הפורומים של אתר לדעת

על ידי **שש משזר** » 02 יולי 2014, 08:11

ראיתי כתבה נחמדה, ממה שקורה לפעמים בבית החולים. מצחיק ומשעשע מאוד.
אין מקומו בשום אשכול שיש לנו מכבר.
על כן החלטתי לפתוח אשכול מיוחד לסיפורים כאלו.
והלואי גם אתם תביאו משהו חזק להנות את הכלל.

***************

[הסיפורים מבית החולים, הוא מבית החולים "מאיר" בכפר סבא].

מה רוצה התולעת
לפני כמה שבועות הגיעה לחדר המיון של "מאיר" אישה בת 45 פלוס עם תלונה מוזרה. "משהו חי לי בתוך הצוואר", היא סיפרה לאחות שקיבלה אותה. הצוות הרפואי בירר עימה למה בדיוק היא מתכוונת וגילה, כי לא מכבר היא חזרה מטיול באמזונס ובג'ונגלים של דרום אמריקה, שם נעקצה באזור הלחי. האזור התנפח והאדים, היא נטלה אנטיביוטיקה שלא עזרה, אבל כשהתבוננה במראה ראתה משהו זז בתוך הצוואר והבינה שתולעת חיה בתוכו. האישה לא ממש התרגשה והחליטה להמשיך בטיול בלוויית התולעת עד שתחזור ארצה ותקבל טיפול רפואי. כך היא הסתובבה במשך יותר מחודש עם תולעת צמודה אליה.

"בדקנו אותה וראינו שבאמת יש לה תולעת שהתחפרה בצוואר שלה", מספרת ד"ר סיון גושן, סגנית מנהל מחלקת אף אוזן גרון וניתוחי ראש וצוואר בבית החולים "מאיר". "התולעת הציצה החוצה מדי פעם, כי היא זקוקה לחמצן, ואז חזרה למחילה שבנתה בצוואר".

מה עשיתם?
"חפרנו בספרות, שם היו כמה פתרונות, למשל, סגירת פתח המחילה של התולעת, כך שלא יגיע אליה חמצן והיא תמות, ופתיחת החסימה כדי שתצא החוצה, או לשים פלסטר, כך שהתולעת תידבק אליו. ניסינו כל מיני דברים שלא עזרו. התולעת הייתה זריזה. היא בצבצה החוצה והתחמקה מיד פנימה כשניסיתי לתפוס אותה".

בסופו של דבר, החליטה ד"ר גושן להשתמש במיכשור עדין כדי לשלוף את התולעת. "הכנסתי את המכשיר למחילת התולעת ודגתי את הקצה שלה. תפסתי את הראש שלה ומשכתי אותה החוצה בכוח, אבל גם בעדינות כדי שהיא תישאר שלמה. לאט לאט היא נשלפה משם ואז התברר שהראש שלה, אותו ראינו, היה רק קצה הקרחון. בפנים הייתה תולעת גדולה ובשרנית. סוף דבר, לאישה שלום, לתולעת כבר לא".

אפרופו תולעת, לא פעם נדרש הצוות הרפואי בחדר המיון לרמות איפוק ואמפתיה גבוהות במיוחד. "מגיעים אלינו לפעמים הומלסים או אנשים לא נורמטיביים, אשר יש להם פצעים בגוף ומהפצעים האלה יוצאים זחלים חיים", מספרת בורנקראוט.

איכס.
"לאנשים האלה יש פצעים פתוחים על הגוף, זבובים הטילו ביצים לתוכם, מהביצים מתפתחים זחלים, שמהם מתפתחים תולעים. במקרים האלה יש ריח נורא של ריקבון".

מה אתם עושים במקרים האלה?
"הולכים יחד עם החולה לחדר הרחצה ושופכים על התולעים אתר, שפעם היה ידוע כחומר הרדמה. האתר הורג את התולעים, שמפסיקות לזוז. זה אחד המראות הכי מגעילים שיש, אבל אין ברירה. צריך לטפל באנשים האלה. אנחנו מתמגנים ועושים את זה, ואחר כך הרופא בודק את הפצע כשהוא בלי התולעים. לאנשים עצמם זה לא מפריע. הם חיים עם התולעים בשלום".

על ידי **שש משזר** » 02 יולי 2014, 08:12

דייג אוהב דגים?
כפי שכבר הבנתם, בחדר המיון רגילים למראות מוזרים, אבל כשנכנס למקום גבר לבוש בחליפת צלילה עם דג חרב תקוע לו במצח, אפילו הצוות הרפואי של "מאיר" התקשה להישאר אדיש למחזה המשונה.

התברר כי האיש הוא דייג חובב מהאזור אשר לילה אחד יצא עם חבר לדוג. השניים לבשו חליפות צלילה והצטיידו ברובה מתאים ופנסים בראשיהם כדי למשוך דגים לכיוון האור. הם התרחקו בשחייה מחוף הים ובשלב מסוים נתקלו בלהקת דגי חרב מקפצים מעל המים. הם שחו לידם, אך אז הצייד הפך לניצוד, כאשר דג חרב הסתנוור כנראה מאור הפנס וקפץ היישר אל תוך פניו של האיש והחרב שלו חדרה עמוק לתוך מצחו.

"וכך שחה האדם בלב ים עם דג מפרפר נעוץ בראשו", מתארת ד"ר גושן את אירועי אותו הלילה. "זה היה דג גדול יחסית, באורך חצי מטר, כאשר המקור שלו היה באורך של כ-30 ס"מ. האיש לא הצליח להוציא את הדג מהמצח ובלית ברירה שחה עם הדג על מצחו לחוף הים. הוא נכנס לאוטו עם החבר שלו ויחד הגיעו לחדר המיון".

כשראית את זה, מה חשבת לעצמך?
"האמת, שזה מחזה די משונה. מגיע אדם עם חליפת צלילה ודג תקוע לו במצח. הכנסנו אותו לחדר הניתוח ושם התברר שהדג אמנם נתקע עמוק, אבל לא גרם שום נזק. שלפנו החוצה את הדג שהיה, כמובן, כבר מת, תפרנו לאיש את המצח ונתנו לו אנטיביוטיקה. עד עכשיו הדג שמור אצלנו במחלקה בפורמלין".

על ידי **שש משזר** » 02 יולי 2014, 08:13

שן תחת שן
להיות קשיש זה לא פיקניק, במיוחד אם אתה בולע את השיניים התותבות שלך במהלך פיקניק, כפי שקורה ללא מעט קשישים שבולעים בטעות את שיניהם התותבות במהלך הארוחה, ואז מגיעים מבוהלים לחדר המיון. שיהיה ברור. אין מדובר בבליעה של שן אחת או שתיים, אלא של כל מערכת השיניים התותבות. מה שנקרא, טוטאל-לוס.

מה אתם עושים במקרים האלה?
בורנקראוט: "דבר ראשון עושים צילום של הבטן כדי לראות איפה נמצאת מערכת השיניים התותבות. באמצעות הצילום רואים אם מערכת השיניים לא נתקעה במקום בגוף שבו נגרם נזק לחולה. ב-99 אחוז מהמקרים, תוך 24 שעות זה נפתר מעצמו ויוצא החוצה, ואנחנו לא צריכים בכלל להתערב. אנחנו רק אומרים להם לעשות מעקב אחרי היציאות שלהם בשירותים. יש מקרים נדירים יותר, שבהם מערכת השיניים יכולה להיתקע במעבר צר ולחורר, למשל, את מערכת העיכול. אם זה נתקע צריך להוציא אותה החוצה".

הקשישים מבוהלים?
"כן, הם מגיעים מבוהלים, אבל אנחנו מרגיעים אותם. זה לא כואב להם. לרוב האנשים מפריע בעיקר ההיבט הכספי, כי שיניים תותבות עולות המון כסף".

על ידי **שש משזר** » 02 יולי 2014, 08:14

מתחת לאף
באחד הערבים האחרונים הגיע לחדר המיון של "מאיר" זוג הורים מרעננה עם בתם בת הארבע. התלונה שבפיהם: "בילינו בקניון עם הילדה. היינו בחנות צעצועים, הילדה מצאה משהו על הרצפה בחנות ודחפה אותו לאף".

נשמע תמים, אבל התברר כי הילדה הכניסה לאפה בטרייה קטנה עגולה, אשר גורמת לנזק בלתי הפיך. "כשהבטריות האלה מגיעות לאף נוצרת סגירה של מעגל חשמלי", מסבירה ד"ר גושן. "כתוצאה מכך הבטרייה מתפרקת ויש נזק כימי מתמשך של שבועות אחר כך, גם אחרי שמוציאים את הבטרייה. כשילד דוחף בטרייה כזאת לאף, צריך דחוף להוציא אותה החוצה. גם רבע שעה בתוך האף זה ממש גרוע".

במקרה הזה ההורים לא מיהרו. הם סיימו את הקניות בקניון ורק אחרי כשעתיים מרגע החדרת הבטרייה הגיעו בנחת לחדר המיון. "הם לא הבינו שזה דחוף, כי הילדה לא סבלה כאבים", מסבירה ד"ר גושן. "הם חשבו שאין לחץ של זמן. הם רק ידעו שהילדה אמרה שהיא הכניסה משהו לאף".

מה קרה לילדה?
"ראינו שיש לה בטרייה קטנה באף ושלפנו אותה החוצה. זה לא מסובך להוציא אותה. בהתחלה לא רואים כלום, מלבד כמה סימנים שחורים על מחיצת האף, אבל אנחנו יודעים מה ההשלכות של בטרייה כזאת באף, שגורמת להרס נוראי של מחיצת האף. עשינו הרבה שטיפות של האף, אבל זה לא מצליח לעצור את התהליך הכימי. שלחנו אותה הביתה עם הוראות לעשות עוד שטיפות עם מלח ואנטיביוטיקה.

רעיון גאוני של אשכול
כל הכבוד על היוזמה,
ת ב ו ר ך !

על ידי **טבעי** » 03 יולי 2014, 11:30

באמת סיפורים שלא עלינו.

על ידי **שש משזר** » 04 יולי 2014, 04:20

בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, המפלגה הנאצית פעלה בכל דרך אפשרית כדי לבסס את מעמדה בקרב העם הגרמני. בין השאר, יצאה המפלגה בקמפיין שהציג דמות של תינוקת "ארית מושלמת" כמודל לחיקוי.

69 שנים לאחר מכן, נחשפת זהותה של הילדה: שמה האסי טאפט, היו לה עיניים עגולות וגדולות, לחיים שמנמנות, קווצות שיער שחור נחו בחינניות על מצחה ופרט ביוגרפי קטן שהנאצים פספסו: האסי הייתה יהודייה.

טאפט בת ה-80, כיום פרופסור לכימיה המתגוררת בניו יורק, מספרת כי הוריה, יעקב ופאולינה לוינסון היגרו מלטביה לברלין במטרה לקדם את הקריירה המוסיקלית שלהם, אך מצאו עצמם לכודים בעליית הנאצים לשלטון. אביה איבד את עבודתו באופרה, ונאלץ להפוך לסוכן מכירות.

בשנת 1935 לקחה אותה אימה להצטלם אצל הצלם הנס באלין, ומספר חודשים לאחר מכן נחרדו ההורים לגלות את תמונתה מתנוססת על שער מגזין המשפחה הנאצי "יום ראשון בבית". בשיחה שמיהרו ההורים לקיים עם הצלם, הוא סיפר להם כי התבקש על ידי משרד התעמולה של המפלגה הנאצית לספק תמונה של התינוק הארי האידיאלי. "רציתי להוכיח כמה הנאצים מגוחכים" אמר הצלם וכך, הגיש בכוונה תמונה של ילדה יהודייה. השר הנאצי 'לתעמולה ולהשכלת העם' יוזף גבלס ימ"ש, מיהר לאמץ את התמונה, והיא הופצה בכל רחבי גרמניה הנאצית, תוך שהיא הופכת לאחד מדמויות המפתח בתעמולה האנטישמית של השלטון הנאצי. הוריה של האסי חששו שאנשים יזהו אותה ברחוב ויחקרו אחר זהותה ומיעטו להוציא אותה מחוץ לבית.

שלוש שנים לאחר שצולמה התמונה, נעצר אביה של האסי על ידי הגסטאפו בחשד כי פברק את תשלום המס, אולם מנהל החשבונות שלו, גרמני חבר המפלגה הנאצית, יצא להגנתו והוא שוחרר. מאוחר יותר, נמלטה המשפחה בעזרת המחתרת הצרפתית ללטביה ומשם לקובה שבדרום אמריקה. בשנת 1949 קבעה המשפחה את מושבה בארה"ב.

"היום אני יכולה לצחוק על זה" אמרה האסי בראיון לעיתון 'בילד' הגרמני, "אבל אם הנאצים היו יודעים מי אני באמת, כנראה לא הייתי בחיים היום. זו הנקמה הקטנה שלי".

על ידי **שש משזר** » 09 יולי 2014, 04:46

כבר הובאו במקו"א, אבל באמת כאן מקומם:

שש משזר כתב:האמת שאין כאן מקומו, רק היות ואין מקום מיוחד לדבריי הבאים החלטתי להביאם כאן, ויהיו נקראים "פיטפוטי דברים":

סיפור חסידי [הייתי אומר: ביזארי].
כתוב בספר "ספרן של צדיקים": איתא בספר עטרת יעקב וישראל, שאליהו הנביא זכור לטוב היה רגיל לבוא לבעש"ט במוצ"ש ולומר לו "שבוע טוב". פעם בא לומר לו שבוע טוב, והבעש"ט היה יושב אז תפוש ברעיונותיו עמוק ביראה עילאה, ומגודל הפחד ברח אליהו הנביא זכור לטוב. ע"כ מספר "ספרן של צדיקים".

מה תאמרו על הסיפור הלז, אני מאוד פוחד להגיד מה דעתי על הסיפור...

שוב חשבתי לתרץ אגדה זו ע"פ אגדה חסידית אחרת: ידוע שהבעש"ט למד וקיבל תורה מפי אחיה השילוני, ואחיה השילוני הוא רבו של אליהו הנביא, נמצא שהבעש"ט ואליהו הנביא הם חברים מבית מדרשו של אחיה השילוני, כך שפחדו של אליהו הנביא מחבירו הבעש"ט מובן...
ועפ"ז מובן גם מה שאליהו הנביא היה מגיע אליו רק מוצ"ש כדי לומר לו "שבוע טוב". ולכאורה תמוה, הרי ידוע ששאר גדולי ישראל שזכו לגילוי אליהו למדו עמו ולא רק החליפו ברכת "שבוע טוב", אולם לאור כל הנ"ל מובן היטב, שאליהו הנביא היה רק ריע ולא רבו של הבעש"ט, ולכן יכל גם יכל לפחוד מהבעש"ט... [כמובן שאני לא מחווה את דעתי כלל, וח"ו לא ארצה בזה להתלוצץ ולזלזל בקדושים אלו, רק הסיפור מאוד קרץ לי].

אגב, יש לי באמתחתי עוד סיפור מוזר שמשום מה גם את זה תלו באליהו הנביא, וקשור ל"באבא סאלי". אולי אביאו בפעם הבאה...

על ידי **שש משזר** » 09 יולי 2014, 04:49

שש משזר כתב: עכשיו החלטתי להביא את סיפורו של אליהו הנביא עם בבא סאלי:
סיפר לי אבי מורי, שבשנת פטירתו של באבא סאלי יצא לאור ספר מלא בסיפורי הוד ומופת על הבאבא סאלי, מה שראו עיני המשב"ק שלו. הסיפור הכי הכי של הספר הוא סיפור ה"סטירה של אליהו הנביא"...

וכה סיפר המשב"ק: פעם אחת היה תור ארוך להיכנס אל הבאבא סאלי, ומישהו היה בחדרו של הבאבא סאלי ופשוט לא יצא. עבר זמן רב ועדיין לא יצא. המשב"ק - שהגיע בינתים לבית הבאבא סאלי, שמע מהמקרה והחליט שיש 'לזרז' את הבן אדם שבפנים לצאת.
הגיע המשב"ק לפתח החדר של הבאבא סאלי ונקש על הדלת. ואף אחד לא עונה. שוב פעם נקש על הדלת. ואף אחד לא ענה. הכריז הגבאי ואמר מי שנמצא בפנים שיצא, ואף אחד לא ענה. החליט הגבאי שצריך לדחוף את הדלת ולהיכנס.
דחף הגבאי את הדלת ולא היה יכול לפתוח את הדלת כי אם בקושי, והיה נראה שמישהו עומד שם ואינו מניחו להיכנס. התרגז הגבאי והחליט לתת דחיפה חזקה ויהי מה. דחף הגבאי את הדלת בחוזקה, ופתאום--- הוא מרגיש סטירה על הפנים, והוא לא רואה איש. מיד יצא הגבאי מן החדר והחליט להמתין ולראות מה יקרה.
לאחר שעבר קצת זמן פתח הבאבא סאלי את הדלת, קרא לגבאי ואמר לו בבת שחוק: תדע לך, שאליהו הנביא היה כאן ודיברתי עמו והוא היה עומד בדיוק אצל הדלת. כאשר החלטת לדחוף את הדלת, למעשה דחפת את אליהו הנביא, כעס אליהו על החוצפה וסטר לך על פניך.....!

ועל זה אמרו האומרים: אשרי המאמין... [ובאמת אם הוא יכול לפחוד, למה שלא יוכל לכעוס?!...].

על ידי **שש משזר** » 18 יולי 2014, 02:34

שלמה גבירץ (65) יושב בקפה בתחנה המרכזית בירושלים עם שלט שעליו כתוב "עולה חדש רוצה לנסות את העברית, יש לך דקה?". עם צלחת עוגיות הוא מחכה שמישהו מעוברי האורח ייגש אליו ויעזור לו להתאמן על העברית שלו.

את השיחה איתנו הוא פותח בבדיחה שהוא נוהג לספר: "נער שנעצר בעקבות נסיעה במהירות 200 קמ"ש אומר לשוטר - 'למה, למה, למה? לא נסעתי מהר מדי'. אז השוטר אומר, ממש צועק - 'אתה צודק. נסעת נמוך מדי'. הבנת? אז למה אני מספר את הבדיחה הזאת? מפני שכל יום, מבוקר ועד לילה, כל אחד שאני פוגש בדרכי ומפתח איתו דיבור ושיחה הוא ממהר, אני לא יכול להתקדם באותו קצב. לפעמים אני מרגיש נטול מוח ואני מפחד שאם לא אזרז את תהליך ההשתלבות אני אאבד את תחושת המציאות".

אתמול (ד') הפך גבירץ לכוכב ברשת, אחרי שפוסט שהעלו לפייסבוק עובדות בתחנה המרכזית צבר אלפי תגובות. אנשים מבקשים מאז להצטלם איתו וללחוץ את ידו. "אנשים חושבים שאם יש לי שלט אני רוצה כסף", הוא אומר בגיחוך ובעברית לא רעה בכלל. "אז כשהם מסתכלים עליי אני מגיש להם את צלחת העוגיות ואז הם מסתכלים שוב על השלט והם באים מתיישבים. אני שואל אותם לאן הם נוסעים ומתי האוטובוס יוצא ולפי זה אני מעריך את הזמן. אני אומר בסדר - יש לך ארבע דקות, אבל בדקה אחת אנשים יכולים לספר לך את סיפור החיים שלהם".

גבירץ נולד בניו יורק, עלה לישראל לפני כחודש משום שלטענתו "ההיסטוריה של עם ישראל היא כאן ולא בברוקלין". יש לו בארץ בת ושתי נכדות. כשהיה קטן למד בישיבה, בשנות ה-60 למד באוניברסיטה העברית וכעת הוא לומד באולפן גם בבוקר וגם בערב. "בבוקר מלמדים אותי עברית גבוהה של עיתונים ובערב הם רוצים ללמד את העברית של הרחוב. אני מעדיף ללמוד את הכול ולהשתמש בזה לפי המקום שאני נמצא בו. את הכול אני רושם במחברת. זכר ונקבה בעברית גורם לי להתבלבל".

על השאלה מהיכן הגיע הרעיון, הוא מספר: "אני מלמד איך לגלות מה אתה עושה הכי טוב, מה השוק רוצה ואיך להתאים את עצמך למה שהוא רוצה. חשבתי על מה אני עושה הכי טוב וזה לשוחח עם אנשים. אני יודע שאנשים רוצים לעזור לעולים חדשים, אוהבים מאוד לשוחח איתם וגם מחפשים מה לעשות בזמן הפנוי שלהם עד שהאוטובוס יגיע". במקום הקבוע שלו הוא פוגש מגוון (את המילה הזאת הוא רושם במחברתו) של אנשים מהחברה הישראלית, כולל "מנכ"ל מהרצליה שיש לו נהג. אני מדבר איתם על אומנות, על המשפחה שלהם ועל כל נושא שבעולם".

על ידי **שש משזר** » 13 ינואר 2015, 07:53

מעשה בשחור, $100,000, והגר"ח קניבסקי...

המקרה התרחש לאחרונה: איש העסקים החרדי התהלך מצד לצד, כשהוא שקוע במחשבות. בעודו ממתין לרכבת ה"סאבווי" הידועה, שתוביל אותו מאזור ברוקלין, ניו יורק, לכיוון מרכזי הסחר העולמיים במנהטן. לא ידוע אם היה שקוע בסוגיה מהדף היומי של אתמול, או שחשב על העסקה המזומנת לו היום בבורסת היהלומים בניו יורק, בחלקו המערבי של רחוב ה 47 במנהטן. כך או אחרת, ערמת שלג שקפאה, והפכה למשטח חלק של קרח. עמדה לה בצמוד לפס אזהרה הצהוב המסומן על שולי תעלת פסי הרכבת. ובעוד הלה פוסע הלוך ושוב, שקוע בהרהוריו, החליק ומעד, הישר על פסי הרכבת. צעקה חדה מלאה את האזור, המוני אנשים שהצטופפו במתחם הרכבת. שמעו את הצעקה. והביטו אל מעבר לתעלה.

המחזה שהם ראו לא היה נעים במיוחד. אדם שניראה מכובד, שכב לו על מסילת הברזל, ללא יכולת לנוע, וצועק לעזרה. אף אחד לא העז לקפוץ פנימה ולנסות להציל את האיש, מה גם שצפירת הרכבת ההולכת ובאה החרידה עוד יותר את הקהל המבועת. וכך מתוך המהומה לפתע כמו מלאך שחור משמים, קופץ לו כושי גברתן אל תוך פסי הרכבת, מרים את האיש אל שפת המדרכה, ובדילוג מרשים קופץ בעצמו ללמעלה, ובכך מציל את שניהם, שניה לפני בוא הרכבת. קהל הצופים מחה כפיים, ונעלם לו אל תוך שאון הרכבות.

גם "הכושי" המציל נבלע לו בתוך אחת הרכבות, אבל איש העסקים, שהספיק בינתיים להתאושש. ועוד כמה קהל סקרן, מיהרו לרוץ לעברו. תוך קריאות "מיסטר" "מיסטר" וויט א מינט (אדוני, חכה רגע). אולם הכושי הספיק לו בינתיים להתיישב על ספסל פנוי ובקול מנומנם אמר, "תעזבו אותי אני ממהר לעבודה. "מה ממהר? מי ממהר? רק עכשיו הצלת אדם ממות בטוח ויש לך זמן לנוח" ? הכושי לא ניראה מתלהב לדבר, אבל, לאחר כמה דקות של שיחות דיבוב, הואיל בטובו הכושי להבהיר את מעשיו.

"אני בדרכי לעבודה" סיפר, "אני עובד כשוטף כלים באולם אירועים, אתמול בלילה עקב אירוע ארוך במיוחד, לא הספקתי לסיים את העבודה, ולכן קמתי בבוקר מוקדם, כדי לסיים את העבודה ולהרוויח כמה גרושים. וכשהמתנתי לרכבת ראיתי אנשים מתגודדים מסביב לפסי הרכבת, ואדם ששוכב לו על פסי הרכב, הבנתי לעצמי, כך מספר אותו כושי, שאם אני לא מציל אותו, יהיה פה בלגן, ואני יאחר לעבודה, אז קפצתי, הצלתי, והנה אני בדרכי לעבודה ללא שום איחור, עכשיו תעזבו אותי כי אני עייף". אמר ועצם את עיניו.

"ממש אילצתי אותו להחליף פרטים" סיפר איש העסקים, והלכתי לדרכי תוך מלמול מילות הודיה לגוי.

כעבור כמה חודשים הזדמן אותו יהודי – איש העסקים לביתו של הרב יצחק זילברשטיין, רב שכונת רמת אלחנן בבני ברק, וסיפר את הסיפור לרב, והוסיף: "כשהייתי שרוע על פסי הרכבת ללא יכולת לזוז, נדרתי נדר שהאיש שיקפוץ להציל אותי יקבל ממני סך של מאה אלף דולר. הבעיה היא שאותו כושי כלל לא התכוון להציל אותי לשם הצלתי, כל כוונתו הייתה לעצמו, כדי להגיע בזמן לעבודה".

הרהר הרב בנושא ופסק, צודק אתה, אינך חייב לשלם לכושי את מה שהבטחת, מאחר שכל כוונתו הייתה לשם עצמו. כל שעליך לשלם הוא כמקובל בעולם במקרה הצלה כאלה, קרי – סכום מועט יחסית, ובודאי לא את המאה אלף דולרים שהבטחת.

אולם כשהגיע הרב זילברשטיין לביתו של שר התורה, הגר"ח קנייבסקי, והציג בפניו את השאלה. אמר הרב שלדעתו אותו יהודי חייב לשלם את נדרו לכושי, סך מאה אלף דולר. וכראיה לדבריו הביא הגר"ח את דברי הגמרא (גיטין נז:) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ישנם שתי גרסאות מי היו בניו של המן, שמואל בן-שילת או ר' עקיבא. ומה היה כל כך חשוב לגמרא לדעת מי בדיוק היו בני בניו של המן הרשע? על כך המשיל הרב את משלו של המגיד מדובנא (הגר"ח נוהג לחזור פעמים רבות על משל זה). משל לבן מלך שעצם נתקעה לו בגרונו. ומרוב בהלה הסתובב הלה ברחובות העיר וחיפש מרפא למכתו. בדרכו, פגש בו שודד דרכים, חמד השודד את כפתורי הזהב אשר על בגדו, ונתן לו מכה בצווארו כדי להורגו, מעוצמת המכה יצאה לה העצם מגרונו של בן המלך. ותוך כדי כך השתלטו שומריו של בן המלך על אותו שודד, ונשאוהו אל בית המעצר. וכשהובא השודד לפני השופט. טען השודד שהוא אכן התכוון לשדוד את בן המלך, אבל בד בבד גם הציל אותו מסכנת חנק, ולכן על השופט להכיר לו טובה על כך. השופט הסכים לדבריו של השודד, ופסק שמאחר שכונתו לא היתה לשם הצלה, הרי שדינו של השודד למיתה, אבל בניו ובני בניו של השודד יזכו לכבוד ולהערכה עד סוף ימיהם, כאות הוקרה לאביהם שהציל את בן המלך.

כך גם המן הרשע, שבזכותו עם ישראל זכה לחזור בתשובה ולקבל עליו את התורה מאהבה. הוא ימות ויתלה, אבל בני בניו יזכו להורות הלכה בישראל.

המשיך הגר"ח ואמר "האם שוויו של ר' עקיבא הוא פחות ממאה אלף דולר? ודאי שלא. הרי שדין המן שזכה שמצאצאיו יצא ר' עקיבא, כדין אותו כושי. שניהם לא התכוונו לשם שמים, אבל לבסוף יצא מהם טוב, ובטח הכושי שעכ"פ לא התכוון להרוג את היהודי, ולכן, פסק הרב לבסוף, על היהודי לשלם את נדרו סך מאה אלף דולר לאותו גוי מושיעו.

קודם כל, תודה על האשכול המוצלח!
בילדותי הופיעה בעיתונות החדשה הבאה:
באחת בהמדינות התיכונות של ארה"ב, הובא יום אחד באמבולנס לבית החולים אדם שהיה פצוע מכף רגלו עד קדקודו. שברים בגולגולת ובאגן, בכפות הידיים והרגליים, זרועות שבורות, וכל גופו מלא חבלות ושפשופים. הרופאים התפלאו מאד, לאיזה "מכונת הרס" הוא נכנס? והאיש סיפר את הסיפור המדהים הבא:
אני עובד באתר בניה בקומה גבוהה, ויש לי חבל על גלגלת כדי להוריד ולהעלות דברים. בסוף היום הייתה תלויה קופסה-עגלה כזו של בנאים, על החבל למעלה, והקצה השני של החבל היה קשור למטה כדי שהקופסה לא תיפול. כשסיימתי את העבודה נותרו כמה בלוקים למעלה ורציתי להורידם למטה, אז הכנסתי אותם לקופסה שעל החבל, וירדתי למטה כדי לשחרר את הקצה האחר של החבל ולהוריד את הקופסה לאט למטה.
ירדתי למטה, החזקתי את החבל היטב ביד אחת וביד השנייה פתחתי את הקשר. אולם להוותי הקופסה שבקצה השני הייתה כבדה ממשקל גופי, וכך מצאתי את עצמי נמשך למעלה במהירות עם החבל שהחזקתי. ובאמצע הדרך... כמובן שהקופסה הכבדה פגשה את הראש שלי וריסקה אותו בדרכה למטה. וכשהגעתי למעלה ננעצו אצבעותיי האוחזות בחבל
כשהגיעה הקופסה למטה, השתחרר ממקומו התפסן של דלת הקופסה, וחלק מהבלוקים נשמטו החוצה. ואז אני נהייתי יותר כבד מהקופסה... כמובן שהתחיל מסע הפוך.. אני בדרך למטה, והקופסה למעלה. בדרך שוב פגשתי את הקופסה, והפעם ננעצו רגלי בקופסה והתרסקו. אחר כך המשכתי עד למטה ואז נחבטתי כהוגן על הרצפה..
כשנפלתי למטה והשתטחתי, נחלשתי והפסקתי לאחוז בחבל. ואז החבית החופשייה נפלה שוב למטה. כשהיא הגיעה לרצפה היא פגעה במרכז גופי היא והבלוקים שנשארו עליה, ושברה את האגן שלי וחבלה בכל אברי..
אחרי סיפור כזה, נס הוא שנשאר מי שיספר.

דרך אגב, האם אני צודק שהתרגום המילולי של "ביזארי" הוא "מוזר"?

על ידי **שש משזר** » 14 ינואר 2015, 05:28

שלום ושלום כתב:דרך אגב, האם אני צודק שהתרגום המילולי של "ביזארי" הוא "מוזר"?

מוזר ומשונה.

על ידי **שש משזר** » 14 ינואר 2015, 05:28

טהא כיאל, שייח' ערבי-ישראלי מהיישוב ג'דידה-מכר, הופתע לגלות כי כלי תקשורת בלבנון הכתירו אותו כמחבל המתאבד שביצע את הפיגוע בעיר טריפולי בלבנון, בו נהרגו תשעה בני אדם ו-35 אחרים נפצעו.

השייח', שכמובן חי ונושם ולא היה כלל בלבנון בזמן הפיגוע, לא הבין מדוע אנשים מתקשרים אליו ושואלים לשלומו. לאחר בירור קצר התברר כי כלי התקשורת בלבנון טעו ופרסמו את תמונתו תחת הכיתוב "המחבל טהא כיאל שביצע את הפיגוע".

לאחר מכן התברר כי שמו של השייח' דומה לשמו של המחבל וכלי התקשורת בלבנון פרסמו תמונות של השייח' מהרשתות החברתיות וטעו לחשוב כי זהו המחבל.

אלא שכאן לא הסתיימה הטעות. השייח' התקשר למערכות התקשורת בלבנון שטעו וניסה להעמיד אותן על טעותן, אלא שאלה לא האמינו לו.

גם כעת מתנוססת תמונתו של השייח' כמי שאחראי לפיגוע. לדבריו, הוא שוקל לתבוע את אותם כלי תקשורת שעדיין מפרסמים את תמונתו.

: IMG_20150125_104921.jpg (19.26 KiB) נצפה 52261 פעמים

יישר כוח על האשכול המעניין מאוד!

על ידי **חקרן** » 25 ינואר 2015, 23:02

יצחק הספרן כתב:
IMG_20150125_104921.jpg

נראה קצת לא ככ מתאים...

חקרן כתב:
יצחק הספרן כתב:
IMG_20150125_104921.jpg

נראה קצת לא ככ מתאים...

גם אני התלבטתי,
ולכן צנזרתי את המילים הבעיתיות,
כי מצד אחד זה לא כל כך מתאים ומצד שני חשוב שנדע עד לאיזה פרשנות הזויה הערב רב ברש(ע)ות הבג"צ, גוררים את העם בישראל,
ולכן הכנסתי זאת,
ומצד שני במכללת ספיר עשו מיצג ארסי שמשפיל את קודשי היהדות עד עפר,
שאם זה היה נעשה לאיסלם האומן היה נרצח, והמכללה היתה עולה באש, והיתה פה אינטיפדה שהיתה עולה על קודמותיה,
אבל את הדת היהודית אפשר להשפיל עד עפר (כשההגדרה עד אפר ממעיטה מחומרת המעשה),
ולמה אני מספר זאת, כי על אף שזה מידע חשוב נאלצתי לגנוז את התמונה גם בגלל הפריצות וגם בגלל החלחלה שתאחז בצופים,
ואכן מה להביא ומה לא זו התלבטות לא פשוטה.

על ידי **חקרן** » 25 ינואר 2015, 23:14

אבל נראה לי בכל אופן שתצנזר את ההודעה הקודמת...
בעיקר אחרי הצינזור הבולט...

הפורומים של אתר לדעת

סיפורים פיקנטים וביזארים...

סיפורים פיקנטים וביזארים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

Re: סיפורים פיקנטיים וביזאריים...

מי מחובר