פרשת וילך- הסרת השגחת ה'- העונש הגרוע מכל

פורום בני תורה. חידושי תורה. פסקי הלכה. הנהגות של חכמי הדורות. מוסר וחסידות.

מנהל: יהודה גרינבויים

פרשת וילך- הסרת השגחת ה'- העונש הגרוע מכל

הודעה שלא נקראהעל ידי yossin03100 » 18 ספטמבר 2015, 14:57

השלכה ל "דרך הטבע" – הענש החמור מכל!
(מתוך הספר "ומתוק האור" של הרב לוינשטיין שליט"א- פרשת וילך)

" ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה (לא, יז-יח). "

תמוה הדבר: אם כבר הגיעו למסקנה ש"הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה", אם כבר יודעים ישראל שזו הסבה- מדוע נמשך המצב של "ואנכי הסתר אסתיר"?
מבאר הגאון מאוסטרובצא: יש מצב שאדם חטא כל כך הרבה, שהקב"ה משליך אותו למקרים,כביכול, יבואו עליו צרות בדרך הטבע, ללא השגחה מיוחדת של הקב"ה.
כאשר רדף אבשלום אחרי דוד המלך להרגו, אמר דוד:" מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו". שואלים חז"ל ( ברכות ז ע"ב)" "מזמור לדוד"? קינה לדוד מיבעי ליה- כלום ראוי לומר "מזמור" על כך שבורח הוא מפני בנו, והרי קינה היא?!
ועונים חז"ל: "אמר רבי שמעון בן אבישלום:משל למה הדבר דומה, לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח. אף כן דוד, כיון שאמר לו הקב"ה "הנני מקים עליך רעה מביתך" , היה עצב , אמר שמא ממזר הוא דלא חייס (שלא יחוס) עלי. כיון דחזא דאבשלום הוא שמח, משום הכי אמר מזמור".
דוד המלך אמר "מזמור", משום שאם היה זה עבד, שרודף אחריו, לא היו בליבו רחמים על דוד.
עכשיו, שזה הבן שלי- אומר דוד- יש לו עלי רחמים. ותמוה הדבר: וכי היו רחמים בליבו של אבשלום על דוד?!
ובארו המפרשים, שלפעמים עלול לקרות , שהקב"ה משליך את האדם להנהגה "טבעית", כאילו אומר לו:"תסתדר לבד..." הנהגת דרך הטבע – עונש קשה במיוחד היא, כי יבואו עליו יסורים אבל לא יתכפר לו על ידי זה שום דבר, כי זה בא כביכול בדרך מקרה.
איך יכול אדם לדעת, כאשר מגיעות אליו צרות ר"ל- האם מ-ה' היה הדבר, או בהנהגה של "דרך הטבע"?
ויש להבחין- אם "טבעיים" הם היסורים, ועלולים להתגלגל "במקרה", עלול להיות שעונש חמור הוא של הסרת ההשגחה הפרטית. אם ניכר ביסורים, שאינם התגלגלות של אירועים טבעיים, אות הוא שבהשגחה פרטית נשלחו לאדם, ולא עזב אותו הבורא.
אמר דודף אילו היה רודף אותי עבד, שבדרך הטבע אין בו רחמים עלי, הייתי חושש- אולי צרה של "דרך הטבע'' היא, וה' עזב אותי למקרה. אבל עכשיו, כשאני שהרודף הוא בני, שבדרך הטבע היו אמורים להיות בליבו רחמים עלי, ובכל זאת הוא רודף אותי, יודע אני, שבהשגחה פרטית הדבר, ולא בהתנהלות של דרך הטבע, והקב'ה לא עזבני. על כן "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו".
על פי יסוד זה- אומר האוסטרובצר- ניתן להבין את הפסוקים כאן:ישראל אמנם אומרים כבר, בעקבות הצרות הקשות, "על כי אין אלהי בקרבי'', אך הם ממשיכים ואומרים "מצאוני הרעות''- מלשון מציאה, מקרה. כלום על אף הכל, אין הם רואים את יד ההשגחה?!
אם לאחר כל הצרות עדיין אומרים ''מצאוני", אזי "ואנכי הסתר אסתיר פני".


שבת שלום ומברוך לכל עם ישראל
yossin03100
 
הודעות: 4
הצטרף: 18 אוגוסט 2015, 15:30
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

חזור אל תורה ודעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־8 אורחים