דרשה לשבת חתן

פורום בני תורה. חידושי תורה. פסקי הלכה. הנהגות של חכמי הדורות. מוסר וחסידות.

מנהל: יאיר

דרשה לשבת חתן

הודעה שלא נקראהעל ידי המזכיר הנמרץ » 13 דצמבר 2018, 18:18

אני צריך בדחיפות דרשה לשבת אויפרוף.
מי שיכול לעזור לי
תבוא עליו הברכה
סמל אישי של המשתמש
המזכיר הנמרץ
 
הודעות: 297
הצטרף: 01 נובמבר 2016, 16:21
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: דרשה לשבת חתן

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 13 דצמבר 2018, 20:22

יש אשכול בפורום שלנו שקצת נזנח, אבל העלו בו כמה וכמה דרשות לחתן אולי תמצא שם את מבוקשך.
viewtopic.php?f=9&t=3416
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
הודעות: 2033
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: דרשה לשבת חתן

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 13 דצמבר 2018, 20:27

סתם הצעה. רבות נכתב על הנהגת יוסף שלא לזלזל באחיו, על אף כל מה שעשו לו. אפשר לתפוס את הנקודה הזו ולפתח אותה בהקשר של יחסים בין בעל לאישה כמה שצריך להבליג ולהתאפק וכן הלאה.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
הודעות: 2033
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: דרשה לשבת חתן

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 13 דצמבר 2018, 20:40

מצאתי לך עוד כמה וורטים ודרשות. הוורט המוצב כאן קשור גם לפרשה.

החתן והכלה – מולכים
בפרקי דרבי אליעזר סוף פרק טז למדנו: "החתן דומה למלך – מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן
לובש בגדי כבוד כל שבעת ימי המשתה; מה המלך הכל מקלסין אותו, כך החתן הכל מקלסין אותו כל שבעת
ימי המשתה; מה המלך פניו מאירות כאור חמה, כך החתן פניו מאירות כאור החמה, שנאמר (תהלים
יט,ו): `והוא כחתן יצא מחפתו"`.

יוסף הצדיק מלך על מצרים, ואילו חתן רגיל על מה הוא מולך? מסתבר כי ביתו- הוא ממלכתו. ואף
מסתבר לומר כי אם פניו מאירות כאור החמה, הרי שפני הכלה כפני לבנה. וכדרך שהחמה והלבנה
שניהם נבראו להיות מושלים (בראשית א,טז), כן הם- החתן והכלה יחדיו – אמורים למלוך. כלום אפשר
להם לשני מלכים למלוך יחדיו? הן זוכרים אנו את שאירע ללבנה בעת שקטרגה בעניין זה (ראה חולין
ס,ב ורש"י לכתוב). תשובה לדבר זה עולה מקביעת התורה: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק
באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב,כד). אותם שניים אמורים להיות אחד, ואחד אכן ראוי הוא
למלוכה.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
הודעות: 2033
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: דרשה לשבת חתן

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 13 דצמבר 2018, 20:42

קדיש וקדושה בתפילה בציבור דורשים לפחות מניין, כך שאי אפשר להתחיל תפילה בציבור אם אין עשרה אנשים, אף אם חסר רק אדם אחד להשלמת המניין וליצירת התנאים ההכרחיים לצורך המעמד. מה שמיוחד במספר 10 בין יתר הדברים זאת העובדה, שזהו המספר הקטן ביותר המורכב משתי ספרות, ומכאן אפשר ללמוד שאם האדם רוצה לקדש את עצמו אל לו להיות לבד כפלגא גופא בעולם הזה וצריך הוא להתחתן, לחיות בזוגיות ולהקים משפחה. וכשם שהמספר 10 הוא המספר הזוגי הקטן ביותר, כך גם ממנו נדרש לא להתנשא על בת זוגו ולהקטין את עצמו בכל פעם שהיצר הרע מעמיד אותו בניסיון הגאווה והרדיפה אחר הכבוד. בלי איזכור שם.



"מצא אישה מצא טוב" או "מוצא אני מר ממות את האישה" (נשלח ע"י מיכאל יצחק)
וסתירה היא בפסוקים .. הרעיון הוא כזה והוא עצום מאוד והוא משליך על הרבה פנים ופסוקים בתורה ..אדם שחוזר מיום עבודה קשה לבית וחושב שבא לבית מסודר מצוחצח והאוכל המבושל מחכה לו והוא חוכך בדעתו על ההנאה שיש לו מביתו כלומר מאישתו וכל הברכה שיש לו בבית .. פותח את הדלת וכאשר עומד בפתח הבית חשכו עיניו .. הוא רואה בית הפוך ילדים בוכים מתרוצצים מלוכלכים ומוזנחים מה , האישה יושבת רגל אחת בכורסא והרגל השניה על חברתה ומסריחה את הבית מעשן הסגריה והוא מתחיל לתהות איך להגיב וכאן יש לו שני אפשרויות ..
הוא יכול להכנס לבית בנחת ולומר שלום לאישה ולילדים לשבת לידה להעביר שיחה ולדבר ולאט לאט ולהבין תוך כדי דיבור על המציאות מה עבר עליה ואיך עבר היום שלה וכאשר הוא מבין את האישה ובא לקראת אזי "מצא אישה"
מאידך גיסא הוא יכול להכנס לבית להתפרץ ולומר איזו אישה עצלנית "אני" עובד קשה לפרנס את הבית "אני" לא נח בעבודה ועוד ש"אני" אין לי סיפוק אבל "אני" מביא פרנסה לבית ו"אני" מצפה שהבית יהיה מסודר ו"אני" מצפה שהילדים יהיו מסודרים נקיים ורגועים ואני ואני ואני … וזה עניין שכש"האני" שלי קודם לכול אזי גם האישה הכי טובה תהיה מר ממות .
וזה עניין שאסתר לא נקראה אל המלך שלושים יום מפני ש"אני" הייתי קודמת ממלא "ואני" לא נקראתי אל המלך שלושים יום .

וזה העניין שאבותינו מצאו את נשותיהם על הבאר כי מי שרוצה לשתות מים מהבאר צריך להתכופף בכדי לדלות ולשתות ..
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
הודעות: 2033
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: דרשה לשבת חתן

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 13 דצמבר 2018, 20:43

מצא ומוצא
כתוב "מצא אשה מצא טוב" (ויפק רצון מה') ולעומת זאת "ומוצא אני מר ממוות את האשה".
1. מדוע כפל לשון "מצא"?
2. איך מיישבים את הסתירה בין הפסוקים?

ניתן להסביר זאת בכמה דרכים, אחת מהן היא שאדם שהכיר בחורה, ויוצא איתה כמה חודשים וכיף להם ביחד, ושהחליטו להתחתן ולהקים בית, זה נקרא מצא אשה – שזה טוב, אך לאחר החתונה מתחילה העבודה האמיתית, הבעל צריך למצוא את הטוב שטמון בו ובאשתו, להחצין ולשבח את זה, וזה נעשה ע"י ותרנות,ע"י תמיכה ופירגון. כידוע, מהרגע שהבעל והאשה נישאים השכינה שורה ביניהם. אם תשימו לב, איש זה בגימטריה = 311, ואלו אשה בגימטריה = 306. כך שאם הזוג בונה את הזוגיות בצורה נכונה, והאשה מתייחסת לבעלה באותו המטבע, השכינה עוזרת לאשה (ה' בגימטריה = 5 + אשה = 306) שצריכה יותר כוח שהרי היא הצלע ועמוד התווך של הבעל בכדי להשתוות לאיש (311), מה שמהווה הרמוניה בין הזוג, משמע זוגיות מוצלחת.אך אם חלילה האשה לא מתייחסת לבעלה באותו המטבע – אז "ומוצא אני מר ממוות את האשה".

ההצלחה בבניית הזוגיות תלויה באופן ההסתכלות על חיי הנישואין, אפשר למצוא טוב כפי שממשיך הפסוק: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'", אך ניתן להגיע למצב בו מוצא מר ממוות את "האשה".
מסופר על אברך אחד, ממשפחה של כהנים, שהזמין את רבו לערוך את החופה, בתום החופה, הרב ברך את האברך: יהי רצון שיקויים בך הכתוב "וקמץ הכהן ממנה". האורחים התפלאו על הברכה וביקשו מהרב להסביר את כוונתו.
הרב הסביר שכתוב בגמרא שבארץ ישראל כשהיה אדם נושא אשה, היו שואלים אותו: מצא או מוצא? כוונת שאלה זו הייתה , האם נתקיים בבעל הצעיר מצא אשה מצא טוב או לא עלינו נתקיים בו ומוצא אני מר ממוות את האשה. ההבדל בין מצא לבין מוצא הוא בניקוד האות מ"ם: פעם היא בקמץ ופעם היא בחולם. משום כך ברך הרב את החתן "וקמץ הכהן ממנה" – שיהא אצלו תמיד מצא בקמץ, ושיראה רק את הטוב בקשר וינצרו.

כתוב: "עוד ישמע בערי יהודה….קול ששון וקולשמחה" מדוע הפסוק מדבר בלשון עתיד, הרי בחופה עצמה צוהלים ושמחים ושומעים קול ששון וקול שמחה? אלא יש לומר, בימים הראשונים של הנישואין הזוג מתייחס בכבוד אחד לשני ואינו מרים את
קולו אחד על השני, והתנהגותם היא בנימוסים, אנו מברכים את הזוג הצעיר שימשיכו בדרך זו, וימשיך להישמע בביתם קולות אלו ולא קולות מריבה חלילה אלא קולות של ששון ושמחה חתן וכלה. (נשלח ע"י אבימור)
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
הודעות: 2033
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: דרשה לשבת חתן

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 13 דצמבר 2018, 20:44

כל אדם שאין לו אשה אינו אדם

איתא בגמרא במסכת יבמות (דף סג.) "אמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר 'ויקרא את שמם אדם'".

ויש לתמוה על גמרא זו, אם אדם שאיו לו אשה אינו אדם, אם כן מה הוא, וכי הוא בהמה, מלאך או מה?

ראיתי סיפור שיאיר את עינינו בענין הזה. במשפט המפורסם שנערך ברוסיה בשנת תרע"ב, העלילו אנטישמים על מנדל בייליס עלילת דם. האוירה ברחוב הרוסי היתה מתוחה וטעונה, והיהודים שחששו מפוגרום אכזרי שייערך בהם, גייסו סוללת עורכי דין ידועי שם על מנת להפריך את הטענות השקריות. בין השאר מכיון שאחת הטענות התבססה על כך שבתלמוד נכתב במפורש: "אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם", ולכן טענו התובעים מותר ליהודים לרצוח גוים, הוזמן הרב מאיר שפירא להסביר את המבואה.

כשהגיע תורו לשאת את דבריו אמר כך: "בלשון הקודש ישנם ארבעה שמות 'נרדפים' – אנוש, גבר, איש, אדם. שלושת השמות הראשונים ניתנים לקריאה הן בלשון יחיד והן בלשון רבים – אנשים, גברים, אישים. אולם המילה 'אדם' אינה ניתנת לקריאה בלשון רבים.

הלוא תבין כבוד השופט, הגוים מוגדרים או כיחידים – כל אחד לעצמו, או כהרבה אחדים בודדים, ברם, רק העם היהודי יכול להתהדר בתואר הנפלא שהוא חטיבה אחת שאינה נראית כלל כמורכבת מאנשים רבים, כולם מרגישים גוף אחד ונשמה אחת. אם כן, צדקו חז"ל באומרם אתם שיכולים להתהדר בתואר 'אדם' שמבטא אחדות, ואין העכו"ם יכולים להיקרא 'אדם'.

"ההוכחה הטובה ביותר לדברי, תהווה העובדה שהריצו אותי מאות קילומטרים מביתי לכאן רק כדי להגן על יהודי שאיני מכיר, ואלמלא באתי היה מתרחש פוגרום נוראי בכל היהודים. הלוא כל בעל שכל יודה, שאף אם נניח שהנאשם חטא – שאר היהודים מה עשו? מסתבר שגם אתם מודים בעובדה שאנו מוגדרים 'אדם' אחד…"

לפי זה יכולים אנו להבין את דברי רבי אלעזר "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם". אדם שהוא רווק, זה ודאי שהוא ג"כ עושה חסד ודואג לאחרים אבל כלפי אדם נשוי הוא עדיין "אנוכיי", כי האיחוד שיש לו לאדם אצל אשתו, הוא איחוד חזק בלא תנאים, אלא עשרים וארבע שעות ביממא האדם מוכן למלאות את צרכי בן זוגו. כאב של אשה הוא לא כאב פרטי, אלא הוא כאב שמשתייך גם לבעלה, ואם דאגה בלב האיש, גם היא דאגת אשתו.

א"כ מובן לפי זה, למה אמרו בגמרא "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם", כי מי שעדיין לא הפקיר את עצמו לגמרי כלפי צרכי אדם אחר אינו ראוי להקרא בתואר 'אדם' במדה המושלמת ביותר, רק כאשר הוא מתחתן ומוכן להפקיר את חייו מכאן ועד מאה ועשרים שנה, הוא ראוי להקרא בתואר "אדם" באמת. (נשלח ע"י אברהם נגר)
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
הודעות: 2033
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: דרשה לשבת חתן

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 13 דצמבר 2018, 20:46

איתא בגמרא במסכת יבמות (דף סב:) "אמר רבי תנחום אמר רב חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה".

יש להעיר על גמרא זו, דמשמע מכאן, שאדם שהוא רווק אין לו שמחה, ולכאורה המציאות אומר להיפך, דהנה רואים שיש אנשים שהולכים לטיול ושמחים, אוכלים ושמחים, קונים דברים חדשים ויש להם שמחה, אז א"כ מה הוא הביאור בגמרא שאדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה?

אלא יש לבאר על פי מה שאומרת הגמרא במסכת שבת (דף ל:) שביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה, והגמרא מבארת מה הן הסתירות שיש בספר, בפסוק אחד כתוב "ושבחתי אני את השמחה", דמשמע שהשמחה היא דבר שיש לשבח, ומאידך גיסא כתוב בפסוק אחר "ולשמחה מה זה עושה", כלומר ? תראה את הקלקול הגדול שיכולה לגרום השמחה? אלא מבארת הגמרא שבאמת אין סתירה בין הפסוקים, דהפסוק שמגנה את השמחה מדובר לגבי שמחה שאינה של מצווה, והפסוק שמשבח את השמחה מדובר לגבי שמחה של מצוה. ומבאר רש"י, מה זה "שמחה של מצוה", "כגון הכנסת כלה". כלומר, שסתם שמחה שאינה של מצוה יש לה שתי רעותות: רעותא ראשונה, שהיא שמחה שיש לה גבול וקצבה, לדוגמא מי שהולך לטיול, השמחה הזאת רק תימשך משך מה ואחר כך מתבטלת, או כגון שמחה של אכילה, שאחר כמה דקות נשכח השמחה הזאת לגמרי, ועוד ריעותא, שלפעמים השמחה הזאת יכולה לההפך להולילות וליצנות. אולם שמחה של מצוה כגון הכנסת כלה, היא שמחה שמתמשכת לכל החיים, וגם היא שמחה בריאה אשר כל רגע ורגע מתחזקת אותה שמחה.

לפי דרך זה יכולים אנו להבין נפלא את המימרא של רבי תנחום אמר רב חנילאי "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה", כלומר ? אין הכונה שמי שהוא רווק אין לו שמחה, ודאי שיש לו שמחה, אבל השמחה שלו אינה של מצוה, אלא סתם שמחה של תאוות העולם הזה שהולכת ומתמעטת, מה שאין כן גבי שמחה של הכנסת כלה, כשאדם מקדש אשה, אז השמחה שלו היא שמחה אמיתית ונמשכת.

וזה מה שמדוייק בדברי רבי תנחום אמר רב חנילאי שלא אמר "כל אדם שאין לו אשה אין לו שמחה", אלא אמר "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה", "שרוי" הכונה היא "בתוך", כלומר שמי שאין לו אשה יש לו שמחה אבל אינו שרוי "בתוך" השמחה, מה שאין כן מי שנשוי אשה שרוי "בתוך" השמחה דוקא. נשלח ע"י הנ"ל.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
הודעות: 2033
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: דרשה לשבת חתן

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 13 דצמבר 2018, 20:47

ההבדל שבין יין לשמן - הרב חיים ליפשיץ

בפרשת וישב קראנו על היין: ‏"ויספר שר המשקים את חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני: ובגפן שלשה שריגם והיא ‏כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים" וכו´‏

את נר חנוכה אנו מדליקים זכר לנס שארע במצות הדלקת הנרות בבית המקדש:‏
‏"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד"‏
כמו כן, נצטוינו להקריב בבית המקדש משקה נוסף מן הצומח, והוא היין: ‏
‏"ועשרן סלת בלול בשמן כתית רבע ההין ונסך רבעית ההין יין לכבש האחד"‏

מה משותף ליין ולשמן? ומה ההבדל ביניהם?‏
שלא כמו המים והדם שגם אותם מקריבים בבית המקדש, מקורם המשותף של היין והשמן הוא ‏מן הצומח. עולם הצומח הוא מעשה ידיו של הקב"ה, הוא מבטא את החיות הטבעית. חיות שגדלה ‏מן האדמה ושייכת אליה, ומוצאת את מקומה בבריאה בהשתלבות איתה, בלי לשנות אותה או ‏לפגוע בה.‏במעשה ההקרבה האדם פונה אל א-לוהיו ואומר שהעולם אותו ברא הקב"ה עבורו – עבור האדם – ‏שייך בעצם אליו, אל הקב"ה.‏
אולם כמעט אף קרבן לא מוקרב אל הקב"ה באותה צורה כפי שהוא גדל בטבע. התורה מצווה את ‏האדם לעבד את החומר הטבעי כדי להכשיר אותו להקרבה. בעת העיבוד האדם מטביע את ‏איכותו בחומר, ומעניק לו ערך מוסף, אנושי.‏

כאן יש הבדל בין השמן ליין: בשמן המעורבות של האדם ‏צריכה להיות קטנה ככל האפשר, אולם ביין היא צריכה להיות ‏‏גדולה ככל האפשר.‏
כדי שהשמן יהיה "שמן זית זך כתית", על תהליך העיבוד להיות מינימלי ביותר. מכניסים את ‏הזיתים אל סלי העצירה, ואך ורק הטיפה הראשונה שיוצאת מהלחיצה הראשונית הקלה ביותר – ‏היא הכשרה להדלקה בבית המקדש.‏
לעומת זאת, ייצור היין הוא תהליך ארוך ומורכב, הכרוך בשלבים ובתנאים רבים. הבציר, ‏ההפרדה, הדריכה, התסיסה, המעיכה והיישון – כל אלה פעולות מיוחדות הדורשות ידע ומומחיות ‏רבים, ואיכותו של היין תלויה בהקפדה על כל אחד ואחד מהם. ככל שהיין משובח יותר – סימן ‏שהתהליך היה ארוך יותר.‏
שמן הזית מיוחד בכך ששלהבתו נקיה וברה. האש, שדרכה לפרוץ ולהתפרע, מתבטאת בו במלוא ‏יופיה ואצילותה.‏
שמן הזית לא נוצר מתבונתו היוצרת של האדם. כולו יצירתו של הבורא, והאדם רק מוציאו מן ‏הכח אל הפועל. פעולתו של האדם נטולה כל מהות או שיקול דעת איכותי. לו הוא יגביר את ‏מעורבותו – השמן יפחת באיכותו ויפסל להדלקה. האיכות באה מן השמים ועולה אל השמים, ‏האדם רק "מפעיל" אותה.‏

לעומת זאת, היין זקוק למעורבותו האיכותית והפעילה של האדם. יין במצבו הראשוני ("יין ‏מגתו") נחשב לפחות ערך, ויין ישן הוא המשובח. היינן מטביע ביין את כל אישיותו, וטועמי יין ‏יכולים לחוש לפעמים את מצב רוחו של האדם שייצר אותו.‏
היין מיוחד בכך שמיעוטו יפה וריבויו רע. אם האדם ישתה ממנו יתר על המידה – היין יפשוט ‏ממנו את איכותו וצלם הא-לוהים שבו, הוא יאבד את המסגרת וידמה לבהמה; אולם אם ישתה ‏ממנו מעט – הוא יגביר את איכותו האנושית ותשרה עליו שמחה, שאף מביאה לידי רוח הקודש.‏

‏"אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך, בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך"‏
בספר תהילים מדמה דוד המלך את הרעיה לגפן, ואת הילדים לזית. ‏לעניות דעתי, ניתן להסביר זאת באותה דרך שבה פתחנו.‏

קשר בין בני זוג אינו טבעי במהותו, אלא מסור לידיו היוצרות של האדם. אדם נולד כבן להוריו ‏ואח לאחיו ואחיותיו, אך את בת זוגו עליו למצוא בכחות עצמו. עליו להשקיע את מירב המאמצים ‏ולהטביע את אישיותו ביצירת הקשר הזוגי. כמו כן, בדומה ליין, גם הקשר בין בני הזוג זקוק ‏לתהליך ארוך ומפרך כדי להוציא את איכותו מן הכח אל הפועל, ומי שמצפה לעמקות כבר ‏בהתחלה דומה למי שסוחט ענבים ומצפה ליין ישן ואיכותי. במילה אחת – סבלנות!!.‏

בניגוד לכך, הילדים הם מתנת שמים! הקשר בין הורים לילדים הוא טבעי, ואהבת אב ואם ‏לילדיהם לא תלויה לא בזמן ולא באיכות אנושית. כל אדם, אפילו הפשוט ביותר, יאהב את בנו ‏אהבת נפש כבר מהרגע הראשון, כמו שהוא. תינוק קטן ורך… פשוט לחבק אותו..! ממש כמו ניחוח ‏של שמן זית זך רך ומתגלגל…‏
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
הודעות: 2033
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: דרשה לשבת חתן

הודעה שלא נקראהעל ידי חזקי » 13 דצמבר 2018, 20:53

שאלת בני מערבא–מצא או מוצא

איתא בגמרא יבמות (דף סג:) "במערבא כי נסיב איניש איתתא אמרי ליה "מצא" או "מוצא", "מצא" דכתיב "מצא אשה מצא טוב", "מוצא" דכתיב "ומוצא אני מר ממות את האשה".

והשאלה היא, מה פשר הדבר שהיו שואלים אותו "מצא" או "מוצא", וכי חתן זה היה מוכן להתחתן עם אשה שהיא מר ממות? ועוד, הא אמרו במסכת כתובות (דף יז.) כיצד מרקדין לפני הכלה. בית הלל אומרים: "כלה נאה וחסודה". ואם כן, כנראה שהיא חסודה בשבילו, ואם כן מה מקום לשאלת אנשי מערבא? ועוד, אפילו נגיד שהיו שואלים אותו באמת אם אשתו היא טובה או מר ממות,, לכאורה שאלה זו היו צריכים לשאול אותו משעה שהתארס ולא עכשיו ביום חתונתו?

אלא נראה לבאר, שאנשי מערבא לא היתה כוונתם לשאול אותו אם בחר אשה טובה או לא, אלא כוונתם היתה לתת לו עצה טובה כדי שנישואיו יעלו יפה לאורך ימים ושנים, כי שני הסתכלויות יש כלפי חסרונות אשתו: א) שכל חיסרון שימצא באשתו יחשוב אותו האדם כאילו כבר עבר ובטל מן העולם ולא ירכז התבוננותו כלפי החסרונות. ב) שכל התבוננות שלו ירכז כלפי חסרונות אשתו, ועיקר עבודתו תהיה לחפש את החסרונות.

וזו היתה שאלת בני מערבא לחתן, איך יהיה הסתכלותך כלפי אשתך החדשה, בגדר של "מצא", שכל חסרון שתמצא בה תחשוב אותו כאילו כבר היה ועבר ובטל מן העולם ולא כדאי להתרכז על זה, ואז תמצא בזווגך "מצא אשה – מצא טוב", שהזווג שלך יעלה לך יפה, או דלמא כל מגמתך ועיקר התבוננותך יהיה כלפי החסרונות של אשתך, ותמיד תחזר אחר החיסרון, וכל עבודתך בנישואין שלך יהיה בגדר של "מוצא" – שתשתדל למצוא כל חיסרון, ואז תמצא "ומוצא אני – מר ממות את האשה", ואז הנישואין שלך יהיה ח"ו "מר ממות", כי חייך לא יהיו חיים ערבים, כי על כל דבר ודבר תמצא תואנה לעשות מחלוקת ומריבה. וזו היתה שאלת בני מערבא לחתן "מצא" או "מוצא". (נשלח ע"י אברהם נגר)
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!
חזקי
 
הודעות: 2033
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב


חזור אל תורה ודעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־10 אורחים