תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

[יהודי חושב]

קראתי את הראיון עם ר׳ מענדל בעיתון בקהילה.

דבר ראשון רציתי לומר תודה לר׳ מענדל שכ״כ מהר נתן להבין לאן פניו מועדות, שלא השאיר הרבה זמן לפתח תקוות.

ואסביר איך הגעתי למסקנות אלו:
בראיון הוא מסביר מה היא דרכו ומהיכן הוא לוקח הדרכה, הוא מדבר שם על קרליבך, איזביצה, החבקוקניקים (שילוב של חב״ד ברסלב וקוק) וגם על משנתו החינוכית של הרב קוק.

ברגע שהוא לוקח לעצמו כמורה דרך שיטות שיצאו מהם תקלות חמורות לעם ישראל, שיטות שנוגדות את התורה וההלכה, הוא סטה מהדרך, אין הוא יכול להביא יותר את בשורת השינוי המיוחל לנוער שלנו.

בטווח שבין מנהגים, מסורות, שיטות והנהגות, לבין ההלכה, יש הרבה מקום לתמרן, אם יש נוער שקשה לו וע״י שיקלו עליו מעט במנהגים והנהגות הוא ישאר לשמור את התורה וההלכה, (למרות שמנהג ישראל תורה הוא וכו׳) בהחלט יש מקום להקל, אבל עד ההלכה, הלכה היא חומה בלתי עבירה לחלוטין! (וברור שאם ישכילו להכניס להם את ההנאה והאור שבמנהגים, לא יצטרכו להגיע למצבים שיש צורך להקל בהם).

תורות חב״ד, ברסלב, איזביצה, גם אם היה/יש עליהם התנגדות מצד חוגים מסויימים, ההתנגדות היא לא עקב היותם נוגדים את התורה/ההלכה.
קרליבך עם כל הבעייתיות שלו והנהגותיו האישיות שהיו נוגדות את ההלכה, לא ידוע לי שהשאיר כשיטה מורשת עם הנהגות נגד ההלכה. (ככה ידוע לי, אבל איני בקיא גדול במורשת קרליבך).
לעומת זאת, מורשת הרב קוק, עם כל הכבוד לחכמתו בסוגיות חינוכיות לדברי ר׳ מענדל, הצמיחה ציבור שמונה כמליון (!) איש שהתורה זהו ספר חוקים הכי בעייתי שקיים, חוקים שחייבים לפתור את הבעייתיות שלהם, ואם לא מצליחים לפתור, פשוט עוברים עליהם.
עם כל מורשתו החינוכית, ואהבת ישראל שלו, ר׳ מענדל בדק איך נראה הנוער שלהם, שהוא כ״כ מעריץ, כמה שנים אחרי הישיבה התיכונית? הוא בדק כמה דתל״שים יש להם? הוא בדק איך נראות הבנות שם? בכמה אחוזים מהחתונות אצלם יש הפרדה? לא רוצה להיכנס לזה כאן, זה לא הפורום המתאים, אבל מצב הציבור הזה מבחינת יהדות גרוע מאד!!
הוא גם מביא דוגמא מהחבקוקניקים, הם סמל של מורשת המזרחי, כשיש לך בעיה הלכתית, תכניס את השאלה למכונה, ויצא לך תשובה איזה רב פותר לך אותה, החבקוקניקים פשוט יותר מתוחכמים, הכניסו למאגר שמסדר את החיים גם את חב״ד וברסלב, משתמשים במה שנח, השאר זורקים והחיים פשוט יפים.

שוב, אין בעיה בללמוד מכל השיטות ביהדות! כל עוד צמודים בכל מחיר להלכה! יש בעיה כשלומדים משיטה שבשיטתיות עוקרת את היהדות וההלכה, גם אם בראש השיטה עמד אדם לכאורה ירא שמים, צריכים להסתכל בפרספקטיבה של זמן, מה השיטה שלו הפיקה.
אני בטוח שהראשון שהגה את רעיון הרפורמים לא חלם שיום אחד אנשי השיטה יעשו בר מצווה לכלב....
כיהודים שומרי תורה ומצוות אנחנו חייבים להסתכל מה יצא מהשיטה, לפני שאנחנו מאמצים אותה.

האם ר׳ מענדל רוצה לראות יום אחד את הנוער שהוא כ״כ רוצה לעזור להם נראים כמו הנוער הדתי לאומי? קשה לי להאמין, אבל בכל מקרה אם אלו מורי דרכו, הדרך לשם קצרה.
אם רוצים לעשות שינוי לטובה בנוער שלנו, אם רוצים להאיר בהם את אור התורה ולהכניס בהם את מתיקות היהדות זה אך ורק דרך היהדות עצמה!

ר׳ מענדל מדבר הרבה על הנוער שלהם שכ״כ מחובר וכוסף לרוחניות, ברצוני לתת נקודה למחשבה: להבדיל, גם בהודו יש נזירים מחוברים וכוספים לרוחניות, אבל יהדות זה לא!

מהתחלה שהתוודעתי לר׳ מענדל היו דברים שלא אהבתי, אבל לאור כל הטוב שיש בו, והנקודות האמיתיות שהעלה, העברתי אותם, אמרתי בא נמשיך לעקוב, יש לו בשורה, אולי הוא יצליח איפה שרבים נכשלו, אבל הכתבה הזאת סתמה את הגולל על הציפיות, מרע לא יוצא טוב, משיטות שנוגדות את היהדות אי אפשר להביא בשורה ליהדות.

להלן מס׳ דברים שלא אהבתי בהתנהלותו:
- מנהל דף פייסבוק למרות שזהו מקום שאינו מתאים לירא שמים בלשון המעטה, אמרתי לעצמי: נו, מורד, כל עוד אינו מורה דרך כזאת לרבים, (למרות שבעקיפין זה בהחלט הוראת דרך), נבלע את זה, בתקווה שיתפכח יום אחד.
- התראיין לווינט, עצם הלהתראיין למקום מלוכלך כזה.. ואם באמת מה שחשוב לך זה השינוי בבית פנימה, למה אתה הולך לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ? אמרתי לעצמי: נו, מורד בצמצום שגדל בו, בסדר, יעבור לו ועוד יעשה הרבה טוב.
- כנ״ל בעניין ראיון לקול ישראל.
- כותב בהערצה על הציבור הדתי לאומי, חשבתי שעדיין לא התבגר מספיק, וכבחור חסידי בטח לא בדק לעומק מה באמת קורה שם גם בענייני אביזריהו דגילוי עריות וכו׳.
כנ״ל בעוד כל מיני רעיונות שהביא בבלוגים שלו.

הכל טוב ויפה, עד שהבנתי שזה לא רק מרד נעורים שיחלוף, אלא שיטה בעייתית מאד, שיטה שנוגדת את התורה וההלכה שהוא אימץ לעצמו.

ראשוני המשכילים באירופה גם לבשו שמונה בגדים, היה בדבריהם הרבה נקודות אמת וצדק, אבל סופם מלמד על תחילתם, כנ״ל הרב קוק.

בטוח שר׳ מענדל יכתוב עוד הרבה דברים אמיתיים ונכונים על הציבור שלנו, אבל מכאן ואילך אינו ראוי להתייחסות כלל ברוח התורה והיהדות.

את האמת?! חבל מאד! חבל עליו, בחור מיוחד שכזה, וחבל לנו...

(הבהרה, כל מה שנכתב כאן אודות הציבור הדתי לאומי נכתב לאחר שנים של מחקר אודותם, ושנים רבות של היכרות אישית עמוקה עם ציבור זה (כולל החבקוקניקים), אין לי ח״ו משהו אישי נגדם כאנשים, יש ביניהם אינסוף אנשים מיוחדים ממש, כל הנאמר כאן הוא נגד השיטה).

[zeevi]

לקרוא ולא להאמין!
הסתכלתי שוב ושוב אם אני לא טועה, הייתי בטוח שזה גאליציאנער או א יודעלע. שככה יכתוב יהודי חושב? לא להאמין.

[יאיר]

יישר כח ר' יהודי חושב

סיכמת את הדברים בצורה יפה

[yehuda]

קראתי את הראיון עם ר׳ מענדל בעיתון בקהילה.

דבר ראשון רציתי לומר תודה לר׳ מענדל שכ״כ מהר נתן להבין לאן פניו מועדות, שלא השאיר הרבה זמן לפתח תקוות.

ואסביר איך הגעתי למסקנות אלו:
בראיון הוא מסביר מה היא דרכו ומהיכן הוא לוקח הדרכה, הוא מדבר שם על קרליבך, איזביצה, החבקוקניקים (שילוב של חב״ד ברסלב וקוק) וגם על משנתו החינוכית של הרב קוק.

ברגע שהוא לוקח לעצמו כמורה דרך שיטות שיצאו מהם תקלות חמורות לעם ישראל, שיטות שנוגדות את התורה וההלכה, הוא סטה מהדרך, אין הוא יכול להביא יותר את בשורת השינוי המיוחל לנוער שלנו.

בטווח שבין מנהגים, מסורות, שיטות והנהגות, לבין ההלכה, יש הרבה מקום לתמרן, אם יש נוער שקשה לו וע״י שיקלו עליו מעט במנהגים והנהגות הוא ישאר לשמור את התורה וההלכה, (למרות שמנהג ישראל תורה הוא וכו׳) בהחלט יש מקום להקל, אבל עד ההלכה, הלכה היא חומה בלתי עבירה לחלוטין! (וברור שאם ישכילו להכניס להם את ההנאה והאור שבמנהגים, לא יצטרכו להגיע למצבים שיש צורך להקל בהם).

תורות חב״ד, ברסלב, איזביצה, גם אם היה/יש עליהם התנגדות מצד חוגים מסויימים, ההתנגדות היא לא עקב היותם נוגדים את התורה/ההלכה.
קרליבך עם כל הבעייתיות שלו והנהגותיו האישיות שהיו נוגדות את ההלכה, לא ידוע לי שהשאיר כשיטה מורשת עם הנהגות נגד ההלכה. (ככה ידוע לי, אבל איני בקיא גדול במורשת קרליבך).
לעומת זאת, מורשת הרב קוק, עם כל הכבוד לחכמתו בסוגיות חינוכיות לדברי ר׳ מענדל, הצמיחה ציבור שמונה כמליון (!) איש שהתורה זהו ספר חוקים הכי בעייתי שקיים, חוקים שחייבים לפתור את הבעייתיות שלהם, ואם לא מצליחים לפתור, פשוט עוברים עליהם.
עם כל מורשתו החינוכית, ואהבת ישראל שלו, ר׳ מענדל בדק איך נראה הנוער שלהם, שהוא כ״כ מעריץ, כמה שנים אחרי הישיבה התיכונית? הוא בדק כמה דתל״שים יש להם? הוא בדק איך נראות הבנות שם? בכמה אחוזים מהחתונות אצלם יש הפרדה? לא רוצה להיכנס לזה כאן, זה לא הפורום המתאים, אבל מצב הציבור הזה מבחינת יהדות גרוע מאד!!
הוא גם מביא דוגמא מהחבקוקניקים, הם סמל של מורשת המזרחי, כשיש לך בעיה הלכתית, תכניס את השאלה למכונה, ויצא לך תשובה איזה רב פותר לך אותה, החבקוקניקים פשוט יותר מתוחכמים, הכניסו למאגר שמסדר את החיים גם את חב״ד וברסלב, משתמשים במה שנח, השאר זורקים והחיים פשוט יפים.

שוב, אין בעיה בללמוד מכל השיטות ביהדות! כל עוד צמודים בכל מחיר להלכה! יש בעיה כשלומדים משיטה שבשיטתיות עוקרת את היהדות וההלכה, גם אם בראש השיטה עמד אדם לכאורה ירא שמים, צריכים להסתכל בפרספקטיבה של זמן, מה השיטה שלו הפיקה.
אני בטוח שהראשון שהגה את רעיון הרפורמים לא חלם שיום אחד אנשי השיטה יעשו בר מצווה לכלב....
כיהודים שומרי תורה ומצוות אנחנו חייבים להסתכל מה יצא מהשיטה, לפני שאנחנו מאמצים אותה.

האם ר׳ מענדל רוצה לראות יום אחד את הנוער שהוא כ״כ רוצה לעזור להם נראים כמו הנוער הדתי לאומי? קשה לי להאמין, אבל בכל מקרה אם אלו מורי דרכו, הדרך לשם קצרה.
אם רוצים לעשות שינוי לטובה בנוער שלנו, אם רוצים להאיר בהם את אור התורה ולהכניס בהם את מתיקות היהדות זה אך ורק דרך היהדות עצמה!

ר׳ מענדל מדבר הרבה על הנוער שלהם שכ״כ מחובר וכוסף לרוחניות, ברצוני לתת נקודה למחשבה: להבדיל, גם בהודו יש נזירים מחוברים וכוספים לרוחניות, אבל יהדות זה לא!

מהתחלה שהתוודעתי לר׳ מענדל היו דברים שלא אהבתי, אבל לאור כל הטוב שיש בו, והנקודות האמיתיות שהעלה, העברתי אותם, אמרתי בא נמשיך לעקוב, יש לו בשורה, אולי הוא יצליח איפה שרבים נכשלו, אבל הכתבה הזאת סתמה את הגולל על הציפיות, מרע לא יוצא טוב, משיטות שנוגדות את היהדות אי אפשר להביא בשורה ליהדות.

להלן מס׳ דברים שלא אהבתי בהתנהלותו:
- מנהל דף פייסבוק למרות שזהו מקום שאינו מתאים לירא שמים בלשון המעטה, אמרתי לעצמי: נו, מורד, כל עוד אינו מורה דרך כזאת לרבים, (למרות שבעקיפין זה בהחלט הוראת דרך), נבלע את זה, בתקווה שיתפכח יום אחד.
- התראיין לווינט, עצם הלהתראיין למקום מלוכלך כזה.. ואם באמת מה שחשוב לך זה השינוי בבית פנימה, למה אתה הולך לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ? אמרתי לעצמי: נו, מורד בצמצום שגדל בו, בסדר, יעבור לו ועוד יעשה הרבה טוב.
- כנ״ל בעניין ראיון לקול ישראל.
- כותב בהערצה על הציבור הדתי לאומי, חשבתי שעדיין לא התבגר מספיק, וכבחור חסידי בטח לא בדק לעומק מה באמת קורה שם גם בענייני אביזריהו דגילוי עריות וכו׳.
כנ״ל בעוד כל מיני רעיונות שהביא בבלוגים שלו.

הכל טוב ויפה, עד שהבנתי שזה לא רק מרד נעורים שיחלוף, אלא שיטה בעייתית מאד, שיטה שנוגדת את התורה וההלכה שהוא אימץ לעצמו.

ראשוני המשכילים באירופה גם לבשו שמונה בגדים, היה בדבריהם הרבה נקודות אמת וצדק, אבל סופם מלמד על תחילתם, כנ״ל הרב קוק.

בטוח שר׳ מענדל יכתוב עוד הרבה דברים אמיתיים ונכונים על הציבור שלנו, אבל מכאן ואילך אינו ראוי להתייחסות כלל ברוח התורה והיהדות.

את האמת?! חבל מאד! חבל עליו, בחור מיוחד שכזה, וחבל לנו...

(הבהרה, כל מה שנכתב כאן אודות הציבור הדתי לאומי נכתב לאחר שנים של מחקר אודותם, ושנים רבות של היכרות אישית עמוקה עם ציבור זה (כולל החבקוקניקים), אין לי ח״ו משהו אישי נגדם כאנשים, יש ביניהם אינסוף אנשים מיוחדים ממש, כל הנאמר כאן הוא נגד השיטה).

דעתי על הר' קוק ידועה ומפורסמת כאן בפורום, כמו דעתי על הציבור שנחשב כהולך בדרכו, והיא שווה לדעתו של יהודי חושב. ועם כל זה, איני חושב שמענדל רואה את הר' קוק כמורה דרכו, ובוודאי שלא חושב ללכת בדרכי הציבור הדתל"י. ר' מענדל סך הכל טוען ובצדק שיש שם המון נקודות טובות, כמו למשל פתיחות הרגש בעבודת ה', העיון בתורת המוסר והחסידות בצורה מעמיקה ועוד מעלות טובות.

יודגש: המצב בציבור שלנו טעון בהחלט תיקון בדחיפות. לא מלמדים בישיבות לא מוסר ולא חסידות, לא מלמדים בחור מה זה יהודי, מה זה עבודת השם ולמה הגיע לעולם, ובדור מסוכן כזה, המצב הזה - אם לא ישתנה - יכול להביא לתוצאות הרות אסון. למרות שהציבור שלנו הצועד בעקבות גדולי ומאורי דורינו שליט"א לא חסר כלום באופן כללי, הרי שבאופן פרטי ברור שיש נקודות שטעונות תיקון ושיפור (אם הכל היה מושלם, אז משיח היה פשוט מגיע...).

המצב הוא שמענדל מעורר על נקודות נכונות, גם אם איני מסכים עם כל מילה מדבריו ויש הרבה מדבריו שאני מסתייג מהם.

בנוגע לכך שהוא פתח דף פייסבוק, אל תדון את חברך... הייתי מציע לשאול אותו, בהחלט יתכן שיש לו היתר מאיזה רב לצורך זיכוי הרבים. ואולי משתמש בפייסבוק ג"כ באופן שלא שייך להכשל (כגון בנוכחות אדם נוסף ירא שמים). כמובן שאיני רב והכל תלוי בפסיקת רבנים לצורך הענין.

[שש משזר]

מצטרף לדברי יהודה.

עוד אחת אדבר בזה. הרב יהודי חושב, האם יתכן שהתבלבלת בין דלי"ם לחרדלי"ם? כי אני חושב שר' מענדל רוצה לקחת את הטוב של החרדלי"ם - דהיינו יר"ש פנימית וכיסופים לה' וכו' - ולזרוק את ההשקפה הכללית הבעייתית שלהם. ובנוגע לנקודה זו, יש מה ללמוד מן החרדלי"ם - אם כי לא מהדלי"ם הכלליים.

כנלענ"ד.

[גאליציאנער]

רבי יהודה, שמת לב שכל מה שאתה צועק פה בפורום לא מופיע כלל בבלוגים ובדבריו של מענדל ??
אתה רוצה ללמוד עוד כמה נושאים ותחומים ביהדות, כמוסר חסידות והשקפה, הוא רוצה שילמדו פחות בישיבות וישקיעו יותר בקומזיצים וכו'
בקיצור, הוא רוצה למשוך את זה לצד ליברלי יותר ואתה רוצה למשוך את זה לצד עמקני יותר, שידעו יותר מהו תכלית בריאתינו בעוה"ז.
לתשומת ליבך...


ואין שום היתר להחזיק דף בפייסבוק אפילו לא להציל אחרים מרדת שחת, ושמעתי ממורה הוראה גדול שאסור ללמד זכות על אנשים כאילו, כי אח"כ כל אחד יחזיק בזה ויגלגל עיניים צדקניות שילמדו עליו זכות וכו', וצריך להיות ברור שכ"א אבל כ"א בלי יוצא מן הכלל שמחזיק כזה דבר - שזה סתירה ליהדות ולשמירת תומו"צ.

[א יודעלע]

אגב, נראה שקרא היטב את הביקורות עליו...

אני יודע מה הניק שלו בפורום...

מי האמין??...

חמדתי לצון

עניין אותי לראות מה יהיו התגובות... (:

אכן התפלאתי מה לו ולפורום ה'סגור' ה'מצומצם' ה'פרום' ה'מרובע' (יש כאן אפילו משולש) כמו לדעת.
במיוחד שאין כאן גילויי אהבה. (לייקים בלע"ז)

[א יודעלע]

יהודי חושב כתבת נפלא.
אם זאת נדמה לי שכבר מתחילה לא היית כ"כ בעד רמ"מ ורק רצית שדבריך יתקבלו יותר...

[א יודעלע]

יהודה-
אכן צודק אתה שצריך להוסיף לימודי יהדות וכו'
ובוודאי שיש עוד מה לשפר, הרבה מה לשפר.

השאלה מי אמור להצביע על נקודות התורפה,
היכן אמורים להצביע על נקודות התורפה,
(אתה מכיר ראש ישיבה שמסתובב בפייסבוק?)
כיצד אמורים להצביע על נקודות התורפה.
(ע"י השמצת הדרך החרדית ומנגד לשבח את הזרם החרד"לי בלי הפסק)

כבר כתבתי ואני מרגיש קצת מטופש לכתוב שוב ושוב.
יתכן שרמ"מ הוא בשורה נהדרת לגולשים החרדים בפייסבוק.
שבתוך ים הזבל יראו לפחות יהודי של צורה. (הגם שלא תמיד הפיאות הארוכות מוכיחות על יר"ש)

אבל מתוך הזבל של פייסבוק לבוא ולתקן את היהדות החרדית הנורמטיבית, שהולכת בזרם, ומהווה לפחות 90% מכלל היהדות החרדית הנאמנה,
זה אינו נראה לי.

[ישיביש]

אמש נערכה מסיבת יום הולדת למשפיע מברסלב, רבי קלמן גולדשמיד, המתמודד עם מחלה קשה • מי שארגן את המסיבה הספונטנית היה מקורבו וידידו איש החסד חונה דייטש • השתתפו: בעלי המנגנים מנדל ראטה, חיים גולד, יונתן פורת, ישראל זלושינסקי, וישיבת תורה לשמה - שהגיעו לשמוח בשמחתו של רבי קלמן • צפו

http://www.ch10.co.il/news/339682/#.WHtgilMrLIU
מי מוריד לחסומים?

[יהודי חושב]

הרב יהודה, הרב שש משזר, והרב א יודאלע, אענה לכם על הכל בהודעה אחת, וסליחה על אריכות הדברים.
פשוט זהו נושא כ״כ חשוב לברר אותו, שחשוב שהכל יהיה מובן וברור.
וכמובן שתמיד אשמח לשמוע את דעתכם.
אם שמתם לב, אני בהחלט פתוח לשמוע דעות נוספות...
(לא הצלחתי להדגיש את הציטוטים שלכם, לכן כל ציטוט מתחיל ונגמר עם ״״)

״ועם כל זה, איני חושב שמענדל רואה את הר' קוק כמורה דרכו, ובוודאי שלא חושב ללכת בדרכי הציבור הדתל"י.״

מצ״ב צילום עם ציטוט מהראיון, הוא בפירוש רואה בו מורה דרך בדברים מסויימים (אלא אם כן כותבי הראיון לא דייקו בכתיבתם, גם זה קורה, ואשמח לשמוע אם זה אכן כך...)

״ר׳ מענדל סך הכל טוען ובצדק שיש שם המון נקודות טובות, כמו למשל פתיחות הרגש בעבודת ה', העיון בתורת המוסר והחסידות בצורה מעמיקה ועוד מעלות טובות.״

ברור שיש בהם המון מעלות טובות, על כך כבר כתבתי בהודעתי הקודמת, ואצטט זאת כאן שוב:
ר׳ מענדל מדבר הרבה על הנוער שלהם שכ״כ מחובר וכוסף לרוחניות, ברצוני לתת נקודה למחשבה: להבדיל, גם בהודו יש נזירים מחוברים וכוספים לרוחניות, אבל יהדות זה לא!
ואוסיף, שאולי כיחיד אתה יכול לראות את התנהגותם ולקחת מהם לימוד, אבל כשיטה כשאתה רוצה ליצור שינוי, אסור לקחת ממקור שהתוצאה שלו זה היפך היהדות.
מרע לא יוצא טוב! זה כלל.
בכלל כמשפיע זה בעייתי מאד להביא דברים טובים מאדם או חברה שיש בה הרבה עיוות, רוב העולם לא חושבים, לא מעמיקים, ואם הם שמעו מהמשפיע המוערך והמוערץ מילה טובה על ציבור זה, אין הם יודעים לעשות את ההפרדה ומעתה הכל כשר, גם כאשר המשפיע חושב שיש שם דברים טובים שצריך לחקות, ראוי שיהיה חכם ולא יביא את המקור...

״יודגש: המצב בציבור שלנו טעון בהחלט תיקון בדחיפות. לא מלמדים בישיבות לא מוסר ולא חסידות, לא מלמדים בחור מה זה יהודי, מה זה עבודת השם ולמה הגיע לעולם, ובדור מסוכן כזה, המצב הזה - אם לא ישתנה - יכול להביא לתוצאות הרות אסון. למרות שהציבור שלנו הצועד בעקבות גדולי ומאורי דורינו שליט"א לא חסר כלום באופן כללי, הרי שבאופן פרטי ברור שיש נקודות שטעונות תיקון ושיפור (אם הכל היה מושלם, אז משיח היה פשוט מגיע...)״

אני אומר את זה כל הזמן! ואומר זאת בכאב גדול, כי לצערי אני עוסק יום יום בתוצאות, אינסוף כאב, צער וייסורים הם מנת חלקם של הנפגעים וסביבתם מהמצב.

״המצב הוא שמענדל מעורר על נקודות נכונות, גם אם איני מסכים עם כל מילה מדבריו ויש הרבה מדבריו שאני מסתייג מהם.״

גם לזה התייחסתי בהודעתי הקודמת ואצטט כאן שוב:
בטוח שר׳ מענדל יכתוב עוד הרבה דברים אמיתיים ונכונים על הציבור שלנו, אבל מכאן ואילך אינו ראוי להתייחסות כלל ברוח התורה והיהדות.

״עוד אחת אדבר בזה. הרב יהודי חושב, האם יתכן שהתבלבלת בין דלי"ם לחרדלי"ם? כי אני חושב שר' מענדל רוצה לקחת את הטוב של החרדלי"ם - דהיינו יר"ש פנימית וכיסופים לה' וכו' - ולזרוק את ההשקפה הכללית הבעייתית שלהם. ובנוגע לנקודה זו, יש מה ללמוד מן החרדלי"ם - אם כי לא מהדלי"ם הכלליים״.

לא התבלבלתי, מכיר היטב היטב, החבקוקניקים לרוב הם חרד״לים, ושוב אחזור על הכלל שאין רע יוצא מטוב, במיוחד לא כשיטה, ויש מספיק מקומות כשרים לכתחילה ביהדות שאפשר להביא מהם דוגמא של יר״ש וכיסופים לה׳ וכו׳.
כגון חב״ד, כגון ברסלב המקורי, (לא כל הנספחים...) גם אם אצל החרד״לים זה יותר בולט, עדיין זה לא נותן אישור להביא את שיטתם כדרך חיים, כי כאמור, מי זה שידע בבירור מה לזרוק ומה לא? וכי כולם חושבים וחכמים כמוך? ומה ימנע בסופו של דבר לאמץ את שיטתם לגמרי?

״נדמה לי שכבר מתחילה לא היית כ"כ בעד רמ"מ ורק רצית שדבריך יתקבלו יותר״

היות שאני מתעסק הרבה עם נוער, ובפרט בתקופה האחרונה שפגשתי סיפורים קשים מאד, אני כל הזמן מתפלל, מקווה ומייחל שמישהו יתעורר ויקרה שינוי.
ר׳ מענדל בהחלט סיקרן אותי, משך את תשומת ליבי, הרגש החם שלו והדיבור האמיתי על נקודות בעייתיות גרמו לי לעקוב אחר מהותו ולאן פניו מועדות, בתקווה גדולה שאולי אולי יש בפיו איזשהי בשורה.
אך מהראיון בעיתון בקהילה הבנתי סופית שלצערי לא ממנו תגיע הישועה... (והלוואי שיתפוס את עצמו וכן יזכה להביא לנו בשורה... ) אני לא חוזר בי שהוא בחור עם טוב ועוצמות נדירות, אבל במצבו הנוכחי, עם מורי דרכו והשקפתו נאלץ להמשיך להתפלל לישועה ממקום אחר.

ובקשר לנושא הפייסבוק, ברור שאין זה מקום לאדם ירא שמים, וכאמור טוב לא יוצא מרע, ואין מקום לקירוב רחוקים דרך שם, בימינו יש מספיק דרכים גם דרך המדיה לקרב, לא צריך לשבת בתוך הטומאה, אבל במהלך חיי פגשתי לא מעט בחורים שפתחו פייסבוק כחלק ממרד, כחלק מירידה קשה במצבם הרוחני, ובחלוף הסערה, כשעלו על הדרך, סגרו את הפייסבוק והמשיכו בדרכם לחיים ולשלום.
קיוויתי (ועדיין מקווה) שר׳ מענדל נמצא בנקודה זו... קיוויתי שיום אחד הוא יכתוב בגדול, מטעמי יהדות והלכה סגרתי דף זה, עם קישור לבלוג או אתר שבו הוא יעלה את התכנים שלו.

ולסיום תודה להרב יאיר ולכל מי שאמר תודה על דברי, וכמובן תודה לכל משתתפי הדיון המחכים והחיוני הזה

[יאיר]

אגב, נראה שקרא היטב את הביקורות עליו...

אני יודע מה הניק שלו בפורום...

מי האמין??...

חמדתי לצון

עניין אותי לראות מה יהיו התגובות... (:

אכן התפלאתי מה לו ולפורום ה'סגור' ה'מצומצם' ה'פרום' ה'מרובע' (יש כאן אפילו משולש) כמו לדעת.
במיוחד שאין כאן גילויי אהבה. (לייקים בלע"ז)

לייקים היו ואינם מסיבות טכניות.

[נעשה ונשמע]

אגב, נראה שקרא היטב את הביקורות עליו...

אני יודע מה הניק שלו בפורום...

מי האמין??...

חמדתי לצון

עניין אותי לראות מה יהיו התגובות... (:

אני האמנתי. ועדיין מאמין שאתה יודע מה הניק שלו.
הוא פשוט פנה אליך, שפרסום ענין זה שיייך לאאוטינג, והוא חמור. ואתה כמנהל מנצל את ידיעותיך לגלות סודות...

נבהלת מדבריו, ולכן טרחת לטשטש זאת בהלצה.

אני עדיין מאמין לגירסא הראשונה שלך.

[yehuda]

אני עדיין מאמין לגירסא הראשונה שלך.

יאיר אמר לי מיד כשכתב בפורום את הדברים הנ"ל, כי זו הלצה זמנית בלבד.

[יאיר]

viewtopic.php?p=333980#p333980

[אדוק]

עוד בלוג הבליג המשפיע, להנאתכם למי שנהנה...
בואו נתחיל לשמור על הגוף והסביבה
הכל התחיל מיהודי רוסי מבני ברק שלימד את המשפיע תרגילי יוגה • ואז הוא הבין: בריאות הגוף משפיעה על בריאות הנפש, אין סתירה בין שמירת תורה ומצוות לבין מודעות על שמירת הגוף, ומוטל עלינו לשמור על איכות הסביבה לא פחות מאדם שאיננו דתי • הרב מענדל ראטה בטור ירוק במיוחד
קובי הר צבי יום רביעי כ' טבת תשע"ז 08:11 18/01/2017

זה היה לפני אולי כשש שנים, או קצת יותר. הייתי עמוק בשיחה עם יהודי אחד שקוראים לו ר' שמואל, בביתו בבני ברק.

הוא יהודי בעל תשובה שעלה מרוסיה, התקרב ליהדות ולחסידות וחזר בתשובה. ביום אחד הוא גילה את ה'טיש' של סבא שלי, הרבי משומרי אמונים זצ"ל, בלילות שבת, שמע את השירים ואת הקידוש מעורר הלבבות, והחליט שזה המקום שלו. כיום, בגלל המעבר שלי לעיר אחר והתפצלות החסידות לכמה חלקים, אני פחות פוגש אותו. אבל כשהייתי בחור צעיר אהבתי מאוד לשוחח אתו. אולי יותר מאשר עם כל באי בית הכנסת. המבטא, כמובן, רוסי כבד, העברית כמובן לא מושלמת, אבל התוכן, התוכן היה כל כך אמיתי וכנה. פעם, כשהייתי בחור זאטוט אמרתי לו במין הצגה של 'ענווה': ר' שמואל, אני עומד כל כך רחוק אבל אתה עומד כל כך קרוב, אתה כל כך רוחני, איך אתה מגיע לזה? והוא עונה לי בפשטות: 'תקשיב, אני עובד על זה ימים ולילות. עובד קשה בשביל להתקדם רוחנית, אז זה מה שקורה'. באבחה של שנייה הבנתי שה'ענווה' שלי הייתה צביעות, וה'גאווה' שלו הייתה אמת, כנות, וטוהר אינסופי. אין משחקי מילים. 'יש עבודה', כמו במבטא הרוסי.

אז ביום אחד אני מבקר בביתו, משוחחים על דא ועל הא, ובאמצע השיחה הוא שואל אותי אם אני רוצה ללמוד משהו מעניין, תרגילים רוחניים מעניינים. אוקי, 'תרגילים רוחניים', נשמע לי מעניין ומקורי. הוא למד אותם ברוסיה. שם, הוא אומר, גם אמנים או שחקנים על הבמה לומדים ומתנסים בתרגילים אלו, כי 'זה מאוד משחרר'. אני לא מצליח להבין מה הוא רוצה ממני עכשיו ומאיפה זה נופל עלי כל השפה הזאת. תרגיל רוחני, שחקנים רוסיים, וזה 'מאוד משחרר'. טוב, הייתי סקרן. הוא אומר לי, 'תתיישב על הכיסא, בתנוחה הכי נוחה שאתה רוצה'. התיישבתי. 'עצום את העיניים'. עצמתי. 'הרפה את הידיים שלך, בתנועה הכי רפה ומשוחררת'. הרפיתי. 'הרפה את הראש שלך, את הכובד, את המחשבה'. הרפיתי. 'הרפה את הכתפיים, הרפה את הרגליים, את הגב, את החזה. פתאום היה לי פחד מהדבר הזה. לא הייתי רגיל להתייחס לגוף בכלל. הייתי כל כך רחוק ממנו. להרפות את הגוף? זה היה נשמע לי מילה מגושמת, לא יודע, גופני מדי. לא הייתי מספיק משוחרר נפשית ותודעתית בשביל כך. אבל האמת היא שתמיד העזתי לשבור מוסכמות והרגלים, למרות שפעמים רבות ליווה אותם הפחד וההיסוס. אז צייתי. הרפיתי, הרפיתי ושחררתי. את כל הגוף, את כל אבריי, את כל גידיי ועורקיי. ואני שוכב עם עיניים עצומות ולא יודע לאן בדיוק אני מתחיל להיות מובל. אבל משהו מאוד שקט מתחיל לקרות לי מבפנים. ואז הוא אומר לי: תחשוב שניה על הראש שלך. תהיה מודע לקיומו. אל תדמיין אודותיו, תהיה אותו. זה אתה בעצם. תהיה רק מודע לחלק הבלתי נפרד שלך. התחלתי לחשוב על הראש, על העיניים שלי, על האף, על הפה, הלשון, השיניים. וואלה, פתאום נזכרתי שאולי יותר משנתיים שלא חשבתי בכלל על הלשון שלי. שכחתי מקיומה. חשבתי על הנשימה שלי, פנימה והחוצה. על החייך, הגרון והאוזניים. 'אל תדמיין, תהיה אותם. תהיה עצמך'. כך עברתי על כל הגוף שלי, בלי לוותר על חלק ממנו. בקטעים מסוימים היה לי ממש קשה והתקשיתי אפילו לנשום. הלב שלי רעד. לא הייתי מורגל, הייתי מנותק נפשית ושכלית מהגוף שלי. מתי בכלל העזתי להוציא את המילה 'הגוף שלי'? אבל עברתי את כל השלבים, ולאט לאט אני מרגיש את עצמי נכנס יותר ויותר לשקט עמוק. כאילו עברתי בשקט וללא משים לעולם אחר. עולם מודע ומחובר שיש בו שלווה שקטה. ופתאום התחלתי לבכות.

כשהתבגרתי ולמדתי כמה דברים בחיים, הבנתי שהוא עשה איתי תרגילי 'יוגה'. אלו הם תרגילים שמחזירים אותנו אל המודעות לגוף שלנו, ומתוך כך גם אל הנשמה שלנו. אלו הם תרגילים המאמינים בקשר גוף - נפש - נשמה. בהשלכותיו של האיזון הגופני על האיזון הנפשי והרוחני. אם אתה מנותק מקיומו של גופך או חלקים מגופך, אזי אתה מנותק בכללות מעצמך, גם מהנפש הטבעית שלך וגם מהנשמה שלך, כי הם קשורים ושלובים אחד בשני. התרגילים הללו באים ממקורות שונים, ברובם מתורת המזרח, הודו, סין ושכנותיהן. הם תרגילים רפואיים בעצם, כי הם נועדים לשחרר ולהרפות את הגוף, ויש בסגולתם גם לרפא כאבי גוף ומחלות שונות שנוצרו כתגובת התנגדות עקב ניתוקו של האדם מעצמו, אבל הרבה יותר מכך הם משליכים עמוקות גם על המבנה הרגשי והנפשי של האדם, וגם על הרוחניות ועל החיבור עם הנשמה. כשהתבגרתי, הבנתי יותר למה בכיתי אחרי תרגילי המודעות שעשיתי לגוף שלי. זו הייתה הרגשה כאילו חזרתי הביתה. חזרתי לעצמי, אני פה, הנה הגוף, והנה הנפש שלי, והנה גם הנשמה שלי, אני פה. חזרתי הביתה.

ביום אחד הבריקה לי פתאום האמרה של ה'בעל שם טוב' זיע"א, שאמר: "חור בגוף זהו חור בנשמה". במשך שנים התקשיתי עם האמרה הזאת, כי הבנתי אותה מתחילה בצורה פשוטה: אם אינך שומר על בריאות הגוף, בסוף יהיו לך מחלות ולא תוכל לעבוד את ה'. נו טוב, איזה חידוש כבר יש פה? ומה, לא מספיקה לי המצווה הכתובה בתורה, 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'? אך יום אחד הבנתי שכוונתו של הבעש"ט הייתה הרבה יותר עמוקה. הבעש"ט, כידוע, היה גם רופא גוף ונפש. הוא הבין גם ברפואה טבעית ונפשית, ומאמרות שונות שהוא השאיר בצוואתו נשמע שהוא מדריך אותנו גם להרפיית הגוף והנפש לקראת התפילה. באמרתו המקורית 'חור בגוף הינו חור בנשמה' הוא אומר: הגוף הוא חלק בלתי נפרד מהנשמה. אלו רבדים שונים של אישיות אחת. כל הזנחה ממודעות לגוף, מביאה גם הזנחה ורישול בעבודת הנשמה. ניתוק מהגוף מפרה ומערערת את האיזון ההרמוני של תודעתו של האדם. לא בגלל שהוא מקבל איזה מחלה וכדומה, אלא בגלל שהם שלובים, הגוף והנשמה. כל מה שקורה לגוף, קורה מידית גם לנפש ולנשמה. נזק קטן לגוף - נזק לנפש ולנשמה. ניתוק המודעות מהגוף הוא ניתוק גם מהנשמה.

האם אנחנו מנותקים מדי מהגוף שלנו? יותר טוב אם אשאל: האם יש בנו איזו שהיא מודעות בכלל על קיומנו בתוך גוף, שהוא מורכב ופועל כמכונה מעניינת והכי גאונית בעולם? האם אנחנו חושבים אי פעם על הזרוע והצוואר שלנו, למשל? או על הגב, או המרפקים? נדמה שאנו די מנותקים. למה זה ככה בעצם? מה היא הסיבה לכך?

כשהייתי בחור בישיבה, הייתי לפעמים יוצא לפארק הירקון בשעות בוקר מוקדמות, לחוות את השלווה של הטבע והירוק ולפתוח את היום עם חיבוק לחיק הטבע. שם הייתי רואה הרבה צעירים, לא בחורי ישיבה כמובן, שרצים בשעות הבוקר על מסלול מסוים, רצים רצים. לפעמים הם היו עוצרים ועושים איזה תרגיל התעמלות. מתכופפים, מתרוממים, נעים ימינה, זזים שמאלה. עובדים עם הגוף. מתייחסים אליו. הייתי מסתכל אז על כך כפעולות מאוד מגושמות, גופניות, חומריות. מה זו ההשקעה הזאת בגוף? העיקר זה הרוחניות. למרות שכן כאב לי קצת שאין אצלנו כל כך את היציאה אל הטבע ואל חיק הבריאה, שזו היה בעיניי פעולה ממש רוחנית ומטהרת, אבל לעבוד עם הגוף? ממש לא צלצל לי. תרגילי התעמלות עם הגוף? המילה הזאת, 'גוף', לא יודע. לא הייתי מסוגל לחשוב על כך. בשכונה שבה גרתי בימי נעוריי, היה גר אחד ממאורי הדור האחרון, הרב וואזנר זצ"ל. אחד הדברים שהיו מספרים עליו בשכונה, זה שהוא מאוד היה שומר על בריאות גופו. הייתי רואה אותו הולך מדי יום ברחוב במסלולו הקבוע. אמרו שהוא מקפיד על הליכת בוקר. גם שהוא הולך לשחות מדי פעם, בשביל לשמור על בריאות גופו. בעוד שלכאורה זה היה אמור להיות משהו שכל אדם עושה, שהרי התורה מצווה ואומרת לשמור על בריאות הגוף, אך זה סופר כסיפור ייחודי על נוהג ייחודי ושונה של אחד מהגדולים - שלמרות שהוא כל כך הרבה לומד ושקוע בעבודת ה', 'בכל זאת' הוא שומר על בריאות גופו. כביכול זה היה משהו שלא כל כך נורמטיבי, או לא חסידי. האם אכן גדלות בתורה ועבודת ה' אמורה מלכתחילה להיות סיבה להזנחה כלשהיא בשמירה על בריאות הגוף?

כשהייתי ילד יצא לי הרבה לבקר בעיר רמת גן. סבא שלי מצד האימא, הרבי מראחוב זצ"ל, היה גר שם. כשהייתי מסתכל על הרחוב ועל הנוף שם הבחנתי שיש שם משהו קצת שונה מהנוף הבני ברקי המוכר. הרחובות היו יותר מטופחים ומושקעים. דגש רב ניתן שם על הנוף ועל איכות הסביבה. בכל עיר חילונית, בעצם. אם זה עם הניקיון ברחוב, אם זה עם ההשקעה בירוק סביב הבניינים, ואם זה עם כל מכלי המיחזור שעומדים שם בכל פינה. אז זה היה לי ברור: במקום להשקיע בלימוד התורה, הם משקיעים בטיפוח הרחוב. אצלנו ידענו שבורחים מהרחוב. אבל כשגדלתי ולמדתי קצת גמרא, מסכת 'בבא בתרא', ראיתי שיש דינים שלמים בנושא השמירה על הנוף ועל איכות הסביבה. למדתי שאסור לכער את הנוף הירוק שסביב העיר, ושאסור ללכלך את הרחוב. אבל כשלמדנו את זה בישיבה, לא בדיוק נתנו דרשה בישיבה על החשיבות של שמירה על ניקיון ואיכות הסביבה. זה כאילו בכלל לא היה הנושא של חז"ל. כביכול התכוונו חז"ל להעלות את הנושא רק בשביל לפתח איזו שהיא למדנות מפולפלת כמה אמה בדיוק צריכים להרחיק מהעיר. אבל האמת היא שאצל חכמינו ז"ל זה היה ברור: אי ניקיון ואי שמירה על סדר ואיכות סביבה, זו היא רשלנות מוסרית עמוקה, ואף בעלת השלכה רחבה על החלק הרוחני של האדם. אך משום מה, בתודעה שלנו לפעמים מתקבלת לה איזה שהוא קשר בל ימוט בין 'פרומקייט' והקפדה יתירה על הדת, לבין הזנחת הגוף והסביבה.

גם במאה שערים הייתי מבקר הרבה כשהייתי ילד או בחור. בגלל הסבא האחר, מצד האבא, שהיה לו בית המדרש שם בלב מאה שערים. תסלחו לי על הזיכרונות שלי - אני רק זוכר שכשנכנסנו לשכונה היינו סותמים את האף בגלל אלף שקיות הפחים שהיו זרוקים שם ברחוב. אף פעם לא הבנתי למה דווקא בשכונות האלו זה ככה. עד שביום אחד הבנתי שאנשים מקשרים בין הקפדה יתרה על התורה והמצוות לבין הזנחת הבריאות והגוף, הניקיון והסביבה. בשכונת מאה שערים גרים יהודים יראים ושלמים המקפידים על קלה כבחמורה, ובאמת אנשים מיוחדים, אבל איכשהו, דווקא בגלל זה, קיימת הזנחה בכל מה שקשור לגוף ולסביבה, כי זה כאילו מגושם וחומרי לחשוב על עולם העשייה, על הרחוב. זה מתכתב עם ההשקפה של הניתוק מהעולם הרחובי והחילוני, למרות שהגוף שלנו שייך רק לנו והסביבה היא שלנו בלבד, איכשהו נוצר העיוות המחשבתי הזה. אבל זה לא רק במאה שערים. שם זה אולי יותר בולט כי תושבי השכונה הם יותר מנותקים מהרחוב ומהעולם. אבל בכללות, שורה אצלנו מין השקפת עולם כזו שמקשרת בין הקפדת יתר על התורה והמצוות לבין הזנחת הבריאות, המודעות לגוף והמודעות והשמירה על ניקיון ואיכות הסביבה.

אבל האמת, חברים יקרים, היא בדיוק הפוכה. נכון שאנחנו משתדלים להתנתק מהתרבות המתירנית ששוררת היום ברחוב, מהבלגן הרוחני ששורר בעולם, אבל דווקא משום כך אנחנו חייבים לשמור על עצמנו, על בריאות גופנו ונפשנו. כי אי ניקיון וסדר גשמי, הוא גם אי בהירות רוחנית. זה משליך אחד על השני. וכמו שהבעש"ט אומר, 'חור בגוף - חור בנשמה'. אנחנו חייבים להכניס לתודעה את הקשר הבלתי ניתק של הגוף - הנפש - הנשמה. התייחסות נכונה לגוף כוללת שמירה מוקפדת על בריאות הגוף: אוכל בריא וטבעי, שינה בריאה ונוחה, ניקיון הגוף והבגדים, ניקיון וטיפוח איכות הסביבה, וגם מודעות מלאה לגוף שלנו. ראיתי פעם פוסט שמישהו העלה לרשת, שכל יום על הבוקר הוא מתהלך בבית במשך עשר דקות יחף ללא גרביים. פשוט בשביל להרגיש את הרגליים ואת האדמה. זה סוג של תרגיל יוגה. המודעות לגוף שלנו על כל חלקיו עוזרת לנו לחזור לעצמינו, להיות אנחנו, להרגיש את הגוף ואת הטבע, להיות, פשוט להיות. אתם מבינים את זה? 'להיות' זה אומר - לחזור אל האיזון הפנימי שלנו. איזון שלם והרמוני בין הגוף הבריא, הנפש הבריאה והנשמה הבריאה.

איזה מין דור אנחנו שאנשים מתבטאים פתאום עם משפטים כאלו כמו 'לחזור לעצמינו' ו'פשוט להיות'. אבל מסתבר שזה חלק מתהליך ההבראה שלנו. בשנתיים - שלוש האחרונות כן התחילו להיכנס קצת תובנות חדשות לתודעה של הציבור. כנראה שלפני שאנחנו מתקדמים לקראת גאולתה ופדותה של הנשמה, אזי כהקדמה אנחנו פתאום מתחילים לקבל תובנות של התייחסות לגוף, ואף התייחסות לנפש. הבראת הגוף והנפש כהכנה להבראת הנשמה. זה קורה לנו. הופך להיות חלק מהשפה היומיומית שלנו. יותר ויותר סדנאות 'גוף-נפש' מתחילות לצוץ, ואנשים מתחילים לקבל הצצה אל העולם הגדול של הגוף ושל הנפש. משהו בריא מתחיל לקרות לנו. אלו הם דברים שללא ספק היינו מאוזנים ומתוקנים בהם בימים כתיקונם, בימי המקדש והנבואה, בימי השלווה לעמינו בארצנו. מאז התחלנו לנדוד בגלות קרו לנו 'שריטות' שונות במהלך הדורות. הרגעים בהם מתחילים לקרות שינויים בתודעה, הם רגעי ההתחלה של הריפוי, ההתחלה של החזרה הביתה. אנחנו חוזרים הביתה, אל הגוף, אל הנפש ואל הנשמה. אנחנו חוזרים לאט לאט אל עצמנו. משהו טוב מתחיל לקרות לנו.

[אדוק]

הפעם נצרף לכם קצת תגובות לכתבה להנאתכם:


חילוני בלבוש חסידי (ל”ת)
אחד 08:52 18/01/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
1

מה חילוני כאן ? טמבל! (ל”ת)
משה 10:43 18/01/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

ממשפיע רןחני ליועץ סביבה, אין כל רע (ל”ת)
13:44 18/01/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

חילונים גונבים תור במכולת, חרדים לא מצוי (ל”ת)
13:45 18/01/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

מנדל, אפשר לראות הסכמה לרעיונותיך מ3 רבנים מוכרים???
09:03 18/01/2017
.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
2

מספיק רב אחד (ל”ת)
משה 10:10 18/01/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

סתם ילד מצומצם
בנדיקט 09:15 18/01/2017
אתה כותב באמת יפה, שפה עשירה, ללא תעויוט כטיב, אבל התוכן שטויות.
תסתוב בשכונות הפריפריה ותראה שם בתים וחצרות מוזנחים מאוד. ורמה הרוחנית שם לא משהו... כידוע לך.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
3

בפריפריה זה בגלל העוני היחסי והזנחת הרשויות שוטה
ממו 10:00 18/01/2017
והתוכן הוא נכון ואמיתי!
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

יפה שקלטת. עוני יחסי והזנחת הרשויות.
בנדיקט השני 11:56 18/01/2017
זה בדיוק הנתונים בערים החרדיות.

זה קשור לשמירת מצוות של התושבים?
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

הוא צריך לעשות יוגה למחשבות. להתחיל להיות מודע למה שעובר לו בכדור הזה שעומד על הכתפיים. (ל”ת)
יחיאל 09:16 18/01/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
4

מסכימה עם כל מילה
צודק לגמרי 09:18 18/01/2017
בבלוג הבא תכתוב על זה זהירות בדרכים
א נשים וטף מתפרצים לכביש באופן ממש פתאומי ומבהיל, למה אם אתם חרדים אתם חושבים שמותר להסתכן בדרכים??

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
5

חחח והחילונים לא מתפרצים לכביש... בכלל לא! אף פעם!!!
10:18 18/01/2017
רק אנשים שלא יוצאים מד' אמותיהם חושבים שאצלנו הכי גרוע, תלכו לטייל בתל אביב, יואוו איזה בלגן יש שם בכבישים... יש שם יותר כלבים מילדים, ולכן יש פחות ילדים שקופצים לכביש , זה הכל.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

חבל שאתה לוטש עיניים למחוזות אחרים.
09:37 18/01/2017
אם יש ליכלוך או אין זה לא עניין של השוואה ביננו לביניהם. מספיק עם הבילבולים שלך.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
6

עצוב שהדברים לא מובנים מאליהם
עצוב 09:38 18/01/2017
עצוב שהדברים לא מובנים מאליהם

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
7

אני זוכר את הקטע בבראשית רבה שה' מצווה את אדם לשמור על העולם. מגיל ממש קטן
כדשגכדש 09:51 18/01/2017
ב"ה שזוכים לראות את התורה בשלמונה

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
8

דברי חיזוק
מענדלה כנס בבקשה 10:01 18/01/2017
רעיונותיך מסוכנים!! אמנם, אתה צודק אבל לא זו הדרך!!! למה ברחובותינו לא תמצא מסוממים מושלכים ברחוב? למה לא תראה סכין נשלפת או אקדח יורה? נראה לי שהנוף הזה עדיף... ושוב, גם אם הצדק איתך. לא זו הדרך. אתה מתחיל ללטוש עיניים לשם... עיין ערך ליפא שמלצר. וחבל. שלא תחמצן פיאות בסוף...

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
9

רק אל תגיד שגם בבית הרוחני שלך היתה הזנחה, כי הכרתי את אחיות שלך
10:20 18/01/2017
ניקו וטיפחו את הבית... הלוואי על כולנו כזה נקיון וסדר!!!

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
10

לפי כשנה בערך, רכשתי ריהוט יד שניה, יצא להיכנס לכמה וכמה בתים חילוניים לגמרי
10:23 18/01/2017
ההזנחה והלכלוך היו הרבה מעבר למה שהכרתי מבתים חרדיים מרובי ילדים.
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
11

בטור הקודם עוד הגבתי, אך עד כאן!
אוהד גיטרסטים 10:38 18/01/2017
כבר מהכותרת ניתן להבין לאיפה הגיטריסט המשפיע מנסה להוביל במאמרים שלו, כנראה שהולך להיות סדרה של חינוך מחדש של כל הציבור החרדי על כרעיו ועל קרבו, עד כאן!
ו ממש לא משנה התוכן, ואם הוא צודק או לא. המטרה כאן ברורה וצריך לשים סוף לתופעה ההזויה הזאת, שאיזה צוציק עם גיטרה מביע דעות לחנך מחדש את כל הציבור הנכבד. אולי אצל החילונים הרדודים אז אמנים הם גם משום מה בעלי דעה אך לא בבית ספרנו, סורי.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
12

שמירת הגוף העיניים והאף
משפיע 10:47 18/01/2017
הסתובב בפארק הירקון בזמן שהיה שם רק חילונים הסתובב ברחובות רמת גן מביט לכל עבר ובמאה שערים סתם את האף נו ה פלא שזה מה שיצא ממנו

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
13


הם רצים ואנחנו רצים
11:25 18/01/2017
זהו משפט המוכר לכל בר בי רב. יש מי שרץ לכולל או לקחת את הילדים מביה" ויש מי שרץ בפארק הירקון. האחרון, בד"כ מעבר לריצת הפארק הוא לא מזיז את עצמו. מהבית למכונית ומשם למשרד ושוב למכונית שמביאה אותו מדלת לדלת. הראשון לעומתו, אמנם לא רץ ג'וגינג אבל רץ ועוד איך מהבית לביהכנ&quo חזרה הביתה לקחת את הילדים ולפזר אותם בין הגנים ובתיה" השונים, ומשם לכולל או לעבודה וחוזר חלילה. זוהי הסיבה להמצאות הולכי רגל רבים בריכוזים החרדיים.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
15

בחדרי, למה אתם לא מוסיפים כפתור ללייק ליד כל תגובה? זה ממש חסר (ל”ת)
אשכולית 11:59 18/01/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
16

כאחד שגר בעיר מעורבת רציתי להגיד כבר הרבה זמן אני חושב ע"ז תעברו ברחובות החילונים הכל מלוכלך שם צואה של כלבים על כל מטר רבוע אי אפשר ללכת ברחוב (ל”ת)
12:19 18/01/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
17

מנדל
חרדי 13:17 18/01/2017
אתה עוור, פוזל לדשא של השכן וחושב ששם יכוק אתה מזוכיסט אומלל שרק חושב שאצלנו הכל גרוע ועל ידי כך גורם לחילול ה' עצום ורב כי חילוני שקורא ברעיונותך שמח ומאושר ואומר לעצמו כמה גרוע אצל החרדים בזמן שהתמונה שאתה מצייר אינה נכונה כי ההזנחה ברחוב זה בגלל שהרדויות מזלזלות בחרדים ואתה אנטישמי כמו הגויים בגרמניה הנאצית שאמרו יהודון מסריח! זה מה שאתה עושה ללר הצדקה אתה מוזמן לבוא ולבקר בשכונותחרד לתפארת עם נקיון ויופי יהודי עם ילדי חמד בפאות מסולסלת צועדים לחדר מבודרים ונקייםואתה מוזמן לשכונות רווחה של חילוניםואו לעיניים מה שתראה דם אזסתוםת'פה בבקשה ותפסיק לקשקש בקומקום!

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
18

גוף וטיפוח המראה והניקיון זה תרבות יון !!! בתורה אין משמעות לאיך שהאדם החיצוני נראה , שקר החן ואבל היופי
ר יענקב 13:48 18/01/2017
עוד מעט תתחיל להטיף שיתקלחו יותר וישמו חלילה ריח של בשמים כאילו גבר זה אשה (וגם אשה אסור לה לשים שלא תגרום לפריצות ר"ל)< יון במעטה של שמירת העולם
ואח&q מתפלאים למה יש קרירות לגזירת השמד והגיוס ר"ל

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
19

בשעה 8-9 כשחילוני ממוצע יוצא לספורט
13:48 18/01/2017
אצלנו עסוקים ב...
ה שעתיים לימוד לב"ב/ יציאה לחתונה או ש"ב או אירוסין או בר מצווה של האחיין המי יודע כמה/ וכו וכו'
ב חרדי ממוצע עסוק פי 5 מחילוני רגיל, אז מתי יהיה לו זמן לכושר???

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
20

כל מילה בסלע!!
תמי 14:25 18/01/2017
זה כ"כ נכון. תמשיך עם המאמרים המאירים את העיניים לכולנו. תודה.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
21

מענדי נשמה, כמה שנאה עצמית, כמה?׳
15:09 18/01/2017
חבל עליך, אתה בחור מוכשר, לך לטיפול שישחרר אותך מהשנאה והרדיפה העצמית הזאת.

[פאטשיילע]

תודה רבה

[קריא]

בנושא האחרון הוא כ"כ צודק, אז באמת חבל שהתחיל עם הנושאים הראשונים, ואיבד את השפעתו.

[yehuda]

מענדל כל כך צודק בנושא האחרון, הן בנושא של הקשר בין הגוף לנשמה, קשר שמיוסד על דבריהם של גדולי החסידות ומשמש כיסוד להרצאות מחכימות של מרצים רבים (ביניהם של הרב אביחי כהן שליט"א ואכמ"ל).

הכותבים הבורים של בחדרי בתגובות מתלהמות וטפשיות מתקיפים את מענדל. שיבוסם להם ולבורותם.

[שש משזר]

הכותבים הבורים של בחדרי, מדברים בדיוק כאותם הכותבים הבורים של לדעת, בתגובותיהם המתלהמות והטפשיות בהתקפת ר' מענדל.

רק דבר אחד הם שוכחים: אם היו טורחים להפריך דבריו תחת מלהתקיף אותו, יתכן שמישהו היה לוקח את דבריהם ברצינות, אבל כיון שאין בידם אלא התקפות זולות, אף אחד לא לוקח את דבריהם ברצינות, אלא כעין שעשוע.

[א יודעלע]

המאמרים שלו הולכים ונעשים רדודים יותר ויותר.

המאמר האחרון שלו ראוי לביטוי "צאמגעמישט הודו מיט כוש"
מישהו יכול להסביר לי מה הקשר בין "יוגה", פעילות גופנית, ושמירה על סביבה נקיה?

נראה שרק הפאנטש ליין:
היהדות החרדית בתפיסה שלה את התורה אשימה בהכל.

כל מי שמסיק מכך שאני נגד מודעות גופנית, פעילות גופנית או שמירה על סביבה נקיה, מסיק זאת על חשבון עצמו.
אני בעד מודעות גופנית, פעילות גופנית, שמירה על הסביבה (תשאלו את השכנים שלי )

בעד. בעד. בעד.


אני נגד האשמת התורה והדרך החרדית בכל פיפס קטן.

נגד. נגד. נגד.

[א יודעלע]

הכותבים הבורים של בחדרי, מדברים בדיוק כאותם הכותבים הבורים של לדעת, בתגובותיהם המתלהמות והטפשיות בהתקפת ר' מענדל.

רק דבר אחד הם שוכחים: אם היו טורחים להפריך דבריו תחת מלהתקיף אותו, יתכן שמישהו היה לוקח את דבריהם ברצינות, אבל כיון שאין בידם אלא התקפות זולות, אף אחד לא לוקח את דבריהם ברצינות, אלא כעין שעשוע.

שש משזר הן זאת ידוע זה מכבר שכל מי שחושב אחרת ממך הוא טיפש.

הכותבים ב'בחדרי' פשוט לא אוהבים שאומרים להם כל הזמן:

"היהדות החרדית לא בסדר. תסתכלו, החילונים / מזרוחניקים/ דתיים טובים יותר".
המסר בין השורות שלו זו שנאה עצומה ליהדות החרדית.
א"א לא אוהב לשמוע דברים בנימה כזו.

גם אם המסרים שלו בסופו של דבר נכונים, העטיפה כ"כ עוקצת ודורקנית, שהדבר הראשון שהקורא מעלה בראשו זה "מגננה".
זהו.

[א יודעלע]

וכדי שלא יגידו שכל דברי הם רק התקפה, אני רוצה כעת להפריך נקודה אחת (שהיא רק דוגמא) ממאמרו האחרון.
אני לא אפריך את הנקודה של "צריך לעשות פעילות גופנית". כי זה נכון, וזה כבר מובא בחז"ל, ולמי שלא יודע הרב וואזנר גם היה הולך לשחות עד לשנותיו האחרונות.
אני רוצה להפריך את הנקודה שהחרדים לא עושים פעילות גופנית כי הם לא מחשיבים את בריאות הגוף.

אז ככה:
עד לעשר שנים האחרונות לא היה כמעט מודעות בעולם הכללי לחשיבות הפעילות הגופנית לבריאות.
מי שהיה עושה 'כושר' עשה זאת רק לצורך תרבות, למטרת חיזוק השרירים, רצון להצליח בכדורגל וכדו' או להיות חזק לצורך לחימה, הליכה לצבא וכו'. המטרה לא היתה בריאות. עדיין לא היתה מודעות בעולם הכללי שפעילות גופנית טובה לבריאות. (נפשית וגופנית)
ממילא ברור שהחרדי הממוצע לא צורך את התרבות הזאת. אצלינו לא סוגדים לכח גופני.

המגמה של 'שמירה על אורח חיים בריא', זהו טרנד שהחל להיכנס לעולם הכללי רק לפני כעשור וחצי בערך.
היהדות החרדית בהיותה חברה סגורה, אך טבעי שיקח יותר זמן שהמגמה הזו תיכנס אליה,
פשוט כי אינה חשופה למדיות השונות. ולא כי התורה לא רוצה בבריאותינו, או מנהיגי דורינו לא רואים בזה מצוה מדאורייתא.

ככל שעובר הזמן המודעות לצורך בשמירה על הבריאות חודרת גם אלינו, ההבנה שפעילות גופנית היא לצורך בריאות ולא לצורך תרבות.
אני לא מכיר אף רב או שיטה שמזלזלת בצורך בשמירה על בריאות הגוף, ממילא ככל שחודרת ההבנה שמדובר בצורך בריאותי, כך תראו יותר אנשים חרדים שיעסקו בספורט.
אולי הם לא יקראו לזה ספורט, אלא רק לא יקחו אוטובוס אלא ילכו ברגל, אבל המטרה ברורה.

ואגב, מאז ומתמיד ידעו גם אצלינו שהספורט חשוב לצורך שחרור, אורור וכדו', ולכן תמיד היו הולכים לשחות בבין הזמנים, רוכבים על אופניים וכדו'.
אולם הצורך הבריאותי עדיין לא חדר אלינו לגמרי.

זה לא כי ההשקפה החרדית מזניחה את הבריאות, זה כי המגמות האופנתיות בעולם הכללי חודרות אלינו יותר לאט. (בעיקר שעד לפני כעשור הפעילות הגופנית היתה לצורך תרבות כאמור ולכן לוקח יותר זמן להבין ולהאמין שמדובר בבריאות)

הבנתם?

היהדות החרדית לא נגד בריאות!!!

[yehuda]

לא יודע למה כל דבר שמענדל כותב, יש כמה חברה שרואים זאת כהתקפת זעם נגד הציבור החרדי. הוא מדבר כמו שכל אברך חסידי מדבר בקאווע שטיבל אל חבריו, אודות דברים שכולנו עושים או לא עושים, ודן מה רצון התורה בזה.

בפרט שהבן אדם - מה לעשות, מדבר לענין. כמה חבל.

[א יודעלע]

לא יודע למה כל דבר שמענדל כותב, יש כמה חברה שרואים זאת כהתקפת זעם נגד הציבור החרדי. הוא מדבר כמו שכל אברך חסידי מדבר בקאווע שטיבל אל חבריו, אודות דברים שכולנו עושים או לא עושים, ודן מה רצון התורה בזה.

בפרט שהבן אדם - מה לעשות, מדבר לענין. כמה חבל.

אם כמעט כל המגיבים ב'בחדרי' קבלו את השדר הזה,

אני חושב שמי שצריך לעשות 'חושבים' זה הוא, ולא אנחנו.


אם ברצונו להשפיע על ה'בורים'
(אני מניח ששש משזר וחבר מרעיו הנאורים אינם זקוקים לו, הם הרי כבר דיברו על זה אתמול בקאווע שטיבל)
כדאי שיתחיל לחשוב קצת אחרת.

[א יודעלע]

הכותבים הבורים של בחדרי, מדברים בדיוק כאותם הכותבים הבורים של לדעת, בתגובותיהם המתלהמות והטפשיות בהתקפת ר' מענדל.

רק דבר אחד הם שוכחים: אם היו טורחים להפריך דבריו תחת מלהתקיף אותו, יתכן שמישהו היה לוקח את דבריהם ברצינות, אבל כיון שאין בידם אלא התקפות זולות, אף אחד לא לוקח את דבריהם ברצינות, אלא כעין שעשוע.

מי שמדבר...
אתם אלה שמפריכים כ25 תגובות במילות התקפה (בורים, מתלהמים, טפשיים) בלי הסבר אחד רציני.

[גאליציאנער]

לא יודע למה כל דבר שמענדל כותב, יש כמה חברה שרואים זאת כהתקפת זעם נגד הציבור החרדי. הוא מדבר כמו שכל אברך חסידי מדבר בקאווע שטיבל אל חבריו, אודות דברים שכולנו עושים או לא עושים, ודן מה רצון התורה בזה.

בפרט שהבן אדם - מה לעשות, מדבר לענין. כמה חבל.

כי הניסוח שלו זה בנוסח של התקפה על היהדות החרדית, וכשתוקפים - תוקפים חזרה.

[הכתב והמכתב]

חבל, כו"ע מודי שלולא צורת כתיבתו, שהיא באמת 'חוצפנית' ומקוממת, יש מקום לדון בנקודות אותם הוא מעלה.

במקרה הנושא האחרון של שמירה על סביבה אני חושב שאין צורך לשנוי, אבל אני לא חושב שמי שחושב שכן זה תמיד נוטה בגלל נטיה לעולם החילוני.

הרב ש"מ, אני רואה צורך להסתייג מהרב ראטה למרות שהגנתי על דעותיו בעבר כאן, ואסביר. להוי ידוע שצריך לדעת איך להגיש דברים, גם דברים נכונים. המטרה היא לא להיות צודק אלא לגרום לשנוי תפיסה אצל הקוראים, ולצערי הרב ראטה כנראה לא ישיג את מטרתו, וחבל. עצם הסגנון להעלות כל שבוע נושא אחר במקום להתמקד בנושא אחד ולהביא את הבטיו, גם מרחיקה אותו.
ובקיצור, הרמב"ם (באבות) מגדיר את אחת מהדרגות בין טיפש לחכם שאדם נמצא במצד שיש לו שכל אבל הוא 'בוסר' ולכן אינו משתשמש בו כראוי. ואדרבה אם אתה מכירו נסה להעיר לו על דרך זו שיביא הרבה תועלת.

בכל מקרה אני מציע שהנושאים שהועלו פה, ראוים לדיון בפני עצמם, ולמרות שאני מניח שלא יושבים פה המחנכים של כלל ישראל, אני חושב שראוי לדבר עליהם ולעסוק בהם, כי הרבה מהם הם דברים התלוים בלב, ואם משהו ישכיל מהנאמר כאן אזי יהיה לו עצמו תועלת גדולה.

[yehuda]

הכותבים הבורים של בחדרי, מדברים בדיוק כאותם הכותבים הבורים של לדעת, בתגובותיהם המתלהמות והטפשיות בהתקפת ר' מענדל.

רק דבר אחד הם שוכחים: אם היו טורחים להפריך דבריו תחת מלהתקיף אותו, יתכן שמישהו היה לוקח את דבריהם ברצינות, אבל כיון שאין בידם אלא התקפות זולות, אף אחד לא לוקח את דבריהם ברצינות, אלא כעין שעשוע.

מי שמדבר...
אתם אלה שמפריכים כ25 תגובות במילות התקפה (בורים, מתלהמים, טפשיים) בלי הסבר אחד רציני.

כשר' מענדל מגיע עם הסברים יפים והוכחות מגמ' וספה"ק, ובאים כמה כותבים וכותבים תגובות מתלהמות בלי הסבר כמו "חילוני בלבוש חרדי" בלי שום הסבר, אני לא חושב שאני זה שצריך להסביר את עצמי, אלא אלו שרוצים להפריך את הדברים שכתב.

[מרן ראש הממשלה שליט''א]

נראה לי שר' מענדל יקירי פשוט לא יודע מהי "דת הירוקים"
על יסודותיה הכפרניים ואמונותיה המופרכות וכפיית הרוב הנורמלי לרקוד לפי חלילי החוקרים
ש"גילו" את ההתחממות הגלובלית והקרחונים הנמסים שיציפו עלינו את הים והחור באוזון והחיידקים והחייזרים שיפרצו לעולמנו
ועוד כהנה קש וגבבא אשר אין מקום ואין המקום להאריך ולהרחיב בזה כאן.
שעל כל מחקר שמוכיח את הנ"ל יש מחקרים הפוכים, אך עמותות עשירות וגורמים אינטרסנטיים אחרים בארצות המערב
מממנים את המחקרים וכמובן משפיעים על תוצאותיהם ופרסומם.
אם יחקור ר' מענדל את הנושא לאשורו ולעמקו (כמנהגו), יש בי התחושה כי ישנה את דעתו בנושא "איכות הסביבה".
בעניין הניקיון בבית ובחוץ ובריאות הגוף יש צדק בדבריו.
ויתכן שלכך התכוון בכתבו "איכות הסביבה", אך לפי הפירוש הפשוט של המונח, ודאי שהרבה ממצאי הארגונים הירוקים
מבוססים על אמונות טפלות מתובלות בחצאי אמיתות ושקרים שלמים.

ויעזור השי"ת ובקרוב ממש תמלא הארץ דעה את ה' כמים המכסים את הים
והארץ המלאה דעת לא תותיר מקום ללכלוך כלשהו.
מרן.

[yehuda]

נראה לי שר' מענדל יקירי פשוט לא יודע מהי "דת הירוקים"
על יסודותיה הכפרניים ואמונותיה המופרכות וכפיית הרוב הנורמלי לרקוד לפי חלילי החוקרים
ש"גילו" את ההתחממות הגלובלית והקרחונים הנמסים שיציפו עלינו את הים והחור באוזון והחיידקים והחייזרים שיפרצו לעולמנו
ועוד כהנה קש וגבבא אשר אין מקום ואין המקום להאריך ולהרחיב בזה כאן.
שעל כל מחקר שמוכיח את הנ"ל יש מחקרים הפוכים, אך עמותות עשירות וגורמים אינטרסנטיים אחרים בארצות המערב
מממנים את המחקרים וכמובן משפיעים על תוצאותיהם ופרסומם.
אם יחקור ר' מענדל את הנושא לאשורו ולעמקו (כמנהגו), יש בי התחושה כי ישנה את דעתו בנושא "איכות הסביבה".
בעניין הניקיון בבית ובחוץ ובריאות הגוף יש צדק בדבריו.
ויתכן שלכך התכוון בכתבו "איכות הסביבה", אך לפי הפירוש הפשוט של המונח, ודאי שהרבה ממצאי הארגונים הירוקים
מבוססים על אמונות טפלות מתובלות בחצאי אמיתות ושקרים שלמים.

ויעזור השי"ת ובקרוב ממש תמלא הארץ דעה את ה' כמים המכסים את הים
והארץ המלאה דעת לא תותיר מקום ללכלוך כלשהו.
מרן.

אתם מדייקים בדבריו של מענדל כאילו היה תנא או לכל הפחות אמורא. הוא כתב בדיוק מה שהתכוין אליו לשמור על נקיות הסביבה, דרישה שלקוחה מהסוגיות של פ"ב דבבא בתרא.

אגב אם תבדקו מה גודל השטח שהתוה"ק דורשת סביב כל עיר, הן שטח ריק והן שטח מלא בעצים וכו', בשביל לשמור על יופי העיר והרחבת הדעת של התושבים לעסוק בתומ"צ, תבינו שאין שום עירייה שדורשת דרישות חמורות כאלו כמו התורה הקדושה בעצמה שנכתבה על ידי מי שברא את העולם ואת תושביו ויודע היטב מה נדרש בשביל שיהיה לאדם ישוב הדעת לעבוד את ה'.


סוטה פרק ה:
אלף אַמָּה מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִם אַמָּה תְחוּם שַׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָׂדוֹת וּכְרָמִים:

(מגרש הוא שטח ריק סביב העיר).

[שימי התימני]

דבר אחד אני רוצה לומר לכם:
שלכל דבר שבעולם, אבל כל דבר שתחליטו שהוא האמת וכך צריך להיות, תמיד תמצאו לזה מקורות בתוה"ק לא משנה מה זה, אפילו דברים שהם ממש נגד התורה, כפי שכבר אמרו שר' ... (לא זוכר) היה מטהר את השרץ ב... (לא זוכר) טעמים (ולהבדיל אלף אףפי הבדלות בין הטמא ובין הטהור כפי שכבר ראינו פה בארצינו הקדושה שהיה מי שהתיר ממזרים לבוא בקהל...)
אלא מאי?
השאלה היא מה העיקר ומה הטפל, על מה צריך לשים דגש ועל מה לא,
וודאי שבכל ציבור יש דברים הצריכים תיקון, אלא, שאלה שמים את הדגש על זה ואלו שמים את הדגש על משהו אחר, כל מקום והדגשים שלהם שלמדו מפי רבותיהם.
ולמנדל הנ"ל
לא מכל דבר שולי צריכים כבל לעשות בלוג שלם ואל תחשוב שתצליח לתקן את העולם
אין שום דבר שלם בעולם רק הקב"ה הוא תכלית השלימות

[יאיר]

"א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים תנא לא ר"מ שמו אלא רבי נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר"מ שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב (ישעיהו ל) והיו עיניך רואות את מוריך א"ר אבהו א"ר יוחנן תלמיד היה לו לר"מ וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים" (עירובין יג:)

[גאליציאנער]

נראה לי שר' מענדל יקירי פשוט לא יודע מהי "דת הירוקים"
על יסודותיה הכפרניים ואמונותיה המופרכות וכפיית הרוב הנורמלי לרקוד לפי חלילי החוקרים
ש"גילו" את ההתחממות הגלובלית והקרחונים הנמסים שיציפו עלינו את הים והחור באוזון והחיידקים והחייזרים שיפרצו לעולמנו
ועוד כהנה קש וגבבא אשר אין מקום ואין המקום להאריך ולהרחיב בזה כאן.
שעל כל מחקר שמוכיח את הנ"ל יש מחקרים הפוכים, אך עמותות עשירות וגורמים אינטרסנטיים אחרים בארצות המערב
מממנים את המחקרים וכמובן משפיעים על תוצאותיהם ופרסומם.
אם יחקור ר' מענדל את הנושא לאשורו ולעמקו (כמנהגו), יש בי התחושה כי ישנה את דעתו בנושא "איכות הסביבה".
בעניין הניקיון בבית ובחוץ ובריאות הגוף יש צדק בדבריו.
ויתכן שלכך התכוון בכתבו "איכות הסביבה", אך לפי הפירוש הפשוט של המונח, ודאי שהרבה ממצאי הארגונים הירוקים
מבוססים על אמונות טפלות מתובלות בחצאי אמיתות ושקרים שלמים.

ויעזור השי"ת ובקרוב ממש תמלא הארץ דעה את ה' כמים המכסים את הים
והארץ המלאה דעת לא תותיר מקום ללכלוך כלשהו.
מרן.

אתם מדייקים בדבריו של מענדל כאילו היה תנא או לכל הפחות אמורא. הוא כתב בדיוק מה שהתכוין אליו לשמור על נקיות הסביבה, דרישה שלקוחה מהסוגיות של פ"ב דבבא בתרא.

אגב אם תבדקו מה גודל השטח שהתוה"ק דורשת סביב כל עיר, הן שטח ריק והן שטח מלא בעצים וכו', בשביל לשמור על יופי העיר והרחבת הדעת של התושבים לעסוק בתומ"צ, תבינו שאין שום עירייה שדורשת דרישות חמורות כאלו כמו התורה הקדושה בעצמה שנכתבה על ידי מי שברא את העולם ואת תושביו ויודע היטב מה נדרש בשביל שיהיה לאדם ישוב הדעת לעבוד את ה'.


סוטה פרק ה:
אלף אַמָּה מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִם אַמָּה תְחוּם שַׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָׂדוֹת וּכְרָמִים:

(מגרש הוא שטח ריק סביב העיר).

אני יכול להגיד לך דבר אחד שיפריך את דבריו במידה מסויימת, וכדוחים את דבריו ואומרים שהם דברי חילוני בלבוש חרדי אין הכוונה שבגלל זה דברים הופכרו פירכה שאין עליה תשובה, אלא הכוונה הוא שאין לקבל את דבריו, ואם אתה רוצה לקבל מדבריו - שתידע בדיוק עם מי יש לך פה עסק: עם חילוני בלבוש חרדי, זה מה שכל אחד מתכוון כשהוא דוחה את דבריו בלא כלום, מובן ??

ולגופו של עניין: מענדל דנן גר בעיר אשדוד, וכל מי שיודע ומתמצא קצת בעיר הזאת יודע שעיר זאת, ובפרט הרובע שמענדל גר - רובע ז' היא רובע מטופחת מאוד, יש שמה הרבה גינות, גוזמים כל הזמן את העצים, מנקים שמה כל הזמן, וכולי...
ככה שלו עצמו אין בעיה עם לכלוך, הוא גר בסביבה נקייה, ואציין לדבריו מה שהוא הציג מנקודת מבטו: יש לו סבא אחד שגר ברמת גן - שמה נקי, יש לו עוד סבא שגר במאה שערים - שמה מלוכלך, מסקנה: אצל החילונים נקי ואצל החרדים מלוכלך, זה מסקנה נכונה ?? אתה לא רואה את העיוות שבדבריו ??

כמובן כמובן שהאמת היא תמיד איפשהו באמצע, אבל פה הוא הגזים בהסתבכות שלו עצמו, קודם כל הוא עצמו גר באיזור מאוד נקי ומטופח, ואיך הוא יוצא ללכלך [פשוטו כמשמעו] את כל האיזורים החרדיים ??

[אדוק]

טרי בלוג חדש מהמשפיע, מעניין מאוד לכל המכירים את נושא ה'ניו אייג''

היהדות צריכה לנצל את ה'ניו אייג' לטובתה
תקופת הניו אייג' - העידן החדש מתפשטת במהירות בעולם הגדול, וכולם תרים אחר הפתרון לנשמתם אצל מורי דרך רוחניים למיניהם • דווקא היהדות, שהייתה שם הרבה קודם עם תפיסת העולם הזו, צריכה לאמץ אל חיקה את התופעה הברוכה • הרב מענדל ראטה עם טור רוחני
קובי הר צבי יום רביעי כ"ז טבת תשע"ז 22:34 25/01/2017

מרותק הייתי שקוע בספר שהיה פתוח מולי. לא זוכר שמו של הספר. סיפורו של בעל תשובה שעשה מסע רוחני רב טלטלות ורב שנים, בו הוא אף עשה כברת דרך ארוכה בהודו ובמזרח הרחוק. סיפור מטלטל ורב אתגר. תמיד אהבתי ספרים שהיה בהם מן ה'מסע'. הם נתנו לי את האווירה של החופש, החירות. הטעימו לי מהיופי האינסופי של העולם היפה והגדול. בדמיוני הייתי רואה את המרחבים, את השדות המוריקים, את הציפורים היפות ואת בני האדם. כמה גדול ויפה הוא העולם. כמה קרובים ללב הם בני האדם. לפני שבוע נסעתי לאיזה מושב בצפון, ובדרך הייתה לי השראה. נוסעים, נוסעים, פוגשים את העולם הגדול, את הדומם הצומח והחי, את בני האדם, ואז פתאום כתבתי פוסט כזה, סוג של שיר: "אלוקים גדול שלי, אני נוסע ממקום למקום, פוגש כל יום עוד ועוד בני אדם, וליבי רוחש אהבה. החלום הגדול שלי הוא להכיר כל ילד וכל אדם בעולם. אני רוצה לאהוב, לחבק, להיות קרוב. אבא מתוק". אלה מילים. אולי ביום אחד אלחין על כך שיר. לפעמים, דווקא קריאת הסיפור, היא זו שמנתקת אותנו מההרגל לראות את העולם במבט המצומצם הרגיל שלנו. מרחיב את דעתנו לראות את הכל חופשי ואמיתי יותר. טוב, אז הייתי באמצע לקרוא את סיפורו של בעל התשובה.

הוא מספר על מפגשים מעניינים שהיו לו במזרח הרחוק עם מורים רוחניים מרתקים שלימדו אותו פרקי חכמה שונים. הוא מספר על תרגילי מחשבה וריכוז שונים שהוא למד שם, על שחרור התודעה, על יוגה, על מדיטציה, על שלווה והתחברות. כל מיני מושגים. אני קורא ושואל את עצמי: רגע, זה מתאים ליהדות או לא? מה בדיוק היחס היהודי לתרגילים כאלו? לרגע אני מנסה לומר לעצמי שאין בזה שום דבר אמיתי ורק בתורה יש הכל. ואז אני נזכר שחז"ל אמרו 'חכמה בגויים תאמין', אבל אסור ללמוד את חכמות הגויים. אך עדיין אני מרגיש שיש בזה הרבה חכמה ואמת. טוב, ריבונו של עולם, תגיד לי אתה מה היא האמת. ופתאום אני מתחיל לקרוא שם משהו מעניין. הוא מספר שהוא היה לתקופה אצל מורה מסוים שקראו לו כך וכך. הוא היה תלמיד של 'גורו' אחד בשם כך וכך. שכחתי השמות. וה'גורו' הזה היה תלמידו של מורה יהודי אחד שקראו לו מרדכי (מקס) טאון. אז כך הם יודעים לספר, תלמידי וממשיכי השיטה ההיא. ה'מקס - מרדכי' הזה היה בעבר תלמידו של 'רבי חסידי' שקראו לו 'מענדל'ע השותק מווארקא'. הרבי הזה מווארקא, הם אומרים, לא סתם קראו לו מענדל'ע השתקן. הייתה לו לאותו רבי חסידי שיטה רוחנית מעניינת מאוד. הוא היה מתכנס עם תלמידיו לדממת שתיקה שארכה שעות ארוכות ולפעמים אפילו חצי יום, כשתרגיל דממת השתיקה זו הייתה בעצם שיטה שהוא לימד איך לשחרר את התודעה מהרגל המרוץ שלה ממחשבה למחשבה, ולהתחיל להתמקד בהווה ובכאן ועכשיו ולא בעבר ובעתיד. בום! איזה מין דבר זה. ר' מענדלי מווארקא. בחיים לא ידעתי שהייתה לו 'שיטה'. שחרור התודעה? אבל כך ידעו לספר הגויים הללו במזרח הרחוק. ה'מרדכי טאון' הזה, שכנראה שנה ופירש, נסע מפולין לצרפת ולמזרח, ושם לימד את תורתו ושיטתו שאת שורשיו הוא קיבל אצל רבו, מענדלע השותק מווארקא. 'שיטת ווארקא'. אז אני לא יודע בדיוק מה הוא לקח מרבו ומה לא, מה הייתה הסיבה שעזב לצרפת והאם הוא המשיך לשמור על יהדותו, אבל למדתי פתאום משהו חדש בחיים: 'שיטת ווארקא'.

אנו עדים כיום לתופעה חדשה בעולם שכובשת מיליוני בני אדם, תופעת ה'ניו אייג' - 'העידן החדש'. בבדיקה בקטלוג הספרים ובכל חנות ספרים של הספרות הכללית נגלה מדורים שונים לסוגי הספרים: מדור לספרי פסיכולוגיה, מדור לספרי פילוסופיה, מדור לספרי היסטוריה, ומדור אף לספרי 'העידן החדש'. מה זה 'העידן החדש'? אז ספרי ה'עידן החדש' אלו הם ספרים המדברים על רוחניות, על הנשמה, על הרחבת התודעה, על תרגילי מדיטציה של ריכוז ושחרור, על תרגילי יוגה, על תורת המזרח ועל שלווה ואחדות עם הבורא והבריאה. בעוד המדע הקלאסי מתעסק יותר עם החלק הטכני והפיזי של העולם, הפילוסופיה עוסקת עם השכל וההיגיון, הפסיכולוגיה עוסקת עם ה'נפש' - 'העידן החדש', לעומתם, עוסק עם הנשמה. היא מדברת על כך שאנו מתקרבים לשינוי גדול מאוד בתודעת בני האדם ושאנשים הולכים לגלות ממדים חדשים בבריאה שלא הכירו, כאילו הולכים להיפתח ערוצי תודעה חדשים, והיחס לכל מיני דברים ישתנה. אנשים יחושו יותר באחדותה של הבריאה, בזה שהכול הוא אחד, אנו וכל הבריאה והטבע שסביבנו וכל בני האדם. אנשים יאהבו יותר בני אדם אחרים ויחושו באחדות אוניברסלית כזאת, כאילו כל העולם הוא משפחה אחת גדולה. משהו ישתנה בתודעה. חלק נכבד מהספרות של העידן החדש מתמקד גם בתורת הסוד והקבלה, ואף גויים רבים בעולם מתעניינים בתורת הקבלה היהודית שמסבירה את הפנימיות של מבנה הבריאה ואת העולמות הרוחניים המקבילים לעולמינו אנו. אנשים מתחילים להאמין בעולמות רוחניים מקבילים ובעולם הנשמות. משהו קורה בעולם. מיליוני אנשים עושים עם עצמם עבודה פנימית עצמית במטרה להגיע למקום הנכסף של ה'הארה', שמהווה, לדעתם, רגע של גילוי אלוקי, בו מבליח הניצוץ המאיר אל תודעת האדם ומרחיב את גבולות הבנתו אל מעבר לתודעה הרגילה. זה נראה כאילו אנשים נמאס להם מהפתרונות שהפסיכולוגיה ניסתה להציע למצוקת האדם. אנשים התחילו להבין שהישועה לא נמצאת בעולמו הנפשי של האדם אלא בעולמו הנשמתי. לא טיפול בנפש מביא אותך אל אושרך אלא טיפול עם הנשמה. משהו יותר רוחני.

מה פישרה של תופעה זו, ומהי יחסה האמיתי של היהדות אליה? האם, למשל, תרגילים רוחניים אלו זרים לרוחה של היהדות, או שמא תואמים לגמרי? או אולי רק בחלקם? מבדיקה מעמיקה אחורה, אל ראשיתה של תנועת החסידות, אנו מוצאים שיש דמיון רב בין ההדרכה של הבעש"ט לחסידיו ושל רבנים וצדיקים שונים לתלמידיהם, לבין המושגים הנלמדים היום בעולם במסגרת תורת ה'עידן החדש'. ספרו של הבעש"ט 'צוואת הריב"ש', מלא עם תרגילים רוחניים שמהפכים את הכוונה של לימוד התורה ושיח התפילה מ'טקסים דתיים רשמיים', לפעולות המהוות 'תרגול רוחני' לנשמה ואמצעי לדביקות וחיבור לעולמות רוחניים. קשה קצת להשתמש עם המילה 'דביקות', כי עם המילה הזו כבר נעשה שימוש שלילי ומוטעה כה רב, עד שאנשים רבים נרתעים מהמילה הזו. בעיני הרבה אנשים מתוכנו מסמלת המילה 'דביקות' כרגעים של הזיה ושגעון גדלות של אדם מדומיין, או כרגעים של לחץ וניתוק אצל האדם הפרוש והמנותק מהעולם, אך המילה המקורית מכוונת בכלל למקום אחר: היא מכוונת למקום בו האדם, האדם הרגיל כמוני וכמוך, מתחבר עמוק למילים של שיח התפילה בו הוא שרוי, ולומד דרכים איך להתעלות עם המילים אל עבר ממדים רוחניים יותר עמוקים בבריאה. הבעש"ט אומר: "בוא אל התיבה", היינו שצריך ללמוד את הדרך איך להיכנס אל תוך המילים בעת התפילה. לטבול אל תוך המילים ולהישאב למחוזות אחרים. זה סוג של תרגול רוחני. הדיבור מכיל בכוחו כוח רוחני ייחודי שיש בכוחו לשאוב אנשים דרך הוצאת המילים מהפה, לממדים רוחניים אחרים, לעולמות של שקט ושלווה, של דביקות ונעימות. זה לא דמיון. אנשים מספרים על חוויות כאלו. אצלנו לפעמים אומרים שאין דברים כאלו היום, אבל מיליוני גויים מדברים בדיוק על רעיונות כאלו, כותבים על כך ספרים ומספרים על חוויותיהם הרוחניות תוך כדי התרגול הרוחני והעבודה העצמית.

מה מהווה תנועת החסידות כיום? אני שומע הרבה מבני הנוער שהם מרגישים ריחוק פנימי גדול מכל התעשייה הזאת של מוסד החסידות של היום. הם קוראים לה: 'קופת החולים שלי'. בשבילם זה מהווה לא יותר מ'קהילה', האחראית על חלוקת קמחא דפסחא, ועל מכירת מקומות בבית המדרש לימים הנוראים, וזה מקום טוב בשביל חברה וחיים קהילתיים משותפים, לא יותר. הם לא מרגישים שום פנימיות אמיתית בכל המוסד הזה. לא מרגישים שמוכרים להם משהו אמיתי, כנה כזה, שמדבר בגובה העיניים, בשפה שלהם, משהו שהוא חסר אינטרסים, משהו רוחני ברמה גבוהה ועמוקה. לא מרגישים שמישהו שם בפנים יש לו כוונה אמיתית וטהורה ללא נגיעות של דאגה למוסדות ולהצלחה של כבוד וכסף וחיצוניות. האם המוסד הזה הקיים כיום קשור איכשהו למה שהבעש"ט מייסד החסידות התכוון? נראה שלא. לבעש"ט לא היה מוסד. להיפך: הוא דווקא היה סוג של חתרן נגד הממסד. הוא חיפש את האמת והוא מצא שבעולם יש הרבה שקר וכבוד מדומה. אז הוא ליקט תלמידים ולימד אותם את תורתו ואת הגותו הפנימית. הוא לימד אותם מה זה להתפלל, מה זו הארה רוחנית, מה זה לימוד התורה. הוא לימד שהעיקר הוא 'אהבת הזולת והנברא', וחיפוש אחרי ה'הארה הרוחנית' שמשחררת את האדם אל על, הלוא היא הדביקות, החיבור, רגע ההתאחדות עם הבריאה והבורא. היום, אם אתה אוהב מדי את הזולת ואת השונה אזי הנך מתקבל כ'מוזר ומרדן'. אם אתה חושב קצת מחוץ לקופסא שלך אזי הנך 'אויבער חכם' ("תמיד הוא היה 'אויבער חכם, תמיד עשה לנו צרות"). אם הנך מחפש את האמת הפנימית אזי בכלל יש לך דעות עקומות, 'קרומע דעות', חשש לכפירה. ואם הנך מחפש אחרי ההארה והחוויה הפנימית אזי הנך עצלן שלא אוחז בלעבוד ולהתאמץ ומחפש רק חוויות וכיף וקומזיצים ובילוי וביטול זמן, במקום לשבת וללמוד ולנצל את הזמן. התהפכו הדברים על יוצרם.

האם צריך לכן לשלול מכל וכל את המוסד הקיים והמובנה? וודאי שלא. מבחינת השמירה החיצונית על חיי הקהילה המשותפים, הוא טוב, אפילו מצוין, ובמידה מסוימת הכרחי. אך התוכן, לפעמים, כל כך חלול, כל כך ריק, כל כך מזויף ויבש. 'געהאקט אין קאפ אריין'. הגיע הזמן להכניס תוכן ואמת פנימית בכל המוסד הקיים. להביא רוחניות אמיתית. ללמד את הצעירים איך להתפלל, איך לשיר, איך ללמוד, איך ליצור, איך להתחבר. במקום לעמוד במקום התחרותי הזה וללמד את הצעירים תחרות הישג אישי, אפשר ללמד אותם רוחניות כל כך יותר עמוקה. הדור הבוגר לפעמים אינו מאמין עד כמה הדור הצעיר מואס בתחרותיות ומחפש משהו יותר אמיתי ורוחני. הם חושבים שרק התחרותיות תדרבן אותם להשיג הישגים, אבל חוץ מזה שזה לא נכון, הטעות היותר חמורה פה היא שהם חושבים בכלל שהמטרה היא להשיג הישגים, בעוד המטרה האמיתית איננה כלל לחפש הישגים. המטרה היותר נכונה היא, לחפש את הדרך האמיתית שלך, להיות מה שאתה, להגשים את החלום שלך, להיות קרוב לבורא בדרך שלך, והדור הצעיר, אוי עד כמה שהוא מוכשר ומוכן רוחנית לקבל דרך כזו. עד כמה שהוא משתוקק לדרך אמיתית וכנה כזו. אנחנו לפעמים לא מספיק מאמינים בנוער, חושבים אותם לדבילים ומובילים אותם בדרכים שטחיות ורדודות, אבל בגדול הנוער מזמן כבר מאס בדרך הזו.

ובחזרה לנושא שלנו: התרגולים הרוחניים שנלמדים כיום בעולם ה'עידן החדש', מה הם מבשרים מבחינת היהדות? האם זה צד הקליפה? האם יש לנו מה ללמוד מהם? תנו לי לומר את דעתי האישית בנושא: הבעש"ט כתב באיגרתו הידועה על זמן ביאת הגאולה, שהיא תהיה בזמן בו כולם ידעו 'לעשות ייחודים כמוהו'. להתחבר לעולמות רוחניים כמוהו. כל בני האדם יתעלו מדרגה רוחנית גבוהה יותר, ויתחילו לדבר על רוחניות כעל דבר מובן מאליו ומורגש ונראה. נראה שארך קצת זמן לעולם לתפוס מושגים חדשים כאלו. בינתיים העולם התחיל להתפתח מבחינות אחרות: המדע התפתח, הטכנולוגיה התפתחה, מוסד הבריאות והרפואה התפתח ועם הזמן אף הפסיכולוגיה ובריאות הנפש. המדע הטכנולוגי היה הראשון שלימד את העולם שיש דברים שעוקפים את הזמן והמקום. זה התחיל מהרכבת, הטלפון, המכונית, המטוס, הפקס, הרדיו, האימייל ועד שיחת הווידאו בוואטסאפ. העולם למד שיש דברים כאלו כמו להתחבר לערוץ ולשדר, או שדברים שהיו בעבר - יכולים להישמר ולהנציח את עצמם לעד. זה היה סוג של תקדים לקראת הבנה יותר רוחנית של העולם. עם הזמן הגיעה הפסיכולוגיה שלימדה על המודע והתת מודע, על איזון נפשי ועל שריטות עמוקות ופחדים עמוקים משנות ילדות, על הצורך באהבה, בחיבור, ובתשומת לב. ובכן, ריפאנו קצת את הגוף, ריפאנו קצת את הנפש. הגיע הזמן לרפא את הנשמה. הגיע כבר הזמן שמאפשר לאדם להתחיל לדבר על דברים יותר עמוקים. האנושות הספיקה להתפתח הרבה במאתיים השנים האחרונות והכינה את עצמה לקראת שיח רוחני ברמה גבוהה יותר. זה שיש כיום גם את המתירנות החופשית החוגגת בעולם אינו סותר לכך כלל. אלו הם שתי תנועות מקבילות, כי לפני שהאנושות מבינה סופית שהפתרון נמצא בהשתחררות מכבלי התודעה המוגבלת והתחברות לתודעה יותר רחבה ואוניברסלית, היא מנסה למצות את עצמה בכל דרך שהיא. אולי בכל זאת יש ישועה אם נתיר באמת את הכל. זה סוג של 'לקראת פרידה'. אבל בסוף, האנושות תבין שהמתירנות ללא גבולות איננה מספקת אותה באמת ואיננה מביאה לה את האושר הנצחי, ואו אז היא תקבל את מסקנתה הסופית. ובכן, העולם כבר התחיל לצעוד לשם.

ואיפה אנחנו עומדים מהמקום הזה? מעיון במקורות שלנו אנו מוצאים כי דווקא אנחנו חלוצים בכל מה שקשור לרוחניות ולהארה. הבעש"ט, רבי נחמן, חב"ד, הגאון מוילנא, כל הצדיקים מתנועת החסידות, 'הרבי מפיאסצנא' עם שיטות הדמיון המודרך שלו. אבל כל הדברים האלו נמצאים רק במקורות. למעשה, את הרוחניות האמיתית הזאת, לא מלמדים בישיבות. גם לא בחסידויות. רק מלמדים סתם, איך לשמר את המסורת הקיימת. בלי נשמה, בלי רגש אמיתי, בלי דיבור כנה, ובלי אהבה אמיתית לכל אדם באשר הוא. כשאנו רואים את מה שמתחולל בעולם בשנים האחרונות בספרות ובמדע, אנו חייבים להבין שהעולם התקדם, ושהנה כאן הגיעה ההזדמנות שלנו. הרי דווקא לנו יש כל כך הרבה מה למכור! כל התנ"ך מדבר על נבואה ועל חיבור לעולמות רוחניים דרך המוזיקה, והחיבור לטבע כמו הנביאים שנהגו לנגן בכלי נגינה ולצאת לטבע עד כי בהשראה זו היו מגיעים עד ה'נבואה'. כל התלמוד מלא בשיח רוחני ואינטימי המתחבא בכל מילה, באגדות חז"ל המופלאות, בהדרכתם וחכמתם, ומי מדבר על החסידות כמו שהייתה במקוריותה, מלאה רוח מסתורין קסומה והתחברות לאחדות הבריאה. אז איפה אנחנו ואיפה הם? 'הזאת נעמי'? דווקא אנחנו, שמקורותינו מלאים עם אוצרות רוחניים נסתרים, אנחנו ישנים? מה אנחנו מלמדים את הנוער שלנו? גורנישט מיט גורנישט. אין אנו צריכים ללכת וללמוד את הספרות הכללית המדברת על הנושאים האלו. גם כי פעמים רבות מעורבים בהם גם דעות המנוגדות לרוח התורה ולא כל אחד יכול להבדיל בין הטוב והנכון לבין מה שאינו נכון, וגם כי יש לנו מספיק מקורות משלנו. בזוהר הקדוש מובא שרבי אבא פגש פעם את אחד מחכמי המזרח והתפעל מחכמתו, אמר לו רבי שמעון שחכמה רוחנית זו השאיר אברהם אבינו לבני הפילגשים ושלחם 'ארצה קדם', שזה בעצם ארצות המזרח, אך אנו יש לנו ברית קשר משלנו ואין לנו צורך בלימודים אחרים, כך מובא בזוהר. אך מה שכן חסר לנו כיום זה התרגום לשפה של היום. מורים רוחניים כאלו שיתרגמו את הרוחניות העמוקה שיש ליהדות להציע, בשפה עכשווית ואקטואלית. אפשר לדבר עם הדור הצעיר היום על הכל. הם צמאים כאיש הצמא למים קרים, למשהו עם תוכן אמיתי ופנימי.

תנו לי לומר לכם את אשר ליבי חש. הלב שלי צופה בעתיד הקרוב התפרצות רוחנית שתתעלה מעל הגבולות שהמוסד הטיל עליה, והיא תכבוש את לבבותיהם של עשרות או מאות אלפי איש, שיחליטו שכבר לא אכפת להם משום דבר חוץ מהאמת הפנימית שלהם. כמו בני נוער שיאמינו בעצמם, יעזו ללכת בדרך ליבם, יממשו את חלומם, יחליטו בעצמם על סדר יומם, ויצעדו במסע רוחני אישי כל אחד בדרכו שלו. זה ייהפך למעין תנועה כזו. לא יודע איזה שם יהיה לה לתנועה זו, אם בכלל. היא תהיה בהחלט תנועה רוחנית, אם כי ערכים כמו מימוש עצמי, חיבור לעולם, הגשמת החלומות והכישרונות ואהבת החיים - יהיו ערכים בלתי נפרדים מתנועה זו. היא תשתמש הרבה עם המוזיקה, כל מיני סגנונות מוזיקה, הגיטרה אולי יהיה הסמל שלה (לא בגלל שגם אני מנגן עליה. זו היא תחושה פנימית מתוך התרשמות. הגיטרה כבר היום מהווה סמל מסוים של מחפשי הרוחניות המתחדשת). החיבור עם חיק הטבע והבריאה יהיה חלק בלתי נפרד ממנה, ומה שבעיקר, אנשים ילכו יותר עם הלב שלהם. יתלבשו איך שהם אוהבים להתלבש, ינגנו וישירו את מה שהם אוהבים לשיר, וילמדו רק סדרי לימוד כאלו שליבם חפץ בהם, כמו שחז"ל בעצם הדריכו אותנו פעם, איך שכחנו. לא יודע בדיוק איפה ואיך זה יקרה, האם בתוככי המסגרות הישנות, האם בתוך מסגרות חדשות עצמאיות, או שמא בתנועה הצועדת ללא מסגרת, ואם כך אזי עם סיכון חס ושלום של איבוד דרך. אולי זה יקרה בכמה צורות שונות בו זמנית. אבל מה שברור הוא שזה הולך לקרות, בעתיד הלא רחוק. מי שיפסיד במערכה זו יהיה מי שינסה להילחם ולמגר את התופעה, ה'בלתי חינוכית' כביכול. אלו שיהיו יותר חכמים, ישכילו לקדם את התופעה ולשנות בשינוי יסודי את כל מה שמוכר לנו, במערכת ובעולם הישיבות. את כל סדר היום. הלוואי וזה יקרה. בינתיים, חלק גדול מהנוער כבר עומד עם רגל אחד פה ורגל אחד שם. מישהו חייב להתעשת.

[שש משזר]

וכדי שלא יגידו שכל דברי הם רק התקפה, אני רוצה כעת להפריך נקודה אחת (שהיא רק דוגמא) ממאמרו האחרון.
אני לא אפריך את הנקודה של "צריך לעשות פעילות גופנית". כי זה נכון, וזה כבר מובא בחז"ל, ולמי שלא יודע הרב וואזנר גם היה הולך לשחות עד לשנותיו האחרונות.
אני רוצה להפריך את הנקודה שהחרדים לא עושים פעילות גופנית כי הם לא מחשיבים את בריאות הגוף.

אז ככה:
עד לעשר שנים האחרונות לא היה כמעט מודעות בעולם הכללי לחשיבות הפעילות הגופנית לבריאות.
מי שהיה עושה 'כושר' עשה זאת רק לצורך תרבות, למטרת חיזוק השרירים, רצון להצליח בכדורגל וכדו' או להיות חזק לצורך לחימה, הליכה לצבא וכו'. המטרה לא היתה בריאות. עדיין לא היתה מודעות בעולם הכללי שפעילות גופנית טובה לבריאות. (נפשית וגופנית)
ממילא ברור שהחרדי הממוצע לא צורך את התרבות הזאת. אצלינו לא סוגדים לכח גופני.

המגמה של 'שמירה על אורח חיים בריא', זהו טרנד שהחל להיכנס לעולם הכללי רק לפני כעשור וחצי בערך.
היהדות החרדית בהיותה חברה סגורה, אך טבעי שיקח יותר זמן שהמגמה הזו תיכנס אליה,
פשוט כי אינה חשופה למדיות השונות. ולא כי התורה לא רוצה בבריאותינו, או מנהיגי דורינו לא רואים בזה מצוה מדאורייתא.

ככל שעובר הזמן המודעות לצורך בשמירה על הבריאות חודרת גם אלינו, ההבנה שפעילות גופנית היא לצורך בריאות ולא לצורך תרבות.
אני לא מכיר אף רב או שיטה שמזלזלת בצורך בשמירה על בריאות הגוף, ממילא ככל שחודרת ההבנה שמדובר בצורך בריאותי, כך תראו יותר אנשים חרדים שיעסקו בספורט.
אולי הם לא יקראו לזה ספורט, אלא רק לא יקחו אוטובוס אלא ילכו ברגל, אבל המטרה ברורה.

ואגב, מאז ומתמיד ידעו גם אצלינו שהספורט חשוב לצורך שחרור, אורור וכדו', ולכן תמיד היו הולכים לשחות בבין הזמנים, רוכבים על אופניים וכדו'.
אולם הצורך הבריאותי עדיין לא חדר אלינו לגמרי.

זה לא כי ההשקפה החרדית מזניחה את הבריאות, זה כי המגמות האופנתיות בעולם הכללי חודרות אלינו יותר לאט. (בעיקר שעד לפני כעשור הפעילות הגופנית היתה לצורך תרבות כאמור ולכן לוקח יותר זמן להבין ולהאמין שמדובר בבריאות)

הבנתם?

היהדות החרדית לא נגד בריאות!!!

אני אוהב ביותר את התגובה הזאת, כי זה מראה עד כמה דברי המשמיצים צודקים, ואיזה טענות יש להם בפיהם.
בא לכאן איזה יודעלע, וכבר נעשה להיסטוריון. מעשי התעמלות היו בגדר תרבות עד לפני עשור, ואז נהפכה לדבר בריאותי...!

טיפשות מרקיעת שחקים כזו עוד לא ראיתי [חוץ מהתוקפים על ר' מענדל כמותך], אבל יתירה מזו - איך אבדה הבושה לדבר גיבובי סרק בגובה עינים כזאת? למה אתה לא מחפש כמה רגעים באיזה תקופה באמת נעשתה לדבר שבבריאות? איך מלאך לבך לדבר שטויות בלי למצמץ עינים, ועוד להשתמש עם דברי בורותך להכות על קדקוד מי שכן יודע מה שהוא מדבר [ר' מענדל, במקרה דינן]?!

ואתה עדיין לא מבין למה אני נתקף בחמת זעם??? כל שטות, כל דבר רדידות, כל שקר ו'ידיעה' בלתי נכונה, כל עמי-הארצות, וכל התקפה, אני צריך לבזבז זמן בכדי להוכיח עד כמה הם טיפשיים?

יבוא זה ויעיד על השאר [בבחינת עדות שבטלה מקצתה כו'], ותבין כבר שאם אתה לא יכול לראות דברים באופן אובייקטיבי, אלא מיד אתה רואה מה הוא אמר "שלא כהוגן", אז אף אחד לא יחשוב שר' מענדל לא צדק, אלא שאתה שוב פעם אינך יכול לחתור אל אמת, אלא לחתור חתירה תחת ר' מענדל.

[נעשה ונשמע]

וכדי שלא יגידו שכל דברי הם רק התקפה, אני רוצה כעת להפריך נקודה אחת (שהיא רק דוגמא) ממאמרו האחרון.
אני לא אפריך את הנקודה של "צריך לעשות פעילות גופנית". כי זה נכון, וזה כבר מובא בחז"ל, ולמי שלא יודע הרב וואזנר גם היה הולך לשחות עד לשנותיו האחרונות.
אני רוצה להפריך את הנקודה שהחרדים לא עושים פעילות גופנית כי הם לא מחשיבים את בריאות הגוף.

אז ככה:
עד לעשר שנים האחרונות לא היה כמעט מודעות בעולם הכללי לחשיבות הפעילות הגופנית לבריאות.
מי שהיה עושה 'כושר' עשה זאת רק לצורך תרבות, למטרת חיזוק השרירים, רצון להצליח בכדורגל וכדו' או להיות חזק לצורך לחימה, הליכה לצבא וכו'. המטרה לא היתה בריאות. עדיין לא היתה מודעות בעולם הכללי שפעילות גופנית טובה לבריאות. (נפשית וגופנית)
ממילא ברור שהחרדי הממוצע לא צורך את התרבות הזאת. אצלינו לא סוגדים לכח גופני.

המגמה של 'שמירה על אורח חיים בריא', זהו טרנד שהחל להיכנס לעולם הכללי רק לפני כעשור וחצי בערך.
היהדות החרדית בהיותה חברה סגורה, אך טבעי שיקח יותר זמן שהמגמה הזו תיכנס אליה,
פשוט כי אינה חשופה למדיות השונות. ולא כי התורה לא רוצה בבריאותינו, או מנהיגי דורינו לא רואים בזה מצוה מדאורייתא.

ככל שעובר הזמן המודעות לצורך בשמירה על הבריאות חודרת גם אלינו, ההבנה שפעילות גופנית היא לצורך בריאות ולא לצורך תרבות.
אני לא מכיר אף רב או שיטה שמזלזלת בצורך בשמירה על בריאות הגוף, ממילא ככל שחודרת ההבנה שמדובר בצורך בריאותי, כך תראו יותר אנשים חרדים שיעסקו בספורט.
אולי הם לא יקראו לזה ספורט, אלא רק לא יקחו אוטובוס אלא ילכו ברגל, אבל המטרה ברורה.

ואגב, מאז ומתמיד ידעו גם אצלינו שהספורט חשוב לצורך שחרור, אורור וכדו', ולכן תמיד היו הולכים לשחות בבין הזמנים, רוכבים על אופניים וכדו'.
אולם הצורך הבריאותי עדיין לא חדר אלינו לגמרי.

זה לא כי ההשקפה החרדית מזניחה את הבריאות, זה כי המגמות האופנתיות בעולם הכללי חודרות אלינו יותר לאט. (בעיקר שעד לפני כעשור הפעילות הגופנית היתה לצורך תרבות כאמור ולכן לוקח יותר זמן להבין ולהאמין שמדובר בבריאות)

הבנתם?

היהדות החרדית לא נגד בריאות!!!

אני אוהב ביותר את התגובה הזאת, כי זה מראה עד כמה דברי המשמיצים צודקים, ואיזה טענות יש להם בפיהם.
בא לכאן איזה יודעלע, וכבר נעשה להיסטוריון. מעשי התעמלות היו בגדר תרבות עד לפני עשור, ואז נהפכה לדבר בריאותי...!

טיפשות מרקיעת שחקים כזו עוד לא ראיתי [חוץ מהתוקפים על ר' מענדל כמותך], אבל יתירה מזו - איך אבדה הבושה לדבר גיבובי סרק בגובה עינים כזאת? למה אתה לא מחפש כמה רגעים באיזה תקופה באמת נעשתה לדבר שבבריאות? איך מלאך לבך לדבר שטויות בלי למצמץ עינים, ועוד להשתמש עם דברי בורותך להכות על קדקוד מי שכן יודע מה שהוא מדבר [ר' מענדל, במקרה דינן]?!

ואתה עדיין לא מבין למה אני נתקף בחמת זעם??? כל שטות, כל דבר רדידות, כל שקר ו'ידיעה' בלתי נכונה, כל עמי-הארצות, וכל התקפה, אני צריך לבזבז זמן בכדי להוכיח עד כמה הם טיפשיים?

יבוא זה ויעיד על השאר [בבחינת עדות שבטלה מקצתה כו'], ותבין כבר שאם אתה לא יכול לראות דברים באופן אובייקטיבי, אלא מיד אתה רואה מה הוא אמר "שלא כהוגן", אז אף אחד לא יחשוב שר' מענדל לא צדק, אלא שאתה שוב פעם אינך יכול לחתור אל אמת, אלא לחתור חתירה תחת ר' מענדל.

כבוד הוד מעלתו, שהועיל בטובו לרדת לפשוטי העם לאלפנו בינה. (וגם מוותר על רווח כלכלי שיכל לעשות בזמן זה) ---

אכן לשונך מושחזת, והנך אלוף ב'לרדת' על כל ה'מטומטמים' שאינם חושבים כמותך.

חוץ להשמיץ 'בטפשות מרקיע שחקים' 'שטויות בלי למצמץ עינים' ועוד פנינים מבית 'משלי שש', עדיין לא עשית כלום להוכיח את טענתך.

כלומר: פלוני טען שלפני דור (על תתפש לזוטות לעשר או עשרים שנה) ענין הפעילות הגופנית היה ענין 'תרבותי', ורק לאחרונה הפך לענין בריאותי.
אתה טוען שמאז ומעולם (או עכ"פ כבר לפני דורות), זה היה לענין בריאותי.
אולי תוכיח את טענתך, במקום סתם להשמיץ. תעלה מסמכים כתבות, ציטוטים וכדו'.
אנו רוצים דיון אובייקטיבי, ולשפוט בעצמנו מי צודק?

אני מקווה שיש לך מספיק שכל שלא להעלות מכתבי הרמב"ם וכו'. ובכלל אף אחד לא טען שכל ענין הפעילות הגופני לא ידעו שזה מועיל לבריאות. הטענה המרכזית היתה שהעיסוק הרב - והאובססיבי למדי - בפעילות הגופנית, היה בעיקר בגלל תרבות (ומיעוטו גם בריאות), ולכן שלומי אמוני ישראל התרחקו ממנה. ולכן נבקש ראיות רק בענין הזה! דהיינו להוכיח שהעיסוק בפעילות גופנית היה עיקר מטרתו לבריאות, וה'תרבות' שבו הייתה טפל ובדרך אגב.

ונחזור שוב מעין הראשונות,
לשון מדברת גבוה שהנך נוקט אינה מכבדת אותך. ובוודאי לא משכנעת. אולי מפחידה את האנשים להתכווח עם הלשון המושחזת. אבל לא תורמת לבירור האמת ולא כלום.

[לוי]

טיפשות מרקיעת שחקים כזו עוד לא ראיתי
איך אבדה הבושה לדבר גיבובי סרק בגובה עינים כזאת?
איך מלאך לבך לדבר שטויות בלי למצמץ עינים,
ועוד להשתמש עם דברי בורותך להכות על קדקוד
כל שטות, כל דבר רדידות, כל שקר ו'ידיעה' בלתי נכונה,
כל עמי-הארצות, וכל התקפה,
אני צריך לבזבז זמן בכדי להוכיח עד כמה הם טיפשיים?

אדון "שש משזר",
אף אחד לא אוהב לשמוע/ולקרוא את השפה הגסה והזולה שלך!
ובפרט שזה על "לא דבר"!

"א יודעלע" צודק מאה אחוז במה שכתב עוד בהתחלה:

האמת שעם שש משזר אני מפחד להתעמת.
ולא כי אין לי מה להגיד.
אלא כי יש לו לשון חריפה וחזקה,
וכל מי שחושב אחרת ממנו,
הוא מתקיף אותו במילים חריפות
ויורד אישית נגדו.

את האנשים שהוא מקדש, הוא מבין שיש לכבד עד הסוף.
ח"ו שלא לדבר מילה אחת נגדם
אם מישהו מדבר נגדם, הרי זה

רדידות וגובל ברשעות.

אבל אם מדובר באישים שהוא נגדם (אריה דרעי לדוג') או ניק שאמר מילה נגד קדושי ישראל הרבנים הצדיקים והגאונים, רשכבה"ג הרב קוק ולהדבחל"ח והרב ראטה,
הרי שהותר עורם,
ומותר לשסף ולגדף בהם ללא הרף.

[חויזר]

אולי הגיע הזמן לנעול את האשכול הזה!

[yehuda]

מה פתאום עולה לך הרעיון הזה?

[חויזר]

מה פתאום עולה לך הרעיון הזה?

מדובר כאן ברכילות..
ומטוב אילו יינעל..

[גאליציאנער]

בובקעס....

יש פה כבר נושא אחד פעיל מידי הרבה זמן, לכן התעורר פה פתאום מישהו בצדקנות...

על מי יש פה רכילות ??
בפרט בזמן האחרון שדנים לגופו של עניין...

[גאליציאנער]

מה פתאום עולה לך הרעיון הזה?

מדובר כאן ברכילות..
ומטוב אילו יינעל..

מה אתה מחפש פה בכלל ??

[א יודעלע]

שש משזר יקירי
לא אתווכח איתך
פשוט כי לא הבאת כל עובדה/ הוכחה
רק דברי השמצות, גידופים והרבה בוז (כדרכך בקודש)

רק זאת אשמח אם תסביר ל'בור' שכמוני,
מה הינך מחפש כאן אחר שנתגלה קלונך ברבים?
הלהיות גיבור על חלשים?
לצחוק עלינו מאחורי הגב?
להתהדר בממון הרב אותו הינך גורף לכיסך בשעה אחת?

ג"א מצטרף בקריאה של חיבה לדברי מנהלנו:
viewtopic.php?p=336924#p336924

אני מאחל לך ולחבריך בקאווע שטיבל רוב הצלחות בחינוך הנוער הסורר באמעריקה וגלילותיה
(רמז: נכונה לכם שם עבודה רבה מאוד, הרבה יותר מבארצינו הקטנה והקדושה, אף שלא תשכיל להודות בכך)
אולי אחרי שתקצרו שם הצלחות דבריך ישמעו ויתקבלו על הלב.

[ישיביש]

כשהייתי ילד, הייתי ילד כזה תמים. האמנתי בכל ליבי לכל אדם. האמנתי שכל אדם רוצה להיות טוב, שהרי אין ילד שלא אומר שהוא רוצה להיות צדיק גדול. כאשר גדלתי קצת, לימדו אותי האנשים הגדולים, שהעולם איננו תמים כל כך, ושרוב האנשים הם אנשים רעים. לא ביום אחד הצליחו לשכנע אותי בכך. רציתי בכל מאודי להאמין שאנשים הם כן טובים, אבל האנשים החכמים שבעולם הסבירו לי שאני צעיר מדי ועוד לא מבין, ושהעולם הוא מושחת והאנשים הם רעים עם כוונות זדון. חוץ מאלו שאמרו לי את זה, הם כמובן היו הצדיקים והטובים. כשנהייתי בחור ונכנסתי לישיבה, למדתי, למשל, שרק בחור חסידי מסוג מסוים הוא בחור עם שאיפות טהורות וקדושות. בחור ליטאי למשל, הוא חולם רק על 'פראק' ו'שטעלע' כל היום, ועסוק כל הזמן עם פלפולי שווא בשביל להפוך לראש ישיבה ושירקדו לו 'ימים'. בחור ספרדי, למשל, הוא סתם איזה 'פרענק' . מה הם כבר ה'פרענקים'. כל היום נותנים מכות לאשה, מקללים קללות, לא אוחזים בכלום. בחור מזרחיס'ט, זה טריפה. אין יראת אלוקים במקום הזה. כל הלימוד והמצוות שלהם הולכים ישירות לסטרא אחרא. בחור ברסלב? בחור משוגע. עושה את כל העבירות, ואחרי זה רץ לומר את התיקון הכללי באומן. רוקד ברחובות כמו משוגע וכל היום ב'אורות'. צועק קולות באמצע הלילה, ומחפש רק פריקת עול, ולכן אין לו רבי חי. בחור חב"ד? סתם קל דעת. עומד כל הזמן בתחנה המרכזית עם תפילין ומסתכל על נשים. לא אוחז בללמוד ולכן יוצא להרפתקאות של 'שליחות', כביכול. משוגעים ומשיחיסטים הזויים. גור הם חיות, בעלזא הם גאוותנים, סאטמער הם בהמות, סקווירא הם חשוכים, ומה כבר נשאר. עם חשבון קצר הגעתי לכך שזכיתי להיות מאלף האנשים הנבחרים של העולם. בחשבון נוסף ומהיר הגעתי למסקנה שאני כנראה מהחמישים הראשונים.

בגרתי עוד יותר והתחלתי ללמוד עוד דברים. האדם נפסק כפי מלבושיו וחיצוניותו. בחור עם משקפי פלסטיק ישנים - בחור צדיק. משקפיים חצי מסגרת - עם פזילה לעולם הפתוח. בלי מסגרת, לא אוחז בכלום. עם פלסטיק - מודרני, מקולקל, נותק כבר מהשורש. בחור שלומד 12 שעות ביום, צדיק. לומד 5 שעות, בינוני. לומד רק שעתיים ביום, בחור בטלן ושווה אפס. אם הוא עובד בשוק, זה כבר 'שייגעץ' ומקומו מחוץ למחנה. בחור שמנגן עם כינור, נשמה. עם קלרינט, אולי מוכשר, אבל כבר לא הדמות בישיבה. עם גיטרה, בחור זול ולא שווה. טלית קטן מצמר, בחור צדיק. טלית קטן לבן, בחור מודרני ופשוט. וכן הלאה. כל מיני סטיגמות כאלו שהיו לי כאילו ברורות, בגלל שככה חונכנו וזהו. שנים האמנתי בכל מיני דברים וסטיגמות. עד שהתבגרתי עוד יותר, ומעברים שונים בחיי גרמו לי לחשוב אחרת על אנשים. הבנתי שהמושחתים והמקולקלים הם אלו שלימדו אותי לא להאמין בקדושת האדם וברצונותיו הטובים והכה קדושים. טוב, אולי לא מושחתים, שהרי גם הם רצו בימי ילדותם להיות כה טהורים וקדושים, רק הם גם כן קיבלו הדרכה קלוקלת זו לחיים. אבל החיים והמסעות הארוכים והמטלטלים שלי לימדו אותי בדרך הרבה דברים חדשים. למדתי פתאום שגם בחור ליטאי יכול להיות כזה מתוק ומאיר, מלא חן. שגם בחור ספרדי יכול להיות עדין הנפש, נעים לשיחה ונחמד מאוד עם לב חם ורגיש. שבחור מזרחיסט אינו 'טרייף'. אם כי אני יכול לחלוק עליו על כל מיני דברים, אבל אני גם יכול ללמוד ממנו הרבה. יש שם מלא חיפוש אמת, אהבת הזולת, וביקורת עצמית. בחור ברסלב יכול להיות ממש בחור נשמה, מלא תשוקה והתלהבות, מלא לב ונשמה. בחור חב"ד יכול להיות בחור ממיס לב, מלא אהבה והכלה, מלא תורה ויראת שמים. אבל זה היה לי כל כך קשה לשבור את אלפי הסטיגמות שהיו חרוטים בי כה עמוק בתת המודע. קשה היה, כל כך.

אני חייב לספר לכם חוויה מעניינת שהייתה לי בשבת האחרונה. זה היה לפני כמה ימים. אני מקבל טלפון מבחור מישיבת 'תורת החיים' ביד בנימין, ישיבה גבוהה חרדלי"ת - חסידית. בחור מתוק, שלצורך העניין אקרא לו יונתן. הוא מזדהה ושואל אותי: "אני מדבר עם המשפיע רבי מענדל?" לא הרגשתי נעים לומר 'כן', שאני המשפיע, אבל זה השם היחצנ"י שלי, 'המשפיע המוזיקלי'. אז אמרתי כן. "אוהו וואהו, תדע לך שאני ממש אוהב את המאמרים שלך, ובמיוחד התחברתי לנשמה שלך, כששמעתי שאתה מחובר לתורת 'איז'ביצא' ולמשנת קרליבך. בישיבה שלנו תולים כל שבוע על לוח המודעות את הטור השבועי שלך בבחדרי. יש פה בחורים שממש אוהבים אותך. הם מתים לראות אותך". וואו, התרגשתי. "אז תוכל לבוא לכאן לשבת? אנחנו מאוד נשמח". לא יכולתי לומר לו לא. הוא המיס לי את הלב. אמרתי לו 'אולי, נראה'. יום שישי בשעה ארבע, לקחתי מונית ונסעתי ליד בנימין. הייתי איתם כל השבת. רוב השבת עמדתי בשקט בצד והבטתי בנראה מול עיניי. באתי יותר כחוקר כזה, מהצד. גם בגלל שאני תמיד ביישן עם אנשים שאינני מכיר עוד.

מה שהיה הכי מעניין בישיבה הזאת, שלומדים בה בחורים מכל הסוגים, והיחס ממש שווה לכל אחד. לומדים שם אשכנזים, ספרדים, תימנים, ואפילו, נראה לי, בעלי תשובה. הלימודים הם ממש ברמה גבוהה. אבל היראת שמים ועבודת ה', זה היה ברמה רוחנית מיוחדת ממש. בחור אחד חבוש עם כיפה גדולה עד המצח ופאות ארוכות מסולסלות מאחורי האוזניים, בחור אחר עם כיפה קטנה ושערות ארוכות מתולתלות, ובחור שלישי עם 'גארטל' לבן וכובע דייטשיק'ל פולני כזה, בחור אחד עם משקפי פלסטיק הכי מודרניות ובחור אחר עם חצי מסגרת מהסוג הישן. בחור אחד הוא ממש ברסלב, השני חב"ד, השלישי יותר למדן ליטאי כזה והרביעי לומד מחשבה וקבלה. וכל פעם כשמישהו פוגש חבר הם מתחבקים בחיבוק חם ואוהב. יונתן שהבחין שבקושי אני לוחץ יד אומר לי: "תקשיב, אני חושב שאתם חייבים להיפתח לעניין של 'חיבוקים בקדושה'. כשאני מחבק חבר עם כל הנשמה, אני ממש נכנס איתו לגן עדן. זה הכי קדוש". אמרתי לו: "יונתן המתוק, אתה כל כך צודק, רק אני חסום נפשית, לא מסוגל, מתבייש כזה. אבל הוא חיבק אותי בכזה מין חום ממיס לב. תפילת 'קבלת שבת' הייתה כמובן בנוסח קרליבך, אבל לא רק. הם אוהבים את השירים החסידיים. כמעט אחרי כל מזמור הם התחילו בריקוד, אבל מחזה מיוחד השאיר בי ממש רטט קודש: אחרי 'ה' מלך גאות לבש', לפני 'ברכו'. כל הבחורים והמתפללים, כמאה חבר'ה, נעמדו במעגל אחד גדול, ידיים על הכתפיים של החברים, כולם כמעט עוצמים עיניים, ובריכוז מלא התחילו לשיר, בשקט כזה: "אדרבה, תן בליבנו, שנראה כל אחד מעלת חברנו". כל השיר כמה פעמים. השיר המוכר של יוסי גרין. עמדתי עם רטט בלב. איזה מחזה קדוש. לו רק היה דבר כזה בישיבות בהם למדנו. אח, הרבה דברים היו נראים אחרת.

סעודת שבת לקח אותי יונתן אל איזה בית של בעל תשובה, עם עוד כמה חברים. שתיתי כמה כוסות יין. הייתי חייב לפתוח את הלב. דיברנו ודיברנו, כבר לא זוכר בדיוק מה. הם שרו לי 'תהום אל תהום', ואני שרתי להם את 'בן אדם, עלה למעלה עלה'. אמרתי להם אז, שביום מן הימים אני רוצה לעשות קליפ קומזיץ בו ישתתפו בחורים חסידיים, ליטאים, ספרדים, חרדלי"ם ודלי"ם. חלום משיחי כזה, למזג בין עולמות. להפגיש בין בני הנוער הכה שונים, אבל כה דומים. מישהו שאל אותי לא מזמן שאלה כנה - אם אני כל כך אוהב את החרדלי"ם אז למה אינני מצהיר ודורש בפירוש, "חבר'ה, בוא נהפוך לחרדלניקי"ם וזהו"? אמרתי לו - "תקשיב. הרב קוק היה לו איזה חזון למזג בין העולם הרוחני לעולם המעשי, בין הדביקות בתורה ומצוות לבין ההתחברות המלאה לעולם המציאותי והמתקדם. זה יצר את המגזר הדתי - לאומי. מגזר, שכמו כל מגזר, יש בו מעלות וגם חסרונות. אחר כך באו המזרחיסטים היותר תורניים וניסו ליצור איזו מיזוג בין החרדי לדתי לאומי, שייקח את הרצינות והמחויבות של החרדים ואת עולם המחשבה והרגש המפותח של הדתי לאומי. משהו יותר מתקדם. זה יצר את החרדל"י. מה שאני מנסה לעשות זה שילוב בין הדברים הטובים של החרדלי"ם לבין הדברים הטובים שיש בציבור שלנו. את מה זה ייצור? לא אוהב לומר את 'הטיפוס המושלם', אבל כן, בהחלט טיפוס יותר שלם. משנת עולם שמחוברת מאוד לחיים ולעולם, פתוחה לקבל דעות שונות, פתוחה לאינדיבידואליות, לתת מקום לכל אחד להיות מה שהוא, בלי לשפוט את הזולת לפי מראהו ומלבושיו, אך כמובן, גם בלי לוותר על קוצו של יוד. האם זה אפשרי? אני סבור שכן, ומסיבה אחת: אותה תורה שציוותה אותנו את כל דיני ה'שולחן ערוך', ציוותה אותנו גם לאהוב את הזולת ולא לשופטו על פי אמות מידה חיצוניות. אותה תורה שציוותה אותנו לקדושה, מחנכת אותנו גם לאהוב את החיים היפים ואת העולם היפה והגדול. והרי כך אמר לו הקב"ה לאדם הראשון: "עולם יפה בראתי לך, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". אז חייב להיות איזו שהיא דרך הממזגת בין שתי הדרכים. לא מתפשרת, אלא מאחדת בין הקצוות.

מה שברור הוא שאנחנו חייבים לפתוח את הלב. הסטיגמות הללו שיצרנו על מגזרים שלמים, זה נורא ואיום. אסור לנו להמשיך ככה לסדר היום. מילא חילוקי דעות, זה דבר רגיל ולגיטימי שהיה בכל הדורות, אבל פירוד הלבבות, ובמיוחד שלפעמים יש ממש שנאה בין אחים, זה נורא ממש. לא רק על מגזרים, אלא גם כל מיני סטיגמות שפנטזנו וקבענו עובדות. אברך שלומד הוא ככה, ואברך שעובד לפרנסתו הוא ככה. כובע כזה הוא ככה, וכובע כזה הוא ככה. האמינו לי, חברים ,שלפעמים בא לי ללכת לבוש עם כובע דייטשיק'ל פולני, כמו שמיילך קאהן בעל ה'יומם' חובש. לצפצף על כולם, וללכת איך שבא לי. אבל אז אני עושה את החשבון: אולי לא יקראו לי 'לקמזץ' בישיבות חסידיות כי זה שונה מהמקובל. בא לי לפעמים ללכת בלי כובע ברחוב, אפילו בלי חליפה, רק סתם עם ציציות יפות כאלו מבחוץ. אבל יחשבו שירדתי מהדרך והתקלקלתי. תחשבו מה זה: השארת כובע וחליפה בבית, ירדת מהדרך. הזוי, לא? סתם אני נזכר עכשיו, כשיצא הקליפ של מיילעך על 'יומם' ועשה רעש גדול וכולם דיברו על כך, עשיתי תחקיר קטן אצל אנשים, מה בדיוק תפס אתכם מכל הקליפ (שדרך אגב מתקדם כל הזמן עם כשש אלף צפיות יותר מהקליפ 'מנחה'. אנחנו מתקדמים ביחד, באהבה ובפרגון). האם זה הלחן, העיבוד או הקליפ, וכולם ענו לי אותו הדבר: זה לאו דווקא הלחן או הקליפ, שכמובן הם מדהימים כשלעצמם, אלא זוהי, בעיקר, הדמות. משהו בדמות שלו מאוד משחרר ומשמח. ניתחתי את הסיבה למה, והגעתי למסקנה פשוטה: הוא אדם שלא דופק חשבון לאף אחד, עושה מה בא לו באמת והולך לבוש איך שבא לו. מה שבעצם רובנו חולמים להיות כך, רק לא מסוגלים. ההערצה הגדולה הזאת היא הערצה לאומץ ולשחרור שלו. כשתשמעו בחורים צורחים 'יו יו יו יומםם', תבינו שהם צועקים דבר אחד: ׳אנו בדיוק רוצים להיות במקום הזה. להיות לבושים כמו מה שבא לנו, להיות משוחררים מכל סטיגמה, להיות בדיוק מה שאנחנו, ולמען ה', להפסיק כבר לחשבן יום ולילה מה יחשבו עלינו ומה יגידו. אנחנו לא שורדים את זה כבר.

הדבר הכי מטופש הוא, שלפעמים אנחנו משתמשים עם מאמרי חז"ל להוכיח את הסטיגמות ההזויות הללו. כמו עם מאמר חז״ל הידוע, שאבותינו יצאו ממצרים בגלל שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם. אז אני שואל אתכם: בשם ה', נראה לכם שאביי ורבא הלכו באמת עם שטריימל או עם הכובע החסידי או הקנייטש? האם המלבושים עצמם לא התחלפו כל מאתיים שנה בערך? ברור שהתחלפו, והם עדיין מתחלפים. כך דרכו של עולם. האם השמות לא השתנו עם הדורות? וודאי שהשתנו. חלק גדול מאוד מהשמות שיש לנו הם המצאות ממאות השנים האחרונות. האם הלשון לא השתנתה? שפת היידיש קיימת בסך הכל כ-900 שנה, והיא בעצם בנויה על השפה הגרמנית עם ניבים משפות אחרות. הספרדים דיברו שפת הלאדינו. כיום מדברים רוב שומרי התורה והמצוות בארץ ישראל עברית, שיסודה בלשון הקודש והרבה מילים נוספו לה בשנים האחרונות. הפירוש הפשוט של מאמר חכמינו ז"ל הוא, שהם לא שינו את שמם בשביל להידמות ולהשתוות לגויים, למצרים. לא חיקו את שמות ומלבושי הגויים. גם היידיש וגם הלאדינו היו שפות ייחודיות ליהודים, בכדי להבדיל אותם מהגויים שסביבם. אך גם השפה, גם השמות, וגם המלבושים, כולם התפתחו והשתנו בכל תקופה מחדש. לא מחמת הרצון להידמות ולהתערב בגויים, אלא כהתפתחות והשתנות טבעית של דורות. אז איך זה שאנחנו פוסקים אנשים לפי אמות המידה הכל כך חיצוניות?

חברים יקרים, בואו ונפתח את הלב. בואו ונאהב את האנשים השונים שאנו פוגשים בדרך. בואו ונמצא את האור שבכל מגזר, בכל עדה ובכל אדם. בואו ונמצא את האור המתוק והקדוש שבוער בנשמת כל אדם באשר הוא. היה זה לפני כשבוע, הסתובבתי באשדוד מאוחר בלילה. עוצר לידי איזה רכב, ואברך חסידי מציץ מהחלון. הוא אומר לי: "תקשיב, אתה עושה דברים יפים עם המוזיקה שלך, אבל אתה מדבר על דברים טובים שיש גם אצל המזרוחניקים, רחמנא ליצלן, תתרחק מהם, זה טריפה, אתה תמים אתה לא יודע מה קורה בעולם". פתאום נזכרתי שאכן כשהייתי ילד, הייתי הילד התמים והטהור הזה, ואז כל כך האמנתי בטוהר הלב של כל אדם. רק איכשהו כל מיני אנשים שיבשו לי את השכל במשך כמעט עשרים שנה. נזכרתי בזה פתאום והתחלתי לצרוח עליו: "שום אדם איננו טרפה! אין דבר כזה. בכל מקום יש אנשים טובים ואנשים פחות טובים. לכל מקום יש את המעלות שלו ואת החסרונות שלו. אם אנחנו נפתח את הלב למצוא את האור ואת המתיקות שבמגזרים האחרים השונים מאתנו, אזי גם הם יפתחו, כמו מעצמם, את הלב אלינו וילמדו מאתנו את הדברים הכל כך יפים שיש לנו. נר אחד קטן של אהבה וקרבה יכול להבעיר עולם שלם של אהבה, חיבוק ורעות. אבל מה כבר יכול להביא לב שמלא עם שנאה לאלו ששונים מאתנו?". וכך אמר פעם ר' שלמהל'ה קרליבך, ואל תתפסו אותי במילה, שאני אומר תורות בשמו: "אם היו לי שתי לבבות, אולי הייתי לוקח לב אחד בשביל לאהוב והלב השני בשביל לשנוא, אבל כיוון שיש לי רק לב אחד, אזי איך אני יכול לשנוא בן אדם? אין לי מקום בלב לשנאה, הוא מלא באהבה".

אז חברים יקרים, אולי באמת בדקה הזאת שאתם מסיימים לקרוא, נסו לדמיין בראש שלכם את האדם שאתם הכי שונאים בלב. אנא, דמיינו איך שאתם פתאום מתמלאים אליו אהבה והכלה כמו שהוא, ושולחים לו מתנה, נר אחד קטן מאיר של אהבה. ללא ספק, פתאום נרגיש הרבה יותר טובים וקדושים. פתאום אנחנו נבין עד כמה פספסנו דברים בחיים, עד כמה יכולנו לאהוב, לחבק ולהבין. בואו חברים ונשנה את העולם, בנר אחד קטן של אהבה

[לוי]

בחור ספרדי, למשל, הוא סתם איזה 'פרענק' . מה הם כבר ה'פרענקים'. כל היום נותנים מכות לאשה, מקללים קללות, לא אוחזים בכלום.

[הכתב והמכתב]

הביאור פשוט. שלא שנוי הכוונה להדמות להגוים, אבל מי שמשנה לבושו מחמת סיבה אחרת, אינו בכלל זה.

[כבוד הרב]

אז חברים יקרים, אולי באמת בדקה הזאת שאתם מסיימים לקרוא, נסו לדמיין בראש שלכם את האדם שאתם הכי שונאים בלב. אנא, דמיינו איך שאתם פתאום מתמלאים אליו אהבה והכלה כמו שהוא, ושולחים לו מתנה, נר אחד קטן מאיר של אהבה

כמה אתה צודק ר' מענדל, ואולי גם אתה תנסה לדמיין בראש שלך את כל האנשים שאתה הכי שונא בלב, היינו את כל אנשי המגזר ממנו אתה בא, את הקהילה החרדית והחסידית, ואפילו את כל אלה ה"מושחתים" ש"שיבשו לך את השכל", ושכל היום עושים סטיגמות ומכתיבים איך ללבוש, אנא, דמיין איך שאתה פתאום מתמלא אליהם אהבה והכלה כמו שהם, ושולח להם מתנה, נר אחד קטן מאיר של אהבה...

[לוי]

בואו חברים ונשנה את העולם

איך אומר ישראל אייכלר כל פעם בכנסת: עברנו את פרעה נעבור גם זה...

[ישיביש]

הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש בישיבות
אחרי אינספור בני נוער שפגש, שיחות עם אנשי חינוך וחשיבה רציונאלית מעמיקה, המשפיע הרב מענדל ראטה החליט שהגיע הזמן לדפוק על השולחן ולהכריז: "שיטת החינוך בישיבות לא מתאימה לנוער של היום - ויש להתאימה מחדש" • ביקורת צולבת ב'בלוג של המשפיע'


הגיע הזמן לכתוב על כך. הנושא שאולי הכי בוער לי לכתוב עליו, נושא שגם התבקשתי לא פעם לכתוב עליו, אך משום מה דחיתי אותו איכשהו, אבל דומה שהגיע הזמן. אולי מה שהדליק אותי לכתוב על הנושא זהו פוסט כנה וכואב שכתב השבוע ילד חמוד וצעיר, אולי בן 17, שעזב את הכיפה ואת 'הדרך'. הוא לא היחיד שראיתי כותב דברים כאלו, אבל הכנות והפשטות בהן הוא כתב את סיפור חייו בקצרה, עוררו בי את ההכרח לכתוב על כך. ילד צעיר ועדין נפש הוא הכותב.

וכך הוא כותב (אני מצטט חלקית): "תשעה חדשים שאני כבר לא חרדי, הייתי מגדיר את זה כלא דתי אפילו. רבים שאלו אותי "מה גרם לך להבין שמקומך הוא לא בציבור החרדי, מה כל כך הציק לך שם?" אז בפוסט הזה אני מתכונן להסביר מה גרם לי לצאת בשאלה, בעצם. עד גיל 15-16 המחנכים שלי ב'תלמוד תורה' וכן בישיבה אחזו בדעה שאני עוד אהיה 'גדול הדור הבא'. היו לי את כל התנאים להיות כזה: בית חרדי למהדרין, ישיבה קטנה עם 'יחס חם ואוהב', וחברה מגוננת שלא הרשתה לשום השפעה מבחוץ לבוא חלילה ולטמא את נפש הנוער. הבעיה הראשונה אבל הייתה שזה היה כבר טו מאצ', זה היה כבר חונק. אצלי בבית הגענו לכזו רמה שאפילו קומיקס לא היה לנו, כי קומיקס נגזר מהמילים קומי-קס, וקומי זה מצחיק וזה כבר קלות ראש. בגיל 13 נכנסתי לישיבה קטנה, ישיבה שנחשבת לטובה בירושלים, ושם, בעצם, התחילו הצרות שלי. דבר ראשון - בגלל שצפו לי גדולות, אז הדרישות היו בהתאם. הייתי נדרש ללמוד 11-12 שעות ביממה. אם לא, ראש הישיבה היה מתקשר לאבא שלי, שממנו הייתי מפחד פחד מוות, והיה מעדכן אותו שהבן שלו לא עומד בציפיות, ואז היה מגיע התור של הצעקות. אבל אלה עוד הצרות הקטנות שהיו שם. (פה הוא כותב על התעללות מסוג אחר שהוא עבר בישיבה גדולה, בחרתי שלא לצטט ולדבר כעת על כך, ואני מדלג אל סוף הפוסט).

הוא מסיים בסוף: בישיבה גדולה היה לי סמרטפון. לאחר עשרה ימים הצוות 'עלה על זה', וכאן התחילה מסכת מעברים בין ישיבה כזאת לאחרת שאף אחת מהן לא התאימה לי, עד שלבסוף, בעקבות ריב עם ההורים יצאתי מהבית באופן סופי. לפני חודשיים חזרתי להורים, וחשבתי שהנה - אולי יש שיפור ביחסים בינינו. אבל לאחר חודש בערך של שהייה בבית, קורא לי אבא שלי ואומר לי שהם התייעצו עם איזה רב והוא הורה להם להגיד לנו (לי ולאח שלי שגם יצא איתי בשאלה) לצאת מהבית... זה היה הסיפור שלי ממש על קצה המזלג. אז אנשים יקרים, כל אדם שקורא את זה ולא עבר את מה שעברתי, בקשה אחת אחת יש לי מכם: אל תשפטו אף פעם אף אחד שיצא בשאלה. יש אלף ואחד סיבות למה הוא עשה את זה". עד כאן ציטוט חלקי מהפוסט שכתב אותו נער. בתגובה לאחד ששאל אותו אם הוא מאמין בתורה ומה הועילה לו חזרתו בשאלה, הוא כותב: "פשוט מאוד, בעולם החרדי היה לי רע, וגם לא האמנתי בו. לא האמנתי בממסד החרדי, אז עברתי לעולם החילוני ששם הרבה יותר נוח לי, זו מציאות. ובנוגע לשאלתך לגבי האמונה שלי בתורה ומצוות, חשוב לי מאוד ששאלת את זה כי אני מדגיש שאני מאמין בתורה ומצוות, ובכל זאת אני לא מקיים, כי פשוט קשה לי יותר מדי. אם זה לא נוח לאלוקים, הוא יכול לקחת אותי. אני אומר את זה באמת, לא בציניות, חס וחלילה". עד כאן תגובתו.

הפוסט הזה מעלה הרבה בעיות בוערות ונושאים שחייבים לדבר עליהם, כמו על היחס הנדרש מהורים לילדים נושרים, רמת הדרישות הנצרכת מהורים לבניהם, והיחס לנושא הרגיש הזה שבחרתי לא לצטט מהפוסט שלו כעת, שזה היווה חלק גדול מהמשבר שלו. (נושא שדווקא לאחרונה התחיל לעלות למודעות.) אבל בחרתי לכתוב על הנושא הכי חשוב לדעתי: מה קורה בעולם הישיבות? איזה דרישות אנחנו מפילים על מאות אלפי הבחורים היושבים בהיכלי הישיבות יומם ולילה? ועכשיו אני מבקש מכל אברך או מחנך, או כל מי שקורא את המאמר כעת, שידמיין עכשיו בעת הקריאה את השורות הבאות: דמיינו שביום אחד מישהו מתחיל לעמוד לכם על הראש ולהטיל עליכם סדר יום שכזה - כל יום לקום בשש בבוקר וללמוד שעה לפני התפילה. בשבע וחצי להתפלל. בתשע וחצי להתחיל ללמוד, ארבע שעות ברצף, סוגיות בעיון. בסוף הסדר יהיה לכם שעה של הקשבה לשיעור עמוק בסוגיה מורכבת בעיון. אחרי זה הפסקה של קרוב לשעתיים, ואחר כך בשעה ארבע שוב - יהיה עליכם ללמוד סדר לימוד של שלוש שעות ברציפות. בשעה שמונה שוב, שעתיים של לימוד ברציפות. אם לא תעמדו בשני שליש מהסדר הנוקשה הזה, תהפכו לאברכים סוג ב'. אם תלמדו רק שליש מזה (שלוש-ארבע שעות בכל יום!), תהיו אברכים חלשים, מהשכבה הכי נמוכה. אם למשל תבחרו רק בשעה וחצי של לימוד בכל יום, כנראה תיזרקו מהמוסד. מה דעתכם? אה? אז זה מה שבדיוק קורה בכל הישיבות.

תנסו לדמיין את זה: פעם, עד לפני השואה, במשך כל שנות גלותו של עם ישראל, היה הכל אחרת לגמרי. רוב בני הנוער בכלל לא למדו בישיבות. היו כמה ישיבות לעילויים ולאלו שבחרו להקדיש את כל חייהם לתורה ולשקידה על הלימוד. רוב הנערים למדו אולי עד גיל 15 אצל מלמד דרדקי, ואחר כך הלכו לעבוד, אם בשביל לפרנס את הוריהם ואם בשביל להתפרנס לבד. האחד נהיה שולייא דנגרי (עוזר של נגר), האחר נהיה עוזר לקצב, ובין מנחה למעריב או בשעות נוספות קבעו עיתים לתורה. בחור אחד מעיר ושניים ממשפחה הלכו לישיבות כמו וולוז'ין או לובלין, ישיבות שהתפרסמו בכל אירופה כמיועדות לאלו שחפצו להקדיש את כל חייהם לתורה. רוב נערי ישראל, כמובן לא התאימו לכך. בדיוק כמו היום. והיום אנחנו מטילים על כל ילד קטן שנהיה בר מצווה ונכנס לישיבה, סדר יום של לפחות עשר שעות לימוד כמעט ברצף! דבר הזוי לחלוטין. בצעירותי הייתי שואל על כך אנשי חינוך שונים, והם ענו כולם תשובה אחת דומה: הישיבה כיום איננה רק מקום לימוד, היא חממה ומגננה, היא 'תיבת נח', מול המבול שיש היום בדור. לומר שזה לא נכון? זה נכון במאת האחוזים. העולם כבר איננו אותו עולם של פעם. אי אפשר בדיוק להוציא את בני הנוער היום אל הרחוב. אנחנו בהתמודדות כלל לא קלה מול כל מה שקורה ברחוב. אבל אם הישיבה היא אכן בעיקר רק 'חממה' ומגן מפני הרחוב, למה סדר היום שמטילים על כל הבחורים הוא בערך כמו שהיה בישיבות וולוז'ין ולובלין?

נלך אחד אחד: מה קורה לפני הצהריים בישיבה - לומדים 'סדר עיון'. מה זה סדר עיון? אני מניח שרוב הקוראים לא יודעים עד היום מה זה בדיוק, ומסיבה אחת. סדר העיון מתאים אולי ל-20 אחוז מבני הנעורים. כל השאר לא יודעים בכלל מה רוצים מהחיים שלהם עם כל ה'מראי מקומות' הללו, שהורסים להם את היום רק ברגע שאותו בחור אחראי מניח אותם על השולחן. רוב הבחורים פשוט מורחים אז את הזמן. פעם ברבע שעה הם מוציאים שוב את הדפים האיומים הללו, מצטטים שתי שורות מר' ברוך בער, ולא באמת מבינים מה הוא רוצה בכלל מהחיים שלהם. ואז עוד עשר דקות של שיחה על דא ועל הא. לו רק היו נותנים להם ללמוד כמה דפי גמרא ברצף בהספק של כמה דפים ליום, בלי להתעמק מדי הרבה, הם היו מספיקים הרבה יותר ויוצאים מלאי סיפוק ועשייה. כי בקצב הזה הם יכלו לגמור בכל חודש-חודשיים איזו מסכתא, ולצאת עם הרבה ידיעות והרבה סיפוק. אבל מטילים עליהם עבודה שלא מתאימה להם כלל. האופציה האחרונה היא לקחת אברך וללמוד בשעות אלו איזה סדר של 'בקיאות' וכדומה, אבל אז הבחור הופך לסוג ג'. הופך לבחור חלש הזקוק לעזרה. ולמה? בגלל שהוא העז לעשות את מה שרוב חבריו היו צריכים לעשות, ומפני הכבוד לא יכלו לעשות. אז הסיבה שהמצב הזה קרה הוא בגלל שראשי הישיבות המה תמיד אלו שדווקא זה הדבר החזק שלהם, סדר ה'עיון'. לאו דווקא ידיעה גדולה בהלכה או בש"ס, שבשביל כך בדרך כלל יש אנשי צוות אחרים. גם לא ידיעה מיוחדת בספרי מחשבה והגות ויהדות, שבשביל כך יש גם כן בדרך כלל אנשי צוות אחרים כמו משגיחים ומשפיעים. אך זה החזק בתחום העיון, הוא זה שלוקח את ההנהגה וההחלטה על אופי וסדרי הישיבה. ככה זה יצא איכשהו, ואין לי מושג למה. אז ברור שהם יעודדו מאוד דווקא את התחום הלימודי הזה, ויהפכו את אלו החזקים ב'עיון', שהם המיעוט לאליטה הגבוהה והחשובה, וכל השאר סתם 'טפט' כמו שאומרים, כאשר למעשה הם בעצם רוב הבחורים בישיבה. איום ונורא.

מה קורה בסדר 'אחרי הצהריים'? רוב הבחורים שלא מצאו את ידיהם בסבל המתיש הזה שעברו בחצי הראשון של היום, מוצאים את עצמם אוחזים כבר בחלקו המאוחר של היום, וללא שום תוכן. ללא שום סיפוק. "מה עשינו עד השעה ארבע?", הם שואלים בכאב את עצמם. ואז, די ברור שעם הרגשה כזאת, אין להם חשק מיוחד מדי ללמוד עכשיו ברצף את סדר הלימוד הזה של 'בקיאות', כי הם כבר ממילא מרחו חלק גדול מהיום בסתם, ומהאליטה הנחשבת הם כבר ממילא לא נחשבים, אז בשביל מה להשקיע עכשיו? הסיבה היחידה שהם מוצאים להשקיע עכשיו בסדר, זה מלחץ המשגיח שעומד להם על הראש בטענה "מילא בסדר עיון היה לך תירוצים, אבל עכשיו שזה הרבה יותר קל, מה כבר התירוץ שלך?". וכך, איכשהו, הבחור מעביר את הסדר בהפסקות מקוטעות של עשר דקות, ומדי פעם יוצא להתאוורר עם איזו כוס קפה או שיחה במסדרון. טוב, ב'סדר שלישי' אין לו כבר כח. זהו. עשר שעות הוא כבר על הספסל, מה עוד הוא יכול לעשות? אז כך בערך נראה סדר היום של חלק מאוד גדול מהבחורים הלומדים בישיבות. ומה יוצא מהם לקראת החתונה? כלום. 'גורנישט מיט גורנישט'. ריק אחד גדול. פלא שהרבה מהם מוצאים את עצמם מסתובבים ללא מסגרות? או כאלו שמסתובבים בתוך המסגרות, אך ליבם אכול מבפנים מחוסר סיפוק ועשייה, ולכן הדבר הראשון שהם עושים זה לקנות סמרטפון או כלי אחר ולצפות בהסתר בדברים לא טובים בכדי לתת מענה רגשי לנפש שזקוקה לקצת סיפוק? אם לא באמת, אז לפחות בדמיון. פלא שזה קורה?

ובשאלה אחת: איך בדיוק אנחנו דורשים מהילדים שלנו סדר יום נוקשה כזה שאנחנו בקושי ממלאים שליש ממנו? כמה מאתנו יכולים להעיד על עצמם שהם מסוגלים לשבת וללמוד 4-5 שעות ביום? וזה די ברור שאין שום סיבה שבחור רגיל ירצה ללמוד שלוש-ארבע שעות ביום, כי ממילא הוא ייקרא 'בחור חלש', אז בשביל מה להשקיע? כשהיינו בחורים, היינו חוזרים הרבה על הבדיחה הידועה, שפעם שאל משגיח את הבחור: תגיד, יענק'ל, מה כבר ייצא ממך אם אינך ממלא את סדרי הישיבה כראוי, ויושב בטל רוב הזמן? ענה לו הבחור: מה השאלה, אני אהיה 'משגיח'... היום, כשאני חושב על כך, אני קולט שבעצם זה פשוט אמת. איך המשגיח, שבדרך כלל הוא אברך שמבין בחינוך ולומד שעתיים פלוס ביום, דורש מהבחור שילמד לפחות עשר שעות ביום? ועוד סדרי לימוד שאינם מתאימים לו כלל? האין בכך שערורייה? והרי אותו משגיח גם כן קלט ביום מן הימים שאין תפקידו לשבת וללמוד כל היום, אלא יש לו תפקיד לחנך ולעזור לאנשים ולצעירים, אז איך הוא חושב שכל בחור בישיבה צריך למלא סדר יום ארוך של כל כך הרבה שעות לימוד? אולי יש בחורים שתפקידם הוא אחרת? ולמה בחור שתפקידו בחיים הוא אחרת מלשבת וללמוד כל היום, צריך לעבור כל כך הרבה סבל ועינוי נפש וביטול זמן בכל שנות בחרותו, עד שמגיע קצת למנוחה, שנתיים שלוש אחרי נישואיו, בעוד שהיה יכול לצאת עם הרבה יותר ידע, גם בלימוד התורה, גם בהשקפת עולם ויהדות, וגם בדברים שיעזרוהו קצת לבסס את חייו ופרנסתו בעתיד?

אז מהו הפתרון? הפתרון איננו בשום אופן לפתוח ישיבות לחלשים. ממש לא. גם כי אף אחד לא ירצה לשלוח את הילדים לשם, והבחורים בעצמם לא ירצו גם כן להפוך ולהיות סוג ב', אבל גם, ובעיקר, בגלל שהסדר הנוקשה הזה פשוט לא מתאים לרוב הבחורים היום, אז איך בדיוק כמה מסגרות לחלשים תהוונה הפתרון? המציאות היא שבכל ישיבה יש מספר גדול של בחורים שפשוט לא מסוגלים לעמוד בקריטריונים המטורפים הללו שהתאימו להם. הפתרון היחיד המתבקש הוא, אם כן: מהפך גדול בכל עולם הישיבות ושינוי המערכת מהיסוד. הדברים צריכים להיאמר ברורות. חכמינו אומרים: "לעולם ילמד אדם מה שליבו חפץ". מה שעושים כיום בעולם הישיבות - זה בדיוק הפוך: מנחיתים על הצעירים סדר יום שממש לא מתאים לרובם, וליבם רחוק ממנו לגמרי. אני קורא לכך 'ישיבות סדום', וסליחה על הביטוי. המדרש מספר שכשהגיעו אורחים לעיר סדום ואירחו אותם בבתים, היו משכיבים אותם על המיטות, ומנסים להתאים אותם לגודל המיטה, מטעמי 'נוחות'. אם הם היו גבוהים וארוכים מדי, היו מקצצים לאורחים את הרגליים, בכדי שיתאימו למידות של המיטה. ואם הם היו קצרים מדי היו מושכים אותם בכח משני הצדדים להאריך את גופם עד שיצאה נפשם. זה בדיוק מה שעושים היום ברוב רובו של עולם הישיבות: אם אתה קטן מדי ולא מתאים לסדר היום הכבד מדי, מושכים לך את הראש והרגליים בכדי שתתאים בכח לסדר היום הזה, ותשב כמו רובוט על הכיסא מול הגמרא והדפים. ואם אתה גבוה מדי, אם יש לך נפש רחבה וראש גדול מדי, אם יש לך כישרונות שונים בתחומים שונים, אם יש לך 'כנפי רוח', אזי מקצצים לך אותם ומאלפים אותך בכח להיות משהו שאתה לא. גודעים לך את הכנפיים, את המעוף, את החלום והרצון להתפתח נכון בכיוון שלך, בצורה משלך, בדרך משלך.

מה שצריך לקרות הוא, בקיצור, ממש כך: קודם כל אנו חייבים לתת בכל ישיבה כמה מסלולי לימוד שונים. בסדר לפני הצהריים, למשל, יהיו מסלולים לעיון, לבקיאות ולהלכה, כשכל מסלול יקבל את אותו עידוד שווה בדיוק, ואותה רמת חשיבות, ולכל בחור יותאם המסלול המתאים לו. בסדר של אחר הצהריים יהיו מסלולים של: 1) מסלול לימוד בקיאות רגיל. 2) לימוד חורש"י עם מדרש. 3) מסלול לימוד תנ"ך עם מפרשים וקצת לימודי היסטוריה יהודית - משולבים בנסיעות שונות בחבלי ארץ ישראל לשם הכרה מקרוב, וחיבור טבעי עם ההיסטוריה והמסורת היהודית התנכי"ת. 4) מסלולים של לימוד שחיטה, או כתיבת סת"ם, או ציצית, או כלאיים, או שעטנז וכדומה, משולבים בחוויות התנסות אישית, כמו נסיעה לשדות וכרמים, על מנת ללמוד מקרוב על כלאיים וערלה ושמיטה, או לבתי השחיטה, למשל. בסדר הלילה, שעה ראשונה יהיה סדר לימוד של יהדות ומחשבה וספרי חסידות, ללמוד יהדות לעומק, בכנות ובפתיחות, תוך התמודדות ולימוד על אתגרי הדור והשעה. מי שלא יתאים לו הסדר ילמד אז מה שליבו חפץ. פעמיים בשבוע יתקיימו הרצאות מעמיקות על חסידות ועל אמונה, ולפעמים אף הרצאות שמלמדות קצת פרקים לחיים, כמו על ביטחון עצמי, על התמודדויות בשעות קשות, על פחד ועל כפייתיות וכדו'. בשעה השנייה תינתן האופציה לקצת לימודים כלליים ההכרחיים בשביל צרכי פרנסה לעתיד כמו קצת לימודי אנגלית וחשבון וכלכלה נבונה וכדו', וכמו שאמרו חז"ל: "חייב אדם ללמד את בנו אומנות", וכמובן על טהרת הקודש ובהכוונת צוות הישיבה.

וכמובן שבישיבה חייב להיות גם איש אחד המבין לנפש, הנקרא בלע"ז 'פסיכולוג חרדי', אך אינו בהכרח להיקרא כך אלא יועץ לנפש, איש המבין לכל בעיותיו של הדור הצעיר, ויודע לכוון כל נפש לפי תכונותיה מזגה וכישרונותיה. חוץ מזה, יהיה עידוד גדול בישיבה לביטוי ויצירה אישית, כמו למשל: נגינה בכלי, שירה והלחנה, כתיבה וספרות, דיבור ונאום, ואפי' משחק (כמו הצגה לפני פורים ובסוף הקיץ). בכל הזדמנות יהיה קומזיץ בישיבה עם שירי רגש, וסיפורי צדיקים וחסידים. פעם בחודש לפחות יהיה 'סימפוזיון' כזה, לשאלות ולבטים מבני הנוער, על כרי דשא באיזה מתחם ירוק וכדו'. בקיצור, בשתי מילים: ישיבה בה ילמדו 'אידישקייט', בה ילמדו להיות יהודים יראים ושלמים, מלאים אהבת התורה וידיעת התורה, מלאים חכמת חיים ושמחת חיים, ומלאים בחמימות יהודית. יידישקייט. נתתי דוגמא אחת לצורה של סדר יום המתאים את עצמו למגוון סוגי הנפשות שנמצאים בקרב בני הנעורים, אך ברור שזו היא הצעה אחת בלבד, וישנן בוודאי אפשרויות נוספות ומגוונות, אך באופן כללי, לסדר יום שכזה או דומה לזה, רוב הבחורים אמורים להתאים. אם כי יהיו חלק מועט שלא יתאימו גם לכך, ויצטרכו למסגרות שכוללות לפחות חצי יום עבודה וכדו', וזה כבר עוד נושא. אך הרבה בחורים שהיום כבר נמצאים במצב שרוצים לעבוד כל היום וכדומה, לו למדו בישיבות שהיו נותנות להם יותר אפשרויות בחירה הם היו וודאי מתאימים את עצמם, איכשהו, לאחד מהמסלולים. שימו לב: אנחנו מדברים פה על הרוב הגדול של הנוער, שאינו מתאים לסדר הכללי של הישיבות. המסקנה היא, אם כן, חד משמעית: שינוי יסודי בכל המערכת.

כן, אני יודע שיהיו לא מעט שייצאו נגד המאמר הזה, לאמר: 'מי שמך לאיש, ומי אתה בכלל שהנך מדבר נגד המסלול בישיבות שקבעו רבותינו'. אבל קודם כל, אני הכותב אישית דיברתי, עם לא מעט מחנכים ואנשי צוות מעולם הישיבות שאמרו לי שהמצב הוא בעסק ביש, ושהמערכת טועה מאוד בהרבה דברים, והרבה קרבנות נופלים והם רק מתרבים משנה לשנה, וכל זאת בעיקר בגלל אי התאמתו של סדר היום הכבד והגדול מדי לנפשותיהם של רוב רובם של הצעירים. חוץ מזה, פוק חזי, לכו ותראו מה שקורה. פשוט תראו את התוצאות. כמעט אין בית אשר אין שם ילד נושר או חצי נושר, בגלוי או בסתר, ברמה כזו או אחרת. מה שהיה מתאים אולי פעם, אחרי השואה, כאשר היו צריכים לאסוף את השברים ולבנות את היהדות מחדש, כבר לא כל כך מתאים היום. הנוער רק 'פותח את הראש' מיום ליום, ואי אפשר כבר להכריח אותו למסלול שאין ליבו שלם אתו. זה כבר לא הדור התמים של פעם, שאפשר 'לעבוד עליו' ולשלוט עליו. אם אנחנו לא נעשה שינוי יסודי טוטאלי בכל המערכת, נפסיד עוד הרבה הרבה נשמות יקרות בדרך, וחבל מאד. אנחנו כן יכולים להציל הרבה, אם כמה מאתנו יקחו יוזמה.

[גאליציאנער]

סתם שאלה שעלה לראשי בעקבות קריאת הבלוג:
אם אכן הוא כדבריו, שהמצב כיום הוא שאסור לתת לבחורים להשתעמם בישיבה כל היום, מדוע אצל כל הגויים המצב הוא כיום בדיוק להיפך, שהאליטה והמשכילים הגויים אוחזים מהטלת עוד ועוד משימות ולימודים, תראו מה המצב כיום באוניברסיטאות ?
עוד שאלה: למה יש לדבריו כיום בכל המדינות המתוקנות דבר שנקרא "חוק חינוך חובה" אם זה דבר כ"כ גרוע ??

...לתשומת ליבו.

[אנא עבדא]

אני לא יודע באיזה מוסדות הוא התחנך, אבל אני משער שמה שהוא כותב זה בערך מה שהוא עבר בין משברותיו. אז למה כולם אשמים על שהוריו הכניסו אותו לכזה מוסד?...
אני רואה את בניי ואת חבריהם בישיבה, מאושרים עד הגג. לומדים והוגים (עיון ובקיאות, וגם מה שחפץ לבם), שרים ומזמרים, אוכלים ושותים, ישנים ומבלים (כן, גם זה אפשרי. אז נכון, קוראים לזה באידיש "פארברענגען"...) ושוב לומדים ומתעלים בתורה ובחסידות. אז למה כולם חייבים לחוות את משברותיו של הבנש"ק הזה?

[שימי התימני]

צי שדיבר כ"כ הרבה מאהבת הזולת
ראו כמה שנאה יש לו נגד היהדות החרדית
בסוף הוא יהי מזרוחניק שאתם הוא כ"כ אוהב ולמי שיודע כל סדר הלימוד שהוא דיבר עליו אפשר למצוא שם

[א יודעלע]

נמאס לי כבר להגיב לדברי רמ"מ

ברצוני להתייחס רק לדברי אותו נושר בן 17
שאם ההוא לא יחזור בתשובה (הלוואי)
והאלוקים לא יקח אותו (אולי במב"ט?)
אזי סביר להניח שהוא ילך לצבא... והתנאים שם לא ממש זהב בהשוואה לישיבה...


אני פה, הייתי שמח לשמוע ממך למה כוונתך לא מגיעים עם מטען רוחני וגשמי מוכנים לחיים.

כמו"כ אדוק/ ישיביש אודה לכם מאוד אם תוכלו לצרף גם תגובות ה'בורים ב'בחדרי' או ב'כיכר', תודה מראש.

[אדוק]

בלי קשר לתגובה ה"שחצנית" דלעיל בכלל, וכינוי השם "בורים" בפרט, (למה רק אנחנו טובים יותר?), מצ"ב התגובות באתר "בחדרי", שחלקם (רק חלק מהם!!!) ברמה גבוהה יותר מחלק מהתגובות שנכתבו פה בפורום.


ספקנות
הספקן 23:01 08/02/2017
ספק מה הצעתך הבאה מנדל. האם ללמד מוסיקה במקום יהדות, או ג'ודו במקום גמרא. מה מכשיר גרוש עם עברית עילגת ושירים ברמה של חובבן מינוס להטיף לדעות שכל דרדק יכול למוצצן מאצבעו? למה בחדרי נותן לו במה? מה מייחד אותו מאינסוף חרדשי" שמדבררים עמדות אלו עצמן פשוט כי הן נוחות יותר? מנדל! לך לניסן נתיב ושפר את כישורי הבימוי שלך ואולי בשטיסל הבא נראה אותך, מככב על הבמה. אולי גם תמצא שידוך שיתאים לך, ואולי גם תשתחרר מהגרטל, הצעיף והמשקפיים שלך שמתאימות לערמות המשקפיים בכניסה לאתר הסטורי מפורסם ולא למחדש פני הציבוריות החרדית עאלק.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
1

מזמן אין לנו ישיבות יש לנו מחסני זכרים. (ל”ת)
00:51 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

בדת"ל ובתורני לאומי [חרדלי] לא כולם הולכים לישיבות, וזה לגיטימי. כך שרק מי שבאמת חשקה נפשו בתורה בא לישיבה. עלינו לאמץ מודל זה. ולהרים את הרמה (ל”ת)
02:11 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

חזיתי
עצבני על הבוקר 09:01 09/02/2017
כן בקודש חזיתיך. להלחם באופן חוקי והלכתי, חזיתית, על ענייני קדושה. להוריד כפפות. נכון יותר להוריד צעיפים.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

תגובה מאוד "עניי
מאיר 01:04 09/02/2017
כנהוג במחוזותינו שמתמודדים עם שאלות קשות בהטלת ספק באומר ולא מתייחסים לתוכן דבריו.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

הבהרה
הספקן 08:47 09/02/2017
חוץ מהאומר אין כאן כלום כי זה דעות שכל חרדש משמיע 7,469 פעם בכל סמס. אז דברנו על האומר. העמדות עצמן מופרכות בגלל המדרון החלקלק. הוא רוצה יהדות דאנ'ס של גיטרות. פשט חדש במושג גיטער ייד...

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

אתה נתפס לקטנות ובורח מהעיקר (ל”ת)
מעניין למה 05:26 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

תגובה מצערת ,כי הוא גרוש אז זהו הוא גמר את החיים שלו (ל”ת)
שלמה 06:00 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

הספקן -----מעניי מה מחפש "חרדי " שכמותך באתר אינטרנטי
רובי 06:54 09/02/2017
לך לך לגמרא
שב שם ותפסיק לקשקש במוח
ת להיות מנותק
גוד ביי , צא לנו מהוורידים

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

וודאות, לשם שינוי
הספקן 08:36 09/02/2017
אני מחפש ברשת נשמות כמוך, עם וורידים, עדיין, כי בהמשך הדרך, בלי להשמיץ, לא לכל מכור נשאר ווריד. קח את הספקנות בצורה בריאה. זה יאזן דברים לא בריאים שאולי, בלי להשמיץ, יש כאלו שצורכים, דרך העיניים למשל. ובקשר לגמרא. אז בסוף אתה כן בעד גמרא, כלומר נגד מנדל, כלומר נגד צעיף. אז איך אתה מתחמם?

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

מה אתה מבין...
אבי 07:36 09/02/2017
אז יכול להיות שאתה מאלה שכן מוכשרים והצליחו... כל מה שכתוב פה נכון מילה מילה

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

קצת רקע
הספקן 08:45 09/02/2017
גמרא היא בסיסה של יהדות ההלכה. מורשת הישיבות העמידה את האורטודוקס כולה. קיצוץ בשמרנות הוא פתח לכרסום זולג כמו אצל אחינו הדת"ל שאחוז הנשירה אצלם עומד על 48, ראה מאמר ב'מידה' והנותרים פתח את אתריהם ותראה עם מה הם מתמודדים חוץ מה-15 אחוז מרכז הר המור. אני כיום לא במסגרת ישיבתית, ויש לי הבנה בנוער נושר כי חנכתי ב-2 ישיבות כאלו. הפתרון היחיד הוא המסגרת המקובלת, מקסימום למי שקשה לו ותחת כותרת כלשהי של הקלה, סדרים קצת יותר קלים אבל סביב אותה נוסחה ולא לכולם אלא למי שכבר נפלו דווקא. מנדל רוט מסוכן. בגלל הלבוש. מסר של חרד"ש בלבוש בנש"ק להלהם בו בחרב ובחנית - באופן רוחני וחוקי והלכתי - עד שיחדל ממסריו הבעייתיים. זה שהוא גרוש מראה על חוסר יציבות. ולהופיע בבגדי רעבי'ש בערוצי טלויזיה זה שיא חדש של טשטוש תחומין. לעבור לכיפה סרוגה מיד, מנדל, ולשנות את השם נגיד ליהונדב חארטה. זה שם קליט שיעבוד טוב. ולעבור למשקפי היפסטר ולמעיל דובון מתנחלי.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

חזק חזק חזק!!!!
12:06 09/02/2017
כל מילה פנינה. חייבים להסיר מיד את המוצר הפגום מהמדפים.
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

אמת, גם אני מצטרף לקריאה למנדל לשנות את שמו ולבושו וחסל, אתה תהנה מזה מנדל, בהבטחה, שבועיים שלוש ועוד תגיד לנו תודה (ל”ת)
16:47 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

אתה חינכת ב2 ישיבות? ואלו המילים המטונפות שיוצאות ממך (ל”ת)
ישראל 01:23 10/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

בין אדם לחברו
מתיבתא דרקיעא 08:03 09/02/2017
גועל נפש של תגובה!
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

הספקן לגבי הספקן.
09:49 09/02/2017
מעניין איך בעל "השקו כמוך.
להיות ספון באוהלה של "תורע מה זה "שטיס ו"ניס נתיב"
אוי לנו שבחורינו היקרים נמצאים בידיים של מטיפים כמוך.
שרואים(ואנ בטוח שלא ראית "רק&q שטיסל )ויודעים "הכל< ורק מטיפים כל היום.
ר ' מענדל יישר כוחך "ששיב את הבלוף הגדול הזה
שנקרא "עולם הישיבות&qu ודבריך יעשו רושם(אע&qu שבטוחני שאין סיכוי ).

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

מי שמדבר על שטיסל ונכנס בכותב הוא אדם שבעצמו כנראה חוזר בתשובה שחווה כבר הכל ומטיף למי שצועק מבפנים . כלך לך המטיף הטורדן (ל”ת)
תודה לכותב . מזמן כבר צריך שינויים בישיבות 14:59 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

רוע לב! (ל”ת)
יוני 15:38 10/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

אמת חלקית
משה 23:18 08/02/2017
לגבי סדר א' יש צדק חלקי בדבריך
ל סדר ב' וג' נראה לי שנסחפת טיפה...

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
2

כל מילה זהב, אבל לך תבצע... ר' מענדעל ראש ישיבה תפתח ישיבה ועוד ישיבה! (ל”ת)
23:32 08/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
3

מענדעל איזה חתן אתה רוצה לבת שלך 'עילוי' אההה, כולם רוצים,. אתה רוצה שהבן שלך יהיה עילוי כולם רוצים וזה משה שמנסים לעושת (ל”ת)
יואב יצחק 23:34 08/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
4

כמה נכון ,ככה עצוב . כל הישיבות הם "למצוינים" אין מקום ליהודים כי מזמן לא מלמדים שם יהדות ,הישיבות (הקטנות במיוחד) הפכו למעבדה לציונים ועל פ (ל”ת)
למה זה תשאל לשמי והוא פלאי 23:46 08/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
5

אז מה שאת מציע זה לפתוח קטיינה (ל”ת)
ו 23:57 08/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
6

ומה יש היום ? (ל”ת)
16:47 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

כל מה שכתבת נכון, וההפגנות הפרועות של הישיבישערס ברחובות יוכיחו (ל”ת)
בצערייך ירושלים 00:06 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
7

נכון מאוד ללמוד זה קשה השעמום הורג, להשתולל על הכבישים "להצלת עולם התורה" (ל”ת)
מה שייך יותר טוב מזה ???!!! 05:07 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

האמת המרה והכואבת - אך יש לקחת את הרע במיעוטו
00:14 09/02/2017
אכן המצב הוא עסק ביש.
א המצב יכול להיות פי כמה יותר ביש.
כ אין תרופה שגומרת את היצה" יהיה פחות מצב של דרישות ופחות התמדה בתורה, ויותר פתיחות, ופחות עול וכובד ראש
או אז יתחילו להסתכל מחוץ לתיבת נח, ויסחפו במבול הגדול של הדור הפרוץ הזה.
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
8

אכן!!!!!!! (ל”ת)
01:01 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

ועכשיו לא עושים את זה? אל תהיה תמים (ל”ת)
07:36 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

אולי נכון, אבל לא צודק בפתרון.
ר"מ בישיבה 00:23 09/02/2017
נכון שיש בעיה גדולה מאוד בעולם הישיבות, אבל הבעיה היא לא בישיבה, הבעיה היא בבחור, וא"כ צריך למצוא פתרון לבחור, ולא לישיבה.
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
9

אבל עם שבעים אחוז לא נהנים אז הבעיה בישיבה או בבחור , (ל”ת)
שלמה 06:03 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

זהב שפתיים ישק
שלמה 00:33 09/02/2017
מוירדיג

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
10

לא משפיע ולא נעלים. רפורמטור ונושר מסוכן בעצמו. (ל”ת)
חומי 00:46 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
11

אמת
ר' משה 00:50 09/02/2017
כל מילה זהב, (אני שואל ומשיב באחת הישיבות החשובות ואני מכיר את המצב מקרוב...) כל הכבוד לך

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
12

בתור חונך לנערים במצוקה הלוואי ותיפתח כזאת ישיבה!!!
כמה שכל מילה שכתבת נכונה 01:18 09/02/2017
אשריך תמשיך להעלות את המודעות.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
13

מעולה.
לב 02:57 09/02/2017
הלוואי שתצליח לשנות.
ר תוספת אחת : מומלץ, להכניס לימוד קבלה מושגי יסוד.
הזוהר. בזכות הלימוד יצאו מהגלות...

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
14

'מי שמך לאיש, ומי אתה בכלל שהנך מדבר נגד המסלול בישיבות שקבעו רבותינו' (ל”ת)
לא חובה 04:08 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
15

כל מילה שאמרת אמת, אבל הקרב שלך נראה אבוד מראש
04:10 09/02/2017
רוב ראשי הישיבות והרבנים דואגים רק לכבוד שלהם!!! ולא יתאים להם לערוך שום שינוי משמעותי

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
16

כשאמציאות כואבת
אלי 05:45 09/02/2017
אני אדם שבא מח'ול ושם הרעיון של הישיבה היא שמי שרוצה ללמוד לומד ומי שלא הולך לעבוד ולא נחשב סוג ב׳ ולכן כל אלו שנמצאים בישיבות הם למדנים חבל"ז על אותו דרך שאמרת.
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
17

חזק וברוך
תהילה 06:07 09/02/2017
אתה ממש צודק
א יוסיף שצריך לחנך את הבנים והבנות חינוך עם ערכים נכונים ואהבת המצוות והבורא ולא לאלף אותם שכשהם יוצאים לחיים ,מתחתנים או יוצאים לבוד במקומות לא לגמרי חרדים הם גאים ביהדותם ונשארים כמו שחונכו ולא כמו שאנחנו רואים היום ישר הם רוצים להתערבב איתם ולהדמות להם
הג זמן בדורינו לעשות מהפך לטובה לשם שמים
ו לדעת כמי שעובדת ם נוער בסיכון ונושר אילו הילדים הכי מתוקים ומקסימים בעם ישראל
ולרבנים היקרים הדבר הראשון זה לאהוב אותם ללא תנאי והדבר האחרון זה להרחיק אותם
א נשמות שהופקדו בידכם האחריות עליכם בלבד
מי שמרחיק את הילדים האלו יתן את הדין על כך
שנש רק טוב

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
18

צודק מאוחר
אבי 08:05 09/02/2017
כנראה שלא ניתן לעוות את הפסוק תורה עם דרך ארץ.אין חולק שמי שיכול לקח אין טוב מזה.אבל במציאות חיינו ממש לא מתאים לכולם ולרובם.ולכ חייבים לשלב חיי מעשה עם תורה.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
19

אין ויכוח בדבריו וברור שרוב מהדברים צודק לחלוטין
אברך שהיה בינוני 08:08 09/02/2017
כל השאלה הוא רק ביישום אם בכלל ניתן.
הייתי בישיבה קטנה סבלתי מאד אבל לא השפיע עלי ובישיבה גדולה קצת הרגשתי יותר משוחרר ולכן אהבתי יותר ללמוד ואני מדגיש הייתי בחור טוב היום אברך רציני באידישקייט אבל אין לי טעם וחשק ללמוד ותולה את זה ללא ספק בזה שהעמיסו עוד ועוד ולא היה שום דבר חוץ מארוחות .

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
20

כל מילה בסלע
יואל 08:32 09/02/2017
מילים כדורבנות!א צרופה,וכל הכבוד על האומץ לפתוח את הנושא המושתק הזה.אך בכל זאת יש לי תמיהה,כי כפי הידוע בחסידות גור,האדמו& הפך לגמרי את שיטת הלימוד,ולא לומדים עיון כלל.לומדים בקיאות והלכה.ובכל זאת,לא נראה שהבחורים שם יותר שמחים או מסופקים ממקום אחר.אז מה כן הפתרון?
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
21

אין לך הבנה כנראה למה שעובר על בחור בבחרותו
יהודי טוב 09:46 09/02/2017
והדרך שהתוו לנו גדולי ישראל הם אלה שמחזיקים אותנו
וכמו שבכל משרד הכי חשוב יש פח זבל גם בעולם הישיבות ישנם פחי זבל ולפעמים הם מסריחים מאד וזורקים אותם וזה מה שיוצא מהם השאלה היא מה עושים עם הזבל אחרי שזורקים אותו ובשביל זה יש את חירייה לראות שגם מהזבל בסוף יוצא הר גבוה ומסריח
אבל כל הכבוד לך שאתה מחפש אותם בזבל ומנסה לשים מטהרי אוויר כדי להסתיר את הריח א בל זבל ישאר זבל ואין מה לעשות ,,,,,,

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
22

אתה הוא הזבל!
דוד 13:09 09/02/2017
אתה פסולת האנושות, מי שקורא לבחורי ישראל זבל כשהנביא קורא להם מסולאים בפז אז הוא בעצמו זבל! איך אתה מסוגל לקרוא לבחור שלא נתנו לו את הכלים להצליח ולגדול זבל? בן אדם מגעיל ודוחה! פסולת אנושית... שקשה להם לראות בן אדם מאיר ויוזמתי פשוט אנשים חשוכים....

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

דיברת על סטיגמות נכון? אז הנה דוגמה מוחשית...
10:24 09/02/2017
כל הישיבות לא בסדר? אולי אתה מדביק סטיגמות? למה להכליל? למה???

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
23

נראה שהכותב סובל מסטיגמות חמורת נגד הממסד.
11:17 09/02/2017
נא לעיין במאמר הקודם של המשפיע,
אגב למה הספר שבתמונה הוא בכלל הפוך? או שמדובר בכלל בספר באנגלית?
או שמישהו החליט בצעד אמיץ בציבור החרדי לשים את שער הכריכה בצד האחורי רק כדי להיות מקורי ופורץ דרך ללא קיבעון מחשבתי שיכול לגרום לנשירה אם שער הספר יהיה בראש הספר ולא מאחוריו.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
24

תודה על העלאת הנושא
מג"ש 11:38 09/02/2017
יש אבל צדדים נוספים, וגדולי ישראל צריכים לדון ולהחליט.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
25

מדבר לענין אבל לא לענין שלנו.
ינקי 13:54 09/02/2017
כל מה שכתבת על עולם הישיבות זה שטויות. טובים וגדולים ממך יצרו את המסגרת. כך יצאו אנשים גדולים. אתה אולי לא יודע אבל תמיד יוצא אחד לאלף אדם גדול והשאר אנשים פשוטים. כך זה היה. וכך זה יהיה. לא משנה מה תעשה. הנושא של קלקול ונשירה קשור להתאמה. יש היום ישיבות מכל הסוגים. חצי יום לומדים חצי עובדים. חסידות וקבלה. בקיאות והלכה. עיון ומוסר. יש הכל. רק צריך להתאים. שאתה מדבר על ווזלין ולובלין מה שהיה פעם זה מראה כמה הדור שלנו פורח. וכמה עולם התורה גדל לשמחתנו. משום מה אתה רוצה להחזיר את זה אחרוה. תקלוט שבלי תורה אין לנו כלום. קביעת עיתים זה דבר יפה אבל לשבת וללמוד שעות על גבי שעות גם אם זה תקופה אחת בישיבה מתוך 7 שנים זה שוה. אולי לא עשית את זה אינני יודע. בכל אופן ממליץ. המאור שבה מחזירן למוטב. זה לא על ידי ניגונים וזיבולי שכל. זה רק על ידי לימוד התורה בעיון. ממליץ לך להמשיך לעשות חיל בניגונים שזה גם דבר גדול בפני עצמו. ואל תכניס עצמך למקומות גדולים. חינוך עולם התורה. רק חסר שתתחיל להפגש עם גדוליישראל על הענין. מעריך אותך מאוד אבל אתה מדבר לא לענין

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
26

התראיין לYNET, בטלויזיה, מקור ראשון ועוד היד נטויה, והוא יהיה לנו גדול הדור????? מה נסגר??? (ל”ת)
14:48 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

לא הבנת שאנחנו לא מחפשים להיות גדולי דור?
אליעזר 02:06 10/02/2017
רוצים להיות אמיתיים ולעשות מה שצריך, תוך נתינת מקום עיקרי לצורכי הנפש

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו

מקרב רחוקים ומרחיק את הקרובים. מי שמך להחליט מה חשוב יותר?
14:51 09/02/2017
הולך בדרך של מורו ורבו קרליבך, וחוזר בדיוק על אותם טעויות. מחמם את הקרירות אבל מקרר הרבה חמימות.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
27

פעם היו הרבה 'עמעראצים' שלא ידעו צורת אות, והיו שוליא דנגרי.
ילדון 15:07 09/02/2017
האם אתה רוצה שזה יקרה שוב.
ע שהצלחנו שכל יהודי יודע מעט ללמוד

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
28

הבנאדם סתם חולה נפש חבל על כל התגובות (ל”ת)
16:53 09/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
29

אין מה לעשותת
ידידך באמת משנות הנעורים 18:08 09/02/2017
מענדל היקר והמתוק אתה צודק לחלוטין אבל אין מה לעשות אתה צריך להביןשברגע שתפתח כל נושא שצמצמו לנו רבותינו מאורי ישראל ותהיה אויבער חכם תגיע לאפיקורסות ולעמערצות אמיתית כיון שעכשיו תתחיל להגיד ואולי לא צריך להניח תפילין ודי בקשר האמיתי לבורא עולם....וד למבין

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
30

צודק בכל מלה .מנסים לשנות את האדם בכח . גם ילד
יפה יוסף 20:37 09/02/2017
הוא בן אדם כמו מבוגר אלא שאין לו כח התנגדות עד שהוא מתבגר ומבין איך שעבדו עליו.חוץ מזה תכלס רואים שבני הישיבות לא מחונכים. הם חושבים את עצמם בשמיים וזה לא. מרדף אחרי הכבוד הורס את הילד והמשפחה שצריכים לקנות לכל ילד חצי בית.בן אדם לא יכול לקנות לעצמו בית אז איך הוא יכול לקנות לילדים. אבל הכבוד הורג אותם ורצים אחריו .תנו לילדים לחיות
שהקב" ברא את עולמו כדי להנות את בני האדם.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
31

אתה עושה הכלאה לא הוגנת בין הפוסט הכואב לבין המאמר על עולם הישיבות.
איש חינוך 21:24 09/02/2017
ראשית, הפוסט הכואב והמרגש באמת נוגע ללב, אבל אין עניינו לבעיה של הישיבות. המאמר, זה נכון שעולם הישיבות צריך להוריד קצת בלחץ, ללא שום ספק, אבל שוב, גם אם הלחץ לא ירד, אין בזה כדי לפגוע ברמת הדתיות של בחור, כל עוד הוריו מתייחסים לבעיות בצורה חכמה לאחר התייעצות.< בין היום לפעם זה לא בכמות הבחורים שהיו בישיבות וכמות אלו שיצאו לעבוד.
< הסיבה היא משום שהיום החינוך הביתי השתנה.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
32

גם אם אין קשר לפוסט, גרעין הכתבה נכון עד כאב
אמא אחת 23:44 09/02/2017
הצורך לתת תחומי עניין נוספים, על טהרת הקודש וברמות שונות, הוא צורך השעה.
בסמינרים ממלאים את שעות הפנאי של הבנות עד אפס מקום, גם בישיבות יש צורך אדיר במילוי מצברים לנפש לרוח וגם לגוף.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
33

ושוב, אתה פשוט צודק! (ל”ת)
אליעזר 02:08 10/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
34

צודק, וכצפוי גם בזאת אתה פשוט מצדיק את ההשקפה היהודית לפני החרדיות של היום. (ל”ת)
ה. תשבי 02:58 10/02/2017
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
35

חוטא ומחטיא ~ חזור בך !
מנדל! 14:02 10/02/2017
סופך לאבדון ולדיראון עולם.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
36

אני בחור ישיבה ומזדהה ככ
אורי 01:29 12/02/2017
אשריך אין מילים להודות! אכן ברור שכדי כמה שאפשר ללמוד עיון ולשגות באהבת התורה. ומומלץ להשתדל שכמה שיותר יחוו את זה . אך יש עוד דרכים. והבעיה הנוראית שאחד מאלף יחיה חיים לכתחילה וככ הרבה בדיעבד! זה הרגשה נוראית! מזעזע התפיסה הזאת שיש סוג א ו ב ו.. די עם זה! זה חורבן! אשריך המשפיע! ולכל המשמיצים אני לא מקנא בכם! ניקרים שהדברים דיברי אמת בלי ספק!

[גאליציאנער]

נו נו

מה זה ה'בורים' ו'השחצנית' שהזכיר האדוק בתחילת דבריו ??

[שימי התימני]

אני לא זוכר אצל מי היה הסיפור נדמה לי שאצל הבריסקר רב
שבליל יוה"כ נהגו שהלומדים לא ישנו משך הלילה אלא עסקו בתפילות ואמירת תהילים
שנה אחת בליל יוה"כ שם לב שיושב שם איתם איזה עשיר קמצן
ניגש איליו ושאל אותו 'האם אתה מתמצא בעניני הצבא'
העשיר ששמח להחכים את רבו ענה שודאי והתחיל להסביר לו את כל סוגי הפלוגות חיל רגלי חיל פרשים וכו'
לאחר שגמר שאל אותו הרב 'ומה יקרה אם חייל יחליט לערוק?'
ענה לו 'שאם המדינה במצב שלום אזי יכבשו אותו במאסר ואם במצב מלחמה אחת דינו למיתה'
שאל אותו הרב 'ואם יחליט חייל לערוק לפלוגה אחרת מה דינו'
ענה לו העשיר שאין שום חילוק בזה ודינו כנ"ל
שאל אותו הרב 'ואפילו אם החייל יכול להצליח יותר בפלוגה השני'?'
ענה לו כנ"ל
שאל אותו הרב 'א"כ מה מעשיך פה'
העשיר שעדיין לא הבין לאן חותר הרב ענה לו שבא לומר תהילים
אמר לו הרב 'שלקב"ה יש צבא ענק והרבה פלוגות יש את הלומדים ויש את המחזיקי תורה
אותך שם הקב"ה בפלוגה של מחזיקי תורה ועכשיו הרי מצב מלחמה א"כ יש לפניך שתי ברירות או כמו שאמרת שהדין במצב מלחמה... או אם אתא רוצה אתה יכול להיות לומד אבל אז תתצטרך לותר על כל רכושך' מטל העשיר את רגליו וברח כל עוד נשמתו בו עד כאן המעשה
כתבתי זאת מזיכרון ואיני זוכר את כל הפרטים אדרבא מי שיוכל להביא את כל הסיפור במלואו אשמח
אבל המסר ברור
איני יודע אולי הוא בפלוגה של לעזור לאלו שמתחילים לגלוש ה"י עם כל הדרך שלו עם הגיטרה וכו' וכו'
אבל אין לו מה לחפש ולברור בחינוך הטהור שאנו מקבלים וכל שבוע לזרוק ארס נגדנו ובפרט שהוא כלל לא הולך ע"פ דרך התורה הכבושה לנו ועושה דברים שלא לפי רוחנו
שוב אולי הוא טוב מאוד לאלו שצריכים הרבה רחמי שמים אחרי שהגיעו לאן שהגיעו אבל לא לנו

[מישהו מיוחד]

זה דבר פשוט שלא כל אחד מתאים להיות אברך כולל, ומי שלא מתאים אז צריכים ללמד אותו מקצוע טוב שיתאים לדרישת ההלכה, וגם להדריך אותו לצאת בצורה הכי טובה לעולם החיצון...

יש בחורים שרוצים ללמוד קצת הלכה בשנות הבחרות כדי לדעת קצת מושגים בהל' שבת וכשרות וחגים וכדו', כי הם יודעים שלאחר החתונה לא יוכלו לשבת וללמוד, אז למה לא נותנים להם לעשות את זה, למה מכריחים אותם ללמוד גמרא עם ראשונים ואחרונים וקצה''ח וגרש''ש וברכ''ש ונחל''ד ור' נחום ור' שמואל ור' אלחנן וחזו''א ועמק ברכה ועוד ועוד, הרי בין כך לא ישאר להם כלום מזה, ובמקום זה יכלו לצאת מהישיבה עם קצת ידיעות נחוצות לכל בן תורה כמו הל' שבת וכדו'. מי שמתעתד ללמוד כמה שנים לאחר החתונה יכול להשלים את זה לאחר החתונה, אבל מי שיוצא לעבוד מתי ילמד קצת הלכות, איך ישמור שבת, איך ישמור על כשרות המטבח וכו' וכו'.

[ישיביש]

לגייר מוזיקה של הגויים - זה דבר נפלא

מה ההגדרה למוזיקה יהודית, ומה היא מוזיקה שאינה כשרה? מדוע אינספור שירים גויירו בעבר על ידי אדמו"רים וחסידויות קדושות - והיום זה לא מקובל לשיר בסגנון הראפ, רוק, ג'ז ובלוז? ומה הקשר בין כלי הנגינה לגוף האדם ולסגנון השירה? הרב מענדל ראטה בפרק מוזיקאלי-רוחני ב'בלוג של המשפיע'

בשעה טובה הגעתי לאמריקה. עוד טיול ברחבי העולם. בעיר בורו פארק אני מתאכסן ומסתובב, עיר ואם בישראל, פוגש אנשים חדשים. תמיד מתמלא הלב שלי בשמחה לראות פנים חדשות, עוד גוון מעניין של יהודים. כל מקום עם התרבות שלו, הייחודיות שלו. האמריקאים, למשל, פחות 'חופרים' לאנשים, אולי בהשפעת הדמוקרטיה, פחות בודקים לך בציצית. לעומת זאת, הם גם פחות מעמיקים לחשוב, יותר זורמים וחושבים בעיקר על העבודה ועל לעשות כסף רציני. אבל כולם מלאים אור ומתיקות. עם הישראלים נראה לי יותר יש מה לדבר, להעמיק ולחשוב, ועם האמריקאים יותר יש מה לשיר ולעשות קומזיצים. טוב, האמת? כולם בערך אותו דבר. בכל מקום אוהבים לדבר ולשיר. יש משהו משותף בכל בני האדם. והרי בסופו של דבר, כולנו בני אדם, כמו שאומרים.

תכלע'ס, בשבת האחרונה היינו בניו ג'רזי, עם הארגון "אחים בדרך", ארגון העוזר לאברכים שעברו מסכת גירושין. הארגון יוזם מפגשים שבועיים של עשרות אברכים בערים שונות: מונסי, בורו פארק, וויליאמסבורג. מביאים להם מרצים ויועצים, ויוצרים ביחד שיחות משותפות. מפעל נפלא ותועלתי שראוי שיועתק גם בארץ. אז במוצ"ש הוצאנו את הגיטרות וכלי הנגינה, והיה ערב של שירה וקומזיץ. איתי ביחד הופיע עם הגיטרה גם האדמו"ר מסטיטשין שליט"א מבורו פארק. (יש שני אדמורי"ם לבית סטיטשין, האחד הוא ר' מוט'ל זילבר, הדרשן הידוע, שהוא תלמידו של האדמו"ר הקודם, והשני הוא הרב אליעזר יוטקובסקי, נכדו של האדמו"ר הקודם, אתו הופעתי בקומזיץ).

האדמו"ר הזה הוא אדם מעניין מאוד. הוא מכיל בתוכו שתי דמויות שונות לחלוטין. יש לו חסידים השרופים עליו והולכים אחריו באש ובמים. בשבת הוא יושב ועושה 'טיש', אבל איזה טיש... הוא בוכה רצוף כל הזמן - בדגים, במרק, בפתיתים, כל הזמן בוכה. מתפלל בדביקות ובאקסטזה. אבל פתאום באמצע השבוע הוא הופך לאדם אחר ושונה. הוא נוהג לבד ברכב ונכנס למסעדות לקנות בלי גבאים. הוא לוקח את הגיטרה שלו עליו - הוא יודע היטב לנגן, נכנס לברים ולמועדונים, ומציל נשמות המחפשות דרך. הוא מנגן את כל סגנונות המוזיקה. הוא מכיר עולם, האדמו"ר הזה. אז הוא הגיע שם מוצ"ש למלון הזה, רק ראה אותי צחק וקרא בקול: אוהו, "מנחה", חבר'ה... ביז ווי לאנג קען מען דאווענען מנחה... ואיזה חיבוק הוא נתן לי. לא התבייש עם זה שראה את הקליפ שלי. ושם עשינו ביחד קומזיץ מרומם.

האווירה הייתה משוחררת, וחשתי חופשי לשיר שירים שונים שהלחנתי, גם בסגנונות מוזיקה פחות מוכרים. אמנם, בינתיים, יצאו לאור כמה שירים בלבד, אך באמתחתי עשרות שירים ובסגנונות מגוונים מאוד. דווקא האדמו"ר 'זרם', וניגן איתי 'אש'. השתוללתי קצת עם השירים, ורקדתי על הבמה עם שירי 'רוק', 'קאנטרי', ו'ראפ'... בגדול, החבר'ה זרמו שם עם התופעה שנחתה עליהם פתאום. אלא שהיו שפחות הבינו מה זה הדבר הזה. בשבת הרי עשינו 'באטע' (התאספות) של כמה שעות טובות עם שירי נשמה, רק שירי רגש חסידיים, ופה פתאום הגעתי עם נשמה אחרת, כמו נפלתי מעולם אחר. אז איפה אני עומד בדיוק? פוסח על שתי הסעיפים? ובכלל, מניין המוזיקה הזו, האין זה מוזיקה גויית? הרי לא שמענו מוזיקה כזאת בבית, ומה זו החדשנות הזאת, מניין היא לקוחה? האם התקלקלתי פתאום? איפה שירי הרגש שהייתי שר, איפה הנשמה? או, איך אני מערבב בין שני העולמות ונמצא בכמה מקומות ביחד?

זה הזכיר לי סיפור. קרה לפני כחצי שנה. גרתי אז בבני ברק, ובבוקר אחד הלכתי להתפלל שחרית בביהכנ"ס 'פא"י', ברחוב דסלר שם. בתפילה ראיתי איזה בחור מתוק מתפלל עם כל הלב, עם ניגון משתפך כזה. זה עורר בי השראה כזו, ותוך כדי התפילה, ב'אשרי' שאחרי 'שמונה עשרה', מצאתי את עצמי מלחין איזה שיר על הפסוק "תהילת ה' ידבר פי". השיר הזה מושפע מכמה סגנונות של מספר מלחינים: יצחק פוקס, ליפא שמלצר, ואולי עוד. סטייל אחר. באתי הביתה, מתיישב על המיטה ומתחיל לנגן. ופתאום דופקים בדלת, ואיזה חילוני נכנס יחד עם משכיר הדירה, הוא בא מטעם רשות המיסים, והם בודקים משהו, את מידות הדירה. אני ממשיך לנגן בחדר השינה. פתאום החילוני נכנס, ושואל אותי בעיניים בורקות כאלו: "תגיד, מה זה השיר הזה שאתה שר?". אני אומר לו - "זה שיר שהלחנתי עכשיו, לפני כשעה, אחרי התפילה". "וואו", הוא אומר לי, "אני שר באיזו להקה חילונית ידועה, ותדע לך שהשיר הזה נוגע לי עמוק בלב". טוב, האמת היא שאני בעצמי לא ידעתי מה זה בדיוק המוזיקה הזו שיצרתי, פשוט הלחנתי אותה, בלי לדעת מה זה הדבר הזה. אז אני שואל אותו: "תגיד, מה זו בדיוק המוזיקה הזו, לאיזה ז'אנר מוזיקאלי היא משתייכת?". אני רואה אותו מתיישב על כיסא לידי, מחפש איזה ספר יהודי, פותח, סוגר, פותח שוב, ואפילו הבחנתי בדמעה בזווית עינו. הוא אומר לי, "תקשיב, אין לי הגדרה מדויקת לזה, זה פשוט 'מוזיקה יהודית אמיתית'. זה לנשמה". כך הוא אומר לי. טוב, הסיפור לא נגמר כאן.

יומיים אחר כך אני מוזמן ל'קומזיץ' באיזו ישיבה חסידית, ואני שר איתם שירי רגש שונים. בסוף ה'קומזיץ' אני מספר להם - חבר'ה, אני רוצה שתקשיבו לשיר חדש שהלחנתי לפני כמה ימים בלבד, "תהילת השם". ואני מספר להם את סיפורו של השיר, ומתחיל לשיר. הבחורים היו 'אש': השתוללו, מחאו כפיים, דפקו עם מזלגות, אהבו כל שנייה. פתאום בא המשגיח ומפסיק אותי באמצע השיר. הוא אומר שזה לא מתאים. הוא לא יכל לסבול את המוזיקה הזו. מבחינתו, זה כנראה 'סטרא אחרא', לא יודע. אבל לי זה היה בטוח שהשיר הזה פשוט מלא נשמה, מלא רגש. הלחנתי אותו ברגע של השראה קדושה. אז למה אנשים מסוימים כן מרגישים לפעמים על סגנונות מוזיקה שונים שזו מוזיקה גויית? ובינינו, הרי גם אנחנו לפעמים מבולבלים בנושא. לפעמים אנחנו שומעים מוזיקה שהיא מדליקה לנו אנרגיות מטורפות וזו לא בדיוק השירה החסידית המקורית, אבל זה כן כיף לשמוע. אז מניין הכיף הזה, האם זה מ'סטרא אחרא'? זה מקלקל אותנו? טוב או לא טוב? ולמה לא שרו אבותינו בסגנונות הללו?

טוב, אני נזכר בעוד סיפור: זה היה לפני כמה חדשים, הייתי אז באוקראינה, ויצא לי להסתובב בכמה עיירות שם. פה ושם עברתי ליד מקומות שנשמעו מתוכם צלילי מוזיקה. אולי הם היו תיאטרונים קטנים או סתם אנשים שהדליקו בבית מוזיקה בווליום גבוה. לא הבנתי כמובן מילה מהמנגינות ששמעתי, מנין לי להבין אוקראינית או רוסית? אבל הקשבתי למוזיקה. זו הייתה פשוט מוזיקה חסידית. אינני מתכוון ששמעתי שם שירים חסידיים מוכרים, פשוט שמעתי את הסגנון החסידי בכל מה שרק התנגן שם. שאלתי את עצמי - מה זה הדבר הזה? מה זה אומר? ואז, באותו רגע, אימתתי לעצמי את מה שחשבתי כבר מזמן: אבותינו שגרו במזרח אירופה פשוט הושפעו מהמוזיקה המזרח אירופאית, והלחינו את כל השירים שלהם בסגנון הזה. החסידים ההונגרים (סאטמער) הלחינו בסגנון ההונגרי, החסידים הרומנים (וויז'ניץ) הלחינו בסגנון הרומני, בנגינה החבדי"ת יש את הסגנון הרוסי, בנגינה הקרלינית והסלונימאית יש את העצבות הליטאית - סגנון ליטא, מודז'יץ וגור - סגנון פולין. זה אחד ועוד אחד. זהו. וכמובן, הספרדים שגרו בארצות ערב הלחינו בסגנון השירה הערבית, והוא הנקרא 'שירה מזרחית'. לא רק זה, היו אפילו אדמורי"ם שלקחו מנגינות שלמות מהגויים, כמו הרבי מקאליב שלקח מההונגרים, ועוד.

ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ זצ"ל, למשל, לקח לא מעט ממנגינות רומניות עממיות. זה האחרון פירש פעם את הפסוק, "קחו לכם מזמרת הארץ", צריך לקחת ולגנוב את השירים הטובים של הגויים, לפעמים יש להם דברים טובים. אבל זה כבר היה נושא שנוי במחלוקת, אם כי הלכתית אין בכך בעיה אם השירים לא נעשו לשם עבודה זרה. הבעיה העיקרית ממנה פחדו הייתה, שאנשים יקשיבו בעקבות כך לתוכן השירים של הגויים, וחלק ניכר מתוכן השירים שלהם לא ממש מתאים לנו. אך זה רק בנוגע לשירים עצמם. אבל הסגנון, הוא הושפע בכל המקומות בצורה ברורה מסגנונות השירה המקומיים. אז למה לפעמים אנחנו כן מרגישים על סגנונות מוזיקה מסוימים שהם פחות רוחניים, פחות קדושים? מה הכלל בזה? האם ישנם סגנונות מוזיקה שהם כן אסורים, מזיקים? איך זה עובד?

אז בוא נעשה סדר בעניין. הגאון מוילנא מסביר באחד מספריו שישנם בכללות שלושה ז'אנרים בכלי הנגינה, והם מכוונים לשלושת החלקים של גוף האדם:

יש את 'כלי הנשיפה' שמנגנים בהם דרך הפה, וביניהם נכללים - החליל, הסקסופון, הקלרינט, החצוצרה, ועוד. הם מסמלים את החלק העליון של הגוף, הראש. הם מסמלים את המחשבה.

יש את 'כלי המיתר' שמנגנים בהם דרך הידיים מול הלב, בהם נכללים הנבל, הגיטרה, המנדולינה ועוד. הם מסמלים את החלק האמצעי של גוף האדם המכוון נגד הלב. הם מסמלים את הלב, הרגש. (מיקום הכינור עומד בין הראש ללב, ולכן הוא מרמז על אמצעי ביניהם, בין המחשבה ללב).

ויש את 'כלי ההקשה', בהם נכללים התוף, המצלתיים, וכדומה, והם מסמלים את החלק התחתון של הגוף המכוון נגד הרגליים. הם מסמלים יותר את המעשי, הפיזי, החומרי.

הם למעשה שלושת החלקים המרכזיים של האדם. 'מחשבה', 'רגש, ו-'מעשה'. על פי הגאון מוילנא, הם גם מסמלים חלקים שונים במבנה הרוחני של העולמות העליונים. על פי זה, יש גם לחלק את הז'אנרים השונים במוזיקה העשויים לכלי הנגינה השונים: שירי חב"ד, למשל, מתאימים יותר לכלי נשיפה כמו הקלרינט, או לפעמים גם הכינור, אך פחות בשביל לשיר עם גיטרות לקומזיצים וכדומה, כי הם יותר שירי מחשבה ועומק. הם מסמלים את החלק היותר עליון באדם. שירי קרליבך למשל, ברור שהם מסמלים את האמצעי, את הלב והרגש הנשפך, ולכן ה'גיטרה' הכי מתאימה למוזיקה שלו. שירי ה'רוק' הכבד, למשל, מסמלים את החלק היותר תחתון של האדם, ולכן מנגנים בהם בתופים. הגיטרה החשמלית גם מאוד דומיננטית בשירי ה'רוק', ומה שמעניין הוא שתמיד הגיטריסטים מחזיקים אותה יותר למטה מאשר הגיטרה הקלאסית שממוקמת בדרך כלל יותר מול הלב.

זה פשוט מרגיש להם בפנים שהגיטרה הזאת מקומה יותר למטה. כי השורש של המוזיקה הזו באה מעולמות יותר בסיסיים, קרקעיים, תחתוניים. עוד משהו מעניין שאפשר להבחין בו: בשירי מחשבה ועומק, כמו חב"ד, האנשים המצטרפים או מאזינים לשירה מפעילים יותר את החלק העליון של הגוף, מאמצים כזה את הראש, מקמטים את המח, המחשבה. בשירי רגש כמו קרליבך, פינקי וועבר, יצחק פוקס וכדומה, אנשים משתמשים יותר עם הידיים ופותחים כזה את הידיים(במקביל עם תנועת הראש). בשירי 'רוק' ו'פופ', אנשים משתמשים הרבה עם הרגליים. מתופפים ומזיזים את הרגליים בהתאם.

וזה אומר במילה אחת: אנחנו זקוקים לכל סגנונות המוזיקה. כמו שאנחנו עשויים מכמה חלקי גוף, אנחנו זקוקים להקשבה לכל סגנונות המוזיקה. לפעמים יש בנו צורך להקשיב למוזיקה כזו, ולפעמים למוזיקה אחרת. אנחנו צריכים להזין את חלקי הנפש השונים מהם אנו מורכבים. ותנו לי לומר לכם ברורות: אין שום סגנון מוזיקה שהיא 'גויית'. אין דבר כזה. יש שירים שהתוכן המילולי שלהם הוא 'גויי', ויש גם שירה שהיא 'גויית'. כשרבי נחמן מדבר על מנגנים שאינם כשרים, הוא מתכוון על מנגנים שהראש שלהם מונח במקומות לא טובים, וזה מורגש בשירה שהם שרים. אפילו אצל גויים, יש גויים שהשירה שלהם היא יותר רוחנית, ויש גויים שהם פחות רוחניים, אבל אין 'סגנון' מוזיקה שהוא לא טוב. רק לא כל סגנון מוזיקה מתאים לכל זמן. לא מה שמתאים לליל שבת, מתאים לאיזה סיום של קומזיץ בליל שישי. כמו כן, לא כל המצבים שווים. כל אדם יש לו זמנים שונים. לפעמים הוא צריך לשמוע מוזיקה כזו, ולפעמים מוזיקה אחרת. וכמו כן, לא כל הנפשות שוות. יש כל מיני נשמות שבאים משורשים שונים, לאחד מתאים יותר מוזיקה כזו, ולאחר מוזיקה אחרת. זה תלוי מאיזה עולם משתלשלת הנשמה. אבל כל הסגנונות הם טובים, ולכולם יש מקור בקדושה.

פעם, אחרי איזה קומזיץ בישיבה חסידית באמריקה בקאנטרי, שאלו אותי הבחורים - מהו הכלל באמת, איך אנחנו יכולים לדעת איזו מוזיקה טובה בשבילנו כעת, ואיזו לא. ופתאום הבריק לי הפסוק: "חדשים גם ישנים, דודי צפנתי לך". פירשתי להם את זה כך: זו יכולה להיות מוזיקה חדשנית, או מוזיקה עתיקת יומין, השאלה היא אם "דודי צפנתי לך", אם ריבונו של עולם צפון בתוכו, דהיינו - אם זה מקרב אותך, עושה לך טוב בלב, מביא לך שמחה, או הפוך. וכאן חשוב גם להדגיש ולומר: למוזיקה ישנן שתי מטרות מרכזיות. האחת - בשביל לרומם את הנשמה, עם שירי רגש קדושים. אבל ישנה עוד מטרה למוזיקה: להזין את הצורך הנפשי של האדם למוזיקה, ולהביא לו שמחה ושחרור הנפש מכל הצרות והתלאות שעוברות עליו מדי יום ביומו. אז גם אם מוזיקה מסוימת לא ממש גורמת לאדם להיכנס לדביקות עילאית בגלל השורש היותר נמוך של המוזיקה, אבל זה חשוב וחיוני לנפש הטבעית. (וכמו שידוע שאנחנו מורכבים מהגוף, הנפש הטבעית, והנשמה הרוחנית). זה מרגיע את נפש האדם ומביא לו שמחה ושחרור. צריך לפעמים לפרוק אנרגיות. זהו צורך חיוני ובריא של כל אדם.

טוב חברים, אני מסתכל אחורה, ונראה לי שיצא לנו הפעם מאמר עמוק ומורכב קצת על המוזיקה. אבל תנו לי לסיים עם כמה תחושות שאני חש. התחושה הברורה שלי, היא שבבית המקדש היה את כל סגנונות המוזיקה שישנם בעולם. שהרי לכל מוזיקה חייב להיות שורש בקדושה, אחרת מנין לה הקיום. רק ששם זה היה בצורה הכי רוחנית וקדושה. ויש לי עוד תחושה עמוקה. תחושתי היא שכל האמנים בעלי התשובה, שמביאים לנו מוזיקה מקורית וחדשנית כמו שולי רנד, יצחק פוקס, עדי רן וכדומה, כל הסיפור הזה הוא פשוט תהליך של חזרה לקדושה של סגנונות המוזיקה, מעין חזרה בתשובה. המוזיקה חוזרת בתשובה. היא חוזרת אל מקורה האמיתי. מעין גאולת ניצוצות בשפה החסידית - קבלית. ואנחנו, אנחנו צריכים להכשיר את עצמינו לקבל את כל סגנונות המוזיקה בחזרה בזרועות פתוחות. צריך לקדש את העולם. להביא את כל סוגי המוזיקה - בקדושה.

וכאן אני קורא לכל האמנים הצעירים, שמרגישים שיש להם בפנים בלב סגנונות מוזיקה שונים, אך הם מהססים ומפחדים לבטא את עצמם: אל תהססו לרגע. הביאו את עצמכם, תבטאו את עצמכם בשיא עזות הביטוי. הדור שלנו מורכב מנפשות שונות, שבאות מעולמות שונים, ואנחנו צריכים להביא את כל סגנונות המוזיקה בקדושה: חסידי, רוק, פופ, קאנטרי, ג'אז, ראפ, היפ הופ ובלוז. אנחנו צריכים את הכל, רק בקדושה, ועם מילים קדושות. אל תהססו להביא לעולם את מה שהנכם מרגישים עמוק בלב, שהנכם נמשכים ואוהבים לעשות. זה בדיוק הזמן לגאול את סגנונות המוזיקה, ולהחזיר את הכל אל חיקה של היהדות, להחזיר את הכל חזרה אל בית המקדש. זה בדיוק הזמן.

[אדוק]

טוב, כמה הערות:
1. סוף סוף חזר הבחור להתעסק בענין המקורי שאיתו היכרנו, עולם המוזיקה, שבתחום זה אין חולק שהוא מוכשר ביותר, וכדרכו להעמיק להתבונן יצא לו מאמר עמוק ומשובח על נושא המוזיקה, כמובן גם הפעם עם הנטיה לפרוץ מוסכמות (או לחילופין האומץ לחשוב מחוץ לקופסה כל צד כגרסתו), אבל זה בקטנה.
2. חלק גדול מהנאמר במאמר הנ"ל שמעתי גם באריכות מיהודי בשם גיא צבי מינץ מברסלב, שקורא לעצמו "בעל מנגן כשר", ומוסר הרצאות וחיבר ספרים בנושא עולם הנגינה במקורות היהדות, ולפי מה שהוא אומר גם כל סוג נגינה באה לתקן חלק אחר כנאמר כאן, וגם בבית המקדש היו הלויים מנגנים לכל אחד בהקרבת הקרבן לפי מה שהכיר הכהן בחטאו האם פגם במחשבה או בלב או בעולם החומר, ולפי זה ניגנו בכלים המתאימים.
3. הרב מינץ הנ"ל טוען שיש כלי נגינה יהודיים מובהקים שניגנו איתם גם בבית המקדש כמו כלי המיתר והנשיפה וכלי ההקשה כל אחד כענינו כנ"ל, אבל יש כלי נגינה שהומצאו בשנים מאוחרות יותר ע"י הגוים ומביאים למקומות נמוכים ביותר, כגון הסקסופון שמשמש בסגנון בלוז בעיקר, שמביא את האדם למקומות נמוכים, מכיון שהסקסופון בנוי בצורה שיורד מהפה ששייך לעולם המחשבה לכיוון הרגליים, וממילא מוריד את המחשבה לכיוון התאוות והחומר, וכן הגיטרה החשמלית שיורדת מכיוון הלב לכיוון הרגלים, ולכן גם בגיטרה קלאסית שהוא כלי יהודי מובהק יש להחזיק אותו בגובה מול הלב כמו כל כלי המיתר שמכוונים מול עולם הרגש.
4. הרב הנ"ל טוען גם שסוגי מקצבים שונים מביאים לרגשות שונים, ומלין בעיקר על מקצבים גויים שנכנסו לאחרונה במחוזותינו גם בתוך עולם החסידי ובשולחנות האדמו"רים שנשמעים כמוזיקה במועדונים וכו' וד"ל, שגם מקצבים אלו מביאים למקומות נמוכים מאוד, וכמו שמעידים אנשים שנמצאים במעמדים קדושים מאוד שמרגישים רגשות סותרים מצד אחר רגשות נעלים ומצד שני מקצבים שמניעים ומעוררים את הגוף והחומריות... וד"ל.
5. מה שקצת מחפה על המקצבים הבעייתיים הנ"ל זה השירה בפה של המקהלה ו/או הבעלי מנגנים בחצרות החסידים ששירתם כן בד"כ ממקום רוחני, מה שלמשל מיותר בנגינה המכונה נגינת "כליזמר" שזהו נגינת כלים יהודיים שבמקרים אלו השירה בפה רק מוריד מיופי הנגינה, מכיון שכלי נגינה שמקורם בקדושה מביאים לרגשות רוחניים נעלים יותר אף משירה בפה.
טוב הארכתי יותר ממה שחשבתי ואני חושב שנושא הנגינה היהודית ראוי אף לאשכול נפרד.
עד כאן לעכשיו.

[גאליציאנער]

"קרינא דאיגרתא איהי ליהווי פרוונקא", תפתח...

[שימי התימני]

לאמץ שירים מהגויים הם עבודה של צדיקים ואין לנו עסק בנסתרות זה לא עבודה של כל מי שבא לו
איך אמרו פה פעם שהוא הולך בדרכים של קליפה...
וכפי שהוא בעצמו כותב שהלחין שיר שהוא גם בסגנון של הנ"ל
וחוץ מזה על עצם מה שהוא דיבר על שירי הפאפ וכו' איני מכיר את כל השמות שילך קצת לברר אצל המבינים במוזיקה ובהיסטורית המוזיקה מי אלו שהורידו לעולם את כל סגנון המוזיקה הזאת ולאיזה מטרה הם עשו זאת ומה בדיוק מחולל בתוכיות האדם סגנון המוזיקה הזאת

[אדוק]

לאמץ שירים מהגויים הם עבודה של צדיקים ואין לנו עסק בנסתרות זה לא עבודה של כל מי שבא לו
איך אמרו פה פעם שהוא הולך בדרכים של קליפה...
וכפי שהוא בעצמו כותב שהלחין שיר שהוא גם בסגנון של הנ"ל
וחוץ מזה על עצם מה שהוא דיבר על שירי הפאפ וכו' איני מכיר את כל השמות שילך קצת לברר אצל המבינים במוזיקה ובהיסטורית המוזיקה מי אלו שהורידו לעולם את כל סגנון המוזיקה הזאת ולאיזה מטרה הם עשו זאת ומה בדיוק מחולל בתוכיות האדם סגנון המוזיקה הזאת

http://www.forum.ladaat.info/viewtopic.php?f=1&t=11970&p=341369#p341172

[לוי]

0004.jpg (73.42 KiB) נצפה 36320 פעמים

[גאליציאנער]

נו נו
מזה דיברנו כבר בהתחלה, הוא יכול ללכת מייד, הוא לא צריך להישאר אצלינו קודם ולהצדיק את זה שהוא יוצא לרעות בשדות זרים, כיום הוא יכול לעשות את זה ביד ומייד..

[שבט מישור]

כל מילה = זהב !!!

[א יודעלע]

אך מקודם ראיתי טור זה בעיתון
ורציתי להעלות ולהנות את הציבור

והנה אני פה כבר הקדימני...

(נראה שהטור נכתב גם כתשובה לרמ"מ)


יש ביכולתי לכתוב על הרבה בעיות שנוצרו בדור שלנו, בעיות בחינוך, בישיבות, בקהילות, בשטיבלאך ועוד ועוד
אולם דעתי היא שהטוב עולה על הרע ומכיוון שעד ביאת המשיח לא נראה שיכול להיות מושלם
עלינו להוקיר את המסגרת החרדית,
(בד בבד אפשר גם לשפר בענינים שונים, כי הרי פאר בעסער איז נישטא קיין שיעור, אולם לפרק את המסגרת ולזעוק כנגדה- אין לזה מקום)

[שבט מישור]

שמעתי שיש קליפ שהוא שר עם הסטיטשין רבי מארה"ב
וגם קליפ שלו עם מיכאל שניצלר

אם כנים הדברים, בבקשה נא להעלות כאן

[ישיביש]

שמעתי שיש קליפ שהוא שר עם הסטיטשין רבי מארה"ב
וגם קליפ שלו עם מיכאל שניצלר

אם כנים הדברים, בבקשה נא להעלות כאן

http://www.prog.co.il/attachment.php?at ... 1487696719

[אבן הפינה]

בבקשה לג'מבו או דרייב
תודה

[מתכנת web]

בבקשה לג'מבו או דרייב
תודה

https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D

[מרן ראש הממשלה שליט''א]

אני לא זוכר אצל מי היה הסיפור נדמה לי שאצל הבריסקר רב
שבליל יוה"כ נהגו שהלומדים לא ישנו משך הלילה אלא עסקו בתפילות ואמירת תהילים
שנה אחת בליל יוה"כ שם לב שיושב שם איתם איזה עשיר קמצן
ניגש איליו ושאל אותו 'האם אתה מתמצא בעניני הצבא'
העשיר ששמח להחכים את רבו ענה שודאי והתחיל להסביר לו את כל סוגי הפלוגות חיל רגלי חיל פרשים וכו'
לאחר שגמר שאל אותו הרב 'ומה יקרה אם חייל יחליט לערוק?'
ענה לו 'שאם המדינה במצב שלום אזי יכבשו אותו במאסר ואם במצב מלחמה אחת דינו למיתה'
שאל אותו הרב 'ואם יחליט חייל לערוק לפלוגה אחרת מה דינו'
ענה לו העשיר שאין שום חילוק בזה ודינו כנ"ל
שאל אותו הרב 'ואפילו אם החייל יכול להצליח יותר בפלוגה השני'?'
ענה לו כנ"ל
שאל אותו הרב 'א"כ מה מעשיך פה'
העשיר שעדיין לא הבין לאן חותר הרב ענה לו שבא לומר תהילים
אמר לו הרב 'שלקב"ה יש צבא ענק והרבה פלוגות יש את הלומדים ויש את המחזיקי תורה
אותך שם הקב"ה בפלוגה של מחזיקי תורה ועכשיו הרי מצב מלחמה א"כ יש לפניך שתי ברירות או כמו שאמרת שהדין במצב מלחמה... או אם אתה רוצה אתה יכול להיות לומד אבל אז תתצטרך לותר על כל רכושך' מטל העשיר את רגליו וברח כל עוד נשמתו בו עד כאן המעשה
כתבתי זאת מזיכרון ואיני זוכר את כל הפרטים אדרבא מי שיוכל להביא את כל הסיפור במלואו אשמח
אבל המסר ברור
איני יודע אולי הוא בפלוגה של לעזור לאלו שמתחילים לגלוש ה"י עם כל הדרך שלו עם הגיטרה וכו' וכו'
אבל אין לו מה לחפש ולברור בחינוך הטהור שאנו מקבלים וכל שבוע לזרוק ארס נגדנו ובפרט שהוא כלל לא הולך ע"פ דרך התורה הכבושה לנו ועושה דברים שלא לפי רוחנו
שוב אולי הוא טוב מאוד לאלו שצריכים הרבה רחמי שמים אחרי שהגיעו לאן שהגיעו אבל לא לנו

הסיפור הזוי לחלוטין ומזוייף מתוכו!! ההתנשאות על הבעלעבאתים.
מתאים אולי לדור המוכיחים והמגידים שלפני הבעש"ט הק',
ואני מזועזע שאף אחד לא מחה עליו עד עכשיו

[שבט מישור]

בבקשה לג'מבו או דרייב
תודה

https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D

תודה רבה! אין מילים !

[אדוק]

בבקשה לג'מבו או דרייב
תודה

https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D

תודה רבה! אין מילים !

בדרייב בבקשה

[ישיביש]

מסירות נפש בשואה - מימוש עצמי בימינו
בתקופת השואה האיומה היו אלה חברי קבוצת ה'מתיסובצ'עס' שמסרו את נפשם לקיים חיים של תורה בלב התופת • כיצד בדור שלנו מסירות הנפש יכולה לבוא לידי ביטוי, והאם יש קשר בינה לבין מימוש עצמי של כל אחד ואחד מאתנו • הרב מענדל ראטה ב'בלוג של המשפיע' עם אנלוגיה מעוררת מחשבה


זה היה לפני כמה ימים. נתקלתי בספר קריאה ששמו 'אני מאמין'. ספר עם סיפורים על השואה, סיפורי גבורה יהודיים, על יהודים שנלחמו על שמירת צלם אנוש, נלחמו על אמונתם ויהדותם, גם בתוככי גיא הצלמוות. זהו ספר שחובר לפני שלושים ומשהו שנה, והסיפורים הם ממקורות ראשוניים. ספר מרגש, ללא ספק. קראתי וקראתי וקראתי. אבל הרבה סיפורים היו די דומים אחד לשני: נר חנוכה מפיסת בד של המעיל, קמח למצה תמורת סיגריה, ותפילה במניין תחת הפגזות. סיפורים מצמררים, אך מוכרים. גדלנו עם סיפורי הגבורה הללו. אבל פתאום, פתאום סיפור אחד עצר אותי. סיפורו של הילד בן ה- 14.

וכך מספר ניצול אותו מחנה (ר' זלמן קליינמן ז"ל במשפט אייכמן): היינו כולנו יחד בצריף הילדים באושוויץ. שכבתי על הדרגש שלי צפוף עם עוד כמה ילדים, ופתאום אני רואה את סגן מפקד הצריף הולך עם צינור גומי עבה להלקות מישהו. על כל דבר היו מלקים, ומספר המלקות היה לפי גודל העבירה. רציתי לראות כיצד הוא פועל, שמא אצטרך יום אחד לעבור גם כן עינוי זה. הוא ניגש לאחד הדרגשים, והילד שהיה שם, כבר ידע וחיכה לו. הסגן אומר לו 'תרד'. הוא ירד והתכופף, והתחילו להלקותו. אנו, קבוצת הנערים, עמדנו סביבו, וספרנו כל אחד לעצמו את המלקות. אבל הילד לא בכה ולא צעק. אפילו לא נאנח. מאוד התפלאנו, לא ידענו מה זה. והוא ממשיך. עברו כבר את 25 המלקות. בדרך כלל היו עוצרים במספר זה. אבל המשיכו, ועברו את השלושים. כשעברו את הארבעים, הוא הפך את הנער הצעיר, והתחיל להלקותו על הראש ועל הרגליים. הילד לא נאנח, לא בכה. שום דבר. ילד בן 14, ולא בכה. החייל התרגז מאוד. גמר את החמישים, ועזבו. הרמנו אותו כולנו, לא שוכח את הסימנים האדומים שהיו לו על מצחו. שאלנו אותו: "למה הלקו אותך?", והילד ענה באומץ: "זה היה כדאי. הבאתי לחברים שלי כמה סידורי תפילה". ושום דבר לא הוסיף יותר. קם, עלה על הדרגש, והתיישב.

כשקראתי את הסיפור, התחלתי לבכות כמו ילד. איך היו ילדים צעירים לגיבורי רוח כאלו. איך בערה היהדות והאמונה בנשמתם, איך היה ילד קטן וטהור לגיבור הנפש מול מלתעות רשע כה גדולות. לרגע ראיתי את עצמי בדמיוני שם במחנה, אוסף חבורה של ילדים אמיצים כאלו, ומקים תנועת מרד כזו. ופתאום אני נזכר בתנועת ה'מתיסובצ'עס', תנועת המרד הרוחנית בראשותו של מתת' (מתתיהו) געלמן הי"ד. הסיפור הבלתי נתפס שהטיב הסופר ר' משה פראגר ז"ל לתאר בספרו 'אלה שלא נכנעו'. על אותו בחור, מתת' גלמן, שבא מבית ווינאי מתבולל, התקרב לר' מאיר שפירא מלובלין, ולבסוף מצא את מקומו אצל בעל ה'אמרי אמת' מגור זי"ע, שם הוא הפך אצל הנערים למנהיג ומדריך עם כוחות נפש מופלאים. עם נערים אלו הוא צעד יחד אל אימת המלחמה, ושם הם החליטו פה אחד: לא להיכנע. ה'מתיסובצ'עס', כך הם קראו לעצמם, על שם מנהיגם הצעיר הנערץ, מתת'. אלו היו הבחורים הפולניים, חסידי גור ברובם, שלא נכנעו ואפילו לא גזרו את זקנם, ירדו למחתרת, ופשוט למדו והתפללו והנהיגו סדר יום ישיבתי בצורה עצמאית. זה היה עם סניפים רבים ברחבי הגטאות השונות, וורשא, לודז', ועוד. סיפור בלתי נתפס. מתת' גם דאג להם לאוכל וביגוד, והיה מבריח דברים במסירות נפש מגטו לגטו. הוא היה להם לאבא. אך לאט לאט הם נתפסו. קבוצה פה, קבוצה שם. בסוף גם הוא נתפס עם סובביו, באחד הבונקרים. הם נהרגו, נעבעך, כמעט כולם. ה' ינקום דמם.

אני לא יכול לשכוח את זה: למדתי אז בישיבה גדולה בבני ברק. אולי בן 19 הייתי. נתקלתי בספרו של פראגר, 'אלה שלא נכנעו', עם סיפורם של המתיסובצ'עס ומעשי הגבורה שלהם. זה הדליק לי את הדמיון. לא יכולתי לישון בלילה. שבועות הסתובבתי עם הסיפור, וביום אחד גמלה בליבי ההחלטה: אני הולך להקים מחדש את תנועת המתיסובצ'עס. רציתי להיות גיבור. אולי גם רציתי להיות מנהיג. אבל רציתי להמשיך את הסיפור של מתת'. הוא עמד לי בראש, ובחלומי ראיתי אותו כל הזמן. מתת'. אבל איך היום, בשנות האלפיים, אפשר להיות גיבור? בעצמי לא ידעתי בדיוק. אחח, תקופת ההתבגרות הזאת. לקחתי את פנקסי בידי, והתחלתי לכתוב סוג של 'קול קורא'. בפתק ניסיתי לבשר על הקמת תנועה של גיבורים צעירים. אבל במה הם יהיו גיבורים? ניסיתי ללכת על בניית סדר יום חזק וקיצוני. ללמוד 12 שעות רצוף. להתגבר על תאוות אכילה, ולאכול רק את המוכרח. לסיים מסכתות. כל מיני דברים כאלה. זה היה קצת דומה לסדר היום שהשליט מתת' לבני חבורתו. בניתי חזון. ניסיתי להראות אותו לכמה חברים הקרובים לליבי. הם קראו, הבינו לרוחי, אבל ממש לא נסחפו. ממש לא. "מה הלחץ הזה", הם שאלו. "לאן אתה רוצה להגיע". יצאתי מאוכזב. רציתי להיות גיבור הרוח.

למרבה פליאתי, הספר הזה שפגשתי לפני כמה ימים, "אני מאמין", מתאר קונפליקט מעניין ודומה שהיה לנערים מאמינים שונים בימי המלחמה. הם התרגלו לשמוע סיפורים על מסירות נפש, כשהבחירה הייתה או למות או להמיר את הדת. הם גדלו על סיפורי גבורה מלהיבים אלו. אבל כאן, אצל הנאצים, אף אחד לא ניסה להמיר את דתך. להיפך, הם הרגו גם את היהודים שהמירו את דתם, לא הבחינו בין יהודי כזה ליהודי כזה. אז מה בדיוק הגבורה פה? היכן מסירות הנפש? הם הרי לא גדלו על סיפורי השואה, הם חוו את זה אז לראשונה, ולא בדיוק ידעו לומר לעצמם מה התפקיד עכשיו. היום אנחנו יודעים שקידוש ה' זה לא רק למות על קידוש ה' אלא גם לחיות על קידוש ד'. 'לקדש את החיים'. אבל המושגים הללו נוצרו בעיקר בשואה. זה בדיוק הזכיר לי את הסיפור שהיה לי בישיבה גדולה, כשלא בדיוק ידעתי מהו הניסיון היום, איפה אפשר להיות גיבור, אמיץ לב, ללכת נגד הרוח ולקדש את החיים?

כן, אני יודע שיש שיגידו שהניסיון היום זה האינטרנט. יש שיגידו שזה הצבא. יש גם שיגידו שזו האקדמיה, או דברים אחרים. אני מסכים לכך שמדובר בדברים לא פשוטים, אבל אינני מסכים לאמירות החד משמעיות הללו. כי היום הכל מורכב. האינטרנט, למשל, יש בו דברים גדולים וענקיים גם לטובת היהדות. יש בו המון דברים טובים. כמו זה שאני יכול לכתוב את מאמריי באתרים, להפיץ מוזיקה ושיעורים באפליקציות השונות. ולא רק ליהדות, היא גם תקשורת מאוד נוחה ומתקדמת. אם לחדשות, להתכתבויות, או המידע העצום והאינסופי שגוגל ו-וויקיפדיה מעניקים לנו. אבל יש בו גם חלקים מקבילים שטומנים בחובם סכנה לא קטנה. גם הצבא. מצד אחד הם שומרים עלינו, החיילים הצדיקים, ומוסרים את נפשם למענינו, ומניין להם לידע משהו על היהדות, אם הם לא גדלו בבתים כאלו. ומצד שני, האווירה שם לא מתאימה לרוב הנערים שלנו. וכך גם באקדמיה. הכל כל כך מורכב היום, ואין בכלל דרך אחת שווה לכולם. כי יש אנשים שמתאים להם ככה, ויש שמתאים להם אחרת. אז מהו התפקיד היום? מהי מסירות הנפש? היכן מתחבאת היום העזות היהודית?

ארכו לי שנים להבין את זה. מסע החיפוש האישי שלי כלל לא היה קל. הרבה תחנות בדרך. מהמורות, שאיפות, דמיונות, אכזבות... עד שלמדתי שמה שחשוב הוא 'לממש את עצמי', 'להיות מי שאני'. עד שלמדתי שזה בדיוק התפקיד, וזוהי המלחמה. להבין את מה שאני צריך לעשות בעולם, בשביל מה אני ירדתי לעולם, מהי הייחודיות שלי. אח... זה ארך כל כך הרבה זמן להבין את זה. ארך לי זמן להבין שאני לא חייב ללמוד 12 שעות ביום. ארך לי זמן להבין שכל כישרון שניתן לאדם הוא חיובי ויפה ומועיל, וצריך להיות ממומש. ארך לי זמן להבין שהעולם הגדול הוא יפה ומדהים, והתפקיד הוא למצוא ולראות את היופי שבעולם ולאהוב את הכל, את האדם, היצור והחי. להיות בדיוק מי שאתה. וזוהי מלחמה לא פשוטה, כי לפעמים החברה לא בדיוק מרשה לך ללכת בכיוון שלך. חברים, מחנכים, משפחה, הורים. זה כל כך לא פשוט. אבל זהו בדיוק התפקיד: למצוא את הדרך האישית שלך.

אני יודע שלאנשים מסוימים זה נשמע קצת קלות הדעת. איך אני מזיז את המושג של מסירות נפש ממיתה על קידוש ה', או גבורה עילאית בשואה, עד המושג של מימוש עצמי ולהיות מה שאתה. אנשים רגילים לשמוע דברים אחרים בהקשר למושג "התפקיד של הדור". זה נשמע משום מה קל מדי. שהרי מי לא רוצה להיות מה שהוא, לממש את חלומותיו, כישרונותיו, שאיפותיו ויכולותיו? אבל, חברים יקרים, זו היא המסקנה שלי אחרי חיפוש רוחני לא קטן. זה כמו החילוק בין כמות לאיכות. העוצמה לא טמונה דווקא בכמות מרובה - הרבה שעות לימוד, תפילות ארוכות, מבצעים גדולים. האומץ הגדול הוא להקשיב ללב שלך. להקשיב לקול הפנימי שמדריך אותך בדיוק מה אתה צריך להיות, ולאן אתה צריך להגיע. הרבי מאיז'ביצא זצ"ל אומר (מי השילוח פר' בלק ח"א ד"ה כעת), שכל יהודי יש לו יכולת לפתח אינטואיציה פנימית ולהקשיב עמוק בליבו, ולדעת מה בדיוק רצון ה' ממנו. וכך לשונו: "בכל רגע ורגע יודע כל נפש מישראל, מקטון ועד גדול, מה שהשם יתברך חפץ עתה. ויבינו על פי בינת לבבם שעתה רצון השי"ת הוא כך, ולא על פי כללים". עכ"ל. אתם מבינים? הוא אומר שאין צורך ללכת על פי הכללים של החברה דווקא וכדומה. הקול הפנימי שלך אמור להוביל אותך. אנשים חכמים ויועצים יכולים רק לעזור לך מניסיונם, לייעץ לך, לכוון אותך, ותמיד טוב לשאול, זה חכם לשאול, אבל מי שמחליט סופית זה רק אתה. ואתה גם מחליט את מי לשאול. זה בדיוק התפקיד של הדור שלנו. כי הדבר שהכי מאפיין את הדור היום זו היא אי הבהירות. המורכבות של כל דבר. יש כל כך הרבה דברים שלפעמים הם טובים ולפעמים לא, לאדם אחד הם טובים ולאדם השני הם לא. התפקיד הוא הבירור העצמי, להתמודד מול המורכבות ולומר - זה כן וזה לא. זה מה שאני צריך להיות, וגם אם זה לא מתאים למישהו אחר.

והאמינו לי, חברים, זה לא תפקיד קל בכלל. החילוק הוא רק בדבר אחד: כשאתה נלחם להיות משהו שאתה לא באמת כזה, נלחם להשיג כמויות שלא מתאימים לך, להיות גיבור וגדול על חשבון האיזון הנפשי שלך, אזי אינך מרגיש בנוח, הנפש שלך מתענית, היא לא מרגישה במקום. אך כשאתה נלחם להיות מי שאתה, אזי ישנה תחושת מימוש נעלית מאוד. משהו מאוד משחרר. וזה בדיוק מה שמטעה פה, כי אנשים רגילים לכך שהדרך אל האור מתלוות בקושי ועמל, והתחושה המקלה הזו של 'ללכת בדרך שלך', לא תואמת להם איכשהו את סולם הערכים שבנו לעצמם כל השנים. הם מרגישים שצריך לענות את הנפש קצת. אבל ברור שזוהי טעות גדולה. בדיוק כמו בעבודה לפרנסה, אתה צריך לעבוד קשה בשביל להרוויח באמת, אבל אוי ואבוי לך אם תעבוד כל החיים במשהו שאתה ממש לא אוהב לעבוד. צריך לדעת לכוון את העמל והאומץ אל הכיוון שעושה לך בסוף טוב בלב. יגיעה, אבל לא עינוי, זה אם להגדיר בשתי מילים. תן ללב שלך להוביל אותך.

"אני לא מכיר אף אחד שירד מהדרך. אני מכיר הרבה אנשים שעלו על הדרך שלהם", כך ראיתי כתב אמן צעיר אחד, בעל נפש. (נותי פוקס, מהקומזיצים) וזה כל כך אמת. הנוער שלנו מתאפיין בחיפוש הדרך האישית, המימוש העצמי, להיות מי שאני. לא תמיד אנחנו נותנים להם את זה, אז לפעמים הם מנסים לבד. אף אחד לא מחפש לרדת מהדרך. אנשים רק מחפשים את עצמם. את דרכם הם. כולנו במסלול חיפוש. אם רק היינו עוזרים להם ללכת בדרך שמתאימה להם, הם היו מגיעים הרבה יותר בקלות, ולא היו צריכים לעבור כל כך הרבה מעברים עד שימצאו את מנוחתם ושלוות נפשם. אם רק היינו מבינים לרגע שהם בסך הכל מנסים להיות מה שהם. לא רק שזה לא סותר את האמונה ואת שמירת התורה והמצוות, אלא להיפך - זה בדיוק מה שמקרב את הלב אל השי"ת, זה בדיוק מה שעוזר לנער לשמוח בחייו, לאהוב את הבריאה, את מי שברא את העולם היפה, ואזי גם את מי שנתן לו את השבת, את החג ואת המצווה. בואו ונעזור להם ללכת בדרך שלהם. בואו ונקיים את מה שכבר אמר החכם מכל אדם בספר קהלת: "חנוך לנער על פי דרכו". כי זו היא הדרך היחידה ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה". גם כשהוא יתבגר, ייצא מהישיבה, ייצא מהמשפחה ויבנה את חייו לבד, הוא יישאר נאמן לדרך היהדות. מה שאין כן כשאתה מחנך אותו בכוח לעבוד כמו רובוט, אזי ברגע שהוא משתחרר ויוצא מהחממה - מתפרק לו הכל, והוא לא נשאר עם שום דבר. בואו חברים ונשנה את הגישה. בואו ונפתח להם את הלב, את השער, את ההזדמנות.

"ילד של אבא, על מה אתה חולם, מה בוער לך בלב. וכמה טוב שבאת, ביחד זה שלם, בעיניים שרואות הכל אין שום דבר כואב. שנים זולגות כמו מים, ישר לשום מקום, לרוץ רחוק להיות קרוב. יום הופך ללילה, ולילה שוב ליום, להחזיק חזק ולעולם לא לעזוב. כי זמן לא עוצר, הוא עף - נשרף - מסך עשן. היה לאילן, תפוס ירח, שוט על ענן. כי זה הזמן שלך לזרוח ולדעת ולגעת בהכל, לטרוף את העולם - אל תפחד ליפול, ילד שלי, הכל מחכה רק לך. ואבא כאן תמיד לחבק ולשמור אותך, עד סוף העולם אני לא עוזב אותך, ילד שלי לך רק בדרך שלך" (דני ניב - מוקי.).

[גאליציאנער]

מהם השלושה מילים האחרונים שלו ??
"דני ניב מוקי.", מי זה ומה זה ??

[קודש]

שערי מנגינות


מוסיקה בונה


לא כל כך נעים לגעת בפצעים פתוחים, על אחת כמה וכמה לא מכובד לזרות מלח על הפצעים, אם כי צו השעה הוא להעיר, להאיר עיניים שטחו מראות, ואוזניים שנאטמו מלשמוע.


נדבר על מוסיקה.


על "מוסיקה חסידית מודרנית", על מוסיקה רגילה ועל מה שביניהם.


להוותינו נולד דור חדש שכבר לא גדל על ברכיהם של הכלייזמרים הקלאסיים עם הכינור והקלרינט, אלו המבקיעים מליבם מנגינות שכולן ערגה ואהבת אלוקים. בני הדור החדש, נשאבו לתוך עידן מודרני, חדשני, נוצץ וסינטטי, ואוזניהם אינן מכירות את אותו יין מוסיקלי ישן נושן שדורות התבשמו ממנו בעיקר במזרח אירופה, אם כי שימעה של מוסיקה מעודנת זו הגיעה גם לארצות המגרב.

כיצד משפיעה המוסיקה על הלבבות?


האם יש מוסיקה מסוכנת?


האם ישנם כללים מוסיקליים שחריגה מהם פועלת על הנפש?


מה חשבו חכמי אומות העולם על המוסיקה והשלכותיה?
* * *
רבי ישראל משקלוב בהקדמה לספרו "פאת השולחן" כותב: "חכמת המוסיקה שיבחה הגר"א הרבה ואמר, שרוב טעמי תורה וסודות שירי הלוויים וסודות תיקוני הזוהר אי-אפשר שידע בלעדה (!!!) ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות המתים (!!!) בסודותיה הגנוזים בתורה...וכמה ניגונים הביא משה רבינו מהר סיני".


רבי יונתן אייבשיץ כותב בספרו "יערות דבש..." היא חכמת השיר ובזה נבין כל ענייני טעמי וניקוד "שיר השירים"... והם ניגונים ישרים לשמח לבבות ולהאיר מרה שחורה ולקנות הנפש שמחה, שיחול בה רוח-אלוקי כמעשה הנביאים. ומה רב כחה של חכמה זו, אשר כל מלאכי מעלה וגלגלי שמים כולם ינגנו וישירו בשיר וניגון... ויש לה שורש בחכמת האמת וכל תנועה יש לה שורשים, בתנועות עולמים עליונים".
* * *
שורשה של המוסיקה מעולם נשגב ועליון, והשפעתה רבה, ואולי נרחיב עוד מעט בלשונו של אברהם בן הרמב"ם המזהיר את בני דורו בזו הלשון: "אך הישמר לך פן תטעה לחשוב, כי שמיעת שירים וקולות המעוררים את יצר הרע או הפעלת חוש הראייה לכגון דא הוא דבר אנושי, אלא דומה הדבר להפעלת תכונה אצילה לצורך שפל, כמו שנבערים מדעת מעסיקים את מחשבתם ודעתם בעבירותיהם ובהמיותם ורשעותם, והדברים ברורים".


ובאותה נימה מוסיף רבנו בחיי בעל "חובות הלבבות": "ופרוש ממה שיביאך להמרות האלוקים ולעזוב ממצוותיו, והם מיני הזמר והניגון והשחוק והרינה הטורדים אותך מן המצוות והמעשים טובים".
* * *
כאן המקום לאזכר את הגמרא בחגיגה דף טו', המספרת על התנא אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה מכך ששמע זמר יווני.


לא נרחיק לכת, ולא נפסוק חלילה שלכל ניגון גויי השפעה קלוקלת, לא כך הדבר. גדולי הדורות ד'אז וגם בימינו, התירו להשתמש בלחני גויים גם בבתי הכנסת. ומדוע? מתוך ידיעה שישנן סוגי מוסיקה גרועים, קלוקלים הפועלים רעות בלבות בני אדם, וישנם לחנים שהשפעתם טובה אם מצמידים אליהם מילות קודש.


זמר יווני ללא ספק, כזה ששמע אלישע בן אבויה, פעל בנפשו עד כי יצא ופקר.
* * *

אפלטון מגדולי חכמי יוון כתב בספריו "במוסיקה יש כוח להשחית את הנפש. יש מקצבים המחקים את הטוב והרע שבבני אדם, ויכולים להשפיע השפעות על השומע במיוחד על צעירים".


הוא מוסיף וכותב כי "מוסיקה רצינית ומסודרת מביאה השפעות טובות, ואילו מוסיקה גסה ופחותה גורמת להשפעות רעות".


אפלטון ידע מה שמחקרים מודרניים מעלים על נס ש"אי אפשר לשנות את סיגנונות המוסיקה בלי להשפיע גם על הערכים החשובים ביותר של החברה" כך בפשטות.


ההדרדרות המוסרית ביוון השפיעה על כל בני דורם, שכן יוון שלטו בכיפה. אפלטון "הריח" את המפלה הצפוייה לאימפריה היוונית והתריע על כך, שהשפל המוסרי הנובע מההשפעה המוסיקלית (בין השאר) ימוטט את המלכות.


והנה ציטוט מספר חוקים שלו: "מתוך טיפשות הם רימו את עצמם (מנהיגי יוון) לחשוב שלא היה טוב או רע במוסיקה - והחליטו על הטוב והרע לפי ההנאה שקיבלו ממנה - על ידי יצירותיהם (המוסיקליות) ודעותיהם, הם הדביקו את המון העם לחשוב את עצמם להיותם שופטים והגונים... ובסוף, התכלית לא היתה על עצם המוסיקה, אלא לעשות שֵם של הפקרות מתוחכמת ורוח של עבריינות".


אריסטו ממנהיגי הרוח היוונים הבולטים כבר יורד לפרטים ומסביר "יש מקצבים המביאים מנוחה ויש שמביאים תנועה, ויש מהסוג הזה שמביא תנועות גסות, ואחרים מביאים תנועות עדינות, יש למוסיקה השפעה על השומע ולכן טוב לחנך ילדים על ידי מוסיקה".


והוא מסכם "הנפש השפלה נהניית מן המקצבים הפרימיטיביים, ואילו נשמות גבוהות יהנו מסדר הרמוני ומנושאים רציניים".


הפילוסוף הסיני קונפוציוס בן אותה תקופה מביע דעה דומה לזו של חכמי יוון "מוסיקה יכולה לבנות או להרוס חברה אנושית, יש צלילים המשפיעים על הנהגה ישרה ושלווה, ויש שמביאים שחיתות גאווה ופריצות".
* * *
איננו זקוקים לחוכמת פילוסופי עובדי כוכבים ומזלות, אם כי חוכמה בגויים תאמין, אלא אם כן נפנים אל לבנו, כי ישנו קוד מוסכם בקרב כל החכמים מישראל ומהעולם, כי מוסיקה היא כלי בונה וכלי משחית כאחד, וכי ישנם סוגי מוסיקה שההבדלים ביניהם שמים וארץ, כבין טמא לטהור. כבין מותר לאסור.
--------------------------------------------------------------------------------
מוסיקה הורסת


עד לפני כ- 100 שנה הקפידו המוסיקאים מאומות העולם על יצירות מוסיקליות מכובדות יחסית, אם כי מצאנו הזהרות של רבנים מפני שירי עגבים של בני ישמעאל, המעוררים יצרים חבויים, וגורמים לקלקול הנפש.


הרב חיים פלאג'י זצ"ל בספרו "כף החיים" ס' יג' אות ו' כותב: "מי יתן שיזהרו המשוררים שלא ינגנו הקדיש והקדושה בניגוני הגויים במקום, שהיודע מהם (המכירים בנגינתם ובשירתם המקורית) יבואו לו הרהורים רעים ופיגול הוא לא יירצה, והעדר טוב ממציאותו".


בספרי חכמי אשכנז לא מצאנו קריאות להיזהר ממוסיקת הגויים (מחוץ לשירי עגבים) שכן באשכנז שלטה אז המוסיקה הקלאסית, הקונצרטים המורכבים בריבוי כלי מיתר ונשיפה, והשמיעה למוסיקה זו נחשבה כאקט תרבותי חשוב ומכובד, שלא פגע במירקם הנפשי של מאזיניו.


המוסיקה בת ימינו מארצות המערב מסוכנת, מקלקלת, משחיתה.


נאיר כאן את עיננו בפירסומים ובכתבים ובנאומים של מוסיקאים וזמרים בני העת הזו, אשר מתארים בלשון חדה וברורה את הנעשה מתחת למעטה הצלילים התמימים.


נציין, שהמוסיקה הפופולרית בארצות המערב היא מוסיקה המכונת רוק-אנד-רול ובקיצור "רוק", מדובר במיקצב פרימיטיבי משהו, דל וחסר צבע, אבל עם השפעות קטלניות.


אנציקלופדיה בריטניקה: "האסקולה של הרוק-אנד-קול התרכזה במינימום של קו מלודי ובמקסימום של קו קיצבי ובמקסימום של חמש הקשות ובכך התחרה בכוונה באידיאלים האומנותיים של הג'ונגל".


ד"ר פרנסיס ג'רלד, פסיכיאטר נודע, מכנה את הרוק: "מוסיקה קניבלית (של אוכלי אדם) ושבטית" (ניו-יורק טיימס). זמר אמריקני פופולרי נאם לפני הקונגרס האמריקני ב- 1958 ושם תאר במילים הבאות את המוסיקה המודרנית: "הרוק הוא הצורה הברוטלית המכוערת החמורה והמשוחררת של ביטוי שהיה לי המזל הרע לשמוע. זו מוסיקה שמושכת ומנוגנת על ידי בריונים מטופשים, עם מילים מבישות. בושה וחרפה".


הנשיא האמריקני אייזנהאואר אף הוא נדרש לסוגית המוסיקה ושאל: "הרוק-אנד-רול מייצג סוג של שינוי ערכים בחברתנו. מה קרה למושגים החשובים שלנו, צניעות מוסר ודרך ארץ? המוסיקה הזו משדרת את ההיפך הגמור מכך".

* * *
סוד ההשחתה של המוסיקה הזו טמון במקצב הקבוע והלוחץ.


אחד ממומחי המוסיקה במערב לנגדון ווינר מסביר "המאפיין הבסיסי המגדיר את המוסיקה הזו היה תמיד ציון קצב. 4/4 שבו הפעימה השניה והרביעית מודגשות בכבדות". והוא שואל באותה נשימה בסוף שנות החמישים של המאה שעברה: "מהו הדבר הזה שקוראים לו רוק-אנד-רול? מה זה שגורם לבני הנוער, רובם בני 12-16, להשליך את כל המעצורים שלהם? האם הדור הזה הולך לגיהנום עם המוסיקה הזו?".


תקצר היריעה מלהאריך מה חושבים יוצרי המוסיקה הזו על מאזיניה ואוהדיה, די אם נביא לעיונכם את דבריו של זמר פופולרי נוסף האחראי על השחתת עשרות מליוני בני נוער בשיריו המתועבים ואלו דבריו: "אנחנו רוצים לכבוש את השכל של בני הנוער על ידי מוסיקה, ואני שמח שזה עולה בידינו... במידה רבה אנחנו חוטפים את הילדים, לא מדובר על חטיפה ממש, אלא על שינוי הערכים שלהם וניתוקם מן העולם של ההורים שלהם". פשוט ומזוויע.


לא מן הראוי להביא במסגרת זו כמה ארועים אלימים שנבעו לאחר שמיעת המוסיקה המשחיתה הזו. די אם נאזכר כי לפני כארבעים שנה במופע של להקה מן הסוג הנ"ל החלה התפרעות המונית בהשפעת המוסיקה, האלימות פרצה ללא שליטה "והארוע המוסיקלי" הסתיים עם עשרות פצועים וכמה הרוגים.


מנהל הלהקה אמר לאחר ההופעה הנוראה: "בכל פעם שאני מנגן שיר זה, הקהל מאבד שליטה והאלימות מתחילה".


אגב, דבריו נאמרו עם המון פאתוס וגאווה.
* * *
מוסיקה רעה ומוסיקה טובה, משפיעות לא רק על בני אדם, אלא גם על צמחים ובעלי חיים.


ברוסיה נערך לפני כשלשים שנה מחקר על חיטים. השמיעו לחיטים מוסיקה קלאסית בשדה בעזרת רמקולים ענקיים, וגילו שהחיטים הללו גדלו בקצב מהיר פי שלוש מצמיחת חיטים רגילים, אגב כך, גם נפח החיטים עלה.


איכר אנגלי הרחיק לכת וגידל עגבניות ענקיות... הוא הרכיב אוזניות על כל עגבניה והשמיע להן מוסיקה קלאסית רגועה.


אלו תוצאות חיוביות וטובות של מוסיקה נאותה ומכובדת.


נסיון דומה נעשה בעיר דנוור בארה"ב אבל עם המוסיקה הרעה של הרוק-אנד-רול, ובמשך שלוש שבועות השמיעו לצמחים שונים במשך 4 שעות ביום את המוסיקה הפראית הזו, במקביל השמיעו לצמחים אחרים מוסיקה מעודנת.


לא יאומן, הצמחים ששמעו מוסיקה רגועה הוציאו פרחים צבעוניים שהיטו עצמם לעבר הרמקול, בעוד שהקבוצה האחרת נטו לכיוון ההפוך מן הרמקול, ובתוך חודש ימים מתו.

פרופ' סינגל, אגרונום הודי, ערך מחקר דומה ועל פי מימצאיו מוסיקה טובה מסוגלת להאיץ פי שניים את קצב הגדילה של הצמחים, וזה משפיע גם על הדורות הבאים של הצמחים ששמעו מוסיקה, כלומר המוסיקה הטובה משפיעה לטובה או לרעה, על הגֵנים.


ב- 1997 פורסם מחקר מחריד אותו ביצע דייויד מרול, תלמיד תיכון מווירג'יניה, הוא זכה על מימצאיו לפרסים יוקרתיים. על פי מחקרו מוסיקת הרוק משפיעה אלימות וטיפשות.


הוא לקח קבוצת עכברים, הכניס אותם לתוך מבוך, ובאופן ממוצע תוך 10 דקות הצליחו העכברים לצאת ממנו. אחר כך הוא חילק את העכברים לשלוש קבוצות. קבוצה א' שמעה בכל יום 10 שעות מוסיקה קלאסית, קבוצה ב' שמעה בכל יום 10 שעות רוק כבד, וקבוצה ג' לא שמעה מוסיקה כלל.


לאחר שלוש שבועות הוא העביר את כל העכברים דרך המבוך שלוש פעמים בשבוע ומצא, כי העכברים שלא שמעו מוסיקה בכלל, הצליחו לצאת ממנו תוך 5 דקות. העכברים ששמעו מוסיקה קלאסית היו מתוחכמים יותר ויצאו מן המבוך בדקה וחצי.
העכברים ששמעו את המוסיקה המקולקלת יצאו מן המבוך רק אחרי 30 דקות. לא יאומן.


התלמיד היה מעוניין להמשיך בניסוי המרתק שלו, אבל הוא נאלץ להפסיקו מסיבות מעציבות. עכברי הרוק-אנד-רול נכנסו לטראנס של אלימות, והרגו זה את זה.

* * *


המוסיקה הרוקית מחלחלת למקומותינו, באיצטלה מכובדת, מתוחכמת, ופועלת פעולות לא נעימות בלשון המעטה.


מוסיקה הורסת גם חתונות


"בימינו נשתנו החתונות ונהפכו (חלקן) להצגות של שירים זולים של אלילי הזמר. הרבה תזמורות מעיזות לעשות כנגד רצון בעלי השמחה ובפרט בריקודים שאחרי ברכת המזון, כי חושבים שחייבים להשתולל ולעשות אווירה של הוללות ומעדיפים לנגן את השירים שמביאים את הבחורים להשתוללות... והיו אף מקרים ה' ישמור שהמחיצות נפלו ודי לחכימא ברמיזא, והכל בגלל מוסיקה שמעוררת יצרים חשוכים". כך טוענים בעיניים דומעות רבנים וראשי ישיבות, וגם הורים העומדים חסרי אונים מול התופעה של פריקת עול מוסיקאלית.


כאן המקום לציין, כי עקב השתנות המוסיקה והצמדותם של המוסיקאים לטרוף המערבי, גם סגנונות הריקודים השתנו לבלי היכר. אופן הרקידה של ימינו, עד לפני זמן לא רב היה נחשב כפסול ובלתי מקובל בחתונות חרדיות, רק הציבור החופשי רוקד כך, ו"הנורמה" הזו זרמה באיטיות ובבטחון על גבי גלי המוסיקה המודרנית למקומותינו, עד כדי כך שמי שמונע מלרקוד כך אינו אלא מן המתמיהים.


הכלל לכל הדברים הללו שצריכים להיזהר מכל דבר חדש המופיע מבחוץ, כדי לא להפוך את השמחות למסיבות של הוללות וקלות ראש רח"ל, ולא יאומן עד כמה רפה החבל, עד כי ילדים צעירים הם קובעי ההתנהגויות בשמחה של מצווה.


חז"ל אומרים ומזהירים כי "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערווה".


כן, זה לא מביא מיד לפריצות בעריות, זה פותח פתח ומסיט שער להתקרב לדברים אסורים, מוריד את המעצורים ומפוגג את יראת השמים. נודה על האמת, המוסיקה המודרנית "החסידית", המקפיצה, בנויה על יסודות של שחוק וקלות ראש, ואין זה סוד שחלק מן ההדרדרות המוסרית של בני הנוער, נובעת מן החשיפה לקילקול המוסיקלי שפשה כאן.


לפני כ- 15 שנים נערך מפגש בין מנהלי תזמורות בבני ברק. הרקע היה התנגדותם של הרבנים למוסיקה המוחצנת ולשימוש המבזה בפסוקים ודברי חז"ל במנגינות משחיתות-נפש, אשר גורמות לחילול הקודש. מנהלי התזמורת נזעקו אל הדגל מחשש לפרנסתם. האם נעשה שם חשבון נפש? הסכיתו ושמעו.


בעל תזמורת חרדי מפורסם הנחשב כבעל התזמורת החשובה בעולם אמר לחבריו "הם (הרבנים) רוצים נגינה כשרה, אז אנחנו נתפשר קצת. אנחנו נדבר עם הרבנים, אבל אם הרבנים לא יסכימו לנו, אני מארגן כל ערב מסיבה לבחורים". חצוף. בראיון רדיו בשנת תשס"ז אמר אותו מנהל תזמורת: "לא מעניין אותי בכלל - סליחה שאני אומר את זה על בחורי ישיבה - לא מענין אותי מה הם רוצים, כי אני לא חייב לספק להם מה שהם רוצים, אני פשוט צריך לדעת מה רוח הזמן ולפי זה צריך ללכת ולנגן".


ואם זו לא מרידה בגדולי הדור, מה זו מרידה?


לא נציין כאן שמות של זמרים חסידים שפרצו גדרות והופיעו בארועים מעורבים, והמוסיקה שלהם היא חיקוי זול של להקות רוק של עבודת כוכבים ומזלות. אך על קצה המזלג נאזכר כאן ציטוטים של זמרים חרדים מפורסמים המעידים בראיונות לעתונות על המוסיקה של עצמם: "ישנם סיגנונות במוסיקה החסידית שאין קשר בינם לבין חסידות, ממש כמו בג'ונגל, הכושים שרים מעודן יותר מהם. המילים לא הופכות את השיר לחסידי. זה אולי מהנה כמו אכילת פיצה, אבל הנאה רוחנית אין מהם".


זמר פופולרי אחר טוען: "הרבה אנשים טוענים, ואני בתוכם, שהרבה זמרים הכניסו למוסיקה החסידית את הדיסקו, הרוקנרול... ולמעשה הם "גיירו שירים של עבודת כוכבים ומזלות. ללא ספק הדיסקו של (כאן ציינו שמות זמרים) הגיע לכאן מתוך הרוקנרול והדיסקו של ארה"ב, זו המציאות".


הזמרים מעידים על עיסתם, שהיא חיקוי ויבוא זר של תווים וסיגנונות ואינם רגישים לזעקות גדולי התורה לשים קץ וגבול להשחתה, לוקחים מנגינות פרוצות של גויים ומלבישים עליהם פסוקים מתוך הנחה ש"הגיור" הזה הולם וראוי.

לצערנו הרב יש הרבה אנשים שאינם מבחינים בהבדל שבין שמחה להוללות. מי שטוען שנגינה פראית ורועשת עושה יותר שמח, אינו מבין מהי שמחה.


הרמב"ם: "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא יימשך בשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצוות. שמחה שהשכרות והשחוק הרב וקלות ראש אינה שמחה, אלא הוללות וסיכלות, ולא נצטווינו על ההוללות והסיכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל...".



* * *
כבר בשנת תשנ"ה, בישיבת לייקווד, הגאון הרב ישראל א. ויינטרויב זצ"ל זעק את זעקת הקילקול המוסיקלי.


הנה דברים מתוך שיחה מוסרית שלו מאז: "מה שנמצא כעת במדינה הזאת, הוא המושג של זמר יווני, ששניים מן המושחתים שנזרקו מארץ ישראל וחזרו לארה"ב למכור סחורה לציבור. אחד מהם עשה רח"ל שיר על עיקר. העיקר של הי"ג עיקרים, והשני לקח דוגמא מזה לעשות שיר ממצוות מחיית עמלק, ומהפכים זאת למוסיקת ג'אז רח"ל - כפשוטו!!! ומה נעשה ללבו של אדם כששומע מחיית עמלק כזה? הוא שומע ש"תמחה את עמלק" זה ג'אז!!! האם כך ניתן לחנך דור? או חס וחלילה ההיפך, שנפקע ממנו כל המושג של מחיית עמלק? או לשמוע "משיח" עם אותו ניגון מטומטם - האם אפשר שיתרוממו מזה? בזה הם ממיתים את הציבור!!!".

* * *


לא מכבר הוקם הוועד לנגינה יהודית, הנותן שרות של עצות והדרכות בכל ענייני הנגינה בציבור החרדי, ונושא גם רשימה של תזמורות ונגנים כשרים לארועים:


03-6191973.


הנה לפנינו קומץ קטן מן העצות שראוי שנאמץ לפני עשיית שמחה.


א. לנגן רק שירים השייכים לכבודה של תורה.


ב. אין להזמין תזמורת של פורקי עול תורה, כגון כאלה המופיעים בהופעות אסורות-מעורבות, או ערבי שירה.


ג. תכלית הנגינה תהיה לכבודה של תורה לכבוד השם יתברך, ולא לעשות מן המופע-המוסיקלי הצגה של נגנים ותזמורת, שכוונתם לעשות שם לעצמם.


ד. עצה נוספת לארועים תורניים, עדיף לתת לרבנים ודרשנים שיישמע קולם לחידושי תורתם, ופחות לזמרים המסלסלים בקולם ומגבירים את כבודם, על חשבון חכמי התורה.

* * *


לסיום: "ואם מאכלות אסורות מטמטמות נפש האדם האוכל אותם והופכים אותו לשקץ, כנאמר "אל - תשקצו - את - נפשותיכם", דעו לכם שניגון של פריקת עול חודר הרבה יותר לנפש ופוגם בנפש השכלית ומשמיד את ניצוץ הקדושה החבוי בקרב איש הישראלי" (הרב סענדר ארלינגר).
----------

תודה לוועד לנגינה יהודית הפועל גדולות ונצורות, על מנת לטהר את אוזנינו ולבנו.

יהי שכרם מושלם מעם ה'.

[גאליציאנער]

תודה רבה, יפה ומעניין.

רק בבקשה תעיף מפה את כל הרווחים הענקיים, זה מפריע לקריאה, תעשה את זה מהר כל זמן שאתה עוד יכול לערוך את ההודעה...

[שימי התימני]

שלום עליכם 'קדוש'
יהא בואך לברכה
תודה רבה על המאמר הנפלא
התחלת פה ברגל ימין
הק יצליח דרכך
ד"א מהיכן הדברים הנפלאים?

[קודש]

מתוך ספר קוטף סיפור 2
מאת הרב קובי לוי

ואם כבר, אוכל להעלות סיפורים ממנו

הסיפור הועבר לאשכול נפרד. viewtopic.php?f=1&t=12018&p=343217#p343217 ניתן להמשיך שם. יהודה

[yehuda]

מר קודש, אין בעיה של זכויות יוצרים בהעתקת מאמרים ארוכים כ"כ?

[קודש]

הוא כותב מפורש בראש הספר שהוא מרשה להעתיק

[קודש]

בסדר שזה באשכול נפרד
אבל באמת שזה שייך לענין מניעת הנשירה

אבל באשכול החדש אוכל להעלות סיפורים שלו

[ישיביש]

כך צריכים להיראות בתי המדרש של העידן החדש

הרב מענדל ראטה בהצעה מסקרנת ב'בלוג של המשפיע': במקום ללכת 'ראש בראש' עם הנוער של היום ולנסות לחבר אותם לבתי מדרשיות שלא מדברים אליהם בעליל - ייפתחו בתי מדרשיות מותאמים שישלבו בין תורה, חסידות, מוזיקה, ובעיקר - אהבה אינסופית

זה היה החלום שלי מאז ומתמיד. כלומר, בערך מאז שנכנסתי לישיבה גדולה. הייתי מדבר אז יום ולילה על כך. עם כל מי שרק הכיר אותי, דיבר איתי, או למד איתי. דיברתי על לבנות 'בית מדרש חסידי', אבל עם סגנון אחר לגמרי מהמוכר. בית המדרש רוחני מוזיקאלי כזה. האווירה שם תהיה פתוחה ואוהבת, מכילה ומבינה. הגיטרה תהיה הסמל של בית המדרש. בכל ליל שישי ומוצאי שבת יהיה שם קומזיץ עם שירי רגש ושמחה. בעמוד יהיה מותקן מיקרופון קבוע והמגברים יהיו מותקנים בגג ההיכל. בכל ראש חודש, ימי חול המועד סוכות ופסח וימי החנוכה נעשה תפילות מוזיקאליות מרוממות נפש, משולבות עם שירים חסידיים, עתיקים, חדשים, קרליבך. יהיה שם חדר מיוחד לכלי נגינה שונים: גיטרות, דרבוקות, חלילים, כלי נשיפה, וכלי מיתר. כמובן שהספרייה בארונות הספרים שבבית המדרש תהיה מגוונת וצבעונית ביותר: חב"ד, ברסלב, קרליבך, פסיכולוגיה, מדיטציה וכדומה. כבר עשר שנים כמעט שאני מדבר על הצורך הבסיסי במקום כזה - לבנות את המודל של בית המדרש החסידי החדש, זה שמתאים לנשמות הקדושות החדשות שירדו בדור האחרון, הלוא הם הצעירים הקדושים שלנו, בני הנוער של שנת תשע"ז.

לא ביום אחד החלטתי על הצורך בבית המדרש החסידי החדש. זה התבשל ברעיוני אחרי שנים רבות של חיפוש ותהייה. מסלול ארוך ומייגע עשיתי בימי נעוריי: בבני ברק גרתי כל השנים. את הבית המדרש החסידי השגרתי לא ממש אהבתי, לא הרגשתי שיש שמה משהו רוחני אמיתי. אולי מסגרות קהילתיות נחמדות, אבל שום דבר בין זה לבין משהו רוחני אמיתי, משהו שנוגע לנשמה. עליות, הוצאה והכנסה, אוצר הספרים, גבאים, די אין לי כוח אפילו לדבר על זה. לא רוצה להיזכר בזה. כל כך לא התחברתי לכל התעשייה הזאת. חיפשתי מקום שבו אפשר לדבר על הכל בגובה העיניים. שבו אין משחקים, ואין לחץ חברתי, ואין פוליטיקה, ואין שקר, ואין בלבול השכל. רק צעירים שמחפשים את האמת והולכים בדרך שלהם, מחפשים קרבה רוחנית לה', מחפשים להיות בני אנוש טובים יותר, אוהבים יותר, מבינים יותר, מכילים יותר. אוח, כמה שחיפשתי.

בהתחלה הייתי מחובר קצת לחב"ד. לא העזתי ברסלב, כי אצלנו לא נגעו בספרי ברסלב. אז הייתי יורד שם קצת לבית הכנסת חב"ד, ששכן כמה בניינים ספורים ליד הבית בו גרנו, ברחוב רש"י בבני ברק. למטה שם יש את הכולל של קהילת 'מעייני ישראל', החסידים הללו שנהיים חב"ד ונשארים עם הלבוש החסידי הרגיל. אבל לא התחברתי עד הסוף, זו האמת. זה היה טוב מאוד, אבל חיפשתי משהו יותר עם לב והשתפכות, עם עומק נפשי, עם רגש ואהבה. חב"ד היה מדי שכלי בשבילי. למדו שם המון דברים טובים והרבה מושגים קבליים, אבל חיפשתי סגנון נפשי יותר של חיזוק ונחמה, וגם אולי הם סגורים מדי על עצמם ופחות מכירים דברים מחוץ לחב"ד. הייתי משתתף בכל מיני 'פארברענגע'ן', איך שזה נקרא, אך בסופו של דבר העזתי לומר לעצמי: "הייתי פה", צריך ללכת הלאה. זה מתאים אמנם להרבה אנשים, אבל אני, עלי להיות מחובר במאה אחוז למקום שאשאר שם. אז התחלתי להריח את ברסלב. אח... אני נזכר באומץ הרב שהייתי צריך בשביל לשבור את המיתוס ש'ברסלב זה אסור'. זה לא היה כמו היום שזה הפך לטרנד עולמי כזה, ובמיוחד לאמנים המוזיקליים שהרבה מהם נוסעים לאומן. אז זה היה אחרת. בכלל הייתי צריך אומץ רב לחשוב לבד. אבל אינני יכול לשכוח את ההחלטה שהחלטתי ביום אחד, אחרי תקופה של קונפליקטים אישיים מייסרים איך לחפש את האמת. אמרתי לעצמי: "מה היה קורה לו הייתי איזה בחור יהודי חמוד שנולד בהולנד לבית שאינו שומר תורה ומצוות, והייתי מגלה בבית של הסבא רבה איזה תנ"ך וכדמה, והייתי מתחיל להתעניין ביהדות, האם מישהו היה מונע בעדי מללמוד ברסלב או חב"ד או כל משהו אחר? מי היה יכול למנוע זאת ממני? אז למה עכשיו אסור לי לחקור היכן נמצאת האמת שלי? באותו רגע שחשבתי כך, החלטתי בדעתי שאני הוא אותו בחור דמיוני שנולד בהולנד, ואני מתחיל במסע חיפוש אישי, ושאף אחד לא יגיד לי מה טוב בשבילי ומה לא. לך תדע מה הם האינטרסים של המוסדות בהם גדלת. אני לא אתן לעצמי להיסחב בכוח בצעידת העדר. אני אלך בדרך שלי.

ובכן, הגעתי לברסלב. 'שלום עליכם'. אהבתי בעיקר את הספר שיחות הר"ן, שמצאתי בו חיזוק ונחמה וגם עצות פסיכולוגיות כאלו לכל מיני סיבוכים נפשיים. הייתי נוסע עם הבחורים של ישיבת ברסלב בבני ברק לשדה 'מורשה', בעיקר בליל שישי שאז היו כמה טנדרים אחד אחרי השני, אבל גם בכל לילה בחצות בדיוק היה יוצא טנדר אחד לשדה. בדרך שרנו שירי ברסלב, ושם התפזרנו למשך שעה כשברקע נשמעים רסיסי אנחות חרישיות: "טאטע, טאטע"... בתקופה הזאת הייתי מאוד מאוהב בתפילות של רבי נתן, המלאות רגש והשתפכות - 'ליקוטי תפילות'. באומן לא הייתי אז, כי לא היה לי כסף לטיסה הזאת. בקיצער, זו הייתה תקופה מאוד נחמדה. אך עדיין, לא הרגשתי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה ושזה בדיוק המקום הסופי שלי. באיזשהו שלב אמרתי שאין לי כוח כל הזמן לצעקות ולדבר על ניסיונות ועל חושך וכל מיני דברים. רציתי סגנון עוד יותר אקטואלי, עכשווי, ומעמיק. מלא אהבה ומלא רגש קרבה. אמנם אהבתי מאוד כל מיני דברים מחב"ד ומברסלב אבל לא רציתי להיות רשמית באחד מהם, גם בגלל שחשתי שברגע שאני משתייך לאיזו חסידות או תנועה ספציפית אזי אני לוקח גם מהצמצומים שנוצרו בכל חסידות במשך הדורות ולא רציתי להיות כבול אליהם. אמרתי "בוא נמשיך הלאה". היום אני יודע יותר טוב להגדיר את מה שחיפשתי אז. חב"ד הביאה לי יהדות עם 'מחשבה והתבוננות', ברסלב הביאה לי יהדות של 'כיסופין והשתוקקות', אבל אני חיפשתי יותר יהדות המדברת על 'אהבה וקרבה'.

עם המוזיקה של ר' שלמהל'ע קרליבך התחברתי כבר בגיל 15, אבל להכיר את דמותו, את תורתו ואת דרכו - זה ארך קצת יותר זמן. אחרי כמה קלטות התחלתי להתעניין בדמותו ובהגיגיו, והפכתי לחסיד נלהב. לא היה אפשר לדבר אלי. כל חבריי ידעו, הרבי שלי זה רבי שלמהל'ע. בנגן שהחזקתי ברשותי לא היה במשך שנים רבות שום דבר חוץ מהמוזיקה של ר' שלמהל'ע. האהבה הגדולה שלו, העומק החסידי, הרגש והרוחניות הכנה הזו, כבשו את ליבי. אמרתי לעצמי: "זו בדיוק החסידות שאני מחפש. זו שמחפשת את ה' באמת, בלי מקובעות, ועם כל כך הרבה אהבה והכלה, כל כך הרבה חיבוק וקרבה. זה בדיוק מה שהדור צריך. אז היה לי קשה עם כמה דברים שר' שלמהל'ע היה עושה בחייו, אבל האמת שלו גברה אצלי על הכל. כוונותיו היו לטובה. אבל לא בדיוק היה לי מקום שיכולתי לומר לעצמי: "הנה זה המקום שאני שייך אליו. כל כך רציתי להשתייך לאיזה מקום, לאיזו קהילה, אבל לא סתם קהילה שמאוחדת סביב ה'קמחא דפסחא' והעליות, אלא קהילה רוחנית מפותחת ומודעת, שיהיה שם כל הזמן מוזיקה, ספרי יהדות אקטואליים, שיחות גלויות על הכל, משהו יהודי אמיתי. משהו שיאחד בין חב"ד, ברסלב, קרליבך, וכל דבר יהודי טוב. מקום שיהיה מרכז למחפשים רוחניים וגם לאמנים ובעלי יצירה רוחנית.

איך שחיפשתי מקום להניח את רגליי. ניסיתי כל מיני חסידויות, אבל לא הרגשתי חיבור לשום מקום. חיפשתי אדמו"ר שמבין במוזיקה, בפסיכולוגיה, שמחפש את האמת, שמכיר עולם, שהולך עם האמת שלו עד הסוף, שאין לו טיפה של משחק בדיבורים שלו ובתנועות שלו, שהוא חכם, ובעיקר שהוא יודע לאהוב כל אדם, כל יהודי וכל גוי, שאין לו בלב שום שנאה על שום נברא בעולם. רק אוהב ואוהב ואוהב. מכיל את הזולת כפי מה שהוא. מצאתי פה ושם יהודים טובים, אבל אף אחד לא ענה על משאלת ליבי. כל אחד, כשזה הגיע לאיזו נקודה, פתאום הוא היה סגור על עצמו. אחד לא הבין על קרליבך, אחד לא היה אמיתי עד הסוף ועשה גם פוזות, אחד לא ידע לאהוב את הכל. לא מצאתי את מקומי. אנשים אמרו לי: "מענדל, אתה חייב רבי, חייב להיות נכנע למישהו, אי אפשר ככה". אבל הלב שלי הוביל אותי אחרת. בלי לזלזל בכל בתי המדרש הקיימים, הם מאוד טובים ונחמדים, אבל באמת, באהבה גדולה, חיפשתי משהו יותר גדול, יותר רוחני, יותר אמיתי עד הסוף. בטח שחיפשתי רבי חי, אבל רק מישהו עם נשמה כל כך גדולה, שמסוגל לאהוב כל אדם בעולם ממש, שרואה רק את העומק של העומק של כל אדם.

ישבתי לפני שבוע עם איזה בחור צעיר מתוק, שעבר מעברים שונים בחייו. היום הוא מחפש את דרכו והוא עוד לא יודע לאן פניו מועדות. הוא אומר לי: "תקשיב, אני לא בדיוק יודע איפה אני עומד מבחינת יהדות, אני לא מי מה מתחבר לכל מה שמוכרים לי בבתי המדרש ובישיבות. אבל אם יש כן יהדות, אז זה רק משהו כמו ר' שלמהל'ע קרליבך". הוא מוציא לי את הספר 'פתחו שערי הלב', תורותיו של ר' שלמהל'ע, על אהבה ועל קרבה. אתם מבינים מה שקורה לדור? הנוער אינו מוצא את מקומו בבית המדרש הקלאסי, זה שגדלנו בו בימי ילדותינו. המודל הזה, נגמרה שעתו, נגמר כוחו. אין לו עוד השפעה על מיטב בני הנוער שלנו. הם מאסו במה שהממסד מוכר להם. הפסיקו להאמין. הם כבר יותר מחוברים לכוכבי המוזיקה, לזמרים ולאמני רגש. לכו לכל חתונה יהודית, ותבדקו אחרי מי הנוער רץ ונוהה, האם אחרי איזה אדמו"ר חדש שהגיע כעת או אחרי איזה כוכב מוזיקלי שלקח עכשיו את המיקרופון. והסיבה לכך היא פשוטה: האמנים הללו נותנים להם ללב הרבה יותר מאשר האדמורי"ם נותנים להם. זוהי יהדות הרבה יותר מעודכנת, הרבה יותר לבבית ויורדת אליהם. תארו לכם שהצמד יואלי קליין ושייע גרוס, למשל, פותחים בית מדרש בבני ברק, או מיילעך קאהן וזאבי פריד פותחים בית המדרש בבורו פארק, מבטיח לכם שהוא יהיה יותר מלא ומעניין מכל בית מדרש אחר.

ובכן, חברים, הגיע הזמן. אני רוצה לשתף אתכם עם החזון שלי. יש לי חלום להקים בירושלים בית מדרש חדש. בית מדרש רוחני מוזיקאלי, שיהיה מרכז כזה לבני נוער המחפשים קצת לב, קצת אמת, קצת נשמה. האמת שאני מתלבט אם לקרוא לכך 'בית מדרש', או שם יותר משחרר כזה כמו 'קרעטשמע' וכדומה, בגלל שהמילה 'בית מדרש' לא עושה היום טוב בלב לכולם. ישנם כאלו שיש להם משקעי עבר עם בית המדרש, גם בגלל שזה יוצר קצת רושם שהנה, עוד איזה מישהו רוצה לרכוב על הטרנד של הקומזיצים ולמשוך חסידים בשיטה חדשה. אבל תכלע'ס, אולי כן חשוב לקרוא לכך בית המדרש, בגלל שהחזון הגדול הוא שהוא לא יהיה המרכז הרוחני היחיד בסגנון כזה. הוא יהווה המודל של הסגנון המעודכן של הבית המדרש החסידי של תשע"ז, ואני מאמין שלאט לאט הרבה אנשים פשוט יראו בעיניהם את המהפך הרוחני שבית מדרש זה מביא, והם יעתיקו את המודל לבתי מדרש נוספים. כמו שכתבתי למעלה, הוא יהיה מקום של אהבה אינסופית, לכל אדם, לכל אדם. אבל הוא יהיה מקום רוחני וחסידי. כלומר מקום של חיפוש אמת ועומק, ולא סתם מקום של סטלנות. יותר 'סטלנים בקדושה'. מקום שיהיה בו 'היי' אבל ההיי הזה יגיע מתוך האנרגיה החיובית שתשרה שם, האהבה הגדולה שתשרה שם. מצד אחד הוא יהיה מאוד חסידי וממש רוחני, אך מצד שני הוא יכיל כל כך הרבה גוונים. זה נראה לי כל כך בדיוק מה שהדור צריך. מה אתם אומרים על כך?

ברגע זה ממש שאני מסיים לכתוב המאמר, אני מקבל ב'וואטסאפ' את הקליפ החדש של חיים גולד שעכשיו יצא, 'הוא יגלה לך'. חיים הוא אברך חסידי צעיר שמביא מוזיקה חדשה וקדושה הנוגעת לנשמה. יש שייכנו אותו עידן רייכל החסידי. איזה שיר ואיזה קליפ יפה ומרגש. אני רואה שם בקליפ יהודים מתבודדים בטבע, בני נוער מתוקים מנגנים עם כלי נגינה על ספסלים ליד הדשא, והם שרים בשקט: 'הוא יענה לך, הוא יגלה לך, רק תבוא אליו, רק תבוא עכשיו'. הקליפים הללו מבטאים את השינוי הענק שקורה בדור שלנו, הדור הצעיר. זה בדיוק מה שדיברנו עד עכשיו במאמר. האמת היא שזה פשוט קורה מעצמו, השינוי הזה. הנוער פשוט צועד שם לבד. בלי רשות. רק הנשמה שלהם מובילה אותם. בואו ונפתח להם בתי מדרשיות. בואו ונעשה להם מקום. אלו הם בני הנוער של ימות המשיח.

[שפתי כהן]

החלמות שלו על אהבה וכו' כבר מתחיל לגלוש לכיוון הדת"ל,,,,וכמעט כבר הרפורמי!!!!!!!!!!!!!!!!!

[אנא עבדא]

גם אני הייתי יכול ללעוג ולצחוק על תמימותו וילדותו של ה'משפיע' הזה, שכל כתבי ה'לייט' חוגגים על חשבונו... (בינינו, המבוגרים שכאן, הרי הוא עצמו ילעג על כך בע"ה בעוד שנים כשיקרא את הבלוגים הללו שכתב בשנות הטיפש-עשרה שלו)...
אבל רבותי, צריך להיות עיוור ולא לראות איך שהנפש האומללה הזו זועקת לעזרה. רבותי, מי יכול לעזור לצדיק הזה? ויפה שעה אחת קודם!

[אחד ויחיד]

למה בכלל קוראים לו משפיע אם יש לו דף פייסבוק .
על מי הוא משפיע בכלל יכול להיות שהוא משפיע טומאה

[שימי התימני]

מענדל
כבר הקדימוך ק-ליפא ויש לו כבר בערך כזה ביהמ"ד
ועדיף לא לדבר איך שנראה שם ומי ומי ההולכים לשם

[פאטשיילע]

מענדל
כבר הקדימוך ק-ליפא ויש לו כבר בערך כזה ביהמ"ד
ועדיף לא לדבר איך שנראה שם ומי ומי ההולכים לשם

היה לו כזה ביהמ"ד. ואם איני טועה זה כבר נסגר מפאת חוסר מתפללים... (חלקם המשיכו לרדת וכבר אינם צריכים בית כנסת, וחלקם חזרו הביתה ל"מסגרת הסגורה"...)

[שימי התימני]

נראה לי שעדיין פתוח

[גאליציאנער]

מענדל
כבר הקדימוך ק-ליפא ויש לו כבר בערך כזה ביהמ"ד
ועדיף לא לדבר איך שנראה שם ומי ומי ההולכים לשם

היה לו כזה ביהמ"ד. ואם איני טועה זה כבר נסגר מפאת חוסר מתפללים... (חלקם המשיכו לרדת וכבר אינם צריכים בית כנסת, וחלקם חזרו הביתה ל"מסגרת הסגורה"...)

זה נסגר ואח"כ נפתח על רמה עוד יותר ירודה. ואחרי שהמתפללים רצו להביא חזנית הוא סגר את הפאב הזה סופית, ככה אני שמעתי.

[קיסם שיניים]

חבל, היה לוקח את מענדל לרב

[גאליציאנער]

חבל, היה לוקח את מענדל לרב

זה ממילא לא היה רלוונטי, הרי ליפא היה רב ביהמ"ד...
אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד...

[קיסם שיניים]

חבל, היה לוקח את מענדל לרב

זה ממילא לא היה רלוונטי, הרי ליפא היה רב ביהמ"ד...
אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד...

אני מאמין שהמתפללים שם יש להם הרבה 'שאלות' לשאול והם צריכים שתי רבנים...

[חבצלת השרון]

פשוט: כך תוכלו להפוך את העולם בעצמכם
בין סעודת פורים באשדוד לנערים עם הסמרטפונים בבורו פארק: המשפיע הרב מענדל ראטה משתף אתכם במפגשים עם בני נוער שהתרחשו במגוון מקומות, ומכולם יוצאת מסקנה אחת - מילה אחת טובה פועלת הרבה יותר מדברי תוכחה • 'הבלוג של המשפיע' בא בטוב


אז זהו, שפורים כבר מאחורינו ועכשיו מתחילים כבר בהכנות לפסח. נגמרו החגיגות. ואני, אינני יודע בדיוק מה יצא לי מכל הפורים. אם לדבר 'דוגרי', כל מה שתכננתי לפורים הזה, הכל יצא אחרת לגמרי, ואולי אפילו בדיוק הפוך. כל שנה אני עולה אל ה׳טיש׳ של אבא שלי ומככב עם המיקרופון: שר, מנגן, מציג. השנה, בדיוק יום לפני פורים הפכתי לצרוד נורא. אין, ולא היה שום קול. הצטננתי לגמרי. טוב, אמרתי שגם עם קול צרוד אפשר לעשות משהו. בסוף שתיתי וישנתי כל כך טוב, והגעתי לטיש בדיוק רגע לפני ברכת המזון. טוב. לא יכולתי שלא לעלות על השולחן כלל. בדיוק היום שכולם כבר יודעים שאני מנגן ועושה קומזיצים. לפחות פורים זה יכול כן להתאים טוב עם כל המערכת האדמורי״ת... זה הזמן שהכול מתאים להכול. אז כן עליתי, עם ראש מסתובב ימינה ושמאלה, אבל היה כבר מאוד מאוחר והייתה לי תחושה שאני דורך על העצבים של אנשים. טוב, למה להצטנע ככה, פשוט אמרו לי את זה דוגרי, שכבר מאוחר. אז ירדתי ואמרתי אולי מחר יהיה משהו טוב, בירושלים. נו שוין. למחרת נסעתי לירושלים ותכננו איזה קומזיץ. מה ששכחתי הוא שבדרך הקאתי את כל האוכל ואסור לשתות אלכוהול על מעיים ריקים. נו שוין, אז גם שם באיזשהו שלב איבדתי את הראש לגמרי, והוכנסתי אל תוך רכב כשאני חצי בעולם העליון. אה, ושכחתי עוד משהו. שהשנה לצערי פספסתי גם מצוות משלוח מנות וגם מתנות לאביונים. איזה מין פורים. פורים של פדיחות. וכמו להשלים את ההצגה השארתי איכשהו בירושלים גם את המשקפיים והצעיף והכיפה וכל הכסף שהיה לי בכיס, והסתובבתי למחרת בבית כמו גולם קצוץ אוזניים. אבל באמצע הפורים נזכרתי בסיפור שקרה לי שנה שעברה.

וזה מה שהיה בפורים שעבר. קודם כל זה התחיל בדיוק כמו השנה, שיום לפני פורים משום מה נהרס לי הקול לגמרי. זה סיפור אמיתי. מזמן אמרו לי שאני צריך לעשות פיתוח קול, אבל התזמון הזה שזה יקרה פעמיים לפני פורים, נראה לי משהו משמים. סוג של שיעורי לימוד. ואז גם הייתה מתוכננת הצגה שלמה על ה׳טיש׳ כשאני אמור להיות שחקן ראשי שם, עם הגיטרה. אוקיי, אמרתי, אולי תוך כדי הסעודה זה יעבור, והעיקר שאהיה כבר מבושם. טוב, התחלנו את הסעודה בבית ואני שותה ושותה. אבל שום משקה לא השפיע עלי כלום. לא יודע איך זה. אולי זה היה בגלל מצב הרוח הירוד שהיה לי בגלל איבוד הקול. הרגשתי נורא מתוסכל. שום דבר לא עובד. ואז קורה עוד משהו. הגיטרה שלי, שעמדה בצד, אחד הילדים עבר שם, ו...אופס, הגיטרה נפלה ונשברה לשניים. הצגה מושלמת. עכשיו כבר היה לי רק דבר אחד לעשות. עליתי למעלה אל חדר השינה, התכרבלתי במיטה ואמרתי: "ריבונו של עולם, תרדים אותי מהר, אני רוצה לגמור כמה שיותר מהר עם ה׳פורים׳ הזה". הייתי כל כך שבור ועצוב. כל כך בודד ומדוכא. זה היום היחיד שכל העולם שמח, ולי, תמיד דווקא לי, קורים הדברים הכי עצובים בעולם.

לא יודע למה, אבל פתאום מצאתי את עצמי אומר לעצמי, בוא ננסה ניסיון אחרון. אלך לטיש, אולי אנסה לשתות שם משהו, יילך - יילך, לא יילך - נחזור. אז הלכתי לטיש. ושם איזה יהודי הביא יין ישן מלפני אולי 40 שנה. לקחתי כמה כוסות, ומשהו התחיל לזוז בראש שלי. אוקיי, זו עדיין לא סיבה לשמחה כל כך מהר. אבל פתאום, ועכשיו תקשיבו טוב, פתאום אני מבחין בשלושה נערים חילונים, שבאו ונעמדו מול פתח בית המדרש והציצו לראות מה הולך שם. האחד בן 17 בערך, השני כנראה בן 14, ועוד ילד חמוד, כנראה בן 9. אשדוד זוהי עיר חילונית ברובה. אז בפורים הם יודעים שיש שמח אצל החרדים וכנראה באו לראות מה בדיוק קורה. באותו רגע נפתח לי הלב כמו פתיחת ארון קודש. רצתי אליהם, חיבקתי אותם בחום ואמרתי בקול: "פורים שמח!", ואז התחלתי לדבר איתם שתי דקות. אמרתי להם: "דעו לכם שאתם כל כך מאירים את כל העולם עם האור שלכם, וזה בכלל לא חילוק בעיניי זה שאתם הולכים כעת בלי כיפה, כי התחנכתם במקום אחר, אבל אני כל כך מרגיש את הקדושה המאירה שלכם!" ואז הם אמרו לי שאני כל כך צודק וכל הלבוש זה רק חיצוני, ומבפנים הכל בכלל אחרת לגמרי. כולנו בסך הכל בני אדם עם רצונות טובים. ואז פונה אלי הילד הקטן החמוד ואומר לי בשקט: "אין הרבה כמוך". זהו. זה כבר הספיק לי. חיבקתי אותו בחום ונישקתי לו על מצחו, והוא, לא תאמינו, ילד קטן, החזיר לי נשיקה. רציתי לבכות כמו ילד. רצתי חזרה לבית המדרש, לקחתי את המיקרופון והתחלתי לשיר כמו משוגע. מבחינתי עשיתי כבר את כל הפורים. שרתי כל עוד נשמתי בי בלי מיתרי קול, חזרתי הביתה ונזרקתי למיטה, עם הרגשה של קדושה. שבוע אחר כך הלחנתי אפילו שיר מיוחד על הסיפור הזה.

אז השנה, כשיצאתי מבית המדרש בסוף הטיש, אמרתי לעצמי - לפחות אעשה משהו טוב על לב של מישהו אחר. אולי יקרה לי שוב סיפור מעניין. בדרך כלל כשאתה רוצה שמשהו יקרה, אז שום דבר לא קורה. אבל האמת היא שלתת מילים טובות זה משהו שלא עולה כסף, ואפשר ממש להחיות נפשות ברגע אחד. אז הלכתי ברחוב עם הגיטרה, ואז עצרו אותי שני בחורים שכנראה יהיו כאלה שיקראו להם נוער שוליים, והם מבקשים ממני: "תנגן לנו משהו"... אבל מה יכולתי לנגן להם, משהו שהם יתחברו לזה. אז שרתי להם את ׳ילד של אבא׳. שרתי, והם ליוו אותי קלות. ואחרי זה איחלתי להם מעומק הלב שה׳ יעזור להם שהם יזכו לגלות כמה שהם קדושים ומאירים, למרות שאולי חלק ממשפחתם או ממחנכיהם לא מבינים את זה. שיזכו לדעת להחזיק מעצמם ולאהוב את עצמם ולהיות גאים בטוב האינסופי שיש בהם. הם היו כל כך צמאים לשמוע את המילים הללו, וזה היה נראה ששנתיים לא אמרו להם מילים כאלו. ריבונו של עולם, איך זה קורה דבר כזה? איך אנחנו שוכחים לומר להם את זה, להחזיר להם את הנשמה, שמתייסרת ונדחקת מגלי גלים של ביקורת החברה שלא מתחילה להבין לרוחם בכלל? בסוף הם אמרו לי תודה, והתחבקנו באהבה גדולה, ואני הלכתי הביתה וכתבתי פוסט לחברים שלי, שמבחינתי - זה מה שנשאר לי מכל הפורים. מי יודע מה עשיתי לנשמות שלהם.

חברים יקרים, האם אנחנו יודעים מה אנחנו יכולים לפעול בכוחן של מילים? הבעל שם טוב אמר פעם: "לפעמים יורדת נשמה לעולם הזה וחיה שבעים שנה, רק בשביל לעשות טובה אחת לאדם אחר". ברגע אחד אנחנו יכולים להחזיר את החיות לבן אדם, רק עם מילה אחת כמו: "וואו, אתה נראה כל כך טוב". באותו רגע שאדם שומע מילה כזו, יש לו פתאום סיבה להמשיך לחיות. זה יכול לקחת בן אדם, להוציא אותו מעמקי שאול ולהגביה אותו מעלה מעלה. מילה אחת. לא יכול לשכוח את הסיפור שקראתי פעם על אחד מהגדולים שהוציא איזה ספר, לא זוכר את שמו, אבל גדול ידוע. כשקרבו ימיו להיפטר מן העולם התחיל לחפש בגנזי הבית את כל חפציו שהשאיר בעולם למשפחתו. ואז פתאום הוא מוצא מכתב שאף פעם לא פתח עוד. גדול אחד בדורו שלח לו את זה לפני ארבעים שנה, מכתב עם מילים טובות ומחמיאות על הספר שהוציא בזמנו. התחיל אותו גאון לבכות בכי מר מטלטל נפש. שאלוהו בני משפחתו: "למה הנך בוכה?", אמר להם הגאון: "לו רק הייתי רואה את המכתב לפני ארבעים שנה, והרי נבעו בליבי חידושים כמו מעיינות רבות, רק שאחרי שהוצאתי את הספר לא היה אף אחד שטרח לומר לי מילה טובה, אמרתי לעצמי שכנראה אין לי הרבה מה לחדש ולא כתבתי עוד כלום. אבל לו רק הייתי רואה אז מכתב זה, הרי יכולתי להוציא עשרות ספרים גדושים בחידושים נפלאים". זה סיפור מרגש שטלטל את נפשי כשקראתי עליו לראשונה, כי סיפור זה מפגיש אותנו שוב עם המאחד והמשותף בין כל בני האדם , מגדולים ועד קטנים. כולנו זקוקים למילה טובה, לכולנו זהו אויר לנשימה, ואנחנו מפספסים אלפי הזדמנויות להציל נשמות.

רק לפני כמה שעות התקשר אלי אדם אחד עם סיפור בידו. יש לו בן שעזב את הישיבות בגלל כך וכך, וכיום הוא נמצא היכן שהוא בחו״ל והוא עובד לפרנסתו במשרה מסוימת. לא משנה כרגע כל תוכן השיחה. שאלתי אותו אם יש לבחור מסגרת מסוימת, של שעה קבועה של יהדות ביום, עם חברים וכו׳. אז הוא מספר לי שפעם הציעו לו ללכת לאיזה שטיב׳ל ששם הוא ימצא קצת חברה מתאימה וזה בית מדרש שמתאים לו וכו׳. אז הוא הלך לשם, אבל בדיוק כשהוא הלך לשם היו שם כמה אנשים חסרי ניסיון ותבונה רבה, והם שאלוהו מי הוא. ואז כשנודע להם כל רקע משפחתו, מיד 'חפרו' לו על הראש: "אז למה אתה ככה וככה, ואיך אתה נראה". כמובן שהוא ברח משם, ולא חזר לשם. והילד שואל את אבא שלו: "אני לא מבין, הם לא שאלו אותי בכלל אם יש לי היכן לאכול או לישון, לא שאלו בשלומי בכלל, רק הסתכלו על גודל הכיפה וצבע המשקפיים. זו נקראת יהדות? אם זה יהדות, אז מה יש לי איתה?". והאבא אומר לי: "תקשיב, הבן שלי צודק, מה הם בכלל יודעים כמה הוא עבר עד שהוא לא מצא את עצמו מתאים למסגרות הרגילות, ומה הם יודעים כמה הוא מוסר את עצמו ומתאמץ מהמקום שלו. לפעמים אנחנו מפספסים הזדמנויות, ובמקום להציל נשמות אנחנו עושים טעויות חמורות. וכי מה אנחנו יודעים משהו על מישהו?

אני רוצה לסיים עם סיפור. זה סיפור קצת דומה לסיפורים הקודמים שסיפרתי. זה היה לפני חצי שנה בבורו פארק. התארחתי שם בשבת אצל המארח הקבוע שלי, בין הרחובות 14-15, בין ביהמ״ד טאהש לביהמ״ד מונקאטש, בתוך המרכז החסידי. ופתאום, בסוף הסעודה, אני רואה שכל האורחים מסתכלים בתדהמה בחלון. הלכתי גם אני להסתכל ואז אני רואה מחזה כזה: יושבים להם כ-7 או 8 בחורים צעירים על הכביש, אולי בני 14, לא יותר, ממש צעירים, כולם דוברי יידיש מבתים חסידיים, אך ללא כיפה ופאות, והם מחזיקים סמרטפונים בידיהם בשבת. כל האנשים שברחוב צועקים עליהם "שבת, שבת", אבל הם, בכל פעם שמישהו צועק עליהם "שבת", הם מוציאים את הסמרטפונים ומצלמים אותם, עושים קליפים, תמונות. ס׳לעבעדיג. ככה הם יושבים להם על הכביש. ליבי נקרע לשניים - איך זה יכול להיות שהם כל כך צעירים וכבר הגיעו למצב שיעזבו את המשפחה, את הישיבה, את השכונה, את היהדות. כל כך הרבה דברים לעזוב בגיל צעיר, מה הם כבר עברו, ריבונו של עולם, בשנים הכה מעטות שעברו עליהם בעולם זה? אז לקחתי משקה מיץ תפוזים טבעי הנקרא שם אורנגזא׳ס, משקה החביב על האמריקאים, והאמת שגם עלי. (לאחרונה זה יובא לארץ, אך שם זה עולה שלוש דולר לבקבוק ופה שלושים שקל. אבל באמריקה זה הולך חזק). ירדתי והבטחתי לעצמי שאני נותן להם לשתות משהו. דרך ארוכה הם הלכו, בטח הם צמאים ואין להם פה מישהו שיתן להם. אז ירדתי למטה, ואחריי האורחים. עמדתי מולם, אבל התביישתי לגשת. לפעמים אני ביישן. האורחים מסתכלים על הנערים ואומרים: "אתה רואה? הם עושים את זה דווקא, מחפשים להרגיז". אמרתי להם: "השתגעתם? ילדים צעירים שיושבים על הכביש ואפשר לשמוע את זעקת הנשמה שלהם - 'למה נטשתם אותנו', למה אינכם נותנים לנו הזדמנות מתאימה לצמוח? ילדים שעוד לא יודעים מה זה בכלל החיים, ובטח עברו את מה שאתם לא עברתם ב-40 שנה, שהרי אתם לא הגעתם למצב כזה. אז מה בדיוק הם עושים ב'דווקא'? מה אתם חושבים?".

בסוף שברתי את הבושה וניגשתי אליהם. שאלתי אותם: "אכלתם היום כבר?", והם אמרו לי: "כן, אכלנו אצל מישהו". אחרי זה שאלתי אותם אם יש להם היכן לישון. ופתאום אני רואה ניצוץ בעיניים שלהם. הם עונים לי: "כן, עוד מעט מישהו בא עם רכב לקחת אותנו". זה היה בשבת, אבל אמרתי להם: "או, געוואלדיג". ואז הם הוציאו את הסמרטפונים והתחילו לצלם אותי. אז כל הרחוב צעק להם "שבת", אבל אני שרתי להם "גוט שבת, יידעלעך", אל תוך הקליפ. "אחים מתוקים, אני כל כך אוהב אתכם, כמה שאתם מאירים את כל העולם". ואז התחלתי לדבר איתם קצת. לא זוכר כל מה שאמרתי להם. אבל בגלל שקצת היה להם לא נעים שמישהו עם מראה חסידי כאילו מקרב אותם, אז הם שיחקו אותה כאילו לא כל-כך מקשיבים, והאחד גרגר לגרון חברו בקבוק אלכוהול וכדומה. בסוף אמרתי לעצמי: "אולי אני סתם מטריד ומשגע אותם". אז אמרתי להם: "גוט שבעס, יידעלעך", ובירכתי אותם, בדיוק את אותה הברכה שבירכתי את הנערים שפגשתי בפורים: "שתזכו לדעת כמה שאתם קדושים ומאירים, וכמה שהעולם זקוק לאור שלכם, למרות שלא כולם מסוגלים להבין לנפשותיכם. גוט שבעס, אחים מתוקים שלי", והלכתי. ואז אמרתי לעצמי, לא נראה לי שפעלתי משהו על מישהו. אבל בדיוק אז אני רואה שמישהו מהחבר׳ה שם, הוא היה אולי המנהיג שלהם, בחור ממש מאיר עיניים, הוא בא אחריי. באמצע הרחוב הוא עוצר, מסתובב לעברי, נותן לי חיבוק ואומר לי "יישר כח". הייתי המום. הלכתי הביתה, ובכיתי כל הלילה, כי באותו רגע הבנתי שכל מה שהיה חסר להם זה בדיוק אותה מילה טובה - "אתה מאיר", "אתה מתוק", "אתה אהוב", "אתה קדוש" .

זהו. אני לא רוצה להוסיף עוד מילה. רק דבר אחד, חברים יקרים. קיבלנו מתנה משמים - פה לדבר. וקיבלנו עוד מתנה - לב להרגיש. בואו ונפתח את הלב, להרגיש את הזולת. זה לא חייב להיות נער שמחפש את דרכו אלא יכול גם להיות חבר מהכולל או מבית המדרש, אבל יש את אלו שאיכשהו כולם שוכחים מהם ואף אחד לא באמת יודע מה עובר עליהם בכלל. בואו ונפתח להם את הלב שלנו. בואו ונפתח להם את ההזדמנות מחדש. לקרב זה לא נקרא לומר כמה חשוב זה ללמוד או להתפלל, מה פתאום. הם יודעים את זה יותר טוב מאתנו. לקרב זה אומר להתקרב ולאהוב, לנסות להבין לליבם ולתת להם את החום ואת האהבה לו הם זקוקים. בואו ונפתח את הלב. לפעמים זה כל מה שנשאר לנו מכל מסע החיים.

[זלמן]

מאז לא פירסם עוד בלוג?

[חויזר]

הידעתם שמנדל ראטה מגיש תוכנית שבועית ברדיו קול ברמה בשם 'החצר של מענדל'
??

[גאליציאנער]

לא ידעתי.

מה עם הבלוגים שלו ?? יש עוד ??
לאחרונה אין פה כמעט...

[עטרת תפארת]

לא ידעתי.

מה עם הבלוגים שלו ?? יש עוד ??
לאחרונה אין פה כמעט...

וטוב שכך...