בהלכות פת עכו"ם

[אברך כולל]

אחד בחו"ל שלא ידע מהלכות פת עכו"ם, אבל הכל התנהל לפי כללי הכשרות, חוץ מזה שהפועלים הגויים היו מדליקים התנור. הוא למד קצת ומאז הקפיד במאפיה שיהודי ידליק את התנור. האם צריך להכשיר את הכלים?

[יעקב ישראל]

הרשב"א פוסק כי מכיוון שכל שתיקנו חז"ל 'כעין דאורייתא תקון' לכן יש איסור ממש בבישולים וגם הכלים נאסרים (תורת הבית ב"ג סוף ש"ז). לעומתו הרא"ה חולק וסובר שהגזירה היא רק על המאכל משום חתנות, ואין איסור עצמאי שממנו יאסרו הכלים (וכך סובר גם הריטב"א).

סברת הרא"ה נובעת מהבנתו כי כל הדינים הולכים אחר טעם הגזירה משום חתנות: "שאע"פ שהתבשיל אסור משום בשולי נכרים, אבל הכלים מותרין להשתמש בהן אחר הדחה דלגבי גיעולי הכלים לא מסתבר למימר דגזרו ואסרו בהו משום בשולי נכרים, דלית בהו משום חתנות ולא משום אקרובי דעתא".

להלכה הריטב"א מסכים לשיטת הרשב"א וכותב שיש להחמיר, ולעומת זאת הטור כותב שדעת הרא"ש כרא"ה.

השולחן ערוך פוסק להלכה כשיטת הרשב"א: "כלים שבשל בהם העובד כוכבים לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עובדי כוכבים, צריכים הכשר. ויש אומרים שאינם צריכים. ואף לדברי המצריכים הכשר, אם הוא כלי חרס מגעילו שלש פעמים, ודיו, מפני שאין לאיסור זה עיקר מדאורייתא. הגה: עובד כוכבים שבשל לחולה בשבת, מותר למוצאי שבת, אפילו לבריא, ואין בו משום בשולי עובדי כוכבים, דכל כה"ג היכרא איכא" (סי' קיג, סעיף טז).

נראה שגם הרמב"ם בפיהמ"ש יסכים לכך, שהרי הוא מדגיש שיש הבדל גדול בין איסור בישול לבין גיעולי גויים.

והחיי אדם כותב (כלל סט, טז) כי המיקל שלא להגעיל כלל לא הפסיד. אך לא ברור לי אם הכונה בכל מקרה או שמא כאשר בישל בשבת.

[אלמוני]

הרשב"א פוסק כי מכיוון שכל שתיקנו חז"ל 'כעין דאורייתא תקון' לכן יש איסור ממש בבישולים וגם הכלים נאסרים (תורת הבית ב"ג סוף ש"ז). לעומתו הרא"ה חולק וסובר שהגזירה היא רק על המאכל משום חתנות, ואין איסור עצמאי שממנו יאסרו הכלים (וכך סובר גם הריטב"א).

סברת הרא"ה נובעת מהבנתו כי כל הדינים הולכים אחר טעם הגזירה משום חתנות: "שאע"פ שהתבשיל אסור משום בשולי נכרים, אבל הכלים מותרין להשתמש בהן אחר הדחה דלגבי גיעולי הכלים לא מסתבר למימר דגזרו ואסרו בהו משום בשולי נכרים, דלית בהו משום חתנות ולא משום אקרובי דעתא".

להלכה הריטב"א מסכים לשיטת הרשב"א וכותב שיש להחמיר, ולעומת זאת הטור כותב שדעת הרא"ש כרא"ה.

השולחן ערוך פוסק להלכה כשיטת הרשב"א: "כלים שבשל בהם העובד כוכבים לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עובדי כוכבים, צריכים הכשר. ויש אומרים שאינם צריכים. ואף לדברי המצריכים הכשר, אם הוא כלי חרס מגעילו שלש פעמים, ודיו, מפני שאין לאיסור זה עיקר מדאורייתא. הגה: עובד כוכבים שבשל לחולה בשבת, מותר למוצאי שבת, אפילו לבריא, ואין בו משום בשולי עובדי כוכבים, דכל כה"ג היכרא איכא" (סי' קיג, סעיף טז).

נראה שגם הרמב"ם בפיהמ"ש יסכים לכך, שהרי הוא מדגיש שיש הבדל גדול בין איסור בישול לבין גיעולי גויים.

והחיי אדם כותב (כלל סט, טז) כי המיקל שלא להגעיל כלל לא הפסיד. אך לא ברור לי אם הכונה בכל מקרה או שמא כאשר בישל בשבת.

תשובה נאה, ערוכה בטוב טעם.
אולם השואל שאל על פת עכו"ם שאינו איסור גמור.
והתשובה על בישול עכו"ם שהוא איסור מדרבנן.

[מלפפונאי.]

איזה כלי יכשיר?
שאר המאכלים שאכל בביתו ובישלם בביתו לא נאפו בתנור שהסיקו הגוי. והלחם כבר התקרר ולא אסר את הצלחת עליה עמד. אולי הסכין בלע מהטעם, אבל דוחקא דסכינא בולע רק בדבר חריף ולא בלחם.
וצ"ע ההיכי תימצי של השאלה.

[שלום ושלום]

איזה כלי יכשיר?
שאר המאכלים שאכל בביתו ובישלם בביתו לא נאפו בתנור שהסיקו הגוי. והלחם כבר התקרר ולא אסר את הצלחת עליה עמד. אולי הסכין בלע מהטעם, אבל דוחקא דסכינא בולע רק בדבר חריף ולא בלחם.
וצ"ע ההיכי תימצי של השאלה.

את תבנית התנור שחיממו בה את הלחם.