היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

פורום בני תורה. חידושי תורה. פסקי הלכה. הנהגות של חכמי הדורות. מוסר וחסידות.

מנהל: יהודה גרינבויים

היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי גדול הדור » 25 דצמבר 2013, 13:56

ב"ה

לא מעטים טוענים שהיתר המכירה הוא היתר חלש ורק בשעת דחק גדול ניתן לסמוך עליו, אך גדולים רבים לא סברו כך ולמשל מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בהיקפו העצום מבסס היטב את היתר מכירה זה ומשיב היטב דבר דבור על אופניו על טענות השוללים את ההיתר, ביבי"א, ח"י יו"ד, סימנים ל"ז-מ"ג.

שביעית בזמן הזה - דעת רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ששביעית בזמן הזה מדרבנן (מביא מבחר מהראשונים הפוסקים כך) ובדבר שאנו מסופקים בדברי דרבנן יש ללפסוק להקל כמבואר במסכת ע"ז דף ז'. וכן חלק מסוים מהראשונים דעת ששמיטה אינה אף מדרבנן. (יבי"א שם סימן ל"ז)

הערמה במכירת קרקעות - בחמץ נפסק שמי שיש בידו חמץ גמור סמוך לפסח וקשה לו לבערו ונותנו לגוי במתנה גמורה והיהודי יודע שהגוי לא יגע בחמץ כלל, מותר לעשות זאת אך צריך לתת לגוי ללא תנאי. וה"בית יוסף" כתב שאף שאין הערמה גדולה מזו, התירו זאת חז"ל כי הקניין נעשה כדין והחת"ס הוסיף שהערמת מכירה זו היא היתר גמור מהתורה ללא פקפוק ולמרות ששניהם יודעים שהחמץ יחזור ליהודי לאחר הפסח ושאין הגוי מתכוון לקנותו ממש, דברים שבלב אינם דברים, ורשאי היהודי לומר לגוי שאם ירצה למוכרו שוב לאחר הפסח יקחנו ממנו במחירו ומי שמערער ע"ז ראוי לגערה. וכן נהוג בכל המקומות למכור את אוזן הבהמות לגוי כדי להינצל מבעיית הבכורות שאסרה אותם התורה בהנאה, כי מן הדין מותר להערים גם גם באיסור תרה, וכפי שפסק הרמב"ם בכמה מקומות (ומביא היב"א מבחר מגדולי האחרונים שפסקו כך) ואם זה כך בחמץ שאיסורו מהתורה קל וחומר בעבודת הקרקע בשמיטה שהיא דרבנן. (שם סימן ל"ח)

לא תחנם - איסור לא תחנם הוא רק בגוי עובד ע"ז והערבים (שאינם נוצרים שהם מיעוט קטן מאוד מהערבים) אינם עובדי ע"ז ומכירת החמץ היא לערבי (מביא גדולים עולם שפסקו שערבים-מוסלמים אים עובדי ע"ז).
וכן אין איסור מכירת הקרקע לגוי כשהמכירה היא לטובת היהודי (מביא ראשונים ואחרונים שפסקו כך) ומכירת החמץ נעשית לטובת ישראל לכן אין כאן איסור לא תחנם. (שם סימן מ"א)

דין קדושת שביעית בפירות של גוי - אף שעקרונית אין לגוי כוח להפקיע את קדושת השביעית מהקרקע ולכאורההפירות עדיין קדושים בקדושת שביעית ועדיין יהיה אסור לישראל לעבוד בקרקע, מופיע בראשונים וברבים מהאחרונים שאם הקרקע ברשות הגוי כן יש בכוחו להפקיע את קדושת הקרקע (מביא ראשונים הסוברים כך ומבחר מרבים מהאחרונים שדעתם כזו - שם סימן מ"ב)

וציותי את ברכתי - לכאורה יש לשאול שהרי התורה הבטיחה שברכת ה' תחול את שומרי השמיטה כלכתה לשלוש שנים מהשנה לפני השמיטה ועד השנה שאחריה אז איך מקילים אף בשעת הדחק למכור את הקרקע לגוי?
התשובה היא כפי שכתב למשל הסמ"ע (חו"מ סימן ס"ז סק"א) שהבטחה זו היא כאשר דיני השמיטה נוהגים מהתורה אך לא כפי שנפסק לגבי זמננו שהשמיטה מדרבנן. וכן מוכח מהתוספות בגיטין (ל"ו ע"ב) וכן כתב הגר"י ענגיל שלסמוך על הבטחה זו היום זה לסמוך על הנס וזה אסור. (שם סימן ל"ט, אות ד')

לאחר בחירת הגר"א בקשי-דורון והגרי"מ לאו, שליט"א, למשרות הרבנים הראשיים לישראל, אמר להם מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל: "שנה הבא היא שנת השמיטה. אבקש מכם: תעמדו על היתר המכירה, למען הצלת הכלל של אותם חקלאים שיעבדו בקרקעות גם בלי היתר המכירה".

פעם אחת פנתה אל הגר"מ אליהו זצ"ל תלמידה שלמדה במוסד חרדי בבני ברק.

היא סיפרה לו שלכבוד אירוע בבית הספר היא הביאה עוגה, אך מנהל המוסד הורה לתלמידות לא לאכול מהעוגה שלה כיוון שנאפתה בתנור שאמא שלה שמה בו כלים שנאפו בהם ירקות של 'היתר מכירה'.

התלמידה הגיעה מבויישת, ובתגובה הוא שאל אותה: "יש לך אומץ?", והיא ענתה שכן.

"אם כן, כשתגיעו לראש המוסד הביתה בשבת תסרבי לשתות, ואם הוא ישאל אותך מדוע אינך שותה, תגידי לו שהרב אליהו אמר שאסור לך".

ואכן, יום אחד הגיעו התלמידות להתארח בשבת אצל ראש המוסד, ואותה תלמידה סירבה לשתות.

כששאל אותה לסיבה, הסבירה לו במילים שלה שהיו קצת יותר חריפות: "מרן הרב מרדכי אליהו הורה לי לא לשתות כיוון שטרף אצלך".

כבר במוצאי שבת התקשר ראש המוסד לאבא שלי ושאל אותו מדוע אמר כך לאותה התלמידה.

הרב אליהו הסביר לו שלפי דעת השולחן ערוך האופן שבו הוא מכין את התה שמוזג מים רותחים על תמצית קצת חמה – נחשבת בישול, ואם זה בישול שנעשה בשבת – אסור לשתות תה שבושל בשבת. "לפי דבריך אסור לספרדי לשתות אצל אשכנזי ולאשכנזי לאכול אצל ספרדי?"

"לא ולא" אמר מרן הרב. "לפי דעתי מותר כיוון שאם יש דעה בהלכה שזה מותר, אין בזה איסור אכילה בשבת. אבל לפי דעתך שעוגה שבושלה בתנור בכלים שבהם נאפו ירקות של 'היתר מכירה' אסור לאכול – גם התה שלך אסור בשתיה לתלמידה ספרדיה" אמר לו אבא.

נשתררה שתיקה של רגע בטלפון.

ואז אמר ראש המוסד לרב: "טעיתי, חטאתי, עוויתי, פשעתי". "את ההתנצלות הזו תגיד לפני כל התלמידות, לא רק לפני בטלפון". "מקבל עלי" אמר ראש המוסד. "עכשיו התה שלי לא טרף?" "לא" – השיב מרן הרב מרדכי אליהו.
גדול הדור
 
הודעות: 1315
הצטרף: 31 דצמבר 2012, 13:20
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי גדול הדור » 08 ינואר 2014, 16:39

ב"ה

בסוף הרצאת הגרע"י בכינוס תורה שבע"פ במוסד הרב קוק בשנת תשנ"ג בנושא "עניין היתר המכירה בשבעית ובדין ספק ספקא נגד חזקת מרה קמא, אמר: "ועל כל פנים נתבאר היטב שמכירת קרקעות לגוי נעשית כדת וכדין ויש לסמוך על היתר המכירה כאשר הסכימו עליה גאוני עולם" (הרצאותיו בכינוסי תורה שבע"פ הועלו על הכתב בספר "משא עובדיה" שבהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ז, והדברים הנ"ל הם בעמ' קס"ו).
גדול הדור
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 1315
הצטרף: 31 דצמבר 2012, 13:20
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי רואה הנולד » 09 ינואר 2014, 14:58

א. ספק דרבנן לקולא זה רק מתי שיש לך פק במשהו מסוים שרב אמר לא במחלוקת רבנים ב. יש לחלק בין זה לפסח שבפסח אם הגוי יבוא ויבקש לקנות את זה אתה תמכור לו בשונה משדה
רואה הנולד
 
הודעות: 547
הצטרף: 22 נובמבר 2013, 12:28
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי מוישהלה » 28 ינואר 2014, 18:49

איזה קשקוש!
לבנות על סיפורי סבתא בענינים של לאו דאורייתא! כאילו לא האריך טובא רבינו החזו"א בענין זה. זה התגובה?
מוישהלה
 
הודעות: 152
הצטרף: 12 אפריל 2013, 01:44
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי גדול הדור » 04 פברואר 2014, 16:50

מוישהלה כתב:איזה קשקוש!
לבנות על סיפורי סבתא בענינים של לאו דאורייתא! כאילו לא האריך טובא רבינו החזו"א בענין זה. זה התגובה?

דברי הגרע"י הם סיפורי סבתא?! כל העולם מחויב לדעתו של החזו"א?!
גדול הדור
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 1315
הצטרף: 31 דצמבר 2012, 13:20
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי גדול הדור » 04 פברואר 2014, 16:54

רואה הנולד כתב:א. ספק דרבנן לקולא זה רק מתי שיש לך פק במשהו מסוים שרב אמר לא במחלוקת רבנים ב. יש לחלק בין זה לפסח שבפסח אם הגוי יבוא ויבקש לקנות את זה אתה תמכור לו בשונה משדה

הגרע"י לא סבר כמותך ולא חילק כמוך וראה דבריו בהרחבה לגבי היתר המכירה ב"יביע אומר".
גדול הדור
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 1315
הצטרף: 31 דצמבר 2012, 13:20
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי גדול הדור » 28 פברואר 2014, 15:21

רואה הנולד כתב:א. ספק דרבנן לקולא זה רק מתי שיש לך פק במשהו מסוים שרב אמר לא במחלוקת רבנים ב. יש לחלק בין זה לפסח שבפסח אם הגוי יבוא ויבקש לקנות את זה אתה תמכור לו בשונה משדה

אז אתה חולק על הרב עובדיה?!
גדול הדור
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 1315
הצטרף: 31 דצמבר 2012, 13:20
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי אברך כולל » 31 אוקטובר 2014, 10:59

הגר"ח: היתר מכירה לא שווה כלום לכל הדעות

הסערה התורנית כעת היא סביב דברים שאמר מרן שר התורה, הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, בשיחה עם עורך מוסף "שבת קודש" של העיתון 'יתד נאמן'. הגר"ח התבטא בצורה חריפה במיוחד: "היתר מכירה לא שווה כלום לכל הדעות, הסומכים על כך טועים ואין להם על מה לסמוך".

הגר"ח הוסיף ואמר כי "חז"ל אמרו במוצאי שביעית בן דוד בא, ומרגליא בפומיה דמרן החזו"א זצ"ל שרק אם ילמדו וידעו היטב את ההלכות, כי אם לאו, אין זה נקרא שבאה שמיטה שהרי לא עשו שום דבר כדין למען השמיטה".

הגר"ח אף התייחס לאפשרות קיום מצוות שמיטה בפועל, לאנשים הגרים בארץ ישראל שאין להם קרקע, ואמר כי "מי שגר בדירה ויש לו חצר ושם הוא יכול לזרוע, ואם נמנע מלזרוע הרי מקיים מצוות שביתת הקרקע. ואם אין לו חצר יכול לקיים גם בבית כי הרי יכול לשתול בעציץ נקוב ואם יש לו עציץ ונוהג בו כדין שביעית הרי קיים מצוות שביעית".

הגר"ח מחשיב מאוד את מצוות השביעית, והדבר ידוע ומפורסם. אנשים רבים מגיעים למעונו על מנת להתברך בעצה ותושייה, והוא רגיל לייעץ להם לקבל על עצמם את לימוד דיני השביעית.

בימים אלו אף יוצא לאור הספר "שיח השמיטה", ובו אוצר של פסקי הלכה בעניני שביעית. הדברים נערכו מתוך כתביו של מרן שר התורה, ועל בסיס חיבורו שנקרא "דרך אמונה".
אברך כולל
 
הודעות: 26
הצטרף: 19 אוגוסט 2014, 15:11
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי אמלתראות » 31 אוקטובר 2014, 19:11

דעת ר' יצחק אלחנן על קנאי ירושלים בשמיטה
כידוע - ר' יצחק אלחנן חתום על היתר המכירה המקורי בשנת תרמ"ח ביחד עם הישועות מולכו הרב שמואל מוהליבר גאב"ד ביאליסטוק והרב שמואל זנוויל קלפיש ראב"ד ווארשה.
כידוע ר' יצחק אלחנן היה גדול הדור ופוסק הדור באותה העת.
ממילא לקנאים כידוע זה לא כל כך נעים.
כידוע במצב כזה העצה היעוצה היא לטעון שרימו אותו ושיקרו לו והוא לא ידע את מצב הישוב בארץ וחשב בטעות שזה פיקוח נפש. וכך כתבו רבים וכותבים כך עד היום.
(אמנם היום הטענה כי גדול פסק על פי מידע מוטעה וממילא דעתו כמאן דליתא נחשב ככפירה באחד מג' עיקרים אבל כנראה שלצורך גודל מותר לטעון טענה כזו)
דא עקא שנמצא בגנזך מכתבו של ר' יצחק אלחנן לר' שמואל מוהליבר עוד בטרם תבוא שנת השמיטה תרמ"ט ובו מספר שקיבל מכתב מקנאי ורבני ירושלים הטוענים כי רימו את ר' יצחק אלחנן וכי ההיתר בטעות יסודו וכי אין כל פיקוח נפש בדבר וכו' וכו' ועל אף שר' יצחק אלחנן שמע את כל הטענות הללו, הבין אותם, וסיפר אליהם לאחר -לא נסוג אחור, המשיך את ההיתר, ועוד שב וחידש אותו 7 שנים לאחר מכן בשנת תרנ"ו!
כך שטענה זו בשקר יסודה ושוברה בצידה.
המכתב מרתק מעוד כיוון והוא הזילזול הבוטה העולה מדבריו של ר' יצחק אלחנן בקנאי ירושלים הצועקים על כל דבר ואינם דואגים דאגת העם.
המכתב פורסם כבר פעמים רבות אך משום מה ממשיכים להתעלם ממנו ולסלף את דעתו.
הרי הוא לפניכם:
"הנני להודיעו כי הגיעני מכתב מהרב הגאון ר"ש (שמואל) סלאנט שכותב כי בא לירושלים עה"ק דר' גולדברג בשליחות השר הנדיב דפריז, והוא שיעשה שטר מכירה על דבר השביעית בבית הדין דשם. וכותב הרב הגאון ר"ש כי אינו מסכים לזה. לפי דכל שטר דאינו עשוי בערכותיהם אין בו ממשות כלל ועל כן יהיה המכירה בערכותיהם דווקא. ואנוכי השבתי כי מספיק דיהא המכירה בב"ד של ישראל וכמו שהארכתי בבאור העניין בקונטרוס ב"ה. ותיכף אחר זה הגיעני מכתבים מן כל הרבנים דכולל פרושים ובב"ד דשם וחתומים עד"ז [על דבר זה] שבעה עשר חתומים הצועקים עלי בקולי קולות על מה שיצאתי בהיתר ע"ד שביעית ומוכיחים ע"ז בתוכחות וגם אומרים כי אין בזה שום חשש נפשות כלל והדחק ואדרבה זה טובת-הארץ והכלל. וכדרכם ברוב דברים וטענות עלי, ולא השבתי להם כלל".

ובכל זאת ראוי לציין
=> המכתבים בהם הוא אוסר עבודת קרקע על-ידי ישראל.
=> המכתבים בהם מבואר שההיתר הוא מפני הדחק וחשש פיקוח נפש.
סמל אישי של המשתמש
אמלתראות
 
הודעות: 707
הצטרף: 18 דצמבר 2012, 00:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

טעויות האדמו"ר מסאטמר והרב משה שטרנבוך בשמיטה - מי לקח ממי?

הודעה שלא נקראהעל ידי אמלתראות » 02 נובמבר 2014, 19:47

האדמו"ר מסאטמר בספרו דברי יואל יו"ד סימן צז מפלפל באריכות בעניין היתר המכירה. למרבה הפלא הוא מתנגד.
בין היתר מביא האדמו"ר סיפור שסיפר זקן אחד על התנגדות ר' שמואל סלנט להיתר בשנת תרס"ט. הוא גם מספר שאותו זקן פרסם את הדבר בעיתון החבצלת גליון מספר ט"ו בתר"ע.
סיפור זה אכן מופיע בחבצלת תר"ע אבל לא בגליון ט"ו אלא בגליון נ"א. זה לא מפליא שכן 15 ו- 51 בקלות יכולים להתבלבל בדפוס.
אבל זה גם לא מופיע שם בשם זקן אחד (ולא צריך זקנים שכן העיתון מספר בתר"ע על סיפור שטען שקרה שנה אחת לפני כן בתרס"ט).
המעניין הוא שאותו טעות בדיוק מופיעה בספרו של הגאון ר' משה שטרנבוך "שמיטה כהלכתה" עמ' קיט.
האם הרב שטרנבוך העתיק את הטעות מהרבי מסאטמר או ששניהם העתיקו את הטעות ממקור שלישי?
מעיון בדבריו של הרב שטרנבוך באותו עמוד ברור כי הוא מעתיק את דבריו של האדמו"ר מסאטמר כמעט מילה במילה בכל טענותיו למרות שאיננו מזכירו בשמו בשום מקום במאמר.
המקורות לפניכם.

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... rum_id=771
סמל אישי של המשתמש
אמלתראות
 
הודעות: 707
הצטרף: 18 דצמבר 2012, 00:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי לינקזעצער » 03 נובמבר 2014, 16:05

גם מרן הגאון רבנו עזרא עטיה ע"ה, שהיה רבו של מרן הרב עובדיה, היה מכבדו. פעם, כשחכם עובדיה חלה, הגיע רבי עזרא לבקרו בביתו. הוא עלה את כל המדרגות אף שהיה כבר זקן וחלש.

"זכורני שבאחת משנות השמיטה - בישיבת פורת יוסף, לא היה השפע המוכר היום לבני דורנו ולבני הישיבה לא היה די פירות לאכול כמו היום. השמש של הישיבה - רבי יצחק גואטה, היה קונה פירות של 'היתר מכירה', והאברכים סירבו לאכול. הלך השמש וסיפר זאת לחכם עובדיה - שהאברכים מסרבים לאכול. אמר לו מרן: 'כמה 'סימנים' הם למדו בשישה חודשים? ממתי הם נהיו פוסקים?'". הגר"י מספר שמרן "התרגז על זה, וציווה עליו לקנות". הלכו האברכים לראש הישיבה רבי עזרא עטייה, וסיפרו לו זאת. אמר להם "אם רצונכם להחמיר - תחמירו, אך בפניו לא תחמירו". וזאת מפני שהיה מכבדו מאוד ונזהר בכבודו מאוד.

http://www.hidabroot.org/he/article/82810
לינקזעצער
 
הודעות: 232
הצטרף: 23 דצמבר 2013, 22:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי גדול הדור » 11 נובמבר 2014, 20:23

גדולי עולם רבים תמכו בהיתר המכירה ובייחוד בין חכמי הספרדים שרובם ככולם אם לא כולם תמכו בהיתר גם שלא בשעת הדחק, אך גם מהאשכנזים כמו מרן הגאונים ה"ישעות מלכו" וה"נפש חיה" שתמכו גם שלא בשעת הדחק, רנ"ה הלוי וידנבוים וראי"ה קוק (תמך גם הוא בהיתר גם שלא בשעת הדחק) שכיהנו ברבנות יפו והמושבות בזה אחר זה, ופוסק הדור האשכנזי ורשכבה"ג מרן רי"א ספקטור מקובנה, ועוד. ובימינו מהתומכים הבולטים בדורנו פוסק הדור האשכנזי מרן הרב אוירבך, פוסק הדור הספרדי מרן הרב עובדיה, הגאון הרב מזוז והגאון הרב משה לוי, ועוד.

ראו הערך "היתר המכירה" בויקיפדיה.

אמנם במכתב לבני תורה מאשקלון בתשמ"ו כותב הרב עובדיה שהמקילים לסמוך על היתר המכירה יש להם על מה שיסמוכו בשעת הדחק אך במכתב מתש"ס בעניין זה גם שיש להם על מה שיסמוכו ללא המילים "בשעת הדחק" ובנוסף לזה בסוף חלק א' של "ילקוט יוסף - המצוות התלויות בארץ" (שבו מובאים בהתחלה שני המכתבים הנ"ל) כותב הרב עובדיה דברים ארוכים ומסכם את הדברים כסיכומו בהרצאה המופיעה ב"משא עובדיה", שמשפט הסיכום שלה מובא לעיל, שיש לסמוך על היתר המכירה כפי שהורו גאוני עולם. ובנוסף הדברים לעיל שאמר לנכדו הרב ששון והדברים שאמר לרבה של יהדות צרפת שאין מגבלות להיתר המכירה.
גדול הדור
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 1315
הצטרף: 31 דצמבר 2012, 13:20
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי אברך כולל » 19 נובמבר 2014, 19:19

היתר המכירה: סאגת המכתבים הסותרים

השבוע פירסם "יתד נאמן" מכתב בנושא הבוער ביותר - נושא השמיטה, בחתימתם של חברי מועצת החכמים של ש"ס. המכתב פורסם ביום ג', אז העיתון מופץ במהדורה חינמית של מאות אלפי עותקים וזוכה לרייטינג נרחב.

הגר"ש כהן והגר"ש בעדני, חתמו על המכתב האומר כי "בשנת השמיטה תשע"ה כל הרבנים שהתירו עד היום לא התירו לשמיטה הבאה, לכן אין לסמוך על היתר המכירה וצריך להשבית את הקרקע ולא לעשות שום עבודה בשביעית, ואין לקנות את הגידולים ממי שגידל בקרקע ארץ ישראל בשביעית אף אם מכר לגוי".

על המכתב חתמו גם רבנים זוטרים בציבור החרדי ספרדי, ביניהם כאלה שאינם מזוהים עם ש"ס, כמו הרב מוצפי, הרב צדקה והרב סופר.

מיד לאחר פרסום המכתב, החלה מהומה. הרבנים, בזה אחר זה, החלו לפרסם הכחשות, ולטעון באמצעות "מקורביהם" כי הם לא חתמו על המכתב הזה, וחלקם, כמו הגר"ש כהן, האשימו את העיתון בפרסום המכתב. "יתד נאמן משוגעים", התבטא הגר"ש, "למה פרסמו את זה", שהשתמע מדבריו כי אכן חתם על המכתב ורק זעם על הפירסום.

"מישהו זייף את המכתב", טען עוזרו האישי של הרב בעדני: "הרב לא חתם מעולם על נוסח כזה, שוחחתי עם הרב הבוקר והרב אמר לי בצורה מפורשת שלא חתם על הנושא של שנת השמיטה, הם כנראה לקחו חתימה של הרב מנושא אחר והדביקו אותה על המכתב המדובר".

אחד מבני ביתו הוסיף כי "שוחחתי עם הרב בדקות האחרונות, הרב אומר שמעולם הוא לא זוכר שחתם על מכתב מסוג זה, הוא לא זוכר שבאו אליו בנושא הזה, הרב לא פסק הלכה בעניין".

מנגד, מנכ"ל 'יתד נאמן', זליג אורלנסקי, טען בלהט בראיון ל'קול ברמה' כי המכתב שהתפרסם הוא אותנטי לחלוטין, והוסיף כי יש בידו את המכתב המקורי. לדבריו, יתד נאמן לא מפרסם מכתבים של גדולי ישראל לפני שאמיתות החתימות נבדקת מול הרבנים.

הרבנים "נזכרים" בחתימות

כמה שעות לאחר מכן, כשבני ביתם של הרבנים התעשתו, הוחלט להסביר לציבור הרחב כיצד הרבנים בכל זאת חתמו על המכתב, ועם זאת להסביר גם מדוע פורסמה הכחשה מיידית.

ראשיתו של הסיפור היא בשנת תשס"ח, ערב שנת השמיטה, כאשר הוציאו גדולי ישראל האשכנזיים מכתב מיוחד לבעלי הקרקעות ולחקלאים, מכתב שהיה ממוען אליהם בלבד. במכתב כתבו הרבנים על המצווה הגדולה שיש לבעלי הקרקעות לשמור את שנת השמיטה, ועל "היתר המכירה" שלדבריהם אין לו תוקף.

בחודש אלול האחרון הגיעו מחתימי המכתב לבתיהם של הרבנים הספרדיים עם תוספת של מספר שורות, והחתימו אותם שוב - בידיעה שהמכתב מיועד שוב לחקלאים בלבד.

כעת, לאחר שעברו מספר חודשים, פירסם 'יתד נאמן' את המכתב. אך לא כל המכתב, אלא רק שורות בודדות מתוך מכתב ארוך שיועד, כאמור, לחקלאים בלבד ולא לציבור. גם חתימות גדולי ישראל האשכנזים הוסרו, ורק חתימות הרבנים הספרדים הושארו, כהתרסה מול פסק ההלכה המפורסם של הגר"ע יוסף, להתיר תוצרת היתר מכירה ללא פקפוק.

לטענת מקורבי הרבנים, ההכחשה הנמרצת באה בעקבות כך שהחתימה לא היתה על השורות שפורסמו ב'יתד נאמן', אלא על מכתב ארוך יותר, שלא היה אמור לצאת לציבור הרחב.

"ברגע שמכתב ממוען לחקלאים הוא לחקלאים בלבד", אמר מקורבו של הגר"ש כהן, "מכתב שלא אמור לצאת לציבור הרחב. יש פסק לחקלאים ויש פסק לציבור. גם מרן הרב עובדיה יוסף כשהיה בא אליו חקלאי הוא היה אומר שעדיף לא למכור ולקיים את המצווה, אבל לציבור ברגע שנעשתה המכירה זה סיפור אחר, שבשעת הדחק בוודאי שמותר".

"הלכו אותם אנשים, לקחו שלוש שורות מתוך מכתב ארוך, פרסמו אותו לציבור בניגוד לדעת הרבנים, והפכו את זה למלחמה, עשו פה ספסרות מחתימותיהם של גדולי ישראל", הוא טוען.

הגר"ש כהן אף זעם על 'יתד נאמן': "את הדברים שאמר הרב על העיתון אתמול בערב הרב אמר בגלל השקר שבמכתב, הם לקחו את השלוש שורות מתוך מכתב שמיועד לחקלאים ופרסמו לציבור, הרב אמר שהם שקרנים ומטעים, מישהו כאן מנסה לפלג את הציבור הספרדי, ליטאים שמנסים לפלג את הרבנים, הרב עדיין כועס, ביתד יודעים זאת היטב".

השאלה הגדולה היא האם ישנה תורה נפרדת לחקלאים ותורה נפרדת לשאר העם, והאם חתימה על מכתב שלם אינה מאשרת מספר שורות מתוכו? הסיפור כולו, מריח ריח חריף של פוליטיקה - רבנים שלכאורה משנים את "פסקי ההלכה" שלהם בהתאם לרוח הזמן והמקום.

המכתב השני


הסערה שנוצרה גרמה להחמרה נוספת של יחסי ספרדים-אשכנזים בציבור החרדי, וסימן שאלה גדול ריחף על המשך היחסים בין הרבנים משני הצדדים. זאת לאחר שבתקופה האחרונה, גרם אריה דרעי לכך שהרב שלום כהן יתקרב מאוד להנהגה האשכנזית ליטאית, והוא אף קיבל את הכינוי "מרן ראש הישיבה" בהתאם לכינויו של הרב שטיינמן.

מזכיר מועצת גדולי התורה וסגן ראש עיריית בני-ברק הרב אברהם רובינשטיין נדבר עם העסקנים משני הצדדים וניסה למצוא נוסחה מוסכמת על כולם. המכתב החדש שקיבל את חתימותיהם של הרבנים הספרדים המועטים שהסכימו לחתום על המכתב, דיבר על "היתר מכירה" כעל היתר דחוק מאוד שלא מומלץ לבני התורה המהדרין, זאת בניגוד למכתב הקודם שהשתמע ממנו איסור גמור לכולם.

המכתב השני דיבר על "בני התורה והחרדים לדבר השם", אשר להם "ראוי ונכון להקפיד ולקנות פירות וירקות שאין בהם חשש שביעית כלל. כשם שמקפידים בכל ימות השנה לרכוש מוצרים בכשרות 'למהדרין' אע"פ שישנם הפרשי מחירים, ובפרט שכיום ב"ה כמעט ואין הפקעת מחירים בשנת השמיטה".

המכתב היה מתואם עם מרן הגר"ח קניבסקי, אשר התבטא כי מה שכתוב בו כי אכילת פירות וירקות ללא חשש קדושת שביעית זה כאכילת מהדרין בימי השנה, "זה עיקר התורה", כלשונו.

גם בסוף המכתב נאמר כי "אין כל שינוי מבחינה הלכתית בין שמיטה זו לשמיטות קודמות", ופירש זאת הגר"ח "היינו שמעולם הם לא אמרו שמותר וכפי שחתמו בעבר".

הרב ששון: "בעלי אינטרסים מחתימים את הרבנים"


מיותר לציין כי דעתו של הגר"ע יוסף מנוגדת לגמרי לכל רוח המכתב הנ"ל, וזאת למרות מכתבים שונים שכתב הגר"ע יוסף מתוך אילוצים פוליטיים, כמו בד"ץ בית יוסף וכדומה. הגר"ע יוסף עצמו רמז לכך, כשאמר "משה כועס עלי כשאני אומר ככה".

כזכור, בוידאו שפורסם, נראה נכדו של הרב עובדיה, הרב יעקב ששון, שואל את סבו מה דעתו בנושא היתר מכירה. הגר"ע יוסף השיב: "היתר מכירה הוא היתר גמור, היתר אמיתי".

הגר"ע אף עקץ את בנו, הרב משה, ואמר כי "משה כועס עליי כשאני אומר ככה. מבין, משה, אם הפרש של חצי שקל..."

הרב ששון אמר בתגובה "אני הייתי בשוק, יש הבדל גדול [במחירים, בין היתר מכירה לבין אוצר בית דין]".

הגר"ע יוסף חזר ואמר: "תעשה כמו שאומרים לך. היתר מכירה היתר אמיתי! מי שרוצה להפסיד כסף - שיפסיד".

ויש גם מסר להעביר לבת שלו, הגברת מלכה: "תגיד גם לאמא שלך, מלכה, שאני אמרתי שהיתר מכירה זה היתר אמיתי, מי שרוצה לעשות ככה.. לזרוק את הכסף שלו, שיקנה אוצר בית דין".

הגר"ע פנה שוב לנכדו, תוך שהוא לועג על אלו שלא סומכים על 'היתר מכירה': "תגיד להם כך שנינו בגמרא, מי שיש לו מעות הרבה ורוצה לאבדם יקנה כלי זכוכית, זה גם כן עסקה. יקנה אוצר בית דין, במקום כלי זכוכית יקנה אוצר בית דין, יש לו הרבה כסף רוצה לאבדם שיקנה אוצר בית דין".

בשלב זה הוא פנה לחברותא שלו, הרב אליהו שטרית: "יש לנו היתר מכירה - גמרנו, בשביל מה לשבור את הראש מאיפה לוקחים... למה?"

הוא היסב פניו לנכדו ואמר שוב, "תאמר לחברים שלך גם כן, רחמנות".

לסיום אמר הגר"ע בתקיפות: "ההיתר הוא היתר גמור, אפילו למחמירים, היתר גמור, לאמיתה של תורה, אין לי ספק בזה".

הרב ששון המככב בוידאו, אמר בראיון ל'קול ברמה' כי "יש נושא אחר מהנושא ההלכתי וזה פוליטיקה, יש אנשים שיש להם אינטרסים לעשות פוליטיקה מהנושא של 'היתר מכירה', הם הולכים ומחתימים רבנים על מכתבים. בפרט המכתב הזה שפורסם כעת, אני מתקשה להאמין שהם חתמו עליו, זה סגנון ילדותי, בוודאי שלא השתנה שום דבר בשנת השמיטה הזו".

הרב ששון מאשים: "אותם גורמים אינטרסנטים שיש להם כשרויות מהדרין, שכל המטרה שלהם היא לעשוק ולסחוט כסף מהאנשים הכי מסכנים בציבור שלנו, מבני התורה, גובים פי 2 ופי שלוש, מוכרים דברים של מחירי עלות פי כמה וכמה".

"אנחנו יודעים שיש כמות מצומצמת מאוד של רבנים ואנשים שמתפרנסים, עובדים שנה אחת בשבע שנים, מתפרנסים לשבע שנים בעושר גדול, והרב עובדיה זצ"ל אמר לי בעצמו 'כל התעמולה שעושים נגד היתר מכירה זה לא לשם שמיים, התעמולה הזו היא מחמת אינטרסים של בעלי ההכשרים שרוצים לעשוק את הציבור, רוצים לקחת מאתנו סכומים עצומים מאברכים מסכנים".

לקוח מכאן והוידאו ניתן לצפיה כאן
אברך כולל
 
הודעות: 26
הצטרף: 19 אוגוסט 2014, 15:11
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי מוטי בן שלום » 20 נובמבר 2014, 12:18

בשורה התחתונה אני מבין שהרב עובדיה התיר גם לבני תורה, ולא רק התיר אלא גם עודד את הבני תורה לקנות היתר מכירה, וחברי המועצת שעם כל הכבוד לא מגיעים לקרסוליו בענייני פסיקת הלכה, חולקים עליו בגדול ונתלים באיזה מכתב שנדפס בילקוט יוסף. אוי לדור שכך עלה בימיו.
מוטי בן שלום
 
הודעות: 36
הצטרף: 30 אוקטובר 2014, 15:51
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי גדול הדור » 04 דצמבר 2014, 00:11

מוטי בן שלום כתב:בשורה התחתונה אני מבין שהרב עובדיה התיר גם לבני תורה, ולא רק התיר אלא גם עודד את הבני תורה לקנות היתר מכירה, וחברי המועצת שעם כל הכבוד לא מגיעים לקרסוליו בענייני פסיקת הלכה, חולקים עליו בגדול ונתלים באיזה מכתב שנדפס בילקוט יוסף. אוי לדור שכך עלה בימיו.

דווקא לא מדויק. הרב עובדיה וכל המתירים, בין אם רק לשעת הדחק או גם שלא בשעת הדחק, עודדו חקלאים לשמור שמיטה כהלכתה ולהדר במצוות שמיטה, ככל היתר הלכתי שהמחמיר תבוא עליו ברכה, בין במצוות מהתורה ובין מצוות מחכמים.
גדול הדור
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 1315
הצטרף: 31 דצמבר 2012, 13:20
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי הליכות עולמים » 01 ינואר 2015, 16:03

הבאתי כבר דחיות הרב עובדיה לטענות נגד היתר המכירה, ומאז הורחבו הדברים ונוספו נקודות נוספות, והרי הם הדברים המורחבים:

לא מעטים טוענים שהיתר המכירה חלש ורק בדחק גדול ניתן לסמוך עליו, ולא מעטים פוסלים אותו לגמרי, אך גדולים רבים תמכו בו ומרן הגר"ע יוסף בהיקפו העצום מבסס היטב את ההיתר ומשיב היטב, דבר דבור על אופניו, על טענות השוללים את ההיתר ביבי"א, ח"י, יו"ד, סימנים ל"ז-מ"ג (וכן כותב בזה בח"ח חו"מ, סימן ב'):

שביעית בזמן הזה - דעת רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ששביעית בזמן הזה מדרבנן (מביא מבחר מהראשונים הפוסקים כך) ובדבר שאנו מסופקים בדברי דרבנן יש ללפסוק להקל כמבואר במסכת ע"ז דף ז'. וכן חלק מסוים מהראשונים דעתם ששמיטה אינה אף מדרבנן. (יבי"א שם סימן ל"ז; ועוד ראו "מצוות הארץ בהלכה והאגדה", מהדורת מנחם-אב תשע"ד, עמ' 81-80)

הערמה במכירת קרקעות - בחמץ נפסק שמי שיש בידו חמץ גמור סמוך לפסח וקשה לו לבערו ונותנו לגוי במתנה גמורה והיהודי יודע שהגוי לא יגע בחמץ כלל, מותר לעשות זאת אך צריך לתת לגוי ללא תנאי. וה"בית יוסף" כתב שאף שאין הערמה גדולה מזו, התירו זאת חז"ל כי הקניין נעשה כדין והחת"ס הוסיף שהערמת מכירה זו היא היתר גמור מהתורה ללא פקפוק ולמרות ששניהם יודעים שהחמץ יחזור ליהודי לאחר הפסח ושאין הגוי מתכוון לקנותו ממש, דברים שבלב אינם דברים, ורשאי היהודי לומר לגוי שאם ירצה למוכרו שוב לאחר הפסח יקחנו ממנו במחירו ומי שמערער ע"ז ראוי לגערה. וכן נהוג בכל המקומות למכור את אוזן הבהמות לגוי כדי להינצל מבעיית הבכורות שאסרה אותם התורה בהנאה, וכן עושים "היתר עסקה" שבא לעקוף את איסור ריבית שהוא מהתורה, כי מן הדין מותר להערים גם גם באיסור תורה, וכפי שפסק הרמב"ם בכמה מקומות (ומביא היב"א מבחר מגדולי האחרונים שפסקו כך) ואם זה כך באיסורי תורה קל וחומר בעבודת הקרקע בשמיטה שהיא דרבנן. (שם סימן ל"ח; "מצוות הארץ בהלכה ואגדה", עמ' 83-81)

לא תחנם - איסור לא תחנם הוא רק בגוי עובד ע"ז והערבים (שאינם נוצרים שהם מיעוט קטן מאוד מהערבים) אינם עובדי ע"ז ומכירת החמץ היא לערבי. ולמשל הראשל"צ רבי מיוחס בכר שמואל ב"מזבח אדמה" כתב שכמה וכמה גדולים מכרו חצרותיהם ובתיהם לישמעלים כי האיסור הוא רק שלא למכור לגויים עובדי ע"ז (היבי"א מביא גדולי עולם שפסקו שערבים-מוסלמים אינם עובדי ע"ז).
וכן אין איסור "לא תחנם" כשהמכירה היא לטובת היהודי (מביא ראשונים ואחרונים שפסקו כך) ומכירת הקרקע בשמיטה נעשית לטובת ישראל.
מביא את רס"ג כתב שאיסור מכירת הקרקע לגוי הוא מדרבנן כי הפשט של "לא תחנם" הוא שלא לרחם עליהם לתת להם חנייה להצילם ממוות. (יבי"א שם סימן מ"א)
הגרצ"פ פרנק כתב לפי ה"תורת חסד" מלובלין שהאיסור בנתינת ישיבת קבע ולא בקניין ומפני שהמכירה לזמן מוגבל אין כאן ישיבת קבע ואין איסור ("מצוות הארץ בהלכה ובאגדה", מהדורת מנחם-אב תשע"ד, עמ' 84-83).

שליח לדבר עברה - מתנגדי היתר המכירה טוענים שהמכירה בטלה כי אין שליח לדבר עברה, אך להלן נראה שלמעשה גם לשיטתם אין כאן בעיה כזו. "משנה למלך" כותב שדווקא כאשר ציווה המשלח ללא עבר והשליח עשה מדעת עצמו עם עברה אז יש שליח לדבר עברה כי כלל זה נאמר רק כהמשלח ציווה גם על העברה הנלווית לעיקר מעשה השליחות, אך כשהשליח עשההעברה על דעת עצמו השליחות לא בטלה והמעשה קיים ואין עברה על המשלח. ובכתב ההרשאה בהיתר המכירה כתוב שיש אישור לרבנים למכור את השדות אך לא כתוב דווקא לגוי והרבנים יכולים למכור לישראל וזה היתר גמור והיהודי בעל השדות אם ירצה יוכל למכור לגוי בלי שליחות לכן השליחות קיימת והמכירה תופסת ואינה בטלה ואין בכל מקרה עבר על המשלח.
אך כאמור בסעיף הקודם אין למעשה כל עברה של "לא תחנם".
וכן עצם דברי החזו"א שכיוון שאין שליח לדבר עברה השליחות בטלה והמעשה לא קיים, לא מוסכם על רבים מגדולי הדורות, והוא תלוי בשני תירוצי התוס' בב"מ, י' סע"ב, ורבנו פרץ כתב שפשוט שהמעשה קיים ו"נתיבות המשפט" כתב שדעת רוב הפוסקים שהמעשה קיים ומה שאשלד"ע זה לחייב את המשלח על העברה של השליח, אך המעשה לא בטל. וכן כתבו התוס' בקידושין מ"ד ע"ב שמה שאשלד"ע הוא דווקא כשהשליח עשה במזיד מה שהורה לו המשלח מפני שאומרים לשליח דברי הרב ודברי התלמיד וכו', אך לא בשוגג כי השליח ששגג לא היה מודע בשגגתו שדברי הרב (הקב"ה) שונים מדברי התלמיד (המשלח), ולא לא נחשב שעשה מדעת המשלח ועל גדולי הדורות שכתב חילוק זה נמנים המרדכי, המהריק"ש, מהרי"ט אלגזי, הגר"א, ה"חסד לאברהם", "באר יעקב", "זרע אברהם" (יצחקי), מחנה אפרים", מהר"ץ חיות, ועוד. ומפני שראינו שרבם מגדולי הדורות התירו את מכירת הקרקעותגוי בשמיטה, הרי גם לשיטת החזו"א הם שוגגים ולא מזידים וכל שכן שהסומכים עליהם (השליחים) הם שוגגים, ובשוגג יש שליח לדבר עברה. לדעת רבים מגדולי הדורות. וכתב הרב פרנק שיש כאן ספק ספיקא לקיים את מעשה העברה, לשיטת החזו"א, שמא הלכה כמו הפוסקים שאין המעשה מתבטל ושמא הלכה כפוסקים שיש שליח לדבר עברה בשוגג. ויש להוסיף על דברי הרב פרנק שיש כאן ספק בסיסי ששמא הלכה כגדולים הרבים שהתירו את היתר המכירה. ביבי"א שם סימן מ"ב מוסיף עוד דחיות וכותב שלא רק שאין עברה אלא זו מצווה רבה להציל רבים מעוון הן לאותם חקלאים שלא יוכלו לעמוד באיסור עבודת הקרקע בשמיטה והן לאלו שלא יוכלו להיזהר בשמירת קדושת שביעית. (וראו עוד ב"מצוות הארץ כהלכתה", תשע"ד, עמ' 86-84).

דין קדושת שביעית בפירות של גוי - אף שעקרונית אין לגוי כוח להפקיע את קדושת השביעית מהקרקע ולכאורה הפירות עדיין קדושים בקדושת שביעית ועדיין יהיה אסור לישראל לעבוד בקרקע, מופיע ברבים מהראשונים והאחרונים שאם הקרקע ברשות הגוי כן יש בכוחו להפקיע את קדושת הקרקע ודעת המבי"ט ומהר"ש סירילאו לחייב את פירות שביעית של גוי בקדושת שביעית היא דעת מיעוט (מביא מבחר מהראשונים והאחרונים הרבים שדעתם כזו - שם סימן מ"ב) ואף חכמי צפת, שבה גר המבי"ט (כמו גם מרן המחבר שסבר כדעה העיקרית שאין קדושת שביעית בפירות של גוי), נידו שומרי קדושת שביעית בפירות שגדלו בשדות של נוכרים.
וכן בסוף הרצאתו "בעניין היתר המכירה" בכינוס תורה שבע"פ במוסד הרב קוק בתשל"ב אמר: "גם בפירות הגדלים בקרקעות של ישראל שנמכרו לגוי ע"י הרבנות הראשית, אין לנהוג בהם קדושת שביעית בין לסחורה, בין לביעור, בין להוציאם לחו"ל (שיעוריו בכינוסי תורה שבע"פ הועלו על הכתב ב"משא עובדיה", בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ז והדברים האלו מופיעים שם בעמ' קמ"ז)

וציותי את ברכתי - לכאורה יש לשאול שהרי התורה הבטיחה שברכת ה' תחול את שומרי השמיטה כלכתה לשלוש שנים מהשנה לפני השמיטה ועד השנה שאחריה אז איך מקילים אף בשעת הדחק למכור את הקרקע לגוי?
התשובה היא כפי שכתב למשל הסמ"ע (חו"מ סימן ס"ז סק"א) שהבטחה זו היא כאשר דיני השמיטה נוהגים מהתורה אך לא כפי שנפסק לגבי זמננו שהשמיטה מדרבנן. וכן מוכח מהתוספות בגיטין (ל"ו ע"ב) וכן כתב הגר"י ענגיל שלסמוך על הבטחה זו היום זה לסמוך על הנס וזה אסור. ואפילו חז"ל לא סמכו על הברכה בשישית והשאירו כמה כרכים שלא קדשום ולא יהיה ביבול של אותם כרכים קדושת שביעית, בשביל העניים שיתפרנסו מהם (שם סימן ל"ט, אות ד'). וראו להלן דברי הגרש"ז.

אף לשיטה ההמתנגדת להיתר המכירה, לא שייך לאסור לקנות את היבול של היתר המכירה ואין כאן "לפני עיור לא תתן מכשול", כי אפילו חקלאי יהודי שגם היתר מכירה לא עשה ועבד את שדהו כרגיל ועבר איסור לפי כל הדעות, פירותיו אינם נאסרים באכילה, וכל שכן מי שעשה לפי רבים מגדולי הדורות שהתירו את מכירת הקרקעות לגוי, יבולו מותר באכילה. וכן כתב למשל הרב אוירבך בשו"ת "מנחת שלמה", ח"א, סימן מ"ד שגם למחמירים אין כל איסור לקנות פירות שביעית של היתר המכירה כיוון ששביעית בזמננו מדרבנן יש לנו כלל שבדברי חכמים יש להקל וגם המתירים הם תלמידי חכמים ואף הפוסקים המחמירים מחויבים באיסור דרבנן לפסוק לכלל לפי המתירים (שם סימן מ"ב אות י' וכן ראה אות ט' בדברי רי"ז מינצברג).

בסוף הרצאת הגרע"י בכינוס תורה שבע"פ במוסד הרב קוק בשנת תשנ"ג בנושא "עניין היתר המכירה בשבעית ובדין ספק ספקא נגד חזקת מרה קמא, אמר: "ועל כל פנים נתבאר היטב שמכירת קרקעות לגוי נעשית כדת וכדין ויש לסמוך על היתר המכירה כאשר הסכימו עליה גאוני עולם" ("משא עובדיה", עמ' קס"ו), זאת כותב גם בסוף 80 העמ' שבהם מבסס את היתר המכירה בסוף "ילקוט יוסף - המצוות התלויות בארץ : חלק א' - השביעית והלכותיה", ובשו"ת יבי"א ח"ח, חו"מ, בסוף סימן ב' שגם בו עסק בהיתר, כך שפסק זאת להלכה.

ב"חזון עובדיה - חנוכה", עמ' פ"ו כותב הרב עובדיה שאין כל בעיה להדליק נר חנוכה בשמן זית שהופק מזיתים של היתר המכירה ומסיים דבריו בעניין זה במילים "וכבר הארכתי בשו"ת יביע אומר חלק י' לבסס ולחזק את היתר המכירה שהוא כדת, ואין לחוש בזה לדברי החולקים".

להלן תיעוד רובו של סרטון שבו נראה הרב עובדיה פוסק כי היתר המכירה הוא היתר חזק, ללא פקפוק. בווידאו נראה נכדו של הרב עובדיה, הרב יעקב ששון, שואל את סבו האם אברכים צריכים לקנות דווקא יבול נוכרי וכדומה או שיכולים לקנות מיבול של היתר המכירה, כשנוכחים במקום המשב"ק והחברותא הרב אליהו שטרית.
הגר"ע יוסף השיב: "המכירה היתר גמור! אמיתי!"...
הגר"ע אף עקץ את בנו, הרב משה: "משה כועס עליי כשאני אומר ככה. מבין, משה, אם הפרש של חצי שקל..."
הרב ששון אמר בתגובה: "אני הייתי בשוק, יש הבדל גדול [במחירים, בין היתר מכירה לבין אוצר בית דין]".
הגר"ע יוסף חזר ואמר: "תעשה כמו שאומרים לך, היתר מכירה היתר אמיתי, מי שרוצה להפסיד כסף - שיפסיד".
הוא אף הוסיף ואמר, "תגיד גם לאמא שלך, מלכה, תגיד לה שאני אמרתי שהיתר מכירה זה היתר אמיתי, מי שרוצה לעשות ככה.. לזרוק את הכסף שלו שיקנה אוצר בית דין".
המשב"ק התערב ואמר: מה שיצא טוב מהדברים של הרב שהיום ראיתי העתון שה"עדה החרדית" אומרים שבעקבות הדברים הם עכשיו יוזילו מחירים ובשבועות הקרובים מקווים שהמחירים ירדו.
הגיב הגר"ע: "הוא אומר פי 2 פי 3!" והמשב"ק אמר מיד: "יותר!!"
הגיב הגר"ע: "אסור זה, לגנוב כסף מברכים?!"
אמר הרב ששון: "בשביל שעושים הרבה כסף משחירים את היתר המכירה כאילו אנחנו חלמנו חלומות."
הגר"ע הגיב לנכדו: "היתר המכירה אמתי! די!" ופנה שוב לנכדו, תוך שהוא לועג על אלו שלא סומכים על 'היתר מכירה': "תגיד להם כך שנינו בגמרא, מי שיש לו מעות הרבה ורוצה לאבדם יקנה כלי זכוכית, זה גם כן עסקה. יקנה אוצר בית דין, במקום כלי זכוכית יקנה אוצר בית דין, יש לו הרבה כסף רוצה לאבדם שיקנה אוצר בית דין".
המשב"ק אמר: "עתון 'בקהילה' כתבו שעכשיו מתחילה כל התוצרת של הערבה להבשיל ולכן לא יצטרכו להביא מחוץ לארץ ומקווים... שבשבועות הקרובים מחיר העגבניה והמלפפון יגיעו עד 3.5 שקל, אבל עדיין לא בטוח"...
הנכד שאל: "הערבה זה בטוח חוץ לארץ?" וענה ר"ע: "לא בטוח".
ואז שאל הנכד: "אז נשמור קדושת שביעית בפירות האלו?"
הגר"ע פנה לחברותא שלו, הרב אליהו שטרית: "יש לנו היתר מכירה, גמרנו!!! בשביל מה לשבור את הראש מאיפה לוקחים? מאיפה לא לוקחים. מדוע לוקחים... למה? יש תעודות היתר מכירה..."
הוא היסב פניו לנכדו ואמר שוב: "תאמר לחברים שלך גם כן, רחמנות".
"היה אחד שרצה להחמיר, לא רצה לאכול היתר מכירה, נתנו לו מאסר עשרים ושמונה יום, אסרו אותו, אמרו לו אם הרבנים אוכלים גם אתה תאכל. רוצה חומרות? ייקחו אותו לכלא".
שאל הנכד: "אני רשאי לכתוב בשם סבא שאפשר היתר המכירה לגמרי?" וענה ר"ע: "כן, ההיתר היתר גמור".
ועל זה שאל הנכד: "אפילו למחמירים?"
השיב הגר"ע: "כן! היתר גמור, לאמיתה של תורה, אין לי ספק בזה!" ובהתייחסו לפירות אוצר בית דין אמר: "זה הידור, הידור בעלמא... יש לו הרבה כסף רוצה להדר - יהדר".
הגר"ע קם מכסאו והחל ללכת ואמר: "מי שהוא מקטני אמנה יקבל את חלקו בעולם הזה שיפסיד כסף".

אמנם הרב עובדיה כתב במכתב בתשמ"ו לבני תורה באשקלון שהמקילים לסמוך על היתר המכירה יש להם על מה שיסמוכו בשעת הדחק וכן כתב בכרוז לחקלאים שו"מ בתחילת שנת השמיטה תשמ"ז (מופיע ביבי"א ח"י יו"ד בסוף "קונטרס השמיטה"), אך בהסכמה מתש"ס לח"א של "ילקוט יוסף" על המצוות התלויות בארץ הנ"ל (המכתב הנ"ל מופיע שם לאחר ההסכמה) כותב שיש להם על מה שיסמוכו ללא המילים "בשעת הדחק". וכן, כאמור לעיל, בסוף 80 העמ' לביסוס ההיתר המכירה כותב שיש לסמוך על ההיתר כפי שהסכימו גדולי עולם וכך אמר בסוף הרצאתו המובאת ב"משא עובדיה" וכתב בסוף דבריו ביבי"א ח"ח, חו"מ, סימן ב', ומשמע מכן שפסק כן להלכה. וכן כתב בתשובה לשמעון לוגסי מאשקלון ששאל לגבי המכתב הנ"ל לבני התורה לעומת פסק בשמו שגם בני תורה יקנו מיבול היתר המכירה ולא יבול נוכרי ואוצר בי"ד, שיש לסמוך בוודאי על ההיתר שהוא מבוסס וברור לפי ההלכה ורק המהדרין יכולים להחמיר על עצמם ובלבד שלא תגרום החומרה מחסור בפירות וירקות בביתם ("מצוות הארץ בהלכה ובאגדה", תשע"ד, עמ' 113). וכן הגאון הרב חיים רבי, ר"י "עטרת חכמים" אמר בשמו שאפשר לאכול לכתחילה מהיתר המכירה גם למחמירים והרב עובדיה אמר לו בטלפון בשנת השמיטה תשס"א שעדיף לקנות מהיתר המכירה בלבד (שם עמ' 112). וכן אמר לנכדו שההיתר הוא היתר גמור אף למחמירים (בפסקה הקודמת), וכמו כן אמר לרבה של יהדות צרפת, הגאון הרב יוסף חיים סיטרוק, שאין מגבלות על היתר המכירה (ישנו סרטון של השיחה). לכן או שהרב עובדיה חזר בו ממה לגמרי ממה שכתב בתשמ"ו ותשמ"ז והיתר המכירה הוא טוב לכתחילה, גם המכירה עצמה וגם קניית תוצרת ממנה, ולא רק בשעת הדחק, כדעתם של כלל חכמי הספרדים (ראה בפסקה הבאה) וחלק מהאשכנזים (כמו ה"ישועות מלכו", ה"נפש חיה" והראי"ה), או שחילק בין המכירה עצמה הקשורה לחקלאים שהיא טובה בשעת הדחק, אך קניית תוצרת היתר המכירה היא לכתחילה גם שלא בשעת הדחק ואף למחמירים.

הגרש"ז אוירבך, אף שדעתו העקרונית שיש לשמור שמיטה כהלכתה, הורה לרבנים הראשיים הרב אליהו בקשי דורון והרב ישראל מאיר לאו שיעשו את המכירה כדת כמנהג הרבנות בכל השנים, בכדי שלא ייווצר מצב שיעבדו החקלאים את אדמתם באיסור, וכן בכדי שלא ייווצרו על ידי כך עוד בעיות רבות. והוסיף גם, כי יש לציין, שגאוני הספרדים לא סייגו את היתר המכירה לשעת הדחק בלבד, ואם כל שכן שבזמנינו יש להקל בזה. ובודאי כשנגאל ויהיו רוב ישראל על אדמתם, ותהיה מצות השמיטה מן התורה, אז תתקיים ברכת התורה "וצויתי את ברכתי", ולא נזדקק להיתר זה כלל, אך בזמנינו, יש לנהוג בהיתר זה. וכן פסקו רוב מניין ובנין של גאוני הדורות האחרונים.

יש הטוענים שהרב עובדיה העדיף לקנות יבול נוכרי על פני יבול היתר המכירה, אך במכתב ובהרצאות לקראת שמיטות ובתוכן אמר שאין לקנות מהן כי הם מפקיעים מחירים וכי הם שונאי ישראל ומשתמשים בכסף לקניית נשק נגד יהודים (שם, עמ' 98-97 ו-109), ואף העדיף זאת על אוצר בי"ד שלא תמיד נעשה כראוי ופעילים של ועדות שמיטה לא תמיד פועלים כהוגן בזה ומתבצע מסחר ביבול של קדושת שביעית (שם עמ' 100-99). לפי השיחה עם נכדו לעיל העדיף יבול זה גם על פני יבול מחלקים שאינם א"י לעניין המצוות התלויות בארץ.

מגדולי העולם מרנן הגאונים זצוק"ל שהתירו את היתר המכירה ולו לשעת הדחק (הגדולים הספרדים ככלל התירו גם שלא בשעת הדחק וגם חלק מהאשכנזים): ר"מ רוביו (שו"ת "שמן המור"), ר"א מיוחס (שו"ת "שדה הארץ"), ר"מ גלנטי ("גדולת מרדכי"), מהר"ם בן חביב, ה"ישא ברכה", ר"מ פניז'ל, ר"א אלחדיף ור"מ אלפנדרי מטבריה, רי"א ספקטור, ר"ש מוהליבר, ר"ש קלפפיש (רי"א ספקטור התנה את הסכמתו בהסכמת שני האחרונים), ה"אבני נזר", המהרש"ם מברז'ן, ה"ישועות מלכו", ה"נפש חיה", ר"מ אלישברג, האדר"ת, ר"י ענגיל, רנ"ה הלוי וידנבוים (רב יפו והמושבות לפני הראי"ה), ראי"ה קוק, רצ"פ פרנק, רא"ז מלצר, רי"מ טיקוצ'ינסקי, ר"א קוטלר, ה"אגרות משה", רש"ז אוירבך, ררח"ח הכהן מג'רבה, ר"ר כדיר צבאן, ר"ע עטיה, ר"ע הדאיה, ר"ע יוסף, רמ"צ אליהו, ר"מ מזוז, ר"מ לוי, ועוד.
הליכות עולמים
 
הודעות: 35
הצטרף: 30 דצמבר 2014, 19:47
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי הליכות עולמים » 14 ינואר 2015, 23:26

כאמור לא מעט מגדולי התורה החשובים ביותר תמכו בהיתר המכירה וביניהם כמה וכמה מפוסקי הדור מהדור הראשון של סידור ההיתר ועד היום. אחד מהם הוא מרן הגאון מהרש"ם הכהן שבדרון זצוק"ל כפי שרואים מכאן ובה עדות חתנו רצ"ה קינברג מלונצ'ין לגבי תמיכת חותנו הגדול בהיתר המכירה: http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan- ... %E4&id=887
גרסה של סריקה מהמקור: http://www.shaalvim.co.il/uploads/files ... 208-11.pdf[/quote]
למי שאולי חסום למאמר אביא כאן את תוכנו:

דעת תורה של המהרש"ם בעניין היתר המכירה

כבר לפני למעלה ממאה שלושים שנה הונהגה בארץ ע"י גדולי ישראל זצ"ל מכירת קרקעות לישמעאלי בשנת השמיטה כדי להתיר את עבודת הקרקע ולמנוע חלות קדושה בפירות שביעית, מה שידוע בשם "היתר המכירה"[1]. אף שהיו רבים וטובים שחלקו על אפשרות השימוש בהיתר המכירה, הרי רובם המכריע של גדולי ישראל סמכו על היתר זה, ורבים מהם הנהיגו אותו בפועל.

לאחרונה הוצאתי לאור מהדורה חדשה של ספרי "מה נאכל בשנה השביעית – היתר מכירה או אוצר בית דין"[2], בו הבאתי ראיות שהיתר המכירה הוא היתר מרווח הרבה יותר מהיתר אוצר בית דין, בין מצד החקלאי ובין מצד הצרכן הצורך תוצרת יהודית בא"י[3]. כן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל: "פירות היתר המכירה עדיפי מפירות של אוצר בי"ד"[4], והגר"מ אליהו זצ"ל כתב "שללא הצירוף של היתר המכירה העצה של 'אוצר בית דין' לא מעלה ולא מורידה"[5], וש"לכתחילה אין לסמוך על אוצר בי"ד כי אם בצירוף היתר המכירה"[6]. ידידי הרב יואל פרידמן שליט"א מ"מכון התורה והארץ" היטיב לבטא את הדבר, ובין השאר כתב: "במישור ההלכתי חשוב לציין שיש הבדל בסיסי בין היתר המכירה לבין ההיתרים האלטרנטיביים: השיקולים ההלכתיים שמרכיבים את היתר המכירה... מבוססים על סוגיות ברורות, ולא זזו ממקומם אפילו כמלוא נימה (גם אם המציאות השתנתה, ומצב הדחק אינו דומה כלל למצב בו היה נתון המשק בראשית שנות ההתיישבות). לעומת זאת, ללא היתר המכירה ישנם מרכיבים רבים [בהיתר של 'אוצר בית דין'] שהם מחודשים לחלוטין, ובהעדר מקורות להסתמך עליהם הרי הם כ'תורה שאין עמה בית אב'"[7].

רבים סוברים בטעות שהיתר המכירה לא היה מקובל על רוב גדולי ישראל בדורות האחרונים, וכבר נכתב הרבה בנושא הזה. כאן אני מפרסם לראשונה מכתב מאת הרב צבי הירש קלינגברג זצ"ל, רבה של לונטשין שבפולין, ששימש בצעירותו את חותנו זקנו המהרש"ם מברזאן זצ"ל, כולל בשנים תרס"ט-עת"ר בהן התעורר מחדש הפולמוס בעקבות כוונת הרב קוק לבצע את היתר המכירה[8]. הרב קלינגברג שלח לראי"ה קוק זיע"א בשנת תרס"ט מכתב בשם המהרש"ם זצ"ל ובו שאל אותו על המקורות ההלכתיים של 'היתר המכירה'[9], והראי"ה השיב לו תשובה שנדפסה באגרות הראי"ה, אך סופה חסר[10]. במכתב דלהלן, שמתפרסם בפעם הראשונה, מעיד הנכד שהמהרש"ם אכן השתכנע מתשובתו של הראי"ה קוק והסכים למעשה להיתר המכירה, אך לא רצה לפרסם את דעתו זו על פי מנהגו שלא להתערב בדיונים הלכתיים שיש בהם מחלוקת ציבורית, כפי שנהג גם בשאלת התכלת למשל למרות שהוא עצמו הטיל בציציותיו תכלת[11].

עדות זו מוסיפה לרשימת התומכים ב'היתר המכירה' את מי שכונה 'עמוד ההוראה', ושגדולי ישראל בדורו, כולל מרן החפץ חיים, פנו אליו בשאלות הלכה. מעתה ניתן לומר ש'היתר המכירה' הוא גם 'דעת תורה'[12].


שיל"ת יום ג' לסדר עליכם היום ברכה[13] תרצ"ה. פה לאנטשין יע"א.

שלמא אשדר להאי גברא רבה ויקירא רבה דעמיה מדברנא דאומתיה ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי ארץ איש אשכולות פאר המעלות והמידות כו' וכו' אין גומרין עליו את ההלל מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א האב"ד דעה"ק ירושלם תובב"א והרב הכולל ונשיא דכל ארעא דישראל יצ"ו.

אחר דרישת שלומו הטוב ושלום תורתו. באתי להשתטח ולבקש מטו מאת כבוד הדרת גאונו שליט"א שלא ינקוט בדעתו עלי על אשר הרהבתי בנפשי עוז לגשת מול כבוד הדרת גאונו וקדושו שליט"א ולבקש מלפניו על זאת, כי עוד בנעורי כשהייתי משמש לפני ולפנים לפני כ"ק אדוני מורי חותני זקני הגאון המובהק המפורסם מהרש"ם הכהן מברעזאן זצלל"ה זכיתי אז להחליף מכתבים עם כבוד הדר"ג שליט"א, וזה היה כמדומה בשנת עת"ר[14], ואז היה סואן רעש במחנה העברים על דבר השמיטה בארץ הקודש, וכהד"ג שליט"א התיר אז ע"י מכירה לנכרי וקמו עליו בעלי חיצים, ואז פקד עלי אדמוח"ז הגאון הנ"ל זצ"ל שאכתוב בשמו לכהד"ג שליט"א שהיה אז אב"ד ביפו עה"ק שכהד"ג שליט"א ימחול לכתוב לו טעמו ונימוקו על מה שהתיר. וכשבאת תשובת הדר"ג שליט"א הנני מעיד עלי שמים וארץ שאמר לי אז אדמוח"ז הגאון הנ"ל בזה"ל, הנני רואה את דבריו כנים ואמיתיים להלכה, אך שאין רצוני עוד להתערב בדבר מפני בעלי מריבה ומחלוקת שאינם מודים על האמת. וכעין זה שמעתי ממנו בענין תכלת, כי בצינעה ראיתיו לובש טלית עם ציצית תכלת אך לא בפרהסיא. וכמדומה שכהד"ג במכתבו הנ"ל הזכיר גם את הגאון המפורסם בכל העולם מהר"ר יצחק אלחנן מקאוונא זצ"ל שגם הוא הסכים להתיר:

הנני לקדם פניו בתודה וברכה, יהא רעוא מן קדם שמיא שיאריך ימיו ושנותיו בנעימים, ויזכה לראות בנין בית עולמים, וידיו תקרבנה על מזבח ד' עולות ושלמים, ויעלה לרצון לפני אדון עולמים, אכי"ר.

כה דברי עבד לעבדי ד' המשתחווה מול זיו הדרת קודשו והמצפה לתשובתו

הק' צבי הירש קלינגבערג האבד"ק הנ"ל והגליל


[מקום החותם]


"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור. פירוש, כל המצוות שיעשה וכל התורה שילמד שיהיה באהבה וביראה כמו במעמד הר סיני. וזהו שמביא רש"י ז"ל התורת כהנים 'מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה' וכו', כי שמיטה מצוה שקשה לקיימה, כי כל מצוה שתלויה בשכל כגון גנבה וגזילה וכדומה קל לקיימה, ומצות שמיטה היא חוקה בלא שום טעם, וגם היא דבר שבממון וחסרון כיס לשמוט כספים ולהפקיר פירות וביובל להחזיר השדות ולשחרר את העבדים, והא ראיה שלא קיימו בארץ ישראל לא שמיטה ולא יובל (רש"י ויקרא כו, לה). ובשביל שכבד על בני אדם לקיים מצות שמיטה, על כן נאמרו כללותיה ופרטותיה בהר סיני, כדי שנוכל לקיימם באהבה וביראה כמו שניתנו בהר סיני. וכן בכל המצוות שאינם חוקים, אעפ"י שיש בהם טעם, צריכים לעשותן רק בגזירת המלך באהבה וביראה כמו שניתנו בהר סיני. וזהו שמביא רש"י ז"ל התורת כהנים - מה שמיטה שהוא חוקה בלא טעם ושכל וגם דבר שבממון וחסרון כיס נאמרו כללותיה וכו', פירוש שצריך אתה לעשותה באהבה וביראה כמו שניתנה בהר סיני וכנ"ל, אף כל המצוות, אף שיש להם טעם ושכל, מחויב אתה לעשותן בשלמות באהבה וביראה פנימית כמו שניתנו בהר סיני. ודוק."
(ליקוטי מהרי"ל ספר ויקרא פרשת בהר)


הערות שוליים:
[1] ל'היסטוריה' של היתר מכירה ראה מה שציינתי בספרי [המוזכר להלן בסמוך] הערה 161.
[2] הוצאת המכון למחקר והלכה שע"י ישיבת "שבות ישראל" אפרת, ירושלים תשע"ד.
[3] ישנם קהלים רבים הצורכים רק תוצרת נוכרית, רובה יבוא מחו"ל. אין ספק שמצד שמירת הלכות שביעית דרך זו היא המהודרת ביותר, אלא שמשמעותה בימינו היא נזק בלתי הפיך להתיישבות ולחקלאות היהודית בא"י. אך לא כאן המקום לדון בכך.
[4] חוברת 'אור תורה'. פורסם מחדש ב'אמונת עיתך' 1. הובא בספרי הנ"ל עמ' 8.
[5] "מאמר מרדכי" שמיטה סי' טז עמ' תקט. הובא בספרי הנ"ל עמ' 10.
[6] "מאמר מרדכי" פרק יט סעיף א עמ' קכב. הובא בספרי הנ"ל עמ' 9.
[7] "אמונת עתיך" 2. המאמר כולו הובא ברשותו האדיבה של הרב המחבר כנספח לספרי (עמ' 145-142), וצוטט ונדון גם בהקדמה למהדורת תשע"ד (עמ' 23-19) ובהערות 135, 168, 175, 191.
[8] המהרש"ם זצ"ל נפטר בט"ז שבט תרע"א. אחת מבנותיו של המהרש"ם נישאה לרב שלום רובינשטיין אבדק"ק לאנשי שהיה מצאצאי רבי פינחס מקוריץ, וכנראה שאחת מבנותיו נישאה לרב צבי הירש קלינגברג (בשו"ת אמרי דוד לר' דוד הלוי איש הורוביץ מסטנסילאב סי' ע נמצאת שאלה ששאל אותו בשנת תרצ"ב הרב צבי הירש קלינגברג אב"ד לאנטשין).
[9] לצערי לא הצלחתי לאתר את מכתב השאלה בין גנזי המכתבים שנשלחו לראי"ה.
[10] התשובה הודפסה באגרות הראיה ח"א אגרת רז (עמ' רנז-רנט), משם הועתקה ל'אגרות חמדה' מהד' תשס"ח עמ' 116. באגרת נחסרו מספר מילים ושורות, וחסר הסיום. מתוך הדברים עולה שבהמשך האיגרת נכתבו נימוקים נוספים להלכה, וחבל על דאבדין.
[11] המהרש"ם אף ציווה בצוואתו להוליכו לקבורה בטלית שבה קשורים ציציות עם תכלת (עי' בהקדמת ספר תכלת מרדכי, חידושי המהרש"ם עה"ת, סיגעט תרע"ג, ועי' גם בספר חכמי ישראל לרב דוד הלחמי, ת"א תשי"ח, עמ' שסז). תודתי לרב בן ציון שפירא שליט"א שהואיל להעביר לי את כתה"י של מכתב הרב קלינגברג, ולרב אברהם זק"ש שליט"א על עזרתו, סיועו והערותיו המחכימות. בהעתקת המכתב להלן הושלמו מילים ונפתחו ראשי תיבות, וכן נוספו פיסוק וקיטוע.
[12] כשם אחד מספריו המפורסמים של המהרש"ם.
[13] שמות לב, כט, פרשת כי תשא. מדובר על ט"ז אד"א תרצ"ה.
[14] מדובר על תרס"ט, כי מכתב התשובה של הראי"ה הוא מתאריך ט' תמוז תרס"ט.
הליכות עולמים
 
הודעות: 35
הצטרף: 30 דצמבר 2014, 19:47
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי ראשון לציון » 05 יולי 2015, 13:43

אין היתר לפסול את ההיתר

היתר המכירה אינו דחוק כלל, וניתן היה להקל אף יותר • לדעת רוב הפוסקים שביעית בזמן הזה מדרבנן, ויש אומרים ממידת חסידות בלבד • מחלוקת הפוסקים באיזו שנה חלה שנת השמיטה • היתר אמירה לנוכרי באיסור דרבנן ובשעת הדחק • רוב הפוסקים סוברים שבעלות הנוכרי מפקיעה חובת שביעית מהקרקע • לדעת רוב הפוסקים, פירות שגדלו בשביעית באיסור או לא הופקרו אינם נאסרים באכילה • מסקנה: החרם החרדי על היתר המכירה חסר בסיס הלכתי, ומהווה פגיעה בכבוד התורה של הרבנים המתירים

שאלה על יסודות היתר המכירה

שאלה: היאך אתם סומכים על היתר המכירה בשביעית, שהוא היתר דחוק מאוד. עובדה היא שהחרדים אינם מקבלים אותו, ואף אינם מוכנים לאכול פירות שגודלו בהיתר המכירה, וכן אינם סומכים על הכשרים שמקבלים את היתר המכירה, וכן אינם אוכלים אצל יהודים שסומכים על היתר המכירה?

תשובה: יסודותיו של היתר המכירה איתנים ואין בהם שום דוחק. הוא נקבע על ידי גדולי הרבנים בדורות הקודמים, ומהם: הרב יצחק אלחנן מקובנא, הרב שמואל מוהליבר, הרב יהושע מקוטנא, בעל האבני נזר. ובמיוחד יש לציין שכל הרבנים שכיהנו בפועל כרבני הארץ, שלהם הסמכות של מרא דאתרא, תמכו והפעילו את ההיתר. ומהם: הראשל"צ הרב אלישר, מרן הרב קוק, הראשל"צ הרב עוזיאל, הרב הרצוג, הרב צבי פסח פרנק ועוד רבים.

יתר על כן, ההיתר אינו נוטה לקולא אלא לחומרא, שכן מעיקר הדין בשעת הדחק היה אפשר להתיר לגמרי כל עבודה בשביעית, וקל וחומר כאשר העבודה נעשית על ידי גוי. והרבנים החמירו להצריך גם מכירה, כדי להפקיע את השדות מחיוב שביעית. ואף לאחר המכירה החמירו לדרוש שהמלאכות שיסודן בתורה ייעשו על ידי נוכרי.

ואכן אלה מהחרדים שמחרימים את היתר המכירה הולכים נגד כללי ההלכה, וחוטאים בביזוי התורה וגדולי הרבנים. וחטאם זה נובע מחטאם היסודי ביחס למצוות יישוב הארץ. ונתחיל לבאר.

חיוב שביעית בזמן הזה

לדעת רוב הפוסקים, מצוות השביעית בזמן הזה היא מדברי חכמים. מפני שרק בעת שכל ישראל יושבים על אדמתם כתיקונם, כל שבט ושבט במקומו, חלה מצוות היובל והשביעית מן התורה. אבל מעת שבני ראובן וגד וחצי המנשה הוגלו מנחלתם על ידי מלך אשור, בטלה המצווה מהתורה. ורק כשיחזרו ישראל לארצם, והארץ תחולק שוב לכל שבטי ישראל, תחזור חובת היובל והשביעית מהתורה. וכן פסקו רוב הראשונים והאחרונים, ובראשם הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל י, ט).

ויש פוסקים מעטים שסוברים שחיוב שביעית בזמן הזה מן התורה. ומנגד – פוסקים רבים מהם סוברים שאין כיום חובה כלל לקיים את השביעית, מפני שלאחר כשלוש מאות שנה מעת חורבן בית המקדש השני בטל בית הדין הגדול שקידש חודשים ועיבר שנים ומנה יובלות. ולדעתם מאז נתבטלה לגמרי חובת השביעית, ורק מצד מידת חסידות נהגו לקיים כיום את השביעית. כך היא דעת רז"ה, ראב"ד ומאירי, וכן משמע מעוד ראשונים.

כידוע, בשעת הדחק ההלכה היא שאפשר לסמוך על דעת יחידים אפילו באיסור תורה, כפי שנהגו להקל באיסור אכילת תבואה חדשה בצפון אירופה כדי להתיר שתיית יי"ש, שהיה נחוץ מאוד שם (ט"ז יו"ד רצג, ד). על אחת כמה וכמה שאפשר לסמוך בשעת הדחק על דעת היחידים שמתירים לגמרי שביעית בזמן הזה, שהרי גם המחמירים סוברים שאיסורה רק מדברי חכמים. ועל אחת כמה וכמה שאפשר היה להתיר זאת בצירוף ספק מניין השנים.

ספק השנים

בנוסף למה שהוזכר, גם לגבי סדר מניין השנים נחלקו הפוסקים, ויש שלוש שיטות אימתי חלה שנת השמיטה.

המסורת קובעת שבית המקדש חרב במוצאי השמיטה, היינו בשנה הראשונה למחזור השמיטה. אלא שנחלקו באיזו שנה היה החורבן. אנחנו נוהגים כשיטת רבנו תם ורוב הראשונים, ולכן שנת תשע"ה היא שמיטה. אולם לדעת רש"י והטור, שנת החורבן הייתה שנה אחת קודם, לפיכך שנת השמיטה לדעתם הייתה בשנת תשע"ד.

עוד דעה ישנה, לפיה צריך לחשב את שנת היובל בנפרד. כלומר, לאחר כל שבע שמיטות צריך להוסיף שנה אחת ושוב למנות שמיטות. כך סבר גם הרמב"ם, אלא שביטל את דעתו למנהג המקובל, לפיו אין מוסיפים את שנת היובל לחשבון השביעיות.

גם במשך הדורות חזרה והתעוררה שאלה זו, ואמנם תמיד ההכרעה הייתה כפי מנהגנו כיום, אולם שתי הדעות החולקות לא התבטלו. ויש סוברים שמכיוון שיש שלוש אפשרויות אימתי הוא מועד שנת השמיטה, והואיל וחובת שביעית בזמן הזה היא מדברי חכמים – מעיקר הדין אין חובה לקיים את השביעית, כי כל שנה אפשרית בטלה ברוב של שתי האפשרויות הנוספות (עיין ביביע אומר ח"י יו"ד מב, ח). וכפי שכתב הרז"ה, מעצם זה שיש מחלוקת על זמן השמיטה, מוכח שלא נהגו לקיימה במקומות רבים.

ואף שעל פי המנהג אנו מפרישים כיום מעשר שני בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית ואף מברכים על פדיונו, מכל מקום ההלכה היא שמברכים על מנהג למרות שהוא שנוי במחלוקת.

וכך נהגו רבים להקל ולגבות חובות אחר השביעית, למרות שמצד הדין שמיטת כספים חלה בכל העולם. ואמרו כמה שיקולים להיתר, ואחד מהם – ספק השנים (מהרי"ל).

על ידי פועלים גויים

כידוע, אסרו חכמים ליהודי לבקש מגוי לעשות בעבורו מלאכה בשבת, ואיסור זה נקרא "אמירה לגוי" או "שבות". אולם הסתפקו חכמים בתלמוד האם איסור אמירה לגוי חל גם על איסורי תורה שאין בהם חומרת שבת, שעונשה סקילה (ב"מ צ, א). למעשה, דעת רוב הפוסקים שגם בשאר איסורי התורה אמירה לגוי אסורה מדברי חכמים (רמב"ם ורא"ש).

אלא שכל זה לגבי מצוות האסורות מהתורה. אבל מצוות שאיסורן מדברי חכמים, לדעת הרבה פוסקים אין בהן איסור שבות כלל, אלא מותר ליהודי לומר לגוי לעשותן בעבורו. ואף אם נאמר שאיסור שבות חל גם על מצוות שאיסורן מדברי חכמים, הרי שכל זה הוא במצב רגיל, אבל בשעת הדחק או לצורך מצווה – אפילו בשבת שבות דשבות מותר. קל וחומר במצוות שביעית, שיסודה כיום מדברי חכמים, שמותר לבקש מגוי לעשות בעבורנו מלאכות בשדה, הן מצד שעת הדחק של צורכי פרנסת החקלאי, והן מצד מצוות יישוב הארץ. וקל וחומר שהדבר יהיה מותר אם יעשו עם הגוי עסקה שבה הוא עצמו ירוויח אחוזים ממעשיו.

ואף על פי כן העדיפו גדולי הרבנים להחמיר ולמכור את השדות לגוי, וזהו היתר המכירה.

היתר המכירה

לא נלאה את הקוראים בפרטי הסוגיה, שהיא מסובכת, ויסודה במחלוקת אם גוי שקנה שדה בארץ ישראל מפקיע אותה מחיוב המצוות התלויות בארץ. רק אציין שלמעשה, כאשר חיוב השביעית מדברי חכמים, דעת רוב הפוסקים שאין חובת השביעית חלה על קרקע שבבעלות גוי. אמנם דעת המבי"ט והסוברים כמותו, שגם על קרקע של גוי חלים כל איסורי שביעית. אולם דעת רבי יוסף קארו, הגר"א ופאת השולחן שאין חלים על הקרקע שבבעלות גוי חיובי המצוות. וכן היה המנהג בארץ ישראל.

ואמנם אפשר להרחיב ולפלפל בסוגיה זו, לחזק יותר את דעת המתירים או המחמירים. אבל בסופו של דבר כולם מודים שיש בדבר מחלוקת, וכפי הנראה, לדעת רוב הראשונים והאחרונים, מכירת הקרקע לגוי מפקיעה אותה מאיסור העבודה בשביעית. וזה יסוד ההיתר.

בכל אופן, גדולי הרבנים התחשבו בדעת הסוברים שגם לאחר שהגוי קנה את הקרקע חלים עליה כל המצוות. ולכן גם לאחר המכירה התירו ליהודים לעשות רק את המלאכות שיסוד איסורן בדברי חכמים, ואילו את המלאכות שיסודן בתורה (זריעה וזמירה, קצירה ובצירה וחרישה) התירו לעשות על ידי גוי בלבד. ורק בשעת הדחק התירו גם מלאכות אלו על ידי יהודים.

סיכום היתר המכירה

הרי לנו שמעיקר הדין יכלו הרבנים להתיר לעבוד בשביעית על סמך שני שיקולים כבדי משקל: האחד – לסמוך על דעת היחידים שאין דין שביעית נוהג בזמן הזה, הואיל וגם למחמירים שביעית מדברי חכמים בלבד. והשני – בגלל הספק אימתי חלה השמיטה.

עוד יכלו להתיר את העבודה על ידי גויים גם בלי מכירת השדות, שכן מדובר באיסור שבות במצווה שיסודה כיום מדברי חכמים.

אלא כפי שכתבתי בתחילה, מכיוון שהיה הדבר אפשרי, גדולי הרבנים העדיפו להחמיר ולהתיר באופן מרווח יותר על ידי מכירת השדות לגויים, ואף לאחר המכירה התירו רק את המלאכות שיסודן מדברי חכמים.

דין פירות שביעית שגדלו בעבירה

ישנה מחלוקת מה הדין של פירות שביעית שגדלו בשדה של יהודי שנעל את שדהו ולא הפקיר את פירותיו כדין. יש אוסרים את הפירות באכילה (ר"ת וראב"ד), אולם לדעת רוב הפוסקים הפירות מותרים, הואיל והם שייכים לכולם, ואין אפשרות שהיחיד יאסרם (ר"ש, רמב"ן, רשב"א). וכן ישנה מחלוקת מה הדין של פירות שביעית שגדלו על ידי יהודים שעשו בהם את כל העבודות האסורות בשביעית: יש אוסרים (ראב"ד ורמב"ן), אולם לדעת רוב הפוסקים הפירות מותרים, הואיל והם שייכים לכל ישראל, ואין היחיד יכול לאוסרם (רמב"ם, רא"ש, רדב"ז ועוד).

הרי שגם אם לא היה שום שיקול להתיר, ולא היה היתר מכירה כלל, וכל עבודת החקלאים הייתה באיסור לכל השיטות – לדעת רוב הפוסקים הפירות מותרים. ולא זו בלבד, אלא שמדובר במחלוקת בדברי חכמים, וספק דרבנן לקולא.

על אחת כמה וכמה כאשר מצרפים את שיקולי ההיתר שהזכרנו, ובנוסף לכך את היתר המכירה, פשוט שאין שום בסיס לחרם של רבים מהחרדים על הפירות של היתר המכירה. ולהפך, יש בכך פגיעה חמורה בתורה ובכבוד גדולי הרבנים שבדורות האחרונים, שהפגיעה בהם היא עבירה חמורה מן התורה.

הערה לסיום

אפשר לדון ולפלפל בכל פרט ממה שכתבתי, לחומרא ולקולא, אבל למיטב הבנתי, הסיכום הזה מבטא באופן מאוזן את הסוגיה. ואילו עמדת החרדים היא לקבץ כל סברה אפשרית לחומרא, בניגוד לכללי הלימוד וההלכה.
ראשון לציון
 
הודעות: 52
הצטרף: 03 יולי 2015, 15:22
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי ראשון לציון » 05 יולי 2015, 13:52

חרם שלא כדין

המחלוקת נגד היתר המכירה כביטוי של התנגדות לציונות ולחילוניות • התנגדות החזון איש להיתר וטענתו שהמכירה היא בגדר שליחות לדבר עבירה • טענת החזון איש פוגעת בכבוד החולקים עליו ומבטלת את דעתם כאילו אינה קיימת כלל • עיוותים בחיי הציבור החרדי בגלל פגיעתם הקשה של בעלי המחלוקת והקנאים, שגורמת לגדולי הרבנים לחשוש להביע את דעתם • הסוברים שאסור לאכול מפירות שגודלו על פי היתר המכירה מגבבים סברה על גבי סברה לחומרא, ופוגעים בכבודם של גדולי ישראל שהורו להיתר

בשבוע הקודם סיפרתי על תולדות היתר המכירה, כפי שהונהג על ידי גדולי הרבנים. גם ציינתי שהחל מהדור השני, המאפיין הבולט של המתנגדים להיתר היה שהם הסתייגו במידה זו או אחרת מהיישוב החדש, וקל וחומר שהתנגדו לתנועה הציונית שהוקמה בינתיים בשנת תרנ"ז (1897) ורוב מנהיגיה ופעיליה היו חילוניים.

בלא זאת קשה להבין את הסיבה להתנגדותם החריפה להיתר, שכן מצד הדין ההיתר מבוסס מאוד, הרבה יותר מהיתרים דומים שכל ישראל נוהגים לסמוך עליהם.

שכן לדעת סיעה חשובה של גדולי הראשונים (רז"ה, ראב"ד, נימוקי יוסף, מאירי ועוד), אין חובה לשמור שביעית בזמן הזה. ואף הסוברים שחובה לשמור שביעית, מסכימים שהחובה אינה אלא מדברי חכמים (זולת כמה אחרונים בודדים, שדבריהם קשים).

בנוסף לכך, יש ספק אימתי חלה שנת השמיטה: לדעת רש"י, רא"ש וטור, בשנת תשע"ד, לדעת ראב"ד בשנת תשע"ב, ומנהגנו כדעת הגאונים – בשנת תשע"ה. ספק זה משמעותי עד שכתב מהר"י ענגיל שמחמת ספק זה היה אפשר להתיר את השביעית לגמרי, שכן כל שנה אפשרית בטלה בשתי האפשרויות הנוספות (אוצרות יוסף, שביעית עמ' צו).

אכן אם מתבוננים בהיתר המכירה נמצא שהוא נוטה לחומרא לעומת מה שמקובל במקרי דחק דומים. אין זאת אלא שהמחלוקת נגד התנועה הציונית קלקלה את שורת הדין אצל החולקים על ההיתר, עד שהתעלמו מכל המקורות האיתנים של ההיתר תוך שהם מקבצים את כל הטענות האפשריות לחומרא.

ההיתר בדור השלישי

בדור השלישי להתיישבות החדשה הנהיגו את ההיתר הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והראשל"צ הרב עוזיאל, ועמם הרב פרנק רבה של ירושלים ורוב רבני הערים והיישובים בארץ.

לעומתם, בראש המתנגדים עמד החזון איש שעלה לארץ בשנת תרצ"ג. ראוי לציין שבשונה משאר מתנגדי ההיתר, החזון איש גילה אחריות ודאגה לחקלאים הדתיים, טרח ללוותם ואף חידש קולות מופלגות בהלכות שמיטה כדי שיוכלו להתקיים בלא היתר המכירה. אולם כמו שאר המחמירים, אף הוא התנגד לתנועה הציונית. עוד מוכרחים לציין בצער, שבהתנגדותו להיתר העלה את המחלוקת לרמה חמורה.

הטענה על תוקף המכירה מאיסור "לא תחונם"

אחת הטענות המרכזיות של החזון איש, שהואיל ואסור למכור קרקעות לגוי בארץ ישראל משום "לא תחונם", הרי שכאשר האיכרים ממנים את הרבנים לשליחים שלהם למכור את הקרקע, נעשים הרבנים שליחים לדבר עבירה. כיוון שכך, אין למעשיהם תוקף כי שליחותם בטילה, "שאין שליח לדבר עבירה" (חזו"א שביעית כד, ד).

כמובן שלרבנים המתירים הייתה על כך תשובה ניצחת. שהרי איסור "לא תחונם" נועד לחזק את ישיבתם של ישראל בארץ, שנאמר: "כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גויים רבים מפניך… ונתנם ה' אלוקיך לפניך והיכיתם, החרם תחרים אותם, לא תכרות להם ברית ולא תחונם" (דברים ז, א ב). ואם כן, כאשר מכירת הקרקע היא לזמן קצר ונועדה לחזק את ההתיישבות היהודית בארץ, אין בה שום איסור (ישועות מלכו יו"ד נה, נט; אדר"ת; אבני נזר יו"ד תנח).

בנוסף לכך, גם אם המכירה לא הייתה נצרכת לחיזוק יישוב הארץ, ביארו הראשונים שמלכתחילה כל איסור "לא תחונם" הוא רק במכירה לצמיתות, או לפחות כאשר הגוי מתכוון לנהוג שם כבעל הבית זמן מסוים, אבל כאשר המכירה לזמן קצר ובלי כוונה של הגוי לנהוג כבעל הבית, אין בה איסור של "לא תחונם" (רמב"ן והחינוך שלט, וכן עולה מהרמב"ם הל' ע"ז י, ג ד).

הטענה הקשה נגד החזון איש

נמצא אם כן, שלפי דעת גדולי הפוסקים, הרבנים שמבצעים את המכירה מקיימים מצווה, בסייעם לחקלאים שמיישבים את הארץ. וכיוון שכך, גם החולקים עליהם אינם יכולים לטעון שהם עוברי עבירה. וכשם שהספרדים שנוהגים על פי שולחן ערוך שלא לחמם מרק בשבת, אינם יכולים לטעון על התימנים שמחממים מרק כדעת הרמב"ם שהם עוברי עבירה.

נמצא שיש בטענתו של החזון איש פגיעה עצומה בגדולי רבני הארץ. שלא זו בלבד שחלק עליהם, כשהם היו רבני המקום וגדולים ממנו בחכמה, באחריות ובהבנת המציאות, עוד התעצם לטעון שאין דעתם נחשבת כלל, עד שהעושים כמותם נחשבים כבעלי עבירה.

ההשלכות הקשות

לצערנו הרב, בעקבות עמדות חמורות וקשות כאלה נגד גדולי הרבנים, כבר שלושה דורות רבים מרבני הציבור החרדי מפחדים לברר את הסוגיות הגדולות כראוי. הם חוששים שאם יביעו עמדה שאינה לרוחם של המחמירים ושל הקנאים התומכים בהם, כל דעותיהם ייפסלו, והם יוקעו אל מחוץ למחנה כמסיתים ומדיחים לדבר עבירה.

כך קרה שבכמה דברים סטה הציבור החרדי מדרך התורה, עד שרבים מבניו התרגלו לבזות את גדולי הרבנים כמרן הרב קוק ותלמידיו, למרות שבסתר רבים מגדולי רבניהם מתנגדים לכך. כך קרה גם שרבים התרגלו לבטל את מצוות יישוב הארץ, שאמרו עליה חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות, וכן רבים מעזים לכפור בפומבי במצווה הגדולה שמקיימים החיילים שמגנים על העם והארץ. ואף המציאו איסורים חדשים נגד לימודי חכמות העולם ושירות לאומי, ועוד חומרות שונות שיוצאות משורת ההלכה. ולכל הדברים הללו ישנם רבנים חרדים רבים שמתנגדים בסתר, אבל הם אינם מבררים את דעתם בגלוי מחמת החשש מפגיעתם של בעלי המחלוקת.

לימוד זכות

אמנם על החזון איש עצמו אפשר ללמד קצת זכות, שהיה תקיף מאוד באופיו, וכל מה שעלה לו בלימודו כתב בלי לשאת פנים לגדולים ממנו. בנוסף לכך, החזון איש כיבד באופן מיוחד את מרן הרב קוק בפנותו אליו בלשון "הוד כבוד מרן שליט"א".

וכן אפשר ללמד זכות מעין זו על הרב הרידב"ז, משוללי ההיתר החריפים, שהיה חריף וסוער ורִתחת התורה אנסתו, ופעמים שהביע צער על כך שיצא שביזה את מרן הרב קוק. הנה למשל, כאשר רב אחד החל להחשיב עצמו כרב ביפו תוך ערעור על סמכותו של הרב קוק, כתב הרידב"ז שזה מעשה נבלה, "כי איך יעלה על הדעת שילחום זבוב קצוץ כנפיים נגד הנשר הגדול דפקיע שמיה בתבל ומלואה…"

אבל קשה ללמד זכות זאת על כל אותם רבנים חרדים שהיו בעלי אופי רגיל, ובכל זאת ביטלו את דעת גדולי הרבנים מכול וכול. ובוודאי שאין ללמד זכות זאת על אלה שעוד הוסיפו דברי גנאי וביזוי כנגד בעלי ההיתר, שהיו גדולים וצדיקים מהם.

המחרימים את פירות ההיתר

המשך חטאם בכך שהם מחרימים את הפירות שגודלו במסגרת היתר המכירה. שכן בנוסף על כך שדבריהם מבוססים על עוון של ביזוי תלמידי חכמים מהדרגה החמורה ביותר, הם גם מנוגדים לכללי ההלכה היסודיים. שכן ידוע שישנה מחלוקת האם מותר לאכול פירות שגודלו ונשמרו בשביעית תוך ביצוע של איסורים גמורים. לדעת רוב הפוסקים, פירות שגודלו באיסורי עבודה בשביעית מותרים באכילה (ר"ש, רמב"ן, רשב"א). וכן לגבי פירות שנשמרו בשביעית באיסור ולא הופקרו, לדעת רוב הפוסקים הם מותרים באכילה (רמב"ם). ואף שיש חולקים ואוסרים את הפירות, כיוון שדעת רוב הפוסקים להקל, ובנוסף לכך שביעית בזמן הזה מדברי חכמים – הלכה כדברי המקילים. קל וחומר שיש סוברים שאין חיוב לשמור שביעית בזמן הזה, ויש גם ספק על מועד השביעית.

הרי שהמחמירים פוסקים בניגוד לכללי ההלכה. וקל וחומר כאשר החקלאים אינם עובדים באיסור אלא על פי פסיקתם של גדולי הרבנים, ועל כן אין כלל מקום לטעון שהפירות יהיו אסורים מחמת שגודלו באיסור.

גידולי שדה

אמנם יש טוענים שלגבי גידולי שדה יש איסור מיוחד, שכן חכמים גזרו על הספיחים שגדלו בשדה מאליהם שאסורים באכילה, קל וחומר שאסור לאכול ירקות שגודלו באיסור. אלא שכל זה היה נכון אילו החקלאים היו זורעים בלא היתר, אבל אחר שהם זורעים על פי הוראת הרבנים, אין איסור לאכול את הירקות. ואף החולקים על היתר המכירה צריכים להודות בזה, הואיל וכל גזירת ספיחים היא מדברי חכמים כדי למנוע איסור, וממילא במקום שהחקלאים נהגו על פי הוראת הרבנים – אין מקום לאסור.

טענת החשודים

ויש טוענים, שכשם שאסור לקנות פירות מחשודים על עבודה בשביעית, כדי שלא לסייע לדבר עבירה, כך אסור לקנות מפירות שגודלו במסגרת היתר המכירה. אולם כיוון שהחקלאים עובדים על פי היתר הרבנים, אין במעשיהם שום עבירה. והטוענים שאסור לסייע להם, מבטלים לגמרי את דברי הרבנים המתירים, ועוברים על איסור חמור של ביזוי תלמידי חכמים ועשיית מחלוקת.

חטאם של המחרימים

הרי שהסוברים שאסור לאכול מפירות היתר המכירה, מגבבים סברה על גבי סברה לחומרא, נגד כללי ההלכה. בנוסף לכך, הם פוגעים בכבודם של גדולי ישראל שהורו להיתר על פי דברי רוב הפוסקים, כדי לסייע לישראל קדושים השבים לארצם.

אין טענה זו מכוונת כנגד אלה שלמדו את הסוגיה והגיעו למסקנה שלא היה ראוי להשתמש בהיתר המכירה, ועל כן הם מעדיפים להימנע מאכילת פירות היתר המכירה. ובתנאי שהם נוהגים כך לעצמם כמנהג חסידות, ומורים לציבור שמצד הדין מותר לאכול מפירות היתר המכירה (כמבואר במעדני ארץ שביעית קנט, ב).

טענה זו מכוונת כנגד הטוענים שפירות ההיתר אסורים באכילה לכול, ואין לאכול אצל מי שסומך על היתר המכירה, ואין לסמוך על כשרויות שסומכות על היתר המכירה, ואף מחרימים אירועים ציבורים ומשפחתיים מחמת זה. אלה חוטאים בביזוי גדולי ישראל, ומרימים יד לפגוע בקדושת כלל ישראל וארץ ישראל. וכל הנותן יד להחרמה הזאת, שותף בחטאם.
ראשון לציון
 
הודעות: 52
הצטרף: 03 יולי 2015, 15:22
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי ראשון לציון » 05 יולי 2015, 14:01

למכור כדי לקיים "לא תחונם"

האם במכירת הקרקעות לנוכרי במסגרת היתר המכירה יש בעיה של "לא תחונם"? • טעם האיסור הוא למנוע אחיזה של הגויים בארץ ישראל • אין איסור "לא תחונם" במכירה לזמן מוגבל • אין איסור כשמטרת המכירה היא לחזק את אחיזתנו בארץ • הטוענים נגד היתר המכירה מטעם "לא תחונם" הם דווקא אלה שמתרשלים במצוות יישוב הארץ • מדוע סבר רבי יהודה הנשיא שיש לבטל את תקנת השביעית לאחר החורבן • מדוע לא הפעילו את היתר המכירה בתקופה שלאחר החורבן

שאלה על היתר המכירה

בזכות המאמר על היתר המכירה הבנתי בפעם הראשונה עד כמה הוא מבוסס בהלכה. לפני כן הושפעתי מטענת החרדים שזלזלו (בלשון המעטה) ברבנים שמקבלים את ההיתר. אמנם עוד נשארה לי שאלה, הרי אסור למכור לנוכרים קרקע בארץ ישראל, שנאמר: "לא תחונם", ואיך אפשר למכור את הקרקע כדי להפקיע את חיוב השביעית?

איסור"לא תחונם"

נבאר תחילה את האיסור. נאמר בתורה על עמי ארץ כנען "ולא תחונם" (דברים ז, ב), ופירשו חכמים, שאיסור זה כולל שלושה איסורים: לא תחונם – לא תיתן להם חנייה בקרקע, לא תיתן להם חן, לא תיתן להם מתנת חינם (ע"ז כ, א).

האיסור שלא לתת להם חן פירושו שלא לשבחם, כדי שישראל לא ילמדו ללכת בדרכיהם הרעות. האיסור שלא לתת להם מתנת חינם הוא כדי שלא לחזקם בדרכם ובאחיזתם בארץ.

האיסור שלא למכור להם קרקע בארץ ישראל הוא כדי שלא לחזק את אחיזתם בארץ. וכפי שנפסק ברמב"ם: "אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל… ומפני מה אין מוכרין להם במחובר (לקרקע)? שנאמר: 'לא תחונם' – לא תיתן להם חניה בקרקע, שאם לא יהיה להם קרקע – ישיבתם ישיבת ארעי…" (הלכות עבודה זרה י, א ד).

הרי שהאיסור הוא למכור לגויים קרקע בארץ ישראל, כדי שלא לחזק את אחיזתם בארץ וכדי שלא נלמד ממעשיהם הרעים. ולכן כל הדברים הללו מותרים בגוי שהוא 'גר תושב' – היינו גוי שקיבל על עצמו בפני בית דין שבע מצוות בני נח מתוך אמונה בה' אלוקי ישראל, ובתוך כך הוא גם מאמין בה' שהבטיח לעם ישראל את ארץ ישראל. אמנם בזמן הזה שהיובל אינו נוהג, לדעת הרמב"ם ורוב הפוסקים אין אפשרות לקבל גרים תושבים, אלא רק גרי צדק שנעשים יהודים לכל דבר (רמב"ם שם י, ו). ואילו לדעת הראב"ד, גם כיום מי שבפועל נוהג כגר תושב, מותר למכור לו קרקע בארץ.

פסוקי התורה

וכל הדברים הללו עולים ומתבארים מפסוקי התורה שבהם מופיע איסור "לא תחונם". שנאמר: "כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונשל גויים רבים מפניך, החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחיווי והיבוסי, שבעה גויים רבים ועצומים ממך. ונתנם ה' אלוקיך לפניך והיכיתם, החרם תחרים אותם, לא תכרות להם ברית ולא תחונם. ולא תתחתן בם, בתך לא תיתן לבנו ובתו לא תיקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחריי ועבדו אלוהים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר… כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, בך בחר ה' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים ז, א).

אין שום איסור "לא תחונם"

נמצא אפוא שאין שום איסור למכור שדות לנוכרי למשך שנה או שנתיים. שכן כל מגמת האיסור היא למנוע מגויים שאינם גרים תושבים להשתקע בארץ. ובמכירה זו אין שום חשש, שהרי המכירה היא לזמן קצוב. וגם במשך זמן המכירה אין הגוי מתכוון לנחול את השדה בפועל, אלא להפך – כל מגמתו של הגוי הקונה היא לסייע ליהודים להתקיים יותר בארץ.

וכן כתב האדר"ת, שאינו מבין כלל את טענת החולקים, וכי מה הבעיה במכירה "לשנים אחדות באופן בטוח שיחזור לנו אחר כך, שלכאורה לא שייך בזה כלל 'לא תחנם'. בשגם (שהרי) כל עיקר הלאו הוא כמובן כדי שתהיה לנו אחיזה בארץ הקודש ולא להם, ואם נחמיר כל כך, הרי אי אפשר חס ושלום שתהיה לנו" (הובא בסוף ספר שבת הארץ). וכן כתב בשמן המור יו"ד ד; ישועות מלכו יו"ד נה, נט; אבני נזר יו"ד תנח; הרב פרנק (הר צבי זרעים ב, מז).

אין איסור "לא תחונם" במכירה לזמן

בנוסף לכך, גם אם המכירה לא הייתה נצרכת לחיזוק יישוב הארץ, כתבו כמה פוסקים שכל האיסור הוא במכירה לצמיתות, או לפחות כאשר הגוי מתכוון לנהוג שם כבעל הבית זמן מסוים. וכאן כאשר המכירה לזמן קצר בלא כוונה של הגוי לנהוג כבעל הבית, אין בה איסור של "לא תחונם". וכן כתב בספר החינוך מצווה של"ט בשם הרמב"ן.

דווקא משום מצוות "לא תחונם" צריך למכור את השדות לזמן

הרי שהאמת הפוכה, דווקא משום מצוות "לא תחונם" עלינו למכור את השדות לנוכרי בשביעית, כדי שישראל השבים מהגלות יוכלו להתחזק בארצם, ולא ייתנו לנוכרים להיאחז בקרקע על ידי שינצלו את השביתה של ישראל בשביעית.

ודווקא כדי שנוכל לקיים את מצוות השביעית כהלכתה מן התורה, צריך להיעזר בינתיים בהיתר המכירה. משום שמצוות השביעית מן התורה מתקיימת רק כאשר כל ישראל יושבים בארצם, איש על מחנהו ואיש על דגלו. וכדי שנוכל להמשיך להתחזק בארץ אל מול האויבים, וכן כדי שיוכלו כל הגלויות להתקבץ ולהיאחז בארץ, צריכים להקל ככל האפשר על החקלאים, שיתפסו כמה שיותר שדות, ויטעו כמה שיותר מטעים, בשביל כל היהודים שצריכים לעלות לארץ.

סברות נוספות

עוד נאמרו סברות נוספות בעניין זה, כמו למשל שהאיסור הוא לעובדי עבודה זרה דווקא, או שאין איסור כאשר ממילא יש כבר לגוי קרקע בארץ, או שבשעת הדחק לצורך ישראל הדבר מותר. אולם למרות שהפוסקים וגם מרן הרב קוק זצ"ל האריכו בהם מאוד מפני חיבת הלימוד והעיון, מכל מקום כל אלה הן סברות צדדיות לעניין המרכזי. והטעם העיקרי להיתר הוא כנ"ל, שכאשר המכירה היא לזמן קצר, ואין חשש שהגוי יאחז על ידי כך בארץ אלא להפך, על ידי המכירה לזמן ישראל יתחזקו באחיזתם בארץ – אין בזה שום עבירה, ואדרבה יש בזה מצווה של יישוב הארץ. שכן "לא תחונם" הוא ענף של המצווה הכללית – יישוב הארץ. ועובדה היא שרוב אלה שטוענים נגד היתר המכירה מטעם "לא תחונם" התרשלו ומתרשלים במצוות יישוב הארץ, ואין צורך להאריך בעניין כאוב זה.

רצונו של רבי יהודה הנשיא לבטל את השביעית

לאחר חורבן בית המקדש היו שנים שבהן מצבם של היהודים בארץ היה קשה מנשוא. בנוסף לנגישׂות הקבועות של הרומאים ששלטו בארץ והטילו מיסים גבוהים על היהודים, לעתים הגיעו שנות בצורת או מלחמה, שבהן דרשו הרומאים מיסים גבוהים יותר לצורך האספקה לחילותיהם. וכאשר שנים אלו נפלו סביב השנה השביעית, היה העול קשה מנשוא. לפיכך רצה רבי יהודה הנשיא (רבי) להתיר את השביעית, שהואיל והיא מצווה מדברי חכמים, יכולים חכמים להתירה בשעת הדחק. אולם רבי פנחס בן יאיר, שנודע כאחד מצדיקי הדור, לא הסכים להצטרף לכך, כי סבר שניתן להתקיים בדוחק בלא לעבוד בשביעית, ורבי נסוג מכוונתו (ירושלמי דמאי א, ג; תענית ג, א).

היאך רצה לבטל

לכאורה יש לשאול, היאך חשב רבי לבטל את השביעית, והרי כלל הוא שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחוכמה ובמניין, ובית הדין שתיקן לקיים את השביעית היה בית דינו של עזרא הסופר שלא היה גדול ממנו, והוא הנקרא כנסת הגדולה? אלא שסבר רבי שהואיל והצורך בכך דוחק מאוד, וממילא רבים מישראל עברו על התקנה ועבדו בשביעית, עד שאמרו חכמים "נחשדו ישראל על השביעית" (גיטין נד, א), לכן אפשר לבטל את השביעית גם על ידי בית דין קטן יותר. אבל מכיוון שלא קיבל לכך הסכמה מלאה מחכמי דורו, לא היה לרבי הכוח לכנס בית דין חשוב שיבטל את השביעית.

יחסו לעובדים בשביעית

ופעם הביאו לפני רבי אדם שעבד בשדהו בשביעית כדי שימחה בו, אולם רבי נמנע מלמחות בו ואמר: ומה יעשה המסכן הזה, שבעבור קיום חייו הוא עובד (ירושלמי תענית ג, א). עוד אמרו חכמים, שמקיימים תעניות ותפילות בשנת בצורת גם כשהיא נופלת בשביעית, בשביל פרנסתם של אחרים. ושאלו מי הם האחרים שבעבורם מתענים שירד גשם, והלוא ישראל צריכים לשבות מעבודת השדה בשביעית? ויש שפירשו שהתענו בעבור הגויים העובדים בשביעית, שאם לא ירדו גשמים התבואה תתייקר וגם ישראל יסבלו מכך. ור' זעירה פירש שהתענו בעבור יהודים חשודים שעבדו בשדותיהם כדי לקיים את עצמם, וביארו שדעתו כדעת רבי שהקל ביחס לעניים העושים מלאכה בשביעית (ירושלמי שם על פי קרבן העדה, פני משה, מרן הרב, ולא רש"ס והגר"א).

מצבנו היום

שאלה: אם בזמן חכמים שהיה קשה כל כך לשמור שביעית לא השתמשו בהיתר המכירה, מדוע היום אנחנו משתמשים בו?

תשובה: ביאר מו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל, שהואיל ובאותם הימים הרומאים השליטים ניסו לעקור את ישראל משדותיהם, לא הייתה אפשרות לבצע שום סוג של מכירה, פן שונאי ישראל ינצלו זאת כדי לנשל את המוכר מאדמתו.

ובכל אופן אין מקום להשוות את תקופתנו לתקופה הסמוכה לאחר חורבן בית המקדש השני. שכן אז לכל הדעות היו חייבים לשמור שביעית מדברי חכמים, ואת זה ניסה רבי לבטל. אולם מאה וחמישים שנה לאחר תקופת רבי בטל בית הדין שקידש חודשים ומנה יובלות, ומאז לדעת כמה וכמה מגדולי הראשונים אין כלל חובה לשמור שביעית. בנוסף לכך, התעורר ספק לגבי מועד השנה השביעית, ויש שלוש דעות בראשונים אימתי היא השביעית. כך שגם בלי מכירה היה אפשר להקל בשעת הדחק לעבוד בשביעית, על אחת כמה וכמה בתוספת המכירה.
ראשון לציון
 
הודעות: 52
הצטרף: 03 יולי 2015, 15:22
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי ראשון לציון » 14 יולי 2015, 23:45

היתר מרווח לשעת הדחק

כ״ז בניסן ה׳תשע״ה

בשמיטה ב'היתר המכירה' שעת הדחק מרווח יותר מהיתרים הלכתיים רבים שנהוג לסמוך עליהם • הצורך לבדוק בכל שמיטה האם עדיין ההיתר נחוץ • השינויים לטובה במצב הכלכלי בארץ לעומת השנים הראשונות שבהן הונהג ההיתר • הקושי של החקלאי הפרטי להשבית את הקרקע כשמתחריו אינם משביתים • הצורך להנהיג את ההיתר כדי להציל מעבירה את הציבור החילוני והמסורתי • גם הפגיעה הצפויה בתקציב המדינה מגדירה את המצב הנוכחי כשעת הדחק • כיצד אפשר להגיע בהדרגה לשמירת שמיטה ממלכתית

האם אפשר בשנת תשע"ה לסמוך על היתר המכירה
שאלה: כיצד מורים הרבנים להמוני בית ישראל לסמוך כיום על היתר המכירה? הרי כבר מייסדי ההיתר דרשו שבכל שמיטה ושמיטה תיבחן מחדש השאלה האם עדיין יש צורך להשתמש בו. האם לא ברור מאליו שכיום מצבנו טוב משהיה בעבר, וכבר אין השעה דחוקה כל כך, וממילא אין לסמוך עליו יותר? האם לא צודקים הרבנים החרדים שתוקפים את הרבנים שסומכים על היתר המכירה?
תשובה: ראשית צריך להבהיר שהיתר המכירה מרווח מאוד, ומניעי הרבנים החרדים התוקפים אותו צריכים בדיקה, הואיל ומבחינה הלכתית יסודותיו איתנים, ועל היתרים דחוקים בהרבה רגילים לסמוך במצבים פחות דחוקים.
אמנם מוצדקת עמדת גדולי הרבנים שביקשו לבחון בכל שמיטה מחדש אם המצב השתנה, כי אף שאפשר לסמוך על ההיתר לכתחילה בשעת הדחק - כאשר השעה כבר לא תהיה דחוקה, נתאמץ לקיים את השביעית כהלכתה לכתחילה.
אמנם בלי הנימות הפוגעות בכבוד התורה ובכבוד גדולי הרבנים שהורו את ההיתר, השאלה חשובה וראויה להתייחסות.

השינויים לטובה
אכן עלינו להודות לה' על כל הטוב שגמל עמנו, שמצבנו היום טוב לאין ערוך ממצבם של העולים בעליות הראשונות. הם סבלו מדוחק נורא עד שלעתים רעבו ללחם, ובלי ההיתר לא היו יכולים להתקיים. מאז ועד היום היישוב היהודי בארץ הולך ומתבסס בהדרגה. עוד לפני קום המדינה, היו שמיטות שבהן כבר לא נשקפה סכנת רעב ליהודים היושבים בארץ, אבל עדיין היה צורך גדול בהיתר, מפני שהשביתה הייתה מדרדרת את המתיישבים לעוני, ולא פחות חשוב – פוגעת בתנופת ההתיישבות ובקליטת העולים. גם בשמיטות הראשונות שלאחר קום המדינה, כאשר עוד רבים התפרנסו מחקלאות, השביתה בשביעית הייתה עלולה לפגוע בקיומה ובביטחונה של המדינה, שנזקקה לכל המשאבים הכספיים האפשריים כדי להמשיך בקליטת העלייה, בבניית צבא ההגנה לישראל ובביסוסה של מדינת ישראל אל מול אויביה.
אולם בשמיטות האחרונות מצבנו הכלכלי השתפר לאין ערוך. מדינת ישראל כבר נחשבת מדינה עשירה, וכמו בכל המדינות המפותחות – אחוז החקלאים פוחת והולך, כי בזכות הפיתוח המדעי, אנשים מעטים מייצרים כיום יבול רב. וכך ממצב שבו רוב היישוב התפרנס מחקלאות, הגענו למצב שבו רק כ 1.5 אחוזים בלבד מהאוכלוסייה מתפרנסים מחקלאות. גם המשקל הכלכלי של החקלאות ירד לכדי כ 2 אחוזים בלבד מהתוצרת הלאומית.

שלושת ההיבטים של הסוגיה
לאור כל זאת, ניתן לכאורה לטעון שבמצבנו כבר אין נכון להשתמש בהיתר. אולם מנגד, העובדה המצערת שמרבית הציבור אינו שומר מצוות כראוי, משפיעה מאוד על מצבנו. נבחן את הסוגיה משלושה צדדים: א) החקלאי הפרטי. ב) אחריות הרבנים לכלל הציבור. ג) המדינה ככלל.
ההיבט הראשון: החקלאי הפרטי
החקלאי הפרטי שרוצה לשמור שביעית, נאלץ להתחרות בחקלאים שאינם שומרי שביעית. ומכיוון שכיום עלויות התשתית של החקלאי גבוהות מאוד, כדי לכסות את העלויות הללו בשש שנות תוצרת לעומת שבע שנים של מתחריו, יצטרך להעלות את מחירי היבול שלו בשש השנים. בנוסף לכך, עליו לקיים את עצמו ואת משפחתו ולחסוך לפנסיה בעבודת שש שנים, לעומת מתחריו שעושים זאת בשבע שנים. אם ירצה לחיות ברמה המקובלת, יצטרך להוסיף ולהעלות את מחירי היבול שלו בשש השנים. אלא שאם מחירי היבול שלו יהיו גבוהים יותר, הקונים יקנו אצל מתחריו ולא אצלו. ואם ימכור במחירים דומים לשלהם, ייתכן שהשקעותיו ועבודתו כבר לא ישתלמו. המדד המובהק לכך הוא בהצבת השאלה בפני החקלאים, מה יעשו אם יצטרכו לשבות בשנה השביעית. כיום רובם סבורים שבלית ברירה ייאלצו להחליף מקצוע. אם כן, מצבם האישי הוא של שעת הדחק, ומותר להם להשתמש בהיתר המכירה.
שעת הדחק נקבעת לפי הדור
כלומר, אין מודדים את רמת חיי החקלאים כיום לעומת רמתם לפני מאה ושלושים שנה, בעת שייסדו את ההיתר, אלא לעומת רמת החיים המקובלת כיום. ואם החקלאים כיום יגיעו למצב של דוחק שיאלץ אותם לחפש עבודה אחרת, סימן שהם במצב של שעת הדחק, וראוי להם לכתחילה להשתמש בהיתר.
בשבח החקלאים שמיישבים את הארץ
ואין לטעון דבר נגד החקלאים שנעזרים בהיתר המכירה, אלא יש לשבחם על שהם זוכים לקיים את מצוות יישוב הארץ, שהיא שקולה כנגד כל המצוות. ומצווה להפקיע על ידי המכירה את מצוות השביעית שחלה בזמן הזה מדברי חכמים, ויש אומרים שרק ממידת חסידות, כדי לקיים את מצוות יישוב הארץ ולהרחיב את גבולות החקלאים הישראלים. אמנם חקלאי שיוכל לשבות בשביעית – קדוש ייאמר לו, ועלינו לעודד אותו לכך, ואף לפעול להקצאת תקציבי מדינה למען שובתי שביעית, כפי שיבואר בהמשך.
ההיבט השני: האחריות לכלל הציבור
מכיוון שרוב החקלאים הם מסורתיים או חילונים, מדובר בשעת דחק שבה לא ניתן לדרוש מהחקלאים לשבות בשביעית. אמנם מכיוון שרובם הגדול מכבד את המסורת, אם הרבנים יציעו להם למכור את השדות כדי להפקיע את חובת השביעית – יעשו זאת ברצון. וכיוון שכך, ראוי לרבנים לעשות זאת כדי להצילם מעוון.
בנוסף לכך, אם לא ימכרו את השדות, הרי שהפירות שיגדלו בהם יהיו קדושים בקדושת שביעית, והם יופצו בארץ, תוך שהציבור המסורתי והחילוני חוטא בסחורה בהם ובחוסר זהירות בקדושתם. ושוב מדובר בשעת הדחק, שכן במצב הציבורי שלנו אין אפשרות למנוע את הפצת הפירות הקדושים הללו, וראוי לרבנים לבצע את המכירה כדי להפקיע את הפירות הגדלים בשנת השמיטה מקדושת שביעית, למען לא יחטא בהם הציבור הרחב. יש טוענים עוד, שאם בשנה השביעית יופצו פירות שביעית שלא כדין, תיפרץ מערכת הכשרות הארצית לכל השנים.
ההיבט השלישי: המדינה ככלל
אף שאחוז החקלאות בכלל התוצר הלאומי הוא כשני אחוזים בלבד, מכיוון שמדובר במדינה שלמה – מדובר בסכומי עתק. כלומר, אם המדינה תרצה לממן את השביתה בשביעית, תצטרך להשקיע בכך כעשרה מיליארד שקלים – חלקם לפיצוי החקלאים השובתים וחלקם לכיסוי הגירעון בקופת המדינה הנובע מאובדן מיסי החקלאים. קיצוץ כזה בתקציב המדינה בהחלט שקול לשעת הדחק.
אמנם מדינת ישראל בעבר נאלצה כבר לבצע מספר פעמים קיצוצים כאלה ואף גדולים יותר בתקציבה, אולם הקיצוץ היה מכאיב והתבצע בכל המשרדים, כולל תחומים שהקיצוץ בהם גובל בפיקוח נפש. כמו למשל, דחיית הרחבת בתי חולים לקליטת חולים, דחיית הקמת חדרי ניתוח נוספים, עיכוב בסלילת כבישים, עיכוב בהצטיידות בכלי נשק מתוחכמים ודחיית הקמת יחידות משטרתיות נוספות לטיפול בפשע.
הקיצוץ גם יפחית את הקצבאות לעניים ולקשישים, או לכל הפחות יעכב העלאות שתוכננו בתקציבים אלו. הקיצוץ יפגע גם במערכת החינוך, ובכלל זה יכלול קיצוץ של מאות מיליוני שקלים בתקציב הישיבות. ויש להעריך שנציגי החילונים והמסורתיים ידרשו שהקיצוץ בתחומים הקרובים ללבם של הדתיים יהיה כואב יותר, ואזי הקיצוץ בתקציב הישיבות ומערכות החינוך הדתיות והחרדיות יהיה עמוק יותר. כמדומה שכל רב יכריע שעדיף שלא להניף את חרב הקיצוץ הזאת, ובכך לפגוע בפעולות רבות שכולן מצוות מהתורה, כדי להדר בקיום מצווה שתוקפה כיום מדברי חכמים - ויש אומרים ממידת חסידות בלבד.

טענות נוספות שמשקלן נמוך
יש טוענים שישנה בעיה נוספת, שמדינת ישראל המוקפת אויבים אינה יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה באספקת מזון מחוץ לארץ. אמנם נראה שזו בעיה קלה יחסית, שכן בפועל גם היום, עקב עלויות המים הגבוהות, את רוב המזון אנו מייבאים מחוץ לארץ, והחקלאים בארץ עוסקים בעיקר בגידולים איכותיים שרווחיהם מרובים, ואת מחציתם מייצאים לחוץ לארץ.
עוד יש טוענים, שאם בשביעית נפסיק לייצא את היבול החקלאי לחוץ לארץ, נפסיד שווקים וחוזים ארוכי טווח. אמנם נראה שגם בעיה זו קלה יחסית, שכן אם נצליח להתמודד עם ויתור על עשרה מיליארד שקלים, נוכל להשקיע עוד כמה מאות מיליונים כדי להתגבר על בעיית השיווק המופסק בשביעית.

דרך התיקון
מצבה הכלכלי המשתפר של מדינת ישראל מאפשר לנו לתכנן את הדרך להתקדם לקראת שביתה מלאה בשביעית. כבר היום מדינת ישראל מעניקה פיצוי מסוים לכל חקלאי שמוכן לשבות בשביעית. מדובר אמנם בפיצוי שהוא כזה
שאינו מכסה את אובדן ההכנסה, אבל כשלוקחים בחשבון שהחקלאי גם זוכה לשנת שבתון - הפיצוי עשוי להיות משתלם.
בשמיטה הקודמת, בשנת תשס"ח, הוציאה המדינה כמאה מיליון שקלים בעבור ענייני שביעית שונים, ומתוכם רק 15 מיליון לכ 360 חקלאים שבחרו לשבות. בתהליך הדרגתי ניתן להגדיל את התקציב לחקלאים השובתים, עד שנגיע בהדרגה להשבתה מלאה של השדות בשביעית, כאשר כל התבואה, הקטניות, הפירות והירקות שנאכל בשנה השביעית יהיו מיבולים שנאספו בשנים הקודמות או מחוץ לארץ.
במאמר אחר אסביר מדוע מסגרת אוצר בית דין אינה מקדמת אותנו לקיום השביעית, ואולי אף מרחיקה אותנו מהכיוון הנכון.
תהליך זה יוכל להתקיים בתנאי שישתתפו בו כל חלקי החברה. הוא יצריך כמובן בחינה מתמדת של מצב החקלאות, יציבות הייצוא לאורך שנים ומצבנו הביטחוני.
ככל שנזכה להתעלות יותר מבחינה רוחנית וכלכלית כאחד, כך נתקרב יותר לקיום מצוות השביעית בשלמות.
ראשון לציון
 
הודעות: 52
הצטרף: 03 יולי 2015, 15:22
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: היתר המכירה בשמיטה כהיתר גמור

הודעה שלא נקראהעל ידי normal » 24 דצמבר 2015, 23:26

ד' ירחם (צונזר)

נשמח אם תגיב עניינית,
י.ג.
normal
 
הודעות: 117
הצטרף: 15 דצמבר 2015, 00:02
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב


חזור אל תורה ודעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־7 אורחים