הפורומים של אתר לדעת

על ידי **עזר** » 05 פברואר 2018, 15:51

אינתיפאדת ה"כח אחר מעורב בו..."

כולנו עמדנו מבוהלים מהאינתיפאדה... של גל ההצתות... וכעת מועצת הבטחון ומשרד הפנים עסוקים בחקירות ודרישות בלהפיק לקחים מה עושים במקרה של הצתות מתחדשות וכו'... אז תרשה לי להרגיע אותך... שטויות!!!! אין מה להפיק לקחים!! אני יכול להבטיח לך שתוך שבוע שבועיים מקסימום כל הסכנה אמורה לחלוף... הרי אוטוטו הולך לרדת גשם... וברגע שירד גשם רציני וכל העצים יספגו במים... זהו!!! באותו רגע עברה העונה!!! מכאן ואילך כבר אי אפשר לעשות שריפות מהסוג הזה... אז ממה אתם כ"כ מפחדים...??? אה... מה תגידו... שכל המציתים למדו את המקצוע והם יחכו חלילה לשנה הבאה... הם יחכו ח"ו להזדמנות הבאה ששוב יהיה סוף סתיו... שוב העצים יהיו יבשים... ושוב יהיה רוח מזרחית... מזה אתם חוששים??? הוי... באמת... איך שכחתם... מי שקצת עוקב אחרי ההתנהלות של האינתיפאדות לאורך השנתים שלוש האחרונות... זה עובד ככה... מחבל אחד קם בבוקר ודוקר... המקרה הבודד הזה עובר לרשת המקוונת... ותוך כמה שעות עוד ארבעה מחבלים מנסים לדקור.. ואז כמו כדור שלג שמתגלגל... תוך יומיים עוד שלושים מקרים של דקירות... ואז זה נהיה קטסטרופה לכל דבר... התכנסות חירום של מועצת הבטחון... מה יהיה? מה עושים?? איך משתלטים על התופעה החדשה?? כולם חסרי אונים... כולם מסתובבים מפוחדים ברחובות... בטוחים שזהו!! אי אפשר להסתובב יותר ברחוב... ואז כולם מתחילים להתפלסף מה עושים??? ואיך מתמודדים וכו' וכו'... ואז איכשהו לאט לאט זה דועך... התופעה הולכת ונמוגה... עד שהיא פשוט נעלמת... איך היא נעלמת?? מישהו עשה משהו?? לא!!! מישהו הצליח ליצור כושר הרתעה? לא!!! אז מה כן??

זה כמו כל מודה... שיש שיא העונה... ואח"כ העונה דועכת עד שנעלמת...

ואז אחרי חצי שנה... שוב... מחבל אחד מופיע והפעם פיגוע דריסה... אה... ככה?? תוך רגע המחזה מוסרט ונשלח ישר לרשת המקוונת... מיליון נערים ערביים רואים את מעשה "הגבורה" ותוך שעתיים יש עוד שלוש פיגועי דריסה... ואחרי יומיים עוד עשרים ניסיונות של פיגועי דריסה... מועצת הבטחון מתכנסת בבהלה... וראש הממשלה מודיע על עידן חדש... של פיגועי דריסה... מה עושים?? ישיבות קבינט... בהלה ברחובות... מציבים בטוניידות ועמודים בתחנות... כולם מפחדים להסתוב ברחובות.. זהו... כולם חושבים לעצמם מה יהיה.. איך תגמר התופעה הזו אם תגמר בכלל... ואז איכשהו... כמו שהתופעה הזו התחילה בקול רעש גדול ככה איכשהו היא לאט לאט דועכת בקול דממה דקה... ואז לאחר כמה חודשים... שוב משהו חדש... תופעת ההצתות... מישהו הצית... אחרי שעתיים עוד עשר הצתות... תוך יומיים עוד שלושים הצתות... תוך ארבעה ימים עוד מאתיים הצתות... ומה יהיה... שוב מועצת הבטחון וישיבת ממשלה... ההההלו... רגע... למה אתם חוששים עכשיו רק מהצתות?? למה אתם לא חוששים שבדיוק עכשיו יגיע חלילה מחבל ויעשה פיגוע דריסה רח"ל?? הרי לפני לא הרבה זמן כולנו פחדנו מזה וחשבנו מה עושים נגד זה... אז למה משום מה הפסקנו לפחד מזה?

אלא מאי?? התשובה היא:

שזה לא אינתיפאדה של הצתות!! ולא אינתיפאדה של פיגועי דריסה!! ולא אינתיפאדה של פיגועי דקירה וגם לא של פיגועי טרקטורים... רק מה?? יש אנתיפאדה אחת ויחידה! אינתיפאדה של הרשת המקוונת!!!!! זה הכל!!!!! זה מתחיל בזה ונגמר בזה!!! מפגר מי שרואה את זה אחרת!!!! אם ערבי טיפש אחד החליט להדליק גפרור ולשרוף יער... הוא הרי לא חידש פה שום חידוש מיוחד... הוא הרי לא אדם הראשון שלראשונה הגיע במוצאי שבת וגילה שאפשר לחבר שתי אבנים ולהצית אש... כולנו הרי יודעים שאפשר לעשות שטויות ובגפרור אחד אפשר לשרוף יער שלם... נו... אז מה בכל זאת התחדש בשבוע שעבר???? החידוש היה שטיפש אחד עשה את זה... זה הכל!!!! אז אם זה היה לפני עשר שנים יער שלם היה נשרף וזהו... אבל ברגע שהיום זה עובר ברשת המקוונת... עם כיתובות של הסתה... ועם 8000 תגובות והודעות מתלהמות... ככככולם הולכים אחריו כמו כבשים... זה הכל!!! זה כל מה שהתחדש בשבוע האחרון!!! זה לא קשור לרוח מזרחית... ולא קשור לשום דבר... זה קשור לדבר אחד ויחיד שקוראים לו אינטרנט!!! וממילא אין שום טעם לטפל נקודתית בתופעת ההצתות... כי זה לא הנושא... ברגע שהמודה תסתיים.... ברגע שהתופעה הזו תרד מהכותרות ברשת אז זהו... זה יעבור כמו כל פיגוע דריסה שזהו... היה ונגמר... ואף אחד לא מפחד מזה עכשיו... לא אנחנו ולא המחבלים...

---

מי שקצת יודע מסכת בבא קמא... יש ארבעה אבות נזיקין ואחד מהם זה אש!!!! עכשיו ככה: לכל אחד מהאבות יש תולדות... מה פירוש תולדות??? הכוונה היא שלכל אב יש הגדרה ומאפיין מסויים שאנחנו מגדירים שזה הקטיגוריה שלו!!! לדוגמא: הגמ' מגדירה שהקטיגוריה של האב- אש זה "כח אחר מעורב בו"!!!! זה המאפיין שלו... זו התכונה שמאפיינת את האש... כן.. אני לא צריך לספר לך... כל מחבל שהדליק איזה צמיג בשבוע האחרון באמצע יער... הצמיג שנשרף או העץ שלידו שגם הוא נשרף לא זה הסיפור הגדול שלנו!!!!! לא בשביל זה הביאו מטוסי ענק מרוסיה וארצות הברית... נכון?? רק איפה מתחיל הסיפור הגדול?? שאחרי!!!! אחרי שהוא הצית... והלך לו לדרכו... פתאום הגיע כח אחר... כח זר... רוח זרה שלא קשורה להצתה והיא התחילה לעבוד פה שעות נוספות... וזה עשה את כל החורבן הנוראי של שבוע שעבר... מתאים להם... מתאים לחשודים שנתפסו מציתים... מתאים להם לטעון "בתום לב" מה בסך הכל עשינו...?? בסך הכל הדלקתי נרגילה ליד איזה עץ... בסה"כ הדלקתי איזה עץ שיחמם אותי ככה... כמה כבר עולה עץ??? אה... לא צודק? כן אדוני!!!! תמים שכמותך.. אתה מדליק פה עץ!!! אבל אז מגיע כח אחר שמעורב בו... הרוח הדרומית הנוראית הזו ומציתה את כל יערות הכרמל... ואת כל בתי המגורים שנבנו סביבו.

וזה בסדר!!! גם ערבי מבין את זה!!! תאמין לי שהוא הבין!!! לא צריך ללמוד בבא קמא בשביל להבין שמהאפיין של אש זה כח אחר מעורב בו.

---

זו האינתיפאדה שאנחנו נמצאים בה עמוק עמוק!!!!

אינתיפאדת הכח אחר מעורב בו!!!!!!

מישהו שולח איזה שטות לרשת המקוונת... ו... וזהו... הוא מצידו סיים... הוא כבר יכול ללכת... אבל אז מגיעה הרוח... הרוח הזו שקוראים לה בדורנו הרשת האלחוטית והיא מסיתה ומלהיטה אספסוף שלם של מחבלים... אספסוף שלם של רשעים ארורים... ש... שעשרים מטוסי כיבוי לא מצליחים לכבות את הרוח הזו.. משוגע מי שיחשוב שמדובר באינתיפאדה של הצתות!!!! זה אינתיפאדה הרבה יותר שורשית... זה טרור של כח אחר מעורב בו!!! אינתיפאדת הרשת האלחוטית!!!!

כואב הלב!!! ומפחיד לומר את המסר!!!!!

אם מחפשים אשמים... אם שואלים את השאלה: למה ככה עשה ה' לנו? מה פשר החרון אף הזה?? על מה ולמה זה קרה???

אחי היקר... תרשה לי להצמיד אותך לקיר... תגיד לי: האם שמת לב שברגע שאתה פותח את האינטרנט... אתה לאט לאט נכנס למצב של "כח אחר מעורב בו"??? אתה הרי מבין מצוין על מה אני מדבר... אמנם ההצתה הראשונה היא שלך... אתה קנית את המכשיר... אתה לחצת על הכפתור הראשון... אבל מכאן ואילך??? זהו!!! אתה יוצא מהתמונה ומכאן ואילך כח אחר מעורב בו... מגיעה רוח זרה... רוח חזקה... רוח מייבשת... והיא מעיפה אותך הלאה הלאה... רחוק רחוק... לאיפה?? לא יודע... מה שברור היא מכאן ואילך מחליטה לאיפה.. אתה כבר מחוץ לתמונה... ואני לא צריך להביא דוגמאות... ואני לא צריך להסביר מידי... אתה מבין הרבה יותר טוב ממני על מה אני מדבר!!!! אז זהו שמה שקרה שבוע שעבר עם אינתיפאדת ההצתות... זה מדגם מאוד נקודתי לתופעה גלובלית שאתה מכיר אותה מקרוב!!! יכולה להיות איזה שריפה קצת גדולה בזכרון יעקב... נו... בסיידר... קורה... אבל איך היא הגיעה לחלמיש?? איך היא הגיעה לחיפה?? איך היא הגיעה לבית מאיר ואיך היא הגיעה למאות רבות של הצתות?? איך??? אני לא צריך לענות את התשובה... אתה יכול לענות במקומי... בטח!!! אם אתה יכול לקרא כל שטות שאיזה טיפש מנס ציונה כתב!!! אז כל ערבי מאבו גוש יכול לראות את מעשה הגבורה של ידידו מדלית אל כרמל... ואם אתה מאשקלון מרשה לעצמך להיחשף לכל משפט מטופש שאמר איזה גוילם מהגליל התחתון... אז למה שהערבי ממג'ד אל כרום לא יתפוס "חיזוק" ממעשה הגבורה של השהיד מכפר קאסם... אינתיפאדת הכח אחר מעורב בו!!!! זה אינתיפאדה שמסתובבת עמוק עמוק בינינו... זו אש ששורפת!!!! אם אתה חרדי... מסוגל לקרא לשון הרע והוצאת שם רע שכל איזה חוטא ומחטיא מזנבות הציבור שלנו כותב בוואצ'אפ... אז יש לך בהחלט מה לחשוש על העור שלך!!!!! כי לא רק אתה קורא שטויות!!! גם השכן שלך החילוני קורא שטויות. ואם אתה נחשף ללשון הרע מסקרן... אז אתה מבין לבד שהוא כבר נחשף למשהו קצת יותר גרוע מזה... הוא כבר נחשף לאיזה מעשה של השחתת הנפש... ואם השכן החילוני נחשף לרוע והשחתה... אז מה אתה מצפה מהשכן הערבי?? הוא כבר נחשף למעשה רצח ואכזריות בלתי נתפסים... אם אתה מושפע מהלשון הרע והרכילות שאתה מקבל מלא-משנה-מי במייל... אל תהיה בהלם אם תפגוש את זה בתריס הבית שכמעט עולה בלהבות מהמחבל התורן שהושפע מחבירו... גם לו מותר להיות מושפע... לא רק לך...

---

אין ספק שהאינתיפאדה הזו באה לעורר אותנו!!!!!!

וחבל על האשליות... חבל להיצמד לתופעה הנקודתית... חבל להתמקד בתופעת ההצתות... הן בסה"כ המודה העונתית... אני בטוח שהמודה הזו תחלוף... אין מה לחשוש... בעזה"ש בגשם הראשון שיבוא במהרה... זה נעלם... אבל לחוש ליום שאחרי צריך!!! והיות והניסיון לאורך כל הדרך מוכיח שכל כמה חודשים מגיע גל טרור שמתחיל נטו ממשוגע אחד שעושה משהו... ומכאן ואילך ה"כח אחר" של הרשת החברתית מציתה את כל האספסוף ומכניסה את כולנו למצב חירום... תסתכל אחורה... מה... אתה עיוור?? אז זהו!!! שהגיע הזמן שלכל הפחות אנחנו שעדיין לא נמצאים בפשיטת רגל!!! לפחות אנחנו נסתכל במבט טיפה יותר רחב ונקלוט שהאש הדולקת באמת זו לא האש המצולמת בעיתונים... לא זה החזית!!!! ומטוסי הכיבוי וכל המשאבים שהופעלו כדי לכבות את האש תודה להם... אבל הם לא טיפלו במקור האש האמיתי!!! כי החזית האמיתית והטרור האמיתי נמצא אי שם... בחדרי חדרים... בכח אחר שמעורב בו... שהוא כיום הממליך מלכים... הוא זה שמכתיר את נשיא ארה"ב והוא זה שעשה את מרחץ הדמים ששמו האביב הערבי... והוא הוא זה שמרסק את הנשמות של אחינו בשרינו מבפנים... אז מה נגיד לאחינו התועים... החילונים... שהם כבר נמצאים עמוק מבפנים... אין הרבה מה להגיד... אבל אנחנו!!! שמנסים להשאר השפוים האחרונים בתוך המבול של כח אחר מעורב בו... אנחנו שנאחזים אנו בכוחות האחרונים בתואר אדם.... ומשתדלים שכח השכל ישפוט אותנו ולא הכח אחר המעורב בנו... אנחנו היחידים שעוד יכולים להעיז להסתכל ימינה ושמאלה ולהפיק לקחים מהנזקים הבלתי הפיכים שיכול לגרום אבי אבות האינתיפאדות של דורנו הלא היא הרשת החברתית... אני רוצה שתבין: זוית ראיה והפקת לקחים מהסוג הזה שאני מציע פה אתה כבר לא יכול לשמוע ממערכת הבטחון החילונית... כי זה כמו שאם יש היום תאונות דרכים... אף אחד לא מעלה על דעתו אפשרות להציע בועדת התחבורה.. רגע... אולי... אולי נשבית את הרכבים!!! אולי נחזור לסוס ועגלה!!! אי אפשר... למה?? כי די... זה כבר לאחר מעשה... האוטו זה עובדה... כעת לא נותר לנו אלא לנסות למזער את הנזקים... להוסיף עוד איזה כיכר או רמזור או עוד איזה אמצעי הרתעה... אז זהו!!! שבמערכת החילונית הנושא של האינטרנט זה כבר לאחר מעשה.. זה כבר לא נידון!!! אי אפשר כבר לפרוק את הנשק הזה!!! ממילא אצלם זה לא אופציה... אין להם ברירה אלא לנסות לחשוב איך מנסים להתמודד עם התופעה הקיימת... אבל אנחנו!!!! ברוך ה' אצלנו זה עדיין לא מאוחר!!! העסק עדיין לא!!! לא יצא מכלל שליטה!!! יש לנו עדיין אפשרות... ואל תגיד לי שאין!! כי יש!!! יש אלפי בחורי ישיבה טהורים וקדושים שאין להם שמץ של מושג מה זה אינטרנט!!! יש אלפי משפחות בני תורה שלא חסר להם כלום.. ואין להם אינטרנט... לא נותר לנו אלא לבחור בחיים ולהיאחז בכל שארית כוחנו בארץ החיים... יתן ה' וישוב מחרון אפו... עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט יאמר לצרותנו די... ותשקע האש...

---

על ידי **עזר** » 05 פברואר 2018, 15:53

כינוס אברכים בביהכנ"ס "תפארת ציון"

מוצש"ק פרשת תרומה תשע"ה

מורנו הגר"ש קניבסקי שליט"א

התאספנו פה היום לדבר בפגעי האינטרנט, אל אלה שכבר נפלו לא צריך לדבר הם כבר מבינים מה לא בסדר, אנחנו מנסים לשפוך מים על אותם המקומות שהאש אינה שולטת בהם.

איני הכתובת לספר מה שקורה בשטח ואיני הכתובת לומר דברי מוסר רק אגיד את אשר בלבי.

קראנו בפרשת השבוע "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מדייקים חז"ל בתוכו לא כתיב אלא בתוכם, בתוכו של כל אחד ואחד, הרי כאן רמז עכ"פ שעל כל אחד מישראל לבנות מקדש לה' שהשכינה תשרה בתוכו, כשאדם בונה בית כמה סיעתא דשמיא הוא צריך פרנסה, בריאות, שלום בית, ילדים, אם השכינה שורה בבית הברכה מצויה, אין לאדם מה לדאוג ממה לחשוש, יש לו על מי לסמוך. אבל מה יעשה אדם שמגרש את השכינה מביתו, אדם שמכניס לתוך ביתו דבר שעליו נאמר "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", הרי עתה אין לו על מי לסמוך, איך הוא ממשיך לנהל את ביתו, איך אדם מסוגל לקחת על עצמו כזאת אחריות.

הקב"ה יעזור ונצא כולנו מחוזקים מאסיפה זו, ונזכה להכניס את השכינה בתוך הבית פנימה, ה' יצליח דרכנו שנראה נחת מכל צאצאינו אמן ואמן.

הגרא"צ ישראלזון

בע"ה נדבר על כמה נקודות שעוד לא דברו עליהם.

דבר ראשון נתחיל במה שסיים הרב לדרמן, אחז"ל אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, מה הקשר בין שתי מימרות אלו, יש כאלו שחושבים הרי דברים אלו אין נוגעים לי, ב"ה לא לי ולא לאשתי יש גישה למחשב ולא אמור להיות גם בעתיד, על זה אחז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך, זה נוגע גם אליך, אל תפרוש מן הציבור, וכן כתב מרן הרב אלישיב לפני כמה שנים "חובה על כל אחד להשתתף באסיפות האלו" ובאמת למה? אז דבר ראשון אמרנו אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, דבר שני כותב החסיד יעב"ץ כח הציבור גדול משל כח היחיד בתפילה בתשובה ובכל העניינים, וכשהציבור רוצה משהו הכח שלו גדול יותר משל היחיד, אומר ר' ישראל כשיהודי בוילנא נחלש זה גורם ליהודי בפריז לעזוב את חיק היהדות וכן בהיפך כשיהודי בוילנא מתחזק זה מרומם את כל הגולה, וממילא אף בענייננו כשהחזקים יתחזקו יותר זה יגרום אף לחלשים להתרומם.

הגמ' בתענית דף י"א הפורש מן הציבור באים ב' מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחין ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הציבור אל יראה בנחמתן, נחשוב לרגע כמה צער יש לבעל שאשתו נפלה רח"ל ועזבה את הבית, כמה צער יש לאשה שבעלה עזב את הכל, וכמה כאלו יש בעולם ה' ישמור כמה צער יש להורים שבנם יצא לתרבות רעה, ויש כאלה, כמה צער כמה ביזיונות, להשתתף באסיפה כזו זה כפשוטו להשתתף בצערם של ישראל, והכל בצער גשמי, ומלבד זאת הלא כמה צער יש לשכינה אין לתאר ואין לשער, שכינה בוכה ואת פלוני זה לא מעניין, הוא הרי אין לו שום קשר לדברים הללו.

שאל אותי מישהו הרי א"א לשמור על הילדים כל היום מה אני עושה, אי אפשר לא לשלוח אותם לנסוע באוטובוס לבד, לכל ילד יש חברים לכל ילדה יש חברות מה עושים, יש לי תשובה, ומרן הגריש"א הסכים איתי.

הבן איש חי שואל אותה קושיא על תולעים בחסה, שואל הבא"ח איך אשה יכולה להיות בטוחה במאה אחוז שאין בחסה חרק אחד, אומר הבן איש חי יסוד, אם האשה עשתה מה שהיא צריכה השאר יעשה הקב"ה, מה זה קשור אלינו? אם כל אחד יעשה מה שהוא יכול בבית שלו כפי שמורים גדולי ישראל אזי מובטח לו ההבטחה של הבן איש חי, ומרן הגריש"א הסכים לדבר.

ניגש אלי אברך לפני מס' שבועות להתייעץ על מקום עבודה לאשתו, בעיה של יחוד פתרנו בעיה של המעביד פתרנו, אבל הבעיה הכי חמורה זה אינטרנט פרוץ, אמרתי לו בלי חסימה כהלכה אסור לה לעבוד שם.

נקודה נוספת אדם עובר עבירה בסתר ואומר מ"מ על הילדים אני שומר, על עצמו אינו חס אבל הילדים בודאי בנפשו הדבר, צריך לדעת יסוד גדול ונורא, דבר ראשון אבא שעושה עבירה בביתו זה חיידק, והחיידק יכול לתפוס את הילד ופתאום הילד כבר לא מבין את הגמ', צריך לדעת את זה, אם האבא לא שמור אזי גם הילדים אינם שמורים.

דבר שני סיפר לי לפני ארבעים שנה יהודי ת"ח שפעם אחת נגשו שלושה בחורים מישיבת חברון לבעל הלשם ואמרו לו איזה ענין משמיה דרב מסוים, אמר להם הלשם איני מעוניין לשמוע עוד לא נברא סבון שמסוגל לשטוף את המח, צריך לדעת כל מה שנכנס למח אפי' בדרך אגב אין סבון שיכול לנקותו.

מרן הגריש"א היה נוסע למנוחה בטלז-סטון (מנוחה היינו במקום ללמוד כ"א שעות ביממה ללמוד רק י"ט...) פעם אחת באמצע הלימוד בשבת קם מרן הגריש"א והלך למטבח וניגש למגבת ופרס אותה על החלון, מה יש? החלון משקיף על הכביש הראשי ורואים מכוניות נוסעות בשבת, בסוף המנוחה ניגש אליו רב העיר ושאל אותו אם יש מה לתקן בקריה, אמר לו מרן אולי כדאי לשתול צמחיה גבוהה בצד הכביש שלא יוכלו לראות חילול שבת.

כתוב בדניאל פי"ב פס' א' "ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר" מי ימלט מהצרות של אחרית הימים? כל הכתוב בספר באיזה ספר מדובר? אומר ר' סעדיה גאון מדובר בספר הנזכר בסוף מלאכי "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו", מי שמתאסף עם הציבור הוא הנכתב בספר ויזכה להינצל מהצרות, שכולנו נזכה להיוושע מהצרות של אחרית הימים ונראה פני משיח צדקנו בקרוב אמן.

דבר המערכה

ברשות הרב שליט"א ברשות הקהל הקדוש

משנכנס אדר מרבין בשמחה, ישראל שיש לו דין עם הנכרי יעשה זאת בחודש אדר. חודש אדר הוא חודש מסוגל לגבור על הגוים.

הנה בימינו הגוים המציאו כלי שמחריב את האנושות בכלל והיהדות בפרט, כבר 15 שנה שהכלי הזה הורס שורף ומחריב, הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המוות.

יש בידי עלון שהודפס בישיבה למתחזקים, הרב שלהם, אברך כמוני כמוכם, כותב כך: אף פעם לא ראיתי אדם נשרף, כלומר אף פעם עד יום שלישי השבוע, זה קשה מזעזע וממש לא מומלץ לצפייה, עריפת ראשים זה כלום לעומת הזוועה והאכזריות שנדרשת כדי לשרוף אדם חי וכו' האברך הצדיק הזה אין לו ח"ו אינטרנט פרוץ, יש לו מייל כשר, ובמייל הכשר הוא יכול לקבל ולצפות בחומרים כאלו, בא נחשוב מה זה יכול לעשות לבנ"א הוא ראה כזה דבר איך הוא מתייחס אח"כ לאשתו לילדים שלו האם הוא נשאר אותו אדם. ואני בכלל לא מדבר על כל הלשה"ר והרכילות שאדם יכול לקבל דרך המייל הכשר ממש קרח וכל עדתו נמצאים אצלו במחשב.

אני גר בי-ם, אשה של מו"צ שהיתה מחזקת נשים אחרות, החזיקה את בעלה, ויום אחד היה צריך פרנסה אז הלכה לעבוד בישיבה, ובישיבה היה אינטרנט פרוץ, והיא נפלה שם, ונעשתה ממש גרועה שבגרועות, מסיתה ומדיחה אחרות רח"ל, היה ויכוח מי יקבל אחריות על ה"יתומים" הבעל ניצח במשפט כי הוא הוכיח שהיא בכלל כבר לא "בן אדם", כל היום היא דבוקה במכשיר.

"למה תתן נחלתך למשול בם גוים", על מי מדברים על ערבים? מדברים על אמריקאים עם עניבות שבאמצעות המכשירים הנ"ל מושלים בנחלת ה'.

מדברים על גיוס? הרי כאן מגייסים נשים, ילדים, זקנים, לפני שבועיים סיפר לי אברך על אלמנה בת 83 שדאגו לה לתעסוקה והכניסו לה מחשב שלא תשתעמם, לא עברו כמה חודשים והיא כבר הגיעה לחילול שבת רח"ל, אלמנה בת 83!!

יש כאן ממש אותו מצב של דור הפלגה, כל העולם מדבר בשפה אחת .co.ilשטרודל, הסיטרא אחרא בנה לו מגדל בבל בגודל קופסת גפרורים, בית הועד יהיה לזנות, באותו מכשיר אפשר לשמוע ועדים ואפשר..., חיבור לרשעים רע להם ורע לעולם, מה אנחנו עושים, איך אנחנו נלחמים בזה, צריך לעשות חיבור לצדיקים טוב להם וטוב לעולם.

מרנן ורבנן שליט"א, מרן רה"י בעל אילת השחר, ומרן שר התורה בעל הדרך אמונה ברכו את המהלך להתאגד בתור ציבור. הרבה נשים באו בעקבות הכינוסים למעביד שלהם ואמרו לו אנחנו צריכות לחתום "חבר" צריך לעשות חסימה במחשב שלנו אין ברירה, אברכים באים לנתק את המחשב הנייד שלהם מחיבור לאינטרנט, אגב אורחא הגאון ר' דוד כהן שליט"א ר"י חברון אמר בשבוע שעבר בכנס בנוה יעקב שאברך שמחזיק מחשב לא מנותק צריך להתייחס אליו כבעל אייפון. אנשים יוצאים מהכנס ומתחילים לעשות בדק בית להוציא התועבה מהבית, לא להשכין באהליהם עולה.

צריך לדעת שהדברים נאמרו מראש ע"י עבדי ה' הנביאים שבאחרית הימים יהיה בירור אחר בירור מי הוא הדבק בה' לבדו, כדאיתא בגמ' סוף כתובות, כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם בכל לבבכם, צריך לדעת שזה המהלך וזה הניסיון ולהיערך בהתאם, לחנך בנינו אחרינו כי אין עוד מלבדו, אין שום דבר מלבד תורה ומצוות.

צריך לחזק את המחוזקים, מי שבפנים קשה להוציא אותו, דבר ראשון להתחיל עם הצדיקים אלו שאין להם שייכות לזה אשריהם ואשרי חלקם שימשיכו כך.

הרב דיבר מקודם על הקמת המשכן, הנה מצינו שמשה רבינו נצרך לסיוע של בצלאל בעשיית המשכן, לבצלאל היה יכולת להכניס את השכינה בתוך החוטים והקרשים, וכאן אנחנו בבעיה, הרשעים בבוץ, והבינונים מחכים לצדיקים, והרבה צדיקים בכלל לא יודעים במה מדובר, מגיעים לשאול שאלה את רב השכונה והרב בצדק אינו מבין את המושגים המדוברים, רבותי צריך להקים כאן צבא, צבא של רבנים צבא של טכנאים שיהיו המקשר בין הרב לשואל, בצלאל המקשר בין מרע"ה למשכן, אבל דבר ראשון צריך צבא של אברכים שאכפתיים לענין, לחזק את המחוזקים, מי שיש לו מחשב כמובן אם א"צ אינטרנט שלא יתחבר ואם יש לו צורך וקיבל אישור מרב מוסמך המבין בדבר אז שידאג לחסום כהלכה, שלא ילך לאיבוד לצרכי פרנסה, בין כך ובין כך צריך השגחה תמידית על ילדיו שח"ו לא ינצלו המחשב לרעה.

הטופס הזה של חבר אינו שאלון למלא ולחתום, זה שיעורי בית, מי שאין לו שום שאלה ודאי יחתום ויחזק את הציבור, כל חתימה עושה לחץ ציבורי חיובי, אבל מי שיש לו שאלות שיעשה שיעורי בית ככל אשר דברנו, ואם צריך יפנה למענה הטכני המופיע בטופס. אלו ואלו יכולים לסייע למערכה, כל אחד יכול להשפיע על הסביבה, על חברים משפחה צריך לדעת כל אחד יכול לעזור כל אחד הוא חלק מהמערכה.

אני רוצה לסיים בדברי השע"ת שער ג' אות קס"ח בהתאסף ראשי עם וקהילות הקודש לעבוד את ה' יתברך, ומסכימים הסכמות להעמיד להם מצוות, הנה הם מקדישים את השם יתגדל ויתקדש...והאיש הפורש מדרכי הציבור הנה הוא כמקטרג על הסכמת עבודת השם וכיוצא מכלל המקדשים את השם ומראה עצמו כי לא יחפוץ להיות בסודם ולהיכתב בכתבם וכו'.

אנחנו יוצאים מן הכינוס צריך שיהיה לזה המשך, צריך שיהיה בכל קהילה ועד הפועל, אני מבקש מהרב שימנה כמה אנשים מהקהילה שיקדישו מזמנם לעבודת הקודש לדאוג לטוהר המחנה, שכל אחד ואחד יחתום על הטופס, ואם הוא נדרש לבצע תיקונים שיעשה תיקונים, ואם יש שאלות לדאוג לרכז את השאלות ולהפנות אותם למי שצריך, רק כך נוכל לנצח במלחמה, חיבור לצדיקים טוב להם וטוב לעולם.

על ידי **עזר** » 05 פברואר 2018, 15:54

"אמא, לו היית יודעת לאיזה תהום נפלנו בגלל האינטרנט בבית"
המכתב הזה לא מיועד רק לאמא של דינה (שם בדוי). הוא מיועד גם לכל ההורים, המחנכים, והאנשים שחושבים שהם מספיק חכמים להתמודד לבד עם הסכנות שבגלישה שאינה מבוקרת ומסוננת באינטרנט. לא מאמינים? תקראו.

אמא,
ביום שישי האחרון דיברנו על סינון אינטרנט במחשב של אחי הקטן, בגלל הפרסומות שקופצות, ואני העליתי באותה הזדמנות את הנושא של סינון האינטרנט של כל בני המשפחה, כולל בסמארטפונים.

את לא הבנת מאיפה אני מביאה את זה, וטענת שאין טעם לסנן תכנים, כי אנחנו אנשים פשוטים שיודעים לשלוט בעצמם, ובכלל, אנחנו בבית לא מכירים תכנים כאלה. הבטתי בך כשאמרת את זה, ורציתי לשאול אותך: אמא, האם את באמת חושבת שאני לא מכירה את זה מקרוב?

את האמת הזאת כנראה לא תדעי לעולם. אני מחביאה אותה ממך כבר לא מעט זמן, ולעת עתה יודעת להסתיר את המצב שלי מצוין, אבל האמת היא שאני כבר כמה שנים נופלת-קמה-נופלת-קמה ומחזקת את עצמי בעצמי, כי אין מישהו אחר שיתמוך בי בנפילות ובעליות. אין מישהו שאני מרגישה בנוח לספר לו על הנפילה לתהום הזו. אני מתביישת בזה, מתביישת בנפילה, מתביישת להודות שאני, הבת הצדיקה שלך, "ילדה טובה של אמא" כמו שאחותי מכנה אותי, אני, כן אני, נפלתי לשם.

אמא, אני מכירה את תעשיית הסרטים והזוהמה ישר והפוך, מסרטונים ותמונות ועד סיפורים שזיעזעו אותי – אבל לא היה לי את הכוח הדרוש כדי לצאת משם באמצע.
אמא, מכל האנשים בעולם קיוויתי שדווקא את תשימי לב לרמזים שניסיתי להסתיר. רציתי שתשימי לב שמחקתי מההסטוריה של המחשב אתרים שגלשתי בהם כל לילה, מהשעה שבה הלכתם לישון – ועד ארבע לפנות בוקר, במשך כמעט חצי מהחופש הגדול.

מסתבר שהסתרתי אותם טוב מדי. את לא מאמינה שיש אפשרות בכלל שנפלתי, סתמת לי את הרצון לספר לך על הנפילה שלי, כי אני לא יודעת איך תגיבי.
אני רוצה שיהיה סינון לאינטרנט בבית בלי שאצטרך להגיד לך למה.

חז"ל כבר אמרו לפני מאות שנים ש"אין אפוטרופוס לעריות", ועכשיו, כשאני כותבת את זה אני מצטמררת מכמה שזה נכון, מכמה אני מכירה את המציאות הזו מקרוב. כשסירבת לסנן את האינטרנט בבית, בעצם הצבת אותי במעין מלכוד – מצד אחד, אני לא רוצה ליפול לשם שוב, אבל לבד אני לא אצליח להחזיק את עצמי. אני צריכה שיהיה מַשהו חיצוני שלא אוכל להתגבר עליו, כמו סינון לאינטרנט.

מצד שני, אתם לא מבינים את הצורך בסינון ואני לא מרגישה מספיק בפתיחות כדי להסביר לכם למה צריך סינון בבית שלנו.

כן אמא, בבית שלך, הילדים שלך צופים בתכנים שאינם הולמים. ואם יכולתי, מעבר לכתיבה של המכתב הזה בעילום שם, הייתי צועקת לך את מה שהלב שלי מתחנן כבר חודשים: אמא, בשבילך ובשבילנו, שימי סינון. כן, גם בסמארטפון של האחות שלי, זאת שאני יודעת שנפלה לשם בדיוק כמוני.

תסמכי על חז"ל שהם ידעו טוב מאוד מה הם אומרים לדורות. אין מילים כדי לתאר את הנפילות האלה. את השריטה העמוקה שבה הן שורטות את הנפש, משחיתות אותה מבפנים ומוציאות את החשק לקיים מצוות ולהתעלות. כי איך אפשר להתעלות ולהתקדש, כשהנפש מלאה בזוהמה ורפש? איך אמא, תגידי לי איך??

אני לא צריכה שתתמכי בי, כבר התרגלתי להתמודד בעצמי, בכל יום שעובר מחדש. אני רק רוצה שתסנני את האינטרנט בבית ובסמארטפונים השונים, כדי שהאחים שלי לא יפלו לתהום אליה אני נפלתי, וממנה אני מתקשה כל כך לקום כרגע.

באהבה,
הבת שלך שרוצה לחיות חיי קודש.

על ידי **עזר** » 06 פברואר 2018, 17:12

"חורבן": גדולי ישראל מזהירים מפני סכנת "השעון החכם"

"מתחבולות היצר המדמה שכביכול על מכשיר זה לא נאמר האיסור ויש שאף מוכרים אותם לילדים ובחורים והינם נוטלים חלק בהחטאת הרבים באופן חמור ביותר ומעמידים את כל עתיד הדור בסכנה עצומה", כותבים הרבנים במכתב שהתפרסם בביטאונים החרדים

גדולי הרבנים יוצאים בקריאה נגד "השעון החכם" שמנגיש, למעשה, באופן מתוחכם את כל הפונקציות ההרסניות של הסמארטפונים והמכשירים הפסולים למיניהם.
"נודע ברבים גודל החורבן שהביאו מכשירי הסמארטפון אשר הורידו רבים לבאר שחת רח"ל וכבר התריעו גדולי הדור על חומר העניין.
והנה לאחרונה נתחדשו סוגים שונים של מכשירים אלו!, אשר בחזותם ובשם הם נדמים כמכשירים אחרים המותרים. וכגון המכשיר הקרוי שעון חכם והינם מתחבולות היצר המדמה שכביכול על מכשיר זה לא נאמר האיסור ויש שאף מוכרים אותם לילדים ובחורים והינם נוטלים חלק בהחטאת הרבים באופן חמור ביותר ומעמידים את כל עתיד הדור בסכנה עצומה", נוסח המכתב שהתפרסם הבוקר בביטאונים החרדים.

הרבנים מוסיפים: "ועל כן הרינו להודיע דעתינו שמכשיר זה אסור להשתמש בו, הן למבוגרים והן לצעירים. והאיסור הוא אף בעת שאין בו כרטיס סים או שעשו בו איזה חסימה. וכן חל איסור למוכרו ולפרסמו.
ובזכות שמירת הקדושה יזכה כל אחד לנחת מכל צאצאיו ולכל הברכות האמורות בתורה".

על ידי **עזר** » 18 פברואר 2018, 17:01

תחשוב מה שזה... אסתר המלכה... כל כולה קודש קודשים... היא אחת מהנביאות
שעמדו לישראל... ואיפה היא נמצאת??

בתוככי ארמון אחשוורוש!!! כן... בתוך החור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ
וארגמן... בתוך כל המותרות ומנעמי עולם... שם היא נמצאת... ומשם!!! משם נדרש
ממנה להיות אסתר המלכה... משם נדרש ממנה ללבוש מלכות- שחז"ל דורשים
שזה רוח הקודש!!!! כלומר: נדרש מאסתר המלכה לחיות בסביבה ובצל כל
השפלות שיש לאחשוורוש... ומשם להישאר מרוממת!! להישאר מלכה!!! לא... לא
מלכה של אחשוורוש... אלא ותלבש אסתר מלכות- מלכות שמים... להשאר
ברוממות אמיתית... באצילות יהודית של שליטה ביצרים והתגברות על המידות...

נו... מי שקצת מבין את המפה של היום... וקורא את מגילת אסתר... אפשר לשבת
ולבכות... כן... התיאור של אסתר המלכה בתוככי ארמון אחשוורוש זה תיאור יותר
מידי חי ויותר מידי מוכר מהמצב שלנו כיום... אנחנו נמצאים ביום בעולם שכל
כולו ארמון של אחשוורוש... שטפון של חומריות ונהנתנות... כל אחד ואחת נמצא
בתוך ארמון אחשוורוש ונדרש מאיתנו להיות אסתר המלכה!! ליצור גבולות
ברורים וחומות אמתניים ולהשאר בחיקו של מרדכי... למרות שאנחנו נעולים בתוך
ארמונו של אחשוורוש... זה קל?? לא!!! זה פשוט?? ממש לא!!! כשאנחנו קוראים
מגילת אסתר ופוגשים שם את עצמנו בדור 2018 זה לשבת ולבכות... אשר הגלה
מירושלים... אבל לא!!!! בפורים אסור לבכות... פורים זה יום של שמחה!! פורים זה
יום של מחיית עמלק... אסור בפורים להתפלש באפר ולבכות.. .ממש לא... אדרבה...
אסתר המלכה מקבלת נזיפה ממרדכי... ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למכות...
מרדכי טוען לאסתר: פה אין זמן לשבת ולבכות... כאן זה לא המקום להשתתף
בצער השכינה... פה אנחנו צריכים לעמוד על נפשנו!!! את צריכה להאמין בשליחות
שלך... ולדעת שאם הקב"ה העמיד אותך במקום הזה... כנראה שהקב"ה כעת רוצה
שנמליך אותו ונייחד אותו דווקא מכאן!!! לאסתר המלכה של דורנו יש נטיה לדבר
על הדור שלנו... אוי... איזה דור ירוד... איזה שפלות... יש לנו נטיה לפכור ידינו בחצי
יאוש ולומר: אוי... הדור שלנו... אבל לא!!!!

מרדכי היהודי לא מרשה להסתכל על זה בעין כזו...

מרדכי היהודי לא מוכן לכתוב איש יהודי היה (תקוע) בשושן הבירה...

מרדכי מתעקש לטעון ש"מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"!!!!
אם הקב"ה העמיד אותנו מול סיטואציות כאלו... ומעמיד לפנינו ניסיונות שלא היו
בדורות אחרים... אז זה הכתר שהקב"ה מזמין מאיתנו... צריך לקדש את שמו
יתברך כאן ולתת לו כתר מלוכה דווקא מכאן!!!! אם אתה רוצה לבכות... תבכה
בתשעה באב... כשיש לנו עסק עם גלות השכינה... כשכבוד שמים מתפלש בעפר...
כאן אנחנו צריכים להביע השתתפות... להביע כאב... אבל כשהיהודי מתפלש בבוץ
של חומריות... כאן צריך ותלבש אסתר מלכות!!! ללבוש כתר מלכות על הראש
ולזכור שאני בן מלך!!! אני לא יכול לשחק בביובים...

כאן צריך להתייצב בכל עוז ותעצומות ולא לכרוע ולהשתחוות לפיתויים הקורצים
של הרחוב... אה... כמעט כולם כבר כורעים ומשתחוים...? אני היחיד שנשארתי בלי
אינטרנט...?? אה... כולם כבר כרעו והשתחוו ונכנעו לתואם הכשר... לכל הקליפים
המפוקפקים... רק אני נשארתי עם איזה מכשיר כזה צדיק כזה שאפשר לראות בו
רק עשרים שיחות אחרונות... כן... נכון!!!! כולם כורעים ומשתחווים... אבל
למי??? למישהו שאוטוטו הולך להיתלות על עץ של חמישים אמה... כולם כורעים
ומשתחוים ליצר הרע שאוטוטו הקב"ה הולך לבטל אותו... לצדיקים נדמה כהר
גבוה... כן... זה באמת נראה הר גבוה... נדמה לך שמי יודע מה אתה מפסיד... אז זהו
שלא!!! רשעים נדמה להם כחוט השערה... תראה איך הם נראים... הם לא נראים
כ"כ משכנעים... לא נראה שהם מאושרים במיוחד..

---

היחודיות של פורים היא: קיימו וקבלו היהודים עליהם!!! עם ישראל קיבל על
עצמו מיזמתו את פורים... זה הגיע דבר ראשון מעם ישראל... אח"כ מרדכי חוקק
את זה כמצוה גמורה מדברי סופרים... אבל עדיין הזכויות שמורות לעם ישראל...
שהם הראשונים שיזמו את הקבלה הזו... ולכן פורים נקרא "קבלת התורה ברצון"!!!
וזה!!!! בדיוק זה המשקל נגד- - מול גלות מדי ופרס!!!

שהנכונות להיות קדושים תגיע מאיתנו... לא ממרדכי... לא לחכות שמרדכי יתחנן
לפנינו שלא נלך לסעודה... ונעשה לומד'ס שלימה האם הוא צודק או לא צודק...
אלא אדרבה... שזה יגיע מצידנו... ממקום של הבנה... ממקום של בעירה פנימית
להתקרב לה'... והוא הדין בדורנו: אל תחכה לרבנים שהם אלו שיעשו לנו נו נו נו...
ויזהירו אותנו שלא נתקרב לכל מיני מכשירים אסורים... אם אתה מחכה שמרדכי
יתחנן לפניך... בסופו של נהנים מסעודתו של אותו רשע... אדרבה!! זה לא צריך
להגיע מהרבנים. זה צריך להגיע מרגש פנימי שבוקע מאיתנו... אני מבין את חומר
הדברים... אני מקבל על עצמי להיות קדוש ומרומם... ויש עוד להאריך בנושא זה...

על ידי **עזר** » 04 מרץ 2018, 16:56

העולם שייך לאמיצים
מה שמכונה "העולם החרדי" מחולק כיום לארבעה חלקים ברורים, וברשותכם אינני מציין את גודלם של חלקים אלו, כדי לשמור על מצב רוח סביר ולא דיכאוני, בקרב אופטימיים כרוניים במחננו.
הסקטור הראשון: החניוקים. מדובר במתי-מעט, קומץ של בני-תורה אדוקים באמונתם, חזקים בהשקפתם, אשר אינם נסחפים אחר כל משב-רוח סלולרי רענן. הם שקועים בתורתם, ופניהם אומרות שירה. בידיהם מכשירים כשרים לחלוטין, ולחלקם אין אפילו מכשיר סלולרי. למה? כי לא צריך. הם הם נושאי דגל התורה והאמונה, בלעדיהם אנחנו אבק אדם.
הסקטור השני:הליצנים הקלים. טיפוסים אלו כבר רגל וחצי מחוץ לעולם התורה (הישיבה, הכולל, קביעות בסדר לימוד). יש בידיהם מכשיר כשר, או מכשיר טמא, אבל הם לא שקועים בו. יש להם משיכה לטמא, אבל אזעקות האמת של הרבנים, ומעט השכל הישר שמפעֵם בראשם, מונע מהם לצנוח. על כל פנים, הם נהנים מאד מהליצנות האינטרנטית במחשב ובסלולר, וסכנתם הרוחנית גדולה.
הסקטור השלישי: הליצנים הכבדים. הללו שקועים עמוק עמוק בתעלולי הגוגל הפייסבוק והווטסאפ. לא יכולים בלי זה. דקה או שתיים בלי דיפדוף, והם על סף אישפוז. הם מצויים על סף ההתמכרות הטוטלית. הם – כמעט – לא קשובים להַתְרָאוֹת, ולזעקות האמת. מציאות חייהם היא המסך המרצד בלבד, והם מצויים בתהליך התנתקות מן האשה, ההורים, הילדים, הלימוד ומנצלים כל דקה פנוייה לדפדף. מחלתם קשה וכבדה, אך עדיין הם ברי-הצלה, אם וכאשר יושיטו להם יד תומכת באופן קבוע, והם יגלו רצון דקיק להימלט מן השואה.
הסקטור הרביעי: המכורים הכבדים. בניגוד לדעת כמה מחבריי העוסקים בתחום, אני סבור שמדובר באנשים שאין צ'אנס להצילם (!!!), אין להם סיכוי לחזור בתשובה, להתעשת, להתאושש ולחזור לחיים תקינים. הם צוללים במצולות התאווה ותעתועי המכשיר. אבד להם שיקול הדעת, אין להם שום יכולת לנתח את מצבם הנפשי העגום, והם לא חפצים להינצל. עיניהם מימיות, ושיכלם ג'לי דליל דליל. אנשים אלו איבדו את הבחירה!!! פשוט כך (יש לכך ראיות. נעסוק בכך בעתיד ק.ל.). אין להם נקיפות מצפון, ולא יסורי נפש, כי הם בטוחים שהעולם האמיתי הוא המסך וכשפיו. עצוב, אבל מדובר במתים הולכי על שתיים, שמזמן לא מתגוררים באזורנו. לבכות.
למותר לציין, כי שלושת הסקטורים האחרונים סובלים ברמה כזו או אחרת ממחלת-נפש (בידי מחקרים מזעזעים, יפורסמו בעתיד. ק.ל.), אך אינם מודעים לה. ישנם יחידים שכן מודעים למחלתם האנושה, ומתחננים "תצילו אותנו".

על כתפיכם – הצלת הדור
כן, העולם שייך לאמיצים. שני הסקטורים שבמרכז (ליצנים קלים וכבדים) מצויים על סף האבדון, ומהם נדרשת מסירות נפש למען עצמם. הם יכולים להיות גיבורי הדור, מקדשי שם שמים, או לחילופין היתושים המרוססים למוות של העולם הוירטואלי. ידוע ומפורסם, שעדיפים חיים שיגרתיים של קידוש שם שמים, על פני מיתה חד-פעמית שמקדשת שם שמים. בידיהם של ליצני הסקטור (וצר לי על השימוש במינוח המעליב הזה, אבל לא מצאתי משהו מעודן יותר. ק.ל.) אפשרות לזכות בעולם של נצח, באור האורות, לא פחות – אם לא יותר – ממה שזכה בו אלעזר בן דורדיא, גדול עברייני העריות שבש"ס, עליו נאמר: "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא" ורבי שמע ובכה ואמר "...יש קונה עולמו בשעה אחת".
כן, אחיי מסקטור האמצע, נפלתם, שקעתם, התמכרתם באופן קל או כבד, אך מגיעה לכם המון כף זכות. מי חלם על הטרוף האינטרנטי שמזמן עריות וסטיות בכל שנייה? תנאים ואמוראים קדושי עליון רעדו מפחד, לחיות בעידן משיח, "ייתי ולא אחמיניה", שמא יפלו בתאוות העריות האיומה, ואילו אתם אחיי, זכיתם בנסיון הכי אדיר מאז חטא הנחש הקדמוני. ליפול לתהום הזו, ובכוחות נפש אדירים להיחלץ ממנה כגיבורים עזי נפש, שבעצם מתקנים את הקילקול המסרטן את רוח האמונה, שנפצעה בגן-עדן.
במילים אחרות: על כתפיכם מוטל תיקון העולם. יש לכם אחריות עצומה כלפי כל יהודי, קטן כגדול. הנקיון שלכם, ייצור סחף אדיר לתיקון החברה החרדית בפרט, ותיקון עם ישראל, ותיקון העולם כולו בכלל. הליצנות הסלולרית הקלאסית מאזקת וכובלת אתכם, והיא נפשעת, ומתוחכמת וחכמה יותר מכל מאמר בעתון. אבל אם יוצא לכם לקרוא מאמר זה, קיראוהו הלוך ושוב, בלי הפסק, אל תרפו, כדי לנתק כבל, ועוד כבל.
אתם הכי חשובים בדור!!! אתם מצילי עם ישראל! אתם סוללים דרך לביאת המשיח! השטן כבל אתכם, ודווקא אתכם כי אתם היקרים והמובחרים שבדור!
אם נותרו בכם כמה טיפות של שכל ישר, של אמונה תמימה, של אהבת השי"ת, של ידיעה כי יש דין ויש דיין, אזי איזרו אומץ ותלחמו על חייכם וחיי כלל ישראל! אתם גיבורים וחזקים, ותזכו לסיעתא דישמיא אין סופית עד לטיהורכם המושלם, כי בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו. בקדושה.
העולם, אחים שלי, העולם שייך לאמיצים.

הגראי"ל שטיינמן: להתחמק
מלקחת סנדק עם אייפון
כמידי שבוע, מספר הרב משה יהודה שניידר, המשמש כ"חברותא" של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, על דברי ראש הישיבה בשבוע החולף. הפעם, מספר הרב שניידר על התייחסותו של מרן לנושא מחזיקי הסמארטפון.
"השבוע נשאל מרן אם אפשר לקחת לסנדק בברית, סבא של התינוק, שמחזיק מכשיר טלפון לא כשר. ואמר רבינו שינסה להתחמק מלקחתו לסנדק" מספר הרב שניידר.

לא לקבל ילדים לת"ת,
אם הוריהם נושאי סמארטפון
בשבוע שעבר יצאה "מועצת גדולי התורה" של אגודת ישראל בהתקפה חריפה כלפי מחזיקי מכשירי סלולר "לא כשרים" וביקשה לאסור קבלת ילדי בעלי סמארטפונים למוסדות חינוך.
במסמך התקנות של המועצת שנחשף לא מכבר, נאמר בין היתר כי: "מוסדות החינוך החרדיים לבנים ולבנות לא יכניסו למוסדותיהם תלמידים שבמשפחתם מחזיקים אינטרנט שלא על פי התקנות, או שאר מכשירים טכנולוגיים שאינם כשרים. על מנהלי המוסדות לעמוד על כך בתוקף כדי שאלו לא יגרמו חלילה לקלקול שאר התלמידים".
"אנשים שברשותם אינטרנט שלא על פי התקנות או שאר מכשירים טכנולוגיים שאינם כשרים, אינם כשרים לשמש ברבנות, בעבודת החינוך, כשוחטים, מוהלים, משגיחי כשרות, סופרי סת"ם, ומגיהים, וכיו"ב. ואין לסמוך עליהם כלל בענייני דת וכשרות ועבודת הקודש".
הרבנים חוזרים וקובעים כי "המוסדות החרדיים לא יקבלו לעבודות המשרד אנשים שברשותם אינטרנט שלא על פי התקנות הנ"ל, או שאר מכשירים טכנולוגיים שאינם כשרים ואנו תפילה שבזכות שאנו מקדשים עצמנו מלמטה וגודרים גדרים וסייגים לתורה, יערה עלינו השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו רוח טהרה ממרום, ונזכה לדורות ישרים מבורכים בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות בטהרה, ולגאולת עולמים בב"א".

מלמד חייב להוות דוגמא אישית
לתלמידיו!
שאלה: אני מלמד בת"ת ומעוניין בפלאפון שיש בו מצלמה ונגן, אך בלי אפליקציות. מה דעתך?
תשובה: ידידי האהוב, מלמד של תשב"ר הינו דמות חינוכית, ערכית, המשפיעה על נפש הילד. אתה חייב לשמש דוגמא אישית לחניכים. פלאפון כשר הינו קידוש ה', כך פסקו גדולי הדור. פלאפון עם תוספות שונות ומשונות, הוא חזיר הפושט טלפיו ואומר "כשר אני".צרף לכך את הנתון הפשוט, כי יש באחזקת לא כשר או מסונן סכנה גדולה. מדוע? כי רוצים מצלמה, ואחר כך נגן, ואחר כך רק אתר מסויים, ועוד אחד, עד שנופלים מטה מטה ולא יוצאים.
יקירי, הכרתי אברך מתוק נשוי לאשה צדיקה שהיה לו מחשב הכי פשוט שבעולם, לא מחובר לשומכלום. תכל'ס ניתן היה לחבר אליו כרטיסון קטן שהכיל 300 סרטים, וכך עשה. לפתע נולד לו בית קולנוע עשיר ומגוון בביתו הצנוע. תוצאה: גרושין, וחמישה ילדים חילוניים וחצופים. אז בוא תהיה הגיוני, צנוע, פשוט, ותעשה מה שגדולי הדור אומרים, בלי פילפולים ופטנטים, רכוש מכשיר פשוט ותזכה לקדש שם שמים.

הסבתא במצב סופני
תתכוננו לגרוע מכל
תתענגו בבקשה על סיפורו של י.ט. תלמיד בן 14.5 בת"ת במרכז הארץ.
"ר' לוי, יש לי אייפון 5 שקניתי בהסכמת אבא. (רחמנא ליצלן) לפני שבוע הודיעו לנו שסבתא שלנו איבדה את ההכרה ומצבה קשה. הדוקטור אמר "תתכוננו לגרוע מכל", בקיצור לעשות הכנות להלוויה. אני קורא את מאמריך כל שבוע, אבל לא חשבתי לעשות שום שינוי... אבל בעקבות המחלה של סבתא, החלטתי לעשות מעשה. בלובי של מחלקת טיפול נמרץ, ליד בני משפחתי הוצאתי את המכשיר מהכיס שעלה 3,000 ש"ח, וניפצתי אותו לרסיסים על הריצפה, והודעתי לפני כן "אני עושה זאת לכבוד השי"ת, ושירחם על סבתא שלי". אגב, מחלתה התחילה בדיוק בשבוע שקנו לי את המכשיר. כולם היו בהלם מאקט הניפוץ, ואני ליקטתי את שברי המכשיר והנחתים בארון למזכרת. תכל'ס, סבתא שוחררה היום מבית-חולים, בריאה ושלמה, הכל חלף כלא היה. בזכות ניפוץ האייפון, או שלא בזכות, אני מרגיש צורך לספר לך, כדי שאחרים יעשו חשבון נפש".
השם המלא והכתובת, והפלאפון החדש, שמורים אצלי. ק.ל.

קח על עצמך להיות
רמטכ"ל!
שאלה: "לראש הישיבה שלי נודע שיש לי אייפון. לא הכחשתי והוא העיף אותי, מבלי לחשוב פעמיים. למדתי בישיבה מצויינת, מהזעזוע וההשפלה שברתי את המכשיר לפני שבועיים, אבל אני מתייסר ורוצה לחזור לזה... וחוץ מזה – אדון לוי – לסלק מהישיבה זה פתרון? מה האופציה שאלך לישיבה פחות טובה עם חבר'ה מקולקלים ושוב אפול?!".
תשובה: יקירי, יישר כח על שבירת המכשיר. הדבר מוכיח שיש לך יראת שמים, ולמרות שאתה ברמה גבוהה של התמכרות, סיכוייך לצאת מן הבוץ המתועב הם טובים. לגופו של עניין, טוב ונכון עשה ראש הישיבה, שסילק אותך, כי אין לסגל הישיבה את היכולות הזמן והידע כדי לטפל בנגע הנורא הזה, שהוא נגיף המאיים לא רק על הישיבות אלא על כל העולם החרדי. הישיבות הטובות חייבות לשמר את עצמן ולא להתפשר, הן לא מוסדות של קירוב, אלא מפעלי התורה שמכשירים את גדולי הדור הבא. אתה כיום בעל תשובה ולא בן ישיבה. תתרגל לזה. לא נעים, אך לא נורא.
שאלה: "אז מה עושים איתי?".
תשובה: עליך להיחלץ חושים להיכנס עם אף וגב שפוף לישיבה פחות טובה, ולמרות ששם החבר'ה פתוחה ומסוכנת יותר, עליך למסור נפש ולהפוך לרמטכ"ל הנאבק בטומאה הסלולרית. עליך להיות השליח הנאמן שמתוך נסיונו המר יעשה למען הזולת, וכל נשמה שתציל היא עולם ומלואו. אל תאמר נואש, אתה בחור מוכשר וחכם, וביכולתך למנוע מעצמם את הנפילה לתהום. ושיהיה ברור, אתה באזור סכנה מובהק, התפשרת, נשרת תלחם על הצלת נפשך, תתפלל ותבכה ותזכה לס"ד לפתוח בדרך חדשה מאירה ובטוחה.
אין ספק שתצליח.

אשמח לשמוע על שינויים והתקדמויות
קובי לוי

על ידי **עזר** » 12 מרץ 2018, 00:24

התכנית הסודית של מלאך המות

אחת אחר חצות ליל.

שקט מפחיד שורר במחלקה האונקולוגית בתל השומר.

"תבטיח לי, מתחנן האב המיוסר, "תבטיח לי שלא תתקרב לזה לעולם".

מוטי בן השתים עשרה מבין היטב על מה אביו מדבר.

הוא דיבר איתו לאחרונה רבות על החורבן שמביאים האינטרנט הפרוץ והמכשירים הטמאים, אבל הוא לא יודע על מה שמביא את אביו לדבר על זה.

את מה שמתחולל מתחת לפני השטח ועומד לטלטל את חייו בעתיד הקרוב.

הוא אינו יודע שאמו כבר רחוקה עד מאד מחיים של תורה ויראת שמים.

שהיא כבר לא מקפידה על הלכות ושומרת שבת רק בפרהסיא.

לפני חצי שנה הם ניסו לבקש סינון לאינטרנט במשרד שבו היא עבדה, אבל הבוס שידר שהוא לא מתלהב מהרעיון ולא היה נעים להתעקש על זה.

עלה איזה פיתרון שאליו הוא נטה להסכים, אבל שיגרת החיים גרמה להם להזניח את הענין.

אם הוא היה יודע לאן תגיע אשתו, הוא היה הופך עולמות ובלבד שהיא לא תיחשף לאינטרנט פרוץ.

יסורי המחלה שפגעה בכבד, מתגמדים למול יסורי הנפש מהדאגה לעתידם הרוחני של הילדים.

כשהמצב מחמיר הוא מבקש לדבר ביחידות גם עם רחלי בת התשע.

הוא מנסה לומר משהו אך גרונו נשנק.

המחשבה על מה שעלול להיות איתה בזמן הקרוב מטריפה את דעתו.

דמעות גדולות נוטפות מעיניו, ולפתע הוא פורץ בבכי נוראי.

הילדה מתייפחת ביחד איתו, והרופאים שחוששים לבריאותו מסמנים לה לצאת מהחדר.

לאחר זמן מה מגיע לביקור רב השכונה.

האב שוטח בפניו אפשרויות שונות לטיפול בילדים שכל אחת מהן מלווה בחששות נוראיים.

הדמעות חונקות את גרונו והוא מבכה את חורבן ביתו, "מלאך המוות בדרך כלל לוקח את האבא ומשאיר יתומים, אחרי שהוא המציא את האינטרנט הוא מסוגל לקחת את האבא, להרוס את האמא, ולחטוף את היתומים"…

יצר הרע של תירוצים לפני כשנה וחצי התקיימה הלווייתו של אותו אברך יקר.

לאחר מכן נכנס רב השכונה למרן הגאון ר' ניסים קרליץ להתייעץ עמו כיצד לטפל במקרה המזעזע והמורכב.

הוא העלה את האפשרויות השונות שהציע האב, וחזר על המשפט הנורא שהשמיע.

ר' ניסים הוסיף על הדברים, שכפי שהוא שומע מדיינים שעוסקים בגיטין יש ממש מגיפה של הורים שנפלו, ואלפי יתומים חיים נשארו במצב נורא.

"הרי אנשים שומעים מהמקרים הללו", תמה רב השכונה, "איך הם לא מתעוררים לחסום לגמרי את האינטרנט הפרוץ".

ר' ניסים הירהר מעט ואחר אמר, "יש כאן יצר הרע מיוחד שנותן לאנשים תירוצים כדי להפיל אותם ולהרוס את משפחתם וילדיהם".

המלכודת העוקץ במלכודת שמכין מלאך המוות לאנשים הוא הדימוי החיצוני התמים של האינטרנט.

ישנם בין הנופלים רבים שמלכתחילה השתמשו רק לצרכי העבודה ובתואנות שונות התירו לעצמם את האסור.

הם טענו שעומס העבודה, או החשש שיראו, או הרצינות בחיים, יהוו מגן בפני הנסיון.

היו גם כאלו שמצאו תירוץ פשוט יותר: "פרנסה דוחה את כל התורה כולה"…

אם הם היו לומדים מנסיונם המר והנמהר של אנשים רבים שהיו לא פחות רציניים בחיים, הם היו מבינים שטמונה כאן מלכודת איומה.

פתיון שטני עם כח טומאה רוחני, שאורב לאדם כשהוא מגיע למקום "תמים" ומושך אותו בהדרגה בלא שימת לב, עד שהוא מגלה את עצמו במקום שקשה מאד לשוב ממנו.

לולא שהדברים מתרחשים לנגד העיניים, אי אפשר היה להאמין שיכולים להילכד אנשים מיושבים ובוגרים כמו אלו שמצויים בין הנופלים.

כאלו שהיו בטוחים במאת האחוזים שלהם זה לא יקרה.

לא לחינם הורו גדולי הדור באופן נחרץ, שאינטרנט פרוץ אסור גם לצורך פרנסה.

הדרך היחידה היא לחסום.

חסימה הרמטית שמונעת כל אפשרות מגע עם האינטרנט הפרוץ.

פתרונות פשוטים התירוץ של אינטרנט פרוץ ל"הכרח הפרנסה", הוא טעות קריטית – לא רק במישור העקרוני, אלא גם מבחינת המציאות בשטח.

מאות פניות – שהגיעו למוקדי היעוץ, ממשרדי תכנות, ראיית חשבון, גרפיקה ועוד, לימדו שניתן להתאים סינון איכותי לכל רמת צורך.

ברוב המקרים אף לא נדרש שיתוף פעולה מצד המעביד, כי ניתן באופן עצמאי ופשוט לסדר תוכנה על המחשב המסוים של העובד, בלא שהדבר יתבטא כלל בקצב העבודה ואיכותה.

גם במקרים הבודדים שנדרש שיתוף הפעולה של המעביד, הדברים סודרו לאחר שטכנאי מחשבים מטעם המוקד הסבירו לבוס מדוע הסינון אינו אמור כלל לפגוע בעבודה.

המעבר מהאיסור הנורא של אינטרנט פרוץ לפרנסה בדרך של היתר, כרוכה בדרך כלל בשני טלפונים.

אחד למוקד היעוץ ואחד לחברת הסינון.

מצמרר לחשוב על העובדה שחוסר המודעות או עצלות קטנה, גרמו לאיבוד נפשות ולמוות רוחני.

מה יכולים אב או אם לענות לילדיהם האומללים שחייהם התנפצו והתרסקו, בגלל שהוריהם דחו כל פעם בתירוץ אחר את ביצוע הסינון.

נציל אנו את נפשנו.

נתקשר לברר ונסדר את החסימה ללא עיכובים.

צאצאינו יחובו את חייהם לפעולות הפשוטות שביצענו.

הדרך אל השאול ישנו חוסר מודעות מסוג אחר.

יש שמודעים לכך שאינטרנט פרוץ ויהודי נאמן לד' הם תרתי דסתרי, אך טועים לחשוב שהעיקר שיש איזה סינון.

הם לא יודעים שיש סינונים שונים שקרובים לאינטרנט הפרוץ.

רימון, מורשת, וכל שכן הסינונים הבסיסיים שמציעים ספקי האינטרנט השונים, חוסמים אמנם את השאול תחתית בעצמו, אך רבות מהדרכים לשם נשארות פתוחות.

כשאדם מגיע לסוף הדרך, הסינון כבר לא יהווה עבורו מחסום.

הוא יבטל את הסינון וימשיך בגלישה אל התהום.

כל זאת, מלבד הטלוויזיה ושאר מרעין בישין שמצויים שם באופן רשמי.

נדמה שאין צורך להאריך ולשכנע אדם חרדי, שלא להחזיק טלוויזיה…

במקצועות הבכירים ביותר, עובדים אנשים ביעילות עם אחד מהסינונים המיועדים למגזר החרדי.

אלו שמדווחים על קשיים, הם ברובם כאלו שלא לקחו את המסלול המסוים המתאים לצרכיהם.

אך גם אם תהיה סיטואציה שבה "מסננת עם חורי ענק" תשפר את הנוחיות, אין זו עילה להיחשף לכל תחלואי העולם.

אין אדם חרדי שיקנה כל בשר באילת, כי "העיקר שכתוב כשר"…

גם לא אם ידרוש הדבר ויתור על נוחיות.

לא יהיה אדם חרדי שיקח כל סינון כחתול בשק, כי "העיקר שיש סינון".

נקודה מעשית נוספת שיש ליתן עליה את הדעת, שהחסימה צריכה להיות הן על ה"ספק") ובזאת למנוע אפשרות חיבור לאינטרנט פרוץ ע"י חיבור מחשב אחר שאין עליו תכנת חסימה), וכן להגן על המחשב ע"י תכנה, מפני התחברות ע"י ספק אחר באופן קווי, אלחוטי, או סלולרי.

חברות הסינון לא מיישמות בהכרח את שני מרכיבי ההגנה, בלא שהלקוח דואג לקבל מהם גם ספק מוגן וגם תוכנת חסימה.

ה"רע" ו"מיעוטו" העובדה שמתירים את המסונן לצורך הפרנסה, גורמת לאנשים לנסות להבין, "אם לשכן שלי מותר לעבודה, מדוע שלא אעשה כן גם אני ואחסוך לי למשל זמן המתנה בבנק".

השורות האחרונות בדבר חיסכון הזמן על ידי האינטרנט לבטח מעלים חיוך על שפתיו של מי שמשתמש בזה.

הוא נזכר כיצד גם הוא נכנס לתומו לאתר של הבנק "רק לדקה", עד שגילה שהוא עדיין לא יצא מה"בנק"…

ההתמכרות האיומה הקיימת באינטרנט אינה פוסחת על האינטרנט המסונן.

העוצמה של סוג ההתמכרות הזו נחשבת בעולם כאחת ההתמכרויות החזקות וההרסניות, ובתים רבים נהרסו בעקבותיה.

לרבים גם חסירה הידיעה שאף הסינונים הנחשבים טובים הצליחו רק לצמצם את הרע שבאינטרנט, אך עדיין מצויות מראות אסורות שכל השומר נפשו ועיניו ירחק מהם.

דבר נוסף התחדש בשנים האחרונות, שבכל מחשב נייד ישנה קליטה אלחוטית שניתן על ידה לגלוש בקלות באינטרנט פרוץ, ואסונות רבים כבר הגיעו מכך.

מוקדי ניתוק האינטרנט הפועלים ללא תשלום, מדווחים על אלפים רבים שניתקו את הקליטה האלחוטית.

מוכרחים להיות אחד מאותם אלפים, ולהגן על הנפש ועל הבית.

מנהרת טרור גדולי הדור מעוררים השכם והערב שחובתו הראשונה של כל יהודי היא להתרחק מהנסיונות הטכנולוגיים, ולנתק או לחסום את האינטרנט.

חזקה על כל יהודי שרצונו לעשות רצון אביו שבשמים.

ומי מעכב, השאור שבעיסה.

היצר הרע הוא אומן בעל נסיון וותק רב, במציאת עיכובים קטנים וטכניים לאחר שהאדם מתעורר.

אחרי העיכובים עוברת ההתעוררות, ותופסת את מקומה השכחה ושגרת החיים.

כשאדם יודע שמתחת לביתו ישנה "מנהרת טרור" אינטרנטית, שברגע בלתי ידוע עלול לצוץ משם אחד משלוחי היצר ולחטוף אותו או את אחד מבני ביתו, הוא לא משתהה ולא דוחה את הרגע.

הוא מתקשר מיד.

למוקד הניתוק, או לחברת הסינון, או למוקד היעוץ.

חיוג הטלפון הזה, שתלויים בו לעיתים חיים ומוות, הוא השמירה הבסיסית על המשפחה ועל הדורות הבאים.

הוא הבחירה לקיים את רצון ד', ולא חלילה…

כולנו רוצים בתים נקיים וטהורים.

בתים ששורה בהם השכינה ולא חלילה להיפך.

בתים שמגדלים בנים שמאירים את העולם.

נתאגד לעצור את המגיפה.

כולנו נבחר בחיים!!!

"אאוטנט" – מוקד עולמי ליעוץ וניתוק אינטרנט חינם: 0722613613

על ידי **עזר** » 14 מרץ 2018, 14:50

"לא מתגעגעים, זה היה מטרד": ראיונות עם האנשים שהתנתקו מהווטסאפ

תופעה: יותר ויותר אנשים מחליטים לוותר על אפליקציית המסרים החינמית. "המצב הפך לבלתי נסבל", מספר יוסי בן שושן; מבחינתה של רוחי רוזנבוים, זו לא היתה החלטה דרמטית; ורחלי כהן מסכמת: "אני רוצה לחוות את החיים באמת, לא חיקוי עלוב שלהם"

יוסי בן שושן הוא המתנתק הטרי ביותר מאפליקציית המסרים החינמית ווטסאפ, שמתראיין לכתבה הזאת. בימים אלו מלאו שבועיים להחלטה שלו להתנתק. "זה זמן רב ששקלתי להתנתק מהווטסאפ", הוא מספר. "זה התחיל בכמה קבוצות שהייתי שם והמצב הפך לבלתי נסבל. בכל שעה, בכל זמן, כל קשקוש וכל תמונה וסרטון אפשריים. ההתראות לא הפסיקו. תכנים לא רלוונטיים היו נשלחים בכל רגע נתון, וזה היה מבחינתי פשוט מטרד. באיזשהו שלב החלטתי להתנתק מרוב הקבוצות שהייתי חבר בהן, ונשארתי רק עם הקבוצה של המשפחה. אבל עדיין, הרגשתי שזה לא מספיק. במוצאי שבת פרשת כי תשא, שלחתי הודעה לכל אנשי הקשר שאני מתנתק מהווטסאפ באופן סופי. שלחתי ומחקתי את האפליקציה, ומאז אני נהנה מהשקט. זו איכות חיים אחרת לגמרי".

מה גרם להחלטה הזאת?

"אחד השיקולים המרכזיים שהביאו אותי להתנתק היה רמת התכנים, שנשלחים ללא בקרה. לא רציתי לפגוע באחרים ולחסום אותם באופן חד צדדי. החלטתי שאני שולח הודעה לכל אנשי הקשר שלי שאשמח להיות בקשר בדרכים אחרות, באמצעות המייל או הטלפון. בינתיים אני לא מתחרט".

בן שושן מדגיש כי בעיניו, מדובר בכלי חזק ויעיל, אבל בד בבד מקפיד לומר כי הוא סבור שלעיתים הסכנה שבהתמכרות עולה על התועלת. "אפשר לעשות דרך הווטסאפ הרבה דברים טובים, בלחיצת כפתור אתה יכול לשגר הודעות למי שאתה רוצה, אבל כגודל העוצמה כך גודל הסכנה. הסינון בטלפון שלי לא מצליח לחסום את כל ההודעות והתמונות שנשלחות דרך הווטסאפ, ואני חושב שזה מכרסם במידות של המשתמשים, גם אם הם לא דתיים. זה להיחשף לתכנים פוגעניים ולמלל לא ראוי, בלי אפשרות לחסום הכל. התפוצה של תמונות וסרטונים בימינו היא מדהימה. הקלות בה אפשר להזיק לאנשים דרך הרשתות החברתיות, כשהווטסאפ בראשן, היא בלתי נתפסת. ועוד לא דיברתי על זה שאתה מכלה את כל הזמן, בלי להרגיש, על רכילות מטופשת ועל לשון הרע".

אתה מרגיש שהניתוק הזה, ממוקד העניינים, חסר לך?

"לא אכחיש, זה קצת חסר לפעמים, אבל זו איכות חיים אחרת. הרוגע והשקט בלי הווטסאפ ממכרים. ובינינו, אני לא מודאג. מי שרוצה להשיג אותי יכול להשיג אותי בקלות גם היום".

דברים ברוח דומה אומרת גם רוחי רוזנבוים, שציינה בפורים שנתיים בלי ווטסאפ. "אצלי זו הייתה החלטה מודעת שהחלטתי חודש לפני פורים", היא מספרת. "בשל נסיבות אישיות, החלטתי לקבל על עצמי קבלה טובה, והחלטתי להתנתק מהווטסאפ לחודש. כמה ימים אחרי שנגמר אותו חודש שקיבלתי על עצמי, הבנתי שאני בכלל לא מרגישה שזה חסר לי. זו לא הייתה איזו החלטה דרמטית או משהו בסגנון, פשוט החלטתי שאני לא רוצה להתחבר לווטסאפ שוב כל זמן שזה לא חסר לי. עברו שנתיים מאז, ואני לא מתגעגעת".

מכל הקבלות שבעולם, למה החלטת להתנתק דווקא מהווטסאפ?

"באותה תקופה הייתי מחוברת להמון קבוצות, ברבות מהן הייתי במוקד העניינים, מהראשונות לשתף ולכתוב, ומה שהוביל להחלטה הזאת, היה ההבנה שזה גוזל המון זמן מהיום שלי. גם שנאתי את כל הקשקשת והרכילויות והשיתופים. את זה שאם נצפתה אישה עם רכבת בגרב, מישהו כבר הספיק לצלם ולהפיץ והתמונה שלה רצה בכל הקבוצות. קיבלתי על עצמי להתנתק לחודש, והופתעתי כמה שזה היה קל. גם היום, אין אף אחד שמונע ממני להתחבר שוב לווטסאפ. אף אחד לא מאיים עלי ואף אחד לא החליט בשבילי להתנתק. אני יכולה להתחבר שוב בכל רגע נתון, זה פשוט לא חסר לי בחיים".

אלו תגובות את מקבלת מהסביבה?

"יש כאלה שלא מבינים, כאלו שאומרים 'יאללה, תפסיקי לעשות פוזות ותתחברי', אבל יש הרבה יותר תגובות מעריכות ואפילו קצת מקנאות. תראי, אני לא רבנית ולא צדיקת העולם ולא שופטת אף אחד, שכל אחד יחליט לעצמו, אבל אני נהנית כשאני רואה כמה הראש שלי פנוי לבית ולילדים".

"אני מרוויחה שקט נפשי ומשפחה"

רחלי כהן היא ציירת וגרפיקאית, ומטבע הדברים מוצפת בלקוחות שרבים מהם תמהים על כך שאינה מחוברת לווטסאפ. היא מספרת שההחלטה להתנתק מהאפליקציה הייתה משותפת לה ולבעלה. "לצורכי פרנסה יש לי מחשב וגם חיבור כשר לאינטרנט", היא אומרת. "אבל דווקא בגלל שמתוקף העבודה שלי ושל בעלי, שעובד כמתכנת, אנחנו נמצאים הרבה ליד המחשב, חשבנו שאין לנו צורך בעוד מסך. ולמען האמת, גילינו שאנחנו יודעים להסתדר יפה מאד גם בלעדיו. אם אני נמצאת באיזה תור בבנק או משתרכת באוטובוס, אני אומרת תהילים או קוראת ספר שדאגתי שיהיה לי בתיק. מה רע?".

איך מסתדרים עם הלקוחות בלי ווטסאפ?

"מסתדרים יפה מאד. המשפחה מסביב מחוברת כולה לווטסאפ, ובאיזשהו שלב הגענו למסקנה שאנחנו יושבים במפגשים משפחתיים, וכל אחד שקוע במסך הקטן שמולו. לי זה לא מתאים, אני רוצה לחוות את החיים באמת, לא חיקוי עלוב שלהם. לא חסר לי חפירות ולא חסר לי חיי חברה, למרות שאין לי ווטסאפ".

לשאלה אם אין לפעמים רגעים של פיתוי, בהם היא שוקלת להתחבר לווטסאפ ולהיות מחוברת לעדכונים המשפחתיים, רחלי משיבה בחיוך. "וודאי שיש לפעמים מחשבות כאלו", היא אומרת. "הפיתוי לא מפסיק. אולי לא על בסיס יומיומי אבל פה ושם עולה לפעמים המחשבה שאולי בכל זאת כדאי להתחבר ולהיות חלק מהווי המשפחתי. אבל בינתיים אני עומדת בפיתוי הזה יפה מאד. הרווחים שבהתנתקות כל כך רבים על התועלת שתהיה אם אתחבר לכלי הזה, שאני מעדיפה להישאר בלי".

ויש כאלו שלא התנתקו מהווטסאפ, כי בחרו בדעה צלולה לא להתקין אותו מלכתחילה. תמר שלום, סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה העברית, היא אחת מהן. "אני סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית, בכיתה שאין בה הרבה דתיות", היא מספרת. "ללימודים הגעתי אחרי שאלת רב, כמובן. לכל כיתה שאני מגיעה, הדבר הראשון שעושים - יוצרים קבוצת ווטסאפ. והכי קל ופשוט לי לומר שאני ממש מוכרחה את זה. מעבירים שם ידע שקריטי לי, במיוחד כתלמידה חרדית שלא קל לה עם הלימודים הגבוהים. בקבוצות הווטסאפ נותנים חומר חשוב המסייע להתכונן למבחנים, שאלות לדוגמה ועוד, ותמיד אני צריכה להיות הגולם במעגל שאומר 'יש לי כסיל-פון, להבדיל מטלפון חכם, בבקשה תעברו למייל'. וברוב הפעמים מפנים אלי עיני עגל ולא מאמינים איך אני יכולה להסתדר בלי ווטסאפ. ונכון שבדרך כלל משתדלים לשתף אותי גם, אבל קשה וארכאי לעבור למייל, ולא תמיד זה מסתדר".

קורה לפעמים שאת מרגישה שאת מפסידה, בגלל הבחירה שלך לא להתחבר לווטסאפ?

"קורה הרבה", אומרת תמר בכנות. "יש לי לפעמים מחשבות כפירה כאלו, במיוחד לפני מבחנים שאני נחנקת ואומרת כן, אני הולכת לקנות מכשיר וזהו. וגם לפעמים התחושה הזאת שאני נשארת מאחור, מזדקנת וכל החברה רצה קדימה, ואני מיושנת ומרובעת וצו"לית ומעצבנת. אבל החיים שלי, הם באמת חשובים לי. באחד הקורסים שאני לומדת, אני לומדת על קץ החיים, ואני פוגשת במוות ומגדירה לעצמי בכל פעם מחדש מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי, והווטסאפ והניתוק הזה מהחיים לא נכלל שם. אז נכון, אני מפסידה כנראה כמה נקודות במבחן וכמה שעות נוספות בחרישת חומר, אבל אני מרוויחה עוד קצת שקט נפשי. אני מרוויחה משפחה, אני מרוויחה את הילדים שלי, אני מרוויחה קשר עם בעלי ומרוויחה חיים פועמים וזורמים".

"לא רוצה להיות עבד לעבודה שלי"

פ', עובד מדינה בכיר שבמסגרת תפקידו ניהל ומנהל כמה מהגופים הגדולים במשק הישראלי, מתמיד בסירובו לא להתחבר לווטסאפ. "למה אין לי ווטסאפ? כי אני לא רוצה להשתעבד", הוא אומר כשאני שואלת אותו לפשר ההחלטה. "אני לא רוצה שאנשים יחפשו אותי, לא מעוניין לעבוד 24/7. גם כך סדר היום שלי עמוס וגדוש, ואני לא רוצה להיות עבד לעבודה שלי. לא פעם אני יושב בוועדות ובדיונים פנימיים חשובים, ונדהם לגלות בכל פעם איך אנשים שקועים במסך כל הזמן. הם זמינים למיילים ולהודעות בכל רגע נתון. זה שעבוד".

אילו תגובות אתה מקבל על ההחלטה הזאת?

"בדיוק היום שאלו אותי למה אין לי ווטסאפ. הייתי בישיבה במשרד הפנים וביקשתי כמו תמיד שישלחו לי את התמלול מהישיבה ואת המלצות הוועדה למייל שלי. היועץ המשפטי של הוועדה שאל איך אני מסתדר בלי, והשבתי לו שאני רוצה להיות חופשי. כשדחוף להשיג אותי, אפשר להשיג אותי בקלות בדרכים אחרות, בטלפון או במייל. באופן די משעשע, כל הנוכחים בחדר מיד התחילו להתנצל ולהסביר שאין להם ברירה, והם פשוט חייבים להיות מעודכנים, אבל היו שמחים מאד להתנתק מהווטסאפ כמוני".

גם מיכל אריאלי, כתבת אתר הידברות, מספרת שהיא מסתדרת מצוין בלי הווטסאפ. "לצערי, אני רואה סביבי הרבה מאוד אנשים שמשתמשים בווטסאפ", היא אומרת. "בעצם, לרוב האנשים שבמעגל הקרוב אליי יש. לדעתי, זה גורם לתלותיות שאי אפשר לתאר. נמצאים כל היום בקבוצות ובהודעות. אני יושבת במסיבה בגנים של הילדים שלי ורואה את כל האימהות מסביבי מתכתבות ושולחות הודעות, הן אפילו לא פנויות כדי לראות את הילדים שלהן. אני יושבת בגינה עם חברה, יש לנו הזדמנות נהדרת לדבר, אבל היא שקועה במסך. לאנשים שנמצאים בפנים קשה לראות את ההתמכרות שלהם, אבל לי, כצופה מבחוץ, זה בולט וזה מזעזע. איך הסבירה לי פעם מישהי ששכנעה אותי להצטרף? 'זה כל כך קל, את זמינה כל היום, אפילו בשירותים את יכולה להשיב להודעות'. אז זהו. שאני לא רוצה להיות זמינה כל היום, ולא רוצה שהמכשיר ילך איתי לשירותים... רוצה לחיות את החיים שלי בשקט וברוגע".

איך את מסתדרת בלי ווטסאפ, בעבודה תובענית כמו שלך?

"זהו באמת הניסיון הגדול. לאנשים ברור ומובן מאליו שיש לי ווטסאפ. הם אפילו לא טורחים לוודא, אלא ישר מנסים לשלוח הודעות. כמובן שהפלאפון הכשר למהדרין שלי לא מקבל אותן. לרבים מהאנשים שאני מתכתבת איתם אין מושג איך לשלוח תמונות דרך מייל, מבחינתם הם רוצים להעביר בלחיצת כפתור, ואני מסבכת אותם. גם מהדוברים של גופים וארגונים שונים אני שומעת תמיד פליאה: "את באמת רוצה להגיד שאין לך ווטסאפ?".

יש לך לפעמים הרהורים או מחשבות כפירה שאולי, עדיף להכניס ודי?

"כן. לפעמים אחרי תקשורת מעייפת עם מישהו במשך בוקר שלם, שרק צריך להעביר תמונה או תגובה, ואין לו שום דרך לשלוח חוץ מאשר בווטסאפ, עולים בי הרהורי כפירה. כיום אני מחזיקה בפלאפון כשר של נוקיה, הכי פשוט שיש. יש לי אותו כבר עשור. ברור לי שביום שהוא ילך לעולמו, אני אקנה מכשיר חדש, ואז מן הסתם איאלץ לקנות מכשיר מוגן אבל כזה שמאפשר הודעות ווטסאפ. אני מאוד לא רוצה להגיע לזה, ולכן שומרת על הפלאפון האהוב שלי מכל משמר. היו לי אתו כמה ניסים גלויים. פעם נסעתי בכביש בתוך העיר ובטעות הוא נפל לי מהרכב, הסתובבתי לנתיב השני כדי לחזור ולחפש אותו. בינתיים עברו שם משאיות, אוטובוסים ומה לא? למרבה הפלא והתדהמה הפלאפון נשאר על הכביש. שלם וללא פגע. אני מרגישה שמשמיים עוזרים לי לשמור עליו".

את מרגישה לפעמים שאת מפסידה משהו, שאת לא בעניינים?

"כן. למשפחה של בעלי יש קבוצת ווטסאפ מלוכדת ופעילה מאוד. קרה כמה פעמים ששמענו על אירועים קרובים כמו לידה ואירוסין הרבה זמן אחרי כולם, וכשהתפלאנו למה לא סיפר ולנו, אמרו: 'הודענו'. דרך הווטסאפ כמובן".

אילו תגובות את מקבלת מהסביבה על ההחלטה הזאת?

"אנשים מאוד מעריכים, אבל האמת היא שהסביבה פחות מעניינת אותי. זה לא מה שמשפיע על ההחלטות שלי".

(הידברות)

על ידי **elramos** » 01 אפריל 2018, 14:25

מספר סרטונים מחזקים בעניין פגעי הטכנולוגיה
https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D

על ידי **elramos** » 02 אפריל 2018, 19:00

מאגר חדש בנושא "פגעי הטכנולוגיה"..גדול מאוד..מכיל המון חומר..
עלונים, קונטרסים,וידאו, שמע ועוד..
הפיצו לזיכוי הרבים..
https://drive.google.com/drive/folders/ ... sp=sharing

על ידי **עזר** » 10 אפריל 2018, 05:31

כל אחד מחובר, אבל למשהו אחר: מחשבון על עידן הסמארטפון

זה חיבור?! כשכל אחד מחובר לסמארטפון שלו? בואו נמגר את המכה הזו. בואו נתחבר לדבר הנכון

אני יושב במסיבה, שיעור או סתם בתחנת אוטובוס. ואנשים מחוברים. זה בצילום סלפי, זה בשיחה פעילה עם חבר, מישהו פה מעלה תמונה, ואחר מסתכל בסרטון מעניין.

כל אחד מחובר, אבל למשהו אחר. בין האנשים כולם? אין חיבור.

אפשר לחלוש ולשלוט בין כל הקבוצות האפשריות, אפשר להתעדכן בזמן המתאים בכל העדכונים. אפשר לצפות בדברים ייחודיים ואפשר,

ואפשר,

וגם, אפשר.

זה חיבור?!

לפני 10 שנים, לא הייתה מציאות כזו. היינו הולכים ברחוב ורואים אנשים! רואים עולם, פוגשים שכנים ומכרים. מתעניינים, שואלים, עוזרים ותומכים.

זה לא שאין היום אנשים טובים בעולם. יש היום מכה.

אם במצרים היו 10 מכות, היום ישנה מכה אחת בינלאומית, אבל היא מכה איומה. היום, כל עוד אתה ממשיך לתייג מישהו, זה נקרא שאתם "שומרים על קשר".

כשאדם שולח לחברו אימוג׳י צוחק עם דמעות, הפנים האמיתיות שלו לא באמת נראות ככה.

הבעת הפנים נשארת פני פוקר כשלחצנו send על כ-10 אימוג׳ים נוטפים דמעות.

למה?

כי זו המכה ה-11. מכת הניתוק.

למה קשה להשאיר את המכשיר בבית כשהולכים לשיעור תורה? הרי בכל מקרה המכשיר לא אמור להיות חלק מהשיעור.

למה קשה להשתיק אותו כשיוצאים עם חברים?

למה?

והילדים...

כשהם רואים הורים יושבים ומתכתבים, יושבים וצופים, יושבים ומסמנים לייקים כאילו זה נקרא חיבור...

הלב כואב.

ואח"כ, איך נבוא אליהם בטענות? איך אפשר להגיד להם "אתם כל היום במחשב! בגילך היינו יוצאים ומשחקים בחוץ"... זאת המציאות שהם רואים. איך אפשר לבוא אליהם בטרוניה?

בואו נמגר את המכה.

לתת קודם תשומת לב לאנשים שסביבנו. כל זאת ועוד יהפכו אותנו למחוברים לדבר הנכון. יהפכו אותנו לאנושיים יותר, רגישים ואכפתיים יותר.

בואו ביחד, נתחבר לדבר הנכון, נשקיע ולו מעט, בשביל העתיד שלנו, לילדים שלנו. שכשהם יסתכלו לאחור, יזכרו בהורים הטובים שהעדיפו שעת איכות איתם בעשרות מונים על שעת "חיבור" בכל רשת חברתית.

על ידי **עזר** » 15 אפריל 2018, 05:41

בזכות מה עבר הנער מתיכון חילוני לישיבה קדושה?

את רעות האינטרנט, הן במחשב הביתי והן בסמארטפון, כמדומני שמיותר
לפרט ולבאר. כל אחד ואחת המחזיק ברשותו כלי משחית אלו - יודע לאילו
דיוטות תחתונות של טומאה מובילים אותו מכשירים אלו, ובוודאי כבר החליט
כמה וכמה פעמים להתנתק מהרעל הזה. הבעיה היא, שאנו חושבים שאנחנו
לא יכולים ולא מסוגלים לעשות זאת. כ-ו-ל-נ-ו מכורים לאינטרנט במידה
כזו או אחרת, וידוע שישנו קושי עצום כדי להיגמל מכל התמכרות שהיא.

חיים לא רגועים בגלל הגלאקסי

לפניכם מעשה גבורה של יהודי יקר, שהצליח להוציא את האינטרנט מהבית
ומהכיס לפני שלושה חודשים, למרות היותו כמו כולם מכור לזה. אם הוא
הצליח אז כל אחד יכול להצליח. וזה סיפור המעשה )הרחבנו בפרטי המאבק
הפנימי של יוסי, היות וללא ספק אלפים מקוראינו יזהו את המאבק הזה בלבם פנימה(: לפני
תשעה חודשים בערך, פנתה אלי אשתו של יוסי )שם בדוי( בבקשה, שאשכנע
את בעלה שיזרוק את הגלאקסי הטמא שלו ויעבור לסלולארי כשר. המכשיר
הקטן הזה אף הצליח להרוס את שלום-הבית שלהם...

אחרי מספר משפטים עם יוסי קלטתי שהבחור מכור למכשיר. הוא התוודה
בפני, שאפילו בלילות הוא לא ישן רגוע, הוא מתעורר פעם-פעמיים בכדי
לבדוק אילו הודעות "חשובות" נכתבו בווטצאפ. ה"גלינג" שמודיע על כניסת
הודעה היה מקפיץ לו את הלב, והוא היה חייב להסתכל מה כתוב, גם אם הוא
באמצע ארוחה או שיחה עם אשתו. ואל תחשבו שזה מקרה חריג, אני משער
שכעת חצי מהקוראים מחייכים בבושה שזה גם המצב שלהם: אתר מסוים
או אפליקציה מסוימת השתלטו על חייהם בצורה כזו או אחרת, ולא נותנת
להם מנוח... הובלתי את יוסי להכיר בכך שהוא "מכור
לאינטרנט". שכן שלב ראשון בהתרפאות ממחלת נפש
או מחלת נשמה היא הידיעה שאני חולה.

שלב שני ברפוי היא הידיעה שזו "מחלה", כלומר,
לדעת שזה דבר רע. השלב הזה היה קשה, מאחר וכבר
אמרו חכמי המוסר: "העובר עבירה ושונה בה פעמיים
ושלש - נעשית לו כמצווה". יוסי היה בטוח שהוא עושה
מצווה גדולה עם הסמארטפון שלו, מאחר והוא שולח
הלכה יומית ושיעורי תורה לחבריו בוואטצאפ, ואין לך
מצווה גדולה מזיכוי הרבים. לאדם מבחוץ טענה זו
נשמעת מגוחכת, אבל האסורים בבית הסוהר האינטרנטי
בטוחים הם בטענה זו, וכבר "זכיתי" לשומעה מכמה
וכמה "צדיקים", המצלמים שיעורי תורה באייפון ומעלים
ליוטיוב, אך רבים מהם נפלו במראות נגעים, וכבר אמרו
חז"ל: "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך".

הנקי מטומאת האינטרנט יזכה
להנות בימות המשיח

באחד השיעורים בהם השתתף יוסי, אמרתי ללא תיכנון
מראש: "הגאון הגדול הרב חיים פלאג'י זצ"ל, אשר חי
לפני כ-180 שנה באיזמיר שבטורקיה, כותב בספרו )תוכחת
חיים ח"ג בסופו( דברים מבהילים: הקב"ה הודיע לנו ע"י
נביאיו הקדושים, בפסוקים מפורשים בכמה מקומות
בתנ"ך, כי לפני ביאת המשיח והגאולה השלימה, ה'
ישלח ניסיונות קשים בקיום המצוות בכלל, ובשמירת
הקדושה והצניעות בפרט, על מנת לבדוק את חוזק
האמונה של כל אחד ואחד. ורק אותם שיעמדו בגבורה
בניסיונות, הם ורק הם יזכו לזכות ולהתענג בתענוגי ימות
המשיח והעולם העתידי. וזו הסיבה שהתחדשו מכשירים
טכנולוגיים משכוללים בשנים אלו! )ללא ספק, הדברים מכוונים
גם ובעיקר לאינטרנט, שהרי אין לך שיכלול וניסיון גדול וקשה יותר
מהאינטרנט(. אלא שמסיים הרב חיים פלאג'י שם בדברים
מעודדים, הוא מגלה, שיחד עם הניסיון הגדול שהביא
עלינו האלוקים בדור הזה, שלח לנו הקב"ה כוחות גדולים ועצומים, שלא
היו לאנשים בדורות הקודמים, כדי שנוכל לעמוד בהצלחה מול המפלצת הזו
הנקרית "אינט-מת". )הרחבתי בזה בגיליון כסליו תשעז(.

הדברים פעפעו בלבו, כאשר בנוסף לכך שמע יוסי מרב ביהכ"נ: "מי שיש לו
אינטרנט בכיסו או בביתו לא יזכה לחיי העולם הבא". הוא שאל אותי מספר
פעמים אם זה באמת כך, והשבתי לו בחיוב. הוא נרתע ובכך התקדם לשלב
השני. אלא שהשלב השלישי והאחרון בריפוי, שהיא האמונה ביכולת שלי
להיגמל ולהתנקות, זה היה שלב קשה ביותר אצל יוסי. הוא טען בלהט והיה
מוכן להישבע בנקיטת חפץ, שהוא לא מסוגל להתנתק מ"ידידו הטוב". "זה
כאילו שמוציאים לי אבר חיוני מהגוף...", הוא טען, "לא מסוגל לדמיין איך
ייראו החיים שלי בלעדי הגלאקסי?! אני קם וישן עם זה... זה ממלא לי את
כל היום...". אך הוא לא ידע כלל חשוב בעבודת ה' – הקב"ה עוזר לאדם לנצח
את היצר הרע. ולכן כל אדם יכול להתגבר ולנצח את היצר הרע.

הישועה הגיעה דרך הבת. בתחילת השנה )אחרי החגים(, עם סיום עבודתה
ב"שירות לאומי", החלה בתו של יוסי ללמוד במדרשיה. שמה התחזקה היא
בקדושה וביראת שמיים, ובחג החנוכה האחרון )לפני שלושה חודשים( היא קמה
ועשתה מעשה, היא ניקתה את כל המשפחה מטומאת האינטרנט. כל ארבעת
הסמארטפונים של המשפחה: האבא, האמא, שלה ושל אחיה, כולם הוחלפו
במכשירים כשרים ללא אינטרנט כלל ועיקר. והאמא החליטה "אנחנו הולכים
עם הקב"ה עד הסוף", וגם הוציאה את האינטרנט מהמחשב הביתי שלהם.

הסמארטפון נזרק והבן עבר ללמוד בישיבה

שלושה חודשים בלבד שהבית התקדש וטוהר, ומהפך נרשם בקרב בני ביתו
של יוסי: האמא הולכת יחד עם בתה למדרשיה, שם היא מתעלה בצורה
מדהימה. ו... אצל הבן התחוללה "רעידת אדמה" של ממש: לאחר חודש מסילוק
הטומאה, הגיע הבן בתחינה ובקשה לאביו: "התיכון
החילוני בו אני לומד לא מתאים לי, אני לא מסוגל ללכת
לשם, ברצוני לעבור ללמוד בישיבה קדושה". נחישותו
של הבן הסירה את כל החששות של אביו ושל הרבנים
איתם הוא מתייעץ, והבן של יוסי עבר ללמוד בישיבה
קדושה באופן מלא! ואצל יוסי, אפילו חזותו החיצונית
השתנתה: זקן קצוץ מהדר את פניו, וכיפה שחורה
מפארת את ראשו. "הכל ב'אשמת' הבן", מסביר יוסי.

בתחילה הייתי מהסס אם יוסי יצליח להתמיד בטהרה
זו, אך בפגישה האחרונה עמו התרשמתי שהוא חזק
בזה, אם כי הדחף לסם ה"סמארטפון" עדיין מקנן
בלבו. )כנראה, לוקח זמן עד להתנקות וטהרה פנימית שלימה(.
יוסי מדגיש ואומר: "לפעמים ישנו פיתוי לחזור לזה,
אבל כשאני רואה את השינוי אצלנו במשפחה זה מאד
מחזק אותי: אנחנו בבית מרגישים הרבה יותר ביחד.
אנחנו מדברים אחד עם השני. אני ואשתי חזרנו לישון
באותו חדר. כמו כן, אני מרגיש רוחני יותר, טהור יותר,
חיים אחרים. חשוב לי לומר, שאני מרגיש יותר רגוע!!
תודה לא-ל, עכשיו, אני נכנס למיטה, שם את הראש
על הכרית וכבר נרדם, והשינה שלי רגועה כמו תינוק".

היצר הרע לא פראייר, והוא לא עוזב את הקליינטים
שלו כל-כך מהר. לפני חודש הגיע יוסי להתקבל
לעבודה בחברת הסעות פרטית בתור נהג טנדר, והחברה
דרשה שיהיה לו סמארטפון. מדוע? כדי לצלם תאונות
וכדומה, כדי לקבל במייל את סידור העבודה, ובשביל
הווי'ז )תוכנית ניווט בכבישים(. יוסי חשב בעצת רבו, לקחת
סמארטפון שיש בו רק שלושת התכונות הנ"ל. אבל
ליוסי אסור להתקרב לאינטרנט בכלל, כפי שאומרת
הגמרא, שאין לנזיר אפילו להתקרב לכרם, שמא יתפתה
ויאכל מענבי הכרם. בעצתי, מצא יוסי פתרון לכל דבר,
הוא קנה מצלמה ומכשיר ג'י פי אס בנפרד, ואת סידור
העבודה מקריא לו המעביד בטלפון ויוסי רושם. "אין
דבר העומד בפני הרצון".

(מתוך העלון "אור עליון")

על ידי **עזר** » 15 אפריל 2018, 05:42

אני חייבת לפרוק ולשתף את כולכן, שהייתן שותפות בהצלת נפשות ומשפחה- פשוט כמשמעו

האמת ניתנת להיאמר- אני לא בדיוק עובדת משרד כמוכן. כלומר: לא עובדת משרד בכלל (אלא…. נא לא להתעלף, ולא לשלוח אלי מיילים של 'מה את עושה כאן בכלל'... אני מורה!).

ל... אני רשומה כי המקום בו אני עובדת מייצר לתחושתי רבות מן הדילמות שמעסיקות כאן את כולן וגם אני רוצה וצריכה חיזוק ושמירה…

בית ספר בו אני עובדת הוא לצערי לא הפרופיל של המקום החביב והערכי הזה שאסוציאטיבית מתקשר לכן עם המונח "בית ספר". זה מקום מאווווווד פתוח, מהסוג הזה שהאמהות בו 'משתגעות' מאיך אפשר בכלל להסתדר בלי אייפון והודעות וכיו"ב וצורת הלמידה בו גם היא חדשנית למדי, כולל כל מיני רעיונות די הזויים…

בחדר מורות ישנם מחשבים לרשות המורות וכנ"ל בכל כיתה. המחשבים לא היו מוגנים כלל ואני- תמימה שכמותי, פשוט השת-ד-לתי לא לגשת אלא למייל.

באחת הפעמים המחשב היה פתוח, היכן שלא צריך----

הצצתי ונפגעתי, ואף פעם לא חשתי על בשרי את מהות הביטוי הזה ככה.. זה סיחרר, זה זה שיגע, זה שרף, זה מששששששששששך-----

נהיתי מטורללת!

למחרת הרגשתי שאני חוטפת מכת חשמל- מצאתי את עצמי שוב ניגשת, נסחפת…. לאאאא--- עצרתי איכשהוא והלכתי הביתה. המומה, לא נושמת, ראש מתפוצץ, בחילות. הרגשתי שעצרתי....מלחיות----

בלילה, כשבעלי ירד ללמוד, הגיעו סוף סוף הדמעות.

בכיתי- צעקתי- אמרתי לה': ה', אתה יודע מראש שזו מלחמה אבודה!! מה עושים מחר בעבודה שוב, עם החשק הזוועתי הזה והיצר האיום. עזור לי שלא תהיה לי האפשרות לעשות זאת!!!

תבינו, אני בת בית יעקב! המורה היותר דוסית! ב"ה שהספיקו לי פעמיים בשביל לומר לעצמי- אם ר' יוחנן לא עמד בזה תפסיקי לנפנף בבעל ת"ח, בהורים גדולי עולם ובמשפחה נערצת ומושא לגאוה על כל מורות הסמינרים...

מה שעוד עמד לי מול העיניים בס"ד ואולי דחף אותי ככה לצעוק-לצרוח את מצוקתי ישר לכסא הכבוד, זה שהייתי בהריון. ידעתי, מתוך האפילה הזו, שיש לי אחריות כפולה ומכופלת: איך אוכל לעמוד מול התינוק, כשזה הקטן גדול יהיה ויביט/תביט בי וישאל- למה גרמת לי לניסיונות האלו?! מדוע לא כבשת אותם עוד קצת בשבילי?! ואם אלו הניסיונות היום- עם אילו ניסיונות ילדינו יתמודדו עוד מספר שנים??!!

בכיתי בכיתי בכיתי… יכולת או כוח לכבוש את ההר הזה לבדי לא מצאתי בי, אבל לבכות ולצעוק כן. אמרתי: ה', אתה יודע שבן אנוש לא יכול לעמוד בזה לבד. אני מה שאוכל- אעשה, ואתה עשה את שלך!!

באותו לילה ישבתי שעתיים+ על המחשב בבית (החסום ומוגן לחלוטין) וקראתי את כל מה שכותבים גדולי עולם, עסקנים, וכו' נגד פרצות האינטרנט, קראתי מכתבים על קריעות של משפחות, בכי של נשים, ניסיתי לחוש מבעד למילים את מה שעומד מאחורה וכמה זה רעעעעע למי ששם.

ובהמשך הלילה הזה גם פתחתי אחורנית מיילים... - ככה אחד אחד, מיילים שנותנים כוח לעמוד בניסיונות מהסוג הזה או ניסיונות בכלל. הרגשתי כ"כ חלק, כ"כ משפחה, וכמה כוח זה נותן!!! קיוויתי שהשעות האלה יתנו לי את היכולת להתחיל להתמודד, אבל- ה'!!!, ביקשתי- תילחם בשבילי גם אתה, אחרת- אנה אני באה?!!

למחרת ליל השימורים הזה אני מגיעה כהרגלי לחדר המורות ושומעת… את אחת המורות מתלוננת שאינה מצליחה לפתוח אתר מסוים. עוד לא קולטת מה הולך פה ונכנסת המנהלת ומסבירה שמשרד החינוך שלח טכנאי שעבר על כל המחשבים, חידש אותם והגן עליהם על מנת ש'בנות לא תוכלנה לפתוח אותם'.

"אל דאגה"- היא מוסיפה- "מה שתצטרכנה בשביל הלמידה יהיה לכן". ולא מה שמעבר, לא מה שמעביר אתכן אל העבר השני, המשכתי בליבי, המומה.

איזו נשיקה!!! הרגשתי את האהבה בחוש! אף פעם לא חשבתי שמהפך כזה יכול אי פעם להתרחש במקום ההוא- זה שדגל בחדשנות, למידה, קידמה, עצמאות ושטויות נוספות… ושוב הדמעות… אבל הפעם---- איזו הקלה הייתה בהן, וכמה הודיה!!!

מאות ויותר נשים, חשבתי לעצמי בהתרגשות אדירה, התחילו כמוך ולא זכו. לא זכו לצאת משם, לא זכו לחוש את האהבה העצומה הזו, ובטח לא זכו (ולא תשכנעו אותי שהג'וק הזה שנכנס בהם לא היה מענה ישיר מהשם לתפילה-זעקה שלי ביום הקודם!) לזכות כך על הדרך רבות נוספות.

אני כן! היש אהבה גדולה מזו?????

על ידי **עזר** » 24 אפריל 2018, 03:05

האינטרנט "הכשר"?!
וכאן אנו רוצים לעבור לכמה נקודות נוספות מסוכנות הנוגעות לנושא: האינטרנט "הכשר", הפלאפון הפרטי, הטלפון הביתי הרגיל, ושליחת הודעות אס אם אס.
אומר הרב בידרמן: "אנשים אומרים "יש אינטרנט "כשר", אבל זה לא נכון! על אינטרנט אי אפשר לעולם לומר את המילה: "כשר". אפשר לומר, שזה "מאושר" וניתן לשימוש, אבל לא "כשר"!
והוא סיפר על בחורה אחת שהייתה צריכה לאכול בשר של חזיר לצורך רפואתה.
אביה הלך לשאול אם יש תחליף אחר ואמרו לו, שלא. וזה פיקוח נפש! וחייבים!
הבת הזאת אמרה: "בסדר, אם אני חייבת אז לפחות שיקחו את החיה הטמאה הזאת וישחטו אותה עם סכין כשרה ובדוקה..."
לאחר ששחטו את החיה הטמאה, היא ביקשה, שיבדקו את הריאות שלה ושהרב יגיד אם הריאות כשרות.
לקחו את הריאות לרב, והרב אמר: "אני לא יכול להגיד על ריאות של חיה טמאה שהן כשרות.
אם צריך לאכול את זה בגלל פיקוח נפש... אז אין מה לעשות! אבל להגיד שזה כשר?? זה אינני יכול לומר".
אותו דבר", אומר הרב בידרמן, "אם צריך להשתמש עם אינטרנט חסום (דרך חברת הסינון הטובה ביותר) לצורך עבודה אז בסדר! אין לנו ברירה אחרת. אבל מפה ולהגיד על אינטרנט חסום שהוא כשר... זה אי אפשר לומר!!"

ישנם 115 נציגים בחברת 'אאוט נט' של הרב אהרון אדרי מישיבת מיר בנשיאות הרב פינקל.
אתה מתקשר ובא אליך אחד הנציגים שבאיזור מגוריך מתי שנוח לך, ועובד על המחשב שלך חצי שעה בחינם (שזה בחוץ עולה 600 שקל).
בהתחלה, לאחר שניתקו את החלק האינטרנטי מהמחשב, רצו לשים מדבקה שכתוב עליה "כשר"... אבל כל הרבנים אמרו להם: "בשום פנים ואופן! מחשב זה נחש! אין נחש כשר!!!"
אז כתבו "נקי".
כיון שגם דרכו – דרך האינטרנט "הכשר" – אירעו אסונות קשים!!!
וכך סיפר הרב מאיר דוד:
"הלכתי השבוע יום שלישי או רביעי למסור שיעור. פגש אותי מורה הוראה גדול במשרד שלו ואומר לי: "איפה שאתה עומד... פה, פה, פה, עמדה אשה שומרת תורה ומצוות לפני חודש וביקשה ממני תיקון.
מה קרה?
ב–3 בלילה היא שיחקה באינטרנט "הכשר" במשחק מסוים (אני יודע בדיוק איך זה קרה. אי אפשר לפרט כאן) ואז היא נכשלה באיסור חמור ונורא של אשת איש!!! היא עמדה פה ושאלה אותי, איך מתקנים את העבירה שעשיתי?
אבל זה לא עזר לה...
דרך אותו אינטרנט "כשר" נמחק לבסוף הבית שלה!!!
ועוד ממשחק מטופש!!!

על ידי **עזר** » 24 אפריל 2018, 03:09

"גם אתה באת להתאבד?! לא אצלנו!!"
שוטרים מקבלים או אמורים לקבל (לפי החוק) טיפול מונע, שהם – עצמם – לא יתדרדרו לפשע.
מכיון שהם מתעסקים עם פושעים ועבריינים שעות רבות במשך היום, כתוצאה מכך הרמה המוסרית שלהם נפגמת בצורה קשה, כיון שהם מושפעים ממה שהם רואים בחוץ.
אם בשוטרים – שהם לא ילדים קטנים, והמקצוע שלהם זה לטפל בפשע, והם עושים זאת לתועלת הציבור – ובכל זאת הם חייבים לקבל טיפול מונע שלא יהיו מושפעים... אז נחשוב רגע מה זה עושה לילד?
חוקרת משטרה אחת, הייתה 'תקועה' עם הילדים שלה הקטנים בעת עבודתה במשטרה.
לא היה לה ביבי סיטר לחקירות המשטרתיות שלה והיא רצתה לחסוך... מה עשתה?
היא לקחה את ילדיה הקטנים איתה למשטרה.
הילדים הסתובבו שם ושיחקו להם במחלקת המשטרה.
לאחר כמה שנים אחד הילדים שלה יצא רוצח!!!
האמא האשימה מאוד את עצמה. היא אמרה, שהיא חושבת שבגלל שבקטנותו הוא שמע תמיד במחלקת המשטרה על רציחות, אלימות, פשעים, וגניבות, אז זה השפיע עליו בתת מודע.
"אני הייתי פעם בניו ג'רסי", מספר הרב עמנואל תהילה, "בשכונה יוקרתית שנקראת "דיל".
המלון היה ממוקם במרחק של 200 מטר מהאוקיינוס האטלנטי.
איזה אוויר... כל הקיר מול הים, היה מלא חלונות מלמעלה ועד למטה. קיר שלם של חלונות.
אני מנסה לפתוח עוד חלון ועוד חלון, ולא הולך. אני לא מבין למה? הרי יש ידית, יש חלון, והחלון לא נפתח!
אני עולה על כסא, מנסה לבדוק למה זה לא נפתח... מתברר שהם הבריגו בברגים קטנטנים את החלון למסגרת ולכן אי אפשר לפתוח!
ירדתי לפקיד הקבלה (כי אשתי שכחה לשים מברגה חשמלית במזוודה...) ושאלתי אותו אם יש לו איזה מברג או משהו...?"
הוא שואל אותי: "בשביל מה?"
"לפתוח חלון"
"יש לך מזגן", הוא אומר.
"מזגן יש לי ברכסים, אני רוצה את האוויר שבא מהאוקיינוס האטלנטי..."
הוא התעקש: "אתה יכול לרדת למטה וליהנות מהאוויר"
אני אומר לו: "אולי בכל אופן תן לי מברג אני פותח את החלון ומיד מחזיר לך!"
הוא הסתכל עלי בחיוך מלגלג. "תגיד לי", הוא שואל אותי, "גם אתה באת להתאבד?! לא אצלנו!! לך למלון הסמוך, שמה החלונות פתוחים!".
ילדים – בעקבות צפייה – חשבו שהם יכולים לרחף דרך החלונות החוצה כמו 'סופרמן'.
הם נפלו מכמה עשרות קומות ובזה הם מצאו את מותם האכזרי...
(מקרה דומה לזה היה, כשעשרות ילדים נמצאו כמעט חנוקים למוות במערכות ביוב באמריקה, בעיקבות סדרה הנקראת 'צבי הנינג'ה'... או שנדרסו בכביש וטבעו באמבטיה, בעיקבות סדרה הנקראת 'בילבי'.)
ילד חושב שאלה החיים. הוא חושב שזו המציאות.
סיפר אחד המרצים:
"יש לי קרוב משפחה, לא משנה מאיזה מקום בעולם. היה מכירת חיסול של דיסקים, הוא קנה 100 דיסקים לצפייה ב–80 דולר (80 סנט לדיסק). הכל היה משחקי מרוצי מכוניות.
יש דבר כשר יותר ממרוצי מכוניות?
הילד שלו התחיל לראות.
כעבור 3 ימים הוא כבר היה מכור לזה.
הוא הגיע לבית ספר, כל ילד שהיה עובר לידו... היה מקבל איזה 'פליק', מכה או בעיטה, מתנגש בכוונה... עד שכבר לא היה אפשר לסבול את זה.
המנהל התקשר לאבא ושואל אותו: "מה קרה לבן שלך? הוא השתגע...? הוא לא היה יכול ללכת כמה דקות מבלי להרביץ מכות מהצד??!"
האבא לא הבין. "אתה מדבר על הבן שלי???"
מה קרה? הוא לא היה כזה...
עד שהאבא תפס שהכל מונח בדיסקים!!!
מה הוא ראה שם כל הזמן? מכוניות מתנגשות אחת בשניה...
הבן שלו פשוט חיקה את מה שהוא ראה!!
האבא לא חשב פעמיים. הוא לקח את כל הדיסקים ועטף אותם במגבת, ריסק את כולם. וזרק אותם ישר לפח...
תוך שבועיים שלושה... התופעה נעלמה!"
פרופסור ג'ון קונבל מאוניברסיטת מילסקס מצא: ילדים נוטים יותר להתרגז... לצעוק... לדחוף ילדים אחרים... להרביץ להם... באותה מידה שהרבו לשחק משחקים במחשב.
האמא אולי חושבת, שבזה שהיא נותנת לילד שלה לשחק במחשב היא תשיג קצת שקט, אבל אחר כך היא "אוכלת" את זה בריבית דריבית!!!
היא באה אחר כך עם בעלה לשאול יועצי חינוך ומומחים: "למה כל הזמן הילד שלי רב ומתקוטט...? למה כל הזמן הילד שלי עצבני ומתוח...?"

על ידי **עזר** » 24 אפריל 2018, 03:09

בני 17 מחוברים למכשירים בטיפול נמרץ!!!
עורך תוכניות של מחשבים וטלוויזיות, מגלה סוד מקצועי:
כדי להשאיר את הילד (או את המבוגר) צמוד למסך, הם כל 14 שניות חייבים להכניס איזו סצנה של מתח או תמונת מתח... כדי שזה לא ישעמם אותם.
יצרני משחקי המחשב משקיעים מיליארדי דולרים, כדי לשלוט על ריכוזו המלא של הילד! צבעים... מוזיקה... תנועות... קולות... מסכים מתחלפים... אורות... הכל מרתק.
הילדים נעשים מאובנים במשך כמה שעות טובות! אי אפשר בכלל לדבר איתם!!
מה שזה גורם שכל הזמן הילד הזה נמצא במתח עצום... הרוגים... פצועים... דם... הוא צובר מתיחות ומתיחות ומתיחות... בלי סוף.
כשיש סכנה האדם נהיה בבת אחת עירני... ואפילו שהוא סחוט וגמור מעייפות.
מדוע?
יש חומר כימי – נקרא בשם אנדרלין – שמשתחרר לדם. החומר הזה גורם לאדם להיות במצב של עירנות ומתח. כשילד צופה במשחק או רואה סרט, תמיד הוא נמצא במתח! ובאותו זמן ממש חודרים אותם חומרים כימיים לדם, וזה גורם לילדים כבר בגיל צעיר למחלות קשות!!!
יש היום בני נוער בני 17 שמחוברים למכשירים בטיפול נמרץ!!! כי כל הזמן הגוף היה מתוח.
ועוד דבר:
אומרים החוקרים: לילד יש אכזבה נוראית.
כיון שאחר צפייה בסרט או משחק במחשב, הילד חוזר למציאות האמיתית ובמציאות האמיתית אנשים לא טסים באוויר... ולא מחסלים שונאים על ידי יריות...
ואז מה קורה לילד?
אומרים החוקרים: הוא נכנס לתיסכול! לדיכאון! לעייפות! לחרדות! לכאבי ראש! הבריאות שלו נהרסת! וזה גורם, למה שאמרנו, שנערים בני 17 היום מחוברים למכשירים במחלקות לטיפול נמרץ!!!
יצא לא מזמן יחסית ספר שנקרא "הסם עם התקע".
חיברו את הספר הזה קבוצה של חוקרים בראשם פרופסור ג'ון קטל מאוניברסיטת פנסילבניה.
הם קיבלו תקציב גדול מאוד ממשרד החינוך האמריקאי. עשו את המחקר הכי מבוסס, הכי גדול, רב ההיקף והאיכותי ביותר... על 800,000 בני נוער!! עקבו אחריהם מרגע הלידה עד גיל 18.
הם רצו לבדוק את השפעת הטלוויזיה והמחשבים על ילדים כאלה.
התוצאה הסופית שיצא להם מאותו מחקר – שהשתרע על גבי 18 שנים טובות – היה חד משמעית... לזרוק את המחשב והטלוויזיה מהבית!!! הנזק שנגרם לאותם ילדי מחקר, היה איום ונורא.

על ידי **עזר** » 24 אפריל 2018, 03:14

בגיל 15 היו לי חברים בשכונה..
כולם בהתחלה היו חרדים ולאט לאט החבר'ה הפכו להיות שבאבניקים. חלקם גם לא היו דתיים.
אני בדרך כלל לא נגרר אחרי החברה, יש לי את הקווים שלי, את הסיגנון שלי, ככה תמיד הייתי. בתור ילד היו לי חברים שהייתי הולך לראות אצלם סרטים חילוניים.
היה לי חבר שהתחיל לדבר איתי על נושא פגם הברית והוא הכשיל אותי בעניין הזה מאוד.
לצערי, בהתחלה יש הנאה של רגע ואחר כך ישנה הרגשה של ריקנות ושל ירידה במצב הרוח והרגשתי ממש כשבר כלי. הייתי חושב אחר כך: 'למה? למה עשיתי את זה? מה יצא לי מזה?' ההרגשה הפנימית הייתה נוראה. האמת, בהתחלה לא ידעתי כל כך מה חומרת האיסור.
יום אחד מגיע אלי "חבר" שלי – שהיה בחור ישיבה חרדי – ואומר לי: "יש לי סרט להראות לך".
ההורים שלי באותו זמן לא היו בבית. הוא הראה לי סרט מהגרועים ביותר שיכולים להיות...
הייתי מזועזע כל כולי! הייתי המום!
לפני שהלך אמר לי: "אני משאיר לך את הסרט. הוא היה 'ספק' של הסרטים האלה (כיום הוא התחזק מאוד). הגעתי למצב שלא יכולתי לצאת מהדבר הזה.
פגשתי לאחר זמן מישהו שדיבר דברי חיזוק על כל הנושא של פגם הברית... ועד כמה שזה חמור... וכו' כששומעים את חומרת הדברים מזדעזעים, אבל הבעיה היא שבפועל קשה מאוד לצאת מזה.
הכרתי בחור אצלנו בישיבה שהיה חסון מאוד מבחינה גופנית, אבל כל הזמן היה חלוש, התברר שהיה נכשל בכך 5 פעמים כל יום (ה' יצילנו!!).
מתוקף תפקידי הוצרכתי להתעסק במחשב.
פנו אלי אנשים ורצו לעשות ערב יחיד במינו לבני תורה. זה היה אמור להיות מופע בבנייני האומה כ–4,000 איש וכ–20 נגנים. בטעות פירסמו אותי בעיתון. הראש ישיבה קרא על כך שאני עומד להופיע בעיתון... והעיף אותי מהישיבה.
הפעלתי רבנים... אמא של בכתה למשגיח... אבא שלי כעס, הוא אמר: "אתם זורקים אותו מהישיבה?! איזה חרדים אתם?? בגללכם הוא ילך לצבא..."
המשגיח היה אטום. היה שם בלגאן רציני.
הייתי שם בישיבה אך לא הייתי שם. אמנם נשארתי שם אך לא הייתי עושה כלום, כל הזמן הייתי ישן. לא נכנסתי לשיעורים ולא לתפילות פשוט התנחלתי שם.
התחלתי להופיע באירועים זה היה בערבים. הייתי חוזר מההופעה בסביבות השעה 1:00, 2:00 בלילה ורואה סרטים עד השעה 7 בבוקר, מניח תפילין, לפעמים מתפלל ולפעמים לא.
היה לי במחשב אינטרנט אלחוטי ככה שהיה לי אינטרנט חופשי. כל מה שהייתי צריך לעשות זה להתחבר אליו.
וכאן בעצם התחילה הנפילה הגדולה שלי.
בהתחלה היו לי מלחמות עם 'היצר' כן לראות לא לראות... אבל מהר מאוד הוכרעתי בקרב הזה, היצר ניצח אותי!
הייתי מוריד סרטים מהאינטרנט וצופה בהם עד הבוקר ואחר כך הייתי ישן עד השעה 17:00 אחר הצהריים (לפעמים התפללתי מנחה).
הגעתי לצפיית 8 סרטים בלילה אחד!!! אם לא יותר.
אלפי סרטים עברו תחת עיניי (מה שחילוני ברחוב היה יודע, הייתי יודע פי 7 ממנו!!)
ולפעמים הייתי ער רצוף: משעה 18:00 בערב עד השעה 12:00 בצהריים!!!
ולפעמים כמעט הגעתי ל–24 שעות צפייה מול המחשב, תוך כדי אכילה, בלי לישון כלל!!
בקיצור, הכל היה הפוך אצלי שעות לא שעות. הכל ירד אצלי. התפילות, ובכלל כל לימוד התורה. וכל זה כשאני נמצא בישיבה.
התדרדרתי כל כך נורא עד שהגעתי לצפות בקולנוע. כל כך הרבה הייתי מבקר שם שהייתי צוחק עם חבר שלי ואומר לו: "שבכסף הזה היינו יכולים לקנות בית". בזבזתי אלפי שקלים!!!
(חוץ מהתשלום על האינטרנט).
וכאן אני רוצה לציין: שמבחינת הלבוש נשארתי כמו שאני: עם ציציות בחוץ, חולצה לבנה, מכנסיים שחורות, כמו בחור ישיבה לכל דבר!! רק לצאת מזה לא יכולתי. הרגשתי שאני ממש כבול ולא מצליח להשתחרר מזה.
יום אחד חבר הכיר לי רב גדול תלמיד חכם שהיה מחזק בחורים שנשרו וגם שנפלו בדברים הללו. החבר חשב שאולי הוא יצליח להוציא אותי מהדבר הזה.
הרב דיבר איתי על כך, הוא נכנס בי חזק בדברי תוכחה קשים מאוד על חומרת האיסור...
התחלתי לבכות, ממש מיררתי בבכי... הוא התחיל לחזק אותי, אבל... מהעבירה הזו קשה מאוד להשתחרר.
זה כמו להיות מכור לסיגריות ולדברים יותר קשים... אמנם קצת פחת אצלי תדירות העבירה אבל עדיין לא הייתי נקי מזה, הייתי ממשיך ליפול.
וככה המשכתי כ–3 או 4 חודשים עד החתונה.
חשבתי שנפטרתי מזה... אך לא! היצר חיכה לי בסיבוב.
לאחר החתונה, קניתי 'אייפון'.
בהתחלה לא היה לי כולל וגם אשתי לא עבדה. התחלנו לראות סרטים במחשב קרוב לחצי שנה עד שקיבלנו החלטה שיותר לא רואים סרטים! זה היה בתקופה שסבא שלה נפטר וגם קרוב לחודש אלול... כך שהבנו שזה ממש לא מתאים.
אבל לי היה אייפון בכיס.
היצר הרע היה בוער בי כמו אש. המשכתי לגלוש ולצפות בסרטים.
זה היה נורא.
הייתי מגיע ללמוד בסדרי הכולל, אבל הראש שלי היה מנותק לחלוטין מהלימוד.
הייתי על "קוצים" ממש, מחכה לצפות באיזה סרט בשירותים בלי שאף אחד יידע. הייתי עוזב את החברותא לשלושת רבעי שעה נכנס לשירותים ורואה חצי סרט. וכך גם בסדר השני של הכולל.
אפילו בחודש אלול – חודש הרחמים והסליחות – התחזקתי קצת ונפלתי. הרגשתי שזה לא הולך. כשיש את זה בכיס... אין כמעט מושג להתחזק.
כך זה המשיך כ–3 חודשים.
אז דיברתי עם החברותא שלי בנושאים הללו והוא הפנה אותי לתלמיד חכם מזכה הרבים (אשר גם חיבר ספרים בנושאים הללו). הגעתי אליו כדי לבקש ממנו תיקון על כל מה שפגמתי הן בשמירת העיניים והן בשמירת הברית, כי זה כבר החל לייסר אותי...
ואז באיזה שהוא שלב הוצאתי את המכשיר לראות מי התקשר... הרב מיד קלט שיש לי אייפון.
במשך שעה וחצי הוא שוחח איתי על כך ואמר לי: "תגיד, אתה רוצה להתגרש...? אתה רוצה שיהיו לך ילדים...? עם מה אתה מתעסק...???".
בשכל הבנתי והסכמתי עם כל מה שאמר לי, אבל מבחינה רגשית, מרוב שזה היה טבוע בי, הייתי קשוח ונוקשה! לכן לא כל כך התרגשתי ממה שאמר.
עד שהוא השביע אותי בתקיעת כף (שזה נחשב כ–40 שבועות. זה פי כמה וכמה יותר חמור משבועה רגילה). לא רציתי להישבע, אבל הוא הכריח אותי לטובתי שיותר אני לא אגע בדבר הזה, ולכן עלי פשוט לשבור את האייפון "אבל עד סוף שבוע", כך הזהיר אותי.
כל זה היה ביום ראשון.
אחרי שנשבעתי "נפל לי האסימון" על מה שעשיתי. נכנסתי למלכודת.
התקשרתי לאשתי וסיפרתי לה את מה שהרב אמר לי ושנשבעתי לו בתקיעת כף...
איך שהיא שמעה את זה היא ניתקה לי את הטלפון בפנים.
יום שלם היא לא רצתה לדבר איתי על זה.
היא אמרה לי בכעס: "מה אתה משוגע? אתה מבזבז סתם כסף 300 שקל כל חודש עבור האייפון?! לא מספיק שאני לא עובדת... אתה רוצה עוד לזרוק את האייפון שעלה לך 5,500??!! אני לא מוכנה!!". באותו זמן כמעט לא הייתה לי עבודה. הייתי חי רק מהמשכורת של הכולל.
כמובן שהיצר הרע ניסה למצוא איזה היתרים...
התקשרתי לכמה רבנים שיתירו לי את השבועת כף שנשבעתי... אף אחד לא רצה להתיר לי!
הם אמרו לי: "שבועה שעל דבר מצווה, איננו מתירים!"
לא הייתה לי ברירה והחלטתי לשבור אותו.
כשזה נודע לכמה מהחברים שלי, הם מיד התקשרו אלי ואמרו לי: "מה קרה לך? מה אתה נורמאלי? אנחנו נשלם לך כסף רק אל תשבור את המכשיר!! (זה מדהים כמה היצר הרע בא "לקראתנו"! בכל מחיר! העיקר שיישאר אצלנו האייפון).
אשתי הבינה שאם נשבעתי אז אין מה לעשות, היא לא רצתה לדבר איתי. היא כל כך כעסה עלי שבמשך שבוע שלם היא לא דיברה איתי כלום.
ניסיתי כל השבוע למצוא איזה שהם היתרים... כי לא עיכלתי את זה עדיין...
עד שהגיע יום שישי.
זהו! אין מנוס! סוף שבוע שהרב השביע אותי שעלי לשבור את האייפון, הגיע!
אשתי באה אלי ואומרת לי: "אל תשבור! תוציא את הכרטיס! או תמכור אותו!", היא התחילה לבכות... היא הייתה מאוד עצבנית.
כרבע שעה לפני כניסת שבת.
אני עומד עם האייפון בידי ומסתכל עליו וכולי מהורהר...
חמש דקות לפני כניסת שבת.
אני מנסה לשבור אותו אך לא מסוגל...
אין לכם מושג מה הרגשתי באותו רגע, יצר הרע נלחם בי עם כל הכוחות שלו:
'איזה טעות אתה עושה!'
'כל חודש יירד לך 300 שקל על כלום'
'אתה בתקופה שאתה בלחץ!'
'אין לך כסף מיותר!'
'כל החברים שלך נמצאים באייפון!'
'חבל, ב–200 ומשהו שקל אתה מדבר לכל היעדים עם מי שאתה רוצה!'
'אתה צריך את האינטרנט, אתה צריך להיות מחובר לאנשים, לחוץ לארץ... לפה לשם...'
'אם תעבור לפלאפון כשר, לא תוכל להעביר את המספר שלך הקודם!'
ככה היצר "ניגן" לי על המצפון.
שלוש דקות לפני כניסת שבת.
אתה יושב עם האייפון ולא מסוגל לשבור... לא מסוגל לשבור... אין, אני לא יכול... אני מנסה אבל לא יכול... היצר לא נתן לי... שמתי אותו על הריצפה, אני מנסה להרים את הרגל ולשבור אותו, לא יכולתי, הרגשתי שהרגל כבדה כמו עופרת... התחלתי לבכות.
אשתי לא הייתה מסוגלת לראות, היא הלכה לקצה השני של המרפסת.
פניתי להקב"ה בבכי: "ריבונו של עולם! קשה לי, אני רוצה להתקרב אליך"... אשתי אז הייתה בחודשים הראשונים של הריונה. "אני רוצה בנים תלמידי חכמים, אני רוצה שלום בית, אני רוצה בית של תורה"... ביקשתי כל מה שהייתי צריך מעומק הלב...
ואז... בבת אחת... פתאום הרגשתי שנכנסה בי רוח של טהרה וקדושה ממרום... תפסתי את האייפון וחבטתי אותו בריצפה בעוצמה 20 פעם!!! עד שריסקתי אותו לרסיסים!!!
ניגשתי לאשתי ואמרתי לה: "זהו! שברתי את היצר הרע!"
אתם לא יודעים, ואין לכם מושג, איזו הארה רוחנית גבוהה הייתי לי... אי אפשר להסביר... זו הרגשה שמימית חזקה מאוד שמרגישים אותה אולי רק פעם אחת בחיים... מעולם לא חוויתי כזאת הרגשה.
המעניין הוא, שבאותה שבת, הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר!
אשתי בהתחלה לא דיברה איתי על זה. היא ניגשה אלי אחר כך ואמרה לי: "שמע, רציתי להגיד לך שתשבור, אך לא העזתי! לא היו לי מספיק כוחות להגיד לך את זה! אני כל כך שמחה שאתה כבר מאחורי זה".
הלכתי וקניתי פלאפון כשר. הודעתי לכולם: "חבר'ה המספר שלי הוחלף לכשר, אין יותר אייפון!"
אני רוצה לומר: שמאז ששברתי את האייפון, פתאום יש לי יותר זמן לאשתי! לא הבנתי עד כמה הייתי מחובר לאינטרנט. כל פעם הייתי מתעניין מה התחזית... איזה הודעות שלחו לי... מה אומרים על הא ועל דא... כל מיני עיסוקים ושטויות... היא מאוד העריכה זאת.
ועוד דבר שגיליתי: נעשיתי יותר מרוכז! יותר מפוקס בחיים! כי שמתעסקים עם האינטרנט והמחשב, אתה פשוט מתנוון! המוח נהיה אטום! אתה נהיה מבולבל! זה פוגע ומוריד בכושר התפקודי שלך בחיי היום יום.
לסיום: מאז ששברתי את האייפון הטמא נהייתי אדם חדש! השלתי מעלי טומאה כבדה ביותר! התחלתי רק לעלות ולעלות, להתחזק בתורה וביראת שמים, ולראות סייעתא דשמייא מיוחדת על כל צעד ושעל בחיים.

על ידי **עזר** » 24 אפריל 2018, 03:27

הוא נשאר במיקרוגליות שלו
כמה ערוצים היו אז?
בסך הכל שני ערוצים! לא יותר.
על אותה טלוויזיה מסכנה של אז (לפני 50 שנה), יצאו נגדה כל גדולי ישראל והחרימו כל מי שמחזיק בה; לא מתחתנים עם ילדיו... לא עומדים בארבע אמותיו... לא מצטרף למניין ולזימון...
ובכל זאת, הטלוויזיה של אז הייתה 'צדיקה' לעומת הטלוויזיה של היום!!!
(הטלוויזיה של היום היא ענקית ומשוכללת, שיעור 'חזון איש' על כל הקיר, מלמעלה עד למטה ונרכשת ב–80,000 ש"ח.)
אז את נושא הטלוויזיה גדולי ישראל תפסו בזמן!
אף חרדי היום לא יבוא ויאמר: "אני מחזיק טלוויזיה בשביל לראות פעם תוכנית על הרב כדורי... לכן אני משאיר את זה בבית. זה בושה לאדם – שמגדיר את עצמו כחרדי – להחזיק טלוויזיה.
גדולי ישראל הצליחו ליצור סטיגמה שלילית לטלוויזיה: אתה מכניס כופר הביתה!!... אתה מכניס נואף הביתה!!... הצליחו במאבק הקשה לסלק את הבעיה הזו.
לא תמצא היום בית שהוא טיפה חרדי עם מסך טלוויזיה בסלון.
אבל מה לא הצליחו בינתיים?
למנוע את המחשב והאינטרנט!!!
מה עשה השטן? כשהוא ראה שנושא הטלוויזיה לא הצליח אצל הציבור החרדי, הוא המציא את האינטרנט! פטנט מתוחכם וגאוני שעקף בקלות את מערכת ההגנה של כל גדולי ישראל ונכנס אלינו מהדלת האחורית!!!
איך? פשוט מאוד...
אתה שואל בן אדם: "תסלח לי, אבל למה אתה מחזיק מחשב לא מוגן?"
הוא עונה לך: "מה אתה רוצה? זה לא טלוויזיה, זה מחשב! למי אין מחשב? זה מכשיר עבודה לכל דבר..."
"נכון", אתה עונה לו, "מחשב זה מכשיר עבודה ממש בדיוק כמו מקרר... כמו מיקרוגל... אבל בכל זאת אתה יודע מה ההבדל ביניהם?
מיקרוגל לא הופך להיות בית קולנוע ב–8 בערב בלחיצת כפתור!!
המיקרוגל הוא 'ילד טוב', הוא נשאר במיקרוגליות שלו כל 24 שעות במדף במטבח...
אבל מחשב, לא!
נכון שמחשב זה מכשיר עבודה נפלא ועוזר לאין ערוך... אבל תבין, זה טריק הסוואה מדהים שהמציא השטן.
אם תבוא היום לבית מינימום חרדי... האם תראה מסך של טלוויזיה בסלון?
מה פתאום?!
וגם אם תראה, הבן אדם הזה לא שייך אלינו בכלל... כל הציבור החרדי מוקיע אחד כזה.
אבל תבוא היום לבית חרדי ותראה מסך של מחשב... הוא יאמר לך שאשתו היא גרפיקאית, אשתו מנהלת חשבונות, אשתו מורה שמכינה דפי עבודה, הוא עצמו מקליד בו חידושי תורה וכותב ספרים... אבל עד הערב!!
בערב, פוק! יוצא השטן מן השק... ואז מתחילות "החגיגות". בבת אחת נהפך המחשב "התמים" להיות מכשיר בילוי הרסני מאין כמוהו! והבעל או האשה (או שניהם יחד. בר מינן) מתחילים לגלוש בכל מיני אתרים, רואים סרטים, חדשות, מתכתבים בפייסבוק, ומה לא...?
"אני מקבלת טלפונים מנשים שבוכות", אומרת הרבנית רות שמש, "פשוט בוכות... "איך קרה כזה דבר בבית שלנו??! איך זה קרה?!... בסך הכל זה התחיל מזה שהייתי גרפיקאית הכנסתי הביתה מחשב והייתי צריכה את הדואר האלקטרוני... ובעלי התעניין ורצה גם כן להיכנס וגם כן לדעת ו... היום הוא בפנים עמוק עמוק התוך התופת הנוראה של האינטרנט".
ואנה היא באה...
דבר כזה לא היה מימות עולם!!!

בלעם "הצדיק"
מי זה האינטרנט?
(כולל, כמובן, את כל "המשפחה המורחבת"; האייפון, האייפוד, הבלקברי, הסמארטפון, האל ג'י, הטאבלאט, והגלאקסי.)
הבה ונערוך היכרות כואבת ומזעזעת, באיזו מפלצת מבהילה זוועתית איומה נוראה והרסנית מאין כמוה מדובר. (אי אפשר להאמין שקיים כזה כלי כל כך מושחת בעולם שלנו.)
כמה ערוצים יש היום בטלוויזיה האם ידוע לך?
היום במערכת הטלוויזיה הביתית ישנם בין 80 ל–120 ערוצים.
אך גם הערוצים האלה, עוברים איזה שהוא סינון של ראש של גוי איטלקי או צרפתי שלא יכניס כל סוטה. (כמובן שגם זה בשבילנו אבי אבות הטומאה) אבל יש לו עוד איזה גדר והגבלה.
לכל הפחות במושגים של גוי.
זה בנוגע לטלוויזיה.
מה בנוגע לאינטרנט?
כמה ערוצי צפייה יש באינטרנט?
למעלה מ– 3,500,000,000 אתרי צפייה!!!
אני חוזר:
למעלה מ– 3,500,000,000 אתרים!!!
מה כבר יכול להיות שם? בשלוש וחצי מיליארד אתרים?
הכל בכל מכל כל!!!
נו, אז מה בדיוק הבעיה? בסדר, האינטרנט זה כמו טלוויזיה, רק יותר משוכלל עם יותר ערוצים...?
אז מה כל הסיפור??
זאת בדיוק הטעות...
אמנם 5% – מהאתרים, הם אתרי נוף והיסטוריה.
ו–10% – מהאתרים, הם אתרי מידע: חדשות, נדל"ן, בתי חולים, רפואה, עסקים, קניות, בנקים, מסעדות, מלונות וכו'.
אבל! וכאן בא האבל הגדול...
85% – מהאתרים הנותרים, הם אתרי...
זנות, זימה, תועבה וניאוף של מיליארדי סוטים וחולי נפש בלי שום ביקורת וללא הגבלה!!!
פחד פחדים!!!
איך אמר אחד הרבנים? אבי אבות הטומאה – בלעם הרשע – נחשב "לצדיק גמור" עם שטריימל ופאות ארוכות, לעומת האינטרנט!!! וכי אפשר להשוות את הטלוויזיה לעומתו??!!
"השבוע אמר לי מישהו", סיפר רב אחד מזכה הרבים, "הרב, סליחה שאני אומר לך, אתה אמנם מדבר נגד המכשיר הזה, הרב בכלל מבין על מה שהוא מדבר?? כל מה שהרב יחשוב כמה גרוע הוא האינטרנט, זה פי אלף אלפים יותר גרוע!!!"
כל יום מתחדש ברשת האינטרנט בממוצע כ–150,000 אתרים חדשים!!!
כלומר, אם אתה מחזיק פלאפון לא כשר, אתה יכול להגיד לו כל בוקר "מזל טוב"! יש לך 150,000 גויים חדשים!!! – סודנים, מקסיקנים, אמריקנים, צרפתים, שבדים, גרמנים... כל אלה פתחו אתר והם אצלך בכיס!!!
בכל יום נשלחים לאתר האינטרנט 2,500,000,000 מיילים בעלי תוכן מזוהם וגדוש בעריות לכל רחבי האינטרנט!!! בכל יום!!!
בכל שנייה, 4,000 כרטיסי אשראי ניתנים, עבור צפייה בתוכן מזוהם!!!
ביום אחד הם מכניסים מהזוהמה הזו... 345,000,000 דולר!!!
87% של הגלישות באינטרנט בעולם, הם רק לאתרי זימה ופריצות!!!
רמת אחוזי צפייה ליום אחד, זה מיליוני כניסות ביום!!!

על ידי **עזר** » 24 אפריל 2018, 03:31

"ככה אגמור אותם!!!"
פעם – כדי לעבור על כל כך הרבה איסורים מהתורה – היה צריך הרבה מאוד מאמץ והרבה מאוד זמן...
אבל היום?
זה קורה בצ'יק צ'ק!
אתה משקיע מינימום מאמץ ואתה מקבל מקסימום הנאה!!!
פעם הגיעו אל האדמו"ר מבעלז כמה עסקנים רשעים ובמשך שעה ארוכה ניסו בכל מיני דברי שכנוע לפתותו ולקרב אותו אל דעתם המשובשת.
כשסיימו את כל הפטפטת השקרית והמסולפת שלהם שאלו אותו מה דעתו?
אמר להם האדמו"ר מבעלז: "רואה אני כי היצר הרע אינו כסיל כלל וכלל, הוא מתאמץ בכל כוחו להיכנס בליבי באומרו 'למה לי להתייגע ללכת ולשכנע אלפי חסידים? מוטב לי להתאמץ, לטרוח ולהתייגע עד שאכנס אל ליבו של אדמו"ר אחד וממילא כל אותם אלפי החסידים יימשכו אחריו'". סיים הרבי את דבריו.
כך ממש בדיוק עובד היום יצר הרע...
יצר הרע עשה חשבון פשוט. הוא אמר לעצמו: 'רגע, מה אני כזה טיפש?! למה לי לעבוד כל כך קשה כדי להכשיל לפתות ולהפיל?! למה לי לרדוף אחרי כל אחד ואחרי כל אחת ולהכשיל אותם בחולשה שלהם, בביטול תורה, בפריצות, בהרהורים, בראיות אסורות, בתפילה, בבין אדם לחבירו, בלשון הרע, בגזל וכו'...?
יש לי פטנט פנטסטי להכשיל כמה שיותר! במהירות! בקלות! וללא כל מאמץ! – אני מביא להם את האינטרנט, מכניס להם את הפייסבוק, דוחף להם את האייפון... וזהו! ככה אני גומר אותם תוך שנים ספורות!!!'
גאון!!! פשוט גאון!!!
והוא מצליח בקצב מסחרר... אוהו, כמה שהוא מצליח!
אנחנו רואים את זה בחוש ממש בכל יום!
בגלישה אחת, בשניות ספורות ממש, אפשר לעבור על עשרות איסורים מהתורה חמורים מאוד מאוד!!!
איך הגדיר מישהו את האינטרנט?
כלי המאפשר מקסימום עבירות, במינימום זמן!!!
הנה כמה דוגמאות:
גזל... (כמה עובדים מרשים לעצמם לגלוש על חשבון העבודה מתי שהבוס לא מסתכל?)
לשון הרע... (כמה טונות של לשון הרע מדברים שם?)
ליצנות... (שזה כולל אפילו הבטה של כמה שניות בדברים העוסקים בכפירה בזנות וברצח!)
ניבול פה... (כמה מילים גסות ודיבורים אסורים כותבים ומדברים שם בחופשיות?)
זלזול... (כמה זלזול יש נגד שומרי התורה והמצוות ונגד כל הקדוש והיקר לנו בארץ ובעולם?)
אונאת דברים... (מאות אלפי ידיעות שמכאיבות ומצערות לכל מי שקורא אותן!)
אכזריות... (מכפישים אנשים "ויורדים" עליהם סתם כך, ללא כל עוול בכפם!)
גסות רוח... (כל אחד מרים שם את "האף" שלו מנופח מגאווה, חושב שהוא מנהל את העולם!)
חוצפה... (כל אחד מפרסם שעשה דברים חמורים אשר לא ייעשו, מבלי שום נקיפות מצפון!)
שנאת חינם... (כמה השתלחויות חסרות רסן אחד נגד השני, מלוות בשנאה תהומית חולנית?)
רכילות... (אין סוף של רכילויות ודיבורים אסורים מעבירים שם חופשי, כולם על כולם!)
נקימה ונטירה... (כמה "סוגרים שם חשבון" עם חבריהם מתוך שנאה בגלל דברים שעשו להם?)
חנופה... (מחניפים לכל מיני טיפוסים אך ורק למצוא חן בעיניהם ובליבם בזים להם!)
כעס... (כמה בתים נהרסו מריב ומכעס בין בני הזוג ובין הורים לילדיהם בעקבות השוטטות שם?)
גניבת דעת... (אין סוף של רמאויות, העלמות וגניבות דעת הולך שם בין כולם!)
ניאוף... (מיותר לציין את כל "חגיגת" "הסדום והעמורה" שהולך שם!)
הלבנת פנים... (מכניסים עשרות תמונות של כל מיני אנשים בתנוחות ובמצבים מביכים מאוד!)
כפירה... (כותבים שם נגד הקב"ה ונגד התורה ומציעים להתנסות בכל מיני עבודות זרות שונות!)
חומרנות... (בילויים... קניות... תאוות... לוקסוס... מותרות... ראוותנות... יש שם בלי סוף!)
החטאת הרבים... (מפרסמים מקומות בילוי פרוצים וכל מיני תמונות של נשים מלוכלכות!)
שקרים... (כל אחד מבטיח שאפשר לסמוך עליו ב... ובפועל הוא משקר עליך במצח נחושה!)
ביטול תורה... (מאות ואלפי שעות מתבזבזים להם סתם כך, על שוטטות ריקה וחסרת תוכן!)
קנאה... (כל אחד מגלה מה יש לו ומה הוא השיג והכל רק כדי "להוציא" לשני את "העיניים"!)
ואפילו... רצח!!!
לפני כמה שבועות, נער בן 15 וחצי התכתב בפייסבוק עם חברים בני גילו פחות או יותר.
הם התחילו ללעוג לו, להשמיץ אותו, "לרדת" עליו... הצטרפו עוד חברים והלהיבו גם אותם.
כולם עשו יד אחת נגדו... שמו באינטרנט כמה תמונות שלו שתפסו אותו בכל מיני מצבים מביכים... וההורים שלו לא ידעו מזה כלום!
הנער המסכן לא יכל לעמוד בעומס הנפשי הזה והוא התאבד!!!
לפני מספר שנים היה סיפור עם ילד בשם אופיר רחום. ילד מאשקלון.
ההורים "החכמים" שלו, במקום לתת לו – לבר מצווה שלו – ש"ס רמב"ם וראשונים... שייצא גדול בתורה, נתנו לו במתנה אתר גלישה באינטרנט, שירחיב (שיחריב) את האופקים.
הוא התכתב בפייסבוק עם אשה אחת שהייתה לא אחרת מאשר מחבלת ארורה מרמאללה.
המנוולת הזו משכה אותו לאט לאט עד שהגיע לרמאללה.
שמה כבר חיכו לו כמה ערבים עם סכינים שדקרו אותו וחתכו אותו לחתיכות.
היום, בשביל להרוג, לא צריך אקדח... מספיק פייסבוק!

"השטן הביט בי מחייך ולא אמר דבר"
סיפר הרב הקדוש, רבי יעקב שמשון משפיטובקה:
"לפני שנים רציתי לעלות לארץ ישראל. קניתי כרטיס הפלגה באוניה ארזתי את חפציי והתכוננתי לעלות לסיפון האוניה. והנה את מי אני רואה? את השטן.
פניתי אליו ואמרתי לו: "תראה חביבי, אני עכשיו בדרך נסיעה לארץ ישראל ויש לי רק כרטיס אחד. כך שאם תרצה להצטרף, אין לך מקום!... בסדר?"
השטן הביט בי מחייך ולא אמר דבר.
איך שדרכו רגליי על אדמת ארץ ישראל, ניגש אלי מישהו ואומר לי: "שלויים עלייכם!"
"שלום וברכה", אני משיב, "מי כבודו?"
"אני", הוא מחייך, "אני הוא השטן!"
"מהההה???", הזדעזעתי, "איך זה יתכן? הלוא השארתי אותך בחוץ לארץ??!"
"לא!", אומר לי השטן, "בחוץ לארץ דיברת עם אחד מהפעילים שלי, ואילו אני הוא השטן בכבודו ובעצמו!!!".
עד עכשיו, כל הניסיונות שעברנו בכל הדורות, היו פשוטים (יחסית) למה שקורה היום!
עד עכשיו היו פעילי השטן בשטח, מנסים להחטיא ולהכשיל...
אבל היום?
האינטרנט זה הוא הוא!!! זהו השטן בכבודו ובעצמו!!!
הוא קטן, קומפקטי, נכנס למיטה שלך (של אשתך, של הבן שלך ושל הבת שלך), מתחת לשמיכה, לוחץ על כפתור ו... רואה צרפתיות. לוחץ על כפתור אחר ועובר לרוסיות. מדפדף הלאה... שומע ורואה אנשי בוהמה, גויים, חילונים, כופרים, טרוריסטים, משוגעים, מיסיונרים, סוטים, חולי מין, חולי נפש, פדופילים, מסוממים, אינפנטילים, אלכוהוליסטים, אנסים, רוצחים, אלימים, ומה לא...?
לא היה כזה דבר מבריאת העולם!!! – כך העידו גדולי ישראל פה אחד!!!
זו ההמצאה הגאונית של השטן רגע לפני שהקב"ה הולך לשחוט אותו... הוא מוציא את כל הכלים שהקב"ה נתן לו ובהם הוא נותן לנו את המכה האחרונה שלו, בשיא העוצמה! ובכל הכוח! עד כמה שידו מגעת! (והיא אכן מגעת!!!)
הנה למשל:
פעם אייפון היה עולה 3,000 שקל, היום זה עולה 500 שקל וב–20 תשלומים.
פעם אינטרנט היה עולה כסף. היום זה בחינם.
אדם שיש ברשותו מחשב שאינו מוגן, יוכל לקלוט בקלות אינטרנט פרוץ שיש לחברו.
חוץ מעצם המכשיר הגאוני שפיתח השטן... הוא עוד מספק את זה בחינם.
העיקר שתרוויח את הגיהנום הזה כמה שרק אפשר...!!!
סיפר לי אחד שנמצא בצבא קבע, שהצבא החליט לצ'פר את החיילים.
אמרו להם: "כל חייל שיש ברשותו פלאפון ישן... יוכל לקבל במקומו אייפון חדש בלי כסף!!!"
אבל אם חשבת ידידי היקר שבזה היצר נרגע... טעית!
יצר הרע לא יושב במנוחה ולו לרגע אחד עד שימציא עוד ועוד מכשירים שטניים והרסניים!!!
בשעה זו ממש, יושבים מיליוני אנשים בעולם – מטובי המוחות בארץ ובעולם – בתקציבים של מיליארדי דולרים ומפתחים כבר את הטכנולוגיה המתקדמת להיום!
זאת אומרת, כל מה שאתה מכיר היום – את כל השיכלולים... האופציות... האפשרויות השונות... והביצועים המהירים... – זה לא מספק אותם! הם יושבים ממש בשקידה רבה במקומות רבים בעולם (אולי בעיקר במזרח הרחוק) ונותנים לטכנולוגיה לטוס קדימה...
לפני מספר חודשים סיימה חברת 'בזק' את הנחתו של כבל תת ימי (באורך 2,200 קילומטר ובעומק 3,600 מטר) המחבר בין ישראל לאיטליה, המסוגל להעביר 16,000 סרטים!!! ב–60 שניות!!! באיכות הכי גבוהה ובמהירות פי שלוש ממה שהיה עד היום.
חברת המחקר "סיסקו" האמריקאית ערכה סקר: עד שנת התשע"ו 90% מהשימוש באינטרנט יהיה אך ורק על ידי צפייה בוידאו ובתמונות.
מה שזה אומר, שכל טובי המוחות קמו כנגדנו!!!
אומר הרב רייזנמאן, "הדברים נעשים קשים יותר ויותר, ואני אומר לכם שקרוב היום – ואני לא אומר סתם דברים, אלא כבר יושבים מדענים שנים על גבי שנים ומפתחים המצאות שונות, עד כדי כך שלמשקפיים פשוטות שקונים, יהיה קשר לכל התועבות שבעולם!
הטכנולוגיה נעשית מתוחכמת יותר ויותר מיום ליום, וכך יוכלו שמשקפיים יהיו לפתע שחורות כמו משקפי שמש ונגד העיניים יוכלו לצפות בכל התועבות שבעולם.
אנחנו כבר כמעט אוחזים בשלב הזה".
כשאמרתי את הדברים בשיעור תורה, אמרו לי כמה אנשים שהיום כבר קיימות המשקפיים האלה! אתה שם אותם עליך ואתה רואה סרטים.
שאלתי אותם: "בשביל מה שמישהו ישים משקפיים כדי לראות סרטים? הרי יש לו את זה כבר באייפון או בסמארטפון?"
"נכון", הם אומרים, "אבל זה שונה. במשקפיים האלה אתה רואה את הסרטים בתלת מימדי!!!"
מחריד.

ועכשיו... לציבור החרדי!
אחרי שיצר הרע הכניס בנו את האינטרנט והאייפונים בצורה הכי משוכללת, הכי נועזת, והכי מטורפת שיכולה להיות, עדיין הוא מחפש מה הוא יכול עוד 'למצוץ' מאיתנו... איפה עוד אפשר להכשיל ולהפיל אותנו... אנחנו מסומנים אצלו! כיון שהוא רוצה לחסל אותנו! סופית!
והוא מצא! תרגיל זדוני ושטני מאין כמוהו...
מה הפעם הוא עשה לנו?
הודעה בעיתון לציבור החרדי.
מה כתוב שם?
"קורס עיצוב אתרים! ועכשיו לציבור החרדי! כיתות נפרדות לנשים".
מה היה רע אם היו כותבים במודעה: "לציבור החרדי!" מבלי להוסיף "כיתות נפרדות לנשים?"
אלא שכאן, בא היצר הרע בשיא ערמימיותו, וסתם לנו את הפה שלא נתלונן.
איך?
פשוט מאוד...
כדי לטשטש את הרוע הטמון במודעה הזו – כדי לא לגרום לזעזוע והתקוממות בציבור החרדי – הוסיפו בכוונה את המילים: "כיתות נפרדות לנשים". ולמה?
כדי להשקיט לנו את המצפון ולתת לנו תחושה ש... הכל בסדר! כל זה נעשה בהפרדה מלאה! – תרגיל פסיכולוגי פשוט זול ורקוב שבא לחפות על הליכלוך של המודעה.
זה כמו שמישהו ישאל, "האם המסעדה הזו כשרה?", ויענו לו, "לא, היא לא כשרה, אבל היא סגורה בשבת!".
פעם רצה מישהו לעבור עם מריצה מלאה חול את הגבול, כמובן שהשומר מיד עצר אותו ושאל אותו מה הוא מבריח בתוך החול?
ענה לו האיש: "שום דבר!"
השומר לא האמין לו ודחף את ידו לתוך החול לראות אולי ימצא משהו... לאחר רבע שעה של חיפושים, אמר לו השומר שהוא יכול לעבור.
האיש הודה לו ועבר את הגבול.
למחרת שוב חזר הסיפור על עצמו, המבריח שוב הגיע עם מריצה מלאה חול...
"עצור!", קרא השומר.
"אין שום בעיה", אמר האיש.
השומר החל לבדוק את החול במריצה, אולי יש שם כסף או יהלומים... אך לא מצא כלום.
"אתה יכול לעבור את הגבול!", הורה לו.
האיש קד בנימוס, אמר תודה, והמשיך את הגבול.
ביום השלישי, שוב חזר המחזה על עצמו...
"אתה בטח חושב שאני טיפש", נענע השומר בראשו, "אני יודע שאתה מחכה שיום אחד אני אתייאש מלבדוק מה אתה מבריח בתוך החול כדי שתוכל לממש את מה שאתה זומם... אז תדע, שעלי לא עובדים! וכל מריצה שאתה תוציא מעבר לגבול אני אבדוק טוב טוב כל פעם מחדש מה יש לך שם... ברור?"
"כן ברור".
ככה חזר הדבר על עצמו, יום אחרי יום, והשומר להפתעתו לא מצא דבר!
לאחר כמה שנים, שהשומר כבר עזב את תפקידו, פגש באותו אדם ושאל אותו: "תגיד ת'אמת, אבל מה הברחת? אולי אתה כזה אלוף בהברחות שלא הצלחתי לדעת ולמצוא מה אתה מבריח...?"
חייך האיש ואמר: "כל מה שהברחתי עד עכשיו היה מריצות! החול שהיה בתוך המריצה שימש לי בסך הכל להסוואה..."
זה התרגיל המלוכלך שעשה לנו יצר הרע! בעוד שהוא מכניס לנו את העניין של יצירת אתרים באינטרנט – שזה מתכון בטוח כדי לדרדר אותנו – הוא מכניס הסוואה ששמה: "כיתות הפרדה לנשים!"
פנטסטי!! הה...

על ידי **עזר** » 25 אפריל 2018, 02:27

אין כניסה!
אינני יודעת בדיוק באיזה שלב זה התחיל.
כמו תמיד היו הילדים הראשונים ששמו לב שמשהו לא בסדר.
שימי, בני הגדול, היה מה שנקרא "הסנונית" הראשונה, "פתית השלג" הראשון שאפילו לא בישר את המפולת העתידה לבוא.
אני מוצאת אותו יושב ובוהה בספר, לא מעביר את הדף מזה מחצית השעה.
כשהתיישבתי לידו וניסיתי לדובב אותו, פרץ בבכי עז כל כך...
עברה בי צמרמורת... נחרדתי נורא... "שימי מה קרה?"
דקות ארוכות חלפו עד שהיה מסוגל לדבר.
"אבא לא התפלל היום, אמא" מירר הילד בבכי תמרורים. "בטוח בטוח, הוא לא התפלל. לא שחרית, לא הלל ולא מוסף".
ניסיתי לשכנע את הילד (ואת עצמי) שזה פשוט לא יכול להיות... אך לא עלה בידי.
הילד ידע טוב מאוד על מה הוא מדבר.
בעלי ניסה להוליך אותו שולל, אבל לא עלתה בידו.
זה היה חול המועד פסח, היום שיישאר צרוב בתודעתי לנצח כיום הכי שחור בחיי.
פתאום, כמו שורה של אסימונים נופלים, הבנתי למה היה ליל הסדר יבש כל כך וחסר לחלוחית. למה הייתה בדיקת חמץ מהירה בהרבה מתמיד, למה השנה היו מצות נהדרות מאח שלו והוא לא הלך בעצמו לאפות ב'חבורה'.
ההבנות תקפו אותי מכל הכיוונים. משפטים פה ושם, התבטאויות לא אופייניות, התנהגויות מוזרות שלגמרי לא הסתדרו לי במרקם הכללי. שיחות טלפון משונות שהוא ניהל לאחרונה, מכשירים מוזרים שצצו בכף ידו. יותר ויותר הוא הסתגר בחדר עבודתו, פחות ופחות הייתה נוכחותו בבית משדרת אהבת תורה ומסירות נפש עבור הילדים, יראת החטא ויראת הרוממות, אהבת ה' וקרבתו.
הפרויקט התורני שלו, עליו עבד במשך השנתיים האחרונות, טרם הסתיים. הרווחים האמורים להתקבל טרם הגיעו לשלב המימוש. שנתיים חיינו במצוקה קשה כי הפרויקט זלל משאבים ועדיין תנובה לא נראתה ממנו, וביחד חיכינו שנינו ליום הגדול שבו יוכר מפעל חייו לכלל עולם התורה...
לא העליתי בחלומות הכי שחורים... היכן אוחזים הדברים.
זה היה פשוט בלתי נתפס בשכל לא רק לי, אלא לכל מי שהכיר אותנו והתוודע לאסון המחריד הזה שתקף את בעלי, את משפחתנו כולה...
בעלי שתורתו אומנותו, ר"מ חשוב ונערץ המקפיד על קלה כבחמורה, מדקדק גדול במצוות – התגלגל לדיוטא התחתונה דרך מכשיר האינטרנט!!!
ועדיין לא ידעתי עד כמה עמוקה התהום!! עד כמה גדול האסון!!
אף אוקיינוס לא היה גדול דיו כדי להכיל את נחלי דמעותיי. כמה בכיתי לו, כמה התחננתי שיחזור בו ולו רק בשביל ששת ילדינו. שישה פרחים – ילדי חמד טהורים שעמדו מול הזוועה ולא ידעו את נפשם. אך... שום דבר לא עזר!
לאט ובהתמדה הוא פרק מצוה אחר מצוה, בירידה תלולה, תלולה כל כך...
עד שהקללה 'מי ייתן בוקר, מי ייתן ערב' נראתה ברכה לעומת מה שחשתי; 'שלא יבוא הבוקר וחדשותיו האיומות, שלא ייראה הערב בחרפתו הנוראה. כל יום גרוע מחבירו, כל יום נואש מחבירו'...
שבת אחת אחר הצהריים בא אליי בני הגדול בריצה היסטרית... הוא החוויר נורא: "אמא... מאיפה ריח הסיגריות הזה בבית... נראה לי... שאולי..."
התפרצתי בבכיי נורא... די!! כמה אני יכולה לסבול??!
מקרה דומה לזה חזר על עצמו באחד הימים. לאחר שסיים לאכול הוא קם ללכת.
הילדים הקטנים הזכירו לו: "אבא... ברכת המזון...?"
הוא הסתכל עלינו במבט מזוגג, כאילו אינו מבין מה בכלל רוצים ממנו, והלך לו מעדנות לחדרו.
אינכם מבינים מה חשתי באותו רגע... מה גודל עצמת הכאב! הרגשתי שאין גיהנום גדול מזה! אין כף הקלע איום מזה! אין עונש מר בעולם כולו לאשה, כמו לראות את הבית שלה החמים והטוב הולך ומתפרק, את ילדיי מסתובבים וזוועה בעיניהם. להרגיש יום יום את הקריעה החותכת, המדממת, בין אהבת ילד לאביו מולידו ומגדלו, לבין הסיוט לחיות בצל בעל ואב שמחלל את הדת קלה כחמורה...
ואז... זה קרה.
יום כיפור של שנת תשע"א. הוא נכנס לבית בשעה 7:30 בבוקר (אינני יודעת היכן היה כל הלילה) אחר שכל הילדים הבוגרים שהו כבר בבית הכנסת, ולנגד עיניי בלי שום בושה ונקיפות מצפון... הכין לעצמו כוס קפה... בעצם היום הקדוש!!!
ליבי סירב להאמין... פשוט לא האמנתי למה שראו עיניי, הייתי כל כולי מזועזעת מעצמת הדרדור... לאיזה תהום איום הוא נפל... עד כדי כך???
זה שבר וריסק אותי כליל.
פניתי לכמה מגדולי הדור, לאחר שראיתי להיכן המצב התדרדר, ובכיתי לפניהם על כל מה שקורה בבית. הם הורו לי: "שמרי על הבית ככל יכולתך". הם הבטיחו: "הילדים לא יינזקו יותר משיזיק להם הפירוד, אולי כשאת והילדים עדיין איתו, אולי יש איזושהי תקווה והוא יחזור בו".
קיבלתי את הדברים בלב כבד. לא הייתה לי כל ברירה אחרת.
וכך חיינו. חודש חודשיים שלושה...
ליבי נקרע לגזרים, כשששת ילדיי הקטנים (שהגדול שבהם טרם נכנס לישיבה גדולה) היו הולכים כל בוקר לגן ולבית ספר... כשעיניהם כבושות בקרקע. לא מדברים עם חברים, לא מחליפים מבטים, לא משתתפים בשיעורים... משהו השתנה בהם... הם הפכו יותר ויותר להיות מכונסים בעצמם... אלו לא היה הילדים שלי!! פשוט לא הכרתי אותם!!!
לא הייתה לי כמעט כל אפשרות להחזיר להם שוב את אותה שלוות חיים נעימה וטובה. אני בעצמי הייתי מדממת נפשית – מי יחזיר לי את מה שאיבדתי אני... את בעלי, את משפחתי??!
השלב הבא היה זוועתי לא פחות.
פתאום הגיעו אלי שמועות משמועות שונות... גיחותיו החוצה היו הרות אסון.
זהו! הוא הפסיק ללמוד, להתפלל, לא קיים שום מצוה, הוריד את הכיפה... ניסיתי כמה פעמים להציע לו שינסה להתייעץ עם דמות תורנית או אפילו להתייעץ עם איזה פסיכולוג חרדי... אך לא, כבר שום דבר לא עניין אותו!
הוא יצא רק למקומות אסורים שכל מי שיש לו ניצוץ יהודי סולד מהם!!! – אני ממש מתביישת לפרט! – בכל מקום לשם הלך השאיר שיקים חתומים, אישור על תשלומים בהוראות קבע ובכרטיס אשראי, שטרות כתובים וממתינים לפירעון. לקח זמן מה עד שהחלו מכתבים לגדוש את תיבת הדואר...
מעולם לא קיבלתי כזו כמות גדולה של מכתבים; דרישות לתשלומים כאלה ואחרים, לוגואים שלא שיערום אבותינו מוטבעים על המעטפות, מושגים שלא ידעתי אפילו לא בחלומות השחורים ביותר!!
הצגתי בפניו את כל ערימות המכתבים. הוא ענה לי בקול קר ויבש: "אל תדאגי, אני אטפל בהכל".
יום אחד הוא עזב ולא חזר יותר. לא השאיר מכתב פרידה, לא נשיקה לילדים, לא אמירת שלום. נעלם כאילו בלעה אותו האדמה, באקראי הגיעה השמועה שנראה מעבר לים. הרחק הרחק מעבר לים.
ואז, לחרדתי, התבררו לי מימדי הזוועה. לא האמנתי פשוט לא האמנתי להיכן נקלעתי...
מיליוני שקלים!!! חובות בבורסה, בהימורים, במשחקי מזל דרקוניים ועוד דברים קשים שאינני יכולה לפרט. הדירה המשותפת שועבדה לחובותיו, הר שלם של תביעות גדולות, בינוניות, קטנות. כל זה הצטבר לסכום אגדי...!!!
איבדתי את העשתונות. פרצתי בבכי נורא... לא ידעתי מה עלי לעשות?
פנו אליי נציגי התביעות, ודרשו בכל תוקף לממש את החובות!
כל בכיותיי וטענותיי של "מה לי ולזה"... "זה לא קשור אלי"... "אני כלל לא אשמה"... לא עזרו.
לא סייעו להציל את החשבונות מעיקול. שום הסברים לא הזרימו מזומנים כנגד כל משיכות היתר.
נשארתי לבד עם ששת ילדיי, וחובות ענק של מיליונים על כתפיי.
ארגון חסד מסוים אסף אותי ואת ילדיי. אמנם ארגון זה לא התיימר לשלם את חובות הענק. כל מה שרשום על שמו – יחכה לו ליום שירצה לשוב ארצה, או יחכה לתובעיו שינדדו אחריו ברחבי העולם להוציא דמיהם מידיו. אבל מה שהיה רשום על שמי, הצ'קים שזייף, החלק היחסי בדירה וברכוש – על אלו עלי להיאבק לבדי בכל כוחי!
בשביל זה יש לשכור את מיטב עורכי הדין, ולשלם טבין ותקילין, כי כל אגורה לעורך הדין יכולה לחסוך לי אלפי אלפי דולרים מצווארי, וזה חוץ מאחזקת הבית והוצאות הבית השוטפות, כולל טיפול הילדים מידי חודש בחודשו, המסתכמים לכמה אלפי שקלים!!
אמנם אינני אלמנה ולא גרושה – אבל מצבי גרוע מאלמנה ומגרושה עשרת מונים. נותרתי עגונה, שבעת יגון, שעברה ושעוברת עד עכשיו טרגדיה קשה מנשוא. עלי להניח את רגשותיי הצידה ולהתמקד בילדיי שיגדלו בריאים בנפשם וברוחם. אני צריכה טיפולים רגשיים לילדים, אוכל ומחיה. אני, עצמי, במצב קשה מאוד מאז המקרה. אני רדופה ללא הפסקה על ידי נושים למיניהם, אני חוששת לישון בבית לבדי, כל לילה אני מסתתרת בבית קרובי מרוב פחד וחרדה. ממש כך.
ומעל הכל, הנטל הכספי הכבד!
אני צריכה לשכור עורך דין המתמחה בצ'קים שעומדים לפירעון – להוכיח את הזיוף. גובה הצ'קים האלו שכביכול חתמתי עליהם, הוא קרוב למיליון ש"ח!!! – ושכר העורך דין הוא בהתאם.
ועוד עורך דין נוסף, המתמצא בענייני משפחה, ויודע איך להציל את הבית המשועבד ולמנוע את זריקתי מהדירה עקב השעבוד.
מלבד זאת אין לי ולילדיי מאום ממש, אני מדברת על מזונות וצרכים בסיסיים – ביטוח לאומי לא מכיר בי כפרודה, כיון שהבעל לא בארץ, ולא התקיים דיון בבית דין.
אני לא מאחלת לאף אחת לעבור את הסבל והייסורין שעברתי אני אודות המכשיר הטמא והארור – האינטרנט – שהרס במחי יד כל את משפחתי והותיר אותי שבר כלי!!!
אנא מכם! אל תעשו את הטעות האיומה הזאת!! אל תכניסו את האינטרנט – את המחבל הרוחני הזה – שהצליח להרוס משפחות רבות ומפוארות בישראל!!!
תלמדו ממני לקח להיכן הגעתי אני.

על ידי **עזר** » 25 אפריל 2018, 02:28

הכלה שנעלמה
את הסיפור שלי לא רציתי לחשוף מכל מיני שיקולים אישיים, אבל בלית ברירה החלטתי לבסוף כן לפרסם אותו וזאת במטרה אחת: כדי שנלמד את הלקח מפגעי הטכנולוגיה, וכדי שנתעורר כולנו מהר מהר לפני שיהיה מאוחר!
הסיפור שלי הוא אמיתי לחלוטין ולא הזוי, כל הפרטים בו מדויקים מאוד (כמובן ששיניתי פרטים מסוימים).
למדתי באחד הישיבות הטובות ביותר בירושלים. הייתי בחור די מצטיין, אוהב מאוד ללמוד, מקובל בחברה, וברוך ה' זכיתי לעלות ולהתעלות בלימוד התורה הקדושה עד שהגעתי לגיל השידוכין.
הציעו לי בחורה. בת הלומדת בסמינר מאוד חשוב. כמובן שביררנו עליה אצל כולם: מי היא? ומה היא? מה עיסוקיה? ואיך המשפחה שלה? מי החברות? ומה אומרות עליה המורות? וכו' וכו'.
לפי כל הבירורים ראיתי שהיא באמת בת טובה מאוד ודי מתאימה מכל הבחינות.
בפגישות השיחות בינינו זרמו. היה בינינו הרבה מכנה משותף. ראינו שההתאמה בינינו פשוט מושלמת. לאחר כמה פגישות נוספות, הוחלט לסגור ווארט.
ביום הווארט הגיעו הרבה בחורים מהישיבה שלי. וגם מהסמינר שלה הגיעו הרבה חברות, השמחה הייתה בעיצומה. שמחתי כמובן להכיר את בני המשפחה שלה, משפחה טובה ומעולה.
לאחר תקופה קצרה, חגגנו את אירוסינו.
לפני שבועיים וחצי בדיוק, ביום שלישי, נערכה החתונה שלנו ברוב פאר והדר באחד האולמות בבני ברק. היום היפה ביותר בחיי – יום חתונתי – הגיע.
זהו! החתונה הסתיימה בסופו של דבר. כולם הלכו, ונשארו רק בני המשפחה.
הם איחלו לנו מזל טוב בחום רב, ובירכו אותנו להצלחת דרכינו.
צעדנו לעבר ביתנו, להתחיל התחלה חדשה של כל זוג מתחיל.
עד עכשיו הכל היה בסדר.
למחרת בבוקר – יום לאחר החתונה – אני רואה את כלתי קצת עצבנית ומתוחה.
חשבתי אולי היא קצת לא מרגישה טוב מרוב לחץ ועייפות בגלל כל ההכנות שהיו בתקופה האחרונה וגם בגלל יום החתונה... הבנתי אותה. זה דבר טבעי ומובן מאליו וזה קורה להרבה. לכן לא הלחצתי אותה ונתתי לזה לעבור מאליו.
אכלנו יחד ארוחת בוקר. שוחחנו על החתונה... איך היה... ומה היה... היא דיברה בקושי ובהסתייגות והייתה קרה מאוד במשך כל השיחה. ראיתי עליה שהיא לא רגועה. משהו הציק לה ולא ידעתי מה... זה היה נראה כאילו שהיא סובלת להיות בחברתי ולשוחח איתי.
לא עשיתי מזה עניין. עזבתי אותה לנפשה והעדפתי לשתוק.
לאחר מספר שעות, שמתי את הכובע והחליפה והודעתי לה שאני יוצא להתפלל תפילת מנחה.
היא הנהנה בראשה.
לאחר 20 דקות אני חוזר מהתפילה. אני נכנס לבית ואומר: "שלום! הגעתי".
אין קול ואין עונה.
"רבקה (שם בדוי), הגעתי!"
שקט. דממה.
"רבקה...?"
הסתובבתי בחדרי הבית. חשבתי אולי היא במרפסת מדברת בפלאפון, או אולי הלכה לנוח...
לא! היא לא הייתה בבית.
התקשרתי לפלאפון שלה, הוא לא היה זמין.
'מעניין', חשבתי, 'אולי קפצה לקנות איזה משהו... או לאיזו חברה לכמה דקות?'
אני מחכה 10 דקות... רבע שעה... חצי שעה... שעה... והיא לא באה.
שוב אני מתקשר לפלאפון שלה, ואין מענה.
זה היה מוזר... להיכן היא הלכה?
התקשרתי להורים שלה. שאלתי אותם אולי רבקה הגיעה אליהם?
הם אמרו שלא.
"מה קרה?" הם שאלו בחשד מה.
"לא שום דבר! חשבתי שאולי היא קפצה לבקר". ניתקתי את השיחה.
משהו פה לא הסתדר לי...
אני אומר בכנות, אבל התחלתי לפחד שאולי קרה לה משהו?
הלכתי למשטרה.
פניתי אל השוטרים וממש התחננתי לפניהם: "תעשו לי טובה, אני ממש מתחנן, אני חתן צעיר, רק אתמול התחתנתי, ואני לא יודע מה קרה אבל הכלה שלי נעלמה..."
"מה זאת אומרת נעלמה?", לא הבינו השוטרים.
"באותו בוקר, ראיתי שהיא הייתה קצת מתוחה ועצבנית ולא רצתה כל כך לשוחח ולדבר, אז לא הפרעתי לה, נתתי לה להיות מכונסת בעצמה, לאחר מכן, הלכתי להתפלל תפילת מנחה, וכשחזרתי, ראיתי שהיא איננה..."
השוטרים הסתכלו עלי בתמיהה.
"רגע", שואל אותי שוטר אחד, "אולי רבתם ולכן היא ברחה מהבית?"
"לא, מה פתאום?!", עניתי, "אני אומר לך הכל היה בסדר בינינו! ולכן זה מה שמוזר לי בכל הסיפור!"
"אתה בטוח שהכלה שלך בסדר מבחינה נפשית?"
"כן, לא ראיתי אצלה איזה משהו שיעיד על הפרעה נפשית. היא דיברה רגיל והתנהגה רגיל".
"תשמע", הם אומרים, "זה מקרה מאוד מוזר. אנחנו לא יודעים מה לומר לך..."
"אני בלחץ... תעשו משהו בשבילי! אני חתן טרי, בערב יש לי שבע ברכות. אני מתחנן תעשו משהו..."
"טוב, תן לנו את המספר שלה ונבדוק מה קורה"
נתתי להם את המספר.
דרך המוקד המשטרתי הם הצליחו לאתר אותה.
הם ניגשו אלי ואמרו לי: "הכלה שלך נמצאת עכשיו בים!"
"בים???!!!", צעקתי מבוהל, "מה פתאום היא נמצאת עכשיו בים??? עוד כמה שעות יש לנו שבע ברכות...??!!", הייתי מבולבל לחלוטין.
הם התקשרו אליה. והיא ענתה.
השוטרים שאלו אותה: "תגידי, מה קרה? את נורמאלית? הרי רק אתמול התחתנת... מה בדיוק הבעיה שלך? "
"אין לי שום בעיה. אבל הוא לא בשבילי! הוא חזק מדי בשבילי!"
"אבל רק אתמול התחתנתם?"
"אני אגיד לכם את האמת, לפני שהכרתי אותו, היה לי אייפון! ואת האייפון אני לא זורקת! תגידו מה שתגידו, אני רוצה לחיות כמו חילונית עם אייפון, תגידו לו שאני יותר לא חוזרת אליו!!!"
השוטרים היו בהלם.
"תקשיבי טוב!", הם צעקו עליה, "את כרגע חוזרת לבית שלך ותסתדרי איתו! אחר כך תחליטי מה שתחליטי... יש לכם בערב שבע ברכות".
היא ניתקה את השיחה.
השוטרים ריחמו עלי, הם לא ידעו איך לספר לי את הדברים (ממש כמו שבאים להודיע למישהו שהקרוב שלו נהרג). הם הניחו יד על כתפי ואמרו לי בצער רב: "תראה, לפי מה שהבנו כששוחחנו איתה... היא יותר לא מעוניינת בקשר ביניכם! היא מעדיפה לחזור בשאלה ולהיות חילונית... ככה שאין לך הרבה מה לעשות".
כמה שאני בתור גבר חזק ולא מתרגש מדברים, אבל כאן לא יכולתי לעצור בעצמי... פשוט פרצתי בבכי... זה לא היה בשליטתי. לא האמנתי למשמע אוזניי... הרי רק אתמול התחתנו?... מה קרה כאן? איך הכל השתנה בבת אחת?
נו, עכשיו מה אני עושה?
חזרתי לבית הוריי וסיפרתי להם את הכל.
הוריי המסכנים קיבלו זעזוע... היה קשה להם לקבל את זה.
התקשרתי גם להורים שלה וסיפרתי להם בטלפון מה קרה עם הבת שלהם.
הם לא האמינו לי! הם חשבו שאני מתבדח... אבל כששמעו אותי בוכה בטלפון הם הבינו שאני רציני! הם לקחו את זה קשה מאוד.
אף אחד לא עיכל איך חתונה שהייתה שמחה כל כך, נהפכה ביום אחד לאבל ותוגה.
כאילו שאתמול לא היה כלום! לא חתונה מפוארת... לא מוזמנים... לא מתנות... לא חתן וכלה...
בשעת לילה מאוחרת, היא חזרה לביתה.
הוריה חיכו לה.
היא פתחה את הדלת ונכנסה לבושה בצורה מזעזעת ביותר, בשיער פזור ללא כיסוי ראש.
מיד הם שאלו אותה: "תגידי, מה זה צריך להיות?"
"אני עושה מה שבא לי", ענתה בחוצפה.
"רבקה, אנחנו מבקשים ממך, אל תעשי שטויות! רק עכשיו התחלת את החיים שלך! יש לך בעל צדיק, תלמיד חכם, טוב לב, ו..."
היא קטעה אותם: "מצידי שיהיה אדמו"ר! הוא בכלל לא מעניין אותי! יש לי אייפון, ואני חיה איתו חיים אחרים משלי".
מרוב תדהמה מצורת התגובה שלה, הם שתקו ולא ענו לה.
הם לא ידעו אם הבת שלהם היא זאת שדיברה, או שהשטן הוא זה שדיבר מתוך גרונה.
יום למחרת הם קבעו לה פגישה עם פסיכולוגית ידועה, על מנת שתגשש ותבדוק מה קורה איתה.
הפסיכולוגית ישבה ושוחחה איתה בנעימות ורצתה לראות מה קורה? והיכן הבעיה?
לאחר כשעה, ניגשת הפסיכולוגית להורים ואומרת להם: "תראו, דיברתי איתה. המסקנה שלי מכל השיחה הזאת היא, שאין לכם מה לעשות איתה! צר לי לומר זאת אבל הבת שלכם השתבשה לחלוטין!!! היא פשוט מטורפת על האייפון ועל כל הליכלוך שיש שמה!!! המכשיר הזה הוא כל חייה!"
"רגע, לאט לאט", הוריה המסכנים בקושי עיכלו את הדברים, "אנחנו רוצים להבין, אמרת לנו שנראה לך שאין מה לעשות איתה... תסבירי לנו בבקשה למה את מתכוונת?"
"סליחה שאני אומרת לכם את זה", התנצלה הפסיכולוגית, "אבל לפי מה שראיתי עליה בשעה ששוחחתי איתה... לא בטוח בכלל שגם מכון גמילה מסודר יוכל לעזור לה...".
ייאמר לזכותם של הוריה, שהם מיד צלצלו אלי וסיפרו לי כל מה שאמרה להם הפסיכולוגית.
הם בכו וביקשו סליחה על העוול הנורא שקרה לי.
פניתי לכמה רבנים וסיפרתי להם את כל מה שעבר עליי ביממה האחרונה.
"חבל לך על הזמן", הורו לי, "עליכם להתגרש באופן מיידי! חבל על כל יום שעובר! אי אפשר להקים בית עם בחורה כזו!"
בתהליך מזורז ביותר שנעשה בהתערבות כמה רבנים חשובים, יום לאחר ה-7 ברכות שלא התקיימו היה מעמד נתינת גט! – לפני שבוע בדיוק ביום רביעי.
היא, כמובן, קיבלה את הגט בשמחה והרגישה שירד ממנה "עול כבד". עכשיו היא משוחררת לעצמה ולתועבותיה עם מכשיר האייפון שלה.
פה בעצם מסתיים הסיפור שלי.
זה לא נתפס בשכל, מה מכשיר קטן ושטני זה יכול לחולל!!!
זה מבהיל.
לא יאומן כמה כוח של רוע יש לאייפון הזה!!!
הוא מחבל רצחני ביותר!
תברחו ממנו!
הוא בולע כל מה שבדרכו!
הוא מסוכן יותר ממחבל עם סכין!
אולי הסיפור שלי יעורר מישהו...
אולי נצליח להציל עוד מישהו מרדת שחת.
אולי...
והיה זה שכרנו.

________________________________________

על ידי **עזר** » 25 אפריל 2018, 02:29

הציץ ו... נפגע!
"שלום וברכה!
אני בוגר ישיבה. למדתי בישיבה לפני כמה שנים ומשם המשכתי לישיבה גדולה כמו כל אחד.
לאחרונה נכנסתי לבעיה שתופסת לי את הראש, ואני לא יודע למי לפנות.
מהרבנים שלי בישיבה לא נעים... מההורים שלי עוד יותר לא נעים... וגם לא מהחברים.
חיפשתי רב שמצד אחד אני יודע שהוא מבין עניין, ומצד שני אחד שלא נמצא איתי ביום יום ואני לא נפגש איתו כל הזמן ונבוך.
וחשבתי אולי הרב יוכל לעזור לי כי ממש אני מחזיק מהרב וחושב ומקווה שתוכל לעזור לי.
אספר קצת על עצמי: הייתי נחשב לבינוני. לא הייתי מהכישרוניים אבל גם לא מהשוליים.
הייתי מאוד חברותי, אהבתי את כולם, והרבה החזירו לי אהבה. הייתי תמים מאוד, ולא ידעתי על הרבה דברים שהעולם הגדול מציע.
את הישיבה הגדולה התחלתי ברגל ימין. שטייגן (בהתלהבות)... חברותות טובות... הערכה מצד הרבנים... ממש התלהבתי שהכל הולך על מישרים.
יום אחד הלכתי עם חבר שהיה לו אייפוד (טאצ') והוא הראה לי תוכנה בשם "יו טיוב" שזה משהו עולמי, שכל אחד שיש לו סירטון מצחיק, מעלה את זה לרשת וכולם יכולים לראות.
לא הכרתי את הדבר הזה וחבר שלי אמר לי שזה מוכר וזה "ממש חזק"... "יש מלא קטעים טובים". ובאמת הסירטון שראינו היה ממש נחמד, וזכרתי את העניין.
כמה שבועות לאחר מכן הייתי משועמם בבית. פתאום נזכרתי בדבר הזה. לקחתי את האייפוד של אחי והתחלתי לראות סירטונים נחמדים... ולכל סירטון שהתוכנה נותנת יש גם קישור לעוד סירטונים באותו עניין.
בהתחלה הסירטונים היו מעניינים וטובים, אבל מידי פעם צצו כל מיני סירטונים שתמונת התצוגה שלהם הייתה קצת פרוצה... והיצר נתן את עצתו ואמר: 'תפתח, רק תציץ מה זה... ותסגור!"
האמנתי לו ופתחתי.
וזה באמת לא היה כזה גרוע, אבל זה נתן לי את האומץ לפתוח עוד סירטונים שתמונת התצוגה שלהם הייתה פרוצה. וככה המשכתי והמשכתי לתוך הלילה... עד שפתאום תפסתי את עצמי מסתכל על דברים שלא האמנתי שאני מסתכל עליהם!!! כיביתי את המכשיר והלכתי לישון בהרגשה גרועה ואמרתי לעצמי: 'יותר אני לא פותח את המכשיר המחטיא הזה!!'
זה החזיק בדיוק שלושה ימים.
היה לילה משעמם. אמרתי לעצמי, 'עכשיו אני מסתכל רק בצנועים!'
נכנסתי, צפיתי... וכמובן גלשתי גם בגרועים, וביותר גרועים, ובממש גרועים...!!! באמצע הרגשתי שאני עושה דבר רע, אבל העיניים היו "תקועות"... ניסיתי להזיז אותם והם לא זזו... והאצבעות רצות על גבי המסך מביאות דבר יותר גרוע ויותר... ואני בפנים ממש צורח שאני רוצה להפסיק! אבל שום איבר לא מקשיב לי! הפסקתי רק שנגמר למכשיר הבטרייה לאחר 4 שעות.
וככה זה המשיך עוד ועוד... וכבר כהה הרגש! מה שהפריע לי פעם, כבר לא מזיז לי היום.
אני נכנס לדברים גרועים כל כך, שנראה לי שגם אם הרב יחשוב על הכי גרוע... זה אפילו לא חצי!!! אני עמוק עמוק בתוך ביצה טובענית שאין לה סוף, ואני שוקע ושוקע...
אני עושה את הכל בלילה לאחר שבני הבית הולכים לישון, ואף אחד לא יודע עלי כלום.
אם אמא שלי הייתה רואה על מה אני חושב מתי שאני חולם, היא הייתה מקבלת התקף (חס ושלום) מפחד על הבן התמים שלה.
ועכשיו אני רוצה להגיע לנקודה שהכי מפריעה לי וזה: המחשבות.
מאז שנכנסתי למערבולת הבוצית הזאת – אין לי תפילה אחת בלי מחשבה פרוצה!!
פתאום אני אומר "עושה שלום" ואני שם לב שלא רק שלא כיוונתי מילה אחת, אלא גם חשבתי על דברים כל כך גרועים...
אין לי סדר אחד נורמאלי שאני יכול לומר שלמדתי בלי שאיזו אשה קפצה לי בין השורות.
פתאום אני תופס את עצמי בוהה לאיזו נקודה והמחשבות שלי רצות ומתפרצות.
אין לי לילה שאני לא שוכב במיטה ועולות לי מחשבות טמאות. דברים שעד לפני שנה לא ידעתי שהם בכלל קיימים בעולם.
ואחרי שהרב קורא את השורות, הרב בטח חושב שאני איזה פושטק, מופקע, שלא קשור לעולם הישיבות... אבל זה לא נכון! כל מי שיש לו שאלה בהלכה פונה אלי.
סיימתי כמה מסכתות בישיבה, ואני שואל שאלות טובות בעיון!! הרבנים מרוצים ממני ואפילו מתייעצים איתי על בחורים אחרים. אני לא שומע מוזיקה לועזית, בקיצור מבחוץ אני נראה בחור מצויין שיחטפו בשידוכים אבל בפנים אני רקוב ומתולע...!!
לפני תקופה אמא שלי הלכה לשמוע דרשן שספר ממש את כל המגרעות של האינטרנט.
היא חזרה הביתה מאוכזבת למה היא הלכה לשם. 'הרי זה לא קשור למשפחה שלנו כל הדברים הטמאים של האינטרנט?!'. ואני צעקתי בתוך תוכי: 'אמא, זה כן קשור אלינו!!! נראה לך שבגלל שאת לא יודעת, אז זה לא אצלנו?! מה את רוצה? שאני אסתכל בזבל הזה מולך???!!!"
בקיצור אני מבולבל. לא יודע מה לעשות. לא מצליח ללמוד בשקט. אין לי תפילה נורמאלית רק מחשבות טמאות. ואני יודע שלמרות כל זה, כשאני אגיע הביתה, אז במוצאי שבת בלילה... אטבע עוד ועוד...
אף אחד לא חושד בי. והרבנים לא מדברים מה אפשר לעשות נגד? מה התרופה?
וגם החברותא שלי לא יודע על מה אני חושב, כשהוא מנסה להסביר לי את דברי הריטב"א בפעם השלישית.
מה שמוזר זה, בהתחלה חשבתי שאני הפושע היחידי פה בישיבה, הרי הדברים כל כך גרועים מי יעיז להסתכל אם לא פושע כמוני??!! אבל פעם אחת, חברותא שלי באמצע הסדר נאנח...
שאלתי אותו: "מה קרה?"
הוא אמר לי, שלקראת בין הזמנים הוא נפל!
"מה פירוש?", שאלתי.
הוא אמר, שבתחילת בין הזמנים הוא שמר על עצמו לא להיכנס לאינטרנט והצליח, אבל בשבוע האחרון הוא הרס את עצמו בשביל כל החודש!! ועד עכשיו, המראות והמחשבות לא עוזבות אותו...
אני נכנסתי 'לשוק' של החיים שלי.
הבחור הזה היה סמל ודוגמא של שטייגן בישיבה... לא האמנתי שהוא יכול ליפול באינטרנט...!! זה ממש 'שבר' אותי לדעת שגם חזקים כאלו נופלים.
מאז גיליתי עוד שניים שלא הייתי מאמין שהם בכלל יודעים מה זה, וגם הם נפלו וספגו פגיעות קשות!!!
זהו.
פרקתי את הלב עכשיו כאן, ואני אפילו לא יודע מה אני צריך לשאול את הרב, יש מצב לעלות בכלל מהמצב הזה?!
איך אני שוטף ממני את המחשבות הטמאות האלו?
איך אני מוריד את הדחף לרוץ למכשיר בכל מוצאי שבת ובכל בין הזמנים?
הרב, אני זקוק לעזרה!! אבל אני לא יכול לדבר עם הרב כי אני לא רוצה שהרב יידע מי אני, אני אנסה למצוא רב שלא מכיר אותי וככה אני גם אהיה יותר פתוח לדבר איתו.
ומכיון שאני כבר בתוך הבוץ ויודע עד כמה חשוך פה, אני מתחנן אל הרב: "בבקשה! תעזור לבחורים בישיבה שעדיין לא טבעו! תעזור להם שלא יהיו נגועים! כי מי שכבר נגע בזה, קשה לו מאוד לצאת מזה!!!"
יש עשרות בחורים עם אינטרנט רגיל בבית ואני מכיר כמה שהיו במקומות גרועים מאוד באינטרנט, ובטח המחשבות שלהם רצות בדיוק כמו שלי, ובטח יש עוד הרבה שאני לא יודע עליהם (כמו שהם לא יודעים עלי). הרב יש לך את הסמכות. בבקשה תעשה משהו! תציל נפשות רבות ממוות רוחני גמור!!!"

על ידי **עזר** » 25 אפריל 2018, 02:31

לבד בעולם
הסיפור שלי מתחיל כעשר שנים אחורה..
בעלי היה אברך כולל מבריק. ואני לא אומרת כך משום שהוא "היה" בעלי אלא כך העידו כל קרוביו וחבריו לכולל.
במשך עשר שנים של צמיחה לגובה, בהם בעלי עמל על התורה ועל העבודה. לומד במסירות נפש עצומה, תוך כדי ויתורים על עולם ומלואו... עשר שנים של לימוד ללא הפוגה.
(רק אחר כך נודע לי שהוא זכה לרכוש בקיאות מדהימה בש"ס ובראשונים בעל פה!!)
חבריו וראשי הכולל שלו ניבאו לו עתיד מזהיר. עתיד של גדול בישראל.
יום אחד בעלי חוזר הביתה וכולו נסער. פניו העידו שעבר איזשהו משבר קשה.
לא הבנתי במה מדובר, וגם הוא לא דיבר מאומה – נתתי לו להירגע. לא הלחצתי אותו.
לאחר זמן מה התברר לי שבעלי עבר איזושהי חוויה קשה מאוד. הוא עזב את הכולל בו למד פגוע עד עמקי נפשו. הוא הבטיח לי ולעצמו, שיותר הוא לא חוזר לשם לעולם...!
הבנתי אותו, אך היה קשה לי עד מאוד לדעת שבעלי הולך לסגור את הגמרא, ולא לחזור יותר למסגרת תורנית.
פעם שמעתי שאחד מגדולי ישראל התבטא ואמר: "שהעבודה זרה של ימינו, היא לסגור את הגמרא!". ניסיתי לדובבו ולעודדו שבכל זאת ינסה למצוא מסגרת אחרת בכולל אחר... אך כבר לא היה עם מי לדבר. הלב והאוזניים היו אטומים.
הרגשתי כאב חד בלב.
פרצתי בבכי – 'מה עם כל התקוות, השאיפות והחלומות? – האם הכל מתפרק עכשיו...?!'
"לאן תלך מה תעשה?"
"אני לא ילד קטן... אמצא איזה עבודה, נראה. אולי יום אחד אחזור ללימוד"
לא הייתה לי ברירה שתקתי. – לא הבעתי שום התנגדות.
אבל בליבי נשאתי תפילות רותחות שבעלי השקדן והמתמיד שוב יחבוש את ספסלי בית המדרש.
אני לא אשכח את אותו יום ששינה לי את חיי והפך אותם לקשים ומרים. את אותו יום מקולל בו הודיע לי חגיגית שמצא סוף סוף עבודה.
"במה?" – הייתי מסוקרנת.
"באינטרנט"
"מה...???" – הזדעזעתי כל כולי... בבת אחת חשכו עיניי לא האמנתי למשמע אוזניי. – "אבל זה האינטרנט הידוע לשמצה!" – לא יכולתי להשלים עם הדברים שאמר – "כל הרבנים אוסרים... זה אבי אבות הטומאה... איך אתה יכול לחשוב לעבוד עם הדבר הזה???!!" – התחלתי לבכות.
אבל הוא לא הקשיב, הוא היה להוט למצוא עבודה מכניסה ומכובדת, כזו שתפצה אותו על הפגיעה האנושה בכבודו העצמי.
וכך היה. את אשר יגורתי ממנו במשך כל חיי... בא לי.
למרות שלא הייתה לו כל השכלה אקדמאית, אפילו לא תיכונית – אבל היו לו חושים חדים וגם יכולת אנליטית מעולה, ולצערי הגדול, הוא הצליח להשתבץ ולקבל משכורת מכובדת מאוד.
בהתחלה הוא החל לגלוש למטרות העבודה, היה נראה שהוא שקוע בה ועושה את מלאכתו נאמנה... אך לאט לאט הוא סטה ממסלול העבודה והחל לגלוש אל אותו מדרון חלקלק ומסוכן, אל תהומות החטא, למקומות הכי משוקצים מלאי זימה ותועבה...
ראיתי בכאב לב נורא איך הולכת היראת שמים שלו ומצטננת, איך מתקצצים זמני התפילה והשיעור היומי מופסק לבסוף לחלוטין, איך בעלי שעדיו היה ממש לגדולות בלי כל ספק – נתון אך ורק בעולמו של האינטרנט הארור.
לאסוני, הבחנתי באותם פעמים שהוא "הולך להתפלל" אבל התפילין נשכחו בבית, מי יודע אם בכלל היה בבית הכנסת?!
בשבתות היו הילדים מנסים לברוח למניינים אחרים, רק כדי שלא יתבזו ליד אב שנראה כל כך רחוק מתפילה ומקריאת התורה...
יום אחד תפסתי אותו אוכל ללא ברכה. ניסיתי לרמוז לו איכשהו בעדינות על כך... לעורר את תשומת ליבו – הוא לא הניד עפעף.
חמישה ילדים קטנים היו בבית... שלושה בנים ושתי בנות קטנות.
ילדים רכים ומתוקים, שעולמם היפה החל להתנדנד ולהתערער בפראות.
מה הייתי צריכה לעשות? לברוח מהבית עם הילדים?... לאן הייתי הולכת??!
בעל כורחי נשארתי בבית, נושכת את שפתיי באיפוק עד זוב דם, מנסה איכשהו להעלים, לטשטש, שהילדים לא יראו ולא ירגישו. אני עצמי ניסיתי לברוח במחשבותיי... משתדלת לא לראות דברים...
אבל כמה אני יכולה...?
הייתי יוצאת מן הבית מוקדם בבוקר כדי שלא אראה אם הוא מתפלל או לא.
בסיום הארוחה אני הייתי נעלמת מהמטבח, שלא אדע האם הוא בירך ברכת המזון. כך לפחות הייתי משלה את עצמי שאולי כן... אולי הפעם בירך.
בתוך חדר העבודה שלו העמדתי כמה כרכים של גמרא, אולי מתי שהוא הוא יפתח וילמד (ולכל הפחות שהילדים יחשבו שהוא לומד בהם מידי פעם). אך זה לא עזר! גיליתי שהספרים נשארו באותו סדר, ללא תזוזה של מילימטר!!
הילדים הלכו וגדלו. ניסיתי לשמור על רוחניותם ככל יכולתי. הייתי צריכה להיות גם אמא וגם אבא, וגם... להתמודד עם המציאות של בעלי בבית – התנהגות שאף פעם לא הייתה צפויה; יעשה קידוש בשבת? לא יעשה? יחלל שבת בפרהסיה? – החרדה הזו הפכה להיות בן הלוויה הקבוע שלי.
בעל שילווה אותי ויתמוך בי כבר לא היה לי...
גם כסף הוא לא נתן. הילדים היו מתחננים אליו שייתן להם את צרכיהם: "אבא, אני צריך קלמר, מחברות... עפרונות חדשים". "אבא, חסר לי כסף לטיול, כולם כבר שילמו". "אבא, אני צריכה לתקן את הנעליים הן כבר קרועות..." – אך הוא הקשיח את ליבו וקפץ את אגרופו.
לא יכולתי לראות את ילדיי מתחננים לצרכים מינימלים שכל ילד וכל ילדה מקבלים.
התחננתי אליו ובכיתי שייתן להם את הדברים שזקוקים להם... אך הוא בשלו. לב אבן.
רק תבינו באיזה מצב הייתי, נאלצתי בעור שיניי פשוט להילחם על השגת כלכלה מינימלית, שיהיה בבית לחם חלב וביצים. שהילדים לא יסבלו גם ממצוקה כלכלית חונקת וקורעת.
כל כך קשות היו השנים האלה, כל כך קשות, אף אחד אינו יכול לאמוד איזה קושי אדיר היה לי במצב נורא שכזה. אשה שבעלה נפטר, חס ושלום, קשה לה להתמודד בחיי היום יום; הן בענייני הפרנסה להביא אוכל לבית, הן בענייני החינוך לתת תשומת לב לילדים, הן בענייני הטיפול בבית כגון כביסה, שטיפה וכו', אך אשה שיש לה בעל שאינו עושה כלום! – פשוטו כמשמעו, ולא עוד אלא שהוא מכביד על חייה ללא נשוא... קשים חייה שבעתיים!!!
הייתי מבקשת וממש מתחננת מתוך לב קרוע, שיסייע לנו קצת בפרנסה ובבית... אך הוא היה לועג ומלגלג.
החלק הכי כואב, שהוא היה צועק עליי ומבייש אותי בפני הילדים (מה שלא היה בשום פנים ואופן בעבר), ואני באותם רגעים הייתי מתכווצת מרוב בושה ומתייפחת בבכי.
ילדיי האומללים היו אוטמים אוזניים ובורחים אל החדר השני כדי שלא לראות, כדי שלא לשמוע. חשבתי: 'עד מתי אהיה קרבן להתעללויות שלו כלפי וכלפי ילדיי – אולי יותר טוב לפרק את הכל, ולמנוע מהילדים לפחות את הסבל הזה... – פניתי לאחד הרבנים הגדולים ושאלתי אותו, אם כדאי לי להתגרש. הוא הורה לי שבינתיים אמשיך לחיות ככה (בגיהנום הזה).
הילדים גדלו ולמדו להבין מה קורה. יותר ויותר הם נצמדו אלי, אבל אני כבר הייתי מותשת מכדי להיות אמא נורמאלית בשבילם. – שנים של מלחמה בבית, של כאב וצער לאין שיעור עשו את שלהן, אותי הם ריסקו רוחנית פיזית ונפשית. נותרה לי רק מלחמה אחת: מלחמת הישרדות, מלחמת קיום!!
אתם צריכים לבכות מרוב אושר על כך שזכיתם מה שלא זכיתי אני – לראות בית יהודי עשיר!!! לבעל המעניק יחס חם לאשתו ולילדיו, לבעל המחנך את ילדיו ומשקיע בהם, לשולחן שבת המלווה בשירים ובדברי תורה לשמוע מה יש לכל אחד לומר ולספר ולשוחח כולם בצוותא בנעימות ובשמחה. לחזור לבית ולדעת שיש מי שיחכה לך, שיש מי שיקשיב לך ויתמוך בך – ובמקום זה לחיות תחת מעטה של שקר, לראות דברים שאינם צריכים לראות, לחוות צער ודמעות וויכוחים שאין להם סוף...
יום אחד הוא עזב את הבית ולא שב יותר.
"תדרשי ממנו מזונות", יעצו לי מבני משפחתי, "תוכלי לדרוש ולקבל סוף סוף כסף לחיות... זה מגיע לך ביושר, החוק לצידך!"
ניסיתי. הפעלתי פרוצדורה שלימה וטירחה שאי אפשר לתארה, כדי להשיג את דמי המזונות המגיעים לי ביושר.
אבל ידעתי שהוא לא יתכונן לתת. בדיוק כמו שאטם את אוזנו בהיותו בביתו – כך הקשיח ליבו גם אחרי כן. בכל מיני תואנות ובתחבולות שונות ומשונות – התאכזר לי ולילדים כל פעם מחדש. מזונות לא קיבלתי.
ראיתי שאין עם מי לדבר. פחדתי ממנו נורא. החלטתי להתגרש.
בקשיים אדירים ממש לאחר זמן רב הצליחו להוציא ממנו גט. גט בלי תנאים, בלי מזונות, בלי התחייבויות. העיקר גט, כדי שלא אשאר עגונה כל ימי חיי.
זהו! נשארתי לבדי, עם כל הסבל!
לא הייתה לי כל דרך להתכלכל מההכנסה הזעומה שהייתה לי. נאלצתי ללוות כספים פעם אחר פעם לקיום היומיומי הבסיסי, כדי שלא לרעוב (ממש כך!). אני יודעת שזה אסור אבל מחוסר ברירה הייתי לווה מבלי שיהיה לי מהיכן לפרוע! (וגם את ההלוואות הקודמות לצערי לא פרעתי).
לאחר תקופה די ארוכה, בה אני סובלת וגוררת את עצמי בקושי... הגיעו ילדיי אל פרק הנישואין. כמו שאתם יודעים, לכל משפחה קשה במצב כזה, אבל לפחות יש את ההורים שנושאים ביחד את הקושי והם מתייעצים מה ניתן לעשות... חושבים ביחד... מתחלקים איכשהו בנטל... אני הייתי צריכה לעשות את הכל לבדי!!
זה הסיפור שלי. אני מתפללת לה' שיחלץ אותי מכל הצרות החרדות והדאגות הבלתי נסבלים, בתקווה לימים טובים שמחים ומאושרים בחיי יחד עם בני משפחתי, כמו כולם".

________________________________________

אין אפוטרופוס!
את הסיפור הבא אני מספר בכאב.
אני יודע שקשה להאמין שאכן הוא קרה, אבל בגלל שאנחנו שומעים מידי יום ביומו סיפורים מסמרי שיער על כל מיני נפילות שקרו כבר לאלפים, אז גם הסיפור שלי לא נחשב לחריג במיוחד.
הסיפור, בעצם, הוא לא עליי אלא על הרב שלי.
אני אתאר במקצת מי זה היה הרב שלי.
ובכן, הרב הוא תלמיד חכם גדול אשר ידיו רב לו בכל מקצועות התורה כולה כולל גם את חלק הסוד שבה.
הוא היה לומד בהתמדה עצומה, החל מהשעה 8 בבוקר ועד השעה 2 בצהריים.
בדרך כלל, כולם מנצלים את שעת הצהריים למנוחה קצרה או לאכילה או אפילו סתם להיות בבית,
אבל אצל הרב זה לא היה כך!
משעה 2 בצהריים ועד השעה 8 בערב, הוא היה ממשיך לענות בטלפון תשובות בהלכה לכל העולם!!
ואם חשבתם שבשעה 8 הוא מצא מנוחה לנפשו, טעיתם!
משעה 8 הוא המשיך למסור שיעורים בכל רחבי הארץ עד 12 בלילה!!
רק אז הוא הרשה לעצמו לנוח מעט עד לפנות בוקר.
לפנות בוקר הוא היה קם כמו אריה ועוסק בתורת הקבלה.
הוא היה דמות מכובדת מאוד שהשפיעה רבות על שומעי לקחו תורה, מוסר, יראת שמים ועבודת ה', ואף זכה לחבר כמה ספרים יסודיים מאוד.
ובנוסף, יש לו מאות תלמידים וכולל אברכים גדול מאוד שכל אברך מקבל שם 3,500 ש"ח לחודש.
כל זה היה עד לפני פחות משנה.
לפני פחות משנה – חורף שעבר – תלמיד אחד שלמד אצל הרב, הביא לו במתנה אייפון!
הוא אמר לו, שדרך המכשיר הזה יהיה לו הרבה יותר קל לענות תשובות בהלכה. כי דרך הטלפון זה קצת מסורבל ולוקח די הרבה זמן, והיות וזמנו של הרב יקר שכל דקה אצלו מחושבת, אז המכשיר הזה יוכל לקצר את התהליך וכך הרב יוכל להרוויח הרבה זמן.
כמובן, שהרב שלי שמח מאוד על ניצול הזמן שיהיה לו "בזכות" מכשיר האייפון.
הוא הודה לאותו תלמיד בחום רב על שדאג לקצר את זמנו דרך אותו מכשיר, ובירך אותו על כך במאור פנים.
הרב, שבחיים שלו לא ראה מה זה אייפון, לקח בתמימותו הרבה את המכשיר.
לאחר תקופה קצרה הגיעו מספר שאלות אל בית ההוראה שהיה בראשותו של הרב.
הרב הודיע, שכרגע הוא לא פנוי לענות לשאלות!
בחיים לא היה מצב כזה שלרב לא היה זמן לענות לשאלות. תמיד היה מוצא את הזמן לענות לשאלות בצורה המהירה ביותר ללא שום עיכוב.
חשבנו בהתחלה, שאולי יש משהו שמטריד אותו בתקופה האחרונה ולכן אינו פנוי לענות על שאלות. אבל לאחר שהגיעו אליו עוד ועוד שאלות נוספות, הודיע הרב שיותר הוא לא עונה על שאלות בהלכה!
טוב, חשבנו שכנראה הסדר יום שלו עמוס מאוד, לכן אין לו כבר זמן לענות לשאלות הלכתיות.
עוברת עוד תקופה, ואנחנו שמים לב שהרב מתחיל להיעדר הרבה גם ממסירת השיעורים.
כמה מהתלמידים פנו אליו ושאלו אותו על כך? ענה להם הרב שהוא מאוד מאוד עסוק ואין לו פנאי לזה.
לא הבנו, מה השתנה הפעם שהוא כל כך עסוק משאר הפעמים, עד כדי כך שהוא כבר לא עונה על שאלות וכבר לא מוסר שיעורים?
זה היה קצת מוזר...
החלטנו לבדוק את העניין.
לאחר כמה בירורים ומעקבים, התברר לנו הנורא מכל...
הרב שלנו – הלמדן הצדיק והקדוש – היה שקוע כל כולו בתוך האייפון שלו, שעות על גבי שעות בצורה מטורפת!!!
רק עכשיו הבנו בדיוק מדוע הפסיק לענות לשאלות בהלכה ומדוע הוא כבר אינו מוסר שיעורים.
מה הפלא?
וכי אפשר לענות לשאלות בהלכה ולמסור שיעורים כשאת כל הזמן הזה לוקח האייפון??
לאחר זמן – היה זה באזור חג השבועות – הרב כבר לא הגיע יותר! לא לישיבה לא לכולל ולא לבית מדרש!
לאחר מספר ימים, התקשר אחד מהתלמידים לביתו ושאל את אשתו, איפה הרב?
היא ענתה, שהוא טס לחו"ל לגייס תרומות, כדי להגדיל תורה ולהאדירה בעוד תלמידים ובעוד אברכים נוספים וכן לצורך המשך כתיבת ספריו והדפסתם.
עברו מאז חודשיים.
שוב התקשרנו לביתו, לשאול מתי הוא חוזר...?
אשתו ענתה לטלפון.
"שלום, מדברים מהכולל של הרב ו..."
איך שהיא שמעה אותנו, פרצה בבכי סוער"
"מה קרה??", נבהלנו.
היא בוכה ובוכה... לא מסוגלת להוציא מילה מהפה... רק לאחר כמה דקות, הצליחה להירגע קצת.
ואז אמרה לנו: "תשכחו מזה! הרב שלכם יותר לא יחזור! לא לישיבה, לא לכולל ולא לשיעורים... הבן אדם אבוד!"
"מה פירוש אבוד??", לא עיכלנו את מה שאמרה, "על מה את מדברת?"
"הוא שלח לי הודעה מחו"ל, שזהו! דרכינו נפרדות! הוא שינה את חייו למשהו אחר.
הוא אמר, שהוא ישלח לי גט בתקופה הקרובה, ככה שאין לי יותר מה לצפות ממנו".
לא האמנו למשמע אוזנינו.
הסיפור הזה הכה אותה, את משפחתה ואותנו בהלם מוחלט.
כבר באותו יום התפרסמה ההודעה, אבל כל בני קהילתו המפוארת לא רצתה להאמין!
או בגלל שחששו שאולי זה סתם שמועות, או שאולי לא רצו להכיר את המציאות המרה.
אבל בין כך ובין כך המצב נשאר כמו שהיה, הרב לא חזר!
כמובן שאנחנו – חסידיו ותלמידיו הנאמנים – לא היינו מוכנים לוותר עליו בקלות.
דיברנו בינינו מה אפשר לעשות בקשר למצב, והגענו לחלטה: קבוצת תלמידים מצומצמת, מהמקורבים אליו ביותר, טסים לחו"ל כדי להחזיר אותו "הביתה".
מיד התארגנו לטיסה. נפרדנו מבני המשפחה לכמה ימים, וכולנו עלינו למטוס.
הגענו לאותו בית, בו הוא היה אמור לשהות שם על פי הכתובת שנתנה לנו אשתו, ודפקנו בדלת.
מישהו פתח את הדלת.
"שלום, אפשר לקבל את הרב בנימין (שם בדוי)"
הוא צחק. "זה אני!"
הסתכלנו אחד על השני בהלם מוחלט!!! בכלל לא זיהינו אותו.
הוא היה יחף, בלי כיפה לראשו... לבוש במכנסי ג'ינס משופשפים... חולצת טריקו קצרה... הוא גילח את הזקן הארוך שהיה לו, ובמקום הפאות הארוכות עשה קרחות בצדדים...
הוא היה נראה כגוי גמור לכל דבר!!!
אבל הדבר שהכי זעזע אותנו היה, כשראינו שהייתה איתו אשה בבית.
הוא ראה שאנחנו לא מבינים מה שקורה פה, אז הוא מיהר להסביר: "קוראים לה מרגרט (שם בדוי), היא גויה! הכרתי אותה דרך האייפון!"
"הרב" (כמה מוזר היה עכשיו לקרוא לו "רב"), דיברנו אליו בכאב, "אבל זה איסור גמור! איך אתה חי עם גויה??? הרי כל רגע ורגע אתה עובר על איסורי תורה נוראיים???"
הוא פרץ בצחוק... כאילו שסיפרנו לו איזו בדיחה טובה, "זה בסדר!", אמר.
"מה בסדר??", היינו המומים מהאדישות שלו, "איך אתה יכול...?"
"אני איתה וטוב לי..."
"אף על פי כן", אמרנו, "אותנו לא מעניין איך אתה נראה, אתה הרב שלנו, ואתה בא איתנו בכל מחיר! רק תעזוב את הגויה המשוקצת הזו!"
הוא לא רצה בכלל להקשיב.
"הרב, אנחנו כבר לא יכולים... אנחנו מתפרקים!! קהילה שלמה על הגב שלך, וכל עתידה הרוחני עליך!
"אין מה לעשות", הוא אומר, "עכשיו זה כבר מאוחר! בשבילי אין כבר דרך חזרה! כבר שמעתי מאחורי הפרגוד את ה'שובו בנים שובבים' חוץ... מבנימין!"
"הרב, בכל זאת, הרי שערי תשובה לא ננעלו... בבקשה, לטובת אשתך ולטובת הילדים שלך, לטובת התלמידים ולטובת הקהילה כולה, בוא! חזור איתנו ונשתיק את הסיפור. אף אחד לא יידע מה היה ואיך היה..."
"לא!", הוא היה נחרץ, "לחזור למה שהייתי, אני יותר לא חוזר! את כל מה שאמרתם לי עכשיו, הייתם צריכים לומר לפני שנה לאותו תלמיד שהביא לי את האייפון! כעת מאוחר מדי..."
והוסיף ואמר: "אם אתם רוצים, אני מרשה לכם לפרסם את הסיפור שלי יחד עם השם שלי כי אין לי מה להפסיד! אני כבר שקוע עמוק בתוך זה! אבל כדי שאחרים לא יפלו כמוני תפרסמו את הסיפור"
(כמובן שמפני כבוד משפחתו איננו מפרסמים את שמו).
עזבנו אותו כמו שהוא יחד עם הגויה שלו בארץ נכר, וחזרנו לארץ.
יש "לרב", חתן תלמיד חכם וצדיק. היה קשה לו לקבל את הדברים ולהאמין עד היכן חמיו התדרדר...
וכדי לבדוק עד היכן הדברים מגיעים, הוא התקשר אליו כמה שעות לפני כניסת יום הכיפורים ושאל אותו כבדרך אגב איך הוא מתכונן לצום ביום הקדוש הזה?
הוא ענה לו: "אני כבר לא שומר בכלל תורה ומצוות, אז מה פתאום שאני אצום?! מה לי וליום כיפור?! אני הולך עם מרגרט (הגויה שהייתה איתו) לאיזה מסעדה טובה, וזהו!".
פחד אדירים! אין אפוטרופוס!
אין! ואל תאמין בעצמך עד יום מותך!
ובפרט לא כשיש לך בהישג יד אייפון או אינטרנט.
כי בכזה מקרה, לא רק שלא תאמין בעצמך, אלא תדע בוודאות שאתה בסכנת השמדה רוחנית.
"הרב" שלי עשה את הטעות הגורלית של חייו, בכך שלא שמע לגדולי ישראל שאסור להחזיק את זה, ועבר על הצו האלוקי של 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל'!
עבירה גוררת עבירה, ומהקל נכשל אל הכבד, עד שאמר לו היצר לך ותבעט באלוקי ישראל!!!
אני יודע שלא קל בכלל לקרוא את הדברים הללו, אבל הדברים נכתבו כדי שנתעורר כבר ונבין את גודל ההרס שיש במכשיר האינטרנט וגרורותיו, זוהי מגפה כל כך נוראה שהורגת טובים ורעים כאחד, היא יכולה לקחת אפילו אדם גדול צדיק וקדוש ולהפוך אותו כופר... ה' יצילנו.
מחשב – אפילו לחידושי תורה – אם לא ניתקת אותו מחיבור לאינטרנט, או אם ברשותך אחד מהמכשירים הלא מאושרים, אתה בסכנת השמדה!!
כל מכשיר שלא עבר סינון וניתוק, הוא כלי רצח מפלצתי שיש לברוח ממנו מאוד!!!
הבירור שנעשה כאן – בדור עקבתא דמשיחא – הוא בירור חזק.
הבירור הוא קשה! והניסיונות רק הולכים וגדלים!
איי, איי, כמה צריכים להיות חזקים. וכמה דמעות צריכים לשפוך בתפילה.
אבא שבשמים, רחם עלינו! תציל אותנו מהטומאה הנוראה הזו! שלא אנו ולא צאצאינו ניפול ברשת השטן הזאת! אנא אבא תציל אותנו! זה נורא, כשל כבר כח הסבל! עד מתי?!!!
מעשי ידיך טובעים בים. בבקשה, אבא!
עם ה' החזק והחרד – רוצים גאולה למען שמך, למען שמך,
כדי להעביר גילולים מן הארץ, בקרוב אמן.

________________________________________

הכלה שנעלמה
את הסיפור שלי לא רציתי לחשוף מכל מיני שיקולים אישיים, אבל בלית ברירה החלטתי לבסוף כן לפרסם אותו וזאת במטרה אחת: כדי שנלמד את הלקח מפגעי הטכנולוגיה, וכדי שנתעורר כולנו מהר מהר לפני שיהיה מאוחר!
הסיפור שלי הוא אמיתי לחלוטין ולא הזוי, כל הפרטים בו מדויקים מאוד (כמובן ששיניתי פרטים מסוימים).
למדתי באחד הישיבות הטובות ביותר בירושלים. הייתי בחור די מצטיין, אוהב מאוד ללמוד, מקובל בחברה, וברוך ה' זכיתי לעלות ולהתעלות בלימוד התורה הקדושה עד שהגעתי לגיל השידוכין.
הציעו לי בחורה. בת הלומדת בסמינר מאוד חשוב. כמובן שביררנו עליה אצל כולם: מי היא? ומה היא? מה עיסוקיה? ואיך המשפחה שלה? מי החברות? ומה אומרות עליה המורות? וכו' וכו'.
לפי כל הבירורים ראיתי שהיא באמת בת טובה מאוד ודי מתאימה מכל הבחינות.
בפגישות השיחות בינינו זרמו. היה בינינו הרבה מכנה משותף. ראינו שההתאמה בינינו פשוט מושלמת. לאחר כמה פגישות נוספות, הוחלט לסגור ווארט.
ביום הווארט הגיעו הרבה בחורים מהישיבה שלי. וגם מהסמינר שלה הגיעו הרבה חברות, השמחה הייתה בעיצומה. שמחתי כמובן להכיר את בני המשפחה שלה, משפחה טובה ומעולה.
לאחר תקופה קצרה, חגגנו את אירוסינו.
לפני שבועיים וחצי בדיוק, ביום שלישי, נערכה החתונה שלנו ברוב פאר והדר באחד האולמות בבני ברק. היום היפה ביותר בחיי – יום חתונתי – הגיע.
זהו! החתונה הסתיימה בסופו של דבר. כולם הלכו, ונשארו רק בני המשפחה.
הם איחלו לנו מזל טוב בחום רב, ובירכו אותנו להצלחת דרכינו.
צעדנו לעבר ביתנו, להתחיל התחלה חדשה של כל זוג מתחיל.
עד עכשיו הכל היה בסדר.
למחרת בבוקר – יום לאחר החתונה – אני רואה את כלתי קצת עצבנית ומתוחה.
חשבתי אולי היא קצת לא מרגישה טוב מרוב לחץ ועייפות בגלל כל ההכנות שהיו בתקופה האחרונה וגם בגלל יום החתונה... הבנתי אותה. זה דבר טבעי ומובן מאליו וזה קורה להרבה. לכן לא הלחצתי אותה ונתתי לזה לעבור מאליו.
אכלנו יחד ארוחת בוקר. שוחחנו על החתונה... איך היה... ומה היה... היא דיברה בקושי ובהסתייגות והייתה קרה מאוד במשך כל השיחה. ראיתי עליה שהיא לא רגועה. משהו הציק לה ולא ידעתי מה... זה היה נראה כאילו שהיא סובלת להיות בחברתי ולשוחח איתי.
לא עשיתי מזה עניין. עזבתי אותה לנפשה והעדפתי לשתוק.
לאחר מספר שעות, שמתי את הכובע והחליפה והודעתי לה שאני יוצא להתפלל תפילת מנחה.
היא הנהנה בראשה.
לאחר 20 דקות אני חוזר מהתפילה. אני נכנס לבית ואומר: "שלום! הגעתי".
אין קול ואין עונה.
"רבקה (שם בדוי), הגעתי!"
שקט. דממה.
"רבקה...?"
הסתובבתי בחדרי הבית. חשבתי אולי היא במרפסת מדברת בפלאפון, או אולי הלכה לנוח...
לא! היא לא הייתה בבית.
התקשרתי לפלאפון שלה, הוא לא היה זמין.
'מעניין', חשבתי, 'אולי קפצה לקנות איזה משהו... או לאיזו חברה לכמה דקות?'
אני מחכה 10 דקות... רבע שעה... חצי שעה... שעה... והיא לא באה.
שוב אני מתקשר לפלאפון שלה, ואין מענה.
זה היה מוזר... להיכן היא הלכה?
התקשרתי להורים שלה. שאלתי אותם אולי רבקה הגיעה אליהם?
הם אמרו שלא.
"מה קרה?" הם שאלו בחשד מה.
"לא שום דבר! חשבתי שאולי היא קפצה לבקר". ניתקתי את השיחה.
משהו פה לא הסתדר לי...
אני אומר בכנות, אבל התחלתי לפחד שאולי קרה לה משהו?
הלכתי למשטרה.
פניתי אל השוטרים וממש התחננתי לפניהם: "תעשו לי טובה, אני ממש מתחנן, אני חתן צעיר, רק אתמול התחתנתי, ואני לא יודע מה קרה אבל הכלה שלי נעלמה..."
"מה זאת אומרת נעלמה?", לא הבינו השוטרים.
"באותו בוקר, ראיתי שהיא הייתה קצת מתוחה ועצבנית ולא רצתה כל כך לשוחח ולדבר, אז לא הפרעתי לה, נתתי לה להיות מכונסת בעצמה, לאחר מכן, הלכתי להתפלל תפילת מנחה, וכשחזרתי, ראיתי שהיא איננה..."
השוטרים הסתכלו עלי בתמיהה.
"רגע", שואל אותי שוטר אחד, "אולי רבתם ולכן היא ברחה מהבית?"
"לא, מה פתאום?!", עניתי, "אני אומר לך הכל היה בסדר בינינו! ולכן זה מה שמוזר לי בכל הסיפור!"
"אתה בטוח שהכלה שלך בסדר מבחינה נפשית?"
"כן, לא ראיתי אצלה איזה משהו שיעיד על הפרעה נפשית. היא דיברה רגיל והתנהגה רגיל".
"תשמע", הם אומרים, "זה מקרה מאוד מוזר. אנחנו לא יודעים מה לומר לך..."
"אני בלחץ... תעשו משהו בשבילי! אני חתן טרי, בערב יש לי שבע ברכות. אני מתחנן תעשו משהו..."
"טוב, תן לנו את המספר שלה ונבדוק מה קורה"
נתתי להם את המספר.
דרך המוקד המשטרתי הם הצליחו לאתר אותה.
הם ניגשו אלי ואמרו לי: "הכלה שלך נמצאת עכשיו בים!"
"בים???!!!", צעקתי מבוהל, "מה פתאום היא נמצאת עכשיו בים??? עוד כמה שעות יש לנו שבע ברכות...??!!", הייתי מבולבל לחלוטין.
הם התקשרו אליה. והיא ענתה.
השוטרים שאלו אותה: "תגידי, מה קרה? את נורמאלית? הרי רק אתמול התחתנת... מה בדיוק הבעיה שלך? "
"אין לי שום בעיה. אבל הוא לא בשבילי! הוא חזק מדי בשבילי!"
"אבל רק אתמול התחתנתם?"
"אני אגיד לכם את האמת, לפני שהכרתי אותו, היה לי אייפון! ואת האייפון אני לא זורקת! תגידו מה שתגידו, אני רוצה לחיות כמו חילונית עם אייפון, תגידו לו שאני יותר לא חוזרת אליו!!!"
השוטרים היו בהלם.
"תקשיבי טוב!", הם צעקו עליה, "את כרגע חוזרת לבית שלך ותסתדרי איתו! אחר כך תחליטי מה שתחליטי... יש לכם בערב שבע ברכות".
היא ניתקה את השיחה.
השוטרים ריחמו עלי, הם לא ידעו איך לספר לי את הדברים (ממש כמו שבאים להודיע למישהו שהקרוב שלו נהרג). הם הניחו יד על כתפי ואמרו לי בצער רב: "תראה, לפי מה שהבנו כששוחחנו איתה... היא יותר לא מעוניינת בקשר ביניכם! היא מעדיפה לחזור בשאלה ולהיות חילונית... ככה שאין לך הרבה מה לעשות".
כמה שאני בתור גבר חזק ולא מתרגש מדברים, אבל כאן לא יכולתי לעצור בעצמי... פשוט פרצתי בבכי... זה לא היה בשליטתי. לא האמנתי למשמע אוזניי... הרי רק אתמול התחתנו?... מה קרה כאן? איך הכל השתנה בבת אחת?
נו, עכשיו מה אני עושה?
חזרתי לבית הוריי וסיפרתי להם את הכל.
הוריי המסכנים קיבלו זעזוע... היה קשה להם לקבל את זה.
התקשרתי גם להורים שלה וסיפרתי להם בטלפון מה קרה עם הבת שלהם.
הם לא האמינו לי! הם חשבו שאני מתבדח... אבל כששמעו אותי בוכה בטלפון הם הבינו שאני רציני! הם לקחו את זה קשה מאוד.
אף אחד לא עיכל איך חתונה שהייתה שמחה כל כך, נהפכה ביום אחד לאבל ותוגה.
כאילו שאתמול לא היה כלום! לא חתונה מפוארת... לא מוזמנים... לא מתנות... לא חתן וכלה...
בשעת לילה מאוחרת, היא חזרה לביתה.
הוריה חיכו לה.
היא פתחה את הדלת ונכנסה לבושה בצורה מזעזעת ביותר, בשיער פזור ללא כיסוי ראש.
מיד הם שאלו אותה: "תגידי, מה זה צריך להיות?"
"אני עושה מה שבא לי", ענתה בחוצפה.
"רבקה, אנחנו מבקשים ממך, אל תעשי שטויות! רק עכשיו התחלת את החיים שלך! יש לך בעל צדיק, תלמיד חכם, טוב לב, ו..."
היא קטעה אותם: "מצידי שיהיה אדמו"ר! הוא בכלל לא מעניין אותי! יש לי אייפון, ואני חיה איתו חיים אחרים משלי".
מרוב תדהמה מצורת התגובה שלה, הם שתקו ולא ענו לה.
הם לא ידעו אם הבת שלהם היא זאת שדיברה, או שהשטן הוא זה שדיבר מתוך גרונה.
יום למחרת הם קבעו לה פגישה עם פסיכולוגית ידועה, על מנת שתגשש ותבדוק מה קורה איתה.
הפסיכולוגית ישבה ושוחחה איתה בנעימות ורצתה לראות מה קורה? והיכן הבעיה?
לאחר כשעה, ניגשת הפסיכולוגית להורים ואומרת להם: "תראו, דיברתי איתה. המסקנה שלי מכל השיחה הזאת היא, שאין לכם מה לעשות איתה! צר לי לומר זאת אבל הבת שלכם השתבשה לחלוטין!!! היא פשוט מטורפת על האייפון ועל כל הליכלוך שיש שמה!!! המכשיר הזה הוא כל חייה!"
"רגע, לאט לאט", הוריה המסכנים בקושי עיכלו את הדברים, "אנחנו רוצים להבין, אמרת לנו שנראה לך שאין מה לעשות איתה... תסבירי לנו בבקשה למה את מתכוונת?"
"סליחה שאני אומרת לכם את זה", התנצלה הפסיכולוגית, "אבל לפי מה שראיתי עליה בשעה ששוחחתי איתה... לא בטוח בכלל שגם מכון גמילה מסודר יוכל לעזור לה...".
ייאמר לזכותם של הוריה, שהם מיד צלצלו אלי וסיפרו לי כל מה שאמרה להם הפסיכולוגית.
הם בכו וביקשו סליחה על העוול הנורא שקרה לי.
פניתי לכמה רבנים וסיפרתי להם את כל מה שעבר עליי ביממה האחרונה.
"חבל לך על הזמן", הורו לי, "עליכם להתגרש באופן מיידי! חבל על כל יום שעובר! אי אפשר להקים בית עם בחורה כזו!"
בתהליך מזורז ביותר שנעשה בהתערבות כמה רבנים חשובים, יום לאחר ה-7 ברכות שלא התקיימו היה מעמד נתינת גט! – לפני שבוע בדיוק ביום רביעי.
היא, כמובן, קיבלה את הגט בשמחה והרגישה שירד ממנה "עול כבד". עכשיו היא משוחררת לעצמה ולתועבותיה עם מכשיר האייפון שלה.
פה בעצם מסתיים הסיפור שלי.
זה לא נתפס בשכל, מה מכשיר קטן ושטני זה יכול לחולל!!!
זה מבהיל.
לא יאומן כמה כוח של רוע יש לאייפון הזה!!!
הוא מחבל רצחני ביותר!
תברחו ממנו!
הוא בולע כל מה שבדרכו!
הוא מסוכן יותר ממחבל עם סכין!
אולי הסיפור שלי יעורר מישהו...
אולי נצליח להציל עוד מישהו מרדת שחת.
אולי...
והיה זה שכרנו.

________________________________________

על ידי **עזר** » 25 אפריל 2018, 02:31

עוד

על ידי **עזר** » 25 אפריל 2018, 03:21

איזה עוד תנא קדוש נטמן במירון... סמוך ונראה לרשב"י...??

ידידי וחברי היקר: פגשתי אותך שנה שעברה בל"ג בעומר במירון... עמדת שם עם המכשיר ה"לא
כל כך כשר" שלך... ותיעדת דרכו את המחזות... התפללת מתוכו... ונכנסת איתו אל הקודש פנימה...
דברתי איתך כמה פעמים על המכשיר הזה... הודית לי בשקט שזה לוקח אותך למחוזות לא הכי
טהורים... אבל אמרת שקשה לי... פעם אחת אפילו ניסית להתנתק ולא הצלחת... אתה עדיין מנסה
וכל פעם אתה נסוג לאחור... אתה קצת כועס עלי למה אני לא מבין אותך... שאני לא מבין כמה זה
קשה... אבל הפעם איש בשורה אני!!!!
אתה יודע מי מבין אותך מצוין??? לא תאמין... אבל רשב"י בכבודו ובעצמו!!!!!
הוא מכיר את ההתמודדות שלך מקרוב... אתה יודע למה??
היה לרשב"י נכד בדיוק כמוך!!!! כידוע במסכת בבא מציעא (דף פה.) מובא: שרבי אלעזר
ברבי שמעון נפטר והשאיר אחריו בן צעיר... בן שש עשרה... קראו לו יוסלה... היוסלה של
השכונה... והיות ויוסלה היה יתום ולא היה לו אבא שיעמוד לצידו ברגעים הקשים... אז
קרה מה שקרה ויוסלה קנה אייפון.. (אייפון מהסוג של פעם...)
ויום אחד הגיע רבי הקדוש ורצה להיפגש עם בן של ר"א נכד של רבי שמעון...
הוא ציפה לפגוש בן עליה נשגב עם השגות מרוממות... אבל למרבה התדהמה והזעזוע...
את מי הוא רואה?? את יוסלה!!!! יוסלה עם האייפון... רבי הקדוש לא ויתר... הוא תפס את
יוסלה וחיבק אותו ואמר לו: אתה יודע מי אתה??? אתה בן של הליגער רבי אלעזר... אתה
נכד של רשב"י... אתה לא יכול להיות כזה!! רבי הקדוש הלביש אותו בבגדי זהב!!! ואמר
לו: אתה רבה!!!! אתה מכובד... אתה חייב להיות צדיק... אין לך ברירה... אתה "אייניקל..."
בנן של קדושים... יוסלה הקשיב... שמע... הבין... אבל לפרוש מהאייפון ? ! ? ! ? ! ? עד
כאן!!!! את הצעד הזה הוא לא היה מסוגל לבצע!!! רבי הקדוש הצמיד ליוסלה חברותא..
התנא ר' שמעון בן איסי בן לקוניא... החברותא היה מגיע לסדר אבל יוסלה לא מגיע...
מה יש??? איפה היית?? חיכית לך... מה עונה יוסלה: "לקרייתי אנא אזיל..."
הוי הוי כמה שהתשובה הזו מוכרת... מה שנקרא "יצאתי לסידורים..." היום כשמישהו חוזר
ואומר הייתי בסידורים אני כבר מבין שהוא מתכוין לרשת האלחוטית הקרובה... יוסלה
דווקא רצה ללמוד... הוא רצה לעשות נחת רוח בשמים לאבא הגדול ר"א ולסבא הקדוש
רשב"י... אבל מה אעשה... יש לי סידורים!!!! יש לי כל מיני כל מיני סידורים!!! יש לי
באייפון כל מיני מושגים שקשה לי להתנתק מהם...
ליוסלה לא היה טוב עם זה... הוא דווקא היה מאוד רוצה להתנתק מזה... אבל קשה!!!!
קשה!!!! מישהו פה מבין את יוסלה???
כן... היוסלה הזה היה נכד של רבי שמעון בר יוחאי??? והסבא והאבא הגדולים יושבים
בשמים ומבינים את יוסלה... יודעים כמה שקשה לו... וסבא ואבא... שניהם עמדו בשמים
והתפללו על יוסלה שלהם... התפללו עליו שיצליח להתגבר... שיצליח להתנתק... שיצלח
את הניסיון הזה... ואכן יום אחד תפס החברותא ר' שמעון בן איסי... הוא תפס את יוסלה
בבגדיו!!!! הוא פנה אליו ודיבר איתו שיחת נפש... יוסלה... מה יהיה??? זה לא מתאים לך...
אתה מרומם... אתה יכול... תתנתק!!!! ויוסלה תפס את עצמו ברגע האחרון... ו ה ת נ ת ק !
! ! ! ! ! !
ניתק קשר עם כל "הסידורים..." שרף את כל הקשרים הפסולים... והתחיל ללמוד תורה ברצינות...
והוא עלה והתעלה ונהיה התנא הקדוש רבי יוסי בן רבי אלעזר בן רבי שמעון!!! וכשהוא נפטר יצאה
בת קול והעידה עליו שהוא היה גדול כמו אביו ר"א וכמו סביו רבי שמעון!!!! אמנם במערה הוא לא
זכה להיקבר כי הוא לא היה בצער מערה כמו אבא וסבא... אז הוא נטמן מחוץ למערה אבל הוא
כאן!!! כאן איתנו!!! בהר מירון!!!
- --
רבי יוסי מבין אותך הכי טוב בעולם... כשאתה עומד עם האייפון ומנסה למצא מילים איך לתרץ את
עצמך למה כ"כ קשה לך להתנתק מזה... אתה לא צריך להסביר יותר מידי... רבי יוסי הנכד של רבי
שמעון מבין אותך יותר מידי טוב!!! רבי אלעזר ורבי שמעון... גם הם מבינים אותך מצוין!!! היה להם
כזה בן... כזה נכד... אתה לא תספר להם מה זה יצר הרע... הם מכירים את הניסיונות שלך מקרוב...
אבל בכל זאת!!!!!! האבא והסבא והנכד... שלשתם כאחד!!!! עומדים ומבטיחים לך: אתה יכול!!!!
אתה יכול להתנתק מזה!!! ואם תתנתק מזה אתה קונה את עולמך... עוד לא מאוחר... אתה עדיין
יכול לדבוק בדרכו של אותו יוסלה... להתנתק ביום אחד... ולתפוס את עצמך ברצינות ולצמוח
ולגדול ולהיות כמו ר' יוסי נכדו של רבי שמעון שזכה והגיע לדרגת אביו וסבו...
---
כן!!!! היום כל בחור וגם נשוי הם בגדר יתומים לעניין ניסיונות... כי כמו שפעם יתום התבטא בזה
שאין לו מי שיעמוד לידו בשעת ניסיון... הרי היום בעידן האינטרנט כל אחד מאיתנו יכול למצא את
עצמו לבד לבד מול הניסיונות הקשים ביותר ואין לך אף אחד שעומד לידך... אז אבא ואמא ב"ה
חיים ושיהיו בריאים עד מאה ועשרים... אבל הם לא לידי!!!! הם לא נמצאים פה לידי... ולא רואים
ולא מעלים על דעתם באיזה ניסיונות אני מתמודד...
נו... מה זה אם לא יתום!!! אבל בשביל זה אבי ואמי עזבוני וה' יאספני... ה' כן נמצא פה... והוא מבין
אותך והוא יודע כמה קשה לך... והוא מבטיח לך... פתחו לי פתח כחודו של מחט... דוקר כמו מחט...
תתנתק... זה אמנם יהיה קשה בהתחלה כמו מחט... אבל אני מבטיח שאפתח לכם פתח כפתחו של
אולם... זה היום!!!! ביום ל"ג בעומר...
למרגלות ציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי!! של רבי אלעזר ברבי שמעון!!! ואחרון חביב: הנכד
הקדוש רבי יוסי! זו ההזדמנות להתנתק... ולבקש ולהתפלל: אנא ה'... שזכותם תגן עלינו ונזכה
לבער את הרע מקרבנו... שיהיו מליצי יושר שזה לא יהיה כ"כ קשה... ואז השקיפה ממעון קדשך מן
השמים ותראה את העמידה בניסיון קשה ובזכות זה תברך את עמך ישראל ותקרע רוע גזר דינם
ותמלא ידם מברכותיך ותמלא משאלות ליבם לטובה אמן.

ל"ג בעומר תשע"ח: שוברים את האייפון במירון!!

על ידי **עזר** » 25 אפריל 2018, 13:48

________________________________________

בכיס, מתחת לשמיכה, בשירותים...

היום ניתן להחזיק בכיס לא רק את כל קולנוע 'אדיסון' אלא את כל בתי הקולנוע שבישראל ושבחוץ לארץ גם יחד!!! – השטן מזעיר את עצמו לגודל... אצבע!!! – בצורת דיסק אונקי 128 ג'יגה שמכיל כ–800 סרטים לצפייה!!!
ב'נאס"א' – סוכנות החלל שבטקסס – היה אז מחשב אחד שתפס בנין שלם, מה שהיום תופס אייפון אחד מסכן במשקל 20 גרם!!!
הפלאפון הראשון, היה כבד מאוד. הוא תפס מושב שלם של רכב וזאת הייתה הפעם הראשונה שהצליחו לחייג ממנו מבלי שום חיבור לשקע! אבל מאז זה הלך והשתכלל בצורה שלא תיאמן.
עד כדי כך, שאני בתמימותי, הייתי פעם באיזו צרכנייה מסוימת ושם ראיתי מישהו שמתכופף למדף של העוגיות. לפתע הוא שואל אותי: "מה אתה אומר, איזה עוגיות ניקח?"
אני ברוב תמימותי, התפלאתי.
'מה פתאום הוא פונה אלי?! מה הוא שואל אותי איזה עוגיות ניקח?! אני בכלל לא מכיר אותו?'
אז אני אומר לו: "לא יודע, יש לך כל מיני סוגים... מה אתה מחפש בדיוק?"
אז הוא אומר לי: "רגע, ניקח את זה?"
"אמרתי לו: "מה שאתה מבין... אני לא יודע מה להגיד לך... אתה יכול לנסות את אלה או את אלה..."
"טוב, "הוא אומר, "אני אקח את הסוג הזה!"
ואז שמתי לב, שלאוזן שלו הייתה מחוברת אוזנייה של פלאפון שאיתה הוא דיבר עם אשתו, מה שלא ראיתי קודם!
בהתחלה התביישתי, אבל מהר מאוד נרגעתי, כי ידעתי שהוא בכלל לא שם לב שעניתי לו.
הפלאפון הפך להיות מאוד קטן וקומפקטי.
ובגלל שהוא כזה קטן וקומפקטי, הוא מוציא אותו מהכיס ומתחיל לדפדף בו מתחת לשמיכה, בשירותים, בחדר, בחוץ... לאחר מכן הוא סוגר אותו, כך שאף אחד לא יודע כלום ולא חושד בכלום!

פעם נכנס אל הרב הקדוש מצאנז יהודי מודרני לבוש ג'ינס וחולצת טריקו צמודה בעלת שרוולים קצרים מגולח... ושאל אותו: "תאמר לי רבי, במה אני יהודי לא טוב? זה שאני לא לבוש כמוך עם כל השמונה בגדים זה עושה אותי פחות טוב ממך?!"
ענה לו הרב: "תראה, אם יבוא אלי השטן ויאמר לי: "חיים, בוא נלך ביחד לקולנוע?", אתה יודע מה אני יאמר לו?"
"לא, מה?"
"אני אומר לו: "תראה שטן יקר, מילא אתה יכול ללכת לשם כי אתה השטן, אבל אני?? איך אני יכול ללכת לשם עם כובע גדול כזה?? הרי יצחקו ממני ויזרקו עליי ביצים ועגבניות, יחשבו שנפל לי בורג...
ואפילו אם הוא יצליח לשכנע אותי להוריד את הכובע שאלך לשם בלי כובע, אני אומר לו, "רגע, ומה עם המעיל?", ואז שוב הוא ינסה לשכנע אותי להוריד את המעיל... ואחר כך אומר לו, "ומה עם הציצית...?", ככה אני אמשיך לשגע אותו על כל בגד ובגד... ועד שיקח לו להוריד ממני את כל השמונה בגדים ואת הזקן והפאות, יימאס לו ממני!! וכך הוא יעזוב אותי.
אבל אם השטן יפנה אליך ויאמר לך: "אריק, בוא נלך לקולנוע?", מה תעשה? הרי אין לך בגדים ופאות וזקן שישמרו עליך שלא ללכת לשם...
אתה תשתכנע ממנו במהירות ותאמר לו: "הנני מוכן ומזומן ללכת איתך לשם עכשיו!"
אז עכשיו אתה מבין את ההבדל בינינו". סיים הרבי מצאנז את דבריו.
ועל זה", אמר הרב שכטר, "אני בוכה!!! – הניסיונות שהיו לנו עד עכשיו, ללכת למקומות אסורים, עצרו בידינו בגלל הלבוש החרדי יחד עם הזקן והפאות.
אבל בניסיון של היום – שזה להיכנס לאינטרנט, לפייסבוק, לאייפון ולשוטט בתוך אתרים אסורים פסולים ומתועבים... – אין לנו שום כוח ושום עזרה ושום הגנה מהלבוש החרדי ומהפאות והזקן..."

________________________________________

"אחותי התחילה לבכות באוטובוס"

סיפר הרב חיים לאנג:
"לפני שבועיים נזדמן לי להשתתף בכינוס של אבות בבני ברק.
יומיים אחרי זה אני מקבל טלפון מאברך.
הוא אומר לי: "התקשרה אלי אחותי, היא נסעה לירושלים, לפניה ישבו שני נערים צעירים בני 13 ו–14. לא היו אלו נערים מקולקלים, היו אלו נערים מבני ברק עם קרחות ופאות עבות.
הם החזיקו באיזה מכשיר וצפו בו".
אומר לי האברך: אחותי רצתה לראות במה הם מסתכלים... היא נחרדה... היו אלו סרטי תועבה!!!
אחותי התחילה לבכות באוטובוס".
נערים בני 13, 14, חשופים לכזה תוכן איום ונורא שאברך שכבר מחתן את ילדיו לא היה מעיז להיחשף לתוכן שכזה!!".

סיפר הרב שמחה רבינוביץ, מחבר ספר 'פסקי תשובות':
"באוזניי שמעתי על בחור חסידי בן טובים, זך לב וטהור עיניים, שנסע לישיבה לתחילת הזמן. וכמובן, שהבחור היה מלא ברצונות טובים ושאיפות טהורות, מלא בהתעוררות והתרגשות לקראת הזמן החדש.
במושב שלפניו באוטובוס התיישב איזה אדם רשע ומנוול, שנראה כחרדי, ופתח את אחד המכשירים הטמאים שהיה לו שם, וראה מה שראה.
אותו בחור חסידי, לא הצליח להתאפק ולהתגבר על סקרנותו... הציץ ונפגע.
מגיע הבחור לישיבה, מנסה לכווין ב"נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תלמוד תורתיך"...
מנסה "ב"חנינו מאיתך חכמה בינה ודעת", ב"השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו לעבודתך"...
אך כלום!
מחשבותיו התעופפו...
בראשו עלו שוב ושוב תמונות הזוועה שראה. אותן תמונות שסרטו לו את הנשמה.
הוא ניסה אחר כך ללמוד, הוא ניסה במוסר וחסידות – ולא הלך לו.
כל השאיפות שלו, כל הרצונות, הכל פרח ונעלם ברוח... והכל בגלל אותו רשע מרושע! אותו מנוול וטמא! שבמחי מכשיר אחד מטונף איבד עולם מלא!
"רצח" בחור צדיק וקדוש ברגע אחד על ידי שדרדרו לפי פחת ונפל שם בריסוק איברים.
והכל על ידי ראייה אחת! במכשיר אחד!
אוי לנו שכך עלתה בימינו..."
איפה זה היה?
לא במועדון בתל אביב, לא בפאב ביפו, ולא בקזינו ביריחו...
באוטובוס!!! קו 402!!! מירושלים לבני ברק!!! בהפרדה מלאה!!!"

במוצאי שבת חנוכה, התקיימה מסיבת חנוכה בבית הכנסת בו אני מתפלל, ואחד הרבנים שהוזמן שם לדרוש אמר כך:
"היוונים היו חכמים. וכמו שאומרים חכמינו זיכרונם לברכה שיפייפותו של יפת (הכוונה לחוכמה שלו) תשכון באוהלי שם. וחלק מהדבר "החכם" שעשו זה, לטמאות את כל השמנים!
נשים לב", אמר הרב, "היוונים לא שפכו את השמנים... היוונים לא שברו את הקנקנים... הם פשוט טמאו אותם!!
מה "החכמה הגדולה" שיש כאן?
מה ההבדל בין שמן טמא לשמן טהור? בחיצוניות באמת אין הבדל! הם נראים זהים אותו דבר!
אבל בפנימיות... זה טמא וזה טהור!!
כשהיוונים טימאו את השמנים, הם בעצם רצו להעביר כאן מסר:
"בחיצוניות שלך תישאר חרדי! תמשיך ללכת עם הכובע והחליפה שלך... תמשיך ללכת עם חולצה לבנה ומכנסיים שחורות... תמשיך ללכת עם פראק והמבורג... עם גרביים לבנות ושטריימל... עם פאות מסולסלות וזקן ארוך...
אבל בפנימיות שלך תהיה יווני!!!
"מה שחשוב לנו", אמרו היוונים, "זה שבפנים – בתוך הבית שלך – תמשיך לראות סרטים, לגלוש באינטרנט, ולשוטט בפייסבוק... שתעשה את כל התועבות שבעולם!! אחר כך כבר לא אכפת לנו מה שתעשה.
אתה רוצה אחר כך להתפלל?... ללמוד תורה?... לשמור שבת ולהניח תפילין?...
אין בעיה! לנו זה כבר לא מפריע".
אם פעם הסיסמה של המשכילים הייתה: הייה יהודי באוהליך ואדם בצאתך!"
היום הסיסמה היא הפוכה: "הייה יווני באוהליך וחרדי בצאתך!"

________________________________________

הוא מכבה את הנר ונכנס לגלוש...

פעם הייתה הבדלה בין ישראל לעמים. כולם ידעו שגוי זה גוי ויהודי זה יהודי.
היום, הגענו למצב כזה שאמנם כלפי חוץ היהודי נראה מובדל מן העמים, הוא עושה "הבדלה" עם השטריימל על הראש ואומר "המבדיל בין ישראל לעמים", אבל לאחר שהוא מכבה את הנר הוא נכנס לחדרו לגלוש באתרים של פריצות ותועבה... ואז כבר אין הבדלה בין ישראל לעמים!!
החיצוניות אולי מאוד מרשימה, לשטריימל יש כתר יפה, אבל בפנימיות שלו – איפה שאף אחד לא רואה אותו – שם, ה' ירחם, צריכים הרבה רחמי שמים עליו".
בסגנון דומה אומר גם הרב אשר רוזנבוים: "היום יש מציאות שכלפי חוץ יכול אדם להיראות כיהודי חרדי שומר תורה ומצוות לכל דבר, אבל בפנימיותו הוא חילוני גמור!! וכמו עץ חלול שמבחוץ הוא נראה יפה ומרשים אבל בתוכו הוא מרוקן מכל וכל..."
הדבר הכואב הוא: שלא מדובר ביחידים! לא מדובר באנשים בודדים!
"מדובר ברבבות רבבות של משפחות שנמצאים במצב של התפרקות!!!"
וזו לא גוזמה!!!
כך העיד בכאב, רבה של רכסים, רבי יעקב מאיר זוננפלד.
הוא אמר, "כל אחד צריך לשאול, הרי אם כל כך הרבה נופלים ונהרסים, היינו צריכים לראות את זה! היינו צריכים לראות שהפסיקו להגיע לבית הכנסת? שהפסיקו לבוא לכולל? לישיבות? ולסמינרים?
אבל זה בדיוק החורבן... הם נשארים אותו דבר!!! הכל נעשה בהסתר!! מבלי שאף אחד ירגיש או יידע!!
אותם גולשים ואותם אלה שנחשפים לאותם אתרים ומקומות מזוהמים, הם נראים כמו כולנו!! חזותם לא מוכיחה עליהם שום דבר!!
בבית כנסת, בכולל, בישיבה, בסמינר הם נראים רגיל ואפילו צדיקים!! – הם יכולים להיות עם זקן ארוך וכיפה גדולה, היא יכולה ללכת עם חצאית ארוכה וחולצה רחבה כשצווארונה סגור עד הכפתור העליון למעלה, ואף אחד לא יודע עד כמה הם שקועים עמוק עמוק בפנים בתוך הבוץ המלוכלך והמטונף של האינטרנט!!
דוגמא קטנה", אומר הרב, "שסיפר לי ידיד. באה אליו אשה יקרה אשת אברך כדי לשפוך את ליבה...
היא אומרת לו: "בעלי, שהוא אברך כולל, כבר ארבעה חודשים לא מניח תפילין!!
אני יודעת, שהוא שומר שבת רק בבית, לעיניי הילדים. אבל באמת הוא לא שומר שבת כלל...!!! ואף אחד לא יודע עליו דבר! חוץ ממני..."
מסיים הרב בכאב: "אף אחד לא יודע מה קורה אצל השכן שלו... ואף אחד לא יודע מה קורה אצל החברותא שלו בכולל..."

כשהשתתפתי בהלוויה של מרן הרב אלישיב פגשתי שם מלמד בתלמוד תורה חשוב.
והוא סיפר לי שיש לו חברותא שהגיס שלו הוא מתקן מחשבים.
יום אחד גיסו הוזמן לבני ברק לתיקון מחשב.
בשביל לעלות על התקלה, הוא היה צריך לדפדף אחורה כדי לראות מה קורה...
הוא סיפר לגיסו (החברותא), שכשהוא דפדף אחורה... הוא גילה שם אתרים נוראים ואיומים!!! שבעל המחשב נכנס אליהם.
כשהוא חקר ושאל אחר כך למי שייך המחשב?
התברר לו שזה היה מחשבו האישי של... ראש כולל חשוב ידוע ומפורסם בבני ברק!!!
לא פחות ולא יותר!!!

סיפר בעל עמדה חשובה ברבנות:
"לפני מספר חודשים התקיימה חתונה חשובה. דיין אחד מפורסם השיא את בתו.
היו שם כל צמרת הדיינים והרבנים.
כשסימנו לקהל לגשת לחופה, שמעו את הדיין החשוב מכריז ברמקול: 'רבותי, כל מי שמחזיק מכשיר טמא שלא ייכנס ולא יתקרב לחופה. אינני לוקח עדים לכתובה ולחופה שמחזיקים אייפון, אלא רק בעלי מכשירים כשרים. כל מי שיש לו אייפון, פסול לעדות!!!'
השתררה שם דממה מעיקה.
היו שם אישים תורניים בעלי עמדה תורנית חשובה, וכולם נאלצו לעמוד הרחק מן החופה.
אף אחד מהם לא היה ראוי להיות עד!!!
אותו דיין לבסוף לקח שני פקידים פשוטים בעלי פלאפון כשר, והם אלו שחתמו על הכתובה והעידו בחופה".
נורא ואיום.

________________________________________

על ידי **עזר** » 25 אפריל 2018, 13:56

________________________________________

בכיס, מתחת לשמיכה, בשירותים...

היום ניתן להחזיק בכיס לא רק את כל קולנוע 'אדיסון' אלא את כל בתי הקולנוע שבישראל ושבחוץ לארץ גם יחד!!! – השטן מזעיר את עצמו לגודל... אצבע!!! – בצורת דיסק אונקי 128 ג'יגה שמכיל כ–800 סרטים לצפייה!!!
ב'נאס"א' – סוכנות החלל שבטקסס – היה אז מחשב אחד שתפס בנין שלם, מה שהיום תופס אייפון אחד מסכן במשקל 20 גרם!!!
הפלאפון הראשון, היה כבד מאוד. הוא תפס מושב שלם של רכב וזאת הייתה הפעם הראשונה שהצליחו לחייג ממנו מבלי שום חיבור לשקע! אבל מאז זה הלך והשתכלל בצורה שלא תיאמן.
עד כדי כך, שאני בתמימותי, הייתי פעם באיזו צרכנייה מסוימת ושם ראיתי מישהו שמתכופף למדף של העוגיות. לפתע הוא שואל אותי: "מה אתה אומר, איזה עוגיות ניקח?"
אני ברוב תמימותי, התפלאתי.
'מה פתאום הוא פונה אלי?! מה הוא שואל אותי איזה עוגיות ניקח?! אני בכלל לא מכיר אותו?'
אז אני אומר לו: "לא יודע, יש לך כל מיני סוגים... מה אתה מחפש בדיוק?"
אז הוא אומר לי: "רגע, ניקח את זה?"
"אמרתי לו: "מה שאתה מבין... אני לא יודע מה להגיד לך... אתה יכול לנסות את אלה או את אלה..."
"טוב, "הוא אומר, "אני אקח את הסוג הזה!"
ואז שמתי לב, שלאוזן שלו הייתה מחוברת אוזנייה של פלאפון שאיתה הוא דיבר עם אשתו, מה שלא ראיתי קודם!
בהתחלה התביישתי, אבל מהר מאוד נרגעתי, כי ידעתי שהוא בכלל לא שם לב שעניתי לו.
הפלאפון הפך להיות מאוד קטן וקומפקטי.
ובגלל שהוא כזה קטן וקומפקטי, הוא מוציא אותו מהכיס ומתחיל לדפדף בו מתחת לשמיכה, בשירותים, בחדר, בחוץ... לאחר מכן הוא סוגר אותו, כך שאף אחד לא יודע כלום ולא חושד בכלום!

פעם נכנס אל הרב הקדוש מצאנז יהודי מודרני לבוש ג'ינס וחולצת טריקו צמודה בעלת שרוולים קצרים מגולח... ושאל אותו: "תאמר לי רבי, במה אני יהודי לא טוב? זה שאני לא לבוש כמוך עם כל השמונה בגדים זה עושה אותי פחות טוב ממך?!"
ענה לו הרב: "תראה, אם יבוא אלי השטן ויאמר לי: "חיים, בוא נלך ביחד לקולנוע?", אתה יודע מה אני יאמר לו?"
"לא, מה?"
"אני אומר לו: "תראה שטן יקר, מילא אתה יכול ללכת לשם כי אתה השטן, אבל אני?? איך אני יכול ללכת לשם עם כובע גדול כזה?? הרי יצחקו ממני ויזרקו עליי ביצים ועגבניות, יחשבו שנפל לי בורג...
ואפילו אם הוא יצליח לשכנע אותי להוריד את הכובע שאלך לשם בלי כובע, אני אומר לו, "רגע, ומה עם המעיל?", ואז שוב הוא ינסה לשכנע אותי להוריד את המעיל... ואחר כך אומר לו, "ומה עם הציצית...?", ככה אני אמשיך לשגע אותו על כל בגד ובגד... ועד שיקח לו להוריד ממני את כל השמונה בגדים ואת הזקן והפאות, יימאס לו ממני!! וכך הוא יעזוב אותי.
אבל אם השטן יפנה אליך ויאמר לך: "אריק, בוא נלך לקולנוע?", מה תעשה? הרי אין לך בגדים ופאות וזקן שישמרו עליך שלא ללכת לשם...
אתה תשתכנע ממנו במהירות ותאמר לו: "הנני מוכן ומזומן ללכת איתך לשם עכשיו!"
אז עכשיו אתה מבין את ההבדל בינינו". סיים הרבי מצאנז את דבריו.
ועל זה", אמר הרב שכטר, "אני בוכה!!! – הניסיונות שהיו לנו עד עכשיו, ללכת למקומות אסורים, עצרו בידינו בגלל הלבוש החרדי יחד עם הזקן והפאות.
אבל בניסיון של היום – שזה להיכנס לאינטרנט, לפייסבוק, לאייפון ולשוטט בתוך אתרים אסורים פסולים ומתועבים... – אין לנו שום כוח ושום עזרה ושום הגנה מהלבוש החרדי ומהפאות והזקן..."

: 92522_tumb_750Xauto.jpg (83.02 KiB) נצפה 11449 פעמים

________________________________________

"אחותי התחילה לבכות באוטובוס"

סיפר הרב חיים לאנג:
"לפני שבועיים נזדמן לי להשתתף בכינוס של אבות בבני ברק.
יומיים אחרי זה אני מקבל טלפון מאברך.
הוא אומר לי: "התקשרה אלי אחותי, היא נסעה לירושלים, לפניה ישבו שני נערים צעירים בני 13 ו–14. לא היו אלו נערים מקולקלים, היו אלו נערים מבני ברק עם קרחות ופאות עבות.
הם החזיקו באיזה מכשיר וצפו בו".
אומר לי האברך: אחותי רצתה לראות במה הם מסתכלים... היא נחרדה... היו אלו סרטי תועבה!!!
אחותי התחילה לבכות באוטובוס".
נערים בני 13, 14, חשופים לכזה תוכן איום ונורא שאברך שכבר מחתן את ילדיו לא היה מעיז להיחשף לתוכן שכזה!!".

סיפר הרב שמחה רבינוביץ, מחבר ספר 'פסקי תשובות':
"באוזניי שמעתי על בחור חסידי בן טובים, זך לב וטהור עיניים, שנסע לישיבה לתחילת הזמן. וכמובן, שהבחור היה מלא ברצונות טובים ושאיפות טהורות, מלא בהתעוררות והתרגשות לקראת הזמן החדש.
במושב שלפניו באוטובוס התיישב איזה אדם רשע ומנוול, שנראה כחרדי, ופתח את אחד המכשירים הטמאים שהיה לו שם, וראה מה שראה.
אותו בחור חסידי, לא הצליח להתאפק ולהתגבר על סקרנותו... הציץ ונפגע.
מגיע הבחור לישיבה, מנסה לכווין ב"נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תלמוד תורתיך"...
מנסה "ב"חנינו מאיתך חכמה בינה ודעת", ב"השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו לעבודתך"...
אך כלום!
מחשבותיו התעופפו...
בראשו עלו שוב ושוב תמונות הזוועה שראה. אותן תמונות שסרטו לו את הנשמה.
הוא ניסה אחר כך ללמוד, הוא ניסה במוסר וחסידות – ולא הלך לו.
כל השאיפות שלו, כל הרצונות, הכל פרח ונעלם ברוח... והכל בגלל אותו רשע מרושע! אותו מנוול וטמא! שבמחי מכשיר אחד מטונף איבד עולם מלא!
"רצח" בחור צדיק וקדוש ברגע אחד על ידי שדרדרו לפי פחת ונפל שם בריסוק איברים.
והכל על ידי ראייה אחת! במכשיר אחד!
אוי לנו שכך עלתה בימינו..."
איפה זה היה?
לא במועדון בתל אביב, לא בפאב ביפו, ולא בקזינו ביריחו...
באוטובוס!!! קו 402!!! מירושלים לבני ברק!!! בהפרדה מלאה!!!"

במוצאי שבת חנוכה, התקיימה מסיבת חנוכה בבית הכנסת בו אני מתפלל, ואחד הרבנים שהוזמן שם לדרוש אמר כך:
"היוונים היו חכמים. וכמו שאומרים חכמינו זיכרונם לברכה שיפייפותו של יפת (הכוונה לחוכמה שלו) תשכון באוהלי שם. וחלק מהדבר "החכם" שעשו זה, לטמאות את כל השמנים!
נשים לב", אמר הרב, "היוונים לא שפכו את השמנים... היוונים לא שברו את הקנקנים... הם פשוט טמאו אותם!!
מה "החכמה הגדולה" שיש כאן?
מה ההבדל בין שמן טמא לשמן טהור? בחיצוניות באמת אין הבדל! הם נראים זהים אותו דבר!
אבל בפנימיות... זה טמא וזה טהור!!
כשהיוונים טימאו את השמנים, הם בעצם רצו להעביר כאן מסר:
"בחיצוניות שלך תישאר חרדי! תמשיך ללכת עם הכובע והחליפה שלך... תמשיך ללכת עם חולצה לבנה ומכנסיים שחורות... תמשיך ללכת עם פראק והמבורג... עם גרביים לבנות ושטריימל... עם פאות מסולסלות וזקן ארוך...
אבל בפנימיות שלך תהיה יווני!!!
"מה שחשוב לנו", אמרו היוונים, "זה שבפנים – בתוך הבית שלך – תמשיך לראות סרטים, לגלוש באינטרנט, ולשוטט בפייסבוק... שתעשה את כל התועבות שבעולם!! אחר כך כבר לא אכפת לנו מה שתעשה.
אתה רוצה אחר כך להתפלל?... ללמוד תורה?... לשמור שבת ולהניח תפילין?...
אין בעיה! לנו זה כבר לא מפריע".
אם פעם הסיסמה של המשכילים הייתה: הייה יהודי באוהליך ואדם בצאתך!"
היום הסיסמה היא הפוכה: "הייה יווני באוהליך וחרדי בצאתך!"

: image004.png (1.27 MiB) נצפה 11449 פעמים

________________________________________

הוא מכבה את הנר ונכנס לגלוש...

פעם הייתה הבדלה בין ישראל לעמים. כולם ידעו שגוי זה גוי ויהודי זה יהודי.
היום, הגענו למצב כזה שאמנם כלפי חוץ היהודי נראה מובדל מן העמים, הוא עושה "הבדלה" עם השטריימל על הראש ואומר "המבדיל בין ישראל לעמים", אבל לאחר שהוא מכבה את הנר הוא נכנס לחדרו לגלוש באתרים של פריצות ותועבה... ואז כבר אין הבדלה בין ישראל לעמים!!
החיצוניות אולי מאוד מרשימה, לשטריימל יש כתר יפה, אבל בפנימיות שלו – איפה שאף אחד לא רואה אותו – שם, ה' ירחם, צריכים הרבה רחמי שמים עליו".
בסגנון דומה אומר גם הרב אשר רוזנבוים: "היום יש מציאות שכלפי חוץ יכול אדם להיראות כיהודי חרדי שומר תורה ומצוות לכל דבר, אבל בפנימיותו הוא חילוני גמור!! וכמו עץ חלול שמבחוץ הוא נראה יפה ומרשים אבל בתוכו הוא מרוקן מכל וכל..."
הדבר הכואב הוא: שלא מדובר ביחידים! לא מדובר באנשים בודדים!
"מדובר ברבבות רבבות של משפחות שנמצאים במצב של התפרקות!!!"
וזו לא גוזמה!!!
כך העיד בכאב, רבה של רכסים, רבי יעקב מאיר זוננפלד.
הוא אמר, "כל אחד צריך לשאול, הרי אם כל כך הרבה נופלים ונהרסים, היינו צריכים לראות את זה! היינו צריכים לראות שהפסיקו להגיע לבית הכנסת? שהפסיקו לבוא לכולל? לישיבות? ולסמינרים?
אבל זה בדיוק החורבן... הם נשארים אותו דבר!!! הכל נעשה בהסתר!! מבלי שאף אחד ירגיש או יידע!!
אותם גולשים ואותם אלה שנחשפים לאותם אתרים ומקומות מזוהמים, הם נראים כמו כולנו!! חזותם לא מוכיחה עליהם שום דבר!!
בבית כנסת, בכולל, בישיבה, בסמינר הם נראים רגיל ואפילו צדיקים!! – הם יכולים להיות עם זקן ארוך וכיפה גדולה, היא יכולה ללכת עם חצאית ארוכה וחולצה רחבה כשצווארונה סגור עד הכפתור העליון למעלה, ואף אחד לא יודע עד כמה הם שקועים עמוק עמוק בפנים בתוך הבוץ המלוכלך והמטונף של האינטרנט!!
דוגמא קטנה", אומר הרב, "שסיפר לי ידיד. באה אליו אשה יקרה אשת אברך כדי לשפוך את ליבה...
היא אומרת לו: "בעלי, שהוא אברך כולל, כבר ארבעה חודשים לא מניח תפילין!!
אני יודעת, שהוא שומר שבת רק בבית, לעיניי הילדים. אבל באמת הוא לא שומר שבת כלל...!!! ואף אחד לא יודע עליו דבר! חוץ ממני..."
מסיים הרב בכאב: "אף אחד לא יודע מה קורה אצל השכן שלו... ואף אחד לא יודע מה קורה אצל החברותא שלו בכולל..."

כשהשתתפתי בהלוויה של מרן הרב אלישיב פגשתי שם מלמד בתלמוד תורה חשוב.
והוא סיפר לי שיש לו חברותא שהגיס שלו הוא מתקן מחשבים.
יום אחד גיסו הוזמן לבני ברק לתיקון מחשב.
בשביל לעלות על התקלה, הוא היה צריך לדפדף אחורה כדי לראות מה קורה...
הוא סיפר לגיסו (החברותא), שכשהוא דפדף אחורה... הוא גילה שם אתרים נוראים ואיומים!!! שבעל המחשב נכנס אליהם.
כשהוא חקר ושאל אחר כך למי שייך המחשב?
התברר לו שזה היה מחשבו האישי של... ראש כולל חשוב ידוע ומפורסם בבני ברק!!!
לא פחות ולא יותר!!!

סיפר בעל עמדה חשובה ברבנות:
"לפני מספר חודשים התקיימה חתונה חשובה. דיין אחד מפורסם השיא את בתו.
היו שם כל צמרת הדיינים והרבנים מהרבנות.
כשסימנו לקהל לגשת לחופה, שמעו את הדיין החשוב מכריז ברמקול: 'רבותי, כל מי שמחזיק מכשיר טמא שלא ייכנס ולא יתקרב לחופה. אינני לוקח עדים לכתובה ולחופה שמחזיקים אייפון, אלא רק בעלי מכשירים כשרים. כל מי שיש לו אייפון, פסול לעדות!!!'
השתררה שם דממה מעיקה.
היו שם אישים תורניים בעלי עמדה תורנית חשובה ברבנות, וכולם נאלצו לעמוד הרחק מן החופה.
אף אחד מהם לא היה ראוי להיות עד!!!
אותו דיין לבסוף לקח שני פקידים פשוטים בעלי פלאפון כשר, והם אלו שחתמו על הכתובה והעידו בחופה".
נורא ואיום.

הקובץ המצורף 92522_tumb_750Xauto.jpg לא זמין יותר.

________________________________________

על ידי **עזר** » 25 אפריל 2018, 22:33

"אני רוצה לקפוץ מהגג ושהרב יברך אותי שלא יקרה לי כלום"
סיפר הרב חזקיהו מישקובסקי:
"אספר לכם סיפור מעניין שקרה איתי. היה בחור בישיבה ליד בני ברק שנשבר.
היו לו, כביכול, סיבות "טובות" להישבר; בית הרוס... הורים גרושים... והוא החליט שהוא לא יכול להישאר בישיבה, הוא חייב לצאת לעבוד.
אבל אף על פי שהחליט לעבוד, הוא רצה להמשיך את חייו כבן ישיבה ולהקים בית של תורה עם בחורה מבית יעקב.
אז הוא ביקש ממני: "בוא תעשה לי טובה, לך איתי לרבי חיים קניבסקי"
אמרתי לו: "למה לא?"
נכנסנו לרבי חיים.
הבחור אומר לרבי חיים: "הרב אני שבור, המצב שלי קשה, אני לא יכול... אני חייב לצאת לעבודה! אני עוזב את הישיבה! אז שהרב יברך אותי בדבר אחד, שהרב יברך אותי שאני אמצא זיווג טוב, בחורה טובה מבית יעקב וילדים טובים תלמידי חכמים ויראי שמים..."
רבי חיים ענה לו: "לא רוצה לברך אותך!"
הבחור החליף צבעים.
הוא פנה שוב לרבי חיים: "הרב מה ביקשתי? לא ביקשתי להצליח בעסקים שלי... לא ביקשתי כלום! אני בסך הכל ביקשתי שאני רוצה אשה יראת שמים וילדים תלמידי חכמים..."
אמר לו רבי חיים: "אני שמעתי ואני אמרתי שאני לא רוצה לברך אותך"
הבחור סימן לי ביד...
ניגשתי אל רבי חיים ושאלתי אותו: "למה הרב לא רוצה לברך אותו?"
רבי חיים פונה אל שנינו ואומר: "תראה, אני מוכן לברך כל יהודי ואיזה ברכה שהוא רוצה... חוץ מדבר אחד, אם הוא יבוא ויגיד לי: 'הרב אני רוצה לקפוץ מהגג ושהרב יברך אותי שלא יקרה לי שום דבר...' אל תשתגע לי! אל תקפוץ מהגג ואל תבקש שום דבר! ברכות כאלו אני לא נותן!
הבחור לא שאל אף אחד אם לעזוב את הישיבה או לא... זה הוא החליט! להתאבד הוא החליט!
מי אמר שהוא צריך לעזוב את הישיבה? מי אמר שהוא צריך לצאת לרחוב? הוא שאל מישהו?!
אז אני אומר לו, אל תצא מהישיבה! אל תתאבד! תישאר בישיבה ואני אברך אותך לשידוך טוב".
אומר הרב מישקובסקי, "מזה למדתי, שאנחנו לא יכולים "להתאבד" – להביא את האינטרנט והאייפון ושאר המרעין בישין – ולבקש שיהיה לנו ילדים טובים... אין כזה דבר!"
ישנו יהודי אחד שתמיד מארח את האדמו"ר מסקולען אצלו באכסניה.
האדמו"ר נמצא שם כל השבת ובמוצאי שבת הוא נמשך עם הסעודת מלווה מלכה עד אור הבוקר, ואחר כך הרבי נסגר בחדרו ומתחיל את הסדרים שלו.
המארח עמד שם ליד האדמו"ר בשעה שנסגר בחדרו אחר סעודת מלווה מלכה.
על הבוקר מתקשר אליו ידידו הקרוב, אברך בן תורה חשוב, והוא מבקש מידידו שיעשה לו טובה אישית, הוא רוצה להיכנס אל האדמו"ר.
המארח אמר לו: "תראה בתור ידיד טוב שלי, בוא לכאן! ונראה מה אני אוכל לעשות..."
האברך מגיע. המארח מכניס אותו אל הרבי.
הרבי שואל אותו: "מה אתה רוצה?"
"אני רוצה ברכה!"
האדמו"ר מזדעזע: "ממני אתה רוצה ברכה...??!! אתה לא מתבייש??! הרי יש לך קללה בכיס!! אתה מחזיק מכשיר כזה שמביא רק קללה... ואתה עוד מעיז לבקש ממני ברכה??!!"
המארח – ששמע איך שהרבי "נכנס" בחבר שלו האברך וגוער בו כאילו היה רשע גמור – הרגיש שהוא עומד להתעלף מרוב בושה...
הוא שם לב שחבר שלו אמנם החוויר כמו מת אבל באמת הוא הוציא מהכיס של החליפה גלאקסי משוקץ והשליכו לאשפה...
אתה רוצה שכינה?
אתה רוצה ברכה?
אתה רוצה טובה?
אתה רוצה שפע?
אתה רוצה בית של תורה?
אתה רוצה שלום בית?
אתה רוצה ילדים טובים?
אתה רוצה הצלחה בפרנסה?
תוציא את הקללה...!!!"
כמו גלגל של רכב מפונצ'ר, כמה שתנסה ותתאמץ לנפח אותו... לעולם לא תצליח! כי יש חור!
כך גם אם יש לך אחד מאותם מכשירים פסולים, זה יוצר אצלך "חור" רציני שמוציא ממך את כל השפע והברכה שנותנים לך מהשמים!!!
לרבי חיים קניבסקי, הגיע בחור מבוגר מעוכב שידוך שלא הלך לו בשידוכים.
הוא שואל את רבי חיים: "כבוד הרב, מה לעשות? לא הולך לי..."
עד עכשיו רבי חיים היה משתמש בסגולה חזקה וידועה והיה אומר לפונים אליו בבקשות מעין אלו: "אם תמצא מישהו שפוגעים בו והוא מעביר על מידותיו ושותק... באותה שעה ממש יש לאותו אדם שעת רצון ואתה יכול לבקש ממנו ברכה.
ובאמת היו סיפורים מדהימים שאנשים שלא נפקדו עשרות שנים בילדים... או שהיו חולים במחלות קשות... ראו ישועות גדולות כשבאו להתברך מפי מישהו שביזו אותו והוא לא ענה.
היום הרב קניבסקי החליף את הסיסמה...
היום הוא אומר, "אם תראו מישהו ששובר את האייפון שלו, תבקש ממנו ברכה!!!"

"אני לא מפחד מהערבים... אני מפחד מהמאבטחים!!!"
פעם הרב פינקוס קרע מודעות של פוסטר לא צנועות בירושלים מול בנייני האומה.
תפסו אותו על חם ועשו לו משפט. אמרו לו: "אתה רוצה עורך דין?"
הוא אמר: "לא, אני אדבר בשביל עצמי"
הוא אמר לשופט: "אדוני, תקשיב טוב, אני לא קרימינל! (פושע), אני לא מסוכן לציבור!
תתעניין באופקים כמה אנשים יושבים ואוכלים על שולחני, איזה פעולות סיוע אני מסייע לנזקקים, אסביר לך למה עשיתי את זה.
לפי האמונה שלנו ושל אבא שלך וסבא שלך וסבא של סבא שלך... עד משה רבינו, במשך 3,300 שנה, התמונה הזאת שקרעתי, גורמת לבנך החייל להיהרג בלבנון על ידי החיזבאללה(אז הייתה מלחמה בדרום לבנון), התמונה הזאת מסלקת את השכינה ומאפשרת להרוג את הבן שלך, אני באתי להציל אותך!!! שהבן שלך לא ימות!!!"
אתה זוכר שבישיבת 'מרכז הרב' בא איזה מחבל בראש חודש אדר וריסס בחורים בספרייה והרג אותם... אפילו המשטרה פחדה לגשת לשם, עד שבא איזה אמיץ אחד שנכנס פנימה והרג אותו.
מישהו העמיד אותו למשפט? הרי הוא הציל חיים!!
אני בקריעת המודעה הזאת מציל אותך מפיגועים!!! – ואני לא אומר את זה להינצל מהבית סוהר שלך, אני לא מפחד מהבית סוהר שים אותי שם כמה שאתה רוצה – אבל זאת האמת לפי האמונה שלנו".
איך הצהיר אותו צורר – סאדם חוסיין – ימח שמו וזכרו? "את היהודים אני לא רוצה להרוג, אני רוצה להרוג את הישראלים!!"
למה התכוין "המשורר"?
סיפר הרב יוסף מוגרבי:
"אמר לי יהודי בשיעור תורה: "הרב אני לא יודע מה קרה אבל הערבים השתנו, קיבלו אומץ!".
אני חושב שזה המשפט הכי מרגיז ששמעתי בחיים שלי.
אמרתי לו: "אפיקורוס, רשע, שוטה וגס רוח, הערבים לא השתנו! הערבי נולד מבטן אימו עם הלכה של 'עשו שונא ליעקב'... היהודים הם אלו שהשתנו!!
לפני כ–40 שנה, אני בעצמי הייתי מסתובב ב'עזה' ו'ברפיח' בלילה חופשי. בלי שוטרים ובלי 'מגב' (ובלי סמרטוט), בלי כלום!
הייתי מסתובב ב'שכם' ו'טול כרם' עם אבא שלי עליו השלום בלי שום ליווי!!
הוא היה הולך לעבודה לקנות דברים... כבן יחיד הייתי מתלווה אליו.
גם אז הם שנאו אותנו... רק אז הקב"ה קשר אותם!"
כי אז היינו יהודים! (שמרנו על היהדות שלנו. על הצניעות שלנו. לא היה בלקברי וגלאקסי)
והיום אנחנו ישראלים!
למה אין רגע שקט למדינה הזאת מאז שהוקמה?
איך אמר מופז? שר הבטחון לשעבר, מה קורה למדינה הזו? אין לזה אח וריע בשום מדינה בעולם?
70% מהכספים שהמדינה משקיעה הולך על פצצות וצבא...
אם המדינה לא הייתה מוציאה כל כך הרבה כסף על נשק וביטחון, כל יהודי היה מקבל בסביבות ה–70,000 שקל!! הכל הכל הולך לפצצות, לשמירה ולביטחון!!
מה קורה פה?!
מישהו מכיר מדינה אחת בעולם שבכל גן ילדים יש שומר עם אקדח?!
פה, בישראל, בכל גן ילדים, בכל בנק, בכל קניון, בכל סניף של ביטוח לאומי או כל מוסד ציבורי אחר יש שומר חמוש בנשק!
יש את זה בלבנון? במצרים? בפריז? בפורטוגל? בלוקסמבורג? בפנמה...?
למה?... חשבת על זה?
אתה לא מבין שמאותתים לך??!
הסיכון הביטחוני החמור ביותר של מדינת ישראל, אלו מערכות הטלוויזיה והאינטרנט ושאר מכשירי המדיה!!!
איך אמר הרב ירחמיאל קראם? האויב הפנימי, יותר גרוע מהאויב החיצוני.
כשאני הולך לכותל המערבי, אני לא מפחד מהערבים... יש מאבטחים ברוך ה'. ככה שמהערבים אני רגוע. אבל ממי אני כן מפחד? מהמאבטחים!!! מתערובת של החיילים!
כשכל אחד מחזיק אייפון טמא ומטונף... זה הכי מפחיד!"

יש יהודי אחד שיש לו בית מסחר בבני ברק והוא גר בחולון.
יש לו מצלמות בבית המסחר ודרך הפלאפון שלו הוא רואה כל מה שקורה שם...
הוא הגיע להרב דוב קוק מטבריה.
הרב קוק אמר לו: "תדע לך, עם המכשיר הזה, אתה נותן כוח לישמעאל לדקור את ישראל!!!"

על ידי **עזר** » 29 אפריל 2018, 05:33

בידיך להדליק את המדורה הקטנה שתעלה עד כסא הכבוד...
שנה שעברה הייתי נוכח באחת ההדלקות הגדולות במירון... ומכרו שם את ההדלקה לכל המרבה במחיר... ואז הגיע יהודי אחד שיש לו כנראה הרבה כסף... וקנה את זכות ההדלקה במאה אלף שקל!!!! ואז התזמורת פצחה בניגוני רגש: ארבע בבות... ואח"כ ניגון ההכנה: "לעשות רצונך אלוקי חפצתי..." זה היה מעמד מרטיט... האוירה הייתה מחשמלת.. הנה... עוד כמה שניות הולכים להדליק הנר הקדוש לכבוד התנא האלוקי... לא סתם נר... נר שיהודי היה מוכן לתרום בשבילו צדקה בסך 100.000₪... ראיתי שיש לחבר שלי דמעות בעיניים... הבנתי שזו עת רצון אצלו.. ניגשתי אליו ואמרתי לו: עזוב... "עזוב אותך" מאה אלף שקל... זה "קטן" עלי... בא איתי פה שניה ליער למטה... ואנחנו נעשה מדורה קטנה קטנה... ובמדורה הזו אנחנו נשרוף את הסמארטפון שלך לכבוד התנא האלוקי רשב"י!!!! ואני מוכן להתערב איתך: שהמדורה הזו תהיה שווה לרבי שמעון פי מיליון יותר מכל המשואה הענקית הזו... עם כל האלפי ליטרים של שמן שנשפכו פה בזה אחר זה... ועם כל המאה אלף שקל שהסכימו לתרום בשביל זה.. ועם כל העשרות אלפי איש שכעת מפזזים בכל עוז ושרים לכבוד התנא האלוקי.. תאמין לי שהמדורה הפיצפונית שלנו לכבוד התנא האלוקי רשב"י תעשה רעש הרבה יותר גדול בשמים!!!! ואני מאמין בזה במאה אחוז!!!!
  
מי אני שאדבר... קטונתי מלחוות דעה... אבל כשעמדתי שם במירון יחד עם אותם אלפים וכולם אחוזים ברטט של קדושה סביב המדורה... בו בזמן שמאות אם לא יותר אנשים עמדו במקביל עם המכשיר הטמא שלהם וצילמו את הרגעים המרטיטים האלו... אמרתי לעצמי: הרי בעוד כך וכך שעות האש הזו תכבה... וכל היהודים שנמצאים כאן יחזרו איש איש לביתו... ועם מה הם יחזרו??? עם כל ההודעות שהם שלחו בוואצפ באמצע ההדלקה...?? עם כל התגובות שהם קיבלו על התיעוד האון ליין האדיב ממעמד ההדלקה?? עם מה?? למען ה': עם מה אנחנו נצא מפה??? הרי בשביל מה בכלל באנו לכאן??? הרי כולנו באנו לכאן לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי... זאת אומרת: כל מי שנמצא כאן ביום ההילולא יצא לו להכריז לכה"פ עשרים פעמים (אם לא מאה פעמים) את ההכרזה: "אדוננו בר יוחאי"!!! אם אנחנו באמת מתכוונים שרבי שמעון הוא אדוננו... אז במה זה מתבטא שהוא אדוננו??? במה??? בזה שאנחנו מחליטים לו מה הוא היה רוצה מאיתנו??? אנחנו מחליטים לו שהוא רוצה מדורה... רוצה ריקודים... רוצה שנשיר אדוננו בר יוחאי... אבל עד כאן!!!! זהו!! מעבר לזה אנחנו החלטנו לו שהוא לא רוצה מאיתנו כלום ? ! ? ! את הרמאות הזו נשאיר בבית!!! לא אצל רבי שמעון!!! רבי שמעון זה משהו רציני מידי!!! ונוקב מידי!!! ואמיתי מידי!!! בשביל לרמות את עצמנו שאנחנו מרמים אותו!!! רבי שמעון יודע בדיוק במה אני ואתה צריכים להתחזק... וגם אנחנו בעצמנו יודעים טוב מאוד מה הוא מצפה מאיתנו!!!
נעמוד ביום הגדול הזה... ובמקום הקדוש הזה... ונקבל החלטה ונבצע אותה!!!!
נדליק מדורה קטנה... לא גדולה... (כמו ה"סעודה קטנה" שבשמיני עצרת) את המדורה הזו אנחנו נדליק מתוך לב מורתח ורותח מרוב הקושי של הניסיון שבזה... כן... בפירוש... זה קשה מאוד... וכשהאש תבער... נשליך לתוך האש את המכשיר הטמא הזה שטימא לנו את העיניים ואת הלב... נאמר עם כל הלב: לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי... ונכבה את המדורה הזו עם הרבה דמעות שיעלו עד כסא הכבוד ויעשו רעש גדול בשמים...
וכשאבא שבשמים יראה את העמידה בניסיון הקשה הזה... הוא יתן לרבי שמעון בר יוחאי אוקי!!!! לך... לך תפטור את כל העולם כולו מן הדין... כעת אני מרשה לך לפטור את העולם.. תבין: רבי שמעון בר יוחאי כבר ממזמן אמר לקב"ה: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין... נו... והשאלה זועקת: אם ככה... אז למה הוא לא עושה את זה??? עונה הערוך לנר (בסוכה שם): הקב"ה לא נתן לו את האוקי!!! ולמה לא?? כי צריך שיתוף פעולה מעם ישראל!!! לא מספיק שרבי שמעון יכול לפטור... צריך שגם עם ישראל יזיזו את עצמם... אם אני ואתה נזיז את עצמנו... אם אנחנו נעמוד בניסיון המר הזה... מול הקריעת ים סוף הזו... ונחליט בפה מלא: אבא שבשמים: אמנם קשה לי מאוד לפרוש מהיצר הרע הנוראי של הדור הזה... אבל יש כ"כ הרבה דין וכ"כ הרבה צרות ויסורים לכלל ישראל... ועם ישראל צריכים ישועה... צריך לפטור אותם מן הדין... אז אני אעשה את שלי ואתה תעשה את שלך!!! ולכן במעמד זה!! לכבוד התנא האלוקי רשב"י אני רוצה לפרוש מהחוטא והמחטיא הגדול ביותר ששוכב לי בכיס... ואז נשיר עם כל הלב: לעשות רצונך אלוקי חפצתי... נעצום עיניים מרוב שזה כ"כ כ"כ כ"כ קששששה... ו... ו... ועת להשליך...
ואז!!!! ברגע ובשניה שהמכשיר הזה יעלה כאישים וניחוחים השמיימה... באותו רגע הקב"ה יתן לרבי שמעון את האוקי!!! לך.. לך תפטור את כל העולם כולו מן הדין.. לך תגיד לאליהו הנביא שיעמוד על הרי ישראל ויכריז: ענוים הגיע זמן גאולתכם...
.   
חבר שלי היקר: כשהערתי לך בעדינות: מה זה המכשיר הזה... אתה התחמקת ממני באלגנטיות ואמרת לי ש... ש... ששום דבר... אני רואה בזה רק הודעות ואין בזה שום בעיה והכל בסייידר.. טוב... לי אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה... אבל לרבי שמעון?? לרבי שמעון לא!!! אתה יכול לרמאות אותו!!! ואתה יודע טוב מאוד שלא!! כשאתה עומד כעת עם הסמארטפון שלך כאן... אצל רבי שמעון... רבי שמעון יודע בדיוק מה יש לך שם!!!! ואת רבי שמעון אתה לא "תרגש" ולא "תקנה" לא עם ריקודים... ולא עם שירת בר יוחאי... מי כמוך יודע מה רבי שמעון באמת רוצה ממך!!! והוא רוצה ממך!! והוא יודע שאתה יכול!! אם הגעת עד אליו... ואתה עומד פה ויש לך כזה רגש עמוק של הידבקות בצדיק... כנראה שאתה לא סתם אחד... כנראה שיש לך משהו עם רבי שמעון... אז רבי שמעון מצפה ממך!! ואתה יודע בדיוק מה הוא רוצה ממך!!!! אל תאכזב אותו עם כמה ריקודים ועם עוד כמה פעמים ששרת בר יוחאי... לא זה מה שהוא רוצה ממך!!! אם אתה תתגבר ביום הזה ותעשה את הצעד הקשה שאתה כבר מבין שאתה צריך לעשות אותו... אם ביום הזה אתה תעשה את הצעד הזה ותתנתק מהמכשיר אחת ולתמיד... יהיה לך קשה!!!! קשה נורא!!! אתה תרגיש צער מערה... אבל אני מבטיח לך שבמערה הזו אתה תפגוש את רבי שמעון והוא יתן לך נשיקה חמה וירעיף עליך ברכות שאתה עוד תפגוש אותם בדרך חזור... רבי שמעון לא ישאר חייב... הוא יפעיל את הקשרים המיוחדים שיש לו עם הקב"ה והוא יסדר אותך פיקס!!!! תשמע לי...

על ידי **עזר** » 29 אפריל 2018, 05:38

יהודי יעבוד בכנסייה לצורך פרנסה?

לפני 100 שנה היה רב עיר שמנע מרוכל יהודי למכור ספרי כפירה ואפיקורסות בבית הכנסת. הרוכל טען שאין לו פרנסה אחרת. ענה לו הרב: "פרנסה? אין בעיה, הכומר מציע משכורת טובה למי שיצלצל בפעמון הגדול של הכנסייה, לקרוא לנוצרים לבוא להתפלל". הרוכל פרץ בבכי וזעק: "וכי אני חשוד להתפרנס מקריאת נוצרים לכנסייה?" הרב: "נכון שזה אסור, ולא התכוונתי ברצינות... אולם, היום שאתה קורא ליהודים (ע"י הספרים שאתה מפיץ) לכפירה, מצבך גרוע בהרבה, מיהודי העובד בכנסייה..."

ואכן כשנשאל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א אם מותר לעבוד עם אינטרנט פתוח, כאשר מוכרחים לכך לצורך פרנסה, הוא ענה: "וכי עבודה זרה מותרת לצורך פרנסה...?" אצל בחור ישיבה שהתחתן, נראה עליו תנועות משונות בימי ה"שבע ברכות". הכלה חקרה אותו עד שהתברר שע"י האינטרנט הוא נפל לכת של גורו – קרישנה, והיתה צריכה להתגרש. בת של הורים חרדיים מירושלים התנצרה בהשפעת הברית החדשה שראתה באינטרנט במקום העבודה שלה.

גם מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל נשאל לפני חמש שנים, אם מותר לעבוד עם אינטרנט שאינו חסום כהלכה לצורך פרנסה? הוא ענה: "בכל אופן זה אסור, ואני מברך את מי שמציית, בשפע פרנסה טובה".

כבר אמרו גדולי ישראל (מרן הגר"ש הלוי ווזנר, מרן הגר"ח קנייבסקי ומרן הגר"ש אוירבך), שגם אם הבעל יצטרך לעזוב את הכולל אם אשתו לא תעבוד עם אינטרנט הנ"ל, בכל אופן זה אסור. (מצוטט ב"הפלס" ט"ז אייר תשע"ג).

דיינים רבים קבעו: רוב הגירושין בתקופה האחרונה, הן במגזר הדתי – חרדי והן במגזר החילוני נבעו מצפייה באינטרנט וסרטים.

יש לזכור, שברגע שמתירים קירבה לסרטים ואינטרנט לצורך פרנסה, אז זה כבר לא "חזיר", ואז השני צריך את זה "קצת" לצורך פרנסה, והשלישי נורא משעמם לו בלי זה, וכו' וכו'. אחר כך אין להתפלא למה אנשים מוציאים אייפונים באוטובוס חרדי, בבית הכנסת, וכו' – כי טוענים: "מה יש? אילו היתה בעיה בזה, היו מתירים לצורך פרנסה...?"

[highlight=yellow]כל אחד יזהיר את הבת שלו לא ללמוד (בסמינרים ובקורסים פרטיים) מקצועות שגוררים בזמן הלימוד ו/או בזמן יציאה לעבודה לעבוד באינטרנט טמא – כגון עריכת וידיאו, מזכירה רפואית, גרפיקה ועוד. עדיף שאשה תעבוד בעבודות פשוטות כגון עוזרת לגננת, טבחית וכדומה, ממה שתעבוד במשרה "מכובדת", אבל עם גישה לכל העבירות שבתורה דרך האינטרנט.[/highlight]
אשתו של אברך ירושלמי עם 4 ילדים קטנים עבדה בחברת ביטוח שחייבה אינטרנט פתוח. על אף משכורת מכובדת מאד שהיא קיבלה, לא היתה ברכה בכסף – פשוט לא היה בבית מה לאכול. דווקא אחרי שהיא עזבה את העבודה, פתאום קיבלו ירושה ועוד הכנסות לא צפויות, ויש להם שפע בבית, וכן יש הרבה סיפורי ישועות כאלה. אף פעם לא שמענו על משפחה שנשארו מחוסרי פרנסה עקב השמירה על סביבת עבודה כשרה.

על ידי **עזר** » 30 אפריל 2018, 02:47

ישנה חברה ציבורית בשם "נאסדק" אשר הוקמה ב–19 בדצמבר ב–1,999 והיא ממוקמת כיום בקליפורניה. ההכנסה שלה מגיעה ל–37,900,000,000 והיא מונה 33,077 עובדים (כל זה דיווח ישן של שנת 2012). החברה הזו מוכרת היום בשם: "גוגל".
הפלא הגדול הוא, שכל חברה משתמשת עם שם החברה שאותה היא מייצגת.
כאן, משום מה, החליטה חברת "גוגל" לכנות את עצמה לא אחרת מאשר...
'גוג'!!!

________________________________________

מי זה באמת 'גוג'?
וזה ממש לא מובן, הרי כל חברה קוראת לעצמה על שם החברה. ואילו כאן החליטה, משום מה, חברת 'גוגל' לשנות מהשם המקובל ולקרוא לעצמה בקיצור בשם: 'גוג'?!
זה בדיוק מה שאמרנו!!!
חברת 'גוגל' היא בכבודה ובעצמה 'גוג'!!!
הוא נלחם עם הקב"ה בזה שהוא עד עכשיו מצליח לפתות, להפיל, להכשיל, לטמאות, ולדרדר בצורה איומה את עם ישראל – ביניהם צדיקים קדושים וטהורים עובדי ה', בחורים יראי שמים שלא טעמו טעם חטא, בנות טובות כשרות, צנועות ותמימות – לגלוש באינטרנט לכל מיני אתרים זוועתיים... בזה הוא נלחם ישירות עם הקב"ה!!!
כי כל הנוגע בישראל, כאילו נוגע בבבת עינו של הקב"ה!!!
פלא פלאות ממש!!!
עלינו להיות חכמים, כדי שנוכל להבין מי זה אותו "בולדוזר" מפלצתי שעומד מולנו ומה הוא מתכנן לעשות לנו.
לדעת שאותו מנוול, לא יבחל בשום דרך ובשום אמצעי ובשום גורם, כדי לנסות לפתות ולהכשיל אותנו כמה שיותר.
עלינו להתחזק בכל הכוח כנגדו.

________________________________________

תן לי ביס...
המדרש מספר על רבי תנחום שהלך לבקר ברומי העתיקה.
הוא רואה מאפייה ובתוכה עומד לו אופה כשעשרות מיני מאפה מונחים מסודרים במגשים יפים.
בפתח המאפייה רבץ לו שם כלב אחד כשלשונו בחוץ.
ראה רבי תנחום שהכלב זומם לקחת משהו...
האופה, כמובן, עמד בפתח המאפייה לשמור את מיני המאפה מהכלב.
הכלב, שראה שהאופה לא מתכוין לזוז מהשמירה, עשה חשבון פשוט. הוא אמר: 'אם אני אנסה לקפוץ עכשיו על המדפים כשבעל המאפייה עומד על המשמר, אני אקבל מכות בראש ולא אצליח לקחת כלום! לא עוגייה ולא לחמנייה... לכן, כרגע כדאי לי להתאפק. אעשה את עצמי ישן, אתן לבעל המאפייה לשכוח ממני שיחשוב שאני ישן, וכשהוא יסיח את דעתו אני שם זינוק, לוקח לחמנייה אחת ובורח...'
אומר רבי תנחום: הכלב המתוק הזה, הלך "לישון"! ובעל המאפייה היה רגוע.
איך שנכנס האופה להוציא את התבנית מהתנור... הוא שומע קול רעש חזק... טראחחח... כל הלחמניות שלו נפלו על הרצפה...
מיד הוא רץ בבהלה החוצה ורואה את הכלב בורח... הוא מרים את כל הלחמניות ומתחיל לספור... הוא גילה שהכלב לקח בסך הכל רק לחמנייה אחת! זה כל מה שהוא רצה!
עד כאן דברי המדרש.
סיפור משעשע... אבל מה הוא בא ללמדינו?
אומר רבי חיים שמואלביץ: "טמון בסיפור הזה סוד נפלא ממש! – המדרש בא לגלות לנו איך עובד היצר הרע! ומה השיטה שלו!
יצר הרע כל הזמן מחכה לך בפינה, ואתה יודע את זה טוב מאוד. רק מה? אתה רגוע, כי כרגע הוא "ישן"... אבל באמת הוא לא ישן!! הוא רק עושה את עצמו "ישן" כי הוא מחכה לרגע "שתיפול" על "הריצפה" – שיהיה לך קצת חולשה בעבודת ה' – ואז הוא "יזנק עליך ויבקש ממך רק דבר אחד... "תן לי רק "נגיסה" אחת, תן לי רק "ביס" אחד – אל תבוא לשיעור תורה רק פעם אחת! אל תלך לתפילה פעם אחת!"
תן לו רק "ביס" אחד... והעסק כבר מובטח!
אתה בידיים שלו!!!
סיפר אחד מראשי הישיבות:
"אני אספר לכם על בחור שאני מכיר אותו. הוא נכנס לישיבה, זכיתי להיות מאלה שדרבנו אותו שילמד בישיבה. הבחור הזה למד ולמד ולמד וידע הרבה תורה, אבל הייתה לו מעידה קטנה. נפילה קטנה. כתוצאה מזה הוא התבייש לבוא לישיבה למחרת.
התקשרו אליו חברים: "מה קורה? למה אתה לא בא לישיבה? מחכים לך..."
הוא אמר: "אני מתבייש. תנו לי יום יומיים אני ארגע קצת ואז אני אגיע"
היום הזה רדף יום...
ורדף שבוע...
ושבועיים...
האמא התקשרה בוכה מתחננת: "תבואו להציל את הילד! הוא מסתגר, הוא מתבייש לצאת מהבית". הלכתי אליו הביתה ודיברתי איתו.
סיפרתי לו את הסיפור עם הכלב, פתחתי והראיתי לו את השיחה של רבי חיים שמואלביץ ואמרתי לו, "תשמע, יצר הרע לקח ממך "נגיסה" קטנה, הוא גרם לך פעם אחת לא לבוא לישיבה... ותראה אתה כבר שלוש שבועות בבית!!
ותדע שאם לא תשבור עכשיו את עצמך ותקום ותבוא לישיבה, הדרך שלך לאבדון קצרה מאוד..." ככה אמרתי לו.
אבל הוא לא הקשיב.
הבחור הזה היום, נשוי לגויה ואוכל נבילות וטריפות ביום כיפור, ועובר על כל תרי"ג מצוות!!!
כשאנחנו נפגשים פעם בשבע וחצי שנים, הוא אומר לי: "הכל התחיל מהלחמנייה של הכלב!"
וזה בדיוק – ידידי היקר – מה שרוצה ממך היצר...
'רק עוד פעם אחת תגלוש באינטרנט... רק עוד פעם אחת תכנס לפייסבוק... רק עוד פעם אחת תציץ באל ג'י... וזהו! יותר אני לא אשגע אותך! אחר כך תעשה על זה תשובה... תתחזק... תשתפר... תשתנה... אני אפילו מוכן לבוא אחר כך ולעזור לך... אבל תן לי רק את הפעם הזאת האחרונה שאתה פוגם בעיניים שלך וזהו!... מה אתה אומר?'
"מה אני אומר??! אני אגיד לך בדיוק מה אני אומר ומה אני חושב עליך... שקרן צבוע ונוכל שכמוך! כמה שאתה מלוכלך ומנוול! אני לא מאמין לאף מילה שלך! אני לא אעשה שוב צחוק מעצמי ואשמע לך! תשכח מזה... לחזור שוב על השטות הזו אני יותר לא חוזר! חפש לך פראייר אחר! איתי אין לך יותר עסק! אצלי גמרת! לך חפש את החברים שלך..."
ככה צריכים לענות ליצר הרע, בתוקפנות ובהחלטיות!! – לא לוותר לו אפילו פעם אחת!!!

________________________________________

"השכבתי אותו ושברתי לו את כל העצמות!!!"
סיפר הרב אריה שכטר:
"היה לי חבר שהיה בן כיתתי, החבר הכי טוב שלי. ממש כמו אח שלי.
הוא רצה לקחת אותי למקום ששם יש סרטים ה' ירחם. הוא ישב לי על הוורידים שבועיים.
"אני משלם את הכרטיס... בוא איתי! מה אכפת לך...?"
אני ידעתי, שאם פעם אחת אני אלך אני כבר לא אהיה אותו אחד!!!
כשהולכים לסרט יוצאים סרוטים!
אבל הוא חבר שלי, הוא מוציא לי את הנשמה... מנסה להשפיע ולהשפיע...
ראיתי שאין לי מה לעשות איתו והוא לא מרפה... אז הבנתי שהוא רוצה "להרוג" אותי! הוא רוצה "לרצוח" אותי! הוא רוצה לעשות ממני פושטק! כבר ראיתי את עצמי, מחר מחרתיים עם כרבולת על הראש... אבל סוף סוף הוא חבר שלי, מה אני אעשה איתו? ראיתי שאין לי ברירה...
השכבתי אותו על הריצפה ושברתי לו את כל העצמות!!! לא השארתי לו עצם אחת שלימה!!!
אחרי שנים קיבלתי על זה אסמכתא.
הייתי באמריקה לפני 52 שנה, ופתחתי את ה'אור החיים' הקדוש בפרשת נשא באותו קטע שמדבר על האשה הסוטה.
על כל הסיפור עם האשה הסוטה, שהבעל לוקח אותה לכהן, ושמים מים בתוך כלי עם עפר, וכותבים את שם ה' על מגילה ומוחקים אותו אחר כך במים וכו' שואל על זה האור החיים הקדוש: "לוקחים מים...? עפר...? מוחקים מגילה בתוך מים...? מה זה כל הטקס הזה???"
והוא מסביר כך: כשהקב"ה הבדיל בין מים למים, המים העליונים היו צוחקים ומאושרים, כי הם נשארו קרובים לבורא עולם.
לעומתם המים התחתונים, היו בוכים ועצובים. כי הם התרחקו מבורא עולם.
כשלוקחים מים רגילים ומכניסים אותם לכיור של המשכן שזה מקום הקדושה הכי גדול שיש בעולם... מה קורה למים? הם התקרבו חזרה לבורא עולם!!
אותו דבר אצל העפר. לוקחים עפר ושמים אותו בקרקע המשכן ומיד הוא מקבל קדושה!
כי קרקע המשכן זה מקום קדוש!
לוקחים את העפר המקודש עם המים המקודשים ומערבבים אותם יחד.
ואז, אם האשה הזאת לא טהורה... זה שוב מרחיק את המים מבורא עולם.
והמים, ברוב כעסם, רוצים לקרוע אותה לגזרים... 'למה הרחקת אותנו??? כבר היינו קרובים!!! כבר קיבלנו קירבה מבורא עולם ואת שוב מרחיקה אותנו מבורא עולם???!!!'
אבל אין להם כוח לעשות זאת.
לכן מוחקים את המגילה – שכתוב שם את שם ה' – בתוך המים, ועם שם ה' הם קורעים אותה לגזרים!!!
דומם?!
מים ועפר?!
כשרוצים להרחיק אותם מבורא עולם, זו התגובה שלהם?!
רוצים לקרוע אותה לגזרים?!
כן! כי עושים להם עוול! רוצים להרחיק אותם מבורא עולם! אז ברור שזו תהיה תגובתם.
אז אם יש כאלה מכשירים שרוצים להרחיק אותי מבורא עולם... אני צריך לפוצץ אותם!!!
לרסק אותם!!! לקרוע אותם לגזרים!!!
וכי הם ירחיקו אותי מבורא עולם...??!!
לפני שלוש שנים באו אלי בפורים בחורים אמריקאים, והם אמרו לי: "רבי, אברוכה" (תן לנו ברכה)
"איזה ברכה אתם רוצים?"
"מנסים לסחוב אותנו חברים לא טובים, שלא להיגרר אחריהם..."
סיפרתי להם את הסיפור עם הבחור ואמרתי להם: "אתם צריכים להכניס לראש שלכם שאין כזה מצב! תגידו אחריי: "נוו וויי" (אין סיכוי)
הם אמרו: "נוו וויי"
"לא ככה, תגידו יותר חזק: נוו וויי!"
הם אמרו: "נוו וויי!"
"לא מספיק, תצעקו חזק: "נוו וויי!!!"
"הם צעקו: "נוו וויי...!!!"
אמרתי להם: "עכשיו תזכרו, שאם מישהו בא להסית אותך: "תסתכל רגע כאן באייפון... בוא נלך לשם רק לכמה דקות"... תכניס לראש שלך ש..."נוו וויי"!!! אין מצב!!! אין שום סיכוי!!! אני לא מתקרב לא לאיזור הזה ולא למכשיר המסוכנים הללו!!!"

על ידי **עזר** » 30 אפריל 2018, 02:47

ישנה חברה ציבורית בשם "נאסדק" אשר הוקמה ב–19 בדצמבר ב–1,999 והיא ממוקמת כיום בקליפורניה. ההכנסה שלה מגיעה ל–37,900,000,000 והיא מונה 33,077 עובדים (כל זה דיווח ישן של שנת 2012). החברה הזו מוכרת היום בשם: "גוגל".
הפלא הגדול הוא, שכל חברה משתמשת עם שם החברה שאותה היא מייצגת.
כאן, משום מה, החליטה חברת "גוגל" לכנות את עצמה לא אחרת מאשר...
'גוג'!!!

________________________________________

מי זה באמת 'גוג'?
וזה ממש לא מובן, הרי כל חברה קוראת לעצמה על שם החברה. ואילו כאן החליטה, משום מה, חברת 'גוגל' לשנות מהשם המקובל ולקרוא לעצמה בקיצור בשם: 'גוג'?!
זה בדיוק מה שאמרנו!!!
חברת 'גוגל' היא בכבודה ובעצמה 'גוג'!!!
הוא נלחם עם הקב"ה בזה שהוא עד עכשיו מצליח לפתות, להפיל, להכשיל, לטמאות, ולדרדר בצורה איומה את עם ישראל – ביניהם צדיקים קדושים וטהורים עובדי ה', בחורים יראי שמים שלא טעמו טעם חטא, בנות טובות כשרות, צנועות ותמימות – לגלוש באינטרנט לכל מיני אתרים זוועתיים... בזה הוא נלחם ישירות עם הקב"ה!!!
כי כל הנוגע בישראל, כאילו נוגע בבבת עינו של הקב"ה!!!
פלא פלאות ממש!!!
עלינו להיות חכמים, כדי שנוכל להבין מי זה אותו "בולדוזר" מפלצתי שעומד מולנו ומה הוא מתכנן לעשות לנו.
לדעת שאותו מנוול, לא יבחל בשום דרך ובשום אמצעי ובשום גורם, כדי לנסות לפתות ולהכשיל אותנו כמה שיותר.
עלינו להתחזק בכל הכוח כנגדו.

________________________________________

תן לי ביס...
המדרש מספר על רבי תנחום שהלך לבקר ברומי העתיקה.
הוא רואה מאפייה ובתוכה עומד לו אופה כשעשרות מיני מאפה מונחים מסודרים במגשים יפים.
בפתח המאפייה רבץ לו שם כלב אחד כשלשונו בחוץ.
ראה רבי תנחום שהכלב זומם לקחת משהו...
האופה, כמובן, עמד בפתח המאפייה לשמור את מיני המאפה מהכלב.
הכלב, שראה שהאופה לא מתכוין לזוז מהשמירה, עשה חשבון פשוט. הוא אמר: 'אם אני אנסה לקפוץ עכשיו על המדפים כשבעל המאפייה עומד על המשמר, אני אקבל מכות בראש ולא אצליח לקחת כלום! לא עוגייה ולא לחמנייה... לכן, כרגע כדאי לי להתאפק. אעשה את עצמי ישן, אתן לבעל המאפייה לשכוח ממני שיחשוב שאני ישן, וכשהוא יסיח את דעתו אני שם זינוק, לוקח לחמנייה אחת ובורח...'
אומר רבי תנחום: הכלב המתוק הזה, הלך "לישון"! ובעל המאפייה היה רגוע.
איך שנכנס האופה להוציא את התבנית מהתנור... הוא שומע קול רעש חזק... טראחחח... כל הלחמניות שלו נפלו על הרצפה...
מיד הוא רץ בבהלה החוצה ורואה את הכלב בורח... הוא מרים את כל הלחמניות ומתחיל לספור... הוא גילה שהכלב לקח בסך הכל רק לחמנייה אחת! זה כל מה שהוא רצה!
עד כאן דברי המדרש.
סיפור משעשע... אבל מה הוא בא ללמדינו?
אומר רבי חיים שמואלביץ: "טמון בסיפור הזה סוד נפלא ממש! – המדרש בא לגלות לנו איך עובד היצר הרע! ומה השיטה שלו!
יצר הרע כל הזמן מחכה לך בפינה, ואתה יודע את זה טוב מאוד. רק מה? אתה רגוע, כי כרגע הוא "ישן"... אבל באמת הוא לא ישן!! הוא רק עושה את עצמו "ישן" כי הוא מחכה לרגע "שתיפול" על "הריצפה" – שיהיה לך קצת חולשה בעבודת ה' – ואז הוא "יזנק עליך ויבקש ממך רק דבר אחד... "תן לי רק "נגיסה" אחת, תן לי רק "ביס" אחד – אל תבוא לשיעור תורה רק פעם אחת! אל תלך לתפילה פעם אחת!"
תן לו רק "ביס" אחד... והעסק כבר מובטח!
אתה בידיים שלו!!!
סיפר אחד מראשי הישיבות:
"אני אספר לכם על בחור שאני מכיר אותו. הוא נכנס לישיבה, זכיתי להיות מאלה שדרבנו אותו שילמד בישיבה. הבחור הזה למד ולמד ולמד וידע הרבה תורה, אבל הייתה לו מעידה קטנה. נפילה קטנה. כתוצאה מזה הוא התבייש לבוא לישיבה למחרת.
התקשרו אליו חברים: "מה קורה? למה אתה לא בא לישיבה? מחכים לך..."
הוא אמר: "אני מתבייש. תנו לי יום יומיים אני ארגע קצת ואז אני אגיע"
היום הזה רדף יום...
ורדף שבוע...
ושבועיים...
האמא התקשרה בוכה מתחננת: "תבואו להציל את הילד! הוא מסתגר, הוא מתבייש לצאת מהבית". הלכתי אליו הביתה ודיברתי איתו.
סיפרתי לו את הסיפור עם הכלב, פתחתי והראיתי לו את השיחה של רבי חיים שמואלביץ ואמרתי לו, "תשמע, יצר הרע לקח ממך "נגיסה" קטנה, הוא גרם לך פעם אחת לא לבוא לישיבה... ותראה אתה כבר שלוש שבועות בבית!!
ותדע שאם לא תשבור עכשיו את עצמך ותקום ותבוא לישיבה, הדרך שלך לאבדון קצרה מאוד..." ככה אמרתי לו.
אבל הוא לא הקשיב.
הבחור הזה היום, נשוי לגויה ואוכל נבילות וטריפות ביום כיפור, ועובר על כל תרי"ג מצוות!!!
כשאנחנו נפגשים פעם בשבע וחצי שנים, הוא אומר לי: "הכל התחיל מהלחמנייה של הכלב!"
וזה בדיוק – ידידי היקר – מה שרוצה ממך היצר...
'רק עוד פעם אחת תגלוש באינטרנט... רק עוד פעם אחת תכנס לפייסבוק... רק עוד פעם אחת תציץ באל ג'י... וזהו! יותר אני לא אשגע אותך! אחר כך תעשה על זה תשובה... תתחזק... תשתפר... תשתנה... אני אפילו מוכן לבוא אחר כך ולעזור לך... אבל תן לי רק את הפעם הזאת האחרונה שאתה פוגם בעיניים שלך וזהו!... מה אתה אומר?'
"מה אני אומר??! אני אגיד לך בדיוק מה אני אומר ומה אני חושב עליך... שקרן צבוע ונוכל שכמוך! כמה שאתה מלוכלך ומנוול! אני לא מאמין לאף מילה שלך! אני לא אעשה שוב צחוק מעצמי ואשמע לך! תשכח מזה... לחזור שוב על השטות הזו אני יותר לא חוזר! חפש לך פראייר אחר! איתי אין לך יותר עסק! אצלי גמרת! לך חפש את החברים שלך..."
ככה צריכים לענות ליצר הרע, בתוקפנות ובהחלטיות!! – לא לוותר לו אפילו פעם אחת!!!

________________________________________

"השכבתי אותו ושברתי לו את כל העצמות!!!"
סיפר הרב אריה שכטר:
"היה לי חבר שהיה בן כיתתי, החבר הכי טוב שלי. ממש כמו אח שלי.
הוא רצה לקחת אותי למקום ששם יש סרטים ה' ירחם. הוא ישב לי על הוורידים שבועיים.
"אני משלם את הכרטיס... בוא איתי! מה אכפת לך...?"
אני ידעתי, שאם פעם אחת אני אלך אני כבר לא אהיה אותו אחד!!!
כשהולכים לסרט יוצאים סרוטים!
אבל הוא חבר שלי, הוא מוציא לי את הנשמה... מנסה להשפיע ולהשפיע...
ראיתי שאין לי מה לעשות איתו והוא לא מרפה... אז הבנתי שהוא רוצה "להרוג" אותי! הוא רוצה "לרצוח" אותי! הוא רוצה לעשות ממני פושטק! כבר ראיתי את עצמי, מחר מחרתיים עם כרבולת על הראש... אבל סוף סוף הוא חבר שלי, מה אני אעשה איתו? ראיתי שאין לי ברירה...
השכבתי אותו על הריצפה ושברתי לו את כל העצמות!!! לא השארתי לו עצם אחת שלימה!!!
אחרי שנים קיבלתי על זה אסמכתא.
הייתי באמריקה לפני 52 שנה, ופתחתי את ה'אור החיים' הקדוש בפרשת נשא באותו קטע שמדבר על האשה הסוטה.
על כל הסיפור עם האשה הסוטה, שהבעל לוקח אותה לכהן, ושמים מים בתוך כלי עם עפר, וכותבים את שם ה' על מגילה ומוחקים אותו אחר כך במים וכו' שואל על זה האור החיים הקדוש: "לוקחים מים...? עפר...? מוחקים מגילה בתוך מים...? מה זה כל הטקס הזה???"
והוא מסביר כך: כשהקב"ה הבדיל בין מים למים, המים העליונים היו צוחקים ומאושרים, כי הם נשארו קרובים לבורא עולם.
לעומתם המים התחתונים, היו בוכים ועצובים. כי הם התרחקו מבורא עולם.
כשלוקחים מים רגילים ומכניסים אותם לכיור של המשכן שזה מקום הקדושה הכי גדול שיש בעולם... מה קורה למים? הם התקרבו חזרה לבורא עולם!!
אותו דבר אצל העפר. לוקחים עפר ושמים אותו בקרקע המשכן ומיד הוא מקבל קדושה!
כי קרקע המשכן זה מקום קדוש!
לוקחים את העפר המקודש עם המים המקודשים ומערבבים אותם יחד.
ואז, אם האשה הזאת לא טהורה... זה שוב מרחיק את המים מבורא עולם.
והמים, ברוב כעסם, רוצים לקרוע אותה לגזרים... 'למה הרחקת אותנו??? כבר היינו קרובים!!! כבר קיבלנו קירבה מבורא עולם ואת שוב מרחיקה אותנו מבורא עולם???!!!'
אבל אין להם כוח לעשות זאת.
לכן מוחקים את המגילה – שכתוב שם את שם ה' – בתוך המים, ועם שם ה' הם קורעים אותה לגזרים!!!
דומם?!
מים ועפר?!
כשרוצים להרחיק אותם מבורא עולם, זו התגובה שלהם?!
רוצים לקרוע אותה לגזרים?!
כן! כי עושים להם עוול! רוצים להרחיק אותם מבורא עולם! אז ברור שזו תהיה תגובתם.
אז אם יש כאלה מכשירים שרוצים להרחיק אותי מבורא עולם... אני צריך לפוצץ אותם!!!
לרסק אותם!!! לקרוע אותם לגזרים!!!
וכי הם ירחיקו אותי מבורא עולם...??!!
לפני שלוש שנים באו אלי בפורים בחורים אמריקאים, והם אמרו לי: "רבי, אברוכה" (תן לנו ברכה)
"איזה ברכה אתם רוצים?"
"מנסים לסחוב אותנו חברים לא טובים, שלא להיגרר אחריהם..."
סיפרתי להם את הסיפור עם הבחור ואמרתי להם: "אתם צריכים להכניס לראש שלכם שאין כזה מצב! תגידו אחריי: "נוו וויי" (אין סיכוי)
הם אמרו: "נוו וויי"
"לא ככה, תגידו יותר חזק: נוו וויי!"
הם אמרו: "נוו וויי!"
"לא מספיק, תצעקו חזק: "נוו וויי!!!"
"הם צעקו: "נוו וויי...!!!"
אמרתי להם: "עכשיו תזכרו, שאם מישהו בא להסית אותך: "תסתכל רגע כאן באייפון... בוא נלך לשם רק לכמה דקות"... תכניס לראש שלך ש..."נוו וויי"!!! אין מצב!!! אין שום סיכוי!!! אני לא מתקרב לא לאיזור הזה ולא למכשיר המסוכנים הללו!!!"

על ידי **עזר** » 30 אפריל 2018, 03:06

ישנה חברה ציבורית בשם "נאסדק" אשר הוקמה ב–19 בדצמבר ב–1,999 והיא ממוקמת כיום בקליפורניה. ההכנסה שלה מגיעה ל–37,900,000,000 והיא מונה 33,077 עובדים (כל זה דיווח ישן של שנת 2012). החברה הזו מוכרת היום בשם: "גוגל".
הפלא הגדול הוא, שכל חברה משתמשת עם שם החברה שאותה היא מייצגת.
כאן, משום מה, החליטה חברת "גוגל" לכנות את עצמה לא אחרת מאשר...
'גוג'!!!

________________________________________

מי זה באמת 'גוג'?
וזה ממש לא מובן, הרי כל חברה קוראת לעצמה על שם החברה. ואילו כאן החליטה, משום מה, חברת 'גוגל' לשנות מהשם המקובל ולקרוא לעצמה בקיצור בשם: 'גוג'?!
זה בדיוק מה שאמרנו!!!
חברת 'גוגל' היא בכבודה ובעצמה 'גוג'!!!
הוא נלחם עם הקב"ה בזה שהוא עד עכשיו מצליח לפתות, להפיל, להכשיל, לטמאות, ולדרדר בצורה איומה את עם ישראל – ביניהם צדיקים קדושים וטהורים עובדי ה', בחורים יראי שמים שלא טעמו טעם חטא, בנות טובות כשרות, צנועות ותמימות – לגלוש באינטרנט לכל מיני אתרים זוועתיים... בזה הוא נלחם ישירות עם הקב"ה!!!
כי כל הנוגע בישראל, כאילו נוגע בבבת עינו של הקב"ה!!!
פלא פלאות ממש!!!
עלינו להיות חכמים, כדי שנוכל להבין מי זה אותו "בולדוזר" מפלצתי שעומד מולנו ומה הוא מתכנן לעשות לנו.
לדעת שאותו מנוול, לא יבחל בשום דרך ובשום אמצעי ובשום גורם, כדי לנסות לפתות ולהכשיל אותנו כמה שיותר.
עלינו להתחזק בכל הכוח כנגדו.

________________________________________

תן לי ביס...
המדרש מספר על רבי תנחום שהלך לבקר ברומי העתיקה.
הוא רואה מאפייה ובתוכה עומד לו אופה כשעשרות מיני מאפה מונחים מסודרים במגשים יפים.
בפתח המאפייה רבץ לו שם כלב אחד כשלשונו בחוץ.
ראה רבי תנחום שהכלב זומם לקחת משהו...
האופה, כמובן, עמד בפתח המאפייה לשמור את מיני המאפה מהכלב.
הכלב, שראה שהאופה לא מתכוין לזוז מהשמירה, עשה חשבון פשוט. הוא אמר: 'אם אני אנסה לקפוץ עכשיו על המדפים כשבעל המאפייה עומד על המשמר, אני אקבל מכות בראש ולא אצליח לקחת כלום! לא עוגייה ולא לחמנייה... לכן, כרגע כדאי לי להתאפק. אעשה את עצמי ישן, אתן לבעל המאפייה לשכוח ממני שיחשוב שאני ישן, וכשהוא יסיח את דעתו אני שם זינוק, לוקח לחמנייה אחת ובורח...'
אומר רבי תנחום: הכלב המתוק הזה, הלך "לישון"! ובעל המאפייה היה רגוע.
איך שנכנס האופה להוציא את התבנית מהתנור... הוא שומע קול רעש חזק... טראחחח... כל הלחמניות שלו נפלו על הרצפה...
מיד הוא רץ בבהלה החוצה ורואה את הכלב בורח... הוא מרים את כל הלחמניות ומתחיל לספור... הוא גילה שהכלב לקח בסך הכל רק לחמנייה אחת! זה כל מה שהוא רצה!
עד כאן דברי המדרש.
סיפור משעשע... אבל מה הוא בא ללמדינו?
אומר רבי חיים שמואלביץ: "טמון בסיפור הזה סוד נפלא ממש! – המדרש בא לגלות לנו איך עובד היצר הרע! ומה השיטה שלו!
יצר הרע כל הזמן מחכה לך בפינה, ואתה יודע את זה טוב מאוד. רק מה? אתה רגוע, כי כרגע הוא "ישן"... אבל באמת הוא לא ישן!! הוא רק עושה את עצמו "ישן" כי הוא מחכה לרגע "שתיפול" על "הריצפה" – שיהיה לך קצת חולשה בעבודת ה' – ואז הוא "יזנק עליך ויבקש ממך רק דבר אחד... "תן לי רק "נגיסה" אחת, תן לי רק "ביס" אחד – אל תבוא לשיעור תורה רק פעם אחת! אל תלך לתפילה פעם אחת!"
תן לו רק "ביס" אחד... והעסק כבר מובטח!
אתה בידיים שלו!!!
סיפר אחד מראשי הישיבות:
"אני אספר לכם על בחור שאני מכיר אותו. הוא נכנס לישיבה, זכיתי להיות מאלה שדרבנו אותו שילמד בישיבה. הבחור הזה למד ולמד ולמד וידע הרבה תורה, אבל הייתה לו מעידה קטנה. נפילה קטנה. כתוצאה מזה הוא התבייש לבוא לישיבה למחרת.
התקשרו אליו חברים: "מה קורה? למה אתה לא בא לישיבה? מחכים לך..."
הוא אמר: "אני מתבייש. תנו לי יום יומיים אני ארגע קצת ואז אני אגיע"
היום הזה רדף יום...
ורדף שבוע...
ושבועיים...
האמא התקשרה בוכה מתחננת: "תבואו להציל את הילד! הוא מסתגר, הוא מתבייש לצאת מהבית". הלכתי אליו הביתה ודיברתי איתו.
סיפרתי לו את הסיפור עם הכלב, פתחתי והראיתי לו את השיחה של רבי חיים שמואלביץ ואמרתי לו, "תשמע, יצר הרע לקח ממך "נגיסה" קטנה, הוא גרם לך פעם אחת לא לבוא לישיבה... ותראה אתה כבר שלוש שבועות בבית!!
ותדע שאם לא תשבור עכשיו את עצמך ותקום ותבוא לישיבה, הדרך שלך לאבדון קצרה מאוד..." ככה אמרתי לו.
אבל הוא לא הקשיב.
הבחור הזה היום, נשוי לגויה ואוכל נבילות וטריפות ביום כיפור, ועובר על כל תרי"ג מצוות!!!
כשאנחנו נפגשים פעם בשבע וחצי שנים, הוא אומר לי: "הכל התחיל מהלחמנייה של הכלב!"
וזה בדיוק – ידידי היקר – מה שרוצה ממך היצר...
'רק עוד פעם אחת תגלוש באינטרנט... רק עוד פעם אחת תכנס לפייסבוק... רק עוד פעם אחת תציץ באל ג'י... וזהו! יותר אני לא אשגע אותך! אחר כך תעשה על זה תשובה... תתחזק... תשתפר... תשתנה... אני אפילו מוכן לבוא אחר כך ולעזור לך... אבל תן לי רק את הפעם הזאת האחרונה שאתה פוגם בעיניים שלך וזהו!... מה אתה אומר?'
"מה אני אומר??! אני אגיד לך בדיוק מה אני אומר ומה אני חושב עליך... שקרן צבוע ונוכל שכמוך! כמה שאתה מלוכלך ומנוול! אני לא מאמין לאף מילה שלך! אני לא אעשה שוב צחוק מעצמי ואשמע לך! תשכח מזה... לחזור שוב על השטות הזו אני יותר לא חוזר! חפש לך פראייר אחר! איתי אין לך יותר עסק! אצלי גמרת! לך חפש את החברים שלך..."
ככה צריכים לענות ליצר הרע, בתוקפנות ובהחלטיות!! – לא לוותר לו אפילו פעם אחת!!!

________________________________________

"השכבתי אותו ושברתי לו את כל העצמות!!!"
סיפר הרב אריה שכטר:
"היה לי חבר שהיה בן כיתתי, החבר הכי טוב שלי. ממש כמו אח שלי.
הוא רצה לקחת אותי למקום ששם יש סרטים ה' ירחם. הוא ישב לי על הוורידים שבועיים.
"אני משלם את הכרטיס... בוא איתי! מה אכפת לך...?"
אני ידעתי, שאם פעם אחת אני אלך אני כבר לא אהיה אותו אחד!!!
כשהולכים לסרט יוצאים סרוטים!
אבל הוא חבר שלי, הוא מוציא לי את הנשמה... מנסה להשפיע ולהשפיע...
ראיתי שאין לי מה לעשות איתו והוא לא מרפה... אז הבנתי שהוא רוצה "להרוג" אותי! הוא רוצה "לרצוח" אותי! הוא רוצה לעשות ממני פושטק! כבר ראיתי את עצמי, מחר מחרתיים עם כרבולת על הראש... אבל סוף סוף הוא חבר שלי, מה אני אעשה איתו? ראיתי שאין לי ברירה...
השכבתי אותו על הריצפה ושברתי לו את כל העצמות!!! לא השארתי לו עצם אחת שלימה!!!
אחרי שנים קיבלתי על זה אסמכתא.
הייתי באמריקה לפני 52 שנה, ופתחתי את ה'אור החיים' הקדוש בפרשת נשא באותו קטע שמדבר על האשה הסוטה.
על כל הסיפור עם האשה הסוטה, שהבעל לוקח אותה לכהן, ושמים מים בתוך כלי עם עפר, וכותבים את שם ה' על מגילה ומוחקים אותו אחר כך במים וכו' שואל על זה האור החיים הקדוש: "לוקחים מים...? עפר...? מוחקים מגילה בתוך מים...? מה זה כל הטקס הזה???"
והוא מסביר כך: כשהקב"ה הבדיל בין מים למים, המים העליונים היו צוחקים ומאושרים, כי הם נשארו קרובים לבורא עולם.
לעומתם המים התחתונים, היו בוכים ועצובים. כי הם התרחקו מבורא עולם.
כשלוקחים מים רגילים ומכניסים אותם לכיור של המשכן שזה מקום הקדושה הכי גדול שיש בעולם... מה קורה למים? הם התקרבו חזרה לבורא עולם!!
אותו דבר אצל העפר. לוקחים עפר ושמים אותו בקרקע המשכן ומיד הוא מקבל קדושה!
כי קרקע המשכן זה מקום קדוש!
לוקחים את העפר המקודש עם המים המקודשים ומערבבים אותם יחד.
ואז, אם האשה הזאת לא טהורה... זה שוב מרחיק את המים מבורא עולם.
והמים, ברוב כעסם, רוצים לקרוע אותה לגזרים... 'למה הרחקת אותנו??? כבר היינו קרובים!!! כבר קיבלנו קירבה מבורא עולם ואת שוב מרחיקה אותנו מבורא עולם???!!!'
אבל אין להם כוח לעשות זאת.
לכן מוחקים את המגילה – שכתוב שם את שם ה' – בתוך המים, ועם שם ה' הם קורעים אותה לגזרים!!!
דומם?!
מים ועפר?!
כשרוצים להרחיק אותם מבורא עולם, זו התגובה שלהם?!
רוצים לקרוע אותה לגזרים?!
כן! כי עושים להם עוול! רוצים להרחיק אותם מבורא עולם! אז ברור שזו תהיה תגובתם.
אז אם יש כאלה מכשירים שרוצים להרחיק אותי מבורא עולם... אני צריך לפוצץ אותם!!!
לרסק אותם!!! לקרוע אותם לגזרים!!!
וכי הם ירחיקו אותי מבורא עולם...??!!
לפני שלוש שנים באו אלי בפורים בחורים אמריקאים, והם אמרו לי: "רבי, אברוכה" (תן לנו ברכה)
"איזה ברכה אתם רוצים?"
"מנסים לסחוב אותנו חברים לא טובים, שלא להיגרר אחריהם..."
סיפרתי להם את הסיפור עם הבחור ואמרתי להם: "אתם צריכים להכניס לראש שלכם שאין כזה מצב! תגידו אחריי: "נוו וויי" (אין סיכוי)
הם אמרו: "נוו וויי"
"לא ככה, תגידו יותר חזק: נוו וויי!"
הם אמרו: "נוו וויי!"
"לא מספיק, תצעקו חזק: "נוו וויי!!!"
"הם צעקו: "נוו וויי...!!!"
אמרתי להם: "עכשיו תזכרו, שאם מישהו בא להסית אותך: "תסתכל רגע כאן באייפון... בוא נלך לשם רק לכמה דקות"... תכניס לראש שלך ש..."נוו וויי"!!! אין מצב!!! אין שום סיכוי!!! אני לא מתקרב לא לאיזור הזה ולא למכשיר המסוכנים הללו!!!"

על ידי **עזר** » 30 אפריל 2018, 22:29

10 אצבעות לי יש...
הרב חיים מאיר הלוי אמר פעם דבר נפלא.
"פעם נשאתי דרשה בארצות הברית, הבאתי את דברי הגמרא שאומרת: בשעת פטירתו של רבי יהודה הנשיא הוא הרים את עשר אצבעותיו למעלה ואמר, "ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותיי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה, יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי".
אמרתי לשומעים: רבותיי, איננו יכולים להגיע למדרגתו של רבי יהודה הנשיא ולומר מעולם לא נהנינו אפילו באצבע קטנה... אך יהודי בדור הזה יכול גם הוא לקבל את אותה קבלת הפנים המופלאה שרבי יהודה הנשיא זכה לקבל למעלה, על ידי אמירה דומה.
אם הוא יאמר אל הקב"ה: "ריבונו של עולם! כל חיי עברו בעולם של כלי טריפה מושחתים ביותר; אינטרנט, אייפון, אייפוד, גלאקסי, סמארטפון, בלקברי, אל ג'י, טאבלט, ושאר פלאפונים לא כשרים...", והוא יזקוף את עשר אצבעותיו למעלה ויאמר: "מעולם לא לחצתי על אלו אפילו באצבע קטנה!... לא "נהניתי" אפילו באצבע אחת...!"
אין ספק, וברור כשמש, שהקדוש ברוך הוא יקבל את דבריו ויברך אותו ללא שיעור וגבול!!!

על ידי **עזר** » 06 מאי 2018, 02:00

מזוזה... בשירותים??!!

"ועשית מנורה" – המנורה מסמלת את האור שבבית.
יש לאנשים בבית מכשירים אסורים ששולחים הבזקים וכל מיני אורות, מכל מיני מסכים למיניהם.
אומרת התורה: חלילה! צריך שבבית יהיה אור קדוש וטהור של מחשבים ללא אינטרנט.
אנשים שואלים, מה כל כך נורא? מה כבר יש בזה?
אשה אחת שאלה את הרב יוסף בן פורת: "מה הרב אומר על אינטרנט לחרדים? הרי כן אפשר בלי טלוויזיה... אי אפשר ללא מכונת כביסה... האינטרנט נמצא איפה שהוא באמצע.
יש בו שימושים מצויינים שחוסכים זמן וכסף, אבל יש שם שימושים של בידור ובזבוז זמן (במקרה הטוב) מה הרב אומר על כך?"
ענה לה הרב: "ובכן, גברת, נכון שאת רואה לפעמים את הפח זבל בחוץ? יפה. ואת רואה, כמוני, שעוברים ערבים ומוציאים לפעמים כמה דברים מתוך הפח זבל...
האם את היית מעוניינת, גברת, שהילד שלך ילך לחפש ולחטט בתוך פחי הזבל הגדולים כי אולי הוא ימצא איזה מציאה כמו שעושים הערבים האלה??
תדעי לך, לא קם פח זבל ענק מאז בריאת העולם כמו האינטרנט...!!! זה פח זבל שמסוכן להתקרב אליו אפילו מאה קילומטרים!!! – אז איך את בכלל יכולה להבין שהאינטרנט הוא משהו באמצע??!!
אם נשים את זה לעומת הנזק שהוא גורם, זו סכנה מחרידה! סכנה מחרידה!
הרס של כל התורה והמצוות!
הרס של האישיות גם לגוי, לא רק ליהודי!
הרס של השחתה ותיעוב!
הרס נפשי ופסיכולוגי!
איך יכולה אשה לשאול כזאת שאלה??? אינני מבין."
אומר הרב צביאלי, "אני אומר לבן אדם, "אתה מבלבל בן נוחות לבין מחוייבות. זה שני דברים נפרדים. זה אמנם יותר נוח אבל לא חייבים את זה.
אומר לי אותו אחד: "כן, אבל אני יכול לקנות דרך איזה אתר במחירים מוזלים..."
האם השתגענו לגמרי?!
בשביל כמה שקלים של הנחה אנחנו הולכים לפגוע בעצמנו?!
צריך אייפון מלוכלך בשביל לעשות את הקניות המוזלות הללו??!!

פעם אחת הזאב רדף אחרי הכבש. הוא רץ... רץ... רץ... עד שהזאב החל להתעייף.
סחוט וגמור פונה הזאב אל הכבש ואומר לו: " היי... תעצור! תעצור! מה קרה לך? אתה לא רואה שאין לי זנב וכל גופי מלא בצלקות??! בקושי נשאר עורי לגופי וכמעט לא נשארו לי ציפורניים... אני פצוע מלחמה מהקרבות בלבנון, אז ממה אתה כל כך מפחד ממני?"
מסתובב אליו הכבש ואומר לו: "תגיד לי, אתה עושה צחוק?
וכי אני פוחד מהזנב המבלבל שלך?!
מהעור הקשה שלך?!
או מהציפורניים הדורסניות שלך?!
אני פוחד מהשיניים האימתניות שלך!!!
הן שנשארו אצלך פעילות עד עכשיו!!!".
אני פוחד מהחורבן שיש באינטרנט פחד מוות!!!
לכן, המנורה – שהיא מסמלת את הבזקי האור כפי שאמרנו – חייבת להיות טהורה!
אסור שיהיו הבזקים של אורות אחרים טמאים בתוך הבית!
רק אז – לאחר שדאגנו "שהכלים" שלנו יהיו נקיים קדושים וטהורים מכל לכלוך ומכל טומאה – יאמר לנו הקב"ה, "עכשיו תעשו לי מקדש ואשכון בתוכיכם".

אומר הרב מאזוז: "בית שיש בו אינטרנט... אותו בית פטור ממזוזה!!!
הבית הזה נהיה כמו שירותים מזוהמים ומטונפים... אז איך אפשר לקבוע שם מזוזה???
השכינה לא שורה שם.
זה לא ווארט יפה... זו המציאות!!!

על ידי **עזר** » 06 מאי 2018, 21:49

מי משלם לילד פרס בפרס??!!

הורים בוכים: "הוא לא רוצה לעשות שיעורים. הוא גומר אותם בשתי דקות!! אבל במחשב, השעה כבר 11 בלילה... והוא מתחנן: "אמא עוד חצי שעה... עוד חצי שעה..."

סיפר אחד המרצים:
"סיפר לי תלמיד, שבבית שלהם זה הולך ככה: אחיו, חייב לשחק בחוץ שעה, כדי שבתמורה ירשו לו אחר כך לשבת מול המחשב 4 שעות!
לא הבנתי", אומר המרצה, "אני בגילו הייתי חייב לסדר את הבית שעה, כדי שבתמורה ירשו לי לשחק שעה בחוץ! – המשחק בחוץ זה עצמו פרס, אז אתה משלם לילד פרס בפרס??!! אינני מבין..."
באנגליה, למשל, משלמים כסף מזומן לילדים כדי שילכו לשחק עם כדור בהפסקה.
הם לא יוצאים מהכיתות!! כל הזמן הם עם האייפונים שלהם...
אני לא יודע אם לצחוק או לבכות כשאני נזכר באותו אבא שאמר לי, "כבוד הרב, אמרתי לבן שלי אני אתן לך מה שאתה רוצה אייפון... אם פי שלוש... אם פי ארבע... אם פי חמש (אם פי ארבע וחמש זה סרטים לכל דבר!) מחשב... אינטרנט... רק תלמד!", כבוד הרב", אומר לי אותו מסכן ותמים, "אני רוצה שהבן שלי יהיה תלמיד חכם! רק שילמד!"

הגדיל לעשות בטיפשותו אב אחר, שסיפר על בנו בן ה–17 שמשוטט באינטרנט חופשי, והוא לא דואג.
"יש בינינו אימון", הוא אומר.
"מנין לך", שאלנו בהתפעלות.
מה הוא עונה? "מה, בטח, אפילו נכנסתי פעם לחדר בלי לדפוק בדלת, ראיתי שהוא נמצא במקום שאסור להיות שם. שאלתי אותו: "מה זה?" והוא אמר שבטעות, בדיוק לפני שנייה, הוא הגיע לשם, ובאמת מיד הוא לחץ על הכפתור ועבר למקום טוב, כי הוא יודע שאני לא מרשה".
רחמנות על האב הזה. ממש רחמנות.
הפלא הגדול הוא: שמדובר באדם נבון ואינטליגנטי. אדם שמסוגל לנתח סוגיה סבוכה בהגיון.
ובכל זאת הוא איננו קולט ולא שם לב, ש"האימון" שיש בינו ובין בנו... איננו שווה כקליפת השום!!!
איזו טיפשות. איזו בורות.

"אבל הבן שלי סוער", אומר לי הורה נוסף, "למה שאני לא אקנה לו מחשב?! מה אתה רוצה שהוא יסתובב לי ברחוב?! לך תדע מה הוא יראה שם..."
אמרתי לאותו הורה: "כן! כן! כן! בהחלט! לעניות דעתי עדיף הרחוב".
ואם הורה אומר לי: "המחשב זה ביבי סיטר נהדר כי ככה הוא לא יגיע לרחוב?"
אז אני שואל אותו: "אתה שומר את הילד מהרחוב, ומצד שני אתה מביא את הרחוב הביתה???!! ואני לא מתכוין לרחוב 'רבי עקיבא'... ולרחוב 'מלכי ישראל'... אתה מביא לו את פאריז! מנהטן! בוורלי הילס!... הרחובות הכי המזוהמים שיש!"
לטווח הקצר זה אולי נחמד, אך לטווח הארוך זה אסון!!!"
זאת הבעיה היום של ההורים, הם לא יודעים את המציאות!

מתוך 11 ילדים שגולשים באינטרנט, 10 הודו שהם הגיעו למקומות הכי שפלים והכי אפלים... וההורים שלהם לא ידעו מזה כלום! – רק שנבין, זה יותר מ–90% ילדים!!!
כך עולה ממחקר שנעשה בארצות הברית.

________________________________________

"אבא, תודה רבה לך שאספת בשבילי לחם מהזבל"
"לפני שנולדתי", מספר הרב מנחם שטיין, "אבא ואמא שלי הגיעו לארץ בשנת–51.
הייתי אז ילד.
אבי היה פקיד עשיר גדול באירופה שנאלץ לברוח על נפשו.
לארץ הוא הגיע בלי שקל. כשהגיע לארץ הוא לא האמין שזה המצב כאן.
אבא אמר לי: "חשבתי שהיהדות נגמרה. כל הרבנים... כל האנשים... כל קהילות".
אבא שלי דווקא היה איש עסקים, הוא לא היה רב. ובכל זאת הוא הלך עם מגבעת.
כשהוא בא לתל אביב עם מגבעת, התחילו לצחוק עליו: 'אדוני מה זו המגבעת הזאת?! פה גמרנו! את הדת שלך תשאיר שם, באירופה! אנחנו ישראלים'.
כשהגעתי לגיל 4, 5, הוא רשם אותי בבית ספר 'שארית ישראל' בפתח תקווה של החינוך העצמאי.
בינתיים הוא נאלץ להיות פקיד באיזה משרד של ההסתדרות באיזה קופת חולים או משהו כזה...
ואז הבוס אומר לו: "תשמע ראיתי שרשמת את הבן שלך ב'שארית ישראל'... אצלנו פה אין דבר כזה! יש לך רשימה מפורטת לאן תשלח אותו; פיק"ה, ביל"ו, הס, גורדון, סלומון.
פה כולנו ישראלים! פה לא צריך את הפאות והזקן והציצית...!!"
אבא שלי, בתמימותו, רצה לבדוק מה מלמדים שם...
התברר לו שמלמדים שם: כפירה, אפיקורסות, ליצנות... כל השולחן ערוך לפח, הרמב"ם לפח, ש"ס לפח, זוהר הקדוש לפח... בר מינן. הוא לא האמין שקיימת תופעה כזאת בארץ ישראל.
הוא בא לבוס ואמר לו: "וכי אתה חושב שאני אתן לבן שלי ללמוד את הסופרים התימהוניים והמשוגעים הללו...?? אני רוצה ללמד את הבן שלי תורה!! לא כפירה. אם העבודה שלי מותנית בזה, אז תפטר אותי!"
אמר לו הבוס: "אתה מפוטר ברגע זה!"
במשך קרוב לשנה, אבא – שהיה איש עסקים מכובד ועשיר גדול – היה מחטט ומחפש חצאי פרוסות לחם מפחי אשפה שבפתח תקווה. ומזה הוא ואנחנו התקיימנו!
עד היום אני עולה לקבר שלו ב'סגולה' שבפתח תקווה פעם בחודש, שם את הידיים על המצבה ואומר: "אבא! תודה רבה לך שאספת בשבילי לחם מהזבל, אם אתה היית נכנע אז, איפה הייתי היום??"

והיום מה עושים ההורים?
הפוך בדיוק...
היום האבא הוא זה שנותן לבן שלו לאסוף את ה"זבל" מכל פחי האשפה של כל העולם, ובזה הוא מתקיים!!!
במקום לשבת עם הבן שלו, לשוחח איתו, ללמוד איתו, לספר לו איזה סיפור... הוא מצמיד אותו למחשב ונותן לו לאסוף "זבל", הרבה מאוד "זבל".

________________________________________

"אתה יודע איזה הורים טמבלים יש לי?"

עכשיו נפלו שניים. אח ואחות (הוא בן 19 היא בת 18). האמא קיבלה מזה אירוע מוחי... הם הלכו ל'משמר העמק' והיום הם מגלי עריות ומחללי שבתות. על כל האיסורים שבתורה הם עוברים.
נורא נוראות מה שהם עושים שם, בקיבוץ.
מה קרה?
האבא אמר לאחד הפעילים (שניסה להחזיר אותם למוטב): "אין לי אינטרנט? אין לי... אין לי"... – הוא אפילו נשבע לפעיל שאין לו אינטרנט.
הפעיל צלצל אל הבחור. היה לו קשר טוב איתו אבל הוא לא הצליח להציל אותו.
הוא שאל אותו: "תגיד לי ת'אמת, יש לך אינטרנט או אין לך אינטרנט? אבא שלך אומר שאין, אז מאיפה זה הגיע...?"
הוא צוחק לו בטלפון. "אתה יודע איזה הורים טמבלים יש לי?", הוא אומר בלעג, "איזה יורמים, איזה מרובעים, איזה בוקים... אנחנו חוגגים על הטיפשות של ההורים שלי!"
"איזה טיפשות? על מה אתה מדבר?!", שואל אותו הפעיל.
"היה להורים שלי מחשב ענתיק מלפני 30 שנה. אני ואחותי גילינו דרך חברים, שיש כזה דבר שנקרא: 'יו אס בי'. מאחורי המחשב יש כמין חור קטן, אתה מכניס את החוט הזה... והמחשב מיד מקבל... תחייס המייסים (תחיית המתים!), פתאום הוא מקבל אינטרנטים מכל הבניינים הסמוכים. אבא ואמא הולכים לישון ב–21:00 בערב ואני ואחותי חוגגים עד 5:00 לפנות בוקר!!
אחותי", הוא ממשיך לספר, "כמובן קיצרה והצרה את החצאיות שלה... אני הקטנתי את הכיפה והגדלתי את הבלורית... אמרתי: "אבא, אין לי חשק לגמרא הזו היא לא מושכת אותי בכלל".
וככה הדרדרנו. את אחותי סילקו מהסמינר. לי עשו קונצים בישיבה. עד שהגענו לקיבוץ בצפון.
אותנו תעזוב! ההורים שלי הם האשמים!!! – טפל בהם! – למה הם הכניסו מחשב??"

ילד ממרכז הארץ, אושפז בתל השומר. הביאו לו לשם מחשב, עם כל מיני סרטים. אחרי שלושה שבועות הוא השתחרר אמנם בריא בגופו אבל... חולה בנפשו! לתלמוד תורה יותר הוא לא חזר!!!

"ילד בכיתה ו' ממשפחה חרדית ב'בת ים', הביא לתלמוד תורה מכשיר משחק (מעין גימבוי) שנקרא 'פי אס פי'. היה למכשיר הזה אנטנה חיצונית, והילד הזה קלט מאחד השכנים שהיה לו אינטרנט, תמונות זוועתיות! הכי גרועות שיש!!!
והוא, מהסקרנות, לקח איתו את המחשב והלך לתלמוד תורה. בהפסקה הוא קרא לכמה ילדים והם ראו תמונות שהם אפילו לא ידעו מה זה... בחיים הם לא ראו כאלו תמונות...
כשזה נודע להנהלה, הם היו בהלם לדעת באיזה תמונות מלוכלכות מדובר.
לפני כמה שבועות, מספרת האמא, לאחר שהבן שלה עשה בר מצוה וקנו לו תפילין, הוא ניגש אליה ואומר לה: "תדעי לך אמא, יש משהו שאני בוכה עליו... משהו שממש כואב לי..."
"מה?", היא שואלת.
"אמא, כל פעם שאני מניח תפילין, עולות לי התמונות האלו!!! ואני לא יודע מה לעשות...".

סיפר הרב מנשה ישראל רייזמאן:
"אני מכיר יהודי מחוץ לארץ שבתו בת ה–18 הגיעה הביתה עם כל מיני מושגים רחוביים קשים ביותר.
האב ניסה לשאול אותה בעדינות: "מהיכן לך הידיעות המבהילות הללו? הרי לא היה אף מחשב בבית, אז איך הגעת לדיבורים ומושגים כאלו?"
ענתה לו הבת, שהוא קנה לה לפני שנתיים משחק "גימבוי". ואותו משחק היה מסוג משוכלל שהאבא – מתמימות ומחסרון ידיעה – כלל לא ידע שהמשחק הזה הוא אינטרנט קטן שכל הליכלוך והטומאה נמצאים בתוכו.
הוא לא טרח לבדוק מה זה המכשיר הזה שהוא קנה לה!!!

על ידי **עזר** » 06 מאי 2018, 21:53

מי משלם לילד פרס בפרס??!!

הורים בוכים: "הוא לא רוצה לעשות שיעורים. הוא גומר אותם בשתי דקות!! אבל במחשב, השעה כבר 11 בלילה... והוא מתחנן: "אמא עוד חצי שעה... עוד חצי שעה..."

סיפר אחד המרצים:
"סיפר לי תלמיד, שבבית שלהם זה הולך ככה: אחיו, חייב לשחק בחוץ שעה, כדי שבתמורה ירשו לו אחר כך לשבת מול המחשב 4 שעות!
לא הבנתי", אומר המרצה, "אני בגילו הייתי חייב לסדר את הבית שעה, כדי שבתמורה ירשו לי לשחק שעה בחוץ! – המשחק בחוץ זה עצמו פרס, אז אתה משלם לילד פרס בפרס??!! אינני מבין..."
באנגליה, למשל, משלמים כסף מזומן לילדים כדי שילכו לשחק עם כדור בהפסקה.
הם לא יוצאים מהכיתות!! כל הזמן הם עם האייפונים שלהם...
אני לא יודע אם לצחוק או לבכות כשאני נזכר באותו אבא שאמר לי, "כבוד הרב, אמרתי לבן שלי אני אתן לך מה שאתה רוצה אייפון... אם פי שלוש... אם פי ארבע... אם פי חמש (אם פי ארבע וחמש זה סרטים לכל דבר!) מחשב... אינטרנט... רק תלמד!", כבוד הרב", אומר לי אותו מסכן ותמים, "אני רוצה שהבן שלי יהיה תלמיד חכם! רק שילמד!"

הגדיל לעשות בטיפשותו אב אחר, שסיפר על בנו בן ה–17 שמשוטט באינטרנט חופשי, והוא לא דואג.
"יש בינינו אימון", הוא אומר.
"מנין לך", שאלנו בהתפעלות.
מה הוא עונה? "מה, בטח, אפילו נכנסתי פעם לחדר בלי לדפוק בדלת, ראיתי שהוא נמצא במקום שאסור להיות שם. שאלתי אותו: "מה זה?" והוא אמר שבטעות, בדיוק לפני שנייה, הוא הגיע לשם, ובאמת מיד הוא לחץ על הכפתור ועבר למקום טוב, כי הוא יודע שאני לא מרשה".
רחמנות על האב הזה. ממש רחמנות.
הפלא הגדול הוא: שמדובר באדם נבון ואינטליגנטי. אדם שמסוגל לנתח סוגיה סבוכה בהגיון.
ובכל זאת הוא איננו קולט ולא שם לב, ש"האימון" שיש בינו ובין בנו... איננו שווה כקליפת השום!!!
איזו טיפשות. איזו בורות.

"אבל הבן שלי סוער", אומר לי הורה נוסף, "למה שאני לא אקנה לו מחשב?! מה אתה רוצה שהוא יסתובב לי ברחוב?! לך תדע מה הוא יראה שם..."
אמרתי לאותו הורה: "כן! כן! כן! בהחלט! לעניות דעתי עדיף הרחוב".
ואם הורה אומר לי: "המחשב זה ביבי סיטר נהדר כי ככה הוא לא יגיע לרחוב?"
אז אני שואל אותו: "אתה שומר את הילד מהרחוב, ומצד שני אתה מביא את הרחוב הביתה???!! ואני לא מתכוין לרחוב 'רבי עקיבא'... ולרחוב 'מלכי ישראל'... אתה מביא לו את פאריז! מנהטן! בוורלי הילס!... הרחובות הכי המזוהמים שיש!"
לטווח הקצר זה אולי נחמד, אך לטווח הארוך זה אסון!!!"
זאת הבעיה היום של ההורים, הם לא יודעים את המציאות!

מתוך 11 ילדים שגולשים באינטרנט, 10 הודו שהם הגיעו למקומות הכי שפלים והכי אפלים... וההורים שלהם לא ידעו מזה כלום! – רק שנבין, זה יותר מ–90% ילדים!!!
כך עולה ממחקר שנעשה בארצות הברית.

________________________________________

"אבא, תודה רבה לך שאספת בשבילי לחם מהזבל"
"לפני שנולדתי", מספר הרב מנחם שטיין, "אבא ואמא שלי הגיעו לארץ בשנת–51.
הייתי אז ילד.
אבי היה פקיד עשיר גדול באירופה שנאלץ לברוח על נפשו.
לארץ הוא הגיע בלי שקל. כשהגיע לארץ הוא לא האמין שזה המצב כאן.
אבא אמר לי: "חשבתי שהיהדות נגמרה. כל הרבנים... כל האנשים... כל קהילות".
אבא שלי דווקא היה איש עסקים, הוא לא היה רב. ובכל זאת הוא הלך עם מגבעת.
כשהוא בא לתל אביב עם מגבעת, התחילו לצחוק עליו: 'אדוני מה זו המגבעת הזאת?! פה גמרנו! את הדת שלך תשאיר שם, באירופה! אנחנו ישראלים'.
כשהגעתי לגיל 4, 5, הוא רשם אותי בבית ספר 'שארית ישראל' בפתח תקווה של החינוך העצמאי.
בינתיים הוא נאלץ להיות פקיד באיזה משרד של ההסתדרות באיזה קופת חולים או משהו כזה...
ואז הבוס אומר לו: "תשמע ראיתי שרשמת את הבן שלך ב'שארית ישראל'... אצלנו פה אין דבר כזה! יש לך רשימה מפורטת לאן תשלח אותו; פיק"ה, ביל"ו, הס, גורדון, סלומון.
פה כולנו ישראלים! פה לא צריך את הפאות והזקן והציצית...!!"
אבא שלי, בתמימותו, רצה לבדוק מה מלמדים שם...
התברר לו שמלמדים שם: כפירה, אפיקורסות, ליצנות... כל השולחן ערוך לפח, הרמב"ם לפח, ש"ס לפח, זוהר הקדוש לפח... בר מינן. הוא לא האמין שקיימת תופעה כזאת בארץ ישראל.
הוא בא לבוס ואמר לו: "וכי אתה חושב שאני אתן לבן שלי ללמוד את הסופרים התימהוניים והמשוגעים הללו...?? אני רוצה ללמד את הבן שלי תורה!! לא כפירה. אם העבודה שלי מותנית בזה, אז תפטר אותי!"
אמר לו הבוס: "אתה מפוטר ברגע זה!"
במשך קרוב לשנה, אבא – שהיה איש עסקים מכובד ועשיר גדול – היה מחטט ומחפש חצאי פרוסות לחם מפחי אשפה שבפתח תקווה. ומזה הוא ואנחנו התקיימנו!
עד היום אני עולה לקבר שלו ב'סגולה' שבפתח תקווה פעם בחודש, שם את הידיים על המצבה ואומר: "אבא! תודה רבה לך שאספת בשבילי לחם מהזבל, אם אתה היית נכנע אז, איפה הייתי היום??"

והיום מה עושים ההורים?
הפוך בדיוק...
היום האבא הוא זה שנותן לבן שלו לאסוף את ה"זבל" מכל פחי האשפה של כל העולם, ובזה הוא מתקיים!!!
במקום לשבת עם הבן שלו, לשוחח איתו, ללמוד איתו, לספר לו איזה סיפור... הוא מצמיד אותו למחשב ונותן לו לאסוף "זבל", הרבה מאוד "זבל".

________________________________________

"אתה יודע איזה הורים טמבלים יש לי?"

עכשיו נפלו שניים. אח ואחות (הוא בן 19 היא בת 18). האמא קיבלה מזה אירוע מוחי... הם הלכו ל'משמר העמק' והיום הם מגלי עריות ומחללי שבתות. על כל האיסורים שבתורה הם עוברים.
נורא נוראות מה שהם עושים שם, בקיבוץ.
מה קרה?
האבא אמר לאחד הפעילים (שניסה להחזיר אותם למוטב): "אין לי אינטרנט? אין לי... אין לי"... – הוא אפילו נשבע לפעיל שאין לו אינטרנט.
הפעיל צלצל אל הבחור. היה לו קשר טוב איתו אבל הוא לא הצליח להציל אותו.
הוא שאל אותו: "תגיד לי ת'אמת, יש לך אינטרנט או אין לך אינטרנט? אבא שלך אומר שאין, אז מאיפה זה הגיע...?"
הוא צוחק לו בטלפון. "אתה יודע איזה הורים טמבלים יש לי?", הוא אומר בלעג, "איזה יורמים, איזה מרובעים, איזה בוקים... אנחנו חוגגים על הטיפשות של ההורים שלי!"
"איזה טיפשות? על מה אתה מדבר?!", שואל אותו הפעיל.
"היה להורים שלי מחשב ענתיק מלפני 30 שנה. אני ואחותי גילינו דרך חברים, שיש כזה דבר שנקרא: 'יו אס בי'. מאחורי המחשב יש כמין חור קטן, אתה מכניס את החוט הזה... והמחשב מיד מקבל... תחייס המייסים (תחיית המתים!), פתאום הוא מקבל אינטרנטים מכל הבניינים הסמוכים. אבא ואמא הולכים לישון ב–21:00 בערב ואני ואחותי חוגגים עד 5:00 לפנות בוקר!!
אחותי", הוא ממשיך לספר, "כמובן קיצרה והצרה את החצאיות שלה... אני הקטנתי את הכיפה והגדלתי את הבלורית... אמרתי: "אבא, אין לי חשק לגמרא הזו היא לא מושכת אותי בכלל".
וככה הדרדרנו. את אחותי סילקו מהסמינר. לי עשו קונצים בישיבה. עד שהגענו לקיבוץ בצפון.
אותנו תעזוב! ההורים שלי הם האשמים!!! – טפל בהם! – למה הם הכניסו מחשב??"

ילד ממרכז הארץ, אושפז בתל השומר. הביאו לו לשם מחשב, עם כל מיני סרטים. אחרי שלושה שבועות הוא השתחרר אמנם בריא בגופו אבל... חולה בנפשו! לתלמוד תורה יותר הוא לא חזר!!!

"ילד בכיתה ו' ממשפחה חרדית ב'בת ים', הביא לתלמוד תורה מכשיר משחק (מעין גימבוי) שנקרא 'פי אס פי'. היה למכשיר הזה אנטנה חיצונית, והילד הזה קלט מאחד השכנים שהיה לו אינטרנט, תמונות זוועתיות! הכי גרועות שיש!!!
והוא, מהסקרנות, לקח איתו את המחשב והלך לתלמוד תורה. בהפסקה הוא קרא לכמה ילדים והם ראו תמונות שהם אפילו לא ידעו מה זה... בחיים הם לא ראו כאלו תמונות...
כשזה נודע להנהלה, הם היו בהלם לדעת באיזה תמונות מלוכלכות מדובר.
לפני כמה שבועות, מספרת האמא, לאחר שהבן שלה עשה בר מצוה וקנו לו תפילין, הוא ניגש אליה ואומר לה: "תדעי לך אמא, יש משהו שאני בוכה עליו... משהו שממש כואב לי..."
"מה?", היא שואלת.
"אמא, כל פעם שאני מניח תפילין, עולות לי התמונות האלו!!! ואני לא יודע מה לעשות...".

סיפר הרב מנשה ישראל רייזמאן:
"אני מכיר יהודי מחוץ לארץ שבתו בת ה–18 הגיעה הביתה עם כל מיני מושגים רחוביים קשים ביותר.
האב ניסה לשאול אותה בעדינות: "מהיכן לך הידיעות המבהילות הללו? הרי לא היה אף מחשב בבית, אז איך הגעת לדיבורים ומושגים כאלו?"
ענתה לו הבת, שהוא קנה לה לפני שנתיים משחק "גימבוי". ואותו משחק היה מסוג משוכלל שהאבא – מתמימות ומחסרון ידיעה – כלל לא ידע שהמשחק הזה הוא אינטרנט קטן שכל הליכלוך והטומאה נמצאים בתוכו.
הוא לא טרח לבדוק מה זה המכשיר הזה שהוא קנה לה!!!

על ידי **נו באמת** » 06 מאי 2018, 22:48

בקשת עזרה: למישהו יש את העלונים של תולדות אברהם יצחק בענין זה של עזרה מפגעי הטכנולוגיה? זה נקרא משהו כמו משמרת הבית, אשמח לקבל אותם.

על ידי **עזר** » 07 מאי 2018, 16:11

לא רק כאב גב: כך הסמארטפון הורס לנו את הבריאות

הצוואר כואב אולי גם הגב? יש את מי להאשים. לפניכם 5 נזקים בריאותיים שנגרמים כתוצאה משימוש בסמארטפון:

1. כאבי גב

בשעה שהראש מכופף קדימה, העומס על הצוואר גדל, ויכולה להיווצר שחיקה, התנוונות ואפילו יתעורר צורך בניתוח. כמו כן מצב בו הראש כפוף מחליש את שרירי הגב וכך נוצר חוסר איזון שרירים. על מנת לצמצם נזקים שימו לב לעמוד כשהאוזניים נמצאות בקו הכתפיים, והכתפיים הן מתוחות ופתוחות, כך ייעלם העומס על הצוואר ועמוד השדרה.

2. כאב באגודל

על אף שכיום מדובר במסך מגע, האצבע שלנו ממשיכה בפעולת הלחיצה, ועלולה להינזק בדלקת באגודל, הנקראת גם "אגודל בלקברי". מדובר בדלקת הגורמת לכאבים, רגישות למגע ביד, ונפיחות. במידה והיא לא מטופלת בזמן הנכון, בהמשך היא עלולה לגרום לשחיקת סחוס במפרק בסיס האגודל.

3. כאבי מרפק

בשעת כיפוף המרפק ייתכן שתאמצו את העצבים שעוברים דרך מפרק המרפק. אלו יכולים לגרום עקצוץ או כאב שמקרין אל היד. בנוסף, כאשר אנשים מכופפים את היד והמרפק זמן רב (אופייני למצב שליחת הודעות) יכול להיווצר עומס גם על שרירי האמה, ולהוביל לכאבים בפרק כף היד.

4. כאבי צוואר

כאב שכיח ביותר שזכה לכינוי "צוואר סמס". זוהי תסמונת החדשה שבשנים האחרונות גורמת להתעקמות הצוואר והגב בקרב בני הנוער. לדברי מומחים, ישנו עומס המופעל על הצוואר וביכולתו לגרום מעבר לצוואר תפוס ועקום גם לדיכאון ואפילו לכאבי ראש.

שימו לב למחקרים האחרונים: רובנו עוסקים בממוצע כ-3 שעות ביממה בבהייה במסך הסלולרי שלנו. ראשו של מבוגר שוקל 4-5 בתנוחה הטבעית שלו, ואילו כשאנחנו מכופפים את הצוואר הוא הופך כבד יותר. כאשר נטה אותו בזווית של 60 מעלות, זה ממש כמו להעמיס 27 קילוגרמים על הצוואר.

על ידי **עזר** » 08 מאי 2018, 02:10

סיפורים אישיים
"הלחם שנתתי לאיש המסכן, הציל את בני מהלחם שהכין לעצמו"

"מידה כנגד מידה. לחם תחת לחם. נפש תחת נפש. מעשה החסד שלי בירושלים הרחוקה, הציל את בני ביתי בבני ברק, באותן דקות ממש. הלחם שנתתי לאיש המסכן, הציל את בני מהלחם שהכין לעצמו". סיפור מרגש מכלי ראשון

ביום ראשון ר"ח אייר נסעתי לכותל המערבי מביתי שבבני ברק. בדרך לכותל נעצרתי בחנות מזון והזמנתי לעצמי כוס קפה ודבר מאפה. לפתע נעמד בסמוך אלי אדם מבוגר. מבטאו אמריקאי. בידו החזיק עגלת קניות. אני שם לב שהוא ממלמל משהו ספק לעצמו ספק אלי. כשהמלמול ממשיך, אני מטה את עצמי לכוונו, לשמוע מה הוא אומר.

"תוכל לקנות שתיה גם עבורי?" מיד הבנתי שמדובר במקבץ נדבות. עכשיו גם הבחנתי שיש לו איזה שלט על העגלה, בעזרתו הוא כנראה פונה לציבור.

לקח זמן עד שהמשקה החם הגיע. ואז- במחשבה אחת טובה ומהירה- הצעתי לו.

"בבקשה קח את המשקה. זה בשבילך".

האיש אמר תודה, הצטודד לפינה, אך כעבור רגע שב ופנה. שוב מלמול. שוב הטיית אוזן, וזה מה שאני שומע: "תוכל לקנות לי גם מאפה?"

התחלתי להרגיש קצת לא טוב. זה כבר היה נשמע לי קרוב לסחיטה. הייתי אדם טוב, נתתי לך את המשקה שהזמנתי לעצמי, עכשיו אתה רוצה גם מאפה. אומרים על זה: "נותנים לך אצבע, אתה רוצה את כל היד?"

פניתי אליו בחיוך ואמרתי: "תראה. אנחנו עושים שותפות. הזמנתי משקה ומאפה. המשקה שלך. המאפה שלי. בסדר?

אבל האיש לא הרפה: "אני רוצה גם לאכול", אמר.

בשלב הזה אני קולט, שעיני ואוזני המוכרים כרויות לדו שיח שבינינו. עובר רגע והם מתחילים להתלוצץ על חשבוני. שמעתי את אחד המוכרים אומר לשני: "תראה איזה 'פרייאר'. נותן לו שתיה. עכשיו יתן לו מאפה. עוד מעט הוא ירצה שיקנה לו את כל החנות"...

אתם מבינים שזה לא עושה לי עודף מוטיבציה. אני מתחיל לתהות ביני לביני, איזה 'מספר' אני אצלו היום… כמה 'קליינטים' הוא כבר דג ברשת שלו, כאשר הוא מעורר את רחמיהם ומבקש שיקנו לו משקה ומאפה.

בכל זאת. נשמתי מקרקשת בקרבי. לא כך חונכתי. המאפה נוחת על שולחני. ההלך עדיין בסמוך. אני פונה אליו ואומר: "קח. גם זה בשבילך".

הוא נראה מופתע. "אולי נעשה חצי חצי? אמרת 'שותפות', לא?"

"לא תודה. אין צורך. תאכל אתה".

באותו רגע אני חושב לעצמי, שהפעם אצא מהחנות בלא כלום. אינני בעל אמצעים, ולקנות שתי מנות זה לא בתקציב שלי. לבסוף הרעב והצמא מכריעים אותי, ואני מזמין שוב לעצמי.

בזמן שאני מחכה למנתי החדשה, 'שכני' החדש מטיב את ליבו ובאותו זמן מספר לי את צרותיו. זו הרצאה של עשר דקות לפחות. את הרוב אני לא מבין. אבל אני מהנהן בראשי באמפתיה. העיקרון די ברור. אדם שמזלו לא שפר עליו והגיע לאן שהגיע.

זהו. האירוע הסתיים. יצאתי מהחנות. פני לכיוון הכותל.

לא הספקתי לצעוד חמישה צעדים והנייד שלי מצלצל. אשתי על הקו.

"האם כבר הגעת לכותל?", היא שואלת.

"עדיין לא. אני בדרך. התעכבתי קצת", השבתי.

"אז תנסה להשיג 'משקה' בדרך, ותבוא לכותל עם 'לחיים' גדול", השיבה לי.

"מה קרה? על מה 'לחיים'?", התפלאתי, והיא מספרת: "חיים שלנו רצה לאכול ארוחת ערב. הוצאתי לו לחם מהמקפיא ואמרתי לו שיפשיר במיקרוגל במשך שתי דקות, כמו שאנחנו עושים תמיד.

"הוא הפעיל את המכשיר, אך בטעות נלחץ לו עשרים דקות במקום שתי דקות. מיד אחרי ההפעלה הוא עלה לקחת משהו בקומה השניה. שם שקע לרגע במשחק ושכח מהכל.

"כעבור רבע שעה אנחנו מתחילים להרגיש ריח שריפה. מה יכול להיות? זה בטח מהשכנים. לנו אין שום דבר על האש. אבל הריח מתגבר. אנחנו יורדים למטה. חיים מקדים אותי.

הבית כולו אפוף עשן סמיך. מיד הוא נזכר. המיקרו!

באומץ לא מובן, ומבלי להתייעץ אתי, הוא רץ למטבח, חודר דרך מסך העשן, מוציא את התקע מהשקע ורץ בחזרה.

אם הוא לא היה עושה את זה ואם לא היינו מריחים ויורדים לבדוק, מי יודע איך זה היה נגמר?

עד כאן סיפורה של רעייתי.

אני שומע, נעמד ומצטמרר: זה קרה הרגע. היא מחייגת אלי דקה אחרי שהאירוע הסתיים. זה ארך בביתי כרבע שעה. זה בדיוק הזמן- ובאותו הזמן - שאני עמדתי ב'משא ומתן' עם ההלך.

מידה כנגד מידה. לחם תחת לחם. נפש תחת נפש. מעשה החסד שלי בירושלים הרחוקה, הציל את בני ביתי בבני ברק, באותן דקות ממש. הלחם שנתתי לאיש המסכן, הציל את בני מהלחם שהכין לעצמו.

עכשיו יום חמישי בלילה. חמישה ימים אחרי האירוע. הבית עד לרגע זה מלא בריח חריף של עשן. הוא לא עוזב את הכתלים והכלים. אנחנו לא מצליחים להתפטר.

כל פעם שאני נכנס הביתה בשרי נעשה חידודין חידודין. זה מזכיר לי את המעשה שהיה, על כל חלקיו. אתה מבין שזה עושה לי הרבה מחשבות.

שמעתי פעם מהגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, על יהודי שהוא ניסה להתרים אותו, אך הלה סירב ואף זלזל במצות הצדקה. כעבור זמן קצר הוא נספה בתאונה.

אמר אז הרב זצ"ל: "אפשר שזה היה כך. על האיש הזה נגזר מה שנגזר. מבלי שום קשר אלי ולצדקה שאספתי. אך משמים זימנו לו אותי, כדי שאם ירחם ויכפה את יצרו, ירחמו עליו ויקרעו את גזר דינו. כיון שלא עשה כך נשאר עליו הדין שהיה".

גם אני חושב על עצמי כך. יתכן שנגזר עלי חלילה שיקרה משהו בביתי. אך שלחו לי את הנסיון הזה, כדי שאעמוד בו וכך תתבטל הגזירה, כפי שב"ה היה.

הקטע לקוח מתוך המדור 'פטנט רשום', המופיע בעיתון המודיע.

על ידי **עזר** » 09 מאי 2018, 02:30

כרוז מועצת גדולי התורה נגד הסמרטפונים

על ידי **עזר** » 09 מאי 2018, 02:31

כרוז מועצת גדולי התורה נגד הסמרטפונים

על ידי **עזר** » 09 מאי 2018, 02:47

המודעה

על ידי **עזר** » 09 מאי 2018, 10:51

יום תפילה להצלה מאינטרנט

על ידי **עזר** » 09 מאי 2018, 16:40

שבוע הניתוק הארצי

על ידי **עזר** » 11 מאי 2018, 04:14

סיוון

על ידי **עזר** » 11 מאי 2018, 04:20

תפילת השל"ה לכל עת ובפרט לער"ח סיון

אַתָּהּ הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹקֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה קַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה' אֱלֹקֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ ה' מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. (ראוי להוסיף: וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם שַׁיָכוּת עִם הָאִינְטֶרְנֶט וְהַמַכְשִׁירִים הַטְמֵאִים, וְלֹא יִסְתַּכְּלוּ בָּהֶם כְּלָל וְעִקָר). אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ". כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ (ראוי להוסיף: וְלֹא יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם שַׁיָכוּת עִם הָאִינְטֶרְנֶט וְהַמַכְשִׁירִים הַטְמֵאִים כְּלָל וְעִקָר), אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן. אַתָּה ה' יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

אָנָּא ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

על ידי **עזר** » 11 מאי 2018, 18:33

ער"ח

על ידי **עזר** » 13 מאי 2018, 09:11

שבוע ניתוקים בכל הארץ
וכן יום תפילה עולמי

על ידי **עזר** » 13 מאי 2018, 09:15

עוד

על ידי **עזר** » 14 מאי 2018, 14:17

אנחנו וצעצועינו
–"אבא?"
אין תגובה.
–"אבא?"
אין קול ואין עונה.
"א–ב–א, אתה שומע?"
"מה מה, אמרת משהו?"
"אני רוצה לספר לך מה היה היום בחיידר"
"כן, אתה יכול להביא, אני לא מתנגד"
"הרב'ה הכריז היום על מבצע הקשבה"
"אבל תוסיף למים כמה קוביות קרח..."
"אבא, מה קוביות קרח עכשיו?"
"לא ביקשת להציע לי מים קרים!?"
"לא, רק רציתי לספר לך על מבצע הקשבה"...
הוא חוזר הביתה לאחר יום עבודה ארוך, ילדיו ששים ושמחים לקראתו. סוף סוף הם כבר רואים את אבא שלהם. אבל מה שקורה, לאחר כמה משפטים קצרים, הוא צונח לתוך הכורסא בסלון ואוטומאטית, בלי לחשוב אפילו, הוא מוציא מכיסו... כמובן, סמארטפון ותופס את זה בכף הקלע שלו, וכבר לאחר מספר שניות... זהו! הוא כבר לא כאן! הוא מרחף לו בעולמות "העליונים" (יותר נכון "התחתונים").
ילדיו המסכנים מתרוצצים סביבו ומנסים לקבל ממנו טיפ טיפה של יחס וצ'ומי, אך הוא שקוע בתוך המסך כמו שיכור... לא שם לב לכלום, לכל מה שקורה סביבו.
כל הילדים בבית יודעים בעל פה, מה שהוא חוזר ואומר להם כל הזמן... "אני צריך את המכשיר אך ורק לצורך פרנסה...". אבל אם זה כך, אז מה כל כך דחוף עכשיו להתעסק עם הסמארטפון לאחר שהוא חוזר הביתה??
כי לפי הכמות של השעות שהוא מתעסק גם בבית, נראה שהוא מינימום מנכ"ל של חברת מטוסי 'אל על'. אבל מה לעשות שאת המיליונים הם לא רואים בסוף החודש...
אתה בטח סקרן ידידי היקר לדעת מה מעסיק אותו כל כך בסמארטפון?
אתה לא תאמין... הוא יושב ומשחק ב...
טטריס!!!
כן, כן, על הכורסא יושב אדם מגודל בעל משפחה ל–5, 6, 7, ילדים, שבמקום להתייחס לילדיו הוא יושב במשך 4 ו–5 שעות ומשחק במשחק המתאים לילדים שגילם בין 7 ל–10!!!
מידי פעם הוא עובר למשחק "שוטרים וגנבים" וכמובן גם למרוץ מכוניות...
בין לבין הוא מתעדכן במספר ידיעות המכילות על פי רוב ליצנות ורכילות שנשלחו אליו מעוד כמה משועממים ריקים וחסרי תוכן כמוהו.
מי שעומד מן הצד ומביט בו, חושב שבאמת מדובר באחד "הכבדים" ביותר שיש לו קומה שלימה במגדלי 'עזריאלי'. משום שהקמטים הרבים החרושים על מצחו כתוצאה ממאמץ של ריכוז גבוה ופניו שמראות מתח ולחץ... משווים לו מראה של איש עסקים באמצע העבודה.
אך את האמת אנחנו יודעים, הוא נמצא עכשיו במתח כי הוא צריך "לפוצץ" כמה שיותר גנבים במשחק שלפניו...
כך חוזרת ההצגה הזאת על עצמה מידי יום ביומו, ושוב, לא לשכוח מדובר כאן במכשיר המיועד "אך ורק" לצורך פרנסה...
נכון לעכשיו קיימת בעיה קשה מאוד של חוסר תעסוקה לאותם אנשים ביום השבת.
הניתוק מהמכשיר למשך יום שלם כמעט מעביר אותם על דעתם.
אך ככל הנראה לא רחוק היום בו ייפתח גמ"ח מיוחד שייקרא גמ"ח "משחק של שבת".
מדובר בגמ"ח שייתן מענה של תעסוקה איכותית למשועממים בזמני התפילות.
ככה שאל תתפלאו לראות בעתיד הקרוב, בסביבות הבתי כנסיות שלכם אברכים רכונים על ברכיהם ומשתעשעים בצעצועי ילדים. אלו ישחקו ב"פליימוביל", קבוצה אחרת תעסוק בבנייני יצירות נוי מ"קליקס", ויגדיל לעשות אב למשפחה ברוכת ילדים שבמרץ ובחדוות נעורים יעמוד ויפריח בלונים ממקלון הנטבל במי סבון...
מי יודע?

________________________________________

את מי אתה אוהב? את אבא? את אמא? או את...
היה סיפור בבית ספר אחד בירושלים. בית ספר מאוד איכותי.
בת בכיתה ח' סיפרה סיפור מרגש, באמת מרגש, על הטרגדיה האיומה שקרתה 'בבומביי'.
היא מספרת על ילד בשם מוישל'ה שהוריו נרצחו בגלל היותם יהודים. ה' ירחם. והיא מספרת שמוישל'ה בהלוויה בכה... והעובדת הגויה שעבדה בבית, החזיקה אותו על הידיים ונתנה לו כדור...
והוא בכה: "אמא... אמא...", ולא היה מי שיטפל בו. בקושי הוא מכיר את הסבא והסבתא.
באמת סיפור מרגש.
אבל מה הייתה הבעיה...
היא סיפרה את זה 24 שעות לאחר שהתרחש האירוע הזה ב'בומביי'.
אותה מורה בכיתה ח' בירושלים, היה מותר לה לבכות ולהוריד דמעות על הסיפור הטראגי הזה.
אבל תוך 24 שעות היא הייתה אמורה לקרוא להורים לסדר: "מאיפה הבת שלכם ראתה את מוישל'ה בוכה תוך 24 שעות??"
הרי לא מכרו דיסקים של זה ולא היה סרטים בחול המועד על המקרה, איך היא ראתה את זה אם לא בבית דרך האינטרנט???
וגם אם אתם צריכים אינטרנט לפרנסה... וכי זה מתיר לבת שלכם בכיתה ח' לראות את מוישל'ה בוכה?? וכי זה מתיר שיהיה אתר חדשות חילוני פתוח??
בינתיים מה קולטת הילדה? שלשבת מול מסך מחשב, זה בהכשר של ההורים!
הילדים מתרגלים לעובדה שהמחשב הוא חלק מכלי הבית. כמו שיש מכונת כביסה, מייבש כביסה, מקרר, תנור אפייה ומיקרוגל... יש גם מחשב!
(יכול להיות שבחבילת חתנים לקניית ריהוט באופן מרוכז, יהיה גם מחשב בעתיד! אולי יש כבר...)
זאת עלינו לדעת בצורה ברורה וחד משמעית: אסור שהמחשב יהיה רהיט בבית!!!
סיפר הרב פינק:
"הגיעו אלי פעם זוג לייעוץ בקשר לחינוך ילדים.
שאלתי אותם: "ואיפה הילדים?"
הם אומרים: "הקטנים ישנים"
"והגדולים...?"
"הגדולים מסודרים כבר"
"בני כמה הם?", שאלתי.
"בני 10, 11"
"מה זה מסודרים? מה הם עושים כרגע?"
הם עונים: "הרב, זה בסדר, הם יכולים לשבת 4 שעות מול המחשב מבלי להרגיש שאנחנו לא בבית"
אמרתי לאותו זוג: "תלכו מהר הביתה! אתם לא צריכים עזרה ממני בחינוך ילדים. לכו הביתה ותהיו אבא ואמא לילדים שלכם ותראו שכל בעיות החינוך יסתדרו!"
המחשב היום נהפך לביבי סיטר! – הוא מזמן החליף את אמא ואת אבא!!!
בליל שבת אחד, יצא לי לדבר עם הרב אריה שכטר על נושא המחשב והאינטרנט.
הוא אמר לי, שלמעלה מ–60% מילדים ובני נוער, היו מעדיפים את המחשב יותר מאשר את ההורים!!!
זאת אומרת, אם פעם היו שואלים את הילדים, את מי אתה אוהב את אבא או את אמא? והילד היה עונה את שניהם, אז היום אם נשאל את מי אתה אוהב את אבא או את אמא?
רוב הילדים היו עונים את... המחשב!!!
נורא.

על ידי **עזר** » 15 מאי 2018, 03:08

שבועות

על ידי **עזר** » 15 מאי 2018, 03:42

"דיברתי עם בן אדם לפני 4 ימים, זה היה ביום חמישי בלילה.

בן אדם חרדי עם זקן ופאות נשוי עם 6 ילדים.
אמרתי לו: "מה לך ולפייסבוק הטמא??!!"
הוא אומר לי: "הרב אני יודע שאתה נגד... אבל אני אגיד לך ת'אמת, אתה יודע מה אני מכניס בפייסבוק? רק פרשת שבוע, אני כותב על פרשת שבוע"
אמרתי לו: "אני שואל אותך את השאלה הכי קטנה בעולם... עם כל הזיכוי הרבים שלך, תגיד את האמת, אף פעם לא נפלת בשום אתר? אתה יכול להשבע לי?"
הוא אומר: "מה, אבל אסור להשבע"
אני אומר לו: "טוב אל תשבע, אבל תבטיח לי?"
הוא נלחץ.
"אתה יודע מה?", אני אומר לו, "בלי שבועות ובלי הבטחות... תגיד את האמת...?"
הבן אדם נהיה לבן מרוב בושה.

היצר אומר לך: "תעשה הכל! תעשה כנסים, תזכה את הרבים, תוציא ספרים, תוציא עלונים... רק אל תתנתק מהאינטרנט".

צהריים אחד התקשרה אלי אשה אחת וסיפרה לי, על בחורה אחת שעסקה בזיכוי הרבים בתוך הבית שלה. היא הייתה מזמינה רבנים, מזמינה אנשים, ועושה אצלה חוג בית.
כמובן שאותה בחורה הייתה הולכת בשיא הצניעות, מקפידה ומדקדקת בשמירת המצוות והכנסים היו בהפרדה מלאה.
אבל היא רצתה להרחיב את הפעילות שלה. אז מה היא עשתה? היא נכנסה לאינטרנט כדי לפרסם את אותם שיעורים כדי שעוד ועוד אנשים יידעו תורה ויהדות.
אבל אז היא רצתה לבדוק מה קורה שם...? ומשם היא הגיעה לפייסבוק.
וזהו! מאז שהיא התוודעה לפייסבוק הוא שבה את ליבה!!
היא נהייתה מכורה אליו בכל גופה ונשמתה עד לשד עצמותיה!!
מאז, היא השתנתה לרעה. היא החלה לקצר את הבגדים ולהצמיד אותם.
ועוד הוסיפה חטא על פשע...
היא הכניסה תמונות שלה לפייסבוק כדי לקבל 'לייקים' (מחמאות מכל מיני טיפוסים תמהוניים ומפוקפקים, על איך שהיא נראית טוב... וכמה היא מקסימה... וכמה היא יפה... וכו' וכו').
אותה אשה מספרת לי: "ניסיתי לדבר איתה, לשוחח איתה, לעזור לה לצאת מזה, להסביר לה כמה שהיא טועה, ו... כלום! הבחורה הייתה 'נעולה'. לא מוכנה לשמוע אף מילה!".

איך סיפר לי יהודי אחד? "הייתי צריך איזה משהו מאחד המכשירים הטמאים (לא זכור לי מה זה היה), ושאלתי בחור צעיר שהכרתי אותו, "איפה המכשיר שלך?"
הוא אמר לי, "אצל אבא שלי" (אבא שלו היה דמות רבנית. הוא לא רצה להגיד לי במי מדובר.)
הלכתי לאותו אדם, וראיתי אותו מתעסק במכשיר.
שאלתי אותו, "מה כבודו עושה?"
הוא עונה לי מחייך: "אני תמיד מקפיד להשלים את ה"חוק לישראל", אז כרגע שאין לי ספר אני קורא את זה מתוך המכשיר!".
מעניין מה היה עושה אותו אדם אילולא היה לבנו מכשיר טרף?

________________________________________

הוא לא קצת 'קוקו'?
פנה מישהו אל הרב חיים רבי בשאלה: "כבוד הרב, יש לי פלאפון חס ושלום בלי אינטרנט... אבל יש בו וואטספ, אני צריך את הוואטספ לצורך עבודה. אני עובד במוסד תורני חינוכי חרדי לצורך זיכוי הרבים, אני צריך את זה כדי לקבל הודעות חשובות מאוד, אבל דרך ההודעות ששולחים לי בוואטספ יכולים להיכנס כל מיני תמונות של נשים או דברים לא צנועים או ידיעות מסויימות או כל מיני סירטונים שהם לא ממש "חלקים"... מה הרב אומר?"
אמר לו הרב: "אפילו שזה לצורך פרנסה ולצורך זיכוי הרבים, זה לא רצון ה'!! ועדיף שתבקש ממנהל המוסד התורני, לנקות את השירותים המלוכלכים של כולם... וזה עבודת קודש פי כמה, יותר מכל זיכוי הרבים שלך בוואטספ!!!".

וכי ניתן בכלל לחשוב אחרת???

סיפר הרב מוגרבי:
"כשפרצה מלחמת המפרץ, אמר לי הקדוש המקובל הרב יצחק כדורי, שלא יקרה כלום!
אמרתי לו: "הרב, אבל יש יהודים בבגדאד?"
אמר לי: "הם חיים יותר טוב מפה. תדע לך, שאותו צורר (סאדם חוסיין) הלך ושיפץ בשני מיליון דולר את קבר יחזקאל הנביא ואת קבר יהושע כהן גדול ואת קבר עזרא הסופר בבגדאד מכספי ממשלת עיראק, והוא הלך להתפלל שם שהוא יצליח להשמיד אותנו..."
טיפש מטופש שכמוך...
לאן אתה הולך להתפלל?
למי אתה הולך להתחנן?
לעזרא הסופר??!!
ליהושע כהן גדול??!!
לך למכה להתפלל שם עם כל החבר'ה שלך הערבוצ'ים...
לא מצאת איפה להתפלל רק בקבר יחזקאל הנביא??!!
וכי אתה חושב שהתפילות שלך יתקבלו???!!!
הוא לא קצת קוקו?
מצחיק הה...
אבל עוד יותר מצחיק (או עוד יותר עצוב) זה, כשמישהו או מישהי מתפללים אל הקב"ה מתוך האייפון או הגלאקסי – שזה השונא והאויב מספר אחד של הקב"ה – ומבקשים דרכו מהקב"ה להצליח בפרנסה, בשלום הבית ובחינוך הילדים...
זה לא כמו שעשה (ואף יותר גרוע) אותו צורר קוקו???!!!
איזה אבסורד.

מכתב מאשת אברך, אם למספר ילדים:
"כבוד הרב, אתה זיעזעת אותי מאד. בעלי מחזיק מכשיר לא כשר, האם אני יכולה לסמוך על ניקיונו הרוחני? האם אני יכולה להיות רגועה שהוא לא עושה שטויות? אני פשוט מבולבלת.
הוא משכנע אותי שהוא זקוק למכשיר כדי לקרוא לתלמידיו (הוא מלמד נערי תיכון יהדות) לשיעורים והרצאות. מה אתה אומר כבוד הרב? חשוב יותר שלום הבית שלנו, או זיכוי הרבים? ואני לא מזלזלת בזיכוי הרבים...?"
תשובת הרב:
"גברת יקרה, אין דוחים נפש מפני נפש!
עם כל הכבוד לנערים הצעירים המצויים ברחובות, נפש ילדייך ונפשך את, חשובה ונעלה יותר מכל.
הקב"ה נתן לך ולבעלך כפיקדון ילדים נפלאים שעליכם לחנך ולעשותם יהודים שלמים ויראים. קודם כל אתם! ואחר כך כל העולם...
ויותר חשוב, בעלך התחייב בכתובה לדאוג לגשמיות שלך ומעל לכל לרוחניות שלך.
שלום הבית ובריאות הרוחניות של הבית היהודי הנאמן, הוא אפילו מעל לימוד התורה של בעלך!! ואם אברך שמתמיד בלימוד התורה, זונח ומקלקל את חינוך ילדיו ופוגע בנפש רעייתו, תורתו שייכת לחיצוניים! רחמנא ליצלן".

________________________________________

"מה לעשות", ענה הנחש, "זה באופי שלי"
שאלה.
האם יש כזה דבר שאדם ילמד תורה ברציפות כל הלילה, בהתמדה עצומה, בתענית דיבור, מבלי לאכול ולשתות כלום, אלא אך ורק לומד ולומד בריתחא דאורייתא בקול רם ובנעימה, מסביר את המילים נפלא, מתאמץ ומזיע להבין כל קטע... ובכל זאת כל התורה שלו לא שווה כלום?
ולא רק שהיא לא שווה כלום, אלא שהוא עוד ייענש על כל מילה ומילה שהוציא מפיו?
האם אתה מכיר כזה דבר??
זו גמרא מפורשת.
איפה?
אומרת הגמרא: אם אדם לומד בליל שבת לאור הנר, אזי כל מילה ומילה שהוא מוציא מהפה, הוא עושה עבירה!!! למה? כי חוששים (לא בטוח שזה יקרה, אלא רק חוששים) שמא הוא יטה את השמן שבנר לכיוון הפתילה ויעבור על איסור מבעיר מהתורה.
"אבל אני לא יכול בלי תורה...?", אומר הלמדן הצדיק הזה וכמעט בוכה.
"חביבי, אין מה לעשות! כדאי לבטל את כל התורה שלך, רק כדי שלא תבוא להטות!!
ואפילו שלא בטוח שזה יקרה ויתכן שאתה בסוף אולי לא תטה את הנר, אבל לא לוקחים סיכון!! מספיק שפעם אחת בטעות במשך ימי חייך שאולי כן תטה את הנר... אז כבר מעכשיו לא שווה כל התורה שלך. (ואפילו שכל שעה של לימוד תורה בשבת, שווה ל–1,000 שעות של לימוד תורה ביום חול, כמו שכותב ה'בן איש חי').
ישנם בני תורה האומרים: "נכון שיש לי אינטרנט, אבל אני צריך את זה ללימוד שלי. אני לא מסתכל על כלום... אני לא רואה כלום... אני מבטיח לך... אצלי זה נטו לימוד... מה, אתה לא מאמין לי?"
נכון, באמת אנחנו מאמינים לך!
אבל גם אתה השקוע בלימוד התורה, אתה בסיכון גבוה של "שמא יטה"!
שמא חס ושלום בטעות יכשיל אותך יצר הרע ויתן לך להטות ולהציץ רק פעם אחת ויחידה באינטרנט!
ואפילו שלא בטוח שזה יקרה, ויתכן שבאמת לא תציץ באינטרנט, אבל לא לוקחים סיכון בדבר הזה!!

מספרים בתור בדיחה, שפעם הברווז רצה לעבור את הנהר והיה שמה נחש שגם הוא רצה לעבור את הנהר. בא הנחש וביקש בנימוס מהברווז: "סליחה, אתה יכול בבקשה להעביר אותי את הנהר?"
אמר לו הברווז: "אני פוחד שאם אני אקח אותך אתה תנשוך אותי..."
אמר לו הנחש: "השתגעת?! אם אני אנשך אותך אני אטבע ביחד איתך"
"טוב", הברווז השתכנע.
איך שהגיעו לאמצע הנהר שם הנחש לברווז 'ביס' בצוואר...
צועק לו הברווז: "היי, מה עשית? הרי הבטחת לי שלא תעשה לי כלום??"
ענה לו הנחש: "מה לעשות, זה באופי שלי!"
המשיכה ל"אין אפוטרופוס", זה באופי של כל אחד ואחד!!! מה לעשות...
אסור לקחת סיכונים בדברים האלה!

על ידי **עזר** » 15 מאי 2018, 13:10

הנהג שיחק בטלפון, פגע במעקה הבטיחות ועף בעצמה על משאית

הנהג, ככל הנראה היה עסוק במכשיר הסלולרי שלו ולא שם לב שהוא סוטה ממסלולו ופוגע במעקה הבטיחות. כתוצאה מכך, נזרק הרכב בעצמה חזרה אל הכביש, שם פגע במשאית נוסעת. הנהג יצא ללא פגע, והמקרה תועד במצלמות של נתיבי ישראל

כלי רכב פרטי פגע אתמול במעקה הבטיחות בכביש המהיר בסמוך לאזור התעשייה של עכו, לאחר שסטה מנתיבו – ככל הנראה לאחר שהנהג שהשתמש בטלפון הנייד. כתוצאה מההתנגשות נפגע הרכב, ולאחר מכן נזרק בחזרה לנתיב הנסיעה ונפגע בידי משאית שחלפה במקום. הנהג לא פונה לטיפול רפואי.

מירב זמיר, סגנית מנהל של מרכז התנועה הלאומי של נתיבי ישראל: "אתמול בשעה 12:36 זיהה בקר התנועה הראשי שלנו באחת מבין 209 מצלמות השליטה את האירוע מתרחש בזמן אמת. הבקר מיד הזעיק את כוחות ההצלה אשר הגיעו לזירה במהירות, במקביל לצוותים המבצעיים של החברה שטיפלו במפגעי בטיחות שנוצרו כתוצאה מהתאונה"

על ידי **עזר** » 17 מאי 2018, 21:44

‏‏פה נטמן הגולש במכשיר טרף זה

על ידי **עזר** » 23 מאי 2018, 02:13

חבורת חוטבי עצים דויז'ענקא
ויז'ענקא רומניא תרס"ו

הויכוח בין הרב דויז'ענקא זצ"ל לבין שלום מנדל אורלנסקי
דמדומי חמה. רק קול המעדרים נשמע. כשברקע חזן בית הקברות מסלסל בקולו: "דע מאין באת ולאן אתה הולך... ה' נתן וה' לקח, יהי' שם ה' מבורך…"
ר' אפרים לוחש באזניו של ר' ישראל דוד, "זה הילד הרביעי ששלום מענדיל אורלנסקי קובר בחייו, לא? מה הסיפור שם???" מהסה אותו ר' ישראל דוד בקול שקט, "הוא פשוט אומלל, שלום מענדיל אורלנסקי הוא מסכן ותמים…"
"למה אף אחד לא לוקח את הדברים לידים, להאיר את תשומת לבו של שלום מענדיל אורלנסקי התמים", מתעניין עוד ר' אפרים בלחש.
"אפרים, מה, לא שמעת? אתה יודע כמה פעמים כבר ניסה המרא דאתרא הרב גרינפעלד, לדבר על לבו שיוציא את המכשיר המשחית הזה מהבית, והוא בשלו כאילו איננו רואה את כל מה שעבר עליו, אומר, שהוא צריך את המכשיר לצורך פרנסה... ובאם לא, מאבד את פרנסתו. הוא בכלל לא מבין על מה הרב מדבר."
"אני בעצמי" – מסבר את אוזניו ר' ישראל דוד – "ראיתי פעם אחת בבית המדרש כיצד הרב מנסה לדבר אל לבו בתחנונים ממש, שיפסיק לסכן את ציפור נפשם של ילדיו הטהורים, למען לא ייגע לריק ולא ילד לבהלה, הוא פשוט לא מבין, אין לו דעת…"

* * *

ויז'ענקא, כפר נידח בחבל רומניה, מרבית תושבי הכפר היהודים שומרי תורה ומצוות עמלים ליגיע כפם, ועושים את מלאכתם נאמנה בחטיבת עצים ביער הענק המשתרע על פני אלפי ק"מ, הסמוך לויז'ענקא.
הם קמים עם שחר, ולאחר תפילת שחרית כותיקין, אמירת החוק, ולגימה שמקרבת הלבבות בשטיבל המקומי, יוצאים הם אל עבר היער הגדול, כשסרבל גדול ומגושם על גופם, קסקט על ראשם, והגרזן על הכתפיים.
תחת השמש הקופחת, הם בוחרים לעצמם את העץ המיועד לעבודת היומי, ולאט לאט, מכה אחרי מכה, הם מכריעים את העץ הענק על גבי קרקע, או אז הם מנסרים את העץ לחתיכות חתיכות בעזרת הגרזן, ובכוחות משותפים מעמיסים את גזרי העצים על גבי העגלה, וחוזרים לכפר לפנות ערב.
כך שנים על גבי שנים, המחזה חוזר על עצמו יום יום בששת ימי המעשה, וכאשר באה השבת באה המנוחה, מניחים הם אחר גיוום את טירדות ותלאות החיים, ומדבקים עצמם ביומא דנשמתא, בתפילות, שירות ותשבחות לקל חי.
יום אחד בהיר, הגיעו שמועות שבצרפת המתקדמת ייצר חוקר בשם ארטור אניקטון ג'ון, כלי חדש בשם ’דיסק', איתו אפשר לחתוך עץ עבות תוך כמה דקות בודדות, סקרנותם של חוטבי העצים דויז'ענקא לא ידעה גבולות, הם ציפו והשתוקקו לאותו היום בו יוכלו לתהות מקרוב על קנקנו של המכשיר המיוחד, אשר יכול לשנות את חייהם מן הקצה לקצה.
ויהי היום, היה זה וועלוול, שתמיד הפתיע עם הדברים המתקדמים והחדשים, וועלוול חזר משהיה ארוכה בצרפת, ובמטלטליו הרבים הביא גם את המכשיר הנכסף כל כך, התגודדות התושבים סביב וועלוול המולהב היה דבר צפוי מראש, כולם עמדו סביבו מתבוננים במכשיר המיוחד שהחזיק בידיו המגושמות, בעיני רוחם זה היה ללא ספק ההמצאה הכי גאונית בהסטוריה, בליל קולות נשמע ברמה, כל אחד משמיע את שאלותיו והגיגיו, כמה זה עולה? איך לא חשבו על זה? איזה רעיון גאוני, איך זה עובד? ועוד כהנה וכהנה, הגיגים לרוב...
למחרת ביער צעד וועלוול בראש כל החוטבים, והדגים לכולם בהופעה חיה, כיצד ניתן להפוך עץ חסון וגבוה תוך דקות ספורות לחתוכי עצים. וליהודים היתה אורה. כולם החליטו פה אחד לרכוש גם הם את ה'דיסק’, ובכך להעלות את כמות העצים היום יומי באופן משמעותי, ועם זאת להפחית משעות העבודה, ומהוצאת כוחות מיותרים.
וכך, לא עברה תקופה ארוכה, וחבורת חוטבי עצים דויז'ענקא השתדרגה, כאשר רוב רובם רוכשים לעצמם את המכשיר היעיל.

* * *

יום אחד קרה דבר איום ונורא, אהרלה, בנו הגדול בן הארבע עשרה של שלום מענדיל אורלנסקי, תפס לידיו את הדיסק , ובאיזה צורה שאינה ברורה קיפד את חייו באחת ל"ע, בצער רב וביגון קודר ליווהו בני הקהילה למנוחות.
לאחר חודשיים וחצי, שוב טרגדיה, יענקי בן השתיים עשרה, בנו של שלום מענדיל אורלנסקי גם הוא הלך בדרכי אחיו אהרלה, ובכך ליוו תושבי ויז'ענקא את בנו השני של שלום מענדיל אורלנסקי למנוחות.
לא עברו ימים ספורים וגם בתיה'לה – בתו של משולם קעניג, בדקה את טיבו של המכשיר, ובכך הצטרפה הנערה לרשימת הנספים מהמכשיר הקטלני.
אלא שמשולם קעניג, לאחר שחזר מסתימת הגולל בבית החיים, החליט שהמכשיר המיוחד לא כל כך מתאים לו, ולמחרת השבעה חזר לעבודת הכפיים בגרזן הפרמיטיבי שהיה לו במחסן, הן חיי ילדיו חשובים לו מהכל. כמוהו עוד רבים הבינו את משמעות העניין וויתרו על התענוג הגדול למען ילדיהם.
חצי שנה לאחר מכן, שמילי בן העשר וחצי הלך גם הוא לבית עולמו. וכעת, הגיעה תורה של פרומא שרה, הילד הרביעי ששלום מענדיל אורלנסקי הקריב למען פרנסתו...

* * *

למחרת קומו מהשבעה, כבר ראוהו צועד, אי אפשר להתבלבל, כן, זה שלום מענדיל אורלנסקי בדרכו אל היער בין חבורת חוטבי העצים, כשבידו הדיסק הנצרך לו כל-כך לצורך פרנסתו, וכי האם יקפח את פרנסתו, ודאי שלא...
וצלילי הדיסק ממשיכים להישמע ברקע לצורך פרנסה...

על ידי **עזר** » 28 מאי 2018, 15:22

בלעם "הצדיק"
מי זה האינטרנט?
(כולל, כמובן, את כל "המשפחה המורחבת"; האייפון, האייפוד, הבלקברי, הסמארטפון, האל ג'י, הטאבלאט, והגלאקסי.)
הבה ונערוך היכרות כואבת ומזעזעת, באיזו מפלצת מבהילה זוועתית איומה נוראה והרסנית מאין כמוה מדובר. (אי אפשר להאמין שקיים כזה כלי כל כך מושחת בעולם שלנו.)
כמה ערוצים יש היום בטלוויזיה האם ידוע לך?
היום במערכת הטלוויזיה הביתית ישנם בין 80 ל–120 ערוצים.
אך גם הערוצים האלה, עוברים איזה שהוא סינון של ראש של גוי איטלקי או צרפתי שלא יכניס כל סוטה. (כמובן שגם זה בשבילנו אבי אבות הטומאה) אבל יש לו עוד איזה גדר והגבלה.
לכל הפחות במושגים של גוי.
זה בנוגע לטלוויזיה.
מה בנוגע לאינטרנט?
כמה ערוצי צפייה יש באינטרנט?
למעלה מ– 3,500,000,000 אתרי צפייה!!!
אני חוזר:
למעלה מ– 3,500,000,000 אתרים!!!
מה כבר יכול להיות שם? בשלוש וחצי מיליארד אתרים?
הכל בכל מכל כל!!!
נו, אז מה בדיוק הבעיה? בסדר, האינטרנט זה כמו טלוויזיה, רק יותר משוכלל עם יותר ערוצים...?
אז מה כל הסיפור??
זאת בדיוק הטעות...
אמנם 5% – מהאתרים, הם אתרי נוף והיסטוריה.
ו–10% – מהאתרים, הם אתרי מידע: חדשות, נדל"ן, בתי חולים, רפואה, עסקים, קניות, בנקים, מסעדות, מלונות וכו'.
אבל! וכאן בא האבל הגדול...
85% – מהאתרים הנותרים, הם אתרי...
זנות, זימה, תועבה וניאוף של מיליארדי סוטים וחולי נפש בלי שום ביקורת וללא הגבלה!!!
פחד פחדים!!!
איך אמר אחד הרבנים? אבי אבות הטומאה – בלעם הרשע – נחשב "לצדיק גמור" עם שטריימל ופאות ארוכות, לעומת האינטרנט!!! וכי אפשר להשוות את הטלוויזיה לעומתו??!!
"השבוע אמר לי מישהו", סיפר רב אחד מזכה הרבים, "הרב, סליחה שאני אומר לך, אתה אמנם מדבר נגד המכשיר הזה, הרב בכלל מבין על מה שהוא מדבר?? כל מה שהרב יחשוב כמה גרוע הוא האינטרנט, זה פי אלף אלפים יותר גרוע!!!"
כל יום מתחדש ברשת האינטרנט בממוצע כ–150,000 אתרים חדשים!!!
כלומר, אם אתה מחזיק פלאפון לא כשר, אתה יכול להגיד לו כל בוקר "מזל טוב"! יש לך 150,000 גויים חדשים!!! – סודנים, מקסיקנים, אמריקנים, צרפתים, שבדים, גרמנים... כל אלה פתחו אתר והם אצלך בכיס!!!
בכל יום נשלחים לאתר האינטרנט 2,500,000,000 מיילים בעלי תוכן מזוהם וגדוש בעריות לכל רחבי האינטרנט!!! בכל יום!!!
בכל שנייה, 4,000 כרטיסי אשראי ניתנים, עבור צפייה בתוכן מזוהם!!!
ביום אחד הם מכניסים מהזוהמה הזו... 345,000,000 דולר!!!
87% של הגלישות באינטרנט בעולם, הם רק לאתרי זימה ופריצות!!!
רמת אחוזי צפייה ליום אחד, זה מיליוני כניסות ביום!!!

________________________________________

"ככה אגמור אותם!!!"
פעם – כדי לעבור על כל כך הרבה איסורים מהתורה – היה צריך הרבה מאוד מאמץ והרבה מאוד זמן...
אבל היום?
זה קורה בצ'יק צ'ק!
אתה משקיע מינימום מאמץ ואתה מקבל מקסימום הנאה!!!
פעם הגיעו אל האדמו"ר מבעלז כמה עסקנים רשעים ובמשך שעה ארוכה ניסו בכל מיני דברי שכנוע לפתותו ולקרב אותו אל דעתם המשובשת.
כשסיימו את כל הפטפטת השקרית והמסולפת שלהם שאלו אותו מה דעתו?
אמר להם האדמו"ר מבעלז: "רואה אני כי היצר הרע אינו כסיל כלל וכלל, הוא מתאמץ בכל כוחו להיכנס בליבי באומרו 'למה לי להתייגע ללכת ולשכנע אלפי חסידים? מוטב לי להתאמץ, לטרוח ולהתייגע עד שאכנס אל ליבו של אדמו"ר אחד וממילא כל אותם אלפי החסידים יימשכו אחריו'". סיים הרבי את דבריו.
כך ממש בדיוק עובד היום יצר הרע...
יצר הרע עשה חשבון פשוט. הוא אמר לעצמו: 'רגע, מה אני כזה טיפש?! למה לי לעבוד כל כך קשה כדי להכשיל לפתות ולהפיל?! למה לי לרדוף אחרי כל אחד ואחרי כל אחת ולהכשיל אותם בחולשה שלהם, בביטול תורה, בפריצות, בהרהורים, בראיות אסורות, בתפילה, בבין אדם לחבירו, בלשון הרע, בגזל וכו'...?
יש לי פטנט פנטסטי להכשיל כמה שיותר! במהירות! בקלות! וללא כל מאמץ! – אני מביא להם את האינטרנט, מכניס להם את הפייסבוק, דוחף להם את האייפון... וזהו! ככה אני גומר אותם תוך שנים ספורות!!!'
גאון!!! פשוט גאון!!!
והוא מצליח בקצב מסחרר... אוהו, כמה שהוא מצליח!
אנחנו רואים את זה בחוש ממש בכל יום!
בגלישה אחת, בשניות ספורות ממש, אפשר לעבור על עשרות איסורים מהתורה חמורים מאוד מאוד!!!
איך הגדיר מישהו את האינטרנט?
כלי המאפשר מקסימום עבירות, במינימום זמן!!!

ואפילו... רצח!!!
לפני כמה שבועות, נער בן 15 וחצי התכתב בפייסבוק עם חברים בני גילו פחות או יותר.
הם התחילו ללעוג לו, להשמיץ אותו, "לרדת" עליו... הצטרפו עוד חברים והלהיבו גם אותם.
כולם עשו יד אחת נגדו... שמו באינטרנט כמה תמונות שלו שתפסו אותו בכל מיני מצבים מביכים... וההורים שלו לא ידעו מזה כלום!
הנער המסכן לא יכל לעמוד בעומס הנפשי הזה והוא התאבד!!!

לפני מספר שנים היה סיפור עם ילד בשם אופיר רחום. ילד מאשקלון.
ההורים "החכמים" שלו, במקום לתת לו – לבר מצווה שלו – ש"ס רמב"ם וראשונים... שייצא גדול בתורה, נתנו לו במתנה אתר גלישה באינטרנט, שירחיב (שיחריב) את האופקים.
הוא התכתב בפייסבוק עם אשה אחת שהייתה לא אחרת מאשר מחבלת ארורה מרמאללה.
המנוולת הזו משכה אותו לאט לאט עד שהגיע לרמאללה.
שמה כבר חיכו לו כמה ערבים עם סכינים שדקרו אותו וחתכו אותו לחתיכות.

היום, בשביל להרוג, לא צריך אקדח... מספיק פייסבוק!

על ידי **עזר** » 28 מאי 2018, 15:23

26 איסורי דאורייתא

על ידי **עזר** » 29 מאי 2018, 16:55

בעלזא

על ידי **עזר** » 30 מאי 2018, 01:01

הרב

על ידי **עזר** » 05 יוני 2018, 14:54

מכתב

על ידי **עזר** » 06 יוני 2018, 15:45

לירוק לאבא בפרצוף???
אומר הרב יוסף מוגרבי: "היום, אם אחד עשה לשני איזה משהו, איך הוא מגיב?
"אני אפוצץ אותו"... "אני אכנס בו"... "אני ארים אותו"... כל מיני ביטויים רחוביים גסים.
איך אמר לי אחד? – אחרי שכבר הסברתי לו שאסור להרים ידיים, והמרים יד על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, ואסור להרים יד על יהודי, ואפילו הרביץ לך תשתוק ותגיד לו תודה – "בסדר הרב, קיבלתי על עצמי שגם אם ירימו עלי ברזלים אני יותר לא מרים ידיים! אבל חוץ מדבר אחד... עד שיקלל את אמא שלי! עד פה!"
וכמו שסיפר לי פעם בעל חנות עצמאי:
"אל תשאל מה היה לי היום", הוא אומר לי.
"מה היה היום?", שאלתי.
"בא איזה אחד לחנות של אמא שלי והם לא כל כך הסתדרו ביניהם.
ההוא תוך כדי וויכוח זרק לה מילה ואמר: "זקנה מטומטמת!"
איך ששמעתי את זה קמתי ממקומי בעצבים, התחלתי להעיף עליו כסאות וצעקתי... ממש השתוללתי... אנשים באו ותפסו אותי, אמרו לי, "היי... תרגע, תרגע... מה קרה לך??..."
ההוא מרוב פחד נכנס לאוטו ונסע מהמקום במהירות"
הוא עדיין היה נסער מהמקרה.
למה?
כי קיללו את אמא שלו!
ובצדק! מי מסוגל להישאר אדיש כשמקללים את אמא שלו או שמבזים את אבא שלו?
עכשיו, נתבונן: "כמה אנשים "מקללים" את הקב"ה – שעה שהם מחזיקים בבית שלהם טאבלט, או שבכיס שלהם אייפון, או שבעבודה יש להם אינטרנט פרוץ?
"יורקים" לו בפרצוף ואנחנו נשארים אדישים?
מישהו עושה עם זה משהו??
מדוע אנחנו לא משתוללים ויוצאים מגדרנו??
הקב"ה אומר: "בכבוד בשר ודם (של אבא שלך ואמא שלך) מחיתם, בכבודי (שאחרים מחזיקים מכשירים אסורים) לא מחיתם???"

על ידי **עזר** » 06 יוני 2018, 15:46

אתה חניוק!

סיפר הרב זוננפלד רבה של רכסים:
"אני רוצה לספר לכם סיפור שהיה איתי. אני דיברתי במקום מסוים על הנושא הזה ועל החומרה שבדבר. אחרי הכנס ניגש אלי יהודי ושואל אותי כך: "אני עובד בחברה שמנהלי החברה הם יהודים חרדים משלנו, הם מחייבים אותי להחזיק אייפון, מה אני עושה?"
אמרתי לו: "מחר בבוקר תבוא ותגיד להם שישחררו אותך מזה"
"ומה יהיה אם הם לא ישחררו אותי מזה?"
"תאמר, שאתה רוצה להתפטר!"
"ואם ישאלו אותי למה?"
תגיד להם כך: "לו יצוייר שהיית עובד בחברה שבאותה חברה היו מחלקים בארוחת צהריים חזיר... והיו מחייבים את כל עובדי החברה לאכול חזיר בצהריים, היית עובד בחברה כזאת??! מה השאלה בכלל... זה חזיר! תדע לך", אני אומר לו, "שאייפון זה פי אלף יותר גרוע מחזיר!!"
הוא החליט שהוא מוכן להתפטר.
למחרת הוא צלצל אלי ואמר לי: "דיברתי עם מנהלי החברה (ה"חרדים") אמרתי להם שיפטרו אותי מלהחזיק אייפון ואם לא אני מתפטר...
מה הם אומרים לי? "תפסיק, אל תהיה כזה חניוק! (חניוק, זה אדם חשוך, מחמיר גדול)".
שמעתם?!
רבי חיים קניבסקי פוסק ייהרג ואל יעבור!!
הרב שטיינמן אומר שמקור כל הצרות שיש היום זה מהאינטרנט והאייפון!!
האדמו"ר מצאנז מכריז זו מלחמה לה' בעמלק!!
ואלו החצופים הללו, בהנף יד, מצפצפים על כולם ואומרים: "אל תהיה חניוק!"
במילים אחרות: אם אתה נלחם באינטרנט, אתה חניוק!!!"
הרב ארלנגר דיבר פעם בכנס בני תורה:
"אני אומר לכם, במקרה אני ידעתי והייתי בסוד העניינים. לא שפעלתי הרבה אבל תדעו שגדולי ישראל ירקו דם על המלחמה הזאת כי הם ידעו שכל עולם התורה עומד על זה.
אני השתדלתי לעזור ובהתחלה היינו מחתימים אנשים על כך.
אני לא אשכח וצר לי שאני עוד זוכר את זה, היו שתי אברכים (אני רואה אותם עד עכשיו מול העיניים שלי), שבאו אלי בנימה מזלזלת: "תגיד מה אתה מתרגש מזה שהרב הזה והזה כל כך הרבה מדבר נגד הפלאפונים? מה אתה לא מבין?... אתה עד כדי כך תמים??... הוא סגר דיל עם סלקום שהוא משווק אותם ובתמורה הוא יקבל 10 מכשירים חינם..."
הרב צעק: "רשע!! טיפש!! אידיוט!! גדולי ישראל יורקים דם בשבילך ובשביל הילדים שלך, בשביל שהילדים שלך יישארו בני תורה!! הם עצמם מסודרים, אין להם בעיה.
אני אומר לכם, לפני שבועיים וחצי כשעליתי הביתה מהתפילה בבוקר וראיתי בתיבת דואר מכתב מרבי חיים קניבסקי, אני אומר לכם ברצינות אני מבטיח לכם, אבל רעדו לי הידיים... נהייתי חיוור בפנים... הוא כתב שמי שנוגע באינטרנט הוא עובר על איסור של 'ייהרג ואל יעבור'!!
הגעתי הביתה ולא יכולתי לדבר. הראיתי את זה לאשתי, תראי מה כתב רבי חיים...
היא ראתה שאני לא מרגיש טוב מזה.
היא שאלה אותי: אבל מה זה נוגע אליך? הרי אין לנו בבית מחשב בכלל?"
אמרתי לה: "לא יודע, אבל זה מבהיל אותי לראות כזה פסק".
איך זה יכול להיות?? אני לא מבין?? להחזיק כזה דבר בבית צריך להיות אדם שנטרפה עליו דעתו!!! על מה מדברים... על כך שיהודי חרדי לא יעבור על איסור של ייהרג ואל יעבור??
אלו לא חברים שלך ולא השכנים שלך... אלו גדולי ישראל!!!
יש לנו בכלל מושג מי זה גדולי ישראל?
מישהו יכול לתפוס מי זה מרן הרב אלישיב?
מישהו יכול להבין מי זה מרן הרב עובדיה?
למישהו יש מושג מי זה מרן הרב קניבסקי?
אלו לא חברים שלך ולא השכנים שלך... אלו גדולי ישראל!!!
אלו מלאכי השרת.
הם המסיכת חמצן שלנו.
הם המשענת האחרונה שלנו.
מה יש לנו חוץ מהם?
כלום!!
אין לנו משהו אחר!!
ואני רואה אנשים, שקוראים לעצמם בני תורה, קוראים לעצמם חרדיים, והם לא מבינים את הדברים האלה. גדולי ישראל מדברים, ואותם זה לא מעניין.
ואני שואל את עצמי, 'מה, אנשים יורים לעצמם ברגליים??! אנשים משחקים עם החיים של הילדים שלהם??! אנשים יודעים שגדולי ישראל הורו מה שהורו ואותם זה לא מחייב??!...
איך זה יכול להיות???
צריך לברוח "מהחרדים" המחרידים האלה כמו מאש!!!"
אומר הרב שלמה לוינשטיין: "יש אנשים שאומרים, "מה, וכי הרבנים יודעים מה זה אינטרנט?!
הם ראו כזה דבר?!"
ועוד כל מיני טענות משונות ומוזרות.
נכון, באמת יתכן שהרב וואזנר והרב קניבסקי לא יודעים מה זה אינטרנט, אבל את המקרים הקשים הכואבים והמזעזעים שמתנקזים לשולחן שלהם כמעט מידי יום, זה הם כן יודעים!! הרבה יותר טוב ממך!!!".
אומר הרב ארלנגר:
"מישהו פעם שאל אותי: "על מה אתה מדבר? האם אתה יודע כמה משפחות חרדיות יש להם אינטרנט? מה אתה רוצה לומר, שכולם יורידו את הכיפות??"
אמרתי לו: "כן!!! חד משמעית!!!"
סבתא שלי זיכרונה לברכה, איבדה את כל המשפחה בשואה. עשרה ילדים, אחים ואחיות, כל המשפחה כולה נכחדה רק היא ואחותה נשארו. הייתה לה משפחה מאוד יפה.
שאלתי אותה פעם שאלה תמימה של נער צעיר: "סבתא, אני לא מבין, הרי שמעתם את היטלר בשעה שעלה לשלטון שהוא דיבר על הפתרון הסופי להשמיד את כל היהודים, אז למה לא לקחת את הרגליים וברחתם? הרי הגבולות היו פתוחים בהתחלה? למה חיכיתם?"
היא הסתכלה עלי ואמרה לי: "אתה באמת חושב שמישהו לקח את זה ברצינות? שיכול להיות מצב כזה ששישה מיליון יהודים ימותו? זה הרי לא נתפס בשכל!... אף אחד לא האמין שיקרה כזה דבר..."
אבל זה קרה!! ששה מיליון אנשים נרצחו! נכחדו טוטאלית מהעולם!!
אנשים לא קולטים. אנשים חושבים בגלל שלכולם יש אינטרנט, אז לא יקרה כלום. חלילה וחס!
אם רוצים להציל את הבעל את האשה ואת הילדים מה"היטלר" של הדור שלנו, חייבים לשמוע לגדולי ישראל בציות מוחלט ללא שום מריחות או עיגולי פינות!!!"
אם היום יש לך מחשב, שאין בו את העיגול ששמו "אני נקי" של חברת 'אאוט נט', פירוש הדבר שאצלך בבית יש כלי שמכיל 3,500,000,000 אתרי אינטרנט שמתוכם 670,000,000 פרוצות.
מה שזה אומר שאחד כזה או אחת כזו הם:
1. מחללי שם שמים ברבים – שלא תשובה ולא יום כיפור ולא ייסורים מכפרים, אלא רק מיתה!
2. פורשים מהציבור – שהרמב"ם פוסק שהם נידונים בגיהנום לעולם ולעולמי עולמים!
3. מבזים תלמידי חכמים – "שאין רפואה למכתם", שזו "המחלה הידועה"! כפי שכבר אמרנו.
כך פסק מרן הרב אלישיב.

על ידי **עזר** » 07 יוני 2018, 16:33

ראיתי אותך, שכני היקר.

עברתי לידך במקרה ברחוב, חיכיתי שתשים לב אליי, שתגיד לי "בוקר טוב". שנדרוש זה לזה בשלום.

שמחתי לראות אותך. מזמן לא נפגשנו!
האטתי את קצב צעדי כשהבחנתי בך מקצה הרחוב. התקדמתי לעברך בנחת. שמתי לב שאתה שקוע במשהו, חשבתי: "אוהו, אתה תשמח לראות אותי". יש לנו חברות ארוכת שנים! למדנו שנים רבות באותה הישיבה... ואחר כך בישיבה גדולה...

הייתי עסוק, קצת מיהרתי, אבל בכל אופן חשבתי להקדיש לך כמה דקות. עברה תקופה ארוכה מאז ששוחחנו בפעם האחרונה.

התקרבתי אליך.
ואז ראיתי במה אתה שקוע.

עמדת באמצע הרחוב הסואן, ואפך קבור עמוק עמוק במסך הקטן של המכשיר החכם. נזכרתי משום מה באשת לוט. נציב מלח. חשבת פעם איך מרגיש נציב מלח? הוא לא קשור לכלום, לא מתקשר עם הסביבה, לא מבחין בכלום. נציב מלח.

הגעתי עד אליך. הבחנתי בזווית העין בידידך השחור, הקטן, האלקטרוני. אחזת אותו ביראת שמיים כזו. בכבוד. על המסך הקטן קפצו כל מיני הודעות. אולי מהחברים בקבוצה בוואטס'אפ? הודעה קבוצתית מהלימודים בפייסבוק? אולי בכלל קיבלת תזכורת על אירוע חברתי שמתרגש עליך בקרוב? אולי קיבלת עדכון חדשותי קריטי? לא יודע. לא שאלתי אותך. כלומר: לא יכולתי לשאול אותך. היית שקוע יותר מידי בצעצוע הקטן, ידידי היקר.

עמדתי מושפל. לא הבחנת בי בכלל דקות ארוכות!

בסוף נשברתי: אמרתי לך במאור פנים: שלום- שלום! מה שלומך?

הרמת את העיניים, וראיתי שאתה בכלל לא ממוקד. "לא מפוקס" כמו שאומרים היום כל החבר'ה המגניבים.

לקח לך כמה שניות בכלל להעביר הילוך. להזכר איפה אתה, איפה אני, ולחשוב על זה שבעצם... רגע! עדיין לא ענית לי בכלל על השאלה החברית...

אמרת לי במהוסס: ב"ה, מצויין, מה איתך? עדיין לא סיימת את התשובה, ובלי ששמת לב זרקת הצצה חטופה אל המסך האחוז בידך.

עניתי לך מה שעניתי, וגיחכתי לעצמי. יכולתי לומר לך גם ששלומי רע, ששלומי טוב, ששלומי נסע לשלומי (יש עיירה כזו בצפון, כך אומרים), שזכיתי בפייס. זה לא משנה, ממילא לא היית מקשיב לי.

היית כל כך לא בעניינים, שלא הייתי מסוגל לנסות ולקשור איתך שיחה. בהית בי.
ואז נשאבת בחזרה למסך הקטן. אני חושב שלא באשמתך, היית מוכרח: המכשיר צפצף צפצוף כפול. משמע: קיבלת הודעה חדשה! אין זמן לשטויות. אתה היית חייב להתעדכן. חייכת חיוך מוזר למקרא ההודעה. התחלת להקליד בחזרה כאחוז דיבוק. האגודלים שלך עפו כל מהר על המסך הקטן מזכוכית, שנזכרתי בתיאור הנלבב על עבודת הכוהנים בבית המקדש: הם העבירו כל כך מהר את מזרקי הזהב זה לזה- שראו פס רציף של זהב!

פתאום נזכרת בי. "נפל לך האסימון" כמו שאמרו אבותינו בעת העתיקה, לפני עידן ועידנים. הסתכלת לי בעיניים, הסמקת קצת. נבוכות. חשבתי שהתפוח הידוע של ניוטון הכה בקודקודך. אמרת לי: אני מתנצל שאני לא מרוכז, אתה כבר עומד כאן כמה דקות ומנסה לדבר איתי. אבל כל הזמן מעדכנים אותי בחדשות: שמעת מה קורה בצ'ילה?! אני מוצף בהודעות.

עוד לא הספקתי לשאול אותך ולהתעניין מה קרה בצ'ילה (אחר כך נודע לי. לא קרה שם כלום, סתם "הנפצה/ הכפשה" מרושעת.) וכבר תשומת הלב שלך נשאבה בכוח, בחזרה אל אדונך ואלוהיך שאחזת בידך.

התחלתי לזוז הלאה. האוטובוס שלי כבר מגיע לתחנה הסמוכה.
מילמלתי כמה מילות פרידה בנאליות והתחלתי לזוז הלאה, עליתי לאוטובוס. אפילו לא הבחנת, לא שמעת. היית שקוע.

על סיפון האוטובוס הדחוק, דחוס בין עשרות נוסעים עייפים, חשבתי קצת עליך. שאבתי התחזקות מדמותך: הלוואי ואזכה להיות שקוע בדלי"ת אמות של תורה והלכה, כפי שאתה שקוע בדלי"ת אמותיה של האינטרנט.

יהי זכרך ברוך, נציב מלח יקר.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

על ידי **יאיר** » 07 יוני 2018, 22:13

ר' עזר?

יש לך הסבר לזה??....

search.php?keywords=%D7%91%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%A1%D7%A1

search.php?keywords=%D7%91%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%94

על ידי **עזר** » 10 יוני 2018, 22:26

אני בנטפרי, והקישורים שהבאת חסומים לי.
אתה יכול להעתיק לכאן את מה שכתוב שם.

על ידי **יאיר** » 10 יוני 2018, 22:34

הקישורים מראים שאתה מעלה כל הודעה כפול 5-8 פעמים (כלומר אותה הודעה חוזרת על עצמה)

על ידי **עזר** » 11 יוני 2018, 02:19

זה כנראה טעות טכנית.
כי לפעמים לוחצים "שלח", וזה מראה כאילו שעדיין לא נשלח, אז לוחצים שוב...

על ידי **עזר** » 22 יוני 2018, 02:20

טלפון טיפש

על ידי **עזר** » 22 יוני 2018, 02:25

מפחיד

על ידי **עזר** » 29 יוני 2018, 06:54

חב"ד

להעיף את האייפונים מחיינו • טור נוקב

(יום שלישי, ו' תמוז תשע''ח)

"האייפון משחית אותנו ומרוקן אותנו מבפנים. באמצעותו אנחנו נחשפים לתכנים לא ראויים, הן בעניינים ש'בין אדם לחברו' והן (ואולי בעיקר) בעניינים ש'בין אדם למקום'. האייפון הוא פשוט מכה שלא כתובה בתורה. הוא כלי הרס נוראי • אז נכון שיש גם פלוסים והמון דברים נפלאים שהוא מביא עמו, אך נתאר לעצמנו אדם שהוא אלרגי באופן חמור ביותר עד כדי סכנת מוות למזון כלשהו אשר התברך בהרבה מאוד ויטמינים טובים. היעלה על דעתו לאכול את אותו מזון בשביל הוויטמינים ובכך לסכן את החיים עצמם?!" • ר' זלמן רודרמן בקריאת השכמה
זלמן רודרמן

ידועה הפליאה על כך שבתפילת מנחה של יום הכיפורים, אחד הזמנים הנעלים ביותר ביום הקדוש בשנה, אנחנו קוראים בתורה פסוקים המזהירים אותנו מפני דברים שליליים הקשורים לרבדים הכי נמוכים בנפש האדם. וההסבר הניתן לכך הוא, שדווקא ברגעים הנשגבים ביותר, עלינו להזכיר לעצמו שהמבחן האמיתי שלנו נמצא במידת הצלחתנו להתמודד (גם) עם אותם אתגרים עלובים שבתחתית טבע בני אנוש.

אנחנו באים מהיום הגדול והקדוש ג' בתמוז, היום שבו כל חסיד חב"ד חש זעזוע אמיתי בנקודה הנפשית הכי פנימית שלו. כולנו (מן הסתם) חווינו שבת מרוממת של התקשרות לרבי, של התוועדויות, של דיבורים מעוררים, של סיפורים מחממי לב וכו'. וכולנו (מן הסתם) רוצים בעקבות השבת הזאת לעשות משהו "בשביל הרבי". לקיים את הוראותיו הקדושות ולהיות קרובים אליו יותר. להגשים את משאלתו הטהורה – לקדש שם שמים ברבים ולהביא גאולה לעולם.

ובכן, להוסיף בלימוד נגלה וחסידות, להגביר את חלקנו ב'מבצעים' הקדושים, אלה הם בלי ספק דברים נחוצים, נכונים ונפלאים. זה ברור ומובן מאליו ואף אחד לא מנסה ולא מתכוון חס וחלילה להמעיט מערכם. אלא שדווקא ברגעי ההתעוררות הגדולים והנשגבים הללו, נדמה שאנחנו מוכרחים לגעת בעניין שפל ואפל שפרץ לתוך חיינו בשנים האחרונות. ליתר דיוק, לא 'לגעת', אלא לקום ולזעוק זעקה גדולה ומרה. והזעקה היא שמוכרחים! אבל פשוט מוכרחים! להעיף את האייפונים מהחיים שלנו.

לא רק מפני שהתופעה הזאת הפכה להיות בלתי נסבלת בנוף התורני והחסידי שלנו. כבר אי אפשר כמעט לראות אנשים שנכנסים לבית הכנסת ואייפונם לא בידם. הם פשוט לא מסוגלים להיפרד ממנו לרגע. מניחים אותו תחת הסידור או לצידו, כאשר לכל אורך שהייתם בבית הכנסת מדפדפים בסידור ולהבדיל באייפון, לסירוגין. ולא רק מפני שתופעת ההתמכרות למידע הרב והמבלבל (מידע כללי, קבוצתי ואישי) שמכשיר זה מזרים לנו בכל רגע נתון, היא הרסנית גם במישורים אנושיים שאינם רוחניים בהגדרתם.

אלא בעיקר מפני הדבר שכבר ידוע ומובן לכול: מפני שהאייפון משחית אותנו ומרוקן אותנו מבפנים. מפני שבאמצעותו אנחנו נחשפים לתכנים לא ראויים, הן בעניינים ש'בין אדם לחברו' והן (ואולי בעיקר) בעניינים ש'בין אדם למקום'. האייפון הוא פשוט מכה שלא כתובה בתורה. הוא כלי הרס נוראי!

אז נכון שיש גם פלוסים ודברים נפלאים שהוא מביא עמו, בדיוק בכל אותם תחומים שהוזכרו לעיל. הוא בהחלט מספק לנו מידע (כללי, קבוצתי ואישי) חשוב ונחוץ ומועיל. ונכון שיש המון דברים היום, בחיים האזרחיים, שקשה לעשותם בלי אייפון זמין. ואפשר להאריך עוד ועוד במעלותיו ובסגולותיו הטובות (באמת).

אבל המחיר הרוחני והנפשי שהוא גובה מאיתנו – כבד מנשוא!

נתאר לעצמנו אדם שהוא אלרגי באופן חמור ביותר עד כדי סכנת מוות למזון כלשהו אשר התברך בהרבה מאוד ויטמינים טובים. היעלה על דעתו לאכול את אותו מזון בשביל הוויטמינים ובכך לסכן את החיים עצמם?!

*

וכאן אנחנו באים לבעיית הבעיות – הדור הצעיר. הדור הצעיר נחשף למכשיר הזה ובאמצעותו לכל הרעות החולות שבו. מדובר על נערים ונערות צעירים שבגלל זמינותם הרבה בכל בית (כמעט), המכשירים הללו מתגלגלים לידיהם וחושפים אותם לכל הזבל שבעולם.

ביתר שאת מדובר על בנות תיכון וסמינר, ומדובר על בחורים בשנת ה'קבוצה' ומעליה. בחורים זהב טהור, שבמשך שש (או שבע) שנות לימוד בישיבה שקדו על התורה ועל העבודה והשתדלו לשמור על טהרת העיניים והמחשבה, ולפתע הם מורים לעצמם היתר, בגלל כל מיני טעמים שונים ומשונים, לקנות ולהחזיק מכשיר זה.

מהכרת המציאות ומבירור עומק שערכתי בנושא, אפשר לקבוע בהחלטיות את הקביעה הבאה (ושאף הורה תמים או מחנך מיתמם לא ישקר לעצמו): כל בחור – אבל כל בחור ממש, אפילו כזה שנראה לנו חסידי מאוד ושבהתוועדויות הוא מראשי המדברים ושהוא בקי בשיחות קודש ויודע להשתמש בכל הביטויים החסידיים ה'נכונים', ושאולי גם באמת בחלקים מסויימים מאישיותו הוא רוצה ואף מצליח להיות חסידי וכו' – ובכן כל בחור המחזיק ברשותו אייפון, נחשף בהכרח לסרטים ולתכנים משחיתים או... משחיתים עוד יותר.

הגיע הזמן לעצור את התפשטות ממדי האסון שאנחנו במו ידינו הבאנו על ראשינו. הגיעה השעה להפוך את השימוש במכשיר המסואב הזה למוקצה מחמת מיאוס ובושה. שלא יהיה מצב שאברכים טובים ויקרים ירשו לעצמם להיכנס לבית הכנסת ולהציג בטבעיות את האייפון שברשותם.

*

אנחנו חסידי חב"ד אכן פחות 'נבהלים' מהרחוב ומהעולם הזה. זוהי עובדה. החינוך שקיבלנו ומסירות הנפש שהרבי הטביע בנו, מפגישים אותנו מגיל צעיר יחסית עם אוכלוסיות אחרות, במסגרת ה'מבצעים' הקדושים. והם אכן מחשלים אותנו ומחסנים אותנו בהשוואה לכל שאר הקהילות בציבור החרדי. זוהי דרכנו, אנחנו שלמים איתה וגאים בה, ולזכותה נזקפת המהפכה היהודית של דורנו (שכל שאר החוגים החרדיים שואבים ממנה השראה ובמידה רבה מאוד אף קוצרים מפירותיה).

אבל כיום כבר ברור שרבים מקרבנו רכבו על הגל הזה רחוק מדי מקו החוף. רכבו עליו והגיעו למקומות שבהם הגלים כל כך גבוהים עד שאין שום דרך להתמודד איתם ולשרוד חיים. לקחו את ה'פתיחות' המסויימת המבוקרת החב"דית צעד או שניים קדימה מדי. והדברים מתחילים כבר עתה לטפוח לנו על הפנים. הם חוזרים אלינו בדמות סיפורים קשים על הידרדרות רוחנית של רבים מהדור הצעיר. ולא רק של הדור הצעיר ממש, כלומר נערים ובחורים, אלא גם של אברכים צעירים ונשותיהם.

התופעה הזאת אמנם לא ייחודית לחב"ד והיא קיימת גם בשאר החוגים החרדיים, אך אצלנו יש נטייה לעטוף אותה באידיאולוגיה ומכאן ההסבר להתפשטותה הרחבה והגלויה כל כך.

לתופעת האייפון השלכות שליליות רבות נוספות ובראשן: 1) השחתת זמן מטורפת, 2) הריגת בני אדם במחי הודעת ווצאפ מרושעת אחת, 3) הפיכת כל פעולה אישית ופנים משפחתית יפה, למשהו מוחצן ש'חייבים' לצלם ולשתף בו את כולם (עד שכבר לא ברור אם הפעולה מולידה את הפרסום או הפרסום העתידי מוליד את הפעולה), 4) כתוצאה מהנ"ל, הגברת הקנאה והתחרות, 5) שיתוף מזמין של אנשים זרים לחדור לתוך החיים הפרטיים כולל עניינים שהצניעות יפה להם.

הגיע הזמן (מחילה! מחילה! מחילה!) שראשי העדה ואנשי החינוך די בכל אתר ואתר, יעשו את שני הדברים הבאים: א) (ושוב מחילה על הישירות הבוטה:) יעיפו בעצמם לכל הרוחות את האייפונים שברשותם (והכוונה היא כמובן לאותם מעטים מביניהם המחזיקים בהם) ובכך יתנו דוגמה אישית לצאן מרעיתם ולשומעי לקחם, ב) שיתחילו (וימשיכו ולא יפסיקו!) לתקוף את התופעה הזאת. שיוציאו את המכשיר הנוראי הזה אל מחוץ לחוק. שיצרו אקלים סביבתי בו גם חסיד שבגלל צורכי העבודה שלו נאלץ להחזיקו ברשותו, יחוש אי נוחות להציגו ברבים. שהוא ירגיש צורך להתנצל ולהצטדק על כך. שזה יהיה לגמרי לא מובן מאליו ולגמרי לא לגיטימי להציג את המכשיר קבל עם ועולם, כאילו היה זה עט או שעון יד או כל פריט שימושי 'חוקי' אחר.

*

בבואנו מג' תמוז, היום שבו כולנו רוצים לחזק את ההתקשרות לרבי. ומהי התקשרות לרבי אם לא התקשרות לכל מה שהרבי מקושר אליו – הקב"ה, תורה, מצוות, יראת שמים, ביעור הרע והפיכתו לטוב וכו'? אז לפני (או במקביל לכך) שאנחנו מפליגים במילים גבוהות על 'הנקודה' ועל 'הכוונה הפנימית' וכיוצא בזה, בואו נעצור לרגע ונכריז שאי אפשר להכניס את המלך למקום שהוא מטונף. שלפני שמזמינים אותו אלינו הביתה או לכיתה או לחדר בפנימייה וכו' ועל אחת כמה וכמה לתוך חדרי הלב שלנו, אנחנו מפנים את כל אותם מקומות מהאייפונים ותועבותיהם.
בואו פשוט נעשה את זה!

זה יהיה קשה. זה יהיה אפילו קשה מאוד. ובנקודה הזאת בהחלט מתאים הביטוי "הסוסים כבר ברחו מהאורווה" (ולכן מה יעזור אם נרוץ לאורווה וננעל אותה?). אבל אין לנו ברירה ומוכרחים לצאת למסע מפרך של תפיסת הסוסים ואיסופם בחזרה אל תוך האורווה.

אחיי ורעיי, העיירה בוערת. העיירה באמת בוערת!!!

*

הערה 1: מפאת חריפות הדברים ובגלל שהם נוגעים ב(הרבה!) יותר מדי אנשים, חששתי לחתום את שמי על השורות הללו. שקלתי לכתוב זאת בעילום שם. מה גם, שכאשר מישהו כותב טור ביקורתי ('טור נוקב', 'טור סוער' וכו' וכו') יכולה לעלות אצל 'הציניקן אשר בקרבך' התהייה: האומנם התכוון הכותב לתוכן הדברים או שמא כל כוונתו לא הייתה אלא לפרסם עצמו וחכמתו וצדקותו, והתוכן אינו אלא טרמפ להשגת המטרה האישית. ומה לי ולצרה הזאת...
ובכל זאת, בגלל רגש ההתנגדות העמוק המפעם בי לתופעה של פרסום מאמרי דעה אנונימיים או תחת שם בדוי (ולא כאן המקום להסביר את הבעייתיות העקרונית שבכך), אני שם נפשי בכפי וחותם את שמי על הדברים.

הערה 2: אני לא עד כדי כך מדומיין לחשוב שטור אחד שלי ("זלמן רודרמן? מי זה בכלל", "עוד אחד שחושב את עצמו") יחולל מהפך. אבל אני כן מקווה ומתפלל לה' שיהיה בו כדי לתת כוח ופומבי לעוד רבים וטובים החושבים בדיוק כך, על מנת שביחד ובשילוב ידיים נוביל לשינוי האווירה והמציאות בתחום כאוב ומסוכן זה.

על ידי **עזר** » 29 יוני 2018, 07:05

אפילו בלעם הרשע הצליח להבין את הסוד

על ידי **עזר** » 01 יולי 2018, 23:46

המהפכה הקדושה

על ידי **עזר** » 09 יולי 2018, 22:18

לפני 30 שנה, מתוך ארבעים מדינות הנאורות בעולם, מדינת ישראל הייתה מקום 5 במתמטיקה, ספרות ופיזיקה... היום – "בזכות" האינטרנט – אנחנו במקום ה–35!!!
ירדנו בחשיבה ירידה דראסטית!!!
מחקרים מגלים: מדינת ישראל היא מספר אחד בעולם, שהאנשים שלה מכורים למחשב.
ולא רק מבוגרים! אלא אף ילדים בגילאי 8 עד 13, צופים בכל יום כ–5, 6 במחשב! בכל יום!!!
כל שנה משרד החינוך עושה מבחני מיצ"ב ומבחני פיז"ה. הם בודקים את הבנת הנקרא.
הם לא מפרסמים מה שנתגלה לאחרונה, 4.5 בממוצע בהבנת הנקרא... לא יודעים לקרוא טקסטים!!
בזה (לבושתינו ולחרפתינו) מדינת ישראל היא במקום הראשון בעולם!!!
פרופסור לוין מאוניברסיטת בר אילן ודוקטור דמבו, הלכו ועשו סקר בתיכונים חילוניים אצל נערים בני 15 בכיתה י'. נתנו להם קטע קצר מעיתון ואמרו, "תקרא".
הנער קרא.
אחר כך הם שאלו אותם: "אפשר לשאול אותך כמה שאלות?"
רוב הנערים אמרו: "זה לא פייר! לא אמרת שאתה בוחן אותנו, תן לנו לקרוא את זה עוד פעם".
הם הגיעו למסקנה חמורה ביותר, שכל נער שלישי בגילאי ה–15, לא מבין מה שהוא קורא!!!
הוא התרגל לראות רק מסך! המוח שלו נהיה עצלן! הוא מגיע לקרוא טקסט ולא מסוגל להתמודד.
אז מה הפלא שכל הזמן מורידים את הרמה בבתי הספר??
רבנים ומחנכים בחיידרים ובישיבות, מגלים תוך שבוע איזה ילד גדל עם מחשב ואיזה בלי.
איך מזהים?
יושב ילד ומסתער על הגמרא כמו חייל קרבי! אין לו בעיה.
מה מתברר?
בגיל 5 וחצי אבא שלו עמד על זה שאין יום בלי לקרוא שעה, שעה ורבע, סיפורי צדיקים.
ואז הוא התקדם לתורה, למשנה, לגמרא... יש לו ריכוז! המוח שלו עובד! המוח שלו כל הזמן בהתעמלות. – זה ילד מבית נקי!
(אגב, אחד המומחים ברפואה אמר לאחד הרבנים נתון מעניין:
"הרב אלישיב נפטר בן 102 שנה. הרב עובדיה יוסף בן 93 שנה. גרגיר אחד של אלצהיימר לא היה להם!!! אתה יודע למה? כי האנשים האלה עשו כל הזמן פיזיותרפיה – התעמלות למוח שלהם".)
ולחילופין...
ילד אחר קורא גמרא והוא נתקל ברש"י גדול... בתוספות גדול... מהר"ם שיף... רמב"ם... הוא רואה את הגודל ומיד מקבל פריחה... כי בגמרא ובמפרשים אין פסיקים, אין נקודות, אין סימן שאלה, אין כותרות, אין צבעים, הכל שחור לבן! רשב"א ענק... רמב"ן ענק...
אז מה הפלא שכל רגע הוא מבקש: "הרב אני יכול לצאת לשירותים?" "הרב אני יכול לצאת לשתות?"
זה ילד של מחשב! – הוא פשוט לא מסוגל להתמודד!
אחד הרבנים שהיה תקופה מנהל בתלמוד תורה העיד: "הייתי בא בבוקר ויודע למי יש לו מחשב בבית ולמי אין... הכל בגלל המבט האטום שלהם! בגלל שהוא עדיין בתוך הדמיונות שלו".

על ידי **עזר** » 09 יולי 2018, 22:20

"מוצץ" ענק
כל אינפנטיל, כל אנלפבית, כל אפס, רואה סרטים! כי זה דבר שלא מצריך מאמץ!
הוא יושב מפצח פיצוחים, אוכל חטיפים, וצופה בסרט.
אין לו מה שנקרא פיזיותרפיה של המוח. לחשוב... להתווכח... לקרוא... להקשיב... להתרכז...
הוא לא רוצה ללמוד. הוא לא רוצה לעזור בבית. הוא לא רוצה לחזור על חומר בגמרא.
ומאיפה זה מתחיל?
האבא יושב בכולל, האמא בעבודה.
האמא מרימה טלפון לבת שלה הלומדת בסמינר ואומרת לה: "תשמעי, אפרת, תני ליענקי משהו לאכול, ואחר כך שימי לו את 'דמא בן נתינה' במחשב, ואת תעשי שיעורי בית".
האבא בכולל, לאמא אין מנוס, והבת צריכה ללמוד למבחנים. מה עושים עם הילד שנשאר תקוע לנו באמצע החיים? דוחפים אותו לראות סרט!! 'יוסף מוקיר שבת', 'דמא בן נתינה', 'חוני המעגל'...
כך קורה אותו דבר כשאמא רוצה לבשל לשבת.
היא זורקת את הילד שלה אל המחשב כדי שיהיה לה שקט שעתיים שלוש... כי הרי לתת לו לשחק בלגו זה לא לעניין, כי הוא יפריע לה עוד רבע שעה... ואם היא תתן לו קליקס, הוא יפריע לה עוד 20 דקות... סרט הוא יראה שעתיים! עכשיו יהיה לה ממנו שעתיים שקט!
מחנכים מספרים, שילדים מגיעים לחיידר מפהקים... אין להם כוח ללמוד, הם ישבו על המחשב עד 4 לפנות בוקר...!!!
אתה פוגש אותו אחר כך בגיל 24 כשהוא כבר חילוני ואתה שואל אותו: "למה עזבת את התורה?"
והוא אומר: "כבר מגיל 16 ראיתי שזה כבר לא בשבילי..."
מי "הרג" אותו? ההורים שלו!!!
הם רצו שיהיה להם שקט בבית, לא רצו לתת לו את הטיפול הנכון, אז לקחו "מוצץ" ענק בשם מחשב ודחפו לו אותו רק כדי שישתוק לכמה שעות...
השעתיים שקט אלו, יעלו לאותם הורים טיפשים בהרבה מאוד שעות של בכי, סבל, צער, מרירות והרבה הרבה "קש" שהבן הזה בסוף "יאכיל" אותם כשהוא יגדל!!!
איך אמר אחד הרבנים? "אם הייתי מרכז בבקבוקים דמעות של הורים שאני רואה מול העיניים שלי... אני לא יודע אם היה לי מקום בבית להכניס את כל הבקבוקים הללו!"

על ידי **עזר** » 09 יולי 2018, 22:48

קינות

על ידי **עזר** » 09 יולי 2018, 22:54

סיפר הרב אלעזר אבוהב:
"אבא אחד בא אלי עם בנו בן ה–7.
"תציל לי אותו" – אמר לי, "הוא רק בן 7 ושקוע בזה כל היום, כל היום סרטים ומשחקים".
פניתי אל הבן, וזה לעומתו אומר לי: "לא יעזור לך כלום! אני לא יכול בלי זה! וגם אתה לא תוציא אותי מזה, גדלתי על זה כל הזמן מאז שאני קטן, אני לא יכול לעזוב את הכל".
האבא בוכה לי: "הוא סתום, הוא לא לומד בתלמוד תורה כלום"...
"למה הכנסת את זה בכלל הביתה?", שאלתי את האבא, "למה??"
"כשהם קטנים – אתה יודע, רוצים קצת שקט, ומה כבר יש ב'סרט' "כשר"?" ענה לי האבא...
זאת הבעיה! זה מתחיל – "בכשר", אבל איפה זה נגמר? אף אחד כבר לא יודע...
סיפר אברך יקר בווידוי אישי לאחד הרבנים:
"כשהייתי נער, התקלקלתי ונהייתי חילוני גמור על כל המשתמע מכך!! הכל התחיל מסרטים מצויירים שאמא הייתה שמה לנו כשהיא הייתה מנקה לפסח או מכינה אוכל לשבת... הדמיון שבסרט מושך מאוד, וזה הוציא אותי החוצה!!!
ברוך ה' שה' עזר לי וחזרתי אליו ביתר שאת וביתר עוז. קניתי את הספר על 'טהרת העין' ובאתי לאימי והראיתי לה את זה. שנינו בכינו... ידענו שטעינו. אמא קנתה כמות של ספרים וחילקה לכל השכנים, והשינוי ניכר אצל כולם".
סיפר רב אחד:
"הלכתי בירושלים במוצאי שבת, ואני שומע איך שהילדה מתלוננת לאמא שלה: "אמא, למה לא ראינו היום את הסרט אצל סבתא?"
אז אח שלה הקטן מנסה לדובב אותה: "את זוכרת שראינו שבוע שעבר... השמן והרזה..."
ילד בן שלוש!!!
אם ילד בן שלוש מקבל אישור לראות סרטים כשאמא שלו שואלת אותו, איזה סרט הוא רוצה לראות?... אז בגיל שבע עשרה הוא יגיד לה איזה סרט הוא רוצה לראות!! (או יותר נכון, הוא לא יגיד לה איזה סרט הוא רואה..)
עלינו, ההורים, לדעת יסוד חשוב מאוד הקשור לעניין הזה, שאמר אותו המנהל הרב מאיר מונק בשם הרב דסלר. הוא אמר: "אני זוכר שאימי עליה השלום (שהייתה המנהלת בבתי אבות) שאלה פעם את הגאון הצדיק הרב אליהו אליעזר דסלר – "האם לתת לילדי המוסד לעבוד ב... – כדי שבכך הם יוציאו את מרצם? או שיש בזה בעיה?"
ענה לה הרב דסלר בצורה החלטית: "יותר טוב שישחקו בג'ולות".
והוא הסביר למה (שים לב ידידי היקר ליסוד הזה):
כי לשחק בג'ולות הם יפסיקו מעצמם לשחק כאשר יגדלו. אבל את הענין האחר הם עלולים לא להפסיק ולהמשיך בזה גם אחר כך!!!"
אותו יסוד ממש אמר גם המנהל הרב משה הלוי:
"כלל זה נקוט בידך: הילדים צריכים לשחק במשחקים כאלו, שכאשר הם יגדלו, הם יפסיקו מעצמם לשחק בהם... חמש אבנים בוודאי לא ישחקו כאשר יגדלו, אך במשחקי מחשב ימשיכו לשחק.
רק דברים שוודאי יפסיקו מעצמם לשחק כשיתבגרו, אז יכולים בשופי לתת להם לשחק בילדותם".
וזאת המציאות שאנו רואים היום.
כותב בעיתון (לא חרדי) עיתונאי בשם דודי עמרם:
"לאחר התבוננות והתעמקות קלה בנעשה מסביבי – בקו 5 (המחבר בין הדרום לצפונה של תל אביב) הבחנתי בתופעה מוזרה, חדשנית ואולי אף מצחיקה.
רוב רובם של נוסעי האוטובוס התעסקו עם מכשירי הסלולר למיניהם.
לכאורה ניתן לומר מה רע? סך הכל אנשים מתעסקים עם דבר המסמל יותר מכל את הקידמה של דורינו?
הנורא הוא, שאנשים, נשים, נערים וילדים מכל שכבות האוכלוסייה שקו אוטובוס זה מייצג; מסתננים מאפריקה, קשישים ממרכז תל אביב, בוכרים משכונת שפירא, צעירים מקניון דיזנגוף ותושבי צפון תל אביב, כולם "באחדות" שלא נראתה זה זמן רב, משחקים במשחקים מטופשים..."
מספר הרב פינקוס:
"היה פעם יהודי גאון שתכנת מחשבים. הוא הכניס למחשב את כל התנ"ך את הש"ס ואת רמב"ם (היום זה לא חוכמה כל כך, אבל בזמנו זה היה חידוש גדול שבלחיצת כפתור ניתן לקבל את כל התורה כולה). פעם אחת ראיתי אותו משחק במחשב במשחק מטופש של מכוניות.
כששאלתי אותו, "וכי ליהודי גאון כמוך מתאים להתעסק בשטויות כאלו?!"
הוא ענה לי, "אתה צודק! אך אינני יכול לעצור את עצמי..."
באחד הוועדים לבחורי ישיבה אמר להם אחד המרצים: "תתעלמו רגע מהרמה שלי, קצת לא נעים לי לשאול אבל כשלאבא שלך קצת משעמם... הוא מזמין את השכן לשחק בגוגואים?
מישהו תפס את אבא שלו בכזה דבר??!!
כשלאמא שלך יש קצת זמן... היא קופצת בחבל עם השכנה??!!
כנראה שלא! כי זה משחק ילדים.
אבל במחשבים זה לא כך!..."

על ידי **עזר** » 11 יולי 2018, 04:37

קינות תשע"ח

לומר בסוף סדר הקינות בתשעה באב

וכן כל יום לאחר תפילת שחרית

כתב: אברהם ויסבלום

אֱלִי צִיוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ,

וְכִבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ.

עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה, סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲתָרֶיהָ,

וְעַל הַשָּׂטָן אֲשֶׁר נִתְלַבֵּשׁ בְּמַסְוֵה מַכְשִׁירֶיהָ.

עֲלֵי הַמַּמְאֶרֶת אֲשֶׁר נִתְפַּשְּׁטָה, בְּאַשְׁמַת רִשְׁעֵי אֲרוּרֶיהָ,

וְעַל יֹפִי עֵינַיִם אֲשֶׁר נִתְלַכְלֵךְ, בְּצַחַן טִנֹּפֶת צָרֶיהָ.

עֲלֵי חִלּוּל מַהוּת הַפְּנִימִית, בְּעֶצֶב וַאֲבֵלוּת שְׁחוֹרֶיהָ,

וְעַל יֹבֶשׁ לִחְלוּחַ הָרוּחָנִי, בִּקְרָבֶיהָ וְאֵיבָרֶיהָ.

עֲלֵי מִדּוֹת אֲשֶׁר הָשְׁחֲתוּ, אֵצֶל גוֹלְשֶׁיהָ מִדַּרְדְרֶיהָ,

וְעַל רְצִיחוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, בְּתוֹךְ חַדְרֵי חֲדָרֶיהָ.

עֲלֵי בָּתִּים אֲשֶׁר חָרְבוּ, קְרָעֶיהָ וּגְזָרֶיהָ,

וְעַל פַּרְנָסָה שְׁמֵנָה וְנוֹצֶצֶת, אֲשֶׁר גָּבְתָה מְחִירֶיהָ.

עֲלֵי טֹהַר אֲשֶׁר הָלַךְ, מִילָדֶיהָ וּבַחוּרֶיהָ,

וְעַל כֶּתֶם סְחִי וּמָאוֹס, עַל לְבוּשֵׁי צְחוֹרֶיהָ.

עֲלֵי הוֹרִים אֲשֶׁר לֹא טָרְחוּ, לַעֲמֹד עַל מִשְּׁמָרֶיהָ,

וְעַל יְלָלָה אֲשֶׁר עַתָּה מְיַלְּלִים, וּמְרִיטַת שְׁעָרֶיהָ.

עֲלֵי גָּרוֹן אֲשֶׁר נִחַר, צוֹעֲקֶיהָ וּמַזְהִירֶיהָ,

וְעַל כְּאֵב לֵב נּוֹרָא, מְנַבֵּא רָעוֹת, לִגְדוֹלֶיהָ וּמוֹרֶיהָ.

עֲלֵי חִזּוּק אֲשֶׁר יַחַד מִתְחַזְּקִים, רְפָא נָא שְׁבָרֶיהָ,

וְעַל תַּחַן יְצַוְחוּ לָךְ, קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ.

וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה! (מדרש איכה פרשה א)

כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי, חֳמַרְמְרוּ מֵעַי, נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי (איכה ב יא)

על ידי **עזר** » 13 יולי 2018, 02:46

מזעזע! מדוע הבחור החסידי לא רצה להיות חרדי?

סיפורו של ר' מרדכי רוט: קיבלתי טלפון בהול בשבוע
שעבר: "אני צריך לדבר אתך בדחיפות, נראה לי שאני
הולך לאבד את הבן שלי". קבענו פגישה והוא הגיע.
היה נראה שהוא נתון בסערת רגשות, וכך הוא סיפר:
"הבן הגדול שלי לומד בשיעור א' בישיבה גדולה. לפני
כיומיים הוא אמר לנו שמצדו הוא לא רוצה להמשיך
ללמוד בישיבה, הוא לא אוהב לשבת וללמוד, ולא
מעניין אותו ישיבה וכל הנלווה לכך. לא תפילה.
ממש כלום. ופה הוא הוסיף משהו שזה ממש שבר
אותי לרסיסים: "עצוב לי להגיד לך אבא, אבל אני
ממש לא רוצה להיות חרדי שומר תורה ומצוות, זה
פשוט לא מעניין אותי". הרגשתי באותו רגע שאני
הולך לקבל התקף לב, לא יכולתי להגיד מילה".
האבא התפרץ מולי בבכי קורע לב ואמר: "מה טעינו?
מה עשינו לא טוב? מה יהיה עם הבן שלי?". קבענו
שאפגוש את בנו. בתקווה לנסות לראות מה קורה
אתו ומה עובר עליו. לאחר מספר ימים הבן נכנס
אלי לחדר, במראה של בחור ישיבה לכל דבר, כובע
וחליפה, גרטעל קשור בצמידות, ופאות ארוכות
מתנוססות לו על לחייו. עשינו היכרות קטנה והתחלנו
לדבר, הוא היה בחור מאוד חכם, השיחה התגלגלה,
עד שהגיעה לרצונו לעזוב את הישיבה, ויותר מכך,
חוסר רצונו בשמירת תורה ומצוות.
"אגיד לך את האמת", הוא סיפר לי, "יש לי הורים
טובים ומקסימים, אין לי שום תלונות עליהם. אולי
מלבד הקושי שאבי היה נוסע הרבה לחו"ל לצורך
עסקיו, וכך פחות הייתי רואה אותו, אבל אבי היה
מפצה אותי בזמן שהוא כן היה בארץ. המשרד של
אבי נמצא מתחת לבניין שלנו. לפני מספר שנים אבי
היה בחו"ל, זה היה שבוע לפני פסח, ואבי התקשר
אלי ואמר לי, שהוא יגיע הביתה רק בליל בדיקת
חמץ, כך שהוא לא יספיק לנקות את המשרד שלו,
והוא ביקש שאנקה את המשרד לפסח".
"בשמחה נעניתי לבקשה והתחלתי לנקות את המשרד,
על השולחן המשרדי נח המחשב. לא יודע מה דחף
אותי, פתחתי את המחשב. מה הוא אינטרנט אני
יודע, יש לנו בבית אינטרנט עם סינון של אתרוג, וכך
התחלתי לגלוש. לאחר כחצי שעה קפץ לי איזשהו
סרטון שלא כאן המקום לפרטו. בהתחלה הנשמה
שלי נבהלה, ידעתי שמה שאני עושה עכשיו זה דבר
לא טוב, אך התפתיתי וצפיתי באותו סרטון. אני לא
יכול לתאר את ייסורי המצפון שהיו לי באותו זמן.
פשוט לא היה לי נעים, ולא שיתפתי וסיפרתי כלום
להורי על מה שהיה במשרד".
"אני זוכר שבאותו פסח בליל הסדר הרגשתי שמשהו
קורה לנשמתי. משהו קרה לי, הרגשתי אחרת, מה
שראיתי במשרד ריצד מול עיניי. הבטחתי לעצמי
שיותר אני לא נוגע במחשב של אבי, אך הבטחות
לחוד ומציאות לחוד. לאט לאט בכל פעם שאבי היה
נוסע לחו"ל הייתי יורד למשרד, וצופה בכל מיני דברים
שהרגו לי את הנשמה. קראתי גם כל מיני דעות,
ראיתי דרך המסך גם תכניות שלא לרוח היהדות".
"לאט לאט החשק ללמוד, להתפלל ולקיים מצוות,
התחיל לרדת ממני, הרגשתי שאני חי חיים שקריים.
אני מאוד אוהב את הוריי, אולם אני מאשים את אבי
שלא שם סינון באינטרנט שלו, וכך הגעתי לאיפה
שהגעתי. אבל באמת לא מושך אותי החיים החרדיים,
קורץ לי יותר מה שראיתי מול המסך".
אותו בחור נפל רק בגלל סיבה אחת, להוריו היה
אינטרנט. אני יכול להגיד בבירור שמתוך המון בני
נוער מתמודד שדיברתי, וכן אנשים שכבתה להם
האמונה בדרך החיים היהודית, שלא מעניין אותם
יותר ללמוד, אין להם חשק להתפלל וכו', הסיבה
המרכזית היא שהם נחשפו באינטרנט לתכנים שלא
מתאימים ליהודי שומר תורה ומצוות.

על ידי **עזר** » 22 יולי 2018, 04:13

קינות תשע"ח

לומר בסוף סדר הקינות בתשעה באב

וכן כל יום לאחר תפילת שחרית

כתב: אברהם ויסבלום

אֱלִי צִיוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ,

וְכִבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ.

עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה, סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲתָרֶיהָ,

וְעַל הַשָּׂטָן אֲשֶׁר נִתְלַבֵּשׁ בְּמַסְוֵה מַכְשִׁירֶיהָ.

עֲלֵי הַמַּמְאֶרֶת אֲשֶׁר נִתְפַּשְּׁטָה, בְּאַשְׁמַת רִשְׁעֵי אֲרוּרֶיהָ,

וְעַל יֹפִי עֵינַיִם אֲשֶׁר נִתְלַכְלֵךְ, בְּצַחַן טִנֹּפֶת צָרֶיהָ.

עֲלֵי חִלּוּל מַהוּת הַפְּנִימִית, בְּעֶצֶב וַאֲבֵלוּת שְׁחוֹרֶיהָ,

וְעַל יֹבֶשׁ לִחְלוּחַ הָרוּחָנִי, בִּקְרָבֶיהָ וְאֵיבָרֶיהָ.

עֲלֵי מִדּוֹת אֲשֶׁר הָשְׁחֲתוּ, אֵצֶל גוֹלְשֶׁיהָ מִדַּרְדְרֶיהָ,

וְעַל רְצִיחוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, בְּתוֹךְ חַדְרֵי חֲדָרֶיהָ.

עֲלֵי בָּתִּים אֲשֶׁר חָרְבוּ, קְרָעֶיהָ וּגְזָרֶיהָ,

וְעַל פַּרְנָסָה שְׁמֵנָה וְנוֹצֶצֶת, אֲשֶׁר גָּבְתָה מְחִירֶיהָ.

עֲלֵי טֹהַר אֲשֶׁר הָלַךְ, מִילָדֶיהָ וּבַחוּרֶיהָ,

וְעַל כֶּתֶם סְחִי וּמָאוֹס, עַל לְבוּשֵׁי צְחוֹרֶיהָ.

עֲלֵי הוֹרִים אֲשֶׁר לֹא טָרְחוּ, לַעֲמֹד עַל מִשְּׁמָרֶיהָ,

וְעַל יְלָלָה אֲשֶׁר עַתָּה מְיַלְּלִים, וּמְרִיטַת שְׁעָרֶיהָ.

עֲלֵי גָּרוֹן אֲשֶׁר נִחַר, צוֹעֲקֶיהָ וּמַזְהִירֶיהָ,

וְעַל כְּאֵב לֵב נּוֹרָא, מְנַבֵּא רָעוֹת, לִגְדוֹלֶיהָ וּמוֹרֶיהָ.

עֲלֵי חִזּוּק אֲשֶׁר יַחַד מִתְחַזְּקִים, רְפָא נָא שְׁבָרֶיהָ,

וְעַל תַּחַן יְצַוְחוּ לָךְ, קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ.

וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה! (מדרש איכה פרשה א)

כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי, חֳמַרְמְרוּ מֵעַי, נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי (איכה ב יא)

על ידי **עזר** » 22 יולי 2018, 04:16

סיפור

על ידי **עזר** » 22 יולי 2018, 04:29

בינו נא וקוננו כל ישראל
כתב: י.י.ג.
מיוסד על הקינה לחורבן יהדות אירופה
מכ"ק אדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זצוקללה"ה זי"ע

בִּינוּ נָא וְקוֹנְנוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, קוֹלְכֶם יִשָּׁמַע בָּרָמָה.
כִּי מַשְׁמִידָהּ הַטֶכְנוֹלוֹגְיָה בְּעַמֵּנוּ כָּל חֶלְקָה טוֹבָה.
בְּעִנּוּיִים קָשִׁים וְאַכְזָרִיִּים בְּלִי מָשָׁל וּמְלִיצָה.
זֹאת תֵּדְעוּ כָּל הַיָמִים עֲדֵי תִּזְכּוּ לִרְאוֹת בְּנֶחָמָה.

צַעֲקָתָם וּבְכִיוֹתֵיהֶם צְפוּפִים וּסְגוּרִים כַּאֲסִירִים.
כַּצֹּאן לַטֶּבַח מוּבָלִים לִשְׂרֵפָה בְּעַד נְזִיד עֲדָשִׁים.
קוֹל שַׁוְעָם מִי לֹא יִשְׁמַע יִרְעֲדוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים.
בְּצַוְחָם אַלְלַי אַלְלַי טָבַעֲנוּ בְּמַיִם הַזֵּידוֹנִים.

רָאשֵׁי מִשְׁפָּחוֹת כְּבוּדוֹת וַהֲמוֹנֵי עַמְּךָ שָׁמָּה.
נִתְפַּתוּ מִפֶּה רַךְ עַד שֶׁחוּסְלוּ בְּיַד רָמָה.
דְּמֵי יְלָדִים רַכִּים צוֹעֲקִים מִן הָאֲדָמָה.
אָבִינוּ אָבִינוּ אַיֶּכָּה אַיֶּכָּה.

עַל שְׂרֵפַת נַעֲרֵי חֶמֶד אֲשֶׁר נֶהֶפְכוּ לִגְוִיוֹת.
עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נְקוֹנֵן בִּשְׁאִיוֹת.
וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה וְעֵינָיו מְיַחֲלוֹת.
לָמָּה בַּחוּץ יַעֲמוֹד הַיֶּחְסַר בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת.

זַעֲקוּ שָּׁמַיִם וָאָרֶץ עַל מִבְצְרֵי תּוֹרָה.
כִּמְעַט אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין בּוֹ מֵת, אָיֹם וְנוֹרָא.
אוֹי צַדִּיקִים וַחֲסִידִים דְּבֵקֵי אֱמוּנָה טְהוֹרָה.
מִיּוֹם גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ לֹא הָיָה כָזֶה כִּלָּיוֹן נּוֹרָא.

רַחֵם עַל שְׁאֵרִיתֵנוּ הַבֶּט נָא מִשָּׁמַיִם.
טַהֵר לִבֵּנוּ לֵב שׁוֹפְכִים נָכְחֲךָ כַּמַּיִם.
קוֹמֵם בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְטַהֲרֵנוּ בְּכִפְלַיִם.
רוֹמְמֵנוּ וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן וְלִירוּשָׁלַיִם.

על ידי **עזר** » 22 יולי 2018, 04:53

מגילת איכה מתורגמת לחורבן דורינו

דרשה מאת הרה"ג רבי יודא כ"ץ שליט"א

דומ"ץ ק"ק עדת ישראל מעלבארן אוסטרליה

על אלה אני בוכיה

בשעה שאנו יושבים ומתאבלים מרה על שריפת בית אלוקינו בצום תשעה באב, ועל צער גלות השכינה החובקת אשפתות, הזמן גרמא לבכות נהי תמרורים על גלות השכינה בדורינו אנו, ולהתעורר בדמעות שליש על חורבן כרם בית ישראל על ידי תחבולות הנחש הקדמוני הדורך קשתו בכלים שונים ומשונים, וארסו מפעפע בקרב בחורי ישראל, כאשר שמענו שבשנה הזאת בלבד נפלו טרף לשיניו של"ה בחורים וגם בתולות שפרקו מעל צווארם עול תורה ומצוות על ידי פגעי האינטרנע'ט שלא קם כלי משחית כמותו מאז היו ישראל לעם.

וכאשר נביט ונתבונן בפסוקי מגילת איכה, נחזה פלאי פלאות, האיך כל הפסוקים האלה מתרחשים בימינו אלה, לא יאומן כי יסופר.

והכתוב אומר: 'טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה, ותרד פלאים, אין מנחם לה, ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב'. ונדמה שבימינו אין הדברים צריכים פירוש, צאו וראו ברחובות עיר איכה ירדו פלאים שלומי אמוני ישראל.

וממשיך הנביא ירמיה לקונן: 'ידו פרש צר על כל מחמדיה, כי ראתה גוים באו מקדשה, אשר צויתה לא יבאו בקהל לך', והיינו שהצר הצורר הוא הס"מ, פורש רשתו להפיל בה כל מחמדיה, אלו בחורי ישראל [וכידוע שהאינטרנע'ט נקרא 'רשת' וכן נקרא 'נעט' מלשון נץ שהוא רשת הציידים], וכל אשר ציווי חכמי ישראל שלא יבואו כלי משחית אלו בקהל ישראל, יש המתחכמים על כך ומוצאים הוראת היתר לעצמם, וגורמים להחריב ולהשחית כרם ישראל רח"ל.

ואמר עוד: כל עמה נאנחים, מבקשים לחם, נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש, ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה', וכאן מבכה הנביא את המצב הקשה בה התדרדרו קהל ישראל עשר מעלות אחורנית – 'פרש רשת לרגלי, השיבני אחור', ובעוד כאשר יצא כלי הטעלעוייזי'ן יצאו חכמי ישראל באיסור נמרץ ואסרוהו מכל וכל, אך כלי המשחית אשר בשם אינטרנע'ט יקרא, יש רבים האומרים לנפשם כי לצורך פרנסה הם זקוקים לכך, וכמה דורות נשחתו עבור הפרנסה הזאת, ולכך מתגולל הנביא באמרו 'עמה נאנחים מבקשים לחם', 'נתנו מחמדיהם' אלו הבנים והבנות, 'באוכל להשיב נפש', להתיר כל התועבה הזאת לצורך אוכל נפש, ולמכור את נשמתם בעד בצע כסף.

גם אלו אשר הכניסו פילטע'ר, צריכים לשאול שאלת חכם כדרך ששואלים בכל איסור דאורייתא, כי אפילו ע"י פילטע'ר אפשר להכשל באיסורים מן התורה, וכיון שעבר ושנה נעשה לו כהיתר, עד שאינו מבין על מה יצא הקצף הזה. והיצה"ר מסמא עיני האדם, כי כל הדברים שהיה מתבייש להחזיקם בביתו, אך כיון שהם מופיעים בתוך הכלים נדמים לו כהיתר גם אצל אנשים כשרים, חסידים ואנשי מעשה.

ועל דא קא בכינא וקול נהי נרימה – 'הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי', כלום היתה שיקוץ ושפלות כזו בכל הדורות כפי שמתגולל בדורינו בראש כל חוצות ללא בושה וכלימה.

עוד אמר הנביא: 'ממרום שלח אש בעצמותי', הלא הוא אש הבוערת בעצמות כל מחזיק בכלי המשחית הלזה, בבחינת 'שריפת נשמה והגוף קיים'.

'קרא עלי מועד לשבור בחורי, גת דרך אדני לבתולת בת יהודה', אלו בחורי ישראל ובתולות בת יהודה, כאשר גם עצים מפוארים, בעלי גזע חסון, ששורשיהם עמוקים עדי-תהום, משירים את פריים. משפחות מכובדות רואות בכאב כיצד בניהם מידרדרים מדחי אל דחי. פירות מתוקים ומפוארים, נושרים מידיהם היישר אל מלתעות חיות פרא, אשר שיניהם החדה – בדמות פגעי הטכנולוגיה ושאר מרעין בישין – מאיימים להשמיד כל חלקה טובה.

- – - 'על אלה אני בוכיה, עיני עיני ירדה מים, כי רחק ממני מנחם משיב נפשי, היו בני שוממים כי גבר אויב'.

והתנבא עוד ואמר: צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, שמעו נא כל עמים העמים וראו מכאובי, בתולותי ובחורי הלכו בשבי', אלו המתחכמים ומתירים לעצמם בכל מיני טצדקי ואמתלאות, ובסופו של דבר נפשם כלה לראות כיצד 'בתולותי ובחורי הלכו בשבי', נפלו חללים, שבויים בידי הכלים כמו סמים, לא יודעים בין ימינם לשמאלם, וכל ראשם שקוע בעומק השפלות, כמו שאמר הכתוב (דברים כח, לב) 'בניך ובנותיך נתונים לעם אחר, ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום, ואין לאל ידך'.

'יתומים היינו אין ואין אב' – אלו ילדי ישראל הנדמים כיתומים חיים, המגיעים מבית תלמודם והוריהם שקועים ואין להם זמן להוריד עיניהם מהכלים הקלוקלים האלו, להקשיב לקול ילדיהם ולשאול אותם מה למדת היום. 'אמותינו כאלמנות' – כמה וכמה אלמנות חיות בוכות ומבכות את בעל נעוריהם אשר עזב אותן לאנחות, ונפל חלל לכלי המשחית.

ואמרו חז"ל על זמן החורבן (גיטין נז ע"ב) מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון וכו', כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים. נשאו ילדים ק"ו בעצמן ואמרו: מה הללו שדרכן לכך – כך, אנו שאין דרכנו לכך – על אחת כמה וכמה. אף הם קפצו לתוך הים. ועליהם הכתוב אומר: 'כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה'.

מידה זו של מסירות נפש היתה מאז ולעולמים, כאשר אבותינו בכל הדורות מסרו נפשם על שמירת תורה ומצוות, וגם קרוב לזמנינו היו יהודים מוסרים נפשם על שמירת השבת, ולא מכרו נשמתם בעד בצע כסף. ומידה זו מושרשת בכל ישראל, ובפרט לצורך קדושה שצריך מידת האכזריות כדי להתחזק בעצמו ולהתגבר נוכח כל נחשולי הנסיונות המתגברים מיום ליום, וכמו שמצינו (מכות ט ע"ב) בגלעד שכיחי רוצחים, לפי שהיו מזרע יוסף שהיתה בו אש הגבורה להתחזק בענין הקדושה, וכאשר הופכים אש זה לצד הרע נעשה לאש זרה אשר תאכל נפשות ישראל רח"ל.

אך בתעצומות אש זאת, יכול כל אחד לחזק עצמו אף כאשר נפל לשאול תחתית, וכמו שאומרים בברית מילה 'וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו משחת, למען בריתו אשר שם בבשרנו', כי בכח אש זו יכולים להתעלות ולהציל שארינו מרדת שחת.

ובשבת חזון הוא עת מסוגל לחזק עצמינו בענין הראיה, כי שלוש דפורענותא היינו לתקן מה שפגמו אז וגרמו הפורענויות, והתחלת השלוש הפטרות הוא בתיבות 'דברי', 'שמעו', 'חזון', והם נגד דיבור שמיעה ראיה. וכח הראיה גדול מכולם, ועל ידי שמתקנים ענין הראיה נזכה כולנו לגאולה השלימה, ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים, אכי"ר.

על ידי **עזר** » 28 יולי 2018, 21:44

תן! תן שיהיה לו אקדח, תן שיהיה לו רעל, תהיה ליברלי... אי אפשר לומר לשני מה לעשות!

https://jumbomail.me/j/rh1JGZcXUEKSDGT

באידיש

על ידי **עזר** » 31 אוגוסט 2018, 03:02

בני היקר... כי מידי דברי בך... זכור אזכרך...

פעם... בעולם הנורמלי וההגיוני שלפני עשרים שלושים שנה... כל אחד ידע שאין חינם!!!
שום דבר אתה לא מקבל בחינם!! אתה רוצה לאכול?? תשלם!!! אתה רוצה שירותי דואר??
תשלם!! אתה רוצה אטרקציות?? תשלם! ככה היה פעם. אבל ב 20- שנה האחרונות
התחוללה מהפכה - היום אנחנו נמצאים בדור ה"חינם"!!!!! הכל בחינם!!!!
האינטרנט זה הרי הכח הגדול ביותר בעולם... והכח הזה הוא כל כולו חינמי... נטו חינם...
לא אשכח את הפעם הראשונה שמישהו תיאר לי שיש כזה דבר שקוראים לו אינטרנט...
הוא הסביר לי בענייים נוצצות שאתה יכול לשבת עם מחשב ודרך שם את יכול להיכנס
לכל המשחקים... ולראות כל הנופים... ולשלוח מכתבים לכל האנשים... וכמה שאתה רוצה
ולכל כיוון... מיד!!! מיד שאלתי אותו בשיא הטבעיות: נו... וכמה זה עולה??? היה לי ברור
כשמש שהדבר הזה שקוראים לו אינטרנט אמור לעלות הון תועפות!!!! כי תבין: אני עד
עכשיו ידעתי שכשהולכים ללונא פארק... כל מתקן עולה כסף... כל אטרקציה נוספת זה
עוד כסף... כל מצגת שאתה רוצה לראות אתה משלם כסף... כל פחית קולה שאתה קונה
עולה כסף... כל תוספת בפיצה עולה כסף... אז אם מישהו פה מגיע ובבת אחת נותן לי
הכל הכל הכל... כל השימושים וכל השירותים... הכל על מגש של כסף... אוטומטית היה
לי מובן מאליו שהבית מלון הזה ששמו אינטרנט שיש בו שירות כ"כ אדיב... השימוש בו
אמור לעלות מלא מלא כסף...
מה השתוממתי שאותו אחד ענה לי שלא!!! זה ממש לא עולה כסף... אלא הכל בחינם!!!
אין כסף!!! אני זוכר שהייתי כ"כ בהלם שזה בחינם... לא הצלחתי להבין איך זה יכול
להיות.. זה היה כ"כ לא הגיוני... ממתי ראית בית מלון שהכל בחינם??? לא הבנתי מה... מה
קרה לעולם שלנו... מה... אנשים התחילו לעבוד בהתנדבות???
נו... מה מתברר??? לא אדוני!!! אל תמהר להתלהב!!!!
גוגל וגי'מל אף פעם לא היו חשודים על נדיבות לב... אלא מאי????
הם מוכנים לתת לך הכל הכל הכל בחינם... תמורת דבר אחד ויחיד:
תביא לנו אותך!!! את עצמך!!!! זה הכל!! זה מה שאנחנו רוצים!! אנחנו רוצים שאתה
בעצמך תהיה בכיס שלנו... שהראש שלך יהיה קבור ברשת שלנו... ובשביל זה אנחנו
מוכנים לתת לך הכל בחינם...
הרי איך זה עובד עם גוגל?? מי שקצת יודע... גוגל מגיע לתנובה ואומר להם: אתם רוצים
לקוחות??? תביאו 10 מיליון דולר... ואני מארגן לכם עשר מיליון אנשים... הם נותנים לו
את ה 10- מיליון דולר... ומה הוא עושה איתם??? מפזר אותם בחינם... אין כסף... פותח
לפנינו רשת חינמית לגמרי... הכל בחינם... והמטרה שלו היא אחת ויחידה: חינם
נמכרתם!!!! שנתמכר אליו תמורת החינם הזה שהוא מציע לנו... וככה הוא מחזיק בידיים
שלו מיליונים ע"ג מיליונים של עבדים נרצעים... שקנוים לו בחינם הזה!!!!! עידן חדש!!!
אם פעם היה מושג נותנים לך תיקח... היום זה ההיפך... נותנים לך-- -אל תקח!!!! חינם??
נמכרתם!!!!!
---
אני רוצה שתבין: בדורות הקודמים... כשעדיין לא היה דמוקרטיה בעולם... לפעמים היית
יכול ללכת ברחוב... ולפתע אתה רואה שיירה קודרת של עבדים שבויים מושפלי פנים
צועדים ברחוב בפנים מושפלות כששרשראות של ברזל כרוכים בצוואריהם... ובראש
השיירה היית רואה את השבאי... את השודד ים עם הגולגולת שזה עתה יצא מהים עם
השלל... והוא כעת צועד עם השיירה הזו לשוק העבדים ומוכר אותם לכל המרבה במחיר...
כשהיום - בדור הדמוקרטיה, כשאנחנו מנסים לדמיין את המחזות האפלים האלו אנחנו
מזדעזעים בכל גופינו... אנחנו לא מסוגלים להכיל את הרוע הרודני והמשפיל הזה שהיה
פעם...
אבל זו טעות!!!! כי זה בדיוק מה שקורה היום!!!!
חינם נמכרתם!!!!! החינם מוכר אותנו לעבדים... מגיע האינטרנט ומציע לנו בחינם... חינם
אין כסף... קח... קח הכל... קח את כל המידע... את כל הבידורים... את כל השירותים...
ההההכל בחינם... אין כסף... אבל דבר אחד אני רוצה ממך... את עצמך!!!! תן לי את הראש
שלך!!! זה הכל!!! יש לי פה שלשרת ברזל כבידה... ואני חורז בתוכה צווארי אנשים בזה
אחר זה... ואם גם אתה מוכן להכניס את הצוואר שלך בתוך השלשלת ולצעוד איתי יחד
לשוק העבדים... אז בבקשה... קח... הכל בחינם... רק תביא את הצוואר שלך... רק תן לי
אותך... רק תמכור לי את התשומת לב שלך... את כל האישיות שלך... זה בדיוק בדיוק
ככה!!!!
מי שיש לו טיפה טביעת עין חדה מבין שזו הנקודה ולא אחרת!!!!
כשאני מנסה לדמיין את אותו שודד ים שביום בהיר אחד הוא שולל את חירותם של
אנשים תמימים... ופשוט קושר אותם בשלשלאות ומוכר אותם לעבדים תמורת בצע
כסף... אני רותח מזעם... אם תביא לי אחד כזה אני אקיים בו גונב איש ומכרו במיתת
חנק... אני אחנוק אותו במו ידי...
אז מה תגיד על כמה חברות שהם רוצים נטו כסף... רק כסף זה מה שמעניין אותם...
והדרך שלהם איך להרויח כסף... זה באמצעות שהם נותנים לך שירות בחינם... וככה הם
קונים אותך... עושקים ממך את האישיות... וככה הם עושים עליך קופה... והרי זה ככה!!!
ואתה יודע שזה ככה... למה זה לא מרגיז אותך?? למה אתה נותן להם את התענוג הזה??
למה אתה לא מבין שהאינטרנט זה שודד ים עם גולגולת??? למה?? בגלל שהוא חינמי??
בגלל שהוא מחבק אותך???
איפה האינטלגנציה??? תראה מה שהוא עושה לחברים שלך... תראה איך איבדו קשר עין
את הבנים והבנות שלהם... תראה כמה משפחות זה פירק... (אני לא מדבר כאן על מי אלו
שלא מכירים והם ניזונים מהסיפורים והם צריכים איכשהו להאמין להם... אני מדבר עליך... שאתה
מכיר את הסיפורים מקרוב... אתה יודע שזה ככה...) אז איפה הדמוקרטיה?? איפה הרגש
לזכויות אנוש??? תבין: אף אחד לא פראייער... אף אחד לא נותן לך שום דבר בחינם...
ואם נותנים לך בחינם... סימן שרוצים לקנות אותך!!!! חינם נמכרתם! הדור שלנו סובל
מהסחר בחינם... הכל בחינם... נותנים לך הכל בחינם. ומבקשים ממך בתמורה... תן לי
אותך! --
המושג ששמו אינטרנט כבר מרומז בספר משלי... וכמעט מפורש... תשמע פסוקים (פ"א):
בני אם יפתוך חטאים אל תובא, אם יאמרו לכה איתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חינם,
חינם!!!! בא... הכל בחינם... תכנס לרשת האלחוטית...שם הכל בחינם... שם אפשר ללכלך
את מי שאתה רוצה... אתה יכול להעליל על מישהו עלילה וזה רץ ברשת ואף אחד לא
יכול לעצור את זה... גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכולנו... הוואצפ חברתי... אנחנו
נפתח קבוצה וכשמישהו יעצבן אותנו אנחנו נעלה את זה לרשת וניכנס בו... ונמחוק
אותו...
ואז פונה אליך החכם מכל האדם ומתחנן: בני!!! אל תלך בדרך איתם מנע רגלך
מנתיבתם... מה יש חכם שלמה?? מה רע בזה?? אתה יודע איזה נוח זה להיות
מחובר לרשת?? אתה יודע מה ההבדל בין לשלוח מייל לבין לשלוח בוואצפ...?? זה
הרבה יותר קל??
כן... עונה החכם מכל אדם... בשביל זה אני חכם ואתה לא... ואני החכם מכל אדם
רואה קצת יותר קדימה... ואני אומר לך כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם!!!!
מאוד קל להם לשפוך דם... הם עושים את זה תוך שניות... ברגע שכיס אחד יהיה
לכולנו... אז בהינף יד הם יכולים למחוק אותך... כי חינם מזורה הרשת בעיני כל בעל
כנף... כן!!!! אומר שלמה המלך... הצייד של העופות מניח להם גרגירי תבואה בשפע
ובנדיבות לב. והעופות מגיעים ובטוחים שהנה. גיוואלדיג... יש לנו פה גרגירי תבואה
בחינם... כן... העופות בטוחים שזה חינם... חינם מזורה הרשת - בעיני מי?? בעיני בעל
כנף - העוף...
ותכל'ס, מה האמת??? והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם!!!! מי שיש לו קצת יותר שכל
מאותה יונה פותה מבין שכל הגרגירי תבואה האלו הם בסה"כ פיתיון לאותה יונה
כדי שתיכנס לתוך הרשת ותילכד בה... כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח,
מפרש הגר"א וזה לשונו: כן הדרך של הרעים הרוצים לגרום (לעצמם) ממון, הוא בכדי שיהיו יכולים ליקח על ידי זה הנפש של אותם הבעלים של הממון שגרמו לו ליקח.
(עיין בספר זה השער על משלי מהגאון ר' משה שפירא זיע"א שביאר זה באופן נפלא...)
אתה שומע מילים של הגר"א?? אתה שומע פסוקים מפורשים משלמה המלך??
מדובר כאן ברבינו הגר"א זיע"א חסידא ופרישא שהסתגר בעליית גג לפני יותר מ-
200 שנה ותראה מילים מפורשות שיוצא מפה קדשו: שיום יבא ויהיה רשת... וברשת
הזו יהיו מפוזרים כל מיני גרגירי תבואה מאוד מפתים וקורצים... והכל יהיה
בחינם!!!!!!
הרשת האלחוטית תהיה חינמית לגמרי לגמרי... הההכל בחינם... וברגע שיהיה
אפשר לגלוש ברשת בחינם... אז למה לא... כי חינם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף...
וככה מיליונים של אנשים נלכדים ברשת הזו... בחינם הזה... ולא נותר לחכם מכל
האדם אלא לעמוד אי שם... לפני קרוב לשלושת אלפים שנה ולהיישיר מבט נוקב
לדור שלנו.. לעופות חסרי הישע של דורנו אנו ולהזהיר אותם: בני!!!! אל תלך בדרך
איתם מנע רגלך מנתיבתם... אתה תהיה טיפש כמו העופות האלו שנלכדים ברשת...
אל תחשוב שזה בחינם... כי כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח!!!! הרשת
הזו לוקחת את נפש האדם שעד היום היה בן חורין לעצמו ועושקת ממנו את חירותו
האישית...
---
ראש השנה מתקרב ומשהו מתעורר בתוך תוכנו... אין אחד שלא רוצה להתחזק... כל
אחד רוצה לקבל על עצמו איזה קבלה טובה...
ובכן אבא שבשמים: מה? מה אני יכול לתת לך??? למענך? בעבורך??
פונה אליך אבא שבשמים וקורא לך: הבן!!!! הבן יקיר לי אפרים...
לקחו לי אותך ? ! ? תחזיר לי אותך!!!!
זה הדבר היחיד שאני רוצה!!!! אני רוצה את הבן שלי בחזרה... כי מידי דברי בך זכור
אזכרך... על כן המו מעי עליך... אנא תחזור אלי... תחזור הבייתה... בני היקר... אתה
שואל מה אני רוצה ממך???
פרטים את גוגל וגי'מל... תשאל אותם מה הם רוצים ממך ואז תבין מה אני רוצה
ממך... לך... לך תשאל אותם מה הם מצפים ממך...
האם הם רוצים ממך כסף...?? האם הם רוצים ממך כבוד...??
לא!!! הם רוצים אותך!!!! רק אותך בעצמך! כמות שאתה!!!!
אז הנה.. זה בדיוק מה שאני- בורא עולם רוצה... אני רוצה אותך!!!! ורק אותך... אני
לא צריך קבלות מיוחדות... אני לא מחפש צדקות מופלגות... אני רוצה אותך
בחזרה!!! זה הכל!!!!
בני היקר: גוגל מושך מצד אחד ורוצה אותך... ואני כעת- אביך שבשמים מושך
ומבקש ממך שאני רוצה אותך בחזרה... אין משהו באמצע!!! אין אפשרות לפשרות...
כי שנינו מצביעים על אותה נקודה... שנינו (-כביכול) רוצים אותך בעצמך!!! אין לך
ברירה: אתה לא יכול לקיים שניהם... אתה מוכרח לבחור: או להיות שעיר לה' או
שעיר לעזאזל...
--- לפני כמה חודשים כתבתי בגיליון זה שהקללה האחרונה בתשעים ושמונה
קללות היא: והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה... כתוב כאן
שהקללה האחרונה לפני הגאולה תהיה ההתמכרות!!! אומר רש"י: אתם מבקשים
להיות נמכרים... זו תהיה הקללה האחרונה לפני התיקון השלם... ואנחנו אוחזים
עמוק עמוק בתוך הקללה הזו... בחור ישיבה טהור ונקי שקורא שורות אלו הוא
מצידו בטוח שאני סתם מגזים... סתם נפלתי על איזה נושא... יהי רצון ש"אתה ה'
תשמרם" שימשיכו להיות כאלו טהורים ולא יבינו במה מדובר אבל אתה??? אתה
הרי יודע עד כמה אני לא מגזים!!! אתה הרי יודע מה קורה ימינה ושמאלה... כשאתה
קורא היום את הקללה: בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות וכלות אליהם
כל היום ואין לאל ידיך" אתה יודע בדיוק על מה הכוונה... אתה יודע איזה סאת יגון
עוברת על הורים שבניהם ובנותיהם מכורים וצאווריהם כרוכים בשלשלאות של
הרשת... ואין להם מושיע!!! אין עם מי לדבר...
אתה הרי יודע כמה שזה נורא??? אז תקח בחשבון שגם לאבא שבשמים יש בנים
ובנות שנתונים לאותו עם אחר... ועיניו יתברך רואות וכלות אליהם כל היום... ואין!!!!
אין עם מי לדבר!!! אבא שבשמים יושב ובוכה עליך: הבן יקיר לי אפרים אם ילד
שעשועים... איזה מתוק הוא היה פעם... איזה עונג היה לי להסתכל לו בתוך
העיניים... לפגוש אותו בקשר עין... והנה הוא נעלם לי... נאבד לי... הראש שלו קבור
שם...
תחזיר לאבא שבשמים את בנו האבוד!!! תן לאבא שבשמים מתנת חג... תודיע
לרשת שהחלטת שאתה מחזיר את אישיותך לאבא שבשמים... אתה תקבל ממנו
חיבוק אוהב ותכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום...

(מתוך אז נדברו)

על ידי **עזר** » 31 אוגוסט 2018, 05:53

וחתמינו בספר החיים - שלא ליגע בכלים משחיתים - לונדון

על ידי **עזר** » 04 ספטמבר 2018, 19:45

על תפקידנו כהורים

על ידי **עזר** » 04 ספטמבר 2018, 20:38

חב"ד

על ידי **עזר** » 04 ספטמבר 2018, 20:43

https://www.sinun.org/

סינון מתמגנת

על ידי **עזר** » 05 ספטמבר 2018, 14:30

חב"ד עושים חסימה

: topad_2735407.gif (146 KiB) נצפה 1863 פעמים

: topad_5449488.gif (109.52 KiB) נצפה 1863 פעמים

על ידי **עזר** » 05 ספטמבר 2018, 14:33

חב"ד חוסמים

: topad_2735407.gif (146 KiB) נצפה 1863 פעמים

על ידי **עזר** » 05 ספטמבר 2018, 14:39

אלול

על ידי **עזר** » 06 ספטמבר 2018, 02:46

נטפרי צריכה עורך דין מקצועי נגד מבקשי נפשה, אנחנו צריכים עורך דין מקצועי נגד המקטרגים - בוא נסדר את זה במכה אחת

חבר יקר,
אני פונה אליך למען משהו שנוגע לי מאוד בנשמה,
ואני משער שגם לך - כיהודי חרדי לדבר ד' ומישהו על רמה - זה נוגע לך.
המשהו הזה נקרא: נטפרי. כבעל מייל - אתה כנראה יודע מהי.

צרי עין בהצלחתה של נטפרי מאיימים עליה לכלותה,
מבקשים לקצץ את רגליה
ואני רוצה לבקש ממך שתעזור לי למנוע את זה.

**

היות ואני קצת מעודכן בפרטים, אני מבקש לשחזר יחד אתך
את ההיסטוריה של הקמת נטפרי.
סיפור קצת ארוך, אבל מרתק.

מי שהקים את נטפרי הוא יהודי יקר וירא שמים שידוע בכינוי שבחר לעצמו Magicode.
הסיבה שגרמה לו להקים - מעניינת במיוחד. ואני רוצה לספר לך עליה.

Magicode עבד לפרנסתו באינטרנט,
וכחרדי התחבר לאינטרנט ה'מסונן' היחיד שהיה אז - 'אתרוג' (מבית רימון).
כמו כולנו, כשהוא גלש - חשכו עיניו.
המסננת ההיא - גם גרעיני רימון עוברים בה בקלות.
אך בשעה שאנחנו בכינו בסתר נפשנו על מר גורלנו -
הרב Magicode בחר לפעול.

הרב Magicode הגה רעיון יצירתי ומהפכני
שיש בו כדי למגר את הבעיות שאני ואתה נתקלנו בהן - ב-99%.
הוא לא התעצל לרגע, ופנה מיידית לחברת רימון
בהצעה לשדרג את הסינון שלהם ברעיון המהפכני שלו.
רעיון שעלה קצת כסף...

מנהלי רימון לא ידעו אז לשער את עוצמות הנפש של הרב Magicode,
ולא חלמו שאם הם לא יעשו זאת - הרב Magicode יעשה זאת לבד,
והוא יהיה עבורם מתחרה רציני.
למען הדיוק, גם Magicode עצמו לא חלם על כך.
כיון שכך, דחו את הרעיון על הסף, ולא התייחסו אליו בכלל.

חזר הרב Magicode לעבודתו,
ותוך כדי העבודה המסויטת באינטרנט המסונן-פרוץ התחזקה אצלו ההחלטה כי:
אסור להמשיך במתכונת זו!
מן ההחלטה הזאת והלאה - הכל היסטוריה.
זה התחיל בפרסום בפורום חרדי על סטנדרט כשרות אמיתי באינטרנט.
הוא נענה שם ב'חלמא טבא חזית' - אך לא נשבר.
לאחר כמה חודשים, הסינון קרם עור וגידים, גיבש קבוצת גולשים.
והקבוצה התרחבה.
ואנשים ראו כי טוב.
ועוד ועוד אנשים ראו והצטרפו.
ועוד ועוד ועוד.
ועודם מצטרפים.

היום נטפרי היא נטפרי, ואין צורך להוסיף מילה.

**

אני חוזר אל הנושא שלשמו התכנסנו: האיום על נטפרי.

ב'רימון' ראו את הצלחת נטפרי. בתחילה חשבו שההתלהבות תדעך.
מה שקרה - היה ההיפך.
וככל שעובר הזמן, ההיפך ממשיך לקרות. נטפרי צוברת מיום ליום תאוצה.
משכך, החל קמפיין השמצה מכוער.

כל מי שעבר לנטפרי קיבל טלפון מנציג אתרוג עם שטויות ושקרים על נטפרי.
מאות שיחות כאלו מוקלטות.
אלא שהקמפיין ממילא לא הצליח אפילו חלקית.
נטפרי, ככל דבר שהוא לשם שמים, ממשיכה להצליח.

ואז התחיל קמפיין פרסומי:
פתאום החלו כל ערוצי המדיה הכתובה והדיגיטלית לפרסם את אתרוג,
פרסומים על פיתוחים, רובוטים, ובדיקות אנושיות.
בקיצור, העתק הדבק מנטפרי (אבל רק המונחים - לא מה שמאחוריהם).
אבל מסכנים - גם זה לא הועיל כלל.
לא שהאסטרטגים כשלו - אלא שהמציאות חזקה מכל דיווח מצוץ מהאצבע.

השלב הבא היה ניסיון התחרות זול.
אילו היו מנסים באמת להתחרות ולהביא רמת סינון מוקפדת כמו של נטפרי,
הרי שכולנו היו מצדיעים להם.
אבל הם לא. הם ניסו להרוויח עלינו כסף, ולהשאיר אותנו עם מדמנת האינטרנט.
מה גם שברמת השירות וחוויית הגלישה התנהגו אלינו כאל חיות.
הציבור המשיך לעבור לנטפרי.

וכאן הגיע השלב המכריע, השלב שבו אנחנו עומדים כרגע.
שלב שבו נטפרי צריכה את עזרתנו.

**

לפני כחודש מקבלות חברות RL ו-019, ספקי האינטרנט של נטפרי, מכתב תביעה מעו"ד מפורסם.
מה קרה? חברת נטספארק, האחות של רימון, טוענת כי נטפרי הפרה פטנט ששייך לה.
המקצוענים מגחכים על שקר גמור וחשוף זה, אבל בא נמשיך עם מכתב התביעה:
נטספארק-רימון דורשת להפסיק לאלתר לצרף לקוחות חדשים לנטפרי,
ובנוסף, להעביר אליה דיווח מפורט על כל לקוחות נטפרי וההכנסות מהם לחברה
לצורך הגשת תביעת פיצוי על מיליוני שקלים...

אגב, תחשבו על זה:
יש לרימון תביעה על נטפרי, למה שלא תגיש אותה לנטפרי?
למה היא מסובבת סחור סחור לספקים של נטפרי.
את המסקנה אודות כוונות רימון כאן נשאיר לכם...

**

טרם אסיים, ידידי, אני רוצה לתת לך בשתים-שלש מילים
מה זה נטפרי, לפחות מבחינת 15 אלף המשתמשים שלה, ואני בתוכם.

אז ככה: פעם כשגלשתי באינטרנט, המסונן כמובן,
עשיתי זאת מתוך סיוט ותסכול.
סיוט ממראות אסורים ודברי כפירה קשים שלא סוננו.
תסכול מחסימות מיותרות וחסרות פשר.
ועל כולנה, כשפניתי לחברת הסינון אודות הבעיות - פשוט לא נעניתי.

לפני 3 שנים, קיבלנו את הבשורה הנפלאה, של הקמת נטפרי.
היא מסננת בסינון מדויק ואנושי מה שאסור, ומה שמותר פותחת לך.
זאת בנוסף לשירות שמעולם לא היה אצל אף חברת סינון.
בקיצור, מעולה ומדהים.

כל אחד מאתנו שנזקק לאינטרנט אי פעם,
ובוודאי מי שהיה מחובר לסינונים אחרים,
יודע שבלי נטפרי - זה לאוין דאורייתא!
ייתכן שללא נטפרי אסור לנו להשתמש באינטרנט, והרי זה קיפוח פרנסתנו.
מדובר בקיצוץ רגלים שלנו, לא של נטפרי.
רימון נלחמת בנו!
רימון יצאה למלחמה בציבור החרדי!

**

מתחיל מאבק משפטי.
קשה. מפרך. מתיש.
יותר משרימון חושבת להצליח, והיא לא חושבת - היא חושבת להתיש.
כולנו תפילה וביטחון שבנטפרי לא יישברו.
אבל הכסף, אוי הכסף.

נטפרי היא כידוע עמותה שמבקשת תשלום סמלי כדי לכסות את עלויות הסינון ותו לא.
אין שם פרוטה אחת מיותרת.
מחוסר ברירה - נטפרי מבקשת את עזרתנו במאבק המתיש. ויצאה בקמפיין התרמה.
(אגב, מאז שהתחיל הקמפיין, כבר הספיקו ברימון לשלוח מכתב נוסף לספקים עם הפחדות גדולות יותר.
המאבק מתחמם. ה' ישמור).

לזאת הנני פונה אליך חבר, אח, ידיד, מכר.
טול חלק להגין על ההגנה שלנו.
הרי כולנו זקוקים לעו"ד למשפט המכריע שלנו ביום הדין המתקרב.
נדמה לי שאין כמו העו"ד למערכה הזאת,
כדי להמליץ טוב בעדנו.
עם התרומה הזאת אנחנו מבטיחים לעצמנו זכיה בדין!

להשתתפות בקמפיין: https://netfree.link/netfree-campaign/#!/

להודעת הרב Magicode עם פרטי התביעה: http://forum.netfree.link/post/59102

לעדכונים בנוגע למערכה: http://forum.netfree.link/post/59634

לאחר שתרמת וזכית בדין, הייתי מבקש ממך עוד 2 דברים:
העבר את המייל הזה לחבר שלך, שגם הוא יזכה לעורך דין הטוב שאני ואתה זכינו ליום הדין.
אם אתה מכיר מישהו שעוד לא עבר לנטפרי, זה הזמן להעבירו. כדי שבאתרוג יבינו שמחבלה בקדשי ישראל לא מרוויחים אלא להיפך. וגם בכלל, שעוד יהודי יזכה לסינון כשר וחווייתי.
נ.ב.
גם אם אתה משתמש אתרוג, אתה בטח זוכר, כי השירות והסינון השתפר במקצת רק לאחר שנטפרי נכנסה לתחרות, כך שאתרוג מנהלת בעצם את המלחמה במשתמשיה, כדי שתוכל לתת להם שירות גרוע כבעבר....

על ידי **עזר** » 06 ספטמבר 2018, 20:51

תמיכת קהילות הקודש בארץ ישראל ובעולם בנטפרי.

על ידי **עזר** » 07 ספטמבר 2018, 02:16

יהודים יקרים

כידוע נטפרי חוללה מהפך גדול בכל נושא סינון האינטרנט בעולם.
הם הציבו רף חדש בניקיון הרשת, בנוחות השימוש ובשרות הלקוחות והתמיכה הטכנית.
בזכותם השתנתה הגישה הציבורית לנושא הסינון, ובזכותם רבים רבים סיננו את האינטרנט בבית ובמקום העבודה ומכח התחרות איתם נאלצו יתר החברות לשפר המוצר שלהם ואת שירות התמיכה התכנית שלהם.
כך השתנתה כל המפה בנושא ''יסוד עולם התורה בתקופת האינטרנט והתקשורת המתקדמת''.
כעת עולם התורה בסיכון בעקבות תביעה משפטית מגוחכת (אשר נכתבה בשפה מרשימה ומפחידה, כדרך הלשונות המסולסלים הבאים לאמת את השקר), כידוע שבית המשפט נוטה להעדיף את הגופים הפחות חזקים מבחינת דתית וכן להעדיף חברה יוקרתית ובינלאומית מול עמותת דת של חרדים.

כעת נטפרי נאלצו לעצור את שלל הפיתוחים (את מקצתם ניתן לראות ב''אזור האישי'' בנטפרי > כלים > הצבעה על תכונות חדשות), שמיועדים להנגיש את בשורת האינטרנט המסונן לעוד קהלים ולעוד מקצועות שלעת עתה אין להם פתרון ראוי, ולהיאבק על עצם קיומם.

כעת צריך את כח הציבור לעזור להם, למענינו ולמען הדורות הבאים.
פרטים כאן:
https://netfree.link/netfree-campaign/#!/

שם יש קישור לפורום נטפרי עם כתב התביעה הקנטרני, המזויף מתוכו.
לחסומים ניתן לשלוח אלי ולקבל את החומר בקובץ מצורף.

למקבלים את ההודעה שמנויים על שירות סינון אחר:
חשוב שתדעו, השרות שיש לכם שם כיום הוא הרבה יותר טוב מאז שנכנסו לתחרות מול נטפרי, כך שקיום נטפרי הוא אינטרס אישי של כל לקוח בכל חברת סינון שהיא.
בנוסף, יש הרבה תחומים שרק לנטפרי יש מענה סביר ועזרו לעם ישראל לשמור על קדושתם טהרתם והשקפתם.

ע''פ הוראת א' הרבנים אפשר לתרום לנטפרי מכספי מעשר (מסתמא הרבה פוסקים כך, אני במקרה שמעתי מא' ולא שמעתי מאף אחד הפוך).

על ידי **עזר** » 07 ספטמבר 2018, 05:08

עורי תימן

בסייעתא דשמיא הננו שמחים לבשר לציבור הרחב, כי בימים אלו הוקם קו מיוחד לכל קהילות קודש תימן, לחיזוק וביצור חומות הדת, בראשותם של מרנן ורבנן גדולי ומאורי יהדות תימן שליט"א. הקו הוקם עקב מכתבו המיוחד של זקן רבני תימן הגאון הגדול רבי שלמה קורח שליט"א, אשר נכתב ממיטת חוליו לקראת הימים הנוראים, אשר בו הוא קורא בקריאה נרגשת לכלל הציבור, בפרוש הימים הנוראים הבעל"ט, להתחזק למענו למען הכלל, ולהתנזר מכל מיני טכנולוגיות שונים אשר ההשתמשות בהם גובלת באיסורי תורה חמורים, ואף דברים אלו היו סיבת החורבן הרוחני שחוותה יהדות תימן בעלייתה ארצה. במערכת יהיה ניתן להאזין לדברות קודשם של גדולי רבני תימן שליט"א, וכן לדבריהם של גדולי הרבנים והמחנכים בעניינים אלו. כמו כן, יהיה ניתן להאזין דרך המערכת לשידורים חיים לכינוסים שונים בענייני פגעי הטכנולוגיה ועוד. המספר הישיר של המערכת הוא – 03-30-77-858.

כל מי שיש בידו להפיץ מודעה זו בקרב הרבים מבני עדתינו בכל דרך שהיא - תבוא עליו ברכת טוב!

לאחינו בני ישראל
הגאון רבי שלמה (בר יחיא ונעמי) קורח, זקן רבני תימן ואב''ד בני ברק פונה במכתב נרגש להתחזק לרפואתו בשמירה מכלי טכנולוגיה.

בס''ד הוקם קו 'עורי תימן' להגנה מפגעי הטכנולוגיה.
בקו יש דברי חיזוק מרבני תימן ודברי הדרכה.
ניתן לקבל קבלות בשלוחה 8 ולהשאיר שם לברכה אצל גדולי ישראל.
המערכת בשלבי הקמה ובעז''ה בקרוב יעלו עוד חומרים מועילים.

נא להעביר הלאה לרפואת הרב.

כתיבה וחתימה טובה

על ידי **עזר** » 12 ספטמבר 2018, 18:19

לקראת ימי המשפט והדין מתפרסמת דעת תורה ממרנן ורבנן גדולי ישראל בדבר האיסור משימוש במחשב שאינו חסום לאינטרנט. או אלו שהתירו להם הרבנים שימוש במחשב לצורכי פרנסה אך אין להם שום הוראת היתר להשתמש בו, כאשר האינטרנט אינו חסום כהלכה מדברים אסורים ומראות אסורות * גדולי התורה אף קוראים לתקן בבתי הכנסיות ובתי המדרשות שמחשב שלא תהא עליו מדבקה שהוא נקי מכל החששות הנ"ל, לא יוכנס אליהם כלל ויקוים פיקוח על הדבר. * בעקבות ההתעוררות הרחבה, פתחו בארגון 'מחניך קדוש' לשמירת קדושת המחנה מפגעי המחשב וכלי התקשורת ביומיים של ניתוקים מרוכזים בריכוזי המגזר החרדי.

דעת תורה בדבר חסימת המחשב מהאינטרנט
הננו לגלות דעתנו דעת תורה אודות שמירת הגדרים מסכנת האינטרנט שכבר נודע פגיעתו וסכנתו הנוראה ואין מזרזים אלא למזורזים. והנה כיום מצויים ברשות אברכים רבים מחשבים לצורך כתיבת חידושי תורה וכן מצלמות וכיו"ב אשר קולטים אינטרנט ואסור להשהות ברשותו כלי כזה, לפני שחוסם ומנתק אותו מכל אפשרות חיבור וגישה לאינטרנט.

וכן אלו שהתירו להם הרבנים שימוש במחשב לצורכי פרנסה, אין להם שום הוראת היתר להשתמש בו, כאשר האינטרנט אינו חסום כהלכה מדברים אסורים ומראות אסורות. [ובוודאי שאין חילוק בזה בין אנשים לנשים]

וישראל קדושים הם וודאי שבימי המשפט והדין יקבלו על עצמם שמירה והרחקה מכלי משחית זה, ויזכו לשנה טובה ולנחת מכל צאצאיהם. כתורף מודעה זו נכתב ונחתם בעשי"ת תשע"ב ע"י גדולי פוסקי דורנו ובראשם עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והרבה עורר על כך רבינו מרן ראש הישיבה בעל ה'דרכי שמואל' זיע"א

והננו כיהודה ועוד לקרא, שבים לעורר על כך במשנה תוקף ולחזק הענין וחייבים לבער הרע מקרבינו אשר כבר הביא רבים לבאר שחת וכל באיה לא ישובון.

ולאור הנ"ל צריך לתקן בבתי הכנסיות ובתי המדרשות שמחשב שלא תהא עליו מדבקה שהוא נקי מכל החששות הנ"ל, לא יוכנס אליהם כלל ויקוים פיקוח על הדבר!

וב"ה שישנם הרבה כוללים חשובים ובתי כנסיות ובתי מדרשות שכבר תיקנו תקנה זו.

והשי"ת יערה על עמו רוח טהרה ויכתבנו בספר החיים

באנו על החתום ימי הרחמים והסליחות יום ד כ"ה אלול תשע"ח