סיפורים לחנוכה בראי הזמן ובדורות האחרונים

פורום בני תורה. חידושי תורה. פסקי הלכה. הנהגות של חכמי הדורות. מוסר וחסידות.

מנהל: יאיר

סיפורים לחנוכה בראי הזמן ובדורות האחרונים

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 25 נובמבר 2018, 19:57

חנוכה במחנה העבודה מיהרלדארף

בשואה הנוראה חפצו צוררי ישראל לכלות את העם היהודי. אולם גם בחושך הנורא של גיא הצלמוות הגרמני, עלו ניצוצות של גבורה ומסירות נפש לקיום המצוות, האירו באור יקרות, והכיחו את גבורתו וחוסנו הפנימי של עם ישראל, ששום צורר אינו יכול לו.

וכך מספרים החסידים אודות ההדלקה של הרבי הקדוש מצאנז וחסידיו במחנה העבודה מיהרלדארף, חנוכה תש"ה:

היהודים השבורים והרצוצים שם במחנה לא ידעו באיזה יום בשבוע יחול בדיוק יום ראשון של חנוכה. לוח שנה עברי לא היה בידם והם היו מנותקים מכל וכל. הלכו, איפוא, אל הרבי מצאנז זי"ע והוא התיישב מיד בצריפו עם גזיר פחם בידו האחת, ששימש לו במקום עיפרון, ועם קרעי נייר של שק מלט בידו השניה, התחיל לרשום מספרים ולחשב חשבונות על פי הזיכרון עד שחישב בבירור באיזה יום בשבוע יחול כ"ה בכסלו.

בהתקרב ימי החנוכה, הזדמן לרבי לעבוד במחסן העצים של המחנה. הוא ניצל הזדמנות פז זו, שהתגלגלה לידיו משמיים, ובסיועם של עוד כמה יהודים התקין בסתר מנורה של עץ. אולם כיצד ישיגו שמן להדלקה? גם לזאת מצאו פיתרון. מדי פעם היו מקבלים היהודים מרגרינה בקיצבה. כל פירור של מרגרינה הוא סם חיים, תוספת נחוצה של אנרגיה לגוף התשוש. אך בימי החנוכה כל פירור של מרגרינה הוא סם חיים לנשמה, תוספת אדירה של אנרגיה לנפש היהודית, שכן ממנו אפשר להתיך מעט שמן להדלקת נר חנוכה... ואכן, יהודים רבים מן המחנה הפרישו במסירות נפש פירורי מרגרינה ושמרו אותם עבור הדלקת הנרות. ופתילות מאין? חיש קל נשלפו חוטים מבגדי המחנה הבלואים שעטפו את גופם, עבור התקנת הפתילות לשם מצוות הדלקת נרות חנוכה.

כשהגיע ליל ראשון של חנוכה, זכו היהודים במחנה להדליק את נרות החנוכה כמצוותם. הרבי זי"ע העלה את השלהבת ברטט של קדושה... שמחה עצומה הציפה את הלבבות.

מספר הרבי: "באחד הלילות הבאים אחזה אש הנרות בצריף כולו והתלקחה שריפה גדולה. מיד באו הרשעים לחקור ולדרוש מה היה שורש המאורע, ועל מעשה כזה להדליק אש במחנה היו ממיתים תיכף ומיד את האיש ההוא שהעז לעשותו. ואף על פי כן לא עזבונו חסדיו יתברך שמו וניצלנו מידיהם".

והוסיף הרבי בהתרגשות גדולה: "אפילו אודה לה' כל ימי חיי, בימים וגם בלילות, לא אצא ידי חובתי להודות לאלוקים על שזכיתי אז תחת שלטון הרשעים לקיים את המצווה כראוי ולהדליק נר חנוכה כהלכתו, ולא זו בלבד אלא שיצאתי משם חי וקיים חרף הסכנה שריחפה אז על ראשי!" .

הנכם מוזמנים להוסיף סיפורים מקוריים ושאינם.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
הודעות: 1535
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: סיפורים לחנוכה בראי הזמן ובדורות האחרונים

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 25 נובמבר 2018, 23:29

בספר "הרוח שגברה על הדרקון" המתלוגי מספרת הגב' פרל בייניש על הדלקת נר חנוכה במחנה המוות אושוויץ בירקנאו.

יום אחד, חלפה קבוצת גברים על פני עגלתנו. "המכירות אתן מישהו מפאביאניץ? " שאל אותנו בחור צעיר. "כן", ענתה רבקה. "אחי היה חתנו של הרב מפאביאניץ". "הכרתי אותו בוודאי!" השיב בצעקה הצעיר, "האם אתן הבנות הנמצאות ב'מנר לאגר'?" השיחה הלכה ודעכה, ככל שגדל המרחק בין שתי הקבוצות. אותו בחור היה שרברב במקצועו, ובמסגרת עבודתו הגיע למחנות שונים, ביניהם אף למחננו. בכל פעם בה ביקר אותנו, הביא עמו פיסת לחם או פריט מזון אחר.

חנוכה עמד בפתח. מהיכן נשיג נרות? ההצעות שפעו מכל עבר. נוכל להכין פתילות בקלות יתירה, על ידי פרימת חוטים מבגדינו, ואילו שמן ניתן להפיק ממרגרינה מומסת. לפתע הגיע אורח לביקור – ידידנו השרברב שנקרא לתקן מספר צינורות. הוא הבחין ברבקה והגיש לה חבילה קטנה.

כניסתו של גבר לשטח מגוריהן של הנשים היתה כרוכה בסכנה גדולה, גם כאשר הגיע למקום בתוקף תפקידו. לפיכך, לא הושמעה כל מילה, פרט ללחישה "לכבוד חנוכה", אותה שמעה רבקה מפיו בטרם שב ומיהר לעבודתו. עצרנו את נשימתנו בציפיה, בעוד רבקה פותחת את החבילה. בתוכה גילינו שתי סוכריות, שני גפרורים, וכן – לא יאומן! – שני נרות קטנים. "אליהו הנביא" הפרטי שלנו הביא לנו אוצר של ממש. כעת נוכל להדליק נרות חנוכה! באותו לילה, לאחר ששככה ההמולה סביב שתית ה"קפה", ניגשה רבקה לעבר תנור ההסקה. "חנוכה הלילה" הכריזה בקול רם.

"הבה נדליק נרות חנוכה". כל שוכנות הצריף הצטופפו מסביב לתנור בדממה מוחלטת. רבקה ניגשה להדליק נר ראשון של חנוכה. בקול שנישא ברמה ברכה את הברכה הראשונה – "ברוך אתה... מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה" שלהבת הנר הזעירה הבהמה מעל לתנור הלבנים המאורך.
בתוככי המרתף האפל של אושוויץ הוצתה להבה – להבה שהניסה את העלטה. כעת הושמעה הברכה השניה "ברוך אתה... מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". גם בזמן הזה, בימינו אנו, יחולל ה' עבורנו ניסים.

ולבסוף הברכה השלישית, ברכת שהחיינו, "ברוך אתה... מלך העולם, שהחיינו, וקיימנו, והגיענו לזמן הזה". לא רק שהעניק לנו חיים, אלא אף איפשר לנו לחגוג את ימי החנוכה. מחשבות מרירות חלפו בראשינו. אמנם כן, ה' העניק לנו חיים, אך מה עם כל האחרים?

האמנם מצבם אינו טוב משלנו? מדוע לא הלכנו יחד איתם? העינים נמלאו דמעות, הלבבות דאבו מכאב. לאחר מכן פצחנו יחד בזמן "מעוז צור" המרעיף בחלקו הראשון את האמונה והתקווה בגאולה הקרובה. הקטע השני מבטא כאב – "רעות שבעה נפשי, ביגון כוחי כלה. חיי מררו בקושי" שבנו והתייפחנו. לאחר מכן הלך וגבר קול שירתנו כאשר הגענו שוב לפסוקים המביעים תקווה – חשוף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה. נקום נקמת דם עבדך..." רבקה טיפסה על התנור, פנתה לעבר שומעיה ונשאה "נאום לאומה", בקול רם וללא חת – "בנות, יחדיו ישנות אנו על אותם הדרגשי, יחדיו נושאות אנו את אותו הכאב, יחדיו מתייסרות באותם יסורים, אפופות בחשכת מוות, אך הלילה – חנוכה! בלילה זה שב ונחנך בית המקדש. הנה, הדלקנו נר, ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. חברות! אותה שלהבת זעירה שהדלקנו הלילה, קודש היא. בכל לב יהודי שוכן אותו ניצוץ מקודש, הניצוץ האלוקי המגרש הרבה מחשכת עולמנו האומלל".

נימה של פאתוס נשזרה בקולה, בעודה ממשיכה בדבריה – "עם ישראל עבר זמנים מרים וקשים. בית מקדשנו חולל ונטמא, מעמדו המקודש הושפל עד עפר. דומיה היה כאילו הכל חרב עד היסוד, ולא נותר כלל שמן טהור בו ניתן יהיה להדליק את המנורה, אך בתוך כל ההרס והחורבן, נתגלה פך קטן ובו שמן טהור, וכך שב והוצת האור הנצחי. והנה, באורח ניסי, בער מעט השמן במשך שמונה ימים תמימים. גם עבורנו נותר תמיד מעט שמן זית זך, השומר על השלהבת שלא תיכבה. ספגנו מכות, עינויים והריגות. שונאי ישראל בכל הדורות – פרעונים, המנים, רומאים וצלבנים – כולם שאפו להשמיד את העם היהודי, אך זממם לא עלה בידם. לכל אורך ההיסטוריה שמר עלינו הקדוש ברוך הוא ועזר לנו לשרוד.

גם עתה ימשיך הוא להיות בעזרנו. בנות, אל יאוש! המשכנה לקוות. גם כאשר כוס היגון עוברת על גדותיה, מושטת זה מכבר זרוע קדשו, ועוד מעט קט נזכה לראות את הגאולה. אותו לפיד הנישא בידי עם ישראל בחשכת הלילה – לא יכבה לעולם. עמים גדולים קמו ונפלו, אך היהודי קיים לנצח.

עם ישראל חי!" מילותיה האחרונות הדהדו על רקע הדממה ששררה בצריף. כל הבנות, כאלף במספר, נותרו עומדות על עומדן בצפיפות סביב התנור. היו אלו שלדים מהלכים, לבושי קרעים, עיניהם הדומעות בולטות מחוריהן, אך לבותיהן הקרועים שבו ונמלאו בתקווה ובגאווה.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 1535
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: סיפורים לחנוכה בראי הזמן ובדורות האחרונים

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 26 נובמבר 2018, 14:50

"הארנבת הצילה את הבית שלי משריפה": סיפור השגחה מדהים לכבוד חנוכה

זה קרה לפני כ-18 שנה, בנר הראשון של חנוכה. חגית הרשטיק-אש הייתה אז בדרכה להתאספות חגיגית אצל משפחת בעלה, יחד עם ילדיה, כשהיא הנהגת ברכב. הדרך מירושלים לאלקנה עברה ברוך השם בסדר, למרות מזג האוויר הסוער שהיה באותו יום. כשחזרה הביתה, הדליקה את הנר הראשון והלכה לישון, לא לפני שוידאה שהכלוב של קליאו הארנבת - סגור.

קליאו הייתה הארנבת האהובה של המשפחה - שחגית הייתה אמורה להעביר הלאה, אך השאירה לבסוף בביתה מתוך מחשבה שהדבר ודאי יסב אושר לילדיה הקטנים. הילדים האכילו אותה ודאגו לניקיון הכלוב, אך כעבור זמן מה הרגישה חגית שהכלוב כבר קטן מדי וכי קליאו צריכה מרחב לגדול בו. "ריחמתי עליה, והחלטתי להקצות לה את המרפסת שבה איני משתמשת כמעט", משחזרת הרשטיק-אש.

וכך היה.

הארנבת עברה למרפסת, אך דווקא בימים הקפואים של חודש דצמבר, חגית לא שכחה את קליאו במרפסת הקפואה - ומדי ערב נהגה להכניס את הכלוב שלה לסלון הבית החמים. "באותו לילה היה קור מקפיא עצמות, וחצי שעה לאחר שהדלקתי נרות - הכנסתי את קליאו לסלון הבית אך התלבטתי אם לשים את קערת הכביסה על הכלוב - כדי למנוע מקליאו לברוח משם".

הפעם החליטה חגית שלא לעשות זאת, בעיקר משום שעייפותה היא זו שהכריעה. היא נשקה לילדיה ללילה טוב, ופרשה לישון.

ואז זה קרה.

"באמצע הלילה שמעתי פתאום רעשים בחדר, ונדרכתי. פחדתי שאולי מדובר בגנב, כי גרנו בקומה הראשונה", היא משחזרת. אך הקשבה מתונה יותר הוכיחה כי לא גנב הוא זה כי אם קליאו שיצאה מכלובה, ומכרסמת את האוכל שלה בהנאה לאוזניה.

רעש הכרסום הפריע לה להמשיך לישון, והיא קמה ממיטתה וניסתה לתפוס את קליאו - אך קפאה לפתע על מקומה. "הארנבת ניפחה את הגוף שלה, ונהמה בקול מפחיד. לא יכולתי לגעת בה. היא ברחה מחדר לחדר, וכשראיתי שאין מנוס הבטחתי לעצמי שמחר בבוקר נתפוס אותה. השארתי אותה בחדרי, סגרתי את הדלת והלכתי לחדרי הילדים לבדוק מה שלומם".

בחדר הראשון שני ילדיה ישנו שנת ישרים, אך בחדר השני חיכתה לה הפתעה מפחידה - בכניסה לחדר הייתה כרית שאהיל דולק נפל עליה, והיא החלה להישרף. עשן יצא ממנה. הזעזעתי. על הרצפה היו ספרים שהילדים קראו בהם, שטיח, פוך ושמיכות אחרות. הם ישנו בקצה החדר...".

זעקה מזועזעת נמלטה מפיה. "אלוקים. אם לא הייתי שומעת את קליאו מכרסמת לי באוזניים, יכלה להיות כאן שריפה גדולה. ניתקתי את החשמל מיד, ועמדתי המומה בחדר הילדים. אחרי כמה רגעים חזרתי לחדר והתחלתי לבכות מתוך הודיה גדולה לה' יתברך על הנס שעשה עמנו בנר הראשון של חנוכה. הערתי את הילדים. כשהם הריחו את הכרית הם נבהלו, אבל ביקשתי מהם להגיד 'ברוך שעשה להם נס במקום הזה', ואני ובתי אמרנו תהילים ותודות עד אור הבוקר".

לדברי הרשטיק-אש, קליאו הייתה השליחה שלהם שהוכיחה מעל לכל ספק ש"גם בעלי חיים יכולים להיות שליחים. היא יכלה להיות במטבח עד אור הבוקר ולגרגר להנאתה, ואני לא הייתי יודעת דבר על המתרחש בחדר הילדים. אבל היא נשלחה לגרגר דווקא בחדרי כדי להעיר אותי שאבדוק את הילדים ובאיזה צרה הם נמצאים", סיכמה.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 1535
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: סיפורים לחנוכה בראי הזמן ובדורות האחרונים

הודעה שלא נקראהעל ידי ביטחון » 02 דצמבר 2018, 11:45

3 סיפורים יפים על חנוכה
ביטחון
 
הודעות: 628
הצטרף: 18 אפריל 2018, 11:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב


חזור אל תורה ודעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־7 אורחים