תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

לדעת ולדון על הנעשה והנשמע בציבור החרדי.

המנהלים: יאיר, אחד, המפצח

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי לוי » 02 פברואר 2017, 15:08

ישיביש כתב:בואו חברים ונשנה את העולם

:mrgreen: :mrgreen: :mrgreen:

איך אומר ישראל אייכלר כל פעם בכנסת: עברנו את פרעה נעבור גם זה...
לוי
 
הודעות: 293
הצטרף: 07 נובמבר 2016, 12:27
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 09 פברואר 2017, 01:22

הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש בישיבות
אחרי אינספור בני נוער שפגש, שיחות עם אנשי חינוך וחשיבה רציונאלית מעמיקה, המשפיע הרב מענדל ראטה החליט שהגיע הזמן לדפוק על השולחן ולהכריז: "שיטת החינוך בישיבות לא מתאימה לנוער של היום - ויש להתאימה מחדש" • ביקורת צולבת ב'בלוג של המשפיע'



הגיע הזמן לכתוב על כך. הנושא שאולי הכי בוער לי לכתוב עליו, נושא שגם התבקשתי לא פעם לכתוב עליו, אך משום מה דחיתי אותו איכשהו, אבל דומה שהגיע הזמן. אולי מה שהדליק אותי לכתוב על הנושא זהו פוסט כנה וכואב שכתב השבוע ילד חמוד וצעיר, אולי בן 17, שעזב את הכיפה ואת 'הדרך'. הוא לא היחיד שראיתי כותב דברים כאלו, אבל הכנות והפשטות בהן הוא כתב את סיפור חייו בקצרה, עוררו בי את ההכרח לכתוב על כך. ילד צעיר ועדין נפש הוא הכותב.

וכך הוא כותב (אני מצטט חלקית): "תשעה חדשים שאני כבר לא חרדי, הייתי מגדיר את זה כלא דתי אפילו. רבים שאלו אותי "מה גרם לך להבין שמקומך הוא לא בציבור החרדי, מה כל כך הציק לך שם?" אז בפוסט הזה אני מתכונן להסביר מה גרם לי לצאת בשאלה, בעצם. עד גיל 15-16 המחנכים שלי ב'תלמוד תורה' וכן בישיבה אחזו בדעה שאני עוד אהיה 'גדול הדור הבא'. היו לי את כל התנאים להיות כזה: בית חרדי למהדרין, ישיבה קטנה עם 'יחס חם ואוהב', וחברה מגוננת שלא הרשתה לשום השפעה מבחוץ לבוא חלילה ולטמא את נפש הנוער. הבעיה הראשונה אבל הייתה שזה היה כבר טו מאצ', זה היה כבר חונק. אצלי בבית הגענו לכזו רמה שאפילו קומיקס לא היה לנו, כי קומיקס נגזר מהמילים קומי-קס, וקומי זה מצחיק וזה כבר קלות ראש. בגיל 13 נכנסתי לישיבה קטנה, ישיבה שנחשבת לטובה בירושלים, ושם, בעצם, התחילו הצרות שלי. דבר ראשון - בגלל שצפו לי גדולות, אז הדרישות היו בהתאם. הייתי נדרש ללמוד 11-12 שעות ביממה. אם לא, ראש הישיבה היה מתקשר לאבא שלי, שממנו הייתי מפחד פחד מוות, והיה מעדכן אותו שהבן שלו לא עומד בציפיות, ואז היה מגיע התור של הצעקות. אבל אלה עוד הצרות הקטנות שהיו שם. (פה הוא כותב על התעללות מסוג אחר שהוא עבר בישיבה גדולה, בחרתי שלא לצטט ולדבר כעת על כך, ואני מדלג אל סוף הפוסט).

הוא מסיים בסוף: בישיבה גדולה היה לי סמרטפון. לאחר עשרה ימים הצוות 'עלה על זה', וכאן התחילה מסכת מעברים בין ישיבה כזאת לאחרת שאף אחת מהן לא התאימה לי, עד שלבסוף, בעקבות ריב עם ההורים יצאתי מהבית באופן סופי. לפני חודשיים חזרתי להורים, וחשבתי שהנה - אולי יש שיפור ביחסים בינינו. אבל לאחר חודש בערך של שהייה בבית, קורא לי אבא שלי ואומר לי שהם התייעצו עם איזה רב והוא הורה להם להגיד לנו (לי ולאח שלי שגם יצא איתי בשאלה) לצאת מהבית... זה היה הסיפור שלי ממש על קצה המזלג. אז אנשים יקרים, כל אדם שקורא את זה ולא עבר את מה שעברתי, בקשה אחת אחת יש לי מכם: אל תשפטו אף פעם אף אחד שיצא בשאלה. יש אלף ואחד סיבות למה הוא עשה את זה". עד כאן ציטוט חלקי מהפוסט שכתב אותו נער. בתגובה לאחד ששאל אותו אם הוא מאמין בתורה ומה הועילה לו חזרתו בשאלה, הוא כותב: "פשוט מאוד, בעולם החרדי היה לי רע, וגם לא האמנתי בו. לא האמנתי בממסד החרדי, אז עברתי לעולם החילוני ששם הרבה יותר נוח לי, זו מציאות. ובנוגע לשאלתך לגבי האמונה שלי בתורה ומצוות, חשוב לי מאוד ששאלת את זה כי אני מדגיש שאני מאמין בתורה ומצוות, ובכל זאת אני לא מקיים, כי פשוט קשה לי יותר מדי. אם זה לא נוח לאלוקים, הוא יכול לקחת אותי. אני אומר את זה באמת, לא בציניות, חס וחלילה". עד כאן תגובתו.

הפוסט הזה מעלה הרבה בעיות בוערות ונושאים שחייבים לדבר עליהם, כמו על היחס הנדרש מהורים לילדים נושרים, רמת הדרישות הנצרכת מהורים לבניהם, והיחס לנושא הרגיש הזה שבחרתי לא לצטט מהפוסט שלו כעת, שזה היווה חלק גדול מהמשבר שלו. (נושא שדווקא לאחרונה התחיל לעלות למודעות.) אבל בחרתי לכתוב על הנושא הכי חשוב לדעתי: מה קורה בעולם הישיבות? איזה דרישות אנחנו מפילים על מאות אלפי הבחורים היושבים בהיכלי הישיבות יומם ולילה? ועכשיו אני מבקש מכל אברך או מחנך, או כל מי שקורא את המאמר כעת, שידמיין עכשיו בעת הקריאה את השורות הבאות: דמיינו שביום אחד מישהו מתחיל לעמוד לכם על הראש ולהטיל עליכם סדר יום שכזה - כל יום לקום בשש בבוקר וללמוד שעה לפני התפילה. בשבע וחצי להתפלל. בתשע וחצי להתחיל ללמוד, ארבע שעות ברצף, סוגיות בעיון. בסוף הסדר יהיה לכם שעה של הקשבה לשיעור עמוק בסוגיה מורכבת בעיון. אחרי זה הפסקה של קרוב לשעתיים, ואחר כך בשעה ארבע שוב - יהיה עליכם ללמוד סדר לימוד של שלוש שעות ברציפות. בשעה שמונה שוב, שעתיים של לימוד ברציפות. אם לא תעמדו בשני שליש מהסדר הנוקשה הזה, תהפכו לאברכים סוג ב'. אם תלמדו רק שליש מזה (שלוש-ארבע שעות בכל יום!), תהיו אברכים חלשים, מהשכבה הכי נמוכה. אם למשל תבחרו רק בשעה וחצי של לימוד בכל יום, כנראה תיזרקו מהמוסד. מה דעתכם? אה? אז זה מה שבדיוק קורה בכל הישיבות.

תנסו לדמיין את זה: פעם, עד לפני השואה, במשך כל שנות גלותו של עם ישראל, היה הכל אחרת לגמרי. רוב בני הנוער בכלל לא למדו בישיבות. היו כמה ישיבות לעילויים ולאלו שבחרו להקדיש את כל חייהם לתורה ולשקידה על הלימוד. רוב הנערים למדו אולי עד גיל 15 אצל מלמד דרדקי, ואחר כך הלכו לעבוד, אם בשביל לפרנס את הוריהם ואם בשביל להתפרנס לבד. האחד נהיה שולייא דנגרי (עוזר של נגר), האחר נהיה עוזר לקצב, ובין מנחה למעריב או בשעות נוספות קבעו עיתים לתורה. בחור אחד מעיר ושניים ממשפחה הלכו לישיבות כמו וולוז'ין או לובלין, ישיבות שהתפרסמו בכל אירופה כמיועדות לאלו שחפצו להקדיש את כל חייהם לתורה. רוב נערי ישראל, כמובן לא התאימו לכך. בדיוק כמו היום. והיום אנחנו מטילים על כל ילד קטן שנהיה בר מצווה ונכנס לישיבה, סדר יום של לפחות עשר שעות לימוד כמעט ברצף! דבר הזוי לחלוטין. בצעירותי הייתי שואל על כך אנשי חינוך שונים, והם ענו כולם תשובה אחת דומה: הישיבה כיום איננה רק מקום לימוד, היא חממה ומגננה, היא 'תיבת נח', מול המבול שיש היום בדור. לומר שזה לא נכון? זה נכון במאת האחוזים. העולם כבר איננו אותו עולם של פעם. אי אפשר בדיוק להוציא את בני הנוער היום אל הרחוב. אנחנו בהתמודדות כלל לא קלה מול כל מה שקורה ברחוב. אבל אם הישיבה היא אכן בעיקר רק 'חממה' ומגן מפני הרחוב, למה סדר היום שמטילים על כל הבחורים הוא בערך כמו שהיה בישיבות וולוז'ין ולובלין?

נלך אחד אחד: מה קורה לפני הצהריים בישיבה - לומדים 'סדר עיון'. מה זה סדר עיון? אני מניח שרוב הקוראים לא יודעים עד היום מה זה בדיוק, ומסיבה אחת. סדר העיון מתאים אולי ל-20 אחוז מבני הנעורים. כל השאר לא יודעים בכלל מה רוצים מהחיים שלהם עם כל ה'מראי מקומות' הללו, שהורסים להם את היום רק ברגע שאותו בחור אחראי מניח אותם על השולחן. רוב הבחורים פשוט מורחים אז את הזמן. פעם ברבע שעה הם מוציאים שוב את הדפים האיומים הללו, מצטטים שתי שורות מר' ברוך בער, ולא באמת מבינים מה הוא רוצה בכלל מהחיים שלהם. ואז עוד עשר דקות של שיחה על דא ועל הא. לו רק היו נותנים להם ללמוד כמה דפי גמרא ברצף בהספק של כמה דפים ליום, בלי להתעמק מדי הרבה, הם היו מספיקים הרבה יותר ויוצאים מלאי סיפוק ועשייה. כי בקצב הזה הם יכלו לגמור בכל חודש-חודשיים איזו מסכתא, ולצאת עם הרבה ידיעות והרבה סיפוק. אבל מטילים עליהם עבודה שלא מתאימה להם כלל. האופציה האחרונה היא לקחת אברך וללמוד בשעות אלו איזה סדר של 'בקיאות' וכדומה, אבל אז הבחור הופך לסוג ג'. הופך לבחור חלש הזקוק לעזרה. ולמה? בגלל שהוא העז לעשות את מה שרוב חבריו היו צריכים לעשות, ומפני הכבוד לא יכלו לעשות. אז הסיבה שהמצב הזה קרה הוא בגלל שראשי הישיבות המה תמיד אלו שדווקא זה הדבר החזק שלהם, סדר ה'עיון'. לאו דווקא ידיעה גדולה בהלכה או בש"ס, שבשביל כך בדרך כלל יש אנשי צוות אחרים. גם לא ידיעה מיוחדת בספרי מחשבה והגות ויהדות, שבשביל כך יש גם כן בדרך כלל אנשי צוות אחרים כמו משגיחים ומשפיעים. אך זה החזק בתחום העיון, הוא זה שלוקח את ההנהגה וההחלטה על אופי וסדרי הישיבה. ככה זה יצא איכשהו, ואין לי מושג למה. אז ברור שהם יעודדו מאוד דווקא את התחום הלימודי הזה, ויהפכו את אלו החזקים ב'עיון', שהם המיעוט לאליטה הגבוהה והחשובה, וכל השאר סתם 'טפט' כמו שאומרים, כאשר למעשה הם בעצם רוב הבחורים בישיבה. איום ונורא.

מה קורה בסדר 'אחרי הצהריים'? רוב הבחורים שלא מצאו את ידיהם בסבל המתיש הזה שעברו בחצי הראשון של היום, מוצאים את עצמם אוחזים כבר בחלקו המאוחר של היום, וללא שום תוכן. ללא שום סיפוק. "מה עשינו עד השעה ארבע?", הם שואלים בכאב את עצמם. ואז, די ברור שעם הרגשה כזאת, אין להם חשק מיוחד מדי ללמוד עכשיו ברצף את סדר הלימוד הזה של 'בקיאות', כי הם כבר ממילא מרחו חלק גדול מהיום בסתם, ומהאליטה הנחשבת הם כבר ממילא לא נחשבים, אז בשביל מה להשקיע עכשיו? הסיבה היחידה שהם מוצאים להשקיע עכשיו בסדר, זה מלחץ המשגיח שעומד להם על הראש בטענה "מילא בסדר עיון היה לך תירוצים, אבל עכשיו שזה הרבה יותר קל, מה כבר התירוץ שלך?". וכך, איכשהו, הבחור מעביר את הסדר בהפסקות מקוטעות של עשר דקות, ומדי פעם יוצא להתאוורר עם איזו כוס קפה או שיחה במסדרון. טוב, ב'סדר שלישי' אין לו כבר כח. זהו. עשר שעות הוא כבר על הספסל, מה עוד הוא יכול לעשות? אז כך בערך נראה סדר היום של חלק מאוד גדול מהבחורים הלומדים בישיבות. ומה יוצא מהם לקראת החתונה? כלום. 'גורנישט מיט גורנישט'. ריק אחד גדול. פלא שהרבה מהם מוצאים את עצמם מסתובבים ללא מסגרות? או כאלו שמסתובבים בתוך המסגרות, אך ליבם אכול מבפנים מחוסר סיפוק ועשייה, ולכן הדבר הראשון שהם עושים זה לקנות סמרטפון או כלי אחר ולצפות בהסתר בדברים לא טובים בכדי לתת מענה רגשי לנפש שזקוקה לקצת סיפוק? אם לא באמת, אז לפחות בדמיון. פלא שזה קורה?

ובשאלה אחת: איך בדיוק אנחנו דורשים מהילדים שלנו סדר יום נוקשה כזה שאנחנו בקושי ממלאים שליש ממנו? כמה מאתנו יכולים להעיד על עצמם שהם מסוגלים לשבת וללמוד 4-5 שעות ביום? וזה די ברור שאין שום סיבה שבחור רגיל ירצה ללמוד שלוש-ארבע שעות ביום, כי ממילא הוא ייקרא 'בחור חלש', אז בשביל מה להשקיע? כשהיינו בחורים, היינו חוזרים הרבה על הבדיחה הידועה, שפעם שאל משגיח את הבחור: תגיד, יענק'ל, מה כבר ייצא ממך אם אינך ממלא את סדרי הישיבה כראוי, ויושב בטל רוב הזמן? ענה לו הבחור: מה השאלה, אני אהיה 'משגיח'... היום, כשאני חושב על כך, אני קולט שבעצם זה פשוט אמת. איך המשגיח, שבדרך כלל הוא אברך שמבין בחינוך ולומד שעתיים פלוס ביום, דורש מהבחור שילמד לפחות עשר שעות ביום? ועוד סדרי לימוד שאינם מתאימים לו כלל? האין בכך שערורייה? והרי אותו משגיח גם כן קלט ביום מן הימים שאין תפקידו לשבת וללמוד כל היום, אלא יש לו תפקיד לחנך ולעזור לאנשים ולצעירים, אז איך הוא חושב שכל בחור בישיבה צריך למלא סדר יום ארוך של כל כך הרבה שעות לימוד? אולי יש בחורים שתפקידם הוא אחרת? ולמה בחור שתפקידו בחיים הוא אחרת מלשבת וללמוד כל היום, צריך לעבור כל כך הרבה סבל ועינוי נפש וביטול זמן בכל שנות בחרותו, עד שמגיע קצת למנוחה, שנתיים שלוש אחרי נישואיו, בעוד שהיה יכול לצאת עם הרבה יותר ידע, גם בלימוד התורה, גם בהשקפת עולם ויהדות, וגם בדברים שיעזרוהו קצת לבסס את חייו ופרנסתו בעתיד?

אז מהו הפתרון? הפתרון איננו בשום אופן לפתוח ישיבות לחלשים. ממש לא. גם כי אף אחד לא ירצה לשלוח את הילדים לשם, והבחורים בעצמם לא ירצו גם כן להפוך ולהיות סוג ב', אבל גם, ובעיקר, בגלל שהסדר הנוקשה הזה פשוט לא מתאים לרוב הבחורים היום, אז איך בדיוק כמה מסגרות לחלשים תהוונה הפתרון? המציאות היא שבכל ישיבה יש מספר גדול של בחורים שפשוט לא מסוגלים לעמוד בקריטריונים המטורפים הללו שהתאימו להם. הפתרון היחיד המתבקש הוא, אם כן: מהפך גדול בכל עולם הישיבות ושינוי המערכת מהיסוד. הדברים צריכים להיאמר ברורות. חכמינו אומרים: "לעולם ילמד אדם מה שליבו חפץ". מה שעושים כיום בעולם הישיבות - זה בדיוק הפוך: מנחיתים על הצעירים סדר יום שממש לא מתאים לרובם, וליבם רחוק ממנו לגמרי. אני קורא לכך 'ישיבות סדום', וסליחה על הביטוי. המדרש מספר שכשהגיעו אורחים לעיר סדום ואירחו אותם בבתים, היו משכיבים אותם על המיטות, ומנסים להתאים אותם לגודל המיטה, מטעמי 'נוחות'. אם הם היו גבוהים וארוכים מדי, היו מקצצים לאורחים את הרגליים, בכדי שיתאימו למידות של המיטה. ואם הם היו קצרים מדי היו מושכים אותם בכח משני הצדדים להאריך את גופם עד שיצאה נפשם. זה בדיוק מה שעושים היום ברוב רובו של עולם הישיבות: אם אתה קטן מדי ולא מתאים לסדר היום הכבד מדי, מושכים לך את הראש והרגליים בכדי שתתאים בכח לסדר היום הזה, ותשב כמו רובוט על הכיסא מול הגמרא והדפים. ואם אתה גבוה מדי, אם יש לך נפש רחבה וראש גדול מדי, אם יש לך כישרונות שונים בתחומים שונים, אם יש לך 'כנפי רוח', אזי מקצצים לך אותם ומאלפים אותך בכח להיות משהו שאתה לא. גודעים לך את הכנפיים, את המעוף, את החלום והרצון להתפתח נכון בכיוון שלך, בצורה משלך, בדרך משלך.

מה שצריך לקרות הוא, בקיצור, ממש כך: קודם כל אנו חייבים לתת בכל ישיבה כמה מסלולי לימוד שונים. בסדר לפני הצהריים, למשל, יהיו מסלולים לעיון, לבקיאות ולהלכה, כשכל מסלול יקבל את אותו עידוד שווה בדיוק, ואותה רמת חשיבות, ולכל בחור יותאם המסלול המתאים לו. בסדר של אחר הצהריים יהיו מסלולים של: 1) מסלול לימוד בקיאות רגיל. 2) לימוד חורש"י עם מדרש. 3) מסלול לימוד תנ"ך עם מפרשים וקצת לימודי היסטוריה יהודית - משולבים בנסיעות שונות בחבלי ארץ ישראל לשם הכרה מקרוב, וחיבור טבעי עם ההיסטוריה והמסורת היהודית התנכי"ת. 4) מסלולים של לימוד שחיטה, או כתיבת סת"ם, או ציצית, או כלאיים, או שעטנז וכדומה, משולבים בחוויות התנסות אישית, כמו נסיעה לשדות וכרמים, על מנת ללמוד מקרוב על כלאיים וערלה ושמיטה, או לבתי השחיטה, למשל. בסדר הלילה, שעה ראשונה יהיה סדר לימוד של יהדות ומחשבה וספרי חסידות, ללמוד יהדות לעומק, בכנות ובפתיחות, תוך התמודדות ולימוד על אתגרי הדור והשעה. מי שלא יתאים לו הסדר ילמד אז מה שליבו חפץ. פעמיים בשבוע יתקיימו הרצאות מעמיקות על חסידות ועל אמונה, ולפעמים אף הרצאות שמלמדות קצת פרקים לחיים, כמו על ביטחון עצמי, על התמודדויות בשעות קשות, על פחד ועל כפייתיות וכדו'. בשעה השנייה תינתן האופציה לקצת לימודים כלליים ההכרחיים בשביל צרכי פרנסה לעתיד כמו קצת לימודי אנגלית וחשבון וכלכלה נבונה וכדו', וכמו שאמרו חז"ל: "חייב אדם ללמד את בנו אומנות", וכמובן על טהרת הקודש ובהכוונת צוות הישיבה.

וכמובן שבישיבה חייב להיות גם איש אחד המבין לנפש, הנקרא בלע"ז 'פסיכולוג חרדי', אך אינו בהכרח להיקרא כך אלא יועץ לנפש, איש המבין לכל בעיותיו של הדור הצעיר, ויודע לכוון כל נפש לפי תכונותיה מזגה וכישרונותיה. חוץ מזה, יהיה עידוד גדול בישיבה לביטוי ויצירה אישית, כמו למשל: נגינה בכלי, שירה והלחנה, כתיבה וספרות, דיבור ונאום, ואפי' משחק (כמו הצגה לפני פורים ובסוף הקיץ). בכל הזדמנות יהיה קומזיץ בישיבה עם שירי רגש, וסיפורי צדיקים וחסידים. פעם בחודש לפחות יהיה 'סימפוזיון' כזה, לשאלות ולבטים מבני הנוער, על כרי דשא באיזה מתחם ירוק וכדו'. בקיצור, בשתי מילים: ישיבה בה ילמדו 'אידישקייט', בה ילמדו להיות יהודים יראים ושלמים, מלאים אהבת התורה וידיעת התורה, מלאים חכמת חיים ושמחת חיים, ומלאים בחמימות יהודית. יידישקייט. נתתי דוגמא אחת לצורה של סדר יום המתאים את עצמו למגוון סוגי הנפשות שנמצאים בקרב בני הנעורים, אך ברור שזו היא הצעה אחת בלבד, וישנן בוודאי אפשרויות נוספות ומגוונות, אך באופן כללי, לסדר יום שכזה או דומה לזה, רוב הבחורים אמורים להתאים. אם כי יהיו חלק מועט שלא יתאימו גם לכך, ויצטרכו למסגרות שכוללות לפחות חצי יום עבודה וכדו', וזה כבר עוד נושא. אך הרבה בחורים שהיום כבר נמצאים במצב שרוצים לעבוד כל היום וכדומה, לו למדו בישיבות שהיו נותנות להם יותר אפשרויות בחירה הם היו וודאי מתאימים את עצמם, איכשהו, לאחד מהמסלולים. שימו לב: אנחנו מדברים פה על הרוב הגדול של הנוער, שאינו מתאים לסדר הכללי של הישיבות. המסקנה היא, אם כן, חד משמעית: שינוי יסודי בכל המערכת.

כן, אני יודע שיהיו לא מעט שייצאו נגד המאמר הזה, לאמר: 'מי שמך לאיש, ומי אתה בכלל שהנך מדבר נגד המסלול בישיבות שקבעו רבותינו'. אבל קודם כל, אני הכותב אישית דיברתי, עם לא מעט מחנכים ואנשי צוות מעולם הישיבות שאמרו לי שהמצב הוא בעסק ביש, ושהמערכת טועה מאוד בהרבה דברים, והרבה קרבנות נופלים והם רק מתרבים משנה לשנה, וכל זאת בעיקר בגלל אי התאמתו של סדר היום הכבד והגדול מדי לנפשותיהם של רוב רובם של הצעירים. חוץ מזה, פוק חזי, לכו ותראו מה שקורה. פשוט תראו את התוצאות. כמעט אין בית אשר אין שם ילד נושר או חצי נושר, בגלוי או בסתר, ברמה כזו או אחרת. מה שהיה מתאים אולי פעם, אחרי השואה, כאשר היו צריכים לאסוף את השברים ולבנות את היהדות מחדש, כבר לא כל כך מתאים היום. הנוער רק 'פותח את הראש' מיום ליום, ואי אפשר כבר להכריח אותו למסלול שאין ליבו שלם אתו. זה כבר לא הדור התמים של פעם, שאפשר 'לעבוד עליו' ולשלוט עליו. אם אנחנו לא נעשה שינוי יסודי טוטאלי בכל המערכת, נפסיד עוד הרבה הרבה נשמות יקרות בדרך, וחבל מאד. אנחנו כן יכולים להציל הרבה, אם כמה מאתנו יקחו יוזמה.
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 09 פברואר 2017, 15:38

סתם שאלה שעלה לראשי בעקבות קריאת הבלוג:
אם אכן הוא כדבריו, שהמצב כיום הוא שאסור לתת לבחורים להשתעמם בישיבה כל היום, מדוע אצל כל הגויים המצב הוא כיום בדיוק להיפך, שהאליטה והמשכילים הגויים אוחזים מהטלת עוד ועוד משימות ולימודים, תראו מה המצב כיום באוניברסיטאות ?
עוד שאלה: למה יש לדבריו כיום בכל המדינות המתוקנות דבר שנקרא "חוק חינוך חובה" אם זה דבר כ"כ גרוע ??

...לתשומת ליבו.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אנא עבדא » 09 פברואר 2017, 19:12

אני לא יודע באיזה מוסדות הוא התחנך, אבל אני משער שמה שהוא כותב זה בערך מה שהוא עבר בין משברותיו. אז למה כולם אשמים על שהוריו הכניסו אותו לכזה מוסד?...
אני רואה את בניי ואת חבריהם בישיבה, מאושרים עד הגג. לומדים והוגים (עיון ובקיאות, וגם מה שחפץ לבם), שרים ומזמרים, אוכלים ושותים, ישנים ומבלים (כן, גם זה אפשרי. אז נכון, קוראים לזה באידיש "פארברענגען"...) ושוב לומדים ומתעלים בתורה ובחסידות. אז למה כולם חייבים לחוות את משברותיו של הבנש"ק הזה?
אנא עבדא
 
הודעות: 160
הצטרף: 28 אפריל 2015, 17:53
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אני פה » 09 פברואר 2017, 19:33

המצב היום בישיבות הרבה יותר טוב מבחינת הלחץ וההבנה לצרכי הבחורים מבעבר. אולם יתכן שיש להכין הבחורים יותר לחיים שלאחר החתונה, כי מה שקורה שהבחורים המוכשרים והיוצלחים מוצאים את מקומם אחרי החתונה בין אם בכולל טוב ועבודה טוב. אך הרבה נופלים בין הכיסאות, ולא מגיעים עם מטען רוחני וגשמי מוכנים לחיים. נקודה למחשבה.
סמל אישי של המשתמש
אני פה
 
הודעות: 1285
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 21:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שימי התימני » 09 פברואר 2017, 23:47

צי שדיבר כ"כ הרבה מאהבת הזולת
ראו כמה שנאה יש לו נגד היהדות החרדית
בסוף הוא יהי מזרוחניק שאתם הוא כ"כ אוהב ולמי שיודע כל סדר הלימוד שהוא דיבר עליו אפשר למצוא שם
נ נח נחמ נחמן מאומן
סבא הוא המלך
סמל אישי של המשתמש
שימי התימני
 
הודעות: 676
הצטרף: 18 אפריל 2016, 22:55
מיקום: מאחוריך
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי א יודעלע » 12 פברואר 2017, 10:37

נמאס לי כבר להגיב לדברי רמ"מ

ברצוני להתייחס רק לדברי אותו נושר בן 17
שאם ההוא לא יחזור בתשובה (הלוואי)
והאלוקים לא יקח אותו (אולי במב"ט?)
אזי סביר להניח שהוא ילך לצבא... והתנאים שם לא ממש זהב בהשוואה לישיבה...


אני פה, הייתי שמח לשמוע ממך למה כוונתך לא מגיעים עם מטען רוחני וגשמי מוכנים לחיים.

כמו"כ אדוק/ ישיביש אודה לכם מאוד אם תוכלו לצרף גם תגובות ה'בורים ב'בחדרי' או ב'כיכר', תודה מראש.
א יודעלע
 
הודעות: 273
הצטרף: 01 מרץ 2014, 21:40
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אדוק » 12 פברואר 2017, 14:00

בלי קשר לתגובה ה"שחצנית" דלעיל בכלל, וכינוי השם "בורים" בפרט, (למה רק אנחנו טובים יותר?), מצ"ב התגובות באתר "בחדרי", שחלקם (רק חלק מהם!!!) ברמה גבוהה יותר מחלק מהתגובות שנכתבו פה בפורום.


ספקנות
הספקן 23:01 08/02/2017
ספק מה הצעתך הבאה מנדל. האם ללמד מוסיקה במקום יהדות, או ג'ודו במקום גמרא. מה מכשיר גרוש עם עברית עילגת ושירים ברמה של חובבן מינוס להטיף לדעות שכל דרדק יכול למוצצן מאצבעו? למה בחדרי נותן לו במה? מה מייחד אותו מאינסוף חרדשי" שמדבררים עמדות אלו עצמן פשוט כי הן נוחות יותר? מנדל! לך לניסן נתיב ושפר את כישורי הבימוי שלך ואולי בשטיסל הבא נראה אותך, מככב על הבמה. אולי גם תמצא שידוך שיתאים לך, ואולי גם תשתחרר מהגרטל, הצעיף והמשקפיים שלך שמתאימות לערמות המשקפיים בכניסה לאתר הסטורי מפורסם ולא למחדש פני הציבוריות החרדית עאלק.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
1

מזמן אין לנו ישיבות יש לנו מחסני זכרים. (ל”ת)
00:51 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

בדת"ל ובתורני לאומי [חרדלי] לא כולם הולכים לישיבות, וזה לגיטימי. כך שרק מי שבאמת חשקה נפשו בתורה בא לישיבה. עלינו לאמץ מודל זה. ולהרים את הרמה (ל”ת)
02:11 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

חזיתי
עצבני על הבוקר 09:01 09/02/2017
כן בקודש חזיתיך. להלחם באופן חוקי והלכתי, חזיתית, על ענייני קדושה. להוריד כפפות. נכון יותר להוריד צעיפים.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

תגובה מאוד "עניי
מאיר 01:04 09/02/2017
כנהוג במחוזותינו שמתמודדים עם שאלות קשות בהטלת ספק באומר ולא מתייחסים לתוכן דבריו.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

הבהרה
הספקן 08:47 09/02/2017
חוץ מהאומר אין כאן כלום כי זה דעות שכל חרדש משמיע 7,469 פעם בכל סמס. אז דברנו על האומר. העמדות עצמן מופרכות בגלל המדרון החלקלק. הוא רוצה יהדות דאנ'ס של גיטרות. פשט חדש במושג גיטער ייד...

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

אתה נתפס לקטנות ובורח מהעיקר (ל”ת)
מעניין למה 05:26 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

תגובה מצערת ,כי הוא גרוש אז זהו הוא גמר את החיים שלו (ל”ת)
שלמה 06:00 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

הספקן -----מעניי מה מחפש "חרדי " שכמותך באתר אינטרנטי
רובי 06:54 09/02/2017
לך לך לגמרא
שב שם ותפסיק לקשקש במוח
ת להיות מנותק
גוד ביי , צא לנו מהוורידים

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

וודאות, לשם שינוי
הספקן 08:36 09/02/2017
אני מחפש ברשת נשמות כמוך, עם וורידים, עדיין, כי בהמשך הדרך, בלי להשמיץ, לא לכל מכור נשאר ווריד. קח את הספקנות בצורה בריאה. זה יאזן דברים לא בריאים שאולי, בלי להשמיץ, יש כאלו שצורכים, דרך העיניים למשל. ובקשר לגמרא. אז בסוף אתה כן בעד גמרא, כלומר נגד מנדל, כלומר נגד צעיף. אז איך אתה מתחמם?

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

מה אתה מבין...
אבי 07:36 09/02/2017
אז יכול להיות שאתה מאלה שכן מוכשרים והצליחו... כל מה שכתוב פה נכון מילה מילה

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

קצת רקע
הספקן 08:45 09/02/2017
גמרא היא בסיסה של יהדות ההלכה. מורשת הישיבות העמידה את האורטודוקס כולה. קיצוץ בשמרנות הוא פתח לכרסום זולג כמו אצל אחינו הדת"ל שאחוז הנשירה אצלם עומד על 48, ראה מאמר ב'מידה' והנותרים פתח את אתריהם ותראה עם מה הם מתמודדים חוץ מה-15 אחוז מרכז הר המור. אני כיום לא במסגרת ישיבתית, ויש לי הבנה בנוער נושר כי חנכתי ב-2 ישיבות כאלו. הפתרון היחיד הוא המסגרת המקובלת, מקסימום למי שקשה לו ותחת כותרת כלשהי של הקלה, סדרים קצת יותר קלים אבל סביב אותה נוסחה ולא לכולם אלא למי שכבר נפלו דווקא. מנדל רוט מסוכן. בגלל הלבוש. מסר של חרד"ש בלבוש בנש"ק להלהם בו בחרב ובחנית - באופן רוחני וחוקי והלכתי - עד שיחדל ממסריו הבעייתיים. זה שהוא גרוש מראה על חוסר יציבות. ולהופיע בבגדי רעבי'ש בערוצי טלויזיה זה שיא חדש של טשטוש תחומין. לעבור לכיפה סרוגה מיד, מנדל, ולשנות את השם נגיד ליהונדב חארטה. זה שם קליט שיעבוד טוב. ולעבור למשקפי היפסטר ולמעיל דובון מתנחלי.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

חזק חזק חזק!!!!
12:06 09/02/2017
כל מילה פנינה. חייבים להסיר מיד את המוצר הפגום מהמדפים.
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

אמת, גם אני מצטרף לקריאה למנדל לשנות את שמו ולבושו וחסל, אתה תהנה מזה מנדל, בהבטחה, שבועיים שלוש ועוד תגיד לנו תודה (ל”ת)
16:47 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

אתה חינכת ב2 ישיבות? ואלו המילים המטונפות שיוצאות ממך (ל”ת)
ישראל 01:23 10/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

בין אדם לחברו
מתיבתא דרקיעא 08:03 09/02/2017
גועל נפש של תגובה!
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

הספקן לגבי הספקן.
09:49 09/02/2017
מעניין איך בעל "השקו כמוך.
להיות ספון באוהלה של "תורע מה זה "שטיס ו"ניס נתיב"
אוי לנו שבחורינו היקרים נמצאים בידיים של מטיפים כמוך.
שרואים(ואנ בטוח שלא ראית "רק&q שטיסל )ויודעים "הכל< ורק מטיפים כל היום.
ר ' מענדל יישר כוחך "ששיב את הבלוף הגדול הזה
שנקרא "עולם הישיבות&qu ודבריך יעשו רושם(אע&qu שבטוחני שאין סיכוי ).

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

מי שמדבר על שטיסל ונכנס בכותב הוא אדם שבעצמו כנראה חוזר בתשובה שחווה כבר הכל ומטיף למי שצועק מבפנים . כלך לך המטיף הטורדן (ל”ת)
תודה לכותב . מזמן כבר צריך שינויים בישיבות 14:59 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

רוע לב! (ל”ת)
יוני 15:38 10/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

אמת חלקית
משה 23:18 08/02/2017
לגבי סדר א' יש צדק חלקי בדבריך
ל סדר ב' וג' נראה לי שנסחפת טיפה...

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
2

כל מילה זהב, אבל לך תבצע... ר' מענדעל ראש ישיבה תפתח ישיבה ועוד ישיבה! (ל”ת)
23:32 08/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
3

מענדעל איזה חתן אתה רוצה לבת שלך 'עילוי' אההה, כולם רוצים,. אתה רוצה שהבן שלך יהיה עילוי כולם רוצים וזה משה שמנסים לעושת (ל”ת)
יואב יצחק 23:34 08/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
4

כמה נכון ,ככה עצוב . כל הישיבות הם "למצוינים" אין מקום ליהודים כי מזמן לא מלמדים שם יהדות ,הישיבות (הקטנות במיוחד) הפכו למעבדה לציונים ועל פ (ל”ת)
למה זה תשאל לשמי והוא פלאי 23:46 08/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
5

אז מה שאת מציע זה לפתוח קטיינה (ל”ת)
ו 23:57 08/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
6

ומה יש היום ? (ל”ת)
16:47 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

כל מה שכתבת נכון, וההפגנות הפרועות של הישיבישערס ברחובות יוכיחו (ל”ת)
בצערייך ירושלים 00:06 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
7

נכון מאוד ללמוד זה קשה השעמום הורג, להשתולל על הכבישים "להצלת עולם התורה" (ל”ת)
מה שייך יותר טוב מזה ???!!! 05:07 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

האמת המרה והכואבת - אך יש לקחת את הרע במיעוטו
00:14 09/02/2017
אכן המצב הוא עסק ביש.
א המצב יכול להיות פי כמה יותר ביש.
כ אין תרופה שגומרת את היצה" יהיה פחות מצב של דרישות ופחות התמדה בתורה, ויותר פתיחות, ופחות עול וכובד ראש
או אז יתחילו להסתכל מחוץ לתיבת נח, ויסחפו במבול הגדול של הדור הפרוץ הזה.
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
8

אכן!!!!!!! (ל”ת)
01:01 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

ועכשיו לא עושים את זה? אל תהיה תמים (ל”ת)
07:36 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

אולי נכון, אבל לא צודק בפתרון.
ר"מ בישיבה 00:23 09/02/2017
נכון שיש בעיה גדולה מאוד בעולם הישיבות, אבל הבעיה היא לא בישיבה, הבעיה היא בבחור, וא"כ צריך למצוא פתרון לבחור, ולא לישיבה.
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
9

אבל עם שבעים אחוז לא נהנים אז הבעיה בישיבה או בבחור , (ל”ת)
שלמה 06:03 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

זהב שפתיים ישק
שלמה 00:33 09/02/2017
מוירדיג

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
10

לא משפיע ולא נעלים. רפורמטור ונושר מסוכן בעצמו. (ל”ת)
חומי 00:46 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
11

אמת
ר' משה 00:50 09/02/2017
כל מילה זהב, (אני שואל ומשיב באחת הישיבות החשובות ואני מכיר את המצב מקרוב...) כל הכבוד לך

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
12

בתור חונך לנערים במצוקה הלוואי ותיפתח כזאת ישיבה!!!
כמה שכל מילה שכתבת נכונה 01:18 09/02/2017
אשריך תמשיך להעלות את המודעות.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
13

מעולה.
לב 02:57 09/02/2017
הלוואי שתצליח לשנות.
ר תוספת אחת : מומלץ, להכניס לימוד קבלה מושגי יסוד.
הזוהר. בזכות הלימוד יצאו מהגלות...

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
14

'מי שמך לאיש, ומי אתה בכלל שהנך מדבר נגד המסלול בישיבות שקבעו רבותינו' (ל”ת)
לא חובה 04:08 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
15

כל מילה שאמרת אמת, אבל הקרב שלך נראה אבוד מראש
04:10 09/02/2017
רוב ראשי הישיבות והרבנים דואגים רק לכבוד שלהם!!! ולא יתאים להם לערוך שום שינוי משמעותי

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
16

כשאמציאות כואבת
אלי 05:45 09/02/2017
אני אדם שבא מח'ול ושם הרעיון של הישיבה היא שמי שרוצה ללמוד לומד ומי שלא הולך לעבוד ולא נחשב סוג ב׳ ולכן כל אלו שנמצאים בישיבות הם למדנים חבל"ז על אותו דרך שאמרת.
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
17

חזק וברוך
תהילה 06:07 09/02/2017
אתה ממש צודק
א יוסיף שצריך לחנך את הבנים והבנות חינוך עם ערכים נכונים ואהבת המצוות והבורא ולא לאלף אותם שכשהם יוצאים לחיים ,מתחתנים או יוצאים לבוד במקומות לא לגמרי חרדים הם גאים ביהדותם ונשארים כמו שחונכו ולא כמו שאנחנו רואים היום ישר הם רוצים להתערבב איתם ולהדמות להם
הג זמן בדורינו לעשות מהפך לטובה לשם שמים
ו לדעת כמי שעובדת ם נוער בסיכון ונושר אילו הילדים הכי מתוקים ומקסימים בעם ישראל
ולרבנים היקרים הדבר הראשון זה לאהוב אותם ללא תנאי והדבר האחרון זה להרחיק אותם
א נשמות שהופקדו בידכם האחריות עליכם בלבד
מי שמרחיק את הילדים האלו יתן את הדין על כך
שנש רק טוב

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
18

צודק מאוחר
אבי 08:05 09/02/2017
כנראה שלא ניתן לעוות את הפסוק תורה עם דרך ארץ.אין חולק שמי שיכול לקח אין טוב מזה.אבל במציאות חיינו ממש לא מתאים לכולם ולרובם.ולכ חייבים לשלב חיי מעשה עם תורה.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
19

אין ויכוח בדבריו וברור שרוב מהדברים צודק לחלוטין
אברך שהיה בינוני 08:08 09/02/2017
כל השאלה הוא רק ביישום אם בכלל ניתן.
הייתי בישיבה קטנה סבלתי מאד אבל לא השפיע עלי ובישיבה גדולה קצת הרגשתי יותר משוחרר ולכן אהבתי יותר ללמוד ואני מדגיש הייתי בחור טוב היום אברך רציני באידישקייט אבל אין לי טעם וחשק ללמוד ותולה את זה ללא ספק בזה שהעמיסו עוד ועוד ולא היה שום דבר חוץ מארוחות .

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
20

כל מילה בסלע
יואל 08:32 09/02/2017
מילים כדורבנות!א צרופה,וכל הכבוד על האומץ לפתוח את הנושא המושתק הזה.אך בכל זאת יש לי תמיהה,כי כפי הידוע בחסידות גור,האדמו& הפך לגמרי את שיטת הלימוד,ולא לומדים עיון כלל.לומדים בקיאות והלכה.ובכל זאת,לא נראה שהבחורים שם יותר שמחים או מסופקים ממקום אחר.אז מה כן הפתרון?
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
21

אין לך הבנה כנראה למה שעובר על בחור בבחרותו
יהודי טוב 09:46 09/02/2017
והדרך שהתוו לנו גדולי ישראל הם אלה שמחזיקים אותנו
וכמו שבכל משרד הכי חשוב יש פח זבל גם בעולם הישיבות ישנם פחי זבל ולפעמים הם מסריחים מאד וזורקים אותם וזה מה שיוצא מהם השאלה היא מה עושים עם הזבל אחרי שזורקים אותו ובשביל זה יש את חירייה לראות שגם מהזבל בסוף יוצא הר גבוה ומסריח
אבל כל הכבוד לך שאתה מחפש אותם בזבל ומנסה לשים מטהרי אוויר כדי להסתיר את הריח א בל זבל ישאר זבל ואין מה לעשות ,,,,,,

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
22

אתה הוא הזבל!
דוד 13:09 09/02/2017
אתה פסולת האנושות, מי שקורא לבחורי ישראל זבל כשהנביא קורא להם מסולאים בפז אז הוא בעצמו זבל! איך אתה מסוגל לקרוא לבחור שלא נתנו לו את הכלים להצליח ולגדול זבל? בן אדם מגעיל ודוחה! פסולת אנושית... שקשה להם לראות בן אדם מאיר ויוזמתי פשוט אנשים חשוכים....

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

דיברת על סטיגמות נכון? אז הנה דוגמה מוחשית...
10:24 09/02/2017
כל הישיבות לא בסדר? אולי אתה מדביק סטיגמות? למה להכליל? למה???

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
23

נראה שהכותב סובל מסטיגמות חמורת נגד הממסד.
11:17 09/02/2017
נא לעיין במאמר הקודם של המשפיע,
אגב למה הספר שבתמונה הוא בכלל הפוך? או שמדובר בכלל בספר באנגלית?
או שמישהו החליט בצעד אמיץ בציבור החרדי לשים את שער הכריכה בצד האחורי רק כדי להיות מקורי ופורץ דרך ללא קיבעון מחשבתי שיכול לגרום לנשירה אם שער הספר יהיה בראש הספר ולא מאחוריו.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
24

תודה על העלאת הנושא
מג"ש 11:38 09/02/2017
יש אבל צדדים נוספים, וגדולי ישראל צריכים לדון ולהחליט.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
25

מדבר לענין אבל לא לענין שלנו.
ינקי 13:54 09/02/2017
כל מה שכתבת על עולם הישיבות זה שטויות. טובים וגדולים ממך יצרו את המסגרת. כך יצאו אנשים גדולים. אתה אולי לא יודע אבל תמיד יוצא אחד לאלף אדם גדול והשאר אנשים פשוטים. כך זה היה. וכך זה יהיה. לא משנה מה תעשה. הנושא של קלקול ונשירה קשור להתאמה. יש היום ישיבות מכל הסוגים. חצי יום לומדים חצי עובדים. חסידות וקבלה. בקיאות והלכה. עיון ומוסר. יש הכל. רק צריך להתאים. שאתה מדבר על ווזלין ולובלין מה שהיה פעם זה מראה כמה הדור שלנו פורח. וכמה עולם התורה גדל לשמחתנו. משום מה אתה רוצה להחזיר את זה אחרוה. תקלוט שבלי תורה אין לנו כלום. קביעת עיתים זה דבר יפה אבל לשבת וללמוד שעות על גבי שעות גם אם זה תקופה אחת בישיבה מתוך 7 שנים זה שוה. אולי לא עשית את זה אינני יודע. בכל אופן ממליץ. המאור שבה מחזירן למוטב. זה לא על ידי ניגונים וזיבולי שכל. זה רק על ידי לימוד התורה בעיון. ממליץ לך להמשיך לעשות חיל בניגונים שזה גם דבר גדול בפני עצמו. ואל תכניס עצמך למקומות גדולים. חינוך עולם התורה. רק חסר שתתחיל להפגש עם גדוליישראל על הענין. מעריך אותך מאוד אבל אתה מדבר לא לענין

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
26

התראיין לYNET, בטלויזיה, מקור ראשון ועוד היד נטויה, והוא יהיה לנו גדול הדור????? מה נסגר??? (ל”ת)
14:48 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

לא הבנת שאנחנו לא מחפשים להיות גדולי דור?
אליעזר 02:06 10/02/2017
רוצים להיות אמיתיים ולעשות מה שצריך, תוך נתינת מקום עיקרי לצורכי הנפש

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

מקרב רחוקים ומרחיק את הקרובים. מי שמך להחליט מה חשוב יותר?
14:51 09/02/2017
הולך בדרך של מורו ורבו קרליבך, וחוזר בדיוק על אותם טעויות. מחמם את הקרירות אבל מקרר הרבה חמימות.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
27

פעם היו הרבה 'עמעראצים' שלא ידעו צורת אות, והיו שוליא דנגרי.
ילדון 15:07 09/02/2017
האם אתה רוצה שזה יקרה שוב.
ע שהצלחנו שכל יהודי יודע מעט ללמוד

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
28

הבנאדם סתם חולה נפש חבל על כל התגובות (ל”ת)
16:53 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
29

אין מה לעשותת
ידידך באמת משנות הנעורים 18:08 09/02/2017
מענדל היקר והמתוק אתה צודק לחלוטין אבל אין מה לעשות אתה צריך להביןשברגע שתפתח כל נושא שצמצמו לנו רבותינו מאורי ישראל ותהיה אויבער חכם תגיע לאפיקורסות ולעמערצות אמיתית כיון שעכשיו תתחיל להגיד ואולי לא צריך להניח תפילין ודי בקשר האמיתי לבורא עולם....וד למבין

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
30

צודק בכל מלה .מנסים לשנות את האדם בכח . גם ילד
יפה יוסף 20:37 09/02/2017
הוא בן אדם כמו מבוגר אלא שאין לו כח התנגדות עד שהוא מתבגר ומבין איך שעבדו עליו.חוץ מזה תכלס רואים שבני הישיבות לא מחונכים. הם חושבים את עצמם בשמיים וזה לא. מרדף אחרי הכבוד הורס את הילד והמשפחה שצריכים לקנות לכל ילד חצי בית.בן אדם לא יכול לקנות לעצמו בית אז איך הוא יכול לקנות לילדים. אבל הכבוד הורג אותם ורצים אחריו .תנו לילדים לחיות
שהקב" ברא את עולמו כדי להנות את בני האדם.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
31

אתה עושה הכלאה לא הוגנת בין הפוסט הכואב לבין המאמר על עולם הישיבות.
איש חינוך 21:24 09/02/2017
ראשית, הפוסט הכואב והמרגש באמת נוגע ללב, אבל אין עניינו לבעיה של הישיבות. המאמר, זה נכון שעולם הישיבות צריך להוריד קצת בלחץ, ללא שום ספק, אבל שוב, גם אם הלחץ לא ירד, אין בזה כדי לפגוע ברמת הדתיות של בחור, כל עוד הוריו מתייחסים לבעיות בצורה חכמה לאחר התייעצות.< בין היום לפעם זה לא בכמות הבחורים שהיו בישיבות וכמות אלו שיצאו לעבוד.
< הסיבה היא משום שהיום החינוך הביתי השתנה.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
32

גם אם אין קשר לפוסט, גרעין הכתבה נכון עד כאב
אמא אחת 23:44 09/02/2017
הצורך לתת תחומי עניין נוספים, על טהרת הקודש וברמות שונות, הוא צורך השעה.
בסמינרים ממלאים את שעות הפנאי של הבנות עד אפס מקום, גם בישיבות יש צורך אדיר במילוי מצברים לנפש לרוח וגם לגוף.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
33

ושוב, אתה פשוט צודק! (ל”ת)
אליעזר 02:08 10/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
34

צודק, וכצפוי גם בזאת אתה פשוט מצדיק את ההשקפה היהודית לפני החרדיות של היום. (ל”ת)
ה. תשבי 02:58 10/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
35

חוטא ומחטיא ~ חזור בך !
מנדל! 14:02 10/02/2017
סופך לאבדון ולדיראון עולם.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
36

אני בחור ישיבה ומזדהה ככ
אורי 01:29 12/02/2017
אשריך אין מילים להודות! אכן ברור שכדי כמה שאפשר ללמוד עיון ולשגות באהבת התורה. ומומלץ להשתדל שכמה שיותר יחוו את זה . אך יש עוד דרכים. והבעיה הנוראית שאחד מאלף יחיה חיים לכתחילה וככ הרבה בדיעבד! זה הרגשה נוראית! מזעזע התפיסה הזאת שיש סוג א ו ב ו.. די עם זה! זה חורבן! אשריך המשפיע! ולכל המשמיצים אני לא מקנא בכם! ניקרים שהדברים דיברי אמת בלי ספק!
סמל אישי של המשתמש
אדוק
 
הודעות: 453
הצטרף: 30 יולי 2014, 03:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 12 פברואר 2017, 15:51

נו נו

מה זה ה'בורים' ו'השחצנית' שהזכיר האדוק בתחילת דבריו ??
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שימי התימני » 12 פברואר 2017, 19:24

אני לא זוכר אצל מי היה הסיפור נדמה לי שאצל הבריסקר רב
שבליל יוה"כ נהגו שהלומדים לא ישנו משך הלילה אלא עסקו בתפילות ואמירת תהילים
שנה אחת בליל יוה"כ שם לב שיושב שם איתם איזה עשיר קמצן
ניגש איליו ושאל אותו 'האם אתה מתמצא בעניני הצבא'
העשיר ששמח להחכים את רבו ענה שודאי והתחיל להסביר לו את כל סוגי הפלוגות חיל רגלי חיל פרשים וכו'
לאחר שגמר שאל אותו הרב 'ומה יקרה אם חייל יחליט לערוק?'
ענה לו 'שאם המדינה במצב שלום אזי יכבשו אותו במאסר ואם במצב מלחמה אחת דינו למיתה'
שאל אותו הרב 'ואם יחליט חייל לערוק לפלוגה אחרת מה דינו'
ענה לו העשיר שאין שום חילוק בזה ודינו כנ"ל
שאל אותו הרב 'ואפילו אם החייל יכול להצליח יותר בפלוגה השני'?'
ענה לו כנ"ל
שאל אותו הרב 'א"כ מה מעשיך פה'
העשיר שעדיין לא הבין לאן חותר הרב ענה לו שבא לומר תהילים
אמר לו הרב 'שלקב"ה יש צבא ענק והרבה פלוגות יש את הלומדים ויש את המחזיקי תורה
אותך שם הקב"ה בפלוגה של מחזיקי תורה ועכשיו הרי מצב מלחמה א"כ יש לפניך שתי ברירות או כמו שאמרת שהדין במצב מלחמה... או אם אתא רוצה אתה יכול להיות לומד אבל אז תתצטרך לותר על כל רכושך' מטל העשיר את רגליו וברח כל עוד נשמתו בו עד כאן המעשה
כתבתי זאת מזיכרון ואיני זוכר את כל הפרטים אדרבא מי שיוכל להביא את כל הסיפור במלואו אשמח
אבל המסר ברור
איני יודע אולי הוא בפלוגה של לעזור לאלו שמתחילים לגלוש ה"י עם כל הדרך שלו עם הגיטרה וכו' וכו'
אבל אין לו מה לחפש ולברור בחינוך הטהור שאנו מקבלים וכל שבוע לזרוק ארס נגדנו ובפרט שהוא כלל לא הולך ע"פ דרך התורה הכבושה לנו ועושה דברים שלא לפי רוחנו
שוב אולי הוא טוב מאוד לאלו שצריכים הרבה רחמי שמים אחרי שהגיעו לאן שהגיעו אבל לא לנו
נ נח נחמ נחמן מאומן
סבא הוא המלך
סמל אישי של המשתמש
שימי התימני
 
הודעות: 676
הצטרף: 18 אפריל 2016, 22:55
מיקום: מאחוריך
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מישהו מיוחד » 13 פברואר 2017, 06:19

זה דבר פשוט שלא כל אחד מתאים להיות אברך כולל, ומי שלא מתאים אז צריכים ללמד אותו מקצוע טוב שיתאים לדרישת ההלכה, וגם להדריך אותו לצאת בצורה הכי טובה לעולם החיצון...

יש בחורים שרוצים ללמוד קצת הלכה בשנות הבחרות כדי לדעת קצת מושגים בהל' שבת וכשרות וחגים וכדו', כי הם יודעים שלאחר החתונה לא יוכלו לשבת וללמוד, אז למה לא נותנים להם לעשות את זה, למה מכריחים אותם ללמוד גמרא עם ראשונים ואחרונים וקצה''ח וגרש''ש וברכ''ש ונחל''ד ור' נחום ור' שמואל ור' אלחנן וחזו''א ועמק ברכה ועוד ועוד, הרי בין כך לא ישאר להם כלום מזה, ובמקום זה יכלו לצאת מהישיבה עם קצת ידיעות נחוצות לכל בן תורה כמו הל' שבת וכדו'. מי שמתעתד ללמוד כמה שנים לאחר החתונה יכול להשלים את זה לאחר החתונה, אבל מי שיוצא לעבוד מתי ילמד קצת הלכות, איך ישמור שבת, איך ישמור על כשרות המטבח וכו' וכו'.
מישהו מיוחד
 
הודעות: 345
הצטרף: 29 ינואר 2017, 06:49
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 16 פברואר 2017, 10:51

לגייר מוזיקה של הגויים - זה דבר נפלא

מה ההגדרה למוזיקה יהודית, ומה היא מוזיקה שאינה כשרה? מדוע אינספור שירים גויירו בעבר על ידי אדמו"רים וחסידויות קדושות - והיום זה לא מקובל לשיר בסגנון הראפ, רוק, ג'ז ובלוז? ומה הקשר בין כלי הנגינה לגוף האדם ולסגנון השירה? הרב מענדל ראטה בפרק מוזיקאלי-רוחני ב'בלוג של המשפיע'

בשעה טובה הגעתי לאמריקה. עוד טיול ברחבי העולם. בעיר בורו פארק אני מתאכסן ומסתובב, עיר ואם בישראל, פוגש אנשים חדשים. תמיד מתמלא הלב שלי בשמחה לראות פנים חדשות, עוד גוון מעניין של יהודים. כל מקום עם התרבות שלו, הייחודיות שלו. האמריקאים, למשל, פחות 'חופרים' לאנשים, אולי בהשפעת הדמוקרטיה, פחות בודקים לך בציצית. לעומת זאת, הם גם פחות מעמיקים לחשוב, יותר זורמים וחושבים בעיקר על העבודה ועל לעשות כסף רציני. אבל כולם מלאים אור ומתיקות. עם הישראלים נראה לי יותר יש מה לדבר, להעמיק ולחשוב, ועם האמריקאים יותר יש מה לשיר ולעשות קומזיצים. טוב, האמת? כולם בערך אותו דבר. בכל מקום אוהבים לדבר ולשיר. יש משהו משותף בכל בני האדם. והרי בסופו של דבר, כולנו בני אדם, כמו שאומרים.

תכלע'ס, בשבת האחרונה היינו בניו ג'רזי, עם הארגון "אחים בדרך", ארגון העוזר לאברכים שעברו מסכת גירושין. הארגון יוזם מפגשים שבועיים של עשרות אברכים בערים שונות: מונסי, בורו פארק, וויליאמסבורג. מביאים להם מרצים ויועצים, ויוצרים ביחד שיחות משותפות. מפעל נפלא ותועלתי שראוי שיועתק גם בארץ. אז במוצ"ש הוצאנו את הגיטרות וכלי הנגינה, והיה ערב של שירה וקומזיץ. איתי ביחד הופיע עם הגיטרה גם האדמו"ר מסטיטשין שליט"א מבורו פארק. (יש שני אדמורי"ם לבית סטיטשין, האחד הוא ר' מוט'ל זילבר, הדרשן הידוע, שהוא תלמידו של האדמו"ר הקודם, והשני הוא הרב אליעזר יוטקובסקי, נכדו של האדמו"ר הקודם, אתו הופעתי בקומזיץ).

האדמו"ר הזה הוא אדם מעניין מאוד. הוא מכיל בתוכו שתי דמויות שונות לחלוטין. יש לו חסידים השרופים עליו והולכים אחריו באש ובמים. בשבת הוא יושב ועושה 'טיש', אבל איזה טיש... הוא בוכה רצוף כל הזמן - בדגים, במרק, בפתיתים, כל הזמן בוכה. מתפלל בדביקות ובאקסטזה. אבל פתאום באמצע השבוע הוא הופך לאדם אחר ושונה. הוא נוהג לבד ברכב ונכנס למסעדות לקנות בלי גבאים. הוא לוקח את הגיטרה שלו עליו - הוא יודע היטב לנגן, נכנס לברים ולמועדונים, ומציל נשמות המחפשות דרך. הוא מנגן את כל סגנונות המוזיקה. הוא מכיר עולם, האדמו"ר הזה. אז הוא הגיע שם מוצ"ש למלון הזה, רק ראה אותי צחק וקרא בקול: אוהו, "מנחה", חבר'ה... ביז ווי לאנג קען מען דאווענען מנחה... ואיזה חיבוק הוא נתן לי. לא התבייש עם זה שראה את הקליפ שלי. ושם עשינו ביחד קומזיץ מרומם.

האווירה הייתה משוחררת, וחשתי חופשי לשיר שירים שונים שהלחנתי, גם בסגנונות מוזיקה פחות מוכרים. אמנם, בינתיים, יצאו לאור כמה שירים בלבד, אך באמתחתי עשרות שירים ובסגנונות מגוונים מאוד. דווקא האדמו"ר 'זרם', וניגן איתי 'אש'. השתוללתי קצת עם השירים, ורקדתי על הבמה עם שירי 'רוק', 'קאנטרי', ו'ראפ'... בגדול, החבר'ה זרמו שם עם התופעה שנחתה עליהם פתאום. אלא שהיו שפחות הבינו מה זה הדבר הזה. בשבת הרי עשינו 'באטע' (התאספות) של כמה שעות טובות עם שירי נשמה, רק שירי רגש חסידיים, ופה פתאום הגעתי עם נשמה אחרת, כמו נפלתי מעולם אחר. אז איפה אני עומד בדיוק? פוסח על שתי הסעיפים? ובכלל, מניין המוזיקה הזו, האין זה מוזיקה גויית? הרי לא שמענו מוזיקה כזאת בבית, ומה זו החדשנות הזאת, מניין היא לקוחה? האם התקלקלתי פתאום? איפה שירי הרגש שהייתי שר, איפה הנשמה? או, איך אני מערבב בין שני העולמות ונמצא בכמה מקומות ביחד?

זה הזכיר לי סיפור. קרה לפני כחצי שנה. גרתי אז בבני ברק, ובבוקר אחד הלכתי להתפלל שחרית בביהכנ"ס 'פא"י', ברחוב דסלר שם. בתפילה ראיתי איזה בחור מתוק מתפלל עם כל הלב, עם ניגון משתפך כזה. זה עורר בי השראה כזו, ותוך כדי התפילה, ב'אשרי' שאחרי 'שמונה עשרה', מצאתי את עצמי מלחין איזה שיר על הפסוק "תהילת ה' ידבר פי". השיר הזה מושפע מכמה סגנונות של מספר מלחינים: יצחק פוקס, ליפא שמלצר, ואולי עוד. סטייל אחר. באתי הביתה, מתיישב על המיטה ומתחיל לנגן. ופתאום דופקים בדלת, ואיזה חילוני נכנס יחד עם משכיר הדירה, הוא בא מטעם רשות המיסים, והם בודקים משהו, את מידות הדירה. אני ממשיך לנגן בחדר השינה. פתאום החילוני נכנס, ושואל אותי בעיניים בורקות כאלו: "תגיד, מה זה השיר הזה שאתה שר?". אני אומר לו - "זה שיר שהלחנתי עכשיו, לפני כשעה, אחרי התפילה". "וואו", הוא אומר לי, "אני שר באיזו להקה חילונית ידועה, ותדע לך שהשיר הזה נוגע לי עמוק בלב". טוב, האמת היא שאני בעצמי לא ידעתי מה זה בדיוק המוזיקה הזו שיצרתי, פשוט הלחנתי אותה, בלי לדעת מה זה הדבר הזה. אז אני שואל אותו: "תגיד, מה זו בדיוק המוזיקה הזו, לאיזה ז'אנר מוזיקאלי היא משתייכת?". אני רואה אותו מתיישב על כיסא לידי, מחפש איזה ספר יהודי, פותח, סוגר, פותח שוב, ואפילו הבחנתי בדמעה בזווית עינו. הוא אומר לי, "תקשיב, אין לי הגדרה מדויקת לזה, זה פשוט 'מוזיקה יהודית אמיתית'. זה לנשמה". כך הוא אומר לי. טוב, הסיפור לא נגמר כאן.

יומיים אחר כך אני מוזמן ל'קומזיץ' באיזו ישיבה חסידית, ואני שר איתם שירי רגש שונים. בסוף ה'קומזיץ' אני מספר להם - חבר'ה, אני רוצה שתקשיבו לשיר חדש שהלחנתי לפני כמה ימים בלבד, "תהילת השם". ואני מספר להם את סיפורו של השיר, ומתחיל לשיר. הבחורים היו 'אש': השתוללו, מחאו כפיים, דפקו עם מזלגות, אהבו כל שנייה. פתאום בא המשגיח ומפסיק אותי באמצע השיר. הוא אומר שזה לא מתאים. הוא לא יכל לסבול את המוזיקה הזו. מבחינתו, זה כנראה 'סטרא אחרא', לא יודע. אבל לי זה היה בטוח שהשיר הזה פשוט מלא נשמה, מלא רגש. הלחנתי אותו ברגע של השראה קדושה. אז למה אנשים מסוימים כן מרגישים לפעמים על סגנונות מוזיקה שונים שזו מוזיקה גויית? ובינינו, הרי גם אנחנו לפעמים מבולבלים בנושא. לפעמים אנחנו שומעים מוזיקה שהיא מדליקה לנו אנרגיות מטורפות וזו לא בדיוק השירה החסידית המקורית, אבל זה כן כיף לשמוע. אז מניין הכיף הזה, האם זה מ'סטרא אחרא'? זה מקלקל אותנו? טוב או לא טוב? ולמה לא שרו אבותינו בסגנונות הללו?

טוב, אני נזכר בעוד סיפור: זה היה לפני כמה חדשים, הייתי אז באוקראינה, ויצא לי להסתובב בכמה עיירות שם. פה ושם עברתי ליד מקומות שנשמעו מתוכם צלילי מוזיקה. אולי הם היו תיאטרונים קטנים או סתם אנשים שהדליקו בבית מוזיקה בווליום גבוה. לא הבנתי כמובן מילה מהמנגינות ששמעתי, מנין לי להבין אוקראינית או רוסית? אבל הקשבתי למוזיקה. זו הייתה פשוט מוזיקה חסידית. אינני מתכוון ששמעתי שם שירים חסידיים מוכרים, פשוט שמעתי את הסגנון החסידי בכל מה שרק התנגן שם. שאלתי את עצמי - מה זה הדבר הזה? מה זה אומר? ואז, באותו רגע, אימתתי לעצמי את מה שחשבתי כבר מזמן: אבותינו שגרו במזרח אירופה פשוט הושפעו מהמוזיקה המזרח אירופאית, והלחינו את כל השירים שלהם בסגנון הזה. החסידים ההונגרים (סאטמער) הלחינו בסגנון ההונגרי, החסידים הרומנים (וויז'ניץ) הלחינו בסגנון הרומני, בנגינה החבדי"ת יש את הסגנון הרוסי, בנגינה הקרלינית והסלונימאית יש את העצבות הליטאית - סגנון ליטא, מודז'יץ וגור - סגנון פולין. זה אחד ועוד אחד. זהו. וכמובן, הספרדים שגרו בארצות ערב הלחינו בסגנון השירה הערבית, והוא הנקרא 'שירה מזרחית'. לא רק זה, היו אפילו אדמורי"ם שלקחו מנגינות שלמות מהגויים, כמו הרבי מקאליב שלקח מההונגרים, ועוד.

ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ זצ"ל, למשל, לקח לא מעט ממנגינות רומניות עממיות. זה האחרון פירש פעם את הפסוק, "קחו לכם מזמרת הארץ", צריך לקחת ולגנוב את השירים הטובים של הגויים, לפעמים יש להם דברים טובים. אבל זה כבר היה נושא שנוי במחלוקת, אם כי הלכתית אין בכך בעיה אם השירים לא נעשו לשם עבודה זרה. הבעיה העיקרית ממנה פחדו הייתה, שאנשים יקשיבו בעקבות כך לתוכן השירים של הגויים, וחלק ניכר מתוכן השירים שלהם לא ממש מתאים לנו. אך זה רק בנוגע לשירים עצמם. אבל הסגנון, הוא הושפע בכל המקומות בצורה ברורה מסגנונות השירה המקומיים. אז למה לפעמים אנחנו כן מרגישים על סגנונות מוזיקה מסוימים שהם פחות רוחניים, פחות קדושים? מה הכלל בזה? האם ישנם סגנונות מוזיקה שהם כן אסורים, מזיקים? איך זה עובד?

אז בוא נעשה סדר בעניין. הגאון מוילנא מסביר באחד מספריו שישנם בכללות שלושה ז'אנרים בכלי הנגינה, והם מכוונים לשלושת החלקים של גוף האדם:

יש את 'כלי הנשיפה' שמנגנים בהם דרך הפה, וביניהם נכללים - החליל, הסקסופון, הקלרינט, החצוצרה, ועוד. הם מסמלים את החלק העליון של הגוף, הראש. הם מסמלים את המחשבה.

יש את 'כלי המיתר' שמנגנים בהם דרך הידיים מול הלב, בהם נכללים הנבל, הגיטרה, המנדולינה ועוד. הם מסמלים את החלק האמצעי של גוף האדם המכוון נגד הלב. הם מסמלים את הלב, הרגש. (מיקום הכינור עומד בין הראש ללב, ולכן הוא מרמז על אמצעי ביניהם, בין המחשבה ללב).

ויש את 'כלי ההקשה', בהם נכללים התוף, המצלתיים, וכדומה, והם מסמלים את החלק התחתון של הגוף המכוון נגד הרגליים. הם מסמלים יותר את המעשי, הפיזי, החומרי.

הם למעשה שלושת החלקים המרכזיים של האדם. 'מחשבה', 'רגש, ו-'מעשה'. על פי הגאון מוילנא, הם גם מסמלים חלקים שונים במבנה הרוחני של העולמות העליונים. על פי זה, יש גם לחלק את הז'אנרים השונים במוזיקה העשויים לכלי הנגינה השונים: שירי חב"ד, למשל, מתאימים יותר לכלי נשיפה כמו הקלרינט, או לפעמים גם הכינור, אך פחות בשביל לשיר עם גיטרות לקומזיצים וכדומה, כי הם יותר שירי מחשבה ועומק. הם מסמלים את החלק היותר עליון באדם. שירי קרליבך למשל, ברור שהם מסמלים את האמצעי, את הלב והרגש הנשפך, ולכן ה'גיטרה' הכי מתאימה למוזיקה שלו. שירי ה'רוק' הכבד, למשל, מסמלים את החלק היותר תחתון של האדם, ולכן מנגנים בהם בתופים. הגיטרה החשמלית גם מאוד דומיננטית בשירי ה'רוק', ומה שמעניין הוא שתמיד הגיטריסטים מחזיקים אותה יותר למטה מאשר הגיטרה הקלאסית שממוקמת בדרך כלל יותר מול הלב.

זה פשוט מרגיש להם בפנים שהגיטרה הזאת מקומה יותר למטה. כי השורש של המוזיקה הזו באה מעולמות יותר בסיסיים, קרקעיים, תחתוניים. עוד משהו מעניין שאפשר להבחין בו: בשירי מחשבה ועומק, כמו חב"ד, האנשים המצטרפים או מאזינים לשירה מפעילים יותר את החלק העליון של הגוף, מאמצים כזה את הראש, מקמטים את המח, המחשבה. בשירי רגש כמו קרליבך, פינקי וועבר, יצחק פוקס וכדומה, אנשים משתמשים יותר עם הידיים ופותחים כזה את הידיים(במקביל עם תנועת הראש). בשירי 'רוק' ו'פופ', אנשים משתמשים הרבה עם הרגליים. מתופפים ומזיזים את הרגליים בהתאם.

וזה אומר במילה אחת: אנחנו זקוקים לכל סגנונות המוזיקה. כמו שאנחנו עשויים מכמה חלקי גוף, אנחנו זקוקים להקשבה לכל סגנונות המוזיקה. לפעמים יש בנו צורך להקשיב למוזיקה כזו, ולפעמים למוזיקה אחרת. אנחנו צריכים להזין את חלקי הנפש השונים מהם אנו מורכבים. ותנו לי לומר לכם ברורות: אין שום סגנון מוזיקה שהיא 'גויית'. אין דבר כזה. יש שירים שהתוכן המילולי שלהם הוא 'גויי', ויש גם שירה שהיא 'גויית'. כשרבי נחמן מדבר על מנגנים שאינם כשרים, הוא מתכוון על מנגנים שהראש שלהם מונח במקומות לא טובים, וזה מורגש בשירה שהם שרים. אפילו אצל גויים, יש גויים שהשירה שלהם היא יותר רוחנית, ויש גויים שהם פחות רוחניים, אבל אין 'סגנון' מוזיקה שהוא לא טוב. רק לא כל סגנון מוזיקה מתאים לכל זמן. לא מה שמתאים לליל שבת, מתאים לאיזה סיום של קומזיץ בליל שישי. כמו כן, לא כל המצבים שווים. כל אדם יש לו זמנים שונים. לפעמים הוא צריך לשמוע מוזיקה כזו, ולפעמים מוזיקה אחרת. וכמו כן, לא כל הנפשות שוות. יש כל מיני נשמות שבאים משורשים שונים, לאחד מתאים יותר מוזיקה כזו, ולאחר מוזיקה אחרת. זה תלוי מאיזה עולם משתלשלת הנשמה. אבל כל הסגנונות הם טובים, ולכולם יש מקור בקדושה.

פעם, אחרי איזה קומזיץ בישיבה חסידית באמריקה בקאנטרי, שאלו אותי הבחורים - מהו הכלל באמת, איך אנחנו יכולים לדעת איזו מוזיקה טובה בשבילנו כעת, ואיזו לא. ופתאום הבריק לי הפסוק: "חדשים גם ישנים, דודי צפנתי לך". פירשתי להם את זה כך: זו יכולה להיות מוזיקה חדשנית, או מוזיקה עתיקת יומין, השאלה היא אם "דודי צפנתי לך", אם ריבונו של עולם צפון בתוכו, דהיינו - אם זה מקרב אותך, עושה לך טוב בלב, מביא לך שמחה, או הפוך. וכאן חשוב גם להדגיש ולומר: למוזיקה ישנן שתי מטרות מרכזיות. האחת - בשביל לרומם את הנשמה, עם שירי רגש קדושים. אבל ישנה עוד מטרה למוזיקה: להזין את הצורך הנפשי של האדם למוזיקה, ולהביא לו שמחה ושחרור הנפש מכל הצרות והתלאות שעוברות עליו מדי יום ביומו. אז גם אם מוזיקה מסוימת לא ממש גורמת לאדם להיכנס לדביקות עילאית בגלל השורש היותר נמוך של המוזיקה, אבל זה חשוב וחיוני לנפש הטבעית. (וכמו שידוע שאנחנו מורכבים מהגוף, הנפש הטבעית, והנשמה הרוחנית). זה מרגיע את נפש האדם ומביא לו שמחה ושחרור. צריך לפעמים לפרוק אנרגיות. זהו צורך חיוני ובריא של כל אדם.

טוב חברים, אני מסתכל אחורה, ונראה לי שיצא לנו הפעם מאמר עמוק ומורכב קצת על המוזיקה. אבל תנו לי לסיים עם כמה תחושות שאני חש. התחושה הברורה שלי, היא שבבית המקדש היה את כל סגנונות המוזיקה שישנם בעולם. שהרי לכל מוזיקה חייב להיות שורש בקדושה, אחרת מנין לה הקיום. רק ששם זה היה בצורה הכי רוחנית וקדושה. ויש לי עוד תחושה עמוקה. תחושתי היא שכל האמנים בעלי התשובה, שמביאים לנו מוזיקה מקורית וחדשנית כמו שולי רנד, יצחק פוקס, עדי רן וכדומה, כל הסיפור הזה הוא פשוט תהליך של חזרה לקדושה של סגנונות המוזיקה, מעין חזרה בתשובה. המוזיקה חוזרת בתשובה. היא חוזרת אל מקורה האמיתי. מעין גאולת ניצוצות בשפה החסידית - קבלית. ואנחנו, אנחנו צריכים להכשיר את עצמינו לקבל את כל סגנונות המוזיקה בחזרה בזרועות פתוחות. צריך לקדש את העולם. להביא את כל סוגי המוזיקה - בקדושה.

וכאן אני קורא לכל האמנים הצעירים, שמרגישים שיש להם בפנים בלב סגנונות מוזיקה שונים, אך הם מהססים ומפחדים לבטא את עצמם: אל תהססו לרגע. הביאו את עצמכם, תבטאו את עצמכם בשיא עזות הביטוי. הדור שלנו מורכב מנפשות שונות, שבאות מעולמות שונים, ואנחנו צריכים להביא את כל סגנונות המוזיקה בקדושה: חסידי, רוק, פופ, קאנטרי, ג'אז, ראפ, היפ הופ ובלוז. אנחנו צריכים את הכל, רק בקדושה, ועם מילים קדושות. אל תהססו להביא לעולם את מה שהנכם מרגישים עמוק בלב, שהנכם נמשכים ואוהבים לעשות. זה בדיוק הזמן לגאול את סגנונות המוזיקה, ולהחזיר את הכל אל חיקה של היהדות, להחזיר את הכל חזרה אל בית המקדש. זה בדיוק הזמן.
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אדוק » 16 פברואר 2017, 11:58

טוב, כמה הערות:
1. סוף סוף חזר הבחור להתעסק בענין המקורי שאיתו היכרנו, עולם המוזיקה, שבתחום זה אין חולק שהוא מוכשר ביותר, וכדרכו להעמיק להתבונן יצא לו מאמר עמוק ומשובח על נושא המוזיקה, כמובן גם הפעם עם הנטיה לפרוץ מוסכמות (או לחילופין האומץ לחשוב מחוץ לקופסה כל צד כגרסתו), אבל זה בקטנה.
2. חלק גדול מהנאמר במאמר הנ"ל שמעתי גם באריכות מיהודי בשם גיא צבי מינץ מברסלב, שקורא לעצמו "בעל מנגן כשר", ומוסר הרצאות וחיבר ספרים בנושא עולם הנגינה במקורות היהדות, ולפי מה שהוא אומר גם כל סוג נגינה באה לתקן חלק אחר כנאמר כאן, וגם בבית המקדש היו הלויים מנגנים לכל אחד בהקרבת הקרבן לפי מה שהכיר הכהן בחטאו האם פגם במחשבה או בלב או בעולם החומר, ולפי זה ניגנו בכלים המתאימים.
3. הרב מינץ הנ"ל טוען שיש כלי נגינה יהודיים מובהקים שניגנו איתם גם בבית המקדש כמו כלי המיתר והנשיפה וכלי ההקשה כל אחד כענינו כנ"ל, אבל יש כלי נגינה שהומצאו בשנים מאוחרות יותר ע"י הגוים ומביאים למקומות נמוכים ביותר, כגון הסקסופון שמשמש בסגנון בלוז בעיקר, שמביא את האדם למקומות נמוכים, מכיון שהסקסופון בנוי בצורה שיורד מהפה ששייך לעולם המחשבה לכיוון הרגליים, וממילא מוריד את המחשבה לכיוון התאוות והחומר, וכן הגיטרה החשמלית שיורדת מכיוון הלב לכיוון הרגלים, ולכן גם בגיטרה קלאסית שהוא כלי יהודי מובהק יש להחזיק אותו בגובה מול הלב כמו כל כלי המיתר שמכוונים מול עולם הרגש.
4. הרב הנ"ל טוען גם שסוגי מקצבים שונים מביאים לרגשות שונים, ומלין בעיקר על מקצבים גויים שנכנסו לאחרונה במחוזותינו גם בתוך עולם החסידי ובשולחנות האדמו"רים שנשמעים כמוזיקה במועדונים וכו' וד"ל, שגם מקצבים אלו מביאים למקומות נמוכים מאוד, וכמו שמעידים אנשים שנמצאים במעמדים קדושים מאוד שמרגישים רגשות סותרים מצד אחר רגשות נעלים ומצד שני מקצבים שמניעים ומעוררים את הגוף והחומריות... וד"ל.
5. מה שקצת מחפה על המקצבים הבעייתיים הנ"ל זה השירה בפה של המקהלה ו/או הבעלי מנגנים בחצרות החסידים ששירתם כן בד"כ ממקום רוחני, מה שלמשל מיותר בנגינה המכונה נגינת "כליזמר" שזהו נגינת כלים יהודיים שבמקרים אלו השירה בפה רק מוריד מיופי הנגינה, מכיון שכלי נגינה שמקורם בקדושה מביאים לרגשות רוחניים נעלים יותר אף משירה בפה.
טוב הארכתי יותר ממה שחשבתי ואני חושב שנושא הנגינה היהודית ראוי אף לאשכול נפרד.
עד כאן לעכשיו.
סמל אישי של המשתמש
אדוק
 
הודעות: 453
הצטרף: 30 יולי 2014, 03:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 16 פברואר 2017, 12:01

"קרינא דאיגרתא איהי ליהווי פרוונקא", תפתח...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שימי התימני » 16 פברואר 2017, 21:32

לאמץ שירים מהגויים הם עבודה של צדיקים ואין לנו עסק בנסתרות זה לא עבודה של כל מי שבא לו
איך אמרו פה פעם שהוא הולך בדרכים של קליפה...
וכפי שהוא בעצמו כותב שהלחין שיר שהוא גם בסגנון של הנ"ל
וחוץ מזה על עצם מה שהוא דיבר על שירי הפאפ וכו' איני מכיר את כל השמות שילך קצת לברר אצל המבינים במוזיקה ובהיסטורית המוזיקה מי אלו שהורידו לעולם את כל סגנון המוזיקה הזאת ולאיזה מטרה הם עשו זאת ומה בדיוק מחולל בתוכיות האדם סגנון המוזיקה הזאת
נ נח נחמ נחמן מאומן
סבא הוא המלך
סמל אישי של המשתמש
שימי התימני
 
הודעות: 676
הצטרף: 18 אפריל 2016, 22:55
מיקום: מאחוריך
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אדוק » 16 פברואר 2017, 22:47

שימי התימני כתב:לאמץ שירים מהגויים הם עבודה של צדיקים ואין לנו עסק בנסתרות זה לא עבודה של כל מי שבא לו
איך אמרו פה פעם שהוא הולך בדרכים של קליפה...
וכפי שהוא בעצמו כותב שהלחין שיר שהוא גם בסגנון של הנ"ל
וחוץ מזה על עצם מה שהוא דיבר על שירי הפאפ וכו' איני מכיר את כל השמות שילך קצת לברר אצל המבינים במוזיקה ובהיסטורית המוזיקה מי אלו שהורידו לעולם את כל סגנון המוזיקה הזאת ולאיזה מטרה הם עשו זאת ומה בדיוק מחולל בתוכיות האדם סגנון המוזיקה הזאת

http://www.forum.ladaat.info/viewtopic.php?f=1&t=11970&p=341369#p341172
סמל אישי של המשתמש
אדוק
 
הודעות: 453
הצטרף: 30 יולי 2014, 03:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי לוי » 17 פברואר 2017, 12:41

0004.jpg
0004.jpg (73.42 KiB) נצפה 14687 פעמים
לוי
 
הודעות: 293
הצטרף: 07 נובמבר 2016, 12:27
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אני פה » 17 פברואר 2017, 15:18

עד היום עוד היה ניתן להבין שיש לו כוונות טובות ושיש אולי תועלת בחלק מדעותיו, אך ה"בלוג" האחרון מגלה שהכל "בלוף", הוא מתלהב מעצמו יותר מדאי, בקצב הזה יגיד שבשביל להשתחרר מותר לעשות עוד כמה דברים, וידוע מה סופם של כל האויבער חכמים האלו, היום אומר לו עשה כך ולמחר כך עד שלבסוף...
סמל אישי של המשתמש
אני פה
 
הודעות: 1285
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 21:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 17 פברואר 2017, 15:24

נו נו
מזה דיברנו כבר בהתחלה, הוא יכול ללכת מייד, הוא לא צריך להישאר אצלינו קודם ולהצדיק את זה שהוא יוצא לרעות בשדות זרים, כיום הוא יכול לעשות את זה ביד ומייד..
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אני פה » 17 פברואר 2017, 15:27

האתר של גיא צבי מינץ מומלך מאוד לשמוע אותו.
http://www.hamenagen.com/
סמל אישי של המשתמש
אני פה
 
הודעות: 1285
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 21:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אני פה » 17 פברואר 2017, 15:36

טור נוקב בעיתון משפחה, מהסופר הדגול ירוחם יצחק לנדסמן, אודות כל המבינים החדשים למיניהם בבעיות הדור.

מילים של מעלה//
ירוחם יצחק לנדסמן//

פרח מוגן//

"הבן שלכם היפראקטיבי, כל האבחונים מצביעים על כך בבירור. עתה יש לכם את האפשרות להכיר בכך ולברר על דרכי התמודדות מועילים, או למצוא תירוצי בוקי סריקי להתנהגות שלו ולהתעלם מן הבעיה. תחליטו!"
המילים הללו חוזרות על עצמן בשיח בין מנהלים ומחנכים להורים נבוכים. לאבא ואימא קשה כשמדביקים לילד שלהם תווית של שונה ובעייתי. למשפחות שרואות את עצמן נוצצות, שמן זית זך, קשה הדבר שבעתיים. נוח יותר לתלות את החולשות והתלונות בסביבה. אבל לא כולם כך. יותר ויותר הורים מודעים לכך שהכרה בצורך מיוחד שיש לבן משפחה קרוב והניסיון לעזור לו להיבנות נכון, חשובים יותר מן הכבוד העצמי והמשפחתי המדומה.
כך בחיים האישיים והמשפחתיים, וכך כלפי החברה שלנו כולה על שלל גווניה והמרקם העדין והמורכב ממנה היא מורכבת. אם מצביעים על תופעה לקויה הצריכה תיקון, יהיו שיעדיפו לתרץ ולהתעלם ולהתלהם מול מי שמעלה את העניין. אנשים בריאים ברוחם יבחנו את הדברים בתשומת לב.
ככל שמתעצמת החברה החרדית בכמות ובאיכות, גוברים עימה גם בעלי הדעה שמבקרים את ההתנהלות של החלונות הגבוהים ודורשים שקיפות. הם עמוסים בביקורת על ראשי החצרות והקהילות, על בתי האדמו"רים ומעונותיהם של ראשי הישיבות והרבנים אנשי השם שהעם סר למרותם. בדרך כלל מדובר באנשים משהיו להם ציפיות שונות בתוך הקהילות והחצרות לשם הם נולדו או הצטרפו, ומשתוחלתם נכזבה הם מלאים טענות כרימון על המערכות של הקהילה או החסידות אליהם הם משתייכים. אבל לא כולם מתלוננים רק בשל אינטרסים אישיים צרים. האמת מוכרחה להיאמר, וכמו שכתוב ב'חובת הלבבות' ש'האמת ראוי לה שלא תהא פחדנית': ישנם אכן לפעמים בתוככי החצרות טענות שקשה להשיב עליהן. בעדינות וברגישות נקרא להם 'אי סדרים' בהתנהלות, עוולות שבאות לראשו של 'האזרח הקטן' שלא הצליח להעפיל למרומי קרת ומעמדו אינו גבוה ועיניו רואות וכלות מול אנשים חזקים ממנו שמשיגים את אשר חפצים, אם בממון ואם בשאר פרודוקטים, גם חינוכיים. נציין רק ברמז, כמו שכל התכתובת הזאת כתובה ברמזים, שיכולים להיות שני בחורים ששניהם אין מקומם בישיבה פלונית היות והתנהגותם המזיקה ממש דומה. שניהם מסולקים, האחד מושב אחר כבוד בשל מעמדו של אביו או סבו או דודו, והאחר, כלי מפואר כמותו, נותר בחוץ...
לפעמים אני ממש מופתע לפגוש ידידים טובים וחשובים, הורים לילדים בגיל הנישואין, בני כל החצרות גם כאלו ששייכים לאימפריות שמפארות את כותל המזרח של היהדות החרדית בגלות הנוכחית, והם מלאים בטענות כרימון על ההנהגה. חלקם מצהירים שבכוונתם לעזוב את החסידות, את הקהילה, לא להיות שייכים לאף אחד. רק לקדוש ברוך הוא. "הגולם קם על יוצרו" הם אומרים כל אחד בשפתו שלו וכולם מכוונים לאותו הכביש המוביל אל השממה "הבעל שם ייסד את החסידות לתועלת והנה אנו יוצאים ניזוקים"...
אז כל ההקדמה הארוכה הזו מיועדת דווקא אליכם, חסידים תוהים. קראו נא את השורות הבאות ואל תהיו נבהלים להשיב. קחו אותן כחומר למחשבה.

העולם הזה דורש זהות והצורך הזה ילך ויהיה יותר ויותר מוכרח. מי שמחובר אל קהילה, חצר חסידית שדורשת קודי לבוש וחובות קהילתיות אפילו כספיות, קל יהיה לו ולילדיו להתמודד עם הסיכונים החינוכיים, הרוחניים שאורבים לדור שלנו ובוודאי לדורות הבאים. נער חסידי הוא פרח מוגן. לא תמיד פרח מרהיב עין. היצר הרע לא נרתע לאחוריו ונמלט מול מי שמכריז על שייכות לחצר פלונית או רבי מסוים. אבל המעטפת שומרת. כולנו מכירים את הסיפורים המופלאים על בחורים שכמעט נתפסו אל ה'השכלה', אל האידיאות שצצו לפני השואה, ונמנעו מלעזוב את האידישקייט כי יפסידו את החבורה החסידית אליה הם משתייכים. אם אז זה היה חשוב היום זה קריטי. החצרות מעניקות לבני הנוער חוויות חיוביות שנטבעות בנפש. גאוות היחידה חשובה עד מאוד לחוסן הנפשי והרוחני. אני שייך. מחובר. לא תלוש וזרוק. אני חי במעין תיבת נח בתוך המבול...
ואוזנם של הנערים כרויה. אם הם שומעים את אביהם מתאונן על המסגרת, על הקהילה של עצמו, מבקר את הדמויות המרכזיות בה, ומהנהן בראשו בזעף תוך שהוא מפטיר שאם היה ביכולתו היה עוזב, מתערערת אצלם תחושת הביטחון והאימון. הסיכון שיבוא יום והם יחפשו להם את הרחוב המציע חופש והפקרות, גדול יותר.
מי אנחנו שנטיף מוסר ליהודים טובים שמתמודדים כל אחד עם מה שהקצו לו מן השמיים. אנו לא דנים לא את הגדולים ולא את מי שנראים כקטנים ותלותיים בעל כורחם. זהו כאמור רק חומר למחשבה.
ובמילים פשוטות וישירות: לפעמים כדאי להשלים עם מה שנראה כלא צודק, כדי למנוע מצבים חביבים עוד פחות- - -
סמל אישי של המשתמש
אני פה
 
הודעות: 1285
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 21:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שבט מישור » 17 פברואר 2017, 16:18

כל מילה = זהב !!!
שבט מישור
 
הודעות: 231
הצטרף: 11 מאי 2015, 14:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי א יודעלע » 17 פברואר 2017, 17:01

אך מקודם ראיתי טור זה בעיתון
ורציתי להעלות ולהנות את הציבור

והנה אני פה כבר הקדימני...

(נראה שהטור נכתב גם כתשובה לרמ"מ)


יש ביכולתי לכתוב על הרבה בעיות שנוצרו בדור שלנו, בעיות בחינוך, בישיבות, בקהילות, בשטיבלאך ועוד ועוד
אולם דעתי היא שהטוב עולה על הרע ומכיוון שעד ביאת המשיח לא נראה שיכול להיות מושלם
עלינו להוקיר את המסגרת החרדית,
(בד בבד אפשר גם לשפר בענינים שונים, כי הרי פאר בעסער איז נישטא קיין שיעור, אולם לפרק את המסגרת ולזעוק כנגדה- אין לזה מקום)
א יודעלע
 
הודעות: 273
הצטרף: 01 מרץ 2014, 21:40
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שבט מישור » 22 פברואר 2017, 01:29

שמעתי שיש קליפ שהוא שר עם הסטיטשין רבי מארה"ב
וגם קליפ שלו עם מיכאל שניצלר

אם כנים הדברים, בבקשה נא להעלות כאן
שבט מישור
 
הודעות: 231
הצטרף: 11 מאי 2015, 14:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 22 פברואר 2017, 10:40

שבט מישור כתב:שמעתי שיש קליפ שהוא שר עם הסטיטשין רבי מארה"ב
וגם קליפ שלו עם מיכאל שניצלר

אם כנים הדברים, בבקשה נא להעלות כאן

http://www.prog.co.il/attachment.php?at ... 1487696719
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אבן הפינה » 22 פברואר 2017, 11:54

בבקשה לג'מבו או דרייב
תודה
הייתה לראש פינה
סמל אישי של המשתמש
אבן הפינה
 
הודעות: 783
הצטרף: 06 ינואר 2015, 18:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מתכנת web » 22 פברואר 2017, 13:24

אבן הפינה כתב:בבקשה לג'מבו או דרייב
תודה

https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D
אם יהודי מבקש סימן שהוא צריך!
בשמחה
סמל אישי של המשתמש
מתכנת web
 
הודעות: 1329
הצטרף: 22 מאי 2015, 00:27
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מרן ראש הממשלה שליט''א » 22 פברואר 2017, 14:04

שימי התימני כתב:אני לא זוכר אצל מי היה הסיפור נדמה לי שאצל הבריסקר רב
שבליל יוה"כ נהגו שהלומדים לא ישנו משך הלילה אלא עסקו בתפילות ואמירת תהילים
שנה אחת בליל יוה"כ שם לב שיושב שם איתם איזה עשיר קמצן
ניגש איליו ושאל אותו 'האם אתה מתמצא בעניני הצבא'
העשיר ששמח להחכים את רבו ענה שודאי והתחיל להסביר לו את כל סוגי הפלוגות חיל רגלי חיל פרשים וכו'
לאחר שגמר שאל אותו הרב 'ומה יקרה אם חייל יחליט לערוק?'
ענה לו 'שאם המדינה במצב שלום אזי יכבשו אותו במאסר ואם במצב מלחמה אחת דינו למיתה'
שאל אותו הרב 'ואם יחליט חייל לערוק לפלוגה אחרת מה דינו'
ענה לו העשיר שאין שום חילוק בזה ודינו כנ"ל
שאל אותו הרב 'ואפילו אם החייל יכול להצליח יותר בפלוגה השני'?'
ענה לו כנ"ל
שאל אותו הרב 'א"כ מה מעשיך פה'
העשיר שעדיין לא הבין לאן חותר הרב ענה לו שבא לומר תהילים
אמר לו הרב 'שלקב"ה יש צבא ענק והרבה פלוגות יש את הלומדים ויש את המחזיקי תורה
אותך שם הקב"ה בפלוגה של מחזיקי תורה ועכשיו הרי מצב מלחמה א"כ יש לפניך שתי ברירות או כמו שאמרת שהדין במצב מלחמה... או אם אתה רוצה אתה יכול להיות לומד אבל אז תתצטרך לותר על כל רכושך' מטל העשיר את רגליו וברח כל עוד נשמתו בו עד כאן המעשה

כתבתי זאת מזיכרון ואיני זוכר את כל הפרטים אדרבא מי שיוכל להביא את כל הסיפור במלואו אשמח
אבל המסר ברור
איני יודע אולי הוא בפלוגה של לעזור לאלו שמתחילים לגלוש ה"י עם כל הדרך שלו עם הגיטרה וכו' וכו'
אבל אין לו מה לחפש ולברור בחינוך הטהור שאנו מקבלים וכל שבוע לזרוק ארס נגדנו ובפרט שהוא כלל לא הולך ע"פ דרך התורה הכבושה לנו ועושה דברים שלא לפי רוחנו
שוב אולי הוא טוב מאוד לאלו שצריכים הרבה רחמי שמים אחרי שהגיעו לאן שהגיעו אבל לא לנו


הסיפור הזוי לחלוטין ומזוייף מתוכו!! ההתנשאות על הבעלעבאתים.
מתאים אולי לדור המוכיחים והמגידים שלפני הבעש"ט הק',
ואני מזועזע שאף אחד לא מחה עליו עד עכשיו
תלמידיי היקרים אנא מכם!
נצלו את הזמן, ואל תשתטו!
סמל אישי של המשתמש
מרן ראש הממשלה שליט''א
 
הודעות: 410
הצטרף: 13 יולי 2016, 05:50
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שבט מישור » 22 פברואר 2017, 17:36

מתכנת web כתב:
אבן הפינה כתב:בבקשה לג'מבו או דרייב
תודה

https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D


תודה רבה! אין מילים !
שבט מישור
 
הודעות: 231
הצטרף: 11 מאי 2015, 14:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אדוק » 22 פברואר 2017, 18:47

שבט מישור כתב:
מתכנת web כתב:
אבן הפינה כתב:בבקשה לג'מבו או דרייב
תודה

https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D


תודה רבה! אין מילים !

בדרייב בבקשה
סמל אישי של המשתמש
אדוק
 
הודעות: 453
הצטרף: 30 יולי 2014, 03:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 23 פברואר 2017, 01:24

מסירות נפש בשואה - מימוש עצמי בימינו
בתקופת השואה האיומה היו אלה חברי קבוצת ה'מתיסובצ'עס' שמסרו את נפשם לקיים חיים של תורה בלב התופת • כיצד בדור שלנו מסירות הנפש יכולה לבוא לידי ביטוי, והאם יש קשר בינה לבין מימוש עצמי של כל אחד ואחד מאתנו • הרב מענדל ראטה ב'בלוג של המשפיע' עם אנלוגיה מעוררת מחשבה


זה היה לפני כמה ימים. נתקלתי בספר קריאה ששמו 'אני מאמין'. ספר עם סיפורים על השואה, סיפורי גבורה יהודיים, על יהודים שנלחמו על שמירת צלם אנוש, נלחמו על אמונתם ויהדותם, גם בתוככי גיא הצלמוות. זהו ספר שחובר לפני שלושים ומשהו שנה, והסיפורים הם ממקורות ראשוניים. ספר מרגש, ללא ספק. קראתי וקראתי וקראתי. אבל הרבה סיפורים היו די דומים אחד לשני: נר חנוכה מפיסת בד של המעיל, קמח למצה תמורת סיגריה, ותפילה במניין תחת הפגזות. סיפורים מצמררים, אך מוכרים. גדלנו עם סיפורי הגבורה הללו. אבל פתאום, פתאום סיפור אחד עצר אותי. סיפורו של הילד בן ה- 14.

וכך מספר ניצול אותו מחנה (ר' זלמן קליינמן ז"ל במשפט אייכמן): היינו כולנו יחד בצריף הילדים באושוויץ. שכבתי על הדרגש שלי צפוף עם עוד כמה ילדים, ופתאום אני רואה את סגן מפקד הצריף הולך עם צינור גומי עבה להלקות מישהו. על כל דבר היו מלקים, ומספר המלקות היה לפי גודל העבירה. רציתי לראות כיצד הוא פועל, שמא אצטרך יום אחד לעבור גם כן עינוי זה. הוא ניגש לאחד הדרגשים, והילד שהיה שם, כבר ידע וחיכה לו. הסגן אומר לו 'תרד'. הוא ירד והתכופף, והתחילו להלקותו. אנו, קבוצת הנערים, עמדנו סביבו, וספרנו כל אחד לעצמו את המלקות. אבל הילד לא בכה ולא צעק. אפילו לא נאנח. מאוד התפלאנו, לא ידענו מה זה. והוא ממשיך. עברו כבר את 25 המלקות. בדרך כלל היו עוצרים במספר זה. אבל המשיכו, ועברו את השלושים. כשעברו את הארבעים, הוא הפך את הנער הצעיר, והתחיל להלקותו על הראש ועל הרגליים. הילד לא נאנח, לא בכה. שום דבר. ילד בן 14, ולא בכה. החייל התרגז מאוד. גמר את החמישים, ועזבו. הרמנו אותו כולנו, לא שוכח את הסימנים האדומים שהיו לו על מצחו. שאלנו אותו: "למה הלקו אותך?", והילד ענה באומץ: "זה היה כדאי. הבאתי לחברים שלי כמה סידורי תפילה". ושום דבר לא הוסיף יותר. קם, עלה על הדרגש, והתיישב.

כשקראתי את הסיפור, התחלתי לבכות כמו ילד. איך היו ילדים צעירים לגיבורי רוח כאלו. איך בערה היהדות והאמונה בנשמתם, איך היה ילד קטן וטהור לגיבור הנפש מול מלתעות רשע כה גדולות. לרגע ראיתי את עצמי בדמיוני שם במחנה, אוסף חבורה של ילדים אמיצים כאלו, ומקים תנועת מרד כזו. ופתאום אני נזכר בתנועת ה'מתיסובצ'עס', תנועת המרד הרוחנית בראשותו של מתת' (מתתיהו) געלמן הי"ד. הסיפור הבלתי נתפס שהטיב הסופר ר' משה פראגר ז"ל לתאר בספרו 'אלה שלא נכנעו'. על אותו בחור, מתת' גלמן, שבא מבית ווינאי מתבולל, התקרב לר' מאיר שפירא מלובלין, ולבסוף מצא את מקומו אצל בעל ה'אמרי אמת' מגור זי"ע, שם הוא הפך אצל הנערים למנהיג ומדריך עם כוחות נפש מופלאים. עם נערים אלו הוא צעד יחד אל אימת המלחמה, ושם הם החליטו פה אחד: לא להיכנע. ה'מתיסובצ'עס', כך הם קראו לעצמם, על שם מנהיגם הצעיר הנערץ, מתת'. אלו היו הבחורים הפולניים, חסידי גור ברובם, שלא נכנעו ואפילו לא גזרו את זקנם, ירדו למחתרת, ופשוט למדו והתפללו והנהיגו סדר יום ישיבתי בצורה עצמאית. זה היה עם סניפים רבים ברחבי הגטאות השונות, וורשא, לודז', ועוד. סיפור בלתי נתפס. מתת' גם דאג להם לאוכל וביגוד, והיה מבריח דברים במסירות נפש מגטו לגטו. הוא היה להם לאבא. אך לאט לאט הם נתפסו. קבוצה פה, קבוצה שם. בסוף גם הוא נתפס עם סובביו, באחד הבונקרים. הם נהרגו, נעבעך, כמעט כולם. ה' ינקום דמם.

אני לא יכול לשכוח את זה: למדתי אז בישיבה גדולה בבני ברק. אולי בן 19 הייתי. נתקלתי בספרו של פראגר, 'אלה שלא נכנעו', עם סיפורם של המתיסובצ'עס ומעשי הגבורה שלהם. זה הדליק לי את הדמיון. לא יכולתי לישון בלילה. שבועות הסתובבתי עם הסיפור, וביום אחד גמלה בליבי ההחלטה: אני הולך להקים מחדש את תנועת המתיסובצ'עס. רציתי להיות גיבור. אולי גם רציתי להיות מנהיג. אבל רציתי להמשיך את הסיפור של מתת'. הוא עמד לי בראש, ובחלומי ראיתי אותו כל הזמן. מתת'. אבל איך היום, בשנות האלפיים, אפשר להיות גיבור? בעצמי לא ידעתי בדיוק. אחח, תקופת ההתבגרות הזאת. לקחתי את פנקסי בידי, והתחלתי לכתוב סוג של 'קול קורא'. בפתק ניסיתי לבשר על הקמת תנועה של גיבורים צעירים. אבל במה הם יהיו גיבורים? ניסיתי ללכת על בניית סדר יום חזק וקיצוני. ללמוד 12 שעות רצוף. להתגבר על תאוות אכילה, ולאכול רק את המוכרח. לסיים מסכתות. כל מיני דברים כאלה. זה היה קצת דומה לסדר היום שהשליט מתת' לבני חבורתו. בניתי חזון. ניסיתי להראות אותו לכמה חברים הקרובים לליבי. הם קראו, הבינו לרוחי, אבל ממש לא נסחפו. ממש לא. "מה הלחץ הזה", הם שאלו. "לאן אתה רוצה להגיע". יצאתי מאוכזב. רציתי להיות גיבור הרוח.

למרבה פליאתי, הספר הזה שפגשתי לפני כמה ימים, "אני מאמין", מתאר קונפליקט מעניין ודומה שהיה לנערים מאמינים שונים בימי המלחמה. הם התרגלו לשמוע סיפורים על מסירות נפש, כשהבחירה הייתה או למות או להמיר את הדת. הם גדלו על סיפורי גבורה מלהיבים אלו. אבל כאן, אצל הנאצים, אף אחד לא ניסה להמיר את דתך. להיפך, הם הרגו גם את היהודים שהמירו את דתם, לא הבחינו בין יהודי כזה ליהודי כזה. אז מה בדיוק הגבורה פה? היכן מסירות הנפש? הם הרי לא גדלו על סיפורי השואה, הם חוו את זה אז לראשונה, ולא בדיוק ידעו לומר לעצמם מה התפקיד עכשיו. היום אנחנו יודעים שקידוש ה' זה לא רק למות על קידוש ה' אלא גם לחיות על קידוש ד'. 'לקדש את החיים'. אבל המושגים הללו נוצרו בעיקר בשואה. זה בדיוק הזכיר לי את הסיפור שהיה לי בישיבה גדולה, כשלא בדיוק ידעתי מהו הניסיון היום, איפה אפשר להיות גיבור, אמיץ לב, ללכת נגד הרוח ולקדש את החיים?

כן, אני יודע שיש שיגידו שהניסיון היום זה האינטרנט. יש שיגידו שזה הצבא. יש גם שיגידו שזו האקדמיה, או דברים אחרים. אני מסכים לכך שמדובר בדברים לא פשוטים, אבל אינני מסכים לאמירות החד משמעיות הללו. כי היום הכל מורכב. האינטרנט, למשל, יש בו דברים גדולים וענקיים גם לטובת היהדות. יש בו המון דברים טובים. כמו זה שאני יכול לכתוב את מאמריי באתרים, להפיץ מוזיקה ושיעורים באפליקציות השונות. ולא רק ליהדות, היא גם תקשורת מאוד נוחה ומתקדמת. אם לחדשות, להתכתבויות, או המידע העצום והאינסופי שגוגל ו-וויקיפדיה מעניקים לנו. אבל יש בו גם חלקים מקבילים שטומנים בחובם סכנה לא קטנה. גם הצבא. מצד אחד הם שומרים עלינו, החיילים הצדיקים, ומוסרים את נפשם למענינו, ומניין להם לידע משהו על היהדות, אם הם לא גדלו בבתים כאלו. ומצד שני, האווירה שם לא מתאימה לרוב הנערים שלנו. וכך גם באקדמיה. הכל כל כך מורכב היום, ואין בכלל דרך אחת שווה לכולם. כי יש אנשים שמתאים להם ככה, ויש שמתאים להם אחרת. אז מהו התפקיד היום? מהי מסירות הנפש? היכן מתחבאת היום העזות היהודית?

ארכו לי שנים להבין את זה. מסע החיפוש האישי שלי כלל לא היה קל. הרבה תחנות בדרך. מהמורות, שאיפות, דמיונות, אכזבות... עד שלמדתי שמה שחשוב הוא 'לממש את עצמי', 'להיות מי שאני'. עד שלמדתי שזה בדיוק התפקיד, וזוהי המלחמה. להבין את מה שאני צריך לעשות בעולם, בשביל מה אני ירדתי לעולם, מהי הייחודיות שלי. אח... זה ארך כל כך הרבה זמן להבין את זה. ארך לי זמן להבין שאני לא חייב ללמוד 12 שעות ביום. ארך לי זמן להבין שכל כישרון שניתן לאדם הוא חיובי ויפה ומועיל, וצריך להיות ממומש. ארך לי זמן להבין שהעולם הגדול הוא יפה ומדהים, והתפקיד הוא למצוא ולראות את היופי שבעולם ולאהוב את הכל, את האדם, היצור והחי. להיות בדיוק מי שאתה. וזוהי מלחמה לא פשוטה, כי לפעמים החברה לא בדיוק מרשה לך ללכת בכיוון שלך. חברים, מחנכים, משפחה, הורים. זה כל כך לא פשוט. אבל זהו בדיוק התפקיד: למצוא את הדרך האישית שלך.

אני יודע שלאנשים מסוימים זה נשמע קצת קלות הדעת. איך אני מזיז את המושג של מסירות נפש ממיתה על קידוש ה', או גבורה עילאית בשואה, עד המושג של מימוש עצמי ולהיות מה שאתה. אנשים רגילים לשמוע דברים אחרים בהקשר למושג "התפקיד של הדור". זה נשמע משום מה קל מדי. שהרי מי לא רוצה להיות מה שהוא, לממש את חלומותיו, כישרונותיו, שאיפותיו ויכולותיו? אבל, חברים יקרים, זו היא המסקנה שלי אחרי חיפוש רוחני לא קטן. זה כמו החילוק בין כמות לאיכות. העוצמה לא טמונה דווקא בכמות מרובה - הרבה שעות לימוד, תפילות ארוכות, מבצעים גדולים. האומץ הגדול הוא להקשיב ללב שלך. להקשיב לקול הפנימי שמדריך אותך בדיוק מה אתה צריך להיות, ולאן אתה צריך להגיע. הרבי מאיז'ביצא זצ"ל אומר (מי השילוח פר' בלק ח"א ד"ה כעת), שכל יהודי יש לו יכולת לפתח אינטואיציה פנימית ולהקשיב עמוק בליבו, ולדעת מה בדיוק רצון ה' ממנו. וכך לשונו: "בכל רגע ורגע יודע כל נפש מישראל, מקטון ועד גדול, מה שהשם יתברך חפץ עתה. ויבינו על פי בינת לבבם שעתה רצון השי"ת הוא כך, ולא על פי כללים". עכ"ל. אתם מבינים? הוא אומר שאין צורך ללכת על פי הכללים של החברה דווקא וכדומה. הקול הפנימי שלך אמור להוביל אותך. אנשים חכמים ויועצים יכולים רק לעזור לך מניסיונם, לייעץ לך, לכוון אותך, ותמיד טוב לשאול, זה חכם לשאול, אבל מי שמחליט סופית זה רק אתה. ואתה גם מחליט את מי לשאול. זה בדיוק התפקיד של הדור שלנו. כי הדבר שהכי מאפיין את הדור היום זו היא אי הבהירות. המורכבות של כל דבר. יש כל כך הרבה דברים שלפעמים הם טובים ולפעמים לא, לאדם אחד הם טובים ולאדם השני הם לא. התפקיד הוא הבירור העצמי, להתמודד מול המורכבות ולומר - זה כן וזה לא. זה מה שאני צריך להיות, וגם אם זה לא מתאים למישהו אחר.

והאמינו לי, חברים, זה לא תפקיד קל בכלל. החילוק הוא רק בדבר אחד: כשאתה נלחם להיות משהו שאתה לא באמת כזה, נלחם להשיג כמויות שלא מתאימים לך, להיות גיבור וגדול על חשבון האיזון הנפשי שלך, אזי אינך מרגיש בנוח, הנפש שלך מתענית, היא לא מרגישה במקום. אך כשאתה נלחם להיות מי שאתה, אזי ישנה תחושת מימוש נעלית מאוד. משהו מאוד משחרר. וזה בדיוק מה שמטעה פה, כי אנשים רגילים לכך שהדרך אל האור מתלוות בקושי ועמל, והתחושה המקלה הזו של 'ללכת בדרך שלך', לא תואמת להם איכשהו את סולם הערכים שבנו לעצמם כל השנים. הם מרגישים שצריך לענות את הנפש קצת. אבל ברור שזוהי טעות גדולה. בדיוק כמו בעבודה לפרנסה, אתה צריך לעבוד קשה בשביל להרוויח באמת, אבל אוי ואבוי לך אם תעבוד כל החיים במשהו שאתה ממש לא אוהב לעבוד. צריך לדעת לכוון את העמל והאומץ אל הכיוון שעושה לך בסוף טוב בלב. יגיעה, אבל לא עינוי, זה אם להגדיר בשתי מילים. תן ללב שלך להוביל אותך.

"אני לא מכיר אף אחד שירד מהדרך. אני מכיר הרבה אנשים שעלו על הדרך שלהם", כך ראיתי כתב אמן צעיר אחד, בעל נפש. (נותי פוקס, מהקומזיצים) וזה כל כך אמת. הנוער שלנו מתאפיין בחיפוש הדרך האישית, המימוש העצמי, להיות מי שאני. לא תמיד אנחנו נותנים להם את זה, אז לפעמים הם מנסים לבד. אף אחד לא מחפש לרדת מהדרך. אנשים רק מחפשים את עצמם. את דרכם הם. כולנו במסלול חיפוש. אם רק היינו עוזרים להם ללכת בדרך שמתאימה להם, הם היו מגיעים הרבה יותר בקלות, ולא היו צריכים לעבור כל כך הרבה מעברים עד שימצאו את מנוחתם ושלוות נפשם. אם רק היינו מבינים לרגע שהם בסך הכל מנסים להיות מה שהם. לא רק שזה לא סותר את האמונה ואת שמירת התורה והמצוות, אלא להיפך - זה בדיוק מה שמקרב את הלב אל השי"ת, זה בדיוק מה שעוזר לנער לשמוח בחייו, לאהוב את הבריאה, את מי שברא את העולם היפה, ואזי גם את מי שנתן לו את השבת, את החג ואת המצווה. בואו ונעזור להם ללכת בדרך שלהם. בואו ונקיים את מה שכבר אמר החכם מכל אדם בספר קהלת: "חנוך לנער על פי דרכו". כי זו היא הדרך היחידה ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה". גם כשהוא יתבגר, ייצא מהישיבה, ייצא מהמשפחה ויבנה את חייו לבד, הוא יישאר נאמן לדרך היהדות. מה שאין כן כשאתה מחנך אותו בכוח לעבוד כמו רובוט, אזי ברגע שהוא משתחרר ויוצא מהחממה - מתפרק לו הכל, והוא לא נשאר עם שום דבר. בואו חברים ונשנה את הגישה. בואו ונפתח להם את הלב, את השער, את ההזדמנות.

"ילד של אבא, על מה אתה חולם, מה בוער לך בלב. וכמה טוב שבאת, ביחד זה שלם, בעיניים שרואות הכל אין שום דבר כואב. שנים זולגות כמו מים, ישר לשום מקום, לרוץ רחוק להיות קרוב. יום הופך ללילה, ולילה שוב ליום, להחזיק חזק ולעולם לא לעזוב. כי זמן לא עוצר, הוא עף - נשרף - מסך עשן. היה לאילן, תפוס ירח, שוט על ענן. כי זה הזמן שלך לזרוח ולדעת ולגעת בהכל, לטרוף את העולם - אל תפחד ליפול, ילד שלי, הכל מחכה רק לך. ואבא כאן תמיד לחבק ולשמור אותך, עד סוף העולם אני לא עוזב אותך, ילד שלי לך רק בדרך שלך" (דני ניב - מוקי.).
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אני פה » 23 פברואר 2017, 01:46

והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. (פרשת יתרו)
סמל אישי של המשתמש
אני פה
 
הודעות: 1285
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 21:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 25 פברואר 2017, 23:43

מהם השלושה מילים האחרונים שלו ??
"דני ניב מוקי.", מי זה ומה זה ??
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי קודש » 25 פברואר 2017, 23:53

שערי מנגינות


מוסיקה בונה


לא כל כך נעים לגעת בפצעים פתוחים, על אחת כמה וכמה לא מכובד לזרות מלח על הפצעים, אם כי צו השעה הוא להעיר, להאיר עיניים שטחו מראות, ואוזניים שנאטמו מלשמוע.


נדבר על מוסיקה.


על "מוסיקה חסידית מודרנית", על מוסיקה רגילה ועל מה שביניהם.


להוותינו נולד דור חדש שכבר לא גדל על ברכיהם של הכלייזמרים הקלאסיים עם הכינור והקלרינט, אלו המבקיעים מליבם מנגינות שכולן ערגה ואהבת אלוקים. בני הדור החדש, נשאבו לתוך עידן מודרני, חדשני, נוצץ וסינטטי, ואוזניהם אינן מכירות את אותו יין מוסיקלי ישן נושן שדורות התבשמו ממנו בעיקר במזרח אירופה, אם כי שימעה של מוסיקה מעודנת זו הגיעה גם לארצות המגרב.

כיצד משפיעה המוסיקה על הלבבות?


האם יש מוסיקה מסוכנת?


האם ישנם כללים מוסיקליים שחריגה מהם פועלת על הנפש?


מה חשבו חכמי אומות העולם על המוסיקה והשלכותיה?
* * *
רבי ישראל משקלוב בהקדמה לספרו "פאת השולחן" כותב: "חכמת המוסיקה שיבחה הגר"א הרבה ואמר, שרוב טעמי תורה וסודות שירי הלוויים וסודות תיקוני הזוהר אי-אפשר שידע בלעדה (!!!) ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות המתים (!!!) בסודותיה הגנוזים בתורה...וכמה ניגונים הביא משה רבינו מהר סיני".


רבי יונתן אייבשיץ כותב בספרו "יערות דבש..." היא חכמת השיר ובזה נבין כל ענייני טעמי וניקוד "שיר השירים"... והם ניגונים ישרים לשמח לבבות ולהאיר מרה שחורה ולקנות הנפש שמחה, שיחול בה רוח-אלוקי כמעשה הנביאים. ומה רב כחה של חכמה זו, אשר כל מלאכי מעלה וגלגלי שמים כולם ינגנו וישירו בשיר וניגון... ויש לה שורש בחכמת האמת וכל תנועה יש לה שורשים, בתנועות עולמים עליונים".
* * *
שורשה של המוסיקה מעולם נשגב ועליון, והשפעתה רבה, ואולי נרחיב עוד מעט בלשונו של אברהם בן הרמב"ם המזהיר את בני דורו בזו הלשון: "אך הישמר לך פן תטעה לחשוב, כי שמיעת שירים וקולות המעוררים את יצר הרע או הפעלת חוש הראייה לכגון דא הוא דבר אנושי, אלא דומה הדבר להפעלת תכונה אצילה לצורך שפל, כמו שנבערים מדעת מעסיקים את מחשבתם ודעתם בעבירותיהם ובהמיותם ורשעותם, והדברים ברורים".


ובאותה נימה מוסיף רבנו בחיי בעל "חובות הלבבות": "ופרוש ממה שיביאך להמרות האלוקים ולעזוב ממצוותיו, והם מיני הזמר והניגון והשחוק והרינה הטורדים אותך מן המצוות והמעשים טובים".
* * *
כאן המקום לאזכר את הגמרא בחגיגה דף טו', המספרת על התנא אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה מכך ששמע זמר יווני.


לא נרחיק לכת, ולא נפסוק חלילה שלכל ניגון גויי השפעה קלוקלת, לא כך הדבר. גדולי הדורות ד'אז וגם בימינו, התירו להשתמש בלחני גויים גם בבתי הכנסת. ומדוע? מתוך ידיעה שישנן סוגי מוסיקה גרועים, קלוקלים הפועלים רעות בלבות בני אדם, וישנם לחנים שהשפעתם טובה אם מצמידים אליהם מילות קודש.


זמר יווני ללא ספק, כזה ששמע אלישע בן אבויה, פעל בנפשו עד כי יצא ופקר.
* * *

אפלטון מגדולי חכמי יוון כתב בספריו "במוסיקה יש כוח להשחית את הנפש. יש מקצבים המחקים את הטוב והרע שבבני אדם, ויכולים להשפיע השפעות על השומע במיוחד על צעירים".


הוא מוסיף וכותב כי "מוסיקה רצינית ומסודרת מביאה השפעות טובות, ואילו מוסיקה גסה ופחותה גורמת להשפעות רעות".


אפלטון ידע מה שמחקרים מודרניים מעלים על נס ש"אי אפשר לשנות את סיגנונות המוסיקה בלי להשפיע גם על הערכים החשובים ביותר של החברה" כך בפשטות.


ההדרדרות המוסרית ביוון השפיעה על כל בני דורם, שכן יוון שלטו בכיפה. אפלטון "הריח" את המפלה הצפוייה לאימפריה היוונית והתריע על כך, שהשפל המוסרי הנובע מההשפעה המוסיקלית (בין השאר) ימוטט את המלכות.


והנה ציטוט מספר חוקים שלו: "מתוך טיפשות הם רימו את עצמם (מנהיגי יוון) לחשוב שלא היה טוב או רע במוסיקה - והחליטו על הטוב והרע לפי ההנאה שקיבלו ממנה - על ידי יצירותיהם (המוסיקליות) ודעותיהם, הם הדביקו את המון העם לחשוב את עצמם להיותם שופטים והגונים... ובסוף, התכלית לא היתה על עצם המוסיקה, אלא לעשות שֵם של הפקרות מתוחכמת ורוח של עבריינות".


אריסטו ממנהיגי הרוח היוונים הבולטים כבר יורד לפרטים ומסביר "יש מקצבים המביאים מנוחה ויש שמביאים תנועה, ויש מהסוג הזה שמביא תנועות גסות, ואחרים מביאים תנועות עדינות, יש למוסיקה השפעה על השומע ולכן טוב לחנך ילדים על ידי מוסיקה".


והוא מסכם "הנפש השפלה נהניית מן המקצבים הפרימיטיביים, ואילו נשמות גבוהות יהנו מסדר הרמוני ומנושאים רציניים".


הפילוסוף הסיני קונפוציוס בן אותה תקופה מביע דעה דומה לזו של חכמי יוון "מוסיקה יכולה לבנות או להרוס חברה אנושית, יש צלילים המשפיעים על הנהגה ישרה ושלווה, ויש שמביאים שחיתות גאווה ופריצות".
* * *
איננו זקוקים לחוכמת פילוסופי עובדי כוכבים ומזלות, אם כי חוכמה בגויים תאמין, אלא אם כן נפנים אל לבנו, כי ישנו קוד מוסכם בקרב כל החכמים מישראל ומהעולם, כי מוסיקה היא כלי בונה וכלי משחית כאחד, וכי ישנם סוגי מוסיקה שההבדלים ביניהם שמים וארץ, כבין טמא לטהור. כבין מותר לאסור.
--------------------------------------------------------------------------------
מוסיקה הורסת


עד לפני כ- 100 שנה הקפידו המוסיקאים מאומות העולם על יצירות מוסיקליות מכובדות יחסית, אם כי מצאנו הזהרות של רבנים מפני שירי עגבים של בני ישמעאל, המעוררים יצרים חבויים, וגורמים לקלקול הנפש.


הרב חיים פלאג'י זצ"ל בספרו "כף החיים" ס' יג' אות ו' כותב: "מי יתן שיזהרו המשוררים שלא ינגנו הקדיש והקדושה בניגוני הגויים במקום, שהיודע מהם (המכירים בנגינתם ובשירתם המקורית) יבואו לו הרהורים רעים ופיגול הוא לא יירצה, והעדר טוב ממציאותו".


בספרי חכמי אשכנז לא מצאנו קריאות להיזהר ממוסיקת הגויים (מחוץ לשירי עגבים) שכן באשכנז שלטה אז המוסיקה הקלאסית, הקונצרטים המורכבים בריבוי כלי מיתר ונשיפה, והשמיעה למוסיקה זו נחשבה כאקט תרבותי חשוב ומכובד, שלא פגע במירקם הנפשי של מאזיניו.


המוסיקה בת ימינו מארצות המערב מסוכנת, מקלקלת, משחיתה.


נאיר כאן את עיננו בפירסומים ובכתבים ובנאומים של מוסיקאים וזמרים בני העת הזו, אשר מתארים בלשון חדה וברורה את הנעשה מתחת למעטה הצלילים התמימים.


נציין, שהמוסיקה הפופולרית בארצות המערב היא מוסיקה המכונת רוק-אנד-רול ובקיצור "רוק", מדובר במיקצב פרימיטיבי משהו, דל וחסר צבע, אבל עם השפעות קטלניות.


אנציקלופדיה בריטניקה: "האסקולה של הרוק-אנד-קול התרכזה במינימום של קו מלודי ובמקסימום של קו קיצבי ובמקסימום של חמש הקשות ובכך התחרה בכוונה באידיאלים האומנותיים של הג'ונגל".


ד"ר פרנסיס ג'רלד, פסיכיאטר נודע, מכנה את הרוק: "מוסיקה קניבלית (של אוכלי אדם) ושבטית" (ניו-יורק טיימס). זמר אמריקני פופולרי נאם לפני הקונגרס האמריקני ב- 1958 ושם תאר במילים הבאות את המוסיקה המודרנית: "הרוק הוא הצורה הברוטלית המכוערת החמורה והמשוחררת של ביטוי שהיה לי המזל הרע לשמוע. זו מוסיקה שמושכת ומנוגנת על ידי בריונים מטופשים, עם מילים מבישות. בושה וחרפה".


הנשיא האמריקני אייזנהאואר אף הוא נדרש לסוגית המוסיקה ושאל: "הרוק-אנד-רול מייצג סוג של שינוי ערכים בחברתנו. מה קרה למושגים החשובים שלנו, צניעות מוסר ודרך ארץ? המוסיקה הזו משדרת את ההיפך הגמור מכך".

* * *
סוד ההשחתה של המוסיקה הזו טמון במקצב הקבוע והלוחץ.


אחד ממומחי המוסיקה במערב לנגדון ווינר מסביר "המאפיין הבסיסי המגדיר את המוסיקה הזו היה תמיד ציון קצב. 4/4 שבו הפעימה השניה והרביעית מודגשות בכבדות". והוא שואל באותה נשימה בסוף שנות החמישים של המאה שעברה: "מהו הדבר הזה שקוראים לו רוק-אנד-רול? מה זה שגורם לבני הנוער, רובם בני 12-16, להשליך את כל המעצורים שלהם? האם הדור הזה הולך לגיהנום עם המוסיקה הזו?".


תקצר היריעה מלהאריך מה חושבים יוצרי המוסיקה הזו על מאזיניה ואוהדיה, די אם נביא לעיונכם את דבריו של זמר פופולרי נוסף האחראי על השחתת עשרות מליוני בני נוער בשיריו המתועבים ואלו דבריו: "אנחנו רוצים לכבוש את השכל של בני הנוער על ידי מוסיקה, ואני שמח שזה עולה בידינו... במידה רבה אנחנו חוטפים את הילדים, לא מדובר על חטיפה ממש, אלא על שינוי הערכים שלהם וניתוקם מן העולם של ההורים שלהם". פשוט ומזוויע.


לא מן הראוי להביא במסגרת זו כמה ארועים אלימים שנבעו לאחר שמיעת המוסיקה המשחיתה הזו. די אם נאזכר כי לפני כארבעים שנה במופע של להקה מן הסוג הנ"ל החלה התפרעות המונית בהשפעת המוסיקה, האלימות פרצה ללא שליטה "והארוע המוסיקלי" הסתיים עם עשרות פצועים וכמה הרוגים.


מנהל הלהקה אמר לאחר ההופעה הנוראה: "בכל פעם שאני מנגן שיר זה, הקהל מאבד שליטה והאלימות מתחילה".


אגב, דבריו נאמרו עם המון פאתוס וגאווה.
* * *
מוסיקה רעה ומוסיקה טובה, משפיעות לא רק על בני אדם, אלא גם על צמחים ובעלי חיים.


ברוסיה נערך לפני כשלשים שנה מחקר על חיטים. השמיעו לחיטים מוסיקה קלאסית בשדה בעזרת רמקולים ענקיים, וגילו שהחיטים הללו גדלו בקצב מהיר פי שלוש מצמיחת חיטים רגילים, אגב כך, גם נפח החיטים עלה.


איכר אנגלי הרחיק לכת וגידל עגבניות ענקיות... הוא הרכיב אוזניות על כל עגבניה והשמיע להן מוסיקה קלאסית רגועה.


אלו תוצאות חיוביות וטובות של מוסיקה נאותה ומכובדת.


נסיון דומה נעשה בעיר דנוור בארה"ב אבל עם המוסיקה הרעה של הרוק-אנד-רול, ובמשך שלוש שבועות השמיעו לצמחים שונים במשך 4 שעות ביום את המוסיקה הפראית הזו, במקביל השמיעו לצמחים אחרים מוסיקה מעודנת.


לא יאומן, הצמחים ששמעו מוסיקה רגועה הוציאו פרחים צבעוניים שהיטו עצמם לעבר הרמקול, בעוד שהקבוצה האחרת נטו לכיוון ההפוך מן הרמקול, ובתוך חודש ימים מתו.

פרופ' סינגל, אגרונום הודי, ערך מחקר דומה ועל פי מימצאיו מוסיקה טובה מסוגלת להאיץ פי שניים את קצב הגדילה של הצמחים, וזה משפיע גם על הדורות הבאים של הצמחים ששמעו מוסיקה, כלומר המוסיקה הטובה משפיעה לטובה או לרעה, על הגֵנים.


ב- 1997 פורסם מחקר מחריד אותו ביצע דייויד מרול, תלמיד תיכון מווירג'יניה, הוא זכה על מימצאיו לפרסים יוקרתיים. על פי מחקרו מוסיקת הרוק משפיעה אלימות וטיפשות.


הוא לקח קבוצת עכברים, הכניס אותם לתוך מבוך, ובאופן ממוצע תוך 10 דקות הצליחו העכברים לצאת ממנו. אחר כך הוא חילק את העכברים לשלוש קבוצות. קבוצה א' שמעה בכל יום 10 שעות מוסיקה קלאסית, קבוצה ב' שמעה בכל יום 10 שעות רוק כבד, וקבוצה ג' לא שמעה מוסיקה כלל.


לאחר שלוש שבועות הוא העביר את כל העכברים דרך המבוך שלוש פעמים בשבוע ומצא, כי העכברים שלא שמעו מוסיקה בכלל, הצליחו לצאת ממנו תוך 5 דקות. העכברים ששמעו מוסיקה קלאסית היו מתוחכמים יותר ויצאו מן המבוך בדקה וחצי.
העכברים ששמעו את המוסיקה המקולקלת יצאו מן המבוך רק אחרי 30 דקות. לא יאומן.


התלמיד היה מעוניין להמשיך בניסוי המרתק שלו, אבל הוא נאלץ להפסיקו מסיבות מעציבות. עכברי הרוק-אנד-רול נכנסו לטראנס של אלימות, והרגו זה את זה.

* * *


המוסיקה הרוקית מחלחלת למקומותינו, באיצטלה מכובדת, מתוחכמת, ופועלת פעולות לא נעימות בלשון המעטה.


מוסיקה הורסת גם חתונות


"בימינו נשתנו החתונות ונהפכו (חלקן) להצגות של שירים זולים של אלילי הזמר. הרבה תזמורות מעיזות לעשות כנגד רצון בעלי השמחה ובפרט בריקודים שאחרי ברכת המזון, כי חושבים שחייבים להשתולל ולעשות אווירה של הוללות ומעדיפים לנגן את השירים שמביאים את הבחורים להשתוללות... והיו אף מקרים ה' ישמור שהמחיצות נפלו ודי לחכימא ברמיזא, והכל בגלל מוסיקה שמעוררת יצרים חשוכים". כך טוענים בעיניים דומעות רבנים וראשי ישיבות, וגם הורים העומדים חסרי אונים מול התופעה של פריקת עול מוסיקאלית.


כאן המקום לציין, כי עקב השתנות המוסיקה והצמדותם של המוסיקאים לטרוף המערבי, גם סגנונות הריקודים השתנו לבלי היכר. אופן הרקידה של ימינו, עד לפני זמן לא רב היה נחשב כפסול ובלתי מקובל בחתונות חרדיות, רק הציבור החופשי רוקד כך, ו"הנורמה" הזו זרמה באיטיות ובבטחון על גבי גלי המוסיקה המודרנית למקומותינו, עד כדי כך שמי שמונע מלרקוד כך אינו אלא מן המתמיהים.


הכלל לכל הדברים הללו שצריכים להיזהר מכל דבר חדש המופיע מבחוץ, כדי לא להפוך את השמחות למסיבות של הוללות וקלות ראש רח"ל, ולא יאומן עד כמה רפה החבל, עד כי ילדים צעירים הם קובעי ההתנהגויות בשמחה של מצווה.


חז"ל אומרים ומזהירים כי "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערווה".


כן, זה לא מביא מיד לפריצות בעריות, זה פותח פתח ומסיט שער להתקרב לדברים אסורים, מוריד את המעצורים ומפוגג את יראת השמים. נודה על האמת, המוסיקה המודרנית "החסידית", המקפיצה, בנויה על יסודות של שחוק וקלות ראש, ואין זה סוד שחלק מן ההדרדרות המוסרית של בני הנוער, נובעת מן החשיפה לקילקול המוסיקלי שפשה כאן.


לפני כ- 15 שנים נערך מפגש בין מנהלי תזמורות בבני ברק. הרקע היה התנגדותם של הרבנים למוסיקה המוחצנת ולשימוש המבזה בפסוקים ודברי חז"ל במנגינות משחיתות-נפש, אשר גורמות לחילול הקודש. מנהלי התזמורת נזעקו אל הדגל מחשש לפרנסתם. האם נעשה שם חשבון נפש? הסכיתו ושמעו.


בעל תזמורת חרדי מפורסם הנחשב כבעל התזמורת החשובה בעולם אמר לחבריו "הם (הרבנים) רוצים נגינה כשרה, אז אנחנו נתפשר קצת. אנחנו נדבר עם הרבנים, אבל אם הרבנים לא יסכימו לנו, אני מארגן כל ערב מסיבה לבחורים". חצוף. בראיון רדיו בשנת תשס"ז אמר אותו מנהל תזמורת: "לא מעניין אותי בכלל - סליחה שאני אומר את זה על בחורי ישיבה - לא מענין אותי מה הם רוצים, כי אני לא חייב לספק להם מה שהם רוצים, אני פשוט צריך לדעת מה רוח הזמן ולפי זה צריך ללכת ולנגן".


ואם זו לא מרידה בגדולי הדור, מה זו מרידה?


לא נציין כאן שמות של זמרים חסידים שפרצו גדרות והופיעו בארועים מעורבים, והמוסיקה שלהם היא חיקוי זול של להקות רוק של עבודת כוכבים ומזלות. אך על קצה המזלג נאזכר כאן ציטוטים של זמרים חרדים מפורסמים המעידים בראיונות לעתונות על המוסיקה של עצמם: "ישנם סיגנונות במוסיקה החסידית שאין קשר בינם לבין חסידות, ממש כמו בג'ונגל, הכושים שרים מעודן יותר מהם. המילים לא הופכות את השיר לחסידי. זה אולי מהנה כמו אכילת פיצה, אבל הנאה רוחנית אין מהם".


זמר פופולרי אחר טוען: "הרבה אנשים טוענים, ואני בתוכם, שהרבה זמרים הכניסו למוסיקה החסידית את הדיסקו, הרוקנרול... ולמעשה הם "גיירו שירים של עבודת כוכבים ומזלות. ללא ספק הדיסקו של (כאן ציינו שמות זמרים) הגיע לכאן מתוך הרוקנרול והדיסקו של ארה"ב, זו המציאות".


הזמרים מעידים על עיסתם, שהיא חיקוי ויבוא זר של תווים וסיגנונות ואינם רגישים לזעקות גדולי התורה לשים קץ וגבול להשחתה, לוקחים מנגינות פרוצות של גויים ומלבישים עליהם פסוקים מתוך הנחה ש"הגיור" הזה הולם וראוי.

לצערנו הרב יש הרבה אנשים שאינם מבחינים בהבדל שבין שמחה להוללות. מי שטוען שנגינה פראית ורועשת עושה יותר שמח, אינו מבין מהי שמחה.


הרמב"ם: "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא יימשך בשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצוות. שמחה שהשכרות והשחוק הרב וקלות ראש אינה שמחה, אלא הוללות וסיכלות, ולא נצטווינו על ההוללות והסיכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל...".



* * *
כבר בשנת תשנ"ה, בישיבת לייקווד, הגאון הרב ישראל א. ויינטרויב זצ"ל זעק את זעקת הקילקול המוסיקלי.


הנה דברים מתוך שיחה מוסרית שלו מאז: "מה שנמצא כעת במדינה הזאת, הוא המושג של זמר יווני, ששניים מן המושחתים שנזרקו מארץ ישראל וחזרו לארה"ב למכור סחורה לציבור. אחד מהם עשה רח"ל שיר על עיקר. העיקר של הי"ג עיקרים, והשני לקח דוגמא מזה לעשות שיר ממצוות מחיית עמלק, ומהפכים זאת למוסיקת ג'אז רח"ל - כפשוטו!!! ומה נעשה ללבו של אדם כששומע מחיית עמלק כזה? הוא שומע ש"תמחה את עמלק" זה ג'אז!!! האם כך ניתן לחנך דור? או חס וחלילה ההיפך, שנפקע ממנו כל המושג של מחיית עמלק? או לשמוע "משיח" עם אותו ניגון מטומטם - האם אפשר שיתרוממו מזה? בזה הם ממיתים את הציבור!!!".

* * *


לא מכבר הוקם הוועד לנגינה יהודית, הנותן שרות של עצות והדרכות בכל ענייני הנגינה בציבור החרדי, ונושא גם רשימה של תזמורות ונגנים כשרים לארועים:


03-6191973.


הנה לפנינו קומץ קטן מן העצות שראוי שנאמץ לפני עשיית שמחה.


א. לנגן רק שירים השייכים לכבודה של תורה.


ב. אין להזמין תזמורת של פורקי עול תורה, כגון כאלה המופיעים בהופעות אסורות-מעורבות, או ערבי שירה.


ג. תכלית הנגינה תהיה לכבודה של תורה לכבוד השם יתברך, ולא לעשות מן המופע-המוסיקלי הצגה של נגנים ותזמורת, שכוונתם לעשות שם לעצמם.


ד. עצה נוספת לארועים תורניים, עדיף לתת לרבנים ודרשנים שיישמע קולם לחידושי תורתם, ופחות לזמרים המסלסלים בקולם ומגבירים את כבודם, על חשבון חכמי התורה.

* * *


לסיום: "ואם מאכלות אסורות מטמטמות נפש האדם האוכל אותם והופכים אותו לשקץ, כנאמר "אל - תשקצו - את - נפשותיכם", דעו לכם שניגון של פריקת עול חודר הרבה יותר לנפש ופוגם בנפש השכלית ומשמיד את ניצוץ הקדושה החבוי בקרב איש הישראלי" (הרב סענדר ארלינגר).
----------

תודה לוועד לנגינה יהודית הפועל גדולות ונצורות, על מנת לטהר את אוזנינו ולבנו.

יהי שכרם מושלם מעם ה'.
קודש
 
הודעות: 25
הצטרף: 24 פברואר 2017, 06:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 26 פברואר 2017, 00:00

תודה רבה, יפה ומעניין.

רק בבקשה תעיף מפה את כל הרווחים הענקיים, זה מפריע לקריאה, תעשה את זה מהר כל זמן שאתה עוד יכול לערוך את ההודעה...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שימי התימני » 26 פברואר 2017, 18:50

שלום עליכם 'קדוש'
יהא בואך לברכה
תודה רבה על המאמר הנפלא
התחלת פה ברגל ימין
הק יצליח דרכך
ד"א מהיכן הדברים הנפלאים?
נ נח נחמ נחמן מאומן
סבא הוא המלך
סמל אישי של המשתמש
שימי התימני
 
הודעות: 676
הצטרף: 18 אפריל 2016, 22:55
מיקום: מאחוריך
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי קודש » 26 פברואר 2017, 20:59

מתוך ספר קוטף סיפור 2
מאת הרב קובי לוי

ואם כבר, אוכל להעלות סיפורים ממנו

הסיפור הועבר לאשכול נפרד. viewtopic.php?f=1&t=12018&p=343217#p343217 ניתן להמשיך שם. יהודה
קודש
 
הודעות: 25
הצטרף: 24 פברואר 2017, 06:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 26 פברואר 2017, 21:07

מר קודש, אין בעיה של זכויות יוצרים בהעתקת מאמרים ארוכים כ"כ?
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי קודש » 26 פברואר 2017, 21:08

הוא כותב מפורש בראש הספר שהוא מרשה להעתיק
קודש
 
הודעות: 25
הצטרף: 24 פברואר 2017, 06:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי קודש » 26 פברואר 2017, 21:26

בסדר שזה באשכול נפרד
אבל באמת שזה שייך לענין מניעת הנשירה

אבל באשכול החדש אוכל להעלות סיפורים שלו
קודש
 
הודעות: 25
הצטרף: 24 פברואר 2017, 06:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 08 מרץ 2017, 11:16

כך צריכים להיראות בתי המדרש של העידן החדש

הרב מענדל ראטה בהצעה מסקרנת ב'בלוג של המשפיע': במקום ללכת 'ראש בראש' עם הנוער של היום ולנסות לחבר אותם לבתי מדרשיות שלא מדברים אליהם בעליל - ייפתחו בתי מדרשיות מותאמים שישלבו בין תורה, חסידות, מוזיקה, ובעיקר - אהבה אינסופית

זה היה החלום שלי מאז ומתמיד. כלומר, בערך מאז שנכנסתי לישיבה גדולה. הייתי מדבר אז יום ולילה על כך. עם כל מי שרק הכיר אותי, דיבר איתי, או למד איתי. דיברתי על לבנות 'בית מדרש חסידי', אבל עם סגנון אחר לגמרי מהמוכר. בית המדרש רוחני מוזיקאלי כזה. האווירה שם תהיה פתוחה ואוהבת, מכילה ומבינה. הגיטרה תהיה הסמל של בית המדרש. בכל ליל שישי ומוצאי שבת יהיה שם קומזיץ עם שירי רגש ושמחה. בעמוד יהיה מותקן מיקרופון קבוע והמגברים יהיו מותקנים בגג ההיכל. בכל ראש חודש, ימי חול המועד סוכות ופסח וימי החנוכה נעשה תפילות מוזיקאליות מרוממות נפש, משולבות עם שירים חסידיים, עתיקים, חדשים, קרליבך. יהיה שם חדר מיוחד לכלי נגינה שונים: גיטרות, דרבוקות, חלילים, כלי נשיפה, וכלי מיתר. כמובן שהספרייה בארונות הספרים שבבית המדרש תהיה מגוונת וצבעונית ביותר: חב"ד, ברסלב, קרליבך, פסיכולוגיה, מדיטציה וכדומה. כבר עשר שנים כמעט שאני מדבר על הצורך הבסיסי במקום כזה - לבנות את המודל של בית המדרש החסידי החדש, זה שמתאים לנשמות הקדושות החדשות שירדו בדור האחרון, הלוא הם הצעירים הקדושים שלנו, בני הנוער של שנת תשע"ז.

לא ביום אחד החלטתי על הצורך בבית המדרש החסידי החדש. זה התבשל ברעיוני אחרי שנים רבות של חיפוש ותהייה. מסלול ארוך ומייגע עשיתי בימי נעוריי: בבני ברק גרתי כל השנים. את הבית המדרש החסידי השגרתי לא ממש אהבתי, לא הרגשתי שיש שמה משהו רוחני אמיתי. אולי מסגרות קהילתיות נחמדות, אבל שום דבר בין זה לבין משהו רוחני אמיתי, משהו שנוגע לנשמה. עליות, הוצאה והכנסה, אוצר הספרים, גבאים, די אין לי כוח אפילו לדבר על זה. לא רוצה להיזכר בזה. כל כך לא התחברתי לכל התעשייה הזאת. חיפשתי מקום שבו אפשר לדבר על הכל בגובה העיניים. שבו אין משחקים, ואין לחץ חברתי, ואין פוליטיקה, ואין שקר, ואין בלבול השכל. רק צעירים שמחפשים את האמת והולכים בדרך שלהם, מחפשים קרבה רוחנית לה', מחפשים להיות בני אנוש טובים יותר, אוהבים יותר, מבינים יותר, מכילים יותר. אוח, כמה שחיפשתי.

בהתחלה הייתי מחובר קצת לחב"ד. לא העזתי ברסלב, כי אצלנו לא נגעו בספרי ברסלב. אז הייתי יורד שם קצת לבית הכנסת חב"ד, ששכן כמה בניינים ספורים ליד הבית בו גרנו, ברחוב רש"י בבני ברק. למטה שם יש את הכולל של קהילת 'מעייני ישראל', החסידים הללו שנהיים חב"ד ונשארים עם הלבוש החסידי הרגיל. אבל לא התחברתי עד הסוף, זו האמת. זה היה טוב מאוד, אבל חיפשתי משהו יותר עם לב והשתפכות, עם עומק נפשי, עם רגש ואהבה. חב"ד היה מדי שכלי בשבילי. למדו שם המון דברים טובים והרבה מושגים קבליים, אבל חיפשתי סגנון נפשי יותר של חיזוק ונחמה, וגם אולי הם סגורים מדי על עצמם ופחות מכירים דברים מחוץ לחב"ד. הייתי משתתף בכל מיני 'פארברענגע'ן', איך שזה נקרא, אך בסופו של דבר העזתי לומר לעצמי: "הייתי פה", צריך ללכת הלאה. זה מתאים אמנם להרבה אנשים, אבל אני, עלי להיות מחובר במאה אחוז למקום שאשאר שם. אז התחלתי להריח את ברסלב. אח... אני נזכר באומץ הרב שהייתי צריך בשביל לשבור את המיתוס ש'ברסלב זה אסור'. זה לא היה כמו היום שזה הפך לטרנד עולמי כזה, ובמיוחד לאמנים המוזיקליים שהרבה מהם נוסעים לאומן. אז זה היה אחרת. בכלל הייתי צריך אומץ רב לחשוב לבד. אבל אינני יכול לשכוח את ההחלטה שהחלטתי ביום אחד, אחרי תקופה של קונפליקטים אישיים מייסרים איך לחפש את האמת. אמרתי לעצמי: "מה היה קורה לו הייתי איזה בחור יהודי חמוד שנולד בהולנד לבית שאינו שומר תורה ומצוות, והייתי מגלה בבית של הסבא רבה איזה תנ"ך וכדמה, והייתי מתחיל להתעניין ביהדות, האם מישהו היה מונע בעדי מללמוד ברסלב או חב"ד או כל משהו אחר? מי היה יכול למנוע זאת ממני? אז למה עכשיו אסור לי לחקור היכן נמצאת האמת שלי? באותו רגע שחשבתי כך, החלטתי בדעתי שאני הוא אותו בחור דמיוני שנולד בהולנד, ואני מתחיל במסע חיפוש אישי, ושאף אחד לא יגיד לי מה טוב בשבילי ומה לא. לך תדע מה הם האינטרסים של המוסדות בהם גדלת. אני לא אתן לעצמי להיסחב בכוח בצעידת העדר. אני אלך בדרך שלי.

ובכן, הגעתי לברסלב. 'שלום עליכם'. אהבתי בעיקר את הספר שיחות הר"ן, שמצאתי בו חיזוק ונחמה וגם עצות פסיכולוגיות כאלו לכל מיני סיבוכים נפשיים. הייתי נוסע עם הבחורים של ישיבת ברסלב בבני ברק לשדה 'מורשה', בעיקר בליל שישי שאז היו כמה טנדרים אחד אחרי השני, אבל גם בכל לילה בחצות בדיוק היה יוצא טנדר אחד לשדה. בדרך שרנו שירי ברסלב, ושם התפזרנו למשך שעה כשברקע נשמעים רסיסי אנחות חרישיות: "טאטע, טאטע"... בתקופה הזאת הייתי מאוד מאוהב בתפילות של רבי נתן, המלאות רגש והשתפכות - 'ליקוטי תפילות'. באומן לא הייתי אז, כי לא היה לי כסף לטיסה הזאת. בקיצער, זו הייתה תקופה מאוד נחמדה. אך עדיין, לא הרגשתי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה ושזה בדיוק המקום הסופי שלי. באיזשהו שלב אמרתי שאין לי כוח כל הזמן לצעקות ולדבר על ניסיונות ועל חושך וכל מיני דברים. רציתי סגנון עוד יותר אקטואלי, עכשווי, ומעמיק. מלא אהבה ומלא רגש קרבה. אמנם אהבתי מאוד כל מיני דברים מחב"ד ומברסלב אבל לא רציתי להיות רשמית באחד מהם, גם בגלל שחשתי שברגע שאני משתייך לאיזו חסידות או תנועה ספציפית אזי אני לוקח גם מהצמצומים שנוצרו בכל חסידות במשך הדורות ולא רציתי להיות כבול אליהם. אמרתי "בוא נמשיך הלאה". היום אני יודע יותר טוב להגדיר את מה שחיפשתי אז. חב"ד הביאה לי יהדות עם 'מחשבה והתבוננות', ברסלב הביאה לי יהדות של 'כיסופין והשתוקקות', אבל אני חיפשתי יותר יהדות המדברת על 'אהבה וקרבה'.

עם המוזיקה של ר' שלמהל'ע קרליבך התחברתי כבר בגיל 15, אבל להכיר את דמותו, את תורתו ואת דרכו - זה ארך קצת יותר זמן. אחרי כמה קלטות התחלתי להתעניין בדמותו ובהגיגיו, והפכתי לחסיד נלהב. לא היה אפשר לדבר אלי. כל חבריי ידעו, הרבי שלי זה רבי שלמהל'ע. בנגן שהחזקתי ברשותי לא היה במשך שנים רבות שום דבר חוץ מהמוזיקה של ר' שלמהל'ע. האהבה הגדולה שלו, העומק החסידי, הרגש והרוחניות הכנה הזו, כבשו את ליבי. אמרתי לעצמי: "זו בדיוק החסידות שאני מחפש. זו שמחפשת את ה' באמת, בלי מקובעות, ועם כל כך הרבה אהבה והכלה, כל כך הרבה חיבוק וקרבה. זה בדיוק מה שהדור צריך. אז היה לי קשה עם כמה דברים שר' שלמהל'ע היה עושה בחייו, אבל האמת שלו גברה אצלי על הכל. כוונותיו היו לטובה. אבל לא בדיוק היה לי מקום שיכולתי לומר לעצמי: "הנה זה המקום שאני שייך אליו. כל כך רציתי להשתייך לאיזה מקום, לאיזו קהילה, אבל לא סתם קהילה שמאוחדת סביב ה'קמחא דפסחא' והעליות, אלא קהילה רוחנית מפותחת ומודעת, שיהיה שם כל הזמן מוזיקה, ספרי יהדות אקטואליים, שיחות גלויות על הכל, משהו יהודי אמיתי. משהו שיאחד בין חב"ד, ברסלב, קרליבך, וכל דבר יהודי טוב. מקום שיהיה מרכז למחפשים רוחניים וגם לאמנים ובעלי יצירה רוחנית.

איך שחיפשתי מקום להניח את רגליי. ניסיתי כל מיני חסידויות, אבל לא הרגשתי חיבור לשום מקום. חיפשתי אדמו"ר שמבין במוזיקה, בפסיכולוגיה, שמחפש את האמת, שמכיר עולם, שהולך עם האמת שלו עד הסוף, שאין לו טיפה של משחק בדיבורים שלו ובתנועות שלו, שהוא חכם, ובעיקר שהוא יודע לאהוב כל אדם, כל יהודי וכל גוי, שאין לו בלב שום שנאה על שום נברא בעולם. רק אוהב ואוהב ואוהב. מכיל את הזולת כפי מה שהוא. מצאתי פה ושם יהודים טובים, אבל אף אחד לא ענה על משאלת ליבי. כל אחד, כשזה הגיע לאיזו נקודה, פתאום הוא היה סגור על עצמו. אחד לא הבין על קרליבך, אחד לא היה אמיתי עד הסוף ועשה גם פוזות, אחד לא ידע לאהוב את הכל. לא מצאתי את מקומי. אנשים אמרו לי: "מענדל, אתה חייב רבי, חייב להיות נכנע למישהו, אי אפשר ככה". אבל הלב שלי הוביל אותי אחרת. בלי לזלזל בכל בתי המדרש הקיימים, הם מאוד טובים ונחמדים, אבל באמת, באהבה גדולה, חיפשתי משהו יותר גדול, יותר רוחני, יותר אמיתי עד הסוף. בטח שחיפשתי רבי חי, אבל רק מישהו עם נשמה כל כך גדולה, שמסוגל לאהוב כל אדם בעולם ממש, שרואה רק את העומק של העומק של כל אדם.

ישבתי לפני שבוע עם איזה בחור צעיר מתוק, שעבר מעברים שונים בחייו. היום הוא מחפש את דרכו והוא עוד לא יודע לאן פניו מועדות. הוא אומר לי: "תקשיב, אני לא בדיוק יודע איפה אני עומד מבחינת יהדות, אני לא מי מה מתחבר לכל מה שמוכרים לי בבתי המדרש ובישיבות. אבל אם יש כן יהדות, אז זה רק משהו כמו ר' שלמהל'ע קרליבך". הוא מוציא לי את הספר 'פתחו שערי הלב', תורותיו של ר' שלמהל'ע, על אהבה ועל קרבה. אתם מבינים מה שקורה לדור? הנוער אינו מוצא את מקומו בבית המדרש הקלאסי, זה שגדלנו בו בימי ילדותינו. המודל הזה, נגמרה שעתו, נגמר כוחו. אין לו עוד השפעה על מיטב בני הנוער שלנו. הם מאסו במה שהממסד מוכר להם. הפסיקו להאמין. הם כבר יותר מחוברים לכוכבי המוזיקה, לזמרים ולאמני רגש. לכו לכל חתונה יהודית, ותבדקו אחרי מי הנוער רץ ונוהה, האם אחרי איזה אדמו"ר חדש שהגיע כעת או אחרי איזה כוכב מוזיקלי שלקח עכשיו את המיקרופון. והסיבה לכך היא פשוטה: האמנים הללו נותנים להם ללב הרבה יותר מאשר האדמורי"ם נותנים להם. זוהי יהדות הרבה יותר מעודכנת, הרבה יותר לבבית ויורדת אליהם. תארו לכם שהצמד יואלי קליין ושייע גרוס, למשל, פותחים בית מדרש בבני ברק, או מיילעך קאהן וזאבי פריד פותחים בית המדרש בבורו פארק, מבטיח לכם שהוא יהיה יותר מלא ומעניין מכל בית מדרש אחר.

ובכן, חברים, הגיע הזמן. אני רוצה לשתף אתכם עם החזון שלי. יש לי חלום להקים בירושלים בית מדרש חדש. בית מדרש רוחני מוזיקאלי, שיהיה מרכז כזה לבני נוער המחפשים קצת לב, קצת אמת, קצת נשמה. האמת שאני מתלבט אם לקרוא לכך 'בית מדרש', או שם יותר משחרר כזה כמו 'קרעטשמע' וכדומה, בגלל שהמילה 'בית מדרש' לא עושה היום טוב בלב לכולם. ישנם כאלו שיש להם משקעי עבר עם בית המדרש, גם בגלל שזה יוצר קצת רושם שהנה, עוד איזה מישהו רוצה לרכוב על הטרנד של הקומזיצים ולמשוך חסידים בשיטה חדשה. אבל תכלע'ס, אולי כן חשוב לקרוא לכך בית המדרש, בגלל שהחזון הגדול הוא שהוא לא יהיה המרכז הרוחני היחיד בסגנון כזה. הוא יהווה המודל של הסגנון המעודכן של הבית המדרש החסידי של תשע"ז, ואני מאמין שלאט לאט הרבה אנשים פשוט יראו בעיניהם את המהפך הרוחני שבית מדרש זה מביא, והם יעתיקו את המודל לבתי מדרש נוספים. כמו שכתבתי למעלה, הוא יהיה מקום של אהבה אינסופית, לכל אדם, לכל אדם. אבל הוא יהיה מקום רוחני וחסידי. כלומר מקום של חיפוש אמת ועומק, ולא סתם מקום של סטלנות. יותר 'סטלנים בקדושה'. מקום שיהיה בו 'היי' אבל ההיי הזה יגיע מתוך האנרגיה החיובית שתשרה שם, האהבה הגדולה שתשרה שם. מצד אחד הוא יהיה מאוד חסידי וממש רוחני, אך מצד שני הוא יכיל כל כך הרבה גוונים. זה נראה לי כל כך בדיוק מה שהדור צריך. מה אתם אומרים על כך?

ברגע זה ממש שאני מסיים לכתוב המאמר, אני מקבל ב'וואטסאפ' את הקליפ החדש של חיים גולד שעכשיו יצא, 'הוא יגלה לך'. חיים הוא אברך חסידי צעיר שמביא מוזיקה חדשה וקדושה הנוגעת לנשמה. יש שייכנו אותו עידן רייכל החסידי. איזה שיר ואיזה קליפ יפה ומרגש. אני רואה שם בקליפ יהודים מתבודדים בטבע, בני נוער מתוקים מנגנים עם כלי נגינה על ספסלים ליד הדשא, והם שרים בשקט: 'הוא יענה לך, הוא יגלה לך, רק תבוא אליו, רק תבוא עכשיו'. הקליפים הללו מבטאים את השינוי הענק שקורה בדור שלנו, הדור הצעיר. זה בדיוק מה שדיברנו עד עכשיו במאמר. האמת היא שזה פשוט קורה מעצמו, השינוי הזה. הנוער פשוט צועד שם לבד. בלי רשות. רק הנשמה שלהם מובילה אותם. בואו ונפתח להם בתי מדרשיות. בואו ונעשה להם מקום. אלו הם בני הנוער של ימות המשיח.
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שפתי כהן » 08 מרץ 2017, 16:28

החלמות שלו על אהבה וכו' כבר מתחיל לגלוש לכיוון הדת"ל,,,,וכמעט כבר הרפורמי!!!!!!!!!!!!!!!!!
שפתי כהן
 
הודעות: 35
הצטרף: 07 דצמבר 2016, 16:22
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למר יקר שלנוניעתה (ה"כוכב" מענדל ר

הודעה שלא נקראהעל ידי אני פה » 08 מרץ 2017, 16:53

הייתי מסכם כך: בקיצור נוער חמוד ויקר שלנו אל תלמדו אל תעבדו רק תכנסו לבית המדרש של האדמו"ר ראטה וכל היום תתחבקו תתרפקו תתאהבו ותשירו, ובכך תביאו את המשיח.
סמל אישי של המשתמש
אני פה
 
הודעות: 1285
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 21:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אנא עבדא » 08 מרץ 2017, 18:44

גם אני הייתי יכול ללעוג ולצחוק על תמימותו וילדותו של ה'משפיע' הזה, שכל כתבי ה'לייט' חוגגים על חשבונו... (בינינו, המבוגרים שכאן, הרי הוא עצמו ילעג על כך בע"ה בעוד שנים כשיקרא את הבלוגים הללו שכתב בשנות הטיפש-עשרה שלו)...
אבל רבותי, צריך להיות עיוור ולא לראות איך שהנפש האומללה הזו זועקת לעזרה. רבותי, מי יכול לעזור לצדיק הזה? ויפה שעה אחת קודם!
אנא עבדא
 
הודעות: 160
הצטרף: 28 אפריל 2015, 17:53
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אחד ויחיד » 08 מרץ 2017, 18:58

למה בכלל קוראים לו משפיע אם יש לו דף פייסבוק .
על מי הוא משפיע בכלל יכול להיות שהוא משפיע טומאה
1221 איחוד הצלה, ראשונים להציל חיים.
סמל אישי של המשתמש
אחד ויחיד
 
הודעות: 3887
הצטרף: 15 דצמבר 2016, 20:26
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שימי התימני » 08 מרץ 2017, 20:59

מענדל
כבר הקדימוך ק-ליפא ויש לו כבר בערך כזה ביהמ"ד
ועדיף לא לדבר איך שנראה שם ומי ומי ההולכים לשם
נ נח נחמ נחמן מאומן
סבא הוא המלך
סמל אישי של המשתמש
שימי התימני
 
הודעות: 676
הצטרף: 18 אפריל 2016, 22:55
מיקום: מאחוריך
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי פאטשיילע » 08 מרץ 2017, 21:07

שימי התימני כתב:מענדל
כבר הקדימוך ק-ליפא ויש לו כבר בערך כזה ביהמ"ד
ועדיף לא לדבר איך שנראה שם ומי ומי ההולכים לשם

היה לו כזה ביהמ"ד. ואם איני טועה זה כבר נסגר מפאת חוסר מתפללים... (חלקם המשיכו לרדת וכבר אינם צריכים בית כנסת, וחלקם חזרו הביתה ל"מסגרת הסגורה"...)
פאטשיילע
 
הודעות: 118
הצטרף: 31 מאי 2015, 17:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי שימי התימני » 08 מרץ 2017, 21:09

נראה לי שעדיין פתוח
נ נח נחמ נחמן מאומן
סבא הוא המלך
סמל אישי של המשתמש
שימי התימני
 
הודעות: 676
הצטרף: 18 אפריל 2016, 22:55
מיקום: מאחוריך
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 10 מרץ 2017, 14:58

פאטשיילע כתב:
שימי התימני כתב:מענדל
כבר הקדימוך ק-ליפא ויש לו כבר בערך כזה ביהמ"ד
ועדיף לא לדבר איך שנראה שם ומי ומי ההולכים לשם

היה לו כזה ביהמ"ד. ואם איני טועה זה כבר נסגר מפאת חוסר מתפללים... (חלקם המשיכו לרדת וכבר אינם צריכים בית כנסת, וחלקם חזרו הביתה ל"מסגרת הסגורה"...)

זה נסגר ואח"כ נפתח על רמה עוד יותר ירודה. ואחרי שהמתפללים רצו להביא חזנית הוא סגר את הפאב הזה סופית, ככה אני שמעתי.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי קיסם שיניים » 10 מרץ 2017, 15:10

חבל, היה לוקח את מענדל לרב
קיסם שיניים
 
הודעות: 123
הצטרף: 06 מרץ 2017, 18:56
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 10 מרץ 2017, 15:11

קיסם שיניים כתב:חבל, היה לוקח את מענדל לרב

זה ממילא לא היה רלוונטי, הרי ליפא היה רב ביהמ"ד...
אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי קיסם שיניים » 10 מרץ 2017, 15:33

גאליציינער כתב:
קיסם שיניים כתב:חבל, היה לוקח את מענדל לרב

זה ממילא לא היה רלוונטי, הרי ליפא היה רב ביהמ"ד...
אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד...


אני מאמין שהמתפללים שם יש להם הרבה 'שאלות' לשאול והם צריכים שתי רבנים...
קיסם שיניים
 
הודעות: 123
הצטרף: 06 מרץ 2017, 18:56
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי חבצלת השרון » 16 מרץ 2017, 17:15

פשוט: כך תוכלו להפוך את העולם בעצמכם
בין סעודת פורים באשדוד לנערים עם הסמרטפונים בבורו פארק: המשפיע הרב מענדל ראטה משתף אתכם במפגשים עם בני נוער שהתרחשו במגוון מקומות, ומכולם יוצאת מסקנה אחת - מילה אחת טובה פועלת הרבה יותר מדברי תוכחה • 'הבלוג של המשפיע' בא בטוב



אז זהו, שפורים כבר מאחורינו ועכשיו מתחילים כבר בהכנות לפסח. נגמרו החגיגות. ואני, אינני יודע בדיוק מה יצא לי מכל הפורים. אם לדבר 'דוגרי', כל מה שתכננתי לפורים הזה, הכל יצא אחרת לגמרי, ואולי אפילו בדיוק הפוך. כל שנה אני עולה אל ה׳טיש׳ של אבא שלי ומככב עם המיקרופון: שר, מנגן, מציג. השנה, בדיוק יום לפני פורים הפכתי לצרוד נורא. אין, ולא היה שום קול. הצטננתי לגמרי. טוב, אמרתי שגם עם קול צרוד אפשר לעשות משהו. בסוף שתיתי וישנתי כל כך טוב, והגעתי לטיש בדיוק רגע לפני ברכת המזון. טוב. לא יכולתי שלא לעלות על השולחן כלל. בדיוק היום שכולם כבר יודעים שאני מנגן ועושה קומזיצים. לפחות פורים זה יכול כן להתאים טוב עם כל המערכת האדמורי״ת... זה הזמן שהכול מתאים להכול. אז כן עליתי, עם ראש מסתובב ימינה ושמאלה, אבל היה כבר מאוד מאוחר והייתה לי תחושה שאני דורך על העצבים של אנשים. טוב, למה להצטנע ככה, פשוט אמרו לי את זה דוגרי, שכבר מאוחר. אז ירדתי ואמרתי אולי מחר יהיה משהו טוב, בירושלים. נו שוין. למחרת נסעתי לירושלים ותכננו איזה קומזיץ. מה ששכחתי הוא שבדרך הקאתי את כל האוכל ואסור לשתות אלכוהול על מעיים ריקים. נו שוין, אז גם שם באיזשהו שלב איבדתי את הראש לגמרי, והוכנסתי אל תוך רכב כשאני חצי בעולם העליון. אה, ושכחתי עוד משהו. שהשנה לצערי פספסתי גם מצוות משלוח מנות וגם מתנות לאביונים. איזה מין פורים. פורים של פדיחות. וכמו להשלים את ההצגה השארתי איכשהו בירושלים גם את המשקפיים והצעיף והכיפה וכל הכסף שהיה לי בכיס, והסתובבתי למחרת בבית כמו גולם קצוץ אוזניים. אבל באמצע הפורים נזכרתי בסיפור שקרה לי שנה שעברה.

וזה מה שהיה בפורים שעבר. קודם כל זה התחיל בדיוק כמו השנה, שיום לפני פורים משום מה נהרס לי הקול לגמרי. זה סיפור אמיתי. מזמן אמרו לי שאני צריך לעשות פיתוח קול, אבל התזמון הזה שזה יקרה פעמיים לפני פורים, נראה לי משהו משמים. סוג של שיעורי לימוד. ואז גם הייתה מתוכננת הצגה שלמה על ה׳טיש׳ כשאני אמור להיות שחקן ראשי שם, עם הגיטרה. אוקיי, אמרתי, אולי תוך כדי הסעודה זה יעבור, והעיקר שאהיה כבר מבושם. טוב, התחלנו את הסעודה בבית ואני שותה ושותה. אבל שום משקה לא השפיע עלי כלום. לא יודע איך זה. אולי זה היה בגלל מצב הרוח הירוד שהיה לי בגלל איבוד הקול. הרגשתי נורא מתוסכל. שום דבר לא עובד. ואז קורה עוד משהו. הגיטרה שלי, שעמדה בצד, אחד הילדים עבר שם, ו...אופס, הגיטרה נפלה ונשברה לשניים. הצגה מושלמת. עכשיו כבר היה לי רק דבר אחד לעשות. עליתי למעלה אל חדר השינה, התכרבלתי במיטה ואמרתי: "ריבונו של עולם, תרדים אותי מהר, אני רוצה לגמור כמה שיותר מהר עם ה׳פורים׳ הזה". הייתי כל כך שבור ועצוב. כל כך בודד ומדוכא. זה היום היחיד שכל העולם שמח, ולי, תמיד דווקא לי, קורים הדברים הכי עצובים בעולם.

לא יודע למה, אבל פתאום מצאתי את עצמי אומר לעצמי, בוא ננסה ניסיון אחרון. אלך לטיש, אולי אנסה לשתות שם משהו, יילך - יילך, לא יילך - נחזור. אז הלכתי לטיש. ושם איזה יהודי הביא יין ישן מלפני אולי 40 שנה. לקחתי כמה כוסות, ומשהו התחיל לזוז בראש שלי. אוקיי, זו עדיין לא סיבה לשמחה כל כך מהר. אבל פתאום, ועכשיו תקשיבו טוב, פתאום אני מבחין בשלושה נערים חילונים, שבאו ונעמדו מול פתח בית המדרש והציצו לראות מה הולך שם. האחד בן 17 בערך, השני כנראה בן 14, ועוד ילד חמוד, כנראה בן 9. אשדוד זוהי עיר חילונית ברובה. אז בפורים הם יודעים שיש שמח אצל החרדים וכנראה באו לראות מה בדיוק קורה. באותו רגע נפתח לי הלב כמו פתיחת ארון קודש. רצתי אליהם, חיבקתי אותם בחום ואמרתי בקול: "פורים שמח!", ואז התחלתי לדבר איתם שתי דקות. אמרתי להם: "דעו לכם שאתם כל כך מאירים את כל העולם עם האור שלכם, וזה בכלל לא חילוק בעיניי זה שאתם הולכים כעת בלי כיפה, כי התחנכתם במקום אחר, אבל אני כל כך מרגיש את הקדושה המאירה שלכם!" ואז הם אמרו לי שאני כל כך צודק וכל הלבוש זה רק חיצוני, ומבפנים הכל בכלל אחרת לגמרי. כולנו בסך הכל בני אדם עם רצונות טובים. ואז פונה אלי הילד הקטן החמוד ואומר לי בשקט: "אין הרבה כמוך". זהו. זה כבר הספיק לי. חיבקתי אותו בחום ונישקתי לו על מצחו, והוא, לא תאמינו, ילד קטן, החזיר לי נשיקה. רציתי לבכות כמו ילד. רצתי חזרה לבית המדרש, לקחתי את המיקרופון והתחלתי לשיר כמו משוגע. מבחינתי עשיתי כבר את כל הפורים. שרתי כל עוד נשמתי בי בלי מיתרי קול, חזרתי הביתה ונזרקתי למיטה, עם הרגשה של קדושה. שבוע אחר כך הלחנתי אפילו שיר מיוחד על הסיפור הזה.

אז השנה, כשיצאתי מבית המדרש בסוף הטיש, אמרתי לעצמי - לפחות אעשה משהו טוב על לב של מישהו אחר. אולי יקרה לי שוב סיפור מעניין. בדרך כלל כשאתה רוצה שמשהו יקרה, אז שום דבר לא קורה. אבל האמת היא שלתת מילים טובות זה משהו שלא עולה כסף, ואפשר ממש להחיות נפשות ברגע אחד. אז הלכתי ברחוב עם הגיטרה, ואז עצרו אותי שני בחורים שכנראה יהיו כאלה שיקראו להם נוער שוליים, והם מבקשים ממני: "תנגן לנו משהו"... אבל מה יכולתי לנגן להם, משהו שהם יתחברו לזה. אז שרתי להם את ׳ילד של אבא׳. שרתי, והם ליוו אותי קלות. ואחרי זה איחלתי להם מעומק הלב שה׳ יעזור להם שהם יזכו לגלות כמה שהם קדושים ומאירים, למרות שאולי חלק ממשפחתם או ממחנכיהם לא מבינים את זה. שיזכו לדעת להחזיק מעצמם ולאהוב את עצמם ולהיות גאים בטוב האינסופי שיש בהם. הם היו כל כך צמאים לשמוע את המילים הללו, וזה היה נראה ששנתיים לא אמרו להם מילים כאלו. ריבונו של עולם, איך זה קורה דבר כזה? איך אנחנו שוכחים לומר להם את זה, להחזיר להם את הנשמה, שמתייסרת ונדחקת מגלי גלים של ביקורת החברה שלא מתחילה להבין לרוחם בכלל? בסוף הם אמרו לי תודה, והתחבקנו באהבה גדולה, ואני הלכתי הביתה וכתבתי פוסט לחברים שלי, שמבחינתי - זה מה שנשאר לי מכל הפורים. מי יודע מה עשיתי לנשמות שלהם.

חברים יקרים, האם אנחנו יודעים מה אנחנו יכולים לפעול בכוחן של מילים? הבעל שם טוב אמר פעם: "לפעמים יורדת נשמה לעולם הזה וחיה שבעים שנה, רק בשביל לעשות טובה אחת לאדם אחר". ברגע אחד אנחנו יכולים להחזיר את החיות לבן אדם, רק עם מילה אחת כמו: "וואו, אתה נראה כל כך טוב". באותו רגע שאדם שומע מילה כזו, יש לו פתאום סיבה להמשיך לחיות. זה יכול לקחת בן אדם, להוציא אותו מעמקי שאול ולהגביה אותו מעלה מעלה. מילה אחת. לא יכול לשכוח את הסיפור שקראתי פעם על אחד מהגדולים שהוציא איזה ספר, לא זוכר את שמו, אבל גדול ידוע. כשקרבו ימיו להיפטר מן העולם התחיל לחפש בגנזי הבית את כל חפציו שהשאיר בעולם למשפחתו. ואז פתאום הוא מוצא מכתב שאף פעם לא פתח עוד. גדול אחד בדורו שלח לו את זה לפני ארבעים שנה, מכתב עם מילים טובות ומחמיאות על הספר שהוציא בזמנו. התחיל אותו גאון לבכות בכי מר מטלטל נפש. שאלוהו בני משפחתו: "למה הנך בוכה?", אמר להם הגאון: "לו רק הייתי רואה את המכתב לפני ארבעים שנה, והרי נבעו בליבי חידושים כמו מעיינות רבות, רק שאחרי שהוצאתי את הספר לא היה אף אחד שטרח לומר לי מילה טובה, אמרתי לעצמי שכנראה אין לי הרבה מה לחדש ולא כתבתי עוד כלום. אבל לו רק הייתי רואה אז מכתב זה, הרי יכולתי להוציא עשרות ספרים גדושים בחידושים נפלאים". זה סיפור מרגש שטלטל את נפשי כשקראתי עליו לראשונה, כי סיפור זה מפגיש אותנו שוב עם המאחד והמשותף בין כל בני האדם , מגדולים ועד קטנים. כולנו זקוקים למילה טובה, לכולנו זהו אויר לנשימה, ואנחנו מפספסים אלפי הזדמנויות להציל נשמות.

רק לפני כמה שעות התקשר אלי אדם אחד עם סיפור בידו. יש לו בן שעזב את הישיבות בגלל כך וכך, וכיום הוא נמצא היכן שהוא בחו״ל והוא עובד לפרנסתו במשרה מסוימת. לא משנה כרגע כל תוכן השיחה. שאלתי אותו אם יש לבחור מסגרת מסוימת, של שעה קבועה של יהדות ביום, עם חברים וכו׳. אז הוא מספר לי שפעם הציעו לו ללכת לאיזה שטיב׳ל ששם הוא ימצא קצת חברה מתאימה וזה בית מדרש שמתאים לו וכו׳. אז הוא הלך לשם, אבל בדיוק כשהוא הלך לשם היו שם כמה אנשים חסרי ניסיון ותבונה רבה, והם שאלוהו מי הוא. ואז כשנודע להם כל רקע משפחתו, מיד 'חפרו' לו על הראש: "אז למה אתה ככה וככה, ואיך אתה נראה". כמובן שהוא ברח משם, ולא חזר לשם. והילד שואל את אבא שלו: "אני לא מבין, הם לא שאלו אותי בכלל אם יש לי היכן לאכול או לישון, לא שאלו בשלומי בכלל, רק הסתכלו על גודל הכיפה וצבע המשקפיים. זו נקראת יהדות? אם זה יהדות, אז מה יש לי איתה?". והאבא אומר לי: "תקשיב, הבן שלי צודק, מה הם בכלל יודעים כמה הוא עבר עד שהוא לא מצא את עצמו מתאים למסגרות הרגילות, ומה הם יודעים כמה הוא מוסר את עצמו ומתאמץ מהמקום שלו. לפעמים אנחנו מפספסים הזדמנויות, ובמקום להציל נשמות אנחנו עושים טעויות חמורות. וכי מה אנחנו יודעים משהו על מישהו?

אני רוצה לסיים עם סיפור. זה סיפור קצת דומה לסיפורים הקודמים שסיפרתי. זה היה לפני חצי שנה בבורו פארק. התארחתי שם בשבת אצל המארח הקבוע שלי, בין הרחובות 14-15, בין ביהמ״ד טאהש לביהמ״ד מונקאטש, בתוך המרכז החסידי. ופתאום, בסוף הסעודה, אני רואה שכל האורחים מסתכלים בתדהמה בחלון. הלכתי גם אני להסתכל ואז אני רואה מחזה כזה: יושבים להם כ-7 או 8 בחורים צעירים על הכביש, אולי בני 14, לא יותר, ממש צעירים, כולם דוברי יידיש מבתים חסידיים, אך ללא כיפה ופאות, והם מחזיקים סמרטפונים בידיהם בשבת. כל האנשים שברחוב צועקים עליהם "שבת, שבת", אבל הם, בכל פעם שמישהו צועק עליהם "שבת", הם מוציאים את הסמרטפונים ומצלמים אותם, עושים קליפים, תמונות. ס׳לעבעדיג. ככה הם יושבים להם על הכביש. ליבי נקרע לשניים - איך זה יכול להיות שהם כל כך צעירים וכבר הגיעו למצב שיעזבו את המשפחה, את הישיבה, את השכונה, את היהדות. כל כך הרבה דברים לעזוב בגיל צעיר, מה הם כבר עברו, ריבונו של עולם, בשנים הכה מעטות שעברו עליהם בעולם זה? אז לקחתי משקה מיץ תפוזים טבעי הנקרא שם אורנגזא׳ס, משקה החביב על האמריקאים, והאמת שגם עלי. (לאחרונה זה יובא לארץ, אך שם זה עולה שלוש דולר לבקבוק ופה שלושים שקל. אבל באמריקה זה הולך חזק). ירדתי והבטחתי לעצמי שאני נותן להם לשתות משהו. דרך ארוכה הם הלכו, בטח הם צמאים ואין להם פה מישהו שיתן להם. אז ירדתי למטה, ואחריי האורחים. עמדתי מולם, אבל התביישתי לגשת. לפעמים אני ביישן. האורחים מסתכלים על הנערים ואומרים: "אתה רואה? הם עושים את זה דווקא, מחפשים להרגיז". אמרתי להם: "השתגעתם? ילדים צעירים שיושבים על הכביש ואפשר לשמוע את זעקת הנשמה שלהם - 'למה נטשתם אותנו', למה אינכם נותנים לנו הזדמנות מתאימה לצמוח? ילדים שעוד לא יודעים מה זה בכלל החיים, ובטח עברו את מה שאתם לא עברתם ב-40 שנה, שהרי אתם לא הגעתם למצב כזה. אז מה בדיוק הם עושים ב'דווקא'? מה אתם חושבים?".

בסוף שברתי את הבושה וניגשתי אליהם. שאלתי אותם: "אכלתם היום כבר?", והם אמרו לי: "כן, אכלנו אצל מישהו". אחרי זה שאלתי אותם אם יש להם היכן לישון. ופתאום אני רואה ניצוץ בעיניים שלהם. הם עונים לי: "כן, עוד מעט מישהו בא עם רכב לקחת אותנו". זה היה בשבת, אבל אמרתי להם: "או, געוואלדיג". ואז הם הוציאו את הסמרטפונים והתחילו לצלם אותי. אז כל הרחוב צעק להם "שבת", אבל אני שרתי להם "גוט שבת, יידעלעך", אל תוך הקליפ. "אחים מתוקים, אני כל כך אוהב אתכם, כמה שאתם מאירים את כל העולם". ואז התחלתי לדבר איתם קצת. לא זוכר כל מה שאמרתי להם. אבל בגלל שקצת היה להם לא נעים שמישהו עם מראה חסידי כאילו מקרב אותם, אז הם שיחקו אותה כאילו לא כל-כך מקשיבים, והאחד גרגר לגרון חברו בקבוק אלכוהול וכדומה. בסוף אמרתי לעצמי: "אולי אני סתם מטריד ומשגע אותם". אז אמרתי להם: "גוט שבעס, יידעלעך", ובירכתי אותם, בדיוק את אותה הברכה שבירכתי את הנערים שפגשתי בפורים: "שתזכו לדעת כמה שאתם קדושים ומאירים, וכמה שהעולם זקוק לאור שלכם, למרות שלא כולם מסוגלים להבין לנפשותיכם. גוט שבעס, אחים מתוקים שלי", והלכתי. ואז אמרתי לעצמי, לא נראה לי שפעלתי משהו על מישהו. אבל בדיוק אז אני רואה שמישהו מהחבר׳ה שם, הוא היה אולי המנהיג שלהם, בחור ממש מאיר עיניים, הוא בא אחריי. באמצע הרחוב הוא עוצר, מסתובב לעברי, נותן לי חיבוק ואומר לי "יישר כח". הייתי המום. הלכתי הביתה, ובכיתי כל הלילה, כי באותו רגע הבנתי שכל מה שהיה חסר להם זה בדיוק אותה מילה טובה - "אתה מאיר", "אתה מתוק", "אתה אהוב", "אתה קדוש" .

זהו. אני לא רוצה להוסיף עוד מילה. רק דבר אחד, חברים יקרים. קיבלנו מתנה משמים - פה לדבר. וקיבלנו עוד מתנה - לב להרגיש. בואו ונפתח את הלב, להרגיש את הזולת. זה לא חייב להיות נער שמחפש את דרכו אלא יכול גם להיות חבר מהכולל או מבית המדרש, אבל יש את אלו שאיכשהו כולם שוכחים מהם ואף אחד לא באמת יודע מה עובר עליהם בכלל. בואו ונפתח להם את הלב שלנו. בואו ונפתח להם את ההזדמנות מחדש. לקרב זה לא נקרא לומר כמה חשוב זה ללמוד או להתפלל, מה פתאום. הם יודעים את זה יותר טוב מאתנו. לקרב זה אומר להתקרב ולאהוב, לנסות להבין לליבם ולתת להם את החום ואת האהבה לו הם זקוקים. בואו ונפתח את הלב. לפעמים זה כל מה שנשאר לנו מכל מסע החיים.
מנצחים הם לא אנשים שלעולם לא נכשלים, אלא אנשים שלעולם לא נכנעים.
סמל אישי של המשתמש
חבצלת השרון
 
הודעות: 3458
הצטרף: 16 נובמבר 2016, 16:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי זלמן » 31 מרץ 2017, 21:08

מאז לא פירסם עוד בלוג?
זלמן
 
הודעות: 11
הצטרף: 06 פברואר 2017, 05:38
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי חויזר » 05 אפריל 2017, 23:25

הידעתם שמנדל ראטה מגיש תוכנית שבועית ברדיו קול ברמה בשם 'החצר של מענדל'
??
סמל אישי של המשתמש
חויזר
 
הודעות: 2917
הצטרף: 15 פברואר 2016, 20:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 05 אפריל 2017, 23:31

לא ידעתי.

מה עם הבלוגים שלו ?? יש עוד ??
לאחרונה אין פה כמעט...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי עטרת תפארת » 06 אפריל 2017, 00:10

גאליציינער כתב:לא ידעתי.

מה עם הבלוגים שלו ?? יש עוד ??
לאחרונה אין פה כמעט...

וטוב שכך...
אין עוד מלבדו!
סמל אישי של המשתמש
עטרת תפארת
 
הודעות: 789
הצטרף: 02 מאי 2016, 21:00
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 06 אפריל 2017, 06:35

קיבלתי במייל (פורסם באתר בחדרי):

די לסגפנות: העולם הזה נברא כדי שנהנה ממנו • הבלוג של המשפיע

בין הזמנים הגיע. ריחה הטוב של פריחת האביב מנשב באוויר. כמה יפים הם מראות ההמולה והחיים בימים אלו. צעירי הצאן, אשר ישבו כל זמן החורף בישיבה, אברכי כולל או אנשי עמל, לוקחים קצת חופש מעמל יומם, יוצאים אל האוויר הצח, אל הגינות והמעיינות, שדות ופרדסים, טועמים את טעמו הטוב והמתוק של יופי הבריאה. קובעים עתים לתורה, מתפללים שלוש תפילות, ומאווררים את הנפש לתקופה קלה. רואה אני מתחת לבניין מגוריי חבורה של בחורים העוזרים לאיזה מפעל של ׳קמחא דפסחא׳. הם מלאים חיות ועשייה, מלאים אנרגיה ורעננות. דומה כי העולם תופס לו שעה של קורת רוח. כזו היא תקופת פריחת האביב - רווח להתבונן. ואם כי ידיהם של רבים עסוקים בניקיון יסודי של הבית לחג הפסח, אך דומה כי גם מלאכה זו מעניקה סיפוק רב לעוסקים בה, כמה שהיא מפרכת. שמעתי פעם פתגם שבני אדם אוהבים לראות שלושה דברים: מעיין שזורם, מדורת אש שבוערת, ואנשים חרוצים שעובדים. יש בכך אמת פנימית עמוקה. כשרואים אנשים שעובדים, רואים לרגע את מימושה של הבריאה. זהו היופי של העולם, שאנשים מממשים את עצמם ועובדים ביגיע כפם. חן אלוקי נסוך על הטבע ועל רגעים של מימוש הטבע. לא בכדי אמרו צדיקים וחסידים כי ׳הטבע׳ שווה בגימטריה ל-׳אלקים׳. יש קשר ביניהם, מסתבר.

טוב, לא שכחתי גם אני שהגיע הזמן לצאת אל הפרדס ולהתבונן ביופייה של פריחת האביב. פלאי הבריאה. אז זה היה די ברור - הפרדס שמול ביתנו באשדוד, פרדס התפוזים. בחורשה הירוקה שעל ידה אני לומד כל שבוע לפני שבת קצת 'איז׳ביצא תורה'. חציתי את הכביש ונכנסתי אל הפרדס פנימה, פרדס גדול העומד חוצץ בין העיר אשדוד לבין גן יבנה. ולפתע נזכרתי בברכה היפיפייה שנתקנה לברך בחודש ניסן: ״ברוך, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, ליהנות בהם בני אדם״. איזה יופי של ברכה. כמובן שנעמדתי מול שני אילנות ובירכתי בשמחה את הברכה המרעננת הזאת, בלבי אני אומר לעצמי: חבל שאין מברכים אותה לפחות פעם בחודש. רק שאולי אז זה היה נשחק קצת. אם זה היה כמו קידוש לבנה, למשל. אבל הברכה הזאת, איך שהיא משמחת לי את הלב. למה זה משמח לי כל כך את הלב? בגלל שאני שומע פה חידוש רעיוני מופלא במילים של הברכה: "אשר ברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם״. השם יתברך ברא לנו בריאה נפלאה ויפהפייה בשביל שנהנה ממנה. לא פחות ולא יותר. לא בשביל שנתגבר עליה ונתכחש אליה, לא בשביל שנתנתק מהנאותיה וחוויותיה, אלא בשביל שנהנה ממנה כל שניה ונמצה את יפיה וטובה.

חזרתי מהפרדס הביתה וכולי הרהורים על הברכה הזאת. אני חושב לעצמי, איך זה מתאים דבר כזה עם מה שהתחנכתי תמיד, שצריך לברוח מהנאות העולם הזה ולהשתדל כמה שפחות ליהנות ולהתענג מתענוגות והבלי העולם? והרי במשך שנים ידעתי לומר שכל העולם נברא אך ורק בכדי להתגבר עליו ולברוח ממנו, והכל מסביב זה רק יצר הרע. טוב. אני מוציא עוגה מהמקפיא, מברך ואוכל, ולאחר מכן מברך ברכת 'על המחיה', ופתאום אני תופס את עצמי מברך: "על ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו, לאכול מפריה ולשבוע מטובה'. עד כדי כך? לשבוע מטוב הארץ? ואני ממשיך: ״והעלינו לתוכה, ושמחנו בבניינה, ונאכל מפריה, ונשבע מטובה, כי אתה ה׳ טוב ומיטיב לכל״. זהו, זה כבר עצר אותי. האם באמת אכן נברא העולם בשביל שנהנה ממנו? אז מה עם כל הסיפורים ששמענו תמיד על גדולי הדור איך שוויתרו ופרשו מהנאות העולם? איך זה מתאים אחד עם השני? ופתאום אני נזכר באיזה מדרש מעניין: הקב״ה אומר לאדם הראשון: ״עולם יפה בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי״. הבורא מתייחס בחמלה ובכבוד אל הבריאה ומבקש מאדם הראשון - בראתי לך עולם מדהים ויפיפה, אל תקלקל אותו, שמור עליו יפה, הוא בשבילך. כמה מדהים. אז רגע, מהי ההשקפה הנכונה פה? כן ליהנות, לא ליהנות, ליהנות קצת... מה, מי, איך?

האמת שהטיול הזה בפרדס התפוזים הזכיר לי אפיזודה של ימי נעוריי בישיבה. סיפור בהיסטוריית העבר שלי, שכנראה לא אוכל לשכוח בחיים. זה היה בישיבה גדולה, בתקופת ההתפתחות האישית שלי. אח, כמה שהיא לוותה בקשיים גדולים, ההתפתחות האישית. אבל לא עכשיו המקום והזמן. ביום מסוים החלטתי והתחלתי להוציא עלון ישיבתי לכל הבחורים. שם הייתי כותב את הגיגיי ורגשי לבי. כמובן שזה לא עבר לי בקלות, הסגנון הפתוח והעכשווי שהשתמשתי בו אז, במאמריי. אך איכשהו בדרך נס זה החזיק מעמד במשך שנתיים, לא יודע איך, כמובן שהיו מתנגדים והיו מעריצים וסיפור שלם. כשסגרו לי את העלון בישיבה בגלל מאמר מסוים שכתבתי, ועברו כמה חדשים, אמרתי לעצמי: לא מסוגל, אני חייב להמשיך לכתוב. מאז ילדותי אני כותב וכותב ולא מפסיק. נראה לי שהייתי היחיד בכיתה שאהב את לימודי ׳חיבור וסגנון׳. אם אתה נולד עם זה, אינך יכול שלא, וגם הרגשתי שיש לי הרבה מה לומר לבני הנעורים שלומדים בישיבות. אז פשוט הוצאתי עלון עצמאי וחילקתי באיזה 15 ישיבות, בירושלים ובבני ברק. זה שרד בדיוק 5 עלונים, כי בעלון החמישי קצת העזתי יותר מדי לכתוב את האמת שבלבי. תמיד אני קודם קופץ לאש, ואחר כך בודק מה קרה. נו, ומה כבר כתבתי שם בעלון ההוא? כתבתי שם: "לו הייתה לי ישיבה, הייתי מוסיף כמה נהלים למערכת ולסדר היום - קומזיץ פעם בשבוע, למשל, סימפוזיון פעם בחודש. כבר כתבתי בנושאים אלו בעבר, פה בבלוג. אבל הדבר הכי נורא ואיום שכתבתי שם זה ש -"לו הייתה לי ישיבה - הייתי מוציא את הבחורים פעם בשלושה חדשים לשדות ולפרדסים, לפגוש ולחבק את הטבע. תתארו לכם", כתבתי שם, "אנחנו יוצאים לפרדס, מטפסים על עצים, וקוטפים תפוזים. האין זו חוויה מדהימה? הטבע הוא הרי גילוי אלוקי כה עצום, והוא הרי נברא בשביל שנהנה ממנו, מטעמו המתוק ומיופיו המדהים".

נו נו... זה מה שהיה חסר לי. לא אשכח בחיים את התקופה הזו. המאמר הזה עשה כזה ט-ר-ר-ם, עד שדיברו נגדו בכמה ישיבות. זה גרם לוויכוחים רבים בין בחורים, ולכעס גדול אצל כמה אנשי חינוך. אמנם היו גם אז כמה אנשי חינוך מכמה ישיבות שאמרו לי בשקט: אתה כל כך צודק, והלוואי שהרבה דברים במערכת הנוכחית ישתנו, אבל בגדול, אני ממש 'נשרפתי' אז בעולם הישיבות. לא יכולתי לחזור לישיבה עד שהבטחתי שאין עוד שום עלון, ונאסר עלי לעשות קומזיצים וכל סוג קשר כזה עם הצעירים. הייתי אז כל כך שבור ורצוץ. הייתי בחור מבוגר ולמדתי חברותות עם בחורים צעירים, אבל כשחזרתי לישיבה הם התביישו ללמוד איתי, כי זה היה כאילו שהתגלה שאני ׳כופר׳ או משהו כזה. איך אסביר לכם את ההרגשה האיומה הזו. הייתי הרוס ושבור מבפנים לגמרי. הסתגרתי בבית לשבוע לבד עם עצמי. הוריי כבר גרו אז באשדוד, ואני עוד נשארתי בדירה הישנה שלנו בבני ברק. לא סיפרתי כלום להוריי בשבוע הראשון. רק בכיתי כל השבוע לבד. בכיתי כי ידעתי שהאמת איתי ושנעשתה לי עוולה גדולה. ידעתי שאני צודק, ושהחינוך הזה, לשנוא את העולם ולהיות מנותק ממנו לגמרי, הוא מטומטם. "מותר, מותר ליהנות", רציתי לצרוח ברחובות. העולם הוא גדול ויפה והוא נברא בשבילנו, לא בשביל שנשנא אותו. רק בשביל שנאהב אותו, שנאהב כל נברא ונברא. כל אדם, כל עץ וכל פרח.

הלכתי אז לרבי מאמשינוב שליט״א והראיתי לו את המאמרים. הוא קרא את כל חמשת המאמרים של הגיליון העצמאי הזה שהוצאתי לאור. עמד בחדרו והתנועע ככה, כמו לומד סוגיה עמוקה בש״ס, בשיא הרצינות והעומק, קרא את הכל בעיון, ואחרי זה הסכים לי לכל מילה שהייתה כתובה. הוא אמר לי אז: "אינני רואה כל בעיה בשום מילה שכתבת. אלו דברים פשוטים, המתקבלים על הדעת. רק אולי היית צריך להוסיף גם איזו שורה שכמובן שכל זה לא בא להוריד מהתביעה שהאדם מחויב לתבוע מעצמו גם כשלא הולך לו בקלות וכו', אבל ברור שהעולם הוא טוב, גדול ומדהים וצריך לתת לנפש להתרחב וליהנות, כמובן ברוח התורה והמצוות, ובמידה נכונה ומתאימה. טוב, איך נסחפתי עם הסיפור הזה. הרבה גלים באוקיינוס עברו מאז. אבל בחיים לא החלטתי לחשוב אחרת ממה שכתבתי אז. זה כל כך ברור לי בפנים.

רק שהאמת היא שלא חייתי עם הגישה הזאת מאז ומתמיד. הסבא רבא שלי, ר׳ אהרל׳ע ראטה זצוק״ל, מי שעל שמו קרויים הרבארלאך ממאה שערים, נראה לי שלא בדיוק היה זורם איתי בכל מה שכתבתי שם במאמר. דווקא אתמול היה היארצייט שלו, יום ההילולא השבעים, ו׳ ניסן תש״ז. הוא ייסד את חבורתו עם תקנות חזקות של פרישות, והטיף די רבות לניתוק מהעולם. הוא היה אדם קדוש וסגפן. אינני יכול לשכוח את הקונפליקטים האישיים שהיו לי בימי בחרותי, כשניסיתי ללכת בדרכי הסבא שלי, אך כל פעם נשבר לי מחדש. אוח, כמה שהתייסרתי בפנים בחיפושי הדרך. על כל רוגאל׳ע שאכלתי הייתי בטוח שיוציאו אותי מלאכי חבלה מהקבר ויחטיפו לי מכות בשוטים של אש עד שהכרס תיבקע. היום אני לא מאמין לרגע בהבלים כאלו, וכי בשביל זה ברא הקב״ה את המאכלים הטעימים, בשביל שמלאכי חבלה יכו אותי בשוטים? וכי לא כך אנו מברכים ׳ונאכל מפריה ונשבע מטובה׳? נשבר לי מהדרך של התרחקות מהעולם. ארך לי כל כך הרבה זמן לבנות את השקפת עולמי לבד, כי לא מצאתי אז הרבה שידברו על כך בגלוי.

עד שמצאתי את 'תורת איז׳ביצא'. שם גיליתי שהוא מדבר הרבה על הנאות העולם הזה. כך הוא, למשל, כותב בפרשת שופטים (ד״ה כי תבוא): "שבני ישראל מטבעם אוהבים את העולם ואת טובו, ואין להם כוח לגדרים וסייגים מיותרים שמרחיקים את העולם מהם, ועל כן ההדרכה הנכונה היא שצריך לזכור שהבורא יתברך נותן את כל טוב העולם. ובלשונו: ״היינו שתביטו להנותן (שתזכרו מי שנותן לכם בטובו את הכל), ואז תהיו מותרים להתפשט בכל תענוגים מעולם הזה, רק הכל יהיה בקדושה״. בפרשת פקודי הוא כותב, שכיוון ששבט לוי שהיו אנשים רוחניים היו מסוגלים להתנתק מהעולם בשביל עבודת ה׳, לכן קיבלו ציווי מיוחד שלא יחשבו רק על טובתם בעולם הבא אלא שיראו ״שגם בהווה ייטב להם, ועוד ביטויים רבים כאלו. זה בעצם היה אחד החילוקים בין קאצק לאיז׳ביצא: הרבי מאיז׳ביצא היה התלמיד הכי גדול בחסידות ׳קאצק׳, אך הוא עזב את קאצק בגלל שהוא לא התחבר בסופו של דבר אל כל הדרך החריפה הזו, והוא ייסד דרך אחרת ושונה לחלוטין - דרך שמאפשרת את החיבור המלא עם העולם וטובו, ובתוך העולם היא רואה את גילויו המלא של השם יתברך. אז סבא רבא שלי כנראה היה יותר בעניין של קאצק. בתקופה מסוימת בבחרותי הייתי קורא את ׳בית קאצק׳ של ר׳ לייבל לווין, וממש מדמיין את עצמי מצטרף לחבורה שם. אבל באיזשהו שלב ברחתי מחבורת קאצק לחבורת איז׳ביצא. כנראה שיש לי שורש נשמה אחרת, או שאולי אנחנו פשוט בדור אחר כבר. נראה לי שהדור הזה מה זה מתאים לכל תורת האיז׳ביצא. האמת היא, שאנשים לא יודעים אפילו עדיין איך הוגים את המילה הזו: איז׳ביצא , אבל לדעתי זה הולך להיות הטרנד הבא בעוד כעשור. טרנד, אני מתכוון בקטע טוב, גל רוחני, כמו ברסלב. כי איז׳ביצא זוהי דרך עם הרבה הרבה חיבור לעולם. בדיוק השבוע ראיתי ספר חדש שיצא, שנקרא ״עצות ממי השילוח (איז׳ביצא)״, ואתמול ראיתי שיהודי אחד עשה עבודת דוקטורט ארוכה ונפלאה על הגותה הייחודית של איז׳ביצא. כנראה שהאור הזה התחיל משהו לפעול.

אז בכמה מילים: איך באמת מיישבים את המובאות השונות מחכמינו ז״ל, שמצד אחד מטיפים להנאה מהבריאה הנפלאה שנבראה בשביל בני האדם, אך מצד שני נראה שהם מטיפים לפעמים לניתוק מהעולם והוויותיו? אז יהיו שיגידו שאלו אכן שתי דרכים שונות, קאצק ואיז׳ביצא. אבל אני חושב שבמבט מעמיק יותר נראה כי חז״ל, בגדול, לא הטיפו לפרישות מהעולם כלל. הייתה בזמן חז״ל כת ה׳איסיים׳ שהטיפו לניתוק ופרישות מהעולם, אך חכמינו ז״ל לא הסכימו עם הדרך הזו כלל, רק שהתנאים והאמוראים עצמם, בגלל שהם חיו ברמה רוחנית כה גבוהה, הם פשוט לא הרגישו כל כך הרבה את הצורך באכילה, שתייה וכדומה. אם אינך מרגיש צורך נפשי לאיזו הנאה, אין שום סיבה שתעשה משהו סתם מיותר. אבל ככל שהאדם מרגיש צורך בהנאה ומזון לנפשו, וודאי שיש לו לתת לנפשו את ההתרחבות לה היא זקוקה.

מי שאמר דברים ברורים בנושא זה היה המהרי״ל בלוך בספר ׳שיעורי דעת׳. אני רוצה להעתיק את לשונו (ח״ד מאמר פלס מעגל רגליך), וז״ל: "באמת צריך לדעת כי עניין לצורך (קרי: הנאה לצורך הנפש) יש בו מדרגות מדרגות, ואין זאת אומרת שאסור לו לאדם לקחת מהעולם הזה רק כדי קיום נפשו ויותר מזה ׳שלא לצורך׳ נקרא, אלא עניין ׳לצורך׳ מתאים לכל אחד כפי מדרגתו ותכונתו, כי כל מה שנצרך לאדם למען יעמוד על מתכונת נפשו כדי שיהיה במצב של רצון ושמחה, שרק אז ערים כישרונותיו וחיים בו כל כוחותיו - בכלל ׳לצורך׳ הוא. ומובן כי לרוב בני האדם דרוש לזה לקחת מן העולם ׳יותר מכדי הסיפוק׳. דרוש הוא לתענוגים גשמיים, לטיול ולחברת בני אדם, ולהתענג מנועם הטבע וכדומה. ומאחר שנחוץ לו כל זה, אם יגמור בנפשו לפרוש מהנאות אלו, הרי הוא בכלל ״אל תהי צדיק הרבה, למה תישומם״. ומלבד יחידי סגולה, כמו הגר״א ז״ל או רעק״א ז״ל. קדושים כאלו אינם צריכים להנאות גשמיות, כי נפשם מתמלאת מהתענוגים הרוחניים שיש להם לאין שיעור מעבודתם בתורה ומצוות. אבל מי שלא הגיע למדרגה רמה כזאת, לו יש צורך אף לתענוגים גשמיים המעוררים בו את כוחותיו וכישרונותיו, המרחיבים את דעתו ומשביעים אותו רצון. ואם יחסר את נפשו מהם, ׳יחסרו לו חיים׳ ולא תהיה לו שלמות האדם כפי שנצרך לעבודת הבורא החפץ באדם השלם״. עד כאן לשונו.

זהו, נראה לי שהדיבור הזה מבהיר את הנושא בצורה הכי ברורה ואין הרבה מה להוסיף. הנאה מהעולם הוא דבר חיובי ונצרך. בריא, טוב ומועיל. העולם נברא בשבילנו ולמעננו, בשביל שנהנה ממנו ונשתמש בו כל צרכינו די סיפוקינו. ׳שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה׳. ולמי שעדיין חושב שאלוקים ממש מזדעזע כשהוא רואה אדם שרוצה ליהנות מהעולם ומהנאותיו ורוב טובו, וממש באותו רגע רוצה לירות בו ירייה בראש, אני מזכיר לו לצאת כעת אל השדה ולברך בשמחה את ברכת האילנות. ׳ברוך, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, ליהנות בהם בני אדם׳. המשך יום יפה שיהיה לכם, חברים.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אחד » 20 אפריל 2017, 12:56

הבלוג של המשפיע מענדל ראטה: גם החילונים מודים: המגזר החרדי מאושר יותר
בצעירותו התתחבט המשפיע הרב מענדל ראטה בשאלה: האם חייהם של החרדים טובים יותר או שמא חייהם של החילונים מאושרים יותר • סדרת סיפורים וחוויות הוכיחה לו יותר מכל: החילונים מתקנאים באורח החיים החרדי • 'הבלוג של המשפיע' בפרק של גאוות יחידה

הסתיים לו חג הפסח. כל הכלים נארזו ונעטפו היטב, החמץ חוגג בגדול, ו...הסתיימו החגיגות. כל הנסיעות, האירועים, ההצגות, הקומזיצים, הסעודות, היינות, הבשר והדגים וכל מיני המטעמים. חזרנו אל הימים האפורים והשגרתיים. איש איש אל עבודתו ולימודיו. מתחילים ימי השגרה: לחם עם ממרח בבוקר, וכרוב ממולא באורז בצהריים. שבוע שלם שלא העזנו לחשוב על המאכלים האלו, אבל אך הגיע רגע מוצאי החג... איך שהתנפלנו על החמץ. ככה זה, כאלו אנחנו. עדיין מחוברים לחומר קצת. בכל אופן, היה קשה קצת כל הפסח עם המאכלים הלא שגרתיים והדי מגבילים. זה המחיר הכבד, כנראה, ששילמנו על היציאה מארץ מצרים, שבוע של הגבלות, ממש לא קלות. ועדיין, אנו קוראים לחג הזה 'זמן חרותינו'. האמת, לפעמים אני תוהה לעצמי, איך בדיוק מתקשר השם הזה ׳זמן חרותינו׳ עם חג שכולו הגבלות? כל מקום עם המנהגים שלו, וכל משפחה עם החומרות שלה: יש שאין אוכלים מאכלים חלביים, יש שלא אוכלים סוכר ושום תבלין, האשכנזים לא אוכלים קטניות כלל, ורבים נוהגים שלא לאכול בכלל מאכלים של אנשים אחרים אלא מהבית. אין חג שיש לו חומרות כה רבות כמו חג הפסח, ובדיוק לחג זה אנו קוראים בשם ׳זמן חרותינו׳?

האמת שהשאלה קצת יותר גדולה: כל החג הזה, המבוסס על נס יציאת מצרים, שזו היא בעצם היציאה מעבדות לחירות, יצאנו ממצרים וקיבלנו את התורה, הפכנו לעם יהודי שומר תורה ומצוות ומתנהל עם למעלה משש מאות מצוות, איסורים והגבלות, כריתות ועונשים, חוקים ומשפטים ומעצורים רבים לכל מיני נטיות לב אשר אנו נולדים איתם, היכן בדיוק היא החירות, בזה שיצאנו ממצרים והפכנו לאומה עם כל כך הרבה הגבלות ואיסורים? במצרים היינו בארץ חופשיה מאיסורים, הארץ הכי מתירנית בעולם, הכי חופשיה, ויצאנו אל המדבר בשביל לקבל עול גדול וענק של שש מאות ושלוש עשרה מצוות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, הלזאת ייקרא חירות?

כשהייתי בחור צעיר הייתי שומע רבות מפי הדרשנים והמשגיחים, שהחופש הכי גדול זה ׳ללמוד תורה׳. וכי לא כך אמרו חז״ל: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". החופש והכיף הכי גדול זה לשמור תורה ומצוות. זה החופש האמיתי, כך הם היו אומרים לנו. טוב, כמובן שקיבלתי את הדברים בתמימות לב, ולמדתי בהתמדה גדולה עד לב השמים. עד שהגיע גיל ההתבגרות, שם התחלתי לשאול את
עצמי שאלות שונות על החיים. פתאום התחלתי לגלות עולם. תפסתי, פתאום, שאני שייך לקבוצה קטנה של אנשים מאמינים המפוזרים על פני כמה ערים בארץ: בני ברק, ירושלים, אשדוד, בית שמש, ביתר, ואולי עוד כמה קריות. ואני עוד חשבתי שאני מנהל את העולם, יא טמבל שכמוני. כולם סביבי עושים חיים משוגעים, נהנים כל רגע, חיים ונהנים בטירוף, אוכלים את כל מה שנכנס לפה, נוסעים לטיולים להודו על נהר הגאנגאס ולדרום אמריקה על נהר האמזונס, מועדונים, ברים וריקודים. ששון ושמחה. ואני, דפוק, יושב לי בתוך בית קטן, מתייסר בנקיפות מצפון על כמה רגעים של כישלון רוחני. מה אני צריך את כל זה על הראש. החילונים האלו, הם עושים הרבה יותר כיף מאתנו, ואנחנו עוד מתגאים לומר שאנחנו הכי מאושרים בעולם, ו"לך תסתכל על החילונים כמה שכולם עצובים ומדוכאים ולוקחים כל היום כדורים"... בגיל מסוים הפסקתי להאמין בתמימות לכל מה שאמרו לי אי פעם, ורק שאלתי את עצמי כל הזמן: איפה באמת נמצא האושר היותר גדול? בחיים עם גבולות ואיסורים, או בחיים המתירניים, חסרי הגבולות?

לפני חודש בערך זה היה. נסעתי עם מונית בתוך בני ברק, עם נהג חילוני. מאחורה ישב עוד בחור חסידי שהתלווה אלי. חזרנו מאיזה קומזיץ. כדרכי בקודש, ודרכם של חרדים רבים בקודש, פתחתי בשיחה קלה עם הנהג. הרבה חרדים אוהבים את האתגר הזה. שיחות עם נהגי מוניות חילונים. יש את האלו שעושים את זה בשביל להרגיש שיש לנו מה למכור יותר מהם, ויש את אלו שעושים את זה ממקום הפוך: בשביל להרגיש שהם כאילו מחוברים אל מה שקורה במדינה ולא ממש מנותקים. אבל זה בכל אופן מה שעשיתי, התחלתי לדבר אתו. פתאום שאלתי אותו שאלה: "תגיד, איך נראה לך יותר כיף לחיות, כחילוני או כחרדי?". הוא ענה לי על המקום, בלי להתבלבל: "ברור, כחרדי". שאלתי אותו: "למה, איך זה יכול להיות. אתה הרי כרגע חופשי לגמרי, מותר לך כביכול הכל, אין גבולות של כשרות או צניעות, אין גבולות לכל היצרים הקדמונים והפראיים של האדם, והנך יכול כל שניה לעשות חיים כיפיים מטורפים. במה בדיוק הנך מקנא בנו?". הוא ענה לי: ״תקשיב, אתה חושב שזה ככה. אבל בתכל'ס, החיים המתירניים מביאים לך מלא אכזבות בחיים. אתה מתרגל לכל התאוות והיצרים, ורוצה עוד ועוד, ואין לך כבר את הכיף הזה שהיה ברגע הראשון, וגם אינך יכול למלא את כל התשוקות באמת כי הם לא נגמרות למעשה אף פעם, תמיד יש תשוקה לעוד יותר. ואז בשלב מסוים אתה כבר רוצה משהו אמיתי, חיים עם משמעות מסוימת, אבל אין לך משהו שבשבילו תחיה, אין לך אתגר אמיתי שסביבו תחיה את החיים שלך. כל המשמעות שנשארה לך זה רק ללחום את המלחמה של ״החזק - שורד״, ורוב החיים זה אכזבות, חוץ מקצת רגעים פה ושם, ואחרי זה אתה מת, ובשביל מה חיית? אבל אתם יש לכם הגבלות, יש לכם אמונה ומשמעות לחיים, יש לכם סיבה למה לחיות. זה רק הצעירים שלכם שחושבים שהעולם הגדול הוא יפה וקורץ, אבל הוא לא טומן שום דבר אמיתי בקרבו, זה רק נראה ככה מבחוץ. רק אתם, החרדים, יש לכם קצת בעיות אחרות, אבל זה פחות חשוב עכשיו״. אלו, בערך, היו מילותיו של מיודעינו הנהג.

האם זה אכן אמת? אולי הוא סתם היה נהג ממורמר, נהג מונית שעובד קשה לפרנסה שלו וחושב שהדשא של השני ירוק יותר? האם החילוני המצוי לא נהנה מהחיים המתירניים שמוצעים לו בחיי היומיום? טוב, אז תשמעו סיפור מעניין. סיפור שקרה לי לפני שנתיים בדיוק. זה היה בחודש אייר. אני זוכר את התאריך? כי זה היה כמה ימים אחרי יום העצמאות. יום העצמאות ׳נדחה׳ זה היה אז. לא אאריך בכל הרקע, אבל הייתי אז בתקופה סוערת ולא קלה בחיי. לא ישנתי אז מדי הרבה בלילות. באותו לילה עליו אני מדבר, החלטתי שאני הולך רגלית אל חוף הים באשדוד, צעידה של כארבעים דקות. לנשום קצת אויר צח, לראות את הגלים השקטים והגדולים, להירגע קצת. מי נמצא בלילה בשעה מאוחרת, בערך בשעה שתיים - שלוש? ריק לגמרי, בדרך כלל. מה ששכחתי שזה היה במוצאי יום העצמאות, בו כל המדינה חוגגת ריקודים, ודגלים וחינגות ליליות. אז אני הולך והולך, ומתקרב אל החוף השקט. ופתאום, היכן שהוא ליד החוף, אני שומע קול אדיר של מוזיקה רועשת יוצא מתוך איזה אוהל. שאלתי את עצמי: מה זה הדבר הזה, באמצע הלילה, מה זה יכול להיות. הלכתי לכיוון של המוזיקה. אני רואה אוהל גדול, ומציץ לרגע פנימה. טוב, לא ממש רוצה לפרט מה שראיתי שם. היו שם מאות צעירים שרקדו ריקודים לצלילי המוזיקה הרועשת והלוהטת , אבל ה׳ ישמור, ריקודים מעורבים. זו הייתה פעם ראשונה שנחשפתי לדבר כזה. הלב שלי הפסיק לרגע לפעום. ידעתי שאסור לי להמשיך לעמוד שם. היה לי רגע של ניסיון קשה.

ופתאום, פתאום אני רואה מול עיניי, כמה מאבטחים חילונים מבוגרים שעמדו שם ליד איזו רכב צהוב כזה של שמירה, הם קופצים אלי במהירות, ומנסים לומר לי משהו. רק שהם התביישו לרגע להגיד לי את זה. אז מישהו מהם ניגש ואומר לי, כאילו בשם החבר שלו: "הוא אומר שלא כדאי שתעמוד פה. אל תישאר פה. זה לא בריא לנשמה שלך. זה לא טוב, לא בריא! לא בשבילך״. הייתי המום. ראיתי על הפנים איך שבער להם שאני אלך משם. הם כל כך פחדו אם איחשף למה שקורה שם. שאלתי אותם בתמימות "מה זה מה שקורה פה?", והם ענו לי: ״אלה חגיגות של יום העצמאות, אתה יודע, ככה זה אצל הצעירים פה״. הם כל כך התביישו במה שהולך שם. משהו בנשמה שלהם הבין שלי אסור לרגע להיות שם ולפגום בטוהר הזה שאנחנו מחזיקים בו. לפגום את הטוהר הזה שיש לנו, שבו אנחנו מחזיקים את כל העולם. משהו בהם הבין את זה ברור, ללא צל של ספק.

סיפור נוסף, גם היה באשדוד. זה כבר היה לפני כמה שנים טובות, בשבת בלילה. לא היה לי כוח ללכת לשום 'טיש' חסידי, ובמקום זה החלטתי לטייל קצת באשדוד, עיר גדולה ויפה. עד שאני מגיע לאיזו פינת רחוב בשכונה חילונית, ואני רואה קבוצה של צעירים יושבים סביב שולחן מול איזה קיוסק, אוכלים ומדברים. החלטתי לגשת אליהם ולנסות לדבר איתם. אולי אצליח לעשות איתם שיחה מעמיקה על יהדות. אני מדגיש שזה ממש לא תפקיד של כל אחד. בשביל דבר כזה צריך להיות מחושל מספיק, עם בשלות נפשית וידע מספיק ומדויק, אבל זה מה שעשיתי אז. ניגשתי אליהם, ועצרתי לידם. באותו רגע אני מבחין שבתוך החנות יש מסך גדול, כנראה מסך טלוויזיה, והצעירים יושבים וצופים בו. לפני שאני מספיק לקלוט מה הולך שם, קופץ פתאום בעל הקיוסק אלי, אדם שנראה כבן ששים או שבעים, רחוק מלהראות צדיק הדור או משהו כזה, והוא מתחיל לצרוח עלי: ״לך מפה״!!! לך, לך מפה!! אתה כמו כל החברים שלך שבאים לכאן בשבת בשביל לצפות בכל התועבה הזאת, לך, לך מפה!!!" איזה בושות היו לי. ברחתי משם מהר וכל הלב שלי רועד מההזדעקות הפתאומית שלו. אני הולך הביתה ואני שואל את עצמי: רבונו של עולם, מה פשר הדבר הזה? היהודי הזה, מוכר כנראה מאכלים לא כשרים, צופה כל הזמן בהבלים שמרצדים מולו במסך, נראה איש בוהמה שלא חסך מעצמו כל מיני תאוות ומילוי תשוקות ויצרים, מה בדיוק הוא מזדעק, מה בער לו אם אעמוד ואצפה לרגע במה שהוא כל החיים שלו מסתכל? ממה נפשך, אם זה לא טוב לדעתו, אז למה הוא כן חי ככה, ואם זה כן טוב לדעתו אז למה לי זה אסור? ועוד בכזה מין זעזוע הוא צעק, כזה מין פחד, כזה מין קול מפחיד שמעתי יוצא מתוך הנשמה שלו: "מה אתה מחפש פה, זה לא המקום שלך!!". כמו צעק: "לך, לך, אנחנו זקוקים לקדושה שלכם, אל תחללו לנו גם את זה, ואזי לא יישאר מאתנו שום דבר". ממש יכולתי לשמוע זעקה כזו מסתתרת בתוך המילים שלו.

סיפור אחרון: זה היה לפני כחודש בלבד. הוזמנתי על ידי ידיד קרוב בירושלים העוסק בקירוב לבבות, לבוא ולראות מקרוב את פעולותיו הברוכות במוסד שבנה. אחד מהדברים שהוא עושה זה שהוא מקרין על מסך גדול משחקי ספורט, כך שאלו הנערים החפצים לראות ספורט יוכלו לראותו באותו מבנה ולא יצטרכו ללכת למקומות מפוקפקים שונים. ובכן, הגעתי למקום בשעה הנקובה, והיות שלא ידעתי היכן בדיוק נמצא ידידי בעל הבית, ניסיתי להיכנס לבד אל אותו אולם בו נמצא המסך. ברגע שאני מנסה לפתוח את הדלת, מבחין בי בחור העומד שם ואומר לי מיד: ״לא לא, זה לא בשבילך. רואים פה גם בנות, זה לא בשבילך״. חשב, כנראה, שמולו עוד בחור חרדי שמנסה דרך אחרת בחייו קצת, רק שהלבוש הרבני הזה אמר לו משום מה שהבחור התמים הזה שמנסה להיכנס לא צריך לראות פה דברים חדשים.

ובכן, הסיפורים הללו, מביאים בקרבי מסקנה אחת דומה: כל יהודי מתגעגע להיות קדוש. גם החילוני המצוי, אינו חושב שהחיים המתירניים מביאים לו יותר אושר, להיפך: הוא מקנא בזה הגיבור, שמסוגל להתאפק ולחיות חיי קדושה וטוהר. אלא שהוא מרגיש כבול ליצריו וחושב שכבר אינו מסוגל אחרת, ובדיוק להיפך, הוא חש שדווקא אנו אלו שחיים את חיי החירות, בכך שלא התרגלנו אל החיים המתירניים הכובלים את האדם אל יצריו הנמוכים. הוא יודע בליבו היטב שדווקא החיבור עם התורה והמצוות, החיבור עם הריבונו של עולם ועם הקדושה, זוהי החירות האמיתית, זוהי היציאה ממצרים, מהעבדות אל התאוות הנמוכות של מצרים, אל החירות של הקדושה והטוהר. רק לפני זמן לא רב כתב לי נער נושר על מצבו, ואני מעתיק את לשונו במדוייק: ״תזכור רק דבר אחד: הנוער הזה (הנושר) הוא שביר הרבה יותר ממה שהוא נראה. אנחנו יכולים לשחק אותה שטוב לנו וכו'. הכל שטויות. אתה יודע שהיום הנחתי תפילין אחרי חודשיים שלא הנחתי והתחילו לזלוג לי דמעות. ז׳תומרת, שאם תראה אותי, אני יכול 'לשחק אותה' קשוח עם ביגוד יפה וסמארטפון שנשלף כל רגע מהכיס כדי 'לראות מה השעה', אבל בעצם, בתוך תוכו, כל אחד מאיתנו שבור. השאלה היא כמה קליפות של שנאה עוטפות את השבר הזה. את זה התפקיד שלך ושל שכמותך לגלות את זה. מאמין בכם כל כך״. זה לשונו של אותו נער, שאין לי מושג מה איתו כרגע.

הוא כתב לי את זה אחרי ששלחתי לו את אחד הפרקים הקודמים מהבלוג, פרק על שינוי מסלול בעולם הישיבות (פרק 14). זה אותו בחור עליו כתבתי בפרק ההוא, על המעברים שהוא עבר עם אי ההתאמה במסלולי הלימוד לפי הקצב שלו. אוי, כמה שהוא מתוק הבחור הזה. כמה שהוא עבר בחייו וסך הכל חיפש את נשמתו, את האור שלו, את האושר שלו, חשב שהוא נמצא בכיוון השני, אבל חטף את אכזבתו בפרצוף בכאב רב. כמה חבל לי על אותו נשמה טהורה. גם בלי הכיפה הוא נראה כל כך קדוש וטהור, כל כך צמא לאהבה ולטוב, כמה חבל. לפעמים, בגלל שאנחנו מלחיצים מדי, ובמקום לתת תחושה שלהיות יהודי זה כיף וזה לחיות חיים משמעותיים מלאי הנאה עם גבולות נכונים, אנו נותנים להם תחושה הפוכה: שלהיות יהודי זה חתיכת עול קשה, ומה לעשות - זה התפקיד שלנו וזהו, אין ברירה אחרת. ואז הם הולכים לחפש בבורות הנשברים, עד שליבם נשבר לרסיסים כי הם לא מוצאים גם שם את סיפוקם. אוי, כמה שזה שובר את הלב.

אלוקים גדול. פתאום יש לי אהבה כל כך גדולה אל כל בניך אהוביך. הלוואי ואזכה לגעת בליבם של אלפי בניך אבודיך המחפשים את דרכם בעולם, מחפשים אחרי האושר, מדמים למצוא אותו באשליות שווא הנוצצות להם, ואינם יודעים כי הנוצץ ההוא אינו אמיתי כלל וכי האושר האמיתי נמצא דווקא בלחיות עם משמעות, עם התגברות, עם קדושה. הלוואי ואזכה גם אני לחיות תמיד עם האמת הזאת. והרי לפעמים גם הלב שלי מושך אותי אל הכיוון האחר ואומר לי: "צא החוצה, לך תראה את העולם הגדול והיפה, כולם עושים חיים". אבל טעמה של הנפילה, כה מר הוא, כה מרחיק את הנשמה. תן לי את הכח, אלוקים גדול, להיות תמיד קדוש, לחיות תמיד את הבהירות הזאת, כמה שטוב להיות קדוש, כמה שטוב להיות טהור, להיות קרוב, קרוב אל הקדושה, עם עיניים ופנים קדושות, ועם לב שמתגעגע רק לדברים קדושים וטובים.
אל תפתח פה לשטן, הוא לא רופא שיניים!...
מבוסס על דברי הגמ' "אמר ר''ל וכן תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן"
(ברכות יט. סא. כתובות ח:)
סמל אישי של המשתמש
אחד
מנהל
 
הודעות: 2402
הצטרף: 20 אפריל 2016, 12:05
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מים רבים » 20 אפריל 2017, 22:17

מי שיקרא את האשכול "בינו בוערים בעם" יראה בברור ששש משזר הינו מנדל ראטה בכבודו ובעצמו אותם ביטויים אחד לאחד ובכלל הסגנון דומה עד להפליא
מה שמעניין וגם חשוב לחשוף מי מהמשתפים אותנו בהגיגיו הוא לא פחות מניק כפול שגם מאחוריו עומד ממנדל ראטה
ולגופו של ענין יש בו משהו יפה ועכשוי ואפילו מעמיק אבל הוא הולך עם הביקורת שלו ועם הרעיונות שלו מדאי רחוק
מה שבטוח שיש לו אנרגיות והלואי ויהיו מופנים לנתיבים נכונים וחשובים
מים רבים
 
הודעות: 47
הצטרף: 19 אפריל 2017, 23:52
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 20 אפריל 2017, 22:31

אני מכיר אישית את שש משזר ושמו אינו מענדל ראטה. אני גם מכיר אישית את ר' מענדל, וממש אין לו זמן לכתוב כאן או בפורומים אחרים תחת שמות בדויים.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי נעשה ונשמע » 20 אפריל 2017, 22:36

איני מכיר אישית את שש משזר. אולם בהחלט אינו מענדל ראטה, (אותו אני כן מכיר אישית).

וגם הסגנוון שונה כל כך!

רק לציין את הסגנון המתנשא של שש משזר, כאילו הוא יודע הכל, ומביט ממרום גובהו על הטפשים שכאן בפורום. סגנון שזר כל כך לרוחו של מענדל ראטה.
ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ה' אחד...
סמל אישי של המשתמש
נעשה ונשמע
 
הודעות: 1002
הצטרף: 10 נובמבר 2012, 22:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מים רבים » 21 אפריל 2017, 14:01

אני חולק עליכם ישנם משפטים מדויקים שנכתבו הן על ידי שש משזר בפורום והן על ידי מנדל ראטה ובעז"ה כשהזמן יהיה בידי אביא דוגמאות
כך נראה לי וכמובן יכול להיות שאני טועה אבל שוה בדיקה
מים רבים
 
הודעות: 47
הצטרף: 19 אפריל 2017, 23:52
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מישהו מיוחד » 23 אפריל 2017, 05:53

'מים רבים' לא יוכלו לכבות את האהבה...

אני לא מנדל ראטה, אבל הוא כותב טוב מאד, אין מה לעשות. צריך רק לעזור לו ולכוון אותו, וכמו שנאמר חנוך לנער ע''פ דרכו.
מישהו מיוחד
 
הודעות: 345
הצטרף: 29 ינואר 2017, 06:49
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי איש חסיד היה » 24 אפריל 2017, 17:12

'בוז יבוזו לו', למי? למנדל ראטה או לשש משזר?
איש חסיד היה
 
הודעות: 33
הצטרף: 18 אפריל 2017, 12:23
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 25 אפריל 2017, 10:38

איש חסיד היה כתב:'בוז יבוזו לו', למי? למנדל ראטה או לשש משזר?

גם וגם...

=====
נו, איפה הם ה'בלוגים' של מענדל ??
לא יצא לאחרונה ??
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי איש חסיד היה » 25 אפריל 2017, 15:48

בתקופה האחרונה לא יצאו 'בלוגים' פרי עטו של הצדיק הנפלא קדוש מרחם אמו די הייליגער ר' מענדל, בגלל שהוא עסוק עתה בסרטון חדש אודות תפלת מעריב.

הסרטון הקודם היה על תפלת מנחה, ועתה הוא עסוק בסרטון על תפלת ערבית בנוסחו החדש והמחודש המשולב מאיזביצא אמשינאו קרלבך וברסלב!!!
איש חסיד היה
 
הודעות: 33
הצטרף: 18 אפריל 2017, 12:23
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי אבן הפינה » 25 אפריל 2017, 16:05

איפה לחצן אהבתי ?
הייתה לראש פינה
סמל אישי של המשתמש
אבן הפינה
 
הודעות: 783
הצטרף: 06 ינואר 2015, 18:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי נעשה ונשמע » 25 אפריל 2017, 18:05

איש חסיד היה כתב:בתקופה האחרונה לא יצאו 'בלוגים' פרי עטו של הצדיק הנפלא קדוש מרחם אמו די הייליגער ר' מענדל, בגלל שהוא עסוק עתה בסרטון חדש אודות תפלת מעריב.

הסרטון הקודם היה על תפלת מנחה, ועתה הוא עסוק בסרטון על תפלת ערבית בנוסחו החדש והמחודש המשולב מאיזביצא אמשינאו קרלבך וברסלב!!!

ולאחר תפילת ערבית יבוא בעז"ה סדר 'קריאת שמע שעל המטה'.
ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ה' אחד...
סמל אישי של המשתמש
נעשה ונשמע
 
הודעות: 1002
הצטרף: 10 נובמבר 2012, 22:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 26 אפריל 2017, 15:56

נעשה ונשמע כתב:
איש חסיד היה כתב:בתקופה האחרונה לא יצאו 'בלוגים' פרי עטו של הצדיק הנפלא קדוש מרחם אמו די הייליגער ר' מענדל, בגלל שהוא עסוק עתה בסרטון חדש אודות תפלת מעריב.

הסרטון הקודם היה על תפלת מנחה, ועתה הוא עסוק בסרטון על תפלת ערבית בנוסחו החדש והמחודש המשולב מאיזביצא אמשינאו קרלבך וברסלב!!!

ולאחר תפילת ערבית יבוא בעז"ה סדר 'קריאת שמע שעל המטה'.

לפחות אחרי זה הוא הולך לישון ??


====
ברצינות: למה הוא לא כותב יותר ??
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי נעשה ונשמע » 26 אפריל 2017, 16:30

גאליציינער כתב:
נעשה ונשמע כתב:
איש חסיד היה כתב:בתקופה האחרונה לא יצאו 'בלוגים' פרי עטו של הצדיק הנפלא קדוש מרחם אמו די הייליגער ר' מענדל, בגלל שהוא עסוק עתה בסרטון חדש אודות תפלת מעריב.

הסרטון הקודם היה על תפלת מנחה, ועתה הוא עסוק בסרטון על תפלת ערבית בנוסחו החדש והמחודש המשולב מאיזביצא אמשינאו קרלבך וברסלב!!!

ולאחר תפילת ערבית יבוא בעז"ה סדר 'קריאת שמע שעל המטה'.

לפחות אחרי זה הוא הולך לישון ??


====
ברצינות: למה הוא לא כותב יותר ??


אולי פשוט נגמרו לו הרעיונות?
כמה אפשר ללעוס שוב ושוב, הבקורת כנגד כל מה שזז בחינוך החרדי, והבעת 'אהבה' לכל 'בחור מתוק'. ותכניות מיוחדות מכאן עד לזימבווה - כיצד לחנך מחדש את הציבור החרדי, ע"י הקמת 'קרעטשמע'ס ודומיהם...
ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ה' אחד...
סמל אישי של המשתמש
נעשה ונשמע
 
הודעות: 1002
הצטרף: 10 נובמבר 2012, 22:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 26 אפריל 2017, 16:33

נעשה ונשמע כתב:
גאליציינער כתב:
נעשה ונשמע כתב:
איש חסיד היה כתב:בתקופה האחרונה לא יצאו 'בלוגים' פרי עטו של הצדיק הנפלא קדוש מרחם אמו די הייליגער ר' מענדל, בגלל שהוא עסוק עתה בסרטון חדש אודות תפלת מעריב.

הסרטון הקודם היה על תפלת מנחה, ועתה הוא עסוק בסרטון על תפלת ערבית בנוסחו החדש והמחודש המשולב מאיזביצא אמשינאו קרלבך וברסלב!!!

ולאחר תפילת ערבית יבוא בעז"ה סדר 'קריאת שמע שעל המטה'.

לפחות אחרי זה הוא הולך לישון ??


====
ברצינות: למה הוא לא כותב יותר ??


אולי פשוט נגמרו לו הרעיונות?
כמה אפשר ללעוס שוב ושוב, הבקורת כנגד כל מה שזז בחינוך החרדי, והבעת 'אהבה' לכל 'בחור מתוק'. ותכניות מיוחדות מכאן עד לזימבווה - כיצד לחנך מחדש את הציבור החרדי, ע"י הקמת 'קרעטשמע'ס ודומיהם...

יכול להיות, אבל אם כן שיילך לעבור קורס אצל כל כותבי הטורים איך אפשר למלאות טור בלי לכתוב כלום...
תגיד לו, אתה הרי מכיר אותו...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 07 מאי 2017, 10:12

הלל ביום העצמאות על קברו של ר' מיילך מילז'ענסק
מסיבות היסטוריות וטכנולוגיות שונות, פחתה עוצמת הניכור בין החילונים לחרדים • האם מדובר בתהליך חיובי של התקרבות החילונים לדת, תהליך שלילי של התערות החרדים בחברה הכללית או תהליך צפוי שמערב בין שני הדברים • בטור מיוחד של פוסט יום העצמאות, מנסה הרב מענדל ראטה לעשות סדר • הבלוג של המשפיע


חזרנו סוף סוף מהנסיעה הזאת, הונגריה ופולין. בהונגריה היינו, כמובן, אצל ר׳ ישעיהל׳ע מקערעסטיר. אתנו בקבוצה הייתה גם להקת 'זושא' האמריקאית. איזה מין להקה רוחנית וקדושה, ממש כמו הלוויים בבית המקדש. הם שרים בעיניים עצומות ונכנסים כל פעם לאקסטזה עילאית כשהם שרים. חפשו אותם בגוגל. אז המלחין וכותב השירים שלהם, שלמה, שר איתנו את השיר שלו: "רבי ישעיהל׳ע פון קרעסטיר". זה היה ההמנון של כל הנסיעה, משך שלושת הימים. גם להקת 'פומבדיתא' האמריקאית הייתה אתנו. איזה מין שמות, 'זושא', 'פומבדיתא', אולי אני צריך גם לעשות להקת 'איז׳ביצא', או משהו כזה. אבל זו הייתה חווייה רוחנית מרוממת, כל הנסיעה הזאת. בלילה עשינו סעודה גדולה, עם יינות, בשר ודגים, והחבר׳ה, ואני בתוכם, המראנו עם היינות לעולמות מעניינים. למחרת המשכנו משם לעיירה ׳אוהעל׳, הציון של ה'ישמח משה', המשכנו למדינת פולין והגענו לעיר צאנז, ואחרי זה לרימנוב. רבי מענדעלע מרימנוב, אוי, אני הרי קרוי על שמו. הרגשתי שם שהוא כמו סבא שלי, כמו נותן לי חיבוק אוהב, בלי להכביר במילים. משם המשכנו לדינוב, אצל ה׳בני יששכר׳ מדינוב. מה, לא שמעתם על ׳פינטש׳ע פומפ׳? זה שבנה שם את כל האוהל ובניין הכנסת האורחים המפואר. אז עשינו שם גם כן סעודה וקומזיץ גדול, ושרתי שם את ה׳קה רבון׳ המפורסם שהיה שר סבא שלי, הרבי מ׳שומרי אמונים׳, ששרים אותו גם ב׳תולדות אברהם יצחק׳ ו׳תולדות אהרן׳. זה שיר מאוד נשגב ועמוק שהלחין ה׳בני יששכר׳ מדינוב. כמובן עלינו על הציון ושרנו את: ,רבי רבי רבי, אוי, הנני מקשר נפשי, רוחי, ונשמתי". פינטש׳ע, חסיד תולדות אהרן, מי שהלחין את השיר המדהים הזה על ה׳בני יששכר׳, התעקש להסביר לכולם שהמילים של השיר אלה מילים שכתב ר׳ אהרל׳ע ראטה, סביו של בעל הקומזיץ, ולא כמו שאנשים חושבים שזה קשור לברסלב או משהו. טוב, מזל שהוא לא מתבייש שנכדו של רבו מסתובב בפולין עם גיטרה צבעונית וממריא עם יינות לעולמות מעניינים.

למחרת המשכנו לליז׳ענסק. שם אמרתי את התפילה של ר׳ אלימלך, אחרי הרבה מאוד זמן שלא אמרתי את זה. ופתאום הבחנתי כמה פעמים הוא מזכיר את המילה ׳אהבה׳ בתפילה המיוחדת שלו. תפילה ממש קדושה ומלאת נשמה. חבל שאנחנו לא יכולים לפגוש היום את הצדיקים המדהימים האלו. איך שהם אהבו כל אדם, איך שהם היו מלאי אהבה ואור, מלאי מתיקות ולב גדול. ואז, אז אני פתאום שומע מנגינה מוכרת. מישהו, איזה יהודי אמריקאי שם, מתחיל לומר את ההלל. הלל? מה הלל היום? ואז אני קולט שבעצם היום זה ׳יום העצמאות׳ בארץ ישראל. וחסידים פה בפולין, בעיר ליז׳ענסק על הציון, אומרים הלל ביום העצמאות. הופה. מה זה הדבר הזה? כמה חבר'ה הצטרפו איתו שם, ושרו במנגינות וריקודים והיה ששון ושמחה, ואני שואל את עצמי בשקט: מה פשר דבר כזה? האם דבר כזה היה יכול לקרות למשל , בוא נאמר, לפני 10 שנים? אני חושב ומהרהר ואומר לעצמי, מסתבר שלא. יש כאן תופעה. טוב, לא הייתי ממהר להסיק מסיפור אחד קטן שיש תופעה חרדית חדשה. אבל המסקנה הזאת גמלה בלבי כבר כמה פעמים בתקופה האחרונה. התרשמתי כך מלא מעט פוסטים, שיחות בקבוצות 'וואטסאפ', או סתם שיחות בין אנשים, ואפילו מהתבטאויות שונות לא מעטות, בעיתונות החרדית.

כשהייתי ילד, כמיטב זכרוני, היה הרבה יותר ניכור בין שני הצדדים, כלפי המדינה, כלפי הצבא, וכלפי ההשתלבות בשוק העבודה. אנשים היו קוראים בתום ובאמונה בכל שנה את המאמרים בעיתונים השונים על היחס החרדי המתבקש לכל החגיגות הללו, וכך הם היו חווים את הימים הללו, עם רגשי לעג וזלזול בכל ה׳כוחי ועוצם ידי׳. ברור לי במאה אחוז, שהיחס הזה השתנה היום לחלוטין. מאמרים , אמנם, עדיין נכתבים בסגנון הזה בעיתונות, אך רק המבוגרים מביננו ממש מתענגים עליהם, הצעירים מזמן לא מזדהים עם רוב מה שנכתב שם. אני חש את זה בכל צורה אפשרית. למעט קבוצות מיעוט שונות, הרוב החרדי הגדול, לא רק שהוא כבר לא מזלזל בכל המעצמה המדינית הזאת, אלא שעמוק בליבו הוא חש אפילו הזדהות וגאווה מסוימת עם העוצמה של ממשלת ישראל, העוצמה הצבאית, הכלכלית והמדינית. כמובן שתחושות אלו אינן שוות ודומות כלל לתחושות של אלו הנמצאים במגזר החילוני. הן לא עומדות דווקא בראש סולם הערכים של חרדים אלו, כמו שהן עומדות אצל החילוני המצוי. התחושות גם אינן דומות לתחושות של אלו הנמצאים במחנה הדתי לאומי. הן אינן ממלכתיות ואינן רואות קדושה כל כך בממשלה ובמדינה כמו אצל הדתי לאומי. אלו רק תחושות של יהודי שלמד את ההיסטוריה שלו, יודע איך הוא היה נראה תחת ידי הפריץ האכזר בעיירות אירופה, ושח, ספק לעצמו ספק לכל הגויים: "טפשים אנחנו לא. אם תרצו או לא, הקמנו בשנים מעטות מדינה כזו, שאתם גם באלף שנים לא הייתם יכולים להקים".

מה פשר השינוי הזה ביחס ובתחושה? מאיין הוא נובע? מה גרם לשינויים אלו בתודעה של הציבור? האם שינויים אלו הם חיוביים וטובים? והאם צפויה התפתחות המשכית לשינוי זה? תנו לי לומר לכם את מה שאני חושב על התופעה הזאת, שקורית אצל הציבור כולו, אבל בעיקר אצל הדור הצעיר. יש הקוראים לכך ׳החרדיות החדשה׳, או בכל מיני שמות וכינויים, כאלו או אחרים. אך לפני כן אני רוצה לדון קצת ביחס אל המדינה משתי עמדות דתיות אחרות וידועות, מוקצנות יותר, הלא הן העמדה הקנאית המתבדלת מהציונות, והעמדה הדתית לאומית הציונית. זו הראשונה שנתייסדה ע״י הרבי מסאטמר זי״ע, וזו האחרונה שבראשה עמד הראי״ה קוק. הראשונה ראתה במדינה המתחדשת את ראשיתה וצמיחתה של הגאולה, שבאה אמנם עם נפילה רוחנית גדולה, המהווה כעין חבלי לידה של הגאולה, והאחרונה ראתה בכל הדבר הזה לא יותר מהתלבשות נוראה של ה׳סטרא אחרא׳ ונפילה בחטא חמור של עבירה על שלושת השבועות. העמדה החרדית הקלאסית עמדה תמיד, איכשהו, בין הצדדים. היא גם כאבה כמובן את התרבות החילונית שהתנערה משמירת התורה והמצוות, אך לגבי עצם הקמת המדינה היה לה יחס יותר מורכב. שלוש השבועות, לפי רוב הדעות, אינן מחייבות כשבועה אמיתית, וגם הרי הייתה ההסכמה מהאו״ם לגבי הקמת המדינה, ואם כן אין זה כבר בגדר התגרות באומות. הבעיה נשארה רק לגבי ההתערות עם ההוויה הישראלית. פה עמדה החרדיות ושמה חומה גדולה מתבדלת. כי אם אמנם ללא ספק שמחנו על ההתפתחות בחייהם של בני ישראל, כשבעוד פעם היו גרים כאן בחרפת רעב ממש, כיום יש לנו ארץ משגשגת ופורח ת ומדינה מפותחת מאוד, אך התרבות הישראלית החילונית רחוקה הייתה תמיד מהווייתנו, ולא ממש יכולנו ליצור אפילו שיח מפרה בין הצדדים. לא היה על מה לדבר. גם מצידם של החילונים היתה התנכרות גדולה שהתפתחה למימדים של שנאה ומחלוקת קשה, למשך כל השנים הרבות לאורך תקומתה והתפתחותה של המדינה.

מה שקורה כיום אלו שתי מגמות מעניינות: האחת היא התקרבות גדולה מהצד החילוני אל האמונה והמסורת היהודית. הרוב הגדול של הציבור החילוני קשור כיום למסורת ולתורת ישראל, בצורה כל שהיא. לא מזמן נכנסתי לאיזה חנות של כלי זמר באשדוד, ברובע חילוני למהדרין. זה היה לפני איזה חג, אולי לפני פסח. שאלתי את אחד המוכרים שהיה חילוני: "נו, איך אתם, כחילונים, חוגגים את החג?". המוכר פשוט נפגע מדבריי: "כך אתה קורא לי, חילוני"? נשארתי עומד המום. בחיים לא חשבתי שמישהו חילוני ייפגע מעצם זה שאני מסתכל עליו כחילוני. העניין הוא שזה קרה לי כבר כמה פעמים בחודשים האחרונים, סיפורים כאלו או דומים. מסתבר שלמרות שהתקשורת החילונית עדיין לא משדרת אהדה גדולה כלפי החרדים וכל מה שקשור אליהם, הציבור החילוני עצמו, לעומת זאת, מראה בשנים האחרונות סימנים מובהקים של התפתחות עמוקה אל האמונה והיהדות. הרבה שירים ישראלים מלאים פתאום באמירות של אמונה בבורא עולם או תפילה אל בורא העולם, מה שפעם פחות היה קורה. זה קורה, כנראה, בגלל ה׳פוסט ציונות׳ ואיבוד הזהות והמשמעות. בעוד שפעם, בדור התקומה של המדינה, היה לו, לחילוני המצוי, סיבה ומשמעות לחייו. הוא היה אז שריד מהשואה, ראה בכאב בחורבן עמו וראה בהתלהבות אף בתקומה החדשה, והאידיאולוגיה הציונית בערה בקרבו. אך כמו בכל נורמליזציה ושגרת העניינים, גם החיים בארץ הגיעו לאיזושהי שגרה, ואיכשהו, בתוספת המשכיות הרדיפה של אומות העולם כלפינו, שככה ההתלהבות האופורית מהקמת המדינה, והאידיאולוגיה הנלהבת שבערה כאש בעצמות הצעירים החילונים כבר איננה בוערת כלל בקרב בני הנוער החילונים של היום. ומעתה, התחילו אלו האחרונים לחפש משמעות כלשהיא לחייהם. ואז פתאום הם התחילו לקלוט שיש להם מסורת ישנה בת שלושת אלפים שנה שאין להם בה מושג וידע כלל.

לא מזמן הופעתי עם הגיטרה באיזה מקום, גם כן באשדוד, כשאיזה יהודי חסיד גור שמתעסק בקירוב לבבות קרא לי לשם. מדובר בקבוצה של צעירים חילונים המתאספת כפעמיים בשבוע באיזה בית כנסת, על דעת עצמם וללא קשר להורים שלהם, מתפללים מנחה, שומעים איזה שיעור תורני ממישהו, ומסיימים עם ערבית. הם בני 16-19. לא ייאמן. לולא ראיתי זאת במו עיניי, לא הייתי מאמין. מי דוחף את הצעירים האלו לכך? הם באים לשם בעצמם, במבצע ׳חבר מביא חבר׳. פשוט נמשכים אל המקום. מרוב צימאון וחיפוש משמעות. זוהי סיבה אחת עיקרית למגמה זו. הלב שלהם מחפש משמעות כלשהיא, זהות, אמונה. אידיאולוגיות באות והולכות, אך האמונה היהודית הנצחית כמו חיכתה להם בסבלנות עד שיחזרו אליה. הסיבה השנייה למגמה זו היא בגלל העולם הגלובלי שנוצר היום. הרשת הגלובלית, או בשמה המקורי האינטרנט, יצרה במספר שנים מעטות, תחושת קירבה הולכת ומעצימה בין קהלים שונים ותרבויות שונות, עקב החשיפה היומיומית למגוון עצום של דעות ותרבויות שונות. אנשים התחילו לקלוט שבני אנוש, כמה שהם יהיו שונים אחד מהשני, רב הדמיון ביניהם הרבה יותר מאשר השוני ביניהם. ואז מה שקורה הוא שאנשים רוצים להכיר מקרוב את האחר והשונה, במיוחד כאשר זה השונה מחזיק באיזו מסורת בת כמה אלפי שנים שגם סבא שלך החזיק בה, כמו מה שלמשל הצעיר החילוני מרגיש פתאום לגבי החרדי.

זוהי המגמה האחת שקורית בארצנו. המגמה השנייה היא מה שקורה אצל החרדים. כמו שכתבתי מקודם, ישנה מגמה ברורה של תופעה חדשה של שינוי עמוק בתודעתם של חרדים רבים. יחס אחר ושונה כלפי המדינה וכלפי ההתערות וההשתלבות בה. זה קורה בגלל שתי סיבות עיקריות: האחת היא בגלל השינוי שקרה בצביון המדינה, כמו שכתבתי מקודם. חרדים רבים מרגישים שמשהו השתנה כיום, והחילוני של היום איננו החילוני של פעם. אין בכלל את אותה השנאה וההדרה שהיו פעם. גם הדתי לאומי של היום איננו אותו דתי לאומי של פעם. היחס שלהם אלינו הוא הרבה יותר חם ואוהד. כך גם יודעים ההורים שלנו לספר. פעם הייתה הרבה יותר אי הבנה בין הצדדים, היום נשברו קצת כמה חומות. ברור שעדיין ישנם חילוקי דעות מרובים והרבה התנגשויות, אך החומות אינן אותם חומות והניכור כבר איננו אותה ניכור. אינני מדבר על החומות של שמירת הדת ועמידה על ערכי התורה והמצוות, שחומות אלו נשארו כבתחילה, אלא על החומות של הניכור ואי ההכרה בצד השני. החרדי של היום מרגיש הרבה יותר בנוח במדינה זו, מאשר היה יכול להרגיש פעם. זוהי הסיבה שהוא מרגיש פתאום יכולת להשתלב בהווי הישראלי בכל התחומים, מבלי להצטרך לזנוח משהו מסולם ערכיו המוצק והאיתן. פתאום אני רואה חרדים צעירים עושים תוכניות יהודיות כשרות בטלוויזיה ולא מתביישים עם הפאות והזקן שלהם, וגם לא עם כך שהם ׳חרדים׳, אם כי הם כבר לא בדיוק באותו סוג של חרדיות שהכרנו עד היום. פתאום אני רואה צעירים חרדים שרוצים ללכת לצבא ולהמשיך לשמור על התורה והמצוות. פתאום אני רואה צעירים חרדים הלומדים במכללות שונות ומחפשים איך להתקדם בחיים ולהשתלב באקדמיה מבלי לוותר על הלכה אחת משולחן ערוך. בלי להיכנס כמובן לדעות השונות שיש איך להתייחס לתופעות אלו, אני רק מאבחן ומנתח את התופעות. סיבה אחת עיקרית לתופעות אלו היא בגלל שמשהו בעמדה החילונית הישנה כלפי היהדות והמסורת השתנה מאוד, כמו שכתבתי. הסיבה השנייה היא, שוב, הגלובליזציה, האינטרנט. ההיכרות עם העולם הגדול. צעירים חרדים רבים שמגלים עולם דרך הרשת הגלובלית, מעוניינים פתאום להיות חלק מהחוויה הזו. הם מבינים פתאום שכל הסיפור הזה לא חייב לעמוד בסתירה לאורח חייהם שומר התורה והמצוות, והם מנסים ליצור דרך חדשה - דרך שמצד אחד לא מתפשרת כהוא זה על יסודות היהדות, אך מצד שני אף איננה מתפשרת על חיים ברמה גבוהה, מקצועיות, ושימוש בכל האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים בהתאמה לאורח החיים שלנו.

אני רוצה לומר איזה ווארט מהרבי מאיז׳ביצא זי״ע. הוא אומר (מי השילוח פר׳ וישב), שבעם ישראל במשך כל הדורות היו שתי דרכים ומהלכים שהתנגדו אחד אל השני ואחזו כל אחת בשיטה אחרת. מהלך אחד הוא שמרני ומתבדל יותר, והמהלך האחר הוא זה שיותר מתערב עם החיים ומנסה למצוא את האור והקדושה בתוך העולם ובתוך החיים עצמם, ולא בהתנתקות מהם. הוא מסביר שזה היה שורש המחלוקת בין ׳יוסף׳ לבין ׳יהודה׳ ושאר השבטים: בעוד יוסף מסמל את השמרנות וההתבדלות, הרי שיהודה (או ׳דוד׳ שבא משבט יהודה), מסמל את ההיפך. רק לעתיד לבוא יהיה שלום בין שני שבטים אלו, ואו אז יבין שבט יוסף, שגם שבט יהודה שיורד לפעמים למטה בשביל לגלות את האור גם במקומות שנראים רחוקים מה' יתברך, גם הוא התכוון לשם שמים, ואו אז יבינו כולם שהכל היה פזל אחד גדול, ושעם ישראל יכל לבנות את עצמו רק בצורה כזו של שני המהלכים השונים. ההתנגדות של השמרנים, היא זו שמאזנת ושומרת על אלו המנסים להרחיב את האור של היהדות גם בתוך החיים עצמם. זה תהליך ארוך בסופו של דבר, ודווקא המחלוקת בין הצדדים מחדדת את ההתפתחות ומכווננת אותו לכיוון נכון ומאוזן. כמו שה״בית ישראל״ מגור, למשל, אמר בהלוויה של הרבי מסאטמר זי״ע, שלולא הרבי מסאטמר, שהחזיק בעמדתו הקנאית הקיצונית כידוע, מי יודע אם אנחנו לא היינו מאבדים איזון, הרבי שמר עלינו מהכיוון השני. או, למשל, כמו שאמר ה'צמח צדק' מליובאוויטש זי״ע על ההתנגדות של הגאון מווילנא על הבעש״ט והחסידות, שלולא ההתנגדות, היו הרבה חסידים יכולים לאבד את האיזון קצת עקב התמקדותם העיקרית בחוויית התפילה והחיפוש הרוחני, ואולי היו מזלזלים קצת בהלכות השו״ע שהן, בראייה השטחית, יותר יבשות. ההתנגדות שבסופו של דבר באה מכיוונם של גדולים וטובים, באה משמים בשביל לשמור על ההתפתחות הרוחנית של העם, בכדי שתתקדם בכיוון הנכון. ועוד משהו: הרבי מאיז׳ביצא אומר, שה׳עבודה׳ והמהלך של יהודה, שזה להביא ולגלות את אור ה' יתברך והיהדות גם בתוך החיים עצמם, היא עבודתו של ׳משיח׳, זוהי העבודה שמפתחת ומקדמת את העולם אל הגאולה, והיא באה לפעמים עם נפילות רוחניות. לפעמים זוהי הצורה היחידה שהאור הזה יכול לבוא אל העולם. כמובן שאסור מלכתחילה ללכת ולביים נפילות רוחניות, אבל לפעמים בחלק מהתהליך של ההתנסות וההתפתחות, יכולים לקרות גם נפילות, ואסור להיבהל מכך. כל דבר גדול שקשור לאור של הגאולה, יש בו גם את החלק הזה של הנפילה המסוימת, סוג של 'חבלי לידה' או של 'ירידה לצורך עלייה'.

עכשיו תנו לי לומר לכם את פרשנותי לגבי התהליך שקרה פה במדינה, על פי תורת איז׳ביצא: היה לנו פה תהליך ארוך של התפתחות, מאז שעלינו וחזרנו לארץ ישראל. אין ספק שהרבי מסאטמר סימל את עמדתו של שבט יוסף, השמרני והמתבדל. זה מה ששמר על האיזון שלנו, בסופו של דבר. אף אחד לא מתכחש לכך שהייתה נפילה רוחנית גדולה בעלייתה ותקומתה של מדינת ישראל לגבי התורה ושמירת המצוות, ושביום ה׳ אייר, יש גם על מה לבכות, על מיליון ילדים יהודיים מתוקים שלא יודעים מה זה להיות יהודי. הציבור הדתי לאומי ובראשם הראי״ה קוק, ניסו בכל זאת לראות ׳גאולה׳ בכל הדבר הזה, והדגישו את החלק הטוב שיש ביום זה, על כך שהמדינה שומרת עלינו מהתבוללות ושזו התחלה טובה, ולאט לאט יקרה תהליך של חזרה בתשובה וכו׳, שזה המהלך של שבט יהודה, של דוד. יש בכך הרבה מן האמת, כמובן, ואנו עדים אכן כיום לגל של התקרבות אל התורה והמסורת. אך הציבור הזה שניסה בגלל זה להתערות בכל תחומי החיים של המדינה, גם שילם על כך מחיר לא קל בכלל. התהליך הזה היה בסוף די ארוך, ויש עוד עדיין הרבה מה לחכות. חלק מהם לא הצליח לשמור על דור המשך של שומרי תורה ומצוות. מה שקרה כיום אצל הרציניים שביניהם, שהתחילה מגמה של התחרדליו״ת, שילוב מסוים של אלמנטים מאורח החיים החרדי, כשהם מנסים להשאיר רק את הדברים הטובים שיש בדרך שלהם. אם נבדוק לעומק, נראה, שהמקום שאליו שואפים ומגיעים החרדלי"ם, והמקום אליו שואפים אלו החרדים הסוללים להם כיום דרך משלהם, הוא די דומה וקרוב, די משותף. הדרך הזו, שמצד אחד אינה מתפשרת כהוא זה על ערכי התורה והמצוות, אך מצד שני אומר כן לעולם בחוץ, מנסה למצוא את האור והטוב בכל אדם, מנסה לראות את היופי של החיים בכל תחום, ולחיות חיי אמונה מתוך חיבור לעולם המעשה ולא מתוך ניתוק. דרך כזו, תהיה לדעתי מקום שימשוך בסוף חלק גדול מאוד מהחילונים גם כן, כי כפי התרשמותי משיחות לא מעטות עם חילונים, הבעיות שלהם עם החרדים אינם דווקא עם שמירת התורה והמסורת, אלא עם הניתוק מהחיים, שזה לא מתקבל על דעתם, ובחלק מהמקרים, בצדק. לפי כל מה שיוצא לנו מהסתכלות זו, היה פה תהליך ארוך, של מחלוקת יוסף ודוד, כשהציבור החרדי הגדול עומד היכן שהוא בתווך, ובסופו של דבר העולמות מתקרבים זה לזה.

אני רוצה לסיים עם החזון שלי, איך אני רואה את המדינה הזו בעוד כ- 40 שנה, כשחלק מהקוראים יהפכו כבר, כנראה, מצעירים נלהבים לסבים המחתנים נכדים. כפי כל התחזיות, המדינה הולכת ומתקרבת להיות יותר ויותר דתית וחרדית, בעיקר בגלל הילודה המרובה אצל שומרי התורה והמצוות, אבל גם בגלל ההתקרבות וההיפתחות הגדולה אצל הציבור החילוני, אל המסורת והדת. ההשתלבות החרדית הזו בכל תחומי החיים, בסופו של דבר, הכרחית היא. כי ביום אחד אנחנו נמצא את עצמינו הרוב הגדול פה במדינה. העמדות המובילות בכלכלה ובאקדמיה יאוישו רובם בשומרי תורה ומצוות, וגם הצבא יהפוך איכשהו לצבא קדוש, שומר צניעות וקדושה. זה פשוט הולך לקרות בתהליך מאוד ברור, בשנים הקרובות. אני אומר שוב, אינני נכנס לדעות השונות שישנם כעת לגבי הנושאים הרגישים כאלו. אם מישהו ישאל אותי אם הייתי מכניס את בני לצבא של היום, ללא ספק הייתי מפחד עליו, כי כיום הרוב הוא שם חילוני והפחד מפני ההשפעה הוא מוצדק. כל המחלוקת שיש כיום בין גדולי ישראל הוא לגבי בני נוער שממילא פתוחים להווי הישראלי ויודעים על העולם ואין משהו חדש שהולך להתגלות להם שם, ועדיין עושים להם מסגרות חרדיות מתאימות בצבא, וכבר אולי עדיף שיהיו שם בתוך מסגרת חרדית כלשהיא בצבא מאשר יהיו ברחוב ויתבטלו באפס מעש. אינני נכנס לעובי המחלוקת כלל, ובליבי אני יודע ששני הצדדים בעניין הינם ״יוסף״ ו״דוד״, ושגם תהליך שיוביל בסוף למשהו טוב, חייב לבוא עם התנגדות כלשהיא שישמור על האיזון, אבל בלבי אני יודע ללא ספק עוד משהו: התהליך הזה הולך להביא לנו בסופו של יום את הגאולה. כמה שהוא בא עם כאבים ולפעמים דרך נפילות דווקא, אבל מה שיקרה בסוף התהליך הוא, שהמדינה הולכת להפוך למדינה שומרת תורה ומצוות, הצבא יהפוך לכזה, הממשלה תהפוך לכזו, וזה תהליך ארוך, אבל מאוד ממוקד וברור. ובוא נאמר ככה, הדרך של איז׳ביצא היא לא לנקוט עמדה מוחלטת כלפי אחד מהצדדים, אלא לראות הכל כחלקים מאחדים של תהליך אחד ארוך. אז מה שנשאר הוא, שביום ה׳ אייר, או בכל השבוע החגיגי הזה שעובר על המדינה פה, אני גם חסיד סאטמר שבוכה על הנפילה הגדולה שהתלוותה אל הלידה הגדולה הזו, גם חרדי רגיל שעומד היכן שהוא באמצע, וגם חרדלני״ק שרואה ניצוץ גדול של גאולה בכל הסיפור הזה של השיבה לארץ ישראל. בתהליך אמנם קצת ארוך ומורכב שיש לחכות אליו בסבלנות, אבל הוא מתקדם וקורם עור וגידים מול עינינו. השלב הבא בהיסטוריה יהיה, כמובן, בניית בית המקדש. כיום אנחנו עוד לא שם, כי עם שברובו לא מחובר עדיין לתורה ומצוות לא בדיוק כשיר ומוכן לבית מקדש רוחני כזה, אבל ברגע מסוים של התפתחות אנחנו נהיה שם, ללא ספק. הלב מחכה ועומד, בגעגוע. אחינו היקרים, ימים יפים עומדים ובאים עלינו. "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שמתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי zeevi » 07 מאי 2017, 21:21

כבר יש ממשיך לפאשקאנער
zeevi
 
הודעות: 1039
הצטרף: 17 אוגוסט 2015, 23:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יוסל » 08 מאי 2017, 13:30

ישיביש כתב:...הרוב החרדי הגדול, לא רק שהוא כבר לא מזלזל בכל המעצמה המדינית הזאת, אלא שעמוק בליבו הוא חש אפילו הזדהות וגאווה מסוימת עם העוצמה של ממשלת ישראל, העוצמה הצבאית, הכלכלית והמדינית. כמובן שתחושות אלו אינן שוות ודומות כלל לתחושות של אלו הנמצאים במגזר החילוני. הן לא עומדות דווקא בראש סולם הערכים של חרדים אלו, כמו שהן עומדות אצל החילוני המצוי. התחושות גם אינן דומות לתחושות של אלו הנמצאים במחנה הדתי לאומי. הן אינן ממלכתיות ואינן רואות קדושה כל כך בממשלה ובמדינה כמו אצל הדתי לאומי. אלו רק תחושות של יהודי שלמד את ההיסטוריה שלו, יודע איך הוא היה נראה תחת ידי הפריץ האכזר בעיירות אירופה, ושח, ספק לעצמו ספק לכל הגויים: "טפשים אנחנו לא. אם תרצו או לא, הקמנו בשנים מעטות מדינה כזו, שאתם גם באלף שנים לא הייתם יכולים להקים"...

????
יוסל
 
הודעות: 24
הצטרף: 28 נובמבר 2016, 12:31
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 08 מאי 2017, 18:30

עם כל הכבוד לר' מענדל, שאני מעריכו אישית, שורות אלו, מבלי להכנס לשאלה האם אכן יש לישראל "עוצמה כלכלית" ועוצמה צבאית, הרי שורות אלו נוגדות לחלוטין את האמת, שבדרך הטבע ישראל לא היתה יכולה לשרוד, ורק חסד ה' הוא המגין על עם ישראל, בזכות שומרי התורה והמצוות שבמדינה. זה רק אחד מהבעיות שבמאמר הזה, ויש לי עוד הרבה מה להעיר.

בשונה מכל מיני ניקים כאן, אני חושב שאפשר לבקר בן אדם, ולהתנגד לדבריו במלא התוקף, כמו שדעתי היא על חלק מדבריו כאן, ועם כל זה ניתן להתייחס לבן אדם בכבוד, ולהעריך את אישיותו. כמי שמכיר את ר' מענדל מקרוב, ר' מענדל הוא אברך חשוב ומיוחד מאוד, בכל הבחינות, מלא וגדוש בתוכן, כבר זכה לחבר קונטרס יפה של מאמרים בעבודת ה', ועם כל זה בחלק מדבריו הוא צודק - פלוס, ובחלק הוא טועה, כמו כל בן אדם.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יעבץ » 08 מאי 2017, 19:53

yehuda כתב:עם כל הכבוד לר' מענדל, שאני מעריכו אישית, שורות אלו, מבלי להכנס לשאלה האם אכן יש לישראל "עוצמה כלכלית" ועוצמה צבאית, הרי שורות אלו נוגדות לחלוטין את האמת, שבדרך הטבע ישראל לא היתה יכולה לשרוד, ורק חסד ה' הוא המגין על עם ישראל, בזכות שומרי התורה והמצוות שבמדינה. זה רק אחד מהבעיות שבמאמר הזה, ויש לי עוד הרבה מה להעיר.

בשונה מכל מיני ניקים כאן, אני חושב שאפשר לבקר בן אדם, ולהתנגד לדבריו במלא התוקף, כמו שדעתי היא על חלק מדבריו כאן, ועם כל זה ניתן להתייחס לבן אדם בכבוד, ולהעריך את אישיותו. כמי שמכיר את ר' מענדל מקרוב, ר' מענדל הוא אברך חשוב ומיוחד מאוד, בכל הבחינות, מלא וגדוש בתוכן, כבר זכה לחבר קונטרס יפה של מאמרים בעבודת ה',
ועם כל זה בחלק מדבריו הוא צודק - פלוס, ובחלק הוא טועה, כמו כל בן אדם
.


כל בן אדם שטועה, בדרך כלל טועה לעצמו.
במקרה של אישיות זו. אם הוא טועה, הרי יש רבים שנסחפים אחריו - ובפרט בני הנוער שאינם יודעים להבחין בין טוב לרע - ובמקרה זה יש חשש עצום להיות 'מחטיא את הרבים', שידוע מה שכתוב על כך.

ועל כך עליו מוטלת חובת הזהירות שבעתיים, הרבה יותר מאדם רגיל.
סמל אישי של המשתמש
יעבץ
 
הודעות: 237
הצטרף: 26 אפריל 2017, 16:37
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 09 מאי 2017, 10:59

הבעיה היא שכשמתקיפים אותו בצורה פרועה, אתם לא מונעים את הסחף לעברו אלא רק מגבירים אותו, כמו שרואים במציאות (לכל מי שמכיר את השטח קצת).

אצלינו ביהדות יש דרכים איך מטפלים באדם שבא ושואל שאלות, או אדם שכותב דיעות שגויות. הדרך היא לענות לו ולתקן אותו, ולא לכתוב מילים זולות שמביישות את כותביהם ולא את מענדל. האמינו לי שכשאני רואה תגובות זולות ורדודות על מענדל, המתקיפות אותו בצורה אישית ומכוערת, (כמו אלו שנכתבו בעבר כאן באשכול) זה רק מגביר אצלי ואצל עוד רבים אחרים את האהדה כלפיו.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 09 מאי 2017, 13:24

yehuda כתב:הבעיה היא שכשמתקיפים אותו בצורה פרועה, אתם לא מונעים את הסחף לעברו אלא רק מגבירים אותו, כמו שרואים במציאות (לכל מי שמכיר את השטח קצת).

אצלינו ביהדות יש דרכים איך מטפלים באדם שבא ושואל שאלות, או אדם שכותב דיעות שגויות. הדרך היא לענות לו ולתקן אותו, ולא לכתוב מילים זולות שמביישות את כותביהם ולא את מענדל. האמינו לי שכשאני רואה תגובות זולות ורדודות על מענדל, המתקיפות אותו בצורה אישית ומכוערת, (כמו אלו שנכתבו בעבר כאן באשכול) זה רק מגביר אצלי ואצל עוד רבים אחרים את האהדה כלפיו.

ויש חולקים...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי נעשה ונשמע » 09 מאי 2017, 19:56

yehuda כתב:הבעיה היא שכשמתקיפים אותו בצורה פרועה, אתם לא מונעים את הסחף לעברו אלא רק מגבירים אותו, כמו שרואים במציאות (לכל מי שמכיר את השטח קצת).

אצלינו ביהדות יש דרכים איך מטפלים באדם שבא ושואל שאלות, או אדם שכותב דיעות שגויות. הדרך היא לענות לו ולתקן אותו, ולא לכתוב מילים זולות שמביישות את כותביהם ולא את מענדל. האמינו לי שכשאני רואה תגובות זולות ורדודות על מענדל, המתקיפות אותו בצורה אישית ומכוערת, (כמו אלו שנכתבו בעבר כאן באשכול) זה רק מגביר אצלי ואצל עוד רבים אחרים את האהדה כלפיו.


אתה דוקא נראה לי אדם פיקח.
תעזוב כרגע את התגובות עליו. אם הנך חושב שהוא עושה טוב, אז דרכו נכונה בלי שום קשר למתקיפים.
ואם הנך חושב שהוא טועה - ולמעשה גורם להכשלת הרבים במעשיו (גם אם בכוונה טובה), הרי בגלל שאחרים תוקפים אותו נהפכים מעשיו לרצוים?
אתמהה...
ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ה' אחד...
סמל אישי של המשתמש
נעשה ונשמע
 
הודעות: 1002
הצטרף: 10 נובמבר 2012, 22:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 09 מאי 2017, 21:02

פשוט מאוד. באופן כללי רוב מאמריו ופעולותיו הם חיוביות. הוא מעורר נקודות חיוביות רבות במאמריו השונים, וגרם הרבה דברים טובים. עם כל זה גם אם לפעמים הוא כותב משהו שלא לגמרי בסדר, לא צריך להשמיץ אותו בלשונות זולים כאחרוני התגרנים, לא זו דרכה של היהדות אלא דרכם של סיקריקים חמומי מוח.

כך למשל, כמו מענדל, יש לי ביקורת קשה מאוד, על מימסד הישיבות של ימינו, שברובו לא מחנך לעבודה פנימית ומעמיקה, הן מבחינת סדרי הישיבה שאין בהם לרוב שום דבר פנימי רק מטרתם להפוך את האדם לרובוט שאוכל דפי גמרא, במקום להפוך אותו ליהודי אוהב ה' וירא שמים, ואף לעיתים נלחם בפעולות שמטרתם להחדיר בישיבות את תורת החסידות ותורת המוסר, וביודעי ומכירי קאמינא, לא במה ששמעתי מתוך שמועות, אלא במה שאני יודע בבירור במה שקורה מאחורי הקלעים ולפעמים בפניהם. כמובן שהמטרה היא לא להשמיץ את עולם הישיבות שבבסיסו הוא ה"מדבריות" שבדורינו והם המחסה מפני רוחות הרחוב, (כדברי החזון איש לאדמו"ר מסאטמאר על דברי הרמב"ם שכשרוב בני המדינה מושחתים יש לברוח למדבריות), אלא לתקן אותו ולשפר אותו.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי א יודעלע » 09 מאי 2017, 22:06

יהודה
הרוח הקנאית ששוררת בארה"ב משפיעה גם עליך
ולכן המאמר הציוני כ"כ התסיס אותך

ולגופו של ענין,
צודק אתה שיש נקודות שמענדל מעלה שהינן נכונות
אבל, ראשית כל ביקורת שמופנית כלפי המימסד החרדי יש לבדוק היטב כיצד היא נעשית, איפה, למי היא פונה וכדו'
ברור לכל שפוסטים באינטרנט לא ישנו את ראשי הישיבות, כן?
למה זה כן יכול לגרום? לתסיסה גדולה יותר בקרב פשוטי העם נגד הישיבות. האם זה מוצדק בעיניך?

ושנית, וזוהי הנקודה העיקרית
ר"מ אף שמעלה הוא נקודות נכונות, ההשקפה הכללית שנודפת מהפוסטים שלו הינה גרועה עד מאוד,
מזוכיזם, שנאת החרדי הסטנדרטי, אי ציות לגדו"י ועוד ועוד.
וזה למה קשה מאוד להפריך את דבריו, שכן יש לו נקודות נכונות, אבל ההשקפה הכללית, עפעס, ס'שמעקט נישט.

ניקח לדוגמא את הפוסט האחרון
שע"א שאתה מתנגד לו, יש בו נקודות נכונות, כמו המגמה של שיבה למסורת בקרב הציבור הכללי,
וכך גם המגמה של התקרבות החרדים להרגשת של 'ישראלים'

אבל הוא מכיל בתוכו השקפה שבעיני קרובה אף לכפירה.
הנה שתי דוגמאות:

1-
חבל שאנחנו לא יכולים לפגוש היום את הצדיקים המדהימים האלו. איך שהם אהבו כל אדם, איך שהם היו מלאי אהבה ואור, מלאי מתיקות ולב גדול.

על פניו משפט מצוין, אבל הרמז הדקיק מאחורי הוא שכנראה שאין היום צדיקים כאלה... עם לב אוהב, מלאי מתיקות
והרי זה מיסודות היהדות שבכל דור יש את הצדיקים שמתאימים לאותו הדור.

2-
אלו רק תחושות של יהודי שלמד את ההיסטוריה שלו, יודע איך הוא היה נראה תחת ידי הפריץ האכזר בעיירות אירופה, ושח, ספק לעצמו ספק לכל הגויים: "טפשים אנחנו לא. אם תרצו או לא, הקמנו בשנים מעטות מדינה כזו, שאתם גם באלף שנים לא הייתם יכולים להקים".

כזה משפט כופר לא שמעתי כבר מזמן מפי יהודי חרדי,
מלבד הטיפשות וחוסר הידע,
שכן אלף וחמש מאות שנה היינו בגלות ולא הקמנו מדינה, למה?!
יש כאן מסר השקפתי זהה לחילונים, אמנם הניסוח שונה מעט:
אנחנו כבר לא נותנים שיטבחו אותנו כצאן לטבח כמו באושוויץ, הנה הקמנו צבא ומדינה.
וזה עוד אמור להיות ההקפה החרדית, ששונה מההשקפה החילונית או הדל"ית.
הרי מי שלמד היסטוריה יודע שאין שום סיבה הגיונית בעולם מדוע עמ"י נשאר חי וקיים לאורך כמעט אלפיים שנות גלות.
ובגזירה שווה גם אין סיבה הגיונית לקיום מדינת ישראל מלבד השגחת ד' עלינו.

זהו רק חלק מהמסרים שעוברים אצלו בין השורות
א יודעלע
 
הודעות: 273
הצטרף: 01 מרץ 2014, 21:40
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 10 מאי 2017, 02:56

א יודעלע יקר. לדעתי אינך מכיר אישית את מענדל ואת טיבו, ושמת עליו עין כמי שרוצה לקעקע את יסודות היהדות.

שיטתו של מענדל בעיקרה מיוסדת על ספרו הנפלא שהוציא לאור בישיבה, שם הוא גם מסביר את שיטתו הנפלאה עם מקורות מעולים מספרי החסידות. מטרתו הוא להלחם בבעיות גדולות שיש אצלינו, הבאה כתוצאה מאנשים חסרי שכל שנתקעו משום מה בעמדות ניהול במימסד הקיים, הן בישיבות (בהם קיימים כידוע אנשים המכנים את עצמם "משגיחים" ובחלק גדול מהמקרים מבינים בחינוך כשם שאני מבין בייצור פצצת מימן), והן בחיידרים (אנשים חסרי לב, שמתיימרים לחנך ילדים בעוד שלהם עצמם אין שום טעם לא בתורה ולא במצוות), אני מכיר אישית ישיבה מפורסמת, בה היה משגיח ת"ח שלא הבין בחינוך כלל, אבל כשהנהלת הישיבה רצתה להכניס לישיבה איש חינוך מפורסם מאוד, הוא נלחם בו בכל דרך שלא יוכל להשפיע בישיבה, עד שיצא מחוסר ברירה. ומדובר בישיבה נחשבת ביותר בעולם הישיבות, אך הבעיה לא רק באותה ישיבה אלא בישיבות רבות, כפי שידוע לכל אחד ואחד.

אני משער שאיני מספר לכם חידושים גדולים, כל אחד מאתנו יכול להביט על עברו ולראות כיצד היו נראים המחנכים שלו בתלמוד תורה, בישיבה קטנה ובישיבה גדולה, ולהבין שיש המון דברים שיש לשנות. אם ההורים היו דורשים יותר, היה אפשר לשנות את כל זה, ולהכניס לישיבות אנשי חינוך, ובשביל זה צריך לחמם את הציבור. מלבד זאת, כשנלמד להבין מה חסר לנו בעולם הישיבות, למה לא חינכו אותנו ומה לא הכניסו בנו, ניטיב להבין את בעיות התקופה, ואת הפתרונות לכל הבעיות. צריך להכניס בדחיפות בקהל יותר פנימיות, יותר ראיה נכונה על החיים, לגרום שיהיה לאברכים ולבחורים שלנו איזה אופציה להבין למה הם באו לעולם, שהדרך לזה הוא רק לימוד בעיון של ספרי מוסר וחסידות (ולא על ידי דרשות בטן של משגיחים שמבוססים לפעמים על גיבוב ווארטים יפים על הפרשה). וכשנבין את הבעיה נוכל לפתור אותה, ועד אז אנו בבעיה רצינית, פוק וראה מה הולך ברחוב, ובאיזה נסיונות האברכים והבחורים שלנו מתנסים כיום, והנסיונות לא נחלשים אלא מתגברים, והקב"ה לא עזב אותנו ולא יעזוב אותנו, אבל צריכים לטפל בזה בצורה מעמיקה, במלחמות לבד לא מנצחים, וב"סורע מרע" בלי "עשה טוב" לא מגיעים לשום מקום.

ועכשיו ניכנס בפרטות לטענות שלך נגד מענדל. אני לא הסניגור שלו, אך מקומם אותי הפראות שבה מתקיפים אותו, מבלי לדעת את האיש ואת טיבו. הראשונה לדעתי מופרכת מעיקרה. אתה מדייק בדברי מענדל כשם שר' שמעון שקאפ מדייק בדברי הרשב"א. סך הכל מענדל רוצה לפגוש את תלמידי הרר"א, וכבר מצאת בעיה במשפט הזה.

השניה היא ממש מה שטענתי, שכל טענה של גאוה במדינה, בהקמתה או בהצלחתה מנוגדת למציאות האמיתית שכל קיום עם ישראל, כולל קיום המדינה והצלחתה במלחמות מסויימות, הוא לא לפי דרך הטבע אלא בחסד ה' בזכות שומרי התורה והמצוות (כדברי הגרי"ז מבריסק זי"ע בעת המחלוקת הידועה בין סאטמאר למזריחסטים בנושא זה).
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי א יודעלע » 10 מאי 2017, 08:41

יהודה
צודק אתה שאינני מכיר את מענדל אישית
אני מכיר את כתביו
ועליהם אני מדבר
שוב, צודק אתה שיש בטענותיו הרבה מן האמת
אבל ההשקפה שלו אינה תואמת את ההשקפה היהודית הנכונה
(לא נראה לי שזה בא מרצון לקעקע את היהדות אלא יותר ממקום של כשלונות וחוסר הצלחה בחיים החרדים)
זו לא הפעם הראשונה שהוא מזלזל בריש גלי בגדו"י שבדורינו
יתכן שהמשפט הזה אינו מספיק חריף
אף כי לדעתי היה אמור להיות מנוסח אחרת
אבל מה דעתך על משפט כמו:
הטישים בימינו הם חסרי תוכן?
ואין לי זמן ללקט עכשיו עוד כמה 'פנינים' מבית מדרשו
ושוב אילו רק דוגמאות
יש דברים דקים שלא תמיד קל לדייק
אבל מה שעובר בין השורות.


לענין הישיבות- אתה צודק שהמצב אינו מזהיר
אבל ברשותך נקודה למחשבה, אם הישיבה עליה ספרת אינה מבינה בחינוך, מדוע היא עדיין ישיבה 'נחשבת'? מדוע ה'עוילם' מעונין לשלוח אליה את הבחורים?
ועוד ענין שכבר כתבי כאן בעבר
שבלתי אפשרי ל'הפוך' את כל הסדר בישיבות
זה לא יתכן מבחינה הגיונית
וגם אם יתכן דבר כזה הוא הרס לדורות
הדבר היחיד שאפשרי זה שינוי תהליכי
וזה קורה
אני רואה הבדל עצום בין אופן התנהלות הישיבה לפני עשור לאופן התנהלותה היום
שלא לדבר על הת"ת, ששינו את כל גישת הוראת הא' ב'
ויש היום הרבה מלמדים שלומדים חינוך, ויש מקומות שמכשירים מורים
וקורסים
ועוד ועוד
אמנם אני יודע שזה עדיין לא מושלם ויתכן שישנם עדיין מלמדים ומנהלים שנוקטים בשיטות חינוך ישנות
או שאינם נוקטים כלל בשיטות חינוך
אבל הסך הכללי הוא לכיוון חיובי יותר
ולכן אינני מבין מדוע צריך לזעוק חמס נגד הישיבות.

ושוב, ענין הישיבות זה ענין טכני
מה שמקומם אותי בפוסטים שלו זה ההשקפה שלא מדויקת, קצת יותר מדי סוטה
ולפעמים כופרת ממש

עכשיו תגיד שכל אחד טועה
נכון, וגם אני טועה
אבל מי שמפרסם דברי כפירה ברבים
זה כבר טעות קריטית יותר
א יודעלע
 
הודעות: 273
הצטרף: 01 מרץ 2014, 21:40
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 10 מאי 2017, 09:00

תודה רבה ר' א יודעלע, מזדהה על כל מילה, היית לי לפה.

ר' יהודה,
אני רוצה להוסיף עוד נקודה אחת. והיא שאי אפשר לבוא ולהגיד ביקורת ואפילו לדבריך - לעורר נקודות תורפה על כלל היהדות החרדית, ובפרט בעניינים יסודיים ומרכזיים כהישיבות, השקפת היהדות החרדית על המדינה ע"י שליחת פוסטים באתרי תועבה, אם יש לו ביקורות או הערות בונות, שיפנה לגדולי ישראל, ישנם רבים מגדו"י שיש להם קבלת קהל לכל מאן דבעי ושינסה להיכנס אליהם, אם יש בדבריו ממש, הם יקבלו את זה, אם לא - אז סימן שאין בדבריו כלום.
אי אפשר לבוא ולנסות לכבס את הכביסה של היהדות החרדית בריש גלי - אם זה ככה. [אני לא חושב בהכרח שיש ממש בדבריו, כי הוא אף פעם לא עסק בחינוך, וגם עסק עם בחורים, ומה שהוא עושה היום זה שהוא מסתובב עם בחורים ורואה שמה את מה שהוא רוצה לראות, הוא לא עובד על בסיס קבוע עם בחורים שאז עליו להתמודד איתם יום יום שאז זה משהו אחר כמובן.]
מה כן, אם הוא רוצה לדבר על איכות הסביבה באתרי התועבה - על זה הוא יכול לדבר שמה ולהצטרף לעיתונאים שרואים בחרדים אם כל חטאת...
רק על נושאים כאילו...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מים רבים » 10 מאי 2017, 14:57

לי מפריע משהו אחר
יש במאמריו גישה שעוברת באופן שיטתי לאורך כל הדרך
גישה זו מציגה תמיד את העולם התורני והחסידי בזווית של חושך, ריקנות, אכזריות, חוסר טיפוח האישיות העצמית ושאר מרעין בישין
ומהצד השני מציגה תמיד את אלה שלא הולכים בדרך הרגילה במראה של אור,מלא משמעות,בניית אישיות, ושאר מילי דמיטב
כשמי שמכיר את הדברים מקרוב יודע שבאופן כללי הדברים הם בדיוק להיפך
המשגיחים הרמים ראשי הישיבות האדמורי"ם ראשי החבורות וכל העוסקים בנושא בכללותם אוהבים את צאן מרעיתם ודואגים לצרכיהם הרוחניים והגשמיים כאחד
ושבהיכלי הישיבות בחורים שמחים מאושרים מלאי חיות ומפתחים מאד את אישיותם
ומצד שני אלה שבחוץ (וזכיתי לשהות במחיצת הרבה כאלה ולא הייתי מהקטלי קניא שביניהם) אפי' עם כלפי חוץ נראים נוצצים הם ממש אינם כאלה
הם מרגישים ריקנים חסרי משמעות וצמאים ליחס ממי שרק לא יהיה וכו'
התנהגותם אחד כלפי השני מלאה בחוסר התחשבות וכו'
ואם אתם לא חושבים כך צאו ובדקו את דברי ומובטני שתמצאום מדויקים אחת לאחת
וכמובן שישנם מקומות נקודתיים ודברים מסוימים שניתן וצריך לשפר
אבל הצגת הדברים בצורה הפוכה הינה זריית חול ושימת חושך לאור ואור לחושך וחלילה יכולה לגרום לקוראים לחשוב שבחוץ הכל זהב דבר שממש לא נכון
מים רבים
 
הודעות: 47
הצטרף: 19 אפריל 2017, 23:52
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 10 מאי 2017, 15:19

גאליציינער כתב:תודה רבה ר' א יודעלע, מזדהה על כל מילה, היית לי לפה.

ר' יהודה,
אני רוצה להוסיף עוד נקודה אחת. והיא שאי אפשר לבוא ולהגיד ביקורת ואפילו לדבריך - לעורר נקודות תורפה על כלל היהדות החרדית, ובפרט בעניינים יסודיים ומרכזיים כהישיבות, השקפת היהדות החרדית על המדינה ע"י שליחת פוסטים באתרי תועבה, אם יש לו ביקורות או הערות בונות, שיפנה לגדולי ישראל, ישנם רבים מגדו"י שיש להם קבלת קהל לכל מאן דבעי ושינסה להיכנס אליהם, אם יש בדבריו ממש, הם יקבלו את זה, אם לא - אז סימן שאין בדבריו כלום


כמי שמכיר קצת את המערכות, בישיבות רבות אין לאדמורי"ם ולנשיאי הישיבה השפעה ממשית על הישיבה.

בא ניקח למשל ישיבה מפורסמת בב"פ, העומדת בנשיאותו של אחד מזקני וחשובי האדמורי"ם בעולם (כל אחד שמתמצא בנושא יכול להבין למי כוונתי, אבל איני רוצה לכתוב את שמה). האדמו"ר הזה, התנה מפורשות את פתיחת הישיבה בלימוד סדר מוסר וסדר חסידות (כל אחד בנפרד). מיותר לציין כי המימסד של אותה ישיבה אינו מקיים את הוראת האדמו"ר (מטענות שזה יזיק לרישום של הישיבה) מתוך חוצפה ועזות.

כמו כן ניתן לציין את ישיבות בעלזא בארץ ובעולם, בהם לפי הוראת כ"ק האדמו"ר שליט"א אמור להיות בכל ישיבה סדר חסידות. ולצערנו הרב בחלק מישיבות בעלזא הענין לא התבצע למעשה כלל (ישנם חלק מישיבות בעלזא בהם המשגיחים רואים את עצמם כהוגי דיעות עצמאיים לפי רוחה הכללית של החסידות). [מן החובה לציין לטובה את הגאון הצדיק רבי בעריל רכניצר שליט"א, שהוא מומחה עצום לחינוך, ועומד בראשות אחד מהישיבות החשובות בבעלזא, ומחדיר בתלמידיו קודם כל מה זה להיות יהודי יר"ש וחסיד, מבלי לגרוע מהאיכות הלימודית).

הוא הדין באותה ישיבה מפורסמת ונחשבת בב"ב (שעליה דיברתי קודם) בה ידוע לי אישית כי אין לאדמו"ר שלה (מחשובי האדמור"ים בארץ) השפעה ממשית על המימסד שבישיבה.

הוא אשר אמרתי: לא בזקני הדור ומנהיגיו שליט"א הקולר, כי עפר אנו תחת כפות רגליהם, ועיניהם זכות הבדולח ימשיכו להנהיג אותנו עד ביאת המשיח. הבעיה היא באלו שאינם שומעים בקולם.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 10 מאי 2017, 15:50

א יודעלע כתב:לענין הישיבות- אתה צודק שהמצב אינו מזהיר
אבל ברשותך נקודה למחשבה, אם הישיבה עליה ספרת אינה מבינה בחינוך, מדוע היא עדיין ישיבה 'נחשבת'? מדוע ה'עוילם' מעונין לשלוח אליה את הבחורים?
ועוד ענין שכבר כתבי כאן בעבר
שבלתי אפשרי ל'הפוך' את כל הסדר בישיבות
זה לא יתכן מבחינה הגיונית
וגם אם יתכן דבר כזה הוא הרס לדורות
הדבר היחיד שאפשרי זה שינוי תהליכי
וזה קורה
אני רואה הבדל עצום בין אופן התנהלות הישיבה לפני עשור לאופן התנהלותה היום
שלא לדבר על הת"ת, ששינו את כל גישת הוראת הא' ב'
ויש היום הרבה מלמדים שלומדים חינוך, ויש מקומות שמכשירים מורים
וקורסים
ועוד ועוד
אמנם אני יודע שזה עדיין לא מושלם ויתכן שישנם עדיין מלמדים ומנהלים שנוקטים בשיטות חינוך ישנות
או שאינם נוקטים כלל בשיטות חינוך
אבל הסך הכללי הוא לכיוון חיובי יותר
ולכן אינני מבין מדוע צריך לזעוק חמס נגד הישיבות.

ושוב, ענין הישיבות זה ענין טכני
מה שמקומם אותי בפוסטים שלו זה ההשקפה שלא מדויקת, קצת יותר מדי סוטה
ולפעמים כופרת ממש


יש לך הרבה סבלנות, אה? בא נחכה עוד 70-80 שנה (שיתקלקלו עוד כמה רבבות בחורים) ובנתיים נקווה שהענין יתוקן עוד מאליו. אולי אינך קולט עד כמה הבעיה היא כאן ועכשיו, כל אברך שעבר טיפול של ישיבה שלא הכניסה לו אידישקייט, הוא בסכנה עצומה מבעיות התקופה החמורות, ומהתמודדות במצב החומרי המסוכן של עקבתא דמשיחא. חייבים לעורר בדחיפות את הקהל לשנות את כל הגישה לאידישקייט, להכניס להם אהבה לאידישקייט, שכל דבר יהיה פנימי ואמיתי יותר, לראות איך משנים את כל דרך החינוך אצלינו, ואין כאן מקום להאריך במה שכבר האריכו אחרים.

אציין שוב, שגם אני לא חסיד של הכתיבה הקיצונית שלו, ומכיון שעדיין לא מינה אותי לעורך דין שלו אין לי זמן ולא רצון להסביר כל משפט שלו, ובהחלט יתכן שנסחף בכתיבתו למשפט זה או אחר שאינו ראוי שיכתב. ועם כל זה, אלו שמבטלים לחלוטין את מענדל וכתיבתו, אין זה אלא מתוך אי הכרה בבעיות התקופה.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מים רבים » 10 מאי 2017, 16:02

מים רבים כתב:לי מפריע משהו אחר
יש במאמריו גישה שעוברת באופן שיטתי לאורך כל הדרך
גישה זו מציגה תמיד את העולם התורני והחסידי בזווית של חושך, ריקנות, אכזריות, חוסר טיפוח האישיות העצמית ושאר מרעין בישין
ומהצד השני מציגה תמיד את אלה שלא הולכים בדרך הרגילה במראה של אור,מלא משמעות,בניית אישיות, ושאר מילי דמיטב
כשמי שמכיר את הדברים מקרוב יודע שבאופן כללי הדברים הם בדיוק להיפך
המשגיחים הרמים ראשי הישיבות האדמורי"ם ראשי החבורות וכל העוסקים בנושא בכללותם אוהבים את צאן מרעיתם ודואגים לצרכיהם הרוחניים והגשמיים כאחד
ושבהיכלי הישיבות בחורים שמחים מאושרים מלאי חיות ומפתחים מאד את אישיותם
ומצד שני אלה שבחוץ (וזכיתי לשהות במחיצת הרבה כאלה ולא הייתי מהקטלי קניא שביניהם) אפי' עם כלפי חוץ נראים נוצצים הם ממש אינם כאלה
הם מרגישים ריקנים חסרי משמעות וצמאים ליחס ממי שרק לא יהיה וכו'
התנהגותם אחד כלפי השני מלאה בחוסר התחשבות וכו'
ואם אתם לא חושבים כך צאו ובדקו את דברי ומובטני שתמצאום מדויקים אחת לאחת
וכמובן שישנם מקומות נקודתיים ודברים מסוימים שניתן וצריך לשפר
אבל הצגת הדברים בצורה הפוכה הינה זריית חול ושימת חושך לאור ואור לחושך וחלילה יכולה לגרום לקוראים לחשוב שבחוץ הכל זהב דבר שממש לא נכון


וגם אחרי הביקורת שכתבתי (ואשמח לקבל תגובות עליה) ברצוני להדגיש שהיתה לי יותר משיחה אחת עם מענדל והתרשמותי היא שכוונותיו טובות וחלילה לי מלהאשים אותו בכוונות לא רצויות אע"פ שדעתי שדרכו אינה נכונה בעליל
מים רבים
 
הודעות: 47
הצטרף: 19 אפריל 2017, 23:52
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי נעשה ונשמע » 10 מאי 2017, 19:39

לרבי יהודה שליט"א

יש המון מה להאריך, אבל בכל זאת כמה נקודות קצרות.

א. אמת, יש מה לתקן אצלנו. ולא מעט מהנקודות שהוא מעלה אכן טעונות שיפור. אבל הדרך כיצד הוא מציג זאת, מעוררת קבס.
ובפרט הסדרתיות, כל מאמר חוזר על עצמו פחות או יותר במסר דומה, שאצלנו כל כך לא טוב. אין זוגיות נכונה, אין עבודת ה' אמיתית, אין התחשבות בערכים של נקיון וטבע, אין ואין ואין...

ב. אכן יש מה לתקן. אבל הפתרונות שהוא מציע, הם גרועות בהרבה.
האם להקים 'קרעטשמעס' (בלי פריצות) - שבו בחורים יתהוללו באלכוהול ושירת טראנס, זה יביא את הישועה???
האם לצאת לחיק הטבע, ולהתחבר לערכי העולם האונברסלי, כהיפים הזויים, זה הפתרון???
האם שילוב ומיקס של תורת ברסלב/חב"ד/הר' קוק/קרליבך - זה מה שיקרב את הנוער לעבודת ה'???
האם להשתלב בעולם החילוני, שכמובן יש בהם דברים טובים [הטפה לחיובי שבאייפון ואינטרנט, הטוב שבמדינה הציונית, המעלה שב'אהבה' במסגרת המשפחה], זה בדיוק מה שחסר לנו?

ג. ההטפה המתמדת שוב, ושוב, לפריצת הגבולות, לעזיבת המוסכמות. לזלזול בסמכות התורנית (משגיחים, אדמורים ורבנים). זה ממש חמור ביותר.

ד. הצגת את העולם שמחוץ לחרדי ככולו ורוד. -- וקורץ לבני הנוער ששם יהיה להם טוב יותר.
[כל בחור פורק עול הוא 'מתוק'] (מענין כיצד על מחלל שבת ומגלה עריות בפרהסיא, הוא מצליח לראות את המתיקות, וללמד עליו זכות. ואילו על המשגיח בישיבה, שלמרות שיתכן שטעה במשנתו החינוכית אין שום לימוד זכות).
כל ישיבה של 'מזרחסטיים' - הבחורים מלאים תוכן ועבודת ה' אמתיים. (מענין שבשטח אני מכיר הרבה מאוד, והמציאות כמובן רחוקה רחוקה מתיאור זה).

ה.
ו.
ז.
טוב התעייפתי מלכתוב.

דבר א' אני מסכים. כפי ההכירות עם אישיות זו. אני מסכים עם אלו שכתבו שאין הוא מנוע מכוונות רעות ומשחיתות, אלא כוונתו לטובה.
אולם הוא קצת (הרבה) הוזה בדמיונות (נמחק), ורואה את עצמו כמושיע הדור. כ'בעל שם טוב חדש', המביא ישועה ללבבות הנשברות תוך המצאת דרך חדשה.
ואת 'שלמה קרליבך' כמורה דרכו, וכדוגמא אישית כיצד לפעול.

ולסיכום: כמובן אינו 'כולו חייב', כפי שניסו כמה להציגו. ובוודאי שהשמצות פרועות במילים זולות לא יועילו לשום דבר.
אבל מצד שני חובה להתריע מעל כל במה שדרכו מסוכנת מאוד. וצריך להזהר ממנו. -- ורק כאשר יסכים לכפוף את ראשו, וללכת רק לפי הוראות גדולי ישראל (כן, אלו שכן מבינים בחינוך, ולא חסר לנו כאלו) אז ניתן להעזר בו (ובהחלט יש לו מה לתרום) לתועלת הציבור.
ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ה' אחד...
סמל אישי של המשתמש
נעשה ונשמע
 
הודעות: 1002
הצטרף: 10 נובמבר 2012, 22:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי יאיר » 11 מאי 2017, 01:38

דברים כדרבנות!
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!
סמל אישי של המשתמש
יאיר
מנהל ראשי
 
הודעות: 12405
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי מישהו מיוחד » 11 מאי 2017, 06:01

נעשה ונשמע: כל מה שכתבת זה אולי נכון ולתועלת, אבל מה שכתבת במוסגר ''מזכיר כמה ... וד''ל'' נראה לי שזה לשון הרע גמור והדבר אסור מן התורה. לכן אני חושב שראוי לך להתנצל על זה.
מישהו מיוחד
 
הודעות: 345
הצטרף: 29 ינואר 2017, 06:49
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 11 מאי 2017, 08:41

יאיר כתב:דברים כדרבנות!

אכן !
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי א יודעלע » 11 מאי 2017, 10:07

גאליציינער כתב:
יאיר כתב:דברים כדרבנות!

אכן !


ג"א מצטרף

ר' יהודה-
בענין הנושרים ומספרם
ובענין הישיבות כבר דובר רבות באשכול של שש משזר ועיי"ש
א יודעלע
 
הודעות: 273
הצטרף: 01 מרץ 2014, 21:40
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי ישיביש » 11 מאי 2017, 10:32

הריקוד עם האפיפיור? מעשה חיובי ורצוי
בניגוד לביקורת הרבה שהופנתה השבוע כלפיי קבוצת היהודים ששרה ורקדה עם האפיפיור, המשפיע הרב מענדל ראטה דווקא סבור שמדובר במעשה חיובי שעשוי להועיל להפחתת עוצמת האנטישמיות • איך בדיוק? קיראו ותבינו


כן, גם אני הייתי עד לסערה שהתחוללה ברשת השבוע. הביקור של המשלחת היהודית אצל האפיפיור הנוצרי בוותיקן, והשירה החסידית - קרליבכית מולו בניגון: "אורך ימים אשביעהו". וואי וואי, מה שזה חולל, הסרטון הקצר שיצא. ״שומו שמים״, זעקו הכותרות. חילול ה׳ נורא ואיום. ריקוד יהודי מול אפיפיור נוצרי, ועוד מול הצלב, ועם פסוק קדוש מתהילים. ׳מביש ומחפיר׳, סערו קבוצות ה'וואטסאפ', געשו לבלרים וכותבים, וכל אחד הוסיף משלו מילים כדורבנות. אחד ידע להשמיץ את הרבנים שהיו שם, אחד ידע להשמיץ את הלהקה המוזיקאלית שניגנה שם, וכל אחד ידע כבר בדיוק את רמת ההזיה של כל החבורה שם. ובכן, לי זה כאב מאוד. לא מה שהיה בוותיקן, אלא מה שראיתי מתחולל ברשת. למה זה כאב לי? האם בגלל שתמיד אני אוהב לחשוב הפוך ממה שכולם חושבים? אז ממש לא. כאב לי בגלל שרוב האנשים כתבו ודברו פשוט מתוך ״עם-הארצות״ גמורה. בורות וחוסר ידע. רוב האנשים, הכותבים והמלהגים. האם אנשים יודעים כמה חמור הוא העוון של פגיעה בכבוד האדם, שהם הקלו בעצמם לכתוב וללהג לפני שהם ביררו את המקורות וההלכות? האם אחד מהמלהגים מכיר אישית את אחד מהמשתתפים באירוע, ויודע לומר משהו על אישיותו? האם מישהו ברר מהי ההלכה לגבי מפגשים כאלו? אני מסכים שלפעמים צריך למחות על דבר לא נכון שנעשה, על טעויות וכדומה, אך לפני שיוצאים ומשתלחים בארס לשון, הרי צריך לברר לעומקה של הלכה ולעומקו של דבר בבירור הדק היטב היטב הדק, עד שמגיעים למסקנה שזהו אכן עוול וצריך למחות, אך במקרה הזה, במקום לשמוח על הקידוש ה׳ הגדול שקרה שם, הרי שאנשים בורים ו'עמי הארצים', בלי לחשוב פעמיים, ידעו להשמיץ בנפרד את כל אחד מהמשתתפים שם עם ידע מקורי. על זאת אני אומר: בושה וחרפה. כן, זה דוגמא כואבת על המהירות בה אנשים ממחננו עטים על מקרה כזה כמוצא שלל רב וממהרים לשפוך את כעסם בלי לחשוב פעמיים ולברר את העניין כשורה.

אני דווקא מכיר אישית כמה מהחבר׳ה שהיו שם. פשוט השתתפתי לפני כשבוע בלבד בנסיעה להונגריה ופולין בה השתתפו רוב האנשים מאותה חבורה. אנשים ידעו לדבר על להקת 'פומבדיתא'. אז כן, הייתי אתם לפני שבוע ואני יכול לומר לכם דבר אחד: הלוואי, הלוואי שהלהקות והמקהלות החסידיות שלנו יוכלו לשיר ברמה הרוחנית המיוחדת בה הם שרים. דווקא הייתה לי שיחה עם אחד מאנשי הלהקה שם. הוא הסביר לי שהם כלל לא שרים את הלהיטים החסידיים של היום. זה פחות רוחני בשבילם. "השירים הללו נכנסים לשוק מהר ויוצאים עוד יותר מהר, ואין בהם עומק רוחני אמיתי", הוא אומר לי. הם אוהבים לשיר שירי חב״ד, קארלין, וכדו׳, שירים יהודיים עתיקים ונצחיים, וכמובן את שירי ר׳ שלמהל׳ע קרליבך, כמו למשל השיר ״אורך ימים״, שהם שרים בהרבה הזדמנויות. אני מכיר אישית כמעט את כל החבורה שם, ואני גם יודע מה בדיוק המהלך שלהם. זה די נכון שיש שם חשיבה מחוץ לקופסא. פשוט חשיבה יותר רוחנית, יותר אמיתית ופחות נכנעת לתכתיבים ממסדיים. הם האנשים שמובילים את המניין בראש השנה באומן, בו השתתפתי השנה בין כאלף משתתפי המניין, מניין שכל כולו שירים ושמחה וריקודים, בסגנון קרליבך אך משולב בכל מיני שירים עתיקי יומין. למשל לפני תקיעת שופר שרו שם אולי 40 דקות שירי רגש ונשמה כמו 'קה אכסוף' וכדו׳, כשרבים מהצעירים עומדים מסביב עם ידיים על כתפי החברים ושרים באהבה גדולה, ומיד אחרי ה'תקיעות' פרצה לה פתאום השירה האדירה: "אורך ימים", שיר שהושר שם אולי כחצי שעה, עם ריקודים אקסטזיים שלא מעלמא הדין. גויים עמדו וצילמו, וסרטון אחד אף הפך אז לוויראלי ברשת. עמדתי שם והייתי בטוח שהמשיח עומד לבוא בכל רגע. אבל אני נסחף ומסיט מהנושא בו התחלנו - הביקור השנוי במחלוקת אצל האפיפיור. כן, לי זה ברור מה פשר הביקור, חוץ מהעניין של חילול בתי הקברות. המוטו המרכזי של אותה חבורה הוא להביא דרך יהודית רוחנית המתמקדת בטוב שבכל יהודי ובכל אדם, בדרך של שירה וריקודים, עם האמונה שבכח הנגינה אפשר לשבור את כל החומות ולהביא גאולה ושלום לעולם, ואחווה בין בני האדם. שירה באמת מאחדת בין אנשים ועוזרת להם להתגבר מעל חומות הניכור והשנאה ולמצוא את המכנה המשותף בין בני האדם בעולם. אך לרבים השואלים - מהו אכן היחס הנכון של היהדות אל הנצרות, אל הצלב הנוצרי, ואל הגוי בכלל, והאם פגישה מעין זו היא מותרת ורצויה, אני חפץ ממש בקצרה להביא את ההלכה היהודית בנושא.

מכיוון שאין זה מאמר תורני אלא הגותי, נצטט את המקורות בקצרה. היחס היהודי הכללי אל הנצרות שנוי במחלוקת ראשונים. הרמב״ם ידוע ביחסו אל הנצרות כעבודה זרה, בגלל שהם לא מאמינים רק בקל אחד, אלא במה שנקרא אצלם ׳השילוש הקדוש׳, הזיה של אבא, בן, רוח הקודש ושאר ירקות. אך רוב הראשונים חולקים על כך וסבורים שאין זה נקרא עבודה זרה כי בסופו של דבר הם מאמינים בבורא יתברך וזהו רק איסור הנקרא ״שיתוף״, לשתף עוד אמונה נוספת בנוסף לאמונה בבורא עולם, ואיסור זה לא הוטל על בני נח, דהיינו אומות העולם, כך סבורים בעלי התוספות והמאירי, וכן פסקו הטור(יו״ד סי׳ קמ״ח) הבית יוסף (שם), שו״ע (שם סעיף י״ב), ואף הרמ״א פוסק כן (או״ח סוף סי׳ קנ״ז). מה לגבי הצלב הנוצרי? האם דינו כדין עבודה זרה, כמו שנזעקו רבים בפולמוס שקרה השבוע, על הריקוד מול עבודה זרה ממש? הבה ונפתח שולחן ערוך ונדע קצת הלכה יהודית. זה לשון הרמ״א, גדול פוסקי האשכנזים (יו״ד סי׳ קמ״א): "צורה שמשתחווים לה דינה כדין צלם של עבודה זרה ואסורה בהנאה. אבל צורת שתי וערב (צלב) שתולים בצוואר לזיכרון, אינה נקראת צלם ומותרת בהנאה". עד כאן לשונו. הביאור הוא, שהצלב איננו איזו אמונה שהם מאמינים בה או משהו, אלא מהווה כסמל זיכרון על הדרך בו נצלב משיחם וכו׳, ואין לסמל זה איזו משמעות יותר מסמל של זיכרון. ('אחרונים' אחרים מדגישים שאם ידוע שמשתחווים לצלב זה ועובדים אותו כעבודה זרה, הרי שזה כן נאסר בהנאה). זה לגבי זה הצלב והנצרות, אבל אני רוצה להיכנס לנושא אחר, יותר מרכזי: היחס של היהדות אל הגוי, אל אומות העולם.

ביננו, כולם יודעים שהמטרה של המשלחת רחוקה מלהיות קשורה לחיבה לנצרות או לצלב וכדו׳ מכל אמונותיהם והבליהם. הייתה כאן מטרה כללית של קידום שלום ואחווה בין העמים ובעולם, וכמובן עוד מטרות פרטיות של מניעת חילול בתי קברות וכדו׳. בליבה של ההזדעקות של רבים הייתה התמיהה: "מה זה הדבר הזה, אחווה בין העמים? והלא כך נאמר בתורה: ״ואבדיל אתכם מן העמים״? וכי לא כך אנו מברכים בכל יום: 'ברוך שלא עשני גוי'? מנין הדבר החדש הזה, לנסות להביא בשורה של שלום ואחווה, והלוא מצווה ברורה לשנוא את הגוי ולתעבו, וממילא אם צריך לפעול לפעמים איזו טובה ליהודים, נו, צריך להיפגש בצורה סודית וחטופה, אבל לחפש לגרום אהבה וקירוב לבבות דרך שירה? היתכן כזאת בישראל?" ובכן, נתקלים אנו בחומות של ניכור, וגם בחוסר ידיעה ובירור מקורות. כן, בירור פנימי במקורות היהדות, מביא אור אחר על כל היחס היהודי על העולם ועל האנושות, שלא כמו שלצערנו רבים חושבים שזוהי דרך היהדות. ושוב, בגלל שאין אנו עוסקים בסוגיות הלכתיות במדור זה, נביא בקצרה מה היא דעת רבותינו הקדמונים ביחסם אל בני האדם, אל האנושות, ברואי עולם יצירי כפיו של הבורא יתברך.

האם צריך לאהוב את הגוי, את בני האדם? נצטווינו בתורה להתרחק מן הגויים ולהתבדל מהם. הסיבה היא, כמו שנאמר בתורה, עקב מעשיהם הרעים ומנהגיהם הנלוזים. האם כיום מעשי רוב הגויים דומים למעשי הגויים בתקופת התורה? אפתח קודם בדברי 'המאירי' הידועים, אחד מגדולי הראשונים, שקבע יסוד מוסד כלפי כל היחס אל האדם ואל אומות העולם. המאירי מחלק בין הגויים של פעם לגויים של היום, ואומר שגויי זמנינו הם נאורים ומתוקנים הרבה יותר, ואנו מצווים לנהוג כלפיהם כמו אל היהודים, לגבי השבת אבידתם וכדומה, ולנהוג איתם בצדק ורחמים. וכך הוא כותב: "וכבר התבאר שדברים הללו נאמרו לאותם הזמנים שהיו אותם האומות מעובדי אלילים והיו מזוהמים במעשיהם ומכוערים במידותיהם, כעניין האמור ׳כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען (ויקרא יח, ג). אבל שאר אומות שהם גדורים בדרכי הדתות ושהם נקיים מכיעורים שבמידות הללו, ואדרבא שמענישים עליהם, אין ספק שאין לדברים הללו מקום להם כלל כמו שביארנו". עד כאן לשונו. (רבנו המאירי, בית הבחירה, עבודה זרה, כב, א). אז כן, אנו יודעים לפעמים לומר שמפני חילול השם צריך לנהוג בכבוד גם כלפי הגוי ה'שייגעץ'. האם אכן רק בכדי שלא יהיה 'חילול השם' צריך לנהוג בכבוד כלפי הגוי ולא בגלל שזהו היושר המוסרי? מה פשר המושג היהודי 'מפני דרכי שלום', האם הכוונה אכן רק בכדי שלא יגזרו עלינו גזירות ושלא יהיה חילול השם, כמו שאנו לפעמים יודעים לפרש? הבה ונפתח רמב״ם. וכך אומר הרמב״ם (הל׳ מלכים פ״י הי״ב): "ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום, שהרי נאמר: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", ונאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". הרי שהרמב״ם לומד שההנהגה בחסד ורחמים עם הגוי אינה עניין פוליטי והסדר ענייני גזירות וכדומה, אלא מטעמי חמלה ויושר - כל אדם נברא בצלם אלוקים. אמנם אנו שונים מכל עם והתייחדנו עם המעלות והסגולות הרוחניות שיש לנו, ״והייתם לי סגולה מכל העמים״, ואף קיבלנו עלינו עול תורה ומצוות והתקדשנו בקדושה מיוחדת, אבל בשביל מה אנו עם סגולה? בשביל לשנוא את הגוי שסביבנו? וכי בשביל זה התייחדנו מהאומות? והלא התייחדנו בשביל להיות 'אור לגויים', כדברי ישעיה הנביא, להיות להם דוגמא לסובלנות וליושר מוסרי, לאמונה בקל אחד ולהתנהגות ישרה עם מידות נכונות. אנו הבאנו את המוסר לעולם, את המצפון, את מצוות אהבת וכבוד הבריות. השנאה הנמצאת אצל קדמוננו ואצל חז״ל הם למנהגים הרעים, או לרשעים, אבל חלילה לא שנאה גזענית למי שנברא לאומה אחרת. וכי יעלה על הדעת, שכשאנו מזהים איזו אנטישמיות בעולם נזדעק בקולי קולות ונצרח להם: "נאצים, אנטישמיים" וכו', בעוד שאנו נשריש בלב הדור הצעיר שנאה אל כל האדם? התבדלות זה דבר אחד, וברור שאנו חייבים לשמור על מרחק ולהיות מובדלים וגדורים בצורה מאוד ברורה, וכך אנו שומרים על גדרי התורה והקדושה, אך שנאה כלפי הגוי? איך אנחנו רוצים שיאהבו אותנו בעולם אם אנחנו בעצמינו מחנכים לשנוא את כולם?

הבה ונפתח מקורות ונראה את דעת רבותינו. כך אומרת המשנה במס׳ אבות (ג׳ י״ד): "חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: 'כי בצלם אלוקים עשה את האדם'. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום". הרי שכל אדם בעולם נברא בצלם אלוקים, והוא חביב בחיבה של נברא. כמו שפירש שם התפארת ישראל: "וכוונת התנא [רבי עקיבא] דמשום כך יראה האדם להיטיב לכול, אפילו למי שאינו בן ברית [אינו יהודי], וכל שכן שלא יגרום לו נזק לגופו, ממונו וכבודו, ולא יבזהו, להלבין צלם אלוקים המציץ מפניו". עד כאן לשונו. וכך כתוב במדרש: (תנחומא בלק א׳): "ראו מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות. כל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן ישעיה אומר: "על כן מעי למואב ככנור יהמו'". וכן יחזקאל אומר: "בן אדם שא על צור קינה". ונביאי אומות העולם היו במידת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חינם על לא דבר". הרי לנו שזו בדיוק הייחודיות שלנו כבני ישראל, שאנו מלאים חמלה ורחמים כלפי כל אדם בעולם, בדיוק בשביל זה אנו דוגמא וסמל לכל האומות, 'אור לגויים', כמו שישעיה הנביא התנבא כמה פעמים לישראל. וכך אומרת הגמרא במסכת ברכות על רבן יוחנן בן זכאי: "מעולם לא היה אדם שלא הקדים לו בברכת 'שלום', אפילו נכרי בשוק (ברכות יז,א)". וכך גם אומר אביי: "לעולם יהא אדם וכו', ומדבר שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם אפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות" (שם). מה הוא יחסם של גדולי הקבלה אל הגויים? כך כותב ר׳ חיים ויטאל, גדול תלמידי האריז״ל בספרו שערי קדושה (ח״א שער ה׳): ״ויאהב את כל הבריות, ואפילו גויים״. וכך כותב בספר 'הברית', אחד מגדולי הקבלה: "מהות אהבת רעים הוא שיהיה האדם אוהב כל המין האנושי, יהיה מאיזה עם שיהיה, ויהיה מאיזה לשון שיהיה, בעבור שהוא אדם בדמותו ובצלמו כמוהו, ועוסק ביישובו של עולם או בונה או חורש או סוחר או מוכר או חושב בחכמות ותחבולות לצרכי העולם", (ספר הברית ח"ב, מאמר יג, פרק א). אף היעב״ץ, הלוחם והקנאי הגדול, כותב בספרו: "צריך המחזיק במידה חמודה זאת להיות אהבתו נאמנה לכל אדם, ואפילו עובדי אלילים יאהב, בבחינה שהם יצורי ה', ולא ישנא אלא מעשיהם בלבד" (מגדל עוז, עליית אהבה, פרק י"ב).

עכשיו מה הדין לגבי עצם הפגישה עם האפיפיור והברכה שברכוהו: ׳אורך ימים אשביעהו׳. האם מותר היה לפגשו, לברכו, ועוד לצלילי שירה וזמרה? אז חבר׳ה, אולי הגיע הזמן ללמוד היסטוריה קצת. כל מי שלמד קצת היסטוריה יודע במשך כל הדורות התקיימו מפגשים כאלו עם ראשי הנצרות, במטרה לרכך את חומות הניכור והשנאה ולהטיב ליהודים. הן בימי חז״ל, הן בימי הראשונים, ובכל הדורות. ולא זו בלבד, אלא שאף היטיבו לברך את מנהיגיהם בברכות לרוב, ל׳כבוד הוד רוממותם׳, ובירכום ב״אריכות ימים ושנים״ מתוך אושר וכבוד. רק לפני שנתיים נפגשה משלחת מטעם 'ועידת רבני אירופה' עם האפיפיור, לצרכי תקנות נגד האנטישמיות וקידום השלום. האפיפיור צוטט אז כאומר "האנטישמיות באירופה מטרידה מאוד, זאת בנוסף לפשעי שנאה ואלימות, כל נוצרי חייב לעמוד איתן מול כל צורה של אנטישמיות, ולהראות את הסולידריות שלו עם העם היהודי״. אמירה זו מטעם אפיפיור זה, אינו חידוש. לפני שנתיים הוציא גם האפיפיור הנוכחי מסמך הצהרה בו הוא קובע ש״אלוקים אף פעם לא ביטל את בריתו עם העם היהודי", ושהכנסייה הקתולית כבר לא תומכת בשום פעילות מסיונרית המופנית כלפי היהודים ו״נוצרים לא צריכים עוד לנסות ולהמיר את דתם של יהודים לנצרות״. מסמך זה הוא אחד המסמכים הכי היסטוריים שהוותיקן אי פעם הוציא. בכלל, בחמישים השנים האחרונות חל שינוי גדול בגישה של הכנסייה הקתולית כלפי היהודים בעולם ובישראל. איך אנו היהודים אמורים להגיב לשינוי כזה? האם בתגובה של שנאה וניכור או בתגובה חיובית? אז כך כותב הנצי"ב בספרו 'העמק דבר' (בראשית לג): "וכן לדורות, בשעה שזרע עשיו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם, אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשיו כי אחינו הוא". דברים ברורים: ברגע שהיחס מהם כלפינו משתנה, הרי שמחויבים גם אנו להתייחס אליהם כראוי ובאופן מכבד ונכון. אנשים ידעו לצטט את התשובה הידועה של ר׳ משה פיינשטיין זצ״ל נגד פגישה עם האפיפיור, כשהם לא קולטים שזה בדיוק הפוך: מאותה תשובה רואים שהפגישה שהתקיימה השבוע כן הייתה חיובית, כי כל מה שר׳ משה אוסר שם זה בגלל שכל הסיבה לפגישה שיזמו הקתוליים זה רק בשביל מטרת מסיון, בשביל לדבר על אמונתם ולהעביר יהודים ח״ו לדתם, אבל כיום שהאפיפיור עצמו איננו בעד מסיון בכלל, והפגישה גם הייתה לצורך ביטול גזירות ואנטישמיות ובשביל לקדם את השלום והאחווה, וודאי שהדין הוא שונה לגמרי. אז לברך את האפיפיור באריכות ימים ובמנגינה יהודית, אחרי שהם מראים שינוי אדיר לטובתנו, מה שלא היה באלפיים השנים האחרונות, זה נקרא מעשה חמור, עד שאנשים הזדעזעו ונחרדו עד עמקי נשמתם? אנשים שאלו: השתגענו לגמרי? ואני שואל אותם: בכנות, האם אנחנו באמת כאלו פרזיטים וכפויי טובה? איפה אנחנו בעולם? האם הנכם יודעים כמה אומץ הייתה הכנסייה צריכה בשביל להחיל את השינויים הגדולים האלו בהשקפת עולמם? מדובר, הרי, בשינויים דרסטיים ממש, ועל פגישה מבורכת ולבבית המעידה על שינוי היסטורי ענק, במקום לברך, אנשים מקללים, מזדעזעים, והופכים את זה למעשה חמור. תסלחו לי, אבל בעיניי זוהי כפיות טובה וסטייה חמורה מהיושר הפנימי המוסרי. תיארו את זה, כביכול, כריקוד עם הצלב עצמו ועם אבי אבות הטומאה. באמת, חבר׳ה. קודם כל - הצלב הוא בסך הכל משהו סמלי ולא עבודה זרה. זה לא שהחבורה תכננה ריקוד של חצי שעה, משותף יהודי - נוצרי. הם ניגנו לפני האפיפיור במשך כעשרים שניות ברכה יהודית מקורית. האפיפיור הוא אדם שיש לו השפעה על למעלה ממיליארד אנשים והוא משנה להם לאט לאט את השקפת עולמם, הוא מטיף נגד אנטישמיות, מבטל את המיסיון, ופועל להביא אהבה ושלום בעולם. ואנחנו אלו שאמורים להיות סמל האהבה והשלום בעולם, ובמקום זה אנחנו מזדעזעים על הפגישה עם 'אבי אבות הטומאה', ועל הברכה היהודית שברכו אותו במנגינה. באמת, לאן נסחפתם?
אוקי, אולי גם אני נסחף קצת. איך אני יכול באמת להאשים את עמי, בני ישראל, שסבל מכל הנוצרים האלו במשך אלפי שנה מרציחות ועינויים ומסעות רדיפה קשים. איך אפשר לשכוח כל כך מהר את ההיסטוריה הכה כאובה, שנראתה כל כך אחרת מאשר היום? כשאני חושב על הסיפור עם התמונה ההיסטורית המלאה אני מבין בעצם את הסיבה להתפרצות. השנאה כלפי הגוי או כלפי הצלב לא התפתחה סתם. זה תוצר של רדיפה איומה במשך אלפי שנות הגלות שעברנו, אבל אנחנו צריכים להפעיל גם את השכל, לדעת מתי נזעקים, ועל מה. אין שום בעיה לברך את האפיפיור בברכה יהודית מקורית ממקורות התנ״ך, גם כשזה עם מנגינה, וגם כשהוא עונד משהו על צווארו שאיננו עבודה זרה אלא סמל זיכרון היסטורי למשהו, גם אם סמל זה מזכיר לנו את מסעות הצלב הכואבים. צריך לדעת מתי לכעוס ומתי לשמוח על הזדמנויות של חסד.

טוב חברים, בוא נגמור עם משהו טוב וסלחני. אז אי אפשר שלא לסיים עם משהו שקשור לטרנד הזה שמשגע בשבוע האחרון את הרשת ואת העולם, יצור פלסטיק שקוראים לו ׳ספינר׳. הסתכלתי על הפלסטיק הזה שמסתובב בידי אחיותיי הקטנות, בעודי מנסה להבין את החכמה הגדולה שבטרנד זה, ואם לומר את האמת, הרגשתי לרגע טיפש. מילא השיגעון הקודם של הקובייה ההונגרית, שהפעילה חכמה ואתגר, אבל מה בדיוק עובר עלינו שאנחנו מתלהבים מלסובב פלסטיק על הידיים עד שזה משגע את כל המדינה ומוציא אותה משלוותה? ניסיתי לחשוב מה ההיגיון בטרנדים כאלו, ואיך זה באמת יכול לקרות שגם אנשים חכמים נסחפים אחרי שיגעונות אלו. ברגע מסוים הבזיק בי הרעיון והבנתי את ההיגיון שמאחורי הדבר. אה, זה דווקא מאוד קשור לכל המאמר. זה לא באמת המשחק הזה או השיגעון הזה, 'גשם גשם מיטפטף' או קוביה הונגרית או גולגולת צרפתית. זוהי התחושה האוניברסלית המאחדת. אנשים אוהבים להיות חלק מטרנד שמשגע את המדינה או את העולם כולו, פשוט בגלל שזה גורם לתחושה אנושית חמימה ומאחדת כזאת. רק המחשבה על כך, שאיזה ילד חמוד בהולנד או איזה זקן נחמד באיטליה שותף באותה חוויה שמשגעת את כולנו ורוב הבדיחות ברשת הן על אותו שיגעון. הצימאון הזה לאחדות, לחוויה משותפת ולאוניברסליות. זהו העומק של תרבות ה׳טרנד׳ שכבש את העולם בשנים האחרונות. אז כמו בכל מפנה תרבותי, יש בו לפעמים אמנם גם מן השלילי, אך בכללות הוא מרמז על הפיכת העולם ליותר משותף, דומה ואוניברסלי, על הרצון העמוק להיות חלק מכולם. אנחנו בצעד גדול לקראת פתיחת השערים, שערים של אהבה ואחדות בעולם. יהודים ממגזרים שונים, וכן, גם עם אומות העולם, בתהליך נכון מאוזן ומבורך. תהליך בו אנו לומדים לשמור על אמונתנו, על התבדלותנו בכל מנהגותינו, בד בבד עם שמירה על כבוד האדם, אהבת כל הנברא, עזרה וחמלה לכל יצור, יהודי או גוי, ואחווה משותפת בין כל בני האדם. תהליך של גאולה.

הבה ונחתום עם חזונו של ישעיה הנביא על הימים בהם יבואו כל הגויים ללמוד מדרכי היושר והמוסר של בני ישראל (ישעיה ב׳ ב׳): ״והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלוקי יעקב, ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״.
סמל אישי של המשתמש
ישיביש
 
הודעות: 1794
הצטרף: 27 מאי 2013, 19:21
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 11 מאי 2017, 13:15

'למדן' הוא נהיה לי...
'מבין' בתשובה של ר' משה בדיוק להיפך...
נו נו...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא!
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 4644
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי חזן » 11 מאי 2017, 13:59

כנראה שעיקר מה שהוציא את מנדל מכליו, בגלל שלעגו על האיש הזה עם "הגיטרה"...
סמל אישי של המשתמש
חזן
 
הודעות: 708
הצטרף: 17 ספטמבר 2014, 12:07
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 11 מאי 2017, 17:03

אתייחס קודם כל לפן ההלכתי:

דברי הכותב: "מכיוון שאין זה מאמר תורני אלא הגותי, נצטט את המקורות בקצרה. היחס היהודי הכללי אל הנצרות שנוי במחלוקת ראשונים. הרמב״ם ידוע ביחסו אל הנצרות כעבודה זרה, בגלל שהם לא מאמינים רק בקל אחד, אלא במה שנקרא אצלם ׳השילוש הקדוש׳, הזיה של אבא, בן, רוח הקודש ושאר ירקות. אך רוב הראשונים חולקים על כך וסבורים שאין זה נקרא עבודה זרה כי בסופו של דבר הם מאמינים בבורא יתברך וזהו רק איסור הנקרא ״שיתוף״, לשתף עוד אמונה נוספת בנוסף לאמונה בבורא עולם, ואיסור זה לא הוטל על בני נח, דהיינו אומות העולם, כך סבורים בעלי התוספות והמאירי, וכן פסקו הטור(יו״ד סי׳ קמ״ח) הבית יוסף (שם), שו״ע (שם סעיף י״ב), ואף הרמ״א פוסק כן (או״ח סוף סי׳ קנ״ז).".

מקריאת הדברים אפשר לחשוב שכל אותה רשימה נכבדת של ראשונים ופוסקים חולקים על כך שהנצרות היא עבודה זרה. ובכן - לא היא: הם רק מתייחסים לדין של עובדי עבודה זרה בזמן הזה, שאינם בקיאים בטיב ע"ז. כמו שכל אחד יכול לבדוק בעצמו במקורות. מלבד זאת יש לדעת שהפוסקים כותבים כי השאלה היא השיתוף הותר לגוים ואם הנצרות עבודה זרה לגבי יהודים הם שני שאלות שונות.

ואכן רוב הפוסקים אכן הניחו להלכה כי הנצרות נחשבת עבודה זרה, עיין פסקו של הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ו', אורח חיים סימן ז', וראה לשון כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש במכתב משנת תשכ"ו "... ואיסורו איסור מן התורה, על פי פסק הדין הידוע אשר נוצרים הם עובדי עבודה זרה, (ושם בהערות מציין לדברי הרמב"ם בענין).

בכלל, זו שאלה הלכתית מורכבת מאוד, ובשאלה זו רק גדולי ישראל יכולים להכריע. הנה למשל, האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל שאין מפקפק על בקיאותו העצומה בכל חלקי התורה, ומתייחס לפגישה עם האפיפיור כשאלה הכרוכה עם איסור "יהרג ואל יעבור". http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=377

אם יתברר שאלו שנפגשו עם הטמבל ההוא עשו זאת על פי פסק גדולי ישראל אז זה בסדר גמור. הבעיה היא שגם אלו שטוענים בשמם שהתירו את הענין (למשל בי"ד רבני חב"ד) הכחישו זאת בתוקף ואף הוציאו מכתב נגד הענין.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 11 מאי 2017, 21:10

ועכשיו בפן ההשקפתי (מבלי להכנס לנושא ההלכתי, שחלקו דובר לעיל):

דברי הכותב: "זה לא שהחבורה תכננה ריקוד של חצי שעה, משותף יהודי - נוצרי. הם ניגנו לפני האפיפיור במשך כעשרים שניות ברכה יהודית מקורית. האפיפיור הוא אדם שיש לו השפעה על למעלה ממיליארד אנשים והוא משנה להם לאט לאט את השקפת עולמם, הוא מטיף נגד אנטישמיות, מבטל את המיסיון, ופועל להביא אהבה ושלום בעולם. ואנחנו אלו שאמורים להיות סמל האהבה והשלום בעולם, ובמקום זה אנחנו מזדעזעים על הפגישה עם 'אבי אבות הטומאה', ועל הברכה היהודית שברכו אותו במנגינה. באמת, לאן נסחפתם?" עד כאן דבריו של מענדל ידידי.

אז ככה, האדם ההוא (אני לא קורא לו אפיפיור, כי גם בזה עצמו יש שאלה הלכתית חמורה שעליה עורר האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל) באמת עושה המון דברים טובים (פשוט כי כך משתלם לו מכל מיני סיבות, בעולם הדמוקרטי של היום הוא יתקבל כאדם הרבה יותר מכובד באופן כזה), אבל הוא עדיין מייצג את הדת הנוצרית שהיא עבודה זרה. אז בא נגיד שהיו צריכים להפגש איתו, ובהנחה שלא היתה בעיה הלכתית בזה, ובהנחה שזה לא היה במנזר, אז תפגשו איתו כמו אנשי עסקים, באופן של ביזנעס, אבל למה לרקוד לפניו כאילו היה זה אדם מרומם מעם? אתם נורמלים? לרקוד לפני אדם שמסמל את הכפירה באחדות ה', כפירה ברוב י"ג העיקרים, כפירה בהיות עם ישראל העם הנבחר (הוא לבדו), ולרוב הפוסקים גם עבודה זרה גמור. לרקוד לפניו? השתגעתם?

אגב אל תשכחו, מבלי קשר לכל מה שנכתב כאן: שלבן אדם הזה אין שום יכולת להשפיע על שום נברא בעולם, לא על מילארד אנשים ולא על מליון. יש אחד שמנהיג את העולם, והוא עדיין מעורב בעניינים עמוק (אתם בטח יודעים למי אני מתכוין), וסה"כ אפשר לעשות השתדלות כפי שהתורה מורה לנו.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 11 מאי 2017, 21:30

בנוגע למהלך של אהבה ואחווה בין כל בני האדם, ברור שהמהלך של מענדל מבוסס על רעיון נכון ביסודו והוא שעל ידי אהבה אפשר לקרב אנשים להקב"ה אלפי פעמים יותר מאשר על ידי תקיפות ועונשים כו', אבל אי אפשר לבטל את הפסוק "ואבדיל אתכם מן העמים", כלומר זה לא יכול להיות על חשבון טשטוש המחיצות והגבולות בין אמת לשקר, בין טוב לרע. להתייחס לגוים בכבוד - בהחלט. להפגש עם האדם ההוא באופן מכובד - באופן שלא יהיה בזה שאלה הלכתית - למה לא, אדרבה. אבל אי אפשר לרקוד לפניו בטשטוש העובדה שהאדם ההוא מייצג את השקר ואנחנו האמת. האדם ההוא מייצג את הטפשות שבדת הנוצרית (שאותה הסביר ר' מענדל מכובדנו עצמו באחד ממאמריו האחרונים), ואנו את האמת שבמעמד הר סיני.

הדוגמא למהלך הנכון, של אהבה בלי גבול לכל נברא מבלי לטשטש כהוא זה את ההבדל בין אמת לשקר, הוא האדם הגדול בענקים, כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל. צדיק זה קירב כל יהודי באהבה בלתי מוגבלת, ואפילו גוים באו לפניו וקרבם באהבה וחיבה. ועם כל זה תמיד נזהר שלא לטשטש את הגבול בין האמת לשקר. כל זמן שהגוים באים לפניו מתוך הכנעה ומתוך הכרה בגדולתו כרב יהודי - ברור שיש לקרבם. אבל מה שקרה כאן זה ההפך הגמור. וזו הסיבה שהאדמו"ר מליובאוויטש התנגד כ"כ למפגש עם המתכנה אפיפיור, מלבד השאלה ההלכתיות החמורות שבזה.

בפנימיות התורה ידוע שיש שלשה קוים: חסד, גבורה תפארת. ויש תמיד להגביר את קו החסד ולכלול את הגבורה בחסד, אבל אי אפשר לבטל את קו הגבורה או לטשטש אותו בשום פנים ואופן. התוצאה של חסד בלי גבורה זה ניאוף, והתוצאה של גבורה בלי חסד זה רציחה. רק היהדות היא קו האמת, קו התפארת הכולל את שני הקוים כאחד מבלי לבטל אחד מהם.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?


הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1250
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

הקודםהבא

חזור אל חרדים לדעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: [G], RUSHL, אבן הפינה, חויזר, חיובי ו־85 אורחים