אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

פורום בני תורה. חידושי תורה. פסקי הלכה. הנהגות של חכמי הדורות. מוסר וחסידות.

מנהל: יהודה גרינבויים

אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

הודעה שלא נקראהעל ידי אבירים » 16 דצמבר 2013, 15:10

אני שמח לפתוח אשכול לדרשות לאירוסין ושבע ברכות
אני מזמין לכול מי שיש לו דרשה מוכנה או שרואה באיזה ספר דרשה יביא את זה לכאן(עדיף לא מראה מקום )
ואני מציע שבר מצוה וברית מילה לכל נושא נפתח אשכול בנפרד
אבירים
 
הודעות: 373
הצטרף: 11 נובמבר 2012, 21:14
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

הודעה שלא נקראהעל ידי ארטישוק » 16 דצמבר 2013, 15:22

"אדם עצב, אל תאנח,
כי אחרי טירחא יבוא אתנח,
אל תתהדר, אדם גביר,
כי אחרי דרגא יבוא תביר"...
(של"ה דפוס אמשטרדם תנ"ח דף רמג, א)
סמל אישי של המשתמש
ארטישוק
 
הודעות: 283
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 10:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

הודעה שלא נקראהעל ידי mmw » 16 דצמבר 2013, 16:20

בסדר אבל מהיום יעלו לפה
שנשמע ונתבשר בשורות טובות
סמל אישי של המשתמש
mmw
 
הודעות: 7051
הצטרף: 30 יוני 2013, 18:25
מיקום: ירושלים
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

הודעה שלא נקראהעל ידי אבירים » 16 דצמבר 2013, 19:52

ארטישוק כתב:זה אשכול עם ווארטים.
viewtopic.php?f=1&t=1458&hilit=%D7%A2%D7%A0%D7%91%D7%99+%D7%94%D7%92%D7%A4%D7%9F

אני מתכוון דרשות .לא ווארט קצר וזהו אלא משהו קצת יותר ארוך
אבירים
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 373
הצטרף: 11 נובמבר 2012, 21:14
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

הודעה שלא נקראהעל ידי Safra » 16 דצמבר 2013, 21:31

להלן שתי דרשות מתוך הספר "אוצר הפנינים" של הרב ליאור עזרן שליט"א. יו"ל לפני כעשר שנים ולמיטב ידיעתי כבר אזל מחנויות הספרים. את הדרשות האלה שלח לי המחבר לפי בקשתי, השתמשתי בהם בשמחות רבות והנני לזכות את הרבים:

דרוש לאירוסין

◄ בגמ' במסכ' בבא מציעא (נ"ט) אמרו, כל ההולך אחר עצת אשתו נופל בגיהנם. והקשו, הרי דרך האנשים לומר "אם אשתך נמוכה, התכופף והתייעץ איתה", ומכאן מוכח שצריך להתייעץ עם האשה. ותירצו, שבעניני העוה"ז צריך להתייעץ עם האשה, אבל בעניני העוה"ב השומע לה יפול בגיהנם.

◄ ויש להקשות, הרי ראינו בכמה מקומות שדרך גדולי ישראל היה להתייעץ עם נשותיהם, כמו ר' אלעזר בן עזריה שהציעו לו להיות נשיא, והלך להיוועץ באשתו לפני שקיבל עליו את המשרה. וכן און בן פלת ניצול מכליה רוחנית בזכות עצת אשתו.

◄ ואפשר לבאר, שהגמ' לעיל דיברה על סתם אשה, אבל אשת חיל יראת ה' נכונה עצתה גם בעניני העוה"ב. אמנם מסופר על אחד מגדולי הדור הקודם, שבתחילה סיכם עם אשתו שבעניני העוה"ז היא תקבע כמאמר הגמ', והוא בעניני העוה"ז, ואח"כ מצא לכל דבר שייכות לעוה"ב והוא החליט בכל דבר.

◄ ולפ"ז מבואר הגמ' במסכ' סוטה (יז'), איש ואשה שזכו שכינה שרויה ביניהם ושם "יה" בתוכם, י' באיש וה' באשה, ואם לא זכו מסתלק שם ה' מביניהם ונותרות בשמם אותיות "אש" שאוכלתם. ויש להקשות, מדוע ניתנה לאיש דווקא אות י' ולאשה אות ה'.

ולבאר זה נקדים דברי המדרש, עה"פ "כי ביה ה' צור עולמים", שהקב"ה ברא את העוה"ז באות ה', ואת העוה"ב באות י'.

ולפ"ז מובן, שהאיש אשר צריך להתעסק בעניני העוה"ב, ניתנה לו אות י' בשמו שבה נברא העוה"ב, והאשה שצריכה להתעסק בעניני העוה"ז, ניתנה לה אות ה' שבה נברא העוה"ז. ואות י' ניתנה באמצע שמו של האיש, לרמוז שהעוה"ב צריך להיות במרכז מחשבתו, אבל אות ה' ניתנה בסוף שם האשה, כי הוא הטפל.

◄ ועוד יש להקשות, אם גדלה מעלת האשה אשר היא אשת חיל שאפשר להתייעץ איתה גם בעניני העוה"ז, מדוע א"כ אמר שלמה המלך בשיר השירים "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי", וכי לא מצא דבר אחר לדמותה חוץ מאשר לסוס מזוהם.

ולבאר זה נקדים הפס' בפר' בשלח, "ותאמר שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים", שהקשו שם מדוע נקטה מרים דווקא פס' זה מכל שירת הים ולא פס' אחר.

ולבאר זה נקדים עוד מה שהקשו על הגמ' בברכות (יז'), שאמרו שם, נשים במאי זכיין, כלומר במה זוכות הן לעוה"ב, בכך שמגדלות את בניהם לתורה ומסייעות לבעליהן ללמוד תורה. ויש להקשות, וכי זה בלבד הוא מצוות האשה, ומה עם נדה חלה והדלקת הנר, ועוד מצוות רבות וחשובות. אלא מכאן ראיה שמצוות תלמוד תורה חשובה היא מכל המצוות, ואפי' סיוע לה עדיף ממצוות רבות.

ולפ"ז מובן, שביציאת מצרים ביקשה מרים לשיר, ושאלוה הנשים מדוע צריכות אנו לשיר, והרי התורה ניתנה לגברים ולא לנשים, ובעבורה יצאנו ממצרים, ורק להם נאה לשיר ולשמוח. וענתה להם מרים, "סוס ורוכבו רמה בים", כשם שראיתם בעיניכם שסוסי פרעה טבעו ראשונה אע"פ שלא עשו כלום מלבד סיוע למצרים, כך אנו המסייעות לבעלינו ללמוד תורה שכרינו רב משכרם, וע"ז אמר שלמה "לסוסתי ברכבי פרעה" ודימה הנשים לסוסי פרעה.

◄ ולפ"ז מבואר הפס' בספר משלי "נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ". שיש להקשות, על מה ראה שלמה המלך להכניס את שבח הבעל בתוך שבחי האשה.

ולפי דברינו מובן, מפני שאחר בעל גדול עומדת אשה גדולה, ואשה המסייעת לבעלה ויוצא הבעל גדול בתורה נזקף הכל לזכותה כמו שאמר ר"ע "שלי ושלכם שלה הוא".

◄ ובדרך זו ביארו את הפס' במשלי, "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". שיש להקשות, הלא ראינו בכמה מקומות בתורה שהולל היופי, כמש"כ "ורחל היתה יפת תואר" וכמו כן ביוסף ועוד מקומות. וכיצד אומר עליו שלמה שהוא שקר. והביאור בזה, "שקר החן" כשהוא באשה יפה וסרת טעם, והוא כנזם זהב באף חזיר, אבל "אשה יראת ה' היא תתהלל" גם ביופייה.

◄ ויש להקשות, מה טעם נקראה אשה בלשון רבים "נשים", שאין לזה קשר עם לשון "אשה", משא"כ באנשים שהוא לשון איש.

ואפשר לבאר, שהאשה היתה צריכה להקרא "חיה" מתחילה, מפני שהיא היתה אם כל חי, ומה שנקראה חווה הוא ע"ש הנחש שפיתה אותה ובגללו נטרדו כולם מגן עדן, ונחש הוא "חיוויא" בארמית. ובלשון רבים היתה האשה צריכה להקרא "נחשים", אלא שחסה התורה על כבוד בנות ישראל ונקראו "נשים" בהשמטת האות ח'. ולכן אמרה רבקה "קצתי בחיי מפני בנות חית", שנוספה בשמם אות ח' ונקראו נחשים מפני רשעתם.

ואשה יראת ה' מאירה היא את עיני בעלה ובזכותה יש לו חיים טובים, אמנם עם כ"ז אסור לו להרבות בתאוותו אלא כפי הגדרים שקבעו חז"ל, כמש"כ "דבש מצאת אכול דייך פן תשבע והקאתו", ואשה בגימט' דבש. ולכן ההולך בדרך התורה ימצא חיים טובים ומאושרים.

דרוש לנישואין

◄ בגמ' במסכ' ברכות (ח') אמרו, כשהיה אדם נושא אשה בארץ ישראל, היו שואלים אותו "מצא או מוצא". וכוונתם היתה, האם התקיים בו הפס' במשלי "מצא אשה איש מצא טוב", או שהתקיים בו הפס' בקהלת "ומוצא אני את האשה מר ממוות".

◄ ויש להקשות, כיצד בלילה הראשון יידע האדם אם אשתו טובה בעיניו או לא, והרי לעיתים נדרשים שנים הרבה כדי להכיר את בן הזוג בשלמות.

◄ ויבואר בהקדם דברי "חסד לאברהם", שכתב סגולה לחתן ביום החופה, שיניח רגלו הימנית על רגלה השמאלית של אשתו, תחת החופה לפני שבע הברכות, וע"י זה תהיה אשתו כפופה ונשמעת לו בכל דבריו ויחיו בהשקט ובשלווה. אבל צריך החתן להיזהר, שלא ישרת אותה בשום אופן בכל אותו הלילה, אפי' שלא למזוג לה כוס מים, מפני שדבר זה מבטל את הסגולה הנ"ל. ולפ"ז מובן, שאם היא אשה טובה ונשמעת לבעלה, בוודאי תניח לו לעשות כרצונו ולהניח רגלו עליה, אבל אם היא אשה רעה הרי שלא תסכים לכך או שתעשה תחבולות שישמש אותה באותו הלילה, ותבטל את הסגולה. וע"י זה ידע החתן כבר בלילה הראשון מהי אשתו.

◄ ועוד יש להקשות בעצם העניין, מדוע סותרים הפס' הנ"ל זה לזה, שמהאחד משמע שאשה היא דבר טוב, ומהשני משמע שהיא מר ממוות. ואפשר לבאר, שאם "מצא" החתן את אשתו בביתה בתחילת דרכם, ושוב מוצאה תמיד בביתה, אז אפשר לומר כי מצא טוב, ונאמר עליו "מצא... טוב". אבל אם "מוצא" אותה בכל פעם במקום אחר, ורגליה בביתה לא ישכונו, וממילא האוכל אינו מוכן והבית כמרקחה, הרי היא מר ממוות, מפני שהמוות הוא בפעם אחת, אבל אשה רעה צרתה מורגשת בכל יום ויום. ועליו נאמר "ומוצא... מר ממות".

◄ ועוד אפשר לבאר, שאם "מצא" החתן אשה אחת, והוא שמח בחלקו ואינו מחפש יותר, ועיניו אינם תרות אחר הנשים רח"ל, אז טוב לו ואשרי חלקו. אבל אם "מוצא" החתן בכל יום אשה אחרת, הנראית לו יותר טובה מאשתו, ומתחרט הוא על מקחו, הרי מר ממוות יהיה חלקו, ויותר טוב היה לו לשבת בדד.

◄ ולפ"ז מבואר נוסח שבע הברכות שאומרים בשבעת ימי החופה, "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם". שיש להקשות, מניין לנו שאדם הראשון שמח בהיותו עם חווה, וכי היינו שם וראינו ששמחים ועליזים הם.

ולפי דברינו מובן, שבזמן אדם הראשון לא היו עוד נשים בעולם כדי להשוות ולהבדיל בין חווה לבינם, מפני שהיו לבדם בעולם, ולא היה לו במי לקנא. שהרי כל דבר בעולם הוא יחסי, כגון העשיר נמדד לפי עשירים אחרים בעירו, וכדומה. וזהו איחולנו לחתן, שישמח בכלתו כאילו היא היחידה בעולם ואין למי להשוותה, וממילא היא הטובה ביותר מכל הבחינות.

◄ ועוד אפשר לבאר (את הקושיה הראשונה), שאדם האומר ע"י שכלי ומעשי מצאתי "אני" את האשה אשר חיפשתי, עליו נאמר "ומוצא אני... מר ממוות". אבל אדם האומר שהוא "מצא" אשה טובה רק במקרה, ע"י שה' שמע תפילתו והקרה לפניו אשה טובה, אבל לולא עזרת ה' לא היה מוצא לעולם, עליו נאמר "מצא... טוב".

◄ ועוד אפשר לבאר, בהקדים דברי הרמב"ם, שאשה כשירה היא אשה העושה רצון בעלה, וצריך הבעל להיות בעיניה כמלך. ולכן אם משווה האשה את עצמה לאיש, כפי שישנם נשים סוררות בזמן הזה של עקבתא דמשיחא, ואינן מבינות כי לכל אחד יש תפקיד משלו, אזי תהיה מר ממוות, וזה נרמז בפס' זה בתיבת "האשה", שהיא בגימט' איש. וע"ז נאמר "ומוצא אני את האשה מר ממוות". אבל אם האשה נכנעת בפני הבעל ומכבדת אותו, ממילא "מצא אשה מצא טוב", וזה נרמז בפס' זה בתיבת "אשה", שהיא בגימט' פחות מתיבת "איש". וגם בעניני רוחניות אל לאשה להשוות עצמה לאיש, כפי שמסופר על אחד מהרבנים בדור הקודם, שהיתה אשתו יושבת וקוראת תהלים כנגדו, ולא הכינה לו מאכל ומשתה כלל. ואמר לה, עתה הבנתי את מאמר חז"ל, "זכה - עזר, לא זכה - כנגדו". שהביאור שם, אם זכה האדם, אשתו עוזרתו ומכינה לו כל צרכו. ואם לא זכה, הרי היא יושבת "כנגדו" ועושה כמותו.

◄ ולפ"ז מבואר הגמ' במסכ' סוטה (ב'), שארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת "בת פלוני לפלוני". שיש להקשות, מדוע לא הוזכר שם הנקבה כפי שהוזכר שם הזכר, ולמה נקראת היא ע"ש אביה. ולפי דברינו מבואר, שהנקבה טפילה היא לזכר והוא חשוב ממנה, ולכן הוזכר הוא בשמו, ונקבה זו תהיה אשתו ותשמשנו.

◄ ועוד אפשר לבאר, שהנקבה ברשות אביה היא להשיאה לכל אשר יחפוץ לתיתה, ולכן הוזכרה ע"ש אביה. אבל הזכר ברשות עצמו הוא, וברצונו יתחתן עם זאת וידחה את חברתה, ולכן הוזכר בשמו.

◄ ועוד אפשר לבאר, שהנקבה מעלתה מצד האב אם הוא ת"ח או עם הארץ, ואם אביה ת"ח נקראת היא בת ת"ח. אבל הבן אינו חשוב אלא א"כ הוא בעצמו ת"ח, ואם הוא בן ת"ח סביר להניח שאינו ת"ח בעצמו, כמש"כ בגמ' בנדרים "מפני מה אין בני ת"ח יוצאים כמותם" וכו'. ולכן הוזכר הזכר בשמו, ולא הוזכר שם הנקבה.

◄ ולפ"ז מבואר קושיה אחרת, שהקשו מדוע הוקדמה הנקבה לזכר, ולא נאמר "פלוני לבת פלוני". שהביאור שם, שהזכר חשוב יותר מהנקבה, ועל כן אמרה בת הקול שבת פלוני תהיה לפלוני, שהוא חשוב ממנה והיא טפלה לו, והקטן נתלה בגדול.

◄ ולפ"ז מבואר הגמ' במסכ' בבא בתרא (קמ"א), "בת תחילה סימן יפה לבנים". שהביאור שם, שהוקדם שמה של הבת תחילה, "בת פלוני לפלוני", מטעם הנ"ל שהזכר חשוב יותר, וזהו סימן יפה לבנים, שידעו מעתה שהם עדיפים מהבנות.

◄ ועוד אפשר לבאר, שהזכר יכול לשאת נשים הרבה ככל אשר יחפוץ, אבל הנקבה יכולה להנשא רק לאיש אחד ותו לא. וממילא אי אפשר לומר שפלוני יהיה לבת פלוני, מאחר שיכולים לקפוץ עליה אחרים וימנעו ממנה להנשא לו. אבל "בת פלוני לפלוני" אפשר לומר, מפני שיכולות זו וזו להנשא לו באין מפריע.

◄ ועוד אפשר לבאר, שהחתן בדרך כלל גדול בשנים מהכלה, ולכן אומרת בת הקול שבת פלוני העתידה להיוולד, תהיה לפלוני שכבר נולד, והוקדם שמה לשמו. ומפני זה הוזכר הוא בשמו, שהרי כבר יש לו שם, אבל היא נזכרת ע"ש אביה, מפני שעדיין אין לה שם.

◄ ועוד אפשר לבאר, בהקדם דברי הגמ', שלעיתים מחזר האיש אחר האשה, כשם שמצאנו ביעקב שהלך לרחל, ולעיתים האשה מחזרת אחר האיש, כשם שמצאנו ברבקה שהלכה ליצחק. והקב"ה סובר לומר כיצחק, שצריכה האשה לבוא אל האיש, ולכן אומר הוא לישראל "שובו אלי ואשובה אליכם", מפני שישראל הם הכלה והקב"ה החתן. אבל ישראל סוברים כיעקב, שצריך האיש לבוא אל האשה, ולכן אומרים "השיבנו ה' אליך ונשובה".

ולפ"ז מובן, שבת הקול הולכת לשיטתה, שעל האשה לבוא אל האיש, ולכן אמרה "בת פלוני לפלוני", שעליה ללכת לפלוני.

◄ ועוד יש להקשות, מדוע "מצא... טוב" נאמר בלשון עבר, ומאידך "ומוצא... מר ממוות" נאמר בלשון הווה.

◄ ואפשר לבאר, שדרך העולם הוא שדבר טוב מוערך רק בתחילת ההנאה ממנו, ועם הזמן יורד ערכו, מחמת ההרגל אליו. אבל דבר רע מורגש תמיד באותה הרגשה שהיתה מתחילה. ולכן אדם שיש לו אשה טובה הרי הוא מעריך זאת רק בתחילה, אבל אח"כ מתרגל הוא אליה ושוכח את מעלותיה הרבות. ומפני זה נאמר "מצא" בלשון עבר, שהרי עתה מתחיל הוא למצוא בה חסרונות. אבל אשה רעה הרי היא צרעת לבעלה בכל רגע מחייו, וכל יום תהיה בעיניו כרעה חדשה, ולכן נאמר "מוצא" בלשון הווה.

◄ ועוד אפשר לבאר, שדרך האנשים אשר אינם שומרי תורה ומצוות, שנקראים היום "חילוניים", לחיות תחילה עם האשה כמה שנים בדרך חבירות, ורק אח"כ יתכן שישאנה לאשה. ועליהם נאמר "ומוצא... מר ממוות" בלשון הווה, מפני שאחר חתונתם מגלים הם פנים חדשות שבאו לכאן, ואין היא אותה האשה אשר הכירו כמה שנים קודם לכן בדרך חבירות, כאשר לא היה עליהם עול. אבל האנשים אשר הולכים בדרך התורה, מנהגם שפוגשים הם את האשה רק לצורך נישואים כדת משה וישראל, וע"י זה מתברר יפה אם מתאימים הם זה לזה מכל הבחינות, וכאשר נישאים עולה זיווגם יפה ע"פ רוב, ועליהם נאמר "מצא אשה מצא טוב", מפני שלפני הנישואים לא הכירה כלל, ועתה הרי הוא מוצא פתאום אשה טובה ויראת ה' השומעת לקול בעלה ומתנהגת בדרך ישרה.

◄ ולפ"ז מבואר דברי הגמ', "נחות דרגא ונסיב איתתא". שהביאור שם, עליך להוריד דרגא את הניקוד מחולם לפתח, ולא לקרוא "מוצא" אלא "מצא", וכיצד תעשה זאת, "נסיב איתתא" בדרך התורה, ולא כדרך החפשיים, וכך תמצא טוב.

◄ ולפ"ז מבואר הגמ' במסכ' ברכות (ו'), "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים". שיש להקשות, מדוע נקט דווקא חורבה ולא אמר "כאילו בנה בנין חדש ונאה".

ולפי דברינו מובן, שבא הרמז כאן לחתן ולכלה שעליהם ללכת לפי מסורת אבותם ולבנות את בנינם על חורבות אבותיהם, לפי בנין אבותיהם, ולא להתחדש כפי רוח הזמן, ולפרוק עול התורה מעליהם.

◄ ולפ"ז מבואר הגמ' בפסחים (מ"ט), "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם, משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל". שיש להקשות, מדוע נקט דווקא גפן ולא דלעת או אבטיח, או דבר אחר מפירות העונה. ויש לתת טעם לדבר.

ולפי דברינו מבואר, שבא הרמז כאן לחתן ולכלה שעליהם להיות כמו היין, כשם שהיין משתבח ככל שהוא מתיישן, כך גם הם ישתבחו ככל שילכו במנהג אבותיהם ויאחזו במסורת העתיקה והישנה.

◄ ועוד אפשר לבאר, שהגפן אינו מקבל הרכבה ואי אפשר להרכיבו עם פרי אחר, ולכן בא הרמז כאן לחתן ולכלה, שלא יקבלו הרכבה ח"ו עם אנשים זרים, ויחיו האחד עם השני לפי מצוות התורה.

◄ ועוד אפשר לבאר, שנרמזה כאן ברכה לחתן ולכלה, שאהבתם תגדל ככל שתתיישן ויעברו שנותיהם, כשם שהיין משתבח עם השנים, ולא תלך ותחסר כדרך החפשיים שאינם שומרים דרכי הטהרה וד"ל.

◄ ועוד אפשר לבאר, בהקדים דברי הגמ', שהאדם דורך בתחילה על הגפן כדי שייעשה יין, ואח"כ שותהו ומשתכר והיין דורך עליו ומפילו ארצה. וזהו שנרמז לחתן ולכלה, שהמוותר לחבירו ונותן לו לדרוך עליו, סופו שיכנע חבירו לפניו ויכבדהו על אצילות נפשו ויקבל את דעתו, ונמצא הוא דורך עליו לבסוף.

◄ ועוד יש להקשות, מדוע שאלו שאלה זו (מצא או מוצא) רק בארץ ישראל ולא שאלוה בבבל.

◄ ויבואר בהקדם הגמ' במסכ' קידושין (כ"ט), שדרך בני ארץ ישראל היה לשאת אשה ואח"כ ללמוד תורה, כדי שתהיה התורה נלמדת בטהרה. אבל דרך בני בבל היה לשאת אשה ואח"כ ללמוד תורה, כדי שלא יהיה עליהם עול פרנסה ויפריעם מלימוד התורה.

ולפ"ז מובן, ששאלה זו היתה שייכת בבני ארץ ישראל בלבד, מפני שהם נשאו אשה קודם לימוד התורה. אבל בני בבל לא הוצרכו כלל לשאלה זו, מפני שהתורה אשר למדו קודם נישואיהם הגנה עליהם, ובזכותה זכו לאשה טובה.

וורטים נוספים מהספר "אוצר הפנינים" אפשר למצוא כאן:

http://www.kaduri.net/?CategoryID=477
Safra
 
הודעות: 75
הצטרף: 16 דצמבר 2013, 01:35
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

הודעה שלא נקראהעל ידי אבירים » 16 דצמבר 2013, 23:01

תודה רבה לSafra לזה התכוונתי שפתחתי את האשכול
עלה והצלח
נערך לאחרונה על ידי אבירים בתאריך 16 דצמבר 2013, 23:12, נערך פעם אחת בסך הכל.
אבירים
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 373
הצטרף: 11 נובמבר 2012, 21:14
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

הודעה שלא נקראהעל ידי אבירים » 16 דצמבר 2013, 23:07

להלן דרשות קצרות מהרב שלמה הלוי (אני לא יודע מי הוא)
בס"ד
שבע ברכות- לקחת אחריות
"דבר תורה קצר לשבע ברכות". מה זה אומר "לקחת אחריות"?. שני סיפורים על רבי עקיבא הנראים כסתירה בהנהגה אך מלמדים הם מהי האחריות שצריכים בני הזוג לקבל על עצמם?, לדעת להיות קשובים זה לזו וזו לזה. אם שמעתְּ או שמעתָּ משהו- האחריות מוטלת עליך ועלייך לתקן זאת, ולהקדיש כמה שרק אפשר מעצמך...

במסכת כלה פרק ב' מובא סיפור על ר' עקיבא:

פעם אחת היה רבי עקיבא מהלך בדרך, ומצא אדם מפוחם ביותר, שהיה טעון על כתפיו משא גדול של עצים, והוא ממהר. העמידו רבי עקיבא, ואמר לו: אני משביעך שתאמר – מבני אנוש אתה, או מן המזיקים?
אמר לו: רבי! אדם הייתי, וכבר נפטרתי מן העולם הזה, ובכל יום ויום אני חוטב עצים ומביא משא כזה, ומכניסים אותי בתוכו ושורפים אותי בעצים הללו שלוש פעמים ביום. וזה גזר דיני בכל יום ויום.
שאלו רבי עקיבא: מה עשית בחייך, שכך נגזר עליך?
השיב הלה: "לא הנחתי דבר אסור שלא עשיתיו! אפילו באתי על נערה מאורסה ביום הכיפורים, ועל זה הוציאוני והרגוני".
אמר לו: בני, האם שמעת מהי תקנתך?
אמר לו: כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שבזמן שיאמר בני "קדיש" מוציאים אותי מגיהנום ומכניסים אותי לגן עדן.אמר לו רבי עקיבא: אולי הנחת בן שיאמר אחריך קדיש?
אמר לו: הנחתי אשה מעוברת בעיר פלונית, ובן אחד נולד לי אחר מיתתי ואיני יודע מה עלה בגורלו.

היה רבי עקיבא מכתת רגליו מעיר לעיר עד שהגיע לאותה העיר. הביאו לפניו את בנו של האיש וציווה למולו. והושיבו לפניו ללמוד את האותיות וסדר הקדיש. בו ברגע שסיים הילד את ה"קדיש" מיד הוציאוהו לאותו איש מגיהנום והכניסוהו לגן עדן. עד שהתגלה אליו האיש ואמר- "תנוח דעתך שהנחת את דעתי"...

שאלה: פלא גדול על ר' עקיבא, שלאחר שנים עשר אלף תלמידים מגיע לביתו ושומע את אשתו אומרת לאחת שמקניטה אותה (שר' עקיבא נטש אותה לכל כך הרבה זמן ורחל עונה לה:), "מצידי הוא יכול ללכת וללמוד עוד י"ב שנה".
וידועה התשובה לשאלה: מדוע ר' עקיבא לא נכנס ל-5 דקות לומר שלום? והתשובה- אם היינו יודעים מה ערכם של 5 דקות...

וכאן מתעצמת השאלה:
אם ערכם של 5 דקות כ"כ גדול, מה מצא ר' עקיבא "לבזבז" את זמנו על הנער הזה?!

והתירוץ הוא:
אסור להתעלם!!!, אם שמעת או ראית- סימן שהתכוונו אליך! אסור לך להתעלם!

כך בני הזוג היקרים, עליכם לדעת להיות קשובים זה לזו וזו לזה., אם שמעתְּ או שמעתָּ משהו- האחריות מוטלת עליך ועלייך לתקן זאת, ולהקדיש כמה שרק אפשר. כדי לקבל אחריות צריך להתחיל במעגלים. ואלו רמוזים במילה: "אחריות":

א- אני,
אח- משפחה,
אחר- לזולת,
אחרי- למשוך אחרינו את האחרים (ע"י כך שנהווה דוגמא),
אחריו- ע"פ ה',
רק אז ניתן לומר "שלקחת אחריות".
*
שבע ברכות- להקריב מעצמנו למען רצון ה'!
"דבר תורה קצר לשבע ברכות". רעיון נפלא לשבע ברכות הנלמד מן מצוות שילוח הקן המבטא את הרעיון שדברים שהזוג חלמו עליהם בילדות ואמרו: "שנגדל ונתחתן..." יש לבחון האם הם עומדים בגדרים שקבעו חז"ל אם הם לא עושים את רצון ה' - יש לוותר עליהם...

רעיון נפלא לשבע ברכות

נצטווינו על שילוח הקן (בהקשר לילדים שפרחו זה עתה מהקן של הוריהם, נישאו והקימו קן משל עצמם...).

כאשר אדם רואה ציפור הרובצת על האפרוחים או על הביצים מצווה אותו התורה: "לא תיקח האם על הבנים שלח תשלח את האם...", ורק אח"כ את הבנים אתה יכול לקחת.

אל תיגע באימא שלהם!!! מדוע?

אם נשים לב כשיונה דוגרת על בניה ונתקרב אליה היא לא תזוז, היא מוכנה להקריב את עצמה למען ילדיה.

אמר הקב"ה מידה כנגד מידה: את ויתרת על עצמך- אני אגן עלייך ואצווה בתורה שלא יגעו בך לרעה...

מאידך מעניין לראות שבמזמור פ"ד בתהילים (הספרדים נוהגים לאומרו מדי יום בפתיחה לתפילת מנחה): "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך". היא מניחה את אפרוחיה אצל המזבח שאם בנ"י ירצו קרבנות עוף (כשיבנה בית המקדש) שיהיה להם מצוי שם.

רואים שבעניין של שלום הילדים היא מגוננת עליהם, אבל בשביל הקב"ה היא מזמנת אותם להיקרב ראשונים.

לכן נמשל עם ישראל ליונה שמוכנים להקריב את עצמם למען הקב"ה...

זוג יקר, אתם כעת הולכים לבנות בית בישראל. תזכרו להקריב את עצמכם האחד למען השני. אבל כל זה כשזה בעניינים הגשמיים, אבל ברוחניות- צריכים הקרבה אפילו של הילדים על מנת לעשות את רצון ה'.

הרבה דברים שחלמנו עליהם בילדות ואמרנו: "שנגדל ונתחתן..." אם הם לא עושים את רצון ה '- נוותר...
*
שבע ברכות - לשמח ביום שמחה?!
דבר תורה קצר לשבע ברכות. "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים", מדוע צריך לשמח את החתן והכלה? הרי זה היום הכי שמח שלהם ממילא?! משל ונמשל נפלאים לשבע ברכות.

"כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים" מדוע נדרש מאיתנו לשמח את החתן והכלה ביום שלכאורה הוא המאושר ביותר בחייהם?!
על מנת לענות על השאלה הזו נביא משל למה הדבר דומה: מלך אחד ביקש לבנות גשר מפואר ולשם כך חיפש אדריכל. האדריכל שנבחר בדיוק סיים את לימודיו ובנה את הגשר במרץ רב. לאחר שסיים את המלאכה נתן המלך את הרשות לבנות את ביתו על הגשר שתיכנן, עיצב ובנה זה לא מכבר.
כשהוא המאושר באדם ניגש למלאכה לבנות את הביתו על הגשר. אך בשיא האושר החלו להתגנב מחשבות לראשו: אולי הגשר לא יציב מספיק ולא יוכל להחזיק את הבית? וגם אם נאמר שאכן כובד הבית מתאים ליסודות הגשר, לכשיהיו לו ילדים שירוצו וישתוללו האם גם אז יעמוד הגשר איתן?, או חלילה יתרסקו הוא וילדיו אל התהום שמתחתיו?!... כמובן שעם כל השמחה, הוא מלא בחששות כבדים ולכן, יש לחזקו ולעודדו על מנת שיבטח בעצמו ויסיר דאגה מליבו...
כן הוא הנמשל: החתן והכלה נמצאים ביום המאושר ביותר בחייהם הם בונים את ביתם החדש. אך דווקא בשיא הבנייה מתגנב החשש לליבם: אולי הקשר לא יציב מספיק בשביל חתונה?! האם שיהיו ילדים בעזרת ה' הקשר אכן יחזיק מעמד או חלילה יתרסק אל התהום?!
אנו נדרשים ביום שמחתם לשמח את הזוג החדש, לחזק אותם, לעודד ולשמח אותם. במילים אחרות: לבנות את החורבות (את החששות שמביאים לחורבן ביום השמחה...) - זה מה שדורשים מאיתנו חז"ל. לתמוך בהם באופן שכביכול אומרים להם בעצם השמחה: שהגשר שבנו = הקשר החדש הזה, יהיה איתן לאורך שנים טובות.
מזל טוב
*
"עוד ישמע..."- על שם העתיד
דבר תורה לשבע ברכות - מדוע בשיא השמחה - מעמד החופה מדברים על השמחה בעתיד "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה" הרי השמחה היא כעת?!..

בברכות החופה ובשבע ברכות אנו אומרים: "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה"
"עוד ישמע.." - בלשון עתיד. ונשאלת השאלה: מדוע הברכה נתקנה בלשון עתיד? הרי בחופה עצמה צוהלים ושמחים ושומעים קול ששון ושמחה?!
אלא, מסבירים: בימים הראשונים של הנישואין הזוג מתייחס בכבוד אחד לשני, מדבר בנועם ואינו מרים את קולו זה על זה. הביישנות זה מזה מביאה אותם להתנהג בנימוסין ומתוך כבוד הדדי.
בשבע הברכות - במעמד המשמח הזה, אנו מברכים את הזוג הצעיר שימשיכו בדרך המבורכת הזו וגם בעתיד יושמעו הקולות הללו ולא חלילה קולות של מריבה, אלא קולות קק של ששון ושמחה של חתן וכלה.
מזל טוב
*

אירוסין - באר המים
רעיון נפלא לדבר תורה באירוסין/וורט. מדוע אבותינו הקדושים מצאו את השידוך שלהם דווקא על יד באר המים?! רעיון נפלא לבני הזוז הבאים בקשרי השידוכין...

מעניין לראות ששרה אימנו מתוודעת לאברהם אבינו כאשר דמותה משתקפת במים והוא אומר לה: "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את"
כמו כן בשידוך ליצחק מוצא העבד את רבקה אימנו על באר המים "לעת ערב לעת צאת השואבות".
יעקב אבינו אף הוא עומד על הבאר ומוצא את רחל בת לבן והוא גולל את האבן מעל פי הבאר.
אף משה רבנו מציל את אשתו ציפורה מיד הרועים על באר המים
ונשאלת השאלה: מדוע אבותינו מצאו את נשותיהן ליד באר המים?
והתשובה בכולן אחת היא: כי אל הבאר צריך להתכופף
אם כל אחד מבני הזוג התכופף קמעא אל האחר למרות כל המטען וההנהגות שכל אחד מביא מהבית שלו אזי מובטחת כאן חתונה...
*
אירוסין - בסימן טוב
דבר תורה לאירוסין. מהי המשמעות שאומרים באירוסין: "בסימן טוב ובמזל טוב" מהו הסימן שעליו מדברים?!...

נהוג בשטרי אירוסין לכתוב בראש העמוד "בסימן טוב ובמזל טוב".
כשאומרים: "מזל טוב" - כולם יודעים למה הכוונה, שהמזל השולט בשעת כתיבת התנאים יהיה טוב והולם לבני הזוג. אך מהו הביטוי "בסימן טוב"? על איזה סימן מדובר?! וכמו כן מהו הסימן?
ונראה, שהכוונה לדברי הגמרא בראשית מסכת בבא מציעא. הגמרא דנה בדיני השבת אבידה, והדרכים למציאת בעל האבידה. הגמרא מונה סימנים כדרך להשבת אבידה לבעליה. הגמרא מוסיפה גם דרך מיוחדת לקיום מצות השבת האבידה, והיא ע"י סימנים מובהקים וכו'.
עונה הגמרא: "משל לבעל אבידה וכו'..". מיהו הטורח בחיפוש אחרי אבידה, המאבד או המוצא?, בוודאי המאבד, כי הוא בעל האבידה!!!
כעת מובנים הדברים: הסימן הטוב שנאמר בראש השטר משמעותו הינה: אנו מאחלים לזוג שהקשר ביניהם יהיה אמיץ ובל ינתק. והאבידה – האישה היא זו שיועדה לו. שהסימן יהיה טוב שזו שייכת לזה וזה שייך לזו.
(ע"כ מהרב שלמה הלוי)
הנה קישור מהאתר שלו יש שם עוד דרשות על כל מיני נושאים
http://www.dvar-tora.co.il/mamar.aspx?tc=9
מקווה שאתם נהנים ותוסיפו גם אתם לאשכול
לדעתי זה זיכוי הרבים גדול
אבירים
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 373
הצטרף: 11 נובמבר 2012, 21:14
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

ככה נגיע לספר השיאים

הודעה שלא נקראהעל ידי HaVer » 17 דצמבר 2013, 01:12

חברים יקרים!
אולי זה רעיון יפה לפתוח אשכול דרשות, אבל עם כל הכבוד, לא סביר שכל אחד יכתוב את כל טקסט הדרשה כ"פוסט"
אולי תעשו מזה תקציר ואת הטקסט המלא תצרפו כקובץ "וורד" או PDF.
אחרת, אנחנו ניכנס לספר השיאים של פורום עם הפוסטים הכי ארוכים בעולם ;)
סמל אישי של המשתמש
HaVer
 
הודעות: 53
הצטרף: 11 נובמבר 2012, 21:22
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

הודעה שלא נקראהעל ידי אבירים » 17 דצמבר 2013, 01:38

מקווה לפחות שקראת ונהנתה .
בכל אופן זה טוב שימשיכו ככה
ואפשר גם לצרף קובץ
אבירים
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 373
הצטרף: 11 נובמבר 2012, 21:14
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

הודעה שלא נקראהעל ידי אבירים » 08 ינואר 2014, 14:39

ראיתי שיצאו לאור שני כרכים של הספר "חיים שיש בהם -דרשות " ובו הרבה מאוד דרשות על נישואין ,בר מצוה ,ברית מילה,וכו'

"(וכן יש חוברת "עת לשמוח" שם זה יותר ווארטים קצרים)

כל מי שיודע על עוד ספרים שמביאין דרשות לאירועים מוזמן לכתוב
אבירים
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 373
הצטרף: 11 נובמבר 2012, 21:14
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: אשכול דרשות לאירוסין ונישואין

הודעה שלא נקראהעל ידי דוד בן ישי » 08 ינואר 2014, 15:56

רבותי, אני מציע לכתוב כמה שיותר ביאורים על המאמר בגמ' שהיו שואלים לחתן "מצא או מוצא" וכו'.
אפשר לדרוש דרשה שלימה על זה.
תודה רבה.
מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר
סמל אישי של המשתמש
דוד בן ישי
 
הודעות: 359
הצטרף: 12 ספטמבר 2013, 10:32
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב


חזור אל תורה ודעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־10 אורחים