, סבבה, אבל הציבור הגדול בישראל הוא חילוני ומסורתי, ולכן אין הגיון שתשלטו במקום קדוש כמו זה שכולם רוצים להיות חלק ממנו. ההפרדה והמחיצה נועדו בשביל לשמור את מעמד האישה בפרופיל נמוך, וזה לא מתכתב עם המציאות הישראלית כיום״, כך לדבריו.

אופס, הוא העלה את הסוגיה הסבוכה של מעמד האישה ביהדות. בפוסט שהוא כתב על נושא המתווה לפני שבוע, הוא הביא קישור לסדרה מעניינת אחרת שהוא כתב לפני קרוב לשנה, ״מורה נבוכים״. סדרה בת 4 פרקים, בו הוא התמקד ב4 נושאים מורכבים בהם היהדות המקורית הכתובה מתקשה, לכאורה, להתמודד מול הערכים של המציאות המודרנית של היום. מעמד הגוי ביהדות, מעמד האישה ביהדות, אי הכרה בנישואין שאינם על פי ההלכה, והיכולת לנהל מדינה מודרנית בלי חילול שבת. על סדרה זו הוא כותב: ״סדרה זו לא מיועדת לדתיים וחרדים ׳בטוחים בעצמם׳. היא גם לא מיועדת לאלו ש׳ויתרו׳ על החיבור ליהדות. היא מיועדת ל׳נבוכים׳ בלבד״. בפוסט הוא הביא קישור לפרק השני בסדרה, בו הוא דיבר על מעמד האישה ביהדות. ביקשתי ממנו באישי שישלח לי את כל הקישורים לפרקי הסדרה. הוא שלח ואחרי זה שלח לי הודעה בשתי מילים: ׳בדחילו ורחימו׳. טוב, אז עברתי על כל הסדרה. בדחילו ורחימו. זה היה בהחלט מאתגר, לא אומר שלא. אבל מאז ומתמיד אהבתי לאתגר את עצמי. אז קראתי. תכל׳ס, אחרי הצפייה בסדרה, חשתי שיש לי הרבה מה לומר על כל הטיעונים שם. וגם סתם, הרבה מה לומר לאבישי. גם על הסדרה ׳מורה נבוכים׳, גם על הסדרה ׳חרדים -ההתפרקות׳, וגם על הטיעון שלו, אודות סיבת ההתקפה של התקשורת הלא רשמית דווקא מול סערת מתווה הכותל. תשאלו בטח ״מה זה קשור אחד לשני?״. אז זה מה שאני רוצה להסביר לכם, שזה בדיוק קשור. והרי נושאים אלו שהוא נקט בסדרה ׳מורה נבוכים׳ הם בדיוק הנושאים בהם חוללו הרפורמים שינוי נגד ההלכה. שינוי במעמד האישה, שינוי ביחס אל הגוי, שינוי ביחס אל שמירת צביון הבית היהודי, וזניחת כל מיני טקסים או איסורים דתיים שממבט חיצוני אינם ׳בהכרח קשורים למוסר היהודי או להתעלות רוחנית, כמו נסיעה ברכב בשבת וכדו׳. והנושאים של הסדרה ״חרדים ההתפרקות״, הרי הם בדיוק הסיבה להקמת ה׳תנועה החרדית האלטרנטיבית׳ המבטאת את עצמה ואת דעותיה בתקשורת העצמאית ברחבי הרשת. אז עם ההערכה הגדולה שלי לאבישי, ואני באמת מאוד אוהב את הכנות שבעבודתו, אך שלא כמותו, אינני סבור שהיהדות כל כך כל כך סבוכה עם הנושאים המורכבים הללו בהם חוללו אכן הרפורמים שינוי, ושהם ממש סותרים את ערכי הצדק והשוויון. אינני סבור גם שהחרדיות ׳מתפרקת׳, ואינני סבור כלל וכלל שהסיבה למלחמתנו הנוכחית עם הרפורמים באה מריק אידיאולוגי. אז הנה, קבלו את הסדרה שאני הכנתי: ״חרדיות חדשה מול רפורמה״, סדרה כתובה, בת שלושה מאמרים.

איך באמת מתמודדת היהדות מול אתגרי שעה כאלו, כשהעולם המערבי הנאור מקדם את הליברליות וההכלה של כל בני האדם, מכל המינים הגזעים והדתות, ומכיר בכל מיני בחירות נישואין, ודווקא היהדות שהצטיינה תמיד עם המוסר והמצפון היהודי שלה, היא זו שעומדת כחומה בצורה מול ערכים מערביים אלו ומגנה בחירוף נפש על עמדותיה המסורתיות? אז האמת היא שנושאים אלו הם טיפה ארוכים, וקשה להסביר ולהרחיב על כל הפרטים, אבל בקצרה, נעמוד על הקונפליקט אותו חשים אכן אלו המחפשים והתוהים ה׳נבוכים׳ מול אתגרים אלו, וביחד נראה מהו הפתרון שאנחנו מציעים, איזה פתרון הרפורמים הציעו, ולבסוף נגיע פתאום גם להבנה, למה דווקא החרדיות החדשה או הלא ממסדית, היא זו שעוררה את הציבור ללחום נגד הכרה ונתינת לגיטימציה כלשהיא לזרם הרפורמי. במאמר זה נעמוד על הנושא שכבר דנו בו בעבר: מעמד הגוי ביהדות.

אז קודם כל, כמו שהזכרתי, כבר כתבתי על כך מאמר בבלוג זה אולי לפני כחודשיים, בו הבאתי מכל המקורות ביהדות, החל מהתנ״ך, המשך בתלמוד ומדרשי חז״ל וכלה בדברי הראשונים והאחרונים וגדולי הקבלה והחסידות, שיש לאהוב לכבד ולעזור לכל בני האדם, יהודי או גוי. ״חביב אדם שנברא בצלם אלוקים״. הבאתי שם בקצרה גם את דברי הראשונים שמסבירים שיש חילוק גדול בין הגויים של פעם שהיו הרבה יותר ברבריים ופחות מוסריים מאשר רבים מאומות העולם כיום שהתפתחו והתקדמו רבות, הרבה מזה בגלל התורה היהודית שהביאה את המוסר ואת המצפון לעולם, כפי שגם הרבה מחכמי וראשי אומות העולם העידו לא פעם במשך הדורות. אבל כיוון שבאתי לקצר, אתייחס רק לטענות שאבישי העלה בפרק הנ״ל בסדרה. השאלה הראשונית היא על מהות ההזדהות שלנו כעם נבחר, ׳אתה בחרתנו׳, ברוך ׳שלא עשני גוי׳.

הבה נסכם בקצרה את תולדות העמים והדתות באלפי השנים האחרונות. שתי דתות גדולות ישנן בעולם: הנצרות, ששולטת על כשניים וחצי מיליארד מאמינים, והאסלאם, ששולטת על קרוב לשני מיליארד איש. זה מגיע בערך לרוב אנשי העולם. שתי הדתות הללו נולדו מתוך היהדות. כלומר - הם מודים ומאשרים את אמיתות התנ״ך ומעמד הר סיני, אלא שהנוצרים מוסיפים את הברית החדשה, כשאלוקים כביכול התגלה לאותו האיש והחליף בשקט את עם ישראל בנוצרים, ודת האסלאם מוסיפה את התגלות האלוקים למוחמד בשקט מאחורי ההר בו הוא מגלה לו שהוא זונח את עם ישראל כעם נבחר, ובשונה מהתגלות מעמד הר סיני שהיה לנגד שני מיליון איש ובהתגלות אלוקית המונית, וכאשר בתורת הר סיני נאמר בפירוש שהעם היהודי הוא העם הנבחר הנצחי. האם יש באמונתנו שאנו העם הנבחר מן הגזענות? ודאי שלא, ומסיבה פשוטה: כל מי שרוצה יכול להצטרף לעם הזה, אם הוא מתגייר. בתנאי, כמובן, שהוא מקבל על עצמו את העול של שמירת 613 המצוות. כלומר, בסך הכל נבחרנו בשביל עול ואחריות, נבחרנו להיות עם רוחני ומוסרי שמגביל את עצמו עם הרבה מצוות, בשונה מכל הגויים שנצטווו מפי אלוקים רק בשבע מצוות בסיסיות כמו על רצח, עבודה זרה, גילוי עריות, דיני משפט כגזלה וכדו׳. נבחרנו בשביל להיות סמל ודוגמא לעמים, וכמו שנאמר: ״והייתם אור לגויים״. סמל של אמונה בא-ל אחד, של אהבת היצור והנברא, ושל ערכי מוסר אנושיים ובסיסיים. שאיפתנו באחרית הימים היא ללמד את כל הגויים חכמה ומוסר, וכמו שהנביא ישעיה אומר: ״והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו״.

כל עצם קיומן בעולם של הדתות הללו - נצרות ואסלאם שמדברים לפחות על יושר מוסרי ואמונה בבורא עולם, הרי זה בהשפעתנו, שזה אומר שהצלחנו קצת במשימה. אם יש בעולם את המושג של ׳ואהבת לרעך כמוך׳, הרי אנחנו הבאנו את זה לעולם. אנחנו הבאנו את התנ״ך, הספר היסודי של המוסר היושר והאמונה, והספר הכי מפורסם בעולם. לכל האומות פשוט לא היה את הכח לקבל את העול הזה והאחריות להיות סמל ודוגמא מוסרית לעולם, כי ה׳אתה בחרתנו׳ הוא בעיקר בחירה לעול מצוות ואף לסבל מתמשך בגלות. המעט שיש לנו, זה הגאווה שכן, אנחנו אלה שסבלנו בשביל כולם, בשביל להביא קצת אור וקדושה בעולם. ועדיין, כל מי שרוצה להצטרף אל האומה הזאת, מי שרוצה ומוכן לקבל את העול הזה, אחרי מבחן אמיתי ולא קל - הוא יתקבל לגיור. זה דומה אולי למי שרוצה להצטרף לאיזו שהיא יחידה קרבית נבחרת בצבא, שהוא יוכל להצטרף רק אחרי אימונים מפרכים. (וכן, רמזתי כאן על נושא הגיור). ברור שיחידת העילית מרגישה גאוות יחידה, אבל כולם יודעים שזה בצדק. מישהו יעז לקרוא לכך גזענות? והרי כל מי שרוצה ומוכן באמת לעבור את האימונים הללו מוזמן לעשות ולהצטרף? (אלא שכל מי שמצטרף לעם זה מקבל בונוס, שכל זרעו יהיו יהודים גם כן, ללא צורך בבחירה אישית ובגיור. אולי זה כסוג של מנגנון חכם לשמר את העם היהודי לאורך דורותיו. אחרת מי יודע כמה היו נשארים).

הלאה. הטיעון השני שהועלה בסדרה - עניין הצלת גוי תוך חילול שבת שמותר רק בגלל שאנחנו צריכים שהגוי יציל אותנו למחר במקרה הפוך. אחרת היה אסור. היכן הצדק והשוויון? אז בוא נאמר ששאלה זו היא אכן השאלה הכי מציקה מכל השאלות, אך אחרי טיפה עיון במקורות, גם זה מתיישב על הדעת. כי יש הרי איסורים שאנו מחויבים להיהרג ולא לעבור עליהם, כמו גילוי עריות, רצח ועבודה זרה. התורה יכלה בקלות לצוות שחילול שבת גם הוא ב׳יהרג ואל יעבור׳. כך היא למעשה ציוותה. אלא שכשמדובר בחיי יהודי היא נתנה פריבילגיה מיוחדת לחלל את השבת ומסיבה אחת, כמו שחכמינו מסבירים: ״חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה״. שווה לחלל על חיי יהודי את השבת אבל רק בגלל סיבה אחת - הוא יוכל לשמור אחר כך הרבה שבתות, וזה מחזיר את האיזון לחילול השבת שקרה. בגוי הסיבה הזו פשוט לא קיימת. למעשה, הלכה זו איננה רלוונטית, וכמו שכתבנו, בגלל שאנו צריכים שהגוי יציל למחרת חיי יהודי, יהודי שישמור שבתות הרבה, ולכן יש חובה להציל גם את הגוי בשבת אפילו תוך חילול שבת.

כל שאר הטענות שהועלו שם, בוא נאמר, פחות רלוונטיות, פשוט כי המקורות לא הובנו כראוי בכלל, ולא שאני הולך לעוות כאן את המקור עם פרושים חדשים. ״אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם״. יש כאן טעות נפוצה המבלבלת בין המושג ׳בן אדם׳ של ימינו, כמו בכינוי הגנאי הנפוץ ״אתה לא בן אדם״, לבין המושג ׳אתם קרויים אדם׳ שמובא בגמרא. מושג זה נאמר בהקשר מאוד מסוים בשביל לדרוש שגוי אינו מטמא באוהל, מזה שכתוב באיזה פסוק ״אדם אתם״, ובפסוקי ׳טומאת האוהל׳ כתוב ״אדם כי ימות באוהל״. אין הכוונה כלל שהגויים אינם בגדר אדם, והראיה הכי גדולה לכך היא מאמרת חכמינו ז״ל: ״חביב ׳אדם׳ (כל גוי) שנברא בצלם, חביבין ישראל שנקראו בנים״. רואים שהכינוי לכל בני האדם בשפה היומיומית הוא ׳אדם׳. המושג התלמודי הנ״ל הינו סך הכל עניין לדרש בשביל ללמוד ממנו הלכה ספציפית, וכידוע לכל מי שמכיר את הלך השיח התלמודי. זה מוכח גם מפירוש התוספות על המקום שמוכיח שבמקום שכתוב ״האדם״ עם אות ה׳ ולא אדם בלבד, כן הכוונה גם על גויים. כלומר, לא מדובר על ויכוח אם הם בני אדם או לא, אלא על דרש לשוני כדרך התלמודי מה נכלל בדין של ״אדם כי ימות באוהל״.

הלאה. אמרת חז״ל ״הטוב שבגויים הרוג״. וכי איננו יודעים מהתוס׳ שמפרש על המקום שמדובר בעת ׳מלחמה׳, שאסור לחמול על האויב גם אם הוא נראה מתייפייף ונחמד כי זה מעמיד את כולם בסכנה? וכי ראינו פעם שמישהו הרג גוי סתם כך בשל האמרה הזאת? ישנם הרבה אמרות חז״ל שאפשר לפרש אותם כך או כך. אז איך אנחנו יודעים מהו הפירוש האמיתי? מתוך מבט על המציאות היומיומית. כי אם כוונת חז״ל הייתה לא כפירוש התוס׳, הרי שחז״ל היו מסיתים יום יום את תלמידיהם לצאת ולהרוג בגויים, וזה פשוט לא קרה אף פעם, וזה מוכיח שהם חינכו אותם בוודאות למשהו אחר. זו איננה פרשנות מניפולטיבית. חכמינו גם אמרו בפירוש להקדים בשלום כל אדם ואפילו גוי. רק ששפתם ולשונם של חז״ל היא בהרבה הרבה מקרים סתומה או מליצית, אחרת אנו נפגשים באלפי סתירות הקיימות בין דבריהם. השאלה היא תמיד מהי ״רוח היהדות״, מהו החינוך שהם העבירו לבניהם ותלמידיהם, ואת זה אנחנו רואים במציאות היומיומית, בחינוך ובאורח החיים, ונדמה כי יש לנו מה להתגאות בהתנהגותנו המוסרית בכל הדורות מול ההתנהגות המוסרית של אומות העולם, בכל הדורות, כולל הדור שלנו.

הלאה. התפילה של ״שפוך חמתך אל הגויים... אשר אכל את יעקב ואת נווהו השמו״. על מה מדובר פה? זו היא הרי תפילה שיכלו ויושמדו שונאינו שרדפו ורצחו בנו, החריבו את בית המקדש וטבחו בבנינו וילדינו. אמנם, אבישי, הזכרת את ההתחלה ׳שפוך חמתך אל הגויים׳, אבל פשוט דילגת על ההמשך. (פירוש חסידי מתוק הופך את המשמעות: ׳שפוך חמתך׳ - שפוך עליהם קצת חמימות בלב, שיתעוררו קצת לדעת אלוקים וללכת בדרכי אהבה ויושר).

הלאה. ״מצוות הריגת עמלק״. והרי זוהי הריגה של מישהו שאיים לכלות אותנו כליל, גם רוחנית וגם פיזית. ׳ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים׳. אלא שהבורא העיד שגם כל זרעם הם מושחתים בטבע וכולם עתידים לרדוף בנו, ובהוראת שעה נדירה הצטווינו להרוג את כל זרעם. שאול המלך היה זה שחמל על אגג מלך עמלק ולא הרג אותו, ולבסוף יצא ממנו המן הרשע שאיים ורצה להשמיד את כל עם ישראל, לפני כ-2500 שנה, בתקופת גלות בבל, במדינת פרס, היא איראן של היום, שגם מאיימת למרבה הפלא בהשמדת עם ישראל.

בהיסטוריה הארוכה שלנו, אנחנו רחוקים מאוד מלצאת כעם שרוצח נשים וילדים. את זה עשו הנוצרים באינקוויזיציה, הנאצים בשואה, והמוסלמים החל בטבח חברון ובכל אינתיפאדה מחדש. אנחנו קיבלנו הוראת שעה יחידה ונדירה מפי אלוקים בעצמו על עם עמלק שכולו התייצב לכלות בנו. פעם נוספת יחידה שנצטווינו כך היה בהריגת שבעת העמים שגרו בכנען, שהיו מושחתים ורעים ברצח וגזלה ובשאר עבירות, והגיעו למצב הכי נמוך, עד שקיבלנו הוראה ישירה מפי הבורא לכלות את העמים הללו. הם היו סיכון לעולם כמו שדעא״ש מהווה סיכון לעולם. ושוב, אלו היו הוראות שעה יחידות שניתנו גלויות מפי הבורא, על עם אחד שרצה להשמידנו, ועל כמה עמים שהיו השפל המוסרי בעולם של רצח ושחיתות וניאוף והיוו סכנה רוחנית לעולם. כמו שאמרתי מקודם, כשרוצים לבדוק מהו טבעו של עם, אי אפשר לבדוק דרך מקרה ספציפי וייחודי. אפשר להתווכח על הצדק בהריגת עמלק ושבעת העמים, ויהודי שמאמין שזה ניתן בהוראה ברורה מפי הבורא לא יכול למעשה להתווכח על כך, אבל ללא ספק, זה רחוק מלהקשות ולסבך את המוסר היהודי שהציב בהיסטוריה את עם ישראל כעם הכי מוסרי מול הנוצרים או המוסלמים, עם הגומל חסד לעניים ולנזקקים, עם המגן על אזרחים חפים מפשע, והעם הכי שפוי ודמוקרטי כיום במזרח התיכון. וכן, אם אנחנו אלו שהבאנו את המוסר לעולם, ושהסכמנו לסבול אלפי שנים בשביל האמת והיושר שלנו, אם אנחנו נרצחנו ברבבותינו ומיליונינו בשביל כך ולא רק בתקופת השואה, אם בעוד עמים סביבנו אימצו לעצמם דגל של שנאה או השמדה, אנחנו עדיין ממשיכים בסבלנות לישא את דגל המוסר האהבה והשלום עד שכל העולם יתוקן לאט לאט, אזי כן, ׳ברוך שלא עשני גוי׳. כשהמשיח יבוא והעולם יתוקן בשלום ואחווה, הברכה הזאת לא תישאר כמובן, כמו הרבה מצוות שיבוטלו לעתיד. ברכה זאת נועדה להבדיל אותנו מבין האומות, כל זמן שהם עומדים במצב רוחני רחוק מדי, עד שיגיעו להתפתחות הנכונה והשלמה, בעת הגאולה והשלום.

אז זו היא התשובה האורתודוקסית לשאלת מהות הבחירה של עם ישראל. הרפורמים, שנבוכו מול האמירות ה׳גזעניות׳ כביכול של בחירת עם ישראל, מחקו כמעט כליל את המושג מסידוריהם ותפילותיהם (כמו את הנוסח ב״עלינו לשבח״: ׳שלא עשנו כגויי הארצות׳), והם לא הבינו שזה מה ששומר עלינו כעם, שומר עלינו מהתערבות בגויים ובמעשיהם. ומה הם קיבלו על כך? התבוללות נוראה. בעשרות השנים האחרונות התחילה שם התבוללות עצומה ביותר. הם ניסו כמובן להילחם זה ביודעם שזהו סכנת קיום לקיומם כיהודים בכלל. אבל זה לא עזר להם הרבה. כשהם ראו, לפני כ-40שנה, שמתחיל להיות מדובר באחוזים גבוהים שמתבוללים עם הגויים, הם החליטו בלית ברירה לתת לגיטימציה לדבר. בהתחלה רק להכניסם בבית המדרש, וכיום גם לחתן זוגות כאלו ואף להסמיך כאלו לרבנות. בחודש כסליו שנת תשע״ג הכריז נשיא האיחוד ליהדות רפורמית באמריקה, כי מציאות ריבוי נישואי התערובת – (כשמבין המשיבים לסקר PEW המקיף שהתפרסם חודש קודם לכן, 80% מאלה שגדלו בתנועה הרפורמית התחתנו עם לא-יהודי), היא עובדה קיימת ואין מנוס מלנסות לקבל את הזוגות האלו כמיטב היכולת. במילים אחרות, הם גזרו על עצמם כליה עצמית בעוד דור או שנים, כי אי אפשר להתחכם על התורה הנצחית. אין לנו יכולת קיום אם אנחנו לא יודעים לבדל את עצמינו מהגויים. עניין אחד זה לאהוב ולעזור מכל הלב לכל אדם ולחנך לאהבת היצור והנברא, ועניין אחר הוא לומר שלכולנו אותו תפקיד שווה ואותו דרגה בעולם. לא, יש מפקדים ויש חיילים. כל אדם מוזמן, אם הוא רוצה, להצטרף להיות מהעם הנבחר שמפקד ונושא בעול של המוסריות והרוחניות בעולם, באם רק יקבל על עצמו את עול התורה והמצוות ויתגייר כהלכה.

אז מה זה אומר, שאין בתקופתנו שום שינוי ביחס אל הגוי? אז זהו, שיש כן שינוי. אלא שפה הוא החילוק בדרכי ההתמודדות בין היהדות האורתודוקסית לבין היהדות הרפורמית. מהרגע שהעולם נפתח קצת לרעיון של קיום הדדי ושלום אוניברסלי, מיד התחלנו עם הרעיון של שבע מצוות בני נח, אם על ידי פעילות חב״ד או ארגונים אחרים, וכמו כן, ארגוני החסד והעזרה לזולת היהודיים עוזרים רבות גם לבני אדם שאינם יהודים, מה שבוא נאמר פעם תחת השוט של הפריץ במזרח אירופה זה פחות היה רלוונטי. היהדות יודעת להתחדש ולענות לאתגרי השעה. אך כל זאת בתוך המערכת ההלכתית ולא מחוצה לה. בתנועה החרדית החדשה, אלו שחשופים קצת למה שקורה בעולם, דרך הרשת והתקשורת, ישנה נטייה חזקה לאחווה אוניברסלית ולדבר על אהבת האדם ויצור, יהודי או גוי. השיח אכן משתנה, בעקבות שינויים בהיסטוריה של עמינו. יש לנו כיום מדינה עצמאית וקשרים טובים עם מדינות רבות בעולם. זה שינוי אדיר. החרדי החדש יתקשה לומר: ״כל הגויים יימח שמם״, כי הוא יודע שיש ויש, ושהעולם הוא יותר מורכב, ושדברים גם השתנו, אם כי עדיין רחוקים משלמות. אבל הכל בתוך ההלכה. ההלכה היא אכן גמישה, אך כל פתרון, יצירתי ככל שיהיה, חייב להיות מעוגן בהלכה ולקבל את אישורם של גדולי התורה. מחיקת סעיף אחד בשולחן ערוך, והכל נהרס. כי אין שום סיבה לכך שהלכה אחת כן והלכה אחרת לא. הלכה איננה משחק ילדים, היא תורה אלוקית ונצחית. חורבן ההתבוללות הרפורמית היא ההוכחה הכי טובה לכך. אז כך, אם כן, מתמודדת היהדות מול הערך של אוניברסליות ושוויון זכויות. צדק ואהבת הנברא כן, אך שוויון מעמדי לא. יהודי שמוסר את נפשו על תרי״ג המצוות ומגן על העולם הוא בדרגה גבוהה יותר, כמו שמפקד צבאי או מנהיגים ואישי ציבור הם בדרגה גבוהה יותר מהמון העם.

בפרק הבא נעמוד בעזרת ה' על הנושא של מעמד האישה ביהדות - פעם והיום, ועל שני הנושאים האחרים: מוסד הנישואין היהודי, ואפשרות שמירת השבת במדינה מודרנית. במאמר השלישי והמסכם נתייחס אל הסדרה הוויראלית: ״חרדים - ההתפרקות״, ובכלל אל החרדיות המתחדשת, ונסיים עם המסקנה המפתיעה: למה ההתנגדות הגדולה אל הכרה כלשהיא בזרם הרפורמי התחילה דווקא מהכיוון הבלתי צפוי -התקשורת החרדית האלטרנטיבית.
סמל אישי של המשתמש
אדוק
 
הודעות: 453
הצטרף: 30 יולי 2014, 03:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי juish » 29 אוגוסט 2017, 18:54

איפה הטורים של מענדל ראטה

חסר לי השעשוע
juish
 
הודעות: 11
הצטרף: 23 יולי 2017, 16:17
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יעבץ » 29 אוגוסט 2017, 19:06

הוא כנראה עסוק להכין מאמר בו יביע את דעתו והגיגיו על פרשת הבראקל...
סמל אישי של המשתמש
יעבץ
 
הודעות: 233
הצטרף: 26 אפריל 2017, 16:37
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אחד » 17 אוקטובר 2017, 13:59

בום. עיצומה של מהפכה. כך אני מגדיר את מה שראיתי בחג סוכות זה. בחיים לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. כמעט בכל עיר בארץ, דתית או חרדית, היו תפילות חג מוזיקליות בליווי כלי זמר וריקודים. לפני שנה-שנתיים יכולת לראות את זה רק בערים מעורבות, כאלו של דתיים ומסורתיים. לא במקום חרדי ובוודאי לא עם ציבור חסידי שמרני. אבל השנה, אני לבד הספקתי להיות בשתי תפילות מוזיקליות חגיגיות ברוב עם, בביתר ובמודיעין עילית. היו גם בבני ברק, וכמובן בירושלים עיר הקודש. בעוד בעבר הסתייג הציבור השמרני מתפילות כאלו בגלל האיסור שהטילו בזמנו רבני הונגריה על התפילה בליווי עוגב בתקופת הרפורמים, אך כפי שמבורר בפוסקים, אין איסור הלכתי בעצם התפילה בליווי כלי נגינה, אלא שאז הטילו הרבנים איסור מיוחד מפני שהם ניסו לחקות את הנוצרים ולהידמות להם, ועיקר האיסור היה גם רק על העוגב דווקא מפני שזה היה מנהג הנוצרים בכנסייה. אך בימינו, שכל התופעה הזו נובעת מחיפוש חוויה רוחנית מרוממת בתפילה, כמובן שתפילה כזו רצויה ואף מרוממת ביתר שאת את הנשמה. (בקובץ בית אהרן וישראל שנה י״ג גליון א׳ עמ׳ קי״ט ואילך, ביררו נושא זה באריכות ואף סיקרו מנהג קהילות יהודיות שונות בפראג ובהמבורג ועוד לפני 400 שנה, שהיו מתפללים בערב שבת תפילות בליווי כלי נגינה, עיין שם באריכות).

תכל׳ס, אם אפשר להגדיר נכון, חג הסוכות הפך להיות החג הכי מוזיקלי מכל חגי ומועדי ישראל. ובעצם הוא לא הפך להיות, כך הוא היה גם בשנים עברו, בזמן שבית המקדש היה קיים. ׳מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו׳, אמרו חכמינו ז״ל. בשנים האחרונות אנו עדים לגל עצום של אירועי שמחה מוזיקליים בחג הסוכות, בכל עיר ועיר בהן גרים יהודים, בישראל ובעולם. אבל אם כבר מדברים על התחדשות מוזיקלית, אנו עדים בשנים האחרונות גם בכלל לגל עצום של מוזיקה יהודית המתחדשת ומגוונת את עצמה בצורות ייחודיות ומעניינות. המוזיקה החסידית השתנתה והתרחבה, ונראה כי עדיין נכונו לה הפתעות וחידושים רבים בשנים הבאות. והלב אומר, שהתחדשות יהודית זו, יש בה מן ההכנה לשירת הלווים, לשמחת בית השואבה בבית המקדש, כשבדרך חזרה אל בית המקדש אנו חוזרים אל המוזיקה האבודה שהייתה שייכת לנו מאז ומתמיד. כך חשים יוצרים מוזיקליים יהודים רבים. אז הנה, לכן, בחלוף עלינו חג הסוכות המוזיקלי, חשבתי לכתוב קצת על התפתחות המוזיקה החסידית בדור האחרון, ועל המסלול המוזיקלי שעברתי מאז ימי ילדותי עם המוזיקה שגדלנו עליה עד ימינו אנו עם המוזיקה החסידית החדשה, כשבעצם זהו המסלול שעברו רבים בדומה לי, ובכך לתאר את שבעת שלבי ההתפתחות שעברה המוזיקה החסידית מאז התחילו הפטיפון והקלטות, עד ימינו אנו. ראשיתה עם ה׳מוזיקה החסידית האותנטית הישנה׳ שלפני השואה, המשכה ב׳מוזיקה החסידית האותנטית המתחדשת׳ לאחרי השואה, הופעתה של ׳שירת קרליבך׳ שהייתה לז'אנר בפני עצמו, מאוחר יותר לידתה של ׳המוזיקה החסידית המודרנית׳, התפתחותה של המוזיקה החסידית ה׳נאו מודרנית׳, במקביל לכך לידתה של ׳המוזיקה היהודית המקורית׳, ולידתה העכשווית והאחרונה של ׳המוזיקה החסידית החדשה׳.

1) המוזיקה החסידית האותנטית - הישנה (מזרח אירופה).

אז על מה גדלתי בילדותי? מהי המוזיקה הראשונה אותה הכרתי ואותה השמיע לי אבא שלי? ובכן, איך לא, שירי רבי יום טוב עהרליך ז״ל. עד היום אינני יודע אם בין הניגונים שהוא שר היו ניגונים שהוא עצמו הלחין, וכמה מהם, אבל השירים הללו היו שירי הערש של הציבור החסידי דובר היידיש, והמנגינות הללו, הוי, כמה שהן שמימיות וטהורות. חלק מהמנגינות הן מנגינות רוסיות מלאות רגש, שרבי יום טוב פשוט 'גייר' אותן בלי לספר מאיפה הביא אותם. צדיקים אמרו עליו במליצה: "ער איז ׳יום טוב׳ אבער ׳עהרליך׳" (הוא אמנם שמח וחגיגי, אבל יהודי ירא שמים אמיתי). כשאבא שלי היה מדליק את הטייפ הענק עם השיר ׳יאקאב׳, הוא היה עוצר את הטייפ במילים הפחות ברורות ומסביר לנו, ואז היה בוכה לנו עם השיר כל פעם מחדש, ובעיקר לקראת סוף השיר. זו הייתה המוזיקה הראשונה שלי, שכמובן חרוטה לי במעמקי הלב. אחרי זה הגיע יוסף משה כהנא עם ה׳לחיים אידן׳ ו׳לחיים ברודער׳, הקלטות שלא נס ליחן עד היום, בשירתו של ר׳ ירמיה דמן, כשכל המנגינות הן מנגינות ישנות מבית אבא, מרומניה הונגריה או רוסיה. אבל איך פספסתי את השלב הראשון באמת: שירי שומרי אמונים. הניגונים שסבא שלי הלחין, ואף אביו, רבי אהרל׳ע זצוק״ל, משומרי אמונים. אלו הם שירים בסגנון הונגרי בעיקר, משם מוצא מולדתנו. שירים מלאי רגש חום וקדושה, אם כי חלקם קצת כבדים ומורכבים. ה׳טישים׳ של סבי זצ״ל בלילות שבת וחג זכורים להרבה יהודים, שם הוא היה משתפך במתיקות מאוד מיוחדת. עוד מלחין מיוחד לבית שומרי אמונים שעל שיריו גדלתי, הלוא הוא ר׳ חיים שמשון פייג, יהודי הונגרי בעל רגש חם, שמתעקש לא להקליט את שיריו באלבום מוזיקלי בגלל שאינו סובל את העיבודים המוזיקליים של היום. כמה משיריו, שחלקם הגדול ללא מילים, הם להיטים מפורסמים, אך הציבור פחות יודע על מקורם.


2) המוזיקה החסידית האותנטית - המתחדשת (אמריקה וישראל).

מה עוד הכרנו מילדות? את שירי ר׳ משה גולדמן, כמובן. ר׳ משה החייה את המוזיקה החסידית בטעם חדש ומתוק. זה כבר היה חידוש קצת. קשה לי לומר שאיזה אדמו״ר או מלחין לפני השואה היה מלחין שיר כזה כמו ׳שלום שלום צווישן יידן׳, אבל עדיין נדמה שאפשר להכניס את רוב שיריו בז׳אנר של המוזיקה החסידית האותנטית, זו שהכרנו מבית אבא והיא בנויה על הסגנון המוזיקלי של מזרח אירופה במאתיים השנים האחרונות. יש אמנם בשיריו של גולדמן גם קצת טעם אמריקאי חדשני משהו, ואולי זה היה הצעד הראשון של המוזיקה החסידית לטעימות חדשות. שיריו של ר׳ חיים בנט אף הם הפכו לנכסי צאן ברזל במוזיקה החסידית, על אף הטעם הקצת חדשני בחלק משיריו. אינני יכול לשכוח את הרגע הזה, למדתי אז בכיתה ו׳ בחיידר, בגיל 9. המלמד רשם את השיר ׳מכניסי רחמים׳ על הלוח, וכל הילדים התחילו לשיר את זה. אני הייתי אולי היחיד שעוד לא הכרתי את זה. צמרמורת אחזה בי אז בכל גופי, בשומעי פתאום את כל הילדים שרים בעוצמה את השיר המרגש. זה היה כאילו שמעתי את בכיית השמים. רגעים אלו נחרטו בי עמוק לנצח.

עוד שם נוסף, שהוכנסו אלבומיו בביתנו בילדותי ושיריו השפיעו עלי עמוקות, זהו מיכאל שניצלר. מיכאל, שלמרות גילו עדיין נמצא בשיא מרצו ומוציא אלבום חדש מדי תקופה, הוא אמנם איננו מלחין בעצמו, וחלק ניכר משיריו שייכים למלחין האגדי פינקי וועבר, אך הגשת השירה המרגשת שלו שהטיבה לתאר את הסיפורים שבשיריו כאילו קורים לך מול העיניים, כבשה את העולם החסידי, למרות החדשנות שבשיריו. במיוחד זכורה לטובה הסדרה ׳נשמה פלאם׳ שהייתה לנכס צאן ברזל והושמעה בכל בית יהודי שהבינו בו את שפת היידיש. שירים אלו אמנם כבר זזו צעד רציני קדימה, אך את שירי פינקי וועבר אפשר אולי להגדיר כשלב אחרון של המוזיקה החסידית האותנטית, אם כי חלק משיריו אולי עומדים כבר בשלב ביניים אל המוזיקה החסידית המודרנית יותר.

לא אוכל באמת לסיים תקופה מוזיקלית זו בלי מילה על יונתן שוורץ, שאמנם גם כן לא הלחין בעצמו שירים, אך החרוזים המרגשים שלו וסדרת ׳א גוטע ניגון׳ שלו הפכו לנכס צאן ברזל של הציבור החסידי דובר היידיש, והושמעו באוזנינו ברגעים של כאב או של שמחה, רגעים של ייאוש או תקווה. יונתן אמנם לקח פה ושם גם מנגינות קצת יותר עכשוויות ולא רק מנגינות עתיקות, אך אלו נבחרו בקפידה רבה והיו לכל הפחות דומות למנגינה החסידית העתיקה מבית אבא. אז זהו, זה מה שהכרתי וידעתי בימי ילדותי, לא יותר. כבר היה אז בעולם כמובן את אברהם פריד ומרדכי בן דוד וכל ה׳פרחי׳ למיניהם, אך בבית אדמור״י כמו שאני גדלתי בו, לא ממש הכירו בז'אנר הזה. מספיק היה שהגיית המילים הייתה בעברית, וכבר היו השירים ׳פסולים׳ ולא הגיעו הביתה.

אז זה היה השלב הראשון של המוזיקה החסידית. האם נשארו כיום כאלו יוצרים חסידיים מהז'אנר החסידי האותנטי? בוא נאמר שמהחסידי הישן ממש כבר לא נשאר, אבל מלחינים כמו משולם גרינברגר, והצמד שייע גרוס ויואלי קליין עדיין משאירים טעם מסוים של פעם ומשתייכים אל הז'אנר החסידי האותנטי. מי שמהווה היום חידוש מיוחד בז'אנר זה הוא היוצר וה׳גראמער׳ מוטי אילאוויטש. מוטי אמנם הוציא בינתיים אלבום אחד, ׳מחשבות׳, אך הספיק למכור לחנים לכל הזמרים הגדולים, ולדעתי הביא חידוש עמוק וייחודי למוזיקה החסידית האותנטית. איזה שהוא עומק שובר לב שלא היה לפני כן.

3) רבי שלמהל׳ע קרליבך.

מתי התחיל השינוי וההתפתחות במוזיקה החסידית? ובכן, באמצע הלימודים בישיבה קטנה נחשפתי לשירים שלו, הניגונים של ר׳ שלמהל׳ע קרליבך ז״ל. לא אכנס עכשיו לפולמוס זה של האיש שהיה שנוי במחלוקת, בעיקר בחייו. אהיה כנה הם אם אומר שהמוזיקה שלו, וכמובן גם הסיפורים ודברי התורה שלו, שינו את פני היהדות. כבר כתבתי על כך פעם. אבל לא רק זה: המוזיקה של ר׳ שלמה הביאה סגנון חדש לעולם המוזיקה היהודית. אפשר לומר שהוא היה אבי אבות יצירת המוזיקה היהודית המתחדשת של אחרי השואה. כלומר, רוב היוצרים המוזיקליים האורתודוקסיים של החמישים שנה האחרונות, הושפעו איכשהו ממנו, והוא הביא שינוי עצום למוזיקה היהודית. ממה הושפעה יצירתו? הוא ספג הרבה משירתה הנכספת של חסידות מודז׳יץ, שם הסתובב רבות בצעירותו ואף בשנים מאוחרות יותר, אך ללא ספק הוא הושפע גם מאוד ממוזיקת ה׳פולק׳ העממית שרווחה בשנות השישים אצל ההיפים, ברחבי אמריקה. ר׳ שלמה, שעסק רבות בקירוב יהודים וראה בנוער ה׳היפים׳ נוער שכולו כוסף ליהדות עם רוחניות אמיתית חוצה גבולות, רצה להביא לנוער זה מוזיקה טובה שהם יאהבו ויתחברו אליה, ולכן, בעוד שבתחילת דרכו הוא היה מלחין מנגינות מורכבות יותר, בהמשך הוא התחיל עם המנגינות הקצרות בנות שני הבתים והקלילות ופשוטות יותר, בסגנון מוזיקלי המשלב את הרגש והמתיקות החסידית, ואת צלילי החופש והאהבה שהיו במוזיקת ה׳פולק׳, אותה אהבו בני נוער אלו, שחיפשו פשטות ואמת כנה.

4) המוזיקה החסידית המודרנית.

מה היה השלב הבא של המוזיקה החסידית? ובכן, הם כונו בפי העם ׳גדולי הזמר החסידי׳ בעולם, ושלטו בכיפה משך עשרות שנים עד השנים האחרונות, ועדיין היום, למרות גילם, לא נס ליחם ומוציאים מדי תקופה אלבומים חדשים לאור, ובמבט לאחור, אפשר להגדירם כשני מחוללי המהפכה של ׳המוזיקה החסידית המודרנית׳. כן, כמו ששיערתם, הלא הם אברהם פריד ומרדכי בן דוד. היו כמובן עוד אמנים גדולים בז'אנר זה, בדור ההוא וגם בדור ההמשך , כמו יעקב שוואקי ועוד, אבל נקטתי בשני השמות הגדולים. מחוללי המהפכה הגדולה. בשלב זה קיבלה המוזיקה החסידית מפנה גדול והתחדשה בגוונים חדשים שלא היו בה קודם לכן, בהשפעות מסוגות מוזיקליות שונות. שירים כמו 'אדרבה' או 'תניא', 'שמע בני' או 'משיח', היו אז ללהיטים עולמיים. אז ממקום של מלחין, ברור שאי אפשר להזכיר את המהפכה הזו בלי להזכיר את שמו של המלחין האגדי יוסי גרין, מי שאחראי על חלק גדול מהשירים שיצאו בעשרות האלבומים שלהם. מי שעוד הלחין להם שירים רבים הוא פינקי וועבר, מי שאולי מהווה מעין בריח התיכון בין המוזיקה החסידית האותנטית לזו המודרנית. ואם לומר את האמת, כמו שאמרתי קודם, בעוד שחבריי לכיתה בחיידר בו הייתי לומד היו באים עם השירים האלו לכיתה, אני לא ידעתי ממוזיקה זו עד גיל מאוחר מאוד, אולי גיל 20 פלוס. כמה שזה נשמע מוזר. גדלתי בעולם אחר ולא הכרתי. אני נזכר פתאום באפיזודה מימי הילדות: בכיתה שלי, בחיידר 'מחנובקא' בבני ברק, למד איתי ילד אחד, כיום הוא שם מוכר, אחד מהמפיקים הגדולים של המוזיקה החסידית בשנים האחרונות. הוא היה מעין מלך המוזיקה בכיתה. תמיד היה הסולן הראשי. (ואני קינאתי כל ימי ילדותי עד מוות בכל הסולנים האלו. אהבתי מוזיקה עד השמים, אבל מי לימד אותי בכלל לשיר או להכיר מוזיקה). הוא היה בא עם השירים של אבריימ׳ל ומרדכי, ואני, היה לי אז קונפליקט פנימי מייסר כזה. מצד אחד, בעומק הלב אהבתי מוזיקה ושירה בכל נשמתי, אבל מצד שני, כאילו ממקום דתי כזה, היה אסור לי לאהוב מוזיקה שלא הכרתי וגדלתי על זה. לך תסביר את זה.

5) המוזיקה החסידית הנאו מודרנית.

מה היה הלאה, השלב הבא במוזיקה החסידית? השלב הבא הוא זה שהתחיל ב-15 השנים האחרונות. שני ז'אנרים התפתחו במקביל במוזיקה היהודית. ז'אנר אחד קשור למוזיקה החסידית. הז'אנר השני נקרא היום בשם ׳מוזיקה יהודית מקורית׳, והיא נוצרה בעיקר ע״י אמנים שונים שבאו מעולם חילוני וחזרו בתשובה, בתנועת התשובה הגדולה שהכתה גלים בשנים אלו. נפנה קודם אל זה הראשון. אינני יודע אם אפשר להגדיר את זה בשם מיוחד כי עדיין מדובר במוזיקה חסידית מודרנית, אך ללא ספק היה זה גל חדש ומעורר סערה במוזיקה החסידית המודרנית. אולי זו היא המוזיקה החסידית ה׳נאו מודרנית׳. מי שאחראי בגדול על התפתחות זו של הז'אנר הוא האמן הגדול, ליפא שמלצר. ליפא זה כבר סיפור כשלעצמו. אולי הוא החידוש המוזיקלי הכי גדול בעשרים השנים האחרונות. ליפא, שכבר כן הלחין חלק משיריו, שינה באופן דרסטי את המוזיקה החסידית. כבר כתבתי פעם מאמר על המוזיקה החסידית, שם כתבתי בהרחבה על הצורך של הדור הצעיר במוזיקה חדשנית זו, ולא ארחיב בנושא זה שוב. אך ללא ספק, גם אם לא כולם התחברו למוזיקה החדשנית הזו שקבלה השראה מז'אנרים מוזיקליים שונים, הרי שזה הציל והחזיק רבים מבני הנוער שחיפשו את החידוש ואת הקצב הזה. בתכל׳ס, אין מישהו שהשפיע על כל עולם המוזיקה החסידית יותר מליפא. בעקבותיו ואחריו הגיעו גדולי זמר נוספים רבים, שהמשיכו בקו זה כמו בערי וועבר, שלומי גרטנר, יואלי גרינפלד ועוד, אבל הוא היה ונשאר אחד הכישרונות הגדולים של המוזיקה היהודית בדור האחרון.

6) המוזיקה היהודית המקורית.

הז'אנר הייחודי שהתפתח במקביל לכך ובאותם שנים, הוא ׳המוזיקה היהודית המקורית׳. אזכיר כמה שמות מהיוצרים המשתייכים לז'אנר זה: יצחק פוקס. יוסף קרדונר. ישראל דגן. שולי רנד. אהרן ויונתן רזאל. עדי רן. שיבי קלר. סיני תור, ועוד אמנים. מוזיקה זו, המושפעת הן מהמוזיקה הישראלית, והן ממוזיקת קרליבך, קיבלה איכשהו צורה ייחודית לעצמה, וברבות השנים אף הוכתרה בשם ייחודי: מוזיקה יהודית מקורית. המאפיינים המיוחדים של מוזיקה זו הם הרוחניות והטוהר המורגשים בה, המקוריות המורגשת בלחן, וכמו כן, הטקסטים המיוחדים שעל פי רוב אישיים ומקוריים, בשפה העברית. ז'אנר זה הוא מאוד מגוון , ולפעמים קשה להשוות בין אמן אחד מז'אנר זה למשנהו. יצחק פוקס הוא אחד השמות המעניינים בז'אנר זה. שמעתי פעם הגדרה יפה שהוא הגדיר למוזיקה שלו, ביחס למוזיקה של קרליבך: בעוד בשירי ר׳ שלמהל׳ע אפשר לשמוע את החזון הגדול של תחילת שיבת בני ישראל לארץ ישראל, את צלילי פעמי המשיח, הרי ששיריו שלו מבטאים כבר את רגשותיו של הישראלי הצברי המגשש מול החיים המורכבים והשבירים, ומנסה איכשהו להתמודד מול האתגרים שבחיי היום יום. פוקס פרץ ביתר שאת אל התודעה הציבורית בשנים האחרונות, אחרי אלבומו ׳ממעמקים׳. הוא הביא את החידוש הייחודי של ה׳קרעכץ׳ הזה, שברון הלב הזה המתבטא בפשטות ובמין זעקה עמוקה חסרת מילים. ישראל דגן הביא סגנון יותר פשוט ומתוק, והוא בעצם אבי השירה הברסלבאית המתחדשת. ׳אשרינו אשרינו אשרינו, שיש לנו רבי כזה׳. שנים הייתי מתרפק עם הקלטות של ר׳ ישראל. מי שתרגם רבים משיריו לשפת היידיש הוא הרב יואל ראטה, ראש ישיבת תפארת התורה מוויליאמסבורג.

עוד אדם שהשפיע עמוקות, עלי ועל עוד הרבה בני נוער בגילי, הוא אהרן רזאל. בפעם הראשונה ששמעתי אותו לא באמת הצלחתי להבין את שבירת הסולמות הזו, את הכיוון המוזיקלי החדש שלא ידעתי איך להגדיר אותו, אבל זה נגע לי עמוק בלב ויצר שם מקום חדש ליצירה מסוג חדש. אהרן רזאל זהו שילוב אמיתי בין המתיקות והפשטות של ר׳ שלמהל׳ע קרליבך, לבין המוזיקה הישראלית. הוא פרץ לתודעה הרחבה של הציבור החרדי בעיקר אחרי אלבומו ׳קבעתי את מושבי׳, שסימל בעצם את מעברו אל ציבור זה. אבל אם מדברים על שבירת סולמות, הרי שאחד ויחיד הוא זה, שבאלבום אחד שהוא הוציא הוא שבר את כל מה שהכרנו, והביא טעם הכי חדש וייחודי למוזיקה היהודית, הלא הוא האמן והשחקן, שולי רנד. עם אלבום אחד ויחיד שהביא אותו ישר לקיסריה, ׳נקודה טובה׳ - הוא הצליח לזעזע את אמות הסיפים. אני זוכר עד רגע זה את ההתלהבות שהייתה בישיבה אצל הצעירים המוזיקליים, כשהאלבום יצא לאור. היינו משוגעים על זה ולא הפסקנו לדבר יום ולילה על שיריו הייחודיים של האלבום: 'בן מלך', 'נקודה טובה', 'אחותי', 'ערפל'.

7) המוזיקה החסידית החדשה.

ומהו הז'אנר השביעי והאחרון בתולדות המוזיקה החסידית? ובכן, הז'אנר השביעי, האמת שקשה קצת להגדיר אותו כי הוא די בשלבי התחלה ולידה. אני גם לא יודע כמה אמנים אפשר באמת להכניס אל רשימת יוצרי ז'אנר זה. הייתי נותן לו שם: ׳המוזיקה החסידית החדשה׳. מדובר בצעירים של הדור הזה, המביאים מוזיקה חדשה ולא מוכרת. על פי הנראה, ז'אנר זה הולך להתפתח בשנים הקרובות ביתר שאת, אך רק בשנה שנתיים האחרונות הוא נולד. ז'אנר זה יש בו השפעה הן מהמוזיקה היהודית המקורית, הן מהמוזיקה החסידית האותנטית, הן מהמוזיקה הישראלית, והן מסוגות מוזיקליות שונות. המאפיין המשותף לשירי ז'אנר זה הוא השילוב בין הנשמה החסידית הרוחנית לבין סוגות מוזיקליות אחרות שלא היו אף פעם בז'אנר החסידי, עם נימה מאוד מקורית ואישית. נראה שסיבת התפתחות ז'אנר זה הוא הן בגלל חשיפת הדור הצעיר לסוגות מוזיקליות שונות, והן בגלל הנטייה ליצור מוזיקה רוחנית מקורית ואישית. אמנה שלושה שמות המשתייכים לז'אנר חדשני זה, אם כי למיטב ידיעתי ישנם עוד אמנים צעירים הנעים בכיוון הזה, אך עוד לא הגיעה שעתם עד כה. השמות היותר מוכרים הם מיילך קאהן, חיים גולד ומאיר רוזנברג. על מיילך אין צורך להרחיב. אלבומו הראשון שיצא לפני כחודשיים הפך לשם דבר בעולם המוזיקה, והביא סגנון אחר של שירה. זו כבר לא המוזיקה החסידית המוכרת, אלא שילוב ייחודי בינה לבין סוגות מוזיקליות אחרות, עם קו עצמאי ואישי. משהו שובר גבולות שאינו מציית לכללים המסורתיים כל כך. מבטא כל כך את רוחו של הדור הצעיר הזה, שפחות אוהב לציית לכל הכללים ויותר מגבש לו דרך של הקשבה פנימית ללב ולקול האישי. דור שיש בו מאפיינים לא מעטים של תנועת ההיפים של שנות השישים. ׳דור הקומזיץ׳, אם תרצו.

שם נוסף של חידוש מיוחד וענק בשנתיים האחרונות הוא חיים גולד. חיים, שכבר הוציא יותר מעשרה שירים אך עדיין לא הוציא אלבום, הביא סגנון חדש שלא היה מוכר כלל במוזיקה החסידית. המוזיקה שלו היא בעצם שילוב ייחודי ועדין מאוד של העומק של המוזיקה הישראלית, עם הפשטות והמתיקות של המוזיקה החסידית. משהו מאוד עמוק ושקט. חיים הוא אולי עדיין, במידה מסוימת, בשלב שלפני הפריצה הגדולה שלו לתודעה הציבורית הרחבה. אבל בעולם המוזיקאים מדברים עליו כעל אחד היוצרים הגדולים שעומדים להיות המוזיקה היהודית בדור הבא. בעיניי הוא גם האמן החסידי הראשון שאינו בא מהעולם החילוני אבל יש לו סיכוי גדול שחלק משיריו ייהפכו בעתיד הלא רחוק ללהיטים, גם בפלייליסטים כמו של גלגל״צ. תרשמו את מה שאמרתי לכם. עוד שם נוסף, אולי פחות מוכר בארץ, אבל שמו התפרסם כשהוא מכר את השיר שלו ׳בן פייגא׳ לליפא שמלצר, הוא מאיר רוזנברג. מאיר הוציא בינתיים רק כמה שירים, אבל מספיק לשמוע את השיר שלו ׳האש שלי׳, בשביל להבין שהבחור הזה הולך להביא חידוש ענק בעולם המוזיקה החסידית החדשה. גם שיריו ׳איה׳ ו׳תכלית׳, וכמובן הלהיט ׳בן פייגא׳, מספרים על השתייכותו לז'אנר החדש הזה, שעדיין פחות מוגדר ברורות והוא נולד לנו מול העיניים בשנים אלו.

אינני יכול לדבר על המוזיקה החסידית החדשה ולא להזכיר את ה׳פסטיבל החסידי׳ ששהיתי בו בליל הושענא רבה. כן, מה שאתם שומעים. זה יהודי אחד מתוק בשם משה לייזער, שיצר פרויקט חדש לבני נוער ולצעירים במושב ׳עגור׳ ליד בית שמש, בו הם הולכים לבנות חווה מעניינת לצעירים שרוצים למצוא את עצמם ואת בוראם בביטוי חופשי ואישי. אירוע ההשקה של הפרויקט היה השנה בליל הושענא רבה. הופיעו בו האמנים חיים גולד, מיילך קאהן, שיבי קלר, ועוד. מאות נערים השתתפו בו במשך הלילה. זה התחיל אחה״צ בערב הושענא רבה, ונגמר לפני עלות השחר. בוא נגיד שזה היה שילוב של מוזיקה חסידית אותנטית, יהודית מקורית וחסידית חדשה. זה היה ממש מתוק ויפה. כשנגמר אירוע הפסטיבל הלכתי לאסוף את חפציי מאיזה דירה גדולה שנמצאת שם בחווה, והפתעה לנגד עיניי: הקיר הגדול הלבן שהיה שם - פתאום התמלא בצבעים. עשרות בחורים השאירו שם את חותמם על הקיר, בציורים מופלאים שונים, מעשה אומנות אמיתית, כשחלקם עדיין עומדים ומציירים, מול עיניי המופתעות בתדהמה. אף אחד לא ביקש מהם את זה. זה פשוט קרה שם מעצמו, באיזושהי התפרצות. דמעה הייתה בעיני. בחזיוני זה היה נראה לי כמו הכותל המערבי. חשתי את הסיפורים העמוקים שלחשו הציורים מעל הקיר. זה היה מראה קדוש, נשגב כזה. קשה לי קצת להסביר את התחושה. ליבי מייחל להם הצלחה גדולה בפרוייקט. מי ייתן ויצליחו להביא את השינוי.

אז מה מחכה לנו בשנים הבאות בעולם היצירה המוזיקלית? טוב, את זה אי אפשר באמת לדעת, אך אני מאמין וחש שנכונו לנו בשנים הבאות הרבה הפתעות במוזיקה החסידית. בעיקר בז'אנר זה האחרון - המוזיקה החסידית החדשה. עולמות חדשים נפתחו, ונראה שהגל הזה עומד להתרחב ולהביא גיוון מרתק וחדשני למוזיקה היהודית. מתי ומנין יבואו החידושים?ימים יגידו.
אל תפתח פה לשטן, הוא לא רופא שיניים!...
מבוסס על דברי הגמ' "אמר ר''ל וכן תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן"
(ברכות יט. סא. כתובות ח:)
סמל אישי של המשתמש
אחד
מנהל
 
הודעות: 2402
הצטרף: 20 אפריל 2016, 12:05
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

הקודם

חזור אל חרדים לדעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־62 אורחים