מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

פורום בני תורה. חידושי תורה. פסקי הלכה. הנהגות של חכמי הדורות. מוסר וחסידות.

מנהל: יהודה גרינבויים

מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי יעקב ישראל » 25 ינואר 2015, 19:59

נשאלתי: חסידות חב"ד נוהגים להתיר לטעום משהו קודם התפילה בשבת, כיוון שהתפילה בחסידות מתחילה בשעה 10:00, וסעודת השבת מתאחרת. הרבי מליובאוויטש עודד רבים לטעום לפני התפילה כדי שיוכלו ללמוד חסידות קודם התפילה ולהתרכז בתפילה.

בשיעור שמסר הרב יצחק יוסף הוא פסק כי חסיד חב"ד ספרדי חייב להישמע להוראות מרן השולחן ערוך ולכן אסור לו לאכול קודם התפילה.

האם מנהג חסידי חב"ד הוא נגד השו"ע?

והשבתי:
עיין בספר "ותורה יבקשו מפיהו" להרב שלום דב וולפא שליט"א שיישב הענין בטוב טעם ודעת גם ע"פ השו"ע, כי חלש מותר לו לטעום משהו ובדורות האלה כולם חלשים וממהרים את התפילה כדי לאכול את החמין וזה בושה וחרפה. וחבל שהרב יצחק יוסף ממהר לצאת כנגד מנהגים ולא מכבד את דעת החולקים.
יעקב ישראל
 
הודעות: 20
הצטרף: 19 ינואר 2015, 13:03
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי יעקב ישראל » 25 ינואר 2015, 20:03

תשובה בהרחבה:

חז"ל אסרו לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד אחרי תפילת שמונה-עשרה של שחרית, וסמכו איסור זה על הפסוק (ויקרא יט,כו) "לא תאכלו על הדם" – "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם". ואמרו שכל האוכל ושותה ואחר-כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים-א יד,ט): "ואותי השלכת אחרי גווך" - "אל תקרי גווך (=צורכי גופך) אלא גיאך (לשון גאווה). אמר הקב"ה: לאחר שאכל ושתה זה ונתגאה, קיבל עליו עול מלכות שמים?!".

מכיוון שטעם האיסור הוא גאווה, מותר לשתות מים לפני התפילה, ומותר לאכול ולשתות כל דבר הנחוץ לאדם לצורך רפואי, שאין בזה משום גאווה; אבל לאכול ולשתות כדי להרגיע רעב וצמא – אסור, אלא אם כן אין האדם יכול לכוון דעתו בתפילתו, שאז הדין הוא "הצמא והרעב הרי הן בכלל החולים... לא יתפלל עד שיאכל וישתה". וכך נפסק למעשה: "ואפילו עכשיו, שאין מכוונים כל-כך בתפילה, אם רוצה לאכול ולשתות כדי לכוון – הרשות בידו".

הרבי מליובאוויטש עודד וזירז רבים לטעום לפני התפילה כדי שיוכלו ללמוד חסידות ולהתפלל בכוונה, וכלשונו: "ובחלישות דורותינו אלה, מתירים לאכול אפילו מזונות קודם התפילה (כמובן לאחר אמירת קריאת-שמע קטנה) לאלו שמסיימים תפילתם משך-זמן לאחר קומם משנתם, ואין להחמיר בכגון-דא, כיוון שהחומרא מביאה לקולא בעבודת השם". הרבי הזכיר בהקשר זה את פתגם ה'צמח-צדק': "מוטב לאכול כדי להתפלל מלהתפלל כדי לאכול".

מקורות: ברכות י,ב. רמב"ם הל' תפילה פ"ה ה"ב ופ"ו ה"ד. טושו"ע או"ח סי' פט ס"ג-ד, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ה. אג"ק חי"ד עמ' יט, שכח, שערי הל' ומנהג או"ח ח"א סי' לט-מ ועוד.
יעקב ישראל
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 20
הצטרף: 19 ינואר 2015, 13:03
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי יעקב ישראל » 25 ינואר 2015, 20:05

תשובת הרב רפפורט:

רבותינו נשיאנו זי"ע הורו שבכה"ג שע"פ הלכה מותר לאכול מיני מזונות, אזי מוטב לעשות כן. באג"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ח"ד ע' שח כתב שהדבר נקבע "כהלכה לדורות" מאז הורה הצמח צדק נ"ע לכלתו הרבנית רבקה נ"ע (שהוצרכה לאכול לפני התפלה מחמת בריאותה ו"לא חפצה לטעום קודם התפלה, והיתה מתפללת בהשכמה, ואחר התפלה היתה אוכלת פת שחרית" כדאיתא בלוח "היום יום" - יו"ד שבט), "בעסער עסען צוליב דאוונען ווי דאוונען צוליב עסען".

ואלו הם המצבים שעליהם דיברו רבותינו1:

(א) כשהדבר נוגע לבריאות, וכמ"ש באג"ק מהוריי"צ נ"ע בעמוד שח ובאג"ק רבינו ח"ו עמוד קמב [על יסוד דברי חותנו], וז"ל: "און פילע פון אנ'ש האבן געהאט א הוראה מכ'ק מו'ח אדמו'ר, אז צוליב געזונט זאלן זיי עסען פארן דאווענען, און ניט יוצא זיין מיט טרינקען אליין". ובאג"ק ח"ז: "הרי ידוע באחרונים וכן פסקו נשיאנו הקדושים שבמקום הנצרך לבריאות הגוף מותר לטעום קודם התפלה כו'".

והחידוש בדברי רבותינו הוא: (1) שהיתר זה הוא "לכתחילה", וע"כ בכה"ג שמצד מצב בריאותו טוב לו לאכול לפני התפלה, אין צורך לעשות כמ"ש ב'באר היטב' או"ח ספ"ט סקי"א שיש להתפלל בהשכמה (וביחידות) ולאכול אחרי התפלה, וכמו שעשתה הרבנית רבקה ז"ל טרם הוכיחה הצ"צ כדאיתא בלוח "היום יום". (2) לא רק שאין צורך לעשות כמ"ש בבאה"ט (וכמו שעשתה הרבנית רבקה), אלא אדרבה: עדיף טפי לאכול לפני התפלה, ומטעם (פתגם) הצ"צ. (3) שאין זה במקום חולי דוקא, אלא כל שענינו הטבת מצב בריאותו (עיין ערוה"ש או"ח שם סכ"ד - ודלא כמ"ש באיזה אחרונים), וכמבואר בסיגנון המכתבים שהבאתי.

(ב) כשהדבר מועיל לכוונה בתפלה, והיינו בכה"ג שרעבונו מפריע לכוונה בתפלה2, והיינו כשמתפלל באריכות ובהתבוננות וכו' כמ"ש באג"ק ח"י עמוד שכו3, [ובאג"ק ח"ו העתיק רבינו את פתגם הצמח צדק הנ"ל וביארו והגדיר היוצא מדבריו לענין כוונה בתפלה בזה"ל4: "ובענינים אלו בפרט תלוי הדבר באופן עבודתו בעבודת התפלה אם היא באריכות אם לאו כו', וידוע פתגם הצמח צדק אז גלייכער עסען צוליב דאוונען ווי דאוונען צוליב עסען, וכפשוטו הוא שטוב יותר שיאכל קודם התפלה אם על ידי זה תהי' תפלתו מסודרה יותר"], או בכה"ג שלא יגמור תפלתו עד שעה מאוחרת וכמבואר ממ"ש ממכתב אדמו"ר מהוריי"צ להר"נ נעמענאוו ע"ה (ששאל ע"ד התמימים המתפללים בשעה מאוחרת ובעבודה שבלב כדמוכח מהמכתב וכן העיד בעצמו) וממ"ש רבינו באג"ק: "ובחלישות דורותינו אלה מתירים לאכול אפילו מזונות קודם התפלה לאלו שמסיימים תפלתם משך זמן לאחר קומם משינתם"5. [והדבר נוגע ביחוד בשבתות ובמועדים שאז מתפללים באיחור זמן, ואין מסיימים התפלה עד שעה מאוחרת]6. ובאתי בזה לבאר דברי רבותינו וכו' ובהקדים המבואר בש"ס ופוסקים.

ב

במסכת ברכות י, ב: "ואמר ר' יוסי ברבי חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב, מאי דכתיב לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. א'ר יצחק א'ר יוחנן א'ר יוסי בר' חנינא משום ראב'י, כל האוכל ושותה ואח'כ מתפלל, עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך, אל תקרי גויך אלא גאיך7, אמר הקב'ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו עול מלכות שמים". ע"כ.

דין זה דאסור לאכול ולשתות לפני תפלת השחר איתא בגמרא בלי שום חולק. וכך פסק הרמב"ם בהל' תפלה פ"ו ה"ד שכתב, וז"ל: "אסור לו לאדם שיטעום8 כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפלת שחרית", ע"כ. דין זה מוסכם הוא בכל הפוסקים (כמו שיתבאר לפנינו), אלא שנחלקו אם איסור זה הוא מן התורה או מדרבנן. ורוב הפוסקים פסקו שהוא איסור מדרבנן. [ראה טושו"ע או"ח ספ"ט ובנו"כ]. ובזהר הקדוש (ח"ב רטו, ב. ועוד) ובכמה ספרי המקובלים הפליגו מאד בחומר איסור זה. איסור זה נתבאר גם (ע"פ פנימיות הענינים) בדא"ח, ובמיוחד ברשימת רבינו זי"ע, קונטרס קו. וש"נ.

בפרטי איסור זה נחלקו הראשונים בתרתי: (א) אם מותר (לכאו"א) לשתות מים [או שאר משקין שאינן משכרין] קודם התפלה. ו(ב) אם מותר לאכול לצורך רפואה קודם התפלה9. דעת הראבי"ה (הל' ברכות סי' ל') - הובא ברא'ש (ברכות פ"א סי' י') ובמרדכי (שם סי' כג) ועוד ראשונים, וכן פסק בטור אורח חיים שם - שלא אסרו שתיית מים לפני התפלה, וטעמם ונימוקם עמם, דס"ל ש"לא נראה להם [לחכמים] לגזור אלא במידי דהוי דרך גאוה דוקא" (לשון ה'בית יוסף' או"ח שם), וכמבואר בגמרא שם דיסוד איסור זה הוא משום גאוה, ובשתיית מים לית בה משום גאוה. וע"פ דבריהם כתב מהר"י אבוהב בביאורו לטור (הו"ד ב'בית יוסף' שם), דהוא הדין והוא הטעם שלא אסרו אכו"ש לצורך רפואה, דגם באכו"ש כזו אין כוונתו למלאות רעבונו אלא לבריאות גופו, ו"כיון דלרפואה הוא דאכיל ושתי להו, ליכא משום גאוה". אבל 'רבנו פרץ' בהגהותיו לתשב"ץ סימן רג אות כ' [הו"ד ב'ארחות חיים' הלכות תפלה (סימן טו) ובכלבו (סימן ט') – הו"ד ב'בית יוסף' וב'דרכי משה' הארוך או"ח שם - וב'אבודרהם' בסדר ברכת השחר] סובר דאפילו מים או אוכלין ומשקין לשם רפואה אסור "כיון שרצונו ונפשו מלא ממה שהוא צריך". [ובדעת הרמב"ם נחלקו האחרונים: ב'פרי חדש' או"ח שם וב'מעשה רוקח' (על הרמב"ם שם פ"ו ה"ד) ועוד אחרונים כתבו, דהרמב"ם - שכתב (וכנ"ל) "אסור לו לאדם שיטעום כלום" - ס"ל כשיטת רבנו פרץ ודעימי' דאפילו שתיית מים אסור, ומשום דכל אכו"ש נאסרה, אפילו אכו"ש שאין בה משום גאוה.

אבל ב'מחזיק ברכה' להחיד"א (או"ח שם אות ג') פקפק בראי' זו וכתב ד"אינו מוכרח". ובאיזה שו"ת מן האחרונים נקטו דיתכן דגם הרמב"ם מתיר שתיית מים, וגם הוא סובר דלא נאסרה אלא אכו"ש שיש בה משום גאוה, וכשיטת הראבי' ודעימי'. יעויין שו"ת 'יביע אומר' ח"ד סי"א. וש"נ].

ובשו"ע וכל הפוסקים הנמשכים אחריו קיי"ל כשיטת הראבי' ודעימי' שמותר לכאו"א לשתות מים קודם התפלה, וכל אוכלין ומשקין מותרין לרפואה וכפי שיתבאר לפנינו. וזה לשון המחבר בשולחנו או"ח שם ס"ג: "אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפלת שמונה עשרה, ולא לאכול ולא לשתות. אבל מים מותר לשתות קודם תפלה בין בחול ובין בשבת ויו'ט. וכן אוכלין ומשקין לרפואה מותר", ע"כ.

ובשולחנו של רבינו הזקן העתיק וסידר הלכות אלו בטעמיהן, וז"ל: "אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד שיתפלל שמונה עשרה. וסמכו איסור זה על מ'ש לא תאכלו על הדם, כלומר לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. וכל האוכל ושותה ואח'כ מתפלל, עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחר גויך, אל תקרא גויך שמשמעו כל צרכי גופך, אלא גיאך לשון גאוה. אמר הקב'ה, לאחר שאכל ושתה זה ונתגאה, קיבל עליו עול מלכות שמים. לפיכך מותר לשתות מים קודם התפלה אע'פ שהם צורך הגוף, הואיל ולא שייך בהם גאוה", עכ"ל.

ג

עוד יוצא מן הכלל איכא, בהך דינא דלא תאכלו על הדם, ויסודתו בדברי הרמב"ם שם פ"ה ה"ב שכתב, וז"ל: "חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו, והוא שיכול לכוין את דעתו. וכן הצמא והרעב הרי הם בכלל החולים, אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה", עכ"ל.

והמחבר בשו"ע שם ס"ד העתיק לשון הרמב"ם בזה, אלא ששינה משמעות הדין ע"י הוספת שני תיבות מדילי', וז"ל: "הצמא והרעב ה"ה בכלל החולים, אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל ואם לאו, אם רצה, אל יתפלל עד שיאכל וישתה", ע"כ. והטעם לשינוי זה ביאר ב'בית יוסף' שם, דלפי מה דקיי"ל שעכשיו אין אנו נזהרין שלא להתפלל בזמן או מקום שקשה לכווין, "מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה", אפשר דה"ה נמי לענין הצמא והרעב שיתפללו ואח"כ יאכלו. וסיים הב"י: "ומיהו אם רצו הצמא והרעב לסמוך על דברי הרמב"ם ז"ל, הרשות בידם". ועפ"ז פסק בשולחנו דרק "אם רצה הצמא והרעב, אל יתפלל עד שיאכל וישתה". וכן מבואר ב'מגן אברהם' שם סקי"ג שהביא דבריו להלכה, וז"ל: "זה לשון הב'י: כיון דהאידנא בלאו הכי אין מכוונים כ'כ, מותר להתפלל אע'פ שאינו יכול לכוין ומ'מ הרוצה לסמוך על הרמב'ם לאכול ולשתות קודם מותר, ע'כ", עכ"ל המג"א.

ובשו"ע רבינו הזקן שם: "ואפילו כל מיני אוכלים וכל מיני משקין ששייך בהם גאוה מותר לאכלם ולשתותם לצורך רפואה, שאין ברפואה משום גאוה. אבל לרעבו ולצמאו אסור, אלא אם כן אינו יכול לכוין דעתו בתפלתו עד שיאכל או שישתה. ואפילו עכשיו שאין מכוונים כל כך בתפלה, מכל מקום אם רוצה לאכול ולשתות כדי לכוין הרשות בידו", עכ"ל.

והנה, פשוט דבמ"ש הרמב"ם "הצמא והרעב כו', אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה", מיירי במי שבלי אכו"ש לא יוכל לכווין דעתו במדה המחוייבת והמעכבת ע"פ שורת הדין, [כדי שתחול עלי' שם תפלה בכוונה, וכמ"ש הרמב"ם לעיל מיני' בפ"ד הט"ו: "כוונת הלב כיצד: כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה. ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה"]. שהרי: (א) פשטות לשון הרמב"ם "אל יתפלל עד שיאכל וישתה" מורה דדין זה נאמר לעיכובא, ור"ל דאסור לו להתפלל עד שיאכל וישתה, ואפילו אם אין לו אוכלין ומשקין - להשקיט רעבונו וצמאו - אל יתפלל. וא"כ ע"כ הוא דמיירי במי שבלי אכו"ש אינו יכול לכווין במדה המעכבת. כי לפ"ז מובן למה קיי"ל שלא יתפלל אם אינו יכול לאכול ולשתות מקודם, וכמ"ש הרמב"ם (פ"ד שם) שאם מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, ובכה"ג בוודאי אמרינן אונס רחמנא פטרי'. [עיין 'מור וקציעה' להיעב"ץ או"ח שם]10. משא"כ אם נאמר דהרמב"ם מיירי במי שיכול לכווין בכוונה המעכבת, אלא שאילו הי' אוכל ושותה הי' מכווין ביתר שאת, א"כ [תינח הא דמותר לו לאכול ולשתות, די"ל דבכה"ג לא אסרו חכמים לאכול לפני התפלה, אבל] אינו מובן כלל למה קיי"ל דהאכו"ש הוה חיוב לעיכובא שאסור לו להתפלל עד שיאכל וישתה, הלא בוודאי עדיף טפי שיתפלל בכוונה "פחותה" משלא יתפלל כלל! וכיון שיכול לכווין במדה המעכבת, פשוט שאינו אנוס כלל לענין קיום מצות תפלה, ומהיכא תיתי ליפטרי' ממצוה זו! (ב) דברי הרמב"ם ע"ד הרעב והצמא באים בהמשך למ"ש לעיל מיני' בתחלת ההלכה: "חולה מתפלל כו' והוא שיכול לכוין את דעתו", ושם הלא ברור הוא [דמכלל הן אתה שומע לאו] שאם אי אפשר לו לכווין את דעתו לא יתפלל, וכמ"ש מפרשי הרמב"ם להדיא [ראה 'ספר המנוחה' לרבנו מנוח פ"ה שם].

וא"כ ע"כ צ"ל דמיירי הרמב"ם במי שאינו שיכול לכווין במדה המעכבת מעיקר הדין, [דאלה"כ למה ימנע מלהתפלל לגמרי בשביל כוונה שאינה מעכבת, וכנ"ל]. ואם כן ברור הדבר ג"כ, שמ"ש בהמשך לזה באותה ההלכה ומאותו הטעם ("וכן הצמא והרעב הרי הם בכלל החולים כו' אל יתפלל עד שיאכל וישתה"), מיירי ג"כ בצמא ורעב כ"כ שבלא אכילה ושתי' לא יוכל לכווין דעתו במדה המעכבת מעיקר הדין, וכוונתו ג"כ דאפילו אם אין לו מה שיאכל וישתה לא יתפלל, ומשום דאונס רחמנא פטרי', וכמשנ"ת11.

ועפמשנ"ת, אין לך בדברי הרמב"ם אלא חידושו שאם אינו יכול לכווין כלל [אז, לא רק שמותר לו לאכול, אלא גם] חייב לאכול, ובלי אכו"ש אסור לו להתפלל. אבל היכא שיכול לכווין אלא שרוצה לאכול ולשתות כדי שלא יהי' רעב וצמא בשעת התפלה, ועי"ז יוכל להתרכז היטב ולשפר כוונתו בתפלתו, אין שום הוכחה מדברי הרמב"ם דגם בכה"ג מותר לו לאכול לפני התפלה.

וכיון שאין יסוד להתיר בכה"ג לאכול ולשתות, לכאורה צ"ל דאוקמי' אדיני' דלא תאכלו על הדם דאסור לטעום כלום עד שיתפלל12.

ד

ובאמת ממקומו הדבר מוכרח, שלא כתב הרמב"ם הך דינא דהצמא והרעב בפרק ששי אצל עיקר הדין ד"אסור לו לאדם שיטעום כלום . . עד שיתפלל תפלת שחרית", אלא בפרק חמישי דמיירי מדין חולה שאינו יכול לעמוד או לכוון. והנה, אי נימא דמיירי ברעב וצמא שיכול לכוון, ומ"מ הותר לו לאכול ולשתות כדי לשפר כוונתו, ע"כ צ"ל דהוא תנאי בדין איסור אכילה ושתי' לפני התפלה, דבכה"ג שאוכל ושותה בשביל להיטיב איכות התפלה, לא נאסרה האכו"ש, וא"כ הוה לי' לכלול ולשנות דין זה במקום גוף האיסור (בפ"ו), ולמה כללו הרמב"ם בהדי דינא דחולה שאינו יכול לכווין (שכתב בפרק ה') שע"כ הוא משום לתא דאונס וכמשנ"ת? אבל אי נימא שבאמת אין זה דין מסויים באיסור אכו"ש לפני התפלה [שלא נאסרה היכא שאוכל ושותה כדי להיטיב איכות התפלה], אלא דהוא משום לתא דאונס, דכיון דתפלה בעי כוונה ובלא כוונה הוה תפלה בטלה, ונמצא דרעב וצמא שאינו יכול לכווין את דעתו [במדה המעכבת] אינו יכול לקיים מצות תפלה, שפיר שייך הך דינא דהרעב והצמא בפרק ה' בהדי דין החולים שאינם יכולים לקיים מצות תפלה, דקיי"ל שאל יתפללו [משום דתפלה בעי כוונה מסויימת לעיכובא], וכמשנ"ת.

ה

המורם ממה ששנינו בדבריהם בהנוגע לעניננו הוא, דאיכא שני צדדי היתר לאכול ולשתות לפני התפלה, ואלו הם:

(א) אכילה דלית בה משום גאוה, כשתיית מים או לצורך רפואה - שלא בא למלאות רעבונו אלא להברות גופו. ו(ב) לצורך כוונת התפלה, דאע"פ שאוכל כדי להשקיט רעבונו וצמאו, מ"מ כיון שבלא אכו"ש לא יוכל להתפלל בכוונה, התירו לו לאכול כדי שיוכל להתפלל [דהא אם אינו יכול לכוין אסור לו להתפלל כמ"ש הרמב"ם]. ונראה פשוט דשני צדדי היתר אלו חלוקים ביסודם וגדרם ואינם תלויים זב"ז. ומשום דהא דמותר לשתות מים ולאכול לצורך רפואה (לדעת הסוברים כן) הוא משום דס"ל דאכו"ש כאלו מעולם לא נאסרו, דלא אסרו חז"ל אלא אכו"ש דאית בי' משום גאוה, לאפוקי מים ומידי דרפואה דליכא בהו משום גאוה. משא"כ הא דמותר לאכול ולשתות בכה"ג שבלי האכו"ש אינו יכול לכוון במדה המעכבת, פשיטא דאין זה משום דאכו"ש לצורך כוונה המעכבת לא נכלל בהאיסור מעיקרו, אלא משום דהוה אנוס, ובכה"ג "נדחה" איסור האכילה לפני התפלה, דאונס רחמנא פטרי', וכמשנ"ת.

וכדברים האלה מפורש יוצא מדברי הראשונים, שהרי כבר הבאנו לעיל דעת הא"ח וה'כלבו' שאוסרים שתיית מים [ודכוותי' אכו"ש לצורך רפואה] לפני התפלה, והיינו משום דלדידהו כל אכו"ש [אפילו כזה שאין בו משום גאוה] נאסרה.

ואעפ"כ הביא הא"ח את פס"ד הרמב"ם שאם אינו יכול לכווין דעתו לא יתפלל עד שיאכל וישתה. הרי ברור, שאין ההיתרים תלויים זב"ז כלל וחלוקים הם ביסודם וכמשנ"ת13.



*) דברים אלו באים בהמשך למה שכתבתי בגליון תתמג.

1) יש להוסיף שבכל שיחות ומכתבי רבינו שראיתי, מבואר בהם להדיא שלא בא לחדש דבר השייך לדורנו דוקא, אלא להורות כדברי הפוסקים ורבותינו הקדושים "בדורות האחרונים".

2) ועיין בגליון האחרון שהשגתי על מ"ש הרשדב"ו בספרו "תורה יבקשו מפיהו": (א) "שבדורנו החלש הרי זהו הוראה לכל אחד, ובפרט לחסידי חב"ד הלומדים בד"כ חסידות לפני התפלה". גם כתב: "ואין אף אחד שיכול לומר שהעדר האכילה והשתי' לא מפריע לכוונתו בתפלה". גם כתב: "יש להורות לרבים שעליהם לטעום מיני תרגימא" כי בימינו הדין "נהפך ונשתנה", וזהו חיוב וציווי מאת רבינו שיש לו דין מלך ונביא וכו'. ועוד. והבאתי ממ"ש רבינו זי"ע לחסיד אחד (כנראה: משפיע בישיבה, ע"ש בהמכתב ששלח תלמידים לחזור דא"ח), שלא השגיח כדבעי על בריאות גופו: "לדעתי הי' צריך לשים לב להטבת מצב בריאותו הגשמי ע'י אכו'ש ושינה באופן המתאים להנ'ל, ואם נחוץ לזה אכילת במ'מ [=בורא מיני מזונות] קודם התפלה ומכש'כ שתיית תה חלב וכיו'ב". ומזה מבואר להדיא שמ"ש הרשדב"ו שהרבי חידש ש"אין אף אחד שיכול לומר שהעדר האכילה והשתי' לא מפריע לכוונתו בתפלה" אינו נכון. דאם כדברי הרשדב"ו, למה תלה הרבי את ענין אכילת מזונות ב"אם נחוץ לזה" מחמת בריאותו, הלא בלאה"כ חייב לאכול משום לתא דכוונה. ולו יהא דאין האכילה נחוצה מחמת בריאותו - תיפוק לי' משום דנחוץ מחמת כוונתו. [והרי המכתב באג"ק ח"י הנ"ל נכתב ג"כ למי שלא השגיח על בריאותו כדבעי, ולדידי' הוסיף רבינו את נחיצות האכילה מחמת כוונה וכו'].

3) המכתב שם נכתב למי שכנראה התפלל במאוחר ובאריכות - ש"מרעיב את עצמו עד כמה וכמה שעות על היום" - ואחרי הכנה וכו'.

4) בתחילת המכתב שם העתיק רבינו מ"ש בפסקי דינים להצ"צ, וז"ל: (ההוספות שלי בחצאי ריבוע). זה לשון רבינו: "במ"ש לזמן פת שחרית הנה יעויין בפסקי דינים להצ'צ לאו"ח סימן פט שמסקנתו שם שפת שחרית הוא אחר התפלה, אבל אם הרופאים מייעצים שצריך לאכול דוקא בבקר בבקר בודאי צריך להשמע להוראתם, אבל אין זה פת שחרית המוזכר בש"ס, [עד כאן תוכן דברי הצ"צ שם. בצ"צ הלשון: "על אשר שאל כבודו בנידון אם לאכול קודם התפלה . . אך אם הדאקטורים אומרים לאכול דוקא בבוקר בבוקר, זה ענין אחר הוא". אח"כ ממשיך הרבי:] ובענינים אלו בפרט תלוי הדבר באופן עבודתו בעבודת התפלה אם היא באריכות אם לאו כו' וידוע פתגם הצמח צדק אז גלייכער עסען צוליב דאוונען ווי דאוונען צוליב עסען, וכפשוטו הוא שטוב יותר שיאכל קודם התפלה אם על ידי זה תהי' תפלתו מסודרה יותר, מאשר יאכל דוקא לאחר התפלה, ואז תבלבלו בעבודת התפלה וכו' וד"ל", עכ"ל המכתב במילואו.

ויש להוסיף ולהבהיר [אף דבעצם גם פשוט הוא], דאין לומר שהא דהתנה רבינו את האכו"ש לפני התפלה באופן עבודתו אינו אלא כשאוכל פת (כיון שדבריו באים בהמשך להעתק דברי הצ"צ שדיבר ב"פת שחרית") אבל כשאוכל מיני תרגימא אין שום תנאי בדבר. וכמה הוכחות לזה: (א) בשו"ע ובשו"ע אדה"ז מבואר דאכילה לצורך כוונה שוה לאכו"ש לצורך רפואה, ובשניהם לא אשתמיט בשום ראשון או אחרון, דאם צריך לאכול פת וכו' אין להתיר מטעם זה. ומכיון שיסוד ההיתר בימינו לאכול לפני התפלה הוא משום כוונה (וכמ"ש גם הרשדב"ו), מהיכא תיתי שנוסיף תנאים ונאמר דלענין אכילת פת לא הותר הדבר אלא כשאוכל ושותה. וכיון שלא מצינו בשום מקום שאסור לאכול מזונות כביצה [שהוא שיעור קביעת סעודה], מנ"ל לחלק בין פת הבא בכיסנין (עוגה) ופת הצריך נט"י? [ואדרבה, מרגלא בפומי' דהר"נ נעמענאוו ע"ה, דעדיף לאכול פת יבש לפני התפלה מלאכול מזונות טרי]. (ב) אפילו את"ל שיש חילוק יסודי בין פת לשאר דברים, מנא לן שהצ"צ מיירי דוקא במי שאוכל פת. הלא אפילו את"ל ד"פת שחרית" היינו דוקא פת גמור שצריך נט"י, אין במשמע בדברי הצ"צ דמיירי ע"ד אכילת לחם גמור דוקא, שהרי זה לשונו במילואו (הוספות שלי - בחצאי ריבוע): "על אשר שאל כבודו בנידון אם לאכול קודם התפלה [סתם] משום הא דאיתא בגמרא שפת שחרית מבטלת החולאים התלויים במרה, שכעת יש חולי זו במחניכם ה' ירחם. הנה במסכת בבא קמא (דף צב, ב) מבואר להדיא דפת שחרית הוא אחר התפלה כמש"ש ועבדתם כו' זו ק"ש ותפלה, ואח"כ ובירך את לחמך זו פת במלח כו' ומשמע התם בהדיא שזהו פת שחרית. אך אם הדאקטורים אומרים לאכול דוקא בבוקר בבוקר [סתם] זה ענין אחר הוא. ועיין מזה בשו"ע או"ח סימן פט ס"ג דלרפואה מותר, וב'באר היטב' ס"ק י"א מ"ש וז"ל: ולאיש זקן וחלוש יותר טוב להתיר לו להתפלל בביתו ביחיד כו', ועיין שו"ת 'שב יעקב' סי' ח' שנשאל אם מותר לאכול קודם אור היום באשר המקובלים מחמירים בזה מאד, והעלה אם הוא אדם חלוש גם הם מודים דמותר לטעום. עכ"ל". עכ"ל הצ"צ. והנה, אם נימא שהשואל שאל ע"ד פת דוקא, הרי - את"ל שיש חילוק יסודי בין פת גמור לפת הבא בכיסנין - מה זה שהביא הצ"צ ראי' מדברי השו"ע והאחרונים לנידון השואל דמיירי מאכילת פת גמור? ואם פשיטא לי' להצ"צ שהשו"ע מיירי גם בפת גמור, א"כ מוכח מיני' ובי' דגם לצורך כוונה מותר לאכול פת גמור, דהלא בפוסקים ובמיוחד בשו"ע אדה"ז מבואר דשקולים הם. (ג) והוא העיקר: הרבי העתיק מ"ש הצ"צ בפסקי דינים, ושוב כתב מענה כללי ע"ד ענין האכו"ש לפני התפלה, וכלשונו: "ובענינים אלו... ", וכנ"ל בפנים.

5) ומזה מבואר ג"כ דלא כדברי הרשדב"ו שאפילו אלו שאין מתפללים באריכות או בשעה מאוחרת יש להם לאכול בדורותינו. דאם כדברי הרשדב"ו, מהו זה שכתב הרבי "לאלו שמסיימים תפלתם משך זמן אחר קומם משינתם" [דמזה מוכח שיש כאלו שמסיימים תפלתם בהקדם ולהם אין היתר]. ואילו לדברי הרשדב"ו הרי בדורנו "אין אף אחד שיכול לומר שהעדר האכילה והשתי' לא מפריע לכוונתו בתפלה". [ורק שלחסידי חב"ד יש טעם נוסף לאכו"ש, דהיינו מפני שלומדים דא"ח לפני התפילה].

6) ויעויין בגליון תתמג שכתבתי דאף שצריכים זהירות יתירה והסתייגות קודם שמחדשים הלכה ע"פ שמועה וכו', מ"מ בנדון דידן אין סיבה שלא לקבל השמועות שרבינו הוכיח מאן דהו על שמיאן לאכול מיני מזונות בחגים ובמועדים. אלא רק שלא להוסיף עלה לענין ימות החול, כי אם בכה"ג שדיברו רבותינו דהיינו כשמתפללים בשעה מאוחרת או באריכות ובהתבוננות וכיו"ב.

7) באבודרהם (ירושלים תשי"ט) סדר ברכות השחר (עמוד לב): "אל תקרי גוך אלא גאך, שאותיות אהו"י מתחלפות". ובגליוני הש"ס (להגר"י ענגיל) עמ"ס ברכות שם נ"ב: "יש לרמז, ואותי השלכת אחר גויך: ראשי תיבות גאו"ה. ומזה הוא שדרשו כו'."

8) בגמרא איתא "אוכל ושותה". אבל בהלכות גדולות הל' תפלה כתב ע"ד לשון הרמב"ם: ואסיר לי' לבר ישראל למיטעם מידי מקמי דמצלי צלותא דצפרא דאמר ריב"ח אראב"י מאי דכתיב כו'. [ובזח"ג רמא, ב: אמר ר"ש על רזא דא אסיר לבר נש לטעום כלום עד כו']. ומלשון בה"ג והרמב"ם (טעימה - בניגוד לאכו"ש) מבואר לכאורה דאפילו פחות מכזית אסור, ראה שו"ת 'השיב משה' סימן ה' וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים, וכמ"ש ב'השיב משה' שם. ואכמ"ל. ויעויין פסקי הרי"ד עמ"ס ברכות שם שכתב, וז"ל: "מאי דכתיב לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. וכל האוכל ושותה קודם שיתפלל עליו הכתוב אומר: ואותי השלכת אחר גויך וכו'. ונראה לי דלאו דוקא אתפלת השחר אמור, אלא בכל תפלה שהגיעה זמנה [א"ה: כמעט יחידאה הוא בזה] אסור לקבוע עצמו במאכל ובמשתה קודם שיתפלל, שמתוך שהוא שבע אינו יכול להכניע עצמו לכוין את לבו לפני הקב"ה, [אלא] דבתפלת השחר אפילו טעימה בלבד אסור לטעום קודם התפלה, שהרי שאר צרכיו אסור לעשות קודם תפלה, כל שכן לטעום", עכ"ל. ומשמע מדבריו, דהא דטעימה אסורה קודם תפלת שחרית, אינה אלא מחמת לתא דעשיית חפציו. אבל משום דינא דלא תאכלו על הדם (הנוהג לדעתו בכל התפלות) לא נאסר כ"א קביעת סעודה. [אלא דמ"ש הרי"ד שטעימה תהא אסורה מדין איסור עשיית חפציו, צ"ע לפי דעת הראשונים והפוסקים (הו"ד לקמן) דשתיית מים ואכו"ש לצורך רפואה ובריאות לא נאסרה מדינא דלא תאכלו הדם, וע"כ מותרים המה לפני התפלה. וע"כ צ"ל דס"ל דשתיית מים - ודכוותי' (לכאורה) טעימה - אינה בכלל עשיית צרכיו. ואכמ"ל].

9) במג"א סקי"ב כתב, דמשמע מדברי הב"י ולשונו בשו"ע ד"אפילו אוכל ושותה דבר דשייך בו גאוה, כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה, אע"פ שאינו חולה שרי". הרי שהרחיב ההיתר: (א) לכלול אוכלין ומשקין רגילים. (ב) אפילו למי שאינו חולה - אם הם לצורך רפואי. [ולדוגמא: מי שסובל מעצירות ואוכל פירות המסוגלות לפתוח את המעיים]. אבל עדיין לא שמענו אלא באוכלין ומשקין שהם לצורך רפואה. [ויעויין שו"ת 'בית יהודה' או"ח סימן כ' שנסתפק "מי אמרינן דהאוכל ושותה לרפואה בעינן ע"פ רופאים בקיאין שיאמרו דדבר זה מועיל לרפואה כו'". ומסיק ד"כיון דהטעם דאיסור הוא משום גאוה, וזה אינו שותה אלא משום שבדעתו הוא לרפואה ליכא גאוה", וע"ש עוד]. אבל ב'ערוך השולחן' שם סכ"ד הרחיב הגדר לכלול כל היכא "דלוקח לרפואה והוא אינו חולה אלא כדרך בעלי מיחושים, או אפילו אין בו מיחוש כלל, אלא כדי לחזק עצמו כמו בימי האביב שלוקחין רפואות לחזק הגוף והגידים, ואם יש ברפואות אלו אפילו מיני אכילה ושתי' גמורים מותר, דכיון שעושה זאת לרפואה אין בזה משום גאוה". ועיין גם 'חיי אדם' כלל טז ס"א: "ואוכלין ומשקין לרפואה וכל מה שהוא רק ליישב דעתו מותר". ונראה שכבר קדמם בשו"ת 'שב יעקב' סי' ח' שכתב בא"ד, וז"ל: "אלא כל דברי הזהר לא איירי אלא במי שעושה דרך רעבתנות, להנות גופו בהנאה יתירא בשביל גדולה לגימא, ולא צריך לכך. וודאי כל הנאה יתירה שאינו לצורך גופו להחיות נפשו הוי חלק לסטרא אחרא, אף דכל אדם יכול לקבוע סעודות ואינו מחוייב לצמצם באכילתו. עכ"פ אסרו חכמים לקבוע כזאת קודם תפלה ואסמכוה אקרא דלא תאכל על דם קודם שתתפלל על דמו. ועל זה החמיר הזהר יותר וכו', וכל זה איירי באופן זה דעושה בזדון ובמרד בשביל הנאה יתירה ולא צריך לכך. אבל מי שעושה בשביל רפואת הגוף או בשביל איזה חולשא שיהא גופו חזק להתפלל בכוונה או לעבוד את השם כראוי, כי אם יש לו איזה חולי או חולשא, אי אפשר לעבוד הבורא כראוי, וכוונתו ומחשבתו על זה, מזה לא מיירי...".

10) ראה גם שו"ת 'קרן לדוד' או"ח סכ"א אות א': "ולפענ"ד י"ל בפשיטות דהיינו טעמא דשרי, דכיון דצריך לרפואה אין דעתו מיושבת ואין לו להתפלל, כדאיתא בעירובין דף סה ארחב"א א"ר כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל כו', וא"כ לא שייך איסור דלא תאכלו על הדם כיון דאין לו להתפלל".

11) ויעויין ג"כ לשון ה'מעשה רוקח' על הרמב"ם פ"ו שם בא"ד: "וכן משמע ממ"ש פ"ה דין ב' וכן הצמא והרעב הרי הם בכלל חולים וכו', ומשמע דאם לא הגיע לכלל שאינו יכול לכווין אסור לו [אפילו] לשתות כו'". וכן מבואר בשו"ת 'שלמת חיים' סימן קמה. ועוד.

12) והנה לדידן דקיי"ל דלא נאסר אלא אכו"ש שיש בה משום גאוה, יש מקום לדון דמי שאוכל כדי לשפר כוונתו, אין זו אכילה של גאווה, וע"כ מותר לעשות כן [אף שאין חיוב בדבר] וכמו שיתבאר בעז"ה בהזדמנות אחרת. אבל: (א) מדברי הרמב"ם אין שום הכרח לזה, וכמשנ"ת. (ב) לפי הפר"ח או"ח שם וה'מעשה רוקח' על הרמב"ם פ"ו שם (ועוד אחרונים), ס"ל להרמב"ם כשיטת הנך ראשונים דס"ל שכל אכו"ש נאסרה, ולא רק אכו"ש שהוא משום גאוה, וכמשנ"ת. וא"כ נראה דלדידהו יצא דלפי שיטת הרמב"ם אין [אפילו] להתיר אכו"ש לצורך שיפור הכוונה.

13) ואולי יש לפרש עפ"ז מ"ש הפוסקים האחרונים. דהנה בנידון אכו"ש לצורך רפואה ובריאות, כתב ה'פרי חדש' שם [הובאו דבריו ב'מחצית השקל' שם סקי"ב ובבה"ל להמשנ"ב שם] ש"מסתברא [ד]אעפ'י שאינו מעלה ומוריד לשתותו קודם התפלה ויכול לשתותו אחר התפלה שרי, דהא לית בי' גאוה", ומוכח דס"ל דבכה"ג אין איסור כלל [ולא רק שנדחה האיסור מפני רפואתו]. ואילו בנוגע "לאיש זקן וחלש שאינו יכול לעמוד על נפשו עד עת יציאת הציבור מבית הכנסת בפרט בשבתות וימים טובים שלפעמים מתעכבין עד חצות", כתב ב'באר היטב' שם סקי"א (והו"ד בפסקי דינים לאדמו"ר הצמח צדק או"ח שם וב'ביאור הלכה' להמשנ"ב שם), "יותר טוב להתיר לו להתפלל בביתו בנחת ויקדש ויאכל מידי בצפרא, ואחר כך ילך לבית הכנסת ויכוין לבו עם הצבור בתפלת שחרית ויתפלל אחר כך עמהם מוספין של יום, ולא שישתה הקאו'י או הגיקולאט'י בלא קבלת עול מלכות שמים תחלה, כי ודאי על זה נאמר ואותי השלכת אחר גויך".

והנה יש מקום לפרש, שה'באר היטב' מיירי במי שאוכל לצורך רפואה, וחולק הוא על הפר"ח שמתיר בריוח לאכול לצורך רפואה לפני התפלה. אבל כדי שלא לאפושי בפלוגתא [ומן הקצה אל הקצה] - שלפי דברי הפר"ח מותרים לאכול לפני התפלה לצורך רפואה אפילו בכה"ג שאפשר בלאה"כ, ולפי דברי ה'באר היטב' יש לדחות תפלה בציבור כדי שלא לאכול לפני התפלה לצורך רפואה - י"ל דהבאר היטב מיירי בזקן וחלש שאינו אוכל לצורך רפואה [כי משום בריאות אין צורך באכו"ש לפני התפלה], אלא שמחמת תוקף רעבונו וחלישות לבו לא יוכל לכווין בלי האכו"ש. וס"ל להבאר היטב שאכו"ש לצורך כוונה לא הותרה אלא מחמת אונס, וכמשנ"ת בשיטת הרמב"ם ודעימי', משא"כ האכו"ש לצורך רפואה אינו בכלל האיסור מעיקרא. וע"כ במי שאוכל מחמת חלישותו ורעבונו, ס"ל להבאר היטב דמוטב שיתפלל ביחידות ולא יאכל קודם התפלה, ואילו אכו"ש לצורך רפואה (ודכוותי' שתיית מים לכאו"א) מותר בריוח קודם התפלה. והיינו כנ"ל, משום דהנך תרי היתרים חלוקים ביסודם, דכשאוכל לצורך רפואה או שותה מים לצמאו אין כאן איסור כלל, כיון דאין זה אכילת גאווה. אבל כשאוכל מחמת תוקף רעבונו, כי בלי זה לא יוכל לכווין בתפלתו, ס"ל דאין זה זה אלא שהודחה האיסור [ולא שלא נאסר מעיקרו] וע"כ לא הותר הדבר אלא כשאי אפשר בלאו הכי, וע"כ מוטב שיפסיד מעלת תפלה בציבור, משיכניס עצמו למצב של אנוס, ויוכרח לעבור על איסור אכו"ש לפני התפלה.
יעקב ישראל
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 20
הצטרף: 19 ינואר 2015, 13:03
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי זלדוויץ' » 17 פברואר 2015, 00:27

הבעיה ב'מנהגי חבד' שהם קודם מחליטים מה המנהג, ואיך צריכים לעשות,
ואח''כ 'מתרצים' שלא יהיה קשה מהשו''ע שאוסר.
תמיד אפשר לעשות פלפולים, אבל צריכים לברר את הדין בלי נגיעות, באופן שאם יתברר שאסור אז אסור, ולא לחפש תירוצים.


ולכן צודק הרב יצחק יוסף.
זלדוויץ'
 
הודעות: 67
הצטרף: 20 אוגוסט 2013, 23:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אברך כולל » 17 פברואר 2015, 00:34

הבעיה שאת מנהגי חב"ד קבע הרבי האחרון זצ"ל, ע"פ האדמו"רים שקדמו לו, והוא כידוע היה גאון נפלא ובקי בכל הספרים בקיאות עצומה, נסתר כנגלה, ומסתמא מכיר את השו"ע ואת כל הפסיקה בנושא "קצת" יותר ממך.

לכן אם מגיע רב בחב"ד ומנסה לעמוד על דעת הרבי, ולבסס את שיטתו ההלכתית, אין בכך שום פסול. פשיטא שהרבי לא זז צעד אחד בלי השו"ע, ולא קבע שום מנהג שחלילה יהיה מנוגד לשו"ע ולפוסקים.
אברך כולל
 
הודעות: 26
הצטרף: 19 אוגוסט 2014, 15:11
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי זלדוויץ' » 17 פברואר 2015, 00:40

אברך כולל כתב:הבעיה שאת מנהגי חב"ד קבע הרבי האחרון זצ"ל, ע"פ האדמו"רים שקדמו לו, והוא כידוע היה גאון נפלא ובקי בכל הספרים בקיאות עצומה, נסתר כנגלה, ומסתמא מכיר את השו"ע ואת כל הפסיקה בנושא "קצת" יותר ממך.

לכן אם מגיע רב בחב"ד ומנסה לעמוד על דעת הרבי, ולבסס את שיטתו ההלכתית, אין בכך שום פסול. פשיטא שהרבי לא זז צעד אחד בלי השו"ע, ולא קבע שום מנהג שחלילה יהיה מנוגד לשו"ע ולפוסקים.


דבר ראשון מזל טוב, אתה כבר לא ירוק!!!!!

לגופו של ענין, אכן אין בכך שום פסול, אך הדבר ברור שהבירור ההלכתי נעשה בצורה מגמתית ליישב את מנהג חב''ד,
ולכן הרב יצחק יוסף שאינו מחוייב לרבי מחב''ד, צודק באמרו שמנקודת ההלכה הנקיה לא השתנה הדין.

מקוה שהובנתי
זלדוויץ'
 
הודעות: 67
הצטרף: 20 אוגוסט 2013, 23:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אברך כולל » 17 פברואר 2015, 00:44

אין שום דבר מגמתי כשחסיד מברר את הנהגתו ההלכתית של רבותיו, ומיישב ע"פ שו"ע.

לשיטתך כל ספרי הרב יצחק יוסף פסולים, כי הם מגמתיים ומנסים ליישב את שיטת הרב עובדיה בכל מחיר, גם בפסקיו התמוהים והמוקשים ביותר. אז דוקא ההלכה שלו "נקיה" ושל רבני חב"ד מגמתית? איפכא מסתברא.
אברך כולל
 
הודעות: 26
הצטרף: 19 אוגוסט 2014, 15:11
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי זלדוויץ' » 17 פברואר 2015, 00:47

אברך כולל כתב:אין שום דבר מגמתי כשחסיד מברר את הנהגתו ההלכתית של רבותיו, ומיישב ע"פ שו"ע.

לשיטתך כל ספרי הרב יצחק יוסף פסולים, כי הם מגמתיים ומנסים ליישב את שיטת הרב עובדיה בכל מחיר, גם בפסקיו התמוהים והמוקשים ביותר. אז דוקא ההלכה שלו "נקיה" ושל רבני חב"ד מגמתית? איפכא מסתברא.


אני לא פסלתי אף אחד, גם לא את הפסק של הרב החבדי.
רק טענתי שהוא מגמתי.
ואכן, גם ספרי הרב יצחק יוסף מגמתיים, אבל עדיין הם פחות מגמתיים מרבני חב''ד ביחס לאדמו''רם.
זלדוויץ'
 
הודעות: 67
הצטרף: 20 אוגוסט 2013, 23:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אברך כולל » 17 פברואר 2015, 00:48

הרב יצחק יוסף מביא מקורות לכך שבן מצווה ליישב דעת אביו בהלכה, גם רבני חב"ד מביאים מקורות לכך. אין פה שום מגמתיות, זו זכותם.

וראוי להתייחס לגופם של דברים, במקום להסב את הדיון על מגמתיות.
אברך כולל
 
הודעות: 26
הצטרף: 19 אוגוסט 2014, 15:11
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי זלדוויץ' » 17 פברואר 2015, 00:52

אברך כולל כתב:הרב יצחק יוסף מביא מקורות לכך שבן מצווה ליישב דעת אביו בהלכה, גם רבני חב"ד מביאים מקורות לכך. אין פה שום מגמתיות, זו זכותם.

וראוי להתייחס לגופם של דברים, במקום להסב את הדיון על מגמתיות.


כל אחד והתחום שלו... :roll:

אשתדל ללמוד את הנושא כדי להתייחס אליו, אבל ההערה שלי היתה יותר כללית
זלדוויץ'
 
הודעות: 67
הצטרף: 20 אוגוסט 2013, 23:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי שש משזר » 28 מרץ 2015, 00:06

זלדוויץ' כתב:
אברך כולל כתב:אין שום דבר מגמתי כשחסיד מברר את הנהגתו ההלכתית של רבותיו, ומיישב ע"פ שו"ע.

לשיטתך כל ספרי הרב יצחק יוסף פסולים, כי הם מגמתיים ומנסים ליישב את שיטת הרב עובדיה בכל מחיר, גם בפסקיו התמוהים והמוקשים ביותר. אז דוקא ההלכה שלו "נקיה" ושל רבני חב"ד מגמתית? איפכא מסתברא.


אני לא פסלתי אף אחד, גם לא את הפסק של הרב החבדי.
רק טענתי שהוא מגמתי.
ואכן, גם ספרי הרב יצחק יוסף מגמתיים, אבל עדיין הם פחות מגמתיים מרבני חב''ד ביחס לאדמו''רם.

לא כאשר מדובר בנושאים כמו ההיתר מכירה.
ועי' כאן: http://forum.otzar.org/forums/viewtopic ... 04#p193771,
ו[לא] תמצא נחת.
סמל אישי של המשתמש
שש משזר
 
הודעות: 4823
הצטרף: 15 ינואר 2014, 04:21
מיקום: ארה"ב
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי יאיר » 28 מרץ 2015, 22:29

אברך כולל כתב:הבעיה שאת מנהגי חב"ד קבע הרבי האחרון זצ"ל, ע"פ האדמו"רים שקדמו לו, והוא כידוע היה גאון נפלא ובקי בכל הספרים בקיאות עצומה, נסתר כנגלה, ומסתמא מכיר את השו"ע ואת כל הפסיקה בנושא "קצת" יותר ממך.

לכן אם מגיע רב בחב"ד ומנסה לעמוד על דעת הרבי, ולבסס את שיטתו ההלכתית, אין בכך שום פסול. פשיטא שהרבי לא זז צעד אחד בלי השו"ע, ולא קבע שום מנהג שחלילה יהיה מנוגד לשו"ע ולפוסקים.

מה לגבי [אי] שינה בסוכה?
אבקש הסבר בקצרה שיהיה מספיק משכנע להבין את הנושא הזה.
בעבר מישהו שלח לי מאמר ארוך מאוד של כמה דפים (כנראה פלפולים) וכעת אינו עימי בנמצא, מלבד מה שאיני מתלהב מקריאת 'ספר' לשאלה המצריכה תשובה של כמה משפטים. אשמח לתשובה קצרה ולענין.
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!
סמל אישי של המשתמש
יאיר
מנהל ראשי
 
הודעות: 12226
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי זלדוויץ' » 29 מרץ 2015, 00:53

מה ענין סוכות בפסח?

לגופו של ענין, אין ע"ז באמת תשובה, כי באמת לא ישנו בסוכה בגלל הקור כידוע, ורק הרבי ז"ל עשה ע"ז פלפולים, כי לא התאים לו ש'רבותינו נשיאנו' עשו דבר בגלל אונס וכדו', אלא שאם עשו זאת בהכרח כך צריך להיות. וע"כ הכל מובן. אלא שהפלפולים קצת [או מאד] צרמו להרבה אנשים, שהרגישו שהוא בא לעקור מצות סוכה עם פלפולים, ולא היא, כנ"ל.
זלדוויץ'
 
הודעות: 67
הצטרף: 20 אוגוסט 2013, 23:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי חבד ניק » 01 אפריל 2015, 20:07

א. הרמ"א כתב שנוהגים להקל עכשיו בשינה.

ב. הפוסקים פלפלו מהיכן השתרבב המנהג לא לישון בסוכה, וחב"ד רק הוסיפה טעם ע"י סוד.

ג. הטעם העיקרי אינו משום צינה, כמו שמנסים לומר עמי הארצות, כי בדרכי משה כתב טעם זה וציין שטעם זה אינו מספיק, כיון שברוב המקומות לא קר כל כך ואפשר לישון עם כרים וכסתות. אלא כיון שקשה לישון בסוכה עם האשה (בזמנם לא לכל אחד היה סוכה מיוחדת, וגם היום עם הילדים זה קשה) הרי זה מצטער לישון בלי אשתו וגם מבטל מצוות עונה, ומזה השתרבב המנהג להקל. וכתב על זה "וסברא גדולה היא". הב"י והשל"ה הביאו סברא זו וכתבו שזה גם כשאינה טהורה.

וכל זה פשוט כי אם רק משום צינה, הרי דין זה פשוט משום מצטער פטור מן הסוכה ולא מובן איך השתרבב המנהג למקומות החמים.

ד. האדמו"ר האחרון זצ"ל אמר שתלמיד צריך לנהוג כרבו, והיות וחמיו (האדמו"ר הקודם) לא ישן בסוכה, יש לנהוג כמותו. והוסיף לזה טעמים ע"פ נגלה ונסתר אבל זהו העיקרון.
חבד ניק
 
הודעות: 10
הצטרף: 14 נובמבר 2014, 12:46
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי זלדוויץ' » 01 אפריל 2015, 23:11

חבד ניק כתב: האדמו"ר האחרון זצ"ל אמר שתלמיד צריך לנהוג כרבו, והיות וחמיו (האדמו"ר הקודם) לא ישן בסוכה, יש לנהוג כמותו. והוסיף לזה טעמים ע"פ נגלה ונסתר אבל זהו העיקרון.


זה נשמע כמו קשקוש, ולא נראה לי שהוא אמר את זה,
אם לרבו היתה סיבה מסוימת שאינה קיימת אצלו, למה שהוא לא יישן בסוכה?
זלדוויץ'
 
הודעות: 67
הצטרף: 20 אוגוסט 2013, 23:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי יאיר » 02 אפריל 2015, 17:58

להרחבה (בדעת חב"ד ואני ב"ה נוהג כדעת הגר"א זצ"ל):
http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=26253

פורטל הדף היומי > להעמיק > שינה בסוכה (סוכה כו ע"א)
הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

שינה בסוכה
סוכה כו ע"א

בחג הסוכות הסוכה אמורה להחליף את הבית שלנו. הדבר העיקרי שאנחנו עושים בבית הוא לישון. כמובן שאנחנו גם אוכלים ושותים בבית, אבל השינה היא השימוש העיקרי של הבית, שהרי אפשר לאכול ולשתות גם מחוץ לבית בלי בעיה, אבל השינה צריכה מיטה ונוחות רבה יותר.

ואכן, הגמרא אומרת שהחיוב לישון בסוכה הוא חמור יותר מאשר לאכול בסוכה, שהרי מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה, אבל אין לישון שינת עראי מחוץ לסוכה. בטעם הדבר מסביר רבא שלפעמים אדם זקוק לשינה מעטה, וזו היא השינה המספיקה לו, ולכן זה נחשב שנת קבע, מה שאין כן באכילה: אם האדם רעב, הוא זקוק לסעודה גדולה, ואם אינו רעב, אינו צריך לאכול כלל. בשינה – יכול להיות שאדם עייף מאוד, אבל כמה דקות שינה מפיגות את העייפות הזו:


1. תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כו עמוד א

תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה. מאי טעמא? - אמר רב אשי: גזרה שמא ירדם. - אמר ליה אביי: אלא הא דתניא: ישן אדם שינת עראי בתפילין, אבל לא שינת קבע, ליחוש שמא ירדם! - אמר רב יוסף בריה דרב עילאי: במוסר שינתו לאחרים. - מתקיף ליה רב משרשיא: ערביך ערבא צריך! - אלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: במניח ראשו בין ברכיו עסקינן. רבא אמר: אין קבע לשינה.

ואולם, עינינו הרואות כי יש הרבה אנשים שמקפידים לאכול בסוכה את כל הסעודות שלהם, אבל לא מקפידים לישון בסוכה – לא רק שנת עראי, אלא אפילו שנת קבע! כיצד ניתן להסביר את המנהג הזה?

מסתבר, שלא מדובר בתופעה שהתחילה בדורנו. המרדכי, שגר בגרמניה כבר העיר על המנהג הזה, וכותב שהסיבה לכך היא מזג האויר, שהרי בגרמניה קר מאוד בעונה הזו של השנה:


2. מרדכי (ר' מרדכי בן הלל, המאה ה-13, גרמניה) מסכת סוכה רמז תשלט

וגם מסקינן בשמעתין שאסור לישן חוץ לסוכה. אכן סומכין העולם על דבר זה שיראים מן הצנה והוי כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה, או כמי שמצטער דפטור מן הסוכה.

שיקול נוסף שמובא בפוסקים מבוסס על דברי הגמרא בסוגייתנו העוסקת בשומרים:


3. מסכת סוכה דף כו עמוד א

תנו רבנן: שומרי העיר ביום - פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה - פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. שומרי העיר בין ביום ובין בלילה - פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. שומרי גנות ופרדסים - פטורין בין ביום ובין בלילה, - וליעבדי סוכה התם וליתבו! - אביי אמר. תשבו כעין תדורו. רבא אמר: פרצה קוראה לגנב. מאי בינייהו? - איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי.

הגמרא אומרת שהשומרים שצריכים להיות כל הזמן בביתן השמירה שלהם פטורים מן הסוכה. שתי סיבות הובאו בגמרא: אביי אמר שמכיון שהשומר יצטרך לסחוב את כל כלי תשמישו עד לשדה תהיה בכך טרחה יתירה, ולכן הוא פטור, מדין מצטער. רבא אומר שהסיבה היא מפני שאם השומר ישב כל הזמן בסוכה, הגנבים ידעו שאין להם בעיה לגנוב ממקומות אחרים.

על סמך זה אומר המאירי שאנשים נוהגים לא לישון בסוכה בימינו, כי זה יהווה פרצה שקוראת לגנב לפרוץ לביתם. יתרה מזו: הוא מעיד כי היה מנהג גם לא לאכול בסוכה, והיו עושים רק סוכה בבית הכנסת, אוכלים שם קצת ואח"כ אוכלים וישנים בבית:


4. בית הבחירה (ר' מנחם המאירי, המאה ה-13, פרובנס) מסכת סוכה דף כו עמוד א

שומרי העיר ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה. שומרי העיר בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום. ואף על פי שאין כאן מצוה, מ"מ צד הכרח יש בכך מצד המלכות או ראשי העיירות. שומרי גנות ופרדסים שאין זזים משם ביום ובלילה פטורים בין ביום בין בלילה ואפי' היו שלהם שאין כאן לא מצוה ולא הכרח. ועל זה שאלו בגמרא "מאי טעמא?" כלומר שמאחר שאין כאן לא מצוה ולא הכרח והם קובעים דירתם לשם יעשו סוכה לשם!? ותירץ אביי "תשבו כעין תדורו" כלומר שמאחר שזה קובע דירתו לשם שלא להניח פירותיו למקרה, אם יעשה סוכה לשם אף הוא צריך להביא שם מטתו וכלי תשמישו שהתורה אמרה 'תשבו כעין תדורו', כלומר שצריך להביא מטתו בסוכתו וכלי תשמישו כאלו הוא בביתו ואם יעשה כן וירדו גשמים אין לו מקום לפנותם והרי הוא כמורשה מעיקרו מתורת הטרחה יתרה שבפנויו שאין לו מקום לשם לפנותם. ורבא תירצה "משום פירצה קוראה לגנב", כלומר מאחר שדירתו קבועה לשם לא הזקיקוהו לישב בסוכה שיהא נותן בה מקום לאבד את שלו והרי אם עושה שם סוכה הגנבים מכירים שהוא בתוכה וגונבים ממקום אחר. ומכאן סמכו בקצת מקומות שכל שיש בישיבתם בסוכה חשש גנבים או לסטים עושין סוכה בחצר בית הכנסת ומברכין ברכת לישב בסוכה לשם והולכים בבתיהם לישן ולאכול בלא סוכה. ואף אנו נוהגים להקל שלא ליתן מטות שלנו בסוכה ולשכב שם מפני סכנת הצנה שהיא מצויה בלילות במחוזות הללו, וכן שהם עלולים בגשמים הרבה באותו זמן, והרי אנו כמורשים מעיקרא, אלא שאבותינו ורבותינו היו נוהגים בלילות הראשונים ובימים הראשונים שישנים שם קימעא בבגדיהם דרך חבוב מצוה. וכמה פעמים ראיתי באבותי וברבותי שלילה הראשונה אף בגשמים הרבה שהיו נותנין כובע של לבד בראשיהם ואוכלים שם.

השולחן ערוך פסק שצריך לאכול ולישון בסוכה, אבל הרמ"א הביא את דברי המרדכי ללמד זכות על מי שלא ישן בסוכה, ואף הוסיף טעם נוסף מדעתו ללמד זכות על אותם אנשים שלא ישנים בסוכה:


5. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלט סעיף ב

אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי; אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי? - כביצה מפת; ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות (ואפי' קבע עלייהו) חוץ לסוכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים, הרי זה משובח; ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה. הגה: ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י"א משום צנה, דיש צער לישן במקומות הקרים; ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת.

הרמ"א כותב, אם כן, שראוי להחמיר ולבנות סוכה שתהיה בה אפשרות לדור עם אשתו, אבל אם אין לו סוכה כזו, משמע מדברי הרמ"א שאין צורך לישון בסוכה, כי שינה כזו אינה בגדר של 'תשבו כעין תדורו'.

ואולם, הגר"א לא קיבל את הסברא הזו וכתב שיש לישון בסוכה, כפי שהביא גם המשנה ברורה בשמו:


6. משנה ברורה (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, המאה ה-20, רוסיה הלבנה) תרלט ס"ק יח

פטור - ובביאור הגר"א חולק על זה, דלא מיפטר משום זה. וגם במגן אברהם מסיק דמשום זה לא מיפטר ולימד זכות אחר על העולם משום דהוה ליה מצטער כשאין יכול לישן שם עם אשתו. והנה לפי טעם זה אם אין מצטער, כגון שאין אצלו זמן עונה עכשיו, אין לו לפטור עצמו מן השינה. ומשמע מכמה אחרונים דמאן דאי אפשר לו לישן עם אשתו בסוכה דאין לו סוכה מיוחדת לא יבטל זמן עונה וליל טבילה ואין לחייבו לאחר שנזדווג עם אשתו שיחזור לסוכתו אלא ישן בביתו עד עמוד השחר.

שלוש סיבות, אם כן, ראינו לפטור אדם משינה בסוכה:
א. מזג האויר הקר מגדיר אותו כמצטער (או כחולה שאין בו סכנה)
ב. פחד מפני הגנבים
ג. כשאין לו סוכה מיוחדת, לא יכול לדור שם עם אשתו.

לכאורה ההסבר הראשון טוב רק למקרים שבהם מזג האויר באמת אינו נוח. ההסבר השני טוב רק למקרים שבאמת יש חשש מגנבים, וההסבר השלישי טוב רק כאשר מדובר באדם נשוי, ובזמן שאשתו טהורה. מהמגן אברהם משמע שגם אם היא טהורה, זה רק בזמן עונתו ולא בכל לילות החג.

ואולם, האשל אברהם מבוטשאטש הוסיף שלדעתו גם אם מדובר בסוכה שיש בה חימום, וגם אם אין זו עונתו, ואף אם אשתו טמאה, האדם פטור מסוכה מסברתו של הרמ"א, שהרי האשה אינה מחוייבת במצוות סוכה, והיא מעדיפה לישון בבית – והבעל מעדיף לישון עם אשתו בכל מקרה, גם כאשר היא אינה טהורה:


7. אשל אברהם (ר' אברהם מבוטשאטש, המאה ה-19, אוקראינה) או"ח סימן תרלט

מה שלימד בשו"ע זכות על שאינם לנים בסוכות, שייך גם בסוכות שבהם תנורים של בית החורף ומסיקים בהם, כי מ"מ אין מוטל על הנשים ללון שם. כי מ"מ הדירה משונה מכפי דרך דירות בני אדם בכל השנה, כי יש רוחות נושבות דרך הסכך וקר ג״כ עי"ז, ואין ההיסק מועיל לצינה כמו בבית ממש. גם יש תמיד חשש שמא יהיה גשם באמצע השינה. וגם כשיש שם גג שיכולים לכסות בו מפני הגשם, עד ההילוך לכסות ועד שניעור ההולך לכסות יש גשם ע"ג הגוף ומטלטלין, ויש עי"ז צער ופחד צער ואין מוטל עליה לישן.
וגם ת"ח שעונתם רק בשבת מ"מ י"ל שאין מוטל עליהם משורת הדין ללון בסוכה, כיון שכשיש פת בסלו בטוח יותר. וגם דקיי"ל שגם כשאשתו נדה וכשהוא בדרך רחוקה הו"ל ג"כ פת בסלו, מ"מ כל מה שביותר הברירה בידו בנקל ביותר עדיף. גם לפעמים חשש שמצד יו"ט או חוה"מ הם מעין טיילין כי אז יש מיעוט בהלימוד.
וגם כשאשתו נדה הו"ל בצד מה פת בסלו ע"י לינתו בבית כי מ"מ שייך קירוב הדעת עי"ז וכמו לגבי קישוט שהתירו חז"ל בזמן נדות.

במנהג חב"ד מצינו התפתחות מעניינת. האדמו"ר הזקן בשו"ע הרב כתב באופן פשוט כמו שמופיע בגמרא שיש לישון בסוכה, ואפילו שינת עראי אסורה מחוץ לסוכה. רק מי שמצטער פטור משינה בסוכה. ואולם, הוא מוסיף אפשרות אחרת של צער, והיא סידור כל המצעים והבאתם לסוכה והחזרתם.

בהמשך דבריו כותב האדמו"ר שהעולם נהגו שלא לישון בסוכה, ורק המדקדקים ישנים בסוכה. הוא מלמד זכות על המנהג הזה בכך שישנה חובה על אדם לשמח את אשתו דוקא ברגל, וכאשר הוא אינו ישן איתה הוא לא מקיים מצוה זו, ולכן אדם יכול לישון מחוץ לסוכה מדין של העוסק במצוה פטור מן המצוה:


8. שולחן ערוך (ר' שניאור זלמן מלאדי, המאה ה-18, רוסיה הלבנה) או"ח תרלט ז-ט

אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה אבל אסור לישן אפילו שינת עראי חוץ לסוכה לפי שבשינה אין לחלק בין עראי לקבע שלפעמים שאינו מנמנם אלא מעט ודיו בכך לפיכך זו היא שינת קבע שלו שחייב ליכנס לסוכה בשבילה:
במקומות הקרים שיש צער לישן בסוכה מחמת הקור ואין לו כרים וכסתות כראוי אין צריך לישן בסוכה ואפילו יש לו כרים אלא שאי אפשר לו להכין להם מקום בסוכה לכל שבעת ימי החג בענין שיצטרך לטרוח להוציאן מהסוכה בשעת האכילה ולחזור ולהכניסן בעת השינה והיא טרחא יתירה ומצטער בטרחא זו בענין שאם היה לו טרחא כזו לישן בביתו לא היה ישן בביתו אינו צריך לישן בסוכה שכל המצטער בישיבת הסוכה פטור מישיבתה כמו שיתבאר בסי' תר"מ:
ועכשיו נהגו העולם להקל בשינה שאין ישינים בסוכה רק המדקדקים במצות ויש שלמדו עליהם זכות למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל ונשים פטורות מן הסוכה א"כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת כמו שיתבאר בסימן תר"מ ועל כן הוא פטור משינה בסוכה בלילה ואפילו אם אשתו אינה טהורה מכל מקום שייך שמחה כשבעלה מתייחד עמה בחדר אחד כמ"ש.
ומכל מקום טוב להחמיר שיהיה לו סוכה מיוחדת שיוכל לישן שם עם אשתו ויקיים שתי המצות:

בסופו של דבר הסיק האדמו"ר הזקן שראוי לישון בסוכה, ורק מי שאין לו סוכה מיוחדת אפשר ללמד עליו זכות שלא ישן בסוכה כי הוא צריך לשמח את אשתו.

לסיכום, אם כן, ראינו ששה לימודי זכות לכך שלא ישנים בסוכה:
א. מזג האויר הקר מגדיר אותו כמצטער (או כחולה שאין בו סכנה)
ב. פחד מפני הגנבים
ג. טרחה של הוצאת כלי המיטה והחזרתם גורמת לכך שהוא מוגדר מצטער
ד. כשאין לו סוכה מיוחדת, לא יכול לדור שם עם אשתו, וצריך 'תשבו' כעין 'תדורו'.
ה. כשאשתו לא ישנה איתו הוא מצטער יותר.
ו. עוסק במצוה פטור מן המצוה, כי הוא עסוק בלשמח את אשתו

לגבי שלושת הסעיפים האחרונים יש מקום לדון האם זה נכון רק בזמן העונה (וניתן לומר שהעונה בחג היא תדירה יותר משאר השנה), או כל זמן שאשתו טהורה, או גם כשאשתו טמאה.

ואולם, כל המקורות שראינו עד עכשיו רק לימדו זכות על האנשים שלא ישנים בסוכה. בדור האחרון התפתח בקרב חלק מהחסידים (בעיקר אצל בעלז וחב"ד) עניין חדש, שהפכו את השינה מחוץ לסוכה לאידיאולוגיה. עד כדי כך שראיתי שמסופר על הרבי מדזיקוב שחסיד אחד נטה להתנמנם בסוכה, והרב טפח על ראשו ואמר לו: לישון ישנים במיטה, לא בסוכה... הסבר אחד לכך ניתן ע"י הרב היבנר, רבה של ניזנוב, בספרו 'הדרת קדש':


9. הדרת קדש (הרב יחיאל מיכל היבנר, המאה ה-19, גליציה) דף ח, א

והנה הרמ"א סימן תרל"ט כתב בשם המרדכי דלא נהגו לישן בסוכה משום צינה. וצבי והוסיף מדיליה דאי אפשר לקיים תשבו כעין תדורו. ולפי זה אינו מובן דעל כל פנים יותר טוב מלישון בביתו. אך כוונתו על דרך שאמרו ביומא (י, ב) דלשכה של כהן גדול חייבת במזוזה דלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים כו' דגם בסוכה הוא כן, דהוי גנאי בדבר והוא ביזוי מצוה, ונראה כאילו הקב"ה מטריח על ישראל לחובשם בבית האסורים... ורק להמדקדקין במצות התירו לפרושין דהם ששים ושמחים במצוה ואין מחסור ליראיו ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. ויש לומר על דרך הצחות: "הישן תחת המטה בסוכה" - כשראשו חושב על מטה שבביתו – "לא יצא ידי חובתו".
...אדרבא, הישנים תמיד בסוכה על פי רוב מקויים המשל כעבד שמילא כוס לרבו (סוכה כח, ע"א במשנה) וסביביו נשערה מאד, ויתר העם שרק אוכלין בסוכה מקיימין מצותן בלי מונע, וכל העם על מקומו יבא בשלום כעם ככהן ולכל אחד ואחד נותנין חופה לפי כבודו בחסדו יתברך".

לפי ההסבר הזה לא רק שאין חיוב לישון בסוכה, אלא להיפך: מי שישן בסוכה נותן תחושה שהקב"ה חובש אותו בבית האסורים, וזה ביזוי למצוה.

הרבי מליובאוויטש, בשערי הלכה ומנהג מסביר את המנהג שלא לישון בסוכה ע"פ תורת הסוד, שאי אפשר לישון במקום שבו ניצוצות הקדושה כל-כך חזקים, וגם מי שאינו מרגיש את ניצוצות הקדושה בסוכה, עצם העובדה הזו גורמת לו צער, והמצטער פטור מן הסוכה:


10. שערי הלכה ומנהג (ר' מנחם מנדל שניאורסון, המאה ה-20, ארה"ב) או"ח רסח

בהנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לישיבה בסוכה, ראינו דבר והיפוכו: לגבי אכילה ושתיה בסוכה היה נזהר עד קצה האחרון, והיה מחמיר שאפילו שתיית מים לא תהא מחוץ לסוכה. משא״כ בנוגע לשינה בסוכה - אדרבה: ראו שאינו ישן בסוכה (אלא בבית). ולכאורה -אדרבה: חיוב השינה בסוכה כולל בתוכו חומרא יתירה על חיוב אכילה ושתיה בסוכה: אכילת עראי (ועאכו"כ שתיית מים) מותרת חוץ לסוכה, בזמן ששינת עראי אסורה חוץ לסוכה.
ואע״פ שמחמת הטרחה והקשיים הכרוכים בשינה בסוכה מצד תנאי המקום והזמן וכו', הרי שפטורים משינה בסוכה ע"פ הלכה (וכפי שהדין הוא שבמקומות הקרים שיש צער לישן בסוכה מחמת הקור אין צריך לישן בסוכה, שכל המצטער בישיבת הסוכה פטור מישיבתה), מ"מ אין בכך בכדי להסביר זאת, מכיון שאצל כ"ק מו"ח אדמו"ר טירחא גשמית שכזו לא היתה תופסת מקום: וכמו שראינו בהנהגתו בענין הסוכה גופא בנוגע לאכילה ושתיה, שלא התחשב בשום קשיים והיה מחמיר בזה (אפילו בשמיני עצרת), עד כדי, וכמו שראינו, שאפילו בעת ירידת גשמים, כשע"פ דין מותר אז לאכול בבית, גם אז נמנע מלאכול מחוץ לסוכה.
מובן איפוא שמה שלא היה מהדר לישון בסוכה לא היה משום טירחא וצער גשמי.
ידוע פתגמו של כ"ק אדמו"ר האמצעי בנוגע לשינה בסוכה: "כיצד אפשר לישון במקיפים דבינה?". הכוונה: בסוכה מאיר אור א-לוקי גדול מאד, שהוא נעלה מכדי שיוכל לרדת ולהתלבש באדם (בפנימיותו), אלא האור מסובב את האדם בבחינת מקיף... ומכיון ששם מאיר אור א-לוקי נעלה שכזה, איך אפשר בכלל לישון שם על דרך לשון הכתוב "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה).
ופשיטא שזה ע"פ הלכה ובפשטות: בשכבו לישון בסוכה ואינו יכול להירדם בשום אופן, א"כ ע"פ שו"ע בפשטות שהוא הולך לישון בביתו. ואם הדבר בטוח אצלו בודאות שלא יוכל להירדם בסוכה, אינו זקוק מלכתחילה לנסות זאת.
זהו גם בפשטות הטעם מדוע כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ישן בסוכה: בעת ישיבתו בסוכה האיר אצלו בגלוי האור המקיף של הסוכה וזה לא איפשר לו להירדם בסוכה.
...אבל צריך ביאור בזה:
כמדובר כמה פעמים, הרי תורתנו הקדושה היא תורה אחת - פנימיות התורה (ומנהגיה) וחלק ההלכה שבתורה הם "כולא חד" (כמו שכתוב בזוהר שהנגלה דתורה והנסתר דתורה הם כמו גוף ונשמה) - זאת אומרת שכל חלקי התורה מתאימים זה לזה ועולים בקנה אחד:
ומזה מובן, שמנהגיהם של גדולי ישראל (וההולכים בעקבותיהם) שתכנם מיוסד מלכתחילה על פנימיות התורה, חייבים להיות בהתאם לענינם ע"פ הלכה. וא"כ אינו מובן בנידון דידן: מכיון שע"פ הלכה מחייבת מצות סוכה את השינה בה, כיצד יתכן שתכנה הפנימי של הסוכה (ה"אור מקיף" המאיר בסוכה) יהיה בסתירה לזה (ולא יאפשר שינה בסוכה)?!
...לכאורה יש לומר ע"פ המבואר בצפנת פענח שישנו חילוק עיקרי בין אכילה ושתיה בסוכה לבין שינה בסוכה: אכילה ושתיה הם קיום מצות סוכה, משא"כ שינה בסוכה לא הוה קיום מצוה רק שאסור לישן חוץ לסוכה. ועפ"ז הוא מבאר מדוע בגמ' וברמב"ם (בתיאור מצות ישיבה בסוכה) אינו מוזכר הפרט של שינה, אלא רק אכילה ושתיה: "אוכל ושותה ומטייל בסוכה" (ולא שינה).
ובזה מתרץ הוא גם בפשטות את השאלה מדוע אין מברכים על השינה בסוכה? — מכיון שבשינה בסוכה לא מתקיימת בפועל מצות סוכה, אלא רק ענין של שלילת האיסור, שאסור לישון מחוץ לסוכה.
מזה מובן, שגם מי שישן בהיתר חוץ לסוכה, מכיון שהוא אוכל ושותה בסוכה, לא חסר לו ולא כלום בקיום מצות ישיבה בסוכה.
...כי התורה על הרוב תדבר, ומכיון שרוב בני האדם אינם מרגישים את האור מקיף של הסוכה. חל, אדרבה חיוב שינה בסוכה (מכיון שחייב להיות "תשבו כעין תדורו"): ולכן אין סתירה מהעובדה שאצל מיעוט יחידי סגולה המרגישים אכן את האור המקיף של הסוכה, גורם אצלם תכנה הפנימי של הסוכה שיהיו פטורים.
...אמנם, הסברה זו מיישבת רק את פתגם כ"ק אדמו"ר האמצעי ואת הנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר ויחידי סגולה, המרגישים את האור מקיף שבסוכה.
רואים אבל הרי בהנהגת כמה וכמה, שגם כאלה שאינם עדיין בדרגא של (יכולת) להרגיש את ה"אור מקיף" שבסוכה, והם נוהגים שלא לישון בסוכה, (למרות שבאכילה ושתיה הם מהדרים גם במקום שאין חיוב).
הסבר הענין בזה בפשטות הוא:
חסידים, בהיותם מקושרים לרבותינו נשיאינו, לומדים תורתם (ע"מ לעשות) והולכים בדרכיהם - מנהג רבותיהם בידיהם... שלא להתנהג בפועל כהנהגת רבותיהם בכל שאפשר - גורם להם צער (שהמצטער פטור מן הסוכה).
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!
סמל אישי של המשתמש
יאיר
מנהל ראשי
 
הודעות: 12226
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אמן » 29 אפריל 2015, 23:54

לגבי האכילה: רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו מביא שטעימה לפני התפילה כשזה לצורך ריכוז או חולשה (איני זוכר טעם מדויק) אין בכך לא תאכלו על הדם ודרך גאווה. ואגב גררא יש לציין שזה לא כה חריג שהנהגה לאנשים מסויימים הכפה לנוהג כללי כמו שראינו לגבי הנוהג של טעימה לפני התקיעות שמקורה בטעימה לפני תקיעות בזמן חולשת מגיפה רח"ל בימות רעק"א כמדומני, והאידנא פשט המנהג. (מהטעם הנ"ל שבמקור טעימה זו הותרה בשעת חולשה נמנע רבי שלשמה זלמן אוירבך זצ"ל מלטעון לפני התקיעות).
אמן
 
הודעות: 10
הצטרף: 23 אפריל 2015, 00:15
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי אלימלך זושא » 12 מאי 2015, 06:08

מענין שכולם אומרים שברסלב דומה לחב"ד...

בברסלב אין שום שינויים בין מנהיג למנהיג, יש רבי אחד זקן!

בברסלב קמים חצות מתכוננים לתפילה על ידי לימוד חסידות ודיבור אל ה' (כן מותר לדבר אליו הוא לידך!...) ואח"כ תפילה בכוונה וכח ומחשבה וחיות ושמחה.

וככה יוצאים ידי כל החובות. אגב בברסלב יש איסור חמור לאכול או לשתות לפני התפילה אפילו למי שקם חצות. רבי נחמן מאד מאד הקפיד אפילו על שתיית מים.
אלימלך זושא
 
הודעות: 98
הצטרף: 12 מרץ 2015, 13:00
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי רמת בית שמש » 09 יולי 2015, 18:19

עי' מ"ב סי' פ"ט סק"ו שכתב שאם הזיד להתפלל תפלת שחרית לאחר סוף זמן תפלה, יש לו לכווין בתורת נדבה, כי יש פוסקים שאוסרים להתפלל אחר ד' שעות
וא"כ יוצא שמכיוון שבחב"ד לכתחילה מתפללים ב-10:00 (ר"ל במזיד ולא בשוגג) ומאחרים את סוף זמן התפילה, הרי כל תפילתם היא בגדר נדבה - והרי בשבת אין מתפללים תפלת נדבה
יוצא שבכלל אסור להתפלל בצורה כזאת !!!
רמת בית שמש
 
הודעות: 4
הצטרף: 08 יולי 2015, 18:09
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: מנהג חב"ד לטעום משהו לפני התפילה

הודעה שלא נקראהעל ידי דתי1 » 25 ספטמבר 2015, 08:30

זלדוויץ' כתב:מה ענין סוכות בפסח?

לגופו של ענין, אין ע"ז באמת תשובה, כי באמת לא ישנו בסוכה בגלל הקור כידוע, ורק הרבי ז"ל עשה ע"ז פלפולים, כי לא התאים לו ש'רבותינו נשיאנו' עשו דבר בגלל אונס וכדו', אלא שאם עשו זאת בהכרח כך צריך להיות. וע"כ הכל מובן. אלא שהפלפולים קצת [או מאד] צרמו להרבה אנשים, שהרגישו שהוא בא לעקור מצות סוכה עם פלפולים, ולא היא, כנ"ל.

מי שיצליח לעלות על כל הטעויות שיש בהודעה זו יזכה ויקבל פרס מהמערכת...
אני מצאתי שתי טעויות - כמה אתם?

זלדוויץ' כתב:זה נשמע כמו קשקוש, ולא נראה לי שהוא אמר את זה,
אם לרבו היתה סיבה מסוימת שאינה קיימת אצלו, למה שהוא לא יישן בסוכה?

שעשוע רב גרמת לי... מה שנשמע לך היה מה שלא נשמע לך לא היה!
אולי תכיר את מקומך ותלמד שיש אנשים חכמים יותר ממך שייתכן ואינך עומד על דעתם?! היהירות שלך מגעילה ושוברת שיאים!

לגופו של עניין ראה כאן - http://forum.otzar.org/forums/viewtopic ... 40#p240845
דתי1
 
הודעות: 92
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 00:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב


חזור אל תורה ודעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־7 אורחים