קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

לדעת ולדון על הנעשה והנשמע בציבור החרדי.

המנהלים: יאיר, אחד, המפצח

קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 10 פברואר 2014, 22:32

וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן– על אמנות, אמונה וחרדיות
Rate This


הקרבה הרעיונית בין האמנות לאמונה, ומאידך הפער התהומי בין החרדיות לאמנות


פתיחת השלוחה החרדית של 'בצלאל' בשיתוף עם מרכז 'אמן', מעוררת תהייה; האם 'אמנות חרדית' אפשרית? האם ילכו האמנות והחרדיות יחדיו? למרבה הצער, דומה כי לעת עתה התשובה שלילית



האמנות כראי של החברה * על אמונה ואמנות – אסף ענברי * האמנות בחברה החרדית * היחס החרדי לאמנות בסדרה 'שטיסל' * שתיים שהם אחת – חרדים על שום מה * קונפורמיות והיחס אל האינדיבידואל * חומת הבדלנות וההתגוננות * 'האמנות כשלעצמה אין בה ערך' – מדריך תורני לאמנות * נבואה המגשימה את עצמה * 'שמי הוא אשר לב' – מאבקו המיוסר של החסיד למען האמנות * יוצאים מן הכלל – חב"ד וברסלב ובעלי התשובה * האמנות בראי אדמור"י החסידות * מרכז 'אמן' לאמנות חרדית בשיתוף עם האקדמיה לאמנות ועיצוב 'בצלאל' * ביקורת וסיכום * הערת סיום * דוד מוכר את הכינור – שיר מאת יוסף עוזר





א

האמנות כראי של החברה

האמנות, מעבר להיותה השתקפות של האמן ונפשו, משמשת גם כראי והשתקפות של פני החברה כולה. היא מאפשרות הסתכלות חודרת ומבט פנימי אל תוך החברה, מעבר למציאות הרגילה הפרושה אל מול העין, ומספקת עדות אותנטית על אופייה, צלמה ודמותה, של החברה. בה באים לידי ביטוי גם אותם מראות, תופעות ותהליכים, חברתיים ותרבותיים, שאינם נגלים במבט ראשון, וקיומם נעלם ומוסתר מעין לא מזוינת. האמנות היא יונת דרור החופשייה וחפה מכל מחויבות ועול, מוסכמה ומסגרת, ומשכך היא משמשת כשופר של האינדיבידואל, החריג, השונה והמוזר, ומאפשרת הבעה של קולות שאינם נשמעים בדרך כלל. בהיותה כזאת, היא גם עלולה להיות לעיתים שופר לביקורת נוקבת על החברה, ביקורת מוסרית, תרבותית או פוליטית. אולם יותר משהאמנות היא ראי של החברה, הרי שהעדרה של האמנות מחברה מסוימת, מספרת הרבה יותר על אותה חברה. העדרה של האמנות מהחברה מסמלת את היותה של החברה קונפורמיסטית, אטומה ומסוגרת. חברה שאין בה ביטוי ושיח אמנותי, היא חברה שלא נשמע בה קולו של היחיד, חברה סטרילית שמדחיקה את החיים, חברה שחסרה את אותה נשמה יתרה שהאמנות מפיחה.



על אמונה ואמנות – אסף ענברי

אסף ענברי, במסתו המעמיקה 'על שפת ההתגלות', הדנה בתשובה לשאלה 'מהי האמנות?', משווה ומזהה קירבה רעיונית עמוקה ומקבילה בין האמונה לאמנות ובין המאמין לאמן. לדבריו, שניהם, האמנות והאמונה, המאמין והאמן, עוסקים במשמוע המציאות, בהענקת משמעות קוהרנטית למציאות האקראית, הסתמית, הכאוטית. המציאות לכשעצמה, כפי שהיא נראית לנו בעין לא מזוינת, היא אקראית, מקרית, שטף מפוזר וסתמי, רצף שרירותי וכאוטי של מראות, פיסות מציאות, זמן ומרחב, שאין ביניהם קשר. המאמין והאמן, מתייחס אליהם כאל קומפוזיציה שאף אחד מפריטיה אינו מקרי, כאל מערך קוהרנטי מובנה ונושא-משמעות, שכל פריטיו רלוונטיים, הכרחיים, קשורים זה לזה ולאיזו משמעות כוללת העולה מקישורם.

"כ"אדם", הנחת-היסוד שלך אודות המציאות שסביבך, היא שיש בה מידה רבה של מיקריות. אתה מניח, אמנם, שבבסיסן של תופעות-המציאות פועלים חוקי-טבע כלשהם, ושחוקי-טבע אלה מאפשרים, אולי, מידה כלשהי של ניתוח סיבתי; אבל הנחת קיומו של "מבנה-עומק" זה, של חוקיות זו שבבסיס התופעות, אינה מבטלת את המיקריות של "פני-השטח" הגלויים לעין… היסוד המקרי (ה"טיכה", בלשון היוונים הקדמונים), מלווה את תפישת-המציאות שלך אלא אם תודעתך לוקה, כלשון הפסיכיאטרים, בבוחן-מציאות לקוי. אם תיתקל באדם הכופר בכך שישנה מידה של מקריות במציאות והתופש את המציאות כקומפוזיציה שכל פרטיה מקושרים והכרחיים כמות שהם, תגדירו כפאראנואיד: כחולה-נפש המייחס למציאות רמת-תכנון שאין בה, והתופש אותה – היות שאינו מכיר בשום מידה של קונטינגנטיות – כמערכת מובנית לחלוטין ומסבירת-כל. זהו, עבורנו, מעמדן של תיאוריות-הקונספיראציה למיניהן ושל שאר ה"הסברים" הגורפים, המפרשים את המציאות כאילו היתה טקסט (כלומר, מבע אחדותי של כוונת-יוצר). אבל ישנן שתי אופציות אנושיות מיוחדות במינן, שאותן אין אנו תופשים כמחלת-נפש, למרות שיש קירבה מאלפת בינן לבין הפאראנויה. האחת היא האמנות. השניה היא האמונה. וכפי שאבקש להוכיח להלן, השתיים אינן ניתנות להפרדה זו מזו…" (1)

"המאמין והאמן אינם סולדים מן ההסתתרויות (בניגוד למיסטיקן, הסולד מן המציאות הקונקרטית כי היא מסתירה, על פי תפיסתו, את הטראנסצנדנטאלי); הם אינם תופשים את ההסתתרות כניגודה המאוס של ההתגלות, אלא כמרכיב הכרחי, שווה-ערך, בדינאמיקה המהבהבת המכילה את שתיהן. מבקשי ההתגלות, המאמין והאמן – ולא במקרה גוזרת העברית, שפת דת-ההתגלות, את המלים "אמונה" ו"אמנות" משורש משותף – עוסקים במישמוע של המציאות, לא בפרישה ממנה…" (6)

" ההתרחשות האמנותית היא, אפוא, התרחשות דתית. היא אקט של אמונה מצידו של הצופה באובייקט (או הקורא בטקסט): האמונה בקיומה של תכנית, של תכלית, של כוונת-יוצר, מאחורי כל פרט ופרט באובייקט הנצפה או בטקסט הנקרא. אמונה – לא ידיעה. שום תכונה של האובייקט או הטקסט אינה כופה על הצופה או הקורא לראותו כאמנותי או ספרותי. הצופה או הקורא פועל בדיוק כפי שפועל האדם הדתי במערב: החלטתו לפרש את הניצב מולו כ"אמנות" או כ"ספרות" היא הכרעה אמונית, כלומר, סוג של דרישה, לא של "קליטה". הוא דורש מן האובייקט (או הטקסט) להפגין אירגון תכליתי טוטאלי שאין בו כל מקריות, וכל אימת שהאובייקט (או הטקסט) מספק דרישה זו, הדבר נחווה כהתגלות.

העיגון המוסדי של ההתרחשות האמנותית, זהה אף הוא לעיגון המוסדי של הדת: כאן וכאן, לפנינו הכרה קולקטיווית בהיכלות-קודש (היכל-התרבות, המוזיאון, הספר), במעמד-כהונה (אוצרים, יוצרים, פרשנים) ובתשמישי-קדושה המופנים אל ציבור המאמינים. כאן וכאן, לפנינו אותו צורך אנושי בהתגלות, ואותו אקט אמוני הנחוץ לסיפוקו של צורך זה. האמונה אמונה על האמנות, והאמנות אמונה על האמונה…" (9)

תפילה – איזידור קאופמאן


האומנות בחברה החרדית

לכאורה, הקרבה העמוקה והמהותית בין האמנות לאמונה, הייתה אמורה גם להתבטאות לא רק במישור הרעיוני והתיאורטי, כי אם גם במישור המעשי. צפוי היה שנחזה פעילות אומנותית פורייה ומלאת יצירה בקרב קהל המאמינים האמונים על האמונה. אולם התבוננות מקרוב במגזר החרדי, הנושא את דגל האמונה ומתיימר לייצג את קהילת המאמינים האותנטית, מגלה שלא רק שהפעילות האמנותית אינה זוכה בו למקום של כבוד והערכה, אלא שהיא אינה זוכה ליחס כלל. לא שהאמנות זוכה ליחס שלילי במגזר החרדי, אלא שהיא זוכה ליחס של התעלמות מוחלטת. היא פשוט אינה קיימת מבחינתם. 'אמנות חרדית' כמעט ואינה בנמצאת כלל.

החברה החרדית כמעט ולא הוציאה מתוכה אמנים חרדיים; ציירים, משוררים, סופרים או פסלים, מלבד קומץ זעום ובלתי ניכר. תחום הציור בציבור החרדי, למשל, מוגבל לציורי קומיקס בשבועונים לגיל הרך; התחום הספרותי גם הוא אינו מפותח, פונה בעיקר לשכבת הגיל הצעירה, ורמתו רדודה ושטחית. הספרות החרדית חסרת עלילה מעמיקה, דמויות מורכבות, ולרוב היא מגויסת להקניית ערכים המוכתבים מראש. אין בחברה החרדית שום שיח אמנותי, וההתעניינות באמנות שואפת בה לאפס. התחום האמנותי היחיד, שזכה ליחס של כבוד בחברה החרדית, הוא התחום המוזיקלי, וזאת בהשפעת תנועת החסידות שקידשה את השירה והמוזיקה כערך עליון בעבודת האל, והוציאה מתוכה יצירות מופת מוזיקליות. אולם מלבד זאת, נעדרת האמנות לחלוטין מהחברה החרדית. גם האמנים החרדיים הבודדים, שאת מספרם ניתן למנות על כף היד, הם לרוב חוזרים בתשובה, שאת זיקתם האמנותית ינקו מימי עברם החילוני, וכפי שעוד נרחיב בכך בהמשך.

משפחה חרדית – צילום פרדריק ברנר

התעלמות זו, ללא ספק, אומרת דרשני. אם האמנות והאמונה כה קרובים זה לזה, מה הסיבה העומדת מאחורי התעלמות המגזר החרדי-אמוני מהתחום האמנותי? מדוע כה חרדים החרדים מפני האמנות? מה יש בה באומנות המרתיע את המגזר החרדי לעסוק בו? האם זו תופעה מקרית בלבד, או שמא יש בה סיבה מהותית והכרחית? להלן אטען שאין זו תופעה מקרית גרידא, כי אם תופעה הקשורה לאופיו המהותי של המגזר החרדי, והתעלמות זו מתחום האמנות קשורה בהכרח לתשתית קיומו האידיאולוגי של המגזר. הבנת התופעה נעוצה בהבנת יסודות תשתיתה של החברה החרדית ואופייה. כשם שהאמונה והאמנות, כדברי ענברי, קרובים זה לזה, כך האמנות והחרדיות רחוקים זה מזה כרחוק השמים מן הארץ.



היחס החרדי לאמנות בסדרה 'שטיסל'

היחס השלילי של החברה החרדית לאמנות, מופיע ומתואר גם בסדרה המצוינת והמצליחה על החברה החרדית, 'שטיסל'. במרכז הסדרה, עומד סיפור-האהבה הנוגע ללב בין עקיבא החולמני (מיכאל אלוני) לבין אלישבע האלמנה פעמיים (איילת זורר). מוטיב די מרכזי המופיע לאורך הסדרה, הוא כישרונו האמנותי הלא-ממומש כראוי של עקיבא.

הקושי של עקיבא לבטא את כישרונו ולממשו מופיע וזועק לאורך כל פרקי הסדרה. מתחילת הסדרה, עקיבא כולו נבוך ומתבייש בציוריו ומנסה להסתיר אותם מסובביו שלא יתפסוהו בקלקלתו. הציור נתפס כמעשה ילדותי ונחות, שאינו מתאים רחמנא לצלן לבחור מבוגר בין עשרים. בהתחלה עקיבא מצייר להנאתו כשהוא מחכה לפגישה עם נערה, וכשהיא מגיעה הוא מנסה להחביא את מחברת ציוריו מפניה. לאחר מכן שעקיבא מצייר בגן החיות ומסתיר את המחברת מאת ילדי החיידר עליהם הוא מופקד לשמור, וכן הלאה. כל הזמן מרחפת בחלל בעייתיות מסוימת של כישרון הציור של עקיבא, בעייתיות שלכאורה אין לה פשר והיא זועקת דרשני.

הסדרה 'שטיסל' על החברה החרדית

הרושם העולה מתוך הסדרה הוא, שבחור בעל כישרון ציור מפותח כמו עקיבא, במקום לזכות להערכה על הכישרון הנדיר לו זכה ולאפשר לו לפרוח ולממש את עצמו, תמורת זאת הוא הופך לטיפוס דחוי מבחינה חברתית, והעיסוק היחיד שאביו מייעד לו, לבחור הבטלן והלא-יוצלח שלו, הוא שמרטפות על ילדי החיידר. האבסורד בהתגלמותו. והנה לנו התגלמות של האמן המתייסר, שהחברה אינה מכירה בכישרונו ומנסה למנוע ממנו להביע את יצירתו בצורה חופשית ובריאה.

הסדרה משקפת היטב את היחס השלילי שיש במגזר החרדי כלפי האמנות, אולם מה הסיבה לכך? מהם יש בה באומנות שהביא את המגזר החרדי להתייחס בצורה שלילית אליה? מדוע החרדיות כה פוחדת ונרתעת מהאמנות?





ב

שתיים שהם אחת – חרדים על שום מה

שתי תשובות בדבר שהם אחת. החרדיות, כחברה שמרנית ומסתגרת המנסה להינזר מהשפעת העולם והתרבות המערבית, המתירנית והקלוקלת בעיניה, פיתחה מנגנון הגנה שמרני ונוקשה, שמרכיביו העיקריים הם שניים. הראשון, הקונפורמיות המוטבעת בד.נ.א. של החרדיות ומונעת כל ביטוי אינדיבידואלי ואישי. והשני, הבדלנות הסטרילית והנוקשה המאפיינת את החרדיות וחוסמת כל מגע עם החיים שאינו עובר דרך הדתיות כפי שהיא גובשה ועוצבה במגזר. שניהם מהווים שתי צדדים למטבע אחת, שהיא חומת המסגרת השמרנית והמתגוננת מפני העולם והמודרנה, המונעת כל פרצה פנימית וכל השפעה מחוצה לה. לא בכדי נקבע שמה של החברה החרדית על שם ה'חרדיות'. הפרשנות הקלאסית מפרשת זאת על שם היותם חרדים לדבר ה', אולם לא ניתן להתעלם מהפרשנות הנוספת, והיא היותם חרדים מפני העולם והמודרנה. דומה כי פרשנות זו מתאימה והולמת יותר את החברה החרדית כפי שהיא מוכרת לנו. היא חרדה, מפוחדת, ועסוקה בעיקר בהתגוננות מפני השפעת העולם החיצוני והתרבות המודרנית. החומה השמרנית שהעמידה החברה החרדית אל מול העולם והתרבות המודרנית, מאפילה גם על החומה הסינית. היא בצורה, אטומה, חוסמת כל השפעה חיצונית אפשרית, חונקת וחוסמת כל ביטוי או פרץ של חתירה מתחת ליסודותיה.



קונפורמיות והיחס אל האינדיבידואל

החברה החרדית היא קולקטיבית במהותה, ומתאפיינת בקונפורמיות מוחלטת. היא מחויבת לדוקטרינת 'דעת-תורה', (עליה כבר כתב והרחיב ידידי ד"ר בני בראון), ורק חכמי הדור, עיני העדה, הם המוסמכים לדעת את האמת, את ההשקפה הטהורה. הם הם שומרי הגחלת, שומרי פך השמן הטהור. החברה החרדית אינה מכירה בקיומו האישי של היחיד, ואינה מאפשרת את ביטוי האינדיבידואלי של הפרט, שכן היא מאמינה שעל היחיד להיות כפוף להנהגה הרוחנית ולאורח החיים המוכתב על ידה. גם במישור הפרקטי, על כל צעד ושעל ישנם קודי-התנהגות ברורים, ממידת אורך החצאית לפי ס"מ, טלפון כשר וחסום, ועד משטר מחשבות הכופה את 'ההשקפה הטהורה'. כל חריגה, ולו חריגה מועטת, מהנורמה המקובלת, גוררת בעקבותיה השלכות חברתיות משמעותיות, כמו למשל איום באי קבלת הילדים למוסדות החינוך, ועד קשיים בשידוכי הילדים. כל מחשבה עצמאית ואינדיבידואלית המטילה ספק באמונה, בדעתם או בסמכותם של גדולי הדור, ב'השקפה' המקובלת מדור לדור, דינה כמחשבת כפירה הפסולה לחלוטין ויש לעקרה מן השורש.

לקולקטיביות זו, יש לציין, יש גם פן חיובי, והוא הקהילתיות החמה ומהלוכדת של החברה החרדית, המעוררת השתאות. תופעת הגמחי"ם וארגוני החסד הפזורים בכל קהילה ושכונה בחברה החרדית, העזרה ההדדית איש לרעהו, הביתיות והמשפחתיות החמימה, אין להם אח ורע. החברה החרדית חייה כמשפחה אחת גדולה וענקית, העומדת לימין חבריה בעת מצוקה.

מאידך, האמנות היא פסגת כושר ביטויו האישי של האמן האינדיבידואל, ביטוי שחף ומשוחרר מכל מסגרת ומחויבות כל שהיא. האמנות היא יונת דרור חופשייה, הר געש חסר מעצורים; שטח ללא גבולות, ללא כללים, ללא מוסכמות. האמן הוא, כדברי ביאליק, כחתן ביום חופתו הפטור מן המצוות כולם, ללא עול ומחויבות. האמנות היא הדרך שבה היחיד מביע את עצמו, את מבטו האישי ואת תחושתו הפנימית. היא גם עלולה להיות מרדנית, אוונגרדית, חתרנית, פרובוקטיבית. בכל אמן טמון ובוער הרצון להמציא, ליצור, לצאת להרפתקה, להעז. הוא נאבק בין מסורת וחידוש, בין עבר והווה, בין כנפי דמיונו למציאות, בין ריאליות לספיריטואליות. האמנות היא אינדיבידואלית, אימפולסיבית, ספונטנית, פנטזיונרית ומשוחררת מכל חוק ומסגרת. היא מערערת מוסכמות, מנפצת סטיגמות, מתריסה וחצופה.

האמנות היא גם מסע אישי של חיפוש זהות. "הצורך ליצור", מסביר המלחין היהודי-אמריקני אהרון קופלנד, "הוא ביטוי עצמי; הצורך הבסיסי להבהיר את הרגשות העמוקים ביותר ביחס לחיים. אך מדוע אין המלאכה נשלמת לעולם? מדוע חייבים להתחיל הכל מחדש? הסיבה לצורך הכפייתי לשוב וליצור כל הזמן מחדש נעוצה, כפי שנראה לי, בכך שכל יצירה נוספת מביאה אלמנט של גילוי עצמי. עלי ליצור כדי להכיר את עצמי, ולפי שהכרה עצמית היא חיפוש בלתי נגמר, מספקת כל יצירה חדשה רק תשובה חלקית לשאלה 'מי אני?' ומעלה את הצורך להמשיך הלאה אל תשובות חלקיות נוספות ושונות".

אך טבעי הוא שחברה קונפורמיסטית וקולקטיבית תתייחס בחוסר אהדה ועד התעלמות ושלילה מוחלטת לאמנות. המסגרת מבקשת לתחום, לאחד, לכבול. ואילו האמנות מבקשת לפרוץ, להעז, לגעוש. האמן זקוק לחופש יצירה טוטאלי כאוויר לנשימה, ואילו החרדיות זקוקה לחומה גבוהה, יצוקה ואטומה, שתגן עליה. האמן, אויב הוא לה. הוא מאיים לערער על המסגרת האחידה, על הנורמה המקובלת. הוא מהווה סכנה שיש לנטרל אותה ולהרחיקה. הוא עלול להיות מורד, להצית מהפיכה, לפרוץ את המסגרת.



חומת הבדלנות וההתגוננות

זאת ועוד. החברה החרדית, היא בראש ובראשונה חברה שעסוקה בהתגוננות מול העולם בכלל והמודרנה בפרט. אל מול העולם הגדול ושלל הפיתויים שהוא מציע, היא פיתחה חומת בדלנות הרמטית, קשוחה ושמרנית, המונעת מכל קרן אור חיצוני לחדור אליה. אל מול התרבות המודרנית פיתחה החרדיות מנגנון מרב עוצמה הכולל מגוון אמצעיים שתפקידם לשמור על הסטריליות של המגזר מכל השפעה חיצונית, כמו למשל: סביבת מגורים הומוגנית, קידוש הבורות ומניעת השכלה, קוד לבוש אחיד המגבש זהות שונה, צנזורה קפדנית על תכנים המופיעים בעיתונות החרדית, ועוד. בהיותה כזאת, בדלנית ומתגוננת, ובעקבות החומה הבצורה המגנה עליה מכל השפעה חיצונית, איבדה החברה החרדית כל קשר ומגע עם היופי הטבעי והאסתטיקה של החיים. החיים, עקב ההנאה והחושניות שהם עלולים לספק, נהפכו למטרה ולאויב שממנו צריך להיזהר ולהתרחק. החברה החרדית הפכה למנותקת ועיוורת מול כל אותם ביטויים ישירים של החיים, גם אם הם לכשעצמם אין בהם פסול; אומנות, ציור, מוזיקה, בעלי חיים, וכאלה. היחס הראשוני והלא-מודע של החרדי המצוי לכל אלה הוא יחס של מרחק, של אי-שייכות, של חוסר רצון למגע והיכרות.

המונה ליזה – לאונרדו דה וינצי

משכך, החרדיות עומדת בניגוד גמור לאמנות. החרדיות מבקשת להסתיר, להדחיק, לכסות. היא מפחדת מהחיים, והיא מתאמצת להקים חומה גבוהה ובצורה מפני מה שהחיים עשויים לספק ולפתות, וכל מטרתה היא להתגונן מפני החיים. היא שואפת להציג עולם קדוש, טהור, מלא תום. עולם מצונזר, סטרילי ונקי, שאין בו מקום לכל כיעוריהם של החיים האנושיים. בניגוד גמור לכך, האמנות מבקשת לגלות, להביע, לפשט. היא שואפת למגע ישיר ובלתי אמצעי עם החיים כפי שהם, לקרוע את המסך המסתיר בפנינו את החיים. רצונה הוא לחתור, לערער, להתריס.



'האמנות כשלעצמה אין בה ערך' – מדריך תורני לאמנות

יתרה מזאת, חשוב להעיר, התרבות כולה מסומנת במגזר החרדי כשלילית, מכיוון ואינה עוסקת ישירות בעבודת האלוהים. החרדיות רואה בכל עיסוק שאינו עבודת האל או שאינו הכרחי לקיום הממשי, כשלילי וכביטול זמן לריק. היא אינה מכירה בצורך הנפשי להביע את ההסתכלות הפנימית, לתאר את החוויה האישית, לממש את כוח היצירה, כצורך קיומי בפני עצמו. גישה זו מובעת היטב ובתמציתיות בספר 'מדריך תורני לאמנות' מאת הרב יואל שוורץ, שם מסכם המחבר את היחס החרדי-תורני לאמנות במילים אלה:

'האמנות כשלעצמה אין בה ערך, ואף סכנות רבות יש בה, וחשיבותה היא רק כשהיא משמשת כאמצעי לעבודת ה'… ואם כן יש לומר, שביקור בתערוכות חייב להעשות רק לצורך לימוד מקצוע, או לימוד היסטוריה וכדומה… (מדריך תורני לאמנות, הרב יואל שוורץ, הוצאת דבר ירושלים התשנ"ב, עמודים 18, 26)

צירופם של מרכיבים אלה, המאפיינים את החרדיות, גורם ליחס השלילי והמתעלם של החברה החרדית אל האמנות. החרדיות, אינה יכולה להתקיים יחד עם האומנות. היא אויבת לה, ועלולה להיות איום פוטנציאלי שיחפור תחת יסודי קיומה. בספר 'כשניטשה בכה' אומר ניטשה: 'ייתכן וההשלמה עם המוסכמות מגבילה את היהודים יותר מאחרים – רדיפות מבחוץ מחייבות את העם הזה לדבוק יחד, עד כי ליחיד בתוכו אין סיכוי לצמוח ולעלות' (עמ' 215). נדמה כי את אותה הגדרה ניתן להחיל גם על החרדיות. חברה העומדת במגננה תמידית ובמערכה על קיומה, מחויבת להחיל קונפורמיות מוחלטת, עד כי ליחיד אין יכולת להביע ולממש את עצמו. נמצא כי אין אלו שני מאפיינים נפרדים, כי אם שתיים שהן אחת, קשורים ותלויים זה בזה.



נבואה המגשימה את עצמה

לעיתים נבואת הזעם הפחדנית גם מגשימה את עצמה. כך למשל קרה עם אילן ברוך, חרדי שגדל במאה שערים, שאביו שלחו ללמוד אמנות ולסיור מוזיאונים באיטליה. בסופו של יום, הוא הפך לאמן מצליח, אך הוריד את הכיפה ויצא בשאלה.

בראיון למוסף שבת של מקור ראשון הוא אמר: "בגיל ההוא הרגשתי את הסתירה. זה לא התיישר עם כל הביקורת שהייתה בחברה מסביב כלפי האמנות, עם זה שיש לי מחשבות לנסוע לחו"ל וללמוד אמנות. ראיתי שזה לא הולך ביחד. לא יכולתי להיות גם וגם, הדת לא יכלה להיות חיצונית לי וגם לא האמנות. ידעתי שאם אשאר בחרדיות שלי, עולם האמנות לא יהיה פתוח בפניי באמת. אהבתי ללמוד תורה, אהבתי להתפלל ולקיים מצוות. הייתי מאוד מסור לזה, והרגשתי שזה ממלא אותי משמעות. לא הייתה לי החלטה לעזוב את הדת. המאבק בין שני המקומות היה פנימי, לא גלוי. הפעם הראשונה שבה נסעתי בשבת הייתה מאוד קשה. זה טבוע בי. אבל הטבוע הזה לא בהכרח תמיד אני, ורציתי לדעת מי אני. נכון שגדלתי בחברה החרדית, אבל מי אמר שזה אני? החלטתי לצאת למסע בעקבות עצמי. אני זוכר את עצמי יושב בבית הכנסת ואומר לאלוהים שאני רוצה לנסוע לאיטליה וללמוד שם אמנות, ושאלתי מה הוא אומר, אם זה בסדר. אני לא זוכר את התשובה שלו, אבל עצם השאלה מספיקה. השאלה הייתה חצי דרך החוצה". כך גם לגבי שאר האמנים שיצאו מהאורתודוקסיה בעבר, כמו מארק שגאל, בן משפחה חסידית הנחשב לגדול הציירים היהודים, חיים סוטין, מאוריצי גוטליב, ועוד רבים אחרים.



'שמי הוא אשר לב' – מאבקו המיוסר של החסיד למען האמנות

הקונפליקט בין החרדיות לבין האמנות, מובע ומתואר היטב בספרו המרתק של הסופר היהודי-אמריקני חיים פוטוק; 'שמי הוא אשר לב'. גיבור הספר הוא אשר לב, ילד חסידי בעל נשמה של אמן, המשתייך לחסידות ליאדוב (חסידות בדיונית, שעוצבה בהשראת חסידות חב"ד, כעדותו של הסופר וכפי שקל לזהות), וניחן בכישרון ציור נדיר המפליא את כל רואיו. ואולם מתגלמת בו דמותו של האמן המתייסר, הנאבק לממש את כישרונו ויצירתו. ביד אמן ובכתיבה רגישה הנוגעת ללב, מתאר פוטוק את שלבי התבגרותו של אשר, ואת מאבקו למען ביטוי כישרונו האמנותי. הסביבה הקרובה אליו, אביו העסקן הדומיננטי, חבריו ב'חיידר', המשפיע של הישיבה, רואים בכישרונו בזבוז זמן לריק, חטא וכישרון מה'סטרא אחרא'. אלה מנסים ללא הרף להניע ולמנוע מבעדו לממש את כישרונו, ואולם נפשו האמנותית אינה נכנעת להם, ובעוז ובנחישות לוחמת ונאבקת ליצור ולצייר.

כבר בערש ילדותו, כשכישרון הציור החל לנבוט בו, מעיר לו אביו; 'פעם אמר לי, כשהתבונן באחד הציורים שציירתי: "אינך יכול לנצל את זמנך ולעשות משהו טוב יותר, אשר? הסבא שלך לא היה מרוצה אילו ידע שאתה מבזבז שעות רבות כל-כך ועוסק בשטויות"… (עמ' 15). היחס הלועג והמזלזל משפיע עליו קשות, עד כדי סיוטים ליליים. 'חלמתי על אבי-סבו של אבי. הוא התנמנם באור השמש בחדר המגורים, צירתי אותו והוא התעורר. הוא נתקף בחמת זעם. הוא התרוצץ בחדר בסערה. הוא היתמר מעלי, זקנו הכהה הטיל צללים ענקיים שהתנועעו על השטיח. "מבזבז זמן, מבזבז זמן" הרעים בקולו' (עמ' 32). אם לי די ביחס המזלזל, אביו מייחס את כישרונו ל'סטרא אחרא', לא פחות. "אשר יש בך כישרון. אינני יודע אם את הכישרון עניק לך ריבונו של עולם, או הסיטרא אחרא. אם הכישרון הוא מהסיטרא אחרא, הרי הוא שטות, שטות מסוכנת, מפני שהוא ירחיק אותך מן התורה ועמך ויאלץ אותך לחשוב אך ורק על עצמך" (עמ' 85). לא עולה בדעתו של אביו, שדווקא יחסו אל אשר, הוא זה שעלול להרחיקו מהדת והתורה, ולא כישרונו. אפילו המשרתת, גברת ראקובר, מטיחה בו; 'אתה משגע את כולנו, בגלל ציוריך ועקשנותך. איזה ילד יהודי מתנהג כמוך כלפי אמו ואביו? תתבייש לך" (עמ' 89).

היחס של סובביו, מביא את אשר הצעיר להטיח דברים כלפי מעלה, בטענה ותהייה תמימה של ילד בן עשר, מדוע חוננו האלוהים בכישרון נורא מאת הסיטרא אחרא. 'מה רצונך ממני? הרהרתי. אינני אלא ילד שמלאו לו עשר שנים. ילדים בני עשר משחקים ברחובות, ילדים בני עשר משחקים בתופסת במסדרונותיהם של בתי הדירות… אם אין רצונך שאשתמש בכישרון, מדוע הענקת לי אותו? או שמא קיבלתי אותו מן הסיטרא אחרא? נתקפתי בהלה למחשבה שהכישרון שלי ניתן לי ממקור הרע והכיעור. כיצד מסוגלים רע וכיעור להעניק כישרון של יופי?' (עמ' 92). פעם אחת, באמצע שיעור בתלמוד תורה, הוא משרבט דיוקן של המורה על גבי החומש. כאשר גילו זאת מורו וחבריו, כמעט ונעשה בו לינץ. חבריו צועקים לעברו; 'טמאת ספר קדוש! אשר לב, אתה חיללת את שם ה'! טמאת את החומש! (עמ' 94). לאחר שיחת נזיפה מהמשפיע, הוא תוהה לעצמו; 'מה הוא מנסה לומר לי? שעלי לחנוק בתוכי את הכישרון? האם גם הוא מאמין שהכישרון מקורו מן הסטרא אחרא? (עמ' 101). ושוב, בתמימותו הטהורה והילדותית הוא תוהה ומטיח כלפי מעלה; 'מה הם רוצים מחיי? ריבונו של עולם, אתה נתת לי את הכישרון, מדוע אינך מראה להם שהכישרון ניתן לי מידך? (עמ' 102).

בניגוד לאביו, אמו הרחמנית מגלה הערכה וסימפטיה לכישרונו. כאשר הוא מבקר לראשונה עם אמו במוזיאון, הוא אינו מבין את מבוכתה של אמו המסמיקה למראה ציורי הנשים והעירום במוזיאון. מוחו הקט והתמים אינו מבין מה הבעיה בכך. אמו מסבירה לו; 'אני חושבת שלפי התורה אסור לצייר נשים כפי שמצייר אמן זה. התורה תובעת מאיתנו לנהוג בצניעות… הציורים האלה מביכים אותי, אני מבקשת ממך שנלך הלאה' (עמ' 125). בהמשך, הוא נחשף גם לציורים של ישו הנוצרי, עד שאמו מתחרטת על הביקור במוזיאון, ואומרת שציור לא נועד כלל ליהודים. 'ראה לאן הגענו, אשר, בגלל הציורים שלך. הם גררו אותנו עד לישו, ולדרך בה הם מציירים נשים. הציור נועד לגויים, אשר. יהודים אינם מציירים ואינם רושמים'. אשר מקשה, הלא שאגאל היה יהודי. אמו עונה לו; 'יהודים שומרי מצוות, אשר. יהודים המקיימים את התורה. יהודים אדוקים אינם רושמים ואינם מציירים. מה היה הרבי אומר אילו נודע לו שביקרנו במוזיאון? חס ושלום שלא יוודע לרבי' (עמ' 127). כאשר נודע לאביו דבר הביקור במוזיאון, הוא משתולל ויוצא מכליו. 'זהו יצר הרע. אתה חייב להילחם נגד היצר הרע. הרצון הזה מקורו מן הסטרא אחרא… אתה תילחם בו. אתה לא תבזבז את חייך על שטויות של גויים. לא, זה כבר איננו בגדר שטויות, זה גרוע משטויות. אתה מביא הביתה רישומים של האיש ההוא, ומה הלאה? בשלב הבא תיהפך לגוי. הלוואי ולא היית נולד… (עמ' 131).

הסופר חיים פוטוק

פסגת יצירתו הוא ציור פרובוקטיבי ונועז במיוחד, בה הוא מציג את אמו צלובה, עומדת בינו ובין אביו, כסמל להיותה קרועה ומיוסרת בין אהבתו לבנה והערכתה לכישרונו האמנותי, לבין מחויבותה לחינוכו השמרני והנוקשה של בעלה (עמ' 242). בציור זה בא לידי ביטוי תמצית הקונפליקט בין אשר האמן הצעיר, לבין החינוך והחברה השמרנית בה גדל. הציור הפרובוקטיבי זוכה לפרסום רב, ומוצג בכתבה בניו-יורק טיימס. כאשר הוריו רואים את הציור בו הם מופיעים, הם חוטפים שוק, הלם ותדהמה. הם מסתלקים מהתערוכה בכאב ובצער, ללא אומר ומילים. גם הרבי ששמע על הציור, קורא אליו את אשר לשיחת נזיפה חמורה ומורה לו להסתלק מניו יורק מיידית.

זהו תמצית סיפורו של אשר לב, ילד טהור בעל נשמה של אמן, שניחן בכישרון ציור נדיר, ובו מתגלמת דמותו של האמן המתייסר המורד באביו ובחינוכו, נאבק בסביבתו ובחברה השמרנית בה גדל, למען ביטוי החופשי והטוטאלי של כישרונו האמנותי. זהו מסעו הכואב, המייסר והנוגע ללב, של האמן הצעיר, בדרך למימושו העצמי והאמנותי. כפי שאמר לו מורו יעקב קאהן, האמנות היא אכן דת בפני עצמה, ומאמיניה נדרשים למסור את נפשם עליה, לעזוב את ביתם, ארצם ומולדתם, למענה.

ישראל קליין

גם אם אולי מדובר בתיאור קצת מוגזם ומוקצן, המציאות בשטח אינה כה רחוקה מכך. אני אישית מכיר משפחה חרדית ירושלמית, שאחד מבניה פנה לקריירה בתחום החזנות. תוך כדי, החליף הלה את הבגדים הירושלמיים המסורתיים הנהוגים בחסידות אליה השתייך. תגובתו של אביו, לא הייתה רחוקה מתגובתו של אביו של אשר לב. באוזניי הוא התאונן על בנו שסר מדרך הישר (למרות שבסך הכול 'התמדרן' קצת, ולא יותר מכך) והצהיר בכאב שמדובר ללא ספק בכישרון מהיצר הרע. ואם תאמרו שהתופעה מתרחשת רק בחוגיה הקיצוניים של החברה החרדית, הנה לאחרונה התפרסם סיפורו הכואב של ישראל קליין, צעיר חרדי, שמשפחתו משתייכת לחסידות גור, חסידות המשתייכת למיינסטרים החרדי בהחלט. כששינה הלה את הלבוש הנהוג בחסידות זו ובחר בדרך אמונית שונה, למרות שהמשיך לשמור תורה ומצוות, הפנו לו משפחתו עורף וניתקו עמו כל קשר. בטור כואב ונוגע ללב, שהתפרסם באתר 'כיכר השבת', תיאר קליין כיצד הפך בן יום מהבחור המוצלח והאהוב של המשפחה, למוקצה ומנודה. משפחתו קברה אותו והקימה עליו מצבה בעודו בחיים, כפי שכתב. כך שלמרבה הצער מדובר בתופעה חיה, כואבת ובועטת, ולא בתיאור ספרותי מוגזם ופרוע.



ג

יוצאים מן הכלל – חב"ד וברסלב ובעלי התשובה

מן העניין לציין, כי לא ניתן להכליל את הנאמר עד כה על חוגי החברה החרדית כולה. החברה החרדית אינה הומוגנית, וגם בה יש זרמים שונים ומגוונים. יוצאים מן הכלל האמור, הם הקבוצות החסידיות חב"ד וברסלב וקהילת בעלי התשובה. קבוצות אלו, רחוקות מן הקונצנזוס החרדי, עד שלעיתים יש הרואים בהם קבוצות הקיימות לכשעצמם ואינם נכללים בתוככי החברה החרדית. הם שונים בהשקפתם, באורח חייהם, בסגנון לבושם, ועוד מגוון מאפיינים תרבותיים. הם פתוחים הרבה יותר לעולם החיצוני, ומקיימים דיאלוג ומפגש בלתי אמצעי מולו.

הצייר החב"די יחיאל אופנר במלאכתו

אחד המאפיינים הבולטים והמשפיעים של חסידויות חב"ד וברסלב, הוא המגוון הצבעוני והפסיפס האנושי שלהם. אחד המצוות הבולטות שלהם הוא 'הפצת המעיינות' וקירוב רחוקים לאמונתם. כפועל יוצא מכך, מצויים בתוכם קהל ענק של מתקרבים ובעלי תשובה. הכמות הגדולה ביותר של בעלי התשובה מתקרבים ונטמעים אצלם. קיומו של קהל כה גדול ודומיננטי שאינו חרדי שורשי מינקות, משפיע רבות על צביונם של תנועות אלו. בעלי התשובה, מביאים עמם את מטענם התרבותי מן העבר, מטען העובר טרנספורמציה ועידון מן החול אל הקודש, ונטמע בקרב תנועות אלו. הפתיחות של חב"ד וברסלב, יחד עם ציבור בעלי התשובה שבקרבם, גורם לריחוקם של תנועות אלו מהקונצנזוס החרדי, ומאפשר קיום של חברה אמונית שאינה מסתגרת ואטומה מהשפעת העולם והתרבות.

זו הסיבה שאצל חב"ד וברסלב ניתן למצוא לרוב חסידים אמנים, ותופעת האמנות פורחת אצלם. ישנם אינספור אמנים מפורסמים שחזרו בתשובה והתקרבו אל הדת בעקבות חב"ד וברסלב, אך המשיכו בפעילות אומנותית ומלאת יצירה. רק לאחרונה סערה הארץ בעקבות תופעת האחים גת, מוזיקאים חוזרים בתשובה חסידי ברסלב, שכיכבו בתוכנית הריאליטי 'הכוכב הבא'.

גם שאר האמנים החרדיים, שאינם נמנים על חסידויות חב"ד וברסלב, גם הם לרוב משתייכים לקהילת בעלי התשובה, ופעילותם האמנותית קשורה בהכרח בעברם החילוני, ולא בחברה החרדית. דוגמה לכך הם האמנים יצחק איקא ישראלי ומרדכי ארנון, שניהם בעלי תשובה ואמנים ידועים. הם אלה שהקימו את המחלקה הישראלית בישיבת 'אור שמח', וגם את עמותת 'תואר – תורה ארט' עמותה המיועדת לפיתוח אמנות חרדית אמונית, וכהגדרתה 'מרכז רב תחומי ייחודי מסוגו, בנושאי אמנות, תרבות, מורשת השואה ומרכז ללימודי יהדות'.



האמנות בראי האדמורי"ם

האם זה היה היחס האורתודוקסי לאמנות מאז ומתמיד? לא בהכרח. לפני מלחמת העולם השנייה, טרם התגבשה החברה החרדית כפי שהיא מוכרת לנו כיום, התייחסה האורתודוקסיה באהדה ובהערכה לאומנות. מצוי בידינו למשל תיעוד מפורט על ביקורו של האדמו"ר הרש"ב מלובביטש במוזיאון הלובר בפאריז, תיעוד המוסר את התפעלותו של הרבי מיצירות האמנות תוך כדי שהוא מגלה בקיאות נפלאה בשמות הציירים ובפרשנות היצירות.

"יש כמה שיחות מכ"ק מו"ח אדמו"ר על דבר ההתרשמות וההעמקה שהיו אצל כ"ק אביו כשראה ציורים מעשה ידי אמן, ועד כדי כך שלמרות שכידוע עד כמה הי' יקר לו כל רגע, בכל זה בהיותו בפּאַריס הקדיש כמה שעות לביקור בלואוור, ביחוד במחלקת הציורים, ואח"כ סיפר לבנו וממלא מקומו, הוא כ"ק מו"ח [אדמו"ר], ענינים בחסידות שניצנצו ברעיונו בהסתכלו בציורים" – אגרות הרמ"מ מליובאיטש (אגרות קודש, כרך כו, ט'תרסט).

"בעמדי… אצל תמונה זו (תמונתו של הצייר המפורסם רפאל, המתארת את "מחזה בית המשפט ברומי") לא יכולתי לזוז ממקומי שעה ארוכה ואחרי כן הלכתי ולקחתי כסא לשבת, וישבתי שם עד סגור הבית, ושלושה פעמים הלכתי לראות תמונה זו שעשתה עלי רושם עז… הרבה הרבה מאוד… נתנו לי… ראיית התמונות האלו בעבודה…" – אגרות הריי"צ (אגרות קודש, אדמו"ר מוהריי"צ, עמ' שצז-שצח).

ראו עוד בהרחבה רבה על ביקור הרש"ב במוזיאון, והתפעלותו הרבה משלושת ציוריו של הצייר הנודע רפאל, ובעיקר מהציור של מחזה בית המשפט ברומי והנער הצעיר, ואף ביאור לגבי הלימוד שאפשר להוציא מהם לענין עבודת האלוהים – בספר התולדות (אדמו"ר מוהריי"ץ) א, גליצנשטיין, עמוד 99 ואילך (בארוכה), ובספר השיחות לאדמו"ר הריי"צ, תרצ"ו עמוד 46 ואילך.

ההשתנות של ישו – רפאלו סנציו

חשוב לציין שהצייר רפאל (באיטלקית רָפָאֵלו סאנציו), שמציוריו התפעל הרש"ב, עיטר בציוריו את כותלי ארמון האפיפיור בקריית הוותיקן ברומא, ומרבית יצירותיו עוסקות במוטיבים נוצריים מובהקים. ובכלל, כל מי שמכיר במקצת את תחום האומנות, יודע שבמוזיאון הלובר בפאריז (מוזיאון האומנות המבוקר בעולם) ישנם 'גם' פריטי אמנות שאין עליהם מן הסתם חותמת של 'משמרת הקדושה והצניעות', ובכל זאת לא מנע הרש"ב את עצמו מללכת ולבקר שם, במטרה להוציא משם תובנות ורעיונות לגבי עבודת האלוהים.

אדמו"ר נוסף שביקר במוזיאונים רבים, ואף תיאר את התרשמויותיו מהם, הוא רבי מנחם נחום פרידמן מאיצקן, נצר לבית רוזין (ראה אודותיו ב'נאחז בסבך' פרק שישי). בסוף ספרו 'על היופי' ישנו פרק המוקדש לתיאור אוטוביוגרפי על מסעותיו והתרשמויותיו מחוויות נוף, טבע ואומנות. בין השאר נזכרים שם יצירותיהם מיכאל אנג'לו, רפאל (האמן שמציורו התפעל הרש"ב כדלעיל), רמברנדט, דירר, טיציאן ואחרים.

מטרתו של הספר להוכיח ולבאר שאין שום סתירה בין האסתטיקה, היופי והאמנות, לבין היהדות והחסידות, ואדרבה אפשר וצריך לראות בכל דבר את גדלות ה' וללמוד ממנו לענין עבודת השי"ת. על הספר נכתב ביציאתו לאור 'אכן נפלא הדבר, ותופעה חדשה היא באמת, וכמעט יחידה במינה, שרב דתי ועוד אדמו"ר, יורה דעת ותבונה במקצוע האסתטיקה , וידע לדון בה עמוקות לכל פרטיה ודקדוקיה' (העולם, לונדון, יז, ט"ו באלול תרפ"ט, גליון מ, עמוד 784(. אולם כתביו של אדמו"ר ייחודי זה, הוחרמו ע"י הממסד החרדי, בשל פתיחותו הרבה.



ד



מרכז 'אמן' לאמנות חרדית בשיתוף עם האקדמיה לאמנות ועיצוב 'בצלאל'

בימים אלו, חנכה האקדמיה לאמנות ועיצוב 'בצלאל' שלוחה חרדית לאמנות, בשיתוף עם מרכז 'אמן' ברוממה, ירושלים. בטקס מיוחד שנערך במרכז 'אמן', השתתפו ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, פרופ' מנואל טרכנברג, פרופ' אווה אילוז נשיאת בצלאל, ועוד מכובדים רבים. באתר של 'בצלאל' כתבו על השלוחה החדשה: "מאז פרסום התוכנית בעיתונות לפני זמן קצר נרשמה התעניינות רבה המעידה על החוסר הקיים ועל הצמא האמיתי בקרב הציבור החרדי לתוכנית לימודים אקדמית בתחומי האמנות והאדריכלות. אנו רואים חשיבות עליונה בפתיחת המח"ר בשיתוף עם "אמן". אין לנו ספק שזו תהווה פריצת דרך משמעותית הן לבצלאל והן לאוכלוסיה והחינוך החרדי".

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת בטקס פתיחת השלוחה החרדית של בצלאל

לכאורה יש בכך בשורה חדשנית ופריצת דרך של ממש, שתוביל למהפכה אמנותית במגזר החרדי. אולם למרבה הצער, למרות היוזמה הרעננה והחשובה, ספק רב האם יוזמה זו תצליח, שכן כאמור תהום מהותית שאינה ניתנת לגישור פעורה בין המגזר החרדי לבין האמנות. סביר להניח שפרץ היצירתיות האמנותי של תלמידי המרכז החדש, תיתקל בחומה בצורה שתחסום ותמנע את ביטויו החופשי והאותנטי של הכישרון האמנותי. האמנים החרדיים, יצטרכו לקבל החלטה קשה ומשמעותית, האם להמשיך להשתייך למגזר החרדי ולהתכחש לאמת האמנותית שלהם, או שמא לעזוב את המגזר החרדי ולבכר את חופש היצירה והאמנות.



ביקורת וסיכום

זהו סיפורה העגום של החברה החרדית והפער התהומי בינה לבין האמנות. כל חברה מתוקנת, בריאה ונאורה, אמורה להיות חפה משרירותיות נוקשה זו, לאפשר מרחב אישי גם לאינדיבידואל, ולאפשר מגע ישיר עם היופי והנביעה של החיים. אולם מאידך גיסא, חשוב לציין, לא ניתן להתעלם מכך שמאפיינים אלו הם הם סוד כוחו של המגזר החרדי, ומאפשרים את המשך קיומו והישרדותו בעולם כה בעולם כה משוחרר, מתירני וחסר-גבולות. השאלה היא רק האם חומה שמרנית זו עדיין תקפה ואפקטיבית בעולם האינטרנטי, בעידן שבו כל העולם טמון בכף היד. החרדיות עומדת כיום באחד המשברים הגדולים בתולדותיה, האש בוערת מסביבה ובתוכה, וספק רב האם יש לה עוד את האמצעים להתגונן מפני העולם הגדול והמודרנה. אולם, החברה החרדית הוכיחה יכולת הישרדות יוצאת מן הכלל בהשתקמותה לאחר השואה, כך שמוקדם מידי להספיד אותה.

החברה החרדית בימינו עוברת תהליכים חברתיים פנימיים רבי משמעות, כמו יציאה לשוק העבודה, מוסדות אקדמאיים המותאמים במיוחד לחרדים, וכדומה. בהשפעת תהליכים אלו, החברה החרדית משנה אט אט את צלמה ודמותה, והופכת לחברה פתוחה יותר, מתונה יותר, וליברלית יותר. ניתן לקוות, כי אולי יבוא היום ונחזה בחברה החרדית פריחה אמנותית, יצירה פורייה, ושיח אמנותי מעמיק ומשמעותי.



הערת סיום

בסיומם של הדברים, ברצוני להביא את דבריו של ידידי, איש רוח חרדי, בתגובה לנכתב לעיל. לטענתו, דווקא הקרבה בין האמנות לאמונה, בכך ששניהם עוסקים במשמוע המציאות, בהענקת משמעות קוהרנטית למציאות האקראית, הסתמית, הכאוטית, וכדברי ענברי, היא זאת שמיישבת ומסבירה את העדרה של האמנות בחברה החרדית. הצורך לאמנות נובע מהשאיפה האנושית למשמעות. האדם זקוק למשמע ולהעניק משמעות למציאות חסרת הפשר שסביבו. וכפי שאמר אלברט איינשטיין; 'אחד המניעים התקפים ביותר הדוחפים את האדם אל האמנות ואל המדע, הוא השאיפה להימלט מחיי היום יום, על גסותם המכאיבה, מכבלי התאוות האישיות החולפות ומשתנות תמיד'. בעוד אצל האדם החילוני, שהאמנות היא האפשרות היחידה להעניק פשר קוהרנטי למציאות הכאוטית, הרי שאצל המאמין, צורך זה מסופק באמונתו הדתית, המעניקה למציאות הכאוטית את המשמעות, ומשכך שוב אינו נצרך לספק את נפשו על ידי האמנות.



דוד מוכר את הכינור – שיר מאת יוסף עוזר

אסיים בשירו של יוסף עוזר, משורר ישראלי חוזר בתשובה, המתאר את התהליך הקשה של החוזר בתשובה, שעם כניסתו לחברה החרדית, מוכרח לוותר על האמנות, למכור את הגיטרה והכינור, את כן הציור וצבעי השמן.

דוד מוכר את הכנור
(רקוויאם לחוזר בתשובה)
מאת: יוסף עוזר

אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל דָּוִד שִׁגְּעוּ כִּנּוֹר. טֶרֶם גָּזַז אֶת תַּלְתַּלָּיו,
מֵיתַר גִּיטָרָה נֶהֱדָר בְּדָוִד שָׁר,
כְּגֹבַהּ אֵיקָלִיפְּטוּסִים שֶׁהֶעֱלִימוּ כָּאן קַדַּחַת כְּאֵב.
עַכְשָׁו דָּוִד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ
וְהָאָבָק שֶׁעַל מֵיתְרֵי גְּרוֹנוֹ צִפָּה לְשִׁיר אַךְ
מוֹדָעָה שָׁם הוּא תּוֹלֶה עַל הַלּוּחַ הַשָּׁחֹר –
"אַהְלָן חֲבֵרִים! חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה,
אֲנִי מוֹכֵר אֶת הַכִּנּוֹר"…
"לִמְכִירָה כַּן צִיּוּר, מִבְרָשׁוֹת מְשֻׁבָּחוֹת וְצִבְעֵי שֶׁמֶן"…
"לִמְכִירָה גִּיטָרָה"… "חֻלְצוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת לַהַחְלָפָה בִּלְבָנוֹת"…
"לִמְכִירָה תֹּם לֵב"… "נְיָר שֶׁל שִׁירֵי רָחֵל"…

כִּי עַכְשָׁו דָּוִד רוֹצֶה לִקְנוֹת דָּוִד חָדָשׁ :
וְהוּא קוֹנֶה אֶת כֶּתֶם הַזֵּעָה שֶׁבְּשׁוּלֵי מִגְבָּעוֹת שְׁחֹרוֹת.
וְנִגּוּנֵי בֵּית אַבָּא נִדְחָפִים מִזִּכְרוֹנוֹ בְּמַרְפֵּקִים שֶׁל גִּנּוּנִים בְּאִידִישׁ.
קוֹנֶה גַּאֲוָה שֶׁל נִרְדָּפִים
אֲשֶׁר יָבוּזוּ לִדְמָעוֹת שֶׁאֵינָן מְתֻיָּקוֹת לְיוֹם צוֹם
לְתֹם לֵב שֶׁאֵינוֹ נִשְׁלַף בָּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה.

דָּוִד עִם הָעֵינַיִם הַכְּחֻלּוֹת כְּכִנֶּרֶת בְּמִפְלָס שֶׁלֹּא יִהְיֶה גֵּאֶה עוֹד
וְהַטַּלִּית פִּתְאוֹם הִיא סַרְקוֹפָג
בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹ הַנִּטְמֶנֶת בְּדָלֶת אַמּוֹתָיו
שָׁם מְעַט תִּדְאָב: בְּנוֹ הִלֵּל לֹא יִשְׁמַע כִּנּוֹר עוֹד. וּמַה יִהְיֶה עָלָיו,
עַל מָרְדְּכַי הַקָּטָן שֶׁל אַבָּא מֹשֶׁה שֶׁהָפַךְ לְמֹשֶׁה בְּמִלְּעֵיל,
שֶׁכִּמְעַט רוֹפֵא הָיָה לְנַחְלִיאֵלִים שֶׁבִּשְּׂרוּ כָּאן עִקְבְתָא שֶׁל אֶפּוֹפֵּאָה
עַכְשָׁו יִשְׁתֹּק. יִשְׁתֹּק הָרוּחַ. כְּמוֹ דָּוִד. כְּמוֹ מוֹיְשֶׁה הַחוֹשְׁשִׁים
לְהַגִּיד בְּגַת, "פֶּן יַעַלְזוּ הַחִילוֹיְנִים" –

שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הֵם כָּאן מָרֵי חֲלוֹם מָרֵי כִּנּוֹר, מָרֵי חֲשָׁד.
וְלֹא יָעֵזּוּ לְהָלִין
דָּוִד יֵשֵׁב מוּלָם : מוּל לוֹחֲצֵי הַיָּד וּמְחַיְכֵי עֵינַיִם, חֲמוּמֵי חֵךְ.
בְּרֶגַע חֶסֶד אֲנַגֵּן לוֹ, לְהִלֵּל אֲנַגֵּן. בְּאֵין מֵיתָר לַנֶּפֶשׁ, אֶפְרֹט
עַל מֵיתְרֵי צִיצִית שֶׁאֲנַשֵּׁק בְּחֹם
אֲשֶׁר הָפְכוּ עָלַי שִׁירָה אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְעָה,

עַל יְדִידַי שֶׁנִּפְטְרוּ מִן הַכִּנּוֹר, מִסִּתְוָנִיּוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מִן הַכִּנֶּרֶת , מִשְּׁמוֹת הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר צִמְּחָה לָהֶם כְּנָפַיִם לִצְמִיחָה
בְּרֶגַע חֶסֶד אֶתְנַחֵם: תַּנָּא רַבָּא, הוֹ, תַּנּוּ רַבָּנָן ,
בֵּין צִבְעֵי וִיטְרָאז' שֶׁיָּד בּוֹרְאִי רוֹשֶׁמֶת וּבְחֵן תַּרְהִיב
כְּדֵי שֶׁאַרְגִּיעַ לְמַעַן אָבִין

*********************

תודה לידידי החוקר הדגול ד"ר שלמה טיקוצינסקי, שקרא את המאמר וסייע בעריכתו.

http://avshalomblog.wordpress.com/2014/ ... AA-%D7%90/
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי אבי ר. » 11 פברואר 2014, 20:02

כמה הערות על המאמר
1. בהתחלה הוא מביא את דעתו של אסף ענברי על כך שהאומנות קרוב לאמונה, זה תיאוריה אבל אני בכלל לא בטוח בזה, יש אמנם קוים משותפים של העמקה בדבר וכו' (וזה אולי אחד מההסברים למה זה חסר בציבור החרדי כי יש אצלנו אומנם אמנים גדולים אבל הם משקיעים את זה באפיקים אחרים לדוגמא ר' שמשון פינקוס היה אומן גדול אבל את היצירתיות שלו הוא השקיע בתורה) ויש גם הבדלים ענקים בן האומנות לאמונה לדוגמא האמונה מקדשת את המשמעות לחיים האומנות לפעמים מקדשת את הריקנות (לדוגמא רוק פופ)

2. האומנות בעצם הפך להיות לדת ההתיחסות לאמנות היא שלא צריך להבין צריך להתחבר לזה וכמו גם שאסף כתב "העיגון המוסדי של ההתרחשות האמנותית, זהה אף הוא לעיגון המוסדי של הדת: כאן וכאן, לפנינו הכרה קולקטיווית בהיכלות-קודש (היכל-התרבות, המוזיאון, הספר), במעמד-כהונה (אוצרים, יוצרים, פרשנים) ובתשמישי-קדושה המופנים אל ציבור המאמינים" וזה בעצם גורם לנו להתנגשות של שתי הדתות במובן מסוים.

3. אם אין או יש אומנות בציבור החרדי, אני יצטט קטע ממה שנתב למעלה "החברה החרדית כמעט ולא הוציאה מתוכה אמנים חרדיים ציירים, משוררים, סופרים או פסלים, מלבד קומץ זעום ובלתי ניכר. תחום הציור בציבור החרדי, למשל, מוגבל לציורי קומיקס בשבועונים לגיל הרך; התחום הספרותי גם הוא אינו מפותח, פונה בעיקר לשכבת הגיל הצעירה, ורמתו רדודה ושטחית. בנוגע לתחום הציור הוא צודק בנוגע לתחום הספרותי הוא טועה בהחלט די אם נזכיר כמה שמות ידועים כגון דוד זריצקי, נתן גילרנטר, יצחק גרינשטיין, וגם כאלה שעדיין כותבים היום אם זה יאיר וינשטוק, משה גוטמן, משה גרילק ועוד רבים אחרים.

4. הסיבות שאין הם לא הסיבה שפחדו שאם תהיה אמנים בציבור החרדי הציבור יחזור בשאלה זה שטוית לדעתי יש לזה כמה וכמה סיבות דבר ראשון זה הפנית הכשרונות לאפיקים אחרים כל אבא בציבור החרדי רוצה שהבן שלו יגדל גדול בתורה ולא אמן (כמו גם במגזר החילוני אם האבא הוא רופא הוא יעדיף שהבן שלו יהיה רופא ולא צייר) בגלל זה באמת מדכאים כשרון של ציור (וזה טעות כי אם תתן לבן שלך להתבטאות במה שהוא טוב בזה זה רק יועיל לו לגדול בתורה ואכמ"ל) לטובת כשרון של לימוד ועוד סיבה זה חוסר היכולת להתפרנס מזה, במגזר שלנו האפיקים להתפרנס מאומנות הם צרים מאוד וגם אם כן אתה צריך להשקיע שנים רבות כדי שתתחיל להתפרנס מזה ואין זמן לחרדי לבזבז כמה שנים טובות כדי להרויח הרבה כסף בעתיד כי פשוט מגיל עשרים הוא חיב להאכיל משפחה עם ילדים, אין גם קרנות בציבור החרדי שיממנו אמנים וכו' (קח לדוגמא סופר מוכשר כמו יאיר וינשטוק אם הוא יתעסק כמה שנים בכתיבת ספר כמה הוא כבר ירויח מזה הוא מעדיף להשקיע בעריכת עתון שעל זה משלמים טוב כל חודש)

5. ובעיקר לא קורה כלום אם אין אמנות האמנות לא הוסיפה כלום לאנושות מה זה מוסיף לחברה כחברה אם יש אדם שיודע לצייר ולבטא את מחשבותיו בציור כלום (אני אישית לא מתחיל להבין באמנות לפעמים אני עומד נדהם מול תמונות או יצירות שאני לא מתחיל להבין מה העומק שלהם ומה היופי בזה ולדעתי רוב האנשים הם כמוני) יש אנשים שקדשו את הנושא של האמנות עד שהם לא ישנים טוב בלילה מזה שמגזר שלם לא מתעסקים בזה, צאו מהבועה זה לא מענין מגזר שלם כי לא חנכו אותם שזה אמור להיות מענין כי זה באמת לא מענין,
אם אין לך מה לעשות תעשה את זה כאן..... עדיף משם.......
סמל אישי של המשתמש
אבי ר.
 
הודעות: 930
הצטרף: 16 אפריל 2013, 09:44
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 11 פברואר 2014, 21:28

אבי,
אפשר להסכים עם כל מה שכתבת חוץ מסעיף 5.
יכול להיות שאתה לא רואה מה האמנות תורמת, אבל אנשים רבים רואים את האמנות כמעשירה מאוד את הנפש, גם של היוצר וגם של מי שעומד מן הצד ומתרשם, וחוסר עניין באמנות הוא כעין כריתה של חלק חשוב מנפש האדם. (זה כמובן לא אומר שכל אמנות באשר היא יש בה תוכן). האם לא עמדת פעם נפעם ועצור-נשימה מול ציור/ניגון/אדריכלות/פיסול וכדומה?
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי ארבע אמהות » 11 פברואר 2014, 23:05

לא היתה בי הפניות לקרוא את כל המאמר, ובכל זאת ברצוני להגיב לדברי הגולש אבי.

אמנות (חזותית) היא שפה א מילולית. יצירה אמנותית היא גשר בין הרגשות, התחושות והמחשבות של היוצר לאלו של הנמען. מה שמיוחד ביצירה הוא יכולתו של היוצר לבטא את האינדווידואלי אצלו תוך שימוש בכלים אסתטיים, ושהצופה יקבל את המסר ויתחבר אליו, למרות שהוא מגיע מתוך נשמה של אדם אחר.

הכרת מבעים שמעבר למילים, כמו ציור, גילוף, כיור ושלל אומנויות מעמיקה את הנפש ומעשירה אותה. עושר נפשי אף פעם לא עומד לעצמו, תמיד הוא משליך על כל המעגלים האחרים שלנו ומגדיל את איכותם. אנו הופכים אמפתיים יותר לרחשי הזולת ולעצמנו, בעלי הכרת תודה גדולים יותר - כי אנו לומדים ליהנות מיפי הבריאה ומעושר גווניה, והאסתטיקה בכלל מרחיבה דעתנו. יש לאומנות תרומות נוספות, אני מניחה, אלא שאיני מכירה את כולן.

הנ"ל נכון גם לבקיאות בשירה, שגם היא נכללת בגדר אומנות. אבל בציבור שלנו מזלזלים פחות בתופסי עט ואיכשהו הם כן זוכים להכרה כלשהי.
" והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו" ישעיהו מג, ו
סמל אישי של המשתמש
ארבע אמהות
 
הודעות: 13581
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 00:42
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי פעמון זהב ורימון » 12 פברואר 2014, 02:29

ג' דברים מרחיבין דעתו של אדם.
בהחלט יש מושג כזה.

אבל ההתבטאות של ההתפייטות והציור האומנותי עם מימד הנפש - זה רובד נמוך מאוד. למי שלא יכול לעשות את השלמות שלו בתפילה טובה, בהתוועדות עיונית, ועוד נושאים שיש בהם גם עליה ופרי להתקרבות למעלה למשכיל.

לומר שמי שאין לו את ההשתפכות הדמיונית - פרי ההרפייה - והעיסוק בפורקן רגשות "שכרות לו משהו בנפש" זה נראה לי מאוד לא נכון.
פאר מיר, לשון הרע רעדט זיך נישט!
(מצוואתי). בקנין דמתנת בריא ומעכשיו. ולא אחזור בי עד לאחר מיתה
סמל אישי של המשתמש
פעמון זהב ורימון
 
הודעות: 3253
הצטרף: 28 ינואר 2014, 03:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שכל הישר » 12 פברואר 2014, 13:33

ההשקפה החרדית, מעריכה אישים רוחניים, שהיא נעלות והתקדשות פנימית, כי בעצם רב או אדמו"ר הספוגים בתורה ובקדושה הם אנשים יותר טובים, יותר טהורים, יותר מרוממים מהמון העם. וכיהודים יראי שמיים, אנו מבינים שזה בעצם הדבר הכי חשוב בעולם, והדבר הכי קשה -(אך לבסוף הכי מתוק) בעולם הגשם. וגם אנחנו כאנשים פשוטים, את ההערכה וההתבטלות שלנו אנו נשמור כלפי ענקי רוח רוחניים ונשגבים מהגשם והבהמיות.

האומנות, היא כישרון פנימי, חוש טבעי מסויים שמפותח יותר מהממוצע, אולם רחוק מלבטא משהו רוחני! משהו קדוש ונעלה! אדרבה ואדרבה, צא וראה מי עומד בשורה הראשונה של שפלי אנוש וטיפוסים בהמיים ומגושמים להחריד של החילונים, חלק נכבד מהם הם 'אומנים'! המקדמים ביצירותיהם ובבמות שלהם, מתירנות מסואבת, מוסר חייתי המקלקלת את מעט המתוקנות של החברה.
מי עומד בראש 'העצומות' וכו' של 'אנשי הרוח' חדשים לבקרים נגד כל מה שריח יהדות ושמרנות נודפת תמיד תמצא את "האומנים" בראש הקופצים.
לאיזה הערצה הם מטפחים את הנוער? מה אנשים אלו זוכים בדיוק להיות 'כוכבים'? כי הוא ניחון בידיים ציוריות? נו! כי זה שנולדת עם כישרון, והצלחת לפתח את זה, לא עושה אותך בכהוא זה, אדם יותר טוב, ויותר קדוש ועדין! ובצורה מעוותת בחברה החילונית הם גם הופכים 'לבעלי דעה' ודוגמה להערכה ול'מוסר' והערצה לחברה ולנוער!
חוץ מזה, שהרבה מאוד 'מהאומנות' הם דברים טפלים וטפשיים, הרבה מהציורים 'המפורסמים' הם דברים חסרי צורה ותבנית, הרבה זמרים מקרקרים על הבמות כקופים בג'ונגל, ופסלים מפסלים צורות חסרי הגיון ופרצוף, "ובעולם האומנות" הם עומדים בשורה הראשונה.
ובלחץ חברתי איש לא מעיז למתוח ביקרות על הקשקושים שלהם שזוכים לפרסים ולתהילה... (ומי מדבר כמו במקרה אריאל זילבר שהתהילה 'המקצועית' כביכול קשור לא פעם בדעות פוליטיות החביבות על הגילדה השולטת).


ואת זה אנחנו לחלוטין רוצים למנועה. אדם שנולד עם כישרון טבעי בכל מה שיהיה חזנות ציור וכו', כל עוד יצירותיו עומדות בקנה המידה ההלכתי והמוסרי ולא להפיך, שיבורך. ואם ואנשים נהנים מזה הוא גם יכול לעשות מזה פרנסה.
אולם הוא לא יותר בקצה ציפורן ממי שפתח מכולת או רואה חשבון, ואין זה דבר 'רוחני' 'מוסרי' וכו', והוא נשאר אותו יהודי אם אותם ניסיונות וכשלונות והצלחות כמו כל אחד אחר מהשורה.

את הרוחניות ההערצה והמוסר והדוגמה להצלחה נשאיר לגדולי תורה וצדיקים, שאכן ברוחניותם הנשגבה גורמים גם לנו להידלק באישם ולהיות יהודים קצת יותר טובים! זה ורק זה הוא המדד ביהדות!
שכל הישר
 
הודעות: 304
הצטרף: 11 נובמבר 2013, 16:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי YACOV » 12 פברואר 2014, 15:09

שילת כתב:אבי,
אפשר להסכים עם כל מה שכתבת חוץ מסעיף 5.
יכול להיות שאתה לא רואה מה האמנות תורמת, אבל אנשים רבים רואים את האמנות כמעשירה מאוד את הנפש, גם של היוצר וגם של מי שעומד מן הצד ומתרשם, וחוסר עניין באמנות הוא כעין כריתה של חלק חשוב מנפש האדם. (זה כמובן לא אומר שכל אמנות באשר היא יש בה תוכן). האם לא עמדת פעם נפעם ועצור-נשימה מול ציור/ניגון/אדריכלות/פיסול וכדומה?

שילת, יש לך איזה מקור תורני כל שהוא על מעלת הפריחה והשגשוג של חיי הנפש ? אני כשלעצמי סבור כי החתירה לעומק הנפש היא גרועה, ולדעתי אף אחד מגדולי עמנו לא הצטיין באותו שאר רוח שעליו אתה מדבר. (כמובן היו אנשים ענקיים עם תעצומות נפש, אבל מה שהאמנות מנסה זה לתת מבטים שונים ולחדד סוגים של רגשות דקים - לאו דווקא רגשות חיוביים)
YACOV
 
הודעות: 212
הצטרף: 12 נובמבר 2012, 22:44
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי פעם חשבתי » 12 פברואר 2014, 15:59

זה אשכול שמתאים לפורום בעיות רגשיות
חברים יקרים, פרשתי מניהול הפורום,
עזרו למנהלים שיחיו לשמור על אופי הפורום מכל משמר!
אנא בטובכם, לרענן מדי פעם את קריאת כללי הפורום - ולהתבטא בויכוחים בכבוד ובהוגנות...

viewtopic.php?f=1&t=2305
סמל אישי של המשתמש
פעם חשבתי
 
הודעות: 1819
הצטרף: 10 אפריל 2013, 18:47
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 12 פברואר 2014, 16:23

מר "שכל הישר" היקר,
קודם כל אני חייב לציין את התפעלותי מיכולותיך המרשימות להטיף "השקפה". זו לא רק יכולת ספרותית, אלא גם מקצועיות לבצע תעלול של הסטת הנושא מנקודתו המרכזית והעמדתו על נקודה שסוחפת את הקורא להסכמה איתך. גם זו אמנות מרשימה. הרמב"ם היה משייך אותך לחבורת ה"מתכלמין" שהוא כ"כ "אוהב".
אני מקוה בשבילך שאתה מתפרנס מכתיבת טורי השקפה בהעדה/הפלס או יתד נאמן. אם לא, זה פשוט בזבוז אדיר. ואם אתה מעוניין בזה, פנה אלי לפרטי ואנסה לעזור לך. באמת, אין הרבה שמסוגלים כמוך לשטוף בכשרון רב את דעת ההמון.

ולעצם הדברים, אחלק את דבריך לכמה חלקים ואגיב על כל אחד בנפרד.
שכל הישר כתב:ההשקפה החרדית, מעריכה אישים רוחניים, שהיא נעלות והתקדשות פנימית, כי בעצם רב או אדמו"ר הספוגים בתורה ובקדושה הם אנשים יותר טובים, יותר טהורים, יותר מרוממים מהמון העם. וכיהודים יראי שמיים, אנו מבינים שזה בעצם הדבר הכי חשוב בעולם, והדבר הכי קשה -(אך לבסוף הכי מתוק) בעולם הגשם. וגם אנחנו כאנשים פשוטים, את ההערכה וההתבטלות שלנו אנו נשמור כלפי ענקי רוח רוחניים ונשגבים מהגשם והבהמיות.
את הרוחניות ההערצה והמוסר והדוגמה להצלחה נשאיר לגדולי תורה וצדיקים, שאכן ברוחניותם הנשגבה גורמים גם לנו להידלק באישם ולהיות יהודים קצת יותר טובים! זה ורק זה הוא המדד ביהדות!

זה נכון. דיבורים על "הערצה" יש לשמור רק לתחומים של עבודת ה', קרי: מידות טובות, יראת שמים ותלמוד תורה. שאר הדברים - יש מהם יפים יותר ויש מהם יפים פחות, יש מרשימים יותר ויש מרשימים פחות, יש מוצלחים ויש לא מוצלחים, אבל המושג "הערצה" לא שייך אליהם.

שכל הישר כתב:האומנות, היא כישרון פנימי, חוש טבעי מסויים שמפותח יותר מהממוצע, אולם רחוק מלבטא משהו רוחני! משהו קדוש ונעלה! אדרבה ואדרבה, צא וראה מי עומד בשורה הראשונה של שפלי אנוש וטיפוסים בהמיים ומגושמים להחריד של החילונים, חלק נכבד מהם הם 'אומנים'! המקדמים ביצירותיהם ובבמות שלהם, מתירנות מסואבת, מוסר חייתי המקלקלת את מעט המתוקנות של החברה.
מי עומד בראש 'העצומות' וכו' של 'אנשי הרוח' חדשים לבקרים נגד כל מה שריח יהדות ושמרנות נודפת תמיד תמצא את "האומנים" בראש הקופצים.
לאיזה הערצה הם מטפחים את הנוער? מה אנשים אלו זוכים בדיוק להיות 'כוכבים'? כי הוא ניחון בידיים ציוריות? נו! כי זה שנולדת עם כישרון, והצלחת לפתח את זה, לא עושה אותך בכהוא זה, אדם יותר טוב, ויותר קדוש ועדין! ובצורה מעוותת בחברה החילונית הם גם הופכים 'לבעלי דעה' ודוגמה להערכה ול'מוסר' והערצה לחברה ולנוער!
חוץ מזה, שהרבה מאוד 'מהאומנות' הם דברים טפלים וטפשיים, הרבה מהציורים 'המפורסמים' הם דברים חסרי צורה ותבנית, הרבה זמרים מקרקרים על הבמות כקופים בג'ונגל, ופסלים מפסלים צורות חסרי הגיון ופרצוף, "ובעולם האומנות" הם עומדים בשורה הראשונה.
ובלחץ חברתי איש לא מעיז למתוח ביקרות על הקשקושים שלהם שזוכים לפרסים ולתהילה... (ומי מדבר כמו במקרה אריאל זילבר שהתהילה 'המקצועית' כביכול קשור לא פעם בדעות פוליטיות החביבות על הגילדה השולטת).

גם זה נכון, פלוס מינוס. אמנות אינה רוחניות, למרות שהיא יכולה להיות ביטוי מוצלח ביותר של רוחניות. אמנות יכולה להיות גם ביטוי של מידות רעות. אמנות היא כלי ביטוי, שאפשר להכניס בו כל דבר. כמו שדיבור הוא תכונה שאפשר להשתמש בה לחיוב ואפשר לשלילה, כך גם אמנות.
האמנים החילוניים, יש מהם אנשים מרוממים יותר מההמון ויש מהם שפלים ביותר. ושוב, הערצת אמנות באשר היא, זו ודאי טעות, כי הערצת כלים היא טעות מיסודה. אנחנו מעריצים אורות ולא כלים, תוכן ולא צורת ביטוי.
ועדיין, כאשר מבטאים דבר חיובי, כמו שמחה, אהבה, שלווה, רעות, דבקות, ענווה וכדומה, אם זה מתבטא באמנות זה הרבה יותר מוצלח מאשר אם זה מתבטא בדרכים אחרות. כאשר משתמשים באמנות לצד טוב (ואני לא מדבר דווקא על עבודת ה' באופן נקודתי, אלא באופן כללי להעצמת הצד החיובי של החיים, כולל חוויות אנושיות שונות, וראה על זה להלן), אז האמנות היא נפלאה.
בקטע זה לקחת את הכשרון האמנותי שלך בהטפת "השקפה" צעד אחד קדימה, ואני חייב להודות שעשית את זה בצורה ממש מרשימה, כשיצרת אצל הקורא סלידה מהאמן באשר הוא, שהרי האמנים הם עומדים בשורה הראשונה של "שפלי אנוש וטיפוסים בהמיים ומגושמים להחריד"! בכך הסטת את הדיון מנושא האמנות והפכת אותו לדיון הכי "מקסים" שמכונה אצלי "הלנו אתה אם לצרינו". הנה, האמנים הם חילונים בהמיים, אז ברור שאין לנו כלום עם אמנות... הכשרון הזה מבחינתי הוא באמת כשרון אמנותי.

אבל הקטע המחריד באמת בדבריך הוא הקטע הבא, ואני חייב לציין שהבעת אותו בהצלחה רבה, ובעיני זו גישה אסונית.
שכל הישר כתב:ואת זה אנחנו לחלוטין רוצים למנועה. אדם שנולד עם כישרון טבעי בכל מה שיהיה חזנות ציור וכו', כל עוד יצירותיו עומדות בקנה המידה ההלכתי והמוסרי ולא להפיך, שיבורך. ואם ואנשים נהנים מזה הוא גם יכול לעשות מזה פרנסה.
אולם הוא לא יותר בקצה ציפורן ממי שפתח מכולת או רואה חשבון, ואין זה דבר 'רוחני' 'מוסרי' וכו', והוא נשאר אותו יהודי אם אותם ניסיונות וכשלונות והצלחות כמו כל אחד אחר מהשורה.

אתה בעצם אומר כאן "אין יופי בעולם כלל". ניהול מכולת שווה ליצירת מוסיקה. ראיית חשבון שווה לציור. תשמע, הדברים הללו הם מחיקה של האנושיות, של נפש האדם.
קשה להפריז בגודל המיאוס שיש לי מדברים בסגנון הזה, ולכן אצטט (באופן חלקי) דברים שכתבתי בעבר למישהו תחת הכותרת "הרהורים על אדם ויהודי":
אני מניח הנחה שאינני יודע האם היא מוסכמת על הכל, בודאי שלא בהגדרתה המורחבת כפי שאני מבקש לטעון: יהדות (במשמעות הדתית של אדם מאמין ושומר מצוות) היא קומה נוספת מעל קומת ה'אדם'. כדי להיות יהודי יש להיות קודם כל אדם.
במובן הפשוט של 'דרך ארץ קדמה לתורה' נדמה כי הכלל הזה מוסכם על הכל. לפני שאתה מתפלל, תפסיק לגזול. ישעיהו הנביא צועק את זה, ונראה שהמסר העקרוני נקלט, גם אם הוא עדיין לא מיושם במלואו.
אבל אני רוצה לטעון ש'אדם' כולל עוד דברים. לדוגמא, תבונה. לדוגמא, רגישות מוסרית. משהו בסיסי יותר: לבוש.
כדי להיות 'אדם' צריך לחיות חיים מלאים, שזה אומר הרבה נקודות חשובות, לאו דווקא ערכיות אלא גם כאלו שמאפשרות קיום סביר.
רק אחרי שהקומה הזו קיימת, ניתן לבנות עליה קומה דתית של 'יהודי'.
לא 'אחרי' במשמעות של זמן, כי דתי צריך להיות מהתחלה עד הסוף, אלא 'אחרי' במשמעות של מה חשוב ממה, מה קריטי יותר או מה בסיסי יותר.
אני מבקש לטעון שאדם שאינו לבוש פטור משמירת שבת. כקביעה הלכתית מן הסתם אין לזה מקום, אך כקביעה ערכית יש לזה מקום. קודם תתלבש, אחר כך תעבוד את ה'. יש קומה ראשונה ויש קומה שניה.
ניתן לדרוש כך את הפסוק "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוהיך" - מי שלא עובד אין לו כלום עם שמירת שבת. אינני מתכוון לאברך שאינו עובד לפרנסתו, אלא ברמה העקרונית. אם אתה לא עובד, אין לך איך לחיות, ואין לך בשביל מה לשמור שבת.
המגזר החרדי הוא המגזר הכי דתי, הקומה השניה בנויה הכי טוב והכי מושלם, אבל הקומה הראשונה של ה'אדם' לא קיימת (אצל מעטים היא קיימת באופן פרטי. ציבורית, יש שם עמודים בלבד). לעומת זאת, אצל המגזר הדתי-מודרני הקומה השניה פחות מפוארת, יש בה סדקים ולפעמים גם חסרים קירות שלמים, אבל היא בנויה על קומה ראשונה יציבה.
וניתן להכליל את הדברים במאמר חז"ל "כל האומר אין לו אלא תורה - אפילו תורה אין לו".
סוף ציטוט.

וזו גם התגובה ליעקב שכתב
YACOV כתב:
שילת כתב:אבי,
אפשר להסכים עם כל מה שכתבת חוץ מסעיף 5.
יכול להיות שאתה לא רואה מה האמנות תורמת, אבל אנשים רבים רואים את האמנות כמעשירה מאוד את הנפש, גם של היוצר וגם של מי שעומד מן הצד ומתרשם, וחוסר עניין באמנות הוא כעין כריתה של חלק חשוב מנפש האדם. (זה כמובן לא אומר שכל אמנות באשר היא יש בה תוכן). האם לא עמדת פעם נפעם ועצור-נשימה מול ציור/ניגון/אדריכלות/פיסול וכדומה?

שילת, יש לך איזה מקור תורני כל שהוא על מעלת הפריחה והשגשוג של חיי הנפש ? אני כשלעצמי סבור כי החתירה לעומק הנפש היא גרועה, ולדעתי אף אחד מגדולי עמנו לא הצטיין באותו שאר רוח שעליו אתה מדבר. (כמובן היו אנשים ענקיים עם תעצומות נפש, אבל מה שהאמנות מנסה זה לתת מבטים שונים ולחדד סוגים של רגשות דקים - לאו דווקא רגשות חיוביים)

אין לי מקור תורני, כי זה לפני התורה. אין תורה בלי נפש. אין תורה עמוקה בלי נפש עמוקה. אין עבודת ה' איכותית בלי יכולת להכיל מורכבות. אין עושר תורני בלי עושר נפשי.
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי ארבע אמהות » 12 פברואר 2014, 17:22

פעם חשבתי כתב:זה אשכול שמתאים לפורום בעיות רגשיות

וזאת כי?
" והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו" ישעיהו מג, ו
סמל אישי של המשתמש
ארבע אמהות
 
הודעות: 13581
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 00:42
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי משולש » 12 פברואר 2014, 17:44

דבר ראשון צריך לומר שכותב המאמר אולי מבין באומנות. אבל בוודאי אין לו שום מושג מה זה הציבור החרדי. או שהוא מעוות את דמותו בזדון.
אם לא מובן אוכל להביא ציטוטים צרי אופק של הכותב הנ"ל המונעים משנאה או קנאה עיוורת בציבור שומרי התורה והמצוות.

מבחינת התורה, הרי בדיוק עכשיו אנחנו לומדים על פרשיות האומנות. בבניית המשכן וכליו.
זאת אומרת שוודאי אומנות הפיסול והציור היא חשובה. אבל מצד שני נראה שלא רבים היו העוסקים במלאכת האומנות הזו.
ונראה שמה שהיה אפשר לתת לנשים העדיפו. (כל מה שקשור לטוויה ואריגה).


במשך הדורות היו בעלי מלאכה יהודיים בכל מקום, ואולי אפי' יותר מהגויים. שעסקו במלאכת צורפות, רקמה, ועוד דברים שקשורים לזה.

גם בימינו החברה החרדית מעורה ועוסקת בכל תחומי העיסוק של החיים, (80% מהציבור החרדי מתפרנסים ממלאכת כפיים כזו או אחרת). כולל מקצועות האומנות. רק שמכיוון שבאופן כללי היום הערך של האומנות ירד מאוד. אז בכל העולם כבר יש פחות התעסקות באומנות מאשר בעבר.

בציבור הליטאי, יש מגמה ברורה לחנך את כל מי שיכול איכשהו לעשות את תורתו אומנותו. ולא לצאת לשום עסק, ולכן יש אחוזים גדולים בציבור הזה שמניחים כל "אומנות" שבעולם ואינם לומדים אלא תורה שמרחיבה את אופקיהם ואת דעתם ואת נפשם יותר מכל האומניות האחרות.
והדבר הזה צורם לכל מיני אנשים שמחפשים איך להשחיר את לומדי התורה מכל מיני כיוונים ולהראות שהם "חסרי חוש אומנות" או שהם מדכאים את הנפש שלהם בזה שהם לומדים תורה ולא נגרות ופיסול.
סמל אישי של המשתמש
משולש
 
הודעות: 12636
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 22:24
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי אבי ר. » 12 פברואר 2014, 18:20

שילת אני רוצה לעשות סדר בדברים
יש הבדל בין אומנות לבין לתת ביטוי לנפש האנשים היום מתיחסים לאומנות כמטרה בפני עצמה כדבר קדוש כמו שציטטתי לעיל ואת זה אני וגם שאר המגיבים לא מבינים (אשאל אותך עוד יותר בא נגיד שהאמן מומחה אדיר בלבטאות את הרגשות שלו בציור מה זה אמור לענין אותי, אם הוא היה אומר את זה זה היה מענין אותי? בגלל שהוא צייר את זה אני צריך להתחבר לזה ועוד יותר לא מובן מילא בציור זה מענין זה יפה אבל למה כשהאומן אומר את דעתו או חותם על איזה שהוא עצומה למה דעתו שוה יותר מבעל המכולת או מנקה הרחובות)

לתת ביטוי לנפש יש מקום רחב ביהדות וזה לא חיב להיות דרך אומנות (למשל ברסלב זה אחד מהדרכים המצוינים לכך)
אם אין לך מה לעשות תעשה את זה כאן..... עדיף משם.......
סמל אישי של המשתמש
אבי ר.
 
הודעות: 930
הצטרף: 16 אפריל 2013, 09:44
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 12 פברואר 2014, 18:43

אבי,
ראה מה שכתבתי לעיל על היחס לאמנות כדבר קדוש. אין באמנות קדושה. בפירוש לא.
אבל יש בה צורת ביטוי חזקה בעלת עומק ועושר נפשי, מה שגם תורם רבות לעושר הנפשי של האדם.
ונכון הערת, אמנות אינה הדרך היחידה לביטוי הזה. היא דרך נפלאה ויש דרכים נפלאות אחרות.
אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שמוסיקה טובה מרוממת את האדם הרבה יותר ממלמול של אותן מילים עצמן.
כשאני קורא שיר של רבי יהודה הלוי, אני לא יכול שלא להתפעל, ואני לא יכול להימנע מהשאלה האם הרב אלישיב היה יכול לבטא רגשות קדושה ברמה כזו, ואני יודע את התשובה (גם אם הוא יכל הוא החניק את זה).

משולש,
הכי קל לטעון "שונאים אותנו". הטענה של כותב המאמר שאמנות עומדת בסתירה לחרדיות, היא טענה נכונה משתי הסיבות שהוא כתב, וגם מהסיבה הנוספת שאני כתבתי ("תורה" ללא "אדם").
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי אבי ר. » 12 פברואר 2014, 18:58

בקשר להרב אלישיב

שמעתי סיפור מכלי שני (עם שמות אבל אני לא בטוח שהוא רוצה שיפרסמו את זה אני כותב בלי שמות אבל אם תשמע את השם אני בטוח שתאמין לזה)

פעם התחתן בחור שהיה גרוש בפעם שלישית הרב אלישיב שימש כמסדר קידושין וכן בירך את הברכות בחופה החתן ביקש מהרב אלישיב שיגיד את הברכות בניגון הרב אלישיב אמר את זה בניגון, אחרי החופה אמר לו הרב אלישיב שהוא בגילו אין לו כבר שום תאוה בעולם לא אוכל לא שינה כלום נשאר לו תאוה אחת וזה לשיר, ואת התאוה הזאת הוא שומר לשבת
אם אין לך מה לעשות תעשה את זה כאן..... עדיף משם.......
סמל אישי של המשתמש
אבי ר.
 
הודעות: 930
הצטרף: 16 אפריל 2013, 09:44
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי משולש » 12 פברואר 2014, 20:13

שילת כתב:משולש,
הכי קל לטעון "שונאים אותנו". הטענה של כותב המאמר שאמנות עומדת בסתירה לחרדיות, היא טענה נכונה משתי הסיבות שהוא כתב, וגם מהסיבה הנוספת שאני כתבתי ("תורה" ללא "אדם").

אני לוקח על עצמי את עול ההוכחה: (לא כתבתי את הדברים דלהלן בשבילך, כי אתה לא מבין מה הבעיה. בשביל להסביר לך צריך הרבה מאוד זמן אם בכלל תוכל להבין).
שילת כתב:היחס השלילי של החברה החרדית לאמנות, מופיע ומתואר גם בסדרה המצוינת והמצליחה על החברה החרדית, 'שטיסל'.

דהיינו מאיפה נלמד על הציבור החרדי? מתכנית טלוויזיה אינטרנטית!
שילת כתב:הקונפורמיות המוטבעת בד.נ.א. של החרדיות ומונעת כל ביטוי אינדיבידואלי ואישי.


שילת כתב:הבדלנות הסטרילית והנוקשה המאפיינת את החרדיות וחוסמת כל מגע עם החיים שאינו עובר דרך הדתיות כפי שהיא גובשה ועוצבה במגזר.


שילת כתב: "לא ניתן להתעלם מהפרשנות הנוספת, והיא היותם חרדים מפני העולם"


שילת כתב:החברה החרדית כפי שהיא מוכרת לנו. היא חרדה, מפוחדת, ועסוקה בעיקר בהתגוננות


שילת כתב:החברה החרדית אינה מכירה בקיומו האישי של היחיד, ואינה מאפשרת את ביטוי האינדיבידואלי של הפרט, שכן היא מאמינה שעל היחיד להיות כפוף להנהגה הרוחנית ולאורח החיים המוכתב על ידה.


שילת כתב:טלפון כשר וחסום, ועד משטר מחשבות הכופה את 'ההשקפה הטהורה'.


שילת כתב:כל מחשבה עצמאית ואינדיבידואלית המטילה ספק באמונה, בדעתם או בסמכותם של גדולי הדור, ב'השקפה' המקובלת מדור לדור, דינה כמחשבת כפירה הפסולה לחלוטין ויש לעקרה מן השורש.


שילת כתב:החברה החרדית, היא בראש ובראשונה חברה שעסוקה בהתגוננות מול העולם בכלל והמודרנה בפרט. ... היא פיתחה חומת בדלנות הרמטית, קשוחה ושמרנית, המונעת מכל קרן אור חיצוני לחדור אליה.


שילת כתב:פיתחה החרדיות מנגנון מרב עוצמה הכולל מגוון אמצעיים שתפקידם לשמור על הסטריליות של המגזר מכל השפעה חיצונית, כמו למשל: סביבת מגורים הומוגנית, קידוש הבורות ומניעת השכלה,


שילת כתב:בעקבות החומה הבצורה המגנה עליה מכל השפעה חיצונית, איבדה החברה החרדית כל קשר ומגע עם היופי הטבעי והאסתטיקה של החיים. החיים, עקב ההנאה והחושניות שהם עלולים לספק, נהפכו למטרה ולאויב שממנו צריך להיזהר ולהתרחק. החברה החרדית הפכה למנותקת ועיוורת מול כל אותם ביטויים ישירים של החיים, גם אם הם לכשעצמם אין בהם פסול; אומנות, ציור, מוזיקה, בעלי חיים, וכאלה. היחס הראשוני והלא-מודע של החרדי המצוי לכל אלה הוא יחס של מרחק, של אי-שייכות, של חוסר רצון למגע והיכרות.


שילת כתב:החרדיות מבקשת להסתיר, להדחיק, לכסות. היא מפחדת מהחיים, והיא מתאמצת להקים חומה גבוהה ובצורה מפני מה שהחיים עשויים לספק


שילת כתב: עולם מצונזר, סטרילי ונקי, שאין בו מקום לכל כיעוריהם של החיים האנושיים. בניגוד גמור לכך, האמנות מבקשת לגלות, להביע, לפשט.

פה הודה המלאך הרע שכוונתו ב"גילוי" של האומנות לגלות את "כיעוריהם של החיים האנושיים".
שילת כתב:הסופר חיים פוטוק פסגת יצירתו הוא ציור ... בה הוא מציג את אמו צלובה, ... כאשר הוריו רואים את הציור בו הם מופיעים, הם חוטפים שוק, הלם ותדהמה. הם מסתלקים מהתערוכה בכאב ובצער,... האמנות היא אכן דת בפני עצמה, ומאמיניה נדרשים למסור את נפשם עליה, לעזוב את ביתם, ארצם ומולדתם, למענה.

אכן, האומנות לפי דעת הכותב היא "דת בפני עצמה" שמאמיניה נדרשים "לעזוב את ביתם" ובמילים אחרות למרוד בהוריהם בשבילה.

עוד מתפאר שם הכותב באדמו"ר הרש"ב על "פתיחותו" הרבה שהלך לצפות ביצירות אמנות מלאות במוטיבים נוצריים, או כאלו שכוללות מראות פריצות, ורק הוא מתאונן שהחברה החרדית ראתה בו "פתוח מידי".
שילת כתב:כל חברה מתוקנת, בריאה ונאורה, אמורה להיות חפה משרירותיות נוקשה זו, לאפשר מרחב אישי גם לאינדיבידואל, ולאפשר מגע ישיר עם היופי והנביעה של החיים.

דהיינו החברה החרדית אינה "מתוקנת בריאה ונאורה". (הוא מסכים בסוף לפרגן לנו איזה "תועלת" שיוצאת לנו לדעתו העקומה מהסגירות והעיוורות של החרדים).

בסיום הוא מקווה שעם ה"התפתחות" של החרדים היום לכיוון הליברליות (דהיינו לכיוון החילוניות) אז אולי החרדים ימצאו יותר זמן להעמיק ב... שיח אומנותי.
חביבי, משכילים וליברלים מלאי רחמנות על ה"בורות" שלנו כבר יש לנו מאתיים שנה. לא התחדש במאמר הזה כלום שלא אמר גייגר וחבריו.
ולא שבגלל זה באתי לומר שכל המאמר הוא לא נכון, אבל הוא כן מלא בורות ושנאה עיוורת לחיים האמיתיים של העולם החרדי שאינו זקוק לרחמים מאף אחד.
סמל אישי של המשתמש
משולש
 
הודעות: 12636
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 22:24
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 12 פברואר 2014, 20:41

משולש,
הוא אומר ביקורת קשה. זה לא אומר שהוא שונא.
וגם אם הוא השתמש בביטויים מוקצנים, ודאי שהוא צודק בטענותיו. זה פשוט נכון במאה אחוז.
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי חיים שיש בהם » 12 פברואר 2014, 20:44

שילת, אתה עושה רושם של אדם מודחק-כישורים-בצורה-יוצאת-דופן, המבטא את תיסכולו בצורה כוללנית עד כדי הטלת מום גורף בחברה החרדית כולה ובדרכיה.
ובכן, גם אני מסכים איתך שאין זו סתירה כלל לדרך התורה הנצחית אם אדם כשרוני/אומנותי וכדו' לא ידחיק את כישוריו אלו אלא יפתח אותם ויעשיר את נפשו ואת נשמתו כדי שלא לגרום לתסיסה פנימית והדחקה הפוכה עד כדי הרגשת ביזבוז וריקון עצמי וכו'.
אבל טול קורה מבין עיניך: אתה מכליל ולא פועל לפי עיקרון האינדיבידואליזם שכה מקודש בעיניך. ההתרחקות ממה שהחיים הטובים מזמנים לנו, הם בבחי' גופי תורה. גדרים וסייגים מוכרחים וקריטיים כדי לבצר את חומת ההתבדלות מדרך העולם הבהמי והגויי. בלעדיהם לא היינו כאן היום.
חברים יקרים, עזרו לעמיתיי מנהלי הפורום היקרים לשמור על אופי הפורום מכל משמר!
בכבוד רב ובתקווה להבנה: חש"ב - מנהל פורום 'לדעת' לשעבר
סמל אישי של המשתמש
חיים שיש בהם
 
הודעות: 2313
הצטרף: 19 נובמבר 2012, 23:40
מיקום: עקבתא דמשיחא
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 12 פברואר 2014, 20:55

חש"ב,
אני מעריך את דבריך מהסיבה הפשוטה: אתה כותב אמת.
אתה טוען בעצם כך: נכון שיש מחיר לחרדיות, אולי אפילו מחיר גדול ואולי גם כואב, אבל אין לנו ברירה וזו הדרך היחידה שאפשר להישאר יהודים נאמנים לה' ולתורתו.
זה טיעון יפה, ויש בו הרבה מן האמת. אין לי ספק שהדתיים שאינם חרדים משלמים מחיר דתי יקר מאוד בגלל שאינם מתבדלים כמו החרדים.
אני אמנם תוהה האם המחיר הזה שווה, והאם לא יצא שכרנו בהפסדנו, אבל ברור שיש צד גדול לומר שכך היא הדרך הנכונה מהסיבה שציינת.

[תרשה לי להתעלם מההערה האישית]
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי חיים שיש בהם » 12 פברואר 2014, 21:01

שילת כתב:חש"ב,
אני מעריך את דבריך מהסיבה הפשוטה: אתה כותב אמת.
אתה טוען בעצם כך: נכון שיש מחיר לחרדיות, אולי אפילו מחיר גדול ואולי גם כואב, אבל אין לנו ברירה וזו הדרך היחידה שאפשר להישאר יהודים נאמנים לה' ולתורתו.
זה טיעון יפה, ויש בו הרבה מן האמת. אין לי ספק שהדתיים שאינם חרדים משלמים מחיר דתי יקר מאוד בגלל שאינם מתבדלים כמו החרדים.
אני אמנם תוהה האם המחיר הזה שווה, והאם לא יצא שכרנו בהפסדנו, אבל ברור שיש צד גדול לומר שכך היא הדרך הנכונה מהסיבה שציינת.

[תרשה לי להתעלם מההערה האישית]

בוודאי. אין ספק. ככל שהאדם מסיר את החסמים המונעים ממנו להשתלב בהווי החומרי שמסביבו, הרי שסכנה רוחנית גדולה יותר אורבת לפתחו. ואין חולק שלא ירדנו לעולם כדי ללכת שבי אחר תאוות העולם.
או כפי שהגדיר פעם יהודי שנון: אם תקיים את כל סעיפי השו"ע, ולא יותר, תוכל להישאר שייגעץ גדול.

[לגבי ההערה האישית, אינך צריך להתייחס. סה"כ לימדתי עליך זכות שאתה כותב מנהמת ליבך ומתוך הרגשה אישית. גם אנוכי הקט הקרבתי כישורים רבים כדי להישאר במסגרת החרדית, ואיני מצטער על כך].
חברים יקרים, עזרו לעמיתיי מנהלי הפורום היקרים לשמור על אופי הפורום מכל משמר!
בכבוד רב ובתקווה להבנה: חש"ב - מנהל פורום 'לדעת' לשעבר
סמל אישי של המשתמש
חיים שיש בהם
 
הודעות: 2313
הצטרף: 19 נובמבר 2012, 23:40
מיקום: עקבתא דמשיחא
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי משולש » 12 פברואר 2014, 21:27

ר' שילת, האם יש לדעתך עקרונות נוספים שהיהודי צריך ללכת לפיהם מלבד ציווי התורה? (למשל "דת האומנות")?
סמל אישי של המשתמש
משולש
 
הודעות: 12636
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 22:24
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 12 פברואר 2014, 21:37

שאלה קשה מאוד. ממש קשה.
אני חושב שהתשובה היא כן (בלי קשר לאמנות כמובן).
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי משולש » 12 פברואר 2014, 21:48

אם כן, אז איננו שייכים לאותה דת במחילה.
סמל אישי של המשתמש
משולש
 
הודעות: 12636
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 22:24
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 12 פברואר 2014, 21:53

משולש כתב:אם כן, אז איננו שייכים לאותה דת במחילה.

אני לא יודע באיזה דת אתה מאמין, אבל יכול להיות שיש פירושים נוספים לדת שלך מאשר הפירוש שאתה מכיר? או שיש רק פירוש אחד ואין בלתו?
לדת שלי (היהדות) אני יודע שיש פירושים נוספים מלבד הפירוש שאני תומך ואוהב וחי לפיו.
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי חיים שיש בהם » 12 פברואר 2014, 21:59

שילת כתב:
משולש כתב:אם כן, אז איננו שייכים לאותה דת במחילה.

אני לא יודע באיזה דת אתה מאמין, אבל יכול להיות שיש פירושים נוספים לדת שלך מאשר הפירוש שאתה מכיר? או שיש רק פירוש אחד ואין בלתו?
לדת שלי (היהדות) אני יודע שיש פירושים נוספים מלבד הפירוש שאני תומך ואוהב וחי לפיו.

יש פירוש בדת, ויש פירוש לדת. השאלה למה אתה מתכוון.
חברים יקרים, עזרו לעמיתיי מנהלי הפורום היקרים לשמור על אופי הפורום מכל משמר!
בכבוד רב ובתקווה להבנה: חש"ב - מנהל פורום 'לדעת' לשעבר
סמל אישי של המשתמש
חיים שיש בהם
 
הודעות: 2313
הצטרף: 19 נובמבר 2012, 23:40
מיקום: עקבתא דמשיחא
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 12 פברואר 2014, 22:00

חש"ב, לא הבנתי דבריך. אם רצית שאבין אותם - באר היטב.
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי חיים שיש בהם » 12 פברואר 2014, 22:06

פירוש בדת הכוונה לזרם ביהדות, לגוון בפסיפס שמרכיב את עם ישראל (י"ב שבטים בכל אופן, נכון?), להבנה נוספת וכו'.
פירוש לדת הכוונה פירוש יסוד ועיקר הדת שאין בלתו. לדוגמא, על השאלה מהו יהודי, תוכל לומר: יהודי ששומר תורה ומצוות, ותוכל להוסיף עוד משהו שאתה חושב שהוא כה חשוב עד שבלעדיו ההגדרה של 'יהודי' נפגמת.
חברים יקרים, עזרו לעמיתיי מנהלי הפורום היקרים לשמור על אופי הפורום מכל משמר!
בכבוד רב ובתקווה להבנה: חש"ב - מנהל פורום 'לדעת' לשעבר
סמל אישי של המשתמש
חיים שיש בהם
 
הודעות: 2313
הצטרף: 19 נובמבר 2012, 23:40
מיקום: עקבתא דמשיחא
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי משולש » 12 פברואר 2014, 22:10

מי אמר שהרפורמים זה לא זרם ביהדות?
רק הפירוש האורטודוקסי הוא הנכון? צא מהריבוע שלך!!
נערך לאחרונה על ידי משולש בתאריך 12 פברואר 2014, 22:12, נערך פעם אחת בסך הכל.
סמל אישי של המשתמש
משולש
 
הודעות: 12636
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 22:24
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי חיים שיש בהם » 12 פברואר 2014, 22:11

משולש כתב:מי אמר שהרפורמים זה לא זרם ביהדות?

לא התכוונתי לזה. חסידים, ליטאים, ספרדים, חסידות כזאת או אחרת, דרך כזאת או אחרת, וכו'.
חברים יקרים, עזרו לעמיתיי מנהלי הפורום היקרים לשמור על אופי הפורום מכל משמר!
בכבוד רב ובתקווה להבנה: חש"ב - מנהל פורום 'לדעת' לשעבר
סמל אישי של המשתמש
חיים שיש בהם
 
הודעות: 2313
הצטרף: 19 נובמבר 2012, 23:40
מיקום: עקבתא דמשיחא
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 12 פברואר 2014, 22:30

חש"ב,
את הגדרתך ל"פירוש בדת" הבנתי. את מה שכתבת על "פירוש לדת" לא הבנתי.
אם תרצה להסביר יותר ואח"כ לשאול שוב את מה שהתכוונת לשאול.
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי יופי » 12 פברואר 2014, 23:06

שילת
מתגובותיך לעיל הצלחתי להבין ותקן אותי אם אני טועה, שיתכן שעדיף להיות אדם ופחות יהודי מאשר יהודי ופחות אדם ???
תראה יש אמרה חסידית שאומרת על מה שאומרים כל בוקר בתפילה "לעולם יהא אדם ירא שמים" ואומרת שלעולם יהא אדם, (קודם כל אדם) ואח"כ "ירא שמים", ואת זה אני מבין ומסכים לחלוטין אבל אם אחד בא על חשבון השני בסך הכל יתכן שאתה מצדיק את הציבור הדתי שהאדם שלו מושלם (...) על אף שאיבדו קירות שלמות כלשונך בקומה השנייה שהיא היהודי ?? רק בגלל שסדר הדברים התקין להבנתך מצריך קומה ראשונה ואח"כ שניה?
להבנתי הפירוש שלך נכון רק לומר שלא יהיה מחמיר או ירא שמים או קיצוני על חשבון השני, על חשבון האדם והתכונות והמידות הטובות שלו, אבל לומר זאת על המושג "יהודי" קרי שש מאות ושלוש עשרה מצוות?
מה לדעתך צריך אדם לעשות כשאשה שאינה יודעת מגישה לו את ידה ללחיצת ידיים (כפי שמקובל המון בחו"ל אצל רופאים ואנשי עסקים) שילחץ את ידה ויוותר על היהודי רק כדי שיישאר אדם? האם במקרה כזה שאין 2 הקומות יכולות לגור בכפיפה אחת גם תבוא הקומה הראשונה לפני השניה?
(דווקא בדוגמא לעיל ראיתי קהילות שמקלות ואין לי מושג אם זה מבורות או ממקור הלכתי, אבל בעיני זה ברור שזה אסור, בכל אופן זה לא הדיון כאן.)

ולגופו של עניין אתה צריך להבין שהמכנה המשותף של התגובות היו שאצלנו לא ראו באומנים כשלעצמם תואר ומודל לחיקוי, אלא באנשים שעבדו על עצמם וקרעו מעצמם קצת בשביל רוחניות, אמנם צדקת שזה לא היה גוף הכתבה על האומנים אלא האומנות,
אני מנסה לחשוב אבל לפי מה שנראה לי לאורך התנ"ך מוזכרים בעלי האומנויות כמלאכה "וכל עושי מלאכת חרש וחושב" וכדומה ואין האומן מהולל ברמה האישית אבל האומנות כשהיא נעשתה למלאכת הקודש כגון למשכן בתורה או לבית המקדש בספר מלכים, התורה מאריכה בדיוק בפרטי המלאכה ומדגישה את היופי וההדר שנעשה, כך שאני חושב שאין סתירה בין אמנות לחרדיות כל עוד והיא משמשת אותנו ככלי לצורך רוחני או הגדלת והשגת פאר למשהו רוחני,
מקווה שהובנתי
יופי
 
הודעות: 101
הצטרף: 14 יולי 2013, 13:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שילת » 12 פברואר 2014, 23:45

יופי,
במקרה ספציפי ששתי הקומות מתנגשות, ודאי שצריך לבחור בדת שהיא הקומה השניה. אבל אם בחיים של האדם אין קומה ראשונה אין משמעות לקומה השניה. היא דמיון.
השאלה היא רק - ועל זה צריך להיות הדיון - מה כלול בקומה הראשונה.

לגבי הערצה לאמנים כבר כתבתי שאין לה מקום.
"שכל הישר" ביטא לעיל בדיוק את מה שאני מתנגד אליו, שאין ערך לכלום חוץ מתורה ומצוות, ואמנות היא בדיוק כמו ניהול מכולת או ראיית חשבון. על ההסתכלות הצרה והמצומצמת הזו כתבתי, ולדעתי זו האידאולוגיה שעליה מושתת החרדיות, ובגללה נכתב לעיל שיש סתירה בין חרדיות לאמנות (גם אם בפועל הרבה אנשים אינם חרדים "מושלמים" והם מעריכים עוד דברים).
"עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום"
שילת
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 667
הצטרף: 12 דצמבר 2012, 00:52
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי ישן חדש » 12 פברואר 2014, 23:53

אוי שילת שילת, אם אתה עדיין כאן אז זה סימן טוב, אני מתגעגע לוויכוחים הישנים שלנו.
ישן חדש
 
הודעות: 55
הצטרף: 02 ינואר 2014, 00:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי משולש » 13 פברואר 2014, 00:08

שילת כתב: ואני לא יכול להימנע מהשאלה האם הרב אלישיב היה יכול לבטא רגשות קדושה ברמה כזו, ואני יודע את התשובה (גם אם הוא יכל הוא החניק את זה).
מסכן הרב אלישיב,
הוא איבד את כל ה"ביטוי העצמי" שלו.
לא חבל שאין יצירות מופת שחתום עליהם למטה "יוסף שלום"???
סמל אישי של המשתמש
משולש
 
הודעות: 12636
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 22:24
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שכל הישר » 13 פברואר 2014, 16:37

שילת, אני מרחם עליך. מכל הפרובוקאציות שלך כאן באתר נגד חרדים, משתקפת דמות מתוסכלת וממורמרת מלאת סתירות ותסבוכים פנימיים, באמת שה' ישלח לך מזור וישועה במהרה, וגם ניפטר מהפרובוקאציות שלך.

אתה מדבר על אומנות, ובעצם מוריד הסתה מכוערת נגד חרדים בשם "קדושת האומנות". ולזה השבתי לך. וכרגיל אתה מוציא שוב פעם הכל מהקשרו.
מבחינה עניינית פרקטית (ולא תרבותית והשקפתית שבזה ניגע בהמשך) האומנות בציבור החרדי קיימת לצורך פרנסה או כתחביבים פרטיים, מוצרי אומנות הם יקרים ומותרות שאין לכיס החרדי המצוי לשלם אליה, ולכן התוצאה בהתאם, והציבור משקיע בענפי פרנסה ותעסוקה יותר פרודוקטיביים ומפרנסים.
ותחביבים גם הם לא דברים ששווה לטפח ולרומם, כל אחד יעשה כתחביב בזמן הנוח לו, ואכן יש פה ושם ציירים וכדומה שמשתעשעים בזה להנאתם, ובזה נגמר הסיפור. "וביטויי הנפש" ושאר פילוסופיה עקומה, נעשה בתפילה בלימוד תורה בעשיית חסד הנגיש לכל יהודי ויהודי בלי קשקושים.
יוצא דופן הוא ענף הנגינה, שמאוד מפותח בציבור החרדי, כי זה מקצוע מפרנס ונצרך, כי יש לה גם שורשים ביהדות 'היכל הנגינה'.
אולם גם בזה צריך לשים לב להפריד נחרצות בנגינה בין אומנות לשם אומנות והערצה עיוורת רדודה ומשחיתה, לבין עבודת ה' והתעוררות לתשובה ולחיזוק פנימי שניגון יכול לגרום. זה רק אמצעי, ולא תכלית ומטרה כשלעצמה.
בעצם תיחום הנגינה לכדי אומנות היא בעצם בדיוק ההפיך מהתכלית היהודית. שכל אחד יכול לשיר ולהתרגש מניגון עמוק, לא צריך להיות חזן או מלחין, מי ששר מנפשו גם שיהיה זייפן... יכול להתעורר ולהתקרב לה' כך. אין לזה כל קשר גם הקלוש ביותר למושג 'האומנות' 'ואמנים' של הגויים ודמותם כאן החילונים!
דהיינו, יוסי גרין או פינקי וובר, מטובי המלחינים בימנו, ואייזיק הוניג וירמיהו דמן מטובי הזמרים בימנו, אינם יהודים יותר רוחניים ונשגבים בקמצוץ בגלל שהם "אמני זמר" יותר מרואה חשבון מוצלח ובעל מכולת מצליח שעומד באותה דרגה רוחנית שלהם.
(וכפי שאמרתי שהכישרון הזה דווקא יכול לדרדר רוחנית עקב פיתויים נוראים שזה גורם. כמובן ששמות שהבאתי אינם קשורים לשורה זו, הם רק דוגמאות של אנשי נגינה מפורסמים).
בניגוד למה שאתה מטיף, היהדות גורסת שהיותם מיוחדים בתחום שקשור לעניין אומנותי אינו נותן להם שום שום שום מעלה לגבי עמיתיהם שלא ניחונו בכישרון הטבעי הזה! נקודה!
הם שליחים טובים לאין ספור רגשות תשובה והתעוררות רוחנית. לדמעות שמחה והשתפכות לה'. אני מאוד אוהב את המוזיקה שלהם. אבל זה לא הופך אותם אישית לשום דבר נעלה וקדוש.

וכאן אני חוזר למה שכתבתי לך מקודם. שאין שום הבדל בין רואה חשבון לבין זמר או צייר. שום הבדל.
והעולם החילוני שלא קשור לרוחניות ולהתגברות רוחנית מעל הטבע, מעריץ ומטפח בעיוורון מסוכן אנשים אך ורק עקב כשרונותיהם הטבעיים, ולא מסתכלים על המוסר הרע שההשראה שלהם בהרבה מקרים מחלחלים כארס של עכנאי מסוכן לציבור הרחב.
וזה גם מתחבר, לסיבה שאין ביקוש לציירים בציבור החרדי, כי בכדי שאם אני יהיה מוכן לשלם 2000 דולר על ציור אני חייב להסכים עם שטיפת המוח "שפיקסו" זה עליל על, שחתימה שלו על ציור שווה כך וכך! אם כבר אני מעדיף לשלם על חתימה של החתם סופר ולא של "פיקסו"... ואנו בשום אופן לא מסכימים עם הסגידה הפסולה והמזיקה הזו לדברים חסרי ערך יהודי ורוחני, וממילא לא נשלם על הדמיונות האלה כסף!

בעניין קומות האדם, כבר ענו לך, זה פשוט כפירה. כי המוסר והמידות הם חלק בלחי נפרד מהתורה. הפוך בה והפוך בה דכולה בה. אין בכלל מקצוע וענף 'מוסר' בספרות ובחינוך הכללי, זה לא קיים.
מבחינה תורנית אין אחד בלי השני, זה הכל חטיבה אחת. ובאופן טבעי אלה שעזבו את התורה הרבה פחות מוסריים ואנושיים בפשע אלימות תועבה ושחיתות, מהחרדים שמכניעים את היצר שלהם ממורא שמיים ומכפיפות לתורה. (וחוטאים ויוצאי דופן יש תמיד, וכאמור בממוצע הציבור החרדי הרבה יותר 'מענש' ומתורבת משתייני האלכוהול והסמים בציבור הכללי).
יש כלל מוסרי תורני ידוע, שהמרחם על אכזרים בסופו שיתאכזר על רחמנים, ולכן יש מקומות כאשר מדובר בפגיע ערכית שבו המקום להיות בן אדם היא בלא לרחם על נורמות קלוקלות ופגעים מוסר ומפיציהן המחטיאים. במקום המוסר החילוני המזוייף להיכנע לכל חולשה ולכל דמורליזציה. לעמוד בפרץ דרדור מוסרי וזה בדיוק חלק מהחובה להיות בן אדם! וד"ל.

נ.ב. דומה שעיתון הארץ מחפש כותבים אנטי חרדים נוספים אני מציע לך שילת לשלוח קורות חיים. אתה מה זה מתאים שמה. גם אם יתנו לך לכתוב על מזג האוויר תמיד תמצא היכן לדחוף הכפשת והנמכת חרדים.
נערך לאחרונה על ידי שכל הישר בתאריך 13 פברואר 2014, 16:45, נערך 5 פעמים בסך הכל.
שכל הישר
 
הודעות: 304
הצטרף: 11 נובמבר 2013, 16:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי שכל הישר » 13 פברואר 2014, 16:37

.
שכל הישר
 
הודעות: 304
הצטרף: 11 נובמבר 2013, 16:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי משולש » 13 פברואר 2014, 16:53

אני רוצה לומר משהו אחר:
יש בציבור החרדי (כמו בכל ציבור) אנשים שאינם יודעים לחנך, והם חונקים את הילדים שלהם שיעשו מה שנכון לדעת ההורים, למרות שזה מנוגד לטבע הילדים, ועל החניקה הזו צריך באמת להתנגד.
חניקה כזו יכולה לבוא גם מצד אומן שחונק את בנו להיות אומן כמוהו, ומכריח אותו לצייר ולפסל, כשהילד בכלל רוצה לברוח ולטייל.

לבוא ולהכפיש את כל הציבור בגלל כמה הורים טפשים וכמה ילדים מסכנים, זה לא אומנותי בכלל.

בפרט כשאנחנו יודעים את פשיטת הרגל החינוכית בצד השני הליברלי והנאור. ואכמ"ל.
סמל אישי של המשתמש
משולש
 
הודעות: 12636
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 22:24
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי מצליח » 22 אפריל 2014, 04:10

וואו כבר הרבה זמן לא ביקרתי כאן. דיון מעניין ומחכים.

בעיקר מעניין לראות את שילת הבינוני, וארבע אמהות שעדיין נמצאים כאן.

אז דרישת שלום למי שעוד זוכר ימים מקדם.
מצליח
 
הודעות: 2
הצטרף: 22 אפריל 2014, 04:06
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: קצת ארוך אבל שווה קריאה: על אמנות, אמונה וחרדיות

הודעה שלא נקראהעל ידי מצליח » 22 אפריל 2014, 04:11

אופס, סליחה, רק כעת אני שם לב שמדובר בדיון ישן. הגעתי לכאן דרך קישור ממקום אחר.

מצטער על ההקפצה. ובכולופן דרישת שלום.
מצליח
 
הודעות: 2
הצטרף: 22 אפריל 2014, 04:06
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב


חזור אל חרדים לדעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אני פה, חויזר ו־80 אורחים