מיהו חרדי?

[עברי אנוכי]

השאלה מנקרת בראשי זמן רב, אשמח לשמוע הגדרות, אולי יועיל גם לאחרים.
כולם ירוויחו מדיון ענייני.

[יאיר]

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7 ... 7%99%D7%AA

לענ"ד אני מגדיר זאת, מי שמשתדל ושואף לשמור את כל המצוות כהלכה (מתוך יראת שמים),

לא אומר הלל [בברכה] ביום העצמות ומעדיף לימוד תורה על פני גיוס לצבא.

וכמובן [היה] פעיל בפורום "(חרדים) לדעת"...

[פעמון זהב ורימון]

לפני בערך 10 שנים היה על זה אשכול שהעתקתי ממנו קטעים, אולי אמצאם להעלות כאן.

[מתלמידיו של אהרון]

חרדי זה מי ששומע לגדולי ישראל. (או לפחות שואף לשמוע, מאמין ומבין שצריך לשמוע)
כל אחד והרבי שלו.
מי שלא - לא חרדי.

[מרן ראש הממשלה שליט''א]

יש כאן 2 שאלות.

א. מיהו חרדי?

ב. מה ההבדל בין שומר תורה ומצוות לחרדי
(במה החרדי יותר / פחות משותו"מ)

[עברי אנוכי]

שומע לגדולי ישראל כל אחד והרבי שלו, כוונתך מן הסתם, שכל אחד לפי מה שהוא מאמין שנקרא גדול בתורה.
כולל מרכז הרב? אולי גם כולל תלמידי הרב קרליבך והרב כהנא שכנראה תלמידהם חשבו שהם נחשבים גדולים בתורה, ובאמת יכול להיות שהיו חריפים ובקיאים יותר מכמה אדמורים וראשי ישיבות.
חלק מהנ"ל אומרים הלל חלק לא, חלק בלי ברכה, אומרים שבשנים הראשונות היו הרבה חרדים למהדרין שאמרו, אז הם לא היו חרדים אז?
מה לגבי מי שהוא נחשב רב בעצמו? איך נדע אם הוא חרדי? ואם רבו נפטר כשהיה צעיר, או לפני כמה דורות מה אם הוא חבדניק ושומע בקול מה שנראה לו שהיא דעת הרבי?
שמירת המצוות? הרבה דת"ל אפילו לא החרדלי"ם משוכנעים שהם שומרים יותר מכולנו, גם מצוות שאנחנו לא.. לדעתם.
מתוך יראת שמים? זה דבר שמסור ללב, זאת אומרת שאף אחד לא יכול לדעת זולת האדם עצמו מיהו חרדי?

[אבן הפינה]

מי אמר שיש הבדל בין שותומ"צ לחרדי ?

[מרן ראש הממשלה שליט''א]

שומר תורה ומצוות זוהי הגדרה מעשית של אדם ששומר את תרי"ג המצוות ולא עובר (עכ"פ לא במזיד) עליהן.

חרדי זהו שם התואר על איש שגדריו וסייגיו נתלים גם בהשקפה שגובשה בקהילות ישראל
לאחר נסיון העבר שהורו גדולי ישראל לשמר את הדורות הבאים במתכונת זו.

ניתן לדקדק בכל המצוות וללמוד תורה בהתמדה ועדיין לא להיות חרדי

וכן להיפך...

[עברי אנוכי]

האם תוכל להפנות אותנו למקום בו יש סיכום של ההשקפה הזו שגובשה לאחר ניסיון וכו' היכן יש נוסח של המתכונת שעליה הורו גדולי ישראל?,
אני מניח שכל החוגים והעדות מנסים לפעול ולנהוג גם על סמך ניסיון שגובש או שמתגבש כל הזמן, לפעמים יש שינוי במציאות ושום אדם הגיוני לא ממשיך לעשות כל הזמן בדיוק אותו דבר...

[יאיר]

שומע לגדולי ישראל כל אחד והרבי שלו, כוונתך מן הסתם, שכל אחד לפי מה שהוא מאמין שנקרא גדול בתורה.
כולל מרכז הרב? אולי גם כולל תלמידי הרב קרליבך והרב כהנא שכנראה תלמידהם חשבו שהם נחשבים גדולים בתורה, ובאמת יכול להיות שהיו חריפים ובקיאים יותר מכמה אדמורים וראשי ישיבות.
חלק מהנ"ל אומרים הלל חלק לא, חלק בלי ברכה, אומרים שבשנים הראשונות היו הרבה חרדים למהדרין שאמרו, אז הם לא היו חרדים אז?
מה לגבי מי שהוא נחשב רב בעצמו? איך נדע אם הוא חרדי? ואם רבו נפטר כשהיה צעיר, או לפני כמה דורות מה אם הוא חבדניק ושומע בקול מה שנראה לו שהיא דעת הרבי?
שמירת המצוות? הרבה דת"ל אפילו לא החרדלי"ם משוכנעים שהם שומרים יותר מכולנו, גם מצוות שאנחנו לא.. לדעתם.
מתוך יראת שמים? זה דבר שמסור ללב, זאת אומרת שאף אחד לא יכול לדעת זולת האדם עצמו מיהו חרדי?

אם כבודו כבר נכנס לדקויות כאלה..אשאל, למאי נפ"מ? למקח וממכר וקידושי אשה?!

חוצמזה ראה השורה הראשונה בלינק שהבאתי

"היהדות החרדית היא חטיבת זרמים ביהדות האורתודוקסית המתאפיינת בהקפדה רבה יחסית על שמירת מצוות וקיום ההלכה, ובשמרנות מבחינת תרבותה ואורח חייה."

יש הרבה מאוד דרגות (כמו בשאר הציבורים) ועל חלקן יכולות להיות חילוקי דעות בהגדרתן.

וכן יש חרד"ל (חרדי, דתי לאומי), חבקו"ק (חרדי, ברסלב, קרליבך וקוק, חרדים מודרניים/לייט, "החרדי החדש" ועוד ועוד...)

[פעמון זהב ורימון]

זה מה שמצאתי. על זה היו לי המון השגות. אבל זה רקע למחשבות.



חרדים, משום מה, על שום מה, ולאן?

מיהו חרדי? מי ברא את החרדים? לפני כל שיחה כדאי להבין על איזה מקום אנחנו דורכים בכלל.
היום מקובל לקטלג את המגזרים לפי מה שמעל הראש. אם יש כיפה "לפעמים" = מסורתי. אם יש כיפה צבעונית = דת"ל. אם יש כיפה שחורה = "חרדי". ואם בתפילה יש גארטל = חסיד.
והעולם-גולם, אף אחד לא מחלק היום במהות; בפנימיות; להרהר משהו על הקשר בין גארטל (נטו) לחסידות, או בין צבע הכיפה למגזר וקבוצה, כאשר בתוכו כל כך הרבה פערים והבדלים.
למה כולם חרדים??
ועוד יותר מגוחך וטפשי: כל מי שיש לו כיפה שחורה + אין לו גארטל בתפילה = ליטאי...
הוא יכול להיות תימני, מרוקאי, הונגרי, רוסי, ומעוד שישים ושש גלויות, רק לא מליטא! אבל כבר נכנענו באין אומר ואין דברים לאיזה תכתיב (של מי??) שהגדיר את ההגדרות הללו.
זו בעיה ראשיתית. בעיית זהות אישית. מי שקורא לעצמו חרדי רק בגלל שמשייך עצמו לסטיגמה שהומצאה ואין לה פשר, יגמגם מאוד הרבה להציל את עצמו / המגזר שלו מכל מיני קטרוגים.
לעומתו: מי שמוכן להזדהות כלפי עצמו בהגדרה המלאה, מה שהוא באמת לדעתו, ולהציג
כך כלפי חוץ בגאון ובתבונה, כבר גאל את עצמו משיעבוד לאותם מכתיבים.
מה באמת מאחורי "חרדים"?
המקור למילה חרד כלפי שומר תורה ומצוות בעקביות מקורה בפסוק בישעיה: "שמעו דבר ה' החרדים אל דברו", מכאן קראו לעצמם שומרי המצוות שנרדפו על ידי הרפורמים בהונגריה "חרדים על דבר ה'", מפני שהמשך הפסוק מתאר את "אחיכם שונאיכם מנדיכם וגו'".
מפני המקור הקדוש הזה, לא התבייש הציבור החרדי בראשית שנות המדינה כאשר התקשורת החילונית בחרה בסטיגמה הזו לפגוע ולחדד את היחסים בין הציבורים במדינה עד יצירת קיטוב קיצוני מוחלט.
ההכתבה של תואר המגזר, לא יצאה מאיתנו. קיבלנו את השם והסטיגמה בשתיקה של הסכמה, ומאז כל אחד משלנו מדביק על עצמו את התואר "חרדי".
אולם לפני כן, לפני שלוש דורות, גם הקיצוניים שבשומרי המצוות בשיא החומרות וההידורים, נקראו בשם הדי פושר והכלל לא מפחיד – דתיים. וזה נכון יותר מהמילה חרדים. כי הדת היא חיינו והסמל והדגל שלנו. לאורה אנו צועדים ובה מתהלכים. חרדים על שום מה? זה פשוט מילה יותר מפחידה. טוב היה להם לעיתונאים והתקשורתנים החילוניים להדביק את התו הזה למצחנו.
ועוד, הדתיים לא מאיימים כגוף מאורגן, כמגף מוחץ, כל יהודי דתי הוא מקיים את הדת, ובזה די לו. אפילו אם מדברים על מפלגות דתיות, המובן מאליו הוא שהמפלגה מאחדת שומרי דת, שהמגמה ההיא של הקבוצה כלה פשוט לשמור על הדת ולקיימה. אבל 'חרדים' זו סטיגמה מאתגרת מלאת אמוציות שהשפיעה על הציבור המכונה החרדי ביחסו אל עצמו, לא פחות מאשר השפיעה על הציבור הכללי במבטו מנגד. זה מגזר; זה כח קניה; זה כח לסחטנות או הפגנות במשנת ט. לפיד. זה המפלגות הסחטניות. זו ההנהגה.
(אגב: קראתי עבודת דוקטוראט של סטונדטית אחת על נושא היסטורי, ושם אנשים מיסטיים או חצי נורמלים מלפני כמה וכמה דורות נקראו בשם התואר 'חרדים'. הערתי לה מבחינה אקדמית - שאז החרדיות עדיין לא הומצאה, והיא יכולה לכתוב טיפוסים; משוגעים; מוזרים; וכיוצא, אבל לכתוב 'חרדים' זו שגיאה.
ואכן הערתי התקבלה, והעבודה פורסמה מאז בכמה מקומות בצורה מתוקנת. לעצמי למדתי מכך כמה הרסני התואר הסטיגמטי שאנו נושאים על כתפינו בלי שעשינו עוול לאף אחד בעולם...
מאז הנני מכנה את עצמי כלפי חוץ כדתי אדוק, או דתי קיצוני... ואל תתפלאו לשמוע שהיחס כלפי מצד אחינו החילוניים נעשה מכבד, במקום מתנכר. עד – שהם רואים שיש לי כיפה שחורה... אז הם באים בטענה, למה אתה נראה כמו "חרדי").
מה מרגיש חרדי כזהות? את השייכות למגזר, עד מחנק. עד קינטור יוזמי רעיון החרדיות.
ונהי בעינינו לחרדים, וכן היינו בעיניהם. אכן יש סטיגמה של הציבור שלנו כלפי פנים, יותר ממה שהוא נושא כלפי חוץ. ואינספור טענות נשמעות על ההנהגה הציבורית או האישית, או על העסקנים והמנהיגים. כאילו אנחנו עדר מובל. חסר דעה ונעדר שיקול דעת.
המון תחומי ביקורת, אי שביעות רצון. "הכל בגלל שאנחנו חרדים!" משפט שחוזר אל עצמו חלילה באינספור וריאציות. כשאגד דופקים אותנו; כשבתי החינוך לא מקבלים את כל התלמידות; כשתופסים ראש מוסד באי סדרים כספיים; כשמוכרחים לגור במקומות מוגדרים ולשלם פי כמה על הצורך הבסיסי הזה; כשבוחרים נציגי ציבור בלי פריימריז, וכן הלאה.
לעניותי: אם נמצה את מכלול המעגלים שאינם משביעי רצון, לנקודה מרכזית, תופיע לדעתי מילה אחת מרוכזת: ההמוניות.
חשבתי על הקשיים המעיקים ביותר, שגורמים לתעוקת לב ולקצר נשימתי חלילה לאלו שנכשלו בעצמם בהיתקלות באותן בעיות: בעיית הסמינרים, הבנות שבבית, על ערעורים על ועדות הצדקה, על מחלוקות בישיבות, ובחסידויות הכי מאוחדות עד לא מזמן, על סגנון עבודת חברי הכנסת החרדים מול בוחרים, ומול מועצות גדולי התורה, על אי פתרון בעיית הדיור, ועל מכלול בעיות כלכליות של הציבור החרדי. מצב הבית והמשפחה כיום מול העבר; אחוזי גירושין, רמת הסכסוכים, קיצוניות יתר של שורפי הפחים לעומת פשרנות רחבת היקף של החרדים ה'מודרניים' שגם היא תופעה חדישה מלאת בעיות ביסודה. חוסר כבוד לרבנים, וחוסר כבוד עצמי של רבנים. על נושא תקנוני הצניעות במוסדות, וירידת הצניעות בכלליות ברחוב החרדי. ועוד כהנה וכהנה.
הרהרתי גם על בעיית ההתערבות הבלתי פוסקת של כל נער ואיש במחלוקת בין הפוסקים, עד שכל מי שאולי למד חמשה דפי גפ"ת יש לו דעה בנושא שרק זקני הרבנים אמורים לעסוק בו מתוקף היותם מלומדים בנבכי הפוסקים. הלא רדידות הדעה ורפיסות המוח יש כאן. איך זה קורה לאנשים נורמליים וחושבים??
ציבור שאמון לכאורה על חינוך, משמעת עצמית ומשמעת לרבותיו, על מידות תרומיות של חיי תורה, רצון להתעלות מקטנוניות ומהבלי העולם ונקיון כפיים והתרחקות מיצר הרע. ובכל פרט יש התרופפות עם השנים. דוגמאות מחיי המעשה היומיומיים – מיותרות. ולא רפיון של היחידים כפרטים, אלא של המגזר כולו.
אין לחפש ולמצוא את בעיית החדלון לכל נקודה ונושא לחוד. אם אפשר לרדת לשורש אחיד שממנו יונקות התוצאות. המאחד את הכל הוא היות הציבור עיסה של "חרדים". וזה נגרם כתוצאה מהריבוי וחוסר השליטה על הכוונת הריבוי הזה.
אמנם, חינוך הוא טיפול פרטני, הדרכתי. אינדבדואלי. כיתה קטנה זוכה לחינוך יותר, וגדולה לפחות. חניך עם תשומת לב לגדילתו פורח בדרך הישרה אליה הוא מודרך, ואחר שנמצא בתוך צבא שלם של "מתחנכים" אין לו הדרכה אישית, לא תשומת לב להצלחתו לפי נשמתו, והמחנך שלו הוא הדפוס הציבורי. כעדר.
צא והשווה את בתי החינוך החרדיים, לבנים או לבנות, מגלאי ביה"ס היסודי (ותתי"ם) ועד לתיכון (וישיבות). כמה מנתה כיתה לפני שלושים וארבעים שנה, וכמה היום...
השווה את התוצאות, והינן בהתאמה ממש.
יש הרבה טרמפיסטים על מצב חוסר החשיבה של הבודדים, רעת הרעות של ההמוניות, ושל "כולם" היא המושג "מפלגה" שהסטייפלר בחכמתו הגאונית קורא לה "עבודה זרה".
ואין הכוונה דוקא למפלגה פוליטית, אלא לשימושם של ראשים בודדים בכוח ההמוניות שישרת את רצון המפלגה בפטריוטיות (וזה פשר המחלוקות הציבוריות הגדולות, כשאף אחד לא שם לב שהוא אישית אין לו צד בסכסוך).
אציעה נא לפניכם הצעה של "מחשבה שניה" - תופעת העדר, היא כיום לא בעיה אלא הפתרון (אמנם פתרון רפוי יוזמה, אבל אין לו תחליף) לבעיית ההמוניות. במקום לכוון במגע ישיר, מכוונים את הציבור, נוער ומתבגרים (ובאמצעותם את הכלל כולו) ב"שלט רחוק" כוללני.
המחנך הראשי של כל ילד נער ומתבגר הוא ה"כולם".
אז הפרנסים ומורי הדרך מנסים לכוף את ה"כולם". להגיע דרך זה לאיזון בחינוך הציבור, במשיכת הנסחפים בזרמי ההמון לכיוון זרמים ממוצעים ופחות שליליים... באי יכולתם של הבודדים החושבים להניע משהו בקנה מידה ממשי, (כך ישנם כמובן גם הרבה שמוכרים ל"כולם" גם לוקשים באותה שיטה).
אבל בלי המנוע הזה אין יכולת להסיע את החסידים אל הרבי, את התלמידים לישיבות, את הבנות למוסדות ואל הצניעות, ולגדל את הדור הבא עם המסגרות הקיימות בלי להסביר לכל אחד למה הן חשובות.
והמסגרות הן כל כך המוניות, שפשוט לפקוח את העיניים ולהתפעל, כמה רבים אנחנו היום. כל ישיבה הכי קטנה מונה כמה מאות. והגדולות פי כמה מזה...
כלפי הציבור, זה חשוב. אי אפשר להמשיך את המשכיותו בלי זה. אבל כלפי יחידים, ישים כל אחד לב לאלו שסביבו, לתת להם טעם לכל דבר. הסבר מתקבל על הדעת, אמיתי, פרטני ואינדבדואלי. כי אם זה "חוק" ללא טעם, רק בגלל שהחרדים "כולם" עושים כך, השחיקה שלו קרובה, והרסנית. והמנגנונים ההמוניים לא בנויים לקיים "חנוך לנער על פי דרכו וגו'".

[יאיר]

חרדי זה חרדי! זהו!

[משולש]

המושג חרדי משתנה ומתדעכן בכל רגע נתון לצערנו.
היום אפשר להיות חרדי בלי כמעט שום מחוייבות לשום דבר.
וכל מי שמורד יותר חזק בגדולי התורה הוא נחשב חרדי יותר קיצוני וקנאי...

[יאיר]

המושג חרדי משתנה ומתדעכן בכל רגע נתון לצערנו.

ולשמחתנו...

[עברי אנוכי]

הלינק שהביא יאיר יש בו הגדרה כללית וחיצונית מתבקשת הגדרה מהותית (מן הסתם בויקיפדיה מגדירים גם יהודי באופן דומה).
אין נפק"מ פשוטה אבל לשאלה זו השלכות רבות, והיא משמעותית הרבה יותר מרוב הדיונים בפורום.
ברור שיש דרגות: יש יותר חרדי ויש פחות חרדי, אבל איך אדע אם אני יותר או פחות אם אני לא יודע מה זה חרדי?
אולי ההגדרה הממצה ביותר היא ההתבדלות וההסתגרות כמו שכתב הגרי"ש במכתבו האחרון: "סוד ויסוד קיומו של עולם התורה וציבור היראים הוא בחיי תורה ויראה על טהרת הקודש, מתוך התבדלות מוחלטת מכל חיי ומושגי העולם החילוני של פורקי עול תורה". (גם נושא זה של ההתבדלות מובא שם בוויקפדיה, אבל כדרכם הם מתמקדים בביטיים החיצוניים של הענין שכונות נפרדות וכו', ואנחנו יודעים שהעיקר היא ההתבדלות בראש, בצורת המחשבה, במטרות, במושגים, בסדר העדיפויות).
מי שחש נחיתות כלפי החילונייים והחילוניות, מי שחולם כל הזמן על השתלבות בישראליות, הוא לא חרדי חדש ולא חרדי מודרני הוא פשוט עייף מהחרדיות.
למה שלא יפתור את הבעיה ויגדיר את עצמו "דתי לאומי" או חרד"ל? הוא יכול להיות אפילו מדקדק במצוות ובקיא בתורה, אם הוא מרגיש מוצלח רק אם החילוני חושב שהוא מוצלח, אז חרדי הוא לא. אם חילול ה' וקידוש ה' אצלו זה לפי מה שאומרים בתקשורת החילונית, אם הוא מבסוט מהמחמאות של ראש הממשלה בכינוסים חרדיים, וזה לא מגעיל אותו.
מישהו אמר לי שלדעתו דברי חז"ל "גדול המחטיאו יותר מההורגו" הוא אבן בוחן מצויין. יש הרבה דתיים, אולי גם בקיאים בתורה, שקשה להם עם המשפט הזה...

[משולש]

המושג חרדי משתנה ומתדעכן בכל רגע נתון לצערנו.

ולשמחתנו...

אני חושב שזה רק לצערנו כי זה משתנה רק לגריעותא.

[מתלמידיו של אהרון]

שומע לגדולי ישראל כל אחד והרבי שלו, כוונתך מן הסתם, שכל אחד לפי מה שהוא מאמין שנקרא גדול בתורה.
כולל מרכז הרב? אולי גם כולל תלמידי הרב קרליבך והרב כהנא שכנראה תלמידהם חשבו שהם נחשבים גדולים בתורה, ובאמת יכול להיות שהיו חריפים ובקיאים יותר מכמה אדמורים וראשי ישיבות.
חלק מהנ"ל אומרים הלל חלק לא, חלק בלי ברכה, אומרים שבשנים הראשונות היו הרבה חרדים למהדרין שאמרו, אז הם לא היו חרדים אז?
מה לגבי מי שהוא נחשב רב בעצמו? איך נדע אם הוא חרדי? ואם רבו נפטר כשהיה צעיר, או לפני כמה דורות מה אם הוא חבדניק ושומע בקול מה שנראה לו שהיא דעת הרבי?
שמירת המצוות? הרבה דת"ל אפילו לא החרדלי"ם משוכנעים שהם שומרים יותר מכולנו, גם מצוות שאנחנו לא.. לדעתם.
מתוך יראת שמים? זה דבר שמסור ללב, זאת אומרת שאף אחד לא יכול לדעת זולת האדם עצמו מיהו חרדי?

דת"ל אינם שומעים לרבותיהם, ע"פ רוב.
אלו היו שומעים לרבותיהם, לא היתה התנתקות. כי הממשלה שעשתה אותה הייתה נופלת קודם.
הרב מרדכי אליהו, ועוד רבנים רבים, אמרו להם לעזוב את הממשלה, אבל הם בגאוותם שלחו אותם לבתי הכנסת.
כנ"ל הסכם בנט לפיד וגזירת הגיוס האמיתית מתשע"ד.
דיברתי על כך עם כמה דת"ל, ותמיד הדעה היתה אחידה: הרבנים מקומם בבית המדרש, אין להם להביע דעה בשום ענין אחר.

[יאיר]

המושג חרדי משתנה ומתדעכן בכל רגע נתון לצערנו.

ולשמחתנו...

אני חושב שזה רק לצערנו כי זה משתנה רק לגריעותא.

נכון אבל...