פרשת בשלח - שאלות הערות וחידושים בפרשה

[חזקי]

מוזמנים לעלות מהשפע שבגנכם.
חידושים. הערות. ווארטים. מאמרים. רעיונות.

[חזקי]

ויהי בשלח פרעה".

מה הדגש על "בשלח" פרעה. וכי פרעה הוא ששלח והלא זה נעשה בניגוד לרצונו מתוך כפיה?

[יאיר]

לא מסכים, לא היתה כפיה ובכל מקרה, הוא זה ששלח.

[חזקי]

לא מסכים, לא היתה כפיה ובכל מקרה, הוא זה ששלח.

שוב ראיתי שהערתי כבר הובאה באור החייים וראה מה שמיישב וז"ל: ויהי בשלח וגו' צריך לדעת למה אמר לשון צער במקום גילה ורנן, עוד למה כינה הענין בפרעה ולא באדון המעשים כי הוא המוציא אותנו מארץ מצרים אכן הכתוב יגיד הסיבה שגרמה כל הצער שנצטערו ישראל ברדיפת פרעה ואמר תדע סיבת הדבר לצד שלא הוציא ה' את ישראל אלא לרצונו של פרעה, כפה אותו עד שנתרצה ושלחם, ואמר להם קומו צאו, מזה חשב מחשבות לרדוף אחריהם, כאשר אבאר בעזרת השם, ובזה גרם צער לישראל, וגם לעצמו גרם איבוד לו ולאומתו, וצא ולמד כי הקב"ה יקפיד על כליון הנבראים כמובא בדבריהם ז"ל (מגילה י:) מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, וכנגד כל זה אמר הכתוב ויהי לשון צער, ומי גרם כל צער זה בשלח פרעה, שאם היה ה' מוציאם שלא לרצונו, הגם שלא היה חפץ לשלחם, לא היה לו מקום לרדוף, אלא עינו הטעתו שהיה הדבר תלוי בו, ולזה חשב לשוב לקחתם, ואומר ולא נחם בוא"ו בתחלת הודעת ענין, יכוין תוספת על הגדת צער הקודם, הרמוז בתיבת ויהי, כנזכר:

[חזקי]

ויהי בשלח פרעה".

מה הדגש על "בשלח" פרעה. וכי פרעה הוא ששלח והלא זה נעשה בניגוד לרצונו מתוך כפיה?

עוד שני דרכים נראה ליישב א. עפ"ד החזקוני וז"ל: ויהי בשלח פרעה את העם - לרבות ערב רב ואיקטורין ששלח עמהם עכ"ל. ז"א פרעה הוא ששלח את ערב רב בלי שנתבקש ע"י משה. ואילו עם ישראל יצאו מעצמם, בלי צורך לבקש רשות מפרעה שישלחם.

ב. על פי המדרש שהובא בש"ך עה"ת וז"ל: ועל דרך המדרש ויהי בשלח שעשה להם לויה. כן אמרו במכילתא (פרשה זו פתיחתא) אין שלוח בכל מקום אלא לווי שנאמר (בראשית י"ח, ט"ז) ואברהם הולך עמם לשלחם, ואומר (שם כ"ו, ל"א) וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום, הפה שאמר וגם את בני ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם, מה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי, וכן פירש בזוהר (ח"א פ"ב ע"ב) וישלחו אותו לויה עבדו ליה בכל ארצם של מצרים, אמר לון קודשא בריך הוא הכי אנת זמין למעבד לבנוי את תוזיף לון מארעך דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם דאוזיף לון מכל ארעיה עד כאן. ומי ראה המלך יוצא ולא יצא אם כן יצאו כל מצרים וכל המלכים שהיו שם וכל הגדולים וכל השרים ונתכבדו ישראל בכבוד גדול ויצא להם שם גדול, וכן בשלח גימטריא שם, כשראו ערב רב כל אותה גדולה וכל אותו כבוד ומעלה נתחברו עם ישראל ונתגיירו והיתה גרותם שלא לשמה, כשראה פרעה שיצאו ערב רב ולא היה יכולת בידו להחזירם לפי שאינם מצרים אלא משאר עמים שבאו כשבאו שני הרעב והכריז יוסף שלא יבוא עבד ולא יביא כי אם חמור אחד לא היה אפשר להם לשלוח כי אם חמור אחד בדרך רחוקה לא יספיק צידה לדרך ולחמור ולבעליו, לזה באו למצרים, ואינם ממצרים, וכן אמר בזוהר (ח"ב מ"ה ע"ב) רבי יוסי אקשי כתיב אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד, אי הכי כל יומא הוו חמאן לההוא ערב רב, אמר רבי יהודה ערב רב כתיב ולא מצרים דהא כמה שאר עמין הוו דיירי במצרים, התחיל לצעוק וי לא על ישראל אלא על העם, זהו ויהי בשלח פרעה את העם ולא את ישראל:

[חזקי]

וראיתי שעמדו בשאלתי הנ"ל גם הנצי"ב, הכתב והקבלה, וספר חנוכת התורה וזה לשונם.

חנוכת התורה וז"ל: במדרש ויהי בשלח פרעה את העם וכי פרעה שלחם והלא בלעם אמר אל מוציאם ממצרים וכו'. והנה כל איש מבין ישתומם ויתפלא על דברי המדרש הללו למה הביא ממרחק ממה שאמר בלעם הלא בסוף פרשה הקודמת כתיב כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ועוד כתיב שם כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. וגם בעשרת הדברות נאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ובפרשת ציצית כתיב גם כן אני ה' וגו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. ואם כן למה לא מקשה המדרש מן הפסוקים הללו רק דמקשה ממה שאמר בלעם. ויש לפרש דהנה איתא במדרש דכל מקום שנאמר עם זו ערב רב. אם כן יש לומר דמן הפסוקים הנזכרים לעיל לא היה יכול המדרש להקשות דהוה אמינא דשם קאי אישראל שהקב"ה הוציאם וקרא דויהי בשלח פרעה את העם קאי אערב רב דהא כאן כתיב עם. אבל ממה שאמר בלעם שפיר מקשה דהנה איתא שם במדרש וברש"י דבלעם אמר לבלק אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים לא יצא מעצמו אלא אלהים הוציאם וכו' עיין שם. אם כן לפי זה שפיר מקשה דקאמר ויהי בשלח פרעה והלא בלעם אמר אל הוציאם. ואין לומר דהקרא דויהי בשלח קאי על ערב רב כנזכר לעיל ובלעם אמר על ישראל. זה אינו הא הוא אמר זאת כנגד דברי בלק והא בלק אמר עם יצא ממצרים דמשמע נמי הערב רב. אם כן על כרחך מה שאמר לו בלעם קאי גם כן אף על ערב רב שהקב"ה הוציאם. ושפיר קשה אמאי אמר כאן ויהי בשלח פרעה. ועל זה מתרץ המדרש שהיה מלוה אותם וכו':

וראה עוד מה שכתב בזה הכתב והקבלה בזה"ל: ויהי בשלח. לא אמר בצאת ישראל ממצרים, יראה שהודיענו התאמתות רצונו ית' ויציאת כוונתו אל הפועל, שהוכרח פרעה להוציא את בני ישראל מארצו לחירות עולם ולחפשית הנצחית, כפי המכוון במלת בשלח בשי"ן פתוחה ודגושת הלמ"ד שהוא מן הכבד, להורות על השלוחים הגמורים והחלוטים, דבנין הקל יורה על השליחות שהיא לחזרה, כמו בשלח שאול וישמרו את הבית, וזה הענין לא היה מבואר בלשון בצאת ישראל:

הנצי"ב בספרו העמק דבר וז"ל ויהי בשלח פרעה את העם. אינו מובן מה תלה המקרא בפרעה. והכי מיבעי ויהי בצאת ישראל ממצרים ולא נחם וגו'. אלא מכאן למדו במכילתא אין שלוח אלא לשון לויה כמו ואברהם הולך עמם לשלחם [ובמכילתא שלפנינו איתא אין שילוח בכל מקום אלא לשון לויה כו'. והוא עה"ד. שהרי סתם שלוח אינו לשון לויה. אלא כצ"ל אין שלוח כאן. והכי איתא ברבה פ' זו]. ויש להבין מנ"ל לרבותינו דכאן משמעו הכי ולא מלשון שלח עמי ויעבדני. שהוא לשון הנחה ורשות. אלא מסמיכות הענין. ובא הכתוב להראות בזה שלא היה עיכוב אחר מלילך דרך פלשתים. כ"א הטעמים שמבואר בזה מקרא ואל היה עיכוב מצד פרעה שאם היה דעתו שישובו לאחר ימי העבודה וחג לא היה לו להניחם לילך על דרך פלשתים שמא ישארו בארץ מיושבת שם. משא"כ במדבר בארץ ציה ושממה בע"כ ישובו למצרים. והייתי אומר דמש"ה לא היה עיכוב מצד פרעה משום שלא ידע לאיזה דרך ילכו מסכות שהרי היו במצרים. ואם ראה באמת היה מוחה בם מלילך דרך פלשתים. מש"ה פירש הכתוב ויהי בשלח פרעה. לשוה אותם עד סוכות. ומ"מ היה להם רשות מצדו ללכת דרך ארץ פלשתים שמתחלה היתה הכוונה שלו להוציאם לחירות ואין לו עליהם דבר. אלא שמ"מ לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים. [אכן מצד אנשי מצרים היה ראוי להיות עכוב. אלא שהיו טרודים בקבורת מתיהם ולא שמו לב לראות להיכן המה פונים כמבואר ריש פ' מסעי]:

וראה עוד בכתב סופר מה שכתב.

[יאיר]

הערתך היתה שונה!

וכי פרעה הוא ששלח והלא זה נעשה בניגוד לרצונו מתוך כפיה?

[חזקי]

הערתך היתה שונה!

וכי פרעה הוא ששלח והלא זה נעשה בניגוד לרצונו מתוך כפיה?

קרא שוב.

ויהי בשלח פרעה".

מה הדגש על "בשלח" פרעה. וכי פרעה הוא ששלח והלא זה נעשה בניגוד לרצונו מתוך כפיה?

[חזקי]

נקודה מעניינת. הערה הנ"ל [מדוע כתב ויהי בשלח פרעה..] מוזכרת אך ורק בפירושי האחרונים עה"ת לא כן בפירושי הראשונים. [גם לא בהזכרת המדרש].

[1010]

הערתך היתה שונה!

וכי פרעה הוא ששלח והלא זה נעשה בניגוד לרצונו מתוך כפיה?

קרא שוב.

ויהי בשלח פרעה".

מה הדגש על "בשלח" פרעה. וכי פרעה הוא ששלח והלא זה נעשה בניגוד לרצונו מתוך כפיה?

יאיר צודק!
אתה שאלת למה כתוב "בשלח" והלוא זה היה בכפיה, ועל זה האיר יאיר ולכאו' הוא צודק שאין זה נכון שהיה בכפיה, כי הוא שילח את בנ"י.

מה שהמפרשים שואלים זה משהו אחר, לא שזה בניגוד לרצונו, אלא שזה לא מתייחס אחרי פרעה אלא אחרי הקב"ה.

[חזקי]

אתה מערבב ומתבלבל בדברים פשוטים כדרכך!
השאלה מורכבת, מה שפרעה לא היה בעצם זה ששלח אלא הקב"ה, וביחוד שנעשה ע"י כפיה.

דרך אגב. בהתחלה חלקתי את השאלה לא' וב'.

[יאיר]

אז המפרשים שואלים כא' ולענ"ד ב' אינו נכון.

[חזקי]

אז המפרשים שואלים כא' ולענ"ד ב' אינו נכון.

יאיר אז אני מבין שאתה חוזר בך ממה שכתבת בהודעה קודמת "ובכל מקרה הוא זה ששלח".

[יאיר]

לא חוזר.

פרעה שלח, רק המפרשים שואלים מדוע התורה מדגישה שהוא שלח..

הרי על מה אנחנו "מתווכחים" פה? וכי הוא לא שלח? הוא לא אמר להם "קומו צאו מתוך עמי"?!

וכי לא כתוב "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל"?!

אלא שואלים מדוע התורה מדגישה שפרעה שלח.

[חזקי]

יאיר בנוגע לכפיה, ראה מה שכתב הכתב והקבלה וז"ל שהוכרח פרעה להוציא את בני ישראל מארצו לחירות עולם ולחפשית הנצחית ע"כ.

[יאיר]

גם פה הויכוח הוא על ההגדרה...כפיה ניתן להגדיר בשני דרכים (לפחות)

אז יש המגדירים זאת כפיה ויש שמגדירים כפיה כשמדובר על כפיה גמורה.

והרי ניתן להגיד שגם כבר במכת דם חושך הוא נכפה לשלחם.

[חזקי]

לא חוזר.

פרעה שלח, רק המפרשים שואלים מדוע התורה מדגישה שהוא שלח..

הרי על מה אנחנו "מתווכחים" פה? וכי הוא לא שלח? הוא לא אמר להם "קומו צאו מתוך עמי"?!

וכי לא כתוב "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל"?!

אלא שואלים מדוע התורה מדגישה שפרעה שלח.

ראה מה שכתב חנוכת התורה וז"ל: במדרש ויהי בשלח פרעה את העם וכי פרעה שלחם והלא בלעם אמר אל מוציאם ממצרים וכו'. והנה כל איש מבין ישתומם ויתפלא על דברי המדרש הללו למה הביא ממרחק ממה שאמר בלעם הלא בסוף פרשה הקודמת כתיב כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ועוד כתיב שם כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. וגם בעשרת הדברות נאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

וראה עוד מה שכתב האור החיים וז"ל: עוד למה כינה הענין בפרעה ולא באדון המעשים כי הוא המוציא אותנו מארץ מצרים.

[יאיר]

אתה יודע מה? אתה צודק...(כעת כבר נראה שראית את דברי המפרשים עוד קודם לכן)

[חזקי]

ממש לא ראיתי קודם. אבל לא משנה.

[יאיר]

אם כך, מחילה.

[חזקי]

יאיר הכל טוב.
השאלה הראשונה שעלתה בראשי כתבתי. אך ורק בשביל לפתוח את האשכול.
זאת ועוד, עם "לוחמים" [לא מתנגחים] משובחים כמו שיש בפורום כאן אפשר להשביח את אשכול פרשת שבוע עשרת מונים. מוזמנים לעלות מדברי תורתכם.

[1010]

אתה מערבב ומתבלבל בדברים פשוטים כדרכך!
השאלה מורכבת, מה שפרעה לא היה בעצם זה ששלח אלא הקב"ה, וביחוד שנעשה ע"י כפיה.

דרך אגב. בהתחלה חלקתי את השאלה לא' וב'.

וכדרכך כל מה שעולה בראשך הוא פשוט, וכל מי שמעיז לחלוק על תפיסת ראשך הוא מבלבל ומערבב!
כה לחי!
תמשיך לבלבל פה בפורום, ולהתעקש על כל דבר קטן...

[מי זה]

"בית המדרש" - מדרשים נפלאים ע"ס הפרשה
---

ד"א [ויהי בשלח]. מי קרא ווי? פרעה קרא ווי.

אמר רבי יונתן בן אלעזר, למה הדבר דומה? לאדם שהיה לו קצצין של ארז, מכרם בדמים מועטים, הלך הלוקח ועשה מהם תיבות ומגדלים וחפצים הרבה. יצא אותו האיש שמכרם וראה אותן החפצים התחיל (להתאנף) [להתאנח] ואמר אוי לו לאותו האיש מה מכר.

כך פרעה היו ישראל משועבדים לו בטיט ולבנים, ולא היו ניכרים שהן אומה, כיון שיצאו ממצרים ובאו ונעשו דגלים על הים, יצא פרעה וראה אותן שהן עשוין דגלים, באותה שעה התחיל קורא ווי ויהי בשלח פרעה.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בשלח סימן ה

[חזקי]

"בית המדרש" - מדרשים נפלאים ע"ס הפרשה
---

ד"א [ויהי בשלח]. מי קרא ווי? פרעה קרא ווי.

אמר רבי יונתן בן אלעזר, למה הדבר דומה? לאדם שהיה לו קצצין של ארז, מכרם בדמים מועטים, הלך הלוקח ועשה מהם תיבות ומגדלים וחפצים הרבה. יצא אותו האיש שמכרם וראה אותן החפצים התחיל (להתאנף) [להתאנח] ואמר אוי לו לאותו האיש מה מכר.

כך פרעה היו ישראל משועבדים לו בטיט ולבנים, ולא היו ניכרים שהן אומה, כיון שיצאו ממצרים ובאו ונעשו דגלים על הים, יצא פרעה וראה אותן שהן עשוין דגלים, באותה שעה התחיל קורא ווי ויהי בשלח פרעה.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בשלח סימן ה

ירבו הודעות איכותיות כאלה.
ואילו את ההודעות הקנטרניות ריקות מתוכן ודעת שהעלה אחד מהכותבים מומלץ לנפות.

[מי זה]

"בית המדרש" - מדרשים נפלאים ע"ס הפרשה
---
[ד"א] לפני פי החירות. שכן היה מנהג במצרים כל עבד שבורח מאדוניו כיון שהיה מגיע לחירות היה נעשה בן חורין:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בשלח פרק יד

[מי זה]

יש מבני עדות המזרח שנוהגים לסובב את קערת הסדר מעל ראשם ומעל ראשי המסובים תוך כדי אמירת הא לחמא עניא או לאחר מכן (היכל עבוה"ש ח"ב עמוד פג).
הטעם: זכר לעמוד הענן אשר היה לצל על ראשי אבותינו במדבר (שם בשם כסא דפסחא).
(מנהגי החגים)

[1010]

ירבו הודעות איכותיות כאלה.
ואילו את ההודעות הקנטרניות ריקות מתוכן ודעת שהעלה אחד מהכותבים מומלץ לנפות.

אם להבא תשתדל שלא לכתוב, לא יצטרכו לנפות את הודעותיך הקנטרניות והריקות מתוכן!

[מי זה]

"בית המדרש" - מדרשים נפלאים ע"ס הפרשה
---

ד"א ולא נחם אלהים -
אע"פ שיצאו ישראל ממצרים לא קבל הקב"ה תנחומין על בני אפרים שנהרגו, שמנו הקץ וטעו ויצאו ל' שנה קודם הקץ, שמנו לבין הבתרים והקץ היה משנולד יצחק.
משל למלך שהיה משיא בנו ומתוך החופה מת לו בן אחד,
אמר אי אפשי בשמחה מפני בני המת,
ואי אפשי להתאבל מפני שמחת בני החי.
ומה עשה?
התחיל מרקד בידו אחת וסופד בידו אחרת.
הוי ולא נחם.

מדרש אבכיר

[חזקי]

ירבו הודעות איכותיות כאלה.
ואילו את ההודעות הקנטרניות ריקות מתוכן ודעת שהעלה אחד מהכותבים מומלץ לנפות.

אם להבא תשתדל שלא לכתוב, לא יצטרכו לנפות את הודעותיך הקנטרניות והריקות מתוכן!

איש חצוף קנטרן וריק מתוכן. הגורם שחברה שרוצים להשקיע בפורום ידירו את רגליהם.

[חזקי]

אתה מערבב ומתבלבל בדברים פשוטים כדרכך!
השאלה מורכבת, מה שפרעה לא היה בעצם זה ששלח אלא הקב"ה, וביחוד שנעשה ע"י כפיה.

דרך אגב. בהתחלה חלקתי את השאלה לא' וב'.

וכדרכך כל מה שעולה בראשך הוא פשוט, וכל מי שמעיז לחלוק על תפיסת ראשך הוא מבלבל ומערבב!
כה לחי!
תמשיך לבלבל פה בפורום, ולהתעקש על כל דבר קטן...

בושה וכלימה לפורום שיש כותב כמוך.

[1010]

איש חצוף שהתחצף להרב חזקי!
ע"י שהעיז לחלוק על אמירותיו ולא הסכים לקבל על כך את גערותיו!!!
עדיין אני מלא בושה וכלימה על כך שאסור לחלוק עליך...

[יאיר]

איפה כל זה רמוז בפרשה?! לא זכור לי שרמת גן מוזכרת בפרשה

[מי זה]

מה אכלו ישראל במדבר לסעודת 'מלווה מלכה'?

אבן עזרא (טז,כה ויאמר): המן היה מיועד ליום וללילה שלאחריו.
כי משה לא דבר לישראל רק כנגד מנהגם, כאשר הזכרתי לך.
כי מנהג ארצות ערלים אינם כמנהג ארץ ישראל במאכלם ובמלבושם ובנינם וענינם,
כי אין מנהג שיאפה אדם או יבשל בקיץ ובחורף ולא לעשות מלאכה רק ביום.

דעת זקנים (טז,כב שני העומר): ארבעה/שמונה לחמים לסעודות השבת.
וכל ימות השנה היו עושין מן העומר שני לחמים, וא"כ ביום הששי היו עושין משני העומר לאחד ארבעה לחמים וביום הששי אוכלין מהן אחד ונשאר שלשה. והיה להם לעשות משנה לערב בהכנסת שבת, אוכלין אחד כי דרך שלהם לאכול לחם לכל סעודה, ונשארו לשבת שני לחמים והיה להם לחם משנה, וזה ראיה שאין בוצעין בשני ככרות במנחה בשבת.
אמנם ראיתי מה"ר מרינון שהיה בוצע בשני ככרות במנחה בשבת, וקבלתי מה"ר אברהם וראיה מדאיתא התם ראו כי ה' נתן לכם השבת וגו' אמ"ר יצחק אם יאמרו אליכם אומות העולם למה אתם משמרים את השבת השיבו להם ראו הנס שבכל יום היה יורד לישראל מן פרידה אחת ובשבת שתי פרידות פי' כפולות כלו' שכל סעודה שיורדת בשביל שבת יורדת כפולה בלחמה וכך היו עושין ביום הששי שחרית היו עושין מחצי העומר לחם אחד וכשבאין לאפית העומר והיינו משני העומר לאחד בשביל שבת היה כל חצי העומר נכפל לשני לחמים הרי לך ששה לחמים מעומר וחצי ובכל השלשה סעודות היו אוכלין שני לחמים כי דרך לאכול בשבת יותר מסעודות של חול מפני נשמה יתירה. ולפי זה תמצא שהיה להם בשבת במנחה שני ככרות והילכך יש לנהוג לבצוע משני ככרות גם במנחה אבל קדוש ליכא דאפי' שבת שחרית לא מקדשי אי לאו יתר מאת יום השבת כדמסיק במס' ביצה:
---
והגם שאכלו הכל ללחם משנה, י"ל שנשאר להם שיריים מהלחמים של שבת ואותם אכלו.

[1010]

בשר הם לא יכלו לאכול, כי היה מותר לאכול רק מה שנשחט כקרבן שלמים וזה הותר לשני ימים ולילה אחד דהיינו עד שבת קודש, ובמוצש"ק כבר לא יכלו לשחוט והוצרכו להמתין עד יום ראשון.
והיו שסמכו על כך, את המנהג הנפוץ באיזהו מקומן שלא לאכול מאכלי בשר במלו"מ.

[מי זה]

"בית המדרש" - מדרשים נפלאים ע"ס הפרשה
---
אמרו חז"ל:
כשהיו ישראל במצרים היו המצריים משעבדין אותם בכל עבודה קשה שבעולם בחומר ובלבנים,
ובכל יום ויום היו אומרים לישראל לעשות כל אחד ואחד מהם שש מאות לבנים,
וכשהיו ישראל פוחת אפילו אחת משימין אותו בקיר כנגד מה שפיחת,
כנגדן לקו המצריים ברדפם אחריהם בשש מאות רכב,
שנאמר "ויקח שש מאות רכב".

מדרש ויושע

[קא סלקא דעתך]

איפה כל זה רמוז בפרשה?! לא זכור לי שרמת גן מוזכרת בפרשה

בשלח פרעה בגמטריא רמת גן !
בשלח פרעה = 695 רמת גן = 693 כולל 2 המילים = 695