טורים שונים בעיתונים (צייטונגען)

לדעת ולדון על הנעשה והנשמע בציבור החרדי.

המנהלים: יאיר, אחד, המפצח

טורים שונים בעיתונים (צייטונגען)

הודעה שלא נקראהעל ידי משיח » 19 ספטמבר 2015, 23:16

זה נמצא באתר בחדרי חרדים ומשום מה אתרוג חוסמים לי את הכניסה לטור[כנראה שגיאה בלינק] אשמח אם מישהו יביא לי את זה כאן בהעתק הדבק .גמח"ט
משיח
 
הודעות: 1
הצטרף: 17 ספטמבר 2015, 08:50
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי הכתב התורני » 20 ספטמבר 2015, 00:11

יש שם שגיאה בלינק לא קשור לאתרוג
חפש באתר כותרת על הטור השבועי כל שבוע יש כותרת כזאת וקחנו משם.
אגב, עוד לא היה של השבוע האחרון.
סמל אישי של המשתמש
הכתב התורני
 
הודעות: 564
הצטרף: 19 נובמבר 2014, 20:53
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי LAIK » 20 ספטמבר 2015, 00:32

אני לא יודע מה הבעיה אצלכם אצלי זה עובד מצויין בבקשה :

אין דין יש דיין • טורו של יעקב ריבלין

יום הדיין
חמישה ימים לפני הדלקת נר ראשון של חנוכה דאשתקד דלקו אורות רבים בקרית הממשלה בשכונת שייח ג'ראח בירושלים. בנוהג שבמשרדי הממשלה, ובמיוחד באלה הממוקמים במקום הלא סימפטי הזה - בשעה שש בערב נשארים במקום רק השומרים, אבל ביום המדובר סאן מגרש החניה כמו בחניון ממילא בליל אמירת סליחות זכור ברית. חברי כנסת רבים בצד עסקנים בצד קרובי משפחה בצד סתם מאכערים נהרו למקום לקראת המעמד החגיגי של כינוס הוועדה למינוי דיינים. במהלך הימים שקדמו לכינוס הורגש גם לחץ בקרב חייטי צמרת בירושלים ובני ברק המתמחים בתפירת פראקים מהודרים בהתאם לאופנה הרווחת בדור הצעיר של דייני בתי הדין הרבניים.

הכול היה תפור ומוכן לקראת הדיל הגדול של בחירת חמשה עשר דיינים חדשים לאיוש התקנים החסרים בבתי הדין הרבניים. הימים היו ימי ממשלת לפיד-בנט ושרת המשפטים לבני אבל באופן פרדוקסלי כוחם של החרדים בוועדה היה לא פחות מאשר היום. הגוש החרדי כלל את שני הרבנים הראשיים; שני נציגי בית הדין העליון; נציג הכנסת שנבחר על אפה וחמתה של הקואליציה ונציג הליכוד שתמך בעמדת החרדים. אי לכך נאלצה שרת המשפטים לעקם את אפה האנין ולהסכים לדיל משולש שבמסגרתו מקבלים החרדים, האשכנזים והספרדים, עשרה מינויים, והיא וחבריה לקואליציה, בפרט מהבית היהודי, מסתפקים בחמשה בלבד.

וזה לא היה הקש היחיד שהגב' נאלצה לבלוע. במשך מספר שנים היא ניצלה את סמכותה כשרת משפטים למנוע את כינוסי הוועדה למינוי דיינים עד שהחרדים יורידו את הווטו שהטילו על שני אישים שמועמדותם עולה ויורדת במשך קרוב לעשור שנים. מדובר ברבנים בס וברונר שלדעת גדולי ישראל נחשדו בחוסר נאמנות מוחלט להלכה בנושא הגיורים. כך לפחות מסרו בשמם של גדולי ישראל, הח"כים החרדים שניהלו את המו"מ עם שרי המשפטים לדורותיהם. מטבע הדברים, התנגדות של החרדים זה אומר תמיכה אוטומטית של ארגוני הנשים והנציגים של לשכת עורכי הדין בוועדה.

ההתנגדות לשניים האמורים טרפדה במשך שנים לא מעטות את כינוס הוועדה למינוי דיינים. בשלב מסוים הבינה לבני שני דברים חשובים. ראשית, שימי הקואליציה העליזים בלי החרדים לא יימשכו לנצח. שנית, שמחסור התקנים בבתי הדין הרבניים גורם עוול חמור לנשים הממתינות לפתרון בהעדר דיינים שיטפלו בתיקים. אי לכך היא נועדה עם הנציגים החרדים והגיעה להסכמות שכולם היו יכולים לחיות איתן. לבני ויתרה על בס וברונר אך קיבלה במקומם דיינים אחרים. קצת פחות ליברליים אמנם, אך עדיין מהזרם המכנה את עצמו בית הלל. ובמילים אחרות: מומלצי ארגון רבני צהר.

אבל כשם שאסור לו לאדם להתייאש מן הרחמים אפילו חרב חדה מונחת על צווארו כך מוטב לו שלא לצאת במחולות וריקודים כאשר איזה פרס גדול מונח לפתחו. ברגע האחרון הכול יכול להתהפך, אם לטובה ואם לרעה ח"ו. למרבה צערם של חמישה עשר הדיינים המעותדים החדשים, זה בדיוק מה שקרה. שעה לפני הפתיחה הרשמית של הוועדה, ובעוד שמסדרונות משרד המשפטים הומים פעילים ועסקנים, צלצל הטלפון בלשכת השרה. מעבר לקו היה ראש הממשלה בנימין נתניהו שהודיע לה על פיטוריה לאלתר מהממשלה. הנימוק הרשמי היה חוסר נאמנות למדיניות הממשלה. לאמיתו של דבר הכול ידעו שהסיפור האמיתי היה החשד של נתניהו שמאחורי גבו זוממים לפיד ולבני להפיל את הממשלה במועד שיהיה נוח להם וללכת לבחירות.

שיחת הטלפון של נתניהו גרמה לפרץ של אושר עילאי בציבור החרדי. ההודעה של נתניהו הייתה למעשה קבורת החמור של ממשלת הזדון והכרזת הפתיחה לקראת בחירות חדשות וברית חדשה עם החרדים. המהלך ריחף בחלל האוויר מאז ההצבעה על חוק ישראל היום, אבל הטיימינג - שעה לפני כינוס הוועדה - נתפס כהתערבות שמיימית. לו רק היה מגיע הטלפון שעתיים לאחר מכן, כל המינויים הנכספים היו נכנסים כבר לתוקף, כי אין אחרי מעשה ועדה ולא כלום.

מקל שקד
במבט לאחור אין ספק שצערם של מעוכבי המינוי, ובוודאי של אלו שנזרקו מהדיל הקודם ולא נבחרו - הוא גדול מנשוא. אין גם ספק בכך שלו השלימה ועדת לבני את המינויים היה נחסך מאיתנו המחזה הלא מכובד של ההתגוששות בתוך יהדות התורה על המינוי לוועדה החדשה. מאידך, אי אפשר לומר שמעז לא יצא מתוק: במקום עשרה דיינים חרדים במערכת נכנסו כעת ארבעה עשר. אישים הבקיאים במערכת המבחנים לדיינים טוענים כי גם הנציגות הד"לית החדשה שנבחרה טובה יותר מזו שהוצעה בסיבוב הקודם. אמנם רק כפסע היה ובין בחירתו של דוד בס, אבל במבחן התוצאה הסופית הכול היה כדאי.

מה שנכון הוא שתחילתו של הסיבוב הנוכחי לא העידה על סופו. בראשות הוועדה לא עמדה שרת המשפטים איילת שקד אלא השר לענייני כלום יובל שטייניץ, שלכאורה הבטיח את נאמנותו לדיל הקודם (חמשה לכל צד), אך בפועל זגזג לכאן ולכאן בהתאם ללחצים שהופעלו עליו. לשטייניץ היה משקל עצום בהיותו לשון מאזניים בין הגושים. מצד אחד הגוש החרדי שמנה חמשה חברים: שני הרבנים הראשיים; שני נציגי בית הדין הרבני העליון; וח"כ ישראל אייכלר שנבחר כנציג הכנסת לוועדה. בראש הגוש השני עמדה שרת המשפטים כשלצידה שלוש נשים נוספות ועו"ד אקסלרוד כנציג לשכת עורכי הדין. יו"ר הוועדה שטייניץ כיהן על תקן המלך אחשוורוש ההפכפך. פעם לכאן ופעם לכאן.

נקודת המוצא הייתה הדיל הקודם שמנה את הנציגים החרדיים הבאים. מטעם יהדות התורה כבוד הרבנים: גלב, לרנר, גרוזמן, ולר ופריד (האחרון חסידי). מטעם ש"ס הוצגו כבוד הרבנים ארביב, אלוף, שחר, חזן ואבידר.

את חמשת הראשונים בחרה דגל התורה, ששלטה אז ללא מיצרים בכל נושא הדיינים. בחירתו של אייכלר כנציג יהדות התורה לוועדה חייבה כמובן את שינוי הדיל כשלצידו של הרב פריד החסידי היה ברור שייכנס גם מועמד חסידי נוסף לשם איזון. במקרה זה היה מדובר ברב אלימלך וסרמן. השאלה הייתה רק מי מהנציגים הליטאיים שהיה בחמישייה הקודמת ייאלץ לפנות לו את מקומו.

וכך החלה היממה הסוערת והמרתקת בתולדות עולם הדיינות. יריית הפתיחה הייתה באור ליום רביעי בערב בבית שברחוב פרויד 4 בחיפה. בבית צנוע ושקט זה ישב שר החינוך נפתלי בנט שבעה על אמו המנוחה, וכל אישי המדינה עלו לנוד לו באבלו הכבד. כדרכם של פוליטיקאים שזמנם יקר ניצלו כמה מהם את המפגש במקום לעיסוק בצרכי הציבור. בין הנפגשים היו שרת המשפטים איילת שקד וח"כ הרב ישראל אייכלר. בתום שיחה של כחצי שעה סיכמו השניים על ברית בין הבתרים: שקד תתמוך בחמישייה של אייכלר וזה יתמוך בחמישייה שלה. התנאי המרכזי של אייכלר שהיה שלא יוצגו מטעם הבית היהודי מועמדים שהם דגל אדום אצל החרדים. הכוונה הייתה בעיקר לבס. מועמדותו של ברונר ירדה מעל הפרק עוד קודם לכן מסיבות לא פוליטיות בעליל.

ביני וביני התברר שאין הקומץ משביע את הארי. חמשה מועמדים ליהדות התורה כשמתוכם שניים הם חסידים ועוד אחד הוא הרב שוויצר גיסו של הרה"ר הגר"ד לאו - היו מותירים לדגל התורה שני מינויים בלבד. מה שהיה גורם למלחמת עולם פנימית ביהדות התורה ומאשש את טענות אנשי דגל שבחירת אייכלר נועדה בדיוק לשם כך. אי לכך היה זה אייכלר עצמו שהתעקש להגדיל את מספר המינויים במטרה לנסות ולהשביע את כולם.

השאלה הייתה איך ומי. בשעה 12 בלילה של אור ליום רביעי ראו כמה מתושבי שכונת הר נוף בירושלים מחזה מוזר. בתחנת הדלק שבפינת הרחובות אזולאי וחפצדי ישבו שלושה אישים בעלי חזות חרדית על כסאות פלסטיק וניהלו ויכוח סוער שהדיו נשמעו היטב. הוויכוח החל כאמור בחצות הליל והסתיים לקראת האשמורה בה החמורים נוערים. היו אלו איש דגל התורה וחבר מועצת עיריית ירושלים אליעזר ראוכברגר, יועצו של שר הדתות והאחראי על מינוי רבנים דוד עמר ועסקן חסידי העונה לשם חיים אשר פרומוביץ המקורב לשר שטייניץ.

השלושה דנו בפלונטר שנוצר והגיעו לפתרון הבא: במקום חמשה עשר דיינים ייבחרו שמונה עשר, כאשר הליכוד בוחר מטעמו שלושה דיינים בתיאום עם המפלגות החרדיות. השמות שהוזכרו היו הרב שפנייר הליטאי המקובל על גפני וראוכברגר; הרב חזן המקובל על ש"ס, והרב עלי בנו של ח"כ לשעבר עובדיה עלי מהליכוד שמקובל גם על הבית היהודי.

הכול נראה שפיר אבל אז התברר שהייתה פגישה נוספת וחשאית לחלוטין בין שטייניץ ואיילת שקד בביתה של האחרונה בתל אביב. מתכנסי תחנת הדלק לא ידעו על קיומה של הפגישה בה הוחלט לעלות משמונה עשר דיינים לתשעה עשר כאשר המועמד הנוסף מוענק כבונוס לבית היהודי. למה? ככה. לחרדים, כך נאמר בפגישה, יש שנים עשר מינויים. ששה ליהדות התורה וששה לש"ס, ומן הראוי הוא שהבית היהודי, המייצג כידוע את עולם התורה הדתי לאומי, יקבל קצת יותר משליש.

בשעות הבוקר של יום חמישי התבררו תוצאות כל המפגשים החשאיים והכול הונח על השולחן תוך צעקות רמות. ישיבת הוועדה שאמורה הייתה להתכנס בעשר בבוקר נדחתה לשעה 12 וגם אז היא לא הייתה מתכנסת אלמלי שהושגה הפשרה הבאה: הבית היהודי יקבל אמנם אחד יותר משליש אבל במקביל יאפשר לחרדים להטיל וטו על מועמדים ד"לים שהלאומיות חזקה אצלם קצת יותר מהדת.

חמש השעות הראשונות של ישיבת הוועדה הוקדשו לסקירת 74 המועמדים ששמם הופיע ב'רשומות'. החוק כידוע לא מתחשב בדילים, ומחייב פורמלית להציג את כולם. המתח בישיבת הוועדה גבר כאשר הוצג שמו של הרב שוויצה כמועמד. הגיס, הגר"ד לאו, יצא כמובן מחדר הוועדה והתברר שאף אחד מחברי הוועדה לא מוכן לקחת את התפקיד הלא נעים של הצגת קרוב משפחה של אחד מהחברים. ברקע ריחף גם החשש - שעדיין קיים - שבג"ץ יפסול את מינוי הקרובים.

מי שהתנדב, ובא כמובן על שכרו, היה ח"כ אייכלר. הוא הציג את הרב שוויצה במילים חמות וטען כי לפי ההלכה אין פסול של מינוי קרובים אלא ההפך. כשחזר הרב לאו לחדר הוועדה להמשך הדיון פניו קרנו אושר. אייכלר ידע באותו רגע שיש לו אצבע נוספת לכל דיל שירצה.

בשלב זה הבינו אנשי ש"ס שאם נפרצה הגדר של מינוי קרובים אין להם שום דרך לחסום את דרכו של הרב ינון בוארון, בנו של הדיין והמועמד לרבנות הראשית הגר"צ בוארון. מצד שני הם לא רצו להשמיט אף אחד מששת המועמדים הספרדים עליהם הוחלט בישיבה בתחנת הדלק. אחרי שעתיים נוספות של צעקות מצד אחד, והתכנסויות בחדרים אפלים מצד שני, הושגה פשרה נוספת אותה הוביל ח"כ אייכלר. מספר הדיינים המתמנים יעלה לעשרים ושניים לפי החלוקה הבאה: שבעה ליהדות התורה כולל הרב שוויצר, שבעה לש"ס כולל הרב בוארון הצעיר, ושמונה לבית היהודי. המינויים שהליכוד המליץ עליהם ובתוכם הרבנים עלי ושפנייר נכללו במניין זה לפי השתייכותם המגזרית הדתית. הרב שפנייר הוא חרדי ליטאי ולפיכך נמנה במניין יהדות התורה. הרב עלי הוא חרד"לי ולפיכך נמנה במכסת הבית היהודי.

וכאן החל קרב פנימי חריף בתוך יהדות התורה. הדיל הראשוני שנקבע עוד בתקופת לבני כלל חמשה שמות ששמותיהם ננקבו בשורות שלעיל. התוספת של הרבנים וסרמן החסידי, הרב שוויצר הגיס של, והרב שפנייר שהומלץ על ידי הליכוד - העלתה את המניין לשמונה, בעוד שליהדות התורה הוקצו רק שבעה. השאלה הייתה על מי מוותרים.

על מה שקרה באותן שעות שלא יום ולא לילה - וכבר עומדות רגלינו באור ליום שישי - ישנן מספר גרסאות. מאחר ובעשרת ימי תשובה עסקינן נאמץ לצורך העניין את זו שרחוקה יותר מהמחלוקת. מתברר שבדגל התורה נטו לוותר על מועמדותו של הרב גרוזמן מסיבות שונות. אפס כי לרב גרוזמן, למרות היותו ליטאי ור"מ בישיבה ליטאית, היו וישנם קשרים הדוקים בחצר חסידות סדיגורא, ואלה החלו לפעול עבורו במרץ רב.

מכיון שהתיכנות לא נותן אלא עד 10000 תווים יש המשך בתגובה הבאה
נערך לאחרונה על ידי LAIK בתאריך 20 ספטמבר 2015, 00:38, נערך פעם אחת בסך הכל.
עשו לייק ל-LAIK... ;)
LAIK
 
הודעות: 133
הצטרף: 08 ספטמבר 2015, 14:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי LAIK » 20 ספטמבר 2015, 00:35

המשך :

הסדיגוראים שוחחו עם חצרות נוספות ביהדות התורה וכך קיבל ח"כ אייכלר הוראה להתערב גם במכסת דגל התורה ולהחליט מי מתוכם ייבחר. אייכלר בחר כמובן ברב גרוזמן וכך נאלצה דגל התורה לוותר על מועמד אחר. לאחר התייעצות חירום באמצע הלילה עם הדיין לשעבר הגאון רבי חגי איזרר - איש אמונו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בכל נושא הדיינים - הוחלט להוריד מהרשימה הסופית את הרב ולר. גם כאן ברוח הימים הקדושים לא ניכנס להסברים מפורטים.

הבגידה הגדולה
בשעה אחת בלילה נגמרו הדילים והסיכומים. כל חבר קיבל רשימה של הדיל הסופי וניגש להצבעה חשאית. כאשר נפתחה תיבת הקלפי התברר שכמו בוועדת שקד לעניין הגיוס: אפשר לסמוך על הבית היהודי רק עד הרגע האחרון, ולא עד בכלל. בניגוד לכל הסיכומים המוקדמים הצביעו שישה קולות בעד מועמדותו של דוד בס. מי היו השישה? קשה לדעת בהצבעה חשאית. אך לפי השמחה של ארבע הנשים בוועדה ושל נציג לשכת עורכי הדין היה ברור למי הם הצביעו. השאלה הייתה של מי הקול השישי. האם היה זה השר יובל שטייניץ ששבר סיכום, או אחד מחברי הוועדה החרדים שהקרוב מאוד שלו כבר נבחר והיה לו איזה סיכום מוקדם עם איילת שקד.

לגודל הנס, יחד עם בס קיבלו עוד ארבעה מועמדים שישה קולות, מה שחייב סיבוב בחירה נוסף בו התמודדו חמישה על שלושת המקומות הפנויים. החרדים הבינו שבלי לחצים פוליטיים כבדים שום דבר לא יעזור. אייכלר הזעיק בדחיפות את ח"כ גפני, שהחל להפציץ בטלפונים את לשכת ראש הממשלה. אייכלר ניסה גם ליצור קשר עם ליצמן אך עוזרו הנאמן, מוטי בבצ'יק, השיב כי הבוס קם רק בשלוש וחצי לפנות בוקר. כשליצמן קם הוא החל להפעיל את קשריו הוא. במקביל זימן אליו הראש"ל הגר"י יוסף את שטייניץ לחדרו והסביר לו בדמעות בעיניים את המשמעות של בחירת בס לדיינות.

בד בבד נכנס לתמונה גם יו"ר ש"ס ושר הכלכלה אריה דרעי. הוא איתר את נתניהו במעונו בלונדון, שם היה בביקור ממלכתי, והודיע לו חד משמעית כי אם לא יישמרו הסיכומים כפי שהיו ותתקבל בגידת הבית היהודי - לא תהיה יותר קואליציה. את השפה הזאת נתניהו מבין היטב, ואומרים שצעקות כפי ששטייניץ קיבל לא ספג שר בממשלת ישראל מימיו.

והלחצים עזרו. בסבוב הנוסף שנערך ניצחו הרבנים חזן, לביא ועלי. דוד בס נשאר בחוץ. את שאגות הניצחון של הנציגים החרדים שמעו מבניין לב העיר בו התכנסה הוועדה עד הדר גאולה.
הניצחון החרדי הכולל לא מנע כמובן את השאלה מי ניצח בקרב בין אגודת ישראל לדגל התורה. הגרסה האגודאית היא פשוטה מאוד: אייכלר הכניס את המועמדים החסידיים וסרמן ופריד ובמקביל הגן על מועמד ליטאי שנתמך על ידי האדמו"ר מסדיגורא. דגל התורה לפי גרסה זו מינתה רק את הרבנים גלב, לרנר ושפנייר שנתמך על ידי הליכוד, והרה"ר הגר"ד לאו הכניס את גיסו.

הגרסה הדגלאית שונה כמובן. הם מצביעים על כך שהרב פריד היה ברשימה המקורית שלהם לפני שנה. הרב גרוזמן אף הוא ליטאי, וכנ"ל הרב שוויצר. מבחינה מספרית הם צודקים: מתוך שבעת הנבחרים של יהדות התורה חמשה משתייכים לעדת הליטאים ורק שניים לחסידים. מבחינה מהותית יותר התמונה כמובן שונה. לראשונה שברה אגודת ישראל את המונופול של דגל התורה על מינויי דיינים והיא כעת שחקנית פעילה שתופיע על המגרש בכל הסיבובים הבאים. בחלוקת השלל הקואליציונית הבאה נראה אפוא את הג'וב של חברות בוועדה למינוי דיינים עולה לסדר עדיפות מיד לאחר משרד הבריאות וועדת הכספים.

לטור הקודם של יעקב ריבלין: ריבלין מסכם שנה: דרעי וישי, גפני ואייכלר
עשו לייק ל-LAIK... ;)
LAIK
 
הודעות: 133
הצטרף: 08 ספטמבר 2015, 14:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי LAIK » 20 ספטמבר 2015, 00:57

שנת הניצחון והתסכול - האריה ששב מהכפור: אריה דרעי
שבוע לפני התקדש ליל ראש השנה הבעל"ט הופיע שר הכלכלה אריה דרעי בוועדת הכספים ובפיו דברי קינה, הגה ונהי, משל עומדות היו רגליו בערב תשעה באב ולא בפרוס השנה החדשה. מי שמכיר את שיחו ושיגו של דרעי יודע שהוא מפגין רגשות של כאב רק כשזה עוזר לו במערכת בחירות או כשהגיעו מים עד נפש. מאחר ובחירות עדיין אין, והמים במערכת הקואליציונית הרופסת לא עוברים את קו הברכיים, דומה שהיה זה סוג של פליטת פה לא מתוכננת. דרעי שמע את גפני מקונן על כך שלא דיווחו לו על התוכנית להפחית את המע"מ וכי שמע על כך מהתקשורת, והצטרף אף הוא למחאה. אני נפגע וכעוס, כך שר הכלכלה.

גפני פתח במחאה, אבל במחאה של דרעי היה הרבה יותר. ההחלטה של נתניהו וכחלון - בסדר הזה בדווקא - להוריד את המע"מ באחוז אחד הייתה מתנת חג של הצמד לאזרחי ישראל לקראת החגים. יום לאחר מכן הרגיש כחלון שמעבר למתנה המשותפת הוא עדיין חייב משהו קטן משלו לבוחרים והוריד בעשרות אחוזים את המיסוי על אלכוהול ושתיה חריפה. וישתו ענווים וישכרו.

שתי המתנות היו שתי סטירות מצלצלות בלחייו של יו"ר ש"ס. זה שלא שיתפו אותו בשני מהלכים כלכליים רבי משמעות - והוא הרי רשמית שר הכלכלה - מילא. דרעי מספיק זמן בחיים הפוליטיים כדי להבין שלראש ממשלה ושר אוצר יש פריווילגיות לחלק מתנות בלי לחלוק קרדיט עם אף אחד. הקטע הקשה מבחינתו הוא הפגיעה בתדמית שלו בפני ציבור הבוחרים. רק לפני חודש ניאות דרעי לוותר על מימוש הסעיף בהסכם הקואליציוני שלו הדורש את ביטול המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים. היה זה סעיף הדגל במצע הבחירות של ש"ס. כמו חוק הגיוס של יהדות התורה.

דרעי נאלץ לוותר על הסעיף ולהמיר אותו בהבטחה מעורפלת להנחות למעוטי יכולת בתחבורה הציבורית (הבטחה שאף היה תופר, במאה אחוז) לאחר שהאוצר והעיתונות הכלכלית המגויסת לכל נושא אנטי חברתי הסבירו לו את עובדות החיים. ראשית, שעלות הסעיף היא שלושה וחצי מיליארד שקלים שחסרים בקופה. שנית, שמרבית ההוזלה כתוצאה מהפחתת המע"מ תגיע לידיהם של אלו שאינם זקוקים לכך: מסעדות, מלונות ובתי הקפה של בלייני תל אביב.

ופתאום מתברר שיש עודפי כסף בתקציב (אגב: היכן היה סגן השר מטעם ש"ס במשרד האוצר יצחק כהן. האם הוא לא ידע שיש עלייה ניכרת בגביית המיסים, והדיבורים שאין כסף הם בלוף? אם לא ידע, חבל על הזמן שהוא במשרד. אם ידע ולא אמר - זה חמור הרבה יותר). עלות ההפחתה של המע"מ באחוז שלם לכל המוצרים היא כארבעה מיליארד שקל. קצת הרבה יותר מביטול המע"מ באופן מוחלט למוצרי היסוד. אז שקר אחד כבר נחשף.

השקר השני הוא בייעוד הכסף. כאשר היה מדובר בביטול המע"מ למוצרי היסוד ידעו באוצר להוכיח שרוב מוצרי היסוד נצרכים על ידי עסקים ומלונות. ומי נהנה עכשיו מהורדת המע"מ באחוז שלם לכל המוצרים? בעיקר העשירים. הורדת אחוז על רכישת מכונית יוקרה היא אלפי שקלים ועל רכישת דירות יוקרה היא יכולה להגיע למאה אלף ש"ח. כללו של דבר: ככל שהמוצר יקר יותר - הפחתה של אחוז אחד שווה הרבה יותר.

ועכשיו לך ותספר לשקופים שבגלל חשש שההוזלה תלך לעשירים לא הורידו להם שמונה עשר אחוז מהלחם, החלב והגבינה שהם קונים לילדים בכל בוקר במכולת. שיתנחמו המסכנים בהפחתת עשרות האחוזים ממחיר השתייה החריפה, שלפי האגדות האורבניות נצרכות בעיקר על ידי מעוטי הכנסה ומרי נפש. בתכל'ס, כל ביקור ביקב בוטיק או חנות ייעודית ליין יגלה מי שם אלפי שקלים על שתיה חריפה: משכבות הביניים ומעלה. צחוק הגורל. לפיד שדאג לשכבות הביניים העלה את המס על היינות בעשרות אחוזים. נתניהו וכחלון ה"חברתי" הורידו אותו בחזרה.

ההופעה הנרגזת של דרעי בועדת הכספים ביטאה את התסכול האמור אבל עוד קודם לכן לא חסרו סימנים שדרעי יושב בממשלה הנוכחית כמי שכפאו שד. יו"ר מפלגה שדעתו נוחה מהקואליציה וראש הממשלה לא היה ממרר את חייו כפי שדרעי יורד לחייו של נתניהו בנושא מתווה הגז. כל התירוצים המנומקים לקושיה הגדולה - מדוע אפשר להצביע בכנסת בעד מתווה הגז אך להתנגד להעברת הסמכויות לעקיפת הממונה על ההגבלים לממשלה - הם הבל ורעות רוח. אם דרעי היה מקבל בממשלה הנוכחית את מה שהוא רוצה די היה בכך שהכנסת תאשר ברוב את המתווה ובזאת הסיפור היה נגמר.

דרעי מרוצה ושמח בחלקו לא היה מגיע גם לזה. כבר בישיבת הממשלה שאישרה את המתווה הוא היה מקבל עליו את הדין וחותם בלי להניד עפעף. במקרה הגרוע ביותר הוא היה מעביר לראש הממשלה את סמכויות החתימה ואף אחד לא היה בא אליו בטענות. כל ההתחכמות הזאת של דרישה לרוב בכנסת להפקעת הסמכויות היא עוד דרך של יו"ר ש"ס לייסר את נתניהו שבע על חטאותיו. ודרעי יודע לייסר.

שורש התסכול של דרעי נובע בכך שהוא קם כל בוקר והולך למשרד שממש לא מעניין אותו. מה יש לשר חרדי פעיל ונמרץ שרוצה להוביל מהלכים לטובת ציבור הבוחרים שלו, לחפש במשרד אנמי ויבשושי כל כך. לשרים דוגמת אולמרט ושרון שבנו קריירות על קידום אינטרסים של טייקונים - המשרד הזה היה מקפצה מצוינת להמשך הדרך. לשר אחר שגמר את היומית שלו בפגישות הבוקר עם ההנהגה הרוחנית - המשרד היה מקום מרגוע ונופש להעביר את יתרת היום. אבל מה יש לאחד כמו דרעי לעשות שם? שלוש שעות לוקח לנהל את המשרד, עוד ארבע שעות לסיורים ברחבי הארץ, ועוד יום אחד בשבוע עבור הנגב והגליל. לכל אחד מראשי המפלגות האחרות בממשלה יש הרבה יותר מה לעשות. בנט מנהל את החינוך, כחלון מנהל את המדינה, וליצמן חוגג בבריאות. לדרעי נותר לחלק תארים לתעשיינים מצטיינים.

המחלקה היחידה במשרד שיכולה לעזור לבוחרי ש"ס היא זו האחראית על מעונות היום. ואכן שם נעשו כמה דברים ובראשם ביטול האפליה לנשות האברכים. אומרים שיש שם עוד תוכניות מעניינות לטובת הנשים העובדות. אבל מה זה בשביל אדם שבגיל 28 ניהל את המשרד החזק ביותר בממשלה אחרי הביטחון והאוצר ומאות ראשי רשויות רקדו לפניו קדצ'קה? כלום. ממש כלום. אם לפחות היו מאפשרים לו להלחם במונופולים ולהוריד מחירים, מילא.

ואם כבר יש מה לעשות במשרד הזה הוא מהסוג שעדיף היה שלא יבוא כלל לעולם. באחת מקומות המשרד ברחוב בנק ישראל 5 שוכנת מחלקה קטנה האחראית, בין היתר, על מתן היתרים לעבודה בשבת. לכל שר דתי או חרדי יש אי נחת מהמחלקה הזאת, אך מאחר והדברים מעוגנים פחות או יותר בחוק - המחלקה עובדת מעצמה ולא זקוקה לחתימות מחודשות של השר הממונה.

רצה הגורל המר ודווקא אצל דרעי נשבה איזו רוח רעה אצל שופטת בית דין לעבודה בתל אביב שהחליטה לטפל בנושא משחקי ספורט בשבת. לרגל עניין כלשהו שעלה בפניה בתביעה של בועט כדור נגד נותני לחמו לשעבר ציינה השופטת שמשחק ספורט איננו שעשוע בידור או בית עינוגים, ועל אחת כמה וכמה שאינו שירות חיוני כמו חשמל ומים, ולפיכך הוא צריך להתווסף לרשימת מקבלי ההיתרים לעבודה בשבת של משרד הכלכלה. כלום ידעה השופטת שהמשרד נמצא כעת ביד חרדית שאין סיכוי שתחתום על היתר כזה? אתמהה.

וכשהולך רע, אז עד הסוף. משום מה החליטו ראשי ההתאחדות לכדורגל שלא לערער על הפסיקה בפני ערכאה גבוהה יותר ולטעון שבסך הכול מדובר בעינוגים ולא בעבודה. ממשיכי דרכו של השופט ויתקון שפרץ בשעתו את הגדר והתיר לרשות השידור לשדר בשבת היו מוצאים פתרון גם לזה. אפס כי ראשי ההתאחדות החליטו להיות מן המחמירים ולא לחפש פתרונות משפטיים. הם רוצים לקבל היתר לכתחילה שבלכתחילה לשחק בשבת ודורשים מדרעי לחתום להם על ההיתר. אם לאו, הרי הם עומדים ומאיימים להשבית את כל המשחקים בשבת רח"ל, והתקשורת משתוללת: שבעים שנה משחקים כאן בשבת ופתאום בא שר חרדי ופורץ את גדרי הסטטוס קוו.

עכשיו לך תסביר להם שאם דרעי היה יכול שמישהו אחר יחתום במקומו הוא היה עושה זאת בשמחה. אבל שום שר וגם לא ראש הממשלה מתנדבים לקחת ממנו את הסמכויות לכך, והוא תקוע בבוץ הזה שרק מחמיר אצלו את התחושה שהוא נמצא במשרד שהוא הכי לא היה צריך להיות.

שורש כל הצרות הוא כמובן סדרי העדיפויות של נתניהו בחלוקת התיקים בממשלה. נתניהו שם את ש"ס בדרגת העדיפות האחרונה. כשנענה לכל הדרישות של כחלון ורוקן את משרד הפנים מכל תוכן הוא לא חשב לרגע שהוא פוגע בתיק שבדרך כלל מגיע לש"ס. כשנכנע לישראל כץ והשאיר בידו את תיק התחבורה וכשהעניק לבית היהודי את החינוך והמשפטים, מה שנותר לו עבור ש"ס זה כלכלה פלוס השטות הזאת שנקראת נגב וגליל יחד עם משרד הדתות.

באופן פרופורציונלי, אפילו יהדות התורה עם ששת המנדטים שלה קיבלה הרבה יותר. ועדת כספים לבד 'שווה' את הכלכלה והדתות ביחד. תוסיפו לזה את תיק הבריאות שהפך לעוצמתי בידיו של ליצמן והנה לך מפלגה בת שבעה מנדטים ויו"ר שניצח במערכת בחירות קשה שנותרה עם פירורים שאינם לפי כוחה. אז פלא למה דרעי ממרר את חייו של נתניהו היכן שהוא רק יכול?

נתניהו מתפוצץ, אך כרגע אין לאל ידיו לעשות מאומה. אם אורן חזן אחד יכול לקום בוקר אחד ולהחליט שאין קואליציה, אז על אחת כמה וכמה מפלגה בת שבעה מנדטים. קשה לדעת מה ילד יום, אבל אם כפי שליברמן צופה -, הבחירות ייערכו במהלך השנה הנוכחית, סביר להניח שנראה את אלי ישי רץ שוב לכנסת עם רוח גבית של ראש הממשלה וביטאונו ישראל היום. כבר בבחירות שעברו הוא עזר לו, אך לא מספיק. אם היחסים בין נתניהו ודרעי ימשיכו להיות רעים - הראשון ינסה לסגור את החשבון בבחירות הבאות.
עשו לייק ל-LAIK... ;)
LAIK
 
הודעות: 133
הצטרף: 08 ספטמבר 2015, 14:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי LAIK » 20 ספטמבר 2015, 01:00

המשך :

הפסיד ונשאר בבית: אלי ישי
כמו כל דבר בחיים, גם הרגשה טובה ורעה נמדדות תמיד באופן יחסי. דרעי יכול להרגיש מקופח לעומת עמיתיו לקואליציה שיצאו בשלל רב יותר אבל באופן אבסולוטי למה שעבר עליו במהלך השנה היוצאת הוא צריך לפתוח כל יום באמירת נשמת כל חי. בלהט האירועים התוכפים כל יום ולפעמים כל שעה, קל לשכוח שרק לפני מספר לא רב של חודשים השאלה שהטרידה את הפרשנים הפוליטיים הייתה כיצד לנסח את פרק הסיום בעלילותיו רבות השנים של דרעי. האם לכתוב אותו באופן מוחלט כסוף הדרך, או להיזהר ולתת סיכוי שהוא עוד יחזור. הרוב בחרו בדרך השנייה. וצדקו.

אף אחד, כולל דרעי עצמו, לא ידע איך הוא יוצא מהקבר של פרסום הקלטת של דברי מרן הגר"ע יוסף נגדו. הקלטת הייתה אמורה להיות שובר השוויון ומכת המחץ נגד ש"ס בראשותו של דרעי, והימצאותה הייתה אחד השיקולים המרכזיים בהקמתה של תנועת יחד. כותב השורות פרסם בשעתו כי ישי התלבט האם לקבל את ההצעה של מקום שני פלוס שר בכיר עם ערבויות חתומות של מועצת החכמים. (לו היה מקבל את ההצעה, הוא היה שולט היום בסיעה יחד עם מקורביו שנותרו ברשימה). מה שהכריע את הכף הייתה ישיבה בביתו של דמות תורנית ידועה בבני ברק שהאזינה לקלטת ופסקה: אפשר ללכת לבחירות. עם זה נלך וגם ננצח. גם שותפיו של ישי ידעו על הקלטת ובנו על כך שפרסומה יביא לרשימת הכלאיים הימנית- חרדית- ספרדית שלושה מנדטים לפחות משורות ש"ס ההיסטורית.

יום לאחר פרסום הקלטת פורסם סקר המעניק לש"ס בין ארבעה לחמשה מנדטים. במערכת הפוליטית העריכו כי הנזק גדול עוד יותר והסקרים שנערכו מיידית לא חשבו את האפקט המצטבר. כלומר: הירידה אמורה להיות חריפה הרבה יותר. כשאחוז החסימה הוא ארבעה מנדטים, המשמעות הייתה אופציה ממשית לחיסולה של ש"ס.

וכאן הראה דרעי שהוא עשוי מסוג של פלדה שרק מהסגסוגת שלה אפשר לייצר ארבעה כמו קודמו לתפקיד. בתוך שבעה עשר יום הוא הצליח להפוך את הקערה על פיה ולחזור למרוץ כאילו לא עמד בפני חיסול. הצעד הראשון, התפטרות מראשות ש"ס,. יתכן שלא היה חלק מהתוכנית אלא פועל יוצא של כאב אמיתי, אבל מהר מאוד הבין המתפטר את הפוטנציאל העצום של המהלך. ההתפטרות הכתה בהלם את עולם התורה הספרדי, שהבין שאם הוא לא רוצה להיות תחת הנהגה ימנית קיצונית זרה הוא חייב להחזיר את דרעי לתמונה כי אין מישהו אחר שיכול להנהיג את המפלגה.

מנקודה זו החזיר דרעי לעצמו את השליטה במהלך העניינים. לכל הרבנים שפקדו את מעונו - לאחר שחזר מהתבודדות אי שם בהרי הגליל - הוא הבהיר שאם הוא חוזר זה בתנאים שלו, והראשון שבהם שהוא קובע את הרשימה. קודם לכן כל רב ספרדי שדרעי שיחר את פניו דרש ייצוג בכנסת ואלף ואחד תנאים אחרים. כעת, הבהיר דרעי, אם אני חוזר - אני קובע. דרישה נוספת שלו הייתה שכבוד הרבנים ירדו מהגדר ויודיעו היכן הם מתייצבים. בצד של הגר"מ מאזוז ראש ישיבת כסא רחמים, או בצד של מועצת החכמים. בזה אחר זה ירדו הרבנים מהגדר והתייצבו לצידה של ש"ס. יצוין כי בסופו של התהליך שהחל בצעד זה נותרו ל'יחד' ארבעה עד חמשה רבנים בלבד. כל היתר הצהירו החלטית במי הם תומכים.

ההתפטרות הכניסה לרחוב הספרדי את האדרנלין שהיה חסר לו במערכת הבחירות. אז נכון שההפגנות היו לא ממש ספונטניות, והן תוכננו עד הפרט האחרון על ידי דרעי ממקום מסתורו. המארגנים קיבלו הנחיות על בסיס שעתי. אבל עצם קיומו של האוהל ברחוב הקבלן הצליח להדליק את הרוחות ולהזכיר לקהל הש"סי שהסיפור זה לא אלי ישי או אריה דרעי, אלא ש"ס או מפלגת ימין קיצונית הנושאת לשווא את שמו של מרן. מאותו רגע בו החלו הפגנות התמיכה - כפות המאזניים החלו לנוע בכיוון ההפוך. במבט לאחור יש היום יותר ויותר הוכחות שפרסום הקלטת וכל מה שבא בעקבותיה פעל לבסוף נגד 'יחד' יותר מכל דבר אחר, בבחינת בור כרה ויחפרהו וגו'.

תרגיל נוסף של דרעי קדם לפרשת ההתפטרות אך היה לו משקל לא פחות מכריע בהצלחתה של ש"ס מול כישלונה של יחד. היה זה הצעד המפתיע של תמיכה במועמדותו של הגרש"מ עמאר בבחירות לרבנות ירושלים שנערכו בראשית תשע"ד. רבים וטובים בש"ס לא הבינו את פשר התמיכה המוזרה. הגרש"מ עמאר היה מזוהה עם אלי ישי כמעט כמו הגר"מ מאזוז. הוא גם הוביל את הניסיון הכושל למנות לרב ראשי לישראל את הגר"מ בוארון נגד הגר"י יוסף הבן של. מערכת יחסים גרועה יותר לא ניתן היה להעלות על הדעת.

דרעי הלך נגד הזרם והדעה המקובלת והוכיח שהוא יודע לקרוא מפה לטווח ארוך. התמיכה בגרש"מ עמאר עלתה לו במחיר יקר שאת חלקו הוא משלם עד עצם היום הזה. על התפקיד רצו להתמודד שני אישים היקרים לו: אחיו, הרה"ג יהודה דרעי וידיד נפשו וחבר מועצת החכמים הגר"ד יוסף. דרעי התעקש לתמוך אך ורק בגרש"מ עמאר חרף התקררות היחסים עם השניים מתוך ידיעה ברורה שזה בדיוק מה שש"ס בראשותו צריכה: מינוי של הגרש"מ עמאר לתפקיד רבני ממלכתי שימנע ממנו מעורבות כלשהי במערכת הבחירות.

תוצאות הבחירות מלמדות שזו הייתה כנראה ההחלטה החכמה ביותר שלו מאז שחזר לראשות ש"ס. אם הגרש"מ עמאר לא היה נבחר לרבה של ירושלים, המקום הטבעי שלו היה בראשות מועצת החכמים של תנועת יחד, וכבר היו דיבורים בנושא קודם לכן. הצבתו של הגרש"מ עמאר האהוד בציבור הספרדי בישראל בראשות ההנהגה הרוחנית של 'יחד' הייתה מעניקה לה לא רק את אחד עשר אלף הקולות שהיו חסרים לה לעבור את אחוז החסימה אלא עשרות אלפי קולות שהיו מעניקים לה את המנדט החמישי ואולי גם את השישי. ש"ס במקרה זה הייתה מגרדת בקושי את החמישי.

אלמלי הצעד המבריק של דרעי היו היום שתי מפלגות ספרדיות עם מספר מנדטים זהה שאחת מהן הייתה הופכת למפלגת לווין של נתניהו על חשבון האינטרסים של כלל הציבור החרדי. דרעי עצמו היה מודח מראשות ש"ס עשר דקות לאחר פרסום תוצאות הבחירות, כאשר מקורבי ישי שבתוך ש"ס היו חוצים מיד את הקווים.

אחרי מערכת ההחלטות המבריקות נפתחה מערכת הסברה אנמית למדי. דרעי התמקד בקמפיין השקופים, שזכה לציונים קריאטיביים רבים. בשטח התוצאות היו מעורפלות. הקמפיין הביא תמיכה של חוגים אינטלקטואליים מזרחיים אבל בשטח לא נראו המונים העתידים לנהור אל הקלפי. שלושה שבועות לפני הבחירות שינה דרעי כיוון והחל להתמקד בקהל היעד האמיתי שנותר לש"ס: ספרדים דתיים וחרדיים. בעיקר חרדים.
עשו לייק ל-LAIK... ;)
LAIK
 
הודעות: 133
הצטרף: 08 ספטמבר 2015, 14:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי LAIK » 20 ספטמבר 2015, 01:00

המשך :

תוצאות הבחירות היו לא שמחה גדולה אך גם לא בכי סוחף. שבעה מנדטים הספיקו לדרעי כדי לצוף מעל המים הסוערים. עוד מנדט זה היה ניצחון. פחות מנדט זה היה כשלון מוחץ. בכל מקרה, את ההישג של מחיקת המפלגה המתחרה אף אחד לא יכול לקחת מדרעי. בלעדיו היא הייתה קמה אף קמה ומחוללת נזקים שלא יתוארו.

הפחיד את השמאל: בנימין נתניהו
דרעי יוכל להתנחם בכך שמצבו של בעל דבבו, בנימין נתניהו, לא טוב בהרבה. כמו דרעי, גם נתניהו לקח על כתפיו את מערכת הבחירות של מפלגתו וניצח. ארבעה ימים לפני הבחירות הכינו הספדנים את דברי ההספד והקברנים הפוליטיים את התכריכים לליכוד בראשותו של נתניהו השלישי. במצב נתון זה זרק נתניהו לפח את כל העצות של היועצים והקמפיינרים היקרים ופעל לפי האינסטינקטים הפוליטיים האישיים שלו.

נזיר הראיונות הידוע (רק השבוע הוא ביטל את כל הראיונות לחג והסתפק בסרטון תדמית אישי שהיה גורם לקים ג'ונג איל מצפון קוריאה להסמיק במבוכה) פשט על כל תחנת שידור וכל ביטאון מודפס בישראל וליבה את יצרי הפחד של בוחרי הימין. השמאל והערבים עומדים לנצח; אם בוז'י יקבל את הרוב, הנשיא ריבלין ייתן לו את המנדט להרכיב את הממשלה; הרצוג יסכים לנסיגות נוספות מהשטחים ולא יהיה מי שיילחם כמו שצריך באיום האיראני.

את ההצלחה של המהלך הזה ילמדו בבתי הספר לפוליטיקה. הלקח המרכזי הוא שמעבר לכל המסרים המתוחכמים, מה שמדבר אל האנשים זה תחושת השבטיות והפחדים הקמאיים העמוקים. הקמפיין האישי של ביבי חיסל את כל מפלגות הימין, במיוחד את ליברמן והבית היהודי, והנחיל לליכוד את המנדט השלושים שלא הותיר ספק מי באמת ניצח את הבחירות.

באופן מוזר למדי, תחושת האני ואפסי עוד שאפפה את נתניהו ממוצאי הבחירות עדיין שורה עליו עד עצם היום הזה, וממש לא ברור למה. יומיים לפני תום המועד האחרון להקים ממשלה החזיר לו אביגדור ליברמן המובס מכה שבעתיים כאשר סירב להצטרף והותיר אותו עם ממשלת מיעוט של שישים ואחד מנדטים מקרטעת וצולעת. ממשלה שכל מורד מזדמן או ח"כ שהגיע במקרה לכנסת עם שובל של טינופת מאחוריו מכתיב לה בכל רגע נתון מה לעשות. ממשלת נתניהו הרביעית היא כאבק פורח וחלום יעוף. עיין ערך מתווה הגז, מי שלא ראה את נתניהו בשולי מליאת הכנסת מאותת לשר שטייניץ למשוך זמן בנאום עד שישיגו איזה ח"כ עריק מהאופוזיציה לא ראה תסכול פוליטי מימיו. אם לפחות היה מצליח - מילא. אבל גם להתבזות וגם לא להשיג את העריק המיוחל? בסופו של יום נאלץ נתניהו להסתפק בהצבעה על מתווה הגז בלי החלק העיקרי של העברת הסמכויות לממשלה לעקיפת הממונה על ההגבלים. זה שלטון זה?

הניתוק של נתניהו מהמציאות עוזר לו להכחיש לא רק את מה שקורה בכנסת והעדר המשילות שלו. הוא מאפשר לו לספוג את היריקות בפנים של הנשיא אובמה ולהתנחם באיזה טיעון אמורפי שהציבור בארצות הברית עדיין נמצא איתו (כך הוא בוודאי חושב גם כאן, שהרוב הצולע שלו בכנסת לא משקף את מעמדו בציבור הישראלי). הכניסה המיותרת למלחמת הרפובליקאים נגד הדמוקרטים בארצות הברית המיטה עליו ועלינו, את הכישלון הנורא בנושא האיראני. לא זו בלבד שיש הסכם שמעניק לאיראן כל מה שהיא רוצה, ובלי לשאול מילה אחת קודם את ישראל, אובמה עומד להעביר אותו בקונגרס בניצחון מוחלט על הרפובליקאים ונציגם בישראל בנימין נתניהו.

אם את המחיר נתניהו היה משלם באופן אישי זו הייתה רק בעיה שלו. הסיפור העגום הוא שהנפגעת הגדולה היא מדינת ישראל, שהאינטרסים שלה תלויים כעת ברצונו הטוב של נשיא זועם שזו ממילא הקדנציה האחרונה שלו. הוראה שלו לשגרירו באו"ם שלא להטיל ווטו על ההצעה הצרפתית לשתי מדינות בין הים והירדן על בסיס גבולות 67 תהיה הרגע בו תחל לאחור הספירה לאחור של המדינה. עלי חמנאי מאיראן מעריך שזה ייקח 25 שנה. אם חסר האחריות בנימין נתניהו לא ירד מהבמה כבר בשנה הקרובה, זו עוד עלולה להיות תחזית אופטימית.

חולשה מול הוותיקים: משה גפני
כדאי מאוד ליו"ר דגל התורה משה גפני להאזין היטב לנבואות הזעם של אביגדור ליברמן על קיצה של הממשלה. ליברמן פספס אמנם כמה תחזיות בשנים האחרונות אבל הפעם הוא מדבר בביטחון מוחלט של מי שיש לו מידע פנימי עמוק בתוך הקואליציה. או שהוא יודע יותר ממשהו על המגעים בין לפיד וכחלון, או שהוא צופה לקראת ההכרעות הקשות שהממשלה עומדת לפניהן ודורש קל וחומר: אם מתווה הגז לא עובר, איך יעברו חוקי הגיוס וחוקים קשים אחרים?

מבחינתו של גפני יש לכך משמעות מעבר להיערכות לקראת מערכת בחירות נוספת. גפני מטפל בימים אלו בגורלו של השבוי הנורווגי שלו הנמצא בשבי בצר ובמצוק אצל שלומי אמונים. גפני אמור לטפל בכך גם כיו"ר המפלגה וגם כמי שאחראי לכך באופן אישי. אם לא היה מגיש את המועמדות המיותרת שלו לוועדה למינוי דיינים - החוק הנורווגי היה עובר בכנסת שבוע לפני תום מושב הקיץ, ולא ביום האחרון, ויעקב אשר היה כבר מושבע כח"כ מן המניין. משלא כך קרה, התגלגלו הדברים לקרע בין אגו"י ודגל ולחץ כבד על שלומי אמונים שלא לתת לדגל את המנדט השלישי שיביא לאיזון בין שתי הסיעות. הירושלמים, כמו שהספקנו להכיר אותם, יודעים לעמוד בלחצים אך במקביל הם גם יודעים לגבות את המחיר.

וזו השאלה העומדת כעת בפני יו"ר דגל התורה: כמה לשלם כדי להכניס את יעקב אשר לכנסת. רשימת המכולת של שלומי אמונים טרם הורכבה (אומרים גם שהנושא לא עלה בביקור התנחומים של סגן השר פרוש בבית דגל התורה ביום שלישי השבוע) אבל אין ספק שהיא תהיה ארוכה. אם אכן התחזיות של ליברמן נכונות והבחירות יתקיימו במהלך תשע"ו, לא צריך לשלם שקל פוליטי אחד על פדיון השבוי. כמה חודשים מחוץ לכנסת לא הזיקו לאף אחד, בפרט שהוא מקבל משכורת נאה כמזכ"ל התנועה ולא צריך להקריב בשביל זה אינטרסים יקרים של התנועה.

לעומת זאת, אם בסיס הממשלה יורחב ואורך חייה יתארך לכיוון המועד החוקי של הבחירות - כמעט כל תשלום שווה. עוד שנתיים של ח"כ נוסף מדגל יהיו פיצוי נאות לחצי שנת ההשפלה והיגון שעברה דגל התורה מאז הבחירות לכנסת. המצב של שני חברי כנסת מול ארבעה הוא בלתי נסבל מבחינת יחסי הכוחות וגורם לתסכול עמוק שראשיתו ידועה וסופו לוטה באובך כבד. יתכן שאף יגיע לפילוג הגדול של תשמ"ט. יש גבול למה שמחצית מהציבור החרדי מוכנה לסבול וכבר היו דברים מעולם.

גפני היה כמובן מעדיף שהתחזית של ליברמן תתממש והבחירות יהיו בתשע"ו. לא רק בגלל שלא ייאלץ לשלם מחיר מופרז עבור יעקב אשר אלא בעיקר בשל האפשרות לשנות את יחסי הכוחות בין שתי הסיעות דרך הקלפי וההסכמים שלפניה. בבחירות האחרונות שגה גפני פעמיים בנושא זה. הוא לא העריך שיש חשש של ממש לאבדן המנדט השביעי (חרף אזהרות חוזרות ונשנות של אישים שונים ובתוכם כותב השורות שהוכיחו באותות ובמספרים שהמנדט השביעי בבחירות תשע"ג היה פועל יוצא של אחוז הצבעה נמוך ביותר, וגם אז הוא הושג הודות לנס אלקטוראלי בחישוב הסכם העודפים עם ש"ס), ולא דרש, כנהוג, רוטציה לטובת המקום השביעי במידה ויהיו רק ששה.

אופטימיות יתר, או סתם חוסר רצון לעבוד? שאלה זו צריכה להיות מופנית לא רק לגפני אלא לכל עמיתיו ביהדות התורה. מפלגה שלא פותחת מטות בחירות פעילים אלא שבועיים לפני הבחירות ובמקביל מקבלת החלטה שלא מוציאים שקל אחד מעבר למה שהמדינה נותנת לבחירות - כנראה לא ממש רוצה יותר מנדטים ממה שיש לה. השאננות הזאת לא מפתיעה מצידה של אגודת ישראל, שארבעת המנדטים שלה נמצאים בתוך השישייה הראשונה. מצדה של מפלגה שיש לה רק שניים בשישייה והיתר בשביעי ובשמיני זו שאננות הגובלת כמעט בפשיעה.

כך או כך, גם לאחר תוצאות הבחירות שהשאירו את דגל התורה עם שני מנדטים בלבד לא נעשה מאמץ לאזן את התוצאה באמצעות הסכם חלוקת תפקידים פנימי הוגן יותר. גפני הסתפק בכס יו"ר ועדת הכספים לעצמו ובתפקיד חסר המשמעות של ועדת המדע למקלב וזהו. את כל היתר קיבלה אגודת ישראל, שלא האמינה למזלה הטוב. פעם היו מתמקחים איתה הרבה יותר.

ההכרה המאוחרת של דגל התורה בחוסר השוויון המשווע גרמה לתסכול ורוגז, שהוא כידוע סגולה בדוקה לטעויות קשות. תחילה זה התבטא באי השתתפות בישיבות הסיעה המאוחדת. אחר כך באה ההחלטה המוזרה בנושא הועדה למינוי דיינים והספתח של השבוע האחרון: ההתקפה על סלונים בנושא ביתי הספר בעמנואל וביתר. גם ההבהרה המגומגמת של רבני דגל התורה (ולא של גפני עצמו, הוא הרי יודע מה אמר ומה הוקלט) על גורמים שסילפו את הדברים - הייתה יותר עדות למצבה המביך של התנועה מאשר תיקון לקרע הנוסף שנוצר מול אגודת ישראל. ככה זה כשכועסים ולא מסוגלים להתאפק.
עשו לייק ל-LAIK... ;)
LAIK
 
הודעות: 133
הצטרף: 08 ספטמבר 2015, 14:16
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קצרין » 20 ספטמבר 2015, 08:41

תודה רבה רבה [שיניתי שם משתמש]
קצרין
 
הודעות: 4
הצטרף: 20 ספטמבר 2015, 08:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 20 ספטמבר 2015, 11:02

תודה רבה לך!
דומני שתצטרך להתחיל להביא מידי שבוע
כה לחי [לייק]
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי צפנת פענח » 20 ספטמבר 2015, 11:07

תודה רבה.
צפנת פענח
 
הודעות: 997
הצטרף: 26 יולי 2015, 20:18
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אנא עבדא » 20 ספטמבר 2015, 15:13

גמני מצטרף לתודות !
אנא עבדא
 
הודעות: 168
הצטרף: 28 אפריל 2015, 17:53
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי יאיר » 20 ספטמבר 2015, 21:48

http://www.bhol.co.il/column.aspx?id=28 ... wufG6AsplQ

http://www.bhol.co.il/column.aspx?id=288

מי שחסום לו שיבקש פתיחה באתרוג, זה אמור להיפתח.
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!
סמל אישי של המשתמש
יאיר
מנהל ראשי
 
הודעות: 12892
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי מיוזיק&יונפורה » 20 ספטמבר 2015, 21:51

גם אני מצטרף לתודות
מיוזיק&יונפורה
 

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי יאיר » 20 ספטמבר 2015, 22:10

מיוזיק&יונפורה כתב:גם אני מצטרף לתודות

מר 'מהחדש' אתה מסתכן במחיקת כל הודעותיך הקודמות.

viewtopic.php?f=1&t=8673&p=200217#p200213
search.php?keywords=%D7%9E%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9

viewtopic.php?f=1&t=8675
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!
סמל אישי של המשתמש
יאיר
מנהל ראשי
 
הודעות: 12892
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 20 ספטמבר 2015, 22:28

יאיר כתב:http://www.bhol.co.il/column.aspx?id=28 ... wufG6AsplQ

http://www.bhol.co.il/column.aspx?id=288

מי שחסום לו שיבקש פתיחה באתרוג, זה אמור להיפתח.

בנט-צח חסום [ב"ה]
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי רמה בים » 20 ספטמבר 2015, 22:54

כאלו כמויות של לשון הרע, אה! ב"ה יש כבר על מה להגיד 'על חטא'. תודה רבה...
פורום לדעת זך ונקי, כי אין לנו פורום אחר!
הבה נשמור על רָמָה בְּיַם ההודעות...
סמל אישי של המשתמש
רמה בים
 
הודעות: 500
הצטרף: 30 אוקטובר 2014, 00:51
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 15 אוקטובר 2015, 15:31

מישהו יכול להעלות לכאן את טוריו מהתקופה האחרונה?
בתודה מראש
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 15 אוקטובר 2015, 17:55

בריוני ירושלים: כתב אישום נגד השר אריאל
במקום להתמקד בעגבניות, עסוק שר החקלאות בהצתת גפרורי הר הבית • ומה קורה עם אולמרט? • טורו של יעקב ריבלין
יעקב ריבלין, בקהילה 19:27 10/10/2015

שלח לחבר
18

הר בלי בית
בין עשור ליום נטילת לולב, ובעיצומם של ימי חול המועד, יצאו המוני בית ישראל למרכולים ומרכזי הקניות ולא האמינו למראה עיניהם. מדפי הירקות, ולא של מהדרי השמיטה בדווקא, היו ריקים למחצה, שליש ורביע. העופות הטריים היו במשורה ונשמרו בכמה מכולות מתחת לשולחן ללקוחות מועדפים בלבד, ובמדפי החלב שוד ושבר. חלב ניגר עוד היה בנמצא אבל הקוטג' הלאומי, זה שבגינו יצא העם לכיכרות לפני ארבע שנים וכמעט הפיל את השלטון, נעדר כמעט לחלוטין. המחזות הזכירו לזקני צפת וירושלים את ימי הצנע של ראשית שנות החמישים. עוד שבוע כזה של מחסור וצריך יהיה לחזור לחלוקת התלושים לפי מספר הנפשות במשפחה.

זעקת ההמונים הרעבים בקעה עד לחלונות הגבוהים. במשרד החקלאות החליטו שחרף החופשה המרוכזת במשרדי הממשלה בחול המועד צריך לקום ולעשות משהו. הסחורה החלה לזרום טיפין טיפין אבל העיסוק המרכזי היה בהפרחת התירוצים למחסור. הנה תקציר למי שבילה את החג מעבר לים: הירקות ספגו מהלומת חום בחמסינים של אוגוסט וראשית ספטמבר; וירוס מסתורי הכה בערוגות העגבניות; המשחטות לא עובדות במלוא התפוקה בחול המועד, והחגים נפלו השנה בימי אמצע השבוע, מה שמיעט את ימי החליבה. בקיצור: כוח עליון שאין אלא להרכין ראש בפניו ולחכות עד לסיומם של חגי תשרי.

לכל אוסף התירוצים הזה יש מכנה משותף אחד: הבל הבלים הכול הבל. בלשכתו של השר אריאל, חדור תודעת המקדש וימי בית שני, אולי לא שמו לב, אבל כבר בשנת ד' אלפים קי"ט הפסיקו לקדש את החודש על פי ראיה ועברו לחישוב שתוקפו עד ביאת משיח צדקנו על פי אלגוריתם שקבע באותה שנה הלל הנשיא. כלומר: את התזמון של חגי תשרי תשע"ו לאמצע השבוע ידעו כבר אלף ושבע מאות שנה מראש.

וזה אומר שהכול היה צפוי והרשות נתונה. אפשר היה לדרוש מהמשחטות - ויש למשרד החקלאות את כל הכלים הדרושים - לעבור בפול טיים באלול ולמלא מראש את המחסנים. ניתן היה גם להגיע להסדרים מוקדמים עם ארגוני השוחטים תמורת פיצוי כזה או אחר. את המחסור בירקות בגלל החמסינים שלפני חודש והעדר ימי קטיפה ניתן היה לפתור באמצעות הוצאת רישיונות יבוא מהירים לכל הירקות החסרים (מה שנעשה רק לפני שבועיים וההליכים הביורוקרטיים והבדיקות הדרושות הסתיימו רק אחרי החג). ובאשר למוצרי החלב: היו כבר שנים בלוח העברי בהן נפלו החגים בעיתוי של חמישי-שישי-שבת, ובהיערכות מוקדמת לא חסר כלום על המדפים.

ולמה זה לא נעשה? תשאלו כל תת פקיד במשרד החקלאות שיסכים לדבר אפילו בעילום שם. כדי להיערך מוקדם לקראת החגים ולהוציא רישיונות יבוא מול הלובי החקלאי החדש דרוש שר במשרה מלאה, ולא ברבע משרה. באופן פורמלי יש שר שמקבל משכורת מלאה וכל התנאים הנלווים אבל בענייני החקלאות הוא עוסק, כנראה, מעט מאוד. ראשו ורובו נמצא במחוזות אחרים לגמרי. בכל תפקידיו המיניסטריאליים והפרלמנטריים היה לאורי אריאל יעד אחד ויחיד: הזרמת תקציבים למתנחלי יו"ש ולשעבר יש"ע. כחבר בוועדת כספים הוא עסק רק בכך וזה עוד בסדר. הכול יודעים למה ח"כ נלחם להיכנס לוועדת כספים אבל כל האומרו מסתכן בתביעת דיבה.

בתפקידו כשר שיכון הוא עסק בכך בצורה הכי גלויה שיש. הן באמצעות תקציבי המשרד והן דרך החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית שמרבית תקציביה מוזרמים לשטחים. כאשר הוגלה למשרד החקלאות לאחר הנפילה של הבית היהודי בבחירות הוא הפך אולמות ועולמות כדי שהחטיבה להתיישבות תעבור ממשרד השיכון למעונו החדש. העיסוק במתיישבים וצרכיהם הוא לבד ג'וב בפול טיים, אז מתי יהיה לו זמן להתעסק בשטויות כמו ירקות ועופות? אבותינו שרדו ימים קשים גם בלי המוצרים האלה, אבל בלי התחזוק השוטף של בניין הארץ אי אפשר לעמוד ולהתקיים אפילו שעה אחת.

וזה עוד חצי צרה. החצי השני הוא שלשלל עיסוקיו של השר אריאל נוספה בחודש האחרון מטלה חשובה נוספת: עליות ברוב עם ואבטחה להר הבית למען הפגן את ריבונותינו במקום. כיהודי שומר תומ"צ למהדרין - שאלמלי כן לא היה שוקל בשעתו הח"כ החרדי לשעבר אלי ישי לרוץ איתו ברשימה משותפת - הוא דאג כמובן להנפיק לעצמו היתרים ממספר רבנים המקובלים עליו לדרוך בכמה מתחמים מוגדרים בשטח הקדוש. העובדה שאלו אותם רבנים שדרשו ממנו לא לתת יד לפגיעה בחרדים ובעולם התורה בממשלה הקודמת והוא לא שעה אליהם - לא רלוונטית בהקשר זה. בעולמה של הציונות הדתית, כולל החרד"לית, לרבנים אין סמכות אבסולוטית, ומשתמשים בהם בשעת הצורך בלבד.

כך או כך, אריאל עלה להר הבית והשיג את הפגנת הריבונות שרצה. אם לא בשטח הר הבית עצמו הרי שבאזור הכותל המערבי הסמוך לו. מי שהרהיב עוז בימי החג, עוד לפני גל הדקירות, ראה בעליל שהייתה ירידה רק של עשרים אחוז במספר העולים לרגל לעומת שנים קודמות. אחרי גל הדקירות ירד מספר המתפללים ביותר מחמישים אחוז. במקביל הוגדל מספר השוטרים וכוחות הביטחון המציפים את שטח העיר העתיקה - ואין לך הפגנת ריבונות גדולה מזו. אז נכון שבעת כתיבת השורות הצליחה מחבלת להסתנן בין אלפי השוטרים ולדקור יהודי קודם שנורתה, אבל כמו שאמר אחד המשוררים הלאומיים: אין כובשים את ראש הסלע אם אין קבר במורד. ועל אחת כמה שהראש הוא סלע קיומינו בהר הבית.

עד כמה באמת גדול חלקם של אריאל וחבריו העולים להר הבית בתבערה הביטחונית הנוכחית? תשובה מלאה לכך תינתן רק כאשר ישכוך גל האלימות וניתן יהיה להתבונן במה שקרה שלא בפרספקטיבה בהולה ועצבנית. מה שברור הוא שאי אפשר לדבר במושגים של אחריות מלאה. פיגועי טרור קשים בהרבה ממה שראינו בשבועות האחרונים היו עוד לפני גל העליות הנוכחי להר וכנראה יהיו חלילה עד חזון אחרית הימים. הטרור הפלסטיני המאורגן לא זקוק לתמריצים של הסתה כדי לצאת לשטח. החוליות המקצועיות והמיומנות של החמאס והג'יהאד האסלאמי מתאמנות ללא הרף וממתינות רק לתזמון מבצעי מתאים. סוג זה של טרור לא נשא פנים גם לחתני פרס נובל לשלום יצחק רבין ושמעון פרס שהיו מוכנים לתת הכול תמורת כלום. אורי אריאל וחבריו הם פסיק קטן מבחינתם של ארגוני הטרור המקצועיים.

אבל יש עוד סוג של טרור בשטחים שלדעתם של גורמי הביטחון חמור עוד יותר. בתי הכלא בישראל מלאים באלפי מחבלים מארגוני הטרור שמרביתם נתפסו עוד לפני שהספיקו לבצע פיגועים. חלקם נתפסו לאחר מכן במבצעים מרשימים של השב"כ, נוסח זה שהביא למעצרם המהיר של רוצחי בני הזוג הנקין הי"ד. רמת המידע של כוחות הביטחון על ארגוני הטרור ביו"ש היא גורם לקנאה בשירותי ביטחון אחרים בעולם הנאבקים בארגוני הטרור שלהם.

השטח המת של שירותי הביטחון הוא המפגע הבודד. הדבר היחיד שידוע לכוחות הביטחון אודותיו זה הפרופיל הכללי שלו. בדרך כלל מדובר בצעיר חסר מנוח או בעל משפחה שכבר לא ממש חשובה לו - שיושב בבית ונחשף להסתה של הרשות הפלסטינית על ניסיונות ההשתלטות של היהודים על הר הבית. ההסתה מעוררת אצלו את היצר הקמאי של פראות האדם הישמעאלית הירושה לו מאבותיו (וידוע פירושו של מרנא החפץ חיים זי"ע על הפסוק "והוא יהיה פרא אדם" - לעד ולעולמי עולמים) והוא נוטל סכין, או עולה על רכב ויוצא לדרך. בלי שום הכנות ותיאומים עם גורמים אחרים, בלי חתימה דיגיטלית של תקשורת סלולרית ומתחת לאפם של המשת"פים עם ישראל הפזורים כמעט בכל יישוב פלסטיני.

המפגע הבודד הוא אימתם של כוחות הביטחון. אי אפשר לאתר אותו מראש, ונזקו רב יותר מזה של חוליות הטרור המקצועיות. אירועי השבוע שחלף סיפקו לכך הוכחה כואבת ומצערת. באירוע ליד איתמר נהרגו זוג יהודים הי"ד בידי חוליה מיומנת של החמאס. באירוע הדקירה ברחוב הגיא נספו גם כן שני קדושים ולצידם מספר פצועים. והכל מידו של נער בן תשע עשרה שלקח סכין ויצא לדרך. הדוקרת בשער שכם ביום רביעי השבוע כמעט והוסיפה לרשימה קורבן יהודי נוסף תחת אפן של שתי פלוגות יס"מ ומשטרה שהיו במקום. מחבל מקצועי לא היה פועל בתנאים כאלה. מפגע בודד שיוצא על מנת שלא לחזור יכול לחדור דרך כל שרשרת ביטחון אנושית.

העליות הפרובוקטיביות של אריאל וחבריו להר הבית הן אפוא פך השמן הלא טהור שהרשות הפלסטינית שופכת על מדורת ההסתה. אז נכון שגם כך הם לא מפסיקים להסית נגד ישראל אבל ביודעם את נפשם הם מכירים את מפתח ההתנעה לקנאות הדתית שמפעמת גם בליבו של מוסלמי חילוני, פגיעה בקודשי האיסלם שהר הבית הוא אחד מהם.

ולא דומה דינו של אזרח יהודי מן השורה העולה להר הבית לדינו של נושא תפקיד רשמי. כשאריאל עולה ומצהיר על ריבונותנו על הר הבית זה נשמע לאוזן פלסטינית כמוהו כאריאל אחר שעלה בשנת תש"ס להר הבית והצית את האינתיפאדה השנייה. האוויר ברחוב הפלסטיני היה רווי חומר נפץ עוד קודם. היה חסר רק ניצוץ אחד בעל עוצמה של ממש. כאז והיום זה תמיד הר הבית.

הקנאות להר הבית היא זו שהוציאה את ערביי יפו - סוחרים חילונים ברובם שבימים כתיקונם מחפשים רק את ההכנסות מהיהודים - להפגנת ענק שהחרידה את שאנני תל אביב. מטח האבנים על האוטובוסים שעברו במקום לא נפל בעוצמתו מזה של צעירי מחנות הפליטים בקלנדיה ושועפט הנלחמים מידי יום בכוחות הביטחון באזור קו התפר בירושלים. ההבדלים הסוציו אקונומיים, התרבותיים ורמת החיים של ערביי יפו מול צעירי מחנות הפליטים העלובים הם שמיים וארץ. לערביי יפו אין גם שאיפה להקמת מדינה פלסטינית על אדמתם בכפוף לחמאס או לרשות הפלסטינית המושחתת. גם ערביי המשולש שיצאו אף הם להפגנות לא מעוניינים בכך. והראיה: כשליברמן מציע לתת להם ריבונות פלסטינית ולנתק אותם מישראל הם מאיימים במלחמת עולם. אבל כשמדובר בהר הבית כולם על פלנטה דתית מוטרפת אחת.

המשך העליות הפרובוקטיביות להר עלול להיות הרה אסון גם בזירה הבינלאומית. עד כמה ניתן להתגרות ברגשותיהם של מיליארד מוסלמים ושלושה מיליארד נוצרים הרואים איתם עין בעין את המשמעות של הפגנת ריבונות ישראלית על הר הבית? היום זה הר הבית, אומר הבישוף מחנדלולו, מחר זה כנסיית הקבר.

להבדיל אלף הבדלות וכמשל בעלמא. אריאל וחבריו הם ממשיכי דרכם של בריוני ירושלים בתקופת חורבן הבית, וגדולי ישראל האוסרים עליה להר הבית מטעמים הלכתיים וגם בגלל ההתגרות בגויים הם ממשיכו דרכו של רבן יוחנן בן זכאי. הבריונים חדורי התודעה הלאומית אסרו מלחמה מול המעצמה האדירה בעולם ולא שעו לאזהרותיהם של חכמי ישראל. ההמשך ידוע., מספר שבועות לאחר שריב"ז יצא להציל את יבנה וחכמיה נכנס טיטוס להיכל וכל היתר היסטוריה ארוכה של גלות ופוגרומים. מה שנותר זה רק להתפלל שהאנלוגיה ההיסטורית הזאת לא תגיע עד השורה האחרונה המרה, אם כי בדרך שהבריונים בני דורנו מובילים אותנו, כך זה באמת נראה.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 15 אוקטובר 2015, 17:59

תודה רבה לקטן ודל
הטור של היום כבר גם עלה?
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 15 אוקטובר 2015, 20:24

- - - המשך המאמר הנ"ל

במבחן התוצאה
הפגנת הריבונות הלאומית מול סכנת החיים עמדה בשבוע החולף במבחן פנים חרדי, אם כי מזווית קצת שונה. מיד לאחר האירוע ברחוב הגיא בו נספו הרב אהרון בניטה והרב נחמיה לביא הי"ד, קראה אישיות רבנית ידועה להמוני בית ישראל להגיע לכותל המערבי דווקא בשעות אלה למען וכו'. ומי שאמר גם עשה. מספר שעות לאחר מכן הוא הגיע בליווי משטרתי וברכבו היישר לרחבה. וממנו יראו וכן יעשו כל עם ישראל, כולל מי שאין לו אישור כניסה לרכב, והוא צועד רגלית בסמטאות העיר העתיקה ומורא המפגע הבודד בעיניו. חזקה על כוחות הביטחון שלפחות בשעות כאלה הם ייטיבו להעניק ביטחון. באופן מקרי לחלוטין אירע באזור פיגוע דקירה נוסף שבס"ד לא גבה קורבן נוסף.

באותו ערב, ליל הושענא רבה, הגיע לכותל שר חרדי בכיר, אף הוא ברכב ואבטחה צמודה. יומיים לאחר מכן, ביום אסרו חג בעבותים, הוא אף חגג במקום שמחה משפחתית וקרא לעם היושב בציון להגיע אף הוא יען כי הדרכים מאובטחות ובטוחות. מה שקרה ביום שלמחרת ראה בשורות דלעיל.
מנגד היו מגדולי ישראל שהורו לצאן מרעיתם להמתין עד יעבור זעם. לו חפצו בכך גם הם היו עולים תחת אבטחה כבדה וברכב עד הרחבה. לעסקנים החרדים יש קשרים מצוינים במשטרה. כמנהיגים בעלי אחריות עמוקה הם הפגינו דוגמא אישית דווקא בכך שישבו בביתם והורו מה שהורו. מי כמותם לדעת שמעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי, אך גם כאשר אדם מישראל מצטער היא אומרת קלני מראשי קלני מזרועי.

פלס המידה הדק בין היצמדות לשריד בית מקדשינו מצד אחד ובין ספק ספיקא של פיקוח נפש יהודית אחת נתון אך ורק בידם של גדולי ישראל שאין להם בעולמם אלא הלכה ואחריות כלל ישראלית בלבד. נושאי התפקידים הרשמיים המחויבים, כך בעיניהם, גם לשיקולים לאומיים, ייטיבו לעשות לו יוותרו על הביטחון שמעניק להם המעמד הרשמי ויצעדו אף הם רגלית לכותל המערבי. רק אז נשתכנע סופית שכל הדרכים הן אכן בטוחות ומאובטחות.

אולמרט אייכה
בערב החג התראיין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בתקשורת הכללית ושפך אש וגופרית על מדיניותה של הממשלה. ביבי לא שעה אליו במיוחד, ובצדק. מי שממתין להכרעות משפטיות בחמשה תיקים המתנהלים נגדו, מוטב שיתרכז בענייניו האישיים ולא יטיף מוסר ברבים.

בנושא אחד, שדווקא עליו הוא לא דיבר, עבה ציפורנו של אולמרט יותר ממותניו של נתניהו. השבוע נועד האחרון עם ראשי המתנחלים והסביר להם שעם כל הרצון הטוב הוא לא יכול להפשיר בנייה בשטחים, בעקבות התחייבות שנתן לנשיא אובמה. העסקה היא "עצירת הבניה בשטחים מול ווטו אמריקאי במועצת הביטחון להצעה הצרפתית להכרה במדינה פלסטינית". הייתה זו הפעם הראשונה שפיו וליבו של נתניהו היו שווים בכל הקשור לבניה בשטחים. שנים של שקרים רצופים בנושא זה באו אל סיומן בפגישה גלויה אחת.

אולמרט שידע לפתח קשרים הדוקים עם הבית הלבן לא היה זקוק לזה. בתקופתו נולדה אמנם הקפאת הבניה בשטחים, אבל לאחר כל פיגוע טרור מהותי הוא היה משחרר לבניה כמה מאות יחידות דיור. כך נבנתה גבעה B בביתר עילית וכך נבנתה עוד שכונת ענק במודיעין עילית. גם המתנחלים הדת"לים בנו אלפי יחידות שכולן הופשרו כ'פיצוי' על הפיגועים. אולמרט השכיל לבנות מערכת יחסי אימון עם הבית הלבן שהייתה בנויה על המשך שיחות סרק עם הפלסטינים תוך הרגעת דעת הקהל הימנית בישראל באמצעות בניה בשטחים לאחר פיגועים.

יכולים אפוא חוגי הימין והמתנחלים להמשיך ולהפגין מול ביתו של נתניהו עד שהגשם יחזיר אותם לבתיהם רטובים. לנתניהו אין בשרוול אף לא שפן ביטחוני אחד שטרם נוסה נגד הפלסטינים. כל מה שניתן היה לעשות במסגרת האילוצים המשפטיים והלחצים הבין לאומיים כבר נעשה. ומה שלא נעשה גם לא ייעשה.

נתניהו גם לא מתיירא מאיומי הסרק הקואליציוניים של הבית היהודי. השבוע הוא השתיק במשפט אחד את בנט ושקד שהתלהמו נגדו בישיבת הממשלה המיוחדת. אל תאלצו אותי לשנות את הרכב הממשלה - הזהיר, ופניהם של השניים חפו. מי כמותם לדעת שהתמורה הנדרשת מנתניהו להצטרפות המחנה הציוני לממשלה היא סילוק הבית היהודי ורוטציה לשנה אחת בראשות הממשלה. במצב חירום לאומי עשוי המחנה הציוני לוותר על הדרישה השנייה. על הראשונה בשום פנים ואופן לא.

אפרופו הבית היהודי: שבוע לפני החג נועדה אישיות בכירה בבית היהודי עם בכיר ברמה מקבילה בש"ס. השיחה הייתה מרתקת ביותר. חלק ממנה עסק בנעשה בתוך הבית היהודי. האישיות הש"סית הבכירה קיבלה יותר מרמז לכך שבבחירות הבאות עשוי נפתלי בנט לוותר על שירותיהם הטובים של אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ' ולבקש מהם לרוץ ברשימה נפרדת. הסיבה לכך נעוצה בתוצאות הבחירות ובסקרי העומק שנעשו לאחריהן. אנשיו של בנט הגיעו למסקנה שסיעת תקומה לא זו בלבד שלא הביא קולות המצדיקים את שני המנדטים שקיבלה אלא גם הבריחה קולות של מצביעי ימין- מרכז.

אם הלוך רוח פנימי זה לא ישתנה מסיבות חיצוניות כל שהן עד הבחירות הבאות צפויה לכך השלכה ישירה גם על המחנה החרדי. אריאל שדחה בשעתו את השותפות עם ישי (גאון פוליטי, הבחור, אין מה לומר. היחיד שהעריך וצפה שלא יעברו את אחוז החסימה והעדיף שני מנדטים בטוחים מכיסם של בנט ושקד) עשוי לחזור לאופציה זו מחוסר ברירה אחרת. רשימה משותפת של האריאלים, המרזלים ואלי ישי, בצירוף הנהגה רוחנית של אישיות רבנית ידועה שכנראה לא מוצאת את סיפוקה בתפקיד הממלכתי העירוני - יכולה בהחלט להיות הפתעת הבחירות הבאות.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 15 אוקטובר 2015, 20:29

.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

טורו של אבי בלום - "בית הספר לפוליטיקה"

הודעה שלא נקראהעל ידי צפנת פענח » 15 אוקטובר 2015, 22:12

קטןודל כתב:.



אם מישהו יכול להביא כאן גם את הטור של אבי בלום "בית הספר לפוליטיקה" מהשבועון כל העיר/השבוע בירושלים וכו'.
צפנת פענח
 
הודעות: 997
הצטרף: 26 יולי 2015, 20:18
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 22 אוקטובר 2015, 14:44

העיר שחולקה לשלושה: טורו של יעקב ריבלין
הבנייה בשכונות היהודיות במזרח ירושלים הוקפאו והן סובלות מהתנכלויות קשות • ואיפה מר בטחון?
יעקב ריבלין, בקהילה 01:18 18/10/2015

שלח לחבר
14

הובקעה העיר
רק כמה עשרות חברי כנסת מפוהקים הטריחו את עצמם להיכנס למליאה ולהאזין לנאומו המכונן של ראש הממשלה על גל פיגועי הטרור המשתק את המדינה. הם כל כך לא ציפו לכלום מהנאום הזה עד שלא טרחו לשסע אותו בקריאות ביניים. לשקט המביך תרמו חברי הכנסת הערביים שבצעד מכוון נעדרו מהמליאה ולא סיפקו לאל ג'אזירה ואל ערביה את האקשן הנדרש. הם ידעו שהדרך הטובה ביותר להגחיך את נתניהו בימים אלו היא לא לצעוק עליו אלא להתעלם ממנו לחלוטין. כשהמציאות בשטח מלמדת שאין ראש ממשלה בישראל - כל המוסיף גורע.

לפני שבועיים נשא נתניהו דברים בעצרת האו"ם וגם שם לא שעו אליו במיוחד. אבל איזה הבדל בין הנאומים: נתניהו של השפה האנגלית הוא אחד הנואמים הטובים בעולם. נתניהו של השפה העברית לא מגיע לקרסוליו של יוסי שריד. הוא נמצא במחלקה של ציפי לבני ובוז'י הרצוג ולפעמים גם הם נואמים טוב יותר. קשה להבין את פשר ההבדל. עם כל האנגלית המשובחת, בכל זאת שפת האם של נתניהו היא עברית. אז מה יש בשפת הלועז הזאת, או לחילופין מה יש דווקא בשפת הקודש, שמציב אותו כאן כדובר סוג ג' ושם בסקאלה של צ'רצ'יל ואבא אבן? כלום אין נביא אלא מחוץ לעירו, או שמעורבות בסיפור סיבות פסיכולוגיות עמוקות אחרות? אתמהה.

אבל מה חשובה הרטוריקה כאשר אין בדברים עצמם שום חדש? אם יש לנתניהו כותב נאומים מקצועי - החיים שלו קלים מאוד. הוא מקבל את המסר הכללי ולוקח מנאומים קודמים את כל אוסף הקלישאות הנדוש: לא ניכנע לטרור; נשמור על ביטחון אזרחי ישראל; עם ישראל חזק ועמד במבחנים קשים יותר; הנחיתי את כוחות הביטחון לעשות את כל הנדרש. רק קלישאה אחת נעדרה הפעם: הרשות הפלסטינית מסיתה להמשך הטרור והרצח. בפועל זה אכן מה שקורה, כלי התקשורת הרשמיים של הרשות עושים זאת ללא הפסקה. אבל נתניהו צריך בימים אלה את אבו מאזן כמו אוויר לנשימה. אם הוא, האבו מאזן הזה, ישחרר את הרסן מהתנזים וכוחות הביטחון שלו - לא נשמע כל שעתיים על פיגוע דקירה חדש אלא על מחבלים מתאבדים המפוצצים אוטובוסים מלאים רח"ל.

אחרי נתניהו עלה לנאום יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג. אפילו בימים החלשים של נתניהו הוא לא מגיע למותניו כאורטור. גם לאחר השיעורים הרבים שלקח לפיתוח הקול והתרגולים אצל המומחים לשפת הגוף הוא תמיד יישמע כמנהל בית ספר תיכון במעמד חלוקת תעודות הגמר. כושר דיבור הוא כמו כשרון מוסיקלי, או שנולדים איתו או שלא.

אם מתעלמים מהאלמנט המצער הנ"ל, נאומו של הרצוג הוכיח שהוא יודע לקרוא את המציאות בשטח טוב יותר מהאיש שעלה לראשות הממשלה על טיקט של מר ביטחון. כבר לאחר רצח הזוג הנקין הי"ד אבחן הרצוג שלא מדובר בעוד אירוע טרור מזדמן הפוקד אותנו לפרקים. כבר אז הוא טען שזה ראשיתו של גל טרור שחייבים לנקוט כלפיו בצעדים הקיצוניים ביותר שיש בארסנל הישראלי. מי שמע פעם ראש מפלגת מרכז שמאל שקורא להטיל סגר כללי על השטחים ולאסור באופן מוחלט על כניסת פלסטינים לישראל? אם זיכרוננו לא מטעה אותנו, הרצוג קבע כאן תקדים מעניין. מאוחר יותר, כאשר התברר שמקורו של גל הטרור הוא במזרח ירושלים, ורק בשוליים הוא יוצא משטחי הרשות הפלסטינית, תיקן הרצוג את דבריו ודרש להטיל סגר על השכונות הערביות במזרח ירושלים. שומו שמיים, סגר בירושלים.

גם המשך נאומו של הרצוג היה מלאכת מחשבת. הוא האשים את נתניהו שמוביל את ישראל למצדה. הוא דיבר על תחושת הייאוש והתסכול של אזרחי ישראל ותבע מנתניהו לקום ולומר מה הוא מתכונן לעשות כדי להשיב את הסדר והביטחון לרחובות ישראל. על תשובתו של נתניהו ראה לעיל.

יום למחרת התייצב ראש עיריית ירושלים ניר ברקת בצומת הטי המחברת בין שכונת ארמון הנציב ושכונת הפורעים ג'אבל מוכבר. במדור זה נמתחת דרך קבע ביקורת על התנהלותו של ברקת כמי שרוצה להפוך את ירושלים לעיר תרבות חילונית תל אביבית. הדברים במקומם עומדים אלא שהשבוע גילה ברקת שבכל זאת יש בו גנים של ראש עיר ירושלמי אמיתי. אחד שחי ונושם את העיר המורכבת והמסובכת הזאת ומסוגל לקום ולומר את הדברים הנכונים. נאמר זאת כך: לראשונה מאז שנבחר לתפקידו הוכיח ברקת שהוא ראוי לירושלים והיא ראויה לו. ומי ייתן וזהות העיר תדבק בו גם בתחומים אחרים.

בצומת הטי הזה, בו עלו שעתיים קודם לכן שני מחבלים על אוטובוס עירוני וטבחו שני יהודים הי"ד, עמד ברקת ואמר את כל מה שתושב ירושלמי חושב בליבו אך לא היה מי שיאמר זאת עבורו עד עתה. ברקת דרש מהממשלה להטיל כתר על שכונת הפורעים ועל שכונות ערביות נוספות במזרח העיר מהן יוצאים המפגעים. לעומת הרצוג שדרש סגר כללי, ברקת ידע לדייק בלשונו. יש שלושה מושגים בעגה הביטחונית: עוצר, סגר וכתר. בראשון אין יוצא ואין בא מהבתים אלא להצטיידות במזון בלבד. כך עושים במחנות פליטים או בערים פלסטיניות בזמן של מבצעים צבאיים. בסגר כפשוטו: סוגרים את היציאות לחלוטין אך בפנים החיים נמשכים כסדרם. כתר הוא אפילו לא זה. בודקים את היוצאים והבאים לשכונה ומאפשרים למי שנראה בסדר לצאת לעבודה. בהתחשב בכך שהמחבל מהפיגוע במלכי ישראל היה עובד בזק, אין ספק שהוא היה מקבל אישור לצאת.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 22 אוקטובר 2015, 14:45

המשך

ובכל זאת מדובר בצעד חריג שנדרש לראשונה על ידי ראש עיר בירושלים ואשר בכלל מבוצע. ברקת זרק את המסר התדמיתי של חלוקת העיר המשתמע מהכתר ושם מול עיניו את שלום התושבים בלבד. ואין להקל במסר בתדמית. הדרישה הפלסטינית הרשמית לחלוקת העיר, זו הנתמכת על ידי כל העולם כולל ארה"ב, מקבלת כעת חיזוק רציני. אפס, כי כאשר הדם שותת, סוגרים קודם כול את העורק המדמם בניתוח חירום ורק אחר כך חושבים אילו צלקות הוא ישאיר.

מספר שעות לאחר מכן התכנס הקבינט ואישר שורה של צעדים שהבולט שבהם הוא הטלת כתר על מזרח ירושלים. יש רגליים לדבר שברקת העומד בקשר הדוק עם ראש הממשלה ידע מראש שהחלטה מעין זו עומדת להתקבל, אבל זה כמובן לא גורע מהאומץ שלו לקום ולומר זאת. כך או כך, הכתר הוטל ובכל מידת הזהירות המתבקשת מכתיבה המתבצעת מספר שעות לפני ההופעה בדוכנים - הוא סיפק כמה שעות של שקט לעיר המיוסרת.

יתר ההחלטות של הקבינט הן מחזור של החלטות קודמות ואחת מהן היא בדיחה עלובה. מדובר בהחלטה הקובעת שהריסות בתי מחבלים מפגעים יבוצעו בתוך מספר ימים מזמן הפיגוע. החלטה כזאת יכול להעביר רק וולדימיר פוטין וגם זה רק בתחום הכיבוש הצבאי הרוסי בצ'צ'ניה. בשטח ריבוני ישראלי אין הריסות בלי אישור של בית משפט, ולאחר האישור תמיד פתוחה הדלת למשפחות לערער לבג"ץ. מאחר ונשיאת הבג"ץ, מרים נאור, לא עובדת אצל נתניהו, אלא ההפך, אין מצב שתיקי הריסה יקבלו צו ביצוע לפני שיחלפו מספר חודשים.

אפרופו צווי הריסה: בשבוע שעבר נהרסו בתי המחבלים בפיגוע בהר נוף בשנה שעברה. המערכת המשפטית סיימה את הטיפול לפני יותר מחצי שנה, אך מר ביטחון ושר הביטחון שלו עיכבו את הביצוע עד לגל הפיגועים האחרון.

העיר שחולקה לשלושה
ובחזרה לברקת: לראש העיר האנרגטי יש השפעה עצומה על נתניהו בכל הקשור בירושלים. לא רק בגלל שהוא עומד לרוץ תחת חסותו בפריימריס הקרובים בליכוד, אלא שלכל ראש עיר בירושלים יש השפעה פוליטית מתוקף מעמדו. את הבחירות הכלליות בשנת תשנ"ט איבד נתניהו לאחר שראש העיר דאז אהוד אולמרט סירב להצטרף לקמפיין של 'אהוד ברק יחלק את ירושלים'. אותו קמפיין שהכריע את הבחירות לטובת נתניהו בשנת תשנ"ו מול שמעון פרס. המוטיב של ירושלים המאוחדת הוא בעל משמעות בלתי רגילה.

לאחר הצעדים האחרונים של הכתר, ומה שעוד יבוא לאחריהם (אם יימשך גל הפיגועים יוטלו גם סגר וגם עוצר, עניין של זמן בלבד) אחדות העיר לא תהיה הקלף שמכריע בחירות אלא הביטחון הפנימי שבה ונושא הבניה. את הביטחון או חוסר הביטחון כולם יכולים לראות. את השקר של הבניה בירושלים יכול לחשוף במלוא כיעורו רק ראש עיריית ירושלים.

וכאן לשתיקה של ברקת יש משמעות רבה. במשך שש שנים ויותר ברקת מחפה על החלוקה דה פקטו של הבניה בין שלושת חלקיה. הירושלמים מכירים אותם היטב. למי שלא, הנה תיאור קצר: עיר הקודש והמקדש מחולקת בפועל בין ירושלים של קווי 67 המכילים שכונות יהודיות בלבד ובין החלק ששוחרר לאחר מכן והמכיל אף הוא שני חלקים, השכונות היהודיות והשכונות הערביות.

מבין השלושה, המצב בשכונות היהודיות שמעבר לקו הירוק הוא הגרוע ביותר. מאז כינון ממשלת נתניהו השנייה הוקפאו בהן אישורי הבניה כמעט לחלוטין. כל נציג בוועדה המחוזית בירושלים יודע שכאשר מגיעה תוכנית בניה מעבר לקו הירוק בעיר - מגיעה בעקבותיה הוראה מלשכת ראש הממשלה לעכב את הדיון. עיין ערך רמת שלמה, כל תוכניות הבניה החדשות שבה מוקפאות לחלוטין ומופשרות באופן שקרי כאשר נתניהו נלחץ אל הקיר. בפועל ההקפאה היא טוטלית.

לעומת זאת, בשכונות הערביות של מזרח העיר נמשכת הבניה ללא הפסקה. בלי היתרים ובלי אישורים. והיכן שירותי האכיפה וההריסות של עיריית ירושלים שיוצאים לדרך עם כל דיווח על מרפסת לא חוקית בשכונה יהודית? כאן המקום לגלות שישנה הוראה שקטה מלשכת ראש הממשלה שלא לבצע צווי הריסה בשכונות ערביות במזרח העיר. נתניהו אוהב שקט, ואם המחיר הוא חלוקה דה פקטו של העיר והענקת זכויות לערבים בלבד - הוא מוכן בהחלט לשלם. על חשבוננו.

מחיר אוזלת היד
אם בנושא הבניה אפשר היה להתעלם מזכויות היתר של הערבים הרי שבתחום הביטחון השוטף - הנטייה של נתניהו לא לעשות דבר עד שמיים לא מגיעים עד נפש (ראו פרשת מבצע צוק איתן,) היא האחראית ישירות לגל הטרור המשתולל כעת ברחובות העיר. גל הפיגועים העלה את העיר לכותרות רק לאחרונה, אבל כל מי שחי בעיר הזאת יודע שהיא בוערת כבר למעלה משנה. אין כמעט יום בלי זריקת אבנים על הרכבת הקלה ואין יום בלי זריקות אבנים ובקבוקי תבערה מכיוון השכונות הערביות ליהודיות, במיוחד מג'אבל מוכבר לארמון הנציב ומעיסוויה לגבעה הצרפתית. אין מצב שמכונית יהודית תיכנס בטעות לשכונה ערבית ותצא משם בלי פגע.

וזה עוד בשכונות שנחשבות לשקטות באופן יחסי. יש אזורים בירושלים שיצאו לחלוטין מכלל שליטה ישראלית ואפילו הצבא לא מעז להיכנס לשם. מדובר בעיקר במחנות הפליטים של קלנדיה ושועפט וכפר עקב. שם כבר מדובר באקס טריטוריה פלסטינית שתושביה נהנים מתעודות זהות כחולות ומקצבאות הביטוח הלאומי.

נתניהו מקבל כל בוקר את הדיווחים הביטחוניים בעיר היישר לשולחנו. אבל כדרכו הוא העדיף לשמור על שקט חד צדדי ישראלי. אם רבע מהצעדים הננקטים כעת מול הפורעים הערבים היו מתבצעים לאחר גל הדריסות שלפני חודשיים, אז גם בג'אבל מוכבר ועיסוויה היו מבינים שהישראלים נחושים להילחם על שלומם וביטחונם. אבל כאשר השבאב רואה שהמשטרה ופלוגות המג"ב נסוגות אחור ומשאירות את השטח פתוח, הוא מתקדמם בביטחון צעד אחד קדימה.

מה הסיכוי שנתניהו יפסיק להזיע ויתחיל לפעול נוסח שרון באינתיפאדה השנייה, קרי, כיבוש מחדש של מחנות הפליטים והשכונות הערביות בירושלים? את התשובה יספקו תושבי השכונות עצמם. אם הם יסתפקו בחזרה לשגרה של אבנים על הרכבת הקלה ובקבוקי תבערה לבתים הקיצוניים בשכונות היהודיות - גם נתניהו יחזור איתם לשגרה של מרדפי חתול ועכבר מקומיים עם כוחות המשטרה. עוד מאבטחים יתווספו לרכבת הקלה ועוד חיילי מג"ב ינסו לתפוס זורקי אבנים תוך שימוש קפדני בהוראות הפתיחה באש. זו השגרה שנתניהו מוכן להכיל מול הפלסטינים בירושלים.

כמובן שלא נופתע כלל ועיקר אם נתניהו יהיה מוכן להצהיר בפני שר החוץ האמריקאי שעומד לבוא לישראל בשבוע- שבועיים הקרובים על הקפאה רשמית מוחלטת של הבניה בעיר. הוא גם הצהיר על שתי מדינות וקיבל בתמורה שישה גלים של טרור. האיש הפחדן והמזיע הזה שילם בכהונתו הראשונה את חברון ושטחים נוספים בתמורה להפסקת אש באירועי מנהרת הכותל. אז למה שלא ישלם גם בירושלים? לאיש שבטוח שאף אחד לא יכול לאיים עליו ומקים שושלת משפחתית שתשלוט בישראל בעשורים הקרובים (על עלילותיו של הבן יאיר, יסופר בהזדמנות אחרת בע"ה) אין סנטימנטים לשום דבר מעבר לצרכיו האישיים והפוליטיים המתואמים עם הפטרון שלדון אדלסון בניו יורק.

אבל אם גל הטרור יימשך ותושבי השכונות הערביות ימצאו את הדרך לעקוף את הכתר ולצאת עם סכינים לרחובות ירושלים - המציאות תכריח את נתניהו לקום ולהילחם. באופן פרדוקסלי, השקט יושב לעיר רק אם יהיו עוד פיגועי טרור קשים נוספים. להתפלל על כך אי אפשר. בפועל יתכן שזה מה שיקרה. ה' ירחם.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 22 אוקטובר 2015, 14:47

המשך

על דמיונות וקצבאות
בבוקר יום ראשון השבוע, בפסק הזמן הקצר שבין גל הפיגועים של השבוע שעבר וזה הנוכחי, התכנסה ועדת הכספים לדיון שבחלקו הגדול הפך כעת למדע בדיוני. בעצם היה זה דיון המשך לדיון שהתקיים שבועיים קודם לכן בוועדה בנוכחותו של שר האוצר משה כחלון.

בשני הדיונים גם יחד נפרשה בפני הנוכחים תמונת מצב מפתיעה לטובה על מצב קופת המדינה. כחלון סיפר שרשויות המס עשו מעל ומעבר ועברו את תחזית הגביה בשמונה מיליארד שקל עוד קודם ששנת הכספים הסתיימה. הוא העריך שבקצב הנוכחי יגבו עוד ששה מיליארד ובסך הכול תסתיים השנה בעודף תפעולי של ארבעה עשר מיליארד שקל. כחלון לא אמר כמובן מילה של תודה לשר האוצר הקודם יאיר לפיד שהעלה מיסים ותיקן ים של תקנות לאכיפה וגביה. מילא. את הכול עומדת לשאת הרוח.

עד שזו באה וטרפה את כל החישובים הספיקו הרפרנטים של האוצר להופיע שוב בפני ועדת הכספים וזמירות חדשות נפלאות בפיהם. העודף הוא לא של ארבעה עשר מיליארד אלא של שלושים מיליארד. הכיצד? במהלך השנה לא היה חוק תקציב בתוקף, והוצאות משרדי הממשלה היו נגזרת של התקציב הקודם לפי בסיס של אחד חלקי שנים עשר לחודש. הנגזרת של התקציב הקודם לא כוללת תוספות שהיו במהלך השנה שעברה אלא של הבסיס בלבד. כך אירע שמשרדי הממשלה נכנסו לדיאטה חריפה והוציאו הרבה פחות מהסך הכולל של השנה שעברה (העובדה שאף אחד מאזרחי המדינה לא הרגיש בכך מלמדת על עודפי השומן הקבועים של הממשלה).

העודף שנצבר הוא שישה עשר מיליארד שמתווספים לתוספת האדירה של ראשות המיסים ובסך הכול שלושים מיליארד. בוננזה. אפילו בשוויץ לא סוגרים שנה עם עודפים כאלה. שלא לדבר על הדוד סם מאמריקה שגומר בגירעונות קבועים של טריליארדים ומדפיס דולרים כדי לשרוד.

הפקידים המרובעים הגיעו, כנראה, עם ניירות וחישובים שנעשו לפני עשרה ימים ויותר. מאז אירועי חול המועד סוכות וגל הטרור הגואה אין למספרים האלה שום ערך. באינתיפאדה השנייה (כן. כבר אפשר לקרוא לזו הנוכחית 'השלישית') ירדו הכנסות המדינה ממיסים בשלושים אחוז בתוך מספר חודשים והוצאות הביטחון קפצו בעשרות מיליארדים. שנה לאחר מכן עמד המשק הישראלי בפני פשיטת רגל מוחלטת ורק תוכנית החירום של נתניהו ושרון, פלוס קצת עזרה אמריקאית בערבויות בין לאומיות, בלמה את הקטסטרופה.

מי שעוד מעז לשים את נפשו בכפו ולצאת לרחובות ולשווקים רואה בעיניהם העצובות של הסוחרים איך האירועים הביטחוניים התכופים שורפים להם בבת אחת הכנסות של שנה שלימה. התיירים לוקחים רגליים ובורחים. בעקבותיהם מגיעים המשקיעים (אלו כבר צפו את הנולד לפני חודש ונעלמו. שורו הביטו וראו את המדדים הצונחים בבורסה בתל אביב). האזרחים מסתגרים בבתים וגם כשהם יוצאים אין להם חשק לקניות. כשיקבלו פקידי השומה של כחלון את דו"חות סוף השנה של הנישומים האומללים (החישוב הסופי הוא שנתי, ולא חודשי) הם יגלו שהם עוד יצטרכו להחזיר מיליארדים למשלמי המקדמות. על המשך העלייה בגביה אין בכלל מה לדבר.

גם העודף הנוסף מהקיטון בהוצאות הממשלה חולף בכל יום שעובר. חבר באחת מוועדות המשנה של חוץ וביטחון שוחח ביום שלישי השבוע עם רפרנט בכיר באוצר. כן, אחד מאלה שהשתתפו בדיון העדיין אופטימי של יום ראשון השבוע. עכשיו כבר ריצד בעיניו הייאוש. כל יום של גיוס משטרתי מלא פלוס המילואים של מג"ב עולה לנו מאה מיליון שקל ליום - שח הרפרנט העגום. אם יוחלט להכניס גם את הצבא לפעולה - הצעה שכבר נדונה בקבינט השבוע - העלות עשויה לזנק פי ארבעה וחמישה. עשרים וכמה ימים כאלה מחסלים את העודף, והאוצר עוד ייאלץ לפנות לוועדת הכספים לקבלת אישור לפריצת גבול הגירעון הקבוע בחוק.

אבל ביום ראשון השבוע, ובדיון שהיה לפני שבועיים, עוד חשבו במושגים של עודפי ענק ששוכבים בקופה. מה רצו לעשות - ובחלקו כבר עשו - עם העודף הזה? שר האוצר לא הותיר את הנוכחים בלי תשובה: הורדנו את המיסוי המטורף על האלכוהול; הורדנו מע"מ באחוז ומס חברות באחוז וחצי; הגדלנו את ההקצבה למשפחות חד הוריות; הוספנו תקציב לבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים הנוצריים (אפרופו כסף לנוצרים: הרב שלמה ברילנט וחבריו באיגוד המוסדות החרדיים יכולים להיות רגועים. באחריות מלאה - הכסף לא יעבור. אין קריטריונים להקצאה לפי דת וגם לא יכולים להיות. סתם רימו את הנוצרים, שעוד לא הספיקו להכיר את החבר'ה מאגף התקציבים באוצר והקונצים שלהם) ועוד כמה תופינים נאים בתחום הדיור שכבר הוכיחו את הצלחתם בשטח. רק שמונה עשיריות האחוז עליה במחירים בחודש האחרון הם כמעט עשרה אחוז בחישוב שנתי. פינטס.

ואז, כמו מפגע בודד התוקף ללא התראה מוקדמת, זינק עליו חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס מאגודת ישראל. הדקירה בצוואר הייתה בלתי צפויה, כי בסיעה האמורה יש טאבו דיבורים מוחלט בנושא שבגינו אירעה התקיפה. אסור לדבר מילה וחצי מילה על תוכנית החיסכון של קצבאות הילדים.

אלא שלמוזס אין כנראה מה להפסיד יותר, ואת החשבון הפנימי שלו עם מי שהסכים לה הוא ניהל על גבו של כחלון המופתע. אני רוצה לשאול אותך, כך מוזס, האם שמעת על הכלל שטובה ציפור אחת ביד מעשר על העץ? אם יש לכם כסף עכשיו לחד הוריות ולאלף הטבות אחרות, למה את התוספת לקצבאות הילדים אתם הופכים לתוכנית חסכון לעוד כמה שנים? יש לכם עודפי תקציב, תנו - תקף הח"כ את שר האוצר כשהוא מכוון בעצם לכתובת אחרת.

וכאן באה התשובה שהפתיעה גם את התוקף עצמו. כחלון: אני חושב שתוכנית החיסכון זה משהו שיהיה טוב גם לילדים וגם למשפחות, שיהיה להם כסף בעתיד ללימודים ועבודה. אבל אם אתם חושבים שצריך לשנות את המתווה, כך כחלון, אין לי שום בעיה עם זה.

אם כחלון היה כנה בדבריו, ובדרך כלל הוא כזה - למעט המקרים שהוא צריך להגן על קובי מימון - הייתה זו שעת כושר נדירה לפתוח את המתווה הגרוע של תוכנית החיסכון במקום התוספת לקצבאות ולשנות את חלקה לפחות לכסף מזומן. אבל בשביל זה צריך קודם להודות שההסכם הקודם סביב הקצבאות היה שגוי, וזה כמובן דבר שלא ייעשה במחוזותינו.

חלפו עברו שבועיים והנה עוד דיון בוועדת הכספים, והפעם הנושא המרכזי, ולא כבדרך אגב, הוא תוכנית החיסכון לילדים. נציגי האוצר לא שמעו כנראה את דבריו של כחלון בדיון הקודם, ובאו עם שלל מסמכים סביב התוכנית.

כאן כבר התנפלו על הפקידים כל חברי הוועדה, למעט רחל עזריה מסיעתו של כחלון. אפילו יו"ר הוועדה ח"כ משה גפני - שבימים טרופים אלה של המו"מ לשחרורו של יעקב אשר נזהר מאוד בלשונו - לא יכול היה להתאפק, ותקף את התוכנית. גפני הזכיר שבשעתו הקים האוצר קרן חיסכון מיוחדת להצלת מפעלים בקריסה, עד היום לא יצא ממנה שקל אחד, ומפעלים קורסים בזה אחר זה. זה לדעתו מה שעשוי לקרות גם עם תוכנית החיסכון לילדים. תקף - אך מאוחר יותר כנראה התחרט. אף מילה לא פורסמה על הדיון בעיתון הבית, שלא מחמיץ אף דיון בנושאים חרדיים בוועדה שבראשותו של היו"ר הפעיל והנמרץ.

יתר החברים, ומוזס כמובן, תקפו בלי חשבון. לנוכחים התברר שהכסף לא יופקד כעת בשום מקום, ויופיע בספרים כרישום תקציבי בלבד. כלומר: כשיהיה - נשלם, כשלא - אז לא. בינתיים תקבל כל משפחה תוספת במזומן של עשרה שקלים לילד ראשון, חמישים שקלים לילד שני עד רביעי. מחמישי ומעלה שוב רק עשרה שקלים לילד. כנראה במסגרת התוכנית לצמצום הילודה. במקביל ייעשה רישום תקציבי של חמישים שקל לכל ילד לתוכנית חסכון החל משנת 2017. אשרי העין ראתה זו.

בהנחה המאוד היפותטית שהכסף אכן יופקד, יתבטא החיסכון לכל ילד שייוולד משנת 2017 ועד שיגיע בשעטו"מ לגיל 18 בעשרת אלפים וכמה מאות שקלים. ילדים בגילאים אחרים יקבלו פחות. לבינתיים משפחה עם שמונה עד עשרה ילדים שאמורה הייתה לפי ההסכם הקואליציוני לקבל תוספת מזומן של 500 שקל לחודש תתנחם ברישום התקציבי העתידי של האוצר.

יתר פרטי התוכנית הם סוג של הומור שחור שנהגו להקל בו גם בימים של פיגועים. בהגיע החוסך הצעיר לגיל ח"י הוא לא יקבל את הכסף לבזבוזים חלילה. הוא יוקצה לו רק להוצאות נישואין מול קבלות (האם המדינה מעודדת נישואין בגיל שמונה עשרה? - זעק - צחק אחד מחברי הוועדה), או למטרות לימודים לפי סעיף 252 בחוק החינוך. אפיקים נוספים: הקמת עסק חדש או רכישת דירה. והכול בסכום מקסימלי של כעשרת אלפים שקלים. ברוח ימים אלו נאמר: נחיה ונראה.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 22 אוקטובר 2015, 16:22

תודה רבה לך!!!!
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי העיתונאי » 22 אוקטובר 2015, 22:09

כל הכבוד להבאת הטורים המרתקים והמיוחדים של יעקב ריבלין. אם אפשר לציין של איזה שבוע זה בכל פעם. כמו"כ מצטרף לבקשה להבאת "בית הספר לפוליטיקה" של אבי בלום.
סמל אישי של המשתמש
העיתונאי
 
הודעות: 717
הצטרף: 15 אוקטובר 2015, 15:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי עמוס בן הימיני » 25 אוקטובר 2015, 22:15

הקטע הבא הוא מתוך טורו השבועי של יעקב ריבלין המתפרסם בעיתון בקהילה:

"אריאל מודע לטענות כלפיו ודוחה אותן על הסף. בראיונות לתקשורת שקיים השבוע הוא פירט את שלל הסיבות לגל הטרור הנוכחי והציג שרשרת ארוכה של אירועים וגלי טרור שנרשמו בעבר הקרוב והרחוק ללא כל קשר לעליות שלו או של אחרים להר הבית. במובן מסוים הוא צדק. כפי שנכתב כאן לפני שבועיים, חוליות הטרור המקצועיות של החמאס והג'יהאד האסלמי מחפשות רק את העיתוי המבצעי המתאים ביותר ויוצאות לבצע פיגועים. האחריות של אריאל, נכתב כאן, היא באספקת הדלק למדורת ההסתה הפלסטינית על רקע אל אקצא. אותה מדורה המוציאה את המפגע הבודד עם הסכין ביד משכונת מגוריו לרחוב היהודי הסמוך בידיעה ברורה שהוא לא חוזר הביתה, ביתו ייהרס ומשפחתו תישאר ללא פרנסה.

האירוע הקטלני האחרון בבאר שבע הוא האקדח המעשן המוכיח את אשמתם של אריאל וחבריו. מבצע הפיגוע הוא בדואי ישראלי שהכיבוש בשטחים ומצוקתם של הפלסטינים לא מעניינים כלל את בני המגזר אליו הוא משתייך. ההפך, הפלסטינים בזים לבדואים ורואים בהם פראי מדבר החיים מפשע והברחות מצד אחד ומשרתים של השלטונות באזורי מגוריהם בהתאם לצרכים מצד שני. הרשות הפלסטינית לא דואגת לבדואים בשטחה ולא מושיטה להם עזרה כאשר צה"ל מפרק את המאהלים שלהם במדבר לצרכי שטחי האש שלו. אף בדואי, ועוד ישראלי, לא יצא להיהרג בגלל השאיפות הלאומיות הפלסטיניות והכיבוש בשטחים.

גורמים המקורבים לחקירת האירוע בבאר שבע יודעים לספר, ששלושה ימים לפני שיצא למסע ההרג שלו הסתובב הרוצח אחוז אקסטזה ולא הפסיק למלמל 'אל אקצא, אל אקצא'. הפזורה הבדואית בחורה נתונה בשנים האחרונות להשפעה אסלמית קיצונית והרוצח היה שקוע ברשתות החברתיות העמוסות תיאורי זוועה על ההשתלטות היהודית על הר הבית. התיאורים גברו בסמוך לעלייתו האחרונה של אריאל להר הבית, והקשר לאירוע בבאר שבע הוא כמעט ברמה של הוכחה משפטית." סוף ציטוט.

והנה עדיין לא נמחה הקצף משפתי הפרשן, והנה מתפרסמת הידיעה המגלה לנו שהמחבל היה איש חמא"ס...
סמל אישי של המשתמש
עמוס בן הימיני
 
הודעות: 1300
הצטרף: 25 אוקטובר 2015, 22:04
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 29 אוקטובר 2015, 04:12

אין שום סתירא.

הי' לו קשר עם חמאס, ויכול להיות שהסיבה שבגללה יצר קשר אתם הי' בענין ההר הבית.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי העיתונאי » 29 אוקטובר 2015, 22:39

מי יכול להביא את הטור של ריבלין של השבוע נדפיס ונקרא בטועמיה של מחר...
חדשות / דיווחים / עדכונים / דעות / פרשנויות
סמל אישי של המשתמש
העיתונאי
 
הודעות: 717
הצטרף: 15 אוקטובר 2015, 15:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי העיתונאי » 29 אוקטובר 2015, 23:15

חולה על עיתונות מבקש את טורו של ריבלין הפרשן התותח - של השבוע
חדשות / דיווחים / עדכונים / דעות / פרשנויות
סמל אישי של המשתמש
העיתונאי
 
הודעות: 717
הצטרף: 15 אוקטובר 2015, 15:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 30 אוקטובר 2015, 11:19

נווווו, מי מביא?
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 30 אוקטובר 2015, 14:42

בבקשה אריה קליין.. 8-)


יום שישי, י"ז חשון 30.10.2015

איש לא אמון בו
בתריסר השעות שלפני הפיגוע הקטלני בבאר שבע שרתה בכנסת תחושה שאיכשהו העניינים חוזרים לשליטה. הצעדים הקשים שננקטו במזרח ירושלים וההיערכות הביטחונית חסרת התקדים יצרו את הרושם שהגרוע מכול כבר מאחורינו. עוד פיגוע קטן פה, עוד פיגוע קטן שם, אבל המאסה הקריטית של גלי מתאבדי הסכין היוצאים בזה אחר זה כמו חולדות בחפירות הרכבת הקלה בתל אביב כבר מיצתה את עצמה. ברקע הדהדו גם קולות התיווך האמריקאי והלחצים של מדינות המפרץ ומצרים על אבו מאזן להרגיע את הרוחות לפני שהמונים ייצאו לרחובות גם אצלם. מחוגי השעון שהצביעו על עשרים וארבע שעות ללא אף פיגוע יצרו אף הם את הרושם שמשהו מתבשל מאחורי הקלעים הבינלאומיים והביטחוניים לקראת החזרה לשגרה.

בעיצומו של השקט המאוד זמני הזה ישבו כמה עיתונאים חרדים בפתח לשכתו של נציג חרדי בכיר והמתינו עד שהנ"ל ישתחרר מאישיות מסוימת שקדמה להם בלו"ז והתעכבה לצאת. אדהכי ודהכי הגיע ללשכה אחד מנערי ראש הממשלה וביקש להבהיל את הנציג ללשכת ראש הממשלה שבקומה השנייה. ההודעה הועברה לנציג החרדי הבכיר, שלפי כללי הפרוטוקול אמור היה לנטוש את כל עיסוקיו ולצאת מיד למקום אליו הוזמן.

למרבה ההפתעה, זה לא מה שקרה. שיחכו לי קצת שם, השיב בנחת והמשיך עוד רבע שעה בסדר יומו הרגיל. שמא מדובר בעניין ביטחוני דחוף? שאלנו בפליאה את הנציג האדיש. ממש לא - השיב. על זה מדברים בפורומים אחרים. הוא (ראש הממשלה, י.ר.) רוצה לדבר שוב על מתווה הגז.

זה מה שמעניין אותו בימים טרופים אלו? הוספנו לשאול.

לא רק זה, אבל גם זה. הוא כל הזמן אומר שאם לא נגיע להסדר בתוך כמה שבועות נחטוף תביעה בזירות המשפטיות הבין לאומיות של מאות מיליוני דולרים.

לא חזרנו מאוחר יותר ללשכה לשאול האם ההשערה הייתה נכונה וזו הייתה סיבת הקריאה. כדי לדעת שנתניהו לא נותן לאירועים הביטחוניים להסיח את דעתו מהשאיפה להעביר את מתווה הגז. מספיק היה לשמוע את דבריו של יצחק תשובה, אחד השותפים הבכירים במערכת, בכינוס בפני אנשי עסקים בתל אביב. תשובה העריך בביטחון הנשקף לעין שבתוך מספר ימים, מקסימום שבועות, יושג הסכם על מתווה הגז.

ואם תשובה מדבר, תשובה יודע. לשותפים האמריקאים שלו יש ידיד טוב בשם שלדון אדלסון ששולט בסדר יומו והתנהלותו של ראש הממשלה הישראלי יותר מכל אדם אחר על פני כדור הארץ. לידיד יקר זה יש חלק נכבד, אם לא מכריע, בהתדרדרות היחסים בין ישראל לארה"ב ולכתף הקרה שממשל אובמה מפנה לישראל כעת בשעתה הקשה. כאשר הידיד מחליט שמתווה הגז חתום ייחתם אין להתפלא כלל ועיקר שאת מרבית האנרגיות שנותרו לו בין ישיבת קבינט אחת למשנה, משקיע נתניהו בנושא שבימים אלו נדחק לעמודים האחרונים של מוספי הכלכלה. העמודים הראשונים צבועים באדום מדמם כבר שבועיים ימים ברציפות.

העיסוק האובססיבי של נתניהו בנושא הגז הוליד בשבוע שעבר את הרעיון המופרך של העברת סמכויות החתימה של שר הכלכלה, הממאן לחתום, לידיה של שרת המשפטים איילת שקד. לשקד, אין כל בעיה לחתום (לאחרונה חתמה שקד על הארכת משך ההתמחות של עורכי הדין לשנתיים במקום שנה, וזאת לבקשתה של לשכת עורכי הדין, ובכך פגעה בעיקר בחרדים ובתושבי הפריפריה. קודם לכן היא נלחמה למען עורכי הדין בחוק 'לבנת פורן' המגביל את עמלת חברות הייעוץ. כעת כולם מוגבלים, חוץ מעורכי הדין). בפועל אין שום אפשרות להעביר לה את הסמכויות בלי אישור של הכנסת. אישור שאם אפשר היה להשיג אותו - הסיפור היה נגמר כבר לפני חודש בממשלה. מדובר אפוא בהזיה שמלמדת היכן נמצא הראש של כבוד ראש הממשלה ואילו רעיונות עולים כאשר הוא לחוץ.

על רקע זה לא קשה להבין איך ספקולציה מופרכת כמו צירופו של ליברמן לממשלה משתלבת אף היא בנושא הגז. בשבוע שעבר קרא יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין להרצוג וליברמן להצטרף לממשלה לנוכח ההתדרדרות הביטחונית והצורך בחזית רחבה מול הטרור מצד אחד והלחצים הבין לאומיים מצד שני. במקביל פורסמו סקרים המלמדים לכאורה (הזמנת סקרים עם תוצאה ידועה מראש, היא מדע בפני עצמו) שמרבית אזרחי ישראל רואים בליברמן את האיש המתאים לנהל את משרד הביטחון. האמת, לנוכח התנהלותו הרופסת של משה יעלון זה הגיוני בהחלט.

ואז היה מי שהציע, ולא עיתונאי שוחר כותרות, אלא גורם פוליטי בעל משקל בליכוד, לדון בהצעה מכיוון נוסף. אם ליברמן מצטרף ומחזק את הממשלה אין כבר שאלה מהיכן יושג הקול הבודד הנוסף הדרוש לאישור מתווה הגז. ליברמן שמסכים עקרונית למתווה אך לא מוכן להצביע בעד העברת הסמכויות של דרעי לממשלה יעשה זאת חיש קל, אם וכאשר יצורף לממשלה.

ארכו פחות מעשרים וארבע שעות עד שגם רעיון זה נזרק לפח האשפה של המערכת הפוליטית. ליברמן לא שלל את הרעיון על הסף, בכפוף כמובן לעונש מוות למחבלים ועוד כמה תנאים בסגנון זה, אבל בלשכת ראש הממשלה הבינו שצירופו של ליברמן ידליק את השטח יותר מכל ההסתה ברשת ואל גז'ירה גם יחד. מי שקרא לערביי ישראל גיס חמישי והציע לצרף אותם לרשות הפלסטינית, הוא בעיניים ערביות מה שמרואן ברגותי הוא לעיניים ישראליות.

ומה יגיד על כך הנשיא אובמה שעדיין לא החליט מי בדיוק אחראי לגל הטרור בארץ, והאם ישראל לא מפעילה כוח מופרז כאשר היא מסיימת מתקפת טרור במחבל הרוג ולא פצוע בלבד? תוסיף לו את צירופו של ליברמן ותוך שבועיים ההצעה הצרפתית להצבת כוחות בין לאומיים במזרח ירושלים עוברת במועצת הביטחון.

הפרישמיש היחיד שנתניהו חושק בו הוא סילוק הבית היהודי מהקואליציה וצירופו של המחנה הציוני. בשיחות סגורות עם שרים חרדים מביע נתניהו זעם מבעבע על התנהלותם חסרת האחריות, לדבריו, של ראשי הבית היהודי. לשרת המשפטים יש לו עוד רספקט בשל התנהלותה המקצועית והשקולה במשרד. לבנט הוא מתייחס כנער שלא הספיק להתבגר ואילו באורי אריאל ולשותפו לתקומה ח"כ בצלאל סמוטריץ' הוא רואה שני פרובוקטורים האחראים לגל הטרור האחרון. הם לא ינוחו, אמר נתניהו בשבוע שעבר לנציג חרדי בכיר, עד שכל העולם האסלמי ייצא למלחמה נגדנו על רקע אל אקצא.

אריאל מודע לטענות כלפיו ודוחה אותן על הסף. בראיונות לתקשורת שקיים השבוע הוא פירט את שלל הסיבות לגל הטרור הנוכחי והציג שרשרת ארוכה של אירועים וגלי טרור שנרשמו בעבר הקרוב והרחוק ללא כל קשר לעליות שלו או של אחרים להר הבית. במובן מסוים הוא צדק. כפי שנכתב כאן לפני שבועיים, חוליות הטרור המקצועיות של החמאס והג'יהאד האסלמי מחפשות רק את העיתוי המבצעי המתאים ביותר ויוצאות לבצע פיגועים. האחריות של אריאל, נכתב כאן, היא באספקת הדלק למדורת ההסתה הפלסטינית על רקע אל אקצא. אותה מדורה המוציאה את המפגע הבודד עם הסכין ביד משכונת מגוריו לרחוב היהודי הסמוך בידיעה ברורה שהוא לא חוזר הביתה, ביתו ייהרס ומשפחתו תישאר ללא פרנסה.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 30 אוקטובר 2015, 14:44

המשך....


האירוע הקטלני האחרון בבאר שבע הוא האקדח המעשן המוכיח את אשמתם של אריאל וחבריו. מבצע הפיגוע הוא בדואי ישראלי שהכיבוש בשטחים ומצוקתם של הפלסטינים לא מעניינים כלל את בני המגזר אליו הוא משתייך. ההפך, הפלסטינים בזים לבדואים ורואים בהם פראי מדבר החיים מפשע והברחות מצד אחד ומשרתים של השלטונות באזורי מגוריהם בהתאם לצרכים מצד שני. הרשות הפלסטינית לא דואגת לבדואים בשטחה ולא מושיטה להם עזרה כאשר צה"ל מפרק את המאהלים שלהם במדבר לצרכי שטחי האש שלו. אף בדואי, ועוד ישראלי, לא יצא להיהרג בגלל השאיפות הלאומיות הפלסטיניות והכיבוש בשטחים.

גורמים המקורבים לחקירת האירוע בבאר שבע יודעים לספר, ששלושה ימים לפני שיצא למסע ההרג שלו הסתובב הרוצח אחוז אקסטזה ולא הפסיק למלמל 'אל אקצא, אל אקצא'. הפזורה הבדואית בחורה נתונה בשנים האחרונות להשפעה אסלמית קיצונית והרוצח היה שקוע ברשתות החברתיות העמוסות תיאורי זוועה על ההשתלטות היהודית על הר הבית. התיאורים גברו בסמוך לעלייתו האחרונה של אריאל להר הבית, והקשר לאירוע בבאר שבע הוא כמעט ברמה של הוכחה משפטית.

כמובן שמה שנתניהו אומר על אריאל הוא בשיחות סגורות בלבד. אחרי ששלל ממנו את הזכות לעלות להר הבית ללא אישור מוקדם (מה שלא יינתן בטווח הנראה לעין) הופיע נתניהו בפני חברי הקונגרס הציוני בירושלים והזים את הטענות על הפרת הסטטוס קוו בהר הבית. הוא לא התייחס ישירות לעליות הפרובוקטיביות להר ולא האשים אף גורם ישראלי בהתססת הרוחות. האשמים הבלעדיים הם אבו מאזן והפלג הצפוני של התנועה האסלמית. בהר הבית, כך נתניהו, יש שמירה הדוקה על הסטטוס קוו ושום דבר חדש לא מתרחש שם.

בניגוד לדברים אחרים שאמר נתניהו בפני הקונגרס הציוני, לפחות לשקר הזה יש הצדקה לאומית והלכתית. למען השלום, כך שנינו, מותר לשנות מהאמת. והאמת היא שיש שינויים בלתי פוסקים בסטטוס קוו בהר הבית. בשנים האחרונות הפכה העלייה להר הבית לטרנד חובה בקרב חוגים ציונים דתיים רבים. זוגות צעירים הולכים לשם אחרי החתונה. כיתות תיכון בבתי ספר דתיים עולות לשם במסגרת סיורים בהר הבית. ובכלל, בחוגים אלו מי שלא עלה לפחות פעם אחת להר הבית הוא פאסה.

בהתאם לכך גבר מספר המבקרים היהודים ועוברי הכרת ברמה כזאת שחייבה את משטרת הר הבית להגדיל את שעות הביקור ליהודים - משעה וחצי ביום בעבר לשלוש שעות ביום. בשנה האחרונה הותרה עליית יהודים להר הבית בימים א-ה בשעות שמונה עד אחת עשרה בבוקר. רשמית לא הוטלה הגבלה על עליית מוסלמים להר בשעות אלו, אך בפועל בשל החשש מהתנגשויות זה מה שקרה.

ואם לא די בכך, גברו הניסיונות להפר את האיסור על תפילת יהודים במקום. קציני משטרה הנמצאים במקום מספרים על ניסיונות שמצליחים ומעלים את מפלס המתח במקום הכי רגיש במזרח התיכון. הספתח לכל האמור לעיל הוא ביקורים של שרים ודמויות פוליטיות שעולים לשם במטרה מוצהרת להפגין את הריבונות הישראלית. אילו עוד חומרים צריכה מערכת ההסתה הפלסטינית כדי להצית את אש השנאה ליהודים ולהטריף כל ערבי באשר הוא שם. תושב שטחים כתושב ישראל ובדואי ישראלי כפלסטיני מחברון. אל אקצא הוא המכנה המשותף היחיד, וחטא העלייה לשם שגבר בשנה האחרונה פי כמה וכמה הוא בדיוק מה שאבו מאזן והפלג הצפוני האסלמי צריכים.

מלחמת השקרנים
הנאום בפני חברי הקונגרס הציוני היה אחד הנאומים היותר מפתיעים של נתניהו בשנה האחרונה. ערב ביקורו של ג'ון קארי בארץ הוא טרח לשרוף את הסיכוי האחרון להידברות עם הרשות הפלסטינית כאשר האשים את אבו מאזן בהמשך דרכו של המופתי הירושלמי שהיה, לדברי נתניהו, מי שיעץ להיטלר להשמיד את היהודים. הנושא נתון לוויכוח חריף בין בכירי ההיסטוריונים וחוקרי השואה (בשעתו פרסם כ"ק מרן ה'שפע חיים' מצאנז זי"ע על עדויות חותכות שגילה במחנה העקורים פלדפינג בגרמניה המוכיחות את הקשר העמוק בין המופתי הירושלמי לשואת יהודי אירופה), אבל לנתניהו אין בעיה לתפוס צד בנושא. אחרי שנגמר לו הסוס בנושא האיראני, אין כמו השואה ללכד מאחוריו את העם היושב בציון.

החלק המפתיע באמת היה גילוי הלב יוצא הדופן בנושא ההתיישבות בשטחים. מאז שנכנס לתפקידו לפני שבע שנים לא מפסיק נתניהו להבטיח שאין שום הוראה להקפיא את ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים ובשטחי יו"ש. יתרה מכך, נתניהו נדרש מספר פעמים על ידי הממשל האמריקאי להצהיר רשמית על הקפאה בשטחים ובכך לסלול את הדרך למו"מ מדיני. נתניהו שהסכים כבר לעיקרון של שתי מדינות לשני עמים - בנאום בר אילן הידוע - הסכים למו"מ אך בשום אופן לא להצהרה על הקפאה.

בפועל כל הנתונים בשטח זעקו על הקפאה שטרם הייתה כמותה. ועדות מחוזיות קיבלו הוראה להוריד מהשולחן כל תוכנית בניה מעבר לקו הירוק, כולל בירושלים. כנ"ל ועדות תכנון ובניה של הממשל הצבאי ביו"ש. שר השיכון אריאל אטיאס התראיין אין ספור פעמים והצהיר שיש לו הוראה מלשכת ראש הממשלה שלא לתכנן בניה בשטחים. הכול היה ידוע ומונח על השולחן אך נתניהו העדיף לשקר בפה מלא לישראלים ולומר בשקט את האמת לאמריקאים: אני לא בונה ולא אבנה.

את ההצהרה הרשמית שהייתה מחזירה את הרשות הפלסטינית לשולחן הדיונים הוא לא הסכים לפרסם. כך נותרנו קירחים מכאן ומכאן. אין בניה מעבר לקו הירוק אך אין גם מו"מ מדיני בחסותו הצליח אולמרט להוציא את ישראל מהבידוד הבין לאומי ולשמור על יחסים טובים עם הממשל בוושינגטון.

בצר לו מול התקשורת הבין לאומית המבליטה את הזווית הפלסטינית בגל הטרור הנוכחי הסיר נתניהו את המסווה ואמר פעם אחת את האמת. "בתקופתי", כך נתניהו לצירי הקונגרס המופתעים, "נבנה בשטחים פחות מכל ראשי הממשלות שקדמו לי". נתניהו נקב במספרים מדויקים. כך וכך אלפים אצל ברק, כך וכך אלפים אצל אולמרט ואצלי רק אלף וחמש מאות בלבד במשך שבע שנות כהונה (הערת המלבה"ד: גם אלף וחמש אלו הן דירות שתוכננו ויצאו לשיווק עוד בזמן אולמרט, ולא ניתן היה לעצור אותן בלי לשלם מאות מיליונים פיצויים ליזמים ורוכשי הקרקעות).

בשבוע שעבר הופיע נתניהו בפני חברי סיעת הליכוד ותקף את הבית היהודי בלי להזכיר את שמו. גם שם הנושא היה הבניה בשטחים אבל כאן היו לנתניהו נתונים אחרים. בתקופתי, כך האיש, גדל מספר המתיישבים בשטחים ממאתיים ושמונים אלף לארבע מאות אלף. אותי תוקפים על הקפאת בניה בשטחים? זעם הראש.

האם מדובר בצירוף של מידת השקר ואפאזיה הגורמת לשכחה חמורה? ממש לא. שני הנתונים שציין נתניהו נכונים כל אחד לעצמו. מספר המתיישבים עלה אך אין שום בניה של דירות חדשות בשטחים. למי תודה ולמי ברכה? בעיקר לערים החרדיות ביתר ומודיעין עילית עם הריבוי והגידול הטבעי בלי עין הרע מהגדולים ביותר במזרח התיכון. בכל שנה נולדים אלפי תינוקות בשתי הערים, שמכילות לבד חמישים אחוז מכלל ההתיישבות מעבר לקו הירוק מחוץ למרחב ירושלים.

בערים אלו מצאו גם פטנט לעקוף את הקפאת הבניה. אין בניין שאין בו חמש עד עשר הרחבות דיור שמתורגמות ליחידות נפרדות. לפי הערכות שונות נבנו בשתי הערים למעלה מעשרת אלפים יחידות דיור שהזרימו עשרת אלפים זוגות צעירים שמתגוררים בהן עד הילד השני או השלישי. נתון זה לבד מסביר את פשר הסתירה בין הקפאת הבניה לגידול בפועל של המתיישבים. ואבוי לגידול זה שאינו בא לידי ביטוי בדירות חדשות אלא בסלאמס וצפיפות דיור נוסח הגטו היהודי בתקופת השתדלן רבי יוסלמן איש רוסהיים במאה הט"ו לספירתם. רק חסר הביוב הזורם בתעלה פתוחה המתואר ביומנו.

וכך ממשיך נתניהו ללהטט בנתונים ולהציג אותם אחרת בכל מקום לפי העניין והשעה. לפני חברי הליכוד מוצג צד אחד, ולפני חברי הקונגרס הציוני, בהופעה המיועדת לכלי התקשורת העולמיים, מוצגת תמונה אחרת. ממסכת הלהטוטים האלה יצאה לפחות תועלת אחת. יותר לא נשמע מנתניהו את השקרים הנצחיים בכל הקשור להתיישבות בשטחים.

עם כל הרצון לגלות פטריוטיות בימים אלו, אי אפשר שלא להבין את המלך עבדאללה, לא ממש שונא ישראל מובהק, שמסרב כבר שלושה חודשים לראות את פניו של נתניהו. מאז שהחל גל הטרור הנוכחי ביקש נתניהו משר החוץ ג'ון קארי לארגן לו פגישה דחופה עם המלך הירדני במאמץ להרגיע את הרוחות בכל הקשור להר הבית. עבדאללה לא היה מוכן לשמוע, והצדק איתו. במשך שנה מוכר נתניהו לו ולעולם את הבלוף שאין שינוי בסטטוס קוו בהר הבית.

אבל לעבדאללה יש במקום מאה ושישים עובדי הוואקף המוסלמי המקבלים ממנו משכורות כל חודש. הם מדווחים לו כל יום על מספר העולים היהודים להר הבית. על מספר ניסיונות התפילה במקום, על ההגבלות למוסלמים בשעות הבוקר בימים א-ה, ועל מספר השרים והח"כים המבקרים במקום. בשביל מה הוא צריך להיפגש עם נתניהו? כדי שזה ימשיך למכור לו לוקשים על הסטטוס קוו במקום? את כל העולם אפשר לרמות בפרשת הר הבית. לא את המלך עבדאללה.

ועכשיו נותר רק לתמוה, ואולי גם לארגן תחרות רשמית בין לאומית בנושא, מי השקרן הגדול ביותר במזרח התיכון. אבו מאזן מרמאללה שמספר על ילד שהוצא להורג בזמן שמדובר ברוצח שעדיין חי למרבה הצער, או ראש הממשלה הישראלי ששבע שנים מרמה את נתיניו בדבר הגלוי לעין לא פחות. בדעת הקהל הישראלית נתניהו יהיה המפסיד. בדעת הקהל העולמית והזירה הבין לאומית נתניהו כבר ניצח. אין אדם אחד, למעט אולי שלדון אדלסון, שמאמין לו. וגם זה כבר לא בטוח.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי העיתונאי » 03 נובמבר 2015, 00:53

תודה רבה על הבאת הדברים.
אבל בנש"ק אתה לא צריך כל זמן לנסות בכוח להזכיר לכולם שהייתי אריה קליין כי גם זה לא השם האמתי אתה מבין. אני אנונימי
ביי
חדשות / דיווחים / עדכונים / דעות / פרשנויות
סמל אישי של המשתמש
העיתונאי
 
הודעות: 717
הצטרף: 15 אוקטובר 2015, 15:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 03 נובמבר 2015, 01:05

סליחה, ותודה
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 03 נובמבר 2015, 13:44

שומר החותם: למה דרעי עוזב את הכלכלה?


יעקב ריבלין בטור הומוריסטי מושחז: גיא רולניק, הסימוסים של ביכלר והשקופים בדרך לחתימה על מתווה הגז


יעקב ריבלין, בקהילה 31/10/2015



המקום: אולם הדיונים של הוועדה הממלכתית לחקר כישלון מתווה הגז, תשע"ח - 2018
נוכחים: חברי הוועדה בראשות השופט נועם זולברג
מוזמנים: עד מספר שמונה ונחקר תחת אזהרה אריה דרעי. דיון ראשון

השופט נועם זולברג: מר דרעי כאן?

מזכיר הוועדה: נמסר לנו שיאחר מספר דקות בגין פקקים כבדים בדרכו חזרה מהכותל המערבי.

זולברג: זה מזכיר לי משהו מהעבר. אבל בסדר, נמתין מספר דקות. לא, אני רואה שהוא הגיע. דרעי, מה קורה בדרך מהכותל?

אריה דרעי: איזה כותל?

זולברג: הודיעו בשמך שאתה מאחר בגלל תפילה בכותל.

דרעי: מה הודיעו, מי הודיעו. זה צוות לשכה שלישי שאני מחליף ושום דבר לא עוזר. הייתי על קבר מרן בסנהדריה המורחבת ושקעתי בתפילה. לא ראיתי שעובר הזמן, אבקש את סליחתכם.

זולברג: קיבלנו. אבל לעתיד אבקש לדייק יותר.

דרעי: יהיו עוד דיונים?

מזכיר: בלו"ז אתה מוזמן לשלושה ימים.

זולברג: אנחנו נעשה מאמץ לזרז את הדיונים. אני יודע שאתה עסוק בשיקום המפלגה לאחר הבחירות בשנה שעברה ועברת ימים קשים. תאר לנו ולפרוטוקול היכן היית בזמן אישור המתווה.

דרעי: תודה לא-ל ולמרן זצ"ל שמלווה אותי מלמעלה שלא היה לי שום קשר לזה. ביום בו ראש הממשלה דאז מר נתניהו חתם על המתווה הייתי בסיור בגליל. עצרתי להפסקה קלה ביקב של תשבי ואז קיבלתי את הידיעה על החתימה של ראש הממשלה בעדכונים של ביכלר.

זולברג: לא ממש הבנתי את המשפט האחרון.

דרעי: לא חשוב, זה משהו פנים חרדי. אחר כך פתחתי את הרדיו ושמעתי רשמית על החתימה. אני באמת לא קשור לזה.

זולברג: כמה ימים קודם לכן היית עדיין שר הכלכלה.

דרעי: מה זה כמה ימים? באותו היום עוד הייתי שם. התפטרותי נכנסה לתוקף בתשע בבוקר. ראש הממשלה חתם רק בצהריים. הוא היה בישיבת קבינט דחופה לאחר שחיל האוויר הפיל שלושה מטוסים רוסיים שחדרו לרמת הגולן והיה חשש למטח טילים על ישראל. אני מניח שבלי זה הוא היה חותם עוד בזמן שהייתי במעלית בדרך החוצה מהמשרד.

זולברג: אתה מגלה בקיאות רבה יחסית למי שלא היה מעורב כלל.

דרעי: עניין טכני בלבד. זה היה יום ההולדת של ידידי שאול פרץ וכל אירועי היום חרוטים אצלי בזיכרון.

זולברג: נעזוב את הזוטות. בשעתו הודעת מפורשות שהנך מתפטר כדי לאפשר לראש הממשלה לחתום על המתווה. המשכת גם לכהן כשר בממשלה. לכאורה אתה נושא באחריות כוללת לאישור המתווה.

דרעי: עובדה שסירבתי לחתום. ידעתי שיום אחד אוזמן לוועדה שתעסוק בנושא. ובאשר לאחריות הכוללת, מה יכולתי לעשות? להפיל את הממשלה? הייתה לי אחריות לשבעה מנדטים חרדים ושקופים. לא יכולתי לעשות זאת.

זולברג: מה גם שלדעתך המתווה היה טוב.

דרעי: ממש לא.

זולברג: אני מחזיק לפניי תמלול של ראיון שלך שבועיים לפני אישור המתווה. אתה אומר שם שמלכתחילה זה היה מתווה לא טוב אך הכנסת בו שינויים לטובת הציבור והוא הפך לטוב יותר. מפרוטוקול הכנסת שמונח לפניי אני רואה שאתה ומפלגתך תמכתם בהסכם. אתה גם תמכת בו בדיונים בקבינט ובממשלה. אני רוצה בבקשה להבין: המתווה היה טוב לדעתך, או לא?.

דרעי: אני רוצה להסביר. נכנסתי לממשלה כמה חודשים קודם לכן אחרי שהרבה שנים הייתי מחוץ למערכת הפוליטית. איך שנכנסתי נפל עלי הסיפור הזה של המתווה. הייתי צריך ללמוד אותו, הייתי צריך לגבש דעה והכול תוך כדי תנועה. אני בכלל לא רציתי את המשרד הזה. זה הכול בגלל ביבי. הוא חילק את כל התפקידים הבכירים לכולם ועד שהגיע לדבר איתי נשאר לו רק המשרד המטופש הזה.

זולברג: מר דרעי, אני מבין שאתה נסער ונרגש. בכל זאת אבקש להשתמש בשפה מובנת יותר. זומנת לכאן כדי להעיד על השתלשלות האירועים שהובילו לאישור המתווה ועל חלקך לכאורה בכך.

דרעי: אענה לכל השאלות, כבוד השופט.

זולברג: אני רוצה להקריא לך קטע מדבריו של מר בנימין נתניהו שהופיע כאן לפני כשבועיים. הוא נשאל על תמיכתם של שותפי הקואליציה במתווה, ביחס לש"ס ולך כמי שעמד אז בראשה הוא אמר את הדברים הבאים: "מאז הקמת הממשלה ועד לחתימתי על מתווה הגז, הבהיר לי מר דרעי שהוא תומך עקרונית במתווה הגז בכפוף למספר התניאות כמו שמירת מחיר קבוע לצרכנים והגברת התחרות בין חברות הגז. במהלך הדיונים בינינו הגענו להסכמות בשני הנושאים. יחד עם זאת, הבהיר לי מר דרעי את הקושי שלו לחתום על מתווה הגז בתוקף תפקידו כיו"ר מפלגה עממית המייצגת בעיקר מעוטי יכולת. סיכמנו על ישיבת קבינט שבה תתקבל החלטה המחייבת אותו לחתום על ההסכם ובכך ראיתי את הנושא כסגור. לקראת תום הישיבה הפתיע אותי מר דרעי ואמר כי אין די בהחלטת הקבינט, והוא דורש שהממשלה תיקח ממנו את סמכות החתימה ותעביר אותהם אלי".

דרעי: אני מבקש לתקן. לא הבטחתי לו מאומה ערב ישיבת הקבינט. הוא לא היה צריך להיות מופתע.
זולברג: ההערה נרשמה. אני ממשיך לקרוא מתוך העדות: "לאחר מכן, התברר שהממשלה אינה רשאית לקחת סמכויות ללא אישור הכנסת. הערכתי אז ואני מעריך גם היום שדרעי ידע מראש שלא יהיה לכך רוב והוליך אותי בכחש".

דרעי: זה שקר מוחלט, אדוני השופט. איך יכולתי לדעת מראש שליברמן שתמך עקרונית במתווה הגז יסרב לחתום על העברת הסמכויות?

זולברג: בעיתוני התקופה סופר על מערכת יחסים הדוקה מאוד בינך לבין מר ליברמן. בעדותו כאן סיפר מר נתניהו שאפילו באותו שבוע שהפתעת והודעת שאתה לא חותם על המתווה, ישבת עם ליברמן ומרטין שלאף ביחד. הוא הגיע במיוחד מאוסטריה.

דרעי: שוב פעם הקשקוש הזה? וכי מישהו שאל את נתניהו כמה פעמים הוא ישב עם אדלסון? ישבנו כחברים והוא הגיע בכלל לחתונה. ולגבי איווט, החברות בינינו לא מנעה ממנו להוביל קו אנטי חרדי חריף ולהודיע ברגע האחרון שהוא לא מצטרף לקואליציה. בניגוד למה שחושבים, הוא לא מספר לי מראש על מה שהוא עושה.

זולברג: נניח לזאת. הנה המשך דבריו של מר נתניהו: "גם לאחר שהוברר שאין רוב בכנסת להעברת הסמכויות הודיע מר דרעי שהוא תומך במתווה הגז ואף הצביע בעדו בממשלה ובכנסת. יחד עימו הצביעו כל ח"כי ש"ס בעד ההסכם. היה ברור לי שהוא תומך בהסכם אך לא יכול לחתום עליו מתוקף תדמיתו כמנהיג השקופים. כאשר התברר שאין רוב בכנסת להעברת הסמכויות בא אלי השר דרעי עם הצעה חדשה: הוא יעזוב את משרד הכלכלה לטובת משרד אחר ואז אני כשר הכלכלה בפועל אחתום על המתווה. ראיתי בכך הבעת אימון מלאה במתווה, למעט הקושי התדמיתי של החתימה".

דרעי: כבודו, זכרונו של ראש הממשלה בוגד בו. הוא זה שבא עם ההצעה שאעבור למשרד אחר ואז הוא יוכל לחתום. הוא הציע לי עולם ומלואו של תקציבים וסמכויות. לצערי הוא קיים רק חלק קטן מהם.

זולברג: אני לא רואה בכך רלוונטיות לנושא הנדון, שהוא -, האם היית חלק בלתי נפרד ממתווה הגז ולפיכך אתה נושא באחריות, אם לאו. בכל מקרה, אתה קיבלת את ההצעה ובכך סללת את הדרך לחתימה על המתווה.

דרעי: כבודו, לא הייתה לי ברירה. אני מייצג לא רק מנדטים שקופים אלא גם חרדים. מרבית תומכי התנועה הם חרדים ואני צריך להגן על הצרכים שלהם: רשת חינוך, מינוי רבנים, משרד הדתות ועוד.

זולברג: אתה בעצם אומר שהעדפת את טובת המפלגה על פני המדינה.

דרעי: הבוחרים שלי הם גם חלק מהמדינה.

זולברג: אני מבקש לרענן את זכרונך. זה לא מה שאמרת בראיונות שקיימת באותם ימים. אמרת שאתה לא יכול לחתום כי מתווה הגז לא מושלם לפי דעתך. מצד שני הצבעת בעדו בכנסת, והנה לפנינו דבריו של ראש הממשלה - שלא מוכחשים על ידך, שהייתה ביניכם הסכמה, ולא חשוב מי יזם אותה - שאתה עוזב את משרד הכלכלה כדי לאפשר לו לחתום. אפשר לקבל מכבודו מתווה ברור ומסודר יותר בנושא זה?

דרעי: אני מבקש הפסקה להתייעצות עם עורך דיני מר יוסי גז.

הפסקה. הדיון מתחדש בשעה 11.30.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 03 נובמבר 2015, 13:45

המשך

השופט נועם זולברג: מר דרעי., למען רציפות הדיון אחזור על השאלה שאנו מנסים לקבל תשובה אודותיה מתחילת הדיון ודומני שטרם קיבלנו.

אריה דרעי: כבודו, אומר זאת כך. בין הטוב ובין הרע יש ספקטרום רחב של גוונים. מתווה הגז היה מספיק טוב כדי שאתמוך בו בכנסת ובממשלה אך לא מספיק טוב כדי שאסכים לחתום עלי במו ידי.

זולברג: אתה לא מסכים אפוא עם דבריו של ראש הממשלה שלא חתמת רק משיקולי תדמית של מנהיג השקופים.

דרעי: בחיים הפוליטיים צריך להביא בחשבון גם שיקולי תדמית.

זולברג: אם המתווה היה סביר לדעתך, מדוע הוא היה פוגע בתדמיתך כמנהיג השקופים?

דרעי: זה הכול בגלל רולניק.

זולברג: עורך ה'דה מרקר'?

דרעי: כן. לפתוח כל בוקר את העיתון ולקרוא את המאמרים שלו נגד מתווה הגז. זה היה נורא.

זולברג: בוחריך השקופים קוראים 'דה מרקר'?

דרעי: לפחות כל אלה שמתפללים איתי ב'יחווה דעת'.

זולברג: אני עדיין מתקשה להבין. במהלך הדיון כאן אמרת לנו כמה וכמה סיבות מדוע לא חתמת. תחילה טענת שהוא לא היה טוב. אחר כך אמרת שהוא היה טוב אך לא מספיק. עברת לשיקולי תדמית כמנהיג השקופים וכעת אנחנו עם גיא רולניק.

דרעי: אני יודע, זה קצת מסובך. אני עצמי התקשיתי תחילה להבין מדוע אינני חותם. בהמשך התבהרו לי הדברים.

זולברג: כדי לחדד את הדברים. עזבת משרד רב עוצמה לטובת משרד שולי והכול כדי לא לחתום על מתווה גז שהוא טוב מספיק כשלעצמו אך לא טוב מספיק כדי שתחתום עליו. בשביל ההבדל הדק הזה משתנמכים בדרגה?

דרעי: כפי שאמרתי בראשית דבריי לא רציתי מלכתחילה את המשרד הזה.

מזכיר הוועדה מגיש מסמך.

זולברג: מה זה?



זולברג: הדברים האלה נאמרו על ידך?

דרעי: ייתכן שכן. באותה תקופה נתתי הרבה ראיונות בתחנה ההיא. ואינני זוכר כל ראיון שנתתי.

זולברג: אז אני חוזר שוב על השאלה: היית מוכן לוותר על כל זה הזה כדי לא לחתום על מתווה שבעצמך אמרת שהוא די טוב ויש לך איתו רק בעיה של תדמית מנהיג השקופים?

דרעי: במועד שבו החלטתי להתפטר מהמשרד כבר חשבתי אחרת. התברר לי שזה משרד מסורבל שאי אפשר להזיז בו דברים. הרבה מאוד עבודה בתחומים שאינם קשורים לציבור הבוחרים שלי. הרגשתי שאני שורף שם את היום בזמן שהמפלגה זקוקה לי בשטח כדי לשקם אותה. ממש לא היה קשה לי לעזוב את המשרד.

זולברג: האם אתה רומז לאפשרות שרצית בעצם לעזוב את המשרד ולכן יזמת את המשבר סביב סמכויות הגז?

דרעי: ממש לא. לא רציתי לחתום כי לא רציתי לחתום. כאשר התברר לי שמתווה הגז חייב לצאת לדרך ואני זה שמעכב, צירפתי לזה את חוסר הנחת שלי מהמשרד ואז גובשה ההצעה שאפרוש ממנו וכך הבעיה תיפתר.

זולברג: אתה מעלה כאן נקודה חדשה ומעניינת. איך ומתי הוברר לך שמתווה הגז חייב לצאת לדרך?

דרעי: זה הוברר לי בשיחות עם ראש הממשלה.

זולברג: מה הוא בדיוק אמר? אבקש שתפרט כי יתכן שאנחנו מתקרבים לליבת הנושא.

דרעי: הוא אמר לי שיש לחץ כבד של הממשל בארצות הברית. שיש חשש כבד שחברות הגז האמריקאיות יגישו נגדנו תביעות על מיליארדי דולרים על הפרת הסכם.

זולברג: זמנינו תם. אני מבקש לסכם את הדברים ששמענו ממך במהלך היום. מתווה הגז היה טוב היה טוב כדי שתצביע עבורו בכנסת ובממשלה,. אך לא מספיק שתחתום עליו. לא חתמת עליו כי חששת מפגיעה בתדמיתך כמנהיג השקופים. הצעת לראש הממשלה לפתור את הבעיה על ידי זה שתעבור למשרד אחר. רצית לעבור למשרד האחר כי לא באת על סיפוקך במשרד הכלכלה. הייתי אומר מר דרעי, ובזהירות המתבקשת קודם להסקת המסקנות, שזו התמונה הפחות ברורה שהוצגה כאן במהלך דיוני הוועדה, ואתה המוזמן השמיני.

דרעי: והכול אמת לאמיתה.

זולברג: אני מכריז בזאת על סיום הישיבה. המוזמן הבא: מנכ"ל חברת תשובה השקעות ושר האוצר לשעבר מר משה כחלון.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של אבי בלום - "בית הספר לפוליטיקה"

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 05 נובמבר 2015, 11:20

צפנת פענח כתב:
קטןודל כתב:.



אם מישהו יכול להביא כאן גם את הטור של אבי בלום "בית הספר לפוליטיקה" מהשבועון כל העיר/השבוע בירושלים וכו'.


צל"ש או טר"ש


עזבו אתכם מלשכות מעוצבות, עם שוער בכניסה. המיקום האמיתי של לשכת דרעי החדשה יהיה מעתה בשטח

אבי בלום 08:08 04/11/2015


כשהוא מדקלם טקסטים שמתחילים במשפט "בצער רב" ומזכירים מוצ"ש ארור מלפני שני עשורים, ישב השר אריה דרעי בחדר סיעת ש"ס בכנסת וניסה לשכנע ללא הצלחה שקשה עליו הפרידה ממשרד הכלכלה. "עזבתי כי לא היה ראוי שאעקוף את הממונה על ההגבלים", הוא חזר על המשפט כמו תקליט שבור, "שילמתי מחיר אישי. ויתרתי על משרד שתקציבו ארבעה מיליארדי שקלים, ואת משרד הכלכלה אני עוזב בצער רב".

אם יש קורטוב של צער רב ויגון קודר שנמהל בהתפטרות ממשרד הכלכלה, הוא נובע מעזיבת הלשכה רחבת הידיים ומרחיבת הדעת שתוכננה, עוצבה ונבנתה בתקופת אהוד אולמרט שנודע בצניעותו. נכון לבוקר יום שלישי, עם כניסת התפטרותו ממשרד הכלכלה לתוקף, דרעי עדיין ישב בלשכה האולמרטית, וזאת בהיעדר אלטרנטיבה מיידית זמינה. משרד הנגב והגליל המדוגם לכשעצמו, ממוקם בבית אמות משפט בתל-אביב. גם מיקום זמני במטה ש"ס לא בא בחשבון הואיל והמשרדים נסגרו לאחר הבחירות, כנהוג בכל המפלגות. פיסת הנדל"ן עליה יניח השר את ראשו באזור חיוג 02, תימצא לבסוף, ולצורך העניין ניתן תמיד להתייעץ עם סגן היו"ר המיועד מטעם ש"ס של קרן קיימת לישראל, עו"ד דרעי שלמה. בינתיים, עד שיימצא המתחם ההולם מאמץ דרעי אריה את הסיסמה, שטח משוחרר לא יוחזר.

אבל עזבו אתכם מלשכות מעוצבות בבנייני משרדים מהודרים, עם שוער בכניסה ומאבטח בחניה. המיקום האמיתי של לשכת דרעי החדשה יהיה מעתה ואילך בשטח. עם עשירית מתקציב משרד הכלכלה דרעי מקבל לידיו משרד שמזכיר את משרד הפנים בשנות השמונים העליזות. שלוש מאות מיליוני שקלים שיחולקו כראות עיני השר ויתווספו לתקציב השקוף גם כן של משרד הנגב והגליל. בפריפריה המשודרגת הוכללו כל הערים החרדיות המדורגות בתחתית הסולם הסוציו אקונומי. לא עוד פגישות מתישות עם שרים מדרג בינוני של ממשלות זרות, ולוח ביקורים שמזכיר יותר את זה של דני דנון באו"ם. חסל תשלום שעות נוספות עבור שירותי תרגום לאנגלית שפת אם. מעתה ואילך תישמע בלשכה הניידת, מרוקאית שפת אב.

דרעי חוזר למשבצת הטבעית עליה חלם במשך למעלה מעשרים שנה, מהיום בו הוגלה ממשרד הפנים בממשלת רבין בהוראת הבג"ץ. הדיבורים על קבלת משרד נוסף שיהלום את מידותיו כמנהיג מפלגה קואליציונית חשובה - כפי שניסח זאת ראש הממשלה - הם לא יותר מתפאורה. החתן המיועד ממשרד הרווחה, השר חיים כץ, שמע שהכלה לוטשת עיניים ומיהר להבהיר כי לא ייתן יד לשידוכי חילופין. כץ (חיים) מהרווחה, כמו כץ (ישראל) מהתחבורה אינם מסוג השרים שניתנים להזזה על לוח השח-מט. ההשוואה למשחק שש-בש הולמת יותר את משחק הכיסאות של דרעי, אך המסקנה לגבי הכצים (חיים וישראל) זהה, ללא קשר לאופי המשחק וזהות השחקן היריב.

בסביבתו של חיים כץ הבהירו השבוע כי הוא לא מתכוון להשתתף במבצע הטרייד-אין וקינחו בהלצה. "וכי איך הוא יכול לעזוב את סגנו משולם נהרי לבד במשרד?". אז מי אמר שבמשרד הרווחה אין חוש הומור? שחור.

צבע הכסף

דרעי לא זקוק למשרד נוסף ואם יקבל לבסוף משרד כזה, זה יהיה בעיקר בשביל השופוני יא נאס. הפוזה, הכבוד, התואר והמעמד המדומה. את הפירות הוא מקווה לקטוף מנטיעת הכלאיים של משרד הפריפריה, הנגב והגליל. הראשונים שזיהו זאת הם ראשי הערים, שחוש ריח-הכסף שלהם הוא המפותח בעולם העסקנות הפוליטי.

קחו כדוגמה אקטואלית את ראש עיריית ירושלים שהוכיח השבוע כי ניתן לדקור ולפצוע קשות גם עם סכין לפתיחת מכתבים. "קצנו בדיבורים, הזמן למעשים", כתב ברקת לנתניהו וכבש את הכותרות. במערכת הפוליטית מיהרו לתייג את המהלך כעוד צעד של ברקת שמתכנן את המעבר מכיכר ספרא לרחוב בלפור. הפרשנות היתה מתבקשת: קורא התיגר גדעון סער נאם לפני שבוע על היעדר מנהיגות בישראל ולפיכך ברקת שרואה עצמו יורש פוטנציאלי מטפס בתגובה על חומות ירושלים. נתניהו דור 1, ב-96', רכב על קמפיין "פרס יחלק את ירושלים" כל הדרך לראשות הממשלה ועשה את הבלתי ייאמן כשכבש את השלטון פחות משנה אחרי רצח רבין. ברקת לא צריך להפחיד בתרחישים עתידיים. די שיצביע על המציאות שנוצרה והפכה לעובדה: ביבי חילק את ירושלים.

התיאורים העסיסיים של קרבות הירושה מפרנסים כותרות ומדורים פוליטיים, אבל האמת במקרה הזה הרבה פחות מלהיבה ואטרקטיבית. המשפט המשקף במכתבו של ברקת לא היה זה שהתקשורת הבליטה "קצנו בדיבורים, הזמן למעשים", אלא השורה התחתונה התקציבית. "דווקא בשעת קושי זו", כתב ברקת, "על הממשלה להתגייס ולהגדיל את התמיכה בירושלים באופן נחרץ". ברקת שלח את רשימת המכולת שהוא נוהג להעביר לגבאי הצדקה מהאוצר בכל ערב תקציב. כראש עיר שמכילה אוסף של מיעוטים אשר המכנה המשותף היחיד שלהם הוא עוני ודלות, ברקת חייב להתדפק על פתחי הממשלה, כדי לתפור טלאי על טלאי, את החור בכיס.

על משקל סיסמת הבחירות "מיליונר וסוציאליסט" שטבע בשעתו המתמודד לראשות העבודה אבי שקד, ניתן לכנות את ברקת "מיליונר ושנורר". הפוליטיקאי העשיר בישראל הוא גביר של ממש בחייו הפרטיים, אך שנורר בחייו הציבוריים. ברקת הוא הגרסה היותר אלגנטית של מגייס כספים, ואת השנור השנתי הוא עוטף בדיבורים יפים.

ראשי ערים אחרים מאזורים שונים מתנהגים, נשמעים ולעיתים גם נראים כמו שנוררים שמזהים לפני כולם מיהו הגביר החדש בעיירה שמסתובב עם סטיפה של כסף מזומן לא מסומן, או בעגה הפוליטית העכשווית: כסף לא צבוע. כמו בחורי ישיבה בסעודת פורים שמריחים מזומנים, הם יצאו מגדרם ופצחו השבוע בשירי הלל לשר החברתי בה"א הידיעה שהו-הא-מי-זה-בא.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 05 נובמבר 2015, 11:21

המשך

סיירת שקד

משרד עם טעם של פעם. אריה דרעי עם רה

משרד עם טעם של פעם. אריה דרעי עם רה"מ המנוח יצחק רבין (צילום: זיו קורן, לע"מ)

את נאום ה"בצער רב", דרעי השמיע בפנים מכורכמות, בלב הולם ובראש דואב - אך ממש לא בגין כל הסיבות הרשמיות שתיאר. זוהי לא הפרידה שקשה עליו וגם לא התקשורת העויינת שהרסה לו את החגיגות כשתיארה את המהלך כאם כל הקומבינות. "אני לא יודע על איזו דעת קהל אתם מדברים. יצאתי הבוקר מהבית ולא ראיתי אפילו מפגין אחד", אמר בשיחה סגורה האיש שחש על בשרו בתקופת אוסלו מהי מתקפת זעם ציבורית. אז נכון שהזמנים השתנו ואת המפגינים שמצייצים מתחת לחלון מחליפים ציוצים ברשתות החברתיות, אבל בחייו הציבוריים, דרעי כבר חווה צרות גדולות יותר.

הדאגה והחשש שניכרים בפניו של יו"ר ש"ס, נובעים מכך שגם דרעי מבין כי נגמרו התירוצים. מאז שחזר מהמקום ממנו איש מלפניו לא שב, שואלת המערכת הפוליטית כולה לאן נעלם דרעי הישן, זה שבשנות השלושים המוקדמות לחייו סובב את רבין, פרס ושמיר על האצבע הקטנה. בקדנציה הקודמת, היו אלו הישיבה הכפויה באופוזיציה והשותפות הכפויה עוד יותר עם אלי ישי - ששימשו עבורו תירוצים טובים. "חכו, חכו", הוא אמר, "תראו מה יקרה כשאקבל את ההנהגה ואשב בממשלה". והנה, כבר חצי שנה דרעי מכהן כמיניסטר ובעל-בית יחיד בש"ס בממשלת שישים ואחד, והמערכת הפוליטית עדיין מחכה.

דרעי תלה זאת עד כה במשרד הפקידותי, עמוס הבירוקרטיה ונטול היצירתיות שקיבל לידיו. מהשבוע הזה ואילך, גם התירוץ הזה נגנז וחובת ההוכחה מוטלת על כתפיו. הבעיה היא, שעם כל מאות המיליונים הלא צבועים, פשוט וקל - זה לא הולך להיות. בשנות השמונים והתשעים, דרעי התרגל לומר מילה, והכל נהיה בדברו. היום, כל העברה תקציבית של פרוטה, טעונה קריטריונים שוויוניים, ונבחנת בשבע עיניים של יועצים משפטיים ופקידים צעירים - שהפכו בעשור האחרון לבעלי הבית האמיתיים במשרדי הממשלה.

שלטון הפקידים והיועצים המשפטיים בא לידי ביטוי בכל המישורים. בראש ובראשונה בסוגיית הגיוס. כמו לפני שתי קדנציות, נתניהו מורח אותנו בהבטחות בלי כיסוי ועוטף זאת בנימוקים משפטיים. ריטואל הפגישות שראינו השבוע מזכיר את ימי ישיבתנו באופוזיציה, ואפילו רשימת המשתתפים נראית כמו העתק-הדבק של מגוייסי סיירת שקד מהקדנציה הקודמת.

מי שנחשף לתוכן השיחות יכול להתבלבל ולחשוב שגם מיקומנו באופוזיציה נותר כשהיה. המשתתפים החרדים מספרים שאשת הטייס - עם אותה אמינות מפוקפקת של טייס רוסי מעל שמי חצי האי סיני - שוב מסבירה לחברים שזו לא היא, אלא לשכת היועמ"ש. הבעיה היא בכלל משפטית ולפיכך חייבים להתפשר, להתגמש ולרכך את הנוסח החד והברור עליו סוכם מפורשות במו"מ הקואליציוני. כל הבאזז הזה מתרחש כאילו לא נוהלו כאן רק לפני חצי שנה דיונים קואליציוניים מרתוניים שבסיומם הוסכם על תיקון חקיקה סדור וברור, שקיבל טרום חתימה, את ברכת לשכת היועץ המשפטי לממשלה.

מי שנעדר אז מהדיונים, ולא נכח גם השבוע בסבב מפגשי הגיוס, הוא שר הבריאות יעקב ליצמן ששוהה בממלכה הבריטית. הפוילישער הזה, מתנהג כבן אצולה אנגלי שנמנע מללכלך ידיים ומשאיר זאת לאחרים. ממקום מושבו מעבר לים בממלכה המאוחדת (כמעט כמו יהדות התורה), הוא הבטיח לא לוותר על קוצו של יו"ד מסעיפי ההסכם הקואליציוני בסוגיית הגיוס.

ליצמן מביא לכולנו כבוד בתפקודו הממלכתי, והצלחתו היא אנטי-תזה לטיעונים של דרעי והוכחה לכך שגם במשרד הנידח ביותר ניתן לעשות והרבה. אם ליצמן ימשיך להתנהג בממלכתיות-חרדית מקומו העתידי בבית הלורדים החרדי מובטח. רק שבכל הנוגע לעמידה על קוצו של יו"ד, קצת צניעות לא תזיק. נותר רק לקוות שהבטחותיו בתחום הגיוס יחזיקו מעמד קצת יותר מהבטחה דומה שלו, שהושמעה בנושא הקצבאות. שם כזכור, זה הסתיים בלי תוספת רטרואקטיבית שהובטחה והופרה, וגם ללא תוספת מכאן ולהבא עליה כבר סוכם מעשית. במקום זה קיבלנו את פלופ תוכנית החיסכון, שרלוונטית בערך כמו יעדי הגיוס לשנת 2020.

אחים לצרה

התיאורים מהבקו"ם מגייסים כותרות לא רעות, אבל העבודה הקשה מוקדשת בעיקר לשימור הסעיפים התקציביים. בשבוע שעבר הוצגו כאן ההבטחות הלא ממומשות עליהן חתם נתניהו בהסכם הקואליציוני, צ'קים שחזרו רק לאחרונה, לא מחוסר כיסוי אלא מנימוקים משפטיים.

חברי הכנסת החרדים, בש"ס וביהדות התורה, מתרוצצים, מתאמצים ונאבקים כדי לממש את הסעיפים שהובטחו להם מפורשות בהסכמים. עם הפוליטיקאים חבריהם לקואליציה הם מסתדרים. בהרכב של 61, אי אפשר להתקיים בלי יחסי גומלין של שמור לי ואשמור לך. הבעיה מתחילה כשלפגישות מצטרפים הפקידים והיועצים המשפטיים, אדוני המדינה החדשים.

פרוש וגפני שקיימו השבוע פגישה עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, מספרים כי השיח היה חיובי וליכט הסביר להם שמה שמגיע לחינוך החרדי - היה מועבר גם בלי הסכמים קואליציוניים. רק שכאן בדיוק טמון העוקץ: בפערים הבלתי נתפסים בינינו לבינם. בין תפיסת העולם הגורסת כי ילד חרדי אמור לקבל תקצוב שוויוני, לבין מדיניות העדפת החינוך הממלכתי והפליית החינוך החרדי הבלתי רשמי, בה נוקטים הפקידים והיועצים המשפטיים.

הערך המוסף היחיד בצרות שבאות בצרורות הוא אחדות השורות. בעת צרה ורק אז, חרדי לחרדי - אח. עובדה: אחרי שפרוש וגפני סיימו לטפל במשותף בסוגיות התקצוב, התקיימה ישיבת סיעת יהדות התורה באווירה של אחדות ותמימות דעים. הנוכח/ים תיאר/ו איך אווירת ההתלכדות למען תקציבי עולם התורה הזכירה את תחושת האחדות ששררה עם הקמת 'קרן התורה' בכנסייה האגודאית הגדולה בווינה, ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

ההרגשה של כאיש אחד בלב אחד היתה מוחשית לנוכח העובדה שבישיבת הסיעה אכן נכח רק איש אחד: ח"כ מאיר פרוש. ליצמן שהה בחו"ל, שאר החברים האגודאים היו עסוקים בסיוריהם, והחברים מדגל הרי מחרימים את ישיבות הסיעה עד ביאת המשיח והנורווגי. מי מביניהם שיקדים לבוא במהרה בימינו.

האווירה הקשה בלשכות הח"כים החרדים משקפת בהחלט את ההתמודדות הקשה והמתישה עם חסימות התקציבים לחרדים. פקידי האוצר נועלים את הקופה והיועצים המשפטיים זורקים את המפתחות לים. וכל זה קורה למרות ההסכמים החתומים ועל אף שמדובר בלא יותר מאשר השבת המצב לקדמותו וביטול הקיצוצים מקדנציית לפיד. ניתן רק להעריך כי המקלות שיישלפו כדי לתקוע את גלגלי משרד הפריפריה, הנגב והגליל יהיו הרבה יותר ארוכים.

במידה מסוימת, ניסיון העושר והכסף הגדול שנפל בחלקו של דרעי, יהפוך את חייו לקשים בהרבה. אם עד עכשיו משרד הנגב והגליל עמד בצלו של משרד הכלכלה, הרי שמכאן ולהבא כל הזרקורים יופנו למשרד המורחב: פריפריה, נגב וגליל. מנהלי הת"תים בישיבות שנדדו בחופשת בין הזמנים לנגב ולגליל ונהנו מתקצוב נדיב לקעמפים הישיבתיים, יגלו בקיץ הבא שהם צריכים למלא שאלונים עמוסים בקריטריונים מגבילים. כל ש"סניק טיפוסי שעולה לשידור ומסביר שבמשרד החדש יהיו לדרעי בקופה מאות מיליונים של כסף לא צבוע, גורם ליועצים המשפטיים ולפקידי האוצר לזקוף אוזניים ולפקוח עיניים, כמו נהג ברינקס ששומע רשרושים חשודים מהדלת האחורית.

"למדתי במקום הכי קשה איך עובדים כיום משרדים ממשלתיים ושילמתי חצי שנה שכר לימוד" אמר דרעי השבוע, רגעים ספורים אחרי שעזב את משרד הכלכלה. דרעי לא התפטר, אלא נפטר מעולו של משרד בו לא רצה מלכתחילה. שכר הלימוד שולם, הסמסטר הסתיים, עונת המבחנים החלה ומועד נוסף לא יינתן. אם להשתמש בז'רגון הצבאי - שרלוונטי גם לתוצאה שישיגו הח"כים החרדים בחוק הגיוס - הרי שבסופה של הקדנציה הציון שיינתן יהיה ברור וחד-משמעי: או צל"ש, או טר"ש.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי ישראליק » 06 נובמבר 2015, 03:58

אפשר את הטור של יעקב ריבלין של השבוע בבקשה?
ישראליק
 
הודעות: 384
הצטרף: 28 יולי 2015, 05:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי מלול אבוטבול » 09 נובמבר 2015, 13:55

בבקשה, טורו של ריבלין משבוע שעבר

מאני טיים • טורו של יעקב ריבלין
מחול השדים של ההטבות • כבר 3 חודשים שגפני עובד על מפת הטבות המס רק כי ביבי ביקש • ואיך זה הסתיים?
יעקב ריבלין, בקהילה 18:32 07/11/2015




מאז שעמד על דעתו הפוליטית יש לח"כ משה גפני מנטרה קבועה אותה הוא נוהג לשחרר בתדירות ובסגנון המשתנה בהתאם לנסיבות והמקום בו הוא נמצא. כשהוא באופוזיציה הוא נוהג לומר שביבי לא יודע להנהיג. כאשר הוא בקואליציה הוא נזהר קצת בכבודו של ראש הממשלה ותולה את הקלקלה בתרבות השלטון הכללית של הליכוד. מיותר לומר שבשתי הוורסיות הוא צודק לחלוטין.

היציאה הנזעמת האחרונה, נכון למועד כתיבת השורות, הייתה בבוקר יום שלישי השבוע. גפני התראיין בתחנה הצבאית - לא במסגרת גיוס חרדים - ותיאר שם את מחול השדים המתקיים סביב המפה החדשה של הישובים הזכאים להטבות מס. השורה התחתונה: אני עשיתי את כל מה שאפשר לעשות כדי להעביר מפה חדשה וצודקת שתעבור את אישור הבג"ץ, ועדיין תכלול למעלה מארבע מאות ישובים. רק הליכוד עם האינטריגות הפנימיות שלו טרפד את הכול.

אמר הליכוד, והתכוון לראש הממשלה. הקש ששבר את גב הגמל, במקרה זה יו"ר ועדת הכספים, היה הכניעה המבישה של ראש הממשלה לקבוצה של חמישה ראשי ערים מהליכוד שדרשו ממנו במפגיע להכניס את עריהם לרשימת הישובים הזכאים להטבות המס. מדובר בערים שרחוקות מקו הגבול. הדירוג הסוציו אקונומי שלהן לא נמוך יותר מירושלים לדוגמא וכל ה'יחוס' שלהם הוא השתייכותם לליכוד וכוחם הרב יחסית במרכז התנועה.

האלמנט האחרון הוא זה שהטיל את אימתו על ראש הממשלה. מרכז הליכוד עומד להתכנס בעוד חודשים ולבחור לו יו"ר חדש. אם לא ייבחר איש כלבבו של נתניהו אזי חזון המונרכיה המשפחתית שלו לעשור הקרוב (וחכו לתפקיד הבכיר הראשון של יאיר) עלול להיתקל בקשיים רבים. אי לכך התקשר אי מי מלשכת ראש הממשלה לגפני ודרש בתוקף, בשם הבוס, להכניס את חמש הערים המיוחסות לרשימה.



גפני לקח לידיו את תפוח האדמה הלוהט הזה רק כי ראש הממשלה ביקש ממנו. לו השיב את פניו ריקם היה נתניהו צריך לקבוע את המפה בעצמו ולהעביר אותה כהחלטת ממשלה. ואז פתיחת שערי הגיהנום הייתה משב רוח מרענן לעומת מה שהיה עובר עליו. מאות ראשי ישובים היו צובאים על דלתו, מפעילים לחצים מטורפים כמו חמשת ראשי הערים האמורות ולא מאפשרים לו להוציא מתחת ידו מפה שתעבור את מבחן הבג"ץ הנושף בעורף.

משום מה, גפני לקח על עצמו את תפקיד כפוי הטובה הזה ועד מהרה גילה שאם להתנדב אז רק באיחוד הצלה או בזק"א. אצל נתניהו משלמים על זה ביוקר. חודשים של עבודה ירדו לטמיון רק כי האיש שעמד נגד חצי מדינה במתווה הגז התקפל מול לחץ של חמשה ראשי ערים מהליכוד. עייף ומתוסכל הצהיר אפוא גפני שתי הצהרות באותו יום. בבוקר דיבר על תרבות השלטון של הליכוד, אחר הצהריים הודיע שהוא לא מטפל יותר בנושא הזה. שראש הממשלה יאכל בעצמו את הדייסה שהוא בישל.

ועוד איזו דייסה. אם עד ה-19 לנובמבר למניינם לא עוברת מפת הטבות מס חדשות - באותו יום מתבטלת המפה הקודמת ואין יותר הטבות מס לאף ישוב במדינה. הביטול כשלעצמו לא מחייב לקבוע יום צום תענית ומספד. ההיפך, העשירונים התחתונים ממילא לא מגיעים לסף המס, ומי שמרוויח מההטבות זה רק העשירונים העליונים. הצרה של נתניהו היא שהוא יירשם בהיסטוריה כראש הממשלה הראשון בישראל שבתקופתו בוטלו הטבות המס על בסיס יישובי. זבש"ו.

הלקח הנוסף שגפני ייקח איתו מפרשת הטבות המס הוא גם כן משהו שהיה ידוע לו בעבר, אם כי כעת הוא מודגש יותר. ביום רביעי שעבר דומה היה לגפני שהוא מצליח סוף סוף להעביר את מפת ההטבות פה אחד בוועדת הכספים. לפתע קם לו נציג המתנחלים ח"כ בצלאל סמוטריץ', איש תקומה שבתוך הבית היהודי, והודיע שיש לו תנאי קטן נוסף: להכניס למפת ההטבות את כל יישובי יהודה ושומרון שמעבר לקו הירוק. סיפור של ששה מאות מיליון שקל נוספים. ביני ובינך מה היא.

גפני לא האמין למשמע אוזניו. סמוטריץ' לא ביקש להכניס עוד איזה ישוב אחד או שניים כדרך השתדלנים והמאכרים. בלי להניד עפעף הוא ביקש לקחת חצי מהסכום הכולל שיועד להטבות מס (מיליארד ומאתיים מיליון שקלים), להעביר אותו ליו"ש ובכך לזרוק מהרשימה לפחות מאה וחמישים ישובים אחרים בתוך הקו הירוק. התנהלות כזאת קרויה על שמו של בעל חיים ידוע שמפאת הנקיות קוראים לו דבר אחר.

גפני נעל את הישיבה בעצבים ופנה בדחיפות ליו"ר הבית היהודי השר נפתלי בנט. מה פשר החוצפה הזאת? תהה גפני לדעת. זה לא על דעתי, כך בנט, אם תלך עם המפה המקורית עד הסוף - הוסיף ואמר - ולא תכניס אף ישוב אחר, יהיה לך גיבוי שלי לא להכניס גם את יו"ש. ובאשר לקולו המכריע של סמוטריץ' בוועדה - כאן הבטיח בנט שאם יהיה צורך הוא יחליף אותו בחבר אחר של הבית היהודי.

ההתנהלות הסמוטריצ'ית היא שיא חוצפה חדש במסכת האופיינית עד מאוד לכל נציגי המתנחלים לדורותיהם. איכשהו הם הצליחו להחדיר לתודעה הציבורית שמגיע להם הכול. ולמה? יען כי הם חוד החלוץ של ההתיישבות היהודית בארץ והם גם קו ההגנה הראשון של הישוב היהודי בארץ הקודש מול הפלסטינים. אם אלה לא יתעסקו איתם הם יגיעו ישירות לישובי לב הארץ וישליטו בהם טרור. למגיני העם והמולדת האלו מגיע אפוא הכול.



אבל בכמה אחוזים מדובר? אולי בחמישה ויש אומרים אף פחות. הרוב המוחלט של המתגוררים מעבר לקו הירוק - למעט ערי העוני החרדיות ביתר ומודיעין עילית - הם משפחות בורגניות מבוססות קריירה והכנסה המתגוררות בווילות מטופחות שנבנו על קרקעות במחיר אפס. מרחק הנסיעה שלהם למקומות העבודה בגוש דן וירושלים הוא פחות מזמן הנסיעה מנתניה להרצליה. הם גרים ממש בטופ של לב הארץ. למה הם זכאים למעמד מועדף בכל משרדי הממשלה ומהיכן החוצפה הזאת להעניק הטבות מס לישובי וילות כמו אורנית ואלפי מנשה - הטבות מס שתושבי שכונות המצוקה של תל אביב וירושלים לא זכאים להן? התירוץ הוא כרגיל ביטחוני אבל גם זה שטויות. הרוב המוחלט גר במרחק דקות נסיעה מהקו הירוק והדרכים לשם בטוחות יותר מהדרך משכונת נווה יעקב לרחוב מלכי ישראל.

התיאבון חסר המעצורים של המתנחלים ידוע היטב לא רק לח"כים החרדים וליושבי ראש ועדות הכספים לדורותיהם. יודע את זה כל פקיד בכיר בעל זכות חתימה במשרד ממשלתי או ציבורי. על קרן השפע הנקראת 'החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציוניות' כבר הכול יודעים. מה שפחות ידוע זה הרישות המלא שלהם בכל מקום בו יש תקציב שניתן להסב אותו תחת כל שם שהוא לישובים שמעבר לקו הירוק.

הנה דוגמא טרייה ישר מהתנור: השבוע התברר לח"כים החרדים שיש פתאום בעיות משפטיות במשרד החינוך בסעיפים הקשורים לחינוך החרדי המופיעים בהסכם הקואליציוני. יש בעיה עם תקצוב תלמידי חו"ל; יש בעיה עם תגבור ההסעות; יש בעיה עם התקצוב הנוסף למוסדות הפטור. אבל ראו זה פלא: כל הסעיפים שהכניסו האריאלים והסמוטריצ'ים להסכם הקואליציוני הנוגעים למשרד החינוך עברו חלק, אין בעיות משפטיות, והכסף זורם בצינורות המקובלים כבאמנה איתו מימים ימימה. הימים היפים של ממשלת בנט-לפיד בכל הקשור למתנחלים נמשכים ואילו השותפים החדשים לממשלה הנוכחית נותרים רעבים.

גפני וחבריו יכולים להתנחם רק בכך שלא רק להם נמאס מהגחמות התקציביות והאידיאולוגיות הקיצוניות של אריאל וסמוטריץ'. הראשון שזיהה את פוטנציאל ההרס שלהם היה יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. להוותו הוא גילה זאת בליל פתיחת הקלפיות ולא חודש וחצי קודם. זיהוי מוקדם יותר היה גורם לו לשלוח את אריאל וחבריו לזרועות אלי ישי ולהניח להם להתרסק ביחד. לבנט הייתה תחושה אמנם שזה מה שעומד לקרות. כלומר: שאריאל וסמוטריץ' ייקחו לו שני מנדטים ויספקו בקושי מנדט אחד מההתנחלויות. היה לי חשש כזה, אמר בנט לפני כחודש בשיחה גלוית לב עם נציג חרדי בכיר, אבל מצד שני לא יכולתי להמר על פילוג שלא ידעתי מראש את תוצאותיו.

היום התוצאות כבר ידועות לו. החיבור עם המתנחלים לא רק שלא נשא ערך אלקטוראלי ישיר אלא אף הבריח קולות מהימין המתון והמרכז. הימין הלך למפלגת האם: הליכוד, והמרכז - משוש חייו הפוליטיים של בנט - הלך למקומות אחרים. השבר היה לא רק בירידה משנים עשר מנדטים לשמונה, את זה אפשר לתרץ במסע ה'גוואלד' המתוחכם של נתניהו בשלושת הימים שלפני הבחירות. השבר הוא באבדן החזון להגיע לראשות הממשלה או למצער לעמדת כוח משפיעה כמו חוץ וביטחון. בנט רצה לפרוץ מהמעגל הימני לאומני הצר ולחדור לשכבות הביניים הישראליות בדרך לשלטון או לשותפות מלאה בו. לא להפוך לסרח עודף שנתניהו מתחבל כל הזמן מאחורי הקלעים איך לזרוק אותו מהממשלה ולצרף במקומו כל מפלגה שפויה אחרת: המחנה הציוני, יש עתיד, ואפילו ישראל ביתנו. רק לא את מבעירי הבעירות בהר הבית ושואבי התקציבים חסרי המעצורים להתנחלויות.

בנט כבר נקט שני צעדים כדי להרגיע את שותפיו חמומי המוח (במובן הפוליטי, כמובן). הוא נתן גיבוי פומבי להוראה של ראש הממשלה לשרים ולחברי הכנסת שלא לעלות להר הבית, למגינת ליבם של אנשי התקומה. במישור התקציבי הוא משתף פעולה עם גפני מאחורי הקלעים ולפניהם כדי לבלום את העברת מחצית הסכום שיועד להטבות המס לכל הארץ לישובי הוילות של המתנחלים.

האם הצעדים האמורים יהיו ראשית מסע השחרור של בנט מהאחיזה הלופתת של אריאל וסמוטריץ'? לפי הרחש בחש בבית היהודי יתכן בהחלט שכן. מקורבי בנט מדליפים באופן חופשי שיתכן ובבחירות הבאות הוא לא ירוץ בראשות הבית היהודי במתכונתו הקיימת אלא בראשות מפלגה כלל ישראלית מסורתית שתכלול אישים מתוך המיינסטרים של הימין המתון. כדרכן של הדלפות על מהלכים לטווח ארוך, יש כאן, כנראה, גם מטרה לטווח קצר. בנט מאותת לשותפיו מהימין הקיצוני שכדאי להם מאוד להירגע קצת ולא לתת לנתניהו עילה ציבורית לזרוק את הבית היהודי מהקואליציה ולצרף מפלגות אחרות. ההרגעה אולי תניע גם אותו לשקול מחדש את המהלך להקמת מפלגה ישראלית חדשה המשוחררת מכבלי סיפוק הצרכים הבלתי נגמרים של המתנחלים. כמו שזה נראה כעת, בנט מתקרב כל יום לרגע ההכרעה.

חוזר לשנות התשעים
אם מנהל הדיור הממשלתי לא ימצא מקום טוב יותר עד סוף השבוע הנוכחי תמוקם לשכתו החדשה של שר הנגב הגליל והפריפריה ברחוב כנפי נשרים 7 בירושלים. יש לא מעט אנשים שזו הכתובת שלהם המתפללים שזה לא מה שיקרה. כלומר: שברגע האחרון ימצא מקום אחר. בין המתפללים הנרגשים: השר לשירותי דת דוד אזולאי, שלשכתו שוכנת שם בקומה השנייה.

אם התפילה לא תתקבל, צערו של השר יהיה כפול ומכופל. לא רק שהבוס הגדול שוכן בקרבת מקום אלא שהתכנון העכשווי הוא שלשכתו של דרעי תהיה ממוקמת ממש מעליו, וזה כבר אסון של ממש. כל המון היועצים שמונו לו ישירות מטעם דרעי בלשכה עלולים אף הם לעלות לקומה השלישית ולהעצים את תדמית הבובה התלויה על חוט שיש לו ממילא כעת. הרב אזולאי, השר דרעי רוצה אותך בלשכתו בחמש הדקות הבאות. אל תשכח לבוא עם הקפה.

גם אם חזון הבלהות הזה יתממש - יארכו עוד כמה שבועות עד שהשר דרעי יתפנה לטיפול קרוב יותר במשרד שמתחתיו. בשבועות הקרובים דרעי ואנשיו יהיו עסוקים בבניית המשרד החדש מהמסד עד הטפחות. מה שיש כרגע במשרד הנגב והגליל הוא חלקה קטנה שאין בה מקום להשתרע עבור יו"ר מפלגה בת שבעה מנדטים שלא עובר ממשרד הכלכלה הגדול כדי להצטופף בחמשת החדרים של משרד הנגב והגליל בתל אביב. התוכניות להרחבת המשרד הן גדולות. יהיה צורך בהרבה מינויים חדשים, בתוספת של תקנים שכבר התבקשה מנציבות שירות המדינה, וביציקה חדשה של תכנים במשרד הקטן והמנומנם.

דרעי איתר את הפוטנציאל של המשרד הקטן הזה עוד לפני שחימם את הכיסא במשרד הכלכלה. הקש והגבבא שאכל בכלכלה - ושלא יספרו לכם סיפורים שהוא עזב שם רק בגלל מתווה הגז - הצדיקו את האבחנה הראשונית שלו: מדובר במשרד שאם רק יוזרמו לו התקציבים המתאימים יכול להיות הבוננזה של כלל משרדי הממשלה. במובן מסוים אפילו יותר ממשרד האוצר,
תן לי רעיון לחתימה...
סמל אישי של המשתמש
מלול אבוטבול
 
הודעות: 248
הצטרף: 08 אוגוסט 2013, 00:51
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי מלול אבוטבול » 09 נובמבר 2015, 13:57

המשך
וכך כך למה? מפני שתשעים ותשעה אחוז מתקציבו של כל משרד ממשלתי משוריינים מראש למטרות הקבועות בחוק. למשרד החינוך לדוגמא יש תקציב של עשרות מיליארדי שקלים. אפס, כי הכול כמעט סגור למשכורות המורים ולתחזוק השוטף של אלפי בתי הספר ומיליון ומשהו התלמידים. השר הממונה יכול לשחק עם קריטריונים ולשנות קצת סדרי עדיפויות אבל מדובר בתהליך ארוך שבדרך כלל לא מסתיים עד שהשר עוזב את המשרד. עיין ערך שינויי פירון שאף אחד מהם לא הבשיל תקציבית עד הסוף.
במשרד הכלכלה - המצב מבחינה זאת גרוע עוד יותר. התקציב קשיח לחלוטין ומוקדש בעיקר לסבסוד מעונות היום והכשרות מקצועיות. בתחום הראשון דרעי עשה את המקסימום שביכולתו כשביטל את אפליית האברכים שאינם עובדים בקביעת הדירוג לגובה הסבסוד. מעבר לזה הוא לא הצליח להעביר אישור תקציבי לבניית מעון אחד בעיר כלשהי. הנהלים הנוקשים הקבועים בחוק של המשרד לא אפשרו לאנשי לשכתו לעזור למשפחות שנתקלו בבירוקרטיה של המשרד ולא קיבלו את הדירוג הנכון.
במשרד הנגב הגליל לעומת זאת, אין שום מחויבות ממשלתית לנושא מוגדר שהמשרד אמור לתקצב אותה. בהגדרתו המשרד הוא הקופה הרזרווית של המדינה לעזרה לפריפריה לפי ראות השר הממונה. רואה השר שיש צורך בעידוד התיירות בגליל באמצעות תמיכה בסדרה של סיורי יין וגבינות - הוא יכול לשפוך לשם כמה כסף שהוא רוצה מתוך כלל התקציב העומד לרשותו. הדוגמא של סיורי יין לא נלקחה מהדמיון. כך נהג השר הקודם סילבן שלום כששפך כסף על מיזם תיירותי בשם 'דרך היין'. השר הנוכחי ביטל את המיזם לטובת מיזם חדש אחר: תמיכה במחנות קיץ של ישיבות ומוסדות תורניים המתקיימים בגליל. באחד מהם, מחנה בני תורה שהתקיים ברמת הגולן, הוא התקבל בתשואות ונישא על כפיים. הבחורים מחאו כפיים לשר הנערץ, המנהלים והמתווכים מחאו כפיים למי שחתם על הצ'ק שמימן את המחנה. והכול למען פיתוח הגליל. חוקי למהדרין מן המהדרין. אם לסילבן היה מותר לממן את השטות של דרך היין, לדרעי מותר לעודד את תיירות הקעמפים של הישיבות הקדושות. הללוי-ה.
תן לי רעיון לחתימה...
סמל אישי של המשתמש
מלול אבוטבול
 
הודעות: 248
הצטרף: 08 אוגוסט 2013, 00:51
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי מלול אבוטבול » 09 נובמבר 2015, 13:57

המשך
ואת כל הטוב הזה הוא הצליח לבצע עם התקציב המקורי והמצומצם של המשרד שעמד על מאה וחמישים מיליון שקל בלבד. לפי ההסכם עם ראש הממשלה עתיד המשרד לקבל בשבועיים הקרובים עוד שלוש מאות מיליוני שקלים באופן רשמי. באופן לא רשמי יש דיבורים על תקציבים נוספים. מעבר לכל זה יש גם מה שנקרא בעגה הממשלתית כספי מצ'ינג. תרגום: על כל שקל שמשרד משקיע בפרויקט כלשהו הוא זכאי לדרוש שקל במקביל מהרשות המקומית או מהמשרד הממשלתי האחר העוסק אף הוא באותו תחום. בהערכה גסה עשוי תקציב המשרד המורחב לזנק עד קרוב לשמונה מאות מיליון ש"ח.
ועיקר העיקרים: החלוקה היא לפי הבנת השר וללא מחויבות לשום דבר שנועל לו תקציבים מראש. אין שר אחד בממשלה שעומדת לרשותו קופה קטנה גדולה כל כך. לא פלא אפוא שחרף אי הנעימות שבזיגזגים של מתווה הגז וחרף ההתקפות התקשורתיות הקשות, מתהלכים דרעי ואנשיו בכנסת עם חיוך של חתול ששם כף על דלי שמנת ומחפש מקום שקט להתבודד שם עם האוכל.

אף אחד מיועציו ועוזרים המאושרים של דרעי לא היה איתו בסוף שנות השמונים-תחילת שנות התשעים במשרד הפנים. אבל הם שמעו את הסיפורים וכבר רואים בדמיונם את עצמם משתלבים בחגיגה הגדולה. הסיפורים העוברים מדור לדור במורשת המפלגה (אם כי לא נראה שיוקצה להם ביתן מיוחד בבית מורשת מרן העומד להיפתח אי שם) הם נפלאים וברובם נכונים. אכן היו ימים נטולי קריטריונים בהם עמדה לרשות שר הפנים קופה של קרוב למיליארד שקל בכסף של אז לחלוקה לרשויות מקומיות לפי מיטב הבנתו.

דרעי חרש את הארץ בסיורים בלתי פוסקים ושפך כסף באופן חופשי בכל מקום בו הגיע להסדר עם ראש הרשות המקומית. בדרך כלל זה עבד כך: ראש הרשות קיבל תקציבים לפיתוח עירוני כללי והתחייב, לא רשמית אמנם, להעביר חלק מהכסף לשירותי הדת המקומיים, ובעיקר לישיבות ומוסדות תורניים. בהקשר לאותם ימים בלתי נשכחים מצוטטת אמרתו הידועה של מרן הגרא"מ שך זצ"ל על דרעי: "מה שהוא עשה למען עולם התורה בשנתיים, לא עשתה אגודת ישראל ארבעים שנה".

למרבה הצער, החגיגה הזאת נגמרה כזכור, בבכי מר. עוד לפני עלילת הכזב של התיק האישי החלו הדיווחים על ההזרמות של דרעי למוסדות תורה לעורר את תשומת הלב התקשורתית ומיד לאחריה את תשומת לב הפרקליטות. השיטה של תקצוב רשויות מקומיות בתמורה, לכאורה, להעברות למוסדות של התנועה ומקורביה הביאה לפתיחת התיק הציבורי נגד דרעי ולאחר מכן לפתיחת התיק האישי. גורלו של דרעי בתיק האישי ידוע. גורלו של התיק הציבורי היה קצת שונה. הוא התגלגל לאיטו בבית המשפט וההכרעה בו התקבלה רק לאחר שדרעי ריצה את עונשו בתיק האישי. באלול תשס"ג הוא זוכה בבית המשפט מארבעה מתוך חמשת הסעיפים שהוגשו והורשע רק בסעיף של תקצוב מוסדות 'קול יהודה' בראשות אחיו. העונש היה מינורי: שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס קטן של עשרת אלפים שקלים.

התקציב האדיר המיועד למשרד הנגב הגליל והפריפריה החדש, פלוס העדר המחויבות לפרויקטים משוריינים, פלוס ההגדרה המיוחדת של החלוקה 'לפי הבנת השר' - מחזירים את דרעי לעוצמה שהייתה לו במשרד הפנים לפני עידן החקירות. הוא שוב יחזור לסיורים ברחבי הארץ ויתקצב כל מטרה טובה וראויה אשר תוצג בפניו. הנגב והגליל יפרחו וכך גם מאתיים שכונות המצוקה שצורפו לאחריות המשרד החדש.

ובאשר לחששות מפני מה שקרה בעבר. אין ספק שדרעי למד את הלקח, ולא יהיה שקל אחד שייצא המשרד בלי פיקוח ואישור מראש של צוות משפטנים. לא תקום פעמיים צרה ולא חוזרים פעמיים על אותה טעות. דרעי של תשע"ו הוא אדם בוגר ובשל שראה כבר את הכול, ולא הצעיר של שנות התשעים שחשב שהעולם נמצא בכיסו. הוא ינתב את הכספים למטרות ראויות וירחיק מעליו את המאכרים והמתווכים שהכסף הגדול המונח בקופה יקרוץ להם. במקביל הוא יצטרך להתמודד עם ראשי הערים ומנהלי המוסדות שיזמו פרויקטים בהתאם למטרות המשרד ולהבהיר להם שגם אם אכן הוא חוזר לימים של שנות התשעים הרי שאין לו שום כוונה לחזור גם לראשית שנות האלפיים. ודו"ק.
תן לי רעיון לחתימה...
סמל אישי של המשתמש
מלול אבוטבול
 
הודעות: 248
הצטרף: 08 אוגוסט 2013, 00:51
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי ישראליק » 09 נובמבר 2015, 23:42

תודה מר מלול אבוטבול!
ישראליק
 
הודעות: 384
הצטרף: 28 יולי 2015, 05:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 12 נובמבר 2015, 22:27

בבקשה !!!!!!!!

בלויי סחבת • טורו של אבי בלום 11/11/2015


אחרי קדנציה אופוזיציונית עם תדמית שלווה, נראית יהדות התורה בקדנציה הנוכחית, כאם ששני לאומים מתרוצצים בקרבה


"תעצרו את ישיבת התקציב ואל תקדמו את הדיונים עד שהנושא ייפתר", הורה ראש-הממשלה נתניהו באקט מנהיגותי. בניגוד לדימוי התקשורתי שמנסים להדביק לו, הוכיח נתניהו ולא בפעם הראשונה, כי כשהבית בסכנה הוא נחלץ לקדם פתרונות במהירות וביעילות כאן ועכשיו. בלי יללות וקרקורים מיותרים, בלי למסמס ולהתמהמה. תוך שעות אחדות התכנסו בכירי האוצר ומנכ"ל המשרד ומצאו פתרון יצירתי. ראש-הממשלה עודכן ואישר את המשך דיוני התקציב.

אם חשבתם לרגע שהפתיח שקראתם הרגע עוסק בגיוס המילואים לצרכים ביטחוניים, או בגיוס החרדים לצרכים קואליציוניים, קחו כיסא ושבו לפני שאתם קוראים את שורות ההסבר הבאות.

התיאור המובא לעיל אכן התרחש לפרטי פרטיו, אך הנושא שלשמו נזעק נתניהו רציני בהרבה: רצח עם שמתרחש מתחת לאפנו והריגת שבעה מיליון אפרוחים בשנה על-ידי משרד החקלאות. שבעה מיליון זה כבר לא סתם ג'נוסייד אלא שואה של ממש, וכאשר כל זה קורה ואיש לא פוצה פה ומקרקר, טוב שאשת ראש הממשלה בסביבה.

במשרד החקלאות תיארו השבוע את סיפור המעשה, כשנשאלו מה עלה במוחם כשהגו את מיזם גירוש החתולים למדינה שלישית. מסתבר שכמו בכל הסיפורים הגרוטסקיים שנשמעו כאן בשש השנים האחרונות, גם בעניין הזה טופלים את האשמה על שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה. הגברת נתניהו, צמחונית אסרטיבית וחובבת בעלי חיים, נפגשה עם נציגי ארגון 'אנונימוס' ושמעה כיצד מדי שנה מומתים שבעה מיליון אפרוחים זכרים על-ידי משרד החקלאות. אצל ראש ממשלתנו החרדה מאובדן ה'בייס' מתחילה בבית וכשהגברת הראשונה ברחוב בלפור ביקשה ממנו לטפל אישית בנושא, הוא לא היסס ומסמס כדרכו אלא העביר הנחיה מיידית לעצור את דיוני התקציב עד לשינוי מדיניות המתת האפרוחים.

הדיון נעצר ובאסיפת חירום הועלו מספר פתרונות יצירתיים, כולל התבססות על מיזם מדעי אירופי שמאפשר לזהות כבר בשלב הביצה האם זה הקטן יהיה תרנגול או תרנגולת. אלא שבסביבתו של ראש הממשלה לא הסתפקו בפתרון עתידי ודרשו למצוא פתרון שייתן מענה מיידי. בשלב הזה העלו בכירי משרד החקלאות את הרעיון לצאת למכרז במסגרתו תציע המדינה ייצוא אפרוחים למדינות חקלאיות. למחרת היום כשהועלתה לסדר היום פרשת החתולים, שלף מי ששלף בצמרת המשרד את מיזם האפרוחים: "למה לא נציע לייצא גם חתולים ולא רק אפרוחים?", הוא שאל. ההצעה התגלגלה והפכה לכותרת שגרמה למדינה שלמה ליילל מצחוק. הכל כאמור, בזכותה של הגברת הראשונה, הפסיכולוגית המסורה ואוהבת בעלי החיים מרחוב בלפור.

תקצוב מחתול

אז לא רק אורחות צניעות אפשר ללמוד מהחתול, אלא גם דרכי תקצוב. הסיפור האמיתי לגמרי שהובא לעיל כעדות ממקור ראשון, ממחיש יותר מכל תיאור אחר, איך נקבעים סדרי העדיפויות בלשכת ראש הממשלה. בינתיים, בשבועות האחרונים מי שייללו בשקט אלו הנציגים החרדים. נאמן למורשתו של יצחק שמיר שהציע לחרדים לתלות את ההסכמים על הקיר, המשיך ראש-הממשלה נתניהו לזרות חול בעיני השותפים הטבעיים. כבר לא מדובר בזרזיף סתווי אלא במבול של הבטחות שמקיומן ניסה נתניהו להתחמק: מתקצוב תלמידי חו"ל, עבור למע"מ אפס על מוצרי יסוד וכלה בחוק הגיוס.

מציאות מהסוג הזה, שמתרחשת משום מה רק בממשלות ימין, מחייבת את הנציגים החרדים לסוג של יצירתיות גלותית. הצמדת אקדח לרקה כבר אינה באופנה. זה בולט, מרעיש ומייצר הדף תקשורתי מיותר. הטקטיקה החדשה היא הבלטת הסכין מתחת למעיל. מי שנמצא בטווח מגע, מבין ונזהר, אבל לתעד תקשורתית את האירוע, אי אפשר עד לרגע בו הסכין נשלפת ומונפת. ראה ערך סרטוני האבטחה בביתר עילית.

זה בערך מה שעשה השבוע יו"ר ועדת הכספים ח"כ גפני. את המילים הגבוהות, הבריקדות והבליסטראות, הוא השאיר לנושאים שנוגעים ל'עמך ישראל' ובמרכזם כמובן, מפת אזורי העדיפות הלאומית. ההתייצבות ראש-בראש מול הסמוטריצ'ים והלחימה למען יישובי הפריפריה זיכו אותו בנקודות תקשורתיות. תוצאת המאבק לא הייתה חשובה כמו עצם האמירה: אני כאן כדי לדאוג לשכבות החלשות, וזאת למרות שהמגזר החרדי לא ייהנה מסל ההטבות. קרן נויבך פרגנה. דה מרקר התמסר. אפילו האופוזיציונרים בוועדת הכספים השמיעו מילים טובות.

מי שהאזין לגפני בשבועות האחרונים יכול היה לסבור בטעות כי המפה היחידה שמונחת על שולחנו היא מפת ההטבות. אבל כמו תמיד, מה שמעניין יותר אלו המאכלים שמוגשים מתחת למפה. לא חוק הגיוס (עליו נדבר תכף ומיד), אלא סל ההטבות התקציביות שהובטח בהסכמים הקואליציוניים, סל נצרים שאותו ניסו נתניהו וכחלון לחורר בלי בושה.

הדוגמה החיה מהשבוע האחרון היא תקצוב תלמידי חו"ל שהחזרתו לסל התקצוב – הובטחה ולא מומשה. עבור ישיבה כמו מיר מדובר בתקציב של להיות או לחדול, אבל למרות ההבטחות הברורות, ההתחמקויות החתוליות נמשכו, כאשר בכל יום נמצא תירוץ חדש.

ייאמר לזכותו של השר הממונה, נפתלי בנט, שבמרבית הסוגיות הוא משתף פעולה בכלל לא רע מאז הקמת הממשלה. לסגן השר פרוש יש גישה ישירה. לדרעי, גפני וליצמן, יש דלת פתוחה, אבל בנושא הזה של תלמידי חו"ל, הם לא הצליחו להשתחל גם דרך החלון.

כשבנט נדחק לפינה, הוא הסביר כי בנושא הזה אין לו ברירה. בקדנציה הקודמת הותנה תקצוב תלמידי חו"ל בקיום סיורי מורשת בבסיסי צה"ל ובאתרים ציוניים. בנט הסביר שוויתור הצהרתי שלו על הסעיף הזה, יגרור נגדו מתקפה במקום הרגיש ביותר מבחינתו. גם כך יש לו די והותר מאבקים עם החברים מתקומה בראשות אורי אריאל. האגף הימני בבית היהודי מזהה כי בנט חותר להתנתקות בקדנציה הבאה, ומסמן אותו בתקופה האחרונה כשמאלן מתון. רק חסר לו שידביקו לו בנוסף לכל, גם אנטי-ציוניות.

בנט הסביר שהוא לא יכול מוסרית, כחלון מרח עם סיבה סתמית, ביבי התחמק כבעל-חוב שתמיד נוהג להשתמט. ברגעים כאלו, חברי הכנסת החרדים נבחנים במידת היצירתיות. איך מצליחים לאשרר את התקציב בלי לצאת סחטנים, וזה בדיוק מה שעשה גפני כשהעביר ללשכת שר האוצר הצעת מחליטים, במעין 'כזה ראה וקדש'.

ההצעה הוגשה ובסופו של יום לא בנט, אלא שר האוצר וראש-הממשלה היו חתומים על ההצעה. בלי לומר מילה היה ברור לכולם כי אם ההצעה לא תעבור, התגובה בוועדת הכספים תוגש כשהיא חמה בנושאים אחרים לגמרי. המסר עבר וערב ההמראה של ביבי לחו"ל, אושר התקציב לבני הישיבות שעושים את הדרך ההפוכה – מארצות נכר לאדמת הקודש.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 12 נובמבר 2015, 22:28

המשך


הלו"ז והלוזר

תשע שנות שלטון נתניהו - שש השנים האחרונות, ועוד שלוש שנים בשלהי שנות התשעים - מסכמות היטב את נזקי ותחלואי הסחבת. על החלטות שלא מאושרות מיידית ועל האישים המקדמים אותן, נגזר להימרח בזפת ובנוצות, להתגולל בביזיון ולחטוף כותרות משפילות. כך היה בחוק הגיוס, בקדנציה שלפני קודמת. כך רק לאחרונה בפרשת מתווה הגז. בדרך כלל, מי שיוצאים ביחד עם ביבי לתהליכים ארוכי טווח, מוצאים עצמם בסופם בלויי סחבות וסחבת.

צחי הנגבי שלקח אחריות על תיקון חוק הגיוס נחשב לשם שינוי, לאיש שמילתו מילה. "תחוקתית אי אפשר להעביר את שינוי חוק הגיוס תוך שלושה ימים", הוא מסביר לחברים החרדים, "אבל אני נותן לכם את המילה שלי שתוך שבוע זה יעבור". את השאלות במקרה הזה, לא צריך להפנות לצחי כשלג הנגבי, וגם לא למר סחבת בנימין נתניהו, אלא לחברים החרדים. מתחילת הקדנציה הזאת הם רושמים הישגים לא רעים, אבל בתחום הזה, הלקח לא נלמד. את התניית העברת חוק הגיוס במקביל להעברת התקציב, הם היו צריכים לשים על השולחן לפני חודש ימים, ולא רק בימים האחרונים.

הסחבת הזאת משחקת לידיו של יאיר לפיד, ומחייה את השוויון בנטל ששבק חיים. מאז הכישלון בבחירות האחרונות הפך לפיד לפרזנטור הגדול של החרדים. הוא חבש כיפה שחורה, שלח את רעייתו להפריש חלה והסביר איך בעקבות החוק שהעביר, החרדים כבר מתגייסים ומשתלבים בשוק העבודה. אם החוק היה נותר על כנו, ללפיד לא היתה לגיטימציה להשמיע מילה. יש מי שהסביר השבוע, כי ניתן היה להסתפק בשינוי לייט: לבטל את הסנקציות הפליליות לבדן בלי לעקר מתוכן את שאר סעיפי החוק.

רק שבעניין העקרוני הזה, אי אפשר לבוא בטענות לחברים החרדים שמסבירים כי הרע במיעוטו הוא לא רק ביטול הסנקציות הפליליות אלא גם דחיית פקיעת תקופת ההסתגלות בפועל עד לשנת 2023. "נכון שהיעדים הותאמו, אבל אי אפשר לקחת סיכון ולהיגרר לביטול אוטומטי של החוק במידה שלא תהיה עמידה מדויקת ביעדים", אומרים הח"כים המעורבים. אז נכון שגם בלי פקיעה אוטומטית של החוק מירב הסיכויים הם שאי עמידה ביעדים לא תעמוד במבחן בג"ץ, אבל תהליך של עתירה, דיון ופסיקה ייקח כמה שנים טובות – בדיוק כמו בעתירות נגד חוק טל. במדינת ראשית צמיחת גאולתנו, הציבור החרדי חי מדחייה לדחייה, מהפוגה להפוגה.
הטיעונים של חברי הכנסת עומדים במבחן הסבירות, אך במבחן השיהוי הפוליטי הציון הוא טעון שיפור. השאלה היחידה עליה אין תשובה היא מדוע נתנו הח"כים לשינוי החוק להיסחב עד עתה ולא דרשו כבר לפני חודש להכפיף את לו"ז הגיוס ללו"ז התקציב. במשחק הפוליטי, מי שמאבד קשר עין עם הלו"ז, עלול להפוך ללו"זר.


ארבעה נכנסו לפרדס

מחלת הסחבת - מדבקת. מה שנכון לחוק הגיוס, רלוונטי לחוק הנורווגי. ההתפטרות של מאיר פרוש לטובת יעקב אשר הייתה אמורה לקרות בשבוע האחרון של מושב הקיץ, רק שאז הוגשה המועמדות הכפולה של גפני לוועדה למינוי דיינים וההתפטרות נדחתה לתקופה שאחרי החגים. וכפי שנאמר בחז"ל, כיוון דאידחי, אידחי. מה שנדחה פעם אחת, ייסחב עד אין קץ הימים.
בדגל התורה הבהירו השבוע בהודעה רשמית שיצאה מלשכת המזכ"ל והחכ"ל (הפענוח הרלוונטי לשבוע זה, ח"כ לשעבר ולא ח"כ לעתיד), כי מנוי וגמור עמם שלא לקפל את הדגל בחינוך העצמאי גם במחיר טרפוד החוק הנורווגי. הנוסחה הדגלאית היא: כן לניהול משותף של מנכ"ל לדגל ומשנה לשלומי אמונים, לא לניהול דו-ראשי סטייל המחנה הציוני. הדוגמה שהם מביאים היא מהעיר אלעד תובב"א, שם תמכה דגל במועמד שלומי אמונים לראשות העיר: "הלכנו יחד בשותפות, אבל היה ברור שייבחר ראש עיר אחד ויחיד. גם בחינוך העצמאי יהיה מנכ"ל אחד, כי הרי ניהול משותף היינו יכולים לקבל גם מהסיעה המרכזית. בשביל זה לא היינו צריכים לחולל את המהפך בשנת תשס"ט".
מנגד, בשלומי אמונים לא מוכנים להסתגל למציאות הנחזית במסדרונות החינוך העצמאי בימים האחרונים, כאשר החותמים בפועל על ההזמנות התקציביות הם המנכ"ל סורוצקין והיו"ר אברהם יוסף לייזרזון. גם בעניין חלוקת התקנים הבהירו בדגל כי המקסימום שהם מסוגלים לאפשר, זו ועדה משותפת שבה יהיה רוב לדגל התורה. מבחינת שלומי אמונים, מדובר בהצעה מבזה ובהפרת הסכם ברור שדגל מחילה על ביצועו את 'חוק ההתיישנות'.
"מגיע לנו בדין מנדט נוסף", מבהירים בדגל, "אבל הכעס שלנו הוא גם על הדרך ולא רק על המהות. ליצמן קם ואמר מראש שהוא את הכיסא שלו בכנסת לא יפנה. חלקנו עליו אבל הערכנו את הבעת העמדה בצורה ברורה. פרוש לעומת זאת הבהיר מראש שמבחינתו מדובר בצעד מתבקש שהוא הגדיר כ'זה נהנה וזה לא חסר'. לדעתנו הוא היה נהנה לא פחות מאיתנו מהמהלך ולטווח ארוך זה יכול לפתור את המחלוקות העתידיות בין דגל לאגודה על חלוקת המקומות. יחד עם זאת, בהחלט גילינו הבנה להתמהמהות ולקחנו בחשבון שיש כמה דברים שבאופן טבעי חייבים להיסגר לפני ההתפטרות: הסדרת הזכויות הפנסיוניות, הסדרת המעמד בסיעה, חידוש ישיבות הסיעה המשותפות.

"הבעיה היא שכל הנושאים הללו סוכמו והוסדרו מפורשות. כבר ב-11 באוקטובר חתמו גפני, מקלב ואשר על מסמך מפורש שבו הם מבהירים כי פרוש יהיה חבר מן המניין בסיעה וכי הם מתחייבים לחדש את ישיבות הסיעה המשותפות כבעבר. בחודש שחלף הושלם התשבץ כשהוסדרו גם המינויים בחינוך העצמאי. לבוא ולדרוש עכשיו ניהול דו-ראשי, זהו צעד אחד יותר מדי שמזכיר קצת את עפרון החיתי מפרשת השבוע, שדיבר בתחילה על נתינת מערת המכפלה בחינם ולבסוף דרש ארבע מאות שקל כסף. מה שהתחיל מוויתור אצילי על המקום בכנסת והבנה שחלוקה של 4-2 אינה הגיונית ומחייבת תיקון, מסתיים בסחר-מכר מכוער על זכות חתימה ותקנים. מבחינתנו, כאן זה ייעצר, גם במחיר טרפוד החוק הנורווגי".

בשלומי אמונים שומעים את הטיעונים ומתפוצצים: "לא ביקשנו ניהול דו-ראשי, אבל שותפות אמיתית חייבת להיות. כך סוכם בבירור בשנת תשס"ט במלון נובוטל והסיבה היחידה שהדברים לא הועלו על הכתב היא האימון ששרר בינינו לבין מוטל'ה קרליץ שניהל את המהלך מטעם דגל. הזמן הרב שחלף מאז אך ורק בגלל שדגל התורה מסמסה את קיום ההסכם, לא שינה את ההבנות הברורות. הרי כבר לפני חצי שנה הגיע שליח למאיר פרוש בשם מרן ראש הישיבה והסביר שאחרי שבע וחצי שנים צריך לעשות סוף לביזיון. האמירה הזו עמדה בבסיס ההסכמה הראשונית של שלומי אמונים לקיום החוק הנורווגי.

"היה ברור שהבסיס לשותפות, זו לקיחת אחריות וקבלת סמכות משותפת. הרי גם דגל מקבלת זכות חתימה בכל מערכת בחירות, כאשר כל שקל שיוצא מקופת המפלגה חייב לקבל את אישורה. בלי זכות חתימה לאברהם שוורץ ושותפות שווה בחלוקת התקנים אין ערך לשותפות-דמה ואין טעם להתפטרות בהתנדבות של נציג שלומי אמונים מהכנסת. גם ההשוואה לבחירות באלעד אינה במקום. באלעד סוכם על רוטציה: קדנציה לשלומי אמונים שלאחריה קדנציה לדגל התורה. בחינוך העצמאי מדובר על מנכ"ל לדגל ומשנה לשלומי אמונים שיכהנו באופן קבוע. איש לא מערער על סמכות המנכ"ל אבל חלוקת הסמכויות והשותפות ביניהם חייבת להיות ברורה. לא ייתכן שמקיימים הסכם באיחור לא הגיוני ולא סביר של שבע שנים, וברגע הקיום מנסים לשנות רטרואקטיבית את הסיכומים".

מי שסיכמה את המציאות האבסורדית במשפט אחת היא החשבת הכללית באוצר. בפגישה שהתקיימה בשבוע שעבר בין הח"כים פרוש וגפני, מוטל'ה קרליץ והרב אריה דביר לבין החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו, אושר רק מינויו של המנכ"ל, ואפילו לא העוזר שלצידו. החשבת הכללית התקשתה לשחרר את שריר הארבע-ראשי שנתפס: משנה אחד (הרב בוימל) מקבל שכר כמשנה אך לא מתפקד בפועל, המשנה השני (הרב שוורץ) מונה כמשנה אך טרם אושר על-ידי האוצר, השלישי (הרב לייזרזון) מקבל משכורת כיו"ר אך בכלל לא מכהן בתפקיד רשמי בעמותה החדשה והרביעי (הרב סורוצקין) מושך משכורת של מנכ"ל. ארבעה נכנסו לפרדס של הנהלת החינוך העצמאי, ולוואי ואחד ייצא בשלום.

אם בדגל התורה שולפים מקור מקראי מפרשת חיי שרה שחלפה, הרי שבשלומי אמונים יכולים להסתמך על פרשת תולדות הבאה עלינו לטובה. לתפיסתם, "גניבת" הבכורה מהסיעה המרכזית נעשתה בעצה אחת, ולפיכך לא ייתכן שדגל התורה תיטול לבדה את הברכות.

אחרי קדנציה אופוזיציונית עם תדמית משפחתית שלווה, נראית סיעת יהדות התורה בקדנציה הנוכחית, כאם מיוסרת ששני לאומים מתרוצצים בקרבה. אחד בועט כשהיא עוברת ברחוב קפלן, בסמוך למשכן הכנסת, האחר משתולל כשהיא חולפת ברחוב אדוניהו הכהן, מרחק נגיעה מהחינוך העצמאי. הרופאים המליצו על אכילת סלמון נורווגי במזנון, אך מאז שהכריך נאכל, הבחילה לא פסקה אלא רק התגברה.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 15 נובמבר 2015, 01:47

נשבר הציר • טורו של יעקב ריבלין

דגל התורה תשלם מחיר יקר על חיסול הברית ומה שנראה כהפרה בוטה של ההסכם בחינוך העצמאי. יהיו ההסברים לכך אשר יהיו

יעקב ריבלין, בקהילה 17:52 14/11/2015




לא תואר ולא הדר לו לבית החינוך העצמאי ברחוב אדוניהו הכהן בירושלים. מי שיחלוף על פניו מבלי דעת מה יש בו - לא יאמין שמדובר במקום נחשק ונכסף אף יותר מהכנסת. חזותית הוא לא שונה מכל בתי המגורים האפרוריים הצמודים אליו. ומבפנים - אוי לעיניים שכך רואות. כאילו עבד שם איזה מעצב פנים שסיים את לימודי התואר שלו באברבנאל. אצל הרשת החינוכית המקבילה של ש"ס זה כמובן אחרת. ככל שמצבה הכספי נעשה גרוע יותר היא עוברת למשרדים מפוארים יותר. אבל לך תדע, אולי זו הסיבה שממשרדי הרשת יצאו אנשים לחדרי החקירות, ומאדוניהו הכהן לא יצאו ולא יוצאים לשום מקום. רק לבתי עלמין לאחר המאה ועשרים.

העליבות במקום גורמת, כנראה, לבכירים להרבות ככל שניתן בסיורי שטח ממושכים. ביום שלישי בצהריים ביקרנו במקום. בתוך כל הבניין ההומה הזה מצאנו רק שניים שמברכים בבוקר שלא עשני אישה. השומר בכניסה ועוד אחד שנראה כמחלק הדואר הפנימי במקום. כל היתר הרימו רגליים ויצאו להיכן שיצאו. היו"ר הרב אברהם יוסף ליזרזון והמנכ"ל הרב אליעזר סורוצקין הקדישו את היום לחנוכת מבנה כלשהו בנתניה על שם משפחת וולפסון התורמת לקרן ההסעות. הסמנכ"ל הותיק הרב צבי בוימל והמשנה למנכ"ל החדש הרב אברהם שוורץ רשמו היעדרות בלי שאף אחד במקום יידע להיכן יצאו ולמה. שני האחרונים לא ענו גם בטלפון, ואחת המזכירות ידעה לספר שהם גם אף פעם לא עונים.

להגיד שצורת הניהול הזאת היא אסון גדול? לא בטוח. הנה עובדה היא ששמונה שנים אין שם הנהלה חזקה ומתפקדת ואף על פי כן מעולם לא אוחרה שם משכורת ביום אחד לאלפי המורות, המנהלות ועובדי בתי הספר. במקביל אף בית ספר לא נסגר בגלל בעיות תקציב ואף כיתה לא שוחררה הביתה כי לא אושר תקן למורה. מסתבר שצוות העובדות והמזכירות מסוגל לתפעל את המערכת כמו תזמורת שמנצחת על עצמה. שאפו להן.

בתוך מבוך המסדרונות והחדרים חיפשנו ממושכות את מקום משכנו של המשנה למנכ"ל החדש הרב אברהם שוורץ. כשמצאנו נחמץ הלב. מדובר בחדרון פנימי עלוב שלאחרונה פונתה ממנו מזכירה שהתנדבה לתת את מקומה למינוי החדש. אז מה הפלא שלשוורץ אין שום חשק להגיע לשם. ? למען ההגינות יש לציין שאחת העובדות הצביעה בפנינו על חדר מרווח ונאה יותר אליו אמור שוורץ להעתיק את משכנו לאחר מספר שיפוצים מתחייבים ולאחר שהריהוט הנאה שהוזמן עבורו יגיע.

אמור אבל לא בטוח, בפרט לפי ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות. בעיצומו של השבוע החליט מועמד מספר שבע ביהדות התורה יעקב אשר להודיע רשמית שהוא לא מצפה יותר למימוש החוק הנורווגי. מבחינתו של אשר, אם ירצה סגן השר פרוש להתפטר ולהגדיל את כוחה של יהדות התורה בכנסת באמצעות ח"כ פעיל נוסף, הוא ישמח כמובן להיכנס. אבל אם המחיר הוא המשך הסחר מכר, כהגדרתו, אז הוא מויחל טובות ומעדיף להישאר בבית.

הדברים נפלו כרעם ביום בהיר. בתולדותיה של אגודת ישראל ולאחר מכן של יהדות התורה המפולגת והמאוחדת אנשים יצאו להרוג או ליהרג על מקום בכנסת. וכאן עומד מלח"כ (מועמד להיות חבר כנסת) ומודיע שהוא לא במשחק הזה יותר. לא שצריך לרחם עליו, אשר לא הולך לחתום אבטלה בשירות התעסוקה. מקומו ומשכורתו כמזכ"ל דגל התורה שמורים ומובטחים לו, ובכל זאת להיות חבר כנסת זאת משאת נפש של כל פעיל מפלגה באשר הוא שם. בטח ביהדות התורה.

עד שהגיע להחלטה הדרמטית הזאת עברו על אשר חודשים לא קלים של המתנה מיוסרת. תחילה היה עליו להיאבק מול חבריו מתוך המפלגה שלא ששו לראות אותו חוזר לכנסת, והציבו מכשולים בזה אחר זה. את השלב הקשה הזה הוא עבר לאחר שההנהגה הרוחנית העבירה לדרג הפוליטי הוראה חד משמעית להפסיק את המשחקים. כך ירדה המועמדות המיותרת לוועדה למינוי דיינים וכך בוצעו כמה הליכים טכניים משפטיים שאמורים היו לבצע את החוק.

לדבריו של אשר נקודת השבירה שלו הייתה בשבוע שעבר. התחלתי להרגיש, כך אשר, שאני נמצא בשוק פרסי. אתה משלם על החשבון אבל כשאתה בא לקבל את הסחורה מבקשים ממך עוד בקשיש ועוד בקשיש. "בהתחלה הם רצו התחייבות לשמירת היחס בהצבעות בסיעה של שישים וארבעים - הסכמנו. אחר כך דרשו נוכחות בכל ישיבות הסיעה - גם את זה אישרנו. אחר כך התברר שיש בעיה עם רציפות זכויות הפנסיה של סגן השר. גפני פתר את זה בבליץ תחוקתי בוועדת הכספים.

"השלב הבא היה זכות הנאום במליאה של סגן השר וגם זה סודר. ואז הגענו לחינוך העצמאי. הם דרשו את המינוי של שוורץ וקיבלו. היינו מוכנים גם להעניק לו זכות חתימה על דברים שדורשים חתימה. גם זה לא הספיק, והם דרשו ניהול דו ראשי משותף. בשלב זה הבנו שעד שלא יסדרו לשוורץ חניה מתחת לבניין ויתקינו לו בחדר החדש וילונות בצבע תכלת בהיר זה לא ייגמר. לכן החלטנו לומר קאט. עד כאן. אם פרוש לא רוצה להתפטר שיערב לו. נסתדר גם בלי מקום בכנסת", נאום המלח"כ. לשעבר.

להגיד שבשלומי אמונים הגיבו על הדברים בכעס זה יהיה אנדרסטייטמנט. אם יו"ר הסיעה, מאיר פרוש, אדם מתון שחושב על כל מילה ונזהר מהתקפות על רקע אישי, מחליט לירות בכינון ישיר, כנראה שבאמת הגיעו מים עד נפש. מושא ההתקפה הוא יעקב אשר בכבודו ובעצמו. את החשבון עם האחרים בדגל התורה יעשה פרוש כנראה בהזדמנות אחרת.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 15 נובמבר 2015, 01:50

המשך..


וכשסגן השר פרוש רושף זעם זה ממש מרתק. "בסביבתו של יעקב אשר (בלי תואר הרב, י.ר.) מצויים אנשים שהבטיחו לאבי ז"ל לפני שבע שנים דברים ברורים ומוגדרים בנושא החינוך העצמאי. עד לפני חודש, למרות פניותיי הרבות, כל אלה שהבטיחו גמגמו ולא עשו דבר. זו שערורייה ציבורית שאיש ציבור שמכבד את עצמו מנסה לתת גיבוי להתנהגות מחפירה שכזאת".

סגן השר פרוש ממשיך ותוקף: "ידידי יעקב אשר כפי שהעיד לי על עצמו לא היה מצוי מעולם בפרטי ההסכם. גם אותם המגמגמים היום, לא אומרים לו את הכול. מוזר לי שהוא מצטט בשמנו כאילו ביקשנו דברים בזמן שלהד"ם. חבל שיעקב אשר שמשמש כמזכ"ל דגל התורה לא מתקומם נגד אלו שבקרבתו שלא קיימו שבע וחצי שנים את ההסכם. הייתי בטוח שהוא ישקיע את מרצו בלמרכז את המושג של כיבוד הסכמים בחיים הציבוריים. במקום זה הוא מתייצב בשער כדי לפגוע בי ובכל מה שאני מייצג, כאשר אנו היינו אלו שכיבדנו את דגל התורה בעשור האחרון".

פרוש משוכנע שלבסוף הוא יקבל מה שהובטח לו. "כאשר כל הגורמים יתערבו ויידעו את העוול שנעשה לאגודת ישראל נקבל כל מה שהובטח לנו".

ובאשר לטענות על דרישות בלתי פוסקות - גורם בכיר אחר בשלומי אמונים יודע לספר שלפני שבוע הגיע אדריכל המהפך בחינוך העצמאי מרדכי קרליץ למעונו של סגן השר פרוש ואישר בפניו שאכן הייתה בעבר התחייבות לניהול משותף בחינוך העצמאי אך הבעיה היא פרסונלית. שוורץ הוא אדם קשה שאי אפשר לעבוד איתו, ודגל דורשת להחליף אותו במישהו אחר. פרוש, לדברי הגורם הבכיר, דחה את הדרישה על הסף. באלעד יש לכם בעיה עם שרוליק, בירושלים עם דייטש, בביתר עם רובינשטיין ועכשיו אתם רוצים להזיז את שוורץ? בבקשה תזיזו אתם את סורוצקין ואנחנו נוציא את שוורץ",. מצטט הגורם הבכיר את דברי יו"ר סיעתו.

השאלה היא כמובן איך מנהלים ארגון עם שני ראשים. כאן טוען הגורם הבכיר שמעולם לא הייתה דרישה של שלומי אמונים לניהול דו ראשי. לדבריו, לפני כשנה וחצי ביקשו שני הצדדים מיועץ ארגוני ידוע להכין מודל של ניהול משותף בחינוך העצמאי ואף שילמו לו על כך. המודל, לדברי הגורם הבכיר, יצר היררכיה מסודרת של מנכ"ל בעל סמכויות ולצידו משנה למנכ"ל עם סמכויות משנה מופחתות אך מוגדרות. "אנחנו יודעים להבדיל בין מנכ"ל לסמנכ"ל וכל הדיבורים על ניהול דו ראשי הם תירוץ לא לקיים את ההסכם. אם רק יאשרו לנו את המודל של היועץ הארגוני, מחר בבוקר כל הבעיות נפתרות".

אם ההתדיינות הזאת עושה רושם של פרומו לקראת התדיינות משפטית בנושא היא לא בהכרח מוטעית. כשפרוש אומר שכל הגורמים יתערבו יש להניח שהוא מתכוון לגורמים גם מחוץ למערכת הפוליטית. לא נופתע אפוא אם הוויכוח בין הצדדים יגיע בשלב זה או אחר לדין תורה או לבית המשפט. החינוך העצמאי ידע כבר שנים של דיונים בבית המשפט על סמכויות ניהול וזה כנראה הולך עומד להימשך.

בינתיים, ייאלצו הצדדים להיאבק עם בעיות קשות מאוד מבחוץ בכל הקשור למינויים החדשים. בשבוע שעבר נועדו חברי הכנסת גפני את פרוש ומנכ"ל החינוך העצמאי החדש עם החשבת הכללית במשרד האוצר מיכל עבאדי. הנושא היה המחסור בתקני ניהול בצמרת הארגון. הנוכחים יצאו מהפגישה בידיים ריקות. עבאדי סירבה לאשר אפילו תקן חדש אחד. היא אישרה רק את מינויו של סורוצקין שבא במקומו של המנכ"ל שנפטר הרב מאיר לוריא ז"ל. מעבר לזה היא לא אישרה כלום, גם לא עוזר ונהג למנכ"ל החדש.

עבאדי הבהירה שמונח לפניה דו"ח ביקורת פנימי קשה של משרד האוצר על החינוך העצמאי, ועד שלא ייערך שם רה ארגון מחדש אין מה לדבר על תקנים חדשים. השורה התחתונה: הוויכוח על סמכויותיו של שוורץ הוא דיון על ביצה שלא נולדה. גם אם דגל ושלומי אמונים יגיעו להבנות - המינוי יחכה עוד הרבה מאוד זמן לאישור משרד האוצר המתקצב במאה אחוז את החינוך העצמאי. וגם אז ממש לא בטוח שהוא יאושר.

מה שבטוח, שגם אם דגל התורה תתמיד בהתנגדותה למתן סמכויות לשוורץ לא מצפים לה חיים קלים בניהול הארגון. הנה מפת חברי העמותה שאחראית רשמית לארגון: מהצד הליטאי חברים הגר"י אפרתי, הגר"ש דויטש, הרב אברהם רובינשטיין, הרב אריה דביר, והרב מרדכי קרליץ. מצד אגודת ישראל חברים: הגר"מ הייזלר, הגר"צ כץ, הגר"מ שטרן וסגן השר הרב מאיר פרוש. ארבעה מלכים מול חמישה לטובת דגל התורה.

אבל זה רק לכאורה. הגר"ש דויטש הוא מראשי הפלג הירושלמי שניתק מגע עם דגל התורה. הוא לא משתתף בישיבות העמותה ואם ישתתף הוא עוד עשוי אף להצביע נגדה. המשמעות היא ארבעה מול ארבעה. כל צעד נוסף שיתבקש להיעשות בחינוך העצמאי ייתקל בתיקו שישתק את הארגון לחלוטין. יש לקוות שאת המחיר של השיתוק הזה לא נשלם כולנו.

הברית שאיננה
הדברים הקשים של המלח"כ יעקב אשר והתגובה הנזעמת עוד יותר של סגה"ש פרוש (אם זכרוננו לא מטעה אותנו אזי גם בימים הנוראים של אבדן ראשות עיריית ירושלים כתוצאה מהמהלכים של הסיעה המרכזית לא נשמעו מפיו דברים כל כך קשים) מלמדים על עומק השבר בין שתי הסיעות. זה כבר לא מאבק על עוד משרה ועוד עמדת כוח. זה חיסולה של ברית בת כמעט עשור שהשפיעה על מערך הכוחות בציבוריות החרדיות יותר מכל דבר אחר.

הרקע לכריתת הברית הוא הרצון המשותף של שני הצדדים להשתחרר מההגמוניה של הסיעה המרכזית. לשלומי אמונים נמאס להיות תלויים בחסדיו של ליצמן. לדגל התורה היה אינטרס ברור לחתור לקראת שיווניות המשקפת לדעתם את המצב בשטח. הדרך להסרת המכשול הייתה הקמת ברית אינטרסים וצעדה יד ביד מול היריב המשותף. ראשיתה של הברית הייתה במערכה על ראשות עיריית ירושלים בשנת תשס"ג. דגל התורה תמכה במועמדותו של פרוש לראשות עיריית ירושלים מול הסיעה המרכזית שתמכה בפועל בניר ברקת. ההפסד היה צורב אבל התגובה לא איחרה לבוא. מספר חודשים לאחר מכן התקיימו הבחירות לכנסת. יהדות התורה נכנסה לקואליציה וחלוקת השלל עמדה למבחן ההצבעה בסיעה. פרוש חבר כזכור לגפני ומקלב, וליצמן המובס ברוב של שלושה מול שניים יצא בזעם מחדר הישיבות. למחרת הוא כבר היה במשרד הבריאות וכל היתר היסטוריה.

אחת התוצאות היותר משמעותיות של הברית היה הכיבוש המשותף של החינוך העצמאי. הסיעה המרכזית שהייתה הגורם הדומיננטי ביותר בציבוריות החרדית מאז ועידת קטוביץ נושלה מהחינוך העצמאי משל לא הייתה ולא נבראה. ומדובר במוקד התעסוקה מספר אחד של הציבור החרדי בארץ הקודש.

עם כל כך הרבה הצלחות משותפות (במיוחד לדגל התורה שקיבלה את ועדת הכספים והמנכ"לות של החינוך העצמאי. שלומי אמונים הרוויחה הרבה פחות, אם לא תקבל אחיזה בחינוך העצמאי היא בעצם רק שילמה ולא קיבלה) לא בדיוק ברור מדוע החלה הברית להתערער. המשבר הנוכחי שפרץ החוצה היה רק קצה הקרחון. מתחת לפני המים כבר היו התגוששויות מקומיות שלא זכו לפרסום אך העכירו את האווירה. נאזכר בהקשר לכך את המאבקים באלעד, את חילוקי הדעות בביתר עילית ואת מסכת היחסים העכורה במועצת עיריית ירושלים. מה שמוזר הוא שההנהלות של שתי הסיעות ישבו והשקיפו על המאבקים המקומיים בבחינת ישחקו הנערים לפנינו.

המשבר סביב החינוך העצמאי היה רגע האמת של הברית, והיא לא עמדה בו. בדגל התורה הגיעו למסקנה שעדיפים להם חיי נצח בחינוך העצמאי על פני חיי שעה של שנה עד שנתיים ליעקב אשר בכנסת. השליטה הבלעדית בחינוך העצמאי היא ההישג הראשון במעלה של דגל התורה מאז הקמתה. היא לא תוותר עליו גם אם המחיר יהיה שהיא תיאלץ מעתה לנהל לבד את הקרב מול הסיעה המרכזית שיושבת וצופה כעת בנחת בהתפוררות הברית נגדה.

האם התפוררות הברית תביא לברית נגדית של המרכזית ושלומי אמונים נגד דגל התורה? בשלב זה נזהרים שני הצדדים מהצהרות המובילות לכך. הם עדיין בשלב של הערכת נזקים ורק אחר כך יתכננו בריתות חדשות. כרגע מדובר על חזית אחת שכבר ידוע שתיפתח. מדובר בעיר הקודש בית שמש אשר בעמק האלה. בבחירות הבעל"ט יהיו בעיר מספיק בוחרים חרדים שיכבשו את ראשות המועצה גם בלי הסכמים מוקדמים עם גורמים חילונים או דת"לים. זה מייתר כמובן את המשך כהונתו של אבוטבול, שהתמנה מלכתחילה רק בשל יכולתו לגייס קולות מהמגזר הלא חרדי.

וכאן תתפתח מלחמת יהודים קשה סביב המועמדות לראשות העיר. בבחירות האחרונות השיגה דגל התורה בסביבות 5,200 קולות וקיבלה שלושה מושבים. אגודת ישראל התפצלה בין הסיעה המרכזית, בעלזא וויז'ניץ מול שלומי אמונים. הראשונים קיבלו 3,500 קולות. שלומי אמונים קיבלה 3,007 קולות. חלקם מקנאים שבאו להצביע כהוראת שעה מחשש לכיבוש העיר על ידי החילונים. לשני פלגי אגודת ישראל יש ארבעה מושבים. המשמעות: ברית חדשה בין הסיעה המרכזית ושלומי אמונים מבטיחה, לכאורה, לאגודת ישראל את ראשות העיר.

אבל רק לכאורה. ברמת בית שמש ג'1 נבנו כאלפיים ומאתיים יחידות דיור שרובן המוחלט נמכר דרך עמותות ליטאיות, בעיקר של מנחם כרמל. האכלוס יסתיים עד הבחירות הבאות. מה שלא יסתיים זו הבניה ברמת בית שמש ג'2 שנמכרה בעיקר דרך עמותות חסידיות. מדובר בתוספת של 4,400 קולות ליטאיים שלכאורה מכריעים את המערכה.

וזה שוב לכאורה. בין הרוכשים הליטאים ישנם רבים מאנשי הפלג הירושלמי שאחד מראשיו הוא כרמל. אם גם אלה יחברו לאגודת ישראל (בבחינת האויב של אויבי הוא ידידי) דגל התורה תשלם מחיר יקר על חיסול הברית ומה שנראה כהפרה בוטה של ההסכם בחינוך העצמאי. יהיו ההסברים לכך אשר יהיו.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי ישראליק » 20 נובמבר 2015, 01:26

מי מעלה את הכתבות המשובחות של. אבי בלום. ושל יעקב ריבלין בבקשה
ישראליק
 
הודעות: 384
הצטרף: 28 יולי 2015, 05:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי AKUHNKV » 20 נובמבר 2015, 01:37

ישראליק כתב:מי מעלה את הכתבות המשובחות של. אבי בלום. ושל יעקב ריבלין בבקשה
עדיין לא התפרסם באתרים
AKUHNKV
 
הודעות: 20
הצטרף: 19 נובמבר 2015, 22:05
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 21 נובמבר 2015, 21:25

שבוע טוב, בבקשה...


יעקב ריבלין מנתח את ההישג החרדי הטמון בנבכי תיקון חוק הגיוס, ונותן למוזס את הקרדיט שנגזל ממנו •
יעקב ריבלין, בקהילה 17:26 21/11/2015


בשקט בשקט, כשהם בטוחים שאין מיקרופון בסביבה, ממלאים הח"כים החרדים שעסקו בחוק הגיוס המתוקן את פיהם בתהילתה של שרת המשפטים איילת שקד. מאז חוק הגיוס של ממשלת בנט- לפיד ועד לפני מספר שבועות היא הייתה מבחינתם שילוב של עתליה אמו של אחזיהו ואיזבל אשת אחאב. היום, כך הם אומרים בשיחות סגורות, הרי זו איילת אשת לפידות.

והאמת היא שאת כל התארים היא קנתה ביושר. גם את הקודם וגם את הנוכחי. בימי שבתה בכס ראשות הועדה שקרויה על שמה היא הוליכה שולל את הנציגות החרדית בכנסת והרדימה אותם בהתחייבות שלא יהיו סנקציות פליליות בחוק שהיא מכינה. הסוף ידוע. בגלגולה הנוכחי כשרת המשפטים ניתן לקבוע קטגורית שבלעדיה לא היה מוגש השבוע לכנסת החוק שהופך את קודמו לאות מתה בספר החוקים.

את מרבית הקומפלימנטים על עבודתה בשבועות האחרונים קיבלה שקד לאחר הישיבה המסכמת שנערכה בראשית השבוע שעבר במשרד המשפטים. בישיבה השתתפו כל המי ומי של הדרג המקצועי, כל מנהלי המחלקות פלוס המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר. הנושא היה נוסח החוק שהעביר היועץ המשפטי של משרד הביטחון אחז בן ארי לעיון משרד המשפטים. בן ארי עצמו לא יכול היה שלא להצדיק את החוק שהוכן במשרד הביטחון לבקשתו של השר הממונה בתיאום עם המפלגות החרדיות. אבל בשיחות שבעל פה עם בכירי משרד המשפטים וארגונים המתנגדים לחוק הוא קטל את כל התיקונים לחוק, מהראשון שבהם ועד האחרון.

האווירה בדיון האמור הייתה טעונה. את ההתנגדות הובילה בעיקר הגב' זילבר שהעלתה מגוון של נימוקי פסילה. אחריה החרו החזיקו יתר בכירי המשרד. הטיעון המרכזי היה העמידות בבג"ץ, שעמדותיו בנושא הגיוס הובעו היטב בסדרת הפסיקות שיצאו החל משנת תשנ"ח. הנוכחים טענו כי בג"ץ לא יאפשר תקופת הסתגלות כל כך ממושכת ולא יאפשר את החזרת הסמכויות לשר הביטחון כפי שהיה עוד קודם לחוק טל.

אבל שקד לא שעתה אליהם במיוחד. היא אמנם לא משפטנית בהשכלתה אבל בניגוד לשרי משפטים אחרים אין לה חמאה על הראש (עיין ערך צחי הנגבי) והיא גם לא זקוקה לגיבוי מהמיליה המשפטית נוסח דניאל פרידמן למשל. בחודשים שהיא נמצאת במשרד היא למדה איך להתמודד עם חבורת המשפטנים - בעיקר משפטניות - שמדברות תמיד במקהלה אחת ותמיד לכיוון אחד של המפה הפוליטית.

את הטסט הראשון על זילבר וחברותיה עשתה שקד בפרשת החוק להסדרת מעמדה של החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית. כפי שנכתב כאן מספר פעמים, ועוד ייכתב כנראה, החטיבה היא עורק החיים של ההתיישבות בשטחים ושל הגרעינים התורניים של הציונות הדתית בתוך הקו הירוק. על פעילותה של החטיבה לא מונף דגל שחור אחד אלא יער של דגלים כמו בצעדה של דאעש בחוצות העיר אה ראקה בסוריה. הצעת החוק נועדה להלבין את המשך ההקצבות וחמתה של זילבר בערה. על אתר היא התיישבה והכינה חוות דעת משפטית נגדית שאף הופצה בין כל חברי הכנסת ושרי הממשלה. ואת זה היא עשתה יום לאחר שוועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את החוק.

בלי להתבלבל ובלי לחשוש ממאמר המערכת של עיתון הארץ ביום שלמחרת, זימנה שקד את זילבר לשיחת נזיפה. שקד אף לא הסתפקה בכך ולאחר השיחה הוציאה הודעה תחת הכותרת: "המשנה ליועץ המשפטי לממשלה קיבלה נזיפה משרת המשפטים". ההלם היה כזה שאפילו ויינשטיין עצמו, שזילבר כפופה אליו ישירות, הגיב רק אחרי שבועיים באיזה כינוס של משפטנים בהרצליה. וגם זה מינורית שבמינורית. כנראה גם הוא מבין שאם פניו מועדות לבית המשפט הגבוה לאחר הפרישה בעוד מספר חודשים כדאי שייזהר בכבודה של יו"ר הוועדה למינוי שופטים.

כך או כך, המסר עבר במהירות ברחבי המשרד: עם שקד רצוי מאוד שלא להתעסק. במבט לאחור הייתה זו כנראה יד ההשגחה העליונה שסיבוב הקרב הראשון בין שקד וצמרת משרד המשפטים נערך שלושה חודשים לפני הדיון בחוק הגיוס החדש. הניצחון של שקד - מול השתיקה הרועמת של ויינשטיין על הפגיעה במי שכפופה למרותו הבלעדית - היה הטסט קייס הראשון שלה מול המערכת המשפטית. לקראת הסיבוב הנוכחי בפרשת חוק הגיוס המתוקן כבר היה ברור מראש שמה ששקד רוצה זה גם מה שהיא תקבל.

נציג חרדי בכיר שקיבל פרוטוקול של הדיון במשרד המשפטים לקה בתדהמה. מה ששקד אמרה להם, אומר הנ"ל, הוא שהחוק הזה צריך לעבור והוא יעבור. אין שום פסול חוקי בהארכת תקופת הסתגלות ובהעברת הסמכויות לשר הביטחון. אם בג"ץ יחליט שזה לא מספיק והחוק אינו תחוקתי - זו הסמכות שלו לעשות זאת. אנחנו כמחוקקים יכולים לחוקק כל מה שאנחנו חושבים. לא בדיוק במילים אלו שכן אין מצטטים מדיונים סגורים, אבל זה היה המסר ונראה שהוא עבר היטב.

ועד שמשרד המשפטים אישר את החוק, עברו על הח"כים החרדים (בעיקר ליצמן, גפני, פרוש, מוזס ואייכלר. כל היתר, ובעיקר החבר'ה מש"ס, ישבו על הטריבונה) ימים של דפיקות לב מואצות. במיוחד בשבועיים האחרונים שטיוטות החוק רצו בפקסים ממשרד הביטחון למשרד המשפטים עם העתקים אליהם. אחד מהם, סגן השר מאיר פרוש, יודע לספר שבערב השבת שעברה, חמש דקות לפני שצפצוף הסירנה הירושלמית בישר על זמן הדלקת נרות הוא התקשר לבכיר במשרד הביטחון וזעק חמס על ניסוח כלשהו שממנו השתמע שלאחר תקופת ההסתגלות חוזר החוק הקודם לתוקפו.

בסופם של ניסוחים וויכוחים יצא מתחת ידם של שקד והנציגים החרדים חוק שמעקר כליל את חוק לפיד- בנט. בסיסו של החוק נותר אמנם כשהיה: יש יעדי גיוס ויש רח"ל גם מסלולי גיוס לחרדים שאינם צועדים בתלם.

אבל לגבי כל היתר, קרי: מאה אלף בני הישיבות השוקדים על תלמודם - החוק החדש הוא מתנה שכמותה לא הייתה מאז ביטול הסדר הגיוס הראשוני בידי בג"ץ בשנת תשנ"ח. עבורם המצב שישרור מיום אישור החוק בקריאה שניה ושלישית ביום שני הקרוב הוא עיגון של הזכות ללמוד ללא כל הפרעה וללא חובת גיוס.

עיקור החוק הושג בעזרת שני הטריקים הבאים. ראשית, הארכת תקופת ההסתגלות מ-2017 ל-2023. אלמלי הארכה זו היה מתגשם בעוד שנה וחצי (מאי 2017) החלום הוורוד של אנשי הפלג הצפוני הירושלמי. לפי כל האינדיקציות הקיימות אין מצב שבתאריך הזה הציבור החרדי היה עומד ביעד הגיוס של 5,200 מתגייסים לצבאי ולאזרחי. מי שחושב אחרת מוזמן להציץ בנתון הבא. ב-2015 חסרו כשמונה מאות מתגייסים ומשרתים לעמוד ביעד שנקבע בחוק לפיד- בנט. בקצב זה, ב-2017 יחסרו יותר מאלפיים. ובמילים אחרות: החוק אמור להתבטל, על כל בני הישיבות חלה חובת גיוס, למעט 1,800 עילויים שייקבעו על ידי שר הביטחון.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 21 נובמבר 2015, 21:27

המשך..

אם זה מה שהיה קורה, אזי לא רק כמה משועממים היו יוצאים למשוך בזנבות סוסים ולשרוף פחי אשפה אלא כל הציבור החרדי היה נאלץ לעשות זאת. גם המיינסטרים החרדי היה יוצא בהמוניו לרחובות וזועק: אוי, גזירת הגיוס, גזירת הגיוס. היה זה ניצחונו האידאולוגי המושלם של הפלג, שעל הדרך היה עושה את דרכו מהשוליים ללב הזרם המרכזי.

ועכשיו החגיגה נדחית לשבע שנים וכיוון שאידחי אידחי. לך תדע מה יקרה כאן במדינה בכלל ובהנהגת הציבור החרדי בפרט בעוד שבע שנים. זה נצח בכל המובנים.

אם החוק לא ייפסל על ידי בג"ץ, המשמעות היא שעד 2,023 אין שום חשיבות לעמידה ביעדים. המספר יעלה או יירד בהתאם להתפתחויות בשטח אך הוא יעניין את חובבי הסטטיסטיקה הצבאית בלבד. הוא כבר לא ירחף כלהט החרב המתהפכת מעל ראשם של הורים וראשי ישיבות מודאגים. ומי שחושב ששבע שנים זה לא חיי עולם שצריכים לומר עליהם 'הגומל' - מן הראוי שיעיין בהלכות שבת בסוגיית חיי שעה. המסקנה שם ברורה לחלוטין.

ומה גם שחיי שעה הופכים לפעמים לחיים מלאים בפני עצמם. שהרי מה הוא עיקרו של חוק טל אם לא חיי שעה בתקווה שמשהו יקרה בינתיים. הדיונים בחוק החלו בשנת תש"ס, החוק נחקק בתשס"ב, הוארך בתשס"ז, בוטל בתשע"ב. חוק חדש חוקק בתשע"ג אך עם תקופת הסתגלות של כמעט ארבע שנים עד תשע"ז. הוי אומר: שבע עשרה שנים רצופות של המשך הסדר דחיית הגיוס. חזור שנית: שבע עשרה שנה. לו התקבלה דעתם של מתנגדי חוק טל בשעתו לא הייתה לנו שנה אחת של שקט. הלזאת חיי שעה ייקרא?

וזה רק המתאבן של החוק החדש. הנה הקאץ' הגדול שהוצנע מטעמי עינא בישא שכעת כבר לא רלוונטית (וייאמר לזכותם של הח"כים החרדים שהיו מעורבים בנושא שלא מיהרו להתפאר בו בשמם מעל דפי הביטאונים הרשמיים. מן סתם זה היה מאוד קשה להם אך הם עמדו בניסיון). גם לאחר שנת 2023, וגם אם לא יעמוד מספר המתגייסים ביעדים שיקבעו, לא יקרה שום דבר. בניגוד לחוק הנוכחי הקובע שאי עמידה ביעדים פירושה גיוס של כל בני הישיבות, למעט מכסה נקובה של אלף ושמונה מאות בלבד, הרי שבחוק החדש אין כל הנחיה לשר הביטחון כיצד לנהוג. הוא זה שיחליט כמה לגייס בהתאם לצרכי הצבא בלבד.

המשמעות האמיתית היא חזרה לימי ההסדר ההיסטורי של בן גוריון עד לביטולו על ידי בג"ץ בשנת תשנ"ח. ההיסטוריה של שרי הביטחון לדורותיהם - למעט פנחס לבון באמצע שנות החמישים עד שנזרק על ידי משה שרת - מלמדת שאף אחד מהם לא רצה להכניס את המערכת שתחת פיקודו למערבולת של גיוס בכפיה של אנשים שאינם חפצים בכך.

זו הסיבה שמאז שהחלו הדיונים סביב חוק טל בשנת תש"ס ועד לעצם היום הזה לא קם שר ביטחון שמעבר למס שפתיים על חשיבות ההתגייסות לצבא העם - לא עמד בקשר הדוק עם הנציגים החרדים במטרה משותפת להדוף את תפוח האדמה הלוהט הזה מעל השולחן שלו. איך אמר שר הביטחון בוגי יעלון לנציגים החרדים לאחר שנאלץ להצביע בעד חוק הגיוס של בנט ולפיד? אני לא אהיה שר הביטחון הראשון שיגייס חרדים בעל כורחם וגם לא יהיה אחד כזה. ניבא וידע מה הוא מנבא.

מבחן הבג"ץ
למרות שכאמור חוק הגיוס של לפיד ובנט הפך לאות מתה בספר החוקים והוסר החשש לטווח הנראה לעין - המבחן האמיתי של החוק עדיין לפנינו, ולא מטעמי הפלג הירושלמי אלא מאימת הפלג המשפטי. בדיון במשרד המשפטים, שתקצירו הובא לעיל, הניח אחד המשפטנים את המרצע על השולחן. למה בעצם, אמר לחבריו שליד השולחן, להתעקש על ניסוחים לחוק כאשר כולנו יודעים שהמבחן שלו אינו בכנסת אלא בבית המשפט. אם החרדים יעמדו ביעדים אף שופט לא ייכנס לשאלה האם הסעיף העוסק בסמכותו של שר הביטחון קביל או לא. במידה ולא יעמדו ביעדים החוק ייפסל כפי שנפסלו התקנות הישנות וכפי שנפסל חוק טל.

לאמירה זו, גם אם נאמרה כדי לסיים את הדיון הלוהט ולאפשר לשרה שקד לעמוד בהתחייבויותיה הקואליציוניות, יש משמעות רבה. מי שעקב אחרי פסקי בית המשפט בתריסר הדיונים שנערכו מאז תשנ"ח רואה שבכולם עובר כחוט השני הנושא של הגדלת מספר המתגייסים החרדים. כעיקרון, כל הרכבי הבג"ץ שעסקו בנושא, מימי אהרון ברק, המשך בימי דורית בייניש ועד לאשר גרוניס, הנשיא שפרש, לא היה שופט אחד שקיבל עקרונית את הגישה החרדית שכל החפץ ללמוד תורה יוכל להמשיך לעשות זאת.

הבדלי הגישות בין השופטים היו רק בשאלה אחת: האם להמשיך ולחכות שחוק טל יביא לתוצאה המקווה מבחינתם של הגדלת מספר המתגייסים החרדים. מה לעשות שהשופטים הם בוגרי הפקולטות החילוניות למשפטים, ולא יוצאי פוניביז' בבני ברק או מעלות התורה בירושלים. לך תשכנע את מי ששתה מהמים המאררים של ההשכלה החילונית שתורה מגנא ומצלא. היו שניסו לשכנע אך אף אחד עדיין לא הצליח, למרבה הצער.

וזה אומר שהצלחתם המופלאה של ח"כי יהדות התורה להעביר חוק שדוחה את רוע הגזירה עד אין קץ אינה מנותקת ממה שיקרה בפועל בשטח בנושא הגיוס. אם לא יהיו מספיק מתגייסים אזי הרווחת הזמן האמורה לעיל עלולה להיות קצרה מהמתוכנן. קיימת בהחלט הסתברות גבוהה שבהדיון בעתירות שיוגשו בשבוע הבא ובעתירות שהוגשו גם נגד חוק לפיד- בנט בטענה שהוא רך מדי, השופטים יבקשו שוב את נתוני הגיוס החרדי משלטונות הצבא ובהתאם לכך יקבעו האם החוק תקף אם לאו.

כמה זמן יימשך הדיון? קשה לדעת. דומה עם זאת שמפעם לפעם רוחם של השופטים הולכת וקצרה. מעתירה לעתירה הניסוחים של השופטים הולכים ומחריפים נגד המשך דחיית הגיוס לבני הישיבות. קשה להניח שעד 2017, המועד שנקבע בחוק הקודם, השופטים יתערבו. הם ימשיכו לעקוב אחרי נתוני הגיוס ואם אלה לא יתקדמו בקצב הרצוי מבחינתם לא תהיה זו בגדר הפתעה אם כבר ב-2018 הם יחליטו לפסול את החוק החדש.

מי מחפש את מוזס
ביום חמישי שעבר שיגר ח"כ מנחם אליעזר מוזס שאילתא לחברי המועצגה"ת, באמצעות המזכיר הרה"ג מרדכי שטרן, שתוכנה עסק בזמן בו תעלה הצעת חוק הגיוס המתוקן להצבעה. בעוד שבקואליציה ביקשו לדחות את ההצבעה לאחר התקציב למועד בלתי ידוע, והיו ח"כים חרדים שחשבו להיענות לבקשה, דרש מוזס במפגיע לקיים את ההצבעה קודם לכן. הנימוק היה ברור: אחרי התקציב לך תחפש את החברים שלך בקואליציה.

תוצאות השאילתא היו ברורות. כל חברי המועצה היו בדעה שיש לקיים את כל ההצבעות לאלתר. במכתב ששלח הרב שטרן לחברי הכנסת של יהדות התורה נמסרה דעתם של חברי המועצה על קיום ההצבעות לאלתר.

למכתב הייתה השפעה דרמטית. נתניהו חזר מוושינגטון אור ליום שישי שעבר והנושא הראשון שהיה על שולחנו היה המכתב של מועצת גדולי התורה. נתניהו הריח צרות, הוא ידע שעם הדרג הפוליטי עוד אפשר להתמקח אך לא עם הוראה מפורשת של המועצגה"ת לח"כים הסרים למרותה. מאידך, הזמן באמת לא אפשר להעביר את כל שלוש הקריאות לחוק בתוך ימי התקציב.

בצר לו שיגר נתניהו ביום ראשון השבוע את מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט לכינוס המועצגה"ת עם התחייבות מפורשת לסיים את החוק עד יום רביעי הבא. חברי המועצת התרשמו שהפעם נתניהו מבין את המצב לאשורו ולא יהיו עוד משחקי התחמקות כמו בימי ממשלתו השנייה בשנת תשע"ב. מנדלבליט התחייב בשם נתניהו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, וזה מה ששכנע את חברי המועצגה"ת.

בכל מפלגה אחרת היו נושאים על נס את הח"כ שבזכותו הצליחו לדחוק את נתניהו לקיר ולהוציא ממנו התחייבות שכזאת. אבל כנראה ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא. לא זו בלבד שהוא לא זכה לתפארת ויקר אלא שחבריו הטובים ירו בו בכינון ישיר. לראש הממשלה הם העבירו את מכתבו של הרב שטרן במלואו. לתקשורת לעומת זאת הם העבירו נוסח מצונזר שמחק את שמו של מוזס לחלוטין. הזו תורה וזה שכרה? ביהדות התורה אף פעם לא נתנו את דעתם לשאלה האמורה.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 21 נובמבר 2015, 21:39

אבי בלום
חוק הגיוס אושר ע"י הגרי"ש אלישיב זצ"ל
חמש דקות אחר זמן-ירושלים סגן השר פרוש צילצל • עשר דקות אחר צאת השבת, השרה איילת שקד התערבה • מוזס עשה תרגיל לחבריו, הם החזירו, אבל כך נולד הישג משמעותי - התחייבות בכתב • הטור הבא יעשה לכם סדר בנושא הכי מסעיר השבוע. לא תישארו אדישים
אבי בלום 08:21 18/11/2015


חמש דקות אחרי שנשמעה ברחובות ירושלים הצפירה שמבשרת על שעת הדלקת הנרות, צלצל מכשיר הטלפון בביתה של עו"ד איה דביר, המשמשת כיועצת המשפטית במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים.

על הקו היה סגן שר החינוך ח"כ מאיר פרוש, שהצמיד את מכשיר הטלפון לאוזנו כשהוא חבוש שטריימל חסידי, לבוש קאפטען חגיגי ופאותיו משתלשלות על צדעיו לכבוד שבת – זכר למעשה וקשרי בראשית עם חסידות גדולה וידועה. "את יכולה להבין לבד מה המשמעות אם אני מתקשר אלייך בשעה כזאת", אמר פרוש לעו"ד דביר, "קיבלתי לפני כחצי שעה את הנוסח הסופי של חוק הגיוס המתוקן והתקשרתי כדי לומר שאני לא יכול להסתכל על הנייר ולא מסוגל לקבל כך את השבת".

החמין שבישלה מחלקת יעוץ וחקיקה ביום שישי בצהריים, היה בלתי אכיל ולא רק כמנה עיקרית בסעודת שבת, אלא גם כסעודה שלישית בשבתות שעון החורף, הנאכלת בדוחק כדי לצאת ידי חובה. בחוק המתוקן שהגישה הפרקליטות הופיעו מונחים בלתי ניתנים לעיכול דוגמת סעיף מפורש העוסק ב'עידוד גיוס בוגרי ישיבות' ונוסח המדבר על 'דחייה רק בשיעורים' לגילאי 21 ואילך במקרה של אי עמידה ביעדים. פרוש הבין שאם כך ייראה הנוסח הסופי, הרי שעיתון 'הפלס' לא יהיה הביטאון היחיד שיבקר קשות את 'גזירת הגיוס'.

השקיעה הנראית באופק אילצה את הצדדים להפסיק את השיחה ולחדש אותה עשרים וארבע שעות אחרי, עם צאת השבת. במשרד המשפטים יש הנוהגים להקדים ולעשות מלאכה כבר במוצ"ש בבוקר כדי לעמוד בעומסים, אבל כאן נתבקשו כל המעורבים לשבות ממלאכה, ויש מי שמאמין כי הבקשה כובדה.

כשנצפו שלושה כוכבים, התעדכנו שלומי אמוני ישראל בחדשות הזוועתיות שהגיעו מעיר האורות והפיצוצים פריז. לפרוש ולחברים מיהדות התורה, לא היה פנאי להבדיל בין קודש לחול ולהאיר עם נר הבדלה בצבעי הטריקולור. תוך שעה קלה הם מצאו עצמם בליבו של דיון סוער מול שרת המשפטים שקד ובכירי לשכת היועמ"ש ומשרד הביטחון.

התוצאה שאושרה השבוע בקריאה ראשונה, ותובא לקריאה שנייה ושלישית בשבוע הבא, היא הטובה ביותר בנסיבות שנוצרו. הסמכות לקביעת היעדים נמסרה לשר הביטחון, מתווה הביניים הוארך עד לשנת 2023. לפי הנוסחה המתוקנת, הרי שגם אם החוק יפקע באותה שנה מחמת אי עמידה ביעדים, ישרור מצב משפטי עמום, וזאת מכוח סעיף 36 לחוק שירות ביטחון המאפשר לשר הביטחון לדחות או לבטל את גיוסם של מיועדים לשירות ביטחון. בג"ץ אומנם קבע שהדיחוי לבני הישיבות מחייב חקיקה ראשית ואינו יכול להסתמך על הוראת שר הביטחון, אולם בניגוד לחוק שעבר בקדנציה שעברה הרי שבהצעת החוק המתוקנת לא נקבע מפורשות כי יוטלו סנקציות פליליות.

אם ללמוד מניסיון העבר, ממש לא כדאי להסתמך על דקדוקי חקיקה שיאפשרו להתחמק מעמידה רשמית ביעדים. שר הביטחון בוגי יעלון, אומנם היטיב להסביר השבוע כי אין היגיון בכך שהסדר הביניים יפקע בגין חסר של עשרים מתגייסים כפי שהיה בשנה האחרונה, אך לכולם ברור כי אם הפער יעמוד על מאות ולא על עשרות - בג"ץ יתערב ויאמר את דברו.

בדיונים שהתקיימו, התריעה המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר, כי זה בדיוק מה שקרה בחוק טל. המציאות לא התיישרה עם החקיקה – שהפכה לאות מתה, ובג"ץ קבר רשמית את החוק. התובנה הזאת גורמת גם לח"כים החרדים לקוות שבשנים הבאות תהיה עמידה ביעדים.

בכסף הקואליציוני שחולק השבוע בנדיבות, הועברו כמה מיליונים טובים כ"מתן בסתר", לתקצוב עבור נוער חרדי מנותק. אחד מחברי-הכנסת ציין באירוניה כי רק בזכות הנוער שפרק עול ונחשב ביעדי הגיוס כנוער חרדי, ניתן לעמוד ביעדים שמאפשרים למי שתורתו אומנותו לשבת ולשקוד על תלמודו.

בשורה התחתונה, כמו בהסכם הגרעין עם איראן, הרווחנו זמן. הציונות הוגדרה בראשית ימיה כניצול מרווחי זמן היסטוריים, ולפיכך בעניין הזה ניתן לומר השבוע: כולנו ציוניים.

האיום הוויז'ניצאי

"אל תאיימו עלינו", אמר בטון שלו ורגוע יו"ר הקואליציה מטעם הליכוד ליו"ר סיעת יהדות התורה, לנגד עיניהם המשתאות של יושבי-ראש סיעות הקואליציה, "לא נספיק להשלים את העברת חוק הגיוס וגם אתה וחבריך יודעים שהעיכוב לא נוצר בגללנו. אם תתעקשו, נלך לבחירות והכל יתפוצץ".

המשפט המתסיס לא נאמר לפני קדנציה או שתיים, אלא ביום שני שעבר במהלך הישיבה השבועית של יושבי-ראש סיעות הקואליציה. ח"כ מוזס התעקש כי יש להביא את התיקון לחוק הגיוס בקריאה שנייה ושלישית בצמידות להעברת התקציב, ולא דקה אחר כך. הנגבי הסביר שמדובר במשימה בלתי אפשרית, "צריך לפרסם את החוק לעיון הציבור ולקיים דיון בוועדה. זה ייקח כמה ימים ולכן לא נספיק להעביר את זה ביחד עם התקציב". כשמוזס התעקש והזכיר שמדובר במחויבות קואליציונית ברורה – השמיע הנגבי בקור הרוח האופייני לו את האיום הריק מתוכן בהליכה לבחירות.

מוזס יצא מהישיבה המשותפת בריצה מהירה היישר לישיבת סיעת יהדות התורה. שלא כדרך הטבע, נכחו בישיבה בשבוע שעבר גם ח"כי דגל התורה, וזאת לבקשת מנהלי הסמינרים – שידעו תמיד לתפעל את נציגי יהדות התורה כמו חברי מרכז המפעילים את ח"כי הליכוד. כשמנהלי הסמינרים סיימו להשמיע את זעקות השבר נגד המחוז החרדי במשרד החינוך, קמו ח"כי דגל התורה ללכת. "רגע, תשמעו מה היה בישיבת ראשי הסיעות", קרא לעברם מוזס, וכשהחברים חשבו שהוא שוב מתבדח על הפלגנות הסיעתית, מיהר הח"כ הוויז'ניצאי להבהיר: "אני מתכוון לישיבת ראשי סיעות הקואליציה. הנגבי איים בהליכה לבחירות אם נתעקש להעביר את תיקון חוק הגיוס ביחד עם התקציב".

בשעה שיו"ר סיעת יהדות התורה המאוחדת עורר מהומה בחדר ישיבות הסיעה, בר הפלוגתא לעימות, יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת חוץ וביטחון צחי הנגבי, מיהר להתקשר לבעל-הבית ששהה בוושינגטון. נתניהו ששייף את נאומיו באנגלית בגרון ניחר מהתקררות, נזרק באחת לתלאות הממשלה הצרה ונאלץ לטפל במשבר בשלט רחוק. רק חסר היה שישאל את הסובבים איך אומרים באידיש: תושיה.

ביבי לא הבין מה רוצים ממנו החרדים. "למה הם מאיימים? הרי עמדתי בכל מה שהתחייבתי לחרדים בנושא הגיוס", הוא התלונן במהלך שהותו בחו"ל, "החרדים יודעים שבאתי לקראתם לכל אורך התהליך. לבקשתם, הנחיתי כבר בקיץ את שר הביטחון יעלון להתקדם ולהקים ועדה מצומצמת. זימנתי אישית פגישה מסכמת עם מאיר פרוש, איילת שקד, יהודה וינשטיין, אחז בן ארי ואביחי מנדלבליט כמה ימים לפני נסיעתי לחו"ל. כולם מבינים שאף בחור ישיבה לא יגויס בכפייה אם ההצבעה תידחה מעט. למה לעשות עניין מכמה ימים?".

במדור זה נכתב לא אחת על הסחבת המכוונת שנקט נתניהו בקדנציות קודמות בסוגיית הגיוס, אלא שהפעם, חייבים להודות שהצדק דווקא עם ראש הממשלה. ביבי לא מרח וגם לא ברח. לפני מספר שבועות, פנה בשמו השר זאב אלקין שניסח את ההסכם הקואליציוני, והאיץ בחברים החרדים להגיע לנוסחה מוסכמת. את השאלה מדוע נגררה החקיקה עד לרגע שאחרי אחרון, יש להפנות בראש ובראשונה לחברי הכנסת החרדים.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 21 נובמבר 2015, 21:54

המשך.. (2)

דואר צבאי
חילופי הדברים הקשים בין מוזס להנגבי והתשובות המגומגמות שהתקבלו בימים שלאחר מכן, התגלגלו לשאילתה ששלח מוזס למזכיר מועצת גדולי התורה האגודאית הרב מרדכי שטרן. זה האחרון בתגובה של השולף הכי מהיר בקריה, השיב במכתב שמוען לחברי הכנסת של אגודת ישראל ופורסם בשתי גרסאות שונות.

בגרסה הראשונה והאותנטית, נכתבו לחברי הכנסת הדברים כהווייתם: "לבקשת יו"ר הסיעה מוה"ר מנחם אליעזר מוזס שיחי' שאלתי את פי גדולי התורה והחסידות, חברי מועצת גדולי התורה בקשר לשינוי חוק הגיוס". בגרסה השנייה שצונזרה לצרכי תעמולה נכתב לחברי הכנסת: "לבקשתכם שאלתי וגו'". בשמו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, שאתר הציון שלו במירון הוא ביתו השני של מוזס, כבר נאמר כי אהבה ושנאה מקלקלות את השורה. חוק גיוס יש. לפיוס – נמשיך לחכות עד בוא הגואל.

בשתי הגרסאות של מכתב מזכיר המועצת, השורה התחתונה הייתה זהה: "הננו להודיעכם כי דעתם היא כי הסכמים חייבים לכבד וכי עליכם לעמוד על כך שחוק הגיוס יושלם על ידי שלוש קריאות לפני אישור תקציב המדינה".

כשהתברר ביום ראשון, כי למרות המכתב הנחרץ, הרי שעובדתית הצדק עם הנגבי ואין כל אפשרות תקנונית-חוקתית לדלג על ההליך בוועדת חוץ וביטחון, נמצאה הדרך לשחרר את הסינדול העצמי. מועצת גדולי התורה כונסה ביום ראשון, ומזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט נשלח לכינוס כשבידו מכתב עם התחייבות חתומה על-ידי כל ראשי סיעות הקואליציה, להשלים את חקיקת תיקוני חוק הגיוס, עד ליום רביעי הבא.

בסיעת אגודת ישראל היו מי שמתחו ביקורת על היעדר איסוף המודיעין המוקדם של יו"ר הסיעה ושל מזכיר מועצת גדולי התורה: "אם הם היו בודקים ומבינים שאי אפשר להעביר את חוק הגיוס כבר השבוע בשלוש קריאות הייתה נמנעת הוצאת המכתב הראשון עם ההוראה הלא רלוונטית והכינוס המאולץ שבא בעקבותיו. הכל כבר סוכם בינינו לבין ראש-הממשלה והכותרות המיותרות בעיתונות החילונית הזיקו, וסייעו ללפיד ולא לנו".

לפרגון ההדדי בין החברים התרגלנו זה מכבר. על המהלך של מוזס שהתגלגל עצמאית ללא תיאום מוקדם ניתן לומר במבט לאחור: גם זו לטובה. אחרי שהמכתב פורסם יישרו החברים קו. בסופו של דבר, החלטת המועצת העבירה את החוק מהמגרש הפוליטי - לרבני, ואילצה את נתניהו לצאת מגדרו ולחתום על התחייבות כתובה.

האקט האמור, גם הבהיר לנתניהו וליו"ר הקואליציה שבנושא הזה אין מקום למשחקי-אצבעות. כאשר ח"כ יואב קיש, ממקימי 'מאהל הפראיירים' הסביר למוזס בבוקר יום שני כי בכוונתו להתקזז עם ח"כ מהרשימה הערבית כשחוק הגיוס יעלה להצבעה, מוזס פנה להנגבי והסביר לו 'ככה שהוא יבין', שגם הוא שוקל להיעדר מההצבעה על התקציב עקב חתונת נכדתו ביום המחרת.

כשהנגבי התחמק ותירץ כי ממילא יש רוב מוצק להעברת חוק הגיוס עקב היעדרותם העקרונית של הח"כים הערבים (13 מהרשימה המשותפת ו-1 ממרצ), מוזס לא ויתר והסביר שהעקרונות שלו לא פחות מוצקים. את השפה הזאת הנגבי מבין וכשהחלה הקריאה השמית החוזרת של חברי הכנסת הוא דלק במסדרון אחרי יואב קיש, נכנס עמו יד ביד למליאה ולא נרגע עד ששמע אותו מכריז ברגע האחרון: בעד.

את השאלה מדוע נסחב תיקון החקיקה עד לזמן פציעות, יש להפנות אפוא לשחקנים החרדים ששיחקו על המגרש. בקדנציה שעברה התנדבו חברי הכנסת פרוש ואטיאס לעשות את העבודה השחורה ולשבת בוועדת שקד. לצידם כשותף לדיונים בלי זכות הצבעה, ישב גם ח"כ מוישה גפני. בסבב הנוכחי, העדיפו בש"ס לשבת על הספסל ולתת גיבוי לחברים מיהדות התורה. אטיאס אומנם היה שותף כאזרח מודאג למגעים עם צמרת משרד הביטחון ולשכת היועץ המשפטי, אולם מרבית הדיונים התקיימו בהיעדרו של נציג ש"ס, בסוג של סטטוס-קוו שהתקבע במשך השנים ולפיו, מה שטוב לבחורי יהדות התורה, יפה גם למיטב הנוער של ש"ס.

אבל גם ביהדות התורה נראתה כאן חלוקת עבודה. גפני, ליצמן ופרוש שיתפו פעולה, אבל בחלק גדול מהפגישות נכח ח"כ פרוש בגפו. "מטבע הדברים כסגן שר היה לי יותר זמן מאשר ליו"ר ועדת הכספים בתקופת תקציב ולשר הבריאות שמתפקד במשרה מלאה", סינגר השבוע פרוש על חבריו. אצל פרוש אף פעם אין לדעת מנימת קולו אם הוא רציני, או ציני, או אולי גם וגם.

כדי להבהיר שהוא היה, הווה ויהיה בעניינים, מיהר גפני להצהיר כי יעמוד על כך שהחקיקה תושלם עד יום שני הבא, וזאת למרות שהיועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד אייל ינון, ביקש לקיים הליך דיוני מינימלי בוועדת חוץ וביטחון לכל הפחות עד ליום רביעי. אחרי שהעיקרון כבר נקבע, ברגע שהוסכם לדחות את ההצבעה למועד שאחרי התקציב, התעריף חשוב פחות. ההנחה בקרב החברים היא שגם אם אילוצים משפטיים ידחו את ההצבעה בכמה ימים, החוק יעבור לבסוף ככתבו וכלשונו.

את דגל תיקון החקיקה הניפה השבוע מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל אך זה לא מנע מהחברים חדורי המטרה ב'הפלס' להמשיך לכוון את החיצים לעברה של דגל התורה. גזירי עיתונים ישנים של 'יתד' נשלפו, ציטוטים של גפני הובאו מהארכיון. לכל גזירה יש כתובת, והמען למאמרי נתי גרוסמן נגד 'גזיירת הגיוס', היה מאז ומתמיד רחוב יצחק ניסים 19 בבני ברק – בתיבת הדואר של גפני משה, המנוי בעל כורחו על עיתון הפלס מיום היווסדו.

ליבאי בעי
פרוש ישב ביום שני בחדרו כשערימות של טיוטות מונחות על שולחנו. כשנשאל מדוע חיכה עם חבריו עד לרגע האחרון, הוא הסביר שהשאלה מוטעית מיסודה. מסתבר שהמגעים לשינוי חוק הגיוס, החלו אי שם בראשית חודש תמוז התשע"ה. במשך שלושה שבועות נוהלו מגעים עם עו"ד דוד ליבאי, לשעבר שר המשפטים מטעם העבודה, שהתבקש להוביל את המגעים לשינוי החוק מטעם יהדות התורה. פרוש הציג לליבאי את התיקונים המוצעים, אשר התבססו על הסעיפים שליבאי עצמו ועו"ד נוסף, משפטן אפרורי בשם בוז'י הרצוג ששתיקתו באותם ימים הייתה אומנותו, ניסחו בתיאום עם החרדים בקדנציית ברק ב-99'.

ההסתמכות על הצעת החוק הנושנה מקדנציית ברק, אפשרה לפרוש להסביר לאדמו"רים כי "גזירת הגיוס" בגלגולה המתוקן, היא חליפה גזורה היטב, נקיה משעטנז רעיוני, זהה לתרשים עליו סמכה את ידיה בשעתו ההנהגה החרדית כולה בראשות מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

החיזור אחר ליבאי נמשך כשלושה שבועות שבסיומם העדיף שר המשפטים לשעבר לוותר על התענוג, אולי בגלל שגם הוא עשה את שיעורי הבית שלו והבין כי העבודה תתנגד כאיש אחד לתיקון החקיקה. מי שהפתיעה השבוע לרעה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ שהתחייבה בקולה בתגובה לשאלה שהצגתי לה (ב-11.6.15, בראיון לתוכנית פילפוליטיקה), כי תימנע בהצבעה על תיקון חוק הגיוס וביטול הסנקציות הפליליות. יחימוביץ נחשבת לאישה שמילתה מילה אך מסתבר שגם אצלה לפעמים, הכל דיבורים.

אחרי שאופציית הייצוג על ידי דוד ליבאי נפלה, נתבקש לייצג את החרדים עורך הדין יצחק מירון. בשלב זה, ובהתאם למחויבות בהסכם הקואליציוני, נתבקש שר הביטחון בוגי יעלון לכנס ועדה פנימית לשינוי החקיקה. אלא שגם כאן, לא הכל הלך למישרין וצריך היה ליישר הדורים. זה קרה כשיעלון ציוות לוועדה נציג מהבית היהודי והזמין לדיון את מזכ"ל עמותת חדו"ש שחר אילן. כשהחרדים שמעו ששחר מופיע נעשה להם שחור בעיניים. "למה אתה הופך את הוועדה לפוליטית?", אמר פרוש לשר הביטחון, "אין שום צורך בהבאת נציגים והשמעת עמדות סותרות כי הרי הכל כבר נאמר בוועדת שקד. כל מה שצריך זה לנסח תיקון שיבטל את הסנקציות הפליליות בהתאם למחויבות בהסכם הקואליציוני".

יעלון נתן את הפקודה הנכונה ליועץ המשפטי מטעם משרד הביטחון, אחז בן ארי, והוועדה כונסה בהרכב מצומצם. טיוטות הועברו מיד ליד ומצד לצד. בשלב מסוים נתבקשה שרת המשפטים איילת שקד להיכנס ללב העניין. לדברי החברים החרדים שהתאכזבו ממנה קשות בקדנציה שעברה, הרי שהפעם הפתיעה אשת הטייס לטובה בעיקר בנוכחותה הדומיננטית ושליטתה בעמדות המשפטיות שיצאו ממשרדה. טרם צאתו של נתניהו לחו"ל הוא נפגש עם סגן השר פרוש, שרת המשפטים שקד, מזכיר הממשלה והיועצים המשפטיים – לממשלה ולמשרד הביטחון, כדי לגמור את המלאכה. כשצחי הנגבי התקשר כדי להתלונן ולספר מה מוזס מעולל, ביבי באמת הופתע ולא הבין בשל מה המהומה.

נכונותו של ראש-הממשלה לשבת סביב שולחן עגול עם שרת המשפטים, היא העדות הטובה ביותר לרצינותו. כמנהג חסידים יראים ושלמים, ביבי לא פנה אל הגברת שקד ישירות במהלך הדיון, וביקש ממזכיר הממשלה לסכם ולהסביר היכן הדברים עומדים. כשזה מצידו העביר את השרביט לאיילת שקד, ביבי ישב שעה ארוכה והאזין בקשב. ככל ששקד האריכה בדיבורה כך צנחה הטמפרטורה בחדר. אין פלא אפוא, שכמה ימים אחר כך נתניהו נחת בארצות הברית עם התקררות קשה.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 21 נובמבר 2015, 21:58

המשך.. (3)

זכות השיבה
יו"ר ועדת הכספים הסתובב השבוע במסדרונות כחתן שהורי הכלה החליטו לפרסם ברבים את הנדוניה שנתנו לו. פרסום התקציבים הקואליציוניים מכוח ההוראות החדשות של היועמ"ש בעקבות פרשת ישראל ביתנו, הפך את התקציבים לשקופים. מימרת חז"ל על ברכה השרויה בדבר הסמוי מן העין מעולם לא נראתה כה רלוונטית, ורק בחסות העשן המיתמר מפריז לא הופנו כל הכותרות לתקציבי החרדים.

בהסכם הקואליציוני הובטחו לכל ח"כ מיהדות התורה ומש"ס עשרים מיליוני שקלים. גפני הציע כבר לפני כמה חודשים לוותר על מראית עין של ביזה וחלוקת שלל ולהכליל את הכל בתקציב הרשמי. ההצעה התקבלה ובעקבותיה באה לעולם רשימה מסודרת שבמרכזה תקצוב של עשרות מיליונים לחינוך העצמאי, לישיבות ולסמינרים ובשוליה כמה פירורי מיליונים פה ושם ליעדים נבחרים אודותיהם מיותר להכביר מילים, יען כי האויב קורא ומאזין.

בש"ס טענו השבוע כי הם גילו באיחור אופנתי שגפני עשה להם תרגיל. את התקצוב הקואליציוני שנועד להם בסך מאה וארבעים מיליון הוא מכר לאוצר ככיסוי לקיצוץ הרוחבי בתקציבים, ובמקביל, דאג להוסיף סעיפים תקציביים בסך מאה ועשרים מיליוני שקלים עבור מוסדות וגופים הקשורים ליהדות התורה.

כשדרעי שמע על כך הוא הזעיק את סגן שר האוצר איציק כהן והורה לו שלא לוותר על אגורה שחוקה. בחזית התקשורתית דרעי בכלל התעקש על תחום אחר: מע"מ אפס על תעריפי נסיעה בתחבורה הציבורית והנחות ל'שקופים' על תשלומי מים וחשמל, אך מאחורי הקלעים המאבק היה על כל הקופה. דרעי הבהיר כי נציגו בוועדת הכספים יצחק וקנין לא יצביע בעד התקציב ונתניהו וכחלון נאלצו להכניס את היד לכיס ולעמוד בהתחייבויות.

גפני בתגובה דוחה את הטענות ומסביר כי הוא זה שעמד לצידה של ש"ס: "באוצר הציעו לי בשבוע שעבר להעביר את התקציב בוועדה בתמיכת שני חברי כנסת מהרשימה הערבית אבל עמדתי לצידו של דרעי והבהרתי שעד שהוא לא יקבל את שהובטח לו, ועדת הכספים לא תצביע על התקציב".

תהיה אשר תהיה הגרסה, בשורה התחתונה ניתן לומר כי גם גפני וגם דרעי יכולים להיות מרוצים. גפני סיפק את הסחורה, הוביל את דיוני התקציב ומיקד את הכותרות בסוגיות כלליות ולא חרדיות. איפה הוא ואיפה יו"ר הוועדה בקדנציה שעברה, ח"כ ניסן סלומינסקי, שאפשר לאופוזיציה להשתלט על דיוני הוועדה, לשבש את העברת מע"מ אפס ולהפיל את הממשלה.

דרעי מצידו, הצליח אחרי שלוש עשרה שנה, להפנות את מרבית הכסף הקואליציוני של ש"ס לצרכים האמיתיים של הציבור הספרדי. על התקציבים הלא צבועים במשרד הפריפריה, הנגב והגליל נכתב כאן בשבועות האחרונים, אבל מה שלא פחות חשוב, זה מה שנעשה בתקצוב הקואליציוני של ש"ס. כאן, מדובר במגמה הפוכה מזו שראינו בשלוש עשרה השנים האחרונות תחת הנהגתו של היו"ר לשעבר אלי ישי. לא עוד עשרות מיליונים של 'מתן בסתר' לצינורות תקציביים שנסתמים בדרך כמו פתחי ניקוז בימי סערה. למעלה משמונים מיליון, מתוך מאה וארבעים המיליונים שהובטחו לתנועה, יועברו לשיקום ולקידום רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס, או איך שמכנים זאת הש"סניקים: המהפכה חוזרת.

בשנים עברו, סכום לא מבוטל מהתקציב דלף בדרך או נתקע בצנרת בגלל סתימות משפטיות. היועץ המשפטי לממשלה והחשב הכללי באוצר, ידעו להסביר שהסעיף לא שוויוני ו/או לא שקוף ו/או לא חוקי, וחלק גדול מהתקצוב הוחזר לאוצר בצער רב בסוף השנה. כדי להימנע ממצב דומה, שלח דרעי את מנכ"ל רשת המעיין, חיים ביטון, ביחד עם סגן שר האוצר איציק כהן, לסדרת דיונים מקדימה מול נציגי לשכת היועץ המשפטי לממשלה והחשבת הכללית באוצר.

למעיין החינוך, בניגוד לחינוך העצמאי, יש כיום בעל-בית אחד ולא ארבעה. במקום לריב על משרדים ותקנים נעשתה שם עבודת שיקום בשטח ובעקבותיה נערך בשבועות האחרונים פילוח צרכים מדויק. מנכ"ל רשת מעיין החינוך הגיע למפגשים מול פקידים בכירים הנגועים בדעות קדומות. אפשר בהחלט להבין אותם הואיל ורק לפני שנה פלוס, הם קראו בעיון מאות עמודי ביקורת במסגרת דו"ח קשה שפורסם על הרשת.

ביטון חתר למטרה פגישה אחר פגישה. כשבידיו נתונים סדורים, הוא דיבר אליהם במספרים והוכיח כי התקצוב המוגדל שיועבר לבינוי, שיפוצים, שעות הוראה וכו', לא יתעדף את ילדי הרשת מול ילדי החינוך הממלכתי. במקרה הטוב, הכסף שיועבר יצמצם במעט את הפערים שנוצרו במהלך השנים לרעת החינוך החרדי.

כל הדיבורים היפים הללו לא היו מועילים כמובן, בלי התייצבות פוליטית ברורה של יו"ר ש"ס שהבהיר כי העברות התקציב לגופי החינוך הספרדיים הם בבחינת תנאי קודם למעשה של אישור חוק התקציב. רק אחרי שהאישור התקציבי והגושפנקא המשפטית ניתנו, הוכללו הסכומים במסגרת התקציבית שכפה דרעי על שר האוצר ועל ראש הממשלה.

דרעי הגיח השבוע בשעת לילה מאוחרת כשהוא מלווה במנכ"ל ש"ס ורשת המעיין ביטון וישב עם סגני ראשי הערים מטעם ש"ס, ביניהם אישים שמלווים אותו מהימים ההם עד לזמן הזה. בפעם הראשונה מאז שב מהמקום שלפניו איש ממנו חי עוד לא חזר, הוא הזכיר למשתתפים את האיש האנרגטי, מלא החיות והמרץ משנות השמונים והתשעים: מדלג מנושא לנושא, מאבד עניין כשמתבזבז הזמן וחותר למטרה.

סגן ראש עיריית אלעד צוריאל קריספל, מוותיקי עסקני ש"ס ואושיית רשת חברתית, קילס את המפגש במניפסט גדוש בפרגון, שבח והלל, שיכול להוציא מתחת ידיו רק איש-מפלגה המקרין חמימות אישית בטמפרטורה גבוהה. בקרירות הסתווית שמאפיינת את המדור ניתן לסכם זאת בשתי מילים: ברוך השב.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 27 נובמבר 2015, 13:20

אפשר להביא את הטור?
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי ישראליק » 29 נובמבר 2015, 19:51

אז אין טור השבוע?
ישראליק
 
הודעות: 384
הצטרף: 28 יולי 2015, 05:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 29 נובמבר 2015, 21:33

בבקשה...

כך תכננו ה'פלג' וסאטמר קרע עם המדינה
בלי התיקון לחוק הגיוס, היה עלול להתגשם חזון העדה החרדית ותומכיה שמעבר לים: התבדלות מוחלטת מהמדינה ותקציביה
יעקב ריבלין

אם עשרה קבין של שנור ירדו לניו יורק, לפחות שישה מהם מתרכזים בבית הכנסת הגדול של סאטמר (מהרז"ל) ברחוב רודני שבוויליאמסבורג. קנאות יש שם בשפע, אבל היד פתוחה לרווחה עוד יותר. כמעט שלא בודקים שם בציציות ובצבע הכיפות, כל הפושט יד נותנים לו. סיבוב אחד של חצי שעה - אין מצב שלא יניב יבול של לפחות מאה דולר. וזה כשמדובר ביחידים הבאים עם צרותיהם הפרטיות, אבל למטרות שבקדושה אמיתיות הסכומים קופצים לגבהים לפעמים בלתי מוכרים.

וכך, ביום ראשון השבוע התנחלה במקום קבוצת אברכים בעלי חזות ליטאית מובהקת ותפסה שלושה שולחנות באזור די מרכזי. לא כל שנורר זוכה לשבת שם אבל הכרזות הסבירו בדיוק למה. האברכים לא באו לחתן ילדים אלא למען מטרה ציבורית נעלה עד מאוד. הנה לשון אחת הכרזות שהונחה שם על השולחנות: עשרות בחורים ואברכים נמקים בכלא הציוני לאחר שסירבו להתייצב בלשכת הגיוס בהוראת גדולי ישראל שליט"א. התמיכה במשפחות הרעבות ועורכי הדין עולה הון תועפות. כרזה שניה: בהוראת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א כל אחד ואחד ייתן שלושים ושישה דולר לפדיון נפש עבור השבויים. אדם שנכח במקום סיפר שהתור למתן התרומות הגיע כמעט עד הדלת האחורית.

בדקנו כמה אברכים ובני ישיבות יושבים כעת בכלא בגלל אי התייצבות בלשכת הגיוס. נכון למועד כתיבת השורות - אף אחד.

במצטבר מאז הטלת האיסור הנורא של התייצבות לצו ראשון בגלל 'אוי, גזירת הגיוס' ישבו כעשרה בחורים ושלושה אברכים לפרקי זמן שהארוך שבהם לא עלה על שלושה שבועות. אף אחד לא נמק בכלא ואף משפחה לא גוועת ברעב. אמנם נהוג ומקובל בעולם השנור להפריז בעומק הצרה למען הרבות תרומות אבל הבדותא של תמיכה במשפחות אברכים היושבים בכלא היא חריגה מכל נורמה. הכסף הנאסף הולך למטרות אחרות שחלקן נפרשו בימים אלו באחד העיתונים ובמודעות ענק ברחובות.

למי שלא הבין עדיין מדובר בצינור החמצן של הפלג הירושלמי שהתחבר למקום הנכון, לפחות בכל הקשור לאיסוף תרומות למטרות קנאות. יש עיתון נטול מודעות שצריך להחזיק, יש קווי הטרדה שצריך לממן, יש אופרציה שלמה של עסקנים שמתכננת לכבוש את ההנהגה בציבור הליטאי. לבינתיים צריך לחיות ממשהו, והסאטמרים עם היד הפתוחה נלחצים חושים למטרה הקדושה.

הקייס הרשמי להתגייסות שמעבר לים הוא כמובן צרת הגיוס לצבא הציוני, כמו צרת הקברים וחילולי השבת. בכל מקום שבו ישנה התנגשות בין שלטונות המדינה לשומרי משמרת הקודש יש מאחור את הכסף שמעבר לים שמזין את המערכה. לא תמיד זה פסול. יש באמת מאבקים שקנאי ירושלים מובילים שהביאו תועלות לא מעטות (אין ארכיאולוג שלא חושב חמש פעמים לפני שהוא מחטט בקבר קדמוני), אבל כמו כל דבר שהפך לפרנסה מתעורר לעיתים החשש שלא התוצאה היא העיקר אלא הפעולה. כלומר: גם כשאין סיבה למאבק, הצורך בפרנסה מייצר אותה.

כך או כך, אם אכן האברכים הליטאיים שנצפו בבית הכנסת שייכים לפלג הירושלמי, מובטחנו שגם לאחר שהכנסת אישרה את חוק הגיוס והוא הפך לעובדה מוגמרת - שקט לא יהיה כאן. הכספים שנאספו עבור האברכים הנמקים ברעב ימשיכו להזין את האש בחזית הפנים חרדית, מאמרים נוטפי רעל ימשיכו להיכתב, פשקווילים ימשיכו להציף את הרחובות, וכל מעצר של בן ישיבה שלא יתייצב לצו ראשון (כפי שנכתב כאן בעבר, אף אחד מהעצורים הוא לא מילדיהם של בני האליטה של הפלג, רק בחורים ספרדים תמימים מהפריפריה, ראו להלן) יהפוך לפסטיבל של הפגנות, תהלוכות ליד הכלא וביקורים עם פרחים. התורמים הסאטמרים הם אנשי עסקים ממולחים והם דורשים דו"חות ביצוע חודשיים.

הצורך של אנשי הפלג במימון הוא ברור. מה שאומר דורשני זו ההתגייסות הטוטלית של התורמים מעבר לים. כלום יש כאן עוד איזו חזית מקומית נגד השלטונות שהם שמחים להבעיר אותה, או שהחבר'ה שם מכוונים בגדול למטרה אסטרטגית חשובה הרבה יותר. היקף התרומות מלמד כנראה שהאפשרות השנייה היא הנכונה.

איתור הסיבה לכך לא מחייב ידע פוליטי או אידיאולוגי מעמיק. צריך רק לחבר כמה קווים והפאזל המלא נחשף. נפליג לרגע למה שאמור היה לקרות במחוזותינו בחודש מאי 2017. בהתאם לחוק הגיוס של לפיד את בנט שבוטל ביום שני השבוע - ממשלת ישראל הייתה נדרשת להתכנס ולדון בדו"ח ששר הביטחון מגיש לפניה על היקף הגיוס החרדי לצה"ל. היעד שנקבע לשנת 2017 הוא חמשת אלפים ומאתיים מתגייסים ומשרתים חרדים. כבר כעת, בשלהי 2015, לא הושג היעד לשנה זו ועל אחת כמה וכמה ביעד של עוד שנתיים הגבוה כמעט כפליים.

אי העמידה ביעדים היה מחייב את הממשלה, ללא כל שיקול דעת מצידה - כפי שקובע החוק שבוטל, להורות לשר הביטחון להוציא לאלתר צווי גיוס לכל בני הישיבות למעט אלף ושמונה מאות עילויים.

המנגנון לבחירת העילויים לא נקבע בחוק ולא הייתה כל דרך שייקבע בלי שיתוף פעולה עם הציבור החרדי. שיתוף כזה כמובן לא היה מושג. ישראל של שנת תשע"ה היא לא רוסיה של שנת תר"י. אין כאן ראשי קהילות שימסרו לגיוס כפוי את בני העניים. מאחר שכך, כל בני הישיבות ללא יוצא מן הכלל היו מקבלים צווי גיוס. חוק לפיד-בנט לא נותן פתח מילוט לשום דבר אחר.

ההמשך היה צפוי וידוע. משלוח צווי גיוס לכל בני הישיבות היה מוחק את ההבדלים האידאולוגיים בין הזרם המרכזי החרדי והפלג הירושלמי. הכול היו מסרבי גיוס והמלחמה הייתה פורצת. במישור המעשי, משאיות לא היו מגיעות להיכלי הישיבות ובתי הכלא הצבאיים הקטנים (מקסימום 600 מקומות כליאה) לא היו הופכים לאתרי קידוש השם. מה שהיה קורה בפועל זה הטלת חנק כלכלי על עולם התורה. בני ישיבות ואברכים שאינם מתגייסים לא זכאים לשקל אחד מהמדינה, לא בהקצבות ישירות למוסדות התורה, לא בהבטחת הכנסה ולא בכל דרך ישירה אחרת.

בשלב השני הייתה מגיעה פגיעה בכל מערך השירותים שהמדינה מעניקה לאזרחיה. משתמטים אינם זכאים להנחות בארנונה, להנחות במעונות ובשלב מאוחר יותר היו שוללים גם את קצבאות הילדים.

במקרה של מלחמה חזיתית אמיתית, השלב האחרון היה פגיעה מוחצת במוסדות החינוך החרדיים היסודיים והתיכוניים. מי שיוצא לקרב חניתות עם המדינה לא יכול לצפות שהיא תמשיך לממן את אורחות חייו כבימים ימימה.

התסריט הממש לא דמיוני האמור היה התגשמות חזון העדה החרדית ותומכיה שמעבר לים. התבדלות מוחלטת מהמדינה ותקציביה, עימותים בלתי פוסקים בין שומרי התורה לשלטון הציוני, וחיים על פלנטה אחרת המנותקת מהעולם הסובב אותה. עם הקמת המדינה נרשם כידוע וויכוח עמוק ויסודי בנושא זה בין כל גדולי ישראל מהזרם המרכזי ובין האדמו"ר מסטאמר זצ"ל והקנאים הירושלמים. הראשונים דגלו בהכרה דה פאקטו והכלה של המאבקים עם המדינה לנושאים שהנשמה תלויה בהם. התוצאה הייתה פריחה של עולם התורה בהיקפים שכמותם טרם היו מאז חורבן הבית. הראשונים דגלו בהתנתקות שתוצאותיה אף הן ידועות: שכונה אחת בירושלים ואחת בבית שמש המתוחמות בחומות המכילות כמה אלפי קנאים בלבד. ולא אנחנו שנכניס את ראשינו בין ההרים הגבוהים.

הגיוס בכפייה לו ציפו חוגי הקנאים-ואנשי הפלג הירושלמי שהפכו לגרורה אידיאולוגית ותקציבית שלהם - היה מסיים את הוויכוח הזה בשנת תשע"ז. כשלוש מאות אלף חרדים היו הופכים לאזרחים סוג ב' ונאלצים להתפרנס מהפגנות נגד קברים והשגחות כשרות של בד"צים.

בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ומתקציביהם אין אנו מתפרנסים. ומי יחזיק את כל עולם התורה ואלפי מוסדות התורה החרדיים? בבית המדרש ברודני ובעוד כמה בתי מדרש בוויליאמסבורג יש עוד הרבה שולחנות הממתינים לשד"רים.

ופתאום החזון הזה נגוז. אין התבדלות ואין מלחמות ברחובות. החוק החדש אינו רק דחיית הקץ ל-2023 ומתן ארכה של עוד שבע שנים (אפרופו תאריכים. השבוע ביקרו אנשי דגל התורה בבית מרן הגראי"ל שטיינמן ודנו עמו בחוק החדש. גפני הציג את הדחיה בשבע שנים ואז נקטע על ידי הגראי"ל בשאלה חדה: לפני שבוע היית כאן ואמרת לי דחיה לארבע שנים. גפני הסביר שארבע שנים זו תקופת ההסתגלות הראשונה שעליה הוסיפו עוד שלוש שנים. מכל המקום השאלה הממוקדת מסבירה למי שצריך להסביר שיש בדורנו הנהגה שחרף גילה אי אפשר להונות אותה, אפילו בפרטים הקטנים ביותר), החוק החדש קובע שגם אם לא תהיה עמידה ביעדים לא יהיה מצב של גיוס מחויב חוק ומלחמת גוג ומגוג בין חילונים וחרדים במדינה.

במקרה הגרוע ביותר הסמכות חוזרת לשר הביטחון, שיחליט האם הוא בכלל רוצה לגייס וכמה. דומה שחוץ מאנשי הפלג והתורמים ברודני אין מי שיצטער על כך.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 29 נובמבר 2015, 21:35

המשך.

גירוש ספרד
הכרוזים ברחובות ומאמרי ההסתה בעיתון היו רק קצה הקרחון של הקרב האמיתי נגד חוק הגיוס החדש. המערכה האמיתית התנהלה מאחורי הקלעים והשתתפו בה משלחות של קנאים ותומכיהם מצד אחד, וראשי המפלגות החרדיות מצד שני. בשלב מסוים דומה היה שידם של הראשונים תהיה על העליונה.
למרבה ההפתעה מצאו משלחות אנשי הפלג אוזן קשבת גם בתוככי הזרם המרכזי הליטאי. בעקבות הפגישות דרש אחד מראשי הישיבה בגבעה הכי גבוהה של בני ברק לכנס את מועצת גדולי התורה של דגה"ת לדון מחדש בחוק הגיוס. ראש ישיבה מגבעה אחרת בירושלים הוקלט בסתר על ידי אורחיו כמי שאומר שהוא ועוד כמה מחברי מועצגה"ת לא ראו את כל פרטי החוק. ההקלטות נחשפו בדרשות ובכתובים שעשו מהם מטעמים.

דגל התורה טיפלה במהירות בניצני המרד שהחל להתפתח. אישים בכירים בדרג הרבני של התנועה נשלחו לראשי הישיבות האמורים והציגו את החוק במלואו, על יתרונותיו ועל חסרונותיו. מלאכתם לא הייתה קשה במיוחד. בפרט לאחר שהציגו ראיות לכך שכל פרטי החוק היו לעיני מרן הגראי"ל שטיינמן וקיבלו את אישורו.
את ההצלחה היחסית שלהם נחלו משלחות הקנאים במגרש הש"סי. מקורביו של יו"ר התנועה אריה דרעי אומרים שאת הלחץ שניכר על פניו במשך כמה שעות השבוע הם זוכרים רק מליל ההמתנה המיוסרת לתוצאות הבחירות. דרעי, אומר לנו אחד המקורבים, נראה כמי שהשמיים עומדים ליפול לו על הראש.

האירוע המצער הזה נרשם באור ליום שני השבוע, פחות מח"י שעות לפני תחילת הדיון על חוק הגיוס המחודש. המקום: ביתו של נשיא מועצת החכמים הגר"ש כהן בעיר העתיקה בירושלים. אורח מוזמן נוסף: חבר הכנסת יואב בן צור. הרקע: שינוי דרמטי בעמדתו של בעל הבית בכל הקשור לחוק הגיוס החדש.

בדרך לעיר העתיקה עשה דרעי קצת שיעורי בית שהבהירו לו עד כמה מלאכת השכנוע שלו עומדת להיות קשה. לגר"ש כהן יש מחותן הנמנה על חוגי העדה החרדית הספרדית שאינם הולכים להצביע בבחירות. אם לא די בכך הוא זכה לנכדים בני תורה יקרים שאיכשהו יצא שרבים מהם משתייכים לזרם הנקרא בעגה הישיבתית 'מחבלים' (הקשר בין המחלוקת בפוניבז' לפלג הירושלמי 'שווה' מאמר בפני עצמו). לא קשה לנחש איזו תמונה שחורה משחור הציגו בני המשפחה בפני נשיא מועצת החכמים. לתוספת חיזוק פקדה את ביתו בשעות הבוקר של יום ראשון משלחת של רבני הפלג שהתריעו על גודל הסכנה.

מעבר לטענות הידועות נגד החוק - יעדים, הסכמה עקרונית לגיוס, חשש מפני העתיד - ניגנו המתנגדים גם על הכינור העדתי. לטענתם, כל החוק הוא סוג של מזימה לפטור את בני הישיבות האשכנזיים מגיוס ולשלוח לצבא בני ישיבות ספרדים תמימים.

הכיצד ייעשה דבר כזה במדינת חוק מתוקנת? הנה ההסבר שהוצג בפני נשיא מועצת החכמים וקודם לכן גם בפני חבר המועצה הגר"ש בעדני. החוק, לטענתם מבוסס על יעדים ועל פיתויים להתגייס בדמות מסלולים מותאמים לחרדים. על מי יעבדו הלחצים והפיתויים? שימו לב לתשובה: "לא על המגזר האשכנזי שמלומד במלחמות אידיאולוגית מאז ימי ההשכלה באירופה, אלא על הספרדים התמימים בנתיבות ובביתר עילית. משפחות ששולחות את ילדיהן לת"תים וישיבות קדושות, אך לא ממש מבינות מה רע אם אחרי כמה שנים בישיבה הבן ילך לצבא ומשם לעבודה". סוף ציטוט של אחד מחברי המשלחת. כלומר: האשכנזים יישארו ללמוד, והיעדים יושגו מתוך בני התורה הספרדים.
דרעי שקלט את רוח הדברים עוד בדרך לבית נשיא ה'מועצת' הבין שמחכה לו עבודה קשה. אבל רק כשנכנס לשם הבין עד כמה. הוא עוד לא הספיק להתיישב בכיסא וכבר נחתה עליו ההודעה הדרמטית: "זה חוק גרוע מאוד שיפגע בתלמידים שלנו, ואסור להצביע עבורו".

האיש נשם עמוק עמוק והתחיל לדבר. כבוד הרב, כך דרעי, כל הסכנות שיש בחוק הזה קיימות כבר בחוק שעבר אצל הממשלה הקודמת. יש שם יעדים, יש שם פיתויים. כל ההבדל הוא שבחוק של לפיד - בעוד שנה וחצי אם אנחנו לא עומדים ביעדים הם ישלחו צווי גיוס לכל בני הישיבות ללא יוצא מן הכלל. המשפחות האשכנזיות אולי יעמדו בזה שהילדים שלהן יצטרכו להתחבא מהצבא, אבל הרבה משפחות ספרדיות תמימות לא יעמדו בזה שהבנים שלהן עריקים מהצבא. החוק החדש נותן ארכה של שבע שנים שגם אחריה לא ייצאו צווי גיוס לכולם אלא רק שר הביטחון יחליט.
אבל הגר"ש כהן לא הרפה. "מה שלפיד והרשעים הצביעו היה בלעדינו. אבל אם אנחנו מצביעים כעת על החוק זה מוריד את הערך של לימוד התורה. בחורים בישיבות יחשבו שבגלל שהצבענו בעד החוק הזה יש היתר ללכת לצבא".

דרעי: כבוד הרב. עוד לפני החוק החדש הזה התגייסו לצבא בשנה האחרונה 2,300 חרדים ולפי הנתונים של הצבא בשנה הבאה יבואו עוד יותר. מאיפה באים כל המתגייסים האלה? חלק גדול הם נושרים מהישיבות. בחורים שלא טיפלו בהם, ומצאו את הדרך לרחוב. חלק שני זה אברכים שלא היה להם כסף לשלם במכולת, בגלל שקיצצו בקצבאות. הכוללים לא משלמים הרבה חודשים. מה יעשו המסכנים? הלכו והתגייסו לשח"ר וכל מיני מסלולים של הצבא שיש להם פרנסה.

הגר"ש כהן: "אני ראש ישיבה ואתה צודק. חלק מהבעיה שלנו היא נושרים. מה עושים עם זה?".
דרעי: האמת שזו בעיה שלנו, לא של הצבא. יש משגיחים שעובדים כמו בסרט נע של פס ייצור, כל מוצר פגום שהם רואים הם מוציאים החוצה. מה שאנחנו בכנסת יכולים לעשות זה לטפל בהם אחרי שהם יוצאים. הנה, בתקציב החדש יש עשרות מיליוני שקלים לטיפול בנוער נושר שש"ס השיגה. אם נטפל בהם כמו שצריך הם לא ילכו לצבא אלא יחזרו לישיבות או למוסדות מיוחדים בשבילם.
הגר"ש כהן: "אני שומע".

דרעי: יש לנו גם בעיה קשה עם המצוקה הכלכלית של האברכים שדוחפת אותם לצבא. גם בזה ברוך ה' טיפלנו - החזרנו את קצבאות הילדים, יש הבטחת הכנסה לאברכים, יש עוד מאות מיליוני שקלים לכוללים שיוכלו לשלם לאברכים. בשנה הבאה בעז"ה עוד נגדיל את התקציב לישיבות. אבל אם נצביע נגד חוק הגיוס לא נקבל שום דבר, רק צווי גיוס לכל עולם התורה בעוד שנה וחצי.

ובלי מובאות ממרן זצ"ל כמובן אי אפשר. דרעי סיפר שב-92, כאשר הוקמה ממשלת השמד הידועה של רבין ואלוני, אחת הסיבות שהניעו את מרן להורות לש"ס להצטרף היה החשש מגיוס בני הישיבות. בכנסת דאז היה את רפאל איתן (רפול) שרץ לבחירות וקיבל שמונה מנדטים בגלל ההבטחה לגייס חרדים. מרן חשש מזה ולכן אמר לנו להצטרף - חשף דרעי בפני הגר"ש כהן את מבואות ההיסטוריה.
בסופה של השיחה חזרה לדרעי הנשימה.

ההוראה החדשה שקיבל הייתה תמיכה של הח"כים בחוק אך במקביל להמשיך ולעקוב אם אין פיתויים לבני הישיבות להתגייס. דרעי קיבל את ההסתייגות באהבה. אם יש רוב לחוק החדש - מלחמת גוג ומגוג עם החילונים נמנעת ואפשר לישון בשלווה. לפחות עד פסיקת הבג"ץ הבאה.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 05 דצמבר 2015, 21:39

שבוע טוב...

המחוז החרדי: אנ"ש, אפליה ושאר ירקות
יעקב ריבלין מסביר את סוגיית המחוז החרדי, כיצד נוצר ולשם מה, ומדוע משמעותי כל כך הקרב על השליטה בו
יעקב ריבלין, בקהילה 17:58 05/12/2015


בני מחוזא
ניו יורק אולי לא חיכתה לשר החינוך נפתלי בנט אבל הוא חיכה לה ועוד איך. אחרי התפטרותו של ינון מגל, ולפני שאבי וורצמן נכנס ומותיר אותו בעמדת מיעוט עם איילת שקד - טיול בשדרה החמישית במנהטן הוא בהחלט מים קרים על נפש עייפה.

הביקורים שערך בבתי הספר היהודיים של העיר היו רק תוספת מבורכת למצב הרוח המרומם. הנה מה טוב ומה נעים לבקר סוף סוף בבית ספר שלא דורש תוספת תקנים או מתלונן על מחסור במבנים או בסל שעות. הילדים הניו יורקיים יודעים לעמוד יפה במגרש ולהריע לכבוד שר החינוך הישראלי בהתלהבות נוגעת ללב. קבלת פנים כזאת לא נמצאת בכלל במודל הישראלי שהוא הכיר עד עתה.

אחד הביקורים היותר מרשימים התקיים בבית הספר היהודי (ההגדרה יהודי שם לא בהכרח תואמת את כל כללי ההלכה היהודית, אבל למה להיתפס לקטנות) הקונסרבטיבי הגדול בעיר. בנט מצא שם יהדות כל כך עמוקה ושורשית עד שלא התקררה דעתו קודם שפרסם תיעוד נלהב על מה שראו שם עיניו. התיעוד עורר כמובן הדים שליליים נרחבים בציבור האורתודוכסי בארץ הקודש אבל בנט לא נרתע. עם מיליון יהודים מתבוללים חובתי לחבק כל יהודי - השיב על אתר למבקריו. אכן זמירות נאות שלמרבה הצער לא ממש שמענו אותןם בקדנציה הקודמת שלו בממשלת ישראל.

אבל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יושבים. גם אם הוא מועד פה ושם בהתבטאויות שאינן ראויות למנהיג מפלגה דתית, אפילו למחצה ולשליש, אי אפשר להתעלם מהמהפך בן מאה ושמונים המעלות שלו ביחס לחרדים מאז כינון הממשלה הקודמת. כאילו נולד מחדש האיש הזה. אין עוד דיבורים על חיילים הלוחמים בקרב מול יושבי האוהלים החרדים. אין עוד התרפסות לציבור החילוני והמסורתי בנושאים שהנשמה תלויה בהם. סדרת ההתבטאויות של בנט מאז ראשית הקדנציה הנוכחית, במיוחד בנושא חוק הגיוס, יכולה להציב אותו במקום של כבוד ברשימת יהדות התורה המאוחדת. אפילו בין אייכלר למוזס. אם לא למעלה מזה.

לא פלא אפוא שגם בפרשה החדשה המסעירה את מחוזותינו מנגן השר בנט כמו לפי הזמנה של המפלגות החרדיות. מדובר בפרשת המחוז החרדי במשרד החינוך שבתזמון מופלא זינקה לפתע אל הכותרות הראשיות. כל חתני השמחה הם עובדי משרד החינוך שנקשרו לעמוד הקלון וסופגים יריקות מהעוברים ושבים. כל שר חינוך אחר היה נחלץ לעזרת העובדים שפיהם סתום מכוח כללי התקשי"ר או לחילופין היה מנסה לפשר בינם לתוקפים. בנט לעומת זאת ממלא את פיו מים. רק בעיניו יביט ואת ידיו לא יטבול בבוץ.

אחד ממקורבי השר עמו שוחחנו טוען כי עד לרגע זה בנט לא ממש מבין את פשר הסערה שפרצה מתחת לאפו. את המחוז החרדי הוא לא הקים, הוא קיבל אותו בירושה מקודמו. לבקשת החרדים הוא ערך כמה שינויים בכללי המכרז למנהל המחוז כדי לאפשר גם למי שאינו עובד המשרד וגם אין לו ניסיון ניהולי בחינוך להתמודד. ובמילים אחרות: צ'אנס לכל מועמד חרדי שהמפלגות החרדיות יחפצו ביקרו. מה הם עוד רוצים? שואל המקורב, שהוא יסגור את המחוז החרדי וישלח שישים מפקחים הביתה בניגוד לצו בג"ץ שחייב למנות אותם? כזאת לא תיעשה בישראל.

האמת היא שלא רק בנט מתקשה להבין את פשר המהומה שפרצה לפתע. עד לפני שבוע גם חברי הכנסת החרדים לא ממש ידעו. כלומר: היה להם מושג מהטענות שהעלו ראשי מוסדות החינוך נגד התנהלותם של פקידי המחוז החרדי. פה ושם הם גם התערבו בבעיות ספציפיות שהועלו בפניהם. למוסד פלוני עושים קשיים עם הרישיון, למוסד אלמוני לא מעבירים תקציבים בגלל דברים פעוטים כמו הפרשת חומש לצדקה ממשכורות העובדים, או אי הפרשה לקרנות פנסיה בהתאם לחוק החילוני שאין דעת חכמים נוחה הימנו. הנוהל היה שמנהל המוסד הנפגע פונה לח"כ המקורב אליו, או לסגן השר השוהה במשרד, וזה היה מדבר ישירות עם העובדים הרלוונטיים והבעיה הייתה נפתרת. או שלא.

בראשית השבוע הנוכחי גם מי שלא הבין התחיל להבין. שם המשחק הוא לא המחוז החרדי אלא המכרז החדש למנהל המחוז שיצא בשבוע שעבר. מתברר שכל מי שיש לו יד ורגל בנושא חינוך קלט לפתע שצצה לו הזדמנות פז להתערב במינוי שמשפיע על פני החינוך החרדי יותר ממנכ"ל החינוך העצמאי ורשת מעיין החינוך החרדי גם יחד. מדובר במשרה עוצמתית שכל מנהל מוסד חינוכי חרדי מוכן להרוג ולהיהרג (במובן המטאפורי כמובן) ובלבד שתהיה לו גישה ישירה למי שיתמנה.

משטרת המחוז
מאחר ואי אפשר לומר את השם המפורש, כלומר: שרוצים את מי שרוצים, עבר הנושא טרנספורמציה למלחמת קודש. פתאום מתברר לעם היושב בציון שיש התערבות קשה של מפקחי המחוז החרדי בתכני הלימוד החרדיים שהיא כמובן ב"יהרג ואל יעבור". לתקשורת החרדית החלו לזרום סיפורים מסמרי שיער על מפקחת שנכנסה לאחד הגנים וביקשה לבטל את פינת השבת הידועה בטענה שאין זה מתיישב עם הפדגוגיה החדישה רח"ל. היה מפקח שאף הרהיב עוז לדרוש החלפת ספר גאוגרפיה, שנכתב בראשית שנות החמישים וזכה להסכמת מחנכי הדור דאז, בספר מתקדם יותר שהודפס לאחרונה בלי ההסכמות האמורות.

הטענות הפתיעו גם את חברי הכנסת החרדים המנוסים ביותר. אחד מהם הוא שר הבריאות יעקב ליצמן. ליצמן מטפל אמנם בבעיות הבריאות של עם ישראל בכללותו אבל פה ושם הוא גם נפגש על בסיס שבועי עם ראשי המוסדות של החצר אליה הוא משתייך. מהם הוא זכה לשמוע הרבה טענות על הביורוקרטיה של המחוז החרדי, על הקשיים בקבלת רישיונות ועל עיכובי התשלומים השוטפים. על בעיות חינוכיות קשות, כך הוא מספר לנו, הוא החל לשמוע רק לאחרונה. יש ועדת רבנים לענייני חינוך, כך ליצמן, מה שהם מחליטים מקובל גם עלי.

הראשון בדרג הפוליטי שעלה על הבריקדות בנושא המחוז החרדי היה יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. בישיבה שהתקיימה לפני שבועיים עם מנהלי איגוד הסמינרים והת"תים בחדר הישיבות של יהדות התורה (הישיבה המשותפת היחידה שדגל התורה הגיעה אליה בחצי השנה האחרונה) הלהיב גפני את המשתתפים לצאת למלחמה חזיתית נגד המחוז החרדי. ואם יהיו בעיות - הבטיח גפני - אנחנו נטפל בהם. ובמילים אחרות: אם יעכבו לכם תקציבים כתוצאה מאי שיתוף הפעולה תפנו אלי.

גפני לא נכנס כלל לשאלה האם יש התערבות חינוכית בתכני הלימודים, או לא. מבחינתו העובדה שהמחוז הוקם על ידי איש 'יש עתיד' השר שי פירון היא כשלעצמה סיבה למלחמה. המחוז הזה, כך גפני, הוקם מלכתחילה כדי להצר את צעדינו ולכן צריך לבטל אותו לאלתר.

ברמת העיקרון גפני צודק. המחוז החרדי הורתו הייתה שלא בקדושה ולידתו על אחת כמה וכמה. היום בו עלה במחשבה אצל פירון ולפיד להקים את המחוז היה היום בו הודיע להם היועץ המשפטי לממשלה שהוא אוסר עליהם לקצץ בתקציבי רשתות החינוך החרדיות ולהשוות אותם לחינוך המוכר שאינו רשמי. הייתה זו מזימה מחוצפת לחתוך עשרים וחמשה אחוז מתקציב שתי הרשתות ובכך להביא להתמוטטותן המוחלטת. ויינשטיין טען שכל זמן שאין תחליף ממלכתי לשתי הרשתות יש להתייחס אליהן כאילו היו רשתות מטעם המדינה ולתקצב אותן במאת האחוזים.

וכאן נולד הרעיון להקים רשת חינוך ממלכתית חרדית שתאפשר להציג בפני ויינשטיין את הצידוק לפגוע בחינוך העצמאי וברשת מעיין החינוך התורני. הדרך להקמת רשת ממלכתית חרדית יכולה מבחינה טכנית לעבור רק דרך מחוז מיוחד במשרד החינוך, ולא באגף מהדרג שטיפל עד לפני שלוש שנים בחינוך החרדי.

להקמת המחוז חבר אלמנט מרגיז נוסף וחמור עוד יותר. לפני ארבע שנים פסק הבג"ץ שיש להגביר את הפיקוח על החינוך החרדי ולהעמידו על אותה רמת פיקוח של החינוך הממלכתי. כלומר: יחס קבוע בין מספר התלמידים ומספר המפקחים. בהתאם למספר התלמידים בכל מערכות החינוך החרדי המתוקצבות על ידי המדינה עלה הצורך למנות כשישים מפקחים. לשבר את האוזן נציין שעד לפני כשלוש שנים פיקחו על החינוך החרדי שלושה מפקחים בלבד. אחד לחינוך העצמאי, אחד לרשת מעיין החינוך התורני ואחד לכלל מוסדות הפטור.

פירון ואנשיו לא בזבזו זמן (כאילו איזו רוח טומאה לחשה באוזניהם שימיהם במשרד ספורים ומוטב שיזדרזו) ובתוך שלושה חודשים הקימו מחוז חרדי מאלף עד תיו. למנות שישים מפקחים לקח קצת יותר זמן אבל המהירות עדיין הייתה שיא ממשלתי חדש. המכרזים יצאו בזה אחר זה עם שתי דרישות סף בלבד: תואר אקדמי בחינוך ורקע חרדי. כיום פועלים במחוז חמישים ושבעה מפקחים העונים לשתי הדרישות ועוד שלושה שלא בדיוק.

היעד המרכזי של האגף, שבראשו הועמד באופן זמני מנהל מחוז ירושלים מאיר שמעוני, היה להקים כמה שיותר מהר את רשת הממלכתי החרדי. שמעוני והמפקחים שלצידו - חרדים יותר וחרדים פחות - הסתערו על בתי הספר החרדיים של המוכר שאינו רשמי והציעו להם הרים וגבעות למען יעברו לחינוך הממלכתי החרדי. מנהל בית ספר אחד שדווקא עמד בפיתוי ידע לספר לנו שמה שהוצע לו אין גם בחינוך הממלכתי החילוני: כיתות קטנות, הסעות מכל רחבי העיר, השלמת תארים למורים ומבנה של קבע במימון המדינה.

ההצלחה למרבה הצער הייתה בהחלט בלתי מבוטלת. עשרת בתי הספר הראשונים שקפצו לאמבטיה הרותחת היו מהזרם החב"די ולאחריהם הגיעו עוד חמישים אחרים מחוגים אחרים. בלשכתו של פירון העריכו שאם יצליחו להעביר עוד שבעים בתי ספר חרדיים הם יצליחו להציג בפני ויינשטיין מצג של רשת ממלכתית חילופית לחרדית שתאפשר לחסל את החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני גם יחד.

וזה, בחסד שמיים הניכר לעין, לא מה שקרה. ביום בו החלו המגעים לקראת הקמת הממשלה הנוכחית פסק המחוז החרדי של שמעוני ושות' לגייס בתי ספר חרדים לממלכתי החרדי. שמעוני, כמו פקיד ממשלתי טוב, הבין את רוח המפקד הנושבת מלמעלה ועצר את הגיוס.

אבל את פעילותם של המפקחים הוא לא רצה, וגם לא יכול היה, לעצור. מדי בוקר יוצאים כשישים מפקחים למוסדות החינוך החרדיים ובודקים את הנעשה שם בעין בוחנת ותקיפה. עינם הפקוחה לא מחמיצה דבר. מנהל בית ספר שמגיע פעמיים בשבוע בלבד, מורים שאין להם מושג מה הם צריכים ללמד, גננות ומלמדים שמקבלים שכר מינימום בניגוד לנהלים, אי כיבוד זכויות עובדים ואלף ואחת בעיות אחרות.

מה מתוך המכלול הזה נקרא התערבות חינוכית ומה לא? לטענתם של מנהלי המוסדות כל מה שמפריע להם לנהל את המוסד הוא התערבות חינוכית. המפקחים עצמם, שרובם המוחלט הם חרדים ברמה זו או אחרת, מציגים תמונה הפוכה. לטענתם אין להם בכלל מנדט להתערב בתכנים. "אני לא יכול לקבוע מה ילמדו. הדבר היחיד שאני בודק זה שאת מה שהם מדווחים למשרד שהם לומדים - באמת ילמדו", אומר לנו אחד המפקחים.

בניגוד למפקחים בחינוך הממלכתי והממ"ד עוסקים מפקחי המחוז החרדי בפיקוח גם על תנאי השכר של המורים, המלמדים והגננות. לדברי המפקחים, מרבית המוסדות הפנימו את דרישות המשרד אבל ישנם עוד רבים שחיים את הימים בהם ניתן היה לשלם כמה שרוצים וכמה שפחות. מוסדות אלו מאותרים על ידי המפקחים והדיווחים שלהם גורמים להפסקת תקציבים לאלתר. זו הסיבה ואין בלתה למלחמה - אומרים בזעף המפקחים החרדים.

מהצד השני של המטבע, תרתי משמע, עומדים ראשי איגודי המוסדות וטוענים להד"ם. גם הם מודים בקיומו של קומץ, לטענתם, של מוסדות שחיים בתחושה של אין חוק ואין דיין. אבל זה לא מצדיק את ההתעמרות הכוללת במוסדות. אין מוסד אחד, אומרים לנו באיגוד הת"תים, שלא נתקל במפקחים שניכר בהם שכל מטרתם היא לעצור תקציבים ולמרר את חיי המנהלים. שומו שמיים על זאת.

וכאן החלה להתרקם בשקט תוכנית לשינוי המצב. את המחוז החרדי אי אפשר לבטל ואת זה מבינים גם ראשי הת"תים. זו עובדה קיימת שמאושרת גם בצו בג"ץ. התוכנית הייתה לחתוך לו את הראש. אם שמעוני הולך הביתה ומגיע במקומו אחד מאנ"ש שמבין לרוח החינוך החרדי, ובעיקר לרוח המנהלים, תשעים אחוז מהצרות נפתרות.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי בנש''ק » 05 דצמבר 2015, 21:40

המשך...

התוכנית שכשלה
הדרך היחידה להעיף את שמעוני עברה דרך המכרז שיצא לאחרונה. קיומו של המכרז נכפה על משרד החינוך בצו בג"ץ במענה לעתירת האגודה לאיכות השלטון. שמעוני עצמו לא יכול, או לא רוצה - להתמודד במכרז, מאחר והוא מכהן במקביל כמנהל מחוז ירושלים. שאלת מיליון הדולר היא מי יחליף אותו. במגעים השקטים של בכירי מנהלי הת"תים ומוסדות הפטור עם בכירי משרד החינוך דובר על מועמד לא חרדי דווקא אלא חובש כיפה סרוגה שבתפקידו הנוכחי מקיים יחסים תקינים עם החרדים (כדי לא לפגוע בסיכוייו להיבחר לא נזכיר כאן את שמו).

התוכנית התקדמה לפי המתוכנן עד שלפתע החליטו גורמים באיגוד מנהלי הסמינרים לפעול בדרך המקובלת עליהם: כינוסי חירום ופגישות מתוקשרות עם חברי הכנסת החרדים. ראשי הת"תים לא ידעו את נפשם מזעם. בעוד שהם עצמם זוכים לאהדה יחסית - למרות הטענות על שכר לימוד מופרז - בציבור החרדי וטענותיהם על התערבות חינוכית נשמעות לאוזניים, הרי שמנהלי הסמינרים (לא כולם) סובלים מתדמית שלילית על רקע מלחמות הרישום השנתיות. למנהלי הסמינרים קשה גם לשכנע את הציבור בהתערבות חינוכית וכפיית לימודים חיצוניים. הכול יודעים שבסמינרים מלמדים מאה אחוז ליב"ה ואין פוצה פה ומצפצף.

ההתערבות של מנהלי הסמינרים בקרב על המחוז החרדי הציפה את מה שבאמת מפריע להם. תשאלו את צביקה כהן מנהל האגף החרדי בעיריית ירושלים כיצד הצליח השנה לשבץ את כל הבנות ללא יוצאת מן הכלל, בסמינרים בהם חפצו. הנה התשובה מפיו של כהן עצמו: אלמלי המחוז החרדי והעומד בראשו שאיימו לעצור תקציבים למי שלא יקבל את התלמידות ששיבצנו לו - היו יושבות היום בבית עשרות בנות. יש שפה אחת שמנהלי הסמינרים מבינים, כך כהן, את שפת האיום בהפסקת תקציבים ממשרד החינוך.

כהן היה אפוא הראשון שרץ לראשי תנועתו והזהיר אותם מפני מינוי של מישהו מאנ"ש לראשות המחוז החרדי. אחד משלנו, אמר כהן לשר דרעי וחברי מועצת החכמים, לא יעמוד בפני הלחצים של המנהלים שידם רב להם בהוצאת מכתבים מהחלונות הגבוהים ככל שירצו. לדוגמא הוא ציין את פרשת אלעד, שמשרד החינוך כפה בה רישום אזורי, ואיגוד מנהלי הסמינרים הצליח להוציא מכתב האוסר זאת.

באיגוד הת"תים הבינו את גודל הנזק שהסבה להם ההצטרפות הבלתי רצויה. אי לכך הם הוציאו מכתב לאיגוד הסמינרים הדורש לתאם איתם את המאבק ובעיקר להחליף את הדובר במישהו אחר. מבלי להזכיר שמות יצוין כי מדובר במי שיזם את הפגישה עם חברי הכנסת והעלה על נס את המלחמה הקדושה נגד המחוז החרדי.

עיקרו של הנזק הוא בהפניית כל הזרקורים שבעולם למכרז החדש שיצא. אם קודם לכן אפשר היה לסגור בשקט את זהותו של המועמד הרצוי לחרדים, הרי שכעת, לנוכח הכרזת המלחמה הפומבית על עצמאות החינוך החרדי, כל האגודות לטוהר ואיכות השלטון צופות בהליכי הבחירה במשקפות ענק. אם לא די בכך, תשומת הלב הציבורית גרמה לכך שעשרות אישים לא הכי רצויים הגישו מועמדות וצפויים להגיש עוד כמה עשרות.

לתוך כל המהומה הזאת נכנסו גם הפחדים של ש"ס בנושא אפליית הבנות הספרדיות. זעקותיו של צביקה כהן ושל גורמים אחרים בש"ס המטפלים בקבלת תלמידות נפלו על אוזניים קשובות בצמרת התנועה, ויו"ר התנועה אריה דרעי יצא בהכרזות נגד החלפתו של שמעוני. מאוחר יותר, כאשר הבין ששמעוני בין כה וכה לא יכול להמשיך, הוא החל לטכס עצה עם אנשי יהדות התורה למען דעת מה לעשות במצב שנוצר. המכרז יצא לדרך, מנהל ייבחר בכל מקרה, וצריך לחפש מועמד שיהיה מוסכם על כל הצדדים. גם על משרד החינוך, גם על ש"ס וגם על יהדות התורה. נכון לעכשיו אין אפילו שם אחד שיכול להיות מוסכם על כולם.

לנוכח הפלונטר שנוצר התכנסו להם שלושת ראשי המפלגות החרדיות ה"ה גפני, ליצמן ודרעי בלשכתו של האחרון בכנסת (תמיד אצלו, ולא רק בזכות המנדט העודף שיש לו). אחת ההצעות שהועלתה הייתה דרישה מבנט להקפיא את המכרז ולהציב בראשות המחוז מינוי זמני לשנה אחת בלבד. במהלך השנה ש"ס תבדוק האם הוא נלחם באפליית ספרדיות בסמינרים. יהדות התורה תבדוק שהוא לא מתערב בתכנים, מנהלי המוסדות יבדקו שהוא לא סופר להם תלמידים בכיתות ומנהלי הסמינרים יבדקו שהוא לא כופה עליהם לקבל תלמידות חלשות או ספרדיות. היימצא איש אשר כזה רוח חוכמה ותבונה בו להשביע את הרצונות המנוגדים של כולם? כותב השורות מהמר שלא.
לחיוך, אין חלקי חילוף!!!
בנש''ק
 
הודעות: 295
הצטרף: 16 ספטמבר 2015, 18:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 16 דצמבר 2015, 23:25

מי מעלה הטור\טורים החדש\החדשים ?
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 16 דצמבר 2015, 23:30

גפני דורש: שיויון להתנחלויות חרדיות
גפני נותן את הסמכות לסיום המשבר עם 'הבית היהודי' לראשי הערים החרדיות ביו"ש • הנורבגי: אשר התייאש - דרעי יממש


אבי בלום יום רביעי כ"ז כסלו תשע"ו 09/12/2015


"עזוב הכל ותגיע לכנסת", קיבל ראש עיריית מודיעין עילית יעקב גוטרמן קריאת S.O.S מהמקום הכי לא צפוי - לשכת יו"ר ועדת הכספים, ח"כ גפני. המזמן מעבר לקו היה יועצו לעניינים מיוחדים של יו"ר הוועדה, שמוליק ליטוב. עיתוי הזימון, בצהרי רביעי, תפס את גוטרמן בעיצומן של פגישות עבודה שנקבעו מראש (במודיעין עילית הכינוי המדויק הוא: פגישות תעסוקה). כמי שישב באותה משבצת של יועץ במעמד מיוחד בתקופת כהונתו של הרב אברהם רביץ ז"ל כיו"ר הוועדה, הבין גוטרמן תכף ומיד את חשיבות הפנייה, ביטל את הפגישות ביומן ועלה למשכן.
על זימונו של גוטרמן ללשכת גפני ניתן לומר כי חשיבות הפנייה היא בעצם קיומה. קל יותר למצוא מילת שבח על יוסי שריד בעיתונות החרדית, מאשר לחלץ מפיהם של שני האישים המוכשרים הללו מילה טובה זה על זה – לפחות עד לאחרונה. גפני הצהיר כאן מפורשות לאחר הבחירות לרשויות כי גוטרמן אינו מייצג עוד את דגל, וזו הייתה מהעדינות שבהתבטאויותיו.
'מר תעסוקה' גוטרמן הוזמן ביחד עם ראש עיריית ביתר עילית רובינשטיין ('מר תחבורה' לפי תוצאות תחקיר 'המערכת' בערוץ 2), כדי לנסות ולקדם בהסכמה חרדית את הסדרת מעמד החטיבה להתיישבות. בקדנציית לפיד באוצר וסלומינסקי בוועדת הכספים, ישב גפני על ספסלי האופוזיציה והכין ספר עב קרס שסיכם את תקציבי העתק שמועברים דרך מכבסת החטיבה להתיישבות. המסקנות גובשו ונשלחו במכתב משותף ליועמ"ש, עליו חתמו גפני הוותיק וסתיו שפיר הצעירה. המסמך גדוש הטענות הובא כאן בשעתו בפרסום ראשון והקפיץ את כיתות הכוננות בהתיישבות.
גפני חשף את השיטה, וגילה כיצד נתפרים מאות מיליונים ליעדים סרוגים - כולל גרעינים תורניים שהתיישבו במרכז העיר תל-אביב. "בקדנציה שעברה הייתה פה אפליה בלתי נתפסת של החרדים גם בסעיפים לא הגיוניים", אומר גפני, "בתקציב הישיבות העבירו לישיבות הציוניות תשלומי ארבעה וחמישה. ראינו העברות כספיות אבסורדיות פי ארבע וחמש לישיבות ציוניות לעומת ישיבות חרדיות. בתקציבי העתק שהועברו לגרעינים תורניים לא נכללו חרדים. מסעיפי התקצוב המרכזיים ליישובים מעבר לקו הירוק, הודרו במכוון הערים החרדיות. הסיפור הזה נגמר. הפעם נדרוש שוויון מלא לשתי הערים החרדיות הגדולות ביהודה ושומרון, ביתר עילית ומודיעין עילית". השורה התחתונה של גפני הקפיצה את הסמוטריצ'ים: "עד שגוטרמן ורובינשטיין לא יישבו ויגידו לי שמבחינתם יש שוויון תקציבי, אתנגד לכל הצעת הסדר של החטיבה להתיישבות".
סמוטריץ' שנתקל בפעם השנייה תוך חודש במארב מתוכנן של יו"ר ועדת הכספים (למארב הראשון הוא נקלע במאבק על מפת אזורי עדיפות לאומית), התלונן שיו"ר ועדת הכספים מנסה לסחוט את המתיישבים. משעה לשעה, ככל שהערוצים החרדיים התמסרו יותר, כך הוחרפו הטון וסגנון הדיבור - שלתומנו סברנו כי נגמלנו מהם עם פרישתו של ינון מגל.

מלחמה גרעינית

בראיונות לערוצים החרדיים המתמסרים, טען סמוטריץ', במידה לא מבוטלת של צדק, שהוא נחשב לח"כ הקרוב ביותר לחרדים: "למה גפני נלחם דווקא בי?", הוא שאל. בלשכת יו"ר ועדת הכספים הסבירו השבוע, כנהוג במאבקי כנופיות, ש'זה לא אישי'. "סמוטריץ' לא היה בבניין בשנתיים האחרונות. הוא לא ישב בוועדות הכנסת בקדנציית בנט-לפיד ולא ראה איך בכל פעם שרצו לפגוע בחרדים נמצא מסלול עוקף דרך החטיבה להתיישבות.
"בבית היהודי דאגו לכך שבתקציב הישיבות, ישיבה ציונית תתוקצב בלי פרופורציה לישיבה חרדית, אבל זה עדיין לא סיפק אותם. כשבאו לקצץ בסעיף הישיבות, שאלו בבית היהודי 'מה יהיה איתנו? הרי בעקיפין גם הישיבות הציוניות ייפגעו' הנוסחה של פקידי האוצר הייתה: אתכם נפצה בחטיבה להתיישבות.
"מאתיים מיליוני שקלים הועברו כסיוע לרשויות מקומיות, מתוכם כמאה וחמישים מיליוני שקלים למועצת יש"ע, כאשר לביתר עילית ולמודיעין עילית שמאכלסות כארבעים וחמישה אחוזים מהתושבים שמתגוררים מעבר לקו הירוק לא הגיע שקל. הרי זה בלתי נתפס, ומדובר רק בקצה הקרחון. חמישים ושישה מיליוני שקלים הועברו לגרעינים תורניים כולל במרכז הארץ, בתל אביב ובחולון, ומתוך זה לא הועבר אפילו שקל אחד לגרעינים חרדים. גפני עומד על כך שעניין החטיבה יוסדר, רק אחרי שתהיה שקיפות מלאה וחלוקה ראויה. לא יכול להיות שכאשר אנחנו מגדילים בהסכם הקואליציוני את תקציב הישיבות גם הישיבות הציוניות נהנות ועוד מתוקצבות לפי ערך נקודה גבוה יותר, ולעומת זאת כשמגדילים את תקציב החטיבה להתיישבות, ההתיישבות החרדית לא מקבלת שקל".
מה שמרגיז את ח"כי הבית היהודי זו העובדה שלפי כללי המשחק הפרלמנטרי, הכדור בכלל היה אמור להיות במגרש שלהם. חקיקת הסדרת החטיבה להתיישבות, לא נדונה בוועדת הכספים אלא בוועדה חוקה שבראשה עומד ח"כ ניסן סלומינסקי. אלא שגפני טוען כי הוועדה שינתה את נוסח הצעת ההסדר שאושר בוועדת שרים לחקיקה. באקט פרלמנטרי מתריס, הוא דחה את דיוני ועדת הכספים והתייצב בוועדת החוקה: "לנוסח שאושר בוועדת השרים לחקיקה אני מחויב, אבל לא לתיקונים שאנשי הבית היהודי הכניסו בוועדת החוקה, ולכן נצביע נגד ההסדר", הוא הבהיר ונהנה מכל דקה.
גפני מרשה לעצמו ללכת עד הקצה, מתוך הבנה שבמלחמה הזאת, הוא נהנה מגיבוי תקשורתי ופוליטי של חברי האופוזיציה בוועדת הכספים הרואים ביו"ר הוועדה שותף וחבר ל'ברית השפויים'.
בקואליציית 61 שבה אי אפשר לחלק פירור בלי שיתוף פעולה, תימצא לבסוף הדרך לחלק בין הבית היהודי לחרדים את פרוסות העוגה, אם כי בנוגע לחטיבה להתיישבות ההגדרה היותר מדויקת היא: סופגנייה עם ריבה.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 16 דצמבר 2015, 23:31

המשך

יכה יוסי

"אם קוראים לי, אני בא", ציטט גוטרמן את אמרתו של גנדי ומיהר להגיע למשכן. בתום הישיבה פגשתיו במסדרונות הכנסת, נינוח ורגוע למרות התוצאה המאכזבת. "קיבלתי את הטלפון והרגשתי כמו בחזון אחרית הימים", הוא אמר וחייך מאוזן לאוזן.
גפני הוא הפרפורמר מספר אחת של היהדות החרדית בכנסת וגם לגוטרמן אין מתחרים בתחומו. האיש מצליח זו קדנציה רביעית ברציפות, לספק פרנסה לתושבי עירו (תושבות, תושבות), ולנהל בצורה מאוזנת את תקציב הענייה שבערים החרדיות. אין חולק בנוגע ליכולותיהם המוכחות של השניים, כל אחד לחוד, אך את שניהם יחד, מזמן לא ראינו.
אז מה קרה שלפתע פתאום ראש העיר היחיד של דגל, הפך לאישיות רצויה בלשכת יו"ר דגל התורה? הולכי רכיל תלו זאת השבוע בעובדה שהחכ"ל יעקב אשר החל למזכ"ל את התנועה בפעלתנות, אחרי שהבין כי הפתח למימוש החוק הנורווגי הולך ונסגר, והחלון הופך לחלום.
לפי אותן נשמות טובות, גפני שכיהן כמזכ"ל התנועה מיום היווסדה, לא ממש מתלהב מהרעיון שיעקב אשר יתרוצץ ברחבי הארץ, יפיח רוח חיים בפעילים, יפתח סניפים במקומות נידחים, ויפודבק ביתד יום ג' עם כתבות מחמיאות על סיורים בטובא זנגריה ובבועיינה נוג'ידאת.
לפי התאוריה הזאת - שדווקא פעילים באגו"י נהנים להשמיע בחדווה יתירה של שמחה לאיד - עיניו של גפני נשואות לכנס הארצי של דגל שמתכנן המזכ"ל החדש אי שם בתקופת האביב, כשהעננים יתפזרו. מלחמות כבר לא קורות בחורף, אך לכנס המתוכנן, גפני לא מתכוון לבוא כשהוא בודד בצריח אחרי זמן חורף של הסתגרות בוועדת הכספים.
כמו נתניהו לפני כינוסי מרכז הליכוד, גפני דואג כבר מעכשיו לחיבור מחודש עם מוקדי הכוח של המפלגה בשטח. הליכודניקים כידוע, לא מתרשמים מסוגיות הרות גורל של עיסוק בענייני המדינה הבוערים וגם לא ממינוי בכירים כמו ראש מוסד ומפכ"ל משטרה במסיבות עיתונאים. לחברי מרכז הליכוד, כמו לחברי המרכז של דגל, יש סדרי עדיפויות אחרים. זהות ומיקום מוקדי הכוח של דגל בכמה רחובות בבני ברק, זהו עניין השווה טור בפני עצמו. על גוטרמן ניתן לומר, כי הוא היה הראשון שזיהה.
אפרופו הולכי רכיל ומינויים מתוקשרים. שר בכיר בליכוד הסתובב השבוע והסביר לכל מי שהסכים לשמוע, כי נתניהו אץ-רץ לכנס מסיבת עיתונאים ולהכריז על מינויו של יוסי כהן לראש המוסד, אך ורק בשל קנאתו העזה בגלעד ארדן. "נתניהו לא היה מסוגל לראות איך אחרי כל התלאות שגלעד עבר, הוא נהנה מכמה דקות של פרגון תקשורתי על מינוי רוני אלשיך למפכ"ל, ולכן היה חייב לשלוף באותו שבוע את המינוי האישי שלו". ממש, יכה יוסי את רוני.
המינויים היוקרתיים הם סיבה למסיבה בתוך הממשלה, אך את הליכודניקים הפשוטים ששמים את החבר במרכז, הם ממש לא מרשימים. כל מפלגה וליבת הכוח שלה.

ביד מעטים

גרסתם של הולכי רכיל בכלל ו'נייעסנים' מיהדות התורה בפרט, מרתקת תמיד וססגונית תדיר, יותר מכל גרסה אחרת. ההיגיון הפשוט, כרגיל, צהוב פחות. זהו אכן הנורווגי שמייצר חיבורים חדשים, אך מזווית שונה לחלוטין. בשבועיים האחרונים נשמעות מלשכתו של הסגן הישן-חדש, מאיר פרוש, אמירות מהן עולה כי נקעה נפשו מהמושג נורווגי ויהיה המחיר אשר יהיה. "כבר לא משנה מה יקרה בחינוך העצמאי, דגל התורה בהתנהלותה, הוציאה לכולנו את החשק לממש את החוק הנורווגי", אמרו בלשכתו.
תחושת המיאוס של פרוש, מורגשת בכל סיעות הקואליציה. שר החינוך נפתלי בנט שהסביר כי הנורווגי יאפשר לו לכהן כשר חינוך מלא-מלא והיה היחיד שמימש את החוק, חזר בו בתרגיל שכאילו נלקח מפנקסי זקני עסקני המפד"ל בשנות השמונים. בעקבות התפטרותו הרגעית מתפקיד שר החינוך, גם סגן השר פרוש מצא עצמו מפוטר: לשבת-קודש הוא נכנס עם שטריימל חגיגי של סגן שר, וברעווא דרעווין של סעודה שלישית, פקעה כהונתו ביחד עם השר המתפטר, ולראשו נותר רק כובע חולין של חכפ"ש (ח"כ פשוט). לרווחת כל מי שהחינוך הטהור חשוב לו, הפרישה זמנית בלבד. פרוש נזקק רק למשאל טלפוני בין השרים ולהודעה במליאה כדי להתמנות מחדש לתפקיד סגן שר.
כל הפארסה הזאת מגוחכת בפני עצמה, אך האבסורד יכול היה להיות גדול שבעתיים, אם פרוש היה מקיים לפני שבועיים-שלושה את מצוות החוק הנורווגי ומתפטר מהכנסת. ברגע שבו פרוש היה חדל לכהן כסגן שר, המושבע הטרי יעקב אשר, היה מפוטר אוטומטית מהכנסת ונדרש להישבע אמונים בשנית, אחרי חזרתו של פרוש לתפקיד.
מיאוס, כמו תפוח רקוב, הוא נגע שמתפשט במהירות לסלסלה כולה. אפשר לדסקס עד מחר על האינטריגות בין לשכת יו"ר דגל התורה ללשכת המזכ"ל, אך כל מי שמדבר עם שני האישים ועם פעילי המפלגה בכל הערים, מבין שהכעס ההדדי שניכר במשך תקופה, הפך לנחשול אחיד של זעם שמופנה כלפי חוץ.
בפיו של פרוש טענות (צודקות עובדתית) בנוגע להפרת הסכם בחינוך העצמאי, אבל בדגל לא מתייחסים לאיש אלא לאישיו. לא למיקרו אלא למאקרו. זהו לא רק חוסר הפרופורציה בין קהל מצביעי דגל שמונה לפחות חמישים אחוזים מקהל הבוחרים, לבין הייצוג בחסר של שניים מול ארבעה. זו בעיקר התחושה שמשדרים הנציגים האגודאיים, אשר כמו נציגי המתנחלים, מנצלים את הסיטואציה עד תום כדי להשתלט על כל המשאבים.
אם דגל תשכיל לתעל את רגשות הקיפוח של מעטים מול רבים, ולמנף אותם לבנייה מחדש של שטח דינמי תוסס, היא תצא מורווחת מהפסד הנורווגי. תחיית היחסים בין גפני לגוטרמן, תהיה מנת הדם הראשונה, בתהליך פוליטי-רפואי של עירוי דם טרי לעורקיה המסוידים של התנועה הליטאית. הדורסנות של אגודה וחוסר הנכונות לביצוע 'תוכנית חלוקה' הוגנת שתאזן מעט את יחסי הכוחות בין הסיעות, עוד תפיח חיים חדשים בעצמותיה של התנועה הליטאית שקפצה עליה זקנה בשלהי העשור השלישי להקמתה.

נורווגי במרוקאית

החוק הנורווגי, הוא בכלל מרוקאי. יו"ר התנועה היחיד שעדיין מדבר, וגם זה בעיקר בשיחות סגורות, על כוונתו לממש את החוק הנורווגי, זהו אריה דרעי שמבהיר כי יאפשר לחבר מועצת עיריית בני ברק יגאל גואטה לכהן בכנסת כנציג ש"ס במסגרת החוק הנורווגי.
גם כאן לא חסרים הולכי רכיל, בעלי נשמות גבוהות שמסבירים לדרעי כי גואטה יהפוך למירי רגב של סיעת ש"ס. את דרעי זה רק מדרבן לבצע את המהלך, יען כי זה בדיוק מה שחסר כיום לסיעה הספרדית המנומנמת: גבר-גבר עם פה גדול, נטול פחד ומורא, שלא יאפשר לח"כים כמו איתן כבל, להשתלח ביו"ר התנועה בפרשת הגז, ואחר כך לרוץ ולהתחבק עם ח"כי ש"ס במזנון כאילו לא נאמרו דברים מעולם.
גואטה הוא מה שמכונה "אחד שיודע", לא רק לפתוח את פיו (השווה לליבו תמיד) אלא גם לסתום פיותיהם של מלעיזים. לאיתן כבל המתחסד הוא היה מזכיר את תמיכתו הבלתי מסויגת ביו"ר מפלגה ששמר על זכות השתיקה בחקירת עמותות ברק, ואת הרצתם לנשיאות של נקי הכפיים פואד בן אליעזר ושוחר המוסר מאיר שטרית. כבל (החביב לכשעצמו) הולך עם חמאה נימוחה על ראשו, אבל בש"ס של היום, אף אחד לא קם להשיב לו כגמולו ולהגן על כבודו של היו"ר. עם כאלו פודלים בסיעה, צריך לפחות רוטווילר אחד לשמירה.
דרעי מעוניין במינוי אך נכון לעכשיו ממתין, אם בשל חוסר רצונו להיות המתפטר היחיד ואם בשל נוכחותו הטכנית לעת עתה בבניין הכנסת, כמעט במשך כל שעות היום (למעט גיחה לחופשה משפחתית בצפון בימי החנוכה). עד שתשופץ הלשכה החדשה בבית 'תשלובת ש"ס' בכנפי נשרים (רשת מעיין החינוך, משרד הדתות ומשרדי הפריפריה, נגב וגליל בבניין אחד), הוא ממילא מנהל את פגישותיו בלשכתו בכנסת, אז מה בוער?
עד שתשופץ הלשכה מחוץ למשכן הכנסת, שמו של דרעי מואר בחנוכיית הנוכחות של חברי הכנסת כמעט ללא הפסקה. הח"כ הבכיר היחיד מיהדות התורה שלא מש מבניין הכנסת במסגרת תפקידו, זהו יו"ר ועדת הכספים, מה שמוביל לכך שדרעי וגפני נתקלים זה בזה שוב ושוב. היחסים בין גפני לדרעי ידעו מאז שובו של יו"ר ש"ס לפוליטיקה בעיקר מורדות, כאשר הסיבות והנסיבות תוארו כאן לא אחת, כולל בערב ההצבעה על תקציב המדינה.
בשבועיים האחרונים דומה שמשהו טוב קורה. במעין יציאה מחשיכה לאורה, נראים השניים מסתודדים לעיתים תכופות. על כל שיחה שנצפית בפומבי, מתקיימות לפחות שתי שיחות טלפון ישירות, שנערכות בדרך כלל ללא תיווך המזכירות בלשכות, בטלפונים הניידים של השניים. לראשונה נשמעות גם מחמאות הדדיות בשתי הלשכות. מדובר באישים שגם כך קשה להם להוציא מילה טובה, ואחד כלפי רעהו, על אחת כמה וכמה.

ראש בראש

את שיתוף הפעולה בין גפני לדרעי יש מי שמכנה בתקופה האחרונה 'ברית השפויים'. מדוע ולמה? תשמעו סיפור. בשבוע שעבר, התקבל בלשכת דרעי טלפון מגורם בכיר בדגל התורה ובפיו בקשה כי ש"ס תסייע בארגון כינוס משותף של מועצות גדולי וחכמי התורה.
"מה מטרת המפגש ומי היוזם?", שאל דרעי.
התשובה שהתקבלה מהצד השני הקפיצה את יו"ר ש"ס: "המטרה היא המאבק במחוז החרדי ובאקדמיה החרדית, והיוזמים הם מזכירי מועצות גדולי התורה של דגל ואגודה, הרב רובינשטיין והרב שטרן".
דרעי שחושש ממחטף אנטי-ספרדי במחוז החרדי בחסות קולות הגוועלד של איגוד מנהלי הסמינרים, ביקש לעכב את מתן התשובה ומיהר להתקשר לטלפון הנייד של גפני. "האם אתה זה שמארגן את הכינוס המשותף ועומד מאחוריו?", שאל דרעי.
"לא", השיב גפני בנחרצות, אך באותה נשימה הבהיר כי אין בכוונתו לעמוד בדרכם של המארגנים ולתקוע מקלות בגלגלים.
ליו"ר ש"ס זה הספיק: "תאמרו למזכיר מועצת גדולי התורה של דגל, שעם כל הכבוד וההערכה, התיאום בין ש"ס לדגל התורה ייעשה רק בין שני יושבי הראש, בין הלשכה שלי ללשכה של הרב גפני. אם גפני יפנה ויבקש כינוס כזה, אנו בש"ס נשקול את ההצעה בחיוב, אבל במצב הנוכחי תשובתנו החד-משמעית היא שלילית".
בשבועיים האחרונים הובעה כאן ביקורת בשמם של בכירים בש"ס נגד המניעים הנסתרים של מובילי מאבקי החשמונאים החדשים. יודעי תורת הקבלה מספרים שבנוסח התפילה שפרסם איגוד מנהלי הסמינרים, הוחלפה 'מלכות יוון הרשעה' ב'גזירות המחוז החרדי'. בסופ"ש האחרון, הוחרפה הביקורת, אחרי שלגזירת המפקחים התווספה גזירת הלימודים האקדמיים. "בענייני השקפה, ש"ס היא שותפה נאמנה ליהדות התורה", אומר בתגובה הגורם הבכיר בש"ס, "יחד עם זאת, אין זה סוד שמאחורי המתקפה הנוכחית מעורבים שיקולים זרים של עסקנים ומנהלי סמינרים שחוששים מאובדן שליטה.
"גם אנחנו בש"ס מחזיקים בדעה שיש דברים הטעונים תיקון במחוז החרדי, אך לא זו הדרך. מאיר שמעוני אינו אנטיוכוס של דורנו, ולזכותו נזקפת העובדה שניסה למגר בכל הכוח את אפליית הבנות הספרדיות בסמינרים. גם לקו של הקצנת המאבק נגד המכללות החרדיות אנחנו לא שותפים. מרן הגר"ע יוסף זצ"ל תמך בהקמתן כברירת מחדל הכרחית. ברור שמסגרות כאלו לא נועדו לשמש תחליף לבנות סמינרים אבל מרן שעיניו צפו למרחוק הבין שהברירה האחרת היא זליגה של תלמידות לאקדמיה חילונית על כל הכרוך בכך".
בש"ס תולים את רעש תופי המלחמה לא רק בקרב המאסף של איגוד הסמינרים אלא גם בניסיון של כמה מעסקני דגל ואגודה להשיב מלחמה, או בז'רגון ההשקפתי, 'להשיב חורפיהם דבר'. העסקנים הללו חשים בצורך דחוף להוכיח לפלג הירושלמי-סאטמרי, שגם תומכי חוק הגיוס יודעים לצאת למלחמת מצווה למען קודשי ישראל.
"אנחנו לא שותפים למשחק הזה", אומר דרעי, "בהוראת רבותינו, ובשיתוף פעולה עם חברינו מיהדות התורה, העברנו את התיקונים שנדרשו בחוק הגיוס, הוספנו תקציבים לעולם התורה ולמשפחות האברכים, ונתקן גם את מה שנדרש במחוז החרדי. שיתוף הפעולה הזה ניכר בכל התחומים. רק השבוע הובלנו ביחד את המהלך להעברת הסמכויות לאישור ופסילת חוקי העזר העירוניים בעניין השבת - משר הפנים לממשלה.
עד כאן פרסומי ניסא נוסח דרעי לחג החנוכה. אומנם לימדונו חז"ל כי 'הדלקה עושה מצווה', אך בשביל לגרש את החושך צריך להדליק נר. לא מדורה.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 16 דצמבר 2015, 23:35

מי 'עקץ' את כספי החינוך החרדי?
המאבק המתפתח בין יו"ר ועדת הכספים וחברי הבית היהודי, מבוסס על מאות מיליונים שעברו מהחרדים לטובת הדתיים


יעקב ריבלין, בקהילה שבת ל' כסלו תשע"ו 12/12/2015


אדוני הארץ

בזמן שהמוני בית ישראל הטיבו את הנרות והתכוננו בסילודין לאמירת שהחיינו שלפני הדלקת נר ראשון דחנוכה, התכנסה קבוצת חובשי כיפות מכל הגוונים - שחורות, סרוגות ומיניאטוריות - לתפילת מנחה קצרה במבואה של לשכת ראש הממשלה. היו שם כל המי ומי של צמרות האוצר, החינוך והנציגות החרדית העוסקת בתקציבי המגזר. בתום התפילה דהרו המשתתפים להדלקה בעיתה ובזמנה. היה מי שהספיק, היה מי שלא.
אל העמוד בתפילה המקוצרת (קדושה, בלי חזרה) ניגש יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני האומר קדיש על אמו המנוחה. אבל דומה שגם בלי זה הוא היה תופס את העמוד, ולו רק כדי לפרוק בתפילה את הכעס שהצטבר בתוכו במהלך שתי שעות הדיון הסוער שהתנהל שם. למעט עמיתו לסיעה, ח"כ הרב מאיר פרוש (שביום רביעי השבוע התמנה לסגן שר החינוך. ברכותינו. נקווה שתקופת החפיפה עם סגן השר היוצא תהיה קצרה ופורייה. יש הרבה מה לעשות שם במשרד,. י.ר.) לא היה מי שלא חטף ממנו על הראש. את הדרג המקצועי של משרד החינוך הוא כינה 'עושי דברו של הבית היהודי'. את היועצת המשפטית של המשרד הוא תיאר כמי שמוטה מראש נגד כל אינטרס חרדי, וממנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר, הוא דרש לקיים את ההסכם הקואליציוני ככתבו וכלשונו.
התפרצויות כעס של גפני הן בדרך כלל עניין שבשגרה, אבל הפעם הוא ירק אש וגופרית. ניכר היה בו שהוא משחרר תסכול וזעם של חצי שנה ויותר. מאז כינון הממשלה והקמת הקואליציה הוא הביט בעיניים כלות בתרגילי העברת הכספים של הבית היהודי למחוזות האלקטוראליים הסרוגים וידיו היו קשורות לאחור. מה כבר אפשר לעשות בקואליציה של שישים ואחד חברי כנסת, כאשר על הפרק עומד חוק הגיוס הפרובלמאטי ומיד לאחריו חוקי התקציב והבטחת ההכנסה לאברכים? כלום. רק בעיניך תביט ובשיניך תחרוק.
משאושרו כל הנושאים הרגישים במליאת הכנסת, גפני מרגיש כמו נהג סמיטריילר שהשתחרר משתי העגלות הכבדות ויצא לבדוק ביצועים בכביש שש, כשמתחתיו מנוע של ששת אלפים כ"ס. חותך משמאל, שובר מימין, וכולם מפנים את הדרך למלך הכביש החדש. דימוי מוגזם? ממש לא. מי ששמע השבוע את זעקות התסכול של ח"כ בצלאל סמוטריץ', שליחו האישי של אורי אריאל, בוועדת הכספים, יכול היה לזהות צלילים של נהג פרייבט קטנה שמשאית ענק דוחקת אותו לשוליים בפראות ואגב כך גם שורטת את הצד השמאלי של האוטו. ועכשיו לך תגיש תלונה במשטרה.
כששואלים את גפני עצמו לפשר המלחמה שאסר בשבועיים האחרונים על הבית היהודי, הוא לא מהסס לומר שהעיתוי מכוון. חיכיתי בשקט, כך גפני, שחוק הגיוס יעבור ואחריו חוקי התקציב והבטחת ההכנסה לאברכים לפני שיצאתי לעשות סדר בגזילת הכספים החרדיים. אם בצלאל סמוטריץ' מאיים עלי בהצבעות נגד העברות בוועדת הכספים לחרדים, הוא יגלה שלמגזר שלו יש הרבה יותר העברות שמחכות לאישור שלי, נאום היו"ר משוחרר העכבות.
ואכן, העימותים בין גפני וסמוטריץ' בוועדת הכספים הם ההצגה הכי טובה בכנסת של החודש וחצי האחרון. שבועיים לפני חוק הגיוס הביא גפני את מפת הישובים הזכאים להטבות המס לאישור הוועדה. כפי שתואר כאן בהרחבה בשעתו, דרש סמוטריץ' להכניס לרשימה את כל הישובים שמעבר לקו הירוק בעלות של שש מאות מיליוני שקלים, כולם כמובן על חשבון ישובים חלשים שבתוך הקו הירוק. גפני התנגד לדרישה, אך לא יכול היה ללכת ראש בראש מול ח"כ מהקואליציה שקולו הוא היחיד העודף מול נציגי האופוזיציה. גפני דחה אפוא את הדיון למועד אחר: יום לאחר אישור התקציב. סמוטריץ' זעק חמס אבל כבר לא היה צריך אותו. האופוזיציה, שהתנגדה כמובן להוספת ההתנחלויות לרשימה, העניקה לגפני את הרוב הדרוש.
העימות השני מתקיים ממש בימים אלו והוא מרתק פי כמה מפרשת הטבות המס. כאן מדובר בשמן והסולת התקציביים של הציונות הדתית, וגפני מנסה לטבול בו ידיים לטובת שולחיו. מדובר בחוק המעגן את מעמדה של החטיבה להתיישבות כצינור העברות בלתי שקוף וכמעט בלתי מבוקר למטרות שהממשלה, או ליתר דיוק הבית היהודי, חפצים ביקרם. בימי כהונתו של אריאל במשרד השיכון, החטיבה הייתה בסמכות המשרד. כשעבר בקדנציה הנוכחית למשרד החקלאות, היא עברה יחד איתו מכוח ההסכם הקואליציוני.
היעוד הרשמי של החטיבה הוא מימון פעולות לחיזוק ההתיישבות. הכותרת הסתמית והכללית הזאת מחביאה תחת כנפיה קופת ענק שאין דומה לה בתקציב המדינה. כלומר: יש קופות גדולות פי מאה, אבל כולן מפוקחות על ידי מנגנון בירוקרטי - לפעמים יש בבירוקרטיה צדדים חיוביים - של תקנות וקריטריונים קשיחים. בחטיבה להתיישבות יש קריטריון אחד: מה שהשר הממונה והציונות הדתית רוצים.
וכך העבירה החטיבה בשנתיים האחרונות קרוב לשלוש מאות מיליון ש"ח לישובים שמעבר לקו הירוק. סעיפי התקצוב כוללים הכול. מסלילת כבישים ועד בניית מעונות וגני ילדים. יש כמובן גם תקציבים לביטחון שוטף כמו גדרות היקפיות ותאורת ביטחון שאינם ממומנים ממשרדי ממשלה אחרים.
וכמה מתוך הסכום הנאה הזה הגיע לישובים החרדיים? ההיגיון הפורמלי היה אומר שאם בביתר ומודיעין עילית פלוס עמנואל מתגוררים כארבעים וחמישה אחוז מכלל תושבי יו"ש, הם אמורים לקבל חלק יחסי בהתאם. גם אם נניח שישובים קטנים ומבודדים הנמצאים תחת סיכונים ביטחוניים גבוהים, כמו הר ברכה ומגרון, זכאים למימון גבוה יותר, עדיין בכל חישוב שייערך אמורים הישובים החרדיים לקבל לפחות שליש מכספי משלם המיסים שמוזרמים לחטיבה ומשם לשטחים.
בפועל מקבלים הישובים החרדיים אפס מאופס. אפילו לא שקל אחד. במדינות עולם שלישי השליטים לא מנמקים מדוע מדשנים חלק אחד של האוכלוסייה ומרעיבים את כל היתר. במדינה מערבית מפותחת שחוק השוויון הוא נר לרגליה, עושים זאת באמצעות קריטריונים מתוחכמים. רוצה מאן דהו להדיר שלושים אחוז מתושבי הישובים היהודים בשטחים, הוא בודק את המאפיינים ותופר קריטריון מתאים.
במקרה זה נבדק ונמצא שכל התושבים החרדיים בשטחים מתגוררים בערים ובישובים המונים כמה אלפי תושבים. אי לכך נקבע קריטריון המייעד את כל כספי החטיבה שמעבר לקו הירוק לישובים המונים פחות משלושת אלפים וחמישה תושבים. למותר לציין שמרבית הבוחרים של אריאל וסמוטריץ' בשטחים, מתגוררים ביישובי וילות אדומי רעפים שבכל אחד מהם מתגוררות רק מאות או עשרות משפחות בלבד.
וזה רק קצה הקרחון הבולט על פני הים. מתחת למים יש עוד רבדים של קיפוח שצריך אסדת קידוח כדי לחשוף אותם. הנה אחד מהם: החטיבה להתיישבות מעודדת הקמת גרעינים תורניים בישובי מצוקה ושכונות עוני הזקוקות לפעילות קהילתית תומכת. הרעיון המקורי היה כזה שצריך לברך עליו. חברי קבוצה היורדים כגוף אחד לירוחם או דימונה, קובעים שם ביתם לזמן מה ומעורבים בפעילות חינוכית ותורנית למען התושבים הקבועים, אשרם ואשרי חלקם. אין מי שיגיד מילה על התקציבים שמועברים להם.
אבל כשמדובר בגרעינים המוקמים בשכונות כמו רמת אביב, משהו מתחיל להריח לא טוב. מי בדיוק זקוק לפעילות חינוכית וחברתית בשכונה הכי חילונית בישראל. אלא מאי? רוצים להכניס לשם קצת אידישקייט. בבקשה. אבל אין בזה כל חדש. חב"ד עושה זאת עשרות בשנים. ארגונים חרדיים מקיימים שיעורים ופותחים מרכזים להסברה יהודית בלב תל אביב. כולם יבואו על הברכה, אבל רק הגרעינים התורניים של הציונות הדתית זוכים לקבל תקצוב נדיב מכוח קריטריונים שנתפרו עבורם כמו חליפת מעצבים לגופו של נתניהו. הדוק וצמוד עד הסנטימטר האחרון.
וראה זה פלא. בעוד שהתקציבים להתיישבות מעבר לקו הירוק מוגבלים, כאמור, לישובים קטנים בלבד, הרי שבכל הקשור לגרעינים תורניים לא ניכר דל בפני שוע. תקצוב אחד לגרעין תורני בירוחם כמו לגרעין תורני בתל אביב. הסיבה ברורה: אחרי שהדירו את החרדים מהגרעינים התורניים אין שום צורך בקריטריון נוסף של גודל ומקום.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 16 דצמבר 2015, 23:36

המשך


גרעינים במשתלות הכסף

תקופת הפריחה התקציבית של החטיבה להתיישבות הייתה בימי שבתו של יאיר לפיד במשרד האוצר. עד לשנת הכספים 2013 התבסס תקציב החטיבה בעיקר על התרומות של הקהילות היהודיות בחו"ל לסוכנות ולהסתדרות הציונית. עם הזמן הבינו הקהילות להיכן הולכים כספי התרומות והחליטו לייעד אותם לצרכים פנימיים. גם להם יש מוסדות חינוך שצריך להחזיק וארגוני רווחה שתומכים בחברי הקהילה שנפגעו מהמצב הכלכלי הקשה.
המפנה חל בשנתו הראשונה של לפיד במשרד האוצר. בתוך זמן קצר הכפילה המדינה ושילשה את ההעברה השנתית הקבועה והמצומצמת שלה לחטיבה. מכמה עשרות מיליונים זינקה ההעברה לכמה מאות מיליוני שקלים. המפלגות החרדיות זעקו חמס. ליצמן את גפני את דרעי טענו שהכספים הם חלק מהסכם פנימי של יש עתיד והבית היהודי. זעקו וקולם נשמע כצריחת ינשוף בחורבת מדבר.
הקרב שגפני מנהל כעת נגד חוק ההתיישבות, לא מתקיים במגרש הביתי שלו אלא בוועדת חוקה ומשפט. ליהדות התורה יש שם רק נציג אחד וסביר להניח שהקואליציה תצליח לקנות ח"כ אחד מהאופוזיציה תמורת כמה שקלים מתקציב החטיבה לנושא הקרוב לליבו ולכיסו. הקייס היחיד של גפני הוא אישור ההעברות מתקציב המדינה לתקציב החטיבה המחייב את אישור ועדת הכספים. כאן אין דרך לעקוף אותו, והעימות בינו לסמוטריץ' ואדוניו אורי אריאל צפוי להיות עקוב מכסף. גפני יחסום אותם בהתיישבות. הם יחסמו אותו בהעברות לחרדים. הוא יוסיף חסימה בתקציבי הציונות הדתית. ההמשך יהיה באיומי משבר קואליציוני עד שראש הממשלה יבשל פשרה בסגנון של יחלוקו. אין דרך אחרת. לא יכולה להיות סיומת אחרת.

המכירה הגדולה

קשה ומפרכת פי כמה תהיה הדרך לישוב ליבת הסכסוך בין המפלגות החרדיות והבית היהודי שבתחום משרד החינוך. אם בכל הקשור לחטיבה להתיישבות הנושא הוא חלוקה של כסף המונח על השולחן, הרי שבדיון החירום שנערך בלשכת ראש הממשלה ביום ראשון השבוע, התברר שהכסף פשוט נעלם. קרוב לשלוש מאות מיליון ש"ח שנלקחו מתקציבי החינוך החרדי בימי לפיד, לא חזרו לקופת האוצר, אלא הוזרמו לסעיפי חינוך של המגזר הדתי לאומי המדושן בתקציבים גם ככה.
במבט לאחור, אומר לנו אחד מראשי דגל התורה שלא רוצה להסלים את העימות ולדבר בשמו, התגלה לנו כיום פשר העסקה האמתית בין יש עתיד והבית היהודי. אם בשעתו מכרו לנו את ההסבר שהברית בין בנט ולפיד נועדה לשמור על ארץ ישראל, כעת הוכח מעבר לכל ספק, כך לדברי הבכיר, שהייתה זו עסקה כלכלית לכל דבר. הבית היהודי מכר ללפיד את חוק הגיוס הדרקוני וקיבל בתמורה את כל הכספים, עד השקל האחרון, שנגזלו מהתקציבים לחינוך החרדי. לפיד, כך מתברר, לא רצה להרוויח שקל לקופת המדינה בעקבות הקיצוצים. כל מאות מיליוני השקלים נשארו בתקציב משרד החינוך והועברו במלואם למוסדות הציונות הדתית.
הטריק הראשון היה העלאת ערך הנקודה לתלמיד ישיבת הסדר או ישיבה תומכת גיוס או ישיבה המחנכת לערכים ציוניים. לאחר שנקבע שכל תלמיד בישיבה מסוג זה מקבל ערך כפול מערך בן ישיבה חרדית, לא הייתה לקיצוץ הכולל בתקציב הישיבות כל השפעה על היקף התמיכה למוסדות הציוניים. אדרבה, פר תלמיד הם קיבלו עוד יותר מאשר לפני עידן לפיד.
אפרופו ישיבות הסדר. עוד לפני ימי בנט-לפיד, רטנו החרדים בשקט על הטריק התקציבי הגדול של ישיבות ההסדר שבמסגרתו תלמיד שלומד שישה חודשים בישיבה ושישה חודשים הוא נמצא במסגרת צבאית מלאה, אזי גם בשהותו במסגרת הצבאית כשכלכלתו על משרד הביטחון, ממשיכה הישיבה לקבל עבורו תקצוב כאילו היה בישיבה עצמה.
וזה עוד מילא. ניתן להבין שמסגרת המעמידה מבין שורותיה את טובי הלוחמים בצה"ל זכאית לעדיפות מסוימת. עדיפות זו כוללת ממילא תקצוב כפול ממשרד הביטחון וממחלקת הישיבות גם יחד. אז עוד קצת עצימת עין מול המימון לבן הישיבה גם כשהצבא מכלכל אותו על חשבונו - היא עדיין בגדר הנסבל.
הסיפור האמתי שהמפלגות החרדיות עברו עליו בשתיקה עד עתה, נמצא בשורות הבאות. בזמן שבן ישיבת ההסדר נמצא במסגרת השירות הצבאי המיטה שלו בישיבה לא נותרת ריקה. במקומה נכנס תלמיד חדש שבעוד חצי שנה יפנה את מקומו לחייל החוזר מהשירות הצבאי לספסלי הישיבה. גם עבור תלמיד זה מקבלת הישיבה תקצוב מלא. ובמילים אחרות: כל מיטה בישיבה מתוקצבת מטעם המדינה פעמיים: פעם אחת עבור התלמיד הוותיק,. פעם אחת בעבור זה שנכנס במקומו.
אם מוסיפים לחשבון גם את התקצוב הכפול ממשרד החינוך ומשרד הביטחון נמצא שכל בן ישיבת הסדר מזכה את הנהלת הישיבה פי ארבע מתלמיד ישיבה רגילה. לכך יש להוסיף גם את אפס ההוצאות על התלמיד בזמן שירותו הצבאי. התוצאה הסופית היא מכרה זהב אמיתי. לא בכדי ראשי ישיבות ההסדר לא נזקקים לאיסוף תרומות מעבר לים כמו כל מוסד תורני מקביל.
בימים העליזים של ממשלת בנט-לפיד, קיבלו ישיבות ההסדר עוד מנה לצלחת הגדושה כבר ממילא, בדמות העלאת ערך הנקודה המכפילה את השתתפות מחלקת הישיבות. כמה אפשר עוד להעמיס על הצלחת? כנראה שאין גבול. לפי חישוביו של גפני, סך התקצוב של בן ישיבת הסדר גבוה כעת פי שבעה מבן ישיבה שאינה במסגרת ההסדר.
ומה נעשה ביתרת הכסף שנלקח מתקציב הישיבות ומוסדות החינוך החרדיים? בדיקה שנעשתה לאחרונה העלתה כי החינוך הממלכתי דתי - עוד פרה מדושנת עונג - זכה לתוספות נדיבות ביותר. הנה כמה סעיפים מובחרים: תוספת לשעות תפילה, תוספת לשעות רב, תקנים נוספים לכיתות קטנות ועוד ועוד. חגיגה אמיתית.
הדיון שהתקיים בלשכת ראש הממשלה נועד לגשר בין ההסכם הקואליציוני שקבע קטגורית שכל תקציבי הישיבות ומוסדות החינוך החרדיים יחזרו לרמה של שנת 2012, כלומר: טרם גזירות לפיד את בנט, ובין ההתנגדות החריפה של הבית היהודי להחזיר את התקציבים שנלקחו. בכירי האוצר שהשתתפו בדיון הבהירו חד משמעית שהם לא יוציאו שקל אחד מתקציב המדינה למטרה זו. מבחינתם הכסף שהועבר מהחרדים לבית היהודי בממשלה הקודמת, צריך לעשות את הדרך חזרה בממשלה הנוכחית. זו כמובן גם עמדת המפלגות החרדיות.
והיכן היה הדרג המקצועי של משרד החינוך בדיון? מתברר שאלה, ובמיוחד מנהל מחלקת הישיבות עמוס ציאדה - לפי עדותו של אחד המשתתפים - גרסו שכסף משוחרר לא יוחזר. מה שנקלט בסעיפי הציונות הדתית יעמוד על מכונו, ויתכבד נא האוצר להוציא מכיסו כדי לכבד את ההסכם הקואליציוני עם החרדים. הרגשתי, כך מתאר אחד המשתתפים בלשונו הציורית, כמו חייל סורי שנקלע בטעות לישיבת מטה של דאעש. אם היו יכולים לקרוע אותו לגזרים היו עושים זאת בו במקום.
הצעקות בקעו לשמיים כאשר נסוב הדיון על סעיף תגבור לימודי היהדות בבתי הספר. עד למהפך 2013 היו שם מאה ושלושים מליון ₪ מהם נהנו כלל המוסדות הדתיים והחרדיים במערכת. כיום נמצאים שם רק שלושים מיליון. מאה מיליון התנדפו לתוך סעיפי החינוך הממלכתי דתי. להוציא אותם משם, כך התברר בדיון, קשה יותר מאשר לחלץ עצם מפיו של רוטווילר. אדוני הארץ האוכלים את חלבה ייאבקו כלביאים עד הפרוטה האחרונה.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי ישראליק » 17 דצמבר 2015, 00:15

תודה
ישראליק
 
הודעות: 384
הצטרף: 28 יולי 2015, 05:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 17 דצמבר 2015, 09:12

"אי אפשר להיאבק בראש ממשלה, בגלל התבטאות של יועץ"
הנציגים החרדים שיחקו משחק כפול? נתניהו הקדים את קולות הזעקה על מינוי פרופסור שמחון, שהתבטא נגד משפחות ברוכות ילדים - וסגר מראש עם השרים החרדים • גם בעניין מינוי ריבלין לנשיא צדק נתניהו ולא החרדים • ומה למד דרעי מבנט?


אבי בלום יום רביעי ד' טבת תשע"ו 16/12/2015



מחויבים לתפקידיהם הממלכתיים, הדליקו השרים החרדים את מכשירי הסלולר תכף עם צאת השבת. עוד לפני שהספיקו להדליק נר שביעי של חנוכה, הבהבה על צג הטלפון שיחה נכנסת ממספר חסוי. כששיחת הטלפון נענתה התבקשו דרעי וליצמן להמתין על הקו לפני העברת השיחה לראש-הממשלה. דרעי קיבל את השיחה ראשון. ליצמן שמוציא את השבת כמנהג רבינו תם, קיבל שיחה זהה כמה דקות אחר כך. המחשבה הראשונה שחלפה לשניהם בראש הייתה: "מי יודע מה כבר קרה".
מה שקרה זהו עוד מינוי כושל בלשכת ראש הממשלה. "תשמע על זה תכף בתקשורת, ולכן רציתי לעדכן אותך לפני כן אישית", הסביר נתניהו לדרעי ואחר כך לליצמן, "אני מתכוון להביא מחר לאישור הממשלה את מינויו של פרופ' אבי שמחון לראשות המועצה הלאומית לכלכלה ומבקש שתצביע בעד המינוי".
הבהילות והדחיפות ששידר ראש הממשלה הדליקו אצל מקבלי השיחה נורת חנוכה אדומה. דרעי גירד בראשו וניסה להיזכר בחשד מאין מוכר לו השם: "זה לא ההוא שעבד עם שטייניץ כשיובל היה שר אוצר?", שאל יו"ר ש"ס.
נתניהו זיהה מנימת הקול כי דרעי לא מרוצה ותלה זאת בטינה שהוא נוטר לשר האנרגיה, על רקע מאבקי מתווה הגז. "הוא אומנם עבד עם שטייניץ בעבר אבל כיום הוא איש שלי", לקח ביבי חסינות אישית על המועמד לתפקיד.
"הקרבה לשטייניץ לא מפריעה לי", השיב דרעי, "רק שלדעתי היו לו התבטאויות בעייתיות בעבר. לא הייתי בכנסת ובממשלה באותה תקופה אבל אני זוכר שהיה איזה שמחון שדיבר נגד משפחות ברוכות ילדים. זה הוא?"
נתניהו אישר בחצי פה ומיהר לסייג: "הייתה לו איזו פליטת פה מיותרת לפני שש שנים, אבל זה לא משקף ולא מבטא את עמדותיו. הדבר לא יחזור על עצמו ודיברתי איתו על כך. אני לוקח על זה אחריות ומבקש שתצביע בעד".
"תן לי לחשוב על זה כמה דקות", ביקש דרעי ומיהר לערוך שיחת טלפון עם פוליטיקאי חרדי שמכיר היטב את פקידי האוצר ויודע לחלק להם ציונים (מאחורי הגב). חוות הדעת שדרעי קיבל על האיש אפשרה לו לחזור לראש-הממשלה תוך דקות ספורות עם תשובה חיובית: "הוא לא כוס התה שלנו אבל היות והבהרת שתיקח עליו אחריות, לא אתנגד למינוי".
תשובה דומה אם כי יותר מהירה, קיבל נתניהו גם מהשר ליצמן שכיהן כסגן שר הבריאות בקדנציה בה שימש שמחון כיו"ר הוועדה המייעצת לשר האוצר. ליצמן מכיר את האיש ולפיכך לא נדרש לסיועו של חבר טלפוני כדי להשיב בחיוב לבקשת ראש-הממשלה.
השיקולים של השניים שלא תיאמו את תשובתם מראש היו דומים. על זהות תפקיד יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, לא יוצאים למאבק מול ראש-ממשלה שקיים בחודש האחרון את שתי ההתחייבויות המרכזיות של הקדנציה. התקציב עבר בהתאם להסכמים הקואליציוניים וחוק הגיוס תוקן כמובטח. למי שמשלם במעשים, לא גומלים במשבר בגלל דיבורים.
ציטוטי העבר של שמחון ראויים לכל גינוי אבל למשרת הייעוץ הבכירה אליה נבחר, ממילא אין כל משמעות מעשית. ובכלל, מדוע להיתמם? הרי האיש אמר לפני שש שנים, את מה שכל השרים והפקידים החילוניים חושבים. נתניהו עצמו התבטא באופן דומה בעת שכיהן כשר אוצר, בראיון שהעניק לשלי יחימוביץ', בתפקידה כמגישת הכל דיבורים.
נתניהו מודל 2015-16 תלה השבוע את העלייה באחוזי העוני בהפחתת קצבאות הילדים בקדנציה הקודמת. לרגע ניתן היה לחשוב שהדובר, בנימין נתניהו, שימש לפני שנתיים כראש אופוזיציה ולא כראש ממשלה. כשהנסיבות הקואליציוניות מאלצות, אין לנתניהו בעיה להפוך ברגע למגן הילדים החרדים. כולם היו בניו ומקבלי קצבאותיו.

הגומל רעה

נתניהו נחשב במשך השנים לאלוף הדיבורים אבל בקדנציה הנוכחית הוא פורע את התחייבויותיו במזומן ולא בצ'קים דחויים. "אני בוחן את האיש במעשים. אי אפשר להיאבק בראש ממשלה שהחזיר תקציבים וקצבאות, בגלל התבטאות של יועץ כלכלי שהוא רוצה למנות", אומר ליצמן, בצדק.
השרים החרדים נהגו בשיקול דעת. ראש ממשלה אינו נשיא מדינה, ומבחנו המרכזי אינו בהצהרות אלא בקיום התחייבויות. דרעי שסימן בתקציב המדינה האחרון וי גדול על רשימת המכולת שהכין, יכול להיות מרוצה. ליצמן שיעביר בממשלה ביום ראשון הקרוב את הרחבת טיפולי השיניים חינם עד גיל 14, יכול לחייך מאוזן לאוזן ולחשוף שיניים צחורות.
מה שנכון לגבי נתניהו, לא רלוונטי בעניינו של נשיא המדינה. רובי ריבלין עלה לגדולה בקולות החרדים, שחלקם הצביעו עבורו בסיבוב הראשון, ורובם ככולם תמכו בו בסיבוב השני. השכר היחיד שנשיא יכול לגמול לבוחריו הוא שיחה נאה, ולרובי שלנו, מעולם לא הייתה בעיה לפטפט וללהג ללא הגבלה.
חברי הכנסת החרדים שבחרו בריבלין לנשיאות (למעט החבר הטוב ליצמן) הגדירו השבוע את האיש בשתי מילים: "כפוי טובה". אם לתמצת זאת בשורה תחתונה מעשית, אל תצפו לראות את האיש בקרוב באירועים חרדיים ובוודאי שלא במסגרת אירועי החתונה והשבע-ברכות לבתו של דרעי שיתקיימו בשעה טובה בשבוע הבא. במשכן נשיאי ישראל לא התקבלה הזמנה, והשיבושים בדואר ישראל אינם הסיבה.
איש ירושלים, שתחזק במשך כל שנותיו בכנסת תדמית של אוהד חרדים, תומך היהדות האורתודוקסית ויריב מר של הרפורמים, שינה את עורו ואת חברבורותיו. מאז שעלה לגדולה בקולותינו, הוא לא מפסיק לדבר בגנותנו. כבר במו"מ הקואליציוני האחרון, הוא קרא לנתניהו לצרף לממשלה החדשה מפלגות נוספות - עם קריצה ברורה לכיוונו של יאיר לפיד. כשתיקון חוק הגיוס עמד על הפרק, הוא מצא לנכון לתדלק את ההסתה ויצא בהצהרות על חובת השוויון בנטל.
בחג החנוכה החולף מצא כבודו נטול הודו את ההזדמנות לסתור את כל הצהרותיו בעבר נגד שילוב הרפורמים בממסד הישראלי ושימור היהדות האורתודוקסית. ריבלין השמיע במשך השנים הצהרות נחרצות, כולל בראיון שהעניק לחתום מעלה, בתקופת כהותנו כיו"ר הכנסת: "בכל הגלויות שעברנו נשארנו עם יהודי כי שמרנו על הסטטוס היהודי על פי ההלכה. אם לא נמשיך לשמור עליו, נתבולל ולא יישאר מאיתנו שריד ופליט". מתתיהו המכבי לא היה מנסח זאת טוב יותר.
אלא שריבלין הנשיא שעושה נפשות לעצמו ולא לבני עמו (שבחרו בטרור, כלשונו), עשה גם בנושא הזה סיבוב פרסה. בבית הלבן הוא הדליק נרות לצידה של "רבה" רפורמית שבירכה "שעשה ניסים לאבותינו ו...לאמותינו". כך נראה הנשיא שהקפיד כפוליטיקאי פעיל להשמיע מסרים של אהבת ישראל ברוח עלוני 'שיחת השבוע'. הקולות שהוא משמיע כיום בפומבי, לקוחים מדף המסרים של עלוני 'שיחת הטמפל'.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 17 דצמבר 2015, 09:13

המשך


אתרוג בחנוכה

סוכות חלף מזמן, גם חג החנוכה, אך נשיא המדינה התאהב בפוזת האתרוג החדש של השמאל הישראלי. הטקסטים שהוא משמיע בכל התחומים מכוונים לתדרים השמאליים בסקאלה, בכיוון ההפוך מזה שאליו כיוון בכל הקריירה.
אפשר להבין נשיא ישראלי שמבקר בארה"ב ומנסה ללכת על גחלים מבלי להיכוות. נתניהו עצמו, בביקורו האחרון בבירה האמריקאית, נפגש עם נציגי הרפורמים והשמיע טקסטים שהקפיצו את הנציגים החרדים. ההבדל הגדול הוא שנתניהו נחשב מאז ומתמיד כמקורב לתורמים הרפורמים האמריקאים. הוא זקוק לתמיכתם הכספית והפוליטית, ובסופו של דבר הוא משלם להם במטבעות-מילים, ועם שובו לישראל אינו פורע את ההבטחות במעשים.
ד"ר רן ברץ שנתפס בהשחרת פני הנשיא, היה יכול לשזור פנינים מהאמירות שהשמיעו השבוע הח"כים החרדים על ריבלין. הנחמה היחידה של חברי הכנסת החרדים היא בכך שהצרה של ריבלין היא צרת רבים. הימין הישראלי שמשח למלוכה את הביתרי האידיאליסט, תופס את ראשו בין ידיו בחוסר אמון.
להחניף לערביי ישראל בעיצומו של מסע טרור ברחובות, זה עניין מקומם בפני עצמו. רק שמבחינתו של ריבלין אמירותיו המתחנחנות בישראל היו הקדמה לבאות - לקראת נסיעתו לחו"ל. וכי מה תאמרו על האזרח מספר אחת שיושב בפאנל בחסות הקרן החדשה, באירוע בו משתתפים נציגי 'שוברים שתיקה' ודגל ישראל הופך לדגל שחור? כיצד אפשר להתייחס בסלחנות לנשיא ששוהה בחו"ל ומפרסם בוושינגטון פוסט מאמר עוין לישראל שאינה נוהגת בשוויוניות ראויה באזרחי מזרח ירושלים? אם זוהי ציונות, מהי ציניות?
בביקורו בבירה האמריקאית, ריבלין שבר את כל הכלים ופרץ את כל הגדרות. נשיא מדינת ישראל נהנה מכל רגע בו נשיא ארה"ב הראה לכל העולם ואשתו כי לרובי, ולא לביבי, נאה לשבח. אלא שנשיא המדינה צריך היה לקחת דוגמה מיאיר לפיד, שמדלג בין בירות העולם ולא מגנה את מדיניות ישראל, אלא מגבה את מדינת ישראל והממשלה היושבת בירושלים. אותה ירושלים, בשמה התיימר רובי לדבר במשך כל השנים.
בשעה שנשיא מדינת ישראל נתן לגיטימציה להסרת דגל המדינה מבימת הנואמים, עמד על דוכן הכנסת ח"כ חרדי שהתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. מאיר פרוש שהושבע מחדש לסגן שר ועשה חפיפה עם קודמו, הוא הח"כ החרדי היחיד שיכול להוכיח כי לא הצביע בעד ריבלין לנשיאות. כשהתקיימו הבחירות לנשיאות, פרוש שהה במכוון בחו"ל. בניגוד לנשיא המכהן, את מאמרי הביקורת נגד ממשלת לפיד דאז, פרוש המשיך לפרסם גם מארה"ב, ב'המבשר' ולא בוושינגטון פוסט.
פרוש נזכר השבוע ברובי ריבלין מהגלגול הקודם: "הרי לפני האינתיפאדה הראשונה, ראש עיריית ירושלים דאז טדי קולק שפך הון על ערביי מזרח העיר. המתנגד הגדול לאותה מדיניות היה איש האופוזיציה רובי ריבלין, שנוסע כיום לארצות הברית כדי לפרסם נגד ישראל מאמרים ולספר לגויים שלא העברנו מספיק תקציבים לערביי מזרח ירושלים".
המסקנה הברורה של חברי הכנסת החרדים היא שראש-הממשלה גם בעניין הזה, היה הראשון שזיהה. "היינו צריכים לשתף פעולה עם נתניהו ולמנוע את בחירתו של ריבלין בכל מחיר", נאנחו השבוע בכירים בש"ס וביהדות התורה, "אבל גדעון סער הפעיל עלינו בשעתו מכבש לחצים. גדעון סער נשאר מחוץ למערכת הפוליטית ואנחנו נתקענו עם נשיא כפוי טובה למשך שבע שנים. כרתנו איתו ברית אבל האיש לא עמד במילה".

הוצאת נשמה

"תעלו את משה גפני על הקו", ביקש ראש הממשלה נתניהו במהלך ישיבת ראשי מפלגות הקואליציה שמתקיימת מדי שבוע, בתום ישיבת הממשלה. זה קרה אחרי ששר החינוך בנט התלונן במעמד צד אחד כי יו"ר ועדת הכספים מעכב במכוון את הסדרת מעמד החטיבה להתיישבות.
בנט שפך את מררתו וביבי ניסה לצנן את האווירה. "גפני לא פה, בוא נעלה אותו על הקו ונשמע מה הוא אומר", הגיב ראש הממשלה והצטער על ההצעה, אחרי שגפני החל לדבר ללא הפסקה. בשטף שאינו ניתן לעצירה השמיע גפני את הטיעונים שהובאו פה בשמו בשבוע שעבר בנוגע להפליית החרדים לרעה, לא רק בתקציבי ההתיישבות אלא גם בתקציב הישיבות.
ביבי הבין שמהפורום המורחב בו יושבים כל השרים לא תבוא לו הישועה: "שבו ותסדרו", הוא ביקש, "הרי עמדתי בכל מה שהתחייבתי. העברתי את חוק הגיוס המתוקן, הכללתי את כל התקציבים שהבטחתי במסגרת התקציב. ביקשתם שנסדיר את מעמד החטיבה להתיישבות אחרי העברת חוק הגיוס והסכמתי. כעת הגיע הזמן לבצע, ועם הבית היהודי אתם יכולים להסתדר גם בלעדי".
דרעי שמתחזק לאחרונה קשר הדוק עם יו"ר ועדת כספים, ניסה להנמיך את גובה הלהבות: "תבקש מליצמן שיתווך בין בנט לגפני", הוא זרק לראש-הממשלה בהומור. כמה דקות אחרי שתמה הישיבה הפכה הבדיחה לכותרת מפרגנת שניכס לעצמו אחד המעורבים.
הטענות שהשמיע גפני כוונו בעיקר לאגף הניצי של סיעת תקומה במפלגת הבית היהודי. "כשיושבים איתם הם נותנים תחושה שהכל מגיע להם", אומרים בלשכת יו"ר ועדת כספים, "דווקא בנט, משדר מסר אחר. הוא פרגמטי ואפשר להסתדר איתו".
עם ח"כ סמוטריץ' ושות', בנט מסתדר פחות או יותר כמו גפני. השבוע ניהלו סמוטריץ' ובנט קרב פומבי ברשתות החברתיות, אחרי שהח"כ המלומד סמוטריץ' פרסם מאמר מנומק בעיתון 'בשבע' במסגרתו הסביר כי "הרצח בדומא עם כל חומרתו, אינו אירוע טרור, נקודה". בנט שרואה בעיניים כלות איך הבית היהודי נסחף ימינה, הרחק ממחוזות הקונצנזוס הישראלי, מיהר להגיב: "מי שזורק בקבוק תבערה על בית מגורים הוא טרוריסט, נקודה".
בסיבוב הקרב הקודם בין סמוטריץ' לגפני, בנט גיבה דווקא את יו"ר הוועדה החרדי כשהבהיר כי אינו תומך בצירוף כל ההתנחלויות למפת אזורי העדיפות הלאומית. גם השבוע, הוא תפס את המושכות וביקש מראש לשכתו טל גן צבי, לנהל את המגעים ישירות מול לשכת גפני. סמוטריץ' ממשיך לחולל מהומות תקשורתיות גם בעת כתיבת השורות, אך בלשכותיהם של בנט וגפני מעריכים שהמו"מ הישיר בין שני הקודקודים יאפשר לבסוף לגבש מתווה מוסכם. כשיש עם מי לדבר, יש בדרך כלל גם על מה לדבר.
בנט שהושבע מחדש כחבר כנסת מן המניין בשבוע שעבר מבין כיום שהיעדרותו הקצרה מבניין הכנסת הייתה טעות. "אין ואקום בפוליטיקה ובתקופה שהוא לא היה בבניין, שני החברים הדומיננטיים מתקומה השתלטו על סדר היום", אמרו השבוע בלשכתו.
בנט למד מהטעות של עצמו. דרעי לומד מטעויות של אחרים. יו"ר ש"ס, המשיך להבהיר גם השבוע כי הוא נחוש בדעתו לצרף את יגאל גואטה כח"כ הבא בתור במסגרת החוק הנורווגי. הטוויסט בעלילה הוא זהות הח"כ שיתפטר, וכפי המסתמן, שמו לא יהיה אריה מכלוף דרעי. דרעי ראה מה קרה לבנט בשבועות הספורים שהאיש נעדר מהכנסת וממש לא מעוניין שמצב דומה ישרור גם בש"ס. בתנועת ש"ס של היום אומנם אין שתי סיעות, אבל כמה מהחברים המכהנים (בלי שמות, בלי לפגוע), זקוקים גם אחרי עשור בבניין לחונך מלווה.
המועמדים הפוטנציאליים לפנות את מקומם לטובת הבא בתור הם שלושה, ושמותיהם מוצגים כאן בהתאם להסתברות, בסדר יורד: שר הדתות דוד אזולאי, סגן שר הרווחה משולם נהרי וסגן שר האוצר יצחק כהן. ההנחה הרווחת היא שאיציק כהן לא יתבקש לפנות את מקומו ולסדרת הגמר יעלו בעל כורחם נהרי ואזולאי, שמן הסתם יעשו נפשות בקרב חברי מועצת החכמים. משלושה ייצא אחד, אבל עד שזה יקרה תצא לכולם הנשמה.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 17 דצמבר 2015, 13:39

תודה רבה!!!!
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי ישראליק » 25 דצמבר 2015, 03:39

אפשר לקבל את הטור השבועי? תודה רבה
ישראליק
 
הודעות: 384
הצטרף: 28 יולי 2015, 05:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 25 דצמבר 2015, 11:52

בעקבות 'חוק הגיוס' תוקנה אפליית החרדים

החלטת הממשלה על תיקון האפלייה, תחייב מכרזים וועדות - להעדיף חרדים בקבלה לעבודה בשירות הציבורי • החוק שהחל מרביץ ב-96, המשיך לפרוש וזאב, ולגפני ב2014, מקבל שיניים אצל דרעי שלא חושש לסייע ל"חרדים העובדים"

אבי בלום יום רביעי י"א טבת תשע"ו 23/12/2015


בחתונת הדמים הזאת, הוויכוח נסב על מוזמנים ומזומנים. תקופת הדמדומים בין האירוסין לחתונה הייתה ארוכה מהרגיל. מועד החופה נדחה פעם אחר פעם, ההזמנות עוצבו מחדש, הקריטריונים לקבלת האורחים החדשים התעדכנו, אך בסוף, אחרי חצי שנה ארוכה, זה קרה. החופה הועמדה, הכתובה הוקראה, המחותנים איחלו מזל טוב וקהל אלפים נלהב, צבא על האולם ופקק את הכניסה. אלא שהמבחן להצלחת השידוך מגיע כשהמוזמנים מתפזרים, המזומנים נספרים והחיים האמיתיים מתחילים.
אל תתנו למטאפורה להטעות אתכם. דרעי אכן חיתן השבוע את בתו באירוע המוני בו נכחו כל המי ומי. פוליטיקאים חילונים שנדחקו מיוזעים כדי ללחוץ יד לבעל השמחה, התערבו ביניהם האם כמות המשתתפים ב"שמחת העונה" עולה על כמות הצופים ב"משחק העונה" ששודר באותה שעה.
אלא שבתא המשפחתי, טפו טפו, חמסה חמסה, הכל גן עדן – כפי שנהג להתבטא החבר הטוב איווט. השידוך של דרעי שעוכב, סוכל וכמעט לא בא לעולם, הוא בתחום הפוליטי. ולא, אין המדובר באופציה המתחדשת של קבלת תיק הפנים, אלא בחופה שהועמדה נגד כל הסיכויים, אליה אמורים להיכנס מאות חרדים שישולבו במשרדי הממשלה ובשירות הציבורי. אלפים צובאים על הגדרות, אך כל מהפכה מתחילה בפרצה קטנה.
לפני שנעבור לדבר על קידום העדפה מתקנת לכלל המצביעים במסגרת החלטת הממשלה שאושרה השבוע, אי אפשר שלא לפתוח בהעדפה ממשלתית מתקנת של דרעי עצמו. תיק הפנים מצוי שוב במרחק נגיעה, והפעם עם חששות מוקטנים מפגיעה. שתי סיבות מרכזיות הורידו לדרעי את מפלס החשק מקבלת הפנים בראשית הקדנציה. האחת, החשש מתגובת בג"ץ לעתירה שתוגש. השנייה, ריקון משרד הפנים מתוכן עם העברת סמכויות מינהל התכנון למשרד האוצר.
העילה האחרונה התפוגגה לחלוטין. משרד הנגב והגליל השתדרג עם תוספת מאות המיליונים לתיק הפריפריה, ואם יצורף לחבילה משרד הפנים, דרעי יהפוך לשר-העל של השלטון המקומי. גם העילה הראשונה נחלשה, למרות שלא נעלמה. אסמכתא בחוק לפסילת כהונתו של דרעי כשר מעולם לא הייתה. החשש היה שהעליונים ישלפו שוב את הטיעון החלוד משנות התשעים של 'אובדן אמון הציבור' כדי להוסיף גדר על גדר, חומרה על חומרה. אחרי שבג"ץ דחה את העתירה שהוגשה בראשית הקדנציה ופסק עקרונית כי דרעי כשיר לכהן כשר בממשלה, פחתו הסיכויים שהשופטים יחליטו לפסול דווקא את כהונתו כשר פנים.
בלשכת שר התקשורת וראש הממשלה נתניהו (התארים, כנהוג, על פי מדרג החשיבות) מיהרו להדליף לערוצי התקשורת שתיק הפנים עושה את דרכו מסילבן לדרעי, עוד לפני שיו"ר ש"ס השיב בחיוב. עבור יו"ר הליכוד, העברת תיק הפנים לידי שר ליכודי שאינו סילבן שלום, היא כאב ראש מיותר. נתניהו היה רגוע, כל עוד התיק היה במשמרת בידי סילבן קצוץ הכנפיים ומדולדל האיברים. הדבר האחרון שחסר לו כיום, זה להעביר את התיק לשר דומיננטי שיקים מאחזים בלשכות ראשי הערים מהתנועה. שר מתעצם עוד עלול לערער אי שם לקראת סוף המאה על הקושאן התורכי שמחזיקה משפחת נתניהו על בית רה"מ ברחוב בלפור.
זה טוב לנתניהו. לא בטוח שגם לדרעי. עתירה נגד מינויו לשר פנים תוגש בוודאות. הדעת נותנת שהפסיקה תהיה לטובתו, אך אמירות קשות לא ייחסכו, ובינתיים התנועה לאיכות השלטון תעשה את הסיבוב התקשורתי שלה, על גבו.
אלא שגם אם דרעי יפתיע ויחליט לבסוף שלא לקבל את תיק הפנים הרי שפרישתו של סילבן שלום בנסיבות מטרידות, תאלץ את נתניהו לעשות פריש-מיש אמיתי בין שריו. ביבי לא יוכל יותר לרצות את דרעי בתפריט קינוחים, בה בשעה שליתר השרים הוא מגיש מנה עיקרית. את האסוציאציה הזאת, מ'לו"ז מלצרים' של שמחת חתונה דרעי הכיר השבוע מקרוב.

מפי הגבורה

העדפתו המתקנת של דרעי בנוגע לזהות המשרד הממשלתי החדש, עוד תבורר עד תום בימים הקרובים. אם אפשר להתעלם לרגע מהפיקנטריה הפוליטית והרכילות המיניסטריאלית, הרי שדווקא בראשית השבוע חזינו בהעדפה מהותית, לא לטובת העסקנים והמוסדות, אלא למען המצביעים.
השידוך שיכניס מאות חרדים למעגל הפקידות הממשלתי נסגר אחרי מו"מ ארוך שהחל במשרד הכלכלה. החופה הועמדה בישיבת הממשלה השבועית. את שטר הכתובה הארוך, בארמית-ממשלתית מדוברת, הקריא דובר ראש הממשלה בועז סטמבלר. העיתונאים המסקרים את לשכת רה"מ וניזונים מהודעות הלשכה למדו זה מכבר, שחשיבות ההודעות בעיני הגוף המשגר (ראש הממשלה ובני ביתו) נמדדת על פי מידת אריכותן. אריכות הימים וההסגר הכפוי שהוטל על הכלבה קאיה, המבודדת כמו אדונה, הם דוגמה טובה לנושא לאומי מהמדרגה הראשונה שחשוב להכביר בגינו מילים. כל שאר ענייני המדינה, תלויים במידת השפעתם על היושב ראשונה בלשכה. פרישת סילבן שלום, כדוגמה הפוכה, לא שווה יותר מחצי שורה.
כלל האצבע המקלידה הוא פשוט: אם יש במידע כדי להשפיע לטובה על מעמדו של ראש-הממשלה, כי אז יישפכו נהרות של מילים כדי לפאר, לרומם, להדר, לברך לעלה ולקלס. ההודעה הארוכה ששוגרה השבוע על שילוב החרדים במגזר הציבורי, מוכיחה כי נתניהו הבין שפרסום ההודעה חשוב וחיוני לשותפיו החרדים. זה ממש לא אומר שגם היישום בשטח יקודם בהתאם. אריכות ההודעה, מעידה לעיתים קרובות שלמילים אין כיסוי במעשים. כלב נובח, איננו נושך. כלב, לא כלבה.
ואכן בתחום העדפת החרדים כך בדיוק היה, כאשר לכל המילים היפות של נתניהו וראשי הממשלה שקדמו לו, לא נלוו צעדים אופרטיביים מחייבים. גם להחלטות ממשלה שהתקבלו בנושא, כולל בתקופה האחרונה, לא היה תוקף ממשי הואיל ולא נקבעו להן מנגנוני יישום בשטח. ההחלטה שהתקבלה השבוע שונה וראשונה מסוגה, הואיל והיא מטילה חובה משפטית מעשית על ועדות האיתור במכרזי שירות המדינה, להעדיף חרדים בקבלה לעבודה בחלק מהמשרות הציבוריות.
"הממשלה אישרה הבוקר את הצעת ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לפיתוח הנגב, הגליל והפריפריה אריה דרעי לשילוב האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה", נכתב בהודעה הרשמית של לשכת ראש-הממשלה, "נקבעו שורה של צעדים שמטרתם להגביר את הייצוג של האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה ולהבטיח כי שירות המדינה יזכה במועמדים מצטיינים מקרב האוכלוסייה החרדית. יישום ההמלצות יוביל לשילובם של למעלה מ-150 עובדים ועובדות אקדמאיים מקרב האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה מידי שנה כבר בשנים הקרובות". זה אולי נשמע מעט, אך אם תהיה עמידה ביעדי גיוס החרדים (לא לצבא. למשרדי הממשלה!), יהיו לנו בתוך עשור 1,500 פקידים חובשי כיפות שחורות במנגנוני המדינה.
במלל לא נגמר, שיכול לפרנס טור שלם בתקופות יובש, צוטטו בהרחבה דבריהם של ראש הממשלה נתניהו והשר דרעי. ביבי התחייב "לאפשר לחרדים להשתלב גם בסקטור הציבורי וגם בסקטור הפרטי". הציטוטים מפיו של אבי האומה בהודעות הלשכה הם דבר שבשגרה, אך לעומת זאת, במה חופשית ופרגון משתפך שמוענקים בנדיבות לאי מי מלבדו הם בהחלט לא דבר שכיח ומצוי, בלשון המעטה.
בהמשך ההודעה פורטה גם האופרציה המעשית שתאפשר את מימוש התוכנית: "במסגרת ההחלטה תתקיים חשיפה מוגברת של אפשרויות תעסוקה בשירות המדינה לציבור החרדי. בין היתר יוגבר הפרסום של משרות בכלי התקשורת החרדים, תותאם מערכת הגיוס המקוונת למנועי החיפוש הנפוצים בקרב האוכלוסייה החרדית וכן ייבדקו מבחני ההתאמה והמיון כך שיאפשרו שוויון הזדמנויות. בהחלטת הממשלה מספר רב של המלצות חדשניות להגברת שילובן של קבוצות בשירות המדינה, המרכזית שבהן היא הקמת מסלולי חשיפה, בהם המועמדים מתקבלים למשרה התחלתית למשך תקופה קצובה ויכולים לאחר מכן להתמודד במכרזים פנימיים בשירות המדינה".
ואי אפשר כמובן בלי ועדה על גבי ועדה: "לצורך מעקב אחר יישום החלטת הממשלה, תוקם ועדת היגוי בראשות נציב שירות המדינה אשר תבחן את מידת ההצלחה בהגברת השילוב של האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה". כשלוועדת המעקב אחר הביצוע יצורפו חרדים, נדע שהגיעו ימים טובים.

המסלול הירוק

יומון ספרדי טרם יצא לאור, ומארבעת היומונים החרדים, רק יתד נאמן מצא לנכון להביא את המידע באופן חלקי בשולי עמוד 14, ולפרגן (חלקית גם כן) ליו"ר ש"ס. הסיכוי לקרוא את הפרטים המלאים ביומונים האשכנזיים – זהה לסיכוי שהתקשורת החרדית תסכם בהרחבה את ימי התום של כהונת שלום במשרד הפנים. לפיכך, לידיעת המעוניינים, להלן עיקרי המסלולים המוצעים בהצעת המחליטים שאושרה בממשלה.
"1. 'מסלול ירוק' לכניסה של מצטיינים לצמתי מפתח בשירות המדינה, בליווי צמוד של מעטפת מיון והכשרה ברמה גבוהה. המטרה היא שמצטיינים אלה יתקדמו למשרות ניהוליות ומקצועיות משמעותיות בשירות המדינה; 2. הקמת מאגר סטודנטים וסטודנטיות לאוכלוסייה החרדית שישתלבו בעבודה בשירות המדינה ולאחר תקופת לימודיהם יוכלו להתמודד במכרז פנימי; 3. הקמת מסלולים במערכת הבריאות הממשלתית, לרבות שילובם של עובדי מעבדות רפואיות ומקצועות טכניים כגון טכנאי רנטגן, אחים ואחיות ו–MRI (ומה עם מסלול לרפואת-שיניים-חינם? – א.ב.), מקרב האוכלוסייה החרדית".
השתיקה שנפלה על המודיע והמבשר לא באה בעטיו של חוסר תיאום מוקדם עם השר האחראי על ה-MRI. הסיבה כרגיל, היא מאבקי הקרדיטים. ח"כי אגודה טענו, במידה לא מבוטלת של צדק, שמדובר במחויבות קואליציונית של הליכוד לשתי הסיעות, ש"ס ויהדות התורה, ולפיכך הקרדיט לא יכול ליפול בחלקו של אחד ויחיד, אין עוד מלבדו.
התובנה הזאת לא הפריעה לביטאון הבית של דגל לפרסם את ההודעה המפרגנת לדרעי. את פרץ הפרגון שלא אופייני במחוזות ליטא, ניתן לתלות בהתחממות היחסים לאחרונה בין ש"ס לאחות הליטאית. מלחמות הקרדיטים והבדלי הגישות בניכוס ההישגים באים לידי ביטוי גם בתחומים אחרים, ובראשם כמובן, ההישג השבועי האדיר והכביר של תיקון תקציבי המוסדות. המנהלים המאושרים לא מפסיקים לשלוח מכתבי תודה מוזמנים.
ביתד נאמן חולקו עשרה קבין של קרדיט ליו"ר ועדת הכספים שעלילותיו מול החטיבה להתיישבות תוארו כאן בהרחבה בשבועות האחרונים. גפני הוא מכונה משומנת ומיומנת של איש אחד. לידו, גם לשכה עתירת תקציב כמו לשכת ראש הממשלה נראית כמו קורס צוערים. זה בא לידי ביטוי בהתנהלותו היומיומית בוועדה, בהחלטות שהוא מצליח להוביל, וגם בכותרות העיתונים.
בהמבשר חולק הקרדיט בשוויוניות ל"נציגים החרדים" בהתאם לאותה תובנה ולפיה לא מדובר בהישג אישי חסר תקדים אלא במילוי מחויבות שניתנה לכולם כאחד בהסכמים. בעיתון הבית של פרוש גם שיגרו עקיצה קלה שהובנה ליודעי חכמת הנסתר: "נציגי יהדות התורה ניהלו מאבק עיקש מול האוצר (ואף מילה על משרד החינוך - א.ב.), מאבק שהחל לאחר שהתקציב אושר בקריאה ראשונה ועבר לאישור ועדת הכספים (שימו לב למועד וחשבו כמה זמן חלף - א.ב.)".
פרוש שפגש בשבוע שעבר את ח"כ אלקין הבהיר בדרכו, שהוא אינו שותף למאבק החזיתי שניהל גפני מול הבית היהודי. סגן שר החינוך הציג מסמכים ולפיהם הטעות בסימולציית תקציב המוסדות הייתה של משרד האוצר שחישב בחסר את המחויבות להחזרת תקציבי 2012 על כנם.
כמו אליהו בהר הכרמל, פרוש התריע מראש לפני שהוצתה האש, כי יש אי דיוקים רבים בחישובי האוצר, לרעת החרדים כמובן. בנוגע לכמה סעיפים, ההתרעה בעינה עומדת, גם בסופ"ש הנוכחי.

יעדי הגיוס החדשים

לפני קצת יותר משישה חודשים (כ"ג סיון התשע"ה, בי"ס לפוליטיקה: 'עניין של העדפה') פורסמה כאן לראשונה כוונתו של דרעי להתמקד בקידום מעשי של העדפה מתקנת לחרדים. קרבות הקרדיט על השידוך החלו ביום הפרסום. גפני טען (ובצדק) שההסכמים הקואליציוניים מבוססים על הצעת החוק שיזם והגיש בתקופת ממשלת בנט-לפיד, כמעין התרסה בפרצופו של שר האוצר שדיבר גבוהה גבוהה על שילוב חרדים במעגל התעסוקה.
לפיד לא המציא את עצמו מחדש בקדנציה הנוכחית. הוא בסך הכל שכלל את השיטה. כבר בקדנציה הקודמת ניסה לפיד לקנות את החרדים במילים יפות ולשגר להם אריזות ריקות מתוכן, עטופות בצלופן מרשרש. בקדנציה הנוכחית הוא הצביע בעד הצעת חוק העדפה מתקנת לחרדים שאושרה בקריאה טרומית ברוב של 85 ואפס מתנגדים. לפיד הצביע בעד, בשלב בו היה ברור ממילא כי להצעה יש רוב גדול, בלעדיו.
ברגעי האמת כשהייתה לו אפשרות, לפיד תקע מקלות בגלגלים. בשעתו פורסם כאן, איך ממשלת לפיד עשתה הכל כדי לשמר את מעמדם של החרדים כחוטבי עצים ושואבי מים. כאשר משרד האוצר בתקופת לפיד יצא עם 'המכרז של המדינה' למינוי דירקטורים במגזר הציבורי, העבירו לו ח"כי דגל התורה רשימה מפורטת שמנתה עשרות שמות של מועמדים מתאימים מהמגזר החרדי. גפני ואשר סיפרו שבמשרד האוצר מצאו את הדרך להיפטר מהחרדים בענייניות טהורה. בתחילה הועלה רף הניסיון מחמש לעשר שנים, וכאשר עדיין נותרו חרדים ברשימה, הוקפצה הדרישה לחמש-עשרה שנות ניסיון. החומות הוגבהו, החרדים נותרו בחוץ.
הצעת החוק של גפני שנולדה כחצי קוריוז, הפכה להחלטת ממשלה מס' 1624 שאושרה בשלהי הממשלה הקודמת, ב-25.5.2014. יאיר לפיד עדיין כיהן כשר אוצר באותה תקופה, אבל נתניהו כבר תכנן את הממשלה הבאה. בקדנציה הקודמת הוא החל לחשב את הקץ קצת יותר משנה אחרי הבחירות. היום הוא מתחיל את המרוץ פחות בתוך השנה בה זכה מחדש בכהונה. ביבי הריח בשעתו את הסוף וגישש את דרכו חזרה לחיק השותפים הטבעיים. את ההצעה המדוברת, הוא העביר בממשלה בתמיכת האח האובד בנט שגם הוא ניסה לחדש את הקשר עם החרדים דרך המדור להעסקת קרובים.
בשלב מאוחר יותר הפכה הצעת החוק המקורית של גפני לאות מועתקת בהסכמים הקואליציוניים של ש"ס ויהדות התורה. הש"סניקים הבינו שאין טעם להמציא את הגלגל מחדש כשאפשר לקפוץ על עגלה שנבנתה עם המון זמן מיותר ועודף סבלנות, בתקופת הישיבה באופוזיציה. התובנה הזאת הובילה להסכם קואליציוני כפול, זהה בלשונו הן בנוסח אשכנז והן בנוסח עדות המזרח, במסגרתו הובטח לקדם את הצעת החוק שהגיש יו"ר דגל התורה.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 25 דצמבר 2015, 11:53

המשך



חרדי זה אח

טבעו של הסכם שיכובד או יופר, בהתאם לסדרי העדיפויות של החותמים. את יוזמת העדפה מתקנת לחרדים במשרדי הממשלה קידם לראשונה, ח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל. בקדנציית נתניהו הראשונה ב-96' הציע רביץ להעביר בחקיקה הצעת חוק שתחייב העדפה מתקנת. הרעיון השתכלל עם השנים, וב-2007 הגישו ח"כ מאיר פרוש והח"כ (לשעבר) ניסים זאב, הצעת חוק העדפה מתקנת לחרדים, מנוסחת ומנומקת. ההצעה התגלגלה אך מעולם לא אושרה, עד שעברה בקריאה טרומית בכנסת הנוכחית. כפי שהובא כאן בשעתו, רביץ היה הראשון שהציע לאמץ את מודל 'חוק העדפה מתקנת לערבים' שמחייב כל גוף ציבורי להקצות משרות ייעודיות לערבים בלבד.
באותה תקופה, רגלם של 'יועצים משפטיים מטעם' המכירים את בוראם ועושים רצון קונם, לא הייתה דורכת ברחוב צלאח א-דין. יועץ משפטי היה חייב לגלות עצמאות ולנקוט עמדה לעומתית. היועץ המשפטי לממשלה באותה תקופה, השופט העליון כיום אליקים רובינשטיין, הציב חסמים ולחץ על הבלמים. הוא טען כי לא ניתן להגדיר 'מיהו חרדי' ולפיכך אין כל דרך לקדם העדפת חרדים בדומה להעדפת ערבים. הטענה הזאת התייתרה, אחרי שההגדרה הובהרה היטב ב'חוק הגיוס'. לפחות דבר אחד טוב יצא מ'גזיירת הגיוס' לצה"ל. בלעדיה לא היו לנו קריטריונים לגיוס חרדים לשירות הציבורי.
הוראת היועמ"ש הייתה המסמר האחרון בארון החקיקה. רביץ הודה אז בתסכול, שהסיכול התחיל בבית: "כשאני לוחץ יותר מדי בעניין מנסים להדביק לי בנבזות, תווית של אחד שבא ליצור מקומות עבודה שיפתו אברכים לעזוב את ספסלי בית המדרש". מדובר כנראה בגן תורשתי-משפחתי. רבקה רביץ, ראשת לשכת הנשיא ריבלין, יכולה ללמוד מדרכו של חמיה הזכור לטוב, מהי מנהיגות עם חוט שדרה: תחת חיצי ביקורת של יריבים, לא מתכופפים ולא מתקפלים.
בשלב מסוים ניסה יצחק רביץ, בנו של הרב אברהם רביץ ז"ל, המכהן כיום כסגן ראש עיריית ביתר עילית מטעם דגל, להמשיך את מסורת אביו. בבחינת 'ברא קלא דאבוה' צורף רביץ כנציג הג'וינט, לוועדה לשילוב חרדים שיזם ראש-הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. אולמרט שראה עצמו ידיד אישי של הרב רביץ המנוח ובצעירותו היה משומעי לקחו (מה חבל שלא התמיד בכך גם בזקנותו) הציע לרביץ ג'וניור להצטרף לוועדה "למען כבוד אבא".
יצחק רביץ נזכר השבוע במה שהתרחש בין כותלי הוועדה: "משרד הכלכלה התנגד נחרצות לחוק שיקדם העדפה מתקנת לחרדים. לא אשכח איך ישבה שם נציגה בכירה של הנציבות ובאחד מהדיונים היא אמרה לנו בכנות, 'אותי אתם לא צריכים לשכנע. אני יודעת שאתם צודקים'. היא סיפרה איך אחיה שחזר בתשובה ניגש למכרז של הנציבות ונפסל על הסף. מבלי לציין את הקשרים המשפחתיים היא התקשרה ושאלה בתמימות מדוע המועמד ברוך הכישורים שהתראיין למשרה הבכירה נפסל. התשובה שקיבלה הייתה: ראית איך הוא נראה? 'אני יודעת איך הוא נראה כי הוא אחי', השיבה הבכירה והשתיקה את הדוברת מעברו השני של הקו".
הכי קל להאשים את כל העולם, אך חייבים להודות שגם הנציגים החרדים לא תרמו די לקידום הרעיון. היוזמה של הרב רביץ ז"ל הפכה במשך השנים לסוג של עז שהח"כים החרדים הכניסו לחדר, והוציאו בשלבי מימוש ההסכמים. בסדר העדיפויות של המפלגות החרדיות, הדאגה לחרדים העובדים נדחקה תמיד לתחתית רשימת המכולת.
בראש מפת העדיפות החרדית, הייתה ונותרה הדאגה לעולם התורה, אחר כך מצוקת המשפחות ברוכות הילדים, בתחתית, מצוקת הדיור, ורק בהערת אגב, כמס שפתיים, הדאגה לחרדים העובדים. התחושה שהח"כים שידרו תמיד הייתה כי מי שאיתרע מזלו ויצא לעבוד לפרנסתו, יואיל נא לעשות לביתו בכוחות עצמו.
חברי הכנסת האגודאים צודקים אפוא בטענתם כי העדפה מתקנת לחרדים היא הבטחה קואליציונית שניתנה לכולם, אך בסופו של יום לכל סיעה יש את רשימת המועדפים שלה.

שחור בעיניים

כשדרעי נכנס לממשלה הוא הצהיר על שינוי מפת אזורי העדיפות החרדית. כיעד ראשון במעלה הוא סימן את מימוש ההבטחה לביצוע העדפה מתקנת לחרדים במשרדי הממשלה. דרעי גם דחה את ביקורת הקנאים שסרקו (לא סיקרו. סרקו) את בשרו של הרב רביץ ז"ל.
"החששות שהשמיעו אלו שמתחו ביקורת על הרב רביץ אז לא רלוונטיים כיום", הסביר דרעי, "ראשית, הרי ברור שאיש לא מכוון לתלמידי הכוללים שיושבים ולומדים אלא לאלפים רבים של בוגרי האקדמיה החרדית עם תארים ותעודות שמסיימים את הלימודים ולא מוצאים תעסוקה. שנית, ש"ס מעולם לא התביישה לומר בשפה ברורה שהיא דואגת גם לחרדים העובדים ובסופו של דבר, דאגה להם היא דאגה לכולנו. הדרה גורפת של פקידים ונושאי תפקידים חרדים מכל הגופים הציבוריים גורמת לנזק גדול ביותר ואת זה צריך לשנות".
דרעי הסביר כי קידום היוזמה, מדיבורים למעשים, הוא צורך קיומי בראש ובראשונה לעולם התורה. מה שהוסבר כאן בשלבי התכנון, רלוונטי פי כמה היום בשלבי ההשמה. מקטרגים לא חסרים, מבית ומחוץ. הקנאים מבית חוששים מנהירה של חרדים לשוק העבודה. המקטרגים מחוץ שואלים מדוע המדינה צריכה להעדיף בוגר ישיבה על יוצא צבא? במקום להסביר לאחר מעשה, הרי לכם בתקציר מה שהוסבר כבר בשלבי התכנון, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה.
אחרי עשרים ושתיים שנות היעדרות - הוסבר כאן בשעתו - הדבר שבלט יותר מכל לעיני אריה דרעי עם כניסתו למשרדים הממשלתיים, היו הכיפות הסרוגות. בישיבות הרבות שהוא קיים עם פקידי המשרדים מיום כניסתו לתפקיד, דרעי שם לב לנוף שהשתנה. כשלושים אחוזים ולעיתים אף יותר מהפקידים עמם הוא בא במגע, הם חובשי כיפה. סרוגה.
המסקנה של דרעי מימיו הראשונים בממשלה הייתה ברורה: אין די באסופת תפקידים מיניסטריאליים, בכירים ככל שיהיו, כדי לחולל שינוי. הקדנציה הקודמת הוכיחה שדי בשתי שנות ישיבה באופוזיציה כדי להביא למחיקת הישגים של קדנציות שלמות. השר נעלם, והאג'נדה מתנדפת ביחד עמו.
האפשרות היחידה להטביע חותם היא בהכנסת פקידים בעלי השקפת עולם דומה לזו של השר, למשרדים השונים. במשך שנים של נוכחות דתית-לאומית שולית ודלה בכנסת ובממשלה, לא נפלה שערה אחת מהראש חובש הכיפה הסרוגה. הפקידים המזוהים עם המגזר שיושבים בצמתים המרכזיים, דאגו לבני עדתם. ואין לך שמירה ראויה כמו זו של פקיד המביע עמדה מקצועית טהורה.
דרעי שעשה אז את ימיו הראשונים בממשלה, והסיר את החלודה, נזכר בימיו הראשונים כמנכ"ל צעיר של משרד הפנים: "היה אז פקיד בכיר יחיד חובש כיפה שחורה, ר' שכנא רותם, אביו של דודו שהלך לעולמו", סיפר דרעי בשבוע בו ליווה למנוחות את ח"כ דודו רותם, "ראיתי אז מה רב ערכו של פקיד אחד. היום אנחנו במצב שגם את זה אין לנו".
המסקנה של דרעי שהובאה כאן בשעתו הייתה, שפריצת השערים הנעולים של השירות הציבורי היא משימה בלתי אפשרית במצב הנוכחי. תנאי הסף לכל משרה, גורמים להעדפה אוטומטית של מועמדים חילונים או דתיים לאומיים. האנגלית שלהם טובה יותר, המוסד האקדמי ממנו הם באים נחשב יותר. ליתרון החשיבה הלמדנית והיצירתית שיש לבוגר הישיבה החרדי, אין כל משקל. למשמעות הדרתם המוחלטת של החרדים מהשירות הציבורי, אין כל התייחסות.
כשר הכלכלה לתקופה קצרה, שימש דרעי כממונה על נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. הוא ישב לפגישות עבודה עם הנציבה כדי לקדם שילוב חרדים במשרות ציבוריות, הקים צוות אותו ריכז איציק אלרוב מוביל מחאת הקוטג', והצהיר כי זו אחת מהמשימות המרכזיות בקדנציה הנוכחית. "אם נצליח לקדם את העדפת החרדים בשירות הציבורי, ההישג יאפיל על כל שאר הכופתאות והתקציבים", הוא צוטט כאן בשעתו.
החלטות נטולות שיניים בנוגע לשילוב חרדים, התקבלו על ידי כל הממשלות, כולל בממשלת נתניהו הרביעית. מה שיש בהחלטה הנוכחית ואין באלו שקדמו לה, אלו ההנחיות האופרטיביות לקליטת חרדים בתחומים מסוימים. המשמעות המשפטית היא הטלת חובה מעשית של העדפת חרדים במכרזים לקליטת עובדים, בדומה להעדפה שניתנה עד היום לערבים.
הדובדבן שבקצפת זו ההנחיה שניתנה בהחלטת הממשלה, לקלוט צוערים חרדים בשירות המדינה. הצוערים הם אותם פקידים ממשלתיים צעירים ששירות המדינה מטפח בשנות העבודה הראשונות במטרה לקדמם למשרות בכירות. בהגיעם לגילאי השלושים, הם הופכים לאותם תמנונים רבי יכולת שמשליטים את שלטון הפקידים. שלבו לנו קצת כיפות שחורות, ולא רק סרוגות, בפסיפס הפקידותי הזה, ואנחנו מסודרים.
לפי לשון הודעת ראש הממשלה - המטרה הושגה, אבל ה'וי' יסומן ביום בו ניכנס למשרדי ממשלה ונראה קצת שחור בעיניים. לא בלשכות השרים, אלא באגפי הפקידים.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 25 דצמבר 2015, 11:57

של שבוע שעבר


ההקלטה: שבת אהין שבת אהער


ריבלין חושף: כך מתנהלת פגישת הנציגות החרדית בעיריית ירושלים עם חברי וועדת הרבנים למען השבת


יעקב ריבלין, בקהילה יום שני ט' טבת תשע"ו 21/12/2015


בזמן שהנשיא ריבלין התכונן להדלקת נרות החנוכה בבית הלבן, בבית לא קטן בירושלים התכנסו להם כמה יהודים יראים לדבר ה' וטיכסו עצה נגד המתייוונים החדשים של דורנו. הכינוס התקיים במשרדיו של יו"ר רשת הגנים והמעונות של בית יעקב ויו"ר ועדת הרבנים לענייני השבת בירושלים, יצחק גולדקנופף. נוכחים: כל חברי הוועדה וכמעט כל חברי מועצת העיר החרדים.
הדיון כשלעצמו היה אמור להיות שגרתי, בדיוק כמו חילולי השבת בעיר שהפכו לדאבון לב לשגרה וכמו הפיגועים הביטחוניים. אחת לחודש בערך מתקיים כינוס בנושא זה - או של ועדת הרבנים,. או של הנציגים החרדיים - והודעה נרגשת בנושא יוצאת לתקשורת החרדית המפלגתית. החידוש הפעם היה בשבת אחים גם יחד. גם הרבנים וגם חברי המועצה הגיעו למסקנה שכבר הגיעו מים עד נפש ותשועה ברוב יועץ.
השאלה שהועלתה לדיון בכינוס החשוב הייתה היחסיות ההפוכה שבין הפגישות המתקיימות עם ראש העיר, זה שהקואליציה שלו עומדת על י"ד נציגים חרדים, ובין היקף חילולי השבת בעיר. התברר שככל שנפגשים איתו יותר היקף חילולי השבת עולה במקביל. הנה לפני שבוע נועד יו"ר הוועדה עם ראש העיר יחד עם שר הבריאות יעקב ליצמן ועוזריו החרדים של הראש. הנושא הראשון היה שבת. אחר כך הועלו נושאים אחרים.
והנה מתברר שבדיוק השבוע החלה העירייה להוביל מהלך של הענקת זיכיון לפתיחת בית קפה בגן סאקר בירושלים, דומה לזה שכבר פתוח בגן העצמאות ומחלל שבת לעין כל. במקביל התברר שההליכים שראש העיר הבטיח לנקוט נגד מספר חנויות מחללות שבת במרכז העיר, הם מזמור שיר לעתיד לבוא. מהנתונים שאספו מספר חברי מועצה חרדים התברר שמאז שהחלו המגעים עם ברקת נפתחו עוד מספר חנויות, שאינן מוגדרות כמסעדות או בתי עינוגים, במתחם התחנה ומרכז העיר.
השאלה שכבר נשאלה במדור זה מספר פעמים, הייתה מה הסיבה לכך שברקת לא סופר ממטר את הנציגות החרדית שמחזיקה לו את הקואליציה. בשעתו הערכנו שברקת מנתח את המפה הפנים פוליטית המורכבת של הנציגות החרדית ויודע כיצד לבקוע בה טריזים. הביטוי הבולט ביותר לכך היה בפרשת הספורטק בירושלים. כמה נציגים חרדים לא הגיעו להצבעה מנימוקים שונים ומשונים, וברקת השיג את הרוב הדרוש לו לתקצוב המתחם שכפי הידוע עומד להיות מרכז של חילול שבת המוני רח"ל.
הדיון היה אכן סוער, כפי שדווח יום לאחר מכן בבטאוני המפלגות, אך לא מהסיבות שהוזכרו שם. אכן הייתה שם דאגה גדולה לשבת המתחללת והדיון עלה לטונים גבוהים סביב השאלה מי האשם בכך מלבד ראש העיר עצמו. האם אלו הנציגים החרדים שלא נלחמים די הצורך, או שמא חברי הוועדה למען השבת שנפגשים עם ראש העיר ומהססים להכריז עליו מלחמה גלויה מסיבות השמורות עימהם.
אחד הנוכחים, שרצה לתעד לדורות את המפגש ההיסטורי החשוב הזה, הקליט את הדיון מתחילתו ועד סופו. מתוך טעות מצערת כנראה, הוא הגיע לתיבת המייל שלנו. האזנו בחרדת קודש לדברים ותמללנו אותם בקפידה ככל שהצעקות והדפיקות על השולחן אפשרו לעשות זאת. במהדורה המוגשת בזאת לקוראי 'בקהילה' הושמטו דברי התורה שאין מקומם במדור שאינו נדרש לגניזה, ומספר ביטויים קשים מאוד נגד אישים שלא נכחו במקום. כמו כן הושמטו כפילויות דברים מיותרות. הערות הח"מ מובאות בסוגריים ונועדו למתן רקע בלבד. כל פרשנות מעבר לכך היא על אחריות הקוראים בלבד.
הרה"ג צבי אודסר: "אנחנו סוחבים את המאבק הזה כבר הרבה זמן כל הזמן והמצב רק נעשה גרוע יותר. הנה הסיפור של שמונה החנויות שנפתחו במרכז העיר. ברקת אמר שישלח צווים, אבל שום דבר לא זז. ראש העיר ביטל את הפקחים הדרוזים ואין פיקוח בנושא השבת. אנחנו הרבנים לא יושבים מול ראש העיר. אתם צריכים ללכת כאיש אחד. שבת זה בקונצנזוס. אנחנו באים לעזור כמה שניתן אבל לא יתכן שכל שבת נפתח עוד עסק".
קריאת ביניים: "אבל יש ועדה".
הרב אודסר: "הייתה ועדה של אביעד הכהן. ברגע שהועדה הציעה לסגור חנויות בשבת הועדה שלו לא כונסה יותר. אנחנו חייבים לזעזע את ראש העיר. אם לא, ניפגש בעוד חודש באותו מצב. ראש העיר עושה מה שהוא עושה. ר' מנחם פרוש ז"ל היה פוליטיקאי קטן, אבל בנושא השבת הוא הלך לבגין הביתה. אתם הנציגים בעירייה צריכים כאן לשים קו אדום. תציעו הצעות ואנחנו נשאל את גדולי ישראל. יש תקציב שראש העיר צריך לאשר, יש הצעות לסדר היום, אפשר לטרטר אותו. למה לא עושים את זה?".
הרב וינברג: "זה לא במקרה שהפגישה יצאה בחנוכה. היוונים שלטו 180 שנה. שבעים שנה עשו צרות. כמו שנות המדינה. מה שקרה פתאום זה שהקריבו דבר אחר וזה זירז את המלחמה נגדם. גם אז עשו אסיפות ומלחמות, אבל אם לא יקום אחד שיעשה מעשה שום דבר לא יקרה. צריך לעצור תקציב. צריך לעשות משהו. לעשות סטופ. לצאת בחרב ובחנית".
חבר המועצה נחמניאל סבן: "הנושא של שמירת השבת ברור לנו. אנחנו גם יודעים מה זה חרב וחנית. הבעיה היא שאנחנו לא רואים את ועדת הרבנים עושה משהו. כשאנחנו רוצים לפעול מול ברקת, אומרים לנו שזה סגור מלמעלה עם הועדה למען השבת. אנחנו רוצים מכתב ברור מה אנחנו צריכים לעשות. לא שמענו כלום מהועדה. מישהו מהועדה אמר לנו לצאת להפגנה? אין לנו שום גב בנושא הזה. אני ישבתי עם ראש העיר, אומר לי מה אתה מתערב בשבת, יש לי ועדה של אביעד הכהן והרב גולדקנופף. האם הרב גולדקנופף חשוד בעיניך? הוא עד היום חוזר על האמירות האלה".
חבר המועצה ישראל קלרמן: "ראש העיר אומר לנו - אני סגור איתו".
סבן: "הרב גולדקנופף. שמך הטוב עולה אצל ראש העיר ככסות לכל נושא. הנושא זה הסטטוס קוו. צריך שתצא מדיניות ברורה לראש העיר מטעם גדולי ישראל. אנחנו חברי המועצה לא קובעים מדיניות. תגידו לנו מה צריך לעשות ונעשה".
חבר המועצה אליעזר ראוכברגר: "מאז שראש העיר אמר שהוא סוגר שמונה חנויות, נפתחו עוד עשר. וכולן כאלה שהן מסחר נטו. הולכים להקרין סרטים החל משבת הבאה בקרית יובל. אנחנו יודעים שפתחו בית קפה בגן העצמאות. הולכים לפתוח גם בגן סאקר. הדברים יודעים וברורים גם לרב גולדקנופף. העירייה מובילה ואז מעבירה את הביצוע כדי שזה לא ייראה שהיא מפעילה את בית הקפה בשבת.
"כמו שנאמר כאן. יש לנו הרבה כלים מה לעשות. אפשר לעשות לו צרות בכל דבר. אפשר לעשות פיליבסטר. אנחנו יכולים לפעול ולהפעיל לחצים. אנחנו צריכים גיבוי מהרבנים לפני ומאחורי הגב. אבל שלא נלך לראש העיר ונשמע שזה דיבר כך וזה דיבר אחרת. יש לנו אפשרות לשתף פעולה עם דב קלמנוביץ (חבר מועצה ד"לי המקורב לחרדים). הוא הולך איתנו עד הסוף. אבל בשביל זה צריך גיבוי מהרבנים מתחילה ועד הסוף. אם לא, יצא שהיום רק התכנסנו ואכלנו כמה סופגניות לחנוכה".
ראוכברגר: "כל הנציגים תמימים איתו".
קריאת ביניים לא מזוהה: "היהדות החרדית נקנית בדונמים".
ראוכברגר: "יש אנשים שקונים אצלו חול תמורת קודש".
רוזנשטיין: "פעם העלינו נושא ואז הוא תקע לנו את גבעת מרדכי. הוא יודע מה כואב לנו ומנצל את זה".
חבר המועצה יוחנן ויצמן: "בקשר למה שאמר הרב אודסר,. אנחנו צריכים לעשות מדרג מול ראש העיר. מה העונש לכל דבר. במתחם התחנה נהיה גרוע עוד יותר. ברחוב ינאי נפתחו שתי חנויות יין. דיברתי איתו. אמר: 'זה בארים שמותר לפתוח בשבת'. הלכתי לשם. אין שם כיסאות ואין כלום. חנויות רגילות לכל דבר".
חבר המועצה יוסף דייטש: "אין פקחים דרוזים בגלל שהמשכורת נמוכה והם לא רוצים לעבוד במשכורת כזאת. לגופם של דברים אני רוצה להבהיר: לפני חודשיים הייתה ישיבה של מועצגה"ת. הופענו בפניהם. גם ועדת הרבנים היו שם. החלטת המועצה הייתה לעמוד בקשר עם חברי הועדה ולקבל את הנחיותיהם ולפעול על פי מה שיגידו לנו.
"אתם צריכים לשבת ולהחליט מה הדרישות שלכם ואנחנו נבצע. אנחנו מחכים להנחיות שלכם, ולא ההפך. הועדה צריכה לקרוא לנו לעיתים יותר קרובות. אנחנו לא צריכים להתווכח בינינו מה לעשות".
סבן: "תגידו לנו להילחם אז נילחם".
דייטש: "כשאנחנו יושבים עם ראש העיר כל אחד בא עם הצעות אחרות. ברגע שהצעות מגיעות מהשולחן הזה, אנחנו לא יכולים לשחק. כשזה בא ממכם אנחנו חייבים לבצע".
ראוכברגר: "נעלה בנק של הצעות וכשהועדה תחליט בינה לבין עצמה מה צריך לעשות".
הרה"ג אמיר קריספל: "בנושא הספורטק אמרו לכם מה לעשות ולא ביצעתם. אומרים שקיבלו משהו".
חבר המועצה מיכל הלברשטאם: "כבוד הרב יכול להסתכל לי בעיניים ולהגיד את זה? אני קיבלתי משהו ממישהו? עם כל הכבוד. באים כמה יהודים שיש להם יראת שמים ואכפת להם מהשבת. אבל מה הם עושים? שום דבר. אומרים נקרא לחבר'ה ליצים האלה מהעירייה, נדבר איתם, ואז הולכים הביתה וזה הכול.
"כשהייתי כאן לפני שנה אמרתי לכם: תפסיקו עם כל הדיבורים. תעשו את העבודה שלכם. תאגדו את כל הרבנים מש"ס ויהדות התורה. כולל הרבנים של מפד"ל. תעשו את העבודה. תבואו אלינו עם החלטה שמקובלת על כולם. לכל אחד יש את העבודה שלו מול ראש העיר. אם אנחנו מקבלים את ההוראה מהרבנים נעשה. כל חודשיים קוראים אותנו לפגישה ולא יוצא שום דבר".
רוזנשטיין: "אני נמצא כאן שתים עשרה שנה. אף פעם לא קיבלנו הוראה מהועדה מה לעשות. חוץ מהספורטק ששם היה מה שהיה. יום אחד נשב ונדון בזה. בואו נדבר על העתיד. יש קונצנזוס בנושא השבת. אנחנו רוצים הנחיות. בואו נסתכל על העתיד.
"הייתה הסכמה עם ראש העיר לתת צווי סגירה לחנויות בשבת, אבל הוא יש לו אורך רוח. יש לנו כלים לפעול נגדו, אבל האמירה צריכה להיות של הרבנים. מה אנחנו עושים מולם. טוב לנו ונוח לנו שוועדת הרבנים תגיד לנו מה לעשות".
דייטש: "היו שימועים. היו פעולות. אי אפשר להגיד שראש העיר לא עושה".
פינדרוס: "בנושא הספורטק, כל מי שנעדר עשה את זה חינם אין כסף".
רוזננשטיין: "בואו נרד מהנושא הזה. תנו לנו הנחיות ברורות באיזה כלים להשתמש".
הרב קריספל: "חברי המועצה כולם צדיקים. אבל יש תחושה שהכול יעבור. אבל אם ראש העיר יראה שאנחנו נחושים בעניין הזה הוא יתקפל".
חבר המועצה אשר מלכיאלי: "ראש העיר משתמש בשם של ועדת הרבנים לענייני שבת כדי לדחות אותנו. עם מכתב שלכם נעשה הכול. לא רוצים סתם להילחם עם ראש העיר, כי הוא אלוף בהפרד ומשול. אבל אם יהיה לנו מכתב מטעם הרבנים, עם זה אנחנו יכולים לעמוד מולו. אתם חברי הועדה אין לכם אינטרסים כמו שלנו. ואתם צריכים להיות השכפ"צ שלנו. אם תגידו לנו שאין תקציב לעירייה כי יש אפליה בקרית יובל, בגלל חילול השבת שם, אז אנחנו נעשה את זה. עם מכתב שלכם אנחנו לא מפחדים".
הרב יצחק גולדקנופף: "אני שמח לשמוע שכל אחד רוצה את השבת. הרי אף אחד לא אמר שצריך לפרוש מהקואליציה. יש הרבה מה לעשות קודם לכן. כשהייתי חבר מועצה תזכרו מה עשינו לאולמרט. ישבנו כאן בחדר הזה וקיבלנו החלטות נגד ראש העיר. אולמרט אמר לי: אתה עומד בעניין הזה. אמרתי לו כן. אתם לא צריכים לחשוש ממנו. הסיכום ברור: אתם צריכים להעביר לנו הצעות מה לעשות ואנחנו נחליט".
סבן: "סליחה הרב גולדקנופף, אבל הסיכום שלך הוא בניגוד לכל מה שנאמר כאן. אתם הופכים את היוצרות. אתם אלה שצריכים להציע הצעות".
קלרמן: "לדעתי אנחנו צריכים לעזוב קואליציה על גן סאקר בלבד".
הרב קריספל: "ברקת מסוגל לשמור את השבת?".
רוזנשטיין: "אם הוא רוצה הוא יכול".
גולדקנופף: "עד סוף השבוע הבא אנחנו מצפים לקבל ממכם הצעות".
עד כאן דיון סוער. יומיים לאחר מכן שיגרה הועדה למען השבת מכתב לחברי המועצה. אם חשבו הנציגים שהפעם הם יקבלו הנחיות אופרטיביות איך להילחם בראש העיר או גיבוי ללכת איתו עד הסוף, הרי שבתום קריאת המכתב הם הבינו שמה שהיה הוא שיהיה. במכתב לא נאמר אלא שחברי המועצה צריכים להיפגש בהקדם עם ראש העיר "ולהביא בפניו את הדברים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי דרישת מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א היא שיש לשמר את השבת בעיר ירושלים ועל העירייה ו\או המוסדות הקשורים איתה. חל איסור מוחלט לחלל בה את השבת ולהקרין בה סרטים. אנו מניחים (כך במקור. י.ר) שראש העיר ומנהיגיה יבינו שזו החלטה שאין נסיגה ממנה".
וכל מילה נוספת על מצב השבת בעיר מיותרת.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 27 דצמבר 2015, 00:24

הביזיון הגדול של הנציגות החרדית


ראשם ורובם של הנציגים החרדים נמצא בתקציבים למנהלי המוסדות ולא בדאגה לציבור החרדי הרחב: הנה ההוכחה


יעקב ריבלין, בקהילה שבת י"ד טבת תשע"ו 26/12/2015


נשארנו רעבים

קרב גדול ועקוב מדיו מתנהל בימים אלו בכלי התקשורת החרדיים למיניהם וסוגיהם. בזו אחר זו מופצצות המערכות בהודעות מטעמם של דוברי הח"כים והנציגים החרדים הבולטים, וזה עוד מילא. הצרה היא שאחרי ההודעות מגיעות שיחות השכנוע הטלפוניות שעוסקות בנושא שעומד בראש סדר יומם של נציגינו הנמרצים. אחרי שטרחו ועמלו להשיג את שפעת התקציבים וההטבות עבורנו, מה שנותר להם זה רק לנכס לעצמם, ולא חלילה לזולתם, את ההישגים האדירים.
מטבע הדברים, מי שמוביל, בינתיים, בנקודות ולא בנוק אאוט, בקרב התוודעתי הוא יו"ר ועדת הכספים משה גפני. כמי שבאמת מחזיק בידו את השלטר התקציבי יש לו את כל הכלים המתאימים לכך. אם הוא מכריז מלחמה על הבית היהודי ועוצר להם את תקציב החטיבה להתיישבות, מה יותר קל מלשכנע שכל מה שהושג לאחר מכן אין זאת אלא בגללו. אכן, מי שקורא את ביטאונו של גפני, לא יכול שלא להשתכנע שעשרה קבין של החזקת תורה ירדו לעולם ותשעה מהם נטל יו"ר ועדת הכספים. הוא זה שהעלה את תקציב הישיבות בארבע מאות מיליון שקל. הוא זה שהעביר את הבטחת ההכנסה לאברכים (מה שנכון נכון). הוא האחראי להחלטת הממשלה לאפליה מתקנת לחרדים בשירות הציבורי, ולזכותו בהאי עלמא ובעלמא דאתי יירשמו שמונים ושלושה מיליון השקלים שהעביר ביום שני השבוע למוסדות המוכר שאינו רשמי.
לעמיתיו של גפני לא נותר אלא לחרוק שיניים ולנסות בכל זאת לייחס לעצמם משהו מהשיריים. מה זה שיריים? קראו בעיון את ההודעה שנחתה ביום שלישי על שולחנם של הכתבים לענייני מפלגות וכסף. "עם אישור תקציבי המוסדות בועדת הכספים שיגרו מזכ"לי איגוד הת"תים ומוסדות הפטור והמוכש"ר (מוכר שאינו רשמי,. י.ר.) את תודתם לשר ליצמן ולסגן השר פרוש על מאבקם הבלתי מתפשר להשבת תקציבי עולם התורה". זה שגפני כאילו לא היה ולא נברא - סביר בהחלט. שהוא יוציא לעצמו את ההודעות. מה שמפתיע כאן הוא הברית של פרוש וליצמן שחברו יחדיו בהודעה אחת לקבלת קרדיט משותף. כנראה שגם הם מבינים שמול העוצמתיות של גפני אין מנוס אלא לאחד כוחות.
דובריו של גפני כמובן לא ישבו בשקט. במקביל לכתבה בסגנון של 'שיחו בכל הארץ נפלאותיו' שהתפרסמה בביטאון המפלגתי על מפעלותיו של יו"ר ועדת הכספים - הם שטפו את התקשורת הלא מפלגתית בהודעות מיוחדות. הנה אחת מהן: "ועדת הכספים אישרה את ההעברה המרכזית שהשיג יו"ר הועדה ח"כ גפני לכל מוסדות החינוך בתי הספר והת"תים, בכך השלים גפני את מחיקת אפליית פירון כנגד מערכת החינוך החרדית".
לאמיתו של דבר, לכל דברי הרהב האלה אין על מה שיסמוכו. אין שקל אחד מתוך מאות מיליוני השקלים שהתווספו לתקציבים החרדיים שאינו מעוגן שחור על גבי לבן בהסכם הקואליציוני. בניגוד לקדנציות קודמות של נתניהו שהצטיינו בהתחייבויות לא מקוימות, הרי שביבי של 2015, עם קואליציה של 61 מנדטים, לא זקוק לאקדחים מול הרקה. כל מה שנרשם בהסכם - מקוים אצלו עד השקל האחרון. אם יש ויכוחים טכניים עם האוצר והבית היהודי מהיכן יבואו הכספים, והיו כאלה, אז באמת נאה ויאה שכל מי שיש לו יד ורגל בנושא מתערב כדי לפתור את הבעיות. אבל זה לא סיבה לאף אחד לצאת בתופים ומחולות ולייחס לעצמו את מה שהובטח וקוים. י"ג חברי כנסת חרדים חתומים על ההסכם הקואליציוני ורק המאסה המצטברת של כולם יחד מחזיקה את הממשלה ומבטיחה את קיום ההסכמים.
בנושא אחד ויחיד ניהל גפני קרב שניתן לייחס אותו רק לכישורי הלחימה שלו: תקציבי העתק של החטיבה להתיישבות, המועברים כול כולם לציונות הדתית ואף לא שקל אחד לחרדים. במשך שבועיים עצר גפני בוועדה את החוק המיוחד עבור החטיבה. במקביל הוא עצר בועדת הכספים את כל ההעברות לחטיבה. הנימוק היה צודק ונכון: אפליית החרדים בתקציבי החטיבה.
השבוע הסתיים המאבק והחוק עבר. בלי שקל אחד לחרדים ועם המשך המדיניות של אפליית חרדים מעבר לקו הירוק ובתוכו. איך זה קרה? מתברר שהיה זה קרב הסחה בלבד. הבית היהודי לא רצה לשחרר את הכספים שנשדדו בקדנציה הקודמת מהחינוך החרדי והועברו למוסדות הציונות הדתית. גפני בתגובה תפס אותם במקום רגיש: כספי החטיבה להתיישבות זה הקופה הפרטית המיוחדת שלהם.
אבל בתכל'ס, הד"לים לא נכנעו. שקל אחד מהכספים שנלקחו לא חזר. המשבר נפתר רק כאשר האוצר עשה את מה שהיה צריך לעשות מלכתחילה: להביא כסף חדש מהבית (כלומר, מקופת המדינה) כדי לעמוד בהתחייבויות לחרדים ובלי לגרוע מהבית היהודי. אגב: בהסכם הקואליציוני עם הבית היהודי, שנחתם לאחר ההסכם עם החרדים, נאמר מפורשות שההתחייבויות לחרדים לא יבואו על חשבונם. אז בסך הכול מדובר בעוד סעיף קואליציוני שקוים.
אפרופו סעיפים מקוימים. השבוע פורסמה בקול רעש גדול התוספת בסך שמונים ושלושה מיליון שקלים למוכר שאינו רשמי. בדיקה קצת יותר לעומק מגלה שלא מדובר בתוספת מיוחדת אלא בחלק מהתחייבות לחזור לתקציבי 2012 קודם גזירות לפיד. התוספת הייתה אמורה להיות חלק אינטגרלי מחוק התקציב בלי שום טובות מאף אחד. מה שקרה הוא שהאוצר ואחד מאנשי ועדת הכספים שישבו על הנושא ערכו חישוב מוטעה. במקום להכניס לסעיף המוכש"ר שבתקציב המדינה תשעים ואחד מיליון הכניסו רק שמונה מיליון. ההפרש בסך שמונים ושלושה מיליון הועבר השבוע. החגיגה התקשורתית הגדולה לא הייתה אלא סביב תיקון טעות שמישהו שם לב אליה ברגע האחרון. זה הכול.
כך או כך, קו אחד משותף למרבית ההישגים בהם משתבחים הנציגים. למעט אחד - הבטחת ההכנסה לאברכים - הכול עוסק סובב סביב תקציבים למוסדות החינוך, מרמת הגן ועד כולל האברכים. כמה מתוך זה מגיע ישירות לאזרח החרדי הקטן? קשה לאמוד. מצד אחד רווחת מוסדות החינוך איכשהו מתגלמת לבסוף גם במשהו שהתלמידים נהנים ממנו. מצד שני, אי אפשר להשתחרר מהרושם שבחגיגה האמיתית שותפים רק מנהלי המוסדות. האם שמענו על מנהל ת"ת שבישר השבוע להורים על הפחתה בשכר הלימוד בעקבות התוספות? האם יש אברך כולל שהתבשר השבוע שבעקבות התוספת של 300 שקלים ויותר מטעם המדינה תגדל גם קצבתו בהתאם? אם יש הורים או אברכים כאלה הם מוזמנים לפנות אלינו בפקס למערכת (03-6199577). המידע שיש בידינו כעת הוא שמה שהיה הוא שיהיה. כלומר: כאשר היו קיצוצים גדולים בימי לפיד & בנט האברכים הרגישו זאת ישירות. כאשר הקיצוצים בוטלו טרם שמענו על הגדלה מקבילה של המלגות.
הנה הוכחה, זמנית בינתיים, ששקל אחד לא ירד משכר הלימוד החונק את המשפחה החרדית. השבוע, כאמור, פרסם ח"כ גפני את רשימת הישגיו ביתד נאמן. בפסקה האחרונה של הכתבה נאמר כי התוספות לתלמודי התורה ישפיעו בוודאי על גובה שכר הלימוד. העיתון חולק בבוקר. שעתיים לאחר מכן התקשרו מנהלים נזעמים ללשכתו של גפני והתלוננו מרות על הסיומת הלא מוצלחת, לטעמם, של המאמר. אתם מזמינים עלינו לחצים של הורים להוריד את שכר הלימוד, בזמן שאנחנו עדיין שקועים בחובות כבדים ובקושי משלמים משכורות - התלוננו כמה מנהלים מהחשובים והידועים שבציבוריות הליטאית. וכל מילה נוספת מיותרת.
לאמיתו של דבר גם צהלת המנהלים היא קצת מלאכותית. את הקיצוצים של ימי לפיד הם קיבלו בחזרה, אבל מבט מקיף יותר אל סך ההקצבות לעולם התורה מלמד שבמהלך שבע השנים האחרונות לא גדל תקציב הישיבות והכוללים באופן ריאלי אלא אף ירד. בשנת 2009 קיבל בן ישיבה 490 שקלים ואברך כולל 882 ש"ח. לאחר כל התוספות עליהן התבשרנו השבוע בקול תרועה רמה, מקבל בן ישיבה 477 שקלים ואברך כולל 858 שקלים. אם מביאים בחשבון את ממד יוקר המחיה שעלה מאז בתשעה אחוזים וחצי - לא תוספת יש כאן אלא ירידה. אז קצת צניעות בבקשה.

להיכן נעלמו קצבאות הילדים

פרט חשוב שנעלם מרשימות ההישגים שנציגינו מייחסים לעצמם ולא לזולתם הוא קצבאות הילדים. משום מה איש מהם, כולל הפטרון הגדול של הקצבאות השר יעקב ליצמן (שמנע את הצטרפות יהדות התורה לקואליציה בממשלת אולמרט, רק כי הקצבאות לא חזרו לרמה שלפני קיצוצי ממשלת שרון), לא הזכירו במילה את תוכניות החיסכון שיופעלו בשנת 2017 וייפתחו בעוד ח"י שנים כתחליף לקצבאות הילדים. כנגד זה הזכירו גם הזכירו, בשפה רפה ובלי הדגשה, את עשרות השקלים שהתווספו החל מהחודש לקצבאות. עשרה שקלים לילד חמישי וארבעים שקלים לילד הרביעי. פחות ממחירה של קופסת תמ"ל אחת.
וכאן טמון הביזיון הגדול. ביזיון שמוכיח שראשם ורובם של הנציגים החרדים נמצא בתקציבים למוסדות חינוך ולא בשום מקום אחר (לפני שלושה חודשים כתבנו שהנציגים החרדים מחויבים קודם כל לחברי המרכז שלהם, קרי: למנהלי המוסדות, ורק אחר כך לציבור הרחב. בשעתו חטפנו על הראש הן מהנציגים והן מהמנהלים). קצבאות הילדים הן הסעיף היחיד בהסכם הקואליציוני ממנו אמורה הייתה ליהנות כל משפחה חרדית באשר היא, אברכים ושאינם אברכים, קשי יום ושקועי חובות לנישואי הילדים. הקצבאות הן כסף נטו שבימים הטובים היה חלק אינטגרלי וחיוני בתקציב כל משפחה.
ודווקא בסעיף זה הרימה הנציגות החרדית ידיים כמעט ללא מאבק. חודשיים לאחר חתימת ההסכם הקואליציוני טען האוצר בלהט כי תקציב המדינה לא יוכל לשאת עלות נוספת של ארבעה וחצי מיליארד שקל לשנה לקצבאות הילדים. הטענות והדמעות שנלוו אליהן המסו את לבב הנציגים ואז הוסכם על התוכנית החליפית של תוכניות החיסכון הווירטואלית. לשונות רעות שאסור להאמין להן טענו שהסיבה האמיתית לוויתור הייתה תקציבים נוספים למשרד הבריאות. לא מיניה ולא מקצתיה. הסיבה האמיתית הייתה חוסר רצונם של הנציגים החרדים להכביד את העול על קופת המדינה הנקובה.
בשבוע הבא מסתיימת שנת התקציב וראה זה פלא. ביום שני השבוע ישבה ועדת הכספים לדון בעודפים שנותרו בקופה. הסכום שנותר היה דמיוני: שבעה עשר מיליארד שקל. העודף נוצר כתוצאה מעלייה בגבית המיסים והמשך ישיר למדיניות היד הקפוצה של שר האוצר הקודם יאיר לפיד. הסכום העתק חולק לכל דכפין. שבעה מיליארד הועברו לביטחון, עוד כמה מיליארדים לתוכנית הבניה המואצות של משרד השיכון. היתרה, בסך שבעה מיליארד שקל חזרה לקופת המדינה ותסייע להפחת החוב הלאומי.
את העלות של החזרת הקצבאות כבר בשנה הנוכחית היה אפשר ליטול מתוך יתרת הענק הבלתי מנוצלת הזאת בלי להגדיל את הגירעון אפילו בשקל. בסך הכול היו חוזרים רק שלושה מיליארד לקופה, ולא שבעה כפי שאושר השבוע בועדת הכספים. אבל כאשר מה שיש בראש זה רק תקציבים למוסדות ומנהלים אין לכבשת הרש של תקציב המשפחה החרדית הגנה מפני גזיזה ושחיטה.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 27 דצמבר 2015, 00:25

המשך


גזל כבשת הרש

יהיו ההישגים של הנציגים החרדים אשר יהיו, אם מעט ואם הרבה (תלוי את מי שואלים), כולם ביחד וכל אחד לחוד אינם מהווים משקל נגד למה שבאמת גורם לכתפיו של האזרח החרדי הקטן לשחוח. מעבר לדאגות הקיום השוטף שאיתן מתמודדים פחות או יותר גם בלי העזרה של הנבחרים -– ראו ערך רמת החיים שלא ירדה פלאים בימות האופוזיציה ולא זינקה בשנות הקואליציה - הנושא שבאמת מדיד שינה מהעיניים הוא מצוקת הדיור ההולכת ומחריפה.
אם יש משהו שמחולל באמת שינוי באורח החיים החרדי הוא לא הקיצוצים שבאים והולכים בקצבאות הילדים וגם לא בתקציבים למוסדות. על פי רוב מה שמוציא אברכים מספסלי הכוללים ובנות מהמסלולים העקרים של הסמינרים אל המכללות האקדמיות רח"ל, הוא הנטל המצטבר של עלויות הדיור. בחוגים רבים נטשו זה מזמן את הנוהג להעניק דירה לזוג הצעיר הנישא, והפתרון היחיד עליו מדובר בסגירת השידוך הוא גובה ההשתתפות בשכר הדירה ועד מתי.
בחוגים אחרים, שעדיין רווח בם המנהג להשתעבד לעשרות שנים עבור קורת גג לילדים, כבר מזמן לא מדובר בדירות בריכוזים החרדיים,. ואפילו בקטנים ובנידחים כמו קריית גת ואופקים. גם לזאת אין היד משגת. הפתרון המקובל הוא רכישת דירת שיכון מזדקנת בעיר חילונית והשכרתה. בתמורה המתקבלת שוכרים יחידת דיור או מחסן משופץ בריכוז חרדי ומקווים שמשהו טוב יקרה בעתיד וניתן יהיה לעבור לדיור סביר יותר. עד שזה יקרה, משלם הזוג שכירות גבוהה הנוגסת בתקציב המשפחתי המצומצם. עד שיום אחד מגיע הטלפון מהבנק או מבעל המכולת ומחייב לקבל את ההחלטה הקשה.
נציגינו הקשובים מאוד למצוקה, שיבצו בהסכם הקואליציוני סעיף מפורש העוסק בנושא הדיור. נאמר בו כי הממשלה תפעל לבניית דירות למגזר החרדי ולהקלת המצוקה השוררת בו בנושא זה.
לזכותה של הממשלה ייאמר שהיא עושה כל מה שממשלות אחרות לא עשו בנושא הדיור. כחלון, בניגוד לכל שרי האוצר שקדמו לו, חי ונושם את הדיור יותר מכל נושא אחר העומד על שולחנו. מאז שנכנס לתפקידו הוא קיבל למעלה משלושים החלטות רבות משמעות העוסקות בהקלת המצוקה. הוא קרע לגזרים את מדיניות קודמיו ואגף התקציבים שראתה בקרקעות המדינה משאב טבע להפקת רווחים מכיסי האזרחים. במקביל הוא קיבל החלטה שלא יהיו יותר שיווקים של בניה רוויה בארץ אלא בשיטת המחיר למשתכן.
עד לסיום שנת התקציב בעוד שבוע בדיוק הוא אמור לצאת בהודעה לציבור המבשרת על שיווק של שישים אלף דירות בשיטת כל הממעיט במחיר לזוגות צעירים וזכאי דיור. בניגוד להצהרות של קודמיו, ובפרט של השר אטיאס, להצהרות אלו יש בסיס בשטח. הקפאת העליות באזורים רבים בארץ וההערכות של גורמי המקצוע על ירידות אפשריות בשנה הבאה הן הן ההוכחה שלהצהרות יש כיסוי, ועוד איך.
דא עקא שחרף ההתחייבות הקואליציונית, אין למגזר החרדי כל חלק ונחלה במגמה החדשה. האמת, קשה לבוא בתלונות לכחלון ולשר השיכון מטעמו יואב גלנט. אם הנציגים החרדים עוסקים בעיקר בתקציבי המוסדות וקשובים לאנקות המנהלים בלבד, אין כל סיבה שהשניים האמורים יקדישו משאבים למי שלא בחר בהם.
וכך, מתוך כשישים אלף יחידות דיור ששווקו ועוד ישווקו בשבוע הבא הוקצו פחות מחמשת אלפים יחידות משווקות באזורים המסוגלים לקלוט אוכלוסייה חרדית. תיאורטית, חרדים יכולים לגור בכל מקום, למעט ישובי ערבים, דרוזים ונוצרים. בפועל כמעט כל ערי הארץ חסומות בפניהם בגלל התנגדות ראשי הערים. החוק לא מאפשר אמנם להפלות בין רוכשי דירות על בסיס דת וגזע (ראו רכישת המגרשים של המנהל על ידי ערבים בעפולה ובאופקים) אבל ראשי הערים עלו זה מכבר על שיטת החסימה היעילה ביותר. הם מאשרים רק תוכניות בניה הכוללות בניה לגובה רב ובלי מרפסות סוכה.
וכך אין לחרדים דריסת רגל באף לא אחד משיווקי משרד השיכון ברחבי הארץ. בביתר עילית אין שיווקים בגלל ההקפאה המדינית, במודיעין עילית אין בכלל קרקעות מדינה, בירושלים יש הקפאה שהופשרה רק לכמה מאות יחידות ברמת שלמה, ובבני ברק שבגוש דן יש בניה פרטית בלבד. בכל הערים המעורבות האחרות ישנה חסימה מכוונת של ראשי הערים.
לאחר האובדן המביש של חריש, שהשבוע הקצתה המדינה מיליארד שקל לפיתוחה והרחבתה עד למאה אלף יחידות דיור, נותרה אפוא רק בית שמש כעתודת קרקע ממשית יחידת לציבור החרדי. גבעות הטרשים של העיר משתרעות של שטח המקביל לזה של בני ברק. אם רק היו מייעדים אותן לציבור החרדי ומאיצים את הליכי התכנון והפיתוח המייגעים ניתן היה לראות אור כלשהו בקצה המנהרה החשוכה של מצוקת הדיור החרדית.
מה היה פשוט ונחוץ יותר להסדיר את היעוד בהסכם הקואליציוני במקום להסתפק בניסוחים כללים ולא מחייבים על בניה למגזר החרדי? מתברר שלא רק שזה לא נעשה אלא שהנציגים החרדים חתמו בשקט, ובלי הודעות לתקשורת, על ההסכם הקואליציוני בין הליכוד וכולנו ובו מופיע סעיף הנושא את המספר 46. בסעיף נאמר כדלקמן: הממשלה תפעל לבנות בעיר בית שמש בניה למגורים עבור כלל הציבור ובכלל זה הציבור הדתי לאומי, החרדי והחילוני.
מי שהכניס את הסעיף להסכם היה ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. הוא עשה זאת לבקשת פעילי הליכוד בעיר שכוחם רב להם במרכז המפלגה. לביבי יש כידוע סנטימנטים מיוחדים לחברי מרכז ואם אפשר לרצות אותם על חשבון ציבור שנציגיו לא דואגים לו - הנה מה טוב ומה נעים.
בשעתו שוחחנו עם נציג חרדי מהבכירים ביותר אודות הסעיף האמור. הכול שטויות, הניף את ידו בביטול. זה בסך הכול מס שפתיים של ביבי לקטי שטרית (פעילת ליכוד בולטת בעיר, י.ר.) ולחבריה. בפועל, כך אמר, לא יצא מזה כלום. אי אפשר לבנות רק לחילונים, וכל מה שייבנה יירכש ממילא על ידי אנ"ש.
אבל נתניהו התכוון לכל מילה שנכתבה. לפני חודשיים בדיוק זימן אליו שר השיכון יואב גלנט את שלושת בכירי יהדות התורה, ליצמן, גפני ופרוש. הנושא היה יישום ההסכם הקואליציוני בנושא בית שמש. גלנט היה נבוך והבהיר לאורחיו שידיו כבולות. יש עלי לחץ כבד מראש הממשלה, כך גלנט, להקצות חלק מהקרקעות ברמות בית שמש לחילונים בלבד. אני לא רוצה להילחם בכם ולכן בואו נגיע לסיכומים בנושא - כך גלנט.
שלושת המוסקטרים הבינו, או רצו להבין, שאין ברירה. אם יש הסכם, אמרו, אז צריך ליישם אותו. דרישה אחת בכל זאת הייתה להם. שההחלטה לבנות גם לחילונים תהיה בתיאום מלא עם ראש העיר החרדי משה אבוטבול.
לאמיתו של דבר הייתה זו דרישה מיותרת. הדרך היחידה לייעד קרקע לחילונים בלבד היא באמצעות הועדות המקומיות לתכנון ובניה המאשרות תוכניות לבניה גבוהה ובלי מרפסות סוכה. בבית שמש, בעלת הרוב החרדי המובהק, כבר אושרו תוכניות בניה לכל הרמות החדשות וכולן ללא יוצא מהכלל מושתתות על בניה נמוכה - עד חמש קומות - ומרפסות סוכה. כדי להבטיח שיזמים חרדים לא יסתערו גם על השטח המיועד לחילונים אמורה מועצת העיר להתכנס ולאשר את שינוי התב"ע עוד לפני השיווקים של משרד השיכון.
אם זה לא היה עצוב זה היה מדכא. בעיריות חילוניות מאושרות רק תוכניות המדירות חרדים, ולכך כבר הורגלנו. החידוש המוזר הוא שעירייה עם רוב חרדי נדרשת כעת על ידי משרד השיכון לשנות תכניות קיימות באופן שידיר מהן חרדים. זה לא סדום ועמורה אלא צוער, אדמה וצבויים. בראשונות לפחות היו חוקים, באחרונות גם זה לא.
במהלך החודשיים שחלפו מאז הפגישה הבהירו אנשיו של גלנט לאבוטבול את עובדות החיים הפוליטיות. המסר היה חד משמעי: אם לא תדיר חרדים מאחת מרמות העיר לא יהיה שיווק של יחידה אחת בכל רחבי בית שמש.
בהעדר גיבוי פוליטי של ראשי המפלגות החרדיות העוסקות בעיקר בתקציבים למנהלים, נאלץ אבוטבול להרים ידיים. בנוסף לאולטימטום הבהירו לו במשרד השיכון שיש להם הסכמה מפורשת של המפלגות החרדיות לבצע חלוקה ברמות העיר. אבוטבול שוחח ישירות עם נציג חרדי בכיר עם זיקה עמוקה לכספים וזה שח לו שעליו לקבל את הדין. כמו שאנחנו דורשים מנתניהו שיקיים לנו הסכמים אנחנו חייבים לכבד את הדרישות הקואליציוניות שלו.
וכך יתבצע גזל כבשת הרש בהסכמה המלאה של מפרסמי רשימת ההישגים. בתוך מספר שבועות יודיע משרד השיכון על שיווק של 5,000 יחידות דיור בשיטת מחיר למשתכן ברמות בית שמש. 2,400 ברמות ד' 1 וד' 2 לחרדים. 2,600 יחידות דירות ברמה ה' 1. הבניה ברמה החילונית תהיה כזאת שלא תאפשר ליזמים חרדים להתמודד עליה. משמעות ההסכמה היא שגם במקום היחיד בארץ המסוגל לקלוט חרדים בהיקפים נרחבים תינתן מחצית העוגה לחילונים שעבורם מתבצעת בניה מודרת חרדים בכל רחבי הארץ. היש פשע גדול מזה? גם בדרום אפריקה של עידן האפרטהייד הייתה לשחורים זכות בלתי מוגבלת לבנות באזורים המיועדים להם. בישראל של המאה העשרים ואחת אין לחרדים אפילו את הזכות לגטאות.
והנציגים החרדים שותקים.

שמחת ירושלים

בעוד שהנציגות החרדית הארצית עסוקה במלחמות קרדיטים סביב יישום ההסכם הקואליציוני נרשמה בזירה אחרת וחשובה לא פחות, התרחשות עם השלכות מרחיקות לכת לטווח הלא ארוך. מדובר בהודעתו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת על התפקדות לתנועת הליכוד. החל מיום שני השבוע החלה אפוא הספירה לאחור לקראת הפרישה שלו מהזירה המקומית אל הביצה הפוליטית הארצית.
להגיד שזה הפתיע מישהו? ממש לא. לפני כשלושה שבועות נכתב כאן כי המלחמה חסרת התוחלת לכאורה של ברקת מול שר האוצר משה כחלון (מלחמה שהסתיימה בתיקו, ברקת נאלץ להתנצל אבל קיבל את הכסף) הייתה הצעד הפומבי הראשון שלו לקראת הפרישה מראשות העיר בקדנציה הבאה. ראש עיר החפץ חיים ותקציבים לא קורא תגר על שר האוצר ולא מעלה עליו את חמתם של השרים האחרים.
את אנקת הרווחה ששוחררה בלשכות הנציגים החרדיים בכיכר ספרא ניתן היה לשמוע עד צומת פלוגות. הפרסום כאן בשבוע שעבר של הקלטת ישיבת ועדת הרבנים לענייני שבת והנציגות החרדית בעירייה חשף את חוסר היכולת של שני הגופים, הרבנים והדרג הפוליטי, להתמודד עם התחכום ושיטת ההפרד ומשול של ברקת.
לא עבר שבוע מהפרסום, והמציאות המרה בעיר מלמדת עד כמה ברקת לא רואה ממטר את הרבנים והנציגים החרדים גם יחד. אם לא יקרה נס בלתי צפוי עומדת להתקיים במבנה המנהל השכונתי בקרית יובל, המתוקצב במאה אחוז על ידי העירייה, הקרנת סרטים בשבת תחת הכותרת של אירוע תרבותי. לנוכח הפיצול וההבטחות למגרשים ודונמים, כפי שנחשף בהקלטה, הצעד היחיד שיינקט נגד חילול השבת המחפיר במבנה עירוני יהיה הפגנה של התושבים המקומיים וכמה נציגים חרדיים. הפגנה סמלית. זה מה שמסוגלת לארגן נציגות חרדית המונה י"ד אצבעות מתוך 31 במועצת העיר.
לדברי ברקת, הפרישה המיוחלת שלו מראשות העיר לא תהיה לפני מלאת המועד החוקי לכהונתו,. קרי: אוקטובר 2018 בו אמורות להתקיים הבחירות למועצת העיר וראשות העיר. ברקת לא התייחס לשאלה המסקרנת מה יקרה אם הבחירות לכנסת יקדימו את הבחירות לעירייה. במקרה זה אין כמעט ספק שברקת שמשקיע מיליונים בפריימריז שלו בליכוד ונעל אחריו סופית את הדלת להמשך כהונה בירושלים ייאלץ להקדים את פרישתו מראשות העיר כדי להתמודד לכנסת. הא לא יאחר את הרכבת וייתקע בירושלים לחמש שנים נוספות או יישב סתם כך בבית.
הנתון הנעלם הוא אפוא מתי יתקיימו הבחירות הכלליות לכנסת. ליברמן ולפיד, כמו גם הרצוג וגלאון, משוכנעים שהכנסת תתפזר במהלך שנת 2016. במקרה זה ברקת יעמוד בפני דילמה קשה. מצד אחד ההתחייבות להשלים לפחות את מרבית כהונתו בירושלים. מצד שני, מסע הפריימריז שנפתח השבוע רשמית ואשר מיועד למטרה אחת ויחידה: בחירתו של ברקת למקום גבוה ברשימת הליכוד, מה שיחייב את נתניהו למנות אותו לשר. ברקת נעול על זה כמו טיל שיוט שמתוכנת לפגיעה ישירה במטרה ואיבד את הקשר עם המשלח. זה כבר לא בשליטתו.
בחירות בשנת 2016 הן הערכה של מפלגות האופוזיציה. בליכוד ובמפלגות הקואליציה מאמינים שהם יימשכו לפחות עוד שנתיים-שלוש. שלוש שנים נוספות זו כמובן הגזמה. מעטות מאוד הממשלות, ובוודאי לא אחת שנשענת על 61 מנדטים, ששרדו מעבר לשלוש וחצי שנות כהונה. קשה להאמין שממשלת נתניהו הרביעית תשבור שיאים גם בנושא זה.
ההערכה המסתברת יותר היא שהבחירות הכלליות ייערכו אי שם בשנת 2017. מבחינת הנציגות החרדית בעיר מדובר בסוג של סיפור מתח, אבל בחיים האמיתיים, אם הבחירות לכנסת ייערכו לפני אוקטובר 2107 וברקת יפרוש כצפוי מהעירייה, הולכים חצי מיליון תושבי ירושלים לקלפי כדי לבחור ראש עיר ומועצה חדשים. לעומת זאת. אם הבחירות לכנסת ייערכו לאחר התאריך האמור יחול החוק הקובע כי שנה לפני הבחירות לא פותחים קלפיות אלא חברי מועצת העיר בוחרים מתוכם את ראש העיר הזמני עד למועד הבחירות הקבוע בחוק. סעיף זה שהוא שאפשר לאורי לופוליאנסקי לכהן שלושה חודשים כראש עיר ללא בחירות לאחר שאולמרט פרש מראשות העיר לטובת משרת שר בממשלת שרון.
במקרה זה צפויה התמודדות מרתקת במועצת העיר. אנשיו של ברקת ירצו למנות את ממלא מקומו מאיר תורג'מן לראש העיר. קשה להאמין שיתר הסיעות בעירייה יסכימו לכך. ברקת עצמו נבחר ישירות לראשות העיר ולא היה משהו לעשות נגדו לאחר מכן. אבל למנות מי שעומד בראש סיעה בת שלושה חברים בלבד לראש עיר - זה כבר לא סביר ולא הגיוני.
השאלה היא מי יהיה אותו מועמד. הסיעה הגדולה בתוך יהדות התורה היא אגודת ישראל. אלא שגם סיעה זו מורכבת מתת סיעות שלא תמיד שיתפו פעולה לראשות העיר. בבחירות האחרונות שלומי אמונים פעלה למען משה ליאון ואילו הסיעה המרכזית פעלה שוב למען ניר ברקת.
אבל משהו השתנה מאז. שיתוף הפעולה בין שלומי אמונים והמרכזית הולך ומעמיק לנוכח היריבות המשותפת עם דגל התורה. בחוגי המפלגה מדברים כי במקרה של התמודדות לראשות העיר במליאת המועצה יהיה מועמד מוסכם אחד בלבד של אגודת ישראל, ומדובר בסגן ראש העיר הרב יוסי דייטש. הנוכחות המלאה של כל צמרת המפלגה בחתונה שערך בשבוע שעבר הייתה הוכחה לשיתוף הפעול המעמיק בין שתי הסיעות.
לדייטש יש יתרון נוסף המציב אותו בראש רשימת המועמדים של יהדות התורה לראשות העיר. בניגוד לכמה מעמיתיו היותר מיליטנטיים, הוא מקפיד לשמור על מערכת יחסים תקינה עם מרבית חברי מועצת העיר החילונים והד"לים. אם יתגבשו י"ג המנדטים החרדים יחד סביב דייטש, האפשרות שיצטרפו לגוש עוד כמה נציגים ד"לים ואולי גם חילונים היא בדרגת סבירות גבוהה יותר מכל מועמד אחר.
בחירה בדייטש לממלא המקום של ברקת עשויה כמובן לשמש לו מקפצה לקראת התמודדות בבחירות הכלליות לראשות העיר בקדנציה הבאה. ולוואי וזה מה שיקרה. הציבור החרדי בירושלים, שהוא הגוש הציבורי הגדול והחזק בעיר, ראוי לכהונה נוספת של ראש עיר מטעמו. אם יהיה זה מועמד מהקונצנזוס כמו דייטש עשויות שבע שנות הרעב של ברקת להישכח מפני שנות השובע שיבואו לאחר מכן.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי normal » 27 דצמבר 2015, 00:41

ישר כח, עצוב לקרוא שהסיבה היחידה אבל היחידה שהצבענו ג' היה בגלל ציות לדעת תורה ותו לא מידי.
normal
 
הודעות: 125
הצטרף: 15 דצמבר 2015, 00:02
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי ישראליק » 27 דצמבר 2015, 01:35

ושכך גם נמשיך לעשות בשמחה וחדווה.!
ישראליק
 
הודעות: 384
הצטרף: 28 יולי 2015, 05:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 27 דצמבר 2015, 13:03

normal כתב:ישר כח, עצוב לקרוא שהסיבה היחידה אבל היחידה שהצבענו ג' היה בגלל ציות לדעת תורה ותו לא מידי.

חשבתי שאתה מציית לגדולי הדור?
איך העזת לפשוע ולמרוד בתורה הקדושה, ולהצביע לג'?
הרי רק בכוחם גייסו [ויגייסו]את כל בחורי הישיבות?
אתה לא מהקומץ הטהור שנשמר מול 100 אלף המתייונים?
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי normal » 27 דצמבר 2015, 20:23

לא זכיתי.
normal
 
הודעות: 125
הצטרף: 15 דצמבר 2015, 00:02
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 04 ינואר 2016, 12:04

אפשר את הטור השבועי?
בבקשה.
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 04 ינואר 2016, 16:52

אלי ישי: "בבחירות הבאות - אוריד את הכפפות"


יו"ר 'יחד' רואה בפרשת דומא את ההזדמנות שלו לחזור לזירת האגרוף ממנה נזרק • טורו של אבי בלום - חובת קריאה



אבי בלום יום רביעי י"ח טבת תשע"ו 30/12/2015


אשא עיני אל הגבעות

"כשיאיר ואבנר יתחתנו, נבקש מדרעי שישיג לנו קיזוזים במליאה", הושמעה השבוע הלצה בלשכת ראש הממשלה. נתניהו שהשתתף בשמחת השבע-ברכות לבתו של דרעי, הביט בהשתאות מהולה בקנאה. לא בכמות הילדים והנכדים של השר הצעיר ממנו בכמה שנים טובות, אלא במסת הקיזוזים והתיזוזים שהליכוד לא ישיג לעולם בממשלת 61.
איש ציבור שלא הוזמן לאירועי השבע-ברכות (מיעוט רבים שניים. ליום!), יכול להסיק את המסקנות ולהחזיר את המפתחות. קווי הנייעס לא הפסיקו לפלוט רשימה אינסופית של משתתפים, בראשם, הזוג המלכותי, ראש הממשלה ורעייתו המוזהרת. מכל הפרשיות המשפטיות של השבוע, רק חקירת הרעייה באזהרה עשויה להשפיע פוליטית, לטווח הרחוק. אולמרט ושאר חברי הגוורדיה שהורשעו-זוכו הם בבחינת 'גברא קטילא'. מדובר באישים פוליטיים רמים שמותם הפוליטי הוכרז רשמית כבר לפני שנים והשבוע זוהה מקום כליאתם/שירותם.
את דרעי עניינה יותר מכל נוכחות חברי מועצות גדולי וחכמי התורה באירועי החתונה. המופעים תוזמנו מראש והמסע בבתי גדולי האומה החל שבועות לפני החתונה. כשמרן הגר"ח קנייבסקי הסביר בחביבות שאינו יוצא מגבולות בני ברק לצורך השתתפות באירועים, השיב דרעי שאם זו הבעיה, הרי ששבע-ברכות מיוחד יתקיים בבני ברק. אם הגר"ח לא מגיע לשבע ברכות, השבע-ברכות יגיע אליו.
הפרגון מקיר לקיר הזכיר את ימי התהילה של דרעי בשנות השמונים. רק נתי גרוסמן, משבית שמחות סדרתי, מצא לנכון לפרסם בהפלס, בעיצומה של החינגה, מאמר לוחמני נגד הציטוט שהובא כאן בשם דרעי, ולפיו הבחירה בחוק הגיוס, היתה בין דרך החזון איש לדרך סאטמאר. במציאות החרדית של ימינו, מתקפת נגד בהפלס היא תו תקן של מיינסטרים חרדי.
שמחות השבע ברכות, סימנו את חגיגת חזרתו הרשמית של דרעי לראשות ש"ס. מאז קיבל לידיו את המושכות אחרי תקופת השלישייה הזכורה לרע, לא היו לו ימים טובים כשבוע החתונה. היריבות הפנים-ספרדית, והקלטת מבית מרן שהודלפה לערוצים, רדפו אחריו בערב הבחירות. במוצאיהן, לא נתנו לו מנוח אכזבתו מקבלת תיק לא רצוי וחששו מהעתירה שהוגשה נגד מינויו. משרד הכלכלה בו לא רצה מלכתחילה הפך עבורו למלכודת גז, עם תמהיל של לחצים בלתי פוסקים וכותרות שליליות שדלקו אחריו גם כשהחליט להתפטר.
השבועות האחרונים, כשר פריפריה, נגב וגליל, נראו כשעותיו היפות, נטולות דאגות, עמוסות ביקורים בערים ואירועים משפחתיים. בלי לו"ז מעיק, עמוס פגישות עם כלכלנים ונציגי מדינות זרות מתוקף תפקידו כשר הכלכלה. בלי עומס ניירת משמימה עם טבלאות המסכמות גרפים מתחום היצוא-יבוא. עם כיס גדוש מטבעות שוקולד, לפריפריה ולשכונות.
לא רק צרות, אלא גם בשורות טובות, באות בצרורות. התפטרותו בטרם עת ובנסיבות מצערות של סילבן שלום, פינתה לדרעי את המשבצת הנכספת של משרד הפנים. גולת הכותרת היא ללא ספק הצלחתו של דרעי לכפות על כחלון הפחתה דרמטית, בעיקר במחירי התחבורה הציבורית.
במקרה הזה אין צורך בעודף יח"צ. את מימוש ההבטחה של דרעי יראו כל משתמשי התח"צ בקופות, כשירכשו את כרטיסי הרב-קו והחופשי-חודשי בחודש הקרוב. בניגוד לרשימת ההישגים הזהה שרשומה בהסכמים הקואליציוניים של יהדות התורה וש"ס, הרי שכאן לא מדובר בנכס משותף, אלא בהישג הרשום בלעדית על שמו של דרעי בטאבו. לזכותה של יהדות התורה, לא רשומה אפילו הערת אזהרה.
הנעילה הרשמית של שבוע החגיגות בצמרת ש"ס, התקיימה בחתונת בתו של יהודה אבידן בשני בערב. דרעי הגיע לחופת אבידן אחרי שגמלה בלבו ההחלטה לקחת את תיק הפנים. במקום נכח גם השר לשעבר אטיאס במראה צעיר, מדוגם ורענן מתמיד. למתבונן מהצד נראה ששערותיו הולכות ומשחירות, בשעה ששערות חבריו שנותרו במשחק הפוליטי, מלבינות. "להיכנס כיום למשרד הפנים זהו הדבר הנכון עבור דרעי", פרגן אטיאס וגם הסביר מדוע.
אטיאס לא התמקד בפן המשפטי (אודותיו הורחב כאן בשבוע שעבר) אלא בצד הפרקטי-מעשי. "המשאב המשמעותי ביותר שנותר במשרד הפנים אחרי העברת אגף התכנון למשרד האוצר, זהו תחום מענקי האיזון שמאפשר לשר לתעדף רשויות חלשות. השילוב של סמכות למתן מענקי איזון, עם תקציבי תיקי הפריפריה, הנגב והגליל, מהווה מכפיל כוח משמעותי. מדובר למעשה במשאבים שמופנים לאותם יעדים ויאפשרו לדרעי לבנות מפת סדרי עדיפויות חדשה". אטיאס כידוע, הוא מומחה בהצבת יעדים ישימים. תשאלו את החברים בוועדת שקד.


ישי לימינך


ברחוב קצנלבוגן שבשכונת הר נוף בירושלים ישב השבוע יו"ר ש"ס לשעבר אלי ישי עם עין צופיה לחתונה. על שמחת החתונה של משפחת דרעי, ישי למד מכלי ראשון. הרעייה המסורה ציפי ישי נכחה באירוע מכורח היכרותה עם אם החתן. בשובה להר נוף היא תיארה מן הסתם את המראות הכל כך מוכרים משנים קודמות, של המוני עולים לרגל, לחלות פנים ולהרגיש בעניינים.
אבל לא לחתונת בני הזוג פרץ-דרעי נדרש אלי ישי השבוע, אלא לחתונת הזוג המאושר אשבל-גולדברג. סרטון ה'רוקדים ודוקרים' מחתונתם, קטף את פרס הצילומים של 'חתונת השבוע'. בסרטון תועדו נערי הגבעות שמניפים סכינים ורובים, ודוקרים את תמונת התינוק של משפחת דוואבשה שנשרף למוות בהצתה בדומא.
בסופ"ש שעבר, עלתה שרת המשפטים איילת שקד לתוכנית האקטואליה בהגשת ירון דקל ועמית סגל והבהירה כי חוגגי חתונת הדמים הם בכלל לא הבעיה שלה. לשאלת המראיינים הבהירה שקד שמדובר במצביעי יחד ולא במצביעי הבית היהודי.
עד לרגע הטחת האשמה במצביעיו ובעקיפין גם בו, אלי ישי צפה במחזות האימה על תקן אזרח מודאג ומאזין מוטרד, כשהוא מקפיד לשמור על זכות השתיקה. "בבחירות הבאות אני מתכוון להוריד את הכפפות", אמר לי אלי ישי במפגש שנערך לאחרונה. זה לא שאת הבחירות הקודמות הוא סיים כשידיו עטויות כסיות, אך לבחירות הבאות שנראות רחוקות ישי מתכונן כבר מעכשיו כשהוא נושא עיניו אל הגבעות. כמו שנאמר: הזורעים בדמעה ברינה יקצורו. או יציתו.
הפניית האצבע המאשימה פומבית, אילצה את אלי ישי לשבור שתיקה. בקולו הוא אומנם לא גינה, למרות הפניות התקשורתיות, אך ברשת החברתית הוא פרסם מיד בתום הראיון של שקד הבהרה: "אני בטוח שאין יהודי בר דעת שצפה בסרטון הזוועתי שפורסם ולא התבייש ונכלם. מקומם לראות צעירים הזויים, רוקדים ומניפים תמונת נרצח, אוחזים בסכין, רובים ובקבוקי תבערה – ככה לא מתנהגים שפויים!".
צריך מידה לא מעטה של אומץ כדי לגנות פומבית קהל יעד שמוגדר כאסופת מצביעים פוטנציאליים. רק שהתעוזה הזאת החזיקה מעמד קצת פחות משעה. תגובות נזעמות של גולשים הובילו לפרסום טקסט ארוך של אלי ישי על פיגועי הטרור המזעזעים, הטרור הערבי שלא פוסק, הממשלה שחייבת להיאבק, וכו' וכו'.
אפשר להבין לנפשו של אלי ישי, הואיל ומבחינתו, הסיכוי היחיד לקאמבק עתידי זו חבירה לתקומה של אריאל וסמוטריץ' וריצה בראש אחד על הגבעות. כוונתו של בנט להתנתק מהצמד שנכנס לכנסת על חשבונו ושלח את מצביעיו לשלשל פתק של יחד בקלפי, פורסמה כאן לראשונה לפני שלושה חודשים. הראשון ששמע זאת היה דרעי, שהבין מיד מהי המשמעות.
עד לבחירות הבאות הכל יכול לקרות, אך אירועי השבוע האחרון מעידים על קריאת כיוון.
ההתנערות הפומבית של בנט מאירועי דומא וחתונת הרובים, ובעיקר יציאתו להגנת השב"כ וקריאת התיגר נגד האמירות של סמוטריץ' וחבריו, הן לא רק פעולות טקטיות של הגנה מקדימה בטרם תפורסם זהות העצורים - מטובי בניה של הציונות הדתית.
הפאסיב-אגרסיב של אלי ישי ברור ומובן לנוכח העובדה שמצביעי תקומה מתייחסים לדברי בנט כסכין בגב המגזר, ומחפשים כתובת אלטרנטיבית עם זהות ברורה.
ישי הוא מתאגרף פוליטי שהופל מהמזרן ומחפש את דרכו חזרה לזירה כמעט בכל מחיר. לשונו של ישי לא נאלמה סתם. כשסירב להצטרף למקהלת הגיבוי לשב"כ והגינוי לעצורי דומא ועורכי דינם, הוא הסתכל קדימה לבחירות הבאות. זה לגיטימי מבחינתו אך מחייב גם את תומכיו החרדים בעבר לחשב מסלול מחדש.
את השיר 'זכרני נא' כדאי לשמור בנגן ולהשמיע בסבב הבא, כשמצביעים חרדים ישוכנעו בשנית לנהור לקלפי ולבחור במפלגה שמצביעיה ומנהיגיה מזוהים כקיצוניים יותר מסמוטריץ', סהרוריים יותר מיוגב. מי שחש בנוח עם הזיהוי - שיקום, ובלבד שלא ירקוד.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 04 ינואר 2016, 16:53

המשך:


העדפה מקלקלת

מסקנה אחת ויחידה יושמה בעקבות מחאת הקיץ ב-2011 והקמת ועדת טרכטנברג. מדובר ב'חינוך חינם לגיל הרך'. מיליארדים הוקצו, גני ילדים הוקמו. עבודת מטה של משרד החינוך הסיקה שמרבית התקציבים הועברו למגזר הערבי, על רקע מצוקת תשתיות ומבנים. החרדים, יחכו למחאה הבאה.
לערבים הזרימו כספים במסגרת מדיניות של העדפה מתקנת. עבור החרדים, היתה זו העדפה מקלקלת. הכסף שהוזרם למחוז שנפתח עבורם, לא הוקצה לשיפור תנאי הלימוד, אלא בוזבז על גיוס מפקחים ופקידי אכיפה.
ערב חתונת בתו פגש יו"ר ש"ס את שר החינוך לשעבר שי פירון שהסביר לו כי הדחת מנהל המחוז החרדי נובעת ממלחמתו באפליה. דרעי שחשד כבר מזמן שמאחורי המהלך יש מניע נסתר, התייחס לדברי פירון בערבון מוגבל, לנוכח העובדה שהמכרז הראשון להחלפתו של מאיר שמעוני פורסם בקדנציה הקודמת. אבל המסר של בכיר פורשי יש עתיד נשמע במליאה שוב ושוב בחודש החולף, לא מגרונם של החרדים אלא בקולם של ח"כי יש עתיד.
לקח אחד ברור, ניתן להפיק בוודאות מפרשת המחוז החרדי שיצאה השבוע להפוגת חתונה קלה. כשמדובר בצרכי הילד החרדי, עדיף שהצינור התקציבי לא יעבור דרך משרד החינוך, ובוודאי שלא דרך המחוז החרדי. במשרדים האחרים, האפליה אינה חלק מה'די.אן.איי' המערכתי.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא מעונות היום במשרד הכלכלה. דרעי לא האריך ימים במשרד אבל הספיק לו שבוע אחד בתפקיד כדי לעשות את הצעד החשוב מכל בתקופת כהונתו הקצרה. בהצעת מחליטים שהוא הביא לממשלה בשבוע הראשון לכהונתה, בוטלו הקריטריונים של מיצוי כושר השתכרות במעונות, שהפלו לרעה נשים עובדות הנשואות לאברכים.
בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ביקשו לקיים דיון, תהליך, בירור ושאר כל המילים המכובסות שמשמעותן היחידה היא מסמוס. דרעי התעקש במליאת הממשלה, גפני גיבה ושיגר איום מרומז מכיוון ועדת הכספים. השינוי אושר והקריטריונים המפלים בוטלו. ייתכן מאוד שבעתיד עוד נתגעגע לקריטריונים המפלים של מיצוי כושר השתכרות. הנימוקים, הרי הם לפניכם.
משרד הכלכלה ננטש מחוסר עניין לשר המכהן, בצעד שיושלם עם הרבה מזל כשדרעי יושבע לשר פנים (כנראה בשבוע הבא). משרד הכלכלה שונמך בקדנציה זו לבלי הכר. מתיק בינוני בגודלו בקדנציות קודמות, התדרדר מעמד המשרד לתחתית המדרג. שטח ללא בעלים מוגדר, הוא בגדר פרצה קוראת לגנב. בתקופת הדמדומים, כמה משרי הממשלה לטשו עיניים למספר אגפים במשרד. בראש המתעניינים, עמד שר החינוך נפתלי בנט ששם עין על אגף המעונות.
ועדת טרכטנברג שהוקמה כדי להרגיע את המחאה החברתית, אי שם לפני שתי קדנציות, העלתה על ראש שמחתה את החינוך בגיל הרך. היא המליצה לממשלה כצעד ראשון לסבסד חינוך חינם לגיל הרך וכצעד שני, להעביר את אגף המעונות ממשרד הכלכלה למשרד החינוך.
הרציונל שמאחורי ההמלצה היה יצירת רצף חינוכי. המעונות במשרד הכלכלה נבנו במודל של תמיכה בהורים עובדים ולכן גם הוכללו תחת קורת הגג של משרד העבודה, שהפך לתמ"ת, שהפך לכלכלה. בא טרכטנברג והסביר כי המיקום הראוי יותר הוא במשרד החינוך. גם את הפעוטות יש לחנך ולא סתם להעניק להורים שירותי בייביסיטר בשעות היום.
כל עוד היה שר מכהן במשרד הכלכלה, ראש מפלגה בעל עוצמה, ההמלצה לא יושמה. מי שיכול להעיד על כך הוא שר החינוך המכהן, שבקדנציה הקודמת שלו כשר כלכלה, סירב לשמוט מידיו את האחריות על אחד האגפים הפחות משמימים במשרד – כזה שמאפשר לו קשר ישיר עם הבוחר והבוחרת. דרעי בתורו כשר מכהן, לא מיהר גם כן לוותר על האגף והותיר את המעונות באחריותו.
הפיכת משרד הכלכלה לשטח הפקר בתקופת ביניים לא קצרה, אפשרה לשר החינוך בנט לקדם את מה שהוא לא הסכים לתת בשעתו כשר כלכלה. בשלטון המקומי קפצו על ההצעה. מול משרד החינוך הם יודעים איך להסתדר, והדרך לאגף הבינוי במשרד מוכרת היטב לראשי הערים.


למען המעונות


טובת ילדי ישראל היא ערך עליון חוצה מגזרים, אבל מה שטוב לפעוט החילוני לא ישרת בהכרח את הזאטוט החרדי. באגפי החינוך בערים החרדיות חוששים כי האפליה לרעה של תקצוב הילד החרדי במשרד החינוך – המובנית בחוק, בתקנות ובחוזרי המנכ"ל, תגיע גם לפעוטות.
הרציונל גם כאן, ברור למדי. כל עוד המעונות מוגדרים בפועל כשירותי בייביסיטר לאימהות עובדות, אין כל מקום להפלות לרעה את הפעוט של האם החרדית. הצעת המחליטים שאושרה בראשית הקדנציה וביטלה את הקריטריון המפלה לרעה של מיצוי כושר השתכרות, התקבלה בהבנה אחרי שהוסבר כי הקריטריון פגע ביציאה לעבודה של נשים חרדיות.
עם שינוי המקום והעברת המעונות ממשרד הכלכלה למשרד החינוך, גם המזל ישתנה – ולרעה. ברגע בו המעונות יוגדרו כמוסד חינוכי יושמעו אוטומטית הרינונים על חובת המדינה לתקצב חלקית בלבד מוסדות לא ממלכתיים, ועובדים המועסקים שלא במישרין על-ידי המדינה. הטיעון הזה בוא יבוא. אם לא היום (כדי שלא לעכב את המהלך), אז מחר, ואם לא מחר, אז מחרתיים.
הטענה כי מדובר בפעוטות שתוכנית הליב"ה אינה רלוונטית עבורם, לא תעזור לנו ביום פקודה כשיקום הרפרנט או היועץ המשפטי ויסביר שאי אפשר לתקצב בשווה חינוך ממלכתי וחינוך בלתי רשמי. אותו טיעון של חוסר רלוונטיות ללימודי הליב"ה, לא הועיל לילדי הגנים החרדים. הרי גם בהם מונחלים לימודי הליב"ה בצורה מלאה, ולמרות זאת, מתקצבת המדינה את הגננות בחסר, לפי פרופיל ממוצע ולא לפי שנות ותק בפועל. המשמעות השנתית היא פערי עתק לרעת גני הילדים החרדיים שמגיעים לסכומים של עשרות מיליוני שקלים לשנה.
מאין יבוא עזרנו? אם לא מחברי הכנסת החרדים, אולי מאנשי אגף התקציבים באוצר, שלשם שינוי נמצאים באותו צד שלנו, בגלל נימוקים כלכליים טהורים. פקידי אגף התקציבים באוצר עדיין לא התאוששו מעלויות תקצוב חינוך חינם בגיל הרך ובניית מאות גני ילדים בעלות של מיליארדים.
באוצר חישבו ומצאו שהעברת מעונות היום ממשרד הכלכלה למשרד החינוך תעלה למדינה למעלה ממיליארד שקלים. על פי נתונים חלקיים של מיפוי שטחי שנערך לאחרונה, למעונות היום של משרד הכלכלה, מגיעים מדי בוקר 90,000 ילדים, מתוך 450,000 ילדים פוטנציאליים בגיל הרלוונטי.
להערכת האוצר, לקיחת חסות של משרד החינוך ושיווק המעונות כחלק בלתי נפרד ממערכת החינוך, יזניקו את מספר הפעוטות במעונות. המשמעות המיידית תחייב הקצאת קרקעות ובניית מבנים למעונות ותקצוב מאות מיליונים לסבסוד המיזם.
טרם לכתו של סילבן שלום, הבהיר דרעי לראש הממשלה כי במסגרת דרישתו לקבל סמכויות מתחום העבודה והרווחה, הוא מתעקש שיועברו לידיו הסמכויות על המעונות. "אסור להפקיר את התחום הזה", הבהיר דרעי לפני קצת יותר משבוע, "הוא קריטי לאימהות חרדיות עובדות ולכן דרשתי את העברת הסמכות על המעונות ממשרד הכלכלה למשרד בראשותי". שבוע חלף, ועם קבלת תיק הפנים, חלף עם הרוח הסיכוי לצרף למשרד החדש-ישן גם את תחום המעונות.
בסיטואציה שנוצרה, מתכוון בנט לקדש מאבק על צירוף המעונות למשרדו. אפרופו קריצתו למיינסטרים הישראלי, צעד מעין זה יאפשר לשר החינוך להצטייר כמגן הילד הישראלי מגיל לידה ועד גיל צבא.
מה שטוב לישראלים, לא בהכרח משרת את החרדים. אם הצעד ימומש, רבבות נשים חרדיות עובדות תיפגענה במישרין. המילה האחרונה עדיין לא נאמרה. יו"ר ועדת הכספים המיליטנטי יכול להוביל את ההתנגדות למהלך ולהציג גם טיעון תקציבי משכנע המגובה בחוות דעת של פקידי האוצר. למען האיזון התקציבי ושמירת היציבות הפיננסית כדאי לעצור ולעשות חושבים. התקציב כבר עבר, מעתה ואילך יש לשמור על כל שקל מכספי הקופה הציבורית. למען נערי האוצר. למען-מעונות לתינוקות של בית רבן.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 04 ינואר 2016, 16:56

לופוליאנסקי לא שייך לפוליטיקה • טור


יעקב ריבלין מסכם את משפט אולמרט, דן בחזרת דרעי למשרד הפנים ומביא את הצד של מנהלי המוסדות בסוגיית שכר הלימוד


יעקב ריבלין, בקהילה שבת כ"א טבת תשע"ו 02/01/2016



ימים עוד ידברו ומשפטנים עוד ישיחו בנפלאות פסק הדין ששחרר את אהוד אולמרט מאשמת קבלת שוחד בסך חצי מיליון שקל מעד המדינה שמואל דכנר. טובי המרצים בפקולטות ינסו להסביר לתלמידיהם כיצד איש עסקים קר וציניקן מעביר מאות אלפי שקלים כגמילות חסדים לאחיו של ראש עיר שצריך לחתום לו על תוכנית בניה של מגדלי ענק, וראש העיר עצמו כלל לא יודע מגמילות החסדים הזאת. והיות ואין הוא יודע הרי שהחלטתו לחתום על תוכניות הבניה המטורפות ביותר במזרח התיכון היא משיקולים של טובת התושבים בלבד.
נשמע מוזר? אכן. אבל לא פחות מוזרה הייתה פסיקת בית המשפט המחוזי בסיבוב הראשון של משפט טלנסקי. שלושה שופטים בירושלים קבעו פה אחד שאין כל הוכחה לכך שמעטפות המזומנים התפוחות שטלנסקי העביר למקורביו של אולמרט ואלה העבירו אליו, נועדו לצרכים אישיים, ויתכן ששימשו כתרומות לצרכים פוליטיים. סתם כך מאות אלפי דולרים מופקדים בכיסו של עובד מדינה בכיר, ובית המשפט נאחז בפלפול משפטי מסועף כדי לטהר אותו מקבלת שוחד. כאילו הוכשרה מעתה הדרך לשחד אנשי ציבור: שים להם כסף במעטפה בערב בחירות והמקסימום שיקרה אם זה יתגלה יהיה כתב אישום זניח על אי דיווח של תרומות למסע בחירות. רק לאחר שאנשי לשכתו האישית של אולמרט פתחו את הפה וחשפו את יומניהם נאלץ בית המשפט המחוזי לדון שוב בפרשה והטיל על אולמרט עונש מאסר מגוחך של שמונה חודשים בלבד. גם עונש זה עומד כעת לערעור בבג"ץ ומעניין יהיה לראות מה יעלה בדינו.
היחיד שלא קנה את הלוקש של גמילות חסדים לאחיו של ראש העיר היה השופט סלים ג'ובראן. אומרים עליו שהוא שופט קשה ומחמיר אבל ההיגיון הבוקע מדעת המיעוט שלו הוא בהיר בפשטותו. בעוד שדעת הרוב הייתה שבגלל מערכת היחסים המתוחה שבין אולמרט לאחיו שמעבר לים יתכן והראשון לא ידע על הכסף שקיבל אחיו מעד המדינה - טען ג'ובראן שאנשי עסקים לא זורקים סתם כך כסף לים. נזקקים וחלכאים יש למיליארדים ברחבי העולם אבל רחמיו של איש העסקים נכמרו רק על אחיו של ראש העיר שאיש העסקים תלוי בו כמו אוויר לנשימה.
פשר היחס המיוחד שאולמרט מקבל מבתי המשפט בירושלים (את פסק הדין החמור של שש שנים בכלא הוא קיבל מהשופט רוזן בתל אביב) הוא אחת מהתעלומות הגדולות של מועדון המעמד העליון הישראלי. מי יודע, אולי הם זוכרים לו את ימיו בממשלת שרון בה כיהן כציר מרכזי בהתנתקות מגוש קטיף, אולי הם זוכרים לו את ימיו כראש ממשלה שהציע לפלסטינים תשעים ושמונה אחוז משטחי יו"ש פלוס מזרח ירושלים והר הבית. אולי הם מודעים לקשרים המיוחדים בינו לעיתון של המדינה שהעניק לו גיבוי מיום הגשת כתב האישום ויצא השבוע בצהלות רועמות על הזיכוי ממרבית סעיפי האישום. הכול יכול להיות והכול יכול לא להיות. מה שברור הוא שמעולם לא קיבל נאשם שטבול כולו בתיקים של שוחד ומרמה (בערעורים השונים תלויים עוד שלושה תיקים כבדים. במהלך חייו זוכה אולמרט מעוד כמה וכמה תיקים) יחס מועדף שכזה ממערכת המשפט.
קשה להשתחרר מהרושם שמי שמעמדו רם יותר קיבל מהשופטים יחס מועדף יותר. הגיבור המרכזי אהוד אולמרט יצא בשנה וחצי, וגם זה לא על רקע פרשת הולילנד אלא בשל אישום זוטר אחר. אורי לופוליאנסקי, האיש שעסק בפרשת הולילנד יותר מכל אדם אחר במדינה, קיבל הפחתה משש שנים לשנתיים בגלל שהכסף לא הגיע לכיסו אלא לארגון שבראשותו. עוד הפחתה משנתיים לחצי שנת עבודות שירות הוא קיבל בגלל מצב בריאותו. דומה וזה החלק היחיד בפסק הדין שכל בר דעת חייב להסכים איתו.
הלאה. איש העסקים המקושר הלל צ'רני קיבל שנתיים וחצי, סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר אלי שמחיוף קיבל שנה וחצי, ומי שחטף את העונש הכבד ביותר היה השליח הקטן שהעביר את הכספים, 'מאכר' בלשון השופטים, שספג את העונש הכבד ביותר: חמש שנות מאסר בפועל. ואחר כך יספרו לנו שאין משוא פנים בבתי המשפט בישראל. את העוינות לחרדים כבר הכרנו. עכשיו למדנו על היחס המיוחד לשוע בפני הדל.
היחס המיוחד ללופוליאנסקי נומק בהרחבה על ידי השופט עוזי פוגלמן. הוא עמד על כך שהנאשם לא לקח שקל אחד לכיסו, והפריך את האשמת השופט המחוזי דוד רוזן כי תועלת הארגון היא גם תועלתו האישית של לופוליאנסקי. פוגלמן פרש בהרחבה את פעילותו הברוכה של ארגון 'יד שרה' והעזרה שהוא מושיט לכל אדם הנזקק לציוד רפואי שאין המדינה מספקת אותו. אם ירצו פעם להוציא פרוספקט חדש ל'יד שרה' לא צריך לטרוח הרבה על הטקסט. די לקחת את דברי השופט פוגלמן ולצטט אותם במלואם. שיר הלל מוצדק לאיש ולפועלו.
אין גם להטיל ספק בצדקת ביטול עונש המאסר בפועל שהוטל על לופו. מה עבר בראשו של השופט רוזן שהחליט לשלוח אדם חולה לשש שנות מאסר? קשה לדעת. אולי הוא נזכר בפרשת המרגל מרקוס קליינברג שקיבל שחרור מוקדם לאחר שנטען שימיו ספורים והמשיך לחיות בנחת עוד שבע עשרה שנה. היו היה פעם גם מועל גדול, מנהל בנק ארץ ישראל בריטניה, יהושע בן ציון, שקיבל חנינה מהנשיא בגלל מצב בריאות קשה ביותר וחי עוד עשרים ושבע שנה עד שנפטר בגיל תשעים ושש. אז לך תדע.
בשעות הצהלה הגדולה שלאחר פסק הדין שוחח לופוליאנסקי עם כתבים. לאחד מהם הוא אמר שאפשרות ריצה מחודשת לראשות עיריית ירושלים היא היפותטית אבל אין הוא שולל אותה על הסף. יש לקוות שהדברים נאמרו רק בלהט השמחה והאומר המאושר לא התכוון לכך ברצינות. לא רק שייאלץ לחכות שבע שנים עד תום תקופת הקלון אלא שיצטרך גם להסביר מה הוא עשה בקדנציה הקודמת שמצדיק בכלל דיבורים על חיים פוליטיים חדשים.
כי רק עכשיו, אחרי הזיכוי המשמח מעונש המאסר לאיש היקר והאהוב הזה, אפשר לומר את הדברים שהוצנעו במהלך כל שנות המשפט כדי לא להזיק לו. כהונתו של לופוליאנסקי בראשות עיריית ירושלים הייתה הגרועה ביותר לציבור החרדי בירושלים מאז קום המדינה. אף בית ספר לא נבנה, אף לא מקווה טהרה, וגם לא שכונה חדשה אחת. היו אלו חמש שנות יובש תקציבי מוחלט לציבור החרדי. אפילו ברקת - וזאת אומרים כל הנציגים החרדים במועצת העיר - תקצב ביד נדיבה יותר את החינוך החרדי. אף אחד לא ידע במה באמת עסוק ראש העיר עד שהתפרסמה פרשת הולילנד. התברר שראש העיר היה עסוק בקידום ארגון החסד שלו לתועלת כלל ישראל ומשכך נותר לו קצת פחות זמן לעסוק בענייני הציבור הירושלמי.
פסיכולוגים תעסוקתיים ממליצים לכל אדם לעסוק רק בתחום בו הוא יכול למצות את מירב כישוריו. מעשי צדקה וחסד הם הצד החזק של לופוליאנסקי והוא הפגין ומפגין בהם כישורים נפלאים. את העיסוק בחיים הפוליטיים היה עליו מלכתחילה להשאיר לאחרים. לו השכיל לעשות כן היו נחסכות ממנו שבע שנים של ייסורים משפטיים.

חוזר לימות הזוהר

את הבשורה על זיכויו המהדהד של אולמרט מהסעיף המרכזי בפרשת הולילנד קיבל השר דרעי בעודו תחת ההשראה של ימי שבע הברכות שהסתיימו יום קודם לכן. יש להניח אפוא שהוא לא נתן להרהורים הנוגים להשתלט עליו. בכל עידן אחר יש להניח שהוא היה יושב ומהרהר אחריו מידותיו של בית המשפט העליון. אותו בית משפט ששלח אותו לשלוש שנות מאסר על הפקדות של כמה עשרות שקלים שביצע מנהל אחד הארגונים שנחשד להיות ידידו. כל העבירות שיוחסו לו בתיק הן משקל זבוב לעומת האישומים הכבדים מהם הצליחו השופטים לחלץ את אולמרט בפלפולים משפטיים מסועפים.
אבל גם אם החלטת בית המשפט השבוע הייתה נודדת לזמן אחר - דרעי לא יכול היה שלא להיזכר בבית המשפט העליון. מאז שנודע על התפטרותו של השר סילבן שלום ממשרד הפנים הוא המועמד הוודאי היחיד לקבלת תיק הפנים. בסיבוב חלוקת התיקים הראשונית בהקמת הממשלה סירב דרעי לקבל את תיק הפנים משתי סיבות. האחת, הוצאת אגף התכנון והבנייה מהמשרד והעברתו למשרד האוצר. השנייה, החשש מפני העתירות לבג"ץ של הגופים הטהרנים שהתנגדו לחזרתו לשולחן הממשלה למרות שתקופת הקלון הסתיימה כבר מזמן.
דרעי העריך שבג"ץ יאשר את חזרתו לממשלה אך אם ישוב בדיוק למקום ממנו יצא ובגינו הורשע עלולות העתירות לקבל חיזוק. אי לכך הוא נקט כמה צעדי הגנה: הוא לא חזר למשרד הפנים, ובמקביל מינה את ח"כ דוד אזולאי לשר הדתות ולא לקח את התיק לעצמו. הוא הסתפק במשרד הכלכלה ובתיק הקטן והזעיר של הפריפריה והגליל.
התפטרותו של שלום נפלה לו כמו זהב מהשמיים. שישה חודשים לאחר שהוא מכהן כשר וזוכה לשבחים רבים על פעילותו, הסיכויים שבג"ץ יפסוק שהוא כשיר להיות שר אך לא שר הפנים - הם קלושים למדי, ואת זה יודעים גם העותרים. עתירות יהיו, כי זה סוד הקיום של ארגוני טוהר השלטון, אבל התוצאות לא מוטלות בספק.
ובאשר לחוסר הסמכויות של משרד הפנים, גם כאן שיחק המזל לדרעי. אם שלום היה מתפטר לפני חודשיים יתכן בהחלט שלדרעי לא הייתה סיבה לחזור לשם. אבל משהו קרה בחודשים האחרונים. משרד הפריפריה והגליל הוא כבר לא משרד זנוח אלא מאגר ענק של תקציבים לא מסומנים - למשכורות ויעדים ממשלתיים מוגדרים מראש - שהם חלומו של כל שר בישראל.
השילוב של משרד הפנים ומשרד הפריפריה הוא שילוב מנצח. דרעי יוכל מעתה לסייר ברחבי הארץ כששני כובעים לראשו. כשר פנים הוא יכול לאשר גבולות של ערים והנחות בארנונה. כשר הפריפריה יש לו תקציבים מיוחדים לכמעט חמישים אחוז מהישובים בישראל. את מה שהוא יכול לתת ממשרד הפנים הוא ייתן ממשרד הפנים. את מה שחסר הוא יעניק ממשרד הפריפריה.
מבחינתו של דרעי זכות השיבה למשרד הפנים היא היא הגשמת החזון של עטרה ליושנה. שנות הזוהר של ש"ס היו בימים בהם החזיקה בתיקי הפנים והדתות גם יחד. זה היה בסוף שנות השמונים ובראשית שנות התשעים. מאז שנת 93 לא הצליחה ש"ס לשלוט בו זמנית בשני התיקים המאפשרים לה שלטון מלא על שירותי הדת והרשויות המקומיות גם יחד.
לדרעי יש אפוא את כל הסיבות לחטוף את הצעתו של נתניהו לקבלת תיק הפנים בשתי ידיים. ככל הנראה המהלך יתבצע כבר ביום ראשון הקרוב במליאת הממשלה, וביום שני הכנסת תעניק לכך את אישורה.
האופוזיציה תתגייס כמובן נגד המינוי. אלו הם כללי המשחק הפרלמנטריים. אבל היא לא תעשה זאת בהתלהבות יתירה. הנה סיפור המלמד על מערכת היחסים המיוחדת של דרעי עם סיעות האופוזיציה. ביום רביעי שעבר ערך דרעי שמחת שבע ברכות לבתו בהשתתפות ראש הממשלה ומרבית השרים. היה זה יום הצבעות ארוך ומתוח בכנסת על עשרות הצעות חוק רגישות. האופוזיציה ניצלה את היעדרם של סילבן שלום ואורן חזן והצליחה להעביר כמה הצעות חוק פרטיות משלה.
באופן מפתיע, בין השעות תשע בערב לחצות לילה יצאה הכנסת להפסקה. לא התקיימו דיונים ולא נערכו הצבעות. הסיבה: בוז'י הרצוג נענה לבקשתו של דרעי לעצור את כל הדיונים כדי לאפשר לראש הממשלה והשרים, כולל בוז'י עצמו, להשתתף בשמחה. אז הירח עמד דום בעמק איילון והשעון הפרלמנטרי נעצר. רק בחצות לילה התחדשו הדיונים ונמשכו עד השעות הקטנות של הבוקר. בתולדות הכנסת טרם נרשמה הפסקה כזאת משיקולים של שמחה משפחתית של אישיות זו או אחרת.
לדרעי יש סיבה נוספת להרגיש כמו על גג העולם. שרים בממשלה מספרים כי בזמן ישיבות הממשלה נתניהו נועץ את עיניו בדרעי לקראת כל הצבעה או הכרעה חשובה. ולא מדובר בחשש מפני איזה תרגיל של הרגע האחרון אלא במערכת יחסים חמה ומתהדקת שבאה לידי ביטוי בולט כמעט בכל מהלך. ביבי לא שוכח שדרעי עזר לו לצאת מהפלונטר של מתווה הגז כאשר התפטר ממשרד הכלכלה. הוא, דרעי, גם סגר לו ברבע שעה את המשבר בין גפני ובנט על רקע תקציבי החינוך החרדי.
מערכת היחסים המיוחדת הזאת היא זו שגם הכריעה את הכף בפרשת ההנחות בתחבורה ובמים. נתניהו היה זה שדחף את כחלון להסכים לסכום של מיליארד שקל שנדרש, וזאת לאחר שדרעי הציע בעצמו פתרון מהמשבר. הפתרון היה שההנחה לא תהיה באמצעות ביטול המע"מ, מה שיכול לגלוש לתחומים אחרים, אלא דרך הפחתה ישירה במחירים. כחלון היסס קצת אבל נתניהו כפה עליו הר כגיגית עד שהושגה ההסכמה.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אבוחצירה » 04 ינואר 2016, 16:56

המשך:



איפה הכסף (חלק ב')

כמה שעות לאחר ליל השימורים הפרלמנטרי של מוצאי יום רביעי שעבר התייצב ח"כ משה גפני באולמי קונקורד בבני ברק. הוא היה עייף ויגע לאחר לילה בלי שינה ולאחר הופעה בשעות הבוקר בפני איזה כינוס של רואי חשבון בתל אביב, אבל מצב רוחו היה מרומם. קהל הנוכחים היה מהזן שהוא רואה מול עיניו ומקבל ממנו השראה וחיזוקים במלחמות התקציב שלו. היו שם כמה מאות מנהלי ת"תים ומוסדות תורניים שהתכנסו ליום עיון פנימי בנושאי ניהול תקין ותקצוב פנימי והזמינו אותו כאורח הכבוד.
גפני התקבל שם כמו ראש ממשלה בהופעת ניצחון בפני אוהדי המפלגה לאחר הבחירות. בתוך יהדות התורה ומול המפלגה החרדית האחרת הוא ניהל אמנם בשבוע שעבר מלחמות קרדיטים זעירות סביב השאלה מי הביא את שפעת התקציבים למוסדות החינוך שהושגו בחודש האחרון של שנת התקציב האזרחית - אבל על עצם ההישגים לא היה מקום לוויכוח. זה לא היה גשם אלא מבול שנחת על אדמת בצורת יבשה. אחרי שנתיים של אין טל ואין מטר, החזירו גפני וחבריו (מי יותר ומי פחות אבל אין ספק שגפני כיו"ר הועדה עמד בחזית) למוסדות החינוך החרדיים את כל מה שנגזל מהם בימי האופל של ממשלת לפיד ביבי בנט. רק סטנדינג אוביישן (מחיאות כפיים בעמידה נוסח ביבי בקונגרס האמריקאי) היו חסרות להשלמת התפאורה החגיגית.
במעמדים כאלה גפני נפתח לרווחה. כל המעצורים משתחררים והוא אומר את כל מה שהוא באמת חושב. מאות הנאספים, משמנה וסולתה של הציבוריות החרדית המבוססת, שמעו פרק נדיר בכלכלה משולבת בפרקי אמונה והשגחה. נואמים חרדים רגילים אמנם לשזור שם שמיים בדבריהם ומגלגלים עין אחת למרום כדי להודות על חסדו יתברך ועין אחת למטה לראות שכולם רואים, אבל הפעם התוכן שכנע מצד עצמו: שרשרת של ניסים שרק מי שעמד בעין הסערה יכול היה להבחין בה מקרוב.
בימי לפיד, כך גפני, נוהלה נגד הציבור החרדי מלחמת חורמה כלכלית, "אפילו את הצ'צ'נים בגרוזיה לא רצו לחסל כך. המטרה הייתה להרעיב אותנו עד שנחוסל או שנפסיק להיות חרדים. הצלחנו איך שהוא לעצור כמה גזירות אבל הכול היה זמני. עוד שנה וחצי של הממשלה הנוראה שעברה לא היו לנו מעונות יום לילדים. אי אפשר היה לרכוש דירה על קרקע מדינה בגלל אי מיצוי כושר השתכרות, והיו מצליחים להקים את רשת הממלכתי החרדי כתירוץ לחסל את החינוך החרדי השורשי".
הנס אליבא דגפני הוא שיום אחד החליט נתניהו שהוא מפרק את הממשלה והולך לבחירות מוקדמות. "מי שמכיר את ביבי יודע שהוא אף פעם לא יוזם משברים. כשהוא נגרר אליהם הוא מגיב ומכבה שריפות. הייתה לו ממשלה יציבה שהוא היה יכול להחזיק איתה מעמד עוד שנתיים, עם מע"מ אפס או בלי מע"מ אפס, והוא פירק אותה במו ידיו. מבחינה פוליטית אין לזה שום הסבר הגיוני".
אחרי הנס של הקמת הממשלה החדשה הגיע הפרק של העשייה. בהסכם הקואליציוני ולאחר מכן הוחזרו התקציבים שנלקחו והאיום הקיומי הוסר לבינתיים. אבל המלחמה הגדולה, כך גפני, עוד לפנינו. "הפקידים במשרדי הממשלה אומרים: גפני הביא את הכסף אבל אנחנו נדאג שזה לא יגיע בפועל לחרדים. אני יודע את השמות שלהם. לכולם יש כיפה בצבע אחד. אם לא נחולל מהפך בתוך משרדי הממשלה לא עשינו כלום. אני הולך לשבת עם שר החינוך נפתלי בנט בנושא זה".
עד כאן הדברים שערבו עד מאוד לאוזן השומעים. כולם כאמור מנהלי מוסדות המשוועים לתקציבים. אבל גפני ידע שיש חיים גם מחוץ לאולם. תשעים ותשעה אחוז מהקולות שהכניסו אותו לכנסת הם של משלמי שכר לימוד לאותם מנהלים. בימים שלאחר פרסום רשימת ההישגים קיבל גפני פידבקים מציבור הבוחרים שתמהו לדעת האם גם להם ייצא משהו מהרשימה, או שהם רק יקראו עליהם בעיתונים המפלגתיים. במיוחד לאור העובדה המצערת שהרשימה לא כללה את קצבאות הילדים. הכסף היחיד שאמור היה להגיע ישירות לנצרכים.
גפני יודע שהטיפול בתקציבי מוסדות בלבד הוא עקב האכילס של הנציגות החרדית. הוא דיבר על כך עוד לפני שקרא את מה שנכתב כאן בנושא זה בשבוע שעבר, ורק במקרה, ההופעה הייתה מספר שעות לאחר שהעיתון היה בדוכנים. לכן הוא שם נפשו בכפו כשהטיח בפני הנאספים את הדברים הבאים: "אנחנו דואגים לתקציבים למוסדות, אבל אתם צריכים לדאוג שלפחות חלק מזה יגיע להורים. יש כאן משולש ברור. נציגים בכנסת, מנהלי מוסדות, וציבור ההורים. לא יתכן שהתקציבים ייעצרו בצלע השנייה. יש הורים שהמצב הכלכלי שלהם קשה וצריך להתחשב בו".
בהתקף האומץ שעבר עליו, שלח גפני מסר ברור גם לניהול הרוחני של המוסדות. יש ציבור של הורים עובדים, הם צריכים להיות שווים אצלם. כמו שאתם רוצים להיות שווים מול כל הזרמים של החינוך בישראל כך אתם צריכים לנהוג בשוויון עם ההורים העובדים.
הדברים נפלו באולם כרעם ביום בהיר. להופיע בכינוס בית של מנהלי מוסדות ולדבר על הפחתת שכר לימוד זה כמו להופיע בפני הכינוס השנתי של ההסתדרות הציונית ולדבר על זכות השיבה הפלסטינית. מפני כבודו של האורח, ואולי גם בגלל ההלם, נשמעו באולם רק רטינות קלות. מה שכן, הוא הפסיד את מחיאות הכפיים שאמור היה לקבל מהקהל עבורו עשה כל כך הרבה. היה שווה לו.
אחד הנוכחים באולם, מנהל רשת של מוסדות פטור המונה למעלה מאלף תלמידים, רותח מזעם על הסיפא שבדבריו של גפני. מפני הכבוד הוא לא קם לצעוק, וכיבד את המעמד. כתחליף הוא התקשר לכותב השורות ושפך עליו את זעמו. הוא האשים אותנו במתן רוח גבית לגפני בנושא הפחתת שכר הלימוד ואף טען שמאז פרסום הטור בשבוע שעבר הוא מוצף דרישות של הורים בנושא זה. עשית לנו עוול חמור, טען במרי שיחו, הפרוטות שקיבלנו ואנחנו עוד עתידים לקבל אין בהן כדי שיחלוקו. במקרה הטוב ביותר, כך הנ"ל, תתבטא התוספת שגפני וחבריו השיגו לנו בשלושים שקל לחודש לתלמיד. זה הכול.
ביקשנו פירוט, וקיבלנו. מה נאמר ומה נדבר, אם הנתונים שהוצגו בפנינו נכונים במלואם אז יש בהחלט צד שני למטבע. לדבריו ההקצבה הבסיסית של המדינה לתלמודי התורה לא השתנתה זה עשור שנים. כלומר: לא נפגעה בזמן לפיד ולא גדלה בקדנציית גפני ליצמן האחרונה. מדובר בסכום בסיס של מאתיים ושבעים שקלים לחודש בלבד. הודות להסכם הקואליציוני ולמאמציו של גפני עתידים הת"תים לקבל מענק מיוחד לשילוב ילדים בחינוך המיוחד ומענק תמרוץ ופיתוח.
בכמה כסף מדובר? מתברר שמעט מאוד. בסעיף השילוב מדובר במאה ושמונים שקל לשנה לכל תלמיד, ובחישוב חודשי: חמשה עשר שקלים לחודש. סעיף תמרוץ ופיתוח טרם חושב במשרד החינוך אך גם כאן הסיפור הוא מקסימום מאתיים שקלים לשנה פר תלמיד, שבחישוב חודשי זה כשבעה עשר ש"ח. אם מחברים את שני המספרים מדובר בתוספת של כשלושים שקל לחודש לתלמיד. זה מה שגפני וההורים רוצים? שואל המנהל הכועס. שנוריד את שכר הלימוד בסכום הזעום הזה? על זה כל המלחמות והמאבקים שאתה מנהל נגדינו?
הטענות הן לא מהיום, השבנו לו. הורים טוענים זה מכבר ששכר הלימוד הוא מנופח והופך את תלמודי התורה וגני הילדים למוקדי רווח על חשבון ההורים מעוטי ההכנסה.
לא מיניה ולא מקצתיה, השיב המנהל, ובמשך רבע שעה הוא המטיר עלינו נתונים ומספרים בקצב מסחרר. הנה תמציתם: כיתה ממוצעת בת"ת מונה כעשרים וחמישה תלמידים. הכיתה לומדת כתשע שעות ביום. שכר לימוד ממוצע למלמד הוא כאלף וחמש מאות ש"ח לשעת הוראה חודשית. סך הכול: שלושה עשר וחצי אלף שקלים. לכך יש להוסיף עוד שלושים אחוז עלות מעסיק (פנסיה, מס שכר, מס מעסיקים וביטוח לאומי. יש הנותנים גם קרן השתלמות). עוד אלפיים ש"ח לחודש עלות ניקיון, מים ותחזוקה שוטפת לכל כיתה. עוד חמישה עשר אחוז תקורה להוצאות שכר: מנהלה, מזכירות, אבטחה, ביטוחים ורישיונות.
עלות אחזקת כיתה, שלח לנו המנהל טבלת חישובים ארוכה ומסובכת, היא כעשרים ושלושה אלף לחודש. "מאחר והמדינה משלמת מאתיים ושבעים ש"ח לחודש לא יתכן שנגבה מההורים פחות מחמש מאות ושלושים ש"ח לחודש. וגם זה רק אם הת"ת שוכן במבנה משלו. במקרה שהוא משלם שכירות על המבנה, שכר הלימוד האמיתי צריך לזנק לשבע מאות ש"ח לחודש לפחות".

אז מהיכן ירק זה חי? שאלנו.

"יש לנו קצת הכנסות מגני הילדים שלומדים רק עד אחת וחצי והמדינה מתקצבת אותם בשש מאות ש"ח לחודש. גם מהם אנו גובים שכר לימוד שמאפשר להחזיק את כיתות ז' וח' שלומדים בהן עד שבע בערב. את היתרה שחסרה אנו מגייסים באמצעות תרומות מחו"ל".
את הכסף הגדול, טוען המנהל, עושים בחינוך המוכר שאינו רשמי. שם מקבלים מהמדינה פי שניים וחצי ממוסדות פטור וגם שם גובים שכר לימוד של חמש מאות ש"ח וחודש ליותר מההורים. הבוננזה האמיתית, כך בן שיחינו, נמצאת בחינוך הממלכתי החרדי החדש. שם תקצוב המדינה הוא מאה אחוז ובמרביתם נגבה שכר לימוד שאינו נופל מתלמודי התורה של מוסדות הפטור. זו תעשיית רווח אמיתית, מלעיז מנהל הרשת על עמיתיו שהתפתו לעבור לזרם הממלכתי החרדי. שמענו ורשמנו.
ומה באשר לתוספת התקציב שקיבלו כוללי האברכים? אם כתבנו שהתוספת לא עוברת לאברכי הכוללים כנראה שטעינו בהכללה. יש כמה וכמה כוללים גדולים שהחליטו להעביר את התוספת לאברכים. בתוכם יש לציין את רשת הכוללים של צאנז, הכולל הגדול של הגר"ש מרקוביץ בפוניבז', הכולל הגדול של ישיבת מיר, ועוד כמה עשרות כוללים קטנים ובינוניים שהודיעו על הגדלת המלגה.
ובאשר לאלה שלא הגדילו, הנה מכתבו, בקיצורים הנדרשים, של ראש כולל זועם שנקלט בתיבת המייל שלנו. "זכיתי לפני כשבע שנים לפתוח כולל לכל אברך ואברך מיום חתונתו ללא הבדל בין ספרדים ואשכנזים. הכולל מונה מאה וחמישים אברכים. לפני כשלוש שנים התחילו גזירות לפיד. המלגה של משרד הדתות קוצצה ובמקום 828 קיבלנו 428 ש"ח. אני משלם לכל אברך אלף וחמש מאות ש"ח לחודש ועוד מאה וחמישים ש"ח למבחנים. האברכים בכל השנים האלה לא הרגישו לרגע את גזירותיו של לפיד.
"אני הייתי צריך לגייס 150 אלף שקלים בחודש, חלק בהלוואות - חלק בתרומות. מקומי הפך בדרך קבע באוויר בין שמיים לארץ ובימים שהייתי בארץ התרוצצתי מגמ"ח לגמ"ח וכרגע חובות הכולל עומדים על קרוב למיליון ש"ח. בשנים האלה לא כתבת ולו פעם אחת שהכוללים לא נקרעים תחת נטל הגזירות (לא מדויק אבל מילא, י.ר.). והנה ב"ה וזכינו לקצת רוגע שמעניק לי אפשרות להחזיר את החובות, אפשרות להגדיל תורה ולהאדירה. הייתכן לכתוב כך?". על החתום: הרב יחזקאל ברומברג כולל 'השותפין' רחוב הישיבה 8 בירושלים.
וניכרין דברים היוצאים מן הלב.
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים
עת לעשות לה' הפרו תורתך
אבוחצירה
 
הודעות: 374
הצטרף: 08 אפריל 2014, 18:27
מיקום: פלסטינה
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי ישראליק » 04 ינואר 2016, 17:35

תודה רבה
ישראליק
 
הודעות: 384
הצטרף: 28 יולי 2015, 05:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 04 ינואר 2016, 17:40

מצטרף לתודות
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 11 ינואר 2016, 17:59

אפשר את הטור השבועי?
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 11 ינואר 2016, 18:34

כך הערים בנט על הח"כים החרדים
כך הצליח שר החינוך נפתלי בנט, להערים על הח"כים החרדים, ולמנות אדם חילוני כמנהל המחוז החרדי
יעקב ריבלין, בקהילה שבת כ"ח טבת תשע"ו 18:29 09/01/2016


בשבוע שעבר פרסמו הח"כים החרדים, איש איש בביטאונו ובכלי התקשורת הנוטים לו חסד, את רשימת ההישגים האישית הכוללת בערך את כל הנכתב בהסכם הקואליציוני. בודדים מתוכם היו נדיבים די הצורך לציין שגם עמיתיהם היו שותפים בהישג. אם בשל פעילותם ואם בשל העובדה הבסיסית שכל המופיע בהסכם הקואליציוני הוא פועל יוצא של שותפות כל י"ג הנציגים בקואליציה.

לו רק המתינו עוד טיפ טיפה, שבוע אחד בלבד, היה לאל ידם לצרף גם את ההישג הנפלא של בחירת מנהל המחוז החרדי במשרד החינוך. האם נראה בימים הקרובים הודעה מתוקנת הכוללת גם את זה? כנראה שלא. בנושא זה נוהגים הנציגים ענוותנות בעצמם ושמחים לייחס את ההישג לכל אחד אחר: לא שמעתי, לא ראיתי, לא ידעתי. בטח מישהו אחר טיפל בזה.

בעניין זה לפחות כולם צודקים. לא היה להם מושג שבנט הולך להפיל עליהם מנהל מחוז שהידע היחיד שיש לו על הציבור החרדי הוא מקריאה בעיתונים או במפגשים אקראיים עם נציגים חרדים בכנסים של הג'וינט ישראל. למנות אדם כזה למנהל מחוז חרדי זה בערך כמו למנות לראשות פרויקט מערכת החץ אדם שהרקורד שלו בנושא טילים הוא ירידה מהירה למקלט וציות להוראות פיקוד העורף בזמן ירי סקאדים על ישראל.

ואכן, הבשורה על החלטת ועדת המכרזים למנות את איציק זהבי למנהל המחוז החרדי במשרד החינוך נחתה על הנציגים החרדים כמו טיל על שכונת מגורים, אבל בלי התראה מוקדמת. יום קודם שאל ח"כ בכיר מאוד בדגל התורה את אחד מעוזריו של בנט מי לדעתו עומד להיבחר. הבחור המציא לו שם של אישיות חרדית ידועה שאפילו לא הגישה בכלל מועמדות. כמה ימים קודם להודעה המפתיעה שוחחו שלושת ראשי המפלגות החרדיות עם שר החינוך נפתלי בנט. בתום הפגישה דיווח השר דרעי כי אחד הנושאים היה בחירת מנהל המחוז החרדי. גפני לעומת זאת דיווח שהנושא כלל לא הועלה.

האמת נמצאת אי שם באמצע. הנושא אכן הועלה אך ירד בחטף מעל השולחן לאחר שבנט הבהיר שאין לו כל גישה להליך הבחירה. את המועמד המתאים בוחרת ועדה מיוחדת של אנשי נציבות שירות המדינה ששמותיהם חסויים כמו חוקרי השב"כ שעינו את נחקרי דומא. השם היחיד שניתן לפרסום הוא של מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, שנמנית אף היא על חברי הוועדה.

לדברי מקורבי בנט, גם למנכ"לית המשרד לא הייתה אפשרות להכריע מי יהיה המועמד הזוכה. היא רק אצבע אחת בוועדה - מסבירים המקורבים. אז מה לעשות שאנשי נציבות שירות המדינה העדיפו את איציק זהבי החילוני על פני עשרות מועמדים, רובם חרדים, עם ניסיון בפיקוח והוראה העדיף על שלו זה עשרות מונים.

הרקורד החינוכי של זהבי הוא ניהול בית ספר תיכון חילוני לפני ט"ו שנה, מאז הוא מועסק בג'וינט ישראל בפיתוח תוכניות לבני נוער וצעירים בסיכון. איך הגיעו אנשי נציבות שירות המדינה למסקנה שהוא המתאים לניהול ואחריות על מערכת חינוך חרדית? קשה לדעת. במסדרונות משרד החינוך מתלחשים שהמועמד היה מוכר היטב למנכ"לית המשרד ואף הומלץ על ידה לתפקיד. מאחר והדיונים הם חשאיים ואין פרוטוקולים יש להתייחס ללחשושים אלו כהשמצה פרועה בלבד.

מה שמפתיע הוא שעד לרגע זה לפחות לא נרשם בתולדות משרד החינוך, וגם לא במשרדים אחרים, תקדים לבחירת מועמד שלא נתמך, מאחורי הקלעים, לפחות על ידי השר הממונה. הכול כמובן לפי הכללים המקצועיים ועל פי דעתה המלומדת של ועדה בלתי תלויה. אפעס תמיד יוצא שהמקצועיות הולכת יד ביד עם רצונות השר. במיוחד במינויים של בעלי תפקידים בכירים.
נערך לאחרונה על ידי קטןודל בתאריך 11 ינואר 2016, 18:35, נערך פעם אחת בסך הכל.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 11 ינואר 2016, 18:34

הנה דוגמא טרייה ומדממת: השבוע בחרה הממשלה באביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט הומלץ לממשלה על ידי הוועדה הכי מקצועית שניתן להעלות על הדעת. ועדה שבראשה עומד שופט בג"ץ בדימוס וכל חבריה משפטנים בעלי שיעור קומה. לפני הוועדה הוגשו מספר מועמדים ובתוכם האיש שיצק מים על ידי נתניהו בשנים האחרונות בנאמנות. וראה זה פלא, דווקא הוא, מזכיר הממשלה אביחי מנלדבליט, גבר על כולם והוגש לממשלה כמועמד יחיד.

אז לבוא ולומר שלבנט ולמנכ"לית שמטעמו לא הייתה יכולת להכריע מי ייבחר - זו היתממות בלבד. אנשי נציבות שירות המדינה לא היו בוחרים מועמד שמנכ"לית המשרד לא הייתה חפצה בו. מאחר ומנכ"ל משרד ממשלתי הוא איש אימון של השר היכול להדיח אותו בכל רגע נתון בלי לתת הסברים לאף אחד - זה קצת משעשע לחשוב שהמנכ"ל ייתן יד לבחירה של מועמד שהשר עצמו אינו חפץ ביקרו.

הבעיה של הנציגים החרדים היא שהשעשוע הזה בא על חשבונם. לפני מספר שבועות מונה במשרד החינוך מנהל מחוז לחינוך הדרוזי. אף אדם שפוי במשרד לא חשב שלתפקיד יתמנה בדואי, צ'רקסי או ערבי. לכל היותר ניתן היה לחשוב על איש חינוך יהודי שפיקח בעבר על החינוך הדרוזי. לתפקיד התמנה לבסוף איש חינוך מהעדה הדרוזית. בלי לחצים של ראשי העדה ובלי שנציגי העדה, המונים שניים במספר, יצטרכו להפעיל קשרים בצמרת המשרד. לאחר המינוי פרסם בנט הודעה המשבחת את המשרד - וממילא את עצמו - על הבחירה הנבונה. דרוזי כן, חרדי לא.

גורם בכיר בש"ס העריך באוזנינו שבנט לא היה יורק להם כך בפנים אלמלי קיבל רמז מנציג חרדי ביהדות התורה שלא ילכו על כך למלחמת עולם. יש איש בתוכנו, אומר הגורם הבכיר, שיש לו רקורד של העדפת נציג חילוני על פני חרדי לאחר שזכויותיו של החוג אותו הוא מייצג הובטחו מראש. הוא גם מעדיף, כך הגורם הש"סי, שלא ייבחר חרדי שעלולה להיות לו זיקה לגורמים חרדים אחרים. ואוי לאוזניים שכך שומעות.

הגורם הבכיר משוכנע גם שבחירת המנהל החילוני היא צעד תגובה של הבית היהודי למהלומות שספגה המפלגה מש"ס בבתי הדין הרבניים. מעכשיו, הוא אומר, אנחנו נחפש את האינטרסים של הבית היהודי בכל מקום שאפשר. חסל סדר הבנות בנושאי המועצות הדתיות ובחירת רבנים. גם אצלנו, הוא אומר, יהיו ועדות מקצועיות בלבד.

בשבוע הבא ייכנס יו"ר ש"ס אריה דרעי ללשכתו החדשה במשרד הפנים. על השולחן לא מעט אינטרסים של הבית היהודי. אחד מהם הוא תקציבי החטיבה להתיישבות המיועדים רשמית לישובים שאינם חרדיים מעבר לקו הירוק. ללא כל קשר לאמור לעיל ממש לא נופתע אם תקציבים אלו יעברו בחינה מחדש על ידי ועדה מקצועית בלתי תלויה שלשר ולמנכ"ל משרדו אין כל קשר להחלטותיה.

מצד שני יש לזכור שגם הבית היהודי מחזיק בכיס הרבה מאוד אינטרסים של הציבור החרדי שרובם ככולם מרוכזים במשרד החינוך בראשותו של בנט. האחרון הפר אמנם את מאזן האימה במינוי חילוני כמנהל המחוז החרדי אך כמו במצב בגבול הלבנון - תגובות צריכות להיות במינון מתאים כדי למנוע מלחמה כוללת. עם כל הרצון העז לנקום על ההשפלה, התגובה החרדית תצטרך להיות קשה אך לא ברמה שתעניק לגיטימציה לבנט לסגור עוד יותר את טבעת החנק שכבר כרך סביב צווארה של מערכת החינוך החרדית.

הנה הידוק נוסף, קטנטנן אמנם, אך הוא המשך ישיר לרוח המפקד החדשה במשרד החינוך. במשך עשרות שנים נהנו רשתות החינוך החרדיות מהסדר מורים חיילים עם משרד הביטחון. במסגרת זו שירתו במהלך השנים מאות רבות של מורים חרדים ששילבו ספרא וסיפא. בזמן הלימודים הם לימדו ובחופשות בתי הספר הם עברו אימונים צבאיים קצרים, ולפעמים גם זה לא. על כך הם גם קיבלו משכורת שאפשרה להחזיק את המשפחה. לבתי הספר החרדים היה זה רווח נקי. את המשכורת משלם משרד הביטחון והיא לא יורדת מחשבון הבנק שלהם.

רק בדרך נס הסיפור הזה לא נגמר. ביום ראשון אישרה הממשלה את צו שירות הביטחון החדש העוסק בנושא. לפי חוות דעתה של היועצת המשפטית במשרד החינוך עו"ד דורית מורג ההרשאה להעסיק חיילים כמורים היא רק במסגרת החינוך הממלכתי המתופעל ישירות על ידי משרד החינוך. כל הגופים שעסקו בכך עד עתה, כמו החברה למתנ"סים, רשות הטבע והגנים ובתי ספר שדה, לא יורשו יותר להעסיק מורים חיילים. וזה עוד מילא, מדובר בגופים שאין עיקר מהותם חינוך והוראה. אבל מורג לא הסתפקה בכך, וצירפה לרשימת הפסולים גם את רשתות החינוך החרדיות הגדולות. מורה חייל בחינוך ממלכתי כן, מורה חייל בחינוך חרדי לא.

לאחר האישור בממשלה עבר הצו לאישור ועדת חו"ב. הוא עבר שם בלי ציוץ אחד. בשתי התחנות האמורות יש נציגות חרדית מכובדת: שלושה שרים בממשלה ונציג אחד בועדת חו"ב. איש מהם לא שם אל לב. אבל הנה לא ינום ולא ישן ח"כ משה גפני שאיננו חבר בועדה. מישהו גילה את אוזנו כי הצו המחודש עומד לעבור בועדה והוא הקים מיד קול זעקה מרה. בשיחה בהולה עם השר משה יעלון ואנשי צוותו הוא הזכיר להם את מלחמותיו לטובתם בנושא תקציב הבטחון המנופח ודרש את התערבותם. יעלון נענה לו ומשך את הצו מהועדה למשך חודש ימים. ומה יהיה אחרי חודש? כנראה יהיה בסדר. אבל עצם העובדה שמשרד החינוך ומשרד הבטחון חשבו להעביר סיכום מאחורי גבם של החרדים - מלמדת על רוח המפקד הנושבת בשני המשרדים.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 11 ינואר 2016, 18:34

תיבת הפנדורה

לישיבת הממשלה שאישרה, בין היתר, את צו שירות הביטחון החדש, הגיע ראש הממשלה במצב רוח עכור קמעא. שרים המכירים את אורחו ושיגו הבחינו בכך מהרגע הראשון. הם רק לא ידעו אם זה בגלל הפיגוע בתל אביב או בגלל הזימון לחקירה נוספת של הגברת נתניהו. לא ראי זה כראי זה, אבל כל אחד מהאירועים המצערים הנ"ל הוא כשלעצמו סיבה למעצבה. הפיגוע בתל אביב מנפץ את שארית אשליית הביטחון שעוד נותרה לאזרחי ישראל, והחקירות של נתניהו הן איום קיומי על המשך השושלת. הצירוף של שניהם עשוי להסביר מדוע ליברמן והרצוג מדברים בביטחון כל כך מוצק על בחירות כבר במהלך השנה הקרובה.

הפיגוע בתל אביב לא היה הקטלני ביותר בגל הטרור שהחל בחול המועד סוכות וסופו לא נראה באופק. הפיגועים בשטחים ובירושלים גרמו למותם של למעלה מעשרים וחמשה יהודים והם מתבצעים על בסיס יום יומי. נתניהו כבר מזמן לא מתייחס פומבית לפיגועים מעבר לקו הירוק, ומשדר בכך אדישות לגורל המתיישבים. לפיגועים בירושלים הוא הגיב רק כאשר היה מדובר בשני הרוגים ומעלה. פה דקירת סכין, שם פיגוע דריסה. אם זה לא עולה לכותרות הראשית בתקשורת, ראש הממשלה עובר על כך לסדר היום.

הפיגוע בלב רחוב דיזנגוף הרעיד את המיתרים בליבו האטום של נתניהו. מספר שעות לאחר הפיגוע הוא ביקר במקום, יחד עם מר ביטחון הנוסף השר בוגי יעלון, והשניים הניחו נרות לזכר ההרוגים במסעדת 'הסמטא'.

המחווה נגעה לליבם של תושבי העיר אך לא החזירה להם את תחושת הביטחון. נתניהו נאם במקום נאום רב השראה על יד חזקה וחוסר סובלנות לטרור ויש להניח שאם המחבל המסתתר מצויד בנגן לא כשר עם אפשרות לקליטת רדיו הוא האזין להם בקשב רב.

לתושבי ירושלים, ובעצם לכל מי שלא מתגורר באזור המרכז, הביקור של נתניהו בדיזינגוף חרה עד מאוד. הביקור הוכיח שוב שמזווית ראייתו של ראש הממשלה, מה שקורה בתל אביב הוא מה שקורה בישראל האמיתית. כל יתר האזורים הם סוג של פריפריה שאמורה לשאת בעול הביטחון בדומיה למען הבטחת שלומם של תושבי המרכז.

ההתייחסות למרכז הארץ כלב המדינה וליתר האזורים כיישובי ספר לא נולדה אתמול. ולא רק אצל נתניהו. במשך שנים רבות סבלו תושבי הדרום מירי של טילים מעזה בטפטוף שהפך לפעמים לשיטפון, אבל למבצעים כמו צוק איתן יצאה הממשלה רק כשהירי התרחב לאזור המרכז. כך היה גם גורלם של תושבי הצפון. במובן זה, ירושלים הצטרפה לפריפריה רק בגל הטרור האחרון. ברבות הפיגועים על בסיס יום יומי ושוויון הנפש בו החלו להתקבל במרכזי התקשורת בתל אביב איבדה עיר הקודש את השייכות ללב המדינה.

נתניהו, כמו גם ראשי הממשלה שקדמו לו, יודע שממשלות קמות ונופלות במדינת תל אביב. מלחמת לבנון הראשונה הסתיימה בהפגנת ארבע מאות אלף בכיכר מלכי ישראל. ברק ברח מלבנון, למרות האימה של תושבי הצפון ממה שיקרה אחר כך, בגלל ארגון ארבע אימהות שכבש את מערכות התקשורת בתל אביב. המחאה החברתית שכמעט הפילה את ממשלת נתניהו השנייה פרצה בתל אביב. הכול מתחיל ונגמר בעיר העברית הראשונה.

בחושיו הבריאים מבין נתניהו שאם בתל אביב כבר אי אפשר לשתות בשקט הוא יכול לחשב את קיצו הפוליטי לאחור. לפני שבועיים פרסם ה'ניו יורק טיימס' כתבה מחמיאה על עיר ההוללות של ישראל. הכתבה המליצה למיליוני קוראיה להתעלם ממצב הביטחון בגבולות ישראל ובאזורים מוכי הטרור ולבקר בעיר השוקקת. יום לאחר הפיגוע פרסמה מחלקת המדינה האמריקאית אזהרת מסע הכוללת את כל שטחי ישראל, מהים ועד הירדן, מנחל שניר ועד נחל מצרים, ותל אביב בכלל. עוד שניים- שלושה פיגועים כאלה, רח"ל, ונתניהו יתחיל לראות את זה בסקרים שעד עתה ומשום מה עוד נושאים לו פנים.

האירוע הנוסף המדאיג את נתניהו התרחש אף הוא באזור המרכז. השבוע זומנה נוות ביתו מרת שרה לחקירה השנייה במשרדי יחידת להב 433. בשבוע שעבר היא נחקרה ארבע שעות. השבוע היא התארחה במקום למעלה מחמש שעות. נושא החקירה ידוע: הערבוב, לכאורה, בין הוצאות הבית הפרטי להוצאות הבית הממשלתי. החקירה לא עסקה, ככל הידוע, בחשיפות האחרונות של העיתונאי יואב יצחק בפרשת המתנות הרשמיות שקיבל ראש הממשלה במסגרת ביקורים ממלכתיים. מתנות שאמורות היו להירשם ולהימצא במעון הממשלתי ולכאורה נמצאו מוסתרות במרתף בית פרטי.

אבל יום אחד גם זה יכול להגיע. טבען של חקירות הוא שיודעים היכן הן מתחילות ולא להיכן הן מתגלגלות. הניסיון מלמד שתלונות נגד אנשי ציבור מתחילות בקטן ונגמרות בגדול. כשמכסה של ביוב מתרומם ויוצאת ממנו חולדה ראשונה בדרך כלל תוך זמן קצר פורצות משם עשרות נוספות. פרשת אולמרט נפתחה בחקירה שולית על רכישת הבית ברחוב כרמיה בירושלים והתגלגלה מהר מאוד לשש פרשיות נוספות. מחלקן הוא זוכה, בשתיים מהן הוא כבר הורשע.

וזה מה שמדיד שינה מעיני המשפחה המלכותית. לא החקירה בנושאים הנדונים כשלעצמה. ככל הידוע הגברת נתניהו עמדה די יפה בחקירה. בכל זאת רעיית ראש הממשלה ואי אפשר להפעיל נגדה אמצעי חקירה ידועים. לרשותה עומד גם צוות פרקליטים מיומן שבוודאי הכין אותה היטב. אחד מהם אמנם ביקש מהיועץ המשפטי שלא לזמן אותה לחקירה עקב מה שהגדיר מצב נפשי אבל זה היה כנראה לצרכי טיעון בלבד. הגברת נתניהו מככבת זה עשור שנים בתקשורת בהקשרים מאוד לא מחמיאים ועד עכשיו לפחות היא מפגינה כושר עמידות מרשים. אנשים בעלי בריאות נפשית מוכחת יותר היו קורסים כבר מזמן.

הדאגה היא מהדינמיקה של החקירה. היום מזמינים את הגברת והיא מדקלמת יפה את הטקסטים שלה אבל מחר עלול איזה חשמלאי או אינסטלטור לפתוח את הפה. חוקרי לה"ב 433 אלופים בזה. די בכך שימצאו שאחד מנותני השירותים במעונות ראש הממשלה מסובך במס הכנסה או מע"מ או הסתבכות אחרת עם החוק והם מציעים לו להיות עד מדינה. ספר לנו מה עשית שם במעון הפרטי ואיך שילמו לך, וכל התיקים שלך נסגרים - עלולים החוקרים לדוג את החשמלאי או האינסטלטור הקטן.

וכשנותן שירותים אחד נשבר (אם אכן היו מעשים לא חוקיים, מה שטרם הוכח עדיין) עלולה להצטרף אליו מקהלה שלמה. בשבע שנות מלכותו של ביבי הראשון עברו במעונותיו, הרשמי והפרטי, עשרות עובדים שרובם עזבו בטריקת דלת או שפוטרו בבושת פנים. אחת מהן עלתה בשבוע שעבר לשידור בגלי צה"ל וסיפרה, בעילום שם ובשינוי קולה, על התנהלותה של הגברת נתניהו. בדבריה לא היה היבט פלילי אלא תיאור אנושי מזעזע על הנעשה בבית בו מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר. אבל מתיאורים על בסיס אישי ועד לחשדות פלילים הדרך בדרך כלל קצרה. חסר רק איש או אישה אחת שיחליטו לפתוח את הפה וזה יהיה סופו של בית המלוכה.
נערך לאחרונה על ידי קטןודל בתאריך 11 ינואר 2016, 18:36, נערך פעם אחת בסך הכל.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי קטןודל » 11 ינואר 2016, 18:35

מריחים בחירות

כך או כך, התחושה שמשהו לא בסדר בבית המלוכה של נתניהו והעדר תחושת הביטחון של אזרחי ישראל, עשויים בהחלט להבשיל להתפתחות שתוביל להקדמת הבחירות. גם ההומוגניות של מרכיבי הקואליציה שדומה היה שיצוקה בבטון היא כבר לא מה שהייתה. החרדים ובנט הם כבר לא מופת של שיתוף פעולה. הצעת חוק השבת שעברה בממשלה ספגה ווטו של סיעת כחלון וירדה מעל סדר היום. מדי יום רביעי, ולפעמים גם ביום שני, הקואליציה סופגת מהלומות פרלמנטריות מביכות. הפסד בכמה הצבעות לא מביא את הבחירות, סידרה של הפסדים בהחלט שכן.

וזו כנראה התחושה של שר האוצר משה כחלון, שכינס השבוע מסיבת עיתונים די תמוהה בכנסת. כחלון דיבר אמנם על החשיבות שבהמשך פעילותה של הממשלה הנוכחית והזהיר מפני בחירות מוקדמות, אבל כל מה שאמר היה כמו פתיחה לא רשמית של מערכת בחירות.

כי אחרת מה מוצא לנכון שר אוצר בממשלה יציבה לדרוך על היבלת הכי רגישה של ראש הממשלה? כחלון יודע שכל מה שביבי עשה בשבועות האחרונים זה לחסום את דרכו של גדעון סער להנהגת הליכוד. הוא הקדים את הבחירות לראשות המפלגה בצעד בולשביקי, ציפצף בגלוי על דעת הקהל ודרך בגסות על ראשו של שר התחבורה ישראל כץ שניסה לצאת חוצץ נגד המהלך, והכול מאימתו של הפורש המשמיע קולות של חזרה.

אפרופו סער, דרכם של פורשים מהמערכת הפוליטית היא לספוג ירידה בכוחם האלקטוראלי. מי שלא נשאר על הגלגל, אמר בשעתו שרון המנוח, לא מצליח לעלות עליו חזרה. גם אצל סער הגלגל מתהפך אבל לכיוון המתאים לו. כל יום שעובר וכל כישלון ביטחוני או שמועה על הנעשה בחצר המלוכה ברחוב בלפור מעלים את כוחו בסקרים.

למרות הרגישות הידועה של נתניהו לכל הקשור בסער, זה היה הנושא המרכזי במסיבת העיתונאים של כחלון. כחלון דיבר על סער בעיניים מצועפות. הוא דיבר על כישורי ההנהגה שלו והביע רצון ללכת איתו ברשימה אחת בבחירות הבאות. בהזדמנות זו הוא דחה על הסף את הצעתו של נתניהו להקים רשימה מאוחדת גדולה שתכלול את הליכוד וסיעת כולנו עם אופציה למפלגות ימין נוספות. כחלון הבהיר שכולנו תלך בנפרד והציע לסער לחבור אליו. דיבורים כאלה נשמעים בדרך כלל רק כשריח פרדסי אביב של בחירות מנשב באוויר.

בין אם הבחירות יוקדמו ובין אם לאו, לכחלון יש באמת סיבה להיות מודאג. המדיניות החברתית שלו בנושאי הדיור לא ממש נושאת פירות, ומה שכבר הושג מצליח נתניהו לנכס לעצמו בגאונות התקשורתית שלו. בסקר שהתפרסם לפני שבוע מקבל כחלון בין ארבעה לחמשה מנדטים בלבד. אם לא יציב בפני בוחריו דמויות חדשות ואטרקטיביות הוא עלול לגרד את אחוז החסימה מלמטה ולהתנדף מהזירה הפוליטית עם מאה ועשרים אלף קולות ומשהו. בדיוק כמו רשימת יחד של אלי ישי.


ישמח המחותן בחור מעם

במוצאי השבת שעברה, בסביבות השעה שמונה וחצי, דפק מאן דהו על דלת ביתו של חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני בבני ברק. בניגוד לחצרות אחרות, לגר"ש בעדני אין חצר. כלומר: יש מקורבים ובני בית אבל אף אחד מהם לא עומד בדלת ומסנן את הנכנסים. אם הרב שומע את הנקישות ואומר 'יבוא' - הדלת נפתחת והאורח נכנס.

במקרה המדובר האורח היה יו"ר ש"ס לשעבר ומנהיג תנועת יחד אלי ישי. לפני הבחירות ספג ישי מכתב נזיפה חריף מבעל הבית על החלטתו לרוץ בנפרד ולדחות את הצעת הפשרה שהכין עבורו (תפקיד בכיר שני והשארת כל נאמניו ברשימה לכנסת. לו קיבל ישי את ההצעה היה לו היום בסיעה רוב של ארבעה מול שלושה ותפקיד שר הדתות). המכתב שם קץ למאמצי השלום של הגר"ש בעדני וסימן את עידן המלחמה הגלויה.

ועל זה בדיוק בא ישי לדבר. הוא התלונן בפני אורחו על הפער שבין השיחות בעל פה שהיו ביניהם לתוכן המכתב החריף. ישי טען שלאחר שהחליט לרוץ בנפרד הוא התחייב בפני הגר"ש שכל החברים בסיעה החדשה יהיו מחויבים לאינטרסים החרדיים, כולל יוני שטבון ושאר המועמדים בעלי הכיפות הסרוגות. ישי הבין כנראה שההבטחה תגרום לכך שהגר"ש בעדני לא ייצא נגדו בחריפות כפי שאכן קרה במכתב המפורסם.

מה מקום כעת יש לבכיות על חלב שנשפך לפני תשעה חודשים ומדוע בכלל קיבל הגר"ש את הבן הסורר לשיחה שארכה קרוב לארבעים דקות? מקורבי הגר"ש - שרובם אנשי ש"ס כמובן - טוענים שישי אמר שהוא בא להזמין את כבוד הרב לחתונת בתו שתיערך בחודש הקרוב בירושלים. אבל לאחר ההזמנה, כך הם טוענים, החל ישי להוביל את השיחה לאירועי העבר.

לדברי המקורבים הרגיש הגר"ש שהשיחה נועדה לצרכים פוליטיים עכשוויים ולא רק להעלאת זיכרונות מהעבר. הוא גם חשש, לטענתם, שישי מנסה להקליט אותו (במערכת הבחירות לא הפסיק ישי לדבר על הקלטות שיש בידו מימיו האחרונים של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. כך שידע בסאונד והקלטות כנראה שיש לו) ולפיכך דיבר איתו בתקיפות רבה. לדברי אנשי ישי השיחה הייתה על מי מנוחות ואף נקבעה פגישה נוספת. מאחר וביתו של הגר"ש בעדני פתוח לכל דכפין לא ממש ברור מדוע צריך לקבוע פגישה נוספת. דופקים בדלת, מספרים על איזו הזמנה לחתונה, ויושבים לדבר.

מאוחר יותר, לגרסת מקורבי הגר"ש, הוא נשאל האם היה מקבל לשיחה גם את הפורש הידוע חיים אמסלם. התשובה הייתה, אם הייתה: הייתי מקבל גם אותו ומסביר לו מדוע הוא טעה. ההשוואה בין ישי ואמסלם מעוררת מחשבות שאין מקומן כאן.

בכל מקרה, אם ישי בא באמת רק להזמין את הגר"ש הוא רשם לעצמו וי ברשימת הבתים אליהם הוא מתכונן להיכנס באמתלה דומה. בכמה כתובות, אליהן לא נכנסים בלי תיאום מראש והודעה של שבוע לפחות, הוא כבר קיבל תשובה שלילית. שומרי הסף מודעים למשמעות הפוליטית בביקוריו של ישי ונכון לעכשיו הם לא מוכנים לאפשר לו להיכנס.

את אחת הכתובות מכיר ישי לפני ולפנים. לפני הבחירות הוא נכנס לביקור תמים לכאורה בחזו"א 5 ויצא משם עם לגיטימציה, לפחות למראית עין, לרוץ ברשימה אנטי ש"סית עצמאית. הפגישה העיבה על שיתוף הפעולה בין ש"ס ודגל התורה, כאשר האחרונים נמנעו מלתקוף את הרשימה החדשה עד שהבינו שהיא עומדת להשאיר להם את יעקב אשר בחוץ. רק אז החל בטאון המפלגה לתקוף ישירות את הרשימה החדשה, אבל זה כבר היה מאוחר. הפעם נחושים בדעתם שומרי הסף שהתרגיל לא יעבוד פעם נוספת. ישי הוא מסורב כניסה רשמי בחזו"א 5,. ולא רשמי ברשב"ם 23 וראב"ד 17.

מעבר לכניסות יזומות לבתי גדולי ישראל, ישי עובד כעת קשה על מצבת אורחים נכבדת ככל שיעלה בידו בחתונת בתו שתיערך בקרוב. בפוליטיקה החרדית רשימת המשתתפים היא אינדיקטור מהמדרגה הראשונה למעמדו של המזמין. לדוגמא: בהיותו חבר שלישיית הנהגת ש"ס ערך דרעי חתונה לבתו ובהיותו יו"ר ש"ס ללא עוררין ואחד האנשים החזקים בממשלה הוא ערך חתונה נוספת. ותנחשו לבד באיזו חתונה לא היה מקום להכניס אצבע ובאיזו לא.

בהתאם לכך ישי נחוש בדעתו להפוך את החתונה למפגן כוח שיראה למתנגדיו, כמו גם לאוהדיו ובעיקר לתורמיו, שעתידו הפוליטי לא מאחוריו אלא מלפניו. ככל שירבו המשתתפים מהדרג הרבני והפוליטי הבכיר כן ייטב לו. במקביל, הידיעה הברורה של המוזמנים שהופעה שלהם בחתונה היא התגרות גלויה בש"ס עלולה לגרום לרבים מהם להישאר בבית. מה שאומר שכל מקרה יהיה שמח, או באולם החתונה המלא כפי שמקווה אלי ישי, או בלבבם של אנשי ש"ס אם האולם יהיה ריק מרבנים מהשורה הראשונה ופוליטיקאים כפי שהם מקווים. המבחן בקרוב.
קטןודל
 
הודעות: 906
הצטרף: 02 אוקטובר 2014, 20:39
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 17 ינואר 2016, 18:38

את הטור השבועי בבקשה!
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי שלום ושלום » 17 ינואר 2016, 18:45

חוזר וניעור

באמת יש אנשים רעים בפרקליטות. מה בער להם, בדיוק ברגע שבו עומד אדם ומקבל חיבוקים במליאה לרגל התמנותו כשר הפנים, להדליף שהתקיים דיון שבו אמר פרקליט המדינה שהמינוי שלו הוא בעייתי מאוד מבחינה משפטית. הרי ממילא חוות הדעת שקובעת היא זו של היועץ המשפטי לממשלה, וזה החליט כידוע שהוא כשיר לכהן בתפקיד.

זו גם העמדה שתוגש מטעם המדינה לבג"ץ. אז מה היה קורה אם היו מחכים עם זה קצת, ואם כבר להדליף, למה לא יום קודם?. כלום אין קצת אנושיות במשרדים שברחוב צלאח א דין בירושלים? אין רחמים?

אז מסתבר שיש קצת רחמים אבל הם סלקטיביים. הנה ממש בימים אלו נמצאים הגורמים הבכירים ביותר בפרקליטות במגעים שקטים עם העבריין המורשע מר אהוד אולמרט. בנוסף להרשעה בפרשת הולילנד תלוי ועומד נגדו גזר דין נוסף של המחוזי ששלח אותו לשמונה חודשי מאסר. אולמרט ערער והשופטים כבר יושבים על המדוכה. אם יידחה הערעור, הדבר צפוי להאריך את תקופת שהייתו בכלא בשמונה חודשים נוספים. הלב הרחום של פרקליטי המדינה לא עומד בפני המחשבה שראש ממשלה בישראל יבלה שנתיים וארבעה חודשים מאחורי הסורגים. אי לכך מתנהל כעת משא ומתן לקראת האפשרות שהוא יודה באשמה,. יביע איזו חרטה והעונשים יאוחדו. שנה וחצי זה בהחלט מספיק למי שהיה פעם ראש ממשלה בישראל.

אבל עם מי שכיהן פעם כשר, ירד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא וחזר בסוג של תחיית המתים, אין מקום להורדת מסך. גם לא כשחוק מפורש מתיר לו לחזור ולבוא בקהל. גם לא כשבג"ץ כבר דן רק לפני מספר חודשים והתיר לו לשבת ליד שולחן הממשלה. לויינשטיין הבג"ץ הזה הספיק, לפרקליט המדינה שי ניצן ממש לא. יהיו שיטענו שניצן הוא עוד הוכחה לכך שעדיף לנו אחראי חילוני מאשר ד"לי (אבחנה של ח"כ ישראל אייכלר בראיון על בחירת מנהל המחוז החרדי בשבוע שעבר). אפס, שלנושא דנן אין צורך להגיע לאבחנות כלל מגזריות. הביוגרפיה של שי ניצן מספיקה בהחלט.

בין השנים 89-93 כיהן ניצן כעוזרה האישי של פרקליטת המדינה דאז דורית בייניש. הוא היה שם במלחמה המשפטית הארוכה ביותר שנוהלה נגד איש ציבור בישראל מאז הכרזת המדינה. מאז שהחלו הפרסומים הראשונים של מוטי גילת על פרשיות דרעי, נוצר ציר משולש: מאיר גלבוע (משטרה), דורית בייניש (פרקליטת המדינה) והעיתונאי החוקר. הציר לא רק הוביל את החקירות אלא חיפה זה על זה, כמו חיילי קומנדו בהסתערות על יעד אויב. החומרים, לטענת מקורבי דרעי, זרמו בציר הזה חופשי חופשי. מחדרי החקירות לעיתון וחוזר חלילה. חלקה של בייניש היה הגנה על צוות החקירה מפני כל ניסיון של צמצום בסמכויות או הגבלה בזמן החקירה.

גילת עצמו מספר שבאחד השלבים זימן מפכ"ל המשטרה דאז, יוסי לוי, את מאיר גלבוע ודרש ממנו לסיים בתוך שבועיים את החקירה שנכנסה כבר לשנתה השלישית. גלבוע פנה לבייניש וזו נתנה לו עצה גאונית: להגיש לפרקליטות דו"ח חקירה בהתאם לממצאים הקיימים ולציין את כל השלמות החקירה הנדרשות. במצב זה פרקליטות המדינה רשאית להתערב ולדרוש מהמשטרה שלא להחליף את הצוות הקיים, וזה בדיוק מה שהיא עשתה.

בייניש הייתה גם זו שמנעה מיצחק רבין להדיח את היועץ המשפטי לממשלה דאז יוסף חריש. רבין הפעיל לחצים כבדים על שר המשפטים שלו דוד ליבאי לסיים את כהונתו של חריש טרם זמנה, במטרה שקופה למנוע מהאחרון להשלים את הגשת כתב האישום נגד דרעי. כאן פעל הציר בתיאום מושלם. גילת תקף את המהלך באמצעות פרסום מוקדם בעיתונו. בייניש שוחחה עם ליבאי והזהירה אותו מההשלכות הצפויות של המהלך. ההדחה הייתה אמורה להתבצע בישיבת הממשלה של יום ראשון. במוצאי שבת פרסם ליבאי את ההודעה על ביטול המהלך.

בייניש לא היססה להתעמת עם רבין גם בבג"ץ. לאחר הגשת כתב האישום הוגשה עתירה לבית המשפט להפסיק את כהונתם של שר הפנים דרעי וסגן שר הדתות רפאל פנחסי, שאף נגדו הוגש כתב אישום. עמדת הממשלה הייתה לאפשר לשניים להמשיך לכהן עד להכרעת הדין במשפטם. בייניש התעלמה מתפקידה לייצג את עמדת המדינה והציגה את עמדתה האישית השוללת את המשך הכהונה. מטבע הדברים, כשהפרקליטות מתנצחת עם הממשלה, עמדתה היא זו שגוברת בבית המשפט.

תשמעו סיפור, ועל אחריותו של המספר בלבד. יום אחד, כך שח לנו ידידו של דרעי הרב משה רייך, אני פוגש יהודי משוויץ. אחד שעוסק לפרנסתו בתרגומי עם לוע"ז. הנ"ל היה המתרגם בחיקור הדין שנערך לעד המדינה דאז, יעקב שמולביץ, בשוויץ. שמולביץ ישב במדינת השעונים והשוקולד על מעשים שאינם קשורים לחקירות דרעי, אך בלי העדות שלו כתב האישום היה הופך לבדיחה.

אשר על כן, המדינה דרשה מהשלטונות השוויצריים לשחרר את שמולביץ לעדות בישראל ולאפשר לעשות לו חיקור דין בעודו בכלא השוויצרי. היהודי המתורגמן ישב בחיקור הדין בו נוכחו נציגי משרד המשפטים השוויצרי והפרקליטות הישראלית עם שמולביץ בכלא השווייצרי. באוזניי שמעתי, כך המתורגמן, את הפרקליטות הישראלית מתדרכת את שמולביץ מה לומר. הוא זוכר אפילו את אחד המשפטים: "למען מדינת ישראל אתה צריך להגיד להם (-לנציגי השלטונות בשוויץ,. י.ר.) את הדברים הבאים". השוויצרים הערלים לא הבינו את התדרוכים בשפה העברית. המתורגמן היהודי הבין גם הבין.

הימים עברו ופרקליטי מדינה התחלפו. את מקומה של בייניש תפסה בת טיפוחיה עדנה ארבל, וכיום משמש בתפקיד העוזר האישי שלה בימי המלחמה הגדולה נגד דרעי. היה זה רק טבעי שניצן ימשיך את המורשת ולא יהסס לצאת חוצץ גם נגד ראש התביעה הכללית שלמעשה ממונה עליו, ויינשטיין.
רק בודדים. ובתוכם דרעי עצמו, זכרו את מעורבותו העמוקה של ניצן בשנות הרדיפה המשפטית הגדולה. כעת ניתן לגלות שדרעי העריך שניצן יעשה הכול כדי למנוע את חזרתו למשרד הפנים ולפיכך התעקש על קבלת חוות דעת כתובה מויינשטיין לפני שיכנס לתפקיד. מלכתחילה היה זה ויינשטיין שהציע לדרעי להסתפק באישור שנתן לו בעל פה יומיים לאחר שסילבן שלום התפטר מתפקידו.

אבל דרעי שמכיר את השילוב הקטלני של תקשורת ופרקליטות, צפה מסע לחצים אדיר שיכול לקפל אדם לא ממש חזק כמו ויינשטיין. ההתעקשות שלו לקבל מסמך כתוב היא זו שלא אפשרה לויינשטיין לסגת ברגע האחרון. עמדתו של ניצן שהובעה בדיונים הפנימיים נגד חזרתו של דרעי למשרד, נותרה עמדתו הפרטית בלבד.

אבל אין שמחה שאין בה שמץ של דאגה. העתירה שהוגשה נגד מינויו של דרעי לשר הפנים לא זכתה אמנם לצו מניעה, מה שמלמד שהשופטים שאינם מאסכולת בייניש ותלמידיה לא ממהרים לחרוץ דין לפני משפט. (גרוניס השמרן הכניס רוח חדשה ומינה שופטים שצמודים יותר לחוק מאשר לתפיסת העולם האישית). בחירתו של שר איננה צעד בלתי הפיך, הבהיר השופט הנדל שדחה את הבקשה לצו ביניים שהיה עוצר את המינוי והסתפק בצו על תנאי בלבד. הדיון ייערך אי שם לקראת סוף החורף ועד אז יתקבע מעמדו הציבורי של דרעי כשר הפנים, ויהיה צורך בנימוקים מאוד כבדי משקל כדי להורות לו להתפטר.

מצד שני, קריאה מדוקדקת של פסק הדין בעתירה הראשונה נגד דרעי לפני מספר חודשים, מלמדת שיש לדרעי מה לדאוג. המינוי שלו לשר בממשלה, קבעו השופטים, הוא על קצה גבול הסבירות. כלומר: אם דרעי היה מתמנה כבר אז כשר הפנים יתכן מאוד שהוא היה עובר את הקצה. דרעי עצמו חשש מכך מאוד וזו הסיבה שלא התעקש על משרד הפנים בסיבוב הראשון (העברת סמכויות מנהל התכנון והבניה למשרד השיכון הייתה רק תירוץ). כעת הוא מעריך שהעובדה שקודם נכנס לממשלה ורק אחר כך למשרד הפנים, וגם זה רק בשל נסיבה חיצונית בלתי צפויה - התפטרותו של סילבן שלום - תעזור לו שלא לעבור את קצה גבול הסבירות.

אבל זו הערכה בלבד, הרכב שופטים לא נוח יכול בהחלט לאמץ את דבריו המודלפים של ניצן ולקבוע שלמרות ההיתר לכהן כשר, החזרה למקום בו נעשתה העבירה היא צעד אחד מעבר לגבול הסבירות. עד למתן הפסיקה הסופית יעברו על דרעי עוד שלושה- ארבעה חודשים של ישיבה על קוץ קטן ומטריד. עשרים ושש שנה התיק של בייניש וגילת הפך את חייו לגיהנום - החקירה נפתחה בשנת תשעים - עוד כמה חודשים של המתנה זה כסף קטן, ובלבד שיסתיימו לטובה.
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם
סמל אישי של המשתמש
שלום ושלום
 
הודעות: 760
הצטרף: 02 ינואר 2015, 11:00
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי שלום ושלום » 17 ינואר 2016, 18:45

שש הארות לשר החוזר
1. תעזוב כבר את השקופים

במהלך מערכת הבחירות, כשחיפשת כל דרך לתחזק את המעגל המסורתי ימני של ש"ס לאחר פטירת מרן הגר"ע יוסף והמתקפה מבית של אלי ישי, קיבלת את האסטרטגיה שהתווה לך איש הפרסום והשיווק ספי שקד. כמו משום כלום אימצת לך פוזה של מנהיג חברתי ופנית לציבור השקופים של ישראל. מבלי להיכנס למספרים שאין כאן מקומם, שלושים אחוז מתקציב הבחירות הלכו לקמפיין הזה.

רק בשבועיים האחרונים הבנת מהסקרים שבעצם מכרו לך תותים, ושאם יש קהל שקוף במדינה הוא לא רואה בך, איש שכונת הר נוף היוקרתית, את המנהיג שלו. לחילופין, גם מי שראה העדיף להצביע למפלגות אחרות. התוצאה: שבעה מנדטים. תשעים ושמונה אחוז מהם חרדים שהצבעתם אינם נובעת משקיפותם אלא מזהותם כיהודים חרדים. הביטונים והמועלמים הצביעו לך מאותה סיבה שהקוגלרים והרונזבלטים הצביעו ליהדות התורה.

אז נכון, גם לאחר שהאסטרטגיה כשלה ומערכת הבחירות הסתיימה, נותרת מחויב לה, ובצדק. אי אפשר להחליף תדמית כל שבועיים. אם הצגת את עצמך כמנהיג השקופים, אתה לא יכול יום לאחר מכן לחזור למה שאתה באמת. לעומת ההשקעה הכושלת בבחירות, המחיר ששילמת על תדמית השקוף לאחר מכן היה ראוי בהחלט. תשע מאות המיליון ששילמת מתוך הכספים הקואליציוניים של ש"ס להנחות במים ותחבורה ציבורית, הם כסף טוב למטרה טובה.

המינוי החדש הוא הזדמנות לרדת באלגנטיות מהסיפור. ההנחות במים ובתחבורה נקבעו בחקיקה גם לשנים הבאות, מה שאומר שכבר שילמת לשקופים גם בעד השנים הבאות. מעבר לזה, גם אם תשקיע בהם עוד כמה מיליארדים, לא תקבל מהם עוד עשרת אלפים קולות בבחירות הבאות. יש תדמיות שפשוט לא נדבקות. כמו שבוז'י הרצוג, עם כל הקאוצ'ינג ופיתוח הקול שהוא עובר, והנאומים התוקפניים שהוא משנן נגד ביבי, לא מצליח להשתחרר מתדמית החנון הצפונבוני, כך אין שום מהלך בעולם שיהפוך אותך למנהיג חברתי. גם אם מרבית המצביעים שלך הם באמת בני השכבות החלשות. עצם העובדה שאתה מייצג בעיקר אינטרסים חרדיים, מדבר חרדית, וחבר של רבים משועי הארץ, לא תאפשר לך אף פעם להתחרות עם עמיר פרץ ושלי יחימוביץ., צא מזה. את הנקודות שלך בדעת הקהל הישראלית הלא חרדית, תוכל לצבור באמצעים אחרים. אחד מהם בשורות הבאות.

2. תהיה ליצמן

שים לב איך עמיתך וידידך - היחיד שמנע בגופו מאלי ישי להעביר באמצעות ח"כים ממפלגות אחרות את החוק שימנע את שובך לכנסת - יעקב ליצמן כובש בסערה את דעת הקהל. אין אנטי תזה לישראלי החדש יותר מיעקב ליצמן. עם העברית הלא קולחת במבטא יידישאי חצי אמריקאי, עם הלבוש החסידי הכי לא אופנתי שיש, ועם הכישורים התקשורתיים אולי הכי גרועים במערכת, הוא הפך ליקיר החברה הישראלית. מי היה מאמין שיבוא יום ואפילו יושבי בתי הקרנות בתל אביב ידברו עליו בעיניים מצועפות.

ליצמן מצליח כי הוא מוכיח יום יום ושעה שעה לציבור בישראל שמעבר לאינטרסים החרדיים שהוא מייצג בשל זהותו, הוא משקיע אין סוף אנרגיות למען האזרח הקטן. אין לו שום רווח אלקטוראלי מתקצוב מכשירי אם.אר.איי. בכל בית חולים, מקיצור תורים לרופאים, ומביקורי פתע בבתי החולים. הבוחרים שלו יצביעו עבורו גם אם לא יעשה למענם כלום, והיו גם תקופות כאלה.

האזרח החילוני מרמת השרון וגדרה מרגיש שיש מי שדואג לו במשרד הבריאות יותר מכל משרד אחר. בנט בא למשרד החינוך להנחיל את הרוח הלאומנית ימנית שלו ולקפוץ משם לתפקידים בכירים אחרים. ישראל כץ סולל כבישים, אך גם את דרכו להנהגת המפלגה. (אפרופו כץ, לפני שבועיים נכתב כאן שהעוזרת שלו, קטי שטרית, בוחשת בענייני הבניה בבית שמש. משיחה איתה עולה כי היא שקועה אך ורק בענייני תחבורה בלשכת שר התחבורה. אם כך, -בראבו, י.ר.).

המודל של ליצמן יכול לעבוד גם אצלך במשרד הפנים. למזלך שעון הקיץ שהעסיק את עמיתך למפלגה לאורך שנות כהונתו במשרד, ירד מעל הפרק בזכות גדעון סער. את הנטל של אישור חוקי עזר בנושא השבת לקחו ממשרד הפנים שבוע לפני שנכנסת. מה שנותר לך זה לטפל זה בנושאי הממשק של המשרד עם האזרח הקטן. זה שממתין בתורים בלשכת מרשם האוכלוסין שלוש וארבע שעות כדי להוציא או לעדכן תעודת זהות. זה שיוצא מדעתו עד שהוא מחזיק דרכון חדש ביד וזה שמשלם אלף ושלוש מאות שקלים חדשים בנתב"ג עבור הוצאת דרכון במקום זה שאבד ברגע האחרון.

ושלא יספרו לך שהאוצר לא מאשר תקנים חדשים לעובדי מרשם האוכלוסין. גם לליצמן סיפרו שאם יאשרו מכשירי הדמיה חדשים בבתי החולים זה יגרום לבדיקות רבות נוספות ולעלות של מאות מיליונים לקופת המדינה. עובדתית זה נכון, אבל בשביל זה אתה שר ולא פקיד. היכולת שלך שלא להעביר את תקציב המדינה ולתפוס את האוצר במקומות הכי כואבים, היא זו שתאלץ את השר ועוזריו להכניס יד לכיס - גם שלנו. וזה בסדר במקרים כאלה - ולהוציא משם את הסכומים החסרים.

מודל ליצמני אחד כבר אימצת. שעה לאחר שנכנסת למשרד כבר יצאת לביקור פתע בלשכת רישום האוכלוסין בירושלים. הביקור לא חידש לך דבר וכנראה גם לא יגרום לפקידים העצלים לעבוד קצת יותר מהר. אבל הוא בהחלט יעביר לציבור את המסר שבא למשרד מישהו שחושב גם עליו.

3. תיזהר, יושבים עליך

במהלך מערכת הבחירות הסוערת גונב לאוזניך כי שני אנשים המתחזים לעיתונאים סובבים בישובי הגליל העליון, בעיקר באלה שיש בהם כרמים ויקבים, ומתחקרים את התושבים. הם ניסו לאשש מידע ולפיו יש לך השקעות בתחום הכרם והיין. אז התברר שיש משהו, אבל הכול דווח מראש לכל מי שצריך להיות מדווח. הסיפור מת עוד לפני שהגיע לכותרות.

אותם גורמים, או אחרים הפועלים לאותה מטרה, לא יצאו לפנסיה אחרי הבחירות. פומבית הם מאיימים שיורידו את הכפפות ויהיו הרבה פחות עדינים בבחירות הבאות, כנראה עם קלטות חדשות מהימים שהיה להם היכן להקליט. וזה עוד בסדר, אם שרדת את הקלטת ההיא, היתר זה גורנישט וכלאם פאדי. הסיפור הנחשף בשורות אלו הוא מסוג שונה לחלוטין.

בשקט בשקט נבדקו כמה וכמה הקצבות שהעברת בקיץ האחרון במסגרת משרד הנגב והגליל. מדובר בתקצוב הקעמפים של הישיבות הקדושות בגליל העליון בבין הזמנים. קודמך מימן אירועים של גבינות ויין לקידום תיירות הפנים לגליל. אתה החלטת שגם אלפי בני ישיבות שיוצאים לנופש וטיולים בצפון הם תיירות פנים לגיטימית כמו כל ענף תיירות אחר. הכסף הוא אותו כסף . גם אם לא נודף ממנו ריח של יין וגבינות.

הלכו החבר'ה ובדקו איך הועבר הכסף. במהלך הבדיקה הם גילו שאחד העובדים בגוף המבצע של משרד הנגב והגליל נושא שם של אחד העובדים בש"ס. יעני עשו שם קומבינה. את המידע הזה ניסו למכור לכותב השורות ולעוד כמה עיתונאים חרדים כפרומו לקראת מסע ציבורי שידרוש פתיחת חקירה. אז בדקנו ומצאנו שלא היו דברים מעולם. לא מדובר בעובד של ש"ס וגם לא בקרוב משפחה שלו. סתם התבלבלו בין שמות משפחה נפוצים מאוד בעדת יוצאי המגרב. פה זה התחיל ופה זה נגמר.

אבל עם האמביציות שלהם להפיל אותך, לך תדע על מה הם עוד יושבים. עם כל מקדמי הביטחון המשפטיים שנקטת והאישורים המוקדמים לכל פעולה לא נראה שיש להם סחורה, דא עקא שלפעמים כדי לגמור איש ציבור לא צריך חומרים שיעמדו במבחן בית המשפט. מספיקה חזות עין של טובת הנאה למאן דהו כדי לייצר כותרת והכול מתחיל מחדש. לכן, תן הוראה לסובבים אותך לחסום את מאות העסקנים והפעילים המפלגתיים שחושבים שזה הזמן לחדש את ימיך כקדם לטובתם האישית. ברח מהם כמו מאש שרק אתה יודע את אפקט הבעירה שלה.

4. תאמין לסקרים, לא למקורבים

אתה בא לאירועים והתקרה מתרוממת לכבודך. שדרן פופולרי לשעבר מקפיץ את הנוכחים בשירת אריה כי ישאג מי לא ירא ועוד שירים מהז'אנר הלעוס הזה. האווירה מתחממת וגם אתה. מול עיניך מתגשם החלום של החזרת עטרה ליושנה. עד עכשיו היו לך בערך שני אירועים כאלה לחודש. כשר פנים כנראה שיהיו לך שניים בשבוע.

למחרת אתה קם בבוקר ואת פניך מקדם סקר דעת קהל לא ממש מחמיא. סקר אחד מדבר על ירידה של מנדט אחד -– חמישה עשר אחוז - סקר אחר מדבר על שימור המצב הקיים. כלומר: כל הרעש הגדול של הכנסים והאירועים, נשאר בתחומי אולם האירועים. ונכון שקצת קשה להאמין בזה אחרי שאתה משתתף לא באירוע אחד כזה אלא בעשרה. אבל מה לעשות שהסקרים צודקים.

גם לפני הבחירות היה פער בין הרוח שנשבה מהכינוסים והעצרות לבין הסקרים. הפעילים הזרימו דיווחים על מאות אלפי ביקורי שטח ותגובות נלהבות של מקבלי הביקורים אבל הסקרים התעקשו ששום דבר לא זז מעבר לטווח שבעת או שמונת המנדטים. בסופו של ליל בחירות התברר שהסקרים, לפחות במקרה של ש"ס, צודקים זו מערכת הבחירות הרביעית ברציפות.

כמו כל איש שררה שמחזיק סביבו מעגל של אוכלי לחם שולחנו ומצפים לחסדיו, גם אתה חשוף לקולות מקהלת החנפים הבלתי פוסקת. כמה שהשר צודק. כמה שהשר השכיל לראות את הנולד. כמה טוב שהשר אמר לההוא ככה ולזה ככה. והנה, תראה את הכותרות המחמיאות היום של הפרשנית ההיא מגלובס - פוטרה המסכנה - ושל הפרשן ההוא מישראל היום. גם בידיעות זרקו היום משהו מאוד מאוד חיובי. אין כמוך בעולם. ובאשר לסקרים הלא מחמיאים? עזוב. זה הכול מניפולציות של הגופים שמזמינים אותם.

אז באמת יכול להיות שסקר אחד או שניים מוזמנים, אבל כאשר מדובר ברצף, זה כבר סיפור אחר. בינתיים, למרבה הצער, הסקרים מלמדים שלמרות ההנחות במים ובתחבורה הפריצה לדעת הקהל הרחבה טרם בוצעה. כאשר היא תתבצע, אתה תהיה הראשון לדעת עליה. מהסקר שמתפרסם בעיתון הבוקר שלך, ולא משירת נערי המקהלה שסביבך.

5. בקר יותר אצל חברי מועצת החכמים

גם בלהט העבודה ובשבועות הכי לחוצים שלך הכנס ללו"ז שלך כפק"ל ביקורי תדרוך אצל כול חברי מועצת החכמים. והדגש הוא על כול. לא רק אצל הנשיא בעיר העתיקה. אל תיתן להם את התחושה שאתה צריך אותם רק בערב בחירות, ולאחר מכן הם שומעים על מה שאתה עושה רק ממה שהמקורבים שלהם מספרים להם. זה ממש לא בריא מכמה וכמה סיבות. ראשית, עדיף שישמעו ממך ולא מהמקורבים שכמה מהם כנראה עדיין שומרים בליבם רגשי חיבה ליו"ר הקודם.

שנית, כשהם שומעים מאחרים, הם שואלים את עצמם, ודי בצדק, האם התואר שלהם כחברי מועצת החכמים הוא פורמלי בלבד ואתה בעצם ה'מועצת' - כפי שנהג בשעתו לומר עוד אחד מנרדפי בייניש, הח"כ לשעבר יאיר לוי - אם כך הם לא חייבים לך שום דבר. אחד מהם מקבל את גדול מתנגדיך לפגישה כאילו אקראית, ואחד משתתף באיזו שמחה של הספונסר של ההוא מקצנלבויגן בנימוק שאם מזמינים אותו למול תינוק בישראל הוא חייב לבוא. אם זה ימשך כך, אתה לא יודע היכן זה יגמר לקראת הבחירות הבאות.

נצל את העובדה שהחצרות שסביבם, זו לא החצר התובענית של הקבלן 45 ז"ל. אין שם אינטרסנטים כלכליים כבדים שאתה צריך לרצות ובאף ביקור לא יגישו לך רשימה של מקורבים שצריך למנות. יחסית לימי ההנהגה הרוחנית הקודמת שדרשה מעורבות עמוקה וראתה בעין ביקורתית את החגיגות הגדולות סביבך (עיין ערך אירוע הניצחון בגני אורנים לאחר בחירות 99), חברי מועצת החכמים הנוכחית לא רוצים לשבת לך על הראש. הם בסך הכול רוצים לדעת על ההכרעות שאתה מקבל עוד לפני שכל עם ישראל קורא על זה בעיתונים. לא מגיע להם?

6. תפעיל את נהרי

לסגן השר החדש שלך יש רקורד מאוד בעייתי במערכת היחסים שלו עם השרים הממונים עליו. הוא תמיד יודע יותר טוב מהם מה צריך לעשות. הוא מקושר, לטענתו, עם הפקידים באופן ישיר, ובכלל, כנציגה של תנועה גדולה וחשובה כמו ש"ס הוא לא בא ללקט פירורים משולחנו של השר אלא לדפוק על השולחן ולדרוש את המגיע לו.

התוצאה הייתה מרה בדרך כלל. שרים לא אוהבים סגנים, ובעיקר כאלה שהונחתו עליהם מכוח הסכם קואליציוני. הם מתייחסים אליהם כמו לעציץ (יוסי שריד על נהרי) ולא משקים אותם בטיפת מים של סמכויות כמו הבוס האחרון של נהרי - שר הרווחה חיים כץ.

אבל זה לא מבטל את הכישורים האישיים המיוחדים שלו. אין כמוהו בש"ס וגם לא במשרדי הממשלה אדם שיודע לקרוא סעיפי תקציב ולמצוא בהם פינות לא מנוצלות. אין כמוהו יודע לנתח מסמכים של מאות עמודים שמגישים הפקידים ולמצוא בתוכם את הסעיפים הקטנים שמגינים על הפקידים אם התוכנית מתפקששת. הוא בין היחידים שמסוגל לדבר עם הרפרנטים באוצר בשפה המקצועית שהם מבינים.

כמי שעומד בראש המפלגה של נהרי, הוא לא ישחק אצלך משחקי עצמאות. הוא יודע בדיוק מי גאל אותו ממדבר השממה אצל חיים כץ ומי יכול לשלוח אותו הביתה ולדווח על כך אחר כך למועצת החכמים. נהרי של היום יגיע למשרד שעה לפניך וייצא שלוש שעות אחריך ובאמצע יעשה לך את כל העבודה השחורה. הוא גם יענה לשאילתות הטרחניות בכנסת בשמחה. הוא גם לא ינסה לגנוב לך כותרות על הצלחות. ולא רק מפני שהוא לא ירצה, אלא גם מפני שהוא פשוט לא יודע איך עושים את זה. אמרו עליו שהוא נהרא נהרא ופשטיה, הפעם הוא יהיה גם הדרש וגם הפשט, אבל בשירותך המלא.

סע לשלום. המפתחות בפנים.


מקור
http://www.bhol.co.il/95153/%D7%98%D7%9 ... %D7%9F.htm
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם
סמל אישי של המשתמש
שלום ושלום
 
הודעות: 760
הצטרף: 02 ינואר 2015, 11:00
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 17 ינואר 2016, 18:48

תודה על ההעלאה, ועל המהירות.
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי שרביט קסמים » 17 ינואר 2016, 19:38

כולנו ליצמן • האם נישאר כציבור הכי שנוא בארץ?

חנני בלייך ה' שבט התשע"ו 11:42 15.01.2016

1 איזו גאווה חרדית-לאומית. השר ליצמן, שר משלנו, הוא שנבחר השבוע על-ידי הציבור בסקר הגדול של ערוץ 2, כשר הראשון במדד המנהיגות ושביעות הרצון.
למי שפספס (ולא נראה לי שיש סיכוי כזה), הנה הידיעה שהופיעה השבוע בחדשות הערוץ החילוני: "בעוד כחודשיים תציין הכנסת שנה לכינונה, ובינתיים עבר המשכן שינויים ותלאות. שרים התפטרו, חברי כנסת עזבו והממשלה ממשיכה להיאבק באופוזיציה עם רוב דוחק של 61 חברי כנסת. סקר מיוחד שערכו מינה צמח ומנו גבע למכון מדגם, בדק מה חושבים אזרחי ישראל על תפקודם של שרי הממשלה מאז נכנסו לתפקידם. מהסקר, שנערך בקרב 705 מרואיינים במדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית המבוגרת בישראל כשטעות הדגימה היא 5.4, נשאלו המרואיינים עד כמה הם מרוצים מתפקודם של השרים. בראש הטבלה", חושפת הידיעה ועושה קצת נחת, "נמצא שר הבריאות יעקב ליצמן עם 56.1%".
בכך עקף ליצמן את בכירי הליכוד, שר התחבורה ישראל כץ ושר הביטחון משה יעלון, שחולקים יחד את המקום השני, את שרת המשפטים איילת שקד שבמקום השלישי, את השר בנט שבמקום הרביעי ואת כל השאר השרים. אפילו ראש הממשלה נמצא בקצה השני של הטבלה, עם 32% בלבד של שביעות רצון הציבור.
אין ספק, נתונים מרשימים ומשמחים כאחד. מה רע לגלות שעל אחד מאיתנו, ממפלגה לכאורה סקטוריאלית וקטנה, חושב העם בישראל דברים טובים.
אבל אז שאלתי את עצמי שאלה קטנה: מה קורה כאן? הרי בכל סקר שפורסם בשנים האחרונות בשאלה מיהו הציבור הכי שנוא בישראל (האחרון, אגב, נערך בתאריך הכי מתאים לעריכת סקר מסוג זה, ערב יום כיפור), זכה בדרך כלל הציבור החרדי במקום הראשון, בקרב מתמיד ומותח עם הערבים. בפעם האחרונה ניצחנו הן את הערבים והן את המתנחלים וקטפנו בניצחון מזהיר את כתר הציבור השנוא בישראל.
אז איך זה שקרוב ל-60% מהנשאלים בסקר על תפקוד השרים, בחרו דווקא בליצמן, החרדי הכי הארד-קור שיכול להיות, כשר המוביל? הוא הרי לא איזה חצי-חרדי עם כיפה קטנטנה שלא רואים ושבמקרה, בפוקס, בחרו בו. בחרו בו למרות הזקן, ולמרות הכובע החסידי שתמיד לו מונח שם על הראש, והעברית המתובלת ביידיש, והגארטל, והמקווה ב-5 בבוקר.
איך זה קרה?
ככל שחשבתי השבוע על התשובה, המסקנה קצת העליבה אותי. כל אחד ואחד מכם, מכיר בוודאי את הסיטואציה שבה הוא נפגש עם אדם חילוני בנסיבות מסוימות, קושר איתו שיחה לכמה דקות, שבסופה החילוני מתפעם ואומר: תשמע, כל-כך נהניתי מהשיחה איתך. אתה באמת חרדי נחמד, אתה לא כמו כל שאר החרדים. ולך בא לצעוק לו בפנים: אני כן כמו כל החרדים! אנחנו לא רק שורפי פחים וזורקי טיטולים. כולם כמוני! כולם אנושיים ונחמדים, אם רק תנסה פעם לשוחח איתם ולעמוד על טיבם. אני לא יוצא דופן.
בשביל 56% מהנשאלים החילוניים בסקר השבוע, החרדי יוצא-הדופן הזה הוא ליצמן. כלומר, מלכתחילה הם בכלל לא האמינו בו. שהחרדי הזה, שכל מה שהיה לו בראש עד לפני 2 דקות היה רק קצבאות הילדים, יזיז משהו במשרד הבריאות? שיעשה רפורמה ברפואת השיניים? שייתן מענה למחסור במכשירי ה-MRI? שישנה לטובה את רפואת הנפש בישראל? אין מצב שזה יקרה. וככל שזה אכן קרה, הם עצרו לרגע ואמרו: וואלה, טעינו. הוא חרדי מסוג אחר. הוא באמת יוצא דופן. כל הכבוד לו. לראות חרדי אמיתי כמוהו עושה משהו למען האחר? חייבים להצביע למענו בסקר השרים.
וכך הפך ליצמן לשר האהוד בישראל. ואנחנו? נישאר בינתיים מאחור כציבור הכי שנוא בארץ.
2 ביום שלישי הקרוב, תחגוג הכנסת יובל שנים למשכנה הנוכחי. איך מציינים יובל לכנסת? בדינר גדול בהדר דימול? בשיחת חיזוק של המשגיח מעל דוכן הכנסת? בקצת רוגלעך וברונפן? הייתם רוצים. חמישים שנה למשכן הכנסת חוגגים בגדול.
וכך, ידיעה גדולה בעיתונים בישרה השבוע את החגיגה המתוכננת למשכן הכנסת שתתקיים השבוע: "ביום שלישי, יום הולדתה ה-67 של הכנסת, תיערך בכנסת חגיגת יום הולדת גדולה, שהשחקנים המרכזיים בה יהיו הח"כים עצמם. באירוע יחגגו כ-4,500 אורחים, כולל כמה מאות אזרחים שנענו למודעות בעיתונים שהזמינו את הציבור הרחב". אז מה בתוכנית האמנותית? ובכן, קבלו: "ביום החגיגה ייערכו במתחמי הכנסת שלל פעילויות כלל לא אופייניות לשגרה הפרלמנטרית: באחד מהמתחמים יערכו חברי כנסת שעת סיפור לילדים: ציפי לבני תקריא את 'אבא עושה בושות' (זה כנראה לא ספר של מנוחה פוקס, ח.ב.), נחמן שי את 'אריה הספריה' ועמיר פרץ את 'הנסיך הקטן' (אם המשקפת הסגורה תאפשר, כמובן). במתחם אחר", מגלה הידיעה, "יופיעו בפני הקהל חברי כנסת שיודעים לנגן: ח"כ יצחק וקנין יופיע עם גיטרה, ובצלאל סמוטריץ' ינגן על הפסנתר". התוכנית עוד ארוכה (ח"כ אבוקסיס תקיים שעת חברה לילדים; ח"כ שמולי יערוך סדנא עם בעלי חיים; בחוץ ייערך מופע של יחידת הכלבנים, ועוד ועוד). אבל ברור לכם שלא באנו לספר כעת את מה שכבר פורסם.
ולכן, בפרסום ראשון ל"חמש יחידות", הנה מה שיעשו הח"כים החרדיים ביום שלישי הקרוב, יומה הגדול של הכנסת: השר ליצמן, שיכור מההצלחה בסקר המחמיא, יחגוג את התוצאות ויגלה לראשונה את כישרונותיו המוחבאים בנגינה וירטואוזית על גיטרה חשמלית; ח"כ גפני, לראשונה בתולדותיו, ישתחרר פעם מעצמו, ייתן דרור לכישרונותיו ויעביר מופע סטנד-אפ באורך מלא; ח"כ מוזס יקריא לילדי ישראל את "כה עשו חכמינו"; והשר דרעי ימסור שיעור תורני לבאי הכנסת בסוגיית "משלחה והיא חוזרת".
טוב, סליחה. לא בטוח שכל זה יקרה. זה נשמע קצת כמו הזיה. אבל למען האמת, גם זה שסמוטריץ' ווקנין ינגנו על הבמה, ועמיר פרץ יקריא סיפור לילדים, נשמע קצת הזיה.
3 בשבוע שעבר דיווחתי כאן בצער על היעדרותו בשבת לפני שבועיים של איש זק"א שיושב מאחוריי בבית הכנסת, שהשאירה אותנו במתח כל השבת באשר לגורלו של המחבל מתל אביב. בשבוע שעבר, בדיוק שבוע אחרי, כמה דקות אל תוך כניסת השבת, כשכל מקלטי הרדיו כבר כמובן נכבו מזמן בבתי שומרי המצוות, המחבל נתפס בערערה. אבל הפעם, בשבת האחרונה, אותו שכן, מתנדב זק"א יקר, הגיע גם הגיע לתפילה. אז מה נראה לכם? ידענו לפני כולם על התפיסה או לא? בטח שידענו. ועוד איך ידענו. אחרי התפילה שמענו הכל. ידענו שנתפס. ידענו שנהרג. ידענו כמה כוחות היו ואיפה הם נפרסו בכפר. הכל ידענו. אמרתי לכם: הם פשוט יודעים הכל, אנשי זק"א האלו. פשוט צריך לדעת באיזה בית-כנסת להתפלל, ואיפה לשבת. זה הכל.
4 כשאנחנו קמים בכל בוקר, השמש זורחת, לכולנו. ובערב היא שוקעת ונעלמת, ונהיה חושך, גם-כן, לכולנו. אבל במצרים, במכת חושך עליה נקרא השבת, כתוב שהשמש זרחה בעוז במצרים, אלא שליהודים אכן היה אור, ואילו למצרִים היה חושך (ועוד איזה חושך, חושך מצרים). והסבא מקלם הסיק מכך: גם כשהשמש מאירה לנו, זה לא שהיא שם כי הטבע אומר שבכל בוקר היא זורחת ולכן יש אור. אלא שכשיש לנו אור, סימן שזהו רצון ה' שכרגע השמש תאיר לנו. ממש כמו שהיה במכת דם: יהודי ומצרי שתו מאותה כוס מים, היהודי שתה מים והמצרי שתה ממנה דם. והרי מה הם מים? יגיד לכם המדע: תרכובת כימית. אבל במכת דם ראינו שמים הם לא תרכובת כימית. גם מים הם רצון ה'. אחד יכול לשתות מהם מים, והשני דם. אחד יכול לראות את האור, והשני לחיות בחושך. הכל תלוי ברצון ה', לא בטבע.
5 כמה פעמים קרה לכם השבוע ש: שהדלקתם בוילר, ונזכרתם לכבות אותו רק אחרי יומיים?
שרביט קסמים
 
הודעות: 2
הצטרף: 17 ינואר 2016, 19:22
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי 1010 » 17 ינואר 2016, 21:52

סליחה, הטור לא קשור לאשכול.
סמל אישי של המשתמש
1010
 
הודעות: 3256
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: טורו של ריבלין בבקהילה

הודעה שלא נקראהעל ידי yehuda » 17 ינואר 2016, 22:35

קוראי האשכול, שלום וברכה.

הנני לשאלכם, האם גם אתם סבורים כדעת קודמי, שאין לערב טור אחר באשכול זה העוסק טורו של ריבלין, או לא.
כמה פעמים אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת?

הבה לא נזהם אותו... כי לב יש לנו רק אחד!
סמל אישי של המשתמש
yehuda
מנהל
 
הודעות: 1265
הצטרף: 24 יוני 2015, 05:36
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

הבא

חזור אל חרדים לדעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: [G], אני פה, ברוך, חכם מכל אדם, מישהי מירושלים, עלה זית ו־90 אורחים